יום טפשי אחד ב-1920 החליטו המחוקקים האמריקאיים שאלכוהול זה רע, והוציאו אותו מהחוק. בכך העניקו לעולם את הדוגמה האולטימטיבית של כל הזמנים לביטוי "הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות". יש דברים, התברר במפתיע, שאנשים לא יפסיקו לעשות רק כי זה פתאום לא חוקי, והאיסור על אלכוהול רק הפך את הפשע המאורגן לספק הבלעדי של אחד המצרכים הפופולריים בעולם. הפשיעה עלתה במאות אחוזים, המאפיה חגגה, זאת היתה לכל הדעות תקופה אפלה. אבל, בצד החיובי של העניין, קיבלנו הרבה סרטי פשע טובים.
"ארץ יבשה" מתרחש במחוז פרנקלין בוירג'יניה, שבו התושבים ורשויות החוק המקומיות דווקא חיים בהרמוניה מושלמת: שניהם אוהבים מאוד את חוק היובש, כי הוא מאפשר להם לעשות הרבה כסף. התושבים פיתחו תעשיית ענק של זיקוק אלכוהול בלתי חוקי, ייצואו ומכירתו ברחבי המדינה, המשטרה מעלימה עין ומקבלת אחוזים ושלוקים, וכולם מאושרים. בעיקר מאושרים שלושת האחים בונדוראנט, שהם בגדר אגדה מקומית: טום הארדי (ביין ב"עלייתו של האביר האפל", הפעם בלי מסכה ומבטא מפוקפק) הוא המח, זה שמנווט את העסק המשפחתי אל ההצלחה; ג'ייסון קלארק הוא הסכין, זה שדואג לכך שאנשים יפחדו להתעסק עם העסק; ושיה לה-באף הוא הטירון, שמאוד מנסה להוכיח את עצמו בעיני אחיו הגדולים. ביחד הם מנהלים עסק משגשג באמצעות מקצועיות בתחומם, התנהלות עסקית נבונה, ונכונות לשבור עצמות כשצריך. וכך שלוות החיים הפשוטים באזור המיוער היפהפה מופרת רק על ידי ציוצי הציפורים והיריות בהם מחוסל מתחרה כלשהו מדי פעם.
את האידיליה שובר סוכן מהעיר הגדולה (גאי פירס), לבוש כמו דוגמן ומלוקק כמו תחת של חתול. קשה לחשוב על דוגמה לדמות קולנועית אחרת שמצליחה לעורר כל כך הרבה תיעוב בתוך שניות בודדות של הופעה על המסך. להבדיל מכל יתר אנשי החוק, הוא אינו מושחת – או, נכון יותר לומר, הוא מושחת באופן שונה. הוא שמע שבאזור מתנהלת פעילות בלתי חוקית, והוא ידרוש באופן שלא משתמע לשני קנים בפרצוף שלך להפסיק את זה תיכף ומיד. אבל לבונדוראנטים אין שום כוונה לוותר על העסק המשפחתי. לאחר מכן, אלימות.
יש כל כך הרבה טוב במערבון המאוחר הזה. הבמאי ג'ון הילקוט משתף כאן פעולה שוב עם ניק קייב (כן, ההוא), שכתב את התסריט גם לסרטו הראשון, "ההצעה". קייב, מתברר, הוא כותב מצוין לא רק של בלדות רצח אלא גם של תסריטי פשע. הסיפור המסובך והמפותל מערב הרבה דמויות, אבל כולן מעוצבות, כתובות ומשוחקות באופן כל כך ייחודי, שאין סכנה להתבלבל או לא ליהנות מהן. הארדי, קלארק ובעיקר פירס מגלמים כל אחד דמות כיפית לצפיה, ובנוסף אליהם גם גארי אולדמן, כעסקן מתחרה שעל גבול הפסיכופטיות, מקבל תפקיד לנעוץ בו שינים. אפילו שיה לה-באף מזכיר כאן שסדרת "רובוטריקים" לא היתה באשמתו, ושלמעשה אם נותנים לו מה לעשות, הוא דווקא שחקן לגמרי בסדר.
