אתמול נפתח פסטיבל "אוטופיה". זה לא שגרתי מכמה סיבות. בשנים קודמות הפסטיבל נערך באוקטובר או בספטמבר; זאת הפעם הראשונה שבה הוא – כלומר החלק הקולנועי שבו – הועבר לחנוכה. והדבר הלא שגרתי האחר הוא שזהו, לפחות כפי הנראה כרגע, פסטיבל אוטופיה האחרון. אחרי שלא קיבל תמיכה ממשרד התרבות, מנהל הפסטיבל אורי אביב הודיע שלא יהיו יותר כאלה. "אוטופיה" היה פעם חלק מפסטיבל אייקון, התפצל ושינה שם, כך שבגלגול כזה או אחר הוא בעצם אחד הפסטיבלים הותיקים בארץ, ובדרך כלל היווה את ההזדמנות העיקרית לראות סרטים מהסוג המגניב שלא הגיעו להקרנות סדירות בארץ. האמת שלא הייתי מזדרז מדי לקבור אותו – אני לא מאוד אתפלא אם בשנה הבאה הוא ימצא פורמט כלשהו שבו ימשיך להתקיים – אבל לפחות נכון לכרגע, זהו הפסטיבל האחרון.
דבר אחד שלא השתנה הוא שיש טונות של דברים לראות: כמעט כל סרט מד"ב/פנטזיה/אימה (וכמה שלא באמת שייכים לז'אנרים האלה אבל ווטאבר) שזכה לבאזז בחו"ל במשך השנה אבל נשמע מגניב מכדי להגיע לארץ מיוצג כאן. הפסטיבל התחיל אתמול בהקרנת "אנומליסה" (ואם לא הגעתם, אין צורך להתבאס, יש לנו הקרנה ביום שלישי הקרוב); הוא ייסגר ביום שלישי הבא עם "Final Girls"', קומדית האימה המודעת לעצמה שמתרחש בתוך ומחוץ לסרט סלאשרים אייטיזי. מוקרנים גם "הלובסטר", הסרט הביזארי של יורגוס לנטימוס ("Dogtooth", ואם אתם בקטע של קולנוע זר ומוזר אתם יודעים מה זה); "טורבו קיד" שאמור להיות שילוב מבטיח בין "מקס הזועם" ל"קונג פיורי" עם ילדים (ומהפוסטר שלו לקוחה התמונה למעלה); "לילה טוב אמא", שכל מי שכתב עליו כתב על כמה שהוא מטריד, על שני ילדים שלא בטוחים שהאישה שחזרה מבית החולים עם פנים מכוסים בתחבושת היא באמת אמא שלהם; "Unfriended"', סרט האימה שמתרחש כולו בתוך מסך מחשב; "Raiders!", הסרט התיעודי על הילדים שצילמו במשך שנים את ההשוודה המושקעת ביותר שנעשתה אי פעם ל"שודדי התיבה האבודה"; "המכשפה", דרמת-אימה תקופתית שסיקרנה אותי עוד מפסטיבל סאנדנס האחרון; ועוד רבים.
בתחום הסרטים הישראליים, יוקרנו בטרום-בכורה "ג'רוזלם" – סרט הפאונד-פוטג' הירושלמי – ו"תיקון", הסרט המאוד פסטיבל-ירושלמי, שהנוכחות שלו בפסטיבל מד"ב ופנטזיה מעלה גבות ומעוררת דיונים, וגם "אינרציה", מותחן פסיכולוגי מסקרן שהוקרן בפסטיבל חיפה ומאז נעלם באופן מסתורי. מקבצי סרטים קצרים ישראליים הם תמיד מעניינים – כי סרטים ישראליים קצרים הולכים הרבה יותר רחוק משהסרטים הארוכים הספיקו להגיע – ויש מפגשים והרצאות וסדנאות ובקיצור, תבדקו את התכניה. כדאי לשים לב גם שלמי שפספס את הסיבוב הראשון, ב-20-22 לחודש יוקרנו מבחר מסרטי הפסטיבל שוב, בסינמטק הרצליה.
