השבוע התקיים פסטיבל ירושלים ולא כתבתי עליו כלום. אנחנו היינו עסוקים בפסטיבל הארי פוטר. לא שהיתה אפשרות אחרת, אף אחד לא התלונן על זה, ואני לגמרי לא בטוח שבימינו ל"פסטיבל קולנוע" יש הרבה משמעות. עדיין, הייתי שמח אם אפשר היה להתייחס אליו יותר. ראוי שבאתר קולנוע יתייחסו לפסטיבל הקולנוע הגדול במדינה.
בכל מקרה, הערב הוכרזו הזוכים בתחרות הסרטים הישראליים – זאת שפעם קראו לה "פרס וולג'ין" והיום "פרס חג'ג'". לא ראיתי אף אחד מהמתמודדים, אבל נראה לי שהתחרות שינתה גם אופי, ולא רק שם: מספר גדול יחסית של סרטים נכלל בה השנה, ולפי התגובות – חלקם לא היו ממש ראויים. כאילו הפסטיבל מקבל עכשיו כל סרט ישראלי, בלי סינון. בעבר הפסטיבל היה גם תחנה חשובה בדרך לפרס אופיר, והזוכה בו בדרך כלל המשיך וזכה גם בפרס האקדמיה הישראלית. יכול להיות שזה עדיין המצב, אבל בתחרות על פרס אופיר כבר יש מוביל ברור – "הערת שוליים" – ולזוכים מירושלים לא יהיה פשוט להתמודד נגדו.
בכל מקרה, אלה הזוכים. אם הייתם בפסטיבל וראיתם אחד/כמה מהם, אתם מוזמנים להביע את דעתכם כאן.
פרס חג'ג': "בוקר טוב אדון פידלמן", של הבמאי יוסי מדמוני, עם ששון גבאי ושרה אדלר. "אדון פידלמן" כבר קיבל את פרס התסריט בפסטיבל סאנדנס האחרון, ובשבוע שעבר זכה בפרס בפסטיבל בצ'כיה: רשימת הישגים מכובדת מאוד, שהופכת אותו מן הסתם למתחרה הגדול של "הערת שוליים" באופירים.
פרס הבמאי(ת): הגר בן אשר, על "הנותנת", שהוצג גם בפסטיבל קאן. בחירה מוזרה קצת. התגובות ל"הנותנת" היו פושרות, והעניין העיקרי שהוא עורר היה בזכות הפרובוקציה הברורה שלו – הבמאית ביימה את עצמה בסצינות סקס על-באמת.
"בוקר טוב אדון פידלמן" קיבל גם את פרסי המוזיקה (אבי בללי) והעריכה (אילה בנגד). "השוטר" של נדב לפיד קיבל את פרסי התסריט והצילום (שי גולדמן).
גור בנטביץ' קיבל את פרס השחקן על "אורחים לרגע"; נטלי עטיה ומורן רוזנבלט קיבלו במשותף את פרס השחקנית על "אודם". "שלטון החוק" של רענן אלכסנדרוביץ' קיבל את פרס הסרט התעודי. "אוסטרליה שלי" קיבל את פרס חביב הקהל, ואלא אם כן הקהל התייעץ עם השופטים והסכים איתם לחלק את הפרסים באופן שיוויוני, זה די מוזר שהוא בחר לתת את הפרס הזה לסרט שלא קיבל שום פרס אחר.
בעניין המירוץ לאופיר,
באמת עושה רושם שזאת השנה הכי פחות מאתגרת או מעניינת מאז 2005. על הנייר, כשמסתכלים על רשימת עשרים ומשהו הסרטים הכשירים למועמדויות, יש בערך במאי אחד משמעותי שעשוי להציב לסידר תחרות – ערן קולירין. כן, ההוא עם הסרט הישראלי המצליח ביותר בכל הזמנים בארה"ב. בהתחשב בסיבוב הקודם של קולירין (וסידר) באופיר ולמרות שהסרט החדש ("ההתחלפות") עדיין לא נכנס לסבב הקרנות האקדמיה, מוזרים ביותר השקט העצום סביב הסרט הזה וההיעדרות שלו מפסטיבל (משמעותי) כלשהו (קאו, י-ם) עד כה.
ועד עכשיו רק תגובה אחת
באמת חוסר עניין לציבור…
בקשר לחביב הקהל-
הלכתי לראות סרט אחד בפסטיבל ( עמק תפארת- סרט איטי להחריד וחביב מינוס, בהחלט לא שווה שבע שנים של עבודה שהושקעו בו) ובכניסה לאולם פשוט מחלקים גלויות כאלה עם השם של הסרט, כשביציאה יש קופסא שכתוב עליה חביב הקהל ובאופן אוטומטי אתה פשוט מכניס לשם את הגלויה שקיבלת. גם אני עשיתי את זה למרות שלא אהבתי את הסרט באופן מיוחד- אחרי הכול הייתי רק בסרט אחד, אז לא הייתה לי שום אינדיקציה להשוואה…
בקיצור, נראה לי עניין החביבות פשוט תלוי בכמות האנשים שנכנסו לאולם, לא נראה לי היו יותר מידי אנשים שראו כמה סרטים והשקיעו מחשבה מה הסרט האהוב עליהם, במיוחד שהיה אפשר להצביע לכולם והיי, בנאדם עבד קשה, עשה סרט, למה לא לפרגן.
נו, איזו דרך טובה יותר לקביעת חביב הקהל
מאשר לבדוק מי הסרט שהצופים הכי חיבבו את הרעיון ללכת אליו?
לבדוק מה הסרט שהכי הרבה אנשים חיבבו אחרי הצפייה בו?
(ל"ת)
אני ראיתי רק אחד
את "קארד בלאנש" (מסביב לשעון) והיה מדהים.
מתוך ביקורת
באתר וואלה, אבנר שביט
"סרט תעודה נוסף ומסעיר עוד יותר היה "קארט בלנש – מסביב לשעון" של אלכסנדר לואיס דניאל גוצ'מן. מאחורי השם הנוראי (עוד לא מאוחר להחליפו, דרך אגב) מסתתר מעקב מדהים בפרטנותו, בכנותו ובעומקו אחר מחלקת הטראומה של בית החולים איכילוב. הסרט עומד בשורה אחת עם "המנתח האנגלי" ו"חיים יקרים", שתי יצירות תיעודיות מפעימות נוספות מן השנים האחרונות על עבודתם של רופאים, והוא מציג דימויים וקולות שקשה להאמין כי המצלמה השכילה לקלוט אותן. מדובר בחוויה בלתי נשכחת, ואפשר לקוות כי היא תגיע לכמה שיותר אנשים, כדי שכמה שיותר מאיתנו יוכלו להעריך את החיים שיש להם."
פה http://e.walla.co.il/?w=/267/1839227
באמת??
גם אני ראיתי את הסרט כי הוא היה נראה לי מעניין – אך הוא עשוי בצורה ממש לא מרשימה ומבחינה קולנועית אף דיי מאכזבת. הרבה פוטנציאל מבוזבז….
אי אפשר בכלל להשוות לשני הסרטים האחרים אותם הזכיר שביט.
ממש מאכזב