תקציר הפרקים הקודמים: לכבוד האוסקרים, אני וקסם עשינו סדרת פוסטרים כנים לסרטי האוסקר השונים. לאחר מכן, פתחנו עמוד פייסבוק ושם העלנו פוסטרים כנים לשלל סרטים וסדרות, לאו דווקא סביב נושא מסוים, וגם פתחנו חנות שבה אפשר לקנות חולצות (לקטים קודמים ניתן לראות כאן: לקט יום העצמאות ועוד לקט).
הדבר הכי גדול שקרה מאז הלקט האחרון הוא שלמדנו שאסור להתעסק עם דיסני. המעריצים של דיסני, כלומר. בתמימותנו, חשבנו שנוכל לפרסם פוסטר פחות מאוהד על "בת הים הקטנה". התשובה החד משמעית הייתה "לא, מה פתאום" ולמחרת הפרסום גילינו שפייסבוק הורידה את הפוסטר בטענה שהוא "מפר את כללי הקהילה". קורה. לצערנו, קצת יותר מדי, אבל קורה. כאן, בכל מקרה אני מחליט מה הם כללי הקהילה, ואני מחליט שהפוסטר חופשי להתפרסם לו, ביחד עם הגרסה המתוקנת שתואמת את כללי הקהילה של פייסבוק.
חוץ מאלה, אתם מוזמנים ליהנות מעוד כמה פוסטרים שפרסמנו בעת האחרונה וכמובן שאתם מוזמנים גם לבדוק את העמוד שלנו. קחו בחשבון: כדאי ללחוץ על הפוסטרים כדי להגדיל אותם.
בת הים הקטנה (1989)
במאים: ג'ון מוסקר, רון קלמנטס
בת הים הקטנה (1989) – הגרסה המתוקנת
במאים: שליחי האל שבאו להביא קצת מחסדו
אוואטר (2009)
במאי: ג'יימס קמרון
זוטרופוליס (2016)
במאים: ביירון הווארד, ג'ארד בוש וריץ' מור
מאמה מיה! (2008)
במאית: פילידה לויד
האמן הגדול מכולם (2017)
במאי: מייקל גרייסי
המפץ הגדול (2007-)
יוצרים: ביל פראדי, צ'אק לורי
בייבי דרייבר (2017)
במאי: אדגר רייט
ילדות רעות (2004)
במאי: מארק ווטרס
צורת המים (2017)
במאי: גיירמו דל טורו
Consume
גאוני
אני מהאנשים האלה שמעצבן אותם כשהם לא מבינים בדיחות
מה הקטע עם מייקל סטולברג?
ספציפית פה אין בדיחה, מייקל סטולברג באמת מככב ב"צורת המים"
(ל"ת)
אתה מנטפק את השאלה שלי.
(ל"ת)
לא מת על להסביר בדיחות
התשובה העיקרית הייתה שבאוסף המקורי של סרטי האוסקר זה הצחיק אותנו, וגם לנו קצת קשה להסביר למה, אבל מאז הפסקנו עם זה.
חבל, זה אחלה ראנינג גאג
(ל"ת)
חלק ממש ממש קורעים!
עדיין זוכרת איך יצאתי מההקרנה של אווטר אחרי שלוש שעות של 3D עם מיגרנה זרחנית.
מוצלח ביותר!
(ל"ת)
למה בת הים הקטנה הוא המסרים הכי גרועים שיצאו מסרט דיסני אי פעם?
בהחלט אחת העלילות שהכי עוותו אי פעם ביחס למקור, ועדיין לא החלטתי אם אני מעדיפה את הסיפור המקורי: סיפור על אכזריות של גברים ואיך אחת משלמת על זה את המחיר האולטימטיבי, ויש הטוענים שזה סיפור על ג'נדר לא תואם- הגיוני, ולא סיפור יחיד של אנדרסן שמצביע על מרחק מהטרוסקסואליות. או את הגרסה של דיסני: שבה המכשפה כבר לא דמות ניטרלית, והנסיך מפספס אותה בגלל כישוף ולא משום שהוא עיוור לגמרי. אבא שלה לומד לקבל את הבחירות העצמאיות והחריגות של הבת שלו ויש האפי אנדינג שזה אופטימי בהתחשב בכך שהסיפור הוא על סוג של יציאה מהארון של הרגליים, או כל ארון אחר, לא עקרוני. (אני מניחה שחוזרים בתשובה לא ישמחו להקבלה כי היא ערומה). חוץ מזה, מקס הוא אולד אינגליש שיפ דוג, והם מנצחים הכל.
יש כאן, כמובן, עניין של נקודת מבט
אבל מבחינתי, אריאל היא הגרועה מכל הנסיכות: מפונקת (ולא משנה את ההתנהגות שלה עד סוף הסרט), תולה את כל תקוותיה בגבר (בלי שום מקום או רצון לפיתוח אישי), פסיבית לחלוטין (אין כמעט שום מהלך עלילתי בסרט שהיא יוזמת – במקרה הטוב היא מסכימה למשהו), חסרת אכפתיות מוחלטת ליצורים אחרים שלא משרתים אותה (ברמת קוזקו, אבל לא מוצגת ככזאת) והיא לא לומדת במהלך הסרט שאף אחד מהדברים האלה הוא משהו לא חיובי. אין שום דבר בסרט שאני יכול להראות לבת שלי ולהגיד "כשתהיי גדולה, תנסי להיות X כמו אריאל". סינדרלה? עובדת קשה ולא מתלוננת. שלגיה? פאקינג בוס. ראיתם איך היא גורמת לכל הגמדים לשטוף ידיים כאילו כלום? היפהפיה הנרדמת? ילדה טובה ובעלת התחשבות. בל? אוהבת לקרוא. מה אפשר ללמוד מאריאל? אגרנות כפייתית, התעלמות מכל הסביבה שלך שלא משרתת את החלומות שלך ובניית חלומות כל כך מופרכים שסופם להתרסק?
כמו שאת אומרת, אביה לומד לקח חשוב: אבל אביה הוא לא גיבור הסרט.
איפה יש אונס או קוויריות בסרט?
(ל"ת)
בחייאת, אל תתחיל.
אפילו אני הבנתי למה היא התכוונה ובקושי יש לי בגרות. תקרא שוב וקצת יותר לאט הפעם. ושים לב למי אתה מגיב.
לא, לא הבנתי איפה יש הומוסקסואליות ביצירה שאין בה שום היבטים כאלה.
כי היא "מחליפה את מה שיש לה בין הרגליים"? זאת סמליות מאוד פשטנית, בדיוק כמו שכיפה אדומה נכתב במקור במשמעותו המקורית לגמרי – כדי להזכיר מפני זאבים במקומות מיוערים, ולכן הזאב הוא לא פדופיל או דמות אב או כל דבר אחר, ועל "אונס" בכלל אין מה לדבר.
ודרך אגב, הסיפורים של אנדרסן אכזריים כלפי דמויות חלשות ומסכנות בצורה בלתי נסבלת.
לו הייתי להטב"ק, לא הייתי רוצה למצוא את הייצוג שלי דווקא שם.
איך אני נסחף לשטות הזאת.
יציאה מה*ארון של הרגליים או כל ארון אחר*/סיפור על *ג'נדר לא תואם*. אף מילה על הומוסקסואליזם. ולא ברור לי איפה קראת את המילה אונס. למיטב זכרוני בת הים הקטנה מתה בסוף הסיפור של אנדרסון – סביר להניח שבזה הכוונה ב"מחיר אולטימטיבי".
מה אני עושה…
אונס מגיע כנראה מהפוסטר למעלה
והוא רפרנס, כמובן ל"Kiss The Girl".
ושוב אני שואל, איפה יש שם אונס, כששני הצדדים רוצים ומעוניינים.
