לחסל את הליידי

מאת
בן סגרסקי
– פורסם ב 6 ביוני 2004Posted in: ביקורות

במקור: The Ladykillers
תסריט ובימוי: ג'ואל ואיתן כהן
על פי תסריט מאת וויליאם רוז
שחקנים: טום הנקס, אירמה פ. הול, מרלון וויאנס, צי מא, ג'.ק. סימונס

'לחסל את הליידי' היה יכול להיות סרט נהדר. יש בו הומור מוצלח, סיטואציות חביבות, משחק משובח ואת טום הנקס. הוא היה יכול להיות סרט מצוין, אלמלא סבל מבעיה אחת חמורה ונוראית, שהופכת אותו לסרט בעייתי וסתמי – הוא סרט של האחים כהן.

אל תרביצו לי – אין לי שום דבר נגד האחים כהן. ההיפך הוא הנכון: אני מחשיב את האחוקים לבמאים דגולים ותסריטאים מצוינים. האחים כהן נמנים – יחד עם עוד כמה ביו-מגה-דאבל-סופר-סמאחים כטים ברטון, קוונטין טרנטינו ואחרים – על שורה של במאים שמצליחים לתת לכל סרט שלהם סגנון ייחודי שאף במאי אחר לא יכול לחקות. וכאן בדיוק טמונה הבעיה: מסרטים של הבמאים הללו אתה לא רק מצפה שיהיו טובים, אתה מצפה שהם יהיו סרטים קווין סמית'יים, או טרנטינואיים, או כהניים. וחסר להם אם הם מחליטים לעשות איזה סרט מדע בידיוני סטנדרטי על קופים.

כאן 'לחסל את הליידי' נופל, ובגדול. הוא אמנם סרט נחמד מאוד, אבל כל קשר בינו ובין האחים כהן מקרי בהחלט. מי שאוהב את האחים יתלונן שהסרט מכיל בדיחות פלוצים שלא היו נכנסות לעולם לאף אחד מהסרטים האחרים של הכהנים, ושהעלילה שלו קלישאתית והוליוודית לחלוטין. הם צודקים. העלילה באמת קלישאתית והוליוודית להפליא: כושי ייצוגי, בריון מטומטם, סיני קשוח, חננה מתלהב ופרופסור מלומד מתכננים שוד מתוחכם של איזו ספינת קזינו. תכנית השוד כוללת חפירת מנהרה ממרתף ביתה של ליידי קתולית המבלה את זמנה בסריגה, שתיית תה וניהול שיחות עם בעלה המת. משימה לא פשוטה. הפרופסור (איזה אחד קוראים אותו טום הנקס) שוכר חדר בביתה של הליידי ומשכנע אותה לתת לו להשתמש במרתף כדי לאמן את הלהקה הכנסייתית המפוברקת שלו. מכאן ואילך החבורה חופרת מנהרה במרתף, מנסה להתחמק מהליידי דלת ומסתבכת בצרות הרגילות.

פיתולי העלילה הם או נדושים, או מופרכים, או שניהם. כל מי שראה סרט שודים אחד במהלך חייו יודע שהשותפים יתחילו לריב על חלקו של כל אחד בשלל ויתקלו בקשיים בחפירה, ואת ההתרחשות המפתיעה היחידה יודע כל מי שקרא את שם הסרט בתחילת הביקורת. עצוב לחשוב שאחים כהן – אלה מ'בארטון פינק', אלה מ'הקפיצה הגדולה' – הם, ולא אחרים, אחראים לדבר הזה, נכון? אבל אם מצליחים לשכוח את שם הבמאים, ויוצאים מנקודת ההנחה שאת הסרט ביים אלן סמית'י, זרובבלה פיש או שי ל. כצנלבורגרסון פיק ( שם חיבה: שי ל. כצנלבורגרסון), אפשר לשים לב שהסרט דווקא לא כל כך נורא. בהשוואה לסרטים אחרים מהז'אנר, הוא פשוט מצוין.

נקודת אור ראשונה, או יותר נכון, זרקור אור בעוצמה מלאה ראשון, הוא טום הנקס. אני לא יודע למה בכלל מרשים לבן אדם שמשחק בצורה כל כך מושלמת את תפקיד הנבל, להיות כל הזמן בתפקיד הצדיק. הוא נכנס לתפקיד הפרופסור הממולח בשיא הרצינות והופך אותו לדמות מתלהבת, מרוצה מעצמה, מלוקקת, פלצנית ותחמנית אך בכל זאת לא מעצבנת. סבור אני כי השפה בה הוא שח הנה מלאכותית קמעה, אך עם זאת המשחק שלו אמין לחלוטין. ואם יורשה לי להוסיף, זו הפעם הראשונה שבה אני צופה בטום הנקס ולא חושב כל הזמן על זה שהוא טום הנקס, אלא מרותק כולי לדמות. אין ספק, שי ל. כצנלבורגרסון פיק יודע להוציא את המיטב משחקנים.

חוץ מזה הבדיחות ממש מצחיקות, להבדיל ממתוחכמות. קשה לי לשים את האצבע על מה בדיוק גרם לי לצחוק בקול באותן סצינות, אז אני אתן את הקרדיט לאופי הדמויות, שאמנם ראיתי כבר באלפי סרטים, אבל לא בכזו איכות. החשיבה הנוצרית והמיושנת של האלמנה השחורה באמת מעלה גיחוך. ואפילו הבדיחות הגופניות גרמו לי לחייך. למען האמת, דווקא הבדיחות היותר מפולפלות נראו לי שחוקות במקצת, כאילו ראיתי אותן כבר גוזיליוני פעמים. חשוב להזכיר שלפחות בנקודה אחת נדמה שהאחים גם ממחזרים סיטואציות שבהן כבר השתמשו בסרטים קודמים.

בתחום העיצוב הסרט עדיין נראה כמו יצירה של הכוהנים. מהרגע בו הסרט נפתח עם יופי של פסל מכוער, ברור שהעיצוב שלו יהיה מעניין, והוא אכן כזה: פרטים שוליים כמו ספינות מתחת לגשר או שערות של מטאטא נראים פתאום כמו מחזה מרשים. גם הצילום נראה מדהים בהתחלה, אם כי בשלב מסוים עולה החשש שמא זו אינה גאונות אלא סתם פילטר צהוב.

האם הסרט ממוסחר? כן. האם הסרט מוצלח בכל זאת? בהחלט. אם אתם ממעריצי האחים כהן ומחפשים משהו מעבר לצחוקים, סביר להניח שתתאכזבו, אבל בכל זאת הייתי ממליץ גם לכם לראות אותו (יכול להיות שהוא בכל זאת מכיל כמה רפרנסים לאודיסאה שעברו מעל ראשי). לשאר מומלץ בכל פה ללכת לסרט החמוד הזה. "דאחקות" היא לא מילה גסה.

תגיות: