נהוג לומר שכל הסרטים של ווס אנדרסון דומים, אבל "אי הכלבים" הוא דווקא שונה. כלומר, כל סימני ההיכר של הבמאי עדיין פה (שוטים סימטריים, דיבור מאופק רגשית, ביל מארי) אבל יש כמה דברים שגורמים לסרט הזה לבלוט כחריג בנוף כנגד שאר הסרטים שלו.
למשל – לראשונה אצל ווס אנדרסון, הגיבורים של הסרט הם לא אמריקאים. הסרט מתרחש ביפן, בעיר הבדיונית מגסאקי שם בעקבות "שפעת הכלבים" שמשתוללת ברחובות, ראש העיר מוציא צו שקורא לקחת את כל הכלבים ולזרוק אותם באי של אשפה מחוץ לעיר. ובגלל שהוא מנהיג דרך דוגמא אישית, הוא שולח את כלבו האישי ככלב הראשון שישלח לאי הנ"ל. כמה חודשים לאחר מכן, האחיין של ראש העיר, יתום אשר ראש העיר אימץ לאחר מות הוריו, מטיס מטוס זעיר לעבר האי במטרה למצוא את הכלב ההוא שראש העיר זרק לאי. חבורת כלבים שלא מבינה את רוב מה שהוא אומר יוצאת לעזור לו במשימה הזאת, ובינתיים השמועות על המסע של האחיין משפיעות גם על עולמם של בני האדם ומכאן הסיפור מתפתח לכל מיני מקומות הן בעולמם של הכלבים והן בעולמם של בני האדם.
למי שבא לסרטים של אנדרסון כדי להיסחף בתחושת פלא בעולם שהוא כמעט מציאותי אבל בעצם לא במעין אסקפיזם חמקמק שכזה, "אי הכלבים" יספק רק מחצית מהסחורה. כי בעוד ש"אי" הוא סרט חמוד על כלבים, הוא גם הסרט הפוליטי ביותר של אנדרסון עד כה. בניגוד לסרטים הקודמים שעסקו במשפחה, אהבה ומה שביניהם, "אי הכלבים" עוסק ברדיפה פוליטית של מיעוטים על ידי השלטון תוך כדי שימוש מושכל בתקשורת, שקרים ויחסי ציבור. המסר של הסרט (אם תהיתם, הוא נגד) נהיה קצת אירוני בהתחשב בייצוג של החתולים שיש בסרט, אבל ברמה הסיפורית זה עובד. אבל אנדרסון לא משאיר הכל לסיפור ומצליח להעמיק את הנושאים של הסרט על ידי בחירה אמיצה במיוחד בכל הנוגע לשפות.
בעיית השילוב של שפות שונות תמיד הייתה בעיה להוליווד, שרצתה לספר גם סיפורים שמתרחשים במקומות שלא דוברים אנגלית. כך נולד לו ז'אנר ה"גרמנים מדברים אנגלית במבטא בריטי" או "רוסים מדברים אנגלית במבטא רוסי שבור" שלשמחתנו הולך ונעלם מהעולם. במקומו, צץ לו מה שתמיד היה אמור להיות – ז'אנר ה"כולם מדברים את השפה שלהם, ולמטה יש כתוביות". אבל לאנדרסון זה לא מספיק, והוא לוקח את זה צעד אחד קדימה. מבינים אנגלית? אז אתם תבינו את הכלבים שמדברים. מבינים יפנית? אז אתם תבינו את היפנים כשהם מדברים. לא מבינים? חבל, כתוביות זה לחלשים.
אפילו בארץ, שבכל מקרה יש כתוביות, כיבדו את הרעיון הזה ותירגמו רק את החלקים באנגלית. הבחירה הזאת מחדדת נושאים של שפה ותקשורת וגורמת לחווית צפייה יוצאת דופן ששמה אותך בעולמם של הכלבים, בלי יכולת להבין על מה הבני אדם האלה מדברים. במקום כל הסרטים בהם בעלי החיים גם מבינים את הבעלים שלהם וגם אחד את השני, הבחירה הזאת גורמת לסרט להיות מקורקע קצת יותר: הם מבינים מילים מסוימים, או מחוות מסוימות שבני האדם אומרים, כמו כלבים – אבל לא את הכל.
חוץ מהיותו הסרט הכי פוליטי שלו עד כה,"אי הכלבים" הוא גם הסרט הכי אפל של אנדרסון עד כה. זה בא לידי ביטוי בנושאים שהסרט עוסק בהם, כמובן, אבל גם הדרך שבה הוא מספר את הסיפור שלו. ברוב סרטיו של אנדרסון, אין רוע – יש אי- הבנה בין אנשים. ב"אי הכלבים" יש רוע. וזה מצחיק. כי תמיד היה לאנדרסון הומור שחור מפוזר בסרטיו, אבל רק בסרט הזה "ואז הוא מת" נהפך לפאנצ'ליין. ובכלל, נראה שאנדסון השתכלל בסרט הזה בכל הנוגע להומור. למשל – בכתוביות של הסרט יש קרדיט לאנג'ליקה יוסטון על כך שגילמה "פודלית אילמת". נשבע לכם. אבל הדבר בא לידי ביטוי בצורה הברורה ביותר בבימוי של אנדרסון שגורם לכך שתזוזת מצלמה הופכת להרמה להנחתה, ופריים הופך לפאנצ'ליין. קצת כמו בסרטים המוקדמים של האחים כהן, יש משהו שמצחיק בצורה בסיסית באיך שדברים זזים או נראים בסרט הזה.
וכשהסרט לא מצחיק, הוא מרהיב. ומדי פעם הוא גם וגם. "אי הכלבים" הוא עוד הוכחה מנצחת לכך שבכל הנוגע לויזואליה, פשוט אין על ווס. זה הרבה מעבר ל"שוטים סימטרים" או "קלוז אפים" – זה אנימצית סטופ-מושן מהממת וחלקה, עם שימוש מרהיב בצבעים ועם תשומת לב לכל פרט ופרט ברקע שגורמת לסרט לצפיית חובה על המסך הכי גדול שאתם יכולים למצוא.
אז מדובר בסרט פוליטי, אפל, מצחיק ויפהפה שהוא בלי ספק אחת מחוויות הצפייה הכי טובות שהיו לי בקיץ האחרון. זה לא שאין סיבות להתאכזב מהסרט – הבחירה של אנדרסון לעסוק בנושאים רלוונטים היא מבורכת, אבל היא פותחת אותו לים של ביקורת, כי בשנייה שאתה נוגע בפוליטיקה אתה פותח קופת שרצים: ייצוג הנשים בסרט, דמות הלבן המושיע וניכוס תרבותי כולם מושגים שמופיעים לא פעם בביקורות לסרט הזה, מה שככל הנראה היה נמנע אם אנדרסון היה ממשיך לצעוד בתלם שלו ולעשות משהו שדומה ל"מלון גרנד בודפסט" או "ממלכת אור הירח". אבל אני אישית שמח מאוד שהוא לקח את הצעד לכיוונים אחרים ולא עמד במקום ואם אתם מוכנים ללכת עם הסרט, הוא ייקח אתכם עד הסוף למשהו ייחודי לחלוטין: משהו שרק ווס אנדרסון, אחד הבמאים הטובים בתבל, היה יכול לעשות, אבל גם משהו שהוא שונה מכל מה שהוא עשה בעבר, שמראה שהוא מתפתח ומאתגר את עצמו מסרט לסרט.
סרט מדהים
הוא אמנם לא המוצלח ביותר של אנדרסון, אבל הוא מרגש, הוא מצחיק, הוא מותח (כמות הפעמים שחששתי לחייו של כלב בסרט הזה…) ואלוהים אדירים- כל שוט בסרט הזה הייתי מוכן למסגר ולתלות בסלון.
גם במלון גרנד בודפשט הגיבורים לא אמריקאים
אלא אירופאים. השחקנים, לעומת זאת, אמריקאים ברובם הגדול .
צודקת.
אולי היה נכון יותר משהו באזור ה"אנגלו-סקסי לבן", אבל איכשהו "אמריקאי" הרגיש לי יותר נכון למהות של הסרטים הללו, כולל בודפסט.
סרט מצוין, אך עשוי להיות החלש של ווס אנדרסון
מעתיק לפה במדיוק את דעתי על הסרט, אותה כתבתי בדף הסרט אחרי הצפייה:
אני מניח שכבר עברנו את השלב שבו צריך להציג סרט של ווס אנדרסון, להגיד שהוא מוזר, מעניין ועוד קצת מוזר. שזה נראה קצת כמו פארודיה ואתה אף פעם לא באמת בטוח מה אתה אמור להרגיש בסצינה מסוימת.
זה ווס אנדרסון, או שאוהבים כל שנייה מהדבר הקסום הזה או שלא מבינים שנייה אחת מהבלאגן הסימטרי המזוויע.
לשמחתי בזמן הצפייה בסרט אני משתייך לקבוצה הראשונה, זו שמוכנה לראות 90 דקות של ווס אנדרסון מביים פרסומת לספגטי או משהו.
ומבחינה קולנועית הסרט הזה מביא את ווס אנדרסון חד כתמיד – עם כל השטיקים המוכרים ועם כמה שטיקים קטנים ולא רעים שמייחדים את הסרט.
ככה שאין באמת איפה להתבלבל פה, אם אתם אוהבים את הבחור אין שום סיבה שלא יהיה מרוח לכם חיוך ענק על הפרצוף מהשנייה הראשונה ועד האחרונה.
אבל… חוץ מכמויות גדולות של ווס אנדרסוניות שנוטפת מכל סצינה, אין פה יותר מדי. הסיפור מאוד פשוט, מאוד צפוי, המסרים מאוד חד גווניים והאמת עלילתית הוא פשוט לא כזה מעניין. גם מבחינת הדמויות אין אף אחת שבולטת בצורה ניכרת מעל הממוצע בסרט (הגבוה, אבל עדיין..).
ככה שבסוף נשארתי עם סרט שמאוד נהנתי ממנו כיוון שאני כבר מכיר ואוהב את הסגנון המיוחד של הבמאי, שלגמרי נותן עבודה אופיינית באספקט הזה, אבל עם סרט שאני לא יכול להמליץ עליו למי שלא מתחבר לאנדרסון, פשוט כי הוא לא מאוד מעניין בכל השאר.
אני לא יודע אם הוא בהחלט יחשב אצלי כחלש ביותר של הבמאי כמו שכתבתי בכותרת, אבל מול הסרטים האחרונים שלו (מלון בודפסט, ממלכת אור הירח) עליהם הייתי ממליץ גם למי שלא סגור לגבי נטיותיו הווס אנדרסוניות, הוא מחוויר.
אפילו מול מר שועל יש בו קצת פחות קסם, ובטח שמול משפחת טננבאום המופתי. אז כן, סרט נהדר ומהנה שנמצא ברשימה אחת עם היצירות הפחות מוצלחות של הבמאי.
"הסיפור מאוד פשוט, מאוד צפוי, המסרים מאוד חד גווניים והאמת עלילתית הוא פשוט לא כזה מעניין. גם מבחינת הדמויות אין אף אחת שבולטת בצורה ניכרת מעל הממוצע בסרט"
רבים יטענו שאלו גם חלק מהמאפיינים הבולטים יותר בפילמוגרפיה של טוב אנדרסון.
אני חושב שדווקא בניגוד לשאר הסרטים שלו כן יש כאן סיפור שהוא יותר מורכב..כל הסצינות על אי הכלבים היו מעולות, העלילה בתוך יפן הייתה חלשה יותר…
סרט מיוחד (כהרגלו ?)
נהניתי מכל קרציה.
זו באמת הייתה חוויה מעניינת
אני בורה מוחלטת ברזי הקולנוע, והחיבה שלי לווס אנדרסון לא מונעת מהערכת אינטלקטואלית לטכניקות שלו, מאחר שרובן כנראה עוברות לי מעל הראש. ובכל זאת, אני תמיד נהנית מהסרטים שלו, מההומור היבש, מהויזולאציה וההיגיון ה,אה, "ייחודי" של ההתפתחויות (ואולי אני חושפת פה את עומק הבורות הנ"ל, אבל "מר שועל המהולל" הוא בין החביבים עליי).
הסרט הזה בהחלט מרגיש לי שונה מסרטים אחרים שלו, אבל אני מסכימה עם הביקורת שההרגשה היא חיובית, של התפתחות טבעית. אהבתי את הבחירה שלא לתרגם את הדיאלוגים ביפנית – הידע שלי בשפה מספיק להבין שיחות רחוב אבל לא לערוך דיון מעמיק במדע טילים, כך שהרגשתי שאני מבינה מספיק לדעת מה קורה אבל לא מספיק כדי לפתח "עמדה מושכלת" בדיון, as it were. מאוד שעשע אותי הניגוד בין הלקוניות של הכלבים והטון ההירואי של הילד, שהשתמש באוצר מילים ואינטונציה של הגיבור הסטריאוטיפי בסדרות אנימה מסוגת נארוטו ושות'.
אני מניחה שבשנות כלבים, הם מבוגרים ממנו בהרבה, אז זה הגיונ סה"כ, זו גם התגובה הרגשית שלי בהתמודדות עם צעירים חמי מזג ממרום שנותיי.
בקיצור, תענוג צרוף, והזדהות עמוקה יותר עם כלבים משציפיתי.
כמה מחשבות
כמו שאמרו פה, החלק היפני משמעותית פחות טוב בעיני, אולי בגלל הקלישאתיות של הדמויות שבו. אני חושב שזה מכוון – יש ניגודיות ברורה בין הכלבים, שהם מבוגרים, לבין בני האדם (שמדברים יפנית), שהם ילדים והדינמיקה של הסיפור שלהם מזכירה יותר סרט ילדים. אבל דווקא בגלל שנקשרתי במהלך הסרט לדמויות של הכלבים, הסיפור של בני האדם היה יותר הסחת דעת.
הסרט גם מאוד מצחיק. ווס אנדרסון מאוד אוהב להציג חוויות קומיות בעזרת ניגודיות בין הדיאלוגים למה שמתרחש על המסך, ובאנימציה כזו זה עובד ממש טוב.
וחוץ מזה, הסרט באמת תוקע אצבע בעין של אוהבי חתולים. לרגעים מסוימים ממש אפשר להאמין שבניגוד למה שאומרת הביקורת, הסרט אינו משל על רדיפת זרים, אלא סרט תעמולה פרו כלבי ואנטי חתולי, בלי שום סאבטקסט.
נשמע קצת כמו "כלבים נגד חתולים: הסרט: הסרט"
וברצינות, מה יש להוליווד נגד חתולים?
אני חושב שמלבד "בולט", לא ראיתי יצוג חיובי לחתולים בקולנוע האמריקאי בכלל, ואני מסרב להתייחס לסרטים "על" חתולים כמו "חתולים בצמרת" כמשהו חיובי. יותר כמו "סרט שחורים".
אבל אולי זה רק כי אני איש של חתולים ולא של כלבים, מי יודע.
איפה יש חתולים בסרט?
אוקי, אז אומרים שהקוביאשים "אוהבי חתולים", ואז רואים חתולים על קבר, ואז חתול בטלוויזיה, ואז על הראש של כמה קוביאשים, ו… זהו. לא רואים שהחתולים נהנים מזה שמגרשים את הכלבים, או מביעים רגש אחר כלשהו במהלך הסרט. ציפיתי ליותר חתולים, או משהו שיפתח טיפה את הטייטל הזה שהצמידו לקוביאשים, אבל לא.
![!חתול!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_cat.gif" alt="" width="" height="" />)
בקשר ליחס הכללי של הוליווד לחתולים – ברשימה הזו ישנם שמות של חתולים אהובים ונחמדים, ולא רק ב"תפקידי שחורים"…
החתול במגפיים בסרטי שרק!
והקישור לויקיפדיה שניתן דווקא נוטה לחזק את הנקודה של כש:
"חתולים בדיוניים.
אין בוויקיפדיה ערך בשם זה."
תיקון קישור:
http://he.wikipedia.org/wiki/קטגוריה:חתולים_בדיוניים
האמת שאין גם שם הרבה חתולים הוליוודים חיוביים
אוליבר, החתול במגפיים, טיקי מהמסע המופלא, צ'שייר, חתול תעלול, חתולים בצמרת, חתולים אינם רוקדים, פריץ החתול, פליקס וגארפילד.
זה 10.
11 - שכחתי את החתול המופלא מיצירת המופת:
"חתול מדבר!?!"
https://www.youtube.com/watch?v=m76z5mgv5_A
הבעיה היא לא בייצוג של החתולים
מתי נתקלת בחתולים חיוביים במציאות?
לרוב חתול היא חיה הרבה יותר אדישה ומנוכרת מכלב, לעשות אותה חברתית זה מאולץ. אלא אם כן עושים סרט PC על שבירת סטריוטיפים.
זה כבר גולש לעוף, אבל אתה טועה בכל כך הרבה מובנים...
לא אכנס לכל הסיבות מדוע חתולים הם היצור הנעלה ביותר בכדור הארץ, רק אתייחס לטענה המעצבנת והחוזרת של אוהבי הכלבים –
אם כלבים כל כך נאמנים וחבריים, וחתולים לעומתם הם אנוכיים, אדישים ולא אמינים – למה את הכלבים צריך לקשור והחתולים חופשיים?
כדי שלא יאכלו מה שבא להם
או, במקרים מסוימים – כדי לשלוט בהם מול גורמים שהם עלולים להתרגש לידם ולהתנהג בצורה לא רצויה. לנאמנות בטח אין חלק לעניין (היו לנו כלבים שמסרנו לאנשים בצד השני של העיר ועדיין חזרו אלינו).
כי האדישות שלהם מובילה לחוסר הרפתקנות
ולכן אין צורך לנקוט באמצעי זהירות איתם. הם לא אוהבים לעזוב את איסור הנוחות שלהם – ומכיוון שבני אשם לרוב מעניקים להם נוחות, הם לא ממש יחושו באינטרס לעזוב אותם, מה שיותר אשליה של נאמנות. חתול לא אוהב אותך, הוא אוהב את התנאים שאתה מספק לו.
כלב יותר סביר שהוא יברח, כי מה לעשות, הוא תקוע באופן תמידי עם מוח של ילד בן 3 היפראקטיבי. זה למה הם כאלה כיפיים.
ההודעה שלך רצופה בשגיאות
חתול אוהב אותך. לא את התנאים ולא את המיקום. שיניתי בחיי תנאים לחתולים. שיניתי להם מיקומים. לא הפסיקו לאהוב אותי. לא התקוממו על דבר מזה. וכל אחד שמגדל חתולים יוכל לתאר לך גם את זה. פייק ניוז במלוא הדרו.
ולגבי חוסר הרפתקנות? מצאתי חתולים כשחזרתי הביתה תקועים על גגות לא קשורים. מצאתי אותם נאבקים בנחשים. לפני חודש הגיעה אחת מהן אלי וכל צד ימין שלה היה נקי מפרווה. אם כך נראה חוסר הרפתקנות, אז הקלברי פין לא זז מהכנסיה כל היום.
שינית תנאים אולי, אבל כנראה שלא לרעה.
ויכול להיות שהיה מדובר בשינויים שהם דאונגרייד מהמצב הקודם, אבל לא היו מספיקים כדי שהחתול יוותר עליך.
תגיד: לא גידלתי חתולים, לא יודע
אבל אל תתווכח על דברים לא נכונים כי זה ממש מייאש.
בניגוד לדעות הטיפשיות והלא מבוססות מן העבר, עם השנים נעשו מחקרים שהראו שכמו כלבים גם חתולים נקשרים ללהקה. חתולים עוברים דירה, חלקם בקלות וחלקם עם קשיים (כמו אנשים, ילדים וכלבים). מכירה הרבה חתולים שעברו דירות (כולל החתולות שלי) ושינו תנאים באופן קיצוני, וזה לא השפיע על החיבה בינם לבין הבעלים.
אני מבסס את זה על חוויות של אנשים שאני מכיר.
אלה שגידלו חתול כשהם היו סטודנטים בדירת חדר מסריחה – בואו נגיד, החתול ברח די מהר. כשאותם אנשים גדלו, קיבלו עבודות ממש טובות, וכך גם דירות הרבה יותר טובות ויכולת כלכלית יותר טובה – פתאום החתולים החדשים שלהם נשארים כמו מלכים. "אנשי הכלבים" המלוכלכים לעומת זאת, נשאו בדיוק את אותו כלב בשתי הסיטואציות.
חוץ מזה, אני די בטוח שכש לא גידל כלב בעצמו ובכל זאת לא הייתה לכם בעיה עם הרמיזות הלא מאוד מחמיאות שלו על כלבים. אם הוא לא גידל כלבים אבל מרשה לעצמו לזרוק הערות כאלה, למה אני לא יכול? זה כמעט כאילו יש לכם bias (המילה "דעה קדומה" לא מתאימה כאן) כלפי אחד הצדדים…
תראה, אני מגיעה ממשפחה מרובת בע"ח
כשאני אומרת מרובת, אני מתכוונת שבפסח האחרון היו יותר כלבים מאנשים (אף אחד לא השאיר את הכלב בבית), והיו יותר חתולים מכלבים. אני לא יודעת מה הנסיון של כש, אני כן יודעת מה הנסיון שלי.
אף פעם לא ברח לי חתול, גם כשגרתי בדירת חדר מסריחה בקומה ראשונה- זה נובע מכך שטיפלתי בחתולים שלי, גיליתי אחריות, עיקרתי/סרסתי בזמן.
כש זרק הערה מצחיקה מאוד על הרצועה, הוא לא יחס לכלבים עובדות שגויות. אני לא חושבת שצריך להעלב. בסך הכל הכלבה החמודה ביקום כולו, שהיא נסיכה ללא עוררין, היא נסיכה שאוהבת לאכול קקי ולהתפלש בבוץ. עוד לא פגשתי חתולים שזה עולם התחביבים שלהם.
(כדי שתרגיש איזון, דברים מגעילים שחתולים עושים: לטרוף חיות בר מוגנות, לטעום קיא בשרי, לאכול מקקים. ושאלוהים יעזור לי, אני פשוט לא מבינה למה AD מריח להם טעים, יש לזה ריח של כל מה שרע ומקולקל בעולם)
איך כלב יברח, אלא אם כן תאפשר לו לשוטט?
(ל"ת)
במחשבה שניה, אני צריך להיות פחות מטומטם.
(ל"ת)
אז תמצא חברים שלא מתעללים בחתולים
ואז החתולים לא יברחו
הם ממש אבל ממש לא התעללו בחתולים האלה.
(ל"ת)
אני סומך על החתולים
שברחו מהיחס הרע
הייתי ממליץ לך לבדוק שנייה מה קורה עם השמנת שלך.
(ל"ת)
אתה לא יודע כמה זה מביך לגלות בשבת בבוקר שנגמר אוכל החתולים
ולגלות שהן לא אוכלות שמנת (או ביצה, או טונה בשמן).
בסוף הן קיבלו אוכל פח שמוכרים בטיב טעם.
נכון להיום יש לנו בבית: כלבה אחת, 4 חתולים, 4 תוכונים וארנב אחד.
לא זוכר תקופה בחיי שלא היו לנו חיות בבית, מכלבים עד חתולים ואפילו עכברים.
חד משמעית:
כל כלב שונה ויש כלבים נאמנים באמת כמו שיש כלבים שיברחו או יתקפו כי הם כאלה.
כנ"ל לגבי חתולים.
זה נכון שאם תתן לחתול רחוב אוכל – הוא יחזור לביתך שוב ושוב, אבל חתול שגידלת בבית באמת – לא ילך רק בגלל ששכחת לתת לו אוכל כמה פעמים.
כשאני הולך לטיול עם הכלבה, החתולים באים איתנו, ובניגוד לכלבה שאם אשחרר אותה היא תברח, החתולים לא צריכים את השטויות האלה.
מי שאוהב כלבים – תמיד יהיה אדם של כלבים, וכנ"ל לגבי אוהבי החתולים.
אבל ברצינות שאי אפשר אפילו להשוות בין היצוג השלילי ב90% של חתולים בקולנוע לבין היצוג החיובי להפליא של הכלבים.
מעניין לציין אגב, שבספרות המד"ב המצב הפוך: הנוכחות החיובית של חתולים שם גוברת עשרות מונים על זו של הכלבים, אם בכלל הם מוזכרים, ומספיק לציין את היינליין או את קורדוויינר סמית.
הבעיה, של כל הדיון הזה, אגב
היא שהוא *סופר* אנקדטולי אבל מה-זה-אין-דברים-כאלה.
הכרתי חתולים שברחו באמצע טיולים (או סתם באמצע החיים), הכרתי כלבים שלא היו בורחים גם אם היית מנסה להיפטר מהם, הכרתי חתולים שברחו מבית נוח לחלוטין וחתולים שנשארו בתנאים מחפירים, וכלבים שברחו בתנאים נהדרים (או, טוב, לא חזרו. אפשרי שהתכוונו לחזור ואז נחטפו/נהרגו), יש, בסופו של דבר, הכל מהכל.
נכון ולא נכון
הוא נובע בעיקר מרגישות יתר כלפי בדיחה מאוד מצחיקה.
הרי עד ממש לא מזמן (10-20 שנה) לא היו קנסות בכלל על טיול בלי רצועה והמון כלבים לא היו קשורים בטיול עם הבעלים.
הרבה בע"ח (חתולים, כלבים וארנבונת אחת שהכרתי) מספיק סקרנים כדי לנצל הזדמנות ולבדוק מה יש בחוץ. מאוד קל לקרוא לזה בריחה, וחתול/כלב/ארנבונת שלא הורגלו ביציאה מהבית גם לא ידעו לחזור. כלבים בד"כ יוצאים לטיולים, לכן הם כן מכירים את הדרך הביתה ויש סיכוי גבוה יותר שיחזרו לבד.
כאן אפשר להכנס כבר לתפיסה מוסרית בנוגע לגידול חיות מחמד. חתול הוא חיה מבוייתת ולכן כשחתול ביתי נעלם לא מסיבות של הזנחה (כלומר, לא כי הוא התיחם וברח לחפש מריבות וזיווגים) הדבר הנכון לעשות הוא לחפש את החתול. בד"כ הם מתחבאים בהלם של החיים שלהם מתחת לאיזה שיח בגינה של השכנים, עדיין יכול לקחת שבועיים למצוא אותם. כלב בד"כ משובב כך שאין בעיה להבין למי הוא שייך, ויש השלכה חוקית ל"איבוד" של כלב, כי אם הוא מגיע להסגר מקבלים קנס. כלב הוא בד"כ גם גדול יותר פיזית, ונפוץ פחות בגפו ברחבי העיר, לכן קל יותר למצוא אותו.
כל מה שאמרת לא קשור בכלל לתגובה שלי.
(כלומר, כבר במילות הפתיחה את מדברת ממה הדיון נובע, שזה.. לא מה שאני מדבר עליו) אבל, כן, למה לא.
אה, כן חוץ מעניין הרגישות, שאני לא מבין את הצורך לחפור פה, בייחוד שהוא: א. באותה קלות יכול להיות מופנה כלפי הצד השני ו-ב. משהו שאת ספציפית ובצדק רב התלוננת עליו בדיונים אחרים, ומפתיע אותי הקלות שאת זורקת אותו בדיון הזה.
למה זה קשור לתגובה שלך
אני לא חושבת שהדיון אנקדוטלי מהיסוד, משום שהוא התחיל מדיון על כך שכלבים הולכים עם רצועה וכקונטרה נאמר שחתולים בורחים כשלא טוב להם מספיק.
כלבים הולכים עם רצועה כי זה החוק, לפני שזה היה החוק היו לא מעט כלבים שהלכו בלי רצועה ולא ברחו וחלק שכן. די שווה ערך למקבילת גידול החתולים. חתולים לא בורחים יותר מחיות בית אחרות, הם נעלמים יותר מכלבים, אבל זה נובע מכך שעל אחזקת כלבים יש יותר פיקוח.
בפיסקה האחרונה לא התאפקתי מלהטיף, כי לקלף כלבים נטושים וחתולי רחוב (שלא אמורים להיות ברחוב) מהכביש זה תחביב מיאש משהו. נטישה נובעת בעיקר מבורות וחוסר מוכנות של אנשים שמאמצים בע"ח להבין שזו מחוייבות ל10-20 שנים. גם כשזה קשה, גם כשזה נובח באמצע הלילה, גם כשזה מיוחמת בגיל 4 חודשים ודופקת את עצמה על הדלתות של הבית, גם כשזה מכרסם את הפרקט או הרגליים של השולחן. מי שקשה לו עם זה שלא יקח חתול או כלב, בבקשה, תחסכו לנו את כאב הלב.
עניין הרגישות לבדיחת הרצועה פשוט הפתיע אותי, כי לי לפחות ברור שזה לא מבוסס על משהו אמיתי (פיסקה ראשונה שלי). למעשה, עוד לא פגשתי חתול שלמד פקודות כמו רגלי או אליי. לכן אני לא מבינה למה משם התחילה מתקפה על חתולים. (ביחוד כשהתכונות הקשות באמת של כלבים לא באמת עלו לדיון: למשל ניסית לנקות פעם אוזניים של כלב שהתפלש בנבלה?**)
** אני ניסיתי בהצלחה חלקית. לדעתי זה מבהיר שאני לגמרי בעד כלבים, כי אחרת לא הייתי מקרבת את הידיים שלי לדבר כזה.
אבל, שוב, כל מה שאת אומרת הוא אנקדוטלי
הוא בהחלט *יכול* להיות עובדתי, ואולי יש מחקרים בו אבל כל תגובה ותגובה בדיון הזה, בלי יוצא מן הכלל, היא בערך "החיה X מתנהגת ככה או ככה על בסיס חברים שלי/החיות שלי/המשפחה שלי".
שוב, אין לי דבר וחצי דבר נגד חתולים וגם לא הרבה מאוד נגד הדיון הזה, אבל פרט לטענה של "חתולים מיוצגים בסרטים אמריקאיים פחות טוב מאשר כלבים" , הכל אנקדוטלי. שזה, גם, סביר לחלוטין, אבל צריך לקחת את זה בחשבון.
או אנקדוטלי או שקרי
הטענה "חתול לא אוהב אותך, הוא אוהב את התנאים שאתה מספק לו" היא לא אנקדוטה. היא שקר מוחלט. וכזה שמסתמך בדיוק על אותם מסרים הוליוודים שעליהם הדיון מדבר.
הטענה אולי שגויה
אבל היא מתבססת על מידע אנקדוטלי, על פי מה שהוא אמר ("היה לחברים שלי חתולים שברחו לאחר הרעת תנאים שלא כללה התעללות"), לא על פי מסרים הוליוודים. אפשרי, כמובן, שהוא לא פירש נכון את הסיטואציה או שחסר לו מידע או מה שלא יהיה, אבל לנו בטח יש פחות מידע ממנו ולקרוא לאנשים "שקרנים" לא מביא אף אחד לשום מקום. (זה בהחלט לא אומר שצריך לקבל את מילתם, או לתת לטענות שלהם להישאר ללא מענה, פשוט שספציפית לקרוא למישהו "שקרן" ללא הוכחה נגדית [שאין באפשרותנו לספק במקרה הזה] זה תרבות דיון לא משהו. יש דרכים עקיפות, עדינות ומדויקות יותר לערער על אמירות שכאלה.)
אם מביאים טענה כוללנית כזו ללא הוכחות
אז משקרים.
וכן, הוא לגמרי מסתמך על הסרטים שראה ועל התרבות שמקדשת בדיוק ערכים כאלה של שנאת חתולים. על זה אנחנו מדברים פה. על הערכים שמוחדרים בנו על ידי הסרטים ומאפשרים לנו לתת שקרים בוטים כאלה ולהיות מוגנים על ידי "זו אנקדוטה"! הרי אני יכול להביא מידע אנקדוטלי ש"אדם שחור גנב ממני" ובכל זאת אם אגיד פה "אנשים שחורים נוטים לגנוב!" יצלבו אותי פה כי זו טענה שקרית מבוססת על מידע שגוי. פשוט התרבות המערבית הנוכחית מאפשרת להגיד משפט אחד ולצאת "זה בסדר, אנקדוטה!!!" ואילו השני "אתה גזען מתועב".
אתה רוצה הפניות?
עכשיו קצת מאוחר, אבל אני יכולה מחר לחפש את המאמרים שבודקים התנהגות של חתולים בתוך הבית (שהראו שהם מתנהגים כחלק מלהקה), או המאמרים שהראו שחתולים מפתחים שפה יחודית עם הבעלים שלהם (ניתוח התקשורת בין חתולים לבעלים שלהם לימד שאין שפה חתולית, אלא שחתולים מפתחים תקשורת יחודית לבעלים שלהם, מה שעובד כדי שנבין מה הם צריכים). ושאר עניינים שמראים באופן גורף שחתול הוא כן חיה שנקשרת לאדם.
חיפשתי בויקיפדיה האנגלית חתולים וכלבים בסרטים ובסרטי אנימציה. ברור ומובהק למדי שיש יותר כלבים ברשימה מאשר חתולים. אני לא בטוחה שהרשימה עונה על השאלות שעלו פה משום שחלק מהחיות ברשימה הן דמויות משנה ולא כתוב מי טוב ומי רע, ואני לא יודעת.
ההתרשמות שלי שיש יותר סרטי כלבים מאשר סרטי חתולים, ושרוב החתולים בקולנוע הם לא דמויות חיוביות. בעיני זה דיון יותר מעניין מחתולים או כלבים, ממילא התשובה הנכונה היא גם וגם.
אני לא חושבת שנכתבו פה שקרים, אלא כמה הלצות (חלקן הצחיקו אותי וחלקן לא) וכמה מיסקונספציות, שקיבלו תגובות. כשמישהו מצהיר באופן גורף שחתולים הם X, אני לא צריכה יותר ממקרה אנקדוטלי סותר אחד כדי להוכיח שהוא טועה.
לא צריך שום דבר משום דבר
ולא תמכתי באמירה שחתולים הם כך או כך.
השרשור שפה, שנזרקו עליו טענות הן על כלבים, הן על חתולים והן על וואטאבר התבסס עמוק אנקדוטלית. אם אנחנו חותרים לדיון ברמת החוויה האישית ושיתוף סיפורים אישיים – נהדר. אם אנחנו חותרים לדיון ברמת ה"ולכן X" – פחות. אין לי ממש עניין גדול שהדיון יתפתח לכיוונים האקדמיים, אבל בטח כדאי לשים לב שאם כבר מנסים לצאת בהצהרות על כל דבר שהוא על בסיס אנקדוטות, זה מתכון לשמיעת חוויות וסיפורים של אנשים אחרים ולא הרבה מעבר לזה.
בקיצור, כמו שאמרתי גם למטה: הכל טוב, כן?
הכל טוב
אני חשבתי שהדיון קליל עם אופציה ללמוד משהו חדש על מצבם של חתולים בקולנוע. חבל שזה הפך לדיון ניצי.
היו דרכים להפוך אותו ללא ניצי
ותמיד אפשר, כמובן, לחזור לדיון המקורי.
אם רוצים שהדיון לא יהפוך לניצי
אפשר, אולי, לא להזמין אליו את הבזיירים.
גם מאוד לרעה
לקחתי להם את החופש. דחסתי אותם במשך שנים בחדר קטן, מספר דו ספרתי של חתולים. כולל הנקיונות ו אקונומיקה. הורדתי את איכות האוכל וכמותו משמעותית מצרות כספיות. גם לטובה וגם לרעה?
מה זה לא מספיק? לא התעללתי בהם. אבל בהחלט הם אהבו אותי גם במצב אינסוף רע ממה שהיה להם קודם בחופש בחוץ. ואם המבחן שלך לחיה נאמנה זה "האם היא נאמנה כשמתעללים בה", הייתי מחליף את הרגש שאתה מוצא בסוף. אתה לא מחפש בבחינה כזו אהבה או נאמנות. אתה מחפש טמטום עיוור.
נוטה לא להסכים
מגדל 4 חתולים, והנאמנות שלהם לא יודעת גבולות. הדוגמה הקיצונית ביותר היא לוסי: התגוררה כשנה ברחוב בטרם אספנו אותה, וימות העולם לפני שהיא תשתה מים מקערה (בגלל בעיה בלסת העליונה, הוורינר חושד). בכל מקרה, מים זורמים זה הקטע שלה, מה שהופך מקלחות למשעשעות במיוחד אם שוכחים לנעול את הדלת.
מה שפחות משעשע הוא אחה"צ שישי ארור בו התפוצץ צינור מים ברחוב, תקרית שהשביתה את המים אצלנו (ואצל השכנים) למשך 3 ימים. ניסינו להשקות אותה בכל מיני דרכים, שום דבר לא עזר. נשבר הלב לראות אותה עומדת סמוך לברז ומתחננת למים. ובכל זאת, אף לא פעם אחת היא ניסתה לדפוק ספרינט החוצה לנסות מזלה באיזה ברז רחוב. תנאים פחות מאידיאליים וחתולה שהייתה אצלנו, באותה תקופה, רק שבועות בודדים – ובכל זאת נשארה. אם זאת לא אהבה, אני לא יודע מה כן.