אם כבר ראיתם במקום אחר, או אם ראיתם בפסטיבל, או אם שמעתם על, או אם אתם מתכננים לראות, משהו מהסרטים האלה, בבקשה תכתבו כאן כי גם אני רוצה לדעת למה ללכת ואין לי זמן להכל.
זוכה פרס אופיר, אחד באפריל- היום ב17:00!
זכה בפרס אופיר לסרט הקצר הטוב ביותר, ובפסטיבל ירושלים
יש על זה דיבור חזק
אני שם
לגבי Final Girls ו-Unfriended
Final Girls – מבדר, מצחיק, שנון לפרקים, לא Cabin in the Woods, לפרקים פחות מודע לעצמו משהיה רוצה, בעיקר בקטעים הדרמטיים יותר.
Unfriended – מקורי, מבוצע היטב, אפקטיבי.
אני עושה פעמיים דאבל פיצ׳ר
לצערי ל״אנומליה״ לא הספקתי לקנות כרטיס לפני שהוא התמלא לגמרי והמותחן ״חדר מנוחה״ עם פטריק סטיוארט (שקיבל ביקורות טובות) לא אוכל לראות בגלל תאריכים לא נוחים, ואת ״אביב״ (שהרבה מאוד המליצו לי עליו) גם לא אראה מאותה סיבה בסינמטק בת״א אבל אשלים מאוחר יותר בהרצליה. את ״תיקון״ הישראלי ראיתי ביום הקולנוע הישראלי והוא מאוווווווד מעניין וגם מאוד מתסכל במקביל. אולי ״סרט פסטיבל״ הישראלי הכי הארד-קור שאי פעם צפיתי בו, ולפיכך מדובר בהמלצה חמה לאוהבי הז׳אנר הזה ואזהרה רועמת לאחרים ככל הנראה.
אז כרגע התכנית שלי היא לעשות דאבל פיצ׳ר לכמה מהסרטים המסקרנים ביותר ששמעתי עליהם דברים מעולים – בחמישי ״המכשפה״ והקומדיה האלוהית שבלגיה שולחת לאוסקר ״הברית החדשה לגמרי״; וביום ראשון ״לילה טוב אמא״ ו״הלובסטר״.
חותכים ובוכים
דאם, אני ממש מקווה שהפסטיבל הזה ימשיך להתקיים בדרך כזו או אחרת. הוא מהיותר מגניבים שיש בארץ, והזדמנות לראות סרטים מעולים שמסיבות נשגבות ממני לא מופצים פה.
לצערי הסופ"ש הקרוב די עמוס לי, כך שיצא לי לראות רק סרט אחד, בשישי בערב. מתלבט בין "חדר מונחה" ל"טורבו קיד", ששניהם נשמעים מסקרנים. מי שראה משהו ורוצה לעזור עם הדילמה מוזמן.
אחר כך אני בדרום הרחוק, אבל אני כן בטוח אגיע ל"Final Girls". למרות שחודש דצמבר עוד לפנינו, אני בספק גדול שהוא ישנה את הבחירה, ולכן אני אספיילר פה את הסיכום סוף שנה שלי ואגיד שזה הסרט שהכי אהבתי השנה, וגאד דאם איט, אני מתכוון לראות אותו על מסך גדול! אני אצטט פה רק פסקה אחת ממה שרשמתי עליו:
"יותר מהכל, הסרט הזה הוא פשוט מכתב אהבה לסרטי סלאשר והתקופה שלהם. הצבע, המוזיקה, הצילום. זה עשוי בצורה כל-כך טובה שבכיף הייתי הולך לראות את הסרט-שבתוך-הסרט הזה. מה שהופך את זה ליותר מסרט סלאשר עם הומור של מפגש בין-דורי הוא שזה סרט עם הרבה לב, שמגיע מהעניין הזה של בת פוגשת אמא. חוץ מלהיות משעשע ושנון, הוא מצליח גם לרגש. אה, והסוף שלו ממש, ממש נהדר."
