ילדים, היזהרו מסרטי אקשן פילוסופיים. בשנה שעברה התפרסם הסיפור על צופים ב"דרייב" שדרשו את הכסף בחזרה כשהתברר שהסרט לא ממש דומה ל"מהיר ועצבני", כפי שהפרסומות גרמו לו להיראות, ולמעשה הוא סרט אמנותי מרובה שתיקות ומועט עלילה (אך מצוין כשלעצמו). היה קל לעקם את האף על הצופים השטחיים האלה, אבל ב"הורג אותם ברכות" גיליתי שאני יכול להזדהות איתם במידה מסוימת. אתה הולך למה שפורסם כסרט אקשן עם בראד פיט, ומוצא את עצמך בסרט מהורהר, איטי, כבד, מדכא ועם שני טון פוליטיקה באמצע. איך אתה מגיב לזה – זה כבר עניין של העדפה אישית. על העדפתם האישית של הצופים בהקרנה שבה נכחתי יכולתי ללמוד מהטפטוף האיטי אך המתמיד של צופים אל מחוץ לאולם, שנמשך לאורך כל הסרט.
הדקות הראשונות של "הורג אותם ברכות" נראות כמו סרט פשע עכשווי ולעניין: פושע קטן מגייס שני פושעים קטנטנים עוד יותר כדי לשדוד משחק פוקר. שלושתם דמויות בעלות אופי וייחוד שמשורטט בבירור בתוך דקות בודדות. בדרך הם מדברים הרבה, כמקובל בעידננו הטרנטינואי, על דברים שלא באמת קשורים לעניין, ומתווכחים, כמקובל בקומדיות פשע, על גודל האקדח וסוג הכפפות שצריך להשתמש בהם בשוד כזה. יש פלאשבקים כיד המלך ויש מתח באוויר בסצינת השוד, ומשום מה יש גם נאומים של ברק אובמה ברקע (אבל לזה עוד נגיע). נראה מבטיח.
ואז מגיע בראד פיט והסרט המהנה שראינו עד אותו רגע נתקע בקיר. הסרט, מתברר, הוא לא על השודדים. הוא על ג'קי קוגן (פיט), מחסל שנשכר כדי לעשות סדר – ובכך הכוונה היא להוציא להורג את האשמים, ועל הדרך גם את החפים מפשע. הסרט גם לא עוסק בחקירת השוד, או מנסה ליצור מתח בשאלה האם קוגן יצליח במשימתו. המידע מגיע אליו בין הסצינות, מה שמשאיר לו הרבה זמן לסמול-טוק שלא מקדם את העלילה. קוגן הוא רק פקיד בהליך הביורוקרטי של חיסול החשבונות, ואחרי ביצוע הנוהל השגרתי הזה אנחנו עוקבים, לצלילי ראיונות על הכלכלה האמריקאית ונאומים של אובמה.
מתברר ש"הורג אותם ברכות" הוא בכלל לא סרט פשע מגניב אלא רקוויאם לפשע המגניב. אפילו הפושעים מתלוננים על כך שהכלכלה בזבל, הכסף היום כבר לא אותו כסף וגם הם עצמם לא מה שהיו. במקום חיי זוהר של אלימות, סמים ומין הדמויות בסרט הן פיונים שמבצעים את תפקידם בלי הרבה חשק ומתגעגעים לימים הגדולים של פעם. כדי להדגיש את הנקודה, שניים מהשחקנים בסרט הם כאלה שידועים בזכות תפקידים כאלה בדיוק: ריי ליוטה ("החבר'ה הטובים"), וג'יימס גנדולפיני, הלא הוא טוני סופרנו בכבודו ובעצמו, מגלמים שניהם גירסאות זקנות, עייפות ופתטיות של עצמם. אין מה לעשות, כשהמשבר מגיע, הוא משפיע על כולם, כמו שברק אובמה אמר פעם או שלוש.
גנדולפיני לפחות מדגים פה שוב, אם למישהו היה ספק, את יכולות המשחק שלו: גם כשהוא מגלם שתיין עלוב ופתטי שספק אם יידע ללחוץ על ההדק הנכון, הוא עושה את זה עם שכנוע שגורם לו לבלוט מעל חבריו לסרט, אם הוא היה הדמות הראשית בסרט, לפחות הייתי מבין בשביל מה הוא טוב. בראד פיט, לעומת זאת, לא עושה שום דבר חוץ מלהיות בראד פיט: הוא כריזמטי, בטוח בעצמו, לא עושה טעויות ולא עובר משום מקום לשום מקום אחר לאורך הסרט. זה כמו לראות את הכוכב בראד פיט שהגיע לכאן משטיח אדום כלשהו.