(לדואגים, היא בסדר. למחרת בערב נסענו לאימא שלי והיא זכתה להכיר ברזים חדשים)
אתה לא מכיר חתולים כנראה
אגב, על מנת לייצר את המצג הפופולרי כל כך שחתולים הם מרושעים, סרטים בכל כך הרבה מקרים מייצרים את המצג שעכברים הם חברתיים וחיוביים להפליא. מענין שעל זה אינך מתלונן.
לגמרי הייצוג של החתולים
שנים של שנאת חתולים בעקבות היפיפיה והיחפן עד שבסופו של דבר גיליתי עד כמה חתולים זה ייצור מהמם והפכתי לאשת חתולים אמיתית (טוב, לא יודעת אם אשת חתולים כי יש חתול אחד בבית, אבל לגמרי עברתי ל"צד" של החתולים)
*ייצוג* חתולים.
וזה, אנשים, הדבר שמתכוונים אליו כשמדברים על מדרון חלקלק.
לא, מתיחסים בזה לדברים כמו רוז טיקו
לא לחתולים
אין לי מושג למה אתה מתכוון
באמת שניסיתי, ונראה לי שיש כאן איזשהי תלונה לגבי ההודעה שלי, אבל באמת שלא הבנתי מה היא.
חתול תעלול ופריץ החתול הם דמויות חיוביות?
אני בספק.
לא במובן המוסרי
כן במובן של "אנחנו בעדם".
אפשר לנתח את זה בצורה קצת יותר רצינית
אני נוטה להסכים איתך שרואים פחות חתולים מכלבים בקולנוע ובטלויזיה, ושכשרואים אותם ביחד, בד"כ החתול יהיה הרע או הפחות טוב.
היסטורית, חתולים וכלבים בויתו לצרכים שונים. הביות של חתולים עבד בעיקר על עקרון הרחקת מזיקים. לשם כך לא באמת צריך לפתח קשר עם החתול, לא חייבים ללטף אותו, אפילו לא חייבים להאכיל אותו הרבה כל זמן שהוא טורף חולדות במחסן. לעומת זאת, הביות של כלבים עבד בעיקר על השימוש הישיר בהם לצרכי עבודה שונים- שמירה, סחיבה, הובלה.. כלב עבודה צריך לעבור אילוף, אילוף דורש אינטראקציה ישירה וטיפוח של קשר. אני מניחה שזה השפיע מאוד על התפיסה התרבותית של כלבים לעומת חתולים.
בתרבות המערבית חתולים מאוד מקושרים לדברים שליליים, או שליליים בחברה פטריאכלית. חתולים נקשרו במכשפות, אני חושבת שמכאן גם מגיעה האמונה התפלה עם חתולים שחורים. בעת המודרנית חתולים מייצגים בכל מיני אופנים נשים פרועות או מתירניות, ההתיחסות לאישה מינית עוברת בריפרורים לחתולות, או ליחום חתולי, הואגינה זכתה לכינוי pussy שהוא חתלתול. גם רוע/תחרותיות נשיים נקשרים בחתולים (cat fight). בקטגוריה אחרת, נשים שלא מוצאות (או מחפשות) זיווג, לרוב חיות תחת האיום הפופולרי שיהפכו לרווקה זקנה עם חתולים.
אני חושבת שהדברים האלו לא נכונים בתרבויות אחרות אבל לא באמת יודעת, הרי במצרים הפרעונית הבינו שהם ברמת אלים, וביפן יש את החתול המנופף לשלום שמביא מזל, ושם גם נולדה הלו קיטי.
כלב לעומת זאת מייצג בע"ח עובד וחזק ועם השנים הודבקו לו עוד תויות של נאמנות ושמירה, ואני חושבת שזה משום שתרבותית הוא מהווה איזשהו יצוג יותר גברי (ברמת הקלישאה של מפרנס ומגן). כידוע, אנחנו חיות בעולם שעדיין סובל מקצת תת יצוג לנשים וקצת שנאת נשים וכו'.
מעניין שחובבי כלבים חושבים שזו סיבה לא לאהוב חתולים. כל חתולאי סביר יודע שאין סתירה בין כלב לחתול, אין בינהם באמת מלחמות והם ממש לא אויבים. כלב שמסוכן לחתולים, יהיה מסוכן גם לבע"ח קטנים אחרים (כולל פעוטות).
טוב, כמה דברים:
1. כלבים נהנים לייצוג חיובי בתרבויות מסוימות מאוד, בדיוק כמו חתולים. לא סתם "כלב" זאת חתיכת קללה בערבית. ואפילו בין קהילות יותר דתיות פה בארצנו, כלבים הם "מוקצה".
2. יש משהו צורם בלסיים את הפסקה ב"חתולאי סביר" ולא "אדם סביר". יש מספיק אוהבי כלבים שאין להם בעיות עם חתולים, וכמו שאת אומרת בעצמך, להיפך. ויש מספיק חתולאים בלתי נסבלים וחובבי כלבים בלתי נסבלים.
וואו, מסתמן שחובבי כלבים הם רגישים נורא
(זה נובע מהקיפוח של אוכלוסיית יקום האינטרנט כלפי כלבים בממים?)
1. כלב זו קללה בהרבה שפות, זה לא קשור לנקודה שלי. כלבי עבודה בעבר לא חיו בתוך הבית של הבעלים שלהם, עדיין נדרש תהליך אינטראקטיבי של אילוף. גם רועי צאן יהודים וערבים משתמשים בכלבי רעייה.
2. חתולאי=חובב חתולים (אגב נקודה 1, אני חושבת שאין מקבילה כלבית. כלבן זה מקצוע ולא שם תואר). חתולאי סביר= אדם סביר שחובב חתולים. לא קראתי לכל שאר האנשים ביקום לא סבירים, אלא ייחסתי משהו לחובבי חתולים- שהם לרוב לא לוקים באנטגוניזם לכלבים. בעוד שהרבה אנשים שמעידים על עצמם ש"אני איש של כלבים" מתכוונים שחתול לא יכנס אליהם הביתה.
רגישים?
1. אם חיה כלשהי היא קללה, אין לה סטיגמה חיובית.
2. כלומר, אם את בוחרת להגדיר את זה ככה אז וואטאבר. וכן, יצא לי להיפגש עם חובבי חתולים ששונאים כלבים.
או שיש לה גם סטיגמה חיובית וגם שלילית.
(ל"ת)
אולי, אבל אז אפשר באותה הקלות לפרק את הטענת נגד חתולים
וזה, אממ, בעצם מה שניסתי לעשות. אז, כן, לחתולים ולכלבים יש במקביל סטיגמות חיוביות ושליליות ויש תרבויות שאוהבות אותן ותרבויות שלא. אף אחת כאן היא לא האנדר-דוג (חה חה). הכל טוב.
מוסכם.
(ל"ת)
זה נכון גם לגבי נשים ולהטבים
הוכחת שאין אנדרדוגים בכלל בעולם!
השם ישמור, הדיון הזה.
(ל"ת)
אמרתי לך. סאטירה.
(ל"ת)
מה הקשר לדת עכשיו?