ועוד שני דברים, שאולי יעזרו בשכנוע: 1) למרות התקציר, זה לא סרט אימה נטו. הוא יותר הומאז' כזה, שמשחק גם על tropes של הז'אנר וגם על אספקטים קולנועיים שונים. לא צריך להיות אוהדי אימה כדי לאהוב אותו, אבל זה עוזר. בנוסף, זה אומר שגם אם אתם לא אוהבים אימה – בין אם זה jump scares או סתם אווירה מפחידה – עדיין אפשר לראות אותו, כי שוב, זה לא סרט אימה. 2) ראיתי את "הקול בראש" ועוד סרטים השנה שהיו די מרגשים וזה, אבל בסרט הזה – סרט הומאז' לסרטי אימה – יש את הרגע הקולנועי הכי מרגש שראיתי השנה. גם בפעם ה 20 שראיתי אותו הלב שלי נשבר לחתיכות קטנות, שזה לא משהו שקורה הרבה. מעבר לסיפור הכללי שלו, יש בסרט הזה הרבה מאוד לב ורגש.
בקיצור, לכו תראו אותו!
עוד חוות דעת:
"ג'רוZלם" – גרסה פחות טובה של "קלוברפילד".
"אני לא מאמין, אני רובוט" – הסרט הישראלי הכי טוב שראיתי השנה. כיפי ביותר.
"הדיבוק" – לא ממש הבנתי את הסרט הזה עד הסוף, אבל הוא בהחלט מעניין. אחלה הופעה של איתי טיראן.
יש הרבה סרטים שנראים מעניינים בפסטיבל, ומבאס אותי שאני לא יכול לראות יותר. עד לא מזמן היה גם בתכנייה את "GTFO" – סרט דוקו על נשים בעולם הגיימינג – שלצערי נראה שבוטל (אם מישהו יודע על איזו דרך אחרת לראות אותו, אשמח לשמוע). וכן, אני גם אשמח לשמוע חוות דעת של אנשים פה על דברים – בין אם זה לפני או אחרי הצפייה. נתראה שם!
ירוק הוא הצבע האלים ביותר
אז ראיתי עכשיו את "Green Room" ("חדר מנוחה")….דאם. חוץ מתיאור כללי של העלילה שקראתי בזמן שהוא הוקרן בפסטיבלים וכמה ביקורות טובות באתי בלי לדעת עליו כלום, וטוב שכך. ככה אני ממליץ גם לכולם לבוא אליו. העלילה המאוד, מאוד כללית היא על להקה שמגיעה להופיע באיזה אולם, אבל בסוף ההופעה קורה משהו שמאלץ אותם להישאר שם.
זהו, זה כל מה שאני אגיד על העלילה, ובאמת שלא כדאי לכם לברר יותר מזה. הסרט עצמו הוא מותח, אינטנסיבי ו-לדעתי, לפחות- ממש לא צפוי. מה שכן, יש בו כמות נכבדת של אלימות גרפית (כמעט בכל הקטעים היה אפשר לשמוע את האנחות והיסוסים של הקהל), אז אם אתם רגישים בעניין, אולי בכל זאת כדאי להתרחק.
לצערי לא ידוע לי על תכניות הפצה כל שהן, אבל הוא מוקרן שוב במסגרת אוטופיה ב 21.12 בסינמטק הרצליה.
– אני ממש מחבב את אנטון ילצ'ין. הוא צריך להיות ביותר דברים. גם אימוגן פוטס הייתה סבבה. הם כבר היו יחד ברימייק המעולה של "ליל האימה".
– מסתבר שזה אותו במאי של "Blue Ruin", ששמעתי עליו הרבה בזמנו אבל לא יצא לי לראות. עכשיו אני בהחלט סקרן. כמו כן, כמו שאמר אורון שמיר לפני ההקרנה, הסרט הבא שלו כנראה יכלול "Red" בשם.
אל תלכו לראות את טורבו קיד
אני מניח שיש עוד המון סרטים נהדרים לראות בפסטיבל, אבל זה אחד מהסרטים שאני ממליץ להתרחק מהם.הטריילר נראה נהדר ומגניב ומלא רפרנסים לשנות ה80.