(ל"ת)
הפעולה שהשיר מעודד לא מניחה ששני הצדדים רוצים ומעוניינים
בציטוט ישיר: "זה אפשרי שהיא רוצה, יש רק דרך אחת לשאול אותה"
ובכן, כן, יש דרך אחת והיא לשאול אותה. השיר נכתב עבור אלמנט עלילתי מסורבל ומסובך, אבל כל הוצאה שלו מההקשר הסופר-ספציפי שבו הוא נמצא הוא קריאה לאנשים לנשק בחורות ש"היי, אולי הן רוצות! יש רק דרך אחת לשאול אותן!".
ולנשק=לאנוס? כי אם אתם באמת חושבים ככה, קפצתם רחוק בשביל הבדיחה הזאת.
כלומר, מבלי להתייחס בכלל לחיים האמיתיים בהם יש בנות שרוצות שהגבר ייקח יוזמה בנושא (של נשיקה על השפתיים, לא מדבר כאן על מין בכלל), (ספוילרים?) סבסטיאן ראה ושמע את כל העסקה עם אורסולה והוא יודע שאריאל לא סתם מעוניינת – היא חייבת להתנשק עם אריק כדי להישאר בחיים, אז… לא, גם מחוץ להקשר של הסרט זה לא מעודד אונס. זה בערך כמו להגיד שמחוץ לקונטקסט, “Let It Go” מעודד לבוש לא מתאים בחורף. ומה בדיוק עושה את אריאל ל״סתומה״?
בדיחה = "אתם באמת חושבים ככה"
לא. אתה טועה.
זו הגזמה לשם הומור.
(ל"ת)
תקרא את מילות השיר, קל מאוד להוציא אותו כמעודד אונס, אם לא מתייחסים לעניין ברצינות תהומית.
(ל"ת)
...נו, נניח שבגרסה העברית יש יותר כפלי משמעויות שתומכים בדבר הזה כביכול.
אבל באמת, סתומה? האופנה הזאת של "בואו ניקח את נסיכות הדיסני ונראה שהן בעצם אפלות במקום תמימות" כבר עברה כל גבול הגיוני. עדיין מחכה לתשובה בנושא מה עושה אותה סתומה או אנוכית ומפונקת (לא, לא בטוח שזאת עלילה שהייתה יכולה להיפתר עם דף ועט, אין שום הוכחה בסרט שאריאל יודעת לכתוב בשפת בני האדם מלבד את השם שלה, ובכל מקרה להסביר שאת בת ים וכן את כל העסקה עם אורסולה לא יוצר רושם ראשוני טוב או שפוי על גבר שאת מעוניינת בו.)
התחלתי לכתוב תגובה אבל הבנתי שאני נדחף בלי קשר וסתם מלבה את העצבים שלי.
אני בטוח שיהונתן יכתוב לך תגובה מדודה ורציונאלית אם יתחשק לו, אבל אל תצפה לקבל את הדיסרטציה שאתה דורש (אני מתקשה לתפוש מה בשם שמים אתה רוצה – שיהונתן יצפה מחדש בסרט כדי לתת לך רשימה של סימוכין עם מראי מקום?). לילה טוב.
מה שאני רוצה
זה לדעת למה לעזאזל אנשים ממשיכים למצוא בסרטי ילדים תמימים בסך הכול מסרים אפלים ומיניים שלא קיימים בהם, ואיך זה לא הורס להם את זכרונות הילדות מאותם סרטים, או שאולי זה דווקא מעשיר להם את הצפייה כי עכשיו דיסני בשבילם זה כבר איב״י ולא רק לילדים.
אם היית מנסח את השאלה בצורה סבירה
היה טעם לענות לה ולכל ההנחות השגויות והטעויות שנלוות אליה תשובה רצינית. אבל עם איך שאתה מתנסח כרגע, תהנה עם אנשי הקש שאתה מתווכח איתם בראש שלך.
לא שמתי לב לחלק הזה בפוסטר. אופס.
(ל"ת)
מי שהיה בהרצאה של פישלר על אגדות
יכול לספר לך שסיפור כיפה אדומה הרבה יותר עתיק מהגרסא של האחים גרים. הגרסא המקורית שלו כבר מזמן אבדה, אבל בגרסאות הקדומות ביותר שעוד שהשתמרו עדיין יש ילדה בכיפה אדומה אבל הזאב כבר לא זאב, והאונס הרבה יותר מפורש.
וכאילו – אני תוהה מה בדיוק גרם לך לחשוב אחרת. כי הרי הפרשנות המוזרה שלך היא כזו ששום חוקר ספרות או פילולוג לא היה מעלה. אז למרות שאתה מציג את זה כאיזו אמת מוחלטת ועוד מגחיך כל קריאה אחרת – היא בפירוש משהו שאתה המצאת כי הוא נשמע *לך* הגיוני. ואתה יודע, גם בלי להכיר גרסאות נוספות של הסיפור, לקרוא אגדה שאומרת "ילדות, אל תדברו עם זאבים ביער גם אם הם מאוד מנומסים" ולחשוב שמדובר על סיפור שנועד ללמד את דרכי ההתגוננות מזאבים אמיתיים מעיד על הכחשה מאוד חזקה של כל רובד חוץ מהשטחי ביותר. זו דרישה שיאכילו אותך כבר לא רק בכפית, אלא בהזנה ורידית. שלא לדבר על זה שהיא לא מסבירה למה דוקא סיפור על התגוננות מזאבים ממשיך להיות פופולארי בעשרות תרבויות מודרניות בהן הסיכוי של ילדים להאכל על ידי זאבים הוא בערך כמו הסיכוי שלהם להחטף על ידי אלבטרוסים סגולים.
אז אם הייתי צריך איזו דוגמא יותר מובהקת ללמה המנהג הקבוע של לצעוק "ניתוח יתר" בכל פעם שנוגעים לך בסיפורי ילדים הופכת לפרשנות מופרכת במיוחד בעצמה, נראה לי שמצאתי כרגע אקדח מעשן. זה ברצינות גורם לי לתהות אם אתה לא מטריל פה.
הגישה שלך שכל קריאה של סיפור צריכה להעשות רק בהקשר המאוד מאוד קונקרטי שמתואר בו גם אם הוא משלי ופנטסטי לחלוטין, היא דבקות עקשנית בפשט שאין לה הצדקה. היא נסיון להגן על *פרשנות*, לא על איזו ברירת מחדל. והבחירה שלך בטרמינולוגיה שמציגה את הפרשנות השטחית ביותר כמתבקשת היא בעיקר נסיון לבטל כל פרשנות ששונה משלך. וזה נכון על כיפה אדומה בדיוק כפי שזה נכון בדיון הנוכחי על בת הים הקטנה על גרסאותיה השונות.
סליחה, אבל לא.
