ביקורת: ג'ק צייד הענקים

אולי בעצם לעשות סרטי פנטזיה למבוגרים המבוססים על אגדות ילדים לא היה רעיון כל כך טוב.

וכך טרנד הסרטים המבוססים על אגדות מגיע אל סיומו העצוב. לפני כמה שנים הוחלט פתאום ‏שסרטים למבוגרים המבוססים על אגדות ילדים הם רעיון טוב, וכל האולפנים מיהרו ליצור סרטים ‏כאלה לפני שיתפסו להם את האגדות הטובות. מיהרו מדי, כנראה, כי תראו מה יצא לנו מזה: אחד ‏‏"כיפה אדומה", שתי שלגיות (אחת מהן קריסטן סטיוארט), הנזל וגרטל קוטלי המכשפות, ועכשיו ‏גם "ג'ק צייד הענקים". בסיכום הכללי: מספר הסרטים הראויים לצפיה: אולי אחד וחצי. מספר ‏הסרטים הטובים מספיק כדי שתזכרו אותם גם כעבור שנה: אפס.‏

‏"ג'ק צייד הענקים" מבוסס על אגדת ג'ק והאפונים, וכמיטב המסורת של סרטים הוליוודים שפספסו ‏את הפואנטה, מנסה להפוך את הסיפור הזה ל"שר הטבעות" ול"הנסיכה הקסומה" בו זמנית. ג'ק ‏‏(ניקולס הולט, שאותו יכולתם לראות גם כזומבי ב"מת עליה") מוכר את הסוס שלו תמורת גרגירי ‏שעועית קסומה, שצומחת לגבעול עצום שמגיע עד לעננים. מעל לעננים יש ארץ שבה חיים ענקים ‏מכוערים שאוהבים לאכול אנשים. לסיפור הפשוט הזה הסרט מוסיף היסטוריה, חפצים קסומים, ‏עלילת משנה רומנטית, מספר מגונה של דמויות שונות, וסצינות קרב ענקיות. אחרי חופן של ‏סרטים שניסו להפוך אגדות ילדים לסרטי פנטזיה למבוגרים, הבעיות כבר מוכרות וצפויות, ו"ג'ק" ‏נתקע עם הראש בקיר בכל אחת מהבעיות האלה.‏

בעיית הגיל: בדיוק כמו "קוטלי המכשפות", הסרט היה צריך להתמודד עם העובדה שהוא סרט ‏למבוגרים שמבוסס על אגדת ילדים, ולהחליט למי לעזאזל הוא מיועד. בעוד "קוטלי המכשפות" ‏בחר לזנוח את הילדים וללכת על הרבה דם ומילים גסות, "ג'ק" בחר לנסות להתאים לכולם. אז ‏מצד אחד, זה סרט מאוד ‏אלים: אנשים נצלים, נמעכים ונאכלים חיים מול המצלמה. כמעט. כדי לא ‏לקבל דירוג ‏R‏, חלילה, הסרט לא ממש מראה שום דבר, אלא תמיד עובר לשוט אחר שניה לפני ‏הביס. הוא כאילו מתענג על אלימות משעשעת, אבל בלי הדבר עצמו. הוא הרבה יותר מדי אלים ‏לילדים קטנים, אבל בלי שהגדולים יוכלו ליהנות מזה.‏

בעיית התסריט: כשעושים סרט רק כי זה הטרנד השנה, מחפפים בתסריט. העובדה שהסרט עבר ‏שכתובים חוזרים ונשנים לא היתה יכולה להיות ברורה יותר ‏אם היינו רואים את סימני המחיקה על ‏המסך. הוא מציג דמויות ואז לא עושה איתן כלום או הורג אותן ‏מיד. הוא נותן לגיבור לחשוף ‏בתחילת הסרט שהוא ‏סובל מפחד גבהים, אבל לא עושה עם העובדה הזאת שום דבר לאורך ‏הסרט כולו.‏ הוא לא מצליח אפילו להחליט מיהו הנבל שלו. ‏

בעיית האפקטים: כשהסרט מחקה את "שר הטבעות" באופן הברור ביותר, על ידי ‏שחזור ‏סצינת ‏המצור על מינאס טירית, אי אפשר שלא להשוות בינהם, ואי אפשר לתהות למה הוא ‏מפסיד ‏לסרט בן עשר שנים. טכנולוגית האפקטים הממוחשבים לא היתה אמורה להתפתח מאז?‏ ‏למה הענקים ‏לא נראים טוב לכל הפחות כמו גולום?‏ בעצם, למה הענקים ממוחשבים בכלל? הרי ‏הם לא איזה יצורי פנטזיה מופלאים. הם כולה ענקים. אנשים, רק גדולים ומכוערים. למה היה צריך ‏לעשות אותם באנימציה ממוחשבת, חוץ מכי ככה?‏

בעיית הנסיכה: ליוצרי הסרט לא היה שמץ של מושג איך לכתוב את הדמות הנשית הבודדה ‏בסרט, ולכן הם פשוט עשו קופי-פייסט מסרטים מצוירים של דיסני. איזבל (אלינור טומלינסון) היא, ‏שימו לב, נסיכה שאמורה להינשא ליועץ המלכותי נגד רצונה, ולכן היא מתחפשת לפשוטת עם ‏ובורחת מהארמון, עד שהיא פוגשת את הגיבור העני, שמציל אותה מצרות ומתאהב בה. עוד לפני ‏שסיימתם לתהות האם הם עומדים לעוף על שטיח ולשיר "‏A Whole New World‏", הסרט שוכח ‏לחלוטין שהנסיכה אמורה להיות עצמאית וחזקה, ומשתמש בה בתור משהו שצריך להציל ולנשק. ‏בזמן שהגברים נלחמים, היא כמובן יושבת בצד.‏

בעיית התלת-מימד: "ארץ אוז", סרט הפנטזיה הגדול, היקר, הממוחשב לחלוטין והתלת-מימדי ‏האחר שיצא החודש לא היה מדהים, אבל הוא לפחות היה סרט שנעשה בתלת-מימד עבור תלת-‏מימד, והשתמש בעומק באופן חכם ויפהפה. ב"ג'ק", למרות כל העיסוק בדברים גדולים מול קטנים ‏וההתרחשויות בגובה רב, התלת-מימד לא מורגש ולא מוסיף דבר מלבד מחיר לכרטיס.‏

‏"ג'ק צייד הענקים" הוא מוצר שנעשה בלי שום אכפתיות או אהבה מצד אף אחד מהמעורבים, אבל ‏נעשה ברמה של מקצועיות שהופכת אותו לבר-צפיה. הדרך להתלהב ממנו היא פשוט לא לראות ‏אף סרט פנטזיה אחר במשך עשר שנים לפחות לפני הצפיה. הוא לא ממש רע, אבל הוא בהחלט לא ‏טוב, משום בחינה אפשרית. בקיצור, הוא מיותר. ‏


פורסם במקור בוואלה