אבל לצערי רוב הדברים שהוא מבטיח פשוט נועדו לכישלון. הסרט ברובו משעמם נורא, לא קצבי, לא סוחף ופשוט לא מעניין. קטעי הגור הממש מוגזמים הם הקטעים היחידים שאיכשהו הצליחו לעניין אותי ולקראת השני שליש של הסרט פשוט נרדמתי ולא הרגשתי כל צורך לקום.
המלצות שלי
ראיתי רק את תיקון ואת אני לא מאמין אני רובוט. הראשון מדהים אבל מאתגר לצפיה, והשני חמוד מאוד אבל קצת מפוספס (אאל"ט, קראתי התייחסויות שלך לשניהם, אז כנראה שכבר ראית אותם…)
ראיתי את Unfriended
סרט אימה סביר. עושה את מה שהוא עושה בצורה לא רעה. יש בו כמה קטעים מותחים טובים, בו אחד או שניים טובים וסך הכל אימה… בסדר. התימה קצת מגוכחת אבל אני מניח שזה מה שהולך היום.
אמ;לק: אימה בסדר. יש יותר טובים אבל גם יש הרבה יותר גרועים.
אני לא רוצה להאמין שאנשים צריכים אמ;לק על הודעה של שורה וחצי.
(ל"ת)
אמ;לק לרד פיש: מאמין במין האנושי
(ל"ת)
יצא לי לראות את טורבו קיד במקרה,
באמת שאין שום סיבה להתרגש ממנו.
סרט חביב ולא יותר. קווי עלילה צפויים למדי, קטעי האקשן מגוכחים ( מעריצי קינג פיורי אולי יאהבו, אבל בעייני זה עבר את גבול הסביר לטובת גבול ה"מה לעזאזל הם חשבו לעצמם שם?"), ומלבד הבדיחה הכוללת על "מקס הזועם" שמפסיקה לעניין די מהר לא מצאתי נקודות עניין בסרט. אולי ילד כמוני פספס את הבדיחה הגדולה על תרבות שנות ה70 80, אבל אני לא יודע כמה זה באמת משנה את חווית הצפייה.
בסופו של דבר סרט חמוד, אני לא יכול לתת לו הרבה מעבר. הייתי ממליץ ללכת לסרט אחר ולתפוס את זה בהזדמנות אחרת.
הפסטיבל מכיל 2 מסרטי השנה שלי
הלובסטר- סרט מדע בדיוני שההתחלה שלו מאוד מזכירה באווירה ובסגנון את "היא" אבל בשלב מסוים הוא הופך להיות די מטורף ומהנה מאוד.
חדר מנוחה- לדעתי אחד הסרטים הכיפים של השנים האחרונות. הוא מכיל כמה קטעים שלא בדיוק נעימים לצפייה אבל באותה נשימה גם כמה מסצנות השנה שלי.
אני מעדיף על שניהם לא לפרט יותר מידי מהעלילה גם כי אפשר למצוא אותה בתוכנייה וגם כי חווית הצפייה שלי בשניהם השתפרה פלאים מכיוון שלא ידעתי למה אני נכנס
חזרתי הרגע מהסרט "המכשפה"
ואני חייב להתלונן על כך שלא היה תרגום לסרט, אפילו לא באנגלית.
אני מודע לבעיות הענקיות שהיו לפסטיבל ושזה כנראה נס שהוא עלה ואפילו עם סרטים מעניינים למדי, אבל החוסר בתרגום פגע ענקית בהנאה שלי מהסרט.
רק בשביל שלא יתקפו אותי שרמת האנגלית שלי לא מספיק טובה, אציין שיש לי פטור מאנגלית באוניברסיטה ושחזרתי מניו יורק לפני כמה חודשים, שבהם ראיתי סרטים בלי תרגום בכלל והסתדרתי.
אבל בפסטיבל בארץ, שהשפה של הסרט היא אנגלית של המאה ה18 בארצות הברית, וביחד עם המבטא הכבד נורא של הדמויות גרמה לכך שהבנתי רק כרבע מהדיאלוגים.