המעשיה המפותלת רוויה באלימות. אם נמאס לכם מסרטי PG-13 שבהם אנשים הולכים מכות וחוטפים יריות מבלי שייראה אפילו כתם אדום אחד על המסך, הסרט הזה יפצה אתכם: נדמה שכאן אנשים דווקא מורכבים מאחוזי נוזלים גבוהים במיוחד, והדם ניתז, מושפרץ ונשפך כיין. בין לבין, הצילום היפהפה עשוי לגרום לכם להתחיל לתכנן את החופשה הבאה שלכם במחוז פרנקלין, אפילו אם אתם מודעים לכך שיש סיכוי לא רע שיירו בכם. בניגוד מוחלט לסרטו הקודם של הילקוט, "הדרך" – הידוע גם כ"הסרט המדכא ביותר שנוצר אי פעם", כאן יש גם הבלחות מפתיעות של הומור, וכשהסרט מצחיק, הוא באמת מצחיק.
אז למה, בעצם, אנחנו לא מתרגשים מהסרט הזה יותר? למה אין תורים מול הקופות? למה לא מצטטים אותו ואין עליו שום באזז כמועמד אפשרי לאוסקר?
אולי כי למרות כל הטוב שיש בסרט, חסר בו משהו, איזה תבלין שייתן את הדחיפה שבין סרט מהנה לסרט גדול. אולי מה שחסר זו סיבה. אין אנשים טובים בסרט; יש אנשים רעים שאנחנו בעדם, ואנשים רעים שאנחנו נגדם. האחים בודרנאט נאבקים על העסק הבלתי חוקי שלהם, אבל אין להם סיבה טובה יותר מכך שמדובר בעסק טוב, רווחי ונוח. הם לא מנסים להציל את העולם או את בית היתומים. אנחנו בעדם כי הם משעשעים ונחמדים, וכי הגיא פירס הזה באמת נאלח מעבר לכל פרופורציה אנושית וממש דורש יריה בפרצוף. אבל זה לא באמת נורא חשוב מי ינצח בסכסוך המקומי הזה. היובש ייגמר בסוף אם נרצה ואם לא.
"ארץ יבשה" הוא אולי לא יצירת מופת ולא סרט שיהפוך לקלאסיקה של ציטוטים – למרות שהוא היה רוצה להיות כזה – אבל הוא מנה גדושה וטעימה של אלימות, שחיתות, דמויות מגניבות והומור, וזה בהחלט כדאי.
פורסם במקור בוואלה
הם הוציאו מהחוק מכירת אלכוהול בכלל?
(סליחה על הבורות) או שהכוונה לאיסור המכירה לקטינים?
האפשרות הראשונה נשמעת מוזר (היה תקופה שהיה אסור לשתות אלכוהול באמריקה?!)
ואם זו השניה אז על מה הביקורת המרומזת?
הרי שיכורים רבים רוצחים כשהם מתעצבנים.
אידיוטים רבים מתים או גורמים לאחרים למות כשהם נוהגים שיכורים.
אם משהו הוא רע – החוק צריך לאסור אותו. גם אם אין אפשרות לאכוף אותו על עברינים. זה בשביל מה אסור ומה מותר לאנשים טובים.
הסרט בכל אופן נשמע מאד מעניין.
האיסור היה על ייצור, יבוא, ומכירת אלכוהול
הוא היה בתוקף מ-1920 עד 1933, והופר באופן עקבי לכל אורך אותה תקופה. מה שהביא, כפי שכתוב בביקורת, לפריחתו של הפשע המאורגן. כפי שציינתי בתגובה מתחתיך, יש מיני-סדרה מעולה שמספרת על הסיבות לאיסור והסיבות לכשלונו.
אימפריית הפשע?
כי אם אני לא טועה זה על אותו נושא
אם אתה מתכוון למיני סדרה דוקומנטרית אז שמה הוא...
Prohibition
למה מוזר?
עד היום באיזורים מסויימים (בעיקר בדרום) של ארה"ב אסור למכור אלכוהול.
האמת שזה לא הופך את זה לפחות מוזר
(ל"ת)
סליחה, ידידי, אבל באמת מעולם לא שמעת על תקופת היובש באמריקה? כיצד הנושא התחמק מתודעתך? אפילו למי שאינו בקי בהיסטוריה, זה מה שנקרא 'פיסה של היסטוריה פופולארית', כה שחוקה וידועה שהופיעה באינספור סרטים, ספרים, מחזות וכו' – בדומה למקרים היסטוריים אחרים שחוקים כמו השואה, מלחה"ע השנייה, מלחמת האזרחים האמריקאית וכו'.
חוק מס' 3 באינטרנט:
תמיד קח בחשבון שקיימת אפשרות שאתה מתכתב עם מישהו צעיר מאוד או מבוגר מאוד, שלא יודע בהכרח מה שאתה יודע. נפלאות האינטרנט.
ולא, תקופת היובש לא ידועה באותה הרמה של השואה, מלה"ע השניה או מלחמת האזרחים. אולי ידועה כמו השפל הכלכלי. שני נושאים שהם קצת אפורים ופחות פופולאריים ומסעירים משלוש הדוגמאות שהבאת.
לדעתי תקופת היובש היא נושא ידוע לעייפה.
וחוץ מזה – הידע של כל הטוענים שהם "מתעניינים בהיסטוריה" או "מתים על היסטוריה" מתמצה בדר"כ בידע כללי על נושאים ומושגים מההיסטוריה של המאה העשרים, ולא יותר מזה. במיוחד מלחה"ע השנייה. לא הרבה יודעים משהו על תקופת ההשכלה, העת העתיקה, היסטוריה של יוון ורומא, ימי הביניים, פרה-היסטוריה ונושאים רבים אחרים.
אוקיי, ו-?
מה ניסית לומר?
דרך אגב
אם מישהו מעוניין בהיסטוריה הפוליטית והחברתית שהובילה לאיסור על אלכוהול בשנות ה-20, הסדרה הדוקומנטרית של קן ברנס, Prohibition, מאוד מעניינת וממצה, ומעלה שאלות נוקבות לגבי הדמיון בין חוקים אלה למדיניות הסמים של ימינו. פלוס, הרבה סיפורים על הדמויות האמיתיות, והמאוד צבעוניות, משני צדי המתרס שהוקם בעקבות החוק הזה.
אמפרית פשע בארץ יבשה
תקופה מאוד מעניינת שנחשפתי אליה בעקבות הצפיה באמפרית הפשע("אמפרית הטיילת" לפוצים), סדרת מופת מומלצת מאוד(באותו קו עם שובר שורות).
'ארץ יבשה' משתלב טוב עם הצפיה בסדרה בגלל שהוא עוסק באותו נושא רק מנקודת מבט שונה(גם מבחינת הדמויות וגם מבחינה גיאוגרפית).
בעקבות הביקורת החלטתי סופית ללכת על זה ולא על "הורג אותם ברכות", מקווה שזאת ההחלטה הנכונה.
(קטע) המשפט הכי טוב שקראתי לאחרונה:
"באופן שלא משתמע לשני קנים בפרצוף שלך".
גאוני.
יש סיכוי שגאי פירס יקבל מועמדות לאוסקר סוף סוף?
גארי אולדמן נפלא כתמיד, את שיה לה-בוף תמיד אהבתי (כן, אני יודעת…) ולדעתי אין כימיה בכלל בין ג'סיקה צ'סטיין וטום הארדי. במשך כל הצפייה הייתי בטוחה שרוג'ר דיקינס צילם את הסרט, רק בסוף כשעלו הכתוביות הבנתי שלא (בנואה דלהום צילם)הסרט הזה פשוט יפיפה.
לא נראה לי.
צפוף מדי השנה, והסרט הזה יצא מחוץ לעונת האוסקרים ולא עורר מספיק באזז כדי לעלות על המפה.
הכל בסדר בסרט חוץ מניק קייב
קראתי את באני מונרו של קייב ואני יכולה להגיד שהבנאדם יודע לכתוב קולח ובצורה שתזעזע אותך באותו רגע אבל גם כזו שלא מותירה שום זכר לאחר מכן – בדיוק כמו ארץ יבשה – סרט שלא תגיד עליו שבזבזת כסף, אבל בהחלט לא סרט שישנה את חייך. אין ספק שקייב מוכשר, אבל גם לא מחונן, חסרה לו היכולת הזו של הרטטת לבבות. נו מילא, גבר. :) וייאמר לזכותו שהכשרון שיש לו גדול בהרבה מרוב הזבלונים ההוליוודים שרצים בקולנוע.
