במקור: Kung Fu Hustle
תסריט ובימוי: סטפן צ'או
שחקנים: סטפן צ'או, ווה יואן ז'י הואה דונג, סיו-לונג לאונג
זהו עולם אכזר, בו אדם לאדם זאב רוזנשטיין וכנופיה נלחמת בכנופיה, רק החזקים שורדים, וגם זה לא להרבה זמן. בראש שרשרת המזון בעולם המלוכסן שבו הקומדיה הזו מתרחשת – עיר צפופה ולא סימפטית, אי שם במזרח הרחוק (שמו העברי של הסרט טוען שהוא מתרחש בשנחאי, אבל אין שום רמז לזה בסרט עצמו) – נמצאת כנופיית הגרזן, שמורכבת ממלאנת'לפים אנשים, חמושים בעיקר בגרזנים, אבל גם בכלי נשק עדכניים יותר. הם טיפשים, והם שונאים, והם רוצים רק להרע. תסתבך איתם, והם לא רק יפטרו אותך ממשאם של מספר איברים חיוניים, אלא גם יגרמו למבחר ממכריך להצטער על היום בו הפכו לכאלה.
בקצה העיר שוכן איזה פרבר – או מושב שיתופי – מקום זנוח ופרימיטיבי להפליא בו דרים בשכירות, בתוך מבנה גדול, אנשים חריגים וחסרי כל. בכולם רודים בצוותא בעל הבית (האחראי על הטרדות קטנוניות) ובעלת הבית (האחראית על כל מה שקשור בצעקות. ותאמינו לי, היא יודעת לצעוק). אל הסמטה הזו מגיע סינג, ביחד עם חברו. הם מנסים לעשות כסף קל, כשהם מתחזים לנציגי כנופיית הגרזן ודורשים מתושבי הסמטה המצ'וקמקים לשלם להם. סינג מצהיר שהוא יודע קונג פו, והחבר מרטיט באופן מאיים את מפלי השומן שלו, עליהם מצוירים שני גרזנים מוצלבים. התושבים לא משלמים. סינג מוכיח את עצמו כיצור נקלה, ואת ההתמודדות עם תושבי הפרבר העלובים לכאורה הוא מסיים כשהוא מוכה ומדמם. אפילו אז, הגולם לא מפסיק להתעקש שהוא פרפר קונג פו מיומן במיוחד. עד שיוכיח את זה – מה שלא מסתמן שעומד להתרחש בקרוב – כדאי שיתרגל למצב שריעה, כי הוא עומד לחטוף עוד הרבה במהלך הסרט.
עוד לפני שאנשי הסמטה האומללים יכולים לנשום לרווחה, מגיעה לאזור כנופיית הגרזן האורגינלית, ותוקפת את התושבים. למרות שברור שאין להם שום סיכוי, התושבים המסמורטטים מנסים לעמוד מולם באומץ. ואז מתחיל הבלגן האמיתי, ואיתו האקשן שהבטיחו לנו. אחלה אקשן שבעולם. אנשים עפים בלי חשבון, מועפים בלי חשבון, מכניסים מכות שהיו מפרקות לגורמים ראשוניים אייג'נט סמית ממוצע, מתאוששים ממכות כאלה כהרף עין או שניים, ומפגינים אלסטיות שהיתה מביאה כל נערת גומי למלא טופס הרשמה לבי"ס לעבודה סוציאלית. במופע החד-גדיא הזה מופיע בכל פעם אמן קונג-פו גדול, אדיר ומסתורי מקודמו: חלקם מרביצנים מן השורה, וחלקם בעלי כישורים מורכבים יותר – הסרט הזה יכיר לנו שימושים מיוחדים במינם לכלי מיתר, למיתרי הקול ולאביזרים נוספים שבחיינו הבורגניים אינם מיועדים ללחימה כלל. לא ריאליסטי בכלל (וכמו שאחי הקטן אומר בכל פעם שהוא מזהה אפקטים מיוחדים בסרט: "רואים שזה עם מחשב") – אבל מי צריך ריאליסטי, זה מגניב לאללה! כמו בכמעט כל סרט קונג פו שמכבד את עצמו, על כוריאוגרפית הקרבות המדהימה אחראי יואן וו-פינג ('המטריקס', 'נמר דרקון', וכו' וכו'), שבכל פעם מצליח להשתדרג.