לא "המצאתי" את מה שכתוב בסיפור מפורשות, ופרשנות מינית לסיפור כיפה אדומה או לכל סיפור אחר היא רק פרשנות אחת ש, איך נאמר, אפשר להכניס לכל דבר. איך אומר טווידלדי? "אנחנו קוראים טקסט ומוכיחים שדופקים את השחורים". כבודו של דורון במקומו מונח (אני למדתי אנגלית, ספרות והרמניוטיקה באוניברסיטת תל אביב, שם חרשו לנו הרבה יותר על הגרסאות המוקדמות של האגדות) אבל מרצים אחרים (עטרה בילר, למשל) מסבירים בפירוש איך נוצר סיפור כיפה אדומה – פעם, זאבים ביערות היוו סכנה ממשית, ואחת הסיבות שהורים סיפרו לילדיהם את הסיפור הזה הייתה כדי שהם יבדילו בין הכלב הידידותי והמבוית לבין הזאב שעלול לנשוך ולהיות מסוכן – כמובן שלא כל הזאבים רעים וגם זאב יכול בתנאים מסוימים להיות ידידותי ונחמד, אבל הורים לילדים קטנים לא ירצו לקחת את הסיכון הזה. מכיוון שכלבים משמשים כחיות מחמד עד היום והם התפתחו מהזאבים ולכן דומים להם מאוד, הורים ממשיכים לספר את הסיפור לילדיהם כדי להזהיר אותם מפני חיות מסוכנות בגני חיות או בשאר המובנים (ישנם מקומות, גם היום וגם בישראל, בהם זאבים ותנים לפעמים בורחים, מסתובבים חופשי ומסכנים את הציבור) ובמשמעות הרחבה יותר של "אל תדברו עם זרים ואל תסמכו אוטומטית על אנשים שאתם לא מכירים, כי הם עלולים להיות בעלי כוונות רעות". כל הפרשנויות האחרות, האפלות והמיניות לסיפור כיפה אדומה – אונס, וסת, פדופיליה – התווספו אחר-כך לצורך הנאותיהם ומחקריהם האישיים של דוקטורים ופרופסורים באקדמיה. חוזר שנית – לא המצאתי את הגרסה הזאת, אלא שמעתי אותה בהרצאה של עטרה בילר שעסקה בנושא. איך אתה אומר? זה לא הסאבטקסט, אלא הטקסט עצמו. כי קריאה צרה של "זאב=פדופיל" לא מסבירה למה מספרים את הסיפור לבנות ולבנים באותה הגרסה (ואני זוכר בפירוש שכשאני ואחותי הקטנה היינו ילדים, אני אהבתי לשמוע אותו הרבה יותר) או למה אם הזאב אמור לייצג פדופיל הוא תוקף וטורף קודם כל דווקא את הדמות המבוגרת ביותר בסיפור. בנושא "נשק אותה" אין לי יותר מה להוסיף, זאת הייתה לחלוטין בדיחה מינית לשם הדאחקה של "בואו נראה שיש מיניות בשיר תמים של דיסני" (ממתי לנשק זה לאנוס וממתי גבר שרוכן כלפי מישהי בסיטואציה של דייט – שיט רומנטי בנהר – ולא, נניח, בסיטואציה של חיים רמון ייחשב כאנס?). הפוסטרים הכנים בדרך כלל מבדרים ושנונים, ואני אישית לא הייתי מתלונן או חוסם גם אם הייתי רואה את הפוסטר הזה בפייסבוק, אבל זאת סתם פרובוקציה.
עד הזאבים, התנים והצבועים של ארצינו
על פי חוק אי אפשר לשחרר אותם או לאפשר להם לברוח, כי מראש אסור ללכוד אותם או להחזיק אותם בשבי. כולם חיות בר מוגנות שנמצאים בתפוצה די רחבה בארץ.
הם גם מאוד לא תוקפנים, ובד"כ עסוקים בלהתחבא מבני אדם. באזורים עירוניים הם פחות ביישנים (תנים בעיקר) ובצפון הארץ יש בעיית כלבת לכן עדיף להמנע ממפגשים.
מפי החמור
שהחמור, במקרה הזה צ'רלס פרולט – האדם הראשון שהעלה את האגדה של "כיפה אדומה" (שבו כיפה אדומה נכנסת למיטה עם הזאב, מה פתאום, שום דבר מיני) לכתב:
From this story one learns that children, especially young lasses, pretty, courteous and well-bred, do very wrong to listen to strangers, And it is not an unheard thing if the Wolf is thereby provided with his dinner. I say Wolf, for all wolves are not of the same sort; there is one kind with an amenable disposition – neither noisy, nor hateful, nor angry, but tame, obliging and gentle, following the young maids in the streets, even into their homes. Alas! Who does not know that these gentle wolves are of all such creatures the most dangerous!
וכמובן, זה שגרסאות ישנות יותר התרחשו לא עם זאבים אלא עם מפלצות כמו ערפדים ואורקים מוציא את העוקץ מרוב טענת ה"סיפור שנוצר בשביל להבריח ילדים מזאבים".
כמו כן – ברצינות טענת עכשיו שמה, בנים לא עלולים להיאנס על ידי פדופילים? שזה לא סכנה עבורם? מה נסגר? אתה תגיד שלא, כמובן, אבל כשאתה אומר "אם המוסר של הסיפור הוא אזהרה לפדופילים למה מקריאים אותו גם לבנים" זה לחלוטין הלוגיקה שדרושה בשביל להגיע למסקנה הזאת.
לא צ'ארלס פרולט, כי אם שארל פרו. (כיאה לצרפתים וגו')
זהו בדיוק המקום להזכיר שאגדות עם ופולקלור נבדלות מיצירות אחרות במובן הזה שאין להן מחבר אחד – יש להם המון גרסאות ומקורות וברוב המקרים, המקור שלהם לא לגמרי ברור וייתכנו סיפורי עם דומים עד זהים בחברות ובתרבויות שבעבר העתיק לא היו ביניהן שום קשרי חוץ או מסחר – בת הים הקטנה, כידוע, הוא בדיוק סיפור מהסוג הזה, כי במזרח אירופה נפוצה אגדת עם דומה בשם רוסלקה. לכן, היות ושארל פרו לא המציא את הסיפור, מה שהוא כתב עליו איננו קנוני, אלא דעתו שהולמת את ערכיו ותקופתו, כי הוא העלה את הסיפור על הכתב הרבה אחרי שהוא הומצא "במקור" (ולא אדם אחד המציא אותו, זה ארכיטיפ; ואולי גם זאת לא דעתו אלא רק הומור שחור כמו פה?) ידוע גם שפרו היה הראשון שהעלה את סיפור היפה והחיה על הכתב, וזאת גרסה כל-כך שונה משני הסרטים של דיסני שפשוט צריך להפריד בין הפרשנויות, כי היפה והחיה של פרו שיותר דומה לקופידון ופסיכה או לסינדרלה זה כבר לא אותו הסיפור עם גסטון ולומייר שבו בל היא בת יחידה; בקיצור, בעייתי, ועל אחת כמה וכמה עם כיפה אדומה שהיא ה-אגדה ה-כי ידועה שיש לה הכי הרבה גרסאות, שבחלקן למשל הזאב לא צריך בכלל לשאול או לדבר עם כיפה אדומה (גם אם הוא אכן עושה זאת) כדי לדעת איפה גרה הסבתא, הוא פשוט יודע לבד מתוך היכרות עם המקום, אז בגרסה כזאת כבר לא יתאים המסר "אסור לסמוך על זרים וזאבים הם פדופילים בפוטנציה" אלא יותר מסר של "גם אם תנסה להדוף את הסכנה והרוע הם עלולים להפתיע אותך בכל זאת".
לא, לא אמרתי "אם המוסר של הסיפור הוא אזהרה לפדופילים למה מקריאים אותו גם לבנים". שאלתי רק, אם זה המסר העיקרי של הסיפור, איך זה שבגרסה הכי ידועה שלו יש כל-כך הרבה דברים שלא מסתדרים עם הקריאה הזאת – העובדה שאין סיפור לגמרי זהה עם ילד ולא עם ילדה היא רק אחת מהן והיא אולי השולית שבהן – הרבה פרטים אחרים בסיפור פשוט סותרים את המסר הזה לאבק, כי אם "זאב=פדופיל", אז מה יש לו מהסבתא? למה לא לטרוף את כיפה אדומה בו במקום ביער המבודד כמו שטורפים אמיתיים ומטאפוריים בדרך כלל עושים? והרי, כמו ששפן הלוח אמר, המסר הזה של להזהיר ילדים מפדופילים רלוונטי תמיד ואמור לעבור מדור לדור, אז איך זה שבכל זאת אנחנו מכירים גרסאות פרודיות כמו כיפה אדומה: הסיפור האמיתי או הצגות בגני ילדים שבהן הזאב הוא דווקא חברותי ולא אנטגוניסט? זה לא פוגם במסר החשוב הזה? ואם כבר מדברים על האכלה בכפית או בעירוי, כשההורים והסבים שלנו סיפרו לנו את הסיפור הם לעולם לא סיימו אותו ב"וזכרו, ילדים, לעולם אל תדברו עם זרים, כי הזאב פה הוא סמל לפדופיל!" אלא הקריאו את הסיפור בשביל הכיף וההנאה והעדיפו להעביר מסרים כאלה בצורה קצת יותר ברורה וחד-משמעית מאשר אגדת עם שאפשר לעשות לה גרימיפיקציה/דיסניפיקציה, בדיוק כמו שהורים לא מלמדים ילדים לא לחצות כביש באור אדום בכך שהם מספרים להם את הבדיחה על העגבניה שהפכה לקטשופ.
אני חייב לשאול: אתה רציני?
1. בדיוק מכיוון שאנחנו *יודעים* שלסיפור אין מחבר יחיד, ויודעים שהוא מבטא ארכיטיפים שחוזרים בתרבות יש טעם לשאול איזה תכנים ארכיטיפיים מבוטאים בו ומה הופך אותם לרלוונטיים. לי אין ספק ששארל פרו הכניס מערכי תקופתו לתוך הסיפור שבחר להעלות על הכתב, בדיוק כפי שעושה זאת כל אדם שמספר את הסיפור לילדיו בכל תקופה ותקופה. בדיוק כפי שעושים זאת דיסני כאשר הם מספרים את סיפור בת הים הקטנה או את סיפור היפה והחיה. לכן סיפורים משתנים. לכן הזאב נכנס במקום מפלצות אנושיות יותר, כאשר ערכי התקופה דרשו ריחוק אלגורי רב יותר. זו טענה כנגד הרעיון שניתן למצוא פרשנות אחת "אמיתית" (שהיא הייתה כוונתו הברורה והמוצהרת של מחבר הטקסט המקורי) ושכל פרשנות אחרת היא "ניתוח יתר". מה שכן, זה מוכיח שהיה ברור כבר במאה ה- 16 שלסיפור הזה יש רובד אלגורי שלא קשור לזאבים.
2. סליחה רגע, אז קודם העובדה שמספרים את הסיפור גם לבנים הוכיחה שזה לא סיפור על פדופליה ועכשיו עצם זה שאין גרסא זהה עם ילד היא הוכחה לאותו הדבר? אתה מבחין שאתה מדלג מטענה לטענה? לגבי ההסברים למדוע לא קיימת גרסא כזו – סתם רעיון מופרך: אולי היא קשורה לתפקידים הארכיטיפיים שניתנים לבנים ולבנות במיתוסים ואגדות עם ככלל? זה מפתיע אותך שבסיפור על גיבורה שהיא קורבן פאסיבי תופיע ילדה תמימה ולא ילד? האם בשלב הבא יפתיע אותך שאין אף גרסא שבה ציידת גיברה מצילה את המצב?
3. זה מבלי להזכיר שאתה מתעמת פה עם קריאה מאוד פשטנית שאף אחד בדיון לא הציג מולך. הטיעון המקובל לגבי כיפה אדומה הוא שהוא עוסק *בסכנות של התבגרות מינית*, לא באלגוריה שבה הזאב צריך להתנהג אחד לאחד כמו סוג מאוד מסויים (ודי נדיר) של פדופיל. אבל אם כבר החלטת שזה לא מסתדר: אתה מודע לזה שטורפים מיניים *אמיתיים* נמצאים בסבירות רבה הרבה יותר בבית של הסבתא לבושים בבגדים של הסבתא מאשר ביער, נכון? הבחירה להציג את הטורף *המטאפורי* ככזה שיכול להסