זה מצב מוזר, שבו אני לא צריך לכתוב חדשות קולנוע כי אתם יכולים לקרוא אותן בכותרות הראשיות של העתונים היומיים והאתרים המיינסטרימיים. בארץ.
את הסיפור הלא ייאמן מסביב ל"ראיון סוף" בוודאי שמעתם בשבוע האחרון בכל מקום. סוני גנזה את הסרט; אובמה אמר שהוא חושב שהיא עשתה טעות בכך שהיא גנזה את הסרט; סוני הגיבה שהיא חושבת שאובמה עושה טעות בכך שהוא טוען שהם עושים טעות, ובינתיים חיפשה דרך להפיץ את הסרט בכל זאת.
אז אחרי כל הצרות האלה, סוני אכן מפיצה את "ראיון סוף" בדיוק בתאריך שבו הוא היה אמור לצאת במקור – כריסטמס, 25.12. אם כי ההפצה הזאת שונה מאוד מהמתוכנן.
רשתות בתי הקולנוע הגדולות לא רוצות להקרין את הסרט. אז הן לא יקרינו. אבל יש מספיק בתי קולנוע עצמאיים ברחבי ארצות הברית שהצהירו שאין להם בעיה להקרין את הסרט, והאיומים בטרור לא מפחידים אותם. הסרט יגיע מחר אליהם – כ-300 בתי קולנוע ברחבי המדינה. האולמות בוודאי יהיו מפוצצים. במובן הטוב של המילה.
אבל סוני עשתה יותר מזה: ממש כרגע, הסרט מופץ גם ברשת. זה תקדים מדהים מספר 1: הפצה של סרטים לפלטפורמת VOD או אינטרנט במקביל להפצתו בקולנוע היא כבר שיטה קיימת ונפוצה יחסית, אבל רק כשמדובר בסרטים "קטנים", שההפצה הקולנועית משמשת עבורם בעיקר מעין פרסומת להפצה למסכים הקטנים. עוד לא קרה מעולם שסרט "גדול", בתקציב גדול וכוכבים גדולים ומסע פרסום גדול, הופץ רשמית ל-VOD במקביל (למעשה, קצת לפני) שהוא מגיע לקולנוע. ובכל זאת זה המצב: אפשר לצפות בסרט ביוטיוב, תמורת מחיר ריצפה של 6 דולר, ב-Google Play, באתר הייעודי של סוני או ברשת של אקסבוקס (אקסבוקס?!? תקדים מדהים מספר 2: סוני מפיצים סרט באקס-בוקס?! בגיימרית, המשפט הזה הוא פרדוקס מוחלט. יום הדין. חתולים וכלבים חיים יחד). כל אפשרויות הצפיה בסרט מרוכזות באתר הרשמי שלו.
כל זה אומר שגם אתם יכולים לצפות ב"ראיון סוף" ממש עכשיו, אם בא לכם! רק שזה טיפה מסובך, כי כאן נכנס, באופן אירוני קצת, העניין של מגבלות הצפיה הגיאוגרפיות. כלומר, "אסור" לנו לצפות בסרט עכשיו, כי אנחנו לא באמריקה. שירותי VPN או סוגים אחרים של עקיפת מגבלות גיאוגרפיות יפתרו את הבעיה הזאת די בקלות. או שפשוט תחכו להפצה של הסרט בארץ, שכנראה תקרה – אם הוא מופץ שם, אין סיבה שהוא לא יופץ כאן.
אז, כן. סוף שמח לסיפור הזה? החירות ניצחה את הטרור? קצת, כן. אבל לא ממש. לטעון שסוני "ניצחה" כאן יהיה מאוד לא מדויק. סוני הפסידה הרבה, הרבה מאוד. כמובן, הסרט קיבל תשומת לב עצומה: אני לא יודע אם היה סרט אחר אי פעם שקיבל כל כך הרבה חשיפה חינם בתקשורת. אין הרבה סרטים שנשיא ארה"ב מדבר עליהם לפני שיצאו. כל זה כמובן יעזור להכנסות הסרט: למרות ההפצה המוגבלת והלא שגרתית, סביר ש"ראיון סוף" יכניס יותר כסף בעקבות הפרשה מאשר בלעדיה. זה עדיין רחוק מלפצות את סוני על כל ההפסדים שנגרמו לה.
הטעות של סוני היתה עצם ההכרזה על הביטול. כשבעלי רשתות הקולנוע אמרו שהם לא רוצים את הסרט, היא היתה יכולה פשוט להגיד: לא רוצים, לא צריך. רק מי שירצה – יקרין. הם היו מגיעים למצב הנוכחי. במקום זה, הם נבהלו וביטלו את ההפצה ואז ביטלו את הביטול, ובדרך גרמו לכל העולם החופשי לכעוס עליהם. בינתיים, אולפנים אחרים הצטרפו להתקפלות הכללית: סרט בשם "פיונגאנג", שאותו אמור היה לביים גור ורבינסקי, בוטל בחטף. את גביע האפסים הפחדנים העלובים מכולם מקבלת פרמאונט, שהחליטה פתאום שהיא לא מרשה לאף אחד להקרין את "טים אמריקה", כי גם בו אחד הרודנים הרצחניים והאכזריים בעולם מוצג באופן לא מחמיא. סוני לפחות קיבלה איומים מפורשים; על פרמאונט אף אחד לא איים, הם החליטו להשתפן ולצנזר את עצמם מיוזמתם. הסרט הזה אולי מוקרן, אבל נראה שהאיום בטרור עשה את מה שאיומים בטרור אמורים לעשות: גרם לאולפנים לשקשק. אם בגלל הפרשה הזאת לא ייעשו בעתיד הקרוב סרטים שמראים ביקורתיות כלשהי כלפי צפון קוריאה, דאעש, HOT או כל גוף מתועב אחר, קשה לומר שניצחנו.
עוד השפעה משעשעת של הסיפור הזה היא ש"ראיון סוף" הפך לסרט הטוב ביותר אי פעם, על פי IMDb, כמובן. עשרות אלפי אנשים העניקו לו את הציון 10, כמעין הצבעת מחאה, כמובן. עם כ-20 אלף מצביעים, הציון שלו היה 10 עגול. עכשיו, עם 46 אלף מצביעים, הוא ירד ל-9.9 "בלבד". מובן מאליו שלציון הזה אין שום קשר לאיכות האמיתית של הסרט; ימד"ב כנראה הבינו את זה, ולכן לא מאפשרים לסרט להיכנס לרשימת 250 הסרטים הטובים של כל הזמנים שלהם, למרות שעל פי כל קריטריון הסרט היה אמור להיות שם, ולהיות במקום הראשון בהפרש עצום. אני לא בטוח שלסרט הזה יוכל להיות אי פעם ציון ימד"ב "אמיתי": 46 אלף קולות הם משקל עצום מדי לעומת כל קולות שהסרט יקבל מאנשים שבאמת ראו אותו.
כמו כן, הביקורות גורסות שהסרט למעשה די בינוני. אבל זה מזמן, מזמן, מזמן הפסיק להיות העניין.
הוליווד מזמן מצנזרת את עצמה בכל הנוגע לאסלאם. עכשיו פשוט נוסף עוד משהו - רודנים
כשאפילו אזכור של מוחמד גורם לפעולות טרור בכל העולם, ואפילו סאות'פרק המחתרתית מצונזרת, אז לדבר על קולנוע "חופשי" זו היתממות. הקרב הזה הוכרע – לרעתנו – הרבה שנים לפני שצפון קוריאה בכלל הייתה רלוונטית.
באמת, סוני? באמת?
פאקינג 'הראיון'? סרט אינפנטילי וזניח, מצחיק בקושי. פרנקו בלתי נסבל, "משחק" כאילו יש לו מרשמלו במקום מוח. אפשר בכיף לא לטרוח. זה כאילו הפציצו את ז'אנר הקומדיה עם נשק גרעיני והותירו שאריות מפויחות.
זה חתיכת אפקט סטרייסנד.
(ל"ת)
העיקר שהסוף טוב (בשביל הצופים)
זו הייתה פרשיה ביזארית ומשעשעת, שגרמה לכל מיני אנשים באינטרנט ליצור דברים נהדרים שקשורים אליה. תודה לסוני על ההפצה באינטרנט והכל, אבל אני אחכה להפצה בארץ (במידה ותהיה, שכפי שאמרת, אין סיבה שלא תהיה). רציתי לצפות בו בקולנוע עוד מהטריילר, ואחרי כל הסיפור הזה נראה לי שצפייה בטלוויזיה פשוט תעשה לו אי-צדק.
האמת שה'סוף' לא כזה טוב.
(ל"ת)
חן חן על ההשוואה המחמיאה.
כמו שאומרים, נתראה בבית-משפט.
(וכמובן, כל מי שלא יראה את הסרט דרכנו – ראו הוזהרתם!!)