אולי זה המקום להזכיר שיש גם גיבור לסרט. גיבור אמיתי. אני יודע את זה כי הוא הופיע על עטיפת הדי.וי.די, וגם תיאור הסרט שבעטיפה האחורית תומך בכך. מה שמוזר הוא, שהגיבור שעל העטיפה דומה להפליא לסינג, האפס הזה מהפסקה הקודמת. אולי הם תאומים זהים? אה, רגע, אתם לא רוצים להגיד לי ש…
אין לי ניסיון רב עם סרטים מהמזרח הרחוק, אבל אני מתרשם שאצלם מסתכלים אחרת על דברים כמו "תסריט" ו"משחק". אז מילא כאשר מדובר בדרמה פיוטית על בתו הענוגה של שרברב קוריאני ואהבתה לדייג החתולים המכוער אשר הופיע יום אחד בסביבה – שם תמיד ניתן להניח שהכל מלא בעומקים מופלאים של קולנוע איכותי. לעומת זאת, כאשר בקומדיית אקשן עסקינן, אני מגיע עם ציפיות קצת אחרות – לא לתסריט מבריק, אבל לכזה שלפחות ינסה ליצור מסכת אירועים הגיונית; לא למשחק טוב, חלילה, אבל למשחק שיעביר לי באופן ברור את מה שעובר על הדמויות, או שלכל הפחות לא יפריע לי להתרכז במה שמתרחש על המסך. לא ברור לי למה כל שחקן שוליים בסרט הזה מתאמץ לעטות הבעה מורכבת כמו " כלבי האהוב נדרס עתה למוות, ובתוך בטנו המרוטשת מצאתי 200,000$ במזומן, וכל זה תוך כדי שאני עומד על גחלים בוערות, גרושתי עושה לי מסאז' בגב ולוחם נינג'ה מסתורי מדגדג לי את האוזן עם נוצה של דוכיפת", כאשר ברור שהבמאי בסך הכל ביקש ממנו לעשות "אני מפחד", או "אני כועס". אולי אצלם זה נחשב למשחק איכותי? או אולי – ואת החשד הזה אני יכול להעלות רק כיון שמעולם לא ביקרתי במזרח – אולי כך אנשים באמת מתנהגים שם?
קשה לי להאשים את מי שלא הביא את הסרט הזה לקולנוע בארץ. ממש לא ברור איך היו אמורים לשווק אותו. כן, זה אקשן מגניב כמו ה'מטריקס' – רק בלי שמץ היגיון פנימי שינסה להסביר לנו, למשל, למה ואיך אנשים מסוגלים לעוף. זה דומה קצת ל'נמר דרקון' – אבל העלילה מטופשת ברמות מטורפות, ומלאה בהומור סלפסטיקי.
מה שמוזר הוא שבסיכומו של דבר, המאזן השלילי הזה הביא לתוצאה חיובית. במילים פשוטות, נהניתי מהסרט. לא לגמרי ברור לי למה. כמובן, סצנות האקשן המופרעות בפני עצמן הן סיבה מספיק טובה לראות. הסרט הזה כל כך אחר – פשוט לא דומה לשום דבר שאני מכיר – שלמרות המשחק, המופלא לעיתים בגריעותו, הוא הצליח לשאוב אותי אל תוך העולם המוזר שלו. בבקשה, אל תספרו לאף אחד.
- אתר רשמי רב-לאומי
- סטפן צ'או – ההיסטוריה
- סטפן צ'או – אתר מעריצים
- קונג פו אנשי מקלות
- קולנוע מהמזרח הרחוק
וואו.
זה רק אני, או שעל הסרט הזה שורה במידה מסוימת (על פי התיאור) רוחו של אבי ביטר?
אולי הוא לקח סיבוב מאוחר למזרח, או משהו כזה.
בכל מקרה, אני מקווה מאוד שבסרט יש גמד מכוער, רק בגלל שall the more reason לראות אותו, אם כבר מדברים על אבי ביטר.
(ואהרו"כ.)
