אני לא מבין את זה, ואני לא בטוח שאני רוצה להבין, ובטח שאין לי שום דבר חכם להגיד על זה. אז אני רק אצטט.
"שחקן הקולנוע והתיאטרון ג'וליאנו מר נרצח היום (שני) ביריות במחנה הפליטים בג'נין, כך הודיעה המשטרה הפלסטינית. מר בן ה-53, בן לאם יהודיה ואב פלסטיני, הותיר אחריו בת. בשנים האחרונות הוא פעל בעיקר במסגרת התיאטרון שהקים בג'נין. כוחות הביטחון הפלסטיניים מעבירים את גופתו לישראל דרך מחסום ג'למה. צה"ל ושב"כ בודקים את נסיבות מותו".
"מהמשטרה הפלסטינית נמסר כי מר היה בדרכו למכוניתו בכניסה למחנה הפליטים בעיר, בעת שרעול פנים ניגש אליו וירה לכיוונו חמש פעמים. מר נהרג במקום, ואשה ששהתה בסמוך לו נפצעה."
מר הופיע בין השאר ב"זהר", "עץ הדומים תפוס", הסדרה "פלורנטין", "טאהרה" עליו היה מועמד לפרס אופיר, ובכמה סרטים של עמוס גיתאי: "יום יום", "כיפור" ו"קדמה".
:(
(ל"ת)
(ל"ת)
אחד הדברים הבודדים שיש לי לומר לזכותו – שהוא נאבק להוכיח שלא היה טבח בג'נין בזמן "חומת מגן" ב-2002, בניגוד לטענות של מוחמד בכרי. הוא אף ראיין את מי שהגדיר כ"ידידו", זכרייה זביידי, שטען שלא היה טבח.
דבר בודד נוסף – היה לי את העונג (לא בציניות) להיפגש עמו פעם בירושלים ולדבר איתו על אי אילו דברים, אני מוכרח לציין שלמרות שהדעות הפוליטיות שלנו מנוגדות באופן קיצוני הוא הקפיד להקשיב לי ואף הגענו להסכמות, שלמשל ההנהגה הפלסטינית לא באמת רוצה שלום וכד'.
דבר בודד שלישי – הוא מת כדי לעשות את מה שהאמין בו, ומזה כל אחד יכול ללמוד קצת.
התגובה שלך יפה בעיני, אבל הייתי רוצה לבקש
שנשאיר את כל מה שקשור לפוליטיקה ועליו מחוץ לאתר.
גם אני חושב אחרת ממנו, אבל זה לא קשור.
הרשת כבר מלאה בזה מספיק לדעתי
למה? הרצח שלו לא היה פוליטי?
הוא היה על רקע אהבה נכזבת?
אם אני אלמד על הרזומה הבימתי והקולנועי שלו
מהתגובות פה, אז סבבה. אבל אם תכלס ידברו על הפן הפוליטי בלבד, אז מה ההבדל בין עינדג לYNET?
(ברור שאני מתכוון ספציפית לכתבה הזו)
זו כוונתי.
בתור התחלה, שכאן אנשים יודעים לאיית
(ל"ת)
חחחחחח זה טוב...
ולנושא: מדובר באדם שכבר הוציא עצמו מכלל ישראל, כך שאני לא מבין למה מפרסמים עליו פה. זה כמו שסתם שחקן מירדן,או כל מדינה עוינת אחרת שהשתתף בכמה סרטים שלנו נורה.
צודק, אנחנו הרי אתר שמדבר אך ורק על שחקנים יהודים
וגם זה, כמובן, רק אם הם נשבעו אמונים למדינה ושרתו בצה"ל, ולא בתור ג'ובניקים כי זה לא נחשב.
בעיה
מר היה יהודי שגם שירת ביחידה קרבית בצה"ל. אולי ההגדרה צריכה להיות שחקנים שדרכם הפוליטית מקובלת על אסף.
הוא כתב "הוציא את עצמו",
לא "מעולם לא היה". בהתחשב בדברים שמר אמר בעבר, יתכן שהוא היה מסכים – וגם יתכן שלא – שהוא לא רואה את עצמו כישראלי, והיה רוצה לראות את מדינת ישראל נעלמת. קשה להבין מה הייתה עמדתו "האמיתית" של מר, אבל במסיבת עיתונאים שכינס לפני כשנתיים הוא אמר שהוא תומך במאבק מזוין בישראל ובמדינה פלסטינאית שתקום מהירדן ועד הים – ושהיהודים מוזמנים לחיות בתוכה, אם ירצו. מצד שני, כשראיון שלו התפרסם בערבית ובו ביטויים חריפים נגד ישראלים, הוא יצא בצורה נחרצת נגד העיתון, שתירגם את דבריו בצורה לא מדויקת: הוא לא ראה את עצמו כקיצוני או כשונא ישראל כלל.