עם כל האומללות הזאת, הרגעים המעטים של האלימת, החיסולים עצמם, הם מהרגעים הבודדים שבהם הסרט לא מתבייש להנות, והם מרעננים ברמה מעוררת רגשי אשמה. באופן משונה, סצינת חיסול אחת ב"הורג אותם ברכות" הכל כך ארט-האוסי אפילו דומה להפליא לסצינה ב"השופט דראד" הטראשי וחסר הבושה. אנדרו דומיניק ("ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי רוברט פורד הפחדן") מביא לא מעט הברקות בימוי, שבדרך כלל מתבזבזות. סצינה אחת, למשל, היא אחת ההמחשות הויזואליות הטובות ביותר שראיתי של היסחפות לערפילי הסם, או השינה. אני לא יכול להגיד שלא הזדהיתי. אבל הסרט חוזר על אותו האפקט כל כך הרבה פעמים, שבמקום להיות מבריק זה נהיה נודניקי. אפרופו נודניקיות, יש בסרט די הרבה נאומים של אובמה.
אני לא מתלונן על כך שלא היה מספיק אקשן. אם הסרט הוא לא מה שהטריילרים הבטיחו לנו, זאת בעיה של הטריילרים, לא של הסרט. אלא מה, גם בתור סרט לצופה המתוחכם שאמור ליהנות מפניני משחק ומהסאבטקסט, הוא לא מקיים את ההבטחות שלו. הוא מתעקש להישאר תקוע בעליבות שלו, כאילו כל עניין או רצון לדעת מה יקרה בסצינה הבאה היה פוגע במסר שלו, ובו-בזמן דופק לצופה את אותו מסר עם כפית בראש ומאכיל אותו בפטיש (או אולי להיפך). אוקיי, הבנו: יש פה אנלוגיה בין המשבר הכלכלי בארצות הברית לבין תרבות הפשע בעולם התחתון. מהמם. בשביל זה לא היינו צריכים לשמוע נאומים של אובמה בסצינה הראשונה, בסצינה האחרונה ובכ-18 נקודות באמצע, ואז לתת לבראד פיט פשוט להקריא לנו את השורה התחתונה ולסמן מתחתיה קו עם נצנצים. אם כבר מתייחסים לצופים כאל קשי תפיסה, אז פשוט תנו לנו את "מהיר ועצבני" ודי.
פורסם במקור בוואלה
הפניה לדיון
בדף הסרט כבר התפתחה שיחה מעניינת, בהשתתפות (בעיקר) velvet ו-jbar, עם נקודות מבט שונות על הסרט. מומלץ.
מומלץ, דיון מעניין וגם לומדים מילים חדשות :-)
(ל"ת)
לא ראיתי כבר מזמן סרט כזה משעמם
מישהו יכול להסביר את הביקורות הטובות של הסרט? מה פיספסתי?
איך הסרט הזה משתווה ביחס ל"התנקשות"?
כי המון מהטענות על הסרט הזה הם מאפיינים די בולטים שצצו גם ב" ההתנקשות של…", שהיה סרט יפה מאוד אם כי מעיק ואיטי לפעמים. אז הסרט הזה הוא יותר גרוע ממנו או שהוא ברמה שלו?
מזמן לא הסכמתי איתך יותר
רק שאני גם את "דרייב" לא ממש אהבתי. אני לא אגיד שהוא היה גרוע לגמרי, בטח לא כמו זה, אבל לדעתי עשו לו הייפ הרבה מעבר ממה שמגיע לו. אז נכון, הבימוי טוב ויש כמה סצינות יפות, אבל בתור סרט הוא לא משהו. ונראה לי שהתכוונת לאישה הספציפית שתבעה את הסרט על חוסר דמיונו ל"מהיר ועצבני". למרות שאני בטוח שעוד הרבה אנשים דרשו את כספם בחזרה גם בלי לתבוע.
עכשיו אני אגיד את דעתי, אבל היא תשמע כמו הד שלך – ההתחלה באמת מבטיחה ואהבתי את סצינת השוד (לקח לי כמה רגעים להבין שאחד הפושעים זה דאגט מ"עלייתו של"), אבל אחריה הסרט מתרסק. יש את הגימיקים החוזרים-על-עצמם עד מיאוס (הנאומים של אובאמה והאפקט של ה"מעורפל").
בראד פיט היה נחמד, אבל זה גם בגלל – כמו שאמרת – שהוא בראד פיט, וגם בגלל שכנראה השוויתי אותו לשאר השחקנים, שהיו די משעממים (כולל ג'יימס גנדולפיני, שלא ראיתי משהו מיוחד ממנו. או אולי זה כי הוא לא הפסיק לחפור עם סיפורים אישיים ומפגרים עד שכבר שנאתי אותו). וגם אצלי אנשים יצאו מהאולם עם הזמן, זוגות-זוגות.
אני הולך לראות שוב את "סנאץ'". גם סרט פשע יותר טוב וגם משחק יותר טוב של פיט.
איפה חשבת שזה יהיה סרט אקשן נורמלי
כבר כששמעתי את השם היה ברור לי שזה סרט שלוקח את עצמו ברצינות וכנראה מנסה לעורר דיון על האכזריות שבעולם הפשע. לא נורא עדיין יש את ארץ יבשה לראות בסופ"ש
דווקא השם זה מה "שמסגיר" אותו בתור סרט אקשן
מה שהוא לא.
אני לא מסכים עם השורה הראשונה
המטריקס ודו"ח מיוחד הם שניים מהסרטים האהובים עלי. הבעיה היא לא הפילוסופיה כשלעצמה אלא כשהיא באה על חשבון האקשן, במיוחד אם הסרט מתפרסם כאילו זה הפוך.
אוקיי, כל-כך לא מסכים עם הביקורת.
אני אהבתי את הסרט. אני לא אגיד שהוא "וואו", אבל הוא בהחלט סיפק את הסחורה. מדובר בסרט מאוד אולדסקול, מסגנון סרטי הפשע שנהגו לייצר בסבנטיז, שלוקח את הזמן שלו ולא מאכיל את הצופה בכפית. לטעמי, העובדה שהוא מעלה ומוריד את רמות האנדרנלין בצורה כל-כך קיצונית הוא מה שהפך את הסרט לכה אפקטיבי וזכיר. לפחות 4 סצינות משם נחרטו חזק בראש בדיוק בגלל שהן היו רגעי WTF שהגיעו אחרי התרחשויות רגועות. אני נהניתי מהמבט האותנטי על מאחורי הקלעים של עולם הפשע, ואפילו שרעיון ההצגה של הפושעים כאנשים אמיתיים ורגילים הוא לא בדיוק המצאה חדשה, זה עדיין נעשה פה בצורה לא רעה בכלל. נכון שהשיחות האלה שכולם מתלוננים עליהן ארוכות מאוד ותכלס אין להן קשר ישיר לעלילה והן לא מובילות לשום מקום, אבל היי, לאן הובילו בדיוק הדיאלוג על רויאל עם גבינה או הניתוח של לייק א וירג'ין? אם זה מעניין וזה עובד, אז זה מעניין וזה עובד, לא משנה כמה זמן זה נמתח והאם יש להם קשר ממשי לסיפור. גם כשמדברים על דברים רנדומליים ואישיים שבעיקר מתארות דברים שקורים וקרו באוף סקרין, זה מגניב ומעניין, כי הדמויות כל-כך מהנות וכי הדיאלוגים וסגנון הדיבור כל-כך מושחזים. אני נורא אוהב סרטים כאלה שעל אף שהעלילה שלהם הי די סטרייט פורוורד הם עדין נורא הזויים ולא וודאיים, ואין ספק שהסרט הזה הוא דוגמה לאיך לעשות סרטים בסגנון הזה.
במילים אחרות, הסרט הזה היה פשוט דה-ז'וו ענק ל"ארץ קשוחה", ולכן אני חייב . עוד סרטים שהסרט הזכיר לי הם "ממכלת החיות" האוסטרלי והמופתי (ואני חייב לומר, אני זיהיתי את מי שמשחק את ראסל יותר כדוד פופ מ"ממלכת חיות" מאשר כדאגט מ"עלייתו של…") או את "החפרפרת" המבריק.
על כל ההיבטים החיוביים של הסרט שגם שונאיו ציינו, אין ספק שאני מסכים. המשחק פה מעולה – בראד פיט הוא בראד פיט והיה באדאסס לחלוטין, שני הפושעים המסומיים היו מצחיקים אבל עדיין רגישים בו זמנית, וג'יימס גנדולפיני היה פאקינג מדהים ב-2 הסצינות שלו. הבימוי היה מבריק לדעתי, הסגנון הוויזאולי האפרורי מאוד קסם לי, וסצינות האלימות בהחלט בידרו אותי גם בתור מישהו שלא נהנה מGOREיות בד"כ.
למרות כל זאת, אני מסכים על כמה נקודות – בעיקר על הסאבטקסט האלגורי החופר (אם כי צודק, אבל אני לא אכנס פה לדיון פוליטי) ועל זה שמרוב שכל הסרט מורכב מדיבורים, יש לפעמים פרטים שחולפים מתחת לרדאר. אני גם נורא מעוצבן על זה שלטוני סופרנו לא היה יותר זמן מסך – הוא שיחק מדהים בסצינה מסויימת, עד שהיו לי ציפיות לראות מה יקרה איתו בהמשך – ואלה היו ציפיות שווא.
בקיצור, אני לא חושב שגם אם הוא לא סרט הפשע המופתי והקלאסי של העשור, הוא ממש לא הזוועה שכולם אומרים שהוא, ואולי לחמישייה שלי הוא לא יגיע בסוף שנה, אבל הוא בהחלט יקבל אצלי כמה נקודות זכות. אני בהחלט מבין איך אנשים לא אוהבים אותו- זה תלוי במה ציפית מהסרט, במצב רוח והעייפות שלך בזמן הצפייה או באופן כללי בעד כמה יש לכם חיבה וסלבנות לסרטים איטיים ומעיקים, אבל כנראה שאני יצאתי חיובי בכל הקריטריונים, ועל כן, מבחינתי – אחלה סרט שבעולם.
וחוץ מזה, הגיבור ואני חולקים שם משפחה. ומכיוון שכל עם ישראל אחים או משהו, איך אני לא יכול לאהוב אותו, איך?
הקטע עם הדיאלוגים המאולצים
זה שהם מנסים להיות טרנטינו בכוח. אני אישית עוד לא ראיתי את הסרט הזה ואני לא מדבר עליו אלא בכללי על כל סרטים מושפעי טרנטינו.
כשטרנטינו עשה את זה, הוא לא היה מודע לעצמו, הוא עשה משהו חדש לא בגלל שהוא ראה את זה בסרט טוב וזה היה מגניב. היום כל סרט פשע שני חושב שהוא מתוחכם ומלא בדיאלוגים של "הו תראו את זוג הפושעים הזה מדבר על דברים פשוטים בדרך לרצח, זה כל כך שנון וכיפי ומגניב", וזה לפי דעתי פתטי, וזה דבר נהיה מאוס עד כדי כך שזה מזיק בצפייה לסרטים של טרנטינו עצמו.
(ל"ת)
בדרך כלל
סרט הנושא עליו את שמו של בראד פיט כאחד השחקנים הוא סיבה מספיק טובה כדי לראות אותו. רק הפעם לא, כי מהרגע שבראד פיט מופיע הוא מעכב את כל ההתפתחות העלילתית של הסרט, כנראה בצורה מכוונת, והופך אותו לערמת גיבובי בולשיט פוליטי ומתנשא. לעזאזל, כבר אחרי הפעם הראשונה שלאובמה ניתנה זכות הדיבור אפשר היה להבין את המסר, אז גם שבראד פיט ידקלם לי איזה מוסר אידאלי מזויף על קיסינג'ר? קיסינג'ר?! נו, דחילאק, לקחת סרט כל כך משעשע עם הופעה מרשימה של שני סטלנים עבריינים קטנים ולהפוך אותו לאיזו מלודרמה כאילו נוקבת המשקפת את פני החברה הקפיטליסטית הגוועת זה פשוט אחד יותר מדי. רק תחשבו מה נקודת המוצא של הסרט ולאן הוא שואף להגיע. ובכלל, כל ניסיון ליצור איזה ספין אוף עלילתי רק מסבך אותו עוד יותר בלולאה חוזרת וחסרת מטרה. דווקא את "ההתנקשות" שלו מאד אהבתי והתרשמתי בעיקר מהצילומים (למרות שכך היה גם בסרט הזה, צילומים נהדרים) אבל מהסרט הזה יצאתי.. פשוט כועס!