אני מאמין לגמרי שאם היה תרגום באנגלית זה היה משפר בענק את החוויה שלי, אפילו שזה גם בעיניי לא פיתרון אמיתי בעיניי (קשה לי שיש פסטיבלים בארץ שלא מתרגמים את הסרטים שלהם, אני לא יודע אם זה נובע מפלצנות, עצלנות, חוסר זמן או סיבות אחרות ומגוונות, אבל זה לא מוצדק בעיניי).
במיוחד שמשלמים מחיר הגבוה מהרגיל ממחיר רגיל של כרטיס קולנוע.
אני מאמין גדול בפסטיבל אוטופיה, ומתכוון להמשיך ללכת לסרטים בשבוע הקרוב (אבל הפעם לשים לב עם רשום שיש להם תרגום לעברית, כי אם לא רשום בדף הסרט כלום, אז הסרט לא כולל תרגום), ולכן כל חוויות הסרט ביאסה אותי קלות.
והסרט? הסרט מתחיל חזק ומלא באווירה קודרת ומאיימת ובעל צילום נהדר אבל מאבד קצב עם הזמן וכנראה בגלל ההבנה המעטה שלי מהדיאלוגים,לא סחף אותי.
בהחלט. זלזול בקהל. היה עדיף כלל לא להקרין
(ל"ת)
לגמרי.
גם אני התעצבנתי מהחוסר בכתוביות בסרט.
התלונה בהחלט מובנת,
אבל ברשימת הסיבות האפשריות לתרגום שכחת את "חוסר בכסף" שזו מן הסתם הסיבה האמיתית. תרגום הוא לא חינם.
כתוביות באנגלית אני מניח שלא בעייתי להשיג.
אבל למה בעצם חלק מסרטי הפסטיבל כן מוקרנים עם תרגום לעברית וחלק לא?
אני יודע שחלק מהסרטים כבר הוקרנו או שודרו במסגרות אחרות עם תרגום, ככה שבשבילם העניין כבר סגור מראש, אבל אלו שהקרנתם הראשונה היא הפסטיבל ואין שום הפצה באופק שממנה אפשר להשיג תרגום, ממה נובעת הבחירה במה כן לתרגם ומה לא?
אני לא שמתי לסרט שקיבל תרגום במיוחד לפסטיבל
כמו שאמרת, כל הסרטים שהוקרנו עם תרגום הם סרטים שכבר הוקרנו כך במסגרות קודמות כמו פסטיבל ירושלים, חיפה, דוקאביב ופרינט-סקרין (מה שמביא אותנו לשאלה/מסקנה: אם הגבולות בין אוטופיה לפטיבלים הגדולים יותר היטשטשו כל כך עד שכמחצית מהסרטים כבר הוקרנו במסגרות אחרות אולי הפסטיבל באמת סיים את תפקידו ההיסטורי? מה הערך העתידי שלו במציאות כזאת?) או כאלה שאמורים להיות מופצים בהמשך ("אנומליסה", "הברית הלגמרי חדשה" שגם היה בחיפה) והתרגום סופק ע"י המפיץ מן הסתם. מה שהכי עצבן בעניין חוסר התרגום זה שהצופה לא יכול היה לדעת שהוא הולך לסרט בלי תרגום עברי כי הם לא מציינים בשום מקום שהסרט מוקרן ללא תרגום כמצופה מפסטיבל נורמלי לעשות.
היה אמור להיות תרגום
אבל הייתה תקלה ובטעות עלה התרגום של הסרט שהוקרן אחריו. ספציפית ביום חמישי היו הרבה בעיות הקרנה כאשר הגדולה שבהם הייתה שהקובץ של "תיקון" שהוקרן בערב לא פעל והיה צריך לדחות את ההקרנה
טורבו קיד נראה כמו גרסה ארוכה, יותר מדממת ועם זאת יותר שפויה של הקליפ ל-Sticky Drama של דניאל לופטין.