נדמה לי, אם להיות מדויק יותר, שמר ניסה לשמור על רגל אחת בזהותו הישראלית הותיקה (אביו של מר אינו פלסטיני, בניגוד לנכתב כאן, אלא ערבי ישראלי) ורגל אחת בזו החדשה, הפלסטינית. הדבר עורר עליו זעם משני הצדדים.
אישית, מה שבעיקר חורה לי בהודעות כמו זו של אסף, וגם כמו זו של פטריק, הוא שג'וליאנו מר הקדיש את חמש השנים האחרונות בחייו לנסיון לעזור לאנשים, מבלי שום רצון לפגוע באף אחד. גם את מסיבת העיתונאים האמורה הוא כינס כדי שיתנו לו להמשיך לנהל את התיאטרון שהקים בג'נין, ולא משום סיבה אחרת. את כל הפעילות הזו הוא עשה למרות שידע שנשקפת סכנה ממשית לחייו, ולמרות שידע שההליכה שלו על הגדר תגרום לשני הצדדים לשנוא אותו.
זה באמת משנה אם הוא רצה לעזור לאנשים פלסטינאים או לאנשים ישראלים? יש סיבה להסתייג, בכל צורה שהיא, מהבעת צער כנה ושלמה על מותו?
מה היו או לא היו העמדות הפוליטיות של ג'וליאנו מר
לא קשור בשום צורה ואופן למידת הרלוונטיות של ההודעה עליו כאן. הוא איש קולנוע (בין השאר) שנרצח, ולכן רלוונטי לדווח עליו. לגמרי לא מעניין אותי, בהקשר הזה, אם הוא היה בעד מדינה פלסטינית או מדינה יהודית או מדינה של כלבי פקינז.
לא אכנס לפינה הזאת של הדיון
אבל אחדד ואומר שמר מעולם לא הוציא את עצמו מהארץ והחשיב עצמו כאזרח ישראל תמיד.
לא נראה לי שאפשר
להפריד בין פעילותו כאמן לפעילותו הפוליטית.
אם היתה (נניח) ביקורת לסרט "ג'נין, ג'נין" היית מצפה שלא תהיה בתגובות שום התייחסות פוליטית?
על רקע מה היה הרצח שלו?
(ל"ת)
כרגע לא ידוע, אבל יש סיכוי לא רע שזה נעשה ע"י קנאים איסלמים שהתנגדו לתיאטרון שלו.
זה מאוד עצוב לי לקרוא על זה.
מאד הערכתי אותו כשחקן וכבן אדם.
כמעט כל מוות הוא סתמי, אבל יש מקרים שהוא סתמי יותר.
So it goes...
(ל"ת)
לא ארץ לאנשי תאטרון
כשקוטלים אותך בג'נין אתה באמת מסיים את הקריירה.
אבד אדם טוב וחשוב. במקרה יצא לי להיפגש איתו לפני יותר מעשור, כשעדיין הייתי תלמיד תיכון, והוא הרשים אותי מאוד כאדם ושחקן
ברוח החדשות הרעות
מחסן התלבושות ששימשו את "נאום המלך" הוצת
http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4052527,00.html
זה פשוט נורא
אין לי מה להגיד על זה. זה פשוט טרגי.
אם יש משהו אחד טרגי יותר ממותו של מר הוא הדיונים שאני קורא בכל אתרי החדשות שמשום מה נסובים סביב דעותיו הפוליטיות, האם הוא היה משלנו או שלהם, והם זה בסדר (!?!) לחוש צער על מותו.
היה אדם, רצחו אותו. זה עד כדי כך פשוט. אני לא יודע איך אפשר לכנות אדם המסתכל על זה ולא נחרד, או שעצב לא בא אל ליבו. נוסיף על כך את העובדה שבכל השנים האחרונות כל מה שהאדם הזה ניסה לעשות הוא מעט טוב במציאות איומה ונוראית כשהוא שם את בטחונו האישי בצד, איך יכול להיות בכלל שיש תגובות מכל סוג שהוא שהם לא הבעת צער?
איך יכול להיות שיש דיון פוליטי סביב האם צער הוא תחושה שלגיטימי להרגיש בהקשר הזה?
אני נמצא עכשיו מעבר לים, ותנו לי להגיד לכם משהו, פלשתינאים, ישראלים, מפה הכול נראה מאוד פשוט. היה בנאדם, הוא ניסה לעשות קצת טוב בעולם מלא שנאה, רצחו אותו, וזה איום ונורא, וזהו זה. בלי צדדים. בלי כלום. אני לא מבין בכלל על מה הדיון. משהו בתגובה לרצח, דווקא התגובה המידתית ולא הקיצונית, הוא זה שמשגע אותי וגורם לי לא לרצות לחזור לארץ.
אני מאוד מסכים גם איתך וגם עם אדם (שאמר את אותו הדבר)
אבל מצד שני, מר לא ניסה רק לעשות קצת טוב לאנשים. הוא ניסה חזור ושוב להביע עמדה פוליטית מסויימת שלא נעימה להרבה מאוד אנשים פה. זוכרים את תקרית אווטר? (אחרי סיום הקרנת הסרט הוא התחיל לצעוק שזה סרט על הסכסוך הישראלי-פלסטיני). אני בטוח שזה גם מה שמר רצה – לדרוך לאנשים על הבהונות ולהוציא אותם מהשאננות שלהם ולא משנה מי מתרגזים בדרך.
וזו בסופו של דבר הסיבה שמתרגזים עליו ומנהלים את כל הדיונים הטיפשיים הללו. אם מוני מושונוב (למשל) היה הולך להתנדב בג'נין ואומר "אני רוצה שגם לפלסטינים יהיה שמח" ואז מישהו היה יורה בו, היינו רואים אבל לאומי כמעט מוחלט, לדעתי.
העמדה הפוליטית שלו הייתה הרבה פחות נעימה לאנשים שם
וגם זה עניין עצוב בסיפור הזה: כשמישהו מנסה לגרום לשתי התרבויות הללו להיפגש, לא רק שהוא נרצח, אלא שהרבה אנשים לא מצטערים על זה.
איך יכול להיות שלאנשים יש השקפה שונה משלי?
מה שמשגע אותי באנשים שאומרים על משהו שהוא "לא עניין של צדדים" אלא שצריך להביע צער וזהו, זה שהם לא מבינים שגם המשפט הזה הוא נקיטת עמדה.
"איך יכול להיות שיש תגובות מכל סוג שהוא שהם לא הבעת צער?" – מה לעשות, יש אנשים שחושבים אחרת ממך. אני לא מבין למה זה לא לגיטימי להביע את העמדה הזאת (ללא קשר לדיעה האישית שלי).
הזלת דמעה כשחיסלו את עימאד מורניה? את אל מבחוח? ברור שזה לא אותו דבר וכו' ואני באמת לא רוצה להגיע לתחומי גודווין, אבל הנקודה היא שלא כל מוות של בן אדם הוא טרגדיה ומותר להרגיש אחרת לגבי זה.
מאוד מרתיע אותי משטר הרגשות הזה שקופץ שוב ושוב בהקשרים שונים בשיח הישראלי.
בוודאי שהוא נקיטת עמדה - אבל לא בענייני ימין/שמאל
אני לא מקבל את הסטת הדיון לכיוון של חוסר היכולת שלי (או של מגיבים אחרים כאן) להבין שיש מגוון דעות בעולם. אני מבין לחלוטין שיש מגוון של דעות, אני רק לא מקבל את כולן כלגיטימיות. זה לא משטר מחשבות, כי אין לי יכולת – או רצון – לדכא מחשבות שאינן תואמות את שלי. אבל אין לי גם שם רצון – או יכולת – להכיל כל מחשבה שהיא כמוסרית וראויה.
אני תמיד מוכן להקשיב, בתשומת לב ככל יכולתי, לדעות שונות משלי. אבל זה דורש שני צדדים, ודיון ראוי. נימקתי למה העמדה שאינה רואה במותו של ג'וליאנו מר טרגיה לא לגיטימית בעיני. אם אתה חושב שהיא כן לגיטימית, תנמק למה, ואם אפשר, בלי הסטות של הדיון או אנלוגיות לא רלוונטיות.
אני מתנצל: פתאום הבנתי שהגבת לליאור ולא לי
זה לא ממש מחליש את הטיעונים שלי, אבל זה עדיין לא לעניין. סליחה.