כדאי למפיצים בארץ לבדוק אם בכלל שווה להפיץ אותו בקולנוע.
אם זכור לי נכון, ההפצה של ״סוף.״ נפגעה ממש בגלל שהיא התעקבה וכבר היה אפשר להוריד אותו ברשת.
לדעתי, הדבר הנכון יהיה להעלות אותו עכשיו לשירותי ה-VOD של יס ושל הוט, אולי בתוספת הפצה מצומצמת לקולנוע שתתרחב במקרה הצורך.
קיים הסיכוי שכל סיפור הביטול היה מאין טריק שיווקי מעוות ?
או שאני סתם מנסה לדחוף קונספירציה ?
בפעם המיליון: לא, לא קיים סיכוי כזה.
יש המון אנשים (לא אתה – אתה רק שאלת. אני סתם מוציא עצבים כלליים פה) שמשום מה חושבים שהם נורא חכמים כשהם אומרים "הכל פרסומת".
ובכן, לא. זה לא היה תרגיל פרסומי. לסוני נגרם נזק במאות מיליוני דולרים, ונזק תדמיתי שקשה לאמוד – אבל הרבה. ההכנסות של קומדיה עם סת' רוגן לא עומדות לפצות אותם על זה.
בנוסף
נראה לי שאובמה לא היה מתערב בעסק הזה אם זה היה רק טריק שיווקי, אני צודק?
אובמה? טריק שיווקי?
הגזמת,
" rel="nofollow"> אין מצב.
פששש, איזה ניסיון שקוף לקידום מכירות של כתרים קטנים עם לב
כלומר, מה בדיוק אתה מנסה להגיד?
כמובן שכל הענין הזה
רחוק כמרחק עשר קונספירציות מתעלול שיווקי, זה ברור (מה גם שלו זה היה כזה, זה היה כנראה זוכה לתואר הקמפיין השיווקי הכושל בהיסטוריה, לפחות עד כמה שזה נוגע לסוני וההפסדים שלה).
מה שלא היה ברור לי, זה למה להכניס דווקא את אובמה כהוכחה הניצחת לזה.
וחוץ מזה, Why so serious?
להצטלם עם ילדות עם כתרים זה ממש לא נורא (טריק שיווקי?! נניח…), אבל להלחיץ את האמריקאים עם דיבורים על טרור כטריק שיווקי לא נשמע לי דבר שנשיא עם שכל אמור לעשות.
זה מזכיר קצת את פרשת ה-"קולה החדשה" משנות ה-80
חברת קוקה-קולה הציגה אז טעם חדש ואריזה חדשה למשקה הסטנדרטי שלה. מבחני טעימה שנערכו לפני המהלך הזה הניבו תגובות חיוביות, המכירות הראשוניות בעקבות המהלך הנ"ל היו גבוהות – אבל מהר מאוד קם גל מחאה קולני, שכלל גם נאצות אישיות כלפי מנכ"ל החברה. אחרי כמה חודשים של בלגאן, קוקה-קולה קיפלו בשקט את הדגל והחזירו את המשקה הקלאסי לחנויות.
בעקבות הצעד הזה, המכירות של קוקה-קולה זינקו לשמיים, והיא שומרת על מעמדה בתור המשקה הקל הכי נמכר בארה"ב בערך עד עצם היום הזה. כמעט מיד התחילו לעלות חשדות לפיהן כל הסיפור היה תעלול יחסי ציבור של החברה – אבל כשאחד מבכיריה נשאל על הנושא הוא אמר "אנחנו לא כאלה טיפשים. ואנחנו לא כאלה חכמים".
(האמת מכל הסיפור *הזה* צריך לעשות סרט)
ההבדל הוא שקוקה-קולה, בסופו של דבר, הרוויחה מהעסק.
סוני ממש לא.
תראה, תשמע, לך תדע מה יהיה וכו'
(אם כי אני מסכים שתרחיש כזה הוא מאוד לא סביר)
שמע את שובר לי מיתוס
תמיד נורא ריגש אותי שבארץ קוקה קולה יותר מצליח מפפסי, ובאמריקה זה הפוך. טענתי שזה ההבדל האחרון בינינו לבין אמריקה. אתה בטוח שזה לא נכון? :\
ועדיין פפסי יותר טעים
(ל"ת)
יש תיאוריית קונספירציה קצת יותר הגיונית
לפיה הפריצה באה מבפנים, וסוני מעדיפים להאשים את צפ' קוריאה מאשר להודות שמישהו משלהם אחראי על המחדל.
רק בשביל ההמחשה - הערך של סוני היה נמוך ב-2.5 מליארד מהערך שלה לפני המשבר
המניה חוותה מאז שני גלים של התאוששות (הראשון אחרי ההחלטה על ביטול ההפצה, השני אחרי ההחלטה על ההפצה המחודשת – מה שמראה את הרציונליות האדירה של המשקיעים), אבל היא עדיין נמוכה בכמעט מליארד מהערך שלה לפני המשבר. סוני היא חברה גדולה בהרבה מחטיבת הסרטים שלה, שגם עבורה מדובר בסרט זניח למדי.
נראה שצדקת חלקית
http://www.dailymail.co.uk/news/article-2887081/North-Korea-NOT-Sony-hack-according-multiple-security-experts-discredit-FBI-findings-reveal-insider-named-Lena-responsible.html
לא טריק שיווקי אבל כנראה מישהו מבפנים
"סביר ש"ראיון סוף" יכניס יותר כסף בעקבות הפרשה מאשר בלעדיה."
ממש לא נראה לי שזה מה שיקרה. סביר אולי שיותר אנשים יצפו בו, אבל בהתחשב במחיר הנמוך של הצפיה החוקית והפיראטיות שכבר משגשגת, קשה לי להאמין שאפשר יהיה להחזיר את ההוצאות ע"י סטרימינג בלבד.
רק הערה: הצפיה החוקית מן הסתם מכניסה לסוני יותר כסף לצפיה בודדת מכרטיס קולנוע,
כי על הצפיה באינטרנט בתי קולנוע לא גוזרים את חלקם. באשר לשאר, אין לי עמדה.
וגוגל/מיקרוסופט/נטפליקס לא גוזרות קופון?
ומתוך הנחה ש6 הדולר האלו מאפשרים צפיה ל-2 אנשים בממוצע, הם מקבילים להכנסה של 20-28 דולר בקופות הקולנוע. אני מניח שהסרט יהיה להיט VOD די גדול (ושגם אולמות הקולנוע המעטים שמקרינים אותו יהיו מלאים). אבל הוא יצטרך להכניס במדיה הביתית פי כמה וכמה מסרטים דומים (כמו This is the end, הכנראה מוצלח יותר) כדי לכסות את ההוצאות. נותר רק לראות כמה אנשים יעוטו על סרט בינוני מתוך סקרנות בלבד.
אני מאוד טעיתי בעניין הזה, האמת.
חשבתי שכל תשומת הלב שהסרט קיבל, הרצון לעשות דווקא לצפון קוריאה, ועצם העובדה שהוא מוקרן במקומות מעטים יחסית, יגרמו לצפיפות רבה בבתי הקולנוע שבחרו להקרין אותו. זה לא ממש המצב. הסרט הכניס, מתברר, כמיליון דולר (1 מיליון, כלומר) ביום הראשון להפצתו. עם קצת יותר מ-300 בתי קולנוע, זה יוצא ממוצע של 3,000 דולר לאולם. (אגב, חשוב לשים לב שאלה נתונים ליום אחד, לא לסופ"ש). זה ממוצע הכנסות סביר לכל היותר, בטח שלא יוצא דופן. מה שציפיתי לו הוא משהו שמזכיר לפחות את הפתיחה של "בוראט", שבה הוא הכניס 11,000 דולר בממוצע לאולם ביום.
אז ההכנסות של הסרט מבתי הקולנוע הולכות להיות די שוליות. הוא כנראה עושה יותר כסף מ"השכרות" אונליין, אבל המספרים האלה לא מתפרסמים. בכל מקרה, כרגע לא נראה סביר שההכנסות שלו עולות על אלה שהיה משיג אילו הוא היה מופץ בצורה נורמלית.
יהיה מעניין לבדוק
האם הסיבה לכך היא ירידה במספר המבקרים באותם בתי קולנוע שהקרינו עקב איומי הפיגועים שצצו כפטריות לאחר הגשם. זה ההימור שלי בכל אופן, אמריקאים לא מתייחסים בקלות ראש לאיומי טרור.
ההכנסות שמפורסמות הן לכל אולם, אבל מה עם הכנסות להקרנה?
יש מן הסתם סרטים שמוקרנים 10 פעמים ביום לכל אולם ויש כאלו שרק פעם או פעמיים. ומלבד זאת, אני לא מכיר את הרשתות בארה"ב, אבל בישראל הרשתות הקטנות פועלות בשעות יותר מצומצמות ובאולמות קטנים יותר, ולכן אי אפשר תמיד להשוות אולם של רשת קטנה לאולם של רשת גדולה. מעניין אם אפשר גם לבדוק את תפוסת המושבים.
ועכשיו התפרסמו.
http://variety.com/2014/film/news/sony-the-interview-has-made-over-15-million-online-1201388557/
אז מצד אחד זה מהפכני
סרט יוצא בקולנוע וב-VOD באותו זמן, ומכניס ב-VOD פי חמישה יותר מאשר בקולנוע. זה נתון מאוד מעניין, בוודאי חסר תקדים, שמן הסתם הוליווד תיקח בחשבון מעכשיו והלאה.
אבל בשביל סוני? כ-15 מיליון דולר + פחות מ-3 מיליון דולר בבתי הקולנוע = 18 מיליון דולר. בשביל סרט שהתקציב שלו (על פי דיווחים) הוא 44 מיליון דולר, ועוד כמה עשרות מיליונים בפרסום. זה לא טוב.
אגב, עוד נקודה בנוגע להכנסות הנמוכות בבתי הקולנוע
שימו לב לתמונה הזו שתפסה את עיני ב-ynet:
"הראיון" מוקרן לצד "אידה" הפולני ו"פורס מז'ור" השוודי. לא מפתיע, בהתחשב שבתי הקולנוע הגדולים וויתרו על הסרט. לא שאין אנשים שיכולים להנות גם מ"אידה" וגם מהקומדיות של רוגן או כאלו שיגיעו במיוחד עבור הסרט הזה, אבל סביר להניח שהסרט הוקרן לא רק במעט קולנועים, אלא גם בכאלה שבהם הקהל המזדמן הוא לא ממש קהל היעד של הסרט.
"אם בגלל הפרשה הזאת לא ייעשו בעתיד הקרוב סרטים שמראים ביקורתיות כלשהי כלפי צפון קוריאה, דאעש, HOT או כל גוף מתועב אחר, קשה לומר שניצחנו."
אני לא בטוח שצפון קוריאה ודאעש יעברו בשקט על ההשוואה הזאת.
רגע, מה יש לכם נגד הוט?(זאת השוואה קצת מקוממת).
(ל"ת)
הידעת?
כשכותבים בגוגל "אני שונא", ההצעה הראשונה שהוא נותן להשלמה אוטומטית היא "אני שונא את הוט"
(ובהמשך "אני שונא את עצמי", "אני שונאת את אמא שלי" ו"אני שונא כרוב ניצנים").
טוב, אם כך הוט בחברה לא רעה בכלל. (ביחד עם אמא) ויכול להיות שזה שגעון רגעי..
(ל"ת)
לא, זה ככה כבר שנים.
לגבי הוט, כלומר. לא יודע בקשר לכרוב ניצנים.
כרוב ניצנים זה דווקא בגלל הסדרה
הצעצועים האבודים שהייתה פעם בערוץ הופ (לפני 12 שנה בערך), וזה היה הקאצ' פרייז של הדמות הראשית. מקווה שנהניתם מהפרט המיותר לחלוטין הזה.
בערוץ הופ?
חביבי, כשאני ראיתי את הסדרה הזו ערוץ הופ עוד לא היה קיים. ואני די בטוחה שזה לא היה לפני 12 שנה, אלא אם כן התבגרתי ממש לאט.
זה לא מפתיע שסוני משווקת סרט באקס בוקס
Sony entertainment אמנם נמצאת בבעלות סוני העולמית איך הקשר בינהן רופף והיא עצמאית כמעט לחלוטין. בניגוד לפלייסטיישן דנועדה בעיקר למשחקים האקס בו
טקס משמשת גם הממיר טלויזיה וכלי לצפייה בסרטים.
אחת הקומדיות הטובות ביותר שראיתי אי פעם.
חוץ מהעובדה שהוא מצחיק בטירוף, יש לסרט הרבה מה לומר – ולא דווקא על צפון קוריאה, אלא בעיקר על אמריקה ועל התרבות הפופולארית – מה שהפתיע אותי, כי חשבתי שלסרט לא יהיה כלום לומר מעבר ל"תראו אותנו הורגים מישהו אמיתי! שאתם מכירים מהחדשות!". כמו "סוף." הטיפשי עם ה"חה חה חה! אנחנו משחקים את עצמו! וזו אפוקליפסה! נכון שזה נהדר?!"
למרות שהוא כמעט שעתיים, הזמן עובר במהירות מטורפת עם מינימום של גלגולי עיניים, ואני חייב לתת את זה לתסריט המהודק שיודע להתחמק מהקלישאות שהוא לפעמים נכנס אליהן.
המשחק של רוב השחקנים היה נהדר. ג'יימס פרנקו, למרות שהוא משחק דמות שהייתה יכולה להימאס עלי מאוד מהר, נפלא בסרט וגורם ממש לחבב את הדמות האידיוטית שלו. סת' רוגן גם טוב.
אבל מעל כולם מתבלט רנדל פארק בתפקיד קים ג'ונג און שקיבל דמות מסובכת ולגמרי צולח אותה בפשטות.
אני לא מסכים עם כלום ממה שאמרת,
ורואה מחובתי להזהיר אנשים מלצפות בסרט הזה, ועדיין אני חייב להבין איך אתה יכול לקרוא לתסריט הזה מהודק.
איך לסרט שיש בו עשרות בדיחות שנמתחות דקות ארוכות אחרי שהן הפסיקו להצחיק, יש תסריט מהודק? איך סרט שהמאמץ של השחקנים לאלתר בו נוזל מבעד למסך יכול להתהדר בתואר תסריט מהודק? ואיך לא גלגלת עיניים כשלא עברו עשר שניות מתחילת הסרט, והבדיחה הראשונה בו היא שילדה קטנה שרה 'אמן שהנשים שלכם יאנסו על ידי חיות'?
ומתחמק מקלישאות? סרט שכל העלילה, הדמויות, הדיאלוגים, המניעים והסופים הם קלישאות שממוחזרות מסרטים של *אותם היוצרים*. 'וואי, אני אוהב אותך יא חבר אבל 'No homo bro" זה קטע שנחרש עליו מספיק ב'סופרבאד', 'פיינאפל אקספרס', 'סוף' וכנראה עוד סרטים של החבורה שהפסקתי לטרוח לראות.
חבל לי באמת כי במהלך הסרט מבצבץ לו הפוטנציאל מתחת לפני השטח כל הזמן. בין בדיחות הגייז וחור התחת שנמשכות כנצח ולא נגמרות, מפתיעה מדי פעם איזו בדיחה ממש מוצלחת שמוכיחה שלשחקנים האלו יש יכולות קומיות די טובות. אם הם היו מורידים את הררי העשב שהם עישנו במהלך העבודה על הסרט, מתאמצים יותר לחדש בגזרת הסיפור והתסריט, והיו לומדים מיוצרים אחרים כמו אדגר רייט איך ליצור מצבים קומיים ויזואלים, באמת שיכול היה להיות לנו סרט קומדיה מעולה.
אבל תסתכלו לכאן-> (*)(*) ציצים! חהחהחהחה.
לא יודע על איזה אלתורים אתה מדבר, שום טקסט בסרט הזה לא היה נשמע לי מאולתר.
למעשה, להפך – כל בדיחה הייתה בדיוק במקום וההרגשה שלי הייתה שהכל מחושב מאוד
מה בדיוק הבעיה עם "אמן שהנשים שלכם יאנסו על ידי חיות"? זה בדיחה מגעילה כי היא קשורה לאונס? לבסטיאליות? כל השיר הזה של הילדה הוא דווקא אחד הדברים שקורים בסרט שאשכרה קיימים במציאות, ואני לא רואה סיבה שכשהסרט מנסה להציג את צפון קוריאה כאויב, הוא לא ישתמש בשיר כזה.
קלישאת ה"אחי אני אוהב אותך" היא בדיוק הקלישאה שהסרט כל הזמן מתחמק ממנה! בניגוד לשאר הסרטים של רוגן וגולדברג, "ראיון סוף" בשום שלב לא היה סרט על החברות בין שני הדמויות הראשיות.
יש בדיוק 2 סצנות שקשורות לחברות שלהם. בדיוק אחת שכוללת "ריב", ואפילו לא ריב גדול – אחריו הם ממשיכים לדבר כמו חברים. והסצנה הזו חשובה בגלל החפץ שהם מאבדים בה, לא בגלל שהם רבו. בשום שלב החברות של אהרון ודייב לא עומדת בסיכון, והעובדה שהם אומרים "אני אוהב אותך" לא משנה.
אה, כן. ויש פחות משניה של ציצים בסרט. לא יודע על מה אתה מדבר.
שוב,
כאשר יש בדיחת 'הזין שלי מסריח' בוריאציות שונות במשך דקה וחצי, אני מניח שזה די מאולתר.
לגבי הבדיחה בהתחלה, הבעיה איתה היא שהיא לא מצחיקה. צפון קוריאה היא מדינה שהשלטון שלה והפרופוגנדה שלה ממש מגוכחים, ולראות ילדה ששרה את השורה הזו פשוט לא היה מצחיק. עזוב שזו בדיחה מגעילה, אני סאקר של בדיחות מגעילות, אבל זו לא בדיחה טובה. יש סרטון ביוטיוב שמראה פשוטי עם מצפון קוריאה וקציני צבא רודפים במים אחרי קים ג'ונג און כדי שיברך אותם וכדי לרצות אותו, שהוא פי אלף יותר מצחיק ועצוב לגבי שטיפת המוח והפרופוגנדה של המדינה הזאת, והבחירה לפנות דווקא לבדיחה כזו בתחילת הסרט רק מראה את העצלנות של הכותבים, ואת העיסוק שלהם בנושא. בואו פשוט נוסיף מילים גסות, סקס, פיפי וחרא וזה יהיה מצחיק. אבל זה לא.
כל עניין החברות תופס נפח הרבה יותר גדול משתי סצינות לפי דעתי ומה שזכור לי.
והקטע עם הציצים קשור למה שאמרתי על הבדיחה. לא ליטרלי ציצים, אלא בואו ניקח סיטואציה ונכניס בה משהו גס וזה יהיה מצחיק. קצת כמו סדרת ה-'movie' ה"פארודית".
אבל זה לא הדיון שמעניין אותי. אני בבירור לא אהבתי את הסרט, ואתה חושב שהוא מעולה, ושנינו לא נשכנע אחד את השני. אבל רשמת שיש לסרט מה לומר, שהוא מתחמק מקלישאות, ושהתסריט מהודק. הייתי שמח לשמוע הרחבה על הדברים האלה במקום לנהל דיון של 'זה מצחיק' 'זה לא מצחיק', כי מי יודע? אולי באמת היה שם משהו שלא שמתי לב אליו ויכול לשפר את הגישה שלי לסרט פלאים.
לגבי הנקודה השנייה שלי,
הנה סרטון תעמולה מהטלוויזיה הממלכתית הצפון קוריאנית:
http://youtu.be/9hS-EkUCTTo?t=3m57s
תגובת האנשים, קציני הצבא, קים ג'ונג און עצמו, המוזיקה, הקריינות הדרמטית. זה רק חלק מהדברים שהיוצרים היו יכולים לנסות להעביר על צפון קוריאה, להגחיך את זה אפילו עוד יותר וליצור סצינה יותר קומית מעצובה (כי הסרטון הזה לגמרי עצוב). במקום זה הם בחרו להכניס להכניס שורה של ילדה שאומרת 'אמן שהנשים שלכם יאנסו על ידי חיות', ועוד שורה של סוכנת שאומרת שהמנהיג לא מחרבן (וג'יימס פרנקו חופר על זה במשך חצי סרט).
סרט סביר
יצירת מופת כמו Team America זה בטח לא, יש כמה קטעים מצחיקים פה ושם, והמערכה האחרונה מספקת מבחינת האקשן אבל ביקורת של ממש אין פה, לפחות לא כזו ששמענו כבר.
...Fooled me twice
(כן, בסוף לא חיכיתי וראיתי בטלוויזיה. להגנתי, זאת הייתה טלוויזיה ממש גדולה)
סוף 2012 – יוצא הטריילר ל"זה הסוף" ואני חושב לעצמי "וואי, זה נראה מצחיק ומטורף, לא יכול לחכות!". ואז כש"זה הסוף" סופסוף מגיע מסתבר שהוא קומדיה סבירה עם קומץ רגעים משעשעים. אני מתאכזב.
אמצע 2014 – יוצא הטריילר ל"הראיון" ואני חושב לעצמי "וואי, זה נראה מצחיק ומטורף, לא יכול לחכות!". ואז כש"הראיון" סופסוף מגיע מסתבר שהוא קומדיה סבירה עם קומץ רגעים משעשעים. אני מתאכזב.
אוקיי, אז מעכשיו למדי – לא לפתח ציפיות לסרטים עתידיים של צוות Frogen (הזכויות שייכות לטוויטר). רוגן סבבה פה, פרנקו טיפה אובר-דה-טופ ורנדל פארק נהדר. יש קטעים משעשעים פה ושם, אבל בסה"כ זה סרט די טיפשי. אני בטוח שאם קים ג'ונג און היה רואה אותו קודם הוא לא היה מתעצבן כל-כך. וראיתי דיבורים על סאטריה כלפי המשטר בקוריאה וסאטירה כלפי השטחיות של ארה"ב. לדעתי לא היו פה בכלל כוונות סאטיריות. זה נראה כמו תסריט חצי-אפוי שנכתב אחרי רעיון שרוגן ופרנקו חשבו עליהם כששניהם היו מסטולים.
בפוסט של הטריילר לסרט כתבת: "סת' רוגן וג'יימס פרנקו עושים סרטים כמו שאנשים נורמליים עושים סרטונים בסלולרי. כשבא להם איזה רעיון מגניב לראש הם קוראים לחבר'ה ומצלמים קצת ואז מוציאים את זה לקולנוע." האמת? אין לי בעיה עם זה. שניהם הוכיחו שהם שחקנים ממש טובים כשהם רוצים, ואני סקרן לדעת על איזה עוד דברים פסיכיים הם חושבים כשהם higher than the empire state. רק אם אפשר בבקשה לשבת עוד קצת על התסריט לפני שמתחילים לעבוד. במהלך כל הצפייה ב"ראיון" (שהיה שיפור משמעותי מ"זה הסוף", לדעתי) הרגשתי שיש הרבה פוטנציאל שלא מומש וחבל. זה אפילו יותר מאכזב כשזה הגיע כמה חודשים אחרי "שכנים", שהיו בו לא מעט רגעים מבריקים.
בקיצור, "הראיון" לא עמד בציפיות שהיו לי ממנו, אבל הוא גם רחוק מלהיות הסרט הגרוע של השנה. אתם בכיוון הנכון, פרוגן. מחכה לסרט הבא (אבל לא יותר מדי).
נ.ב. ביוטיוב יש "ראיונות" משעשעים של דייב סקיילארק עם זאק אפרון ואורלנדו בלום (אין ספוילרים לסרט או משהו)
היו שני חלקים שונים בסרט שעירבו כלבלבים
ובשל כך אני מרגישה משוחדת לאהוב את הסרט
לא בארץ.
אפילוג לכל הסאגה: הפצת "ראיון סוף" בקולנוע בארץ בוטלה רשמית.
נדמה לי שזה קשור פחות לאיומים של קים ג'ונג און ויותר לעובדה שבעקבות הרעש סביב הסרט וההפצה הדיגיטלית שלו, כל מי שרוצה לראות אותו בארץ – כבר ראה.
חבל.
אבל זה מעלה שאלה מעניינת – האם הסרט יהיה ברשימת הסרטים ל״סרט השנה של עין הדג״ של 2015? (לא שאני חושב שהוא מתמודד משמעותי, אבל עדיין)
בטח, למה שלא יהיה?
כלומר, אני מניח שהוא יצטרך לעבור את המשוכה הרגילה שעוברים סרטים שלא הופצו בארץ – לקבל מספיק איזכורים ב"הסרטים הכי טובים שלא הופצו בארץ השנה". אבל חוץ מזה, הסרט הופץ אפילו בחו"ל בסוף השבוע האחרון של 2014, אז בוודאי שאין מניעה לכלול אותו בסרטי 2015.
אה, אוקיי.
חשבתי שהוא הופץ בארה״ב יותר מוקדם בדצמבר. במקרה הזה באמת שאין בעיה.
עוד סרט קומדיה בינוני
אם לא היו עושים באז סביב הסרט, אף אחד לא היה באמת זוכר אותו אחרי צפייה של פעם אחת (אם בכלל היו טורחים לראות אותו), הסרט הוא ממש בינוני , לולא סת' רייגן, לא הייתי בכלל מתאמצת לראות.
אם לא היו עושים באז סביב הסרט, לאף אחד לא היו כאלה ציפיות ממנו.
זה סרט של סת׳ רוגן וג׳יימס פרנקו. והוא בדיוק כמו הסרט הקודם של סת׳ רוגן וג׳יימס פרנקו – מלא בהומור מטופש וכיפי. זה לא פיסת בידור אדירה, אבל זה כיף. זה כל מה שציפיתי ממנו (עוד הרבה לפני שהתחיל הבאז מהסרט – הוא קנה אותי כבר בשלב הקונספט), וזה מה שהוא נתן לי.
סצינה שירדה בעריכה
בכיכובו של ראש ממשלת ישראל.
רגע, מה?