(אני חושב.)
יש שלל סרטי אקשן מזרח רחוקיים שכאלה.
בדרך כלל אני תופסת אותם בכבלים בשתיים-שלוש לפנות בוקר, ואפילו אז העלילה ביזארית ומפורקת מדי לעקוב, אבל האקשן מוצלח וההומור דבילי, ואיכשהו אני תמיד סולחת להם על כל המגרעות…
עוד סרט לרשימת ה"יום אחד" שלי, שהיתה כנראה ארוכה להחריד לולא הייתי כל כך סנילית, ומסוגלת להחזיק בה בערך שלושה פריטים בו זמנית. תודה לאל על חסדים קטנים.
ספויילר?
על התשובה
למעשה, אתה בעצמך אמרת מה הביא לשינוי של צ'או-
נקודת המשבר הייתה השוד של נערת הגלידה, אז הוא הבין שזו אותה נערה בה היה מאוהב כשהיה ילד ורצה להיות גיבור!
ע"פ חזל.
נו באמת! זו קומדייה, לא סרט רציני שמצריך הסברים למה, כמה ורמה.
אני חייב לציין שראיתי את הסרט לפני כשנה-שנתיים ( שהסרט יצא במזרח), ומאוד נהנתי! סרט מצחיק עם אפקטים נהדרים.
ולמי שראה- its rain of men :)
הסרט לא לוקח את עצמו ברצינות, מתי תבינו?
זה סרט של סטיבן צ'או
ובתור מישהו שראה רק שני סרטים שלו (זה ו-Shaolin Soccer) הוא כבר הגדיר אצלי תת-ז'אנר משלו.
ואלה סרטים של סטיבן צ'או: סרט בעל נושא שנראה פשוט שדי במהירות הופך לסרט פעולה מגוחך בפעולה שלו, שיורד על כל דבר שמגיע לטווח יד כולל הוא עצמו, שהגיבורים בו עלובי נפש ומביכים את עצמם ושבסוף הוא לא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות ומצחיק בטירוף.
''מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?''
זו הסיבה שבשבילה, אני מאמין, הסרט הזה נוצר; פשוט בשביל שכל צופה מערבי שאוהב "סרטי קונג-פו" יצפה בסרט הזה – ולכל אורכו יבהה בתדהמה במסך ויחשוב לעצמו: "מה לעזאזל הם חשבו לעצמם?!".
ככל הנראה זו קומדיה סינית טעימה לחיך, אבל כזו שנאפתה עם פירורי לחם מערביים, המביעים קריצה לז'אנרים מערביים שונים, ממוזיקת הג'אז ומערבונים, ועד ללוני טונס וסלפסטיק כמותו לא נראה מאז ימי "פארקר לואיס" בראשית עידן הכבלים!
אפשר לומר שאין היא דומה ממש לסרטי קונג-פו ישנים שאפשר למצוא ב-2 בלילה מדי פעם בטלוויזיה, וטוב שכך, כי יחסית לאותם סרטים – הסרט הזה הוא חידוש מרענן.
דרך אגב, הבמאי סטפן צ'או ביים סרט באותה מתכונת ב-2001שנקרא: Siu lam juk kau.
אתם בטח מכירים אותו בתור "Shaolin Soccer".
''Shaolin Soccer'' היה סרט כל כך גרוע, שהוא היה מצוין.
אם גם "מהומה בשנחאי" הוא כזה, אני חייב לראות אותו.
סרט מצויין
וכל מי שאומר אחרת משקר.
או מנסה למכור משהו.
או מנסה למכור משהו.
ראיתי אותו לפני כשנה, אחלה סרט, אפקטים שעולים על המטריקס וקרבות בסדר גודל שלא ראיתי לפני כן. בעקבותיו ראיתי גם את shaulin soccer וחייב לציין שנהנתי פחות. הוא לא רע, אבל מהומה בשנחאי פשוט ענק :)
אנא, חברים.
קראתי בעיון את שלל התגובות שלכם ושמחתי לגלות שאפשר לנהל דיון כל כך תרבותי על סרט כל כך שטותי. אבל לרובכם ישנה טעות אחת שהופכת את הביקורת למעט לא לוונטית – אתם שופטים את הסרט לפי סטנדרטים מערביים בעוד הסרט הוא, איך לומר, מעט סיני.
מושגים כמו עלילה קוהרנטית ומונמקת, פתרון העלילה מתוך מעשי הגיבורים (בניגוד לדאוס אקס מכינה) וקתרזיס כתוצאה מתהליך שעובר על הגיבור הם המצאות חדשות יחסית (משהו כמו 500 600 שנה, בניגוד למסורת מספרי הסיפורים שנמשכת כבר עשרות אלפי שנים) והמציא אותם אחד, אנגלי, ווילאם שייקספיר שמו. מאז שייקספיר כל היצירה המערבית מחויבת לעקרונות האלה, עד לרמה כזאת שסיפור שלא עונה על הקריטריונים האלה נחשב "לא נכון".
הסינים, כמו תרבויות רבות אחרות, לא מחויבים לעקרונות הללו ואולי אפילו מחויבים לעקרונות אחרים. לא יודע, אני לא סיני. מה שלנו נראה כקשקוש חסר הגיון פנימי ו"לא נכון" נראה לקהל היעד (הסיני. הזכרתי זאת?) תקין ו"נורמלי".
הם בטח לא הבינו למה במטריקס היה צריך להנמיק את האנשים המתעופפים ולמה קיאנו ריבס משחק כמו שהוא משחק. אבל את זה אף אחד לא מבין.
יש לך רק טעות אחת:
כותב הביקורת לא מסביר למה *הסינים* צריכים לראות-או-לא את הסרט.
הוא מסביר למה קהל הקוראים של האתר *העברי* עין הדג צריך או לא לראות את הסרט.
אם וויליאם שייקספיר המציא את הקתרזיס,
למה הוא המציא אותה ב*יוונית*?
כי הוא הקדים את זמנו
גאוני.
חשבתי איך לענות לתגובה ההזויה ההיא, אבל בחיים לא הייתי ממוטט אותה בכזו קלות ואלגנטיות.
מציאות ואגדה בסרטי גנגסטרים הונג-קונגיים.
כמו שבמערב יש צורות שונות של פנטסיה (כאשר הטולקינאית מובילה בפער ניכר), ואף אחד לא שואל מאיפה בעצם הגיעו הדרקונים הללו, מה הם אוכלים, ואיך הם מתכננים אי-פעם לצאת מהמערות התת-קרקעיות בהם הגיבורים הנועזים (וחמושים בכשפים! ובחרבות קסומות!), כך גם במזרח יש סוגות דומות. אחת מהן היא הוושייה (wuxia), שבעצם אומרת – נניח שכל מה שאמני הקונג-פו מנסים לעשות באמת אפשרי. נניח שקרבות כאלו אפשריים. נניח שאנשים באמת יכולים לקפוץ לגבהים אדירים. נניח שהם באמת שולטים בנרגייה הפנימית שלהם (צ'י), ומסוגלים למעשי פלא.
כמובן, כדרכן של אגדות ושל פנטסיה, אף יצירה לא באמת שואלת את השאלות הללו בקול רם, אלא היא מניחה (ומקווה) שהצופים יבינו, וישעו את הספק לרגע.
קונג פו האסל הוא דוגמא נהדרת לז'אנר הזה. הוא פועל בתוכו, ויוצר קומדיה, שלעתים גולשת למחוזות פרודיים. הוא לוקח את כל האלמנטים המוכרים מהסרטים (ובעצם לא רק סרטים. שורשיו של הז'אנר לפני כמעט 2000 שנה, ואז אאל"ט עוד לא היו סרטים), ומקצינה, ומגחכת. בין השאר, ע"י העברה לסביבה מודרנית, ושימוש בדמויות של זקנים בלים. פרט לזה, נדמה לי שיש בסרט גם קריצה לז'אנר הסופר-גיבורים, ע"י השימוש בזהויות הסודיות של התרחים. יתכן וזה קיים גם ביצירות וושייה אחרות, אבל שם יצא לי להתקל רק בשמות קוד. לא בזהויות סודיות, שנזנחו והוסתרו בארון. ואם יש קריצה כזאת, זה אמור לעזור לצופה המערבי להבין, ולסספנד.
כאשר שופטים את הסרט כחלק מהז'אנר ומהקונטקסט ההסטורי בו הוא פועל, הויכוחים המתמידים עם הפיסיקה הניוטונית פחות רלבנטיים, לעניותי.
עוד טיפ-טיפה על וושייה – http://en.wikipedia.org/wiki/Wuxia
יו, איזה יופי שחזרת!
תודה, אבל אני לא באמת כאן.
רק עובר לפעמים, כשאני משועמם, ומנסה לא להגדיל לעצמי את הממ"א.
אני לא באמת מתערבת,
רק מציינת שייתכן שפרסומות האתר יצאו מדעתן מרוב געגועים. או שרק אצלי מסתובב שם קיפוד מצויר?…
מציאות ואגדה בסרטי גנגסטרים הונג-קונגיים.
מסכים לגמרי. כשם מעולם לא העליתי תהיות לגבי נושאים כמו כמה שנים ניתן לשמור על ביצי דרקון ובאיזו טמפרטורת קירור, איך מייצרים אורקים מאלפים ואיפה קונים חרבות 3+, כך מעולם לא תהיתי איך יכול מאסטר לי מו באי לעוף. זה נתון וזהו, ואין לי שום בעיה עם זה.
אבל (ובהנחה שתגובתך מכוונת בין השאר אלי) בביקורת דיברתי לא על ריאליזם, אלא על היגיון פנימי. אם לצורך הגעה מהירה יותר למורדור היה פרודו מתחיל לעוף, אני מניח שזה היה מפריע לך מאוד, ולא משנה שמדובר בפנטסיה.
נכון שניתן להסביר אותו על פי המשכו וסופו של הסרט, אבל א. בזמן אמת הוא נראה סתם בלתי מובן לחלוטין. ב. זה לא לגמרי מסתדר עם כך שבעלת הבית מסתירה את עצמה. סוף 
)
ב'נמר דרקון', למשל, עפים רק אלו ששולטים בוודאן. בסרט הזה, לעומת זאת, עושות דמויות סטנדרטיות לחלוטין פעלולים בלתי מסתברים – אף שברור למדי שלא *כל* בן אדם ביקום של הסרט מסוגל לכך. אני מדבר למשל על המרדף המטורף של בעלת הבית אחרי סינג.
(
ואם שמת לב, אל הנושא הזה התייחסתי לא בין העניינים שהפריעו לי אישית בסרט, אלא כמה שנראה לי שעלול להפריע לחלק גדול מהצופים. היגיון פנימי או לא, אני חושב שנתחים גדולים של הישראלי הממוצע היו נוטשים בזעם את האולם אחרי כ-20 דקות של צפיה באנשים שמתנהגים כמו הלוני טונס.
אבל, מון שרי, זאת קומדיה.
בסרטי קונג-פו סטנדרטיים תראה מכל הגורמים הללו במשורה. כאן, אלמנט ההגזמה עובד שעות נוספות. כדי לשבור את האמינות. כדי לפרק את עולם סרטי הוושייה לגזרים. כדי להצחיק. ומבחינתי, זה עבד. לא רק ברמה הלוני-טונית\סלפסטיקית, אלא גם ברמה ה… 'מבנית'? נראה לי שזאת המילה הקרובה ביותר למה שאני רוצה להעביר.
ולעניין זה שהומור לוני טוני לא מתאים לכולם? כמובן. על כך לא יתכן ויכוח (אלא אם כן אתה בן-גוריון).
סרט מכות הזוי ומבדר
פשוט סרט כיף.
צפיתי בו בזמנו בתנאים אופטימאליים: שעת לילה מאוחרת, חבריה שמחים מסביבי, מקרן קיר ופופקורן בטעם ממכר, וזאת בהחלט הסביבה המומלצת לצפייה בסרט, בעיקר החלק עם החברים השמחים – מדובר בסרט שטותניקי למהדרין, עם רגעים קורעים מצחוק, רגעי אקשן בלתי אפשריים וילדות סיניות בוכיות.
אין טעם להתעכב על ניתוחים ושאלות, פשוט צריך להישען אחורה, להירגע ולהיסחף עם הסרט.
ולמי ששואל למה הדמויות עפות – כי ככה זה במזרח, מי שיודע להילחם יודע גם לעוף. באותה מידה יכלתם לתהות על פעולותיו של הנשק עם המיתרים (ואני לא מפרטת בשביל להימנע מספוילרים) או על אלף פרטים אחרים. זה ככה פשוט כי ככה, בשום שלב הסרט לא מתיימר להיות ריאליסטי. זוהי פנטסיה וככה בדיוק אנחנו אוהבים אותה.
דרך אגב – נדמה לי שזה המקום להמליץ על סרט מכות תאילנדי נהדר משנת 2003, לאוהבי הז'אנר, אמנם הוא פחות קומי באופן מודע, אך אני וחבריי התבדרנו גם ממנו אף על פי כן, והאקשן יופי. שם הסרט Ong-bak והיוצרים מתגאים בכך שהוא צולם כולו ללא כפילים ואפקטים. אה, ולפי הידוע לי ניתן להשיג אותו גם בבלוקבאסטר.
ואם אני כבר ממליצה
אז אני רק אוסיף שמרמיט המליצה עוד קודם ונראה לי שהיא עושה את זה יותר טוב ממני, אז הנה, למתעניינים:
כתבה מספר 2304
איזה צירוף מקרים...
במקרה עברתי בסביבה, ובמקרה היתה לי הרגשה ש"מהומה בשנחאי" עשוי להיות סרט שראיתי. והנה המלצה על תגובה שלי! מרנין.
את קונג-פו האסל ראיתי לפני יותר משנה, וחוץ מזה שצחקתי כמו שמזמן לא, אני זוכר במובהק שהגדרתי אז את הסרט כ"קומדיית זן". הבעיה היא שאני לא זוכר איך הגעתי למסקנה הזאת )-:
אוף, ועוד הזהירו אותי שזה דופק את הזיכרון…
אז אולי מישהו שראה את הסרט לאחרונה יכול לרענן את זכרוני בנוגע לאלמנטים הזניים בסרט? אחרת לא יהיה מנוס מצפייה חוזרת
(כן, אני מודע לעובדה שזאת קומדיה "דבילית", ובכל זאת…)
גם אני ראיתי גם מזמן
וסליחה על הטעות בזיהוי אבל הייתה לי תחושה מעורפלת שמדובר בבחורה, ואחרי שקראתי כמה פעמים את התגובה ההיא שלך ולא מצאתי שום סימן כך או כך החלטתי להסתמך על הזיכרון וכאן נפלתי.
מה שמחבר אותי לנקודה שהעלית לגבי הזן ומכיוון שגם אני ראיתי את הסרט כבר מזמן אני הפעם אשתדל להימנע מלהישען על זכרוני הלוקה.
בכל אופן צפייה חוזרת נשמע כפיתרון הכייפי ביותר, גם אם במקרה פתאום תיזכר בסיבות שלך.
'אונג באק' משודר בכבלים בסוכות.
שבת הקרובה, נדמה לי.
תודה על האזהרה, ולפויקלו על ההמלצה.
חוץ מהעובדה שהסרט הכיל את סצנות המרדף המוצלחות והמבדרות ביותר שאני זוכרת נכון לעכשיו (גם אם אחת מהן היא לחלוטין מסלול מכשולים של הבמאי, כולל הצבת חישוק בוטה להפליא, זה שווה לחלוטין ולו למען השפגטים, ולגבי השני, טוב – חבריא, זורקים כאן מוניות קטנות וביזאריות שקצת מזכירות חיפושית!), הוא בהחלט היה מוצלח להפליא מבחינת האקשן. היה כיף!
סרט מעולה.
אמנם סרט מעולה של סטפן צ'ו – וככזה הוא עשיר בגרוטסקות וניצב צעד אחד בלבד מלהפוך לפארסה גמורה- אבל סרט מעולה נאן דה לאס. אני שמח לראות שפורסמה עליו ביקורת.
דבר אחד ששבה את ליבי ב'מהומה בשנחאי', מבין רבים שהייתי מפרט לו היה לי יותר זמן מחשב ופחות חומר לסכם, הוא דווקא גורם שמרווין ציין כאחד הפגמים בסרט-השילוב בין הקומדיה המופרעת לבין האקשן, שהיה לעניות דעתי חצוף ומופלא כאחד: היותם של לוחמי הקונג-פו מכוערים ופתטיים לא הופך את סצינות הפעולה בכיכובן לפחות מרשימות או מלהיבות, לדוגמה. המרדף בסגנון הלוני-טונס לאורך הכביש המהיר הוא יצירת מופת בפני עצמו, כיוון שבסצינה הזו צ'ו מצליח לקחת את אחת הרפליקות הקלאסיות והמוכרות ביותר בתרבות המערבית, ולהפוך אותה למפגן פעולה מרשים (וכל זה בלי להמעיט מהערך הקומי שלה). יש לי תחושה שאני לא מצליח להעביר בכתיבה את מלוא היחודיות של הסצינות האלה לעומת קומדיות פעולה אחרות, אבל הנקודה היא שדבר כזה עוד לא יצא לי לראות. זה קשור, כנראה, בעיקר לטעמי המיינסטרימי בקולנוע, ואני מניח שיהיו כאן כאלה שיוכלו לנקוב בשמם של אלף סרטים אחרים שעשו את זה קודם, לפניו. אני רק מקווה עבור מי שניצל חלקים ניכרים מזמנו כדי לצפות באותם סרטים עלומים, שגם בהם זה נעשה כל-כך טוב.
אוה, כן, נ.ב- מזמן לא ראיתי השקעה כה רבה בפן החזותי של קומדיה מופרעת. אחת מסצינות הלחימה, אותה אפשר לתאר רק במילים "שניים סינים עם כינור גדול", היא לא פחות מיפיפיה. וזה עוד מבלי להזכיר את המבנה הבלתי שגרתי בעליל של העלילה, ואת ההומור הויזואלי המבריק לעתים אך המטורף תמיד. סרט מומלץ, אם תשאלו אותי.
מצטרף להמלצה
ולו בגלל סצינת הריקוד בפתיחה, ששבתה את ליבי.
מצטרפת להמלצה
אין דבר המתעלה על חבורת גנגסטרים סינים שרוקדים עם גרזנים
אני זוכרת את אחותי הקטנה (6 וחצי) מנסה לחקות אותם עם שלט אבל כנראה התעלפתי באמצע מצחוק אז הזיכרון קצת מעורפל.
סתם הערה....
http://en.wikipedia.org/wiki/Kung_Fu_Hustle
ייתכן בהחלט שהמתרגם היה מומחה בתרבות ובארכטיקטורה סינית… או שלא.
מזכיר לי את הדיאלוג החביב מצוהריי שנחאי:
רוי אובאנון (רואה שלט "מבוקש" של צ'ונג וין): הילד משנחאי?
צ'ונג וין: אויי…
רוי אובאנון: זה איום ונורא.
צונג וין: אני יודע. אני בכלל לא משנחאי.
אתמול ראיתי את ׳מהומה בשנגחאי׳ בפעם האלף
ורק אז שמתי לב לעוד בדיחה מעולה:
כאשר אחת מהדמויות על סף המוות, הוא אומר לפני מותו (בסינית):
עם כוח גדול באה אחריות גדולה!
ואז מוסיף באנגלית(!) :
?!What are you prepare to do
רואים שהבמאי ממש אהב והכיר את הקולנוע ההוליוודי.
סרט ענק. לראות רק עם מסך גדול ורמקולים אימתניים – והרבה חברים עם חוש הומור
מה רמת האלימות הגרפית בסרט?
(ל"ת)
לא רמה של בהקשר של "כמה האלימות הגרפית טובה" או משהו דומה
יותר בכייון של מה הכמות של האלימות הגרפית בסרט וכמה היא קשה
למה אף אחד
לא ענה לי?
אני לא זוכר את הסרט מספיק טוב
אבל ממה שאני זוכר, האלימות שלי היא בסגנון לוני-טונס. הרבה וקיימת אבל אין שם דם או שום דבר מגעיל אלא יותר מצחיקה ומשעשעת ולא סבירה בכלל.