התגובה שלי באמת לא הייתה מכוונת אליך,
למרות שהיא קצת רלוונטית גם למה שאתה כתבת. עכשיו קצת כדי לסייג – בכוונה לא הכנסתי לכאן את הדיעה האישית שלי שאני אפילו לא יודע מהי כי אני לא מכיר מספיק את הפרשה. יצאתי חוצץ כנגד הגישה הכללית של "אתה חייב להרגיש X". צריך גם להבדיל בין אי הלגיטימיות בפעולת ברצח שאינה מוטלת בספק, לבין האם זה אסון שהוא מת. אם להשתמש שוב באנלוגיה, שאני מקווה שלא תראה אותה כלא רלוונטית, רצח רבין הוא פעולה מאוד לא לגיטימית אבל זה כן לגיטימי להגיד שזה שהוא מת היה טוב למדינה (שוב, זה לא משקף את דעתי האישית אבל אני לא אפסול את זכותו של אדם לחשוב כך. אני מקווה שלא תהיה עליי איזו התנפלות בטענות שאני עוכר ישראל שמעריץ את יגאל עמיר).
אבל למה להשתמש באנלוגיות?
אם יש לך מה להגיד על המקרה הספציפי הזה, תגיד. אם אין, אל תגיד. אין כאן גישה כללית של "אתה חייב להרגיש X", אלא גישה ספציפית של "להגיד שמותו של ג'וליאנו מר אינו טרגדיה זה לא לגיטימי." שים לב להבדל: אין עיסוק ברגשות, אלא בעמדות פומביות, ומדובר במקרה מסוים.
ולא, רצח רבין אינו אנלוגיה רלוונטית. אף אחת מהאנלוגיות שהבאת אינה רלוונטית. ג'וליאנו מר לא עסק בפעילות פוליטית שהייתה משפיעה על תושבי ישראל. הוא לא התכוון להחזיר שטחים. הוא לא ניסה להרוג אנשים. אם להיות יותר ספציפי, באיזו צורה זה לגיטימי לומר שזה טוב שג'וליאנו מר מת? כמו שכבר כתבתי: אם זה לגיטימי, תסביר לי למה. אשמח לשמוע.
ואגב, אל תבין אותי לא נכון: הפעילות של מר הייתה פוליטית מאוד, אבל היא הייתה פעילות פוליטית בתוך החברה הפלסטינאית, לא בתוך החברה הישראלית. לו הדיון הזה היה מתנהל בתוך החברה הפלסטינית, הייתי יכול להבין אותו טוב יותר. אבל מה מר כבר עשה לישראלים? כל מה שהוא עשה זה לא להזדהות במאת האחוזים עם הקונצנזוס הישראלי. זה הופך אותו לבן מוות?
איך בדיוק אתה מבדיל ביניהן?
מן הסתם שכל פעילות פוליטית בחברה הפלסטינית משפיעה מאוד על החברה הישראלית. כדוגמא – אם מישהו יוצא לקמפיין שאסור לוותר על זכות השיבה, האם אתה יכול לטעון שאין לזה השפעה פוליטית על ישראל?
קשה לי להתייחס לפעילות הפוליטית של מר כי באמת שאני לא מכיר אותה מספיק אבל אני מניח שהיו לו לא מעט מתנגדים.
תגיד, על מה אתה מדבר?
איזו זכות שיבה? מה הייתה בכלל הפעילות של מר שאליה אתה מתייחס?
בפעם השלישית והאחרונה: אם יש לך מה להגיד על המקרה הספציפי של מר, אנא אמור זאת.
ורק בשביל להבהיר, אחזור על הטיעון שלי: הבעת צער מסויגת (ובוודאי הבעת שמחה) ממותו של ג'וליאנו מר נראית לי לא לגיטימית. אם היא נראית לך כן לגיטימית, תסביר למה. לגבי *ג'וליאנו מר* תסביר למה, לא באופן כללי.
אין לי מה להגיד בנושא הספציפי של מר.
להזכירך, התגובה המקורית שלי הייתה לליאור ואני פירשתי את התגובה שלו כמחאה כנגד תגובה שאינה הבעת צער מרצח (פוליטי) כלשהו. זה התחבר לי לביקורת על מי שלא יודע לפרגן לישראלי כלשהו. יכול להיות שהתגובה שלי לא הייתה במקום ולא התאימה להקשר הנ"ל.