באני מונרו באמת לא ספר מוצלח
אבל הראשון של קייב, ״ותרא האתון את המלאך״, מעולה! בה במידה שהוא סליזי ודוחה (כלומר, קייבי)
מעבר לכך שקייב ידוע ביכולת בניית הסיפורים ועיצוב הדמויות גם מהשירים שלו אז זה ממש מעניין לראות איך הוא העביר את זה לקולנוע.
באופן שלא משתמע לשני קנים בפרצוף אני אלך לראות את הסרט.
את "ארץ יבשה" טרם ראיתי
אבל "ההצעה", גם הוא שיתוף פעולה של קייב והילקוט, הוא סרט מעולה.
נקודת הנפילה של הסרט היא שאין בו בחורים טובים?
ל"הטוב, הרע, והמכוער" זה לא הפריע להפוך לקלאסיקה!
לפחות שליש מהדמויות בכותרת הן טובות.
אל תאמין לכל מה שאתה קורא.
אוקיי, יש רגע בסרט שבו הוא מלטף חתול קטן. אבל חוץ מזה…
והא גם נותן לחייל גוסס לשאוף מעט טבק!
כפרעליו.
אבל בטוב הרע והמכוער
אין הרגשה שאתה רוצה לתת למישהו ספציפי לנצח כי ככה. אני אישית לדוגמא רציתי שטוקו ינצח כי אהבתי אותו אבל אני יכול להבין אם מישהו יהיה בצד של ה"טוב" או אפילו של ה"רע" כי הוא יותר התחבר אליהם.
לא ראיתי את ארץ יבשה אבל אני מבין מהביקורת ששם הסרט מכוון אותנו לאהוב חלק מהפושעים בלי סיבה ולכן אנחנו לא מרגישים הזדהות אתם.
הבעיה הגדולה של הסרט:
הדמויות הראשיות פשוט לא מעניינות, ונטולות עומק ממשי.
הבה נבחן אותם:
שיה לאבוף- האח הצעיר שמת להוכיח את עצמו ולהפוך לגבר. סבבה, מקובל. הוא הדמות היחידה שיש איזה שמץ של הזדהות איתה.
טום הארדי- מאד שקט וסוג של סמכות\בוס. ריק מתוכן לחלוטין.
האח השלישי- רציני, מה הקטע איתו?
הבחור מכרוניקה בזמן אמת- משחק ממש טוב, אבל הדמות שלו בפירוש על תקן אתנחתא קומית.
חוץ מזה, הכל סבבה. אני מאד מסכים עם הביקורת, אבל לטעמי הבעיה הגדולה של הסרט היא חבורת הגיבורים שפשוט לא כל כך מעניין לצפות בהם. לא היה אכפת לי מי מהם ימות או לא- וזה הוציא לחלוטין את אלמנט המתח מהעניין.
סרט טוב פלוס
די מסכים עם הביקורת שזה סרט טוב. הדמויות מעולות, המשחק טוב (גאי פירס יכול להיות רשע כמו שצריך ושיה לבוף לא עצבן יותר מדי), הפסקול טוב, יש שוטים יפים והאקשן מוצלח. אבל הסרט הוא לא יותר מהדברים הללו, הוא בידור מוצלח ולא יותר מזה.
ובצירוף מקרים מאוד משעשע
היום יש לג'סיקה צ'סטיין (אחת השחקניות הראשיות בסרט) יום הולדת. המון מזל טוב.
לא מממש את הפוטנציאל
אני מצטרף לאמירות מלמעלה על איכות השחקנים.
טום הארדי וגאי פירס מצויינים כרגיל אבל לטעמי הכשל הוא בתסריט.
כי לדעתי תסריט בסרתי מתח (ובמיוחד בסרטי פשע) צריך להבנות בהדרגה לכדי רגע שיא יחיד.
אבל ארץ יבשה לא מצליח לייצר את הסולם הרגשי הזה וכך הסצנות המשוחקות היטב נראות יותר כמו אוסף זכרונות ופחות כמו עלילה, וחבל שכך כי לסרט היה פוטנציאל נהדר.
ביקורת (קצת) יותר ארוכה:
https://gal015.wordpress.com/2016/07/16/lawless/