הנקודה מאוד פשוטה. התחלנו את הדיון מהשאלה הפשוטה על הדיסנטיזציה שהוליווד ו אולפני האנימציה עושים לרעיון שחתולים הם רעים. זו שאלה לגיטימית ובהקשר. מפה החלו אתה ו שכמותך להעלות את כל הסטיגמות ה מופרכות על החתולים. ולאחר שאת הדיון הזה הפרכנו, ואין באמת בסיס מציאותי לטעון שחתול רע יותר חזרנו לשאלת הדיסנטזציה של רעיון שגוי. אתה לעומת זאת הכרזת על סוף הדיון וכולם שווים. לא, לא כולם שווים. זו נקודת מוצא עובדתית. מפה אפשר להמשיך.
אין אני ושכמותי. יש אני.
ואני לא העליתי שום סטיגמה לגבי שום פאקינג דבר.
ולא הכרזתי על סוף הדיון, הכרזתי שהנקודה שמישי העלתה (חתולים בתרבות נתפסים רע יותר מכלבים) לא מדויקת (כי גם כלבים נתפסים מאוד רע בתרבות). אפשר לחזור לנקודה שהועלתה (שחתולים מיוצגים יותר רע ספציפית בסרטים, לא בכלל התרבות) בכל שלב.
אתה ושכמותך משמיצים פה חתולים ואוהביהם בכל הדיון
זה אתה שדיברת על חתולאים בלתי נסבלים. מחזק סטיגמות לגביהם בלי הפסקה. כשכל מה שחתולאים עושים זה לאהוב חתולים.
אז אל תתמם פה, אדון מודרטור.
מי ששינה את הנקודה בהחלט לא היה אנחנו. אנו דיברנו על סרטים. מישי ניתחה את הנושא בפוסט נפלא שדוקא מגביל את התופעות תרבותית. ומשם אפשר לדבר מדוע סרטים מבצעים דיסנטיזציה לרעיונות מערביים קימים (כמו שתמיד עשו) לעומת תרבות מערבית יותר חתרנית ומתקדמת (אינטרנט, ספרי מדע בדיוני) שחותרים תחת זה.
...
כאילו, ברצינות? באותו משפט. באותו. פאקינג. משפט. רשום: "… וחובבי כלבים בלתי נסבלים". באותו משפט.
לאחר מכן אמרתי שנפגשתי עם חובבי חתולים שלא סובלים כלבים. לא שהם כולם. לא שהם הרוב. שיצא לי. שהם קיימים. שיש כאלה.
אז מומלץ לקרוא תגובות עד הסוף ובהקשרן, אדון מגיב.
ומה ענין "בלתי נסבלים" לפה מר תרבות דיון?
למה לך מותר להכליל ולהשמיץ קבוצות שלמות שחטאן הוא אהבה לחתולים כאשר אף אחד אחר חוץ ממך לא דיבר פה על תכונות אישיות ואז לקשקש על תרבות דיון? הסטנדרט הכפול שלך, מר מודרטור בולט פה לכולם. אתה משמיץ ומכחיש. משמיץ ומכחיש.
אוי, זה נהיה דיון כזה? נפלא.
תראה, כאקט של אמון בסיסי בבני אדם, אני ממש אפרוש את דבריי עד הסוף:
אם אני רושם על שתי קבוצות זהות שהן בלתי נסבלות, החטא שלהן הוא לא האהבה שלהן לחתולים/כלבים, אלא הקיצוניות שבה הם מבטאים את האהבה הזאת, הביטול שהם חשים לקבוצות אחרות שלא חולקים את האהבה הזאת, האלימות ו/או הזלזול שבה הם מתנהגים כלפי אנשים מחוץ לקבוצה שלהם שהופך אותם ל.. טוב, כנראה פחות מ"בלתי נסבלים", אבל זה מה שיצא לי אז. בוא נתפשר על "פחות מאידיאליים" או "בלתי נסבלים (בהקשר הזה)".
וזו לגמרי תכונה לא אידיאלית:
העברת שיפוט על אנשים שכל חטאם הוא לעשות כל דבר שלא פוגע בך ולקונן על זה שלא אתה הוא בראש מעייניהם אלא חס וחלילה דבר אחר.
עוד תכונה לא אידיאלית:
לאחר לפגישות של אנשים בטענה שאתה "עוד דקה שם", למרות שאתה ממש רחוק.
זה מה שאנחנו עושים עכשיו? מונים תכונות אקראיות לא אידיאליות? שלא תבין לא נכון, זה נחמד והכל, פשוט קצת אוף-טופיק.
עוד תכונה לא אידיאלית
למחוק תגובות לגיטימיות לגמרי של חוזר על מנת לייצר ולהיות משתתף מוביל בלינץ אינטרנטי ה מתבסס כולו על כך שהיוזר לא הגיב. למעשה המקבילה האי ורמאית ליצור עלילת דם.
עוד תכונה לא אידאלית
לשקר ביודעין לגבי מקורות של דיונים על מנת להשמיץ את כל אוהבי החתולים. להתעלם מכך שבתגובה להצהרה שקרית לחלוטין על חתולים נאמרה בדיחה ולהתייחס לבדיחה כאל מלחמה סימטרית באו הסי הכלבים כשלא נאמרות שום הצהרות עליהם.
עוד תכונה לא אידיאלית
להחליט שאהבת חתולים הופכת אנשים לבלתי נסבלים. לקשור אליה משום מקום אלימות. ולהכניס את זה בלי קשר לדיון על חתולים כדי להצדיק יחס רע אליהם. ואז להכחיש כמו כל מודרטור שנתפס בקלקלתו שהשמעת מלכתחילה.
משחק כיפי. אני מסכים.
(ל"ת)
אלה בהחלט האשמות מאוד חמורות
נגד מישהו שדמיינת בראש שלך שקיים.
תראה, לא מאוד אכפת לי. באמת. חוסר האכפתיות שלי מונע ממני לקחת ללב את ההאשמות המעניינות מאוד שבהן האשמת אותי בהן והקשר בינן למציאות הוא כזה "שלום שלום, מזהה את הפרצוף אבל לא בטוח מה השם" או את הפסקה למעלה שרשמת שם על גזענות מול לחשוב שחתולים הם לא משהו, כי בשלב הזה אני מבין שיש כאן כל כך הרבה מטענים רגשיים או חוסר הבנות בנוגע לדברים שלפתוח את כולם ייקח לנו את כל היום וסתם יהיה מגעיל ו, טוב, לא מספיק אכפת לי. מצטער.
ההצעה שלי היא כזאת: יש לך בעיות עם הדרך שאנחנו עושים דברים? מוזמן לפנות בפרטי. המייל שלי נמצא שם למטה ב"צרו קשר". יש לך צורך לצעוק כאן שאני איכסה פויה לא יפה? תהנה. יש מצב שכשזה יתחיל למצות את עצמו אני אתחיל למחוק, קח בחשבון.
עוד לא הבנתי אם הפתיל הזה אמיתי או פארודיה אדירה על ויכוחים פוליטיים בעין הדג.
(ל"ת)
למה או-או? אפשר גם וגם.
(ל"ת)
איזה חמור גרם.
(ל"ת)
היי, לחמורים יש קונוטציה מאוד טובה בדנמרק...
(ל"ת)
וואו, לא חשבתי שנרד לדקויות האלו
כן, אתה צודק שכלב מיצג גם דברים לא חיוביים בתרבויות מסויימות ובשפות מסויימות. אני חושבת שבצורה פחות גורפת מחתולים, אבל לא רוצה להתחייב על זה.
הצעתי פרשנות פשטנית לתרבות המערבית הלבנה- אירופה/ארה"ב. שם, למיטב ידיעתי, הטיעון שלי מתקיים. האם אני טועה? יתכן, ומעניין ללמוד זאת.
אגב, יש בע"ח שמשמשים כמטפורות לתכונות חיוביות ושליליות גם יחד. (שועלים למשל).
לגבי הנקודה השניה, לא יודעת איך להגיב לזה אפילו. חשבתי שכתבתי משהו קליל ולא חשבתי שהוא דווקא יעורר תגובה (השימוש בביטוי חתולאי סביר). אני בטוחה שיש אנשים שלא אוהבים כלבים, או לא אוהבים חתולים. אישית, לא מבינה לא את אלה ולא את אלה.
הכל טוב, כן?
(ל"ת)
אני הצלחתי להכניס את עצמי לדיון על דיכוי *חתולים* בידי הפטריארכיה.
זהו זה, מספיק אינטרנט להיום.
לפי התמונה שלך די ברור באיזה צד אתה בדיון.
אבל מי אני שאדבר…
(האינטרנט מקום מופלא הוא, גם אם הזוי)
לא, כי השם לא הסגיר אותו מספיק?
(ל"ת)
10 אחוז מהחתולים הם נבלים בסרטי ג'יימס בונד!
האמת שיש בקישור הזה משהו כמו 30 חתולים בסרטים. רוב היצוגים גם לא חיוביים כל כך. והרשימה גם מכילה לפחות חייזר אחד בצורת חתול שראיתי.
אולי יביאו את צ'ואי החתול לסרט של קפטן מארבל.
https://en.m.wikipedia.org/wiki/List_of_fictional_cats_in_film
האם הבחירה למקום את הסרט ביפן
היא ביקורת של אנדרסון כנגד אי החתולים היפני?
https://www.google.co.il/amp/s/www.haaretz.co.il/amp/news/picoftheday/MAGAZINE-1.2579724
ואם מחפשים סימוכין מרשים יותר
כאשר לאבקראפט לא היה עסוק בכתיבה על זוועות מהמימדים שמחוץ לזמן ולחלל, הוא כתב מאמר על עליונות החתול לעומת הכלב.
ובכל הדיון הזה שבו מצדיקים פה ייצוג שטני של חתולים
בטענה המופרכת על רוע שנובע מהם, לא מתייחסים לנקודה שהעלתי על עכברים. אולי החיה האהובה ביותר בסרטי הילדים. אין לה שום איכות: לא נאמנה, מפיצה מחלות, בקושי מודעת לקיום שלך כיצור אנושי. בחיפוש קצר מצאתי קודם 50 עכברים שהם גיבורי סרטים מצוירים. וכולם טובים. וכל אלו שהתעקשו על החובה להתעלל בחתול כדי להוכיח שהוא אוהב אותך לא חושבים שכל החיבה הזו לעכברים היא הפחות מציאותית מבין השנים?
עכברושים הם אחלה חיית מחמד.
(ל"ת)
האם אחלה זה קוד
לכל המבחנים שאתה וחבריך דורשים מהחתולים לעבור כדי להוכיח שהם לא השטן?
או שזה סתם עוד סטנדרט כפול? בדומה לזה שאתה מפגין בייחס לתגובות אוהבי החתולים פה?
חתולים הם גם אחלה חיית מחמד.
אני מנסה להבין אם כל הדיון דנן הוא סאטירה מתוזמרת על הדיון העין-דגי.
(ל"ת)
אכן גם חתולים הם אחלה חיית מחמד ולעולם לא טענתי אחרת.
(ל"ת)
חיות מחמד הן אחלה חיות מחמד
הנה עוד אנקדוטה:
אני, אשתי והמשפחות שלנו מגדלים בעלי חיים מאז ומעולם. לא המשפחה שלה, לא שלי, ולא המשפחה המשותפת של שנינו הם "אנשי חתולים" או "אנשי כלבים" (או אנשי נחשים, או אנשי אוגרים, או אנשי עקרבים; אל תשאלו).
אנחנו נהנים לחלוק את הבתים שלנו עם צורות חיים לא אנושיות, שמראות כלפינו אהבה בצורה שאיננה בדיוק אנושית, שמאפשרות לנו להפגין כלפיהן אהבה בצורה שונה מזו שאנחנו מפגינים כלפי בני אדם, ושדורשות מאיתנו אחריות וטיפול בצורה שונה מזו הנדרשת כלפי בני אדם. אני לא יודע אם זה גורם לנו להיות אנשים טובים יותר, אבל זה בהחלט מגדיל את מכלול החוויות שאנחנו נחשפים אליהם וזה גם כיף, רוב הזמן.
מה שאין לנו, באופן די מובהק, זו עמדה פוליטית או מוסרית מסודרת בנוגע לחיות מחמד. מעולם לא טרחנו לפתח אחת. אני לא אומר את זה דווקא לחיוב, אבל גם לא לשלילה: זה פשוט המצב. בנושא הספציפי הזה של חיות מחמד, אף אחת משלוש המשפחות האמורות היא לא חלק ממחנה, לא רואה את העניין כחלק מבסיס הזהות שלה, ולא מנהלת על זה דיונים סוערים.
נדמה לי – ולשנייה אני מרשה לעצמי להפסיק להיות אנקדוטלי ולנסות להיות ספקולטיבי – שזה המצב עבור הרבה אנשים: זה חלק מהחיים שלהם, אבל לא חלק מהאידאולוגיה שלהם.
אבל ממש מסריחים
ולאנשים יש קטע ממש שלילי עם הזנב שלהם, אף פעם לא הבנתי למה, בעיני כשהם בפוזה הכפופה העכברושית שלהם ודופקים פיהוק זה אחד הדברים המתוקים.
ואם כל זה לא מספיק, שיר שליטרלי קוראים לו "עכברים"
נמצא בראש מצעד הרוק של הבילבורד ממש בימים אלה:
https://www.youtube.com/watch?v=C_ijc7A5oAc
ובשולי סערת מלחמת הכלבים בחתולים...
משהו שאשכרה קשור לסרט עצמו: יש איפשהו תרגום (בעברית אם אפשר) להייקו המופיע לקראת סוף הסרט?
(חייב להודות שההייקו הראשון היה הקטע הכי טוב בסרט)
יש לי שאלת ספוילר
ותרגישו חופשי לספיילר בתשובה.
מצד אחד אנדרסון הוא הבמאי האהוב עלי בכל הזמנים, ואני תמיד נרגש לראות כל סרט, או פרסומת למותג אופנה, או וידאוקליפ שהוא עושה. מצד שני, הרקורד של הכלבים בסרט שלו נוטה ל"מת בכל סרט". ולכן, ומכיוון שמדובר בסרט שהקאסט הראשי שלו הוא כלבים ואני מאוד רגיש לנושא, האם במהלך הסרט יש סצנות עצובות של כלבים שמקפחים חייהם?
מאיזה גיל הסרט מתאים?
ללכת לראות אותו עם ילדה חובבת כלבים ורגישה בת 13, מתאים?
(האבא חובב ווס אנדרסון נלהב, הילדה טרם).
בטח, צפיתי עם הילדה בת 8 והיא חיבבה ביותר.
(ל"ת)
תודה!
(ל"ת)
מלון גרנד בודפשט
הוא סרט שמתרחש לא בארצות הברית, הוא מאד פוליטי (אפילו יותר מאי הכלבים) והוא הרבה יותר אפל בסופו של דבר ומבחינת מסרים.
ראה תגובה למעלה
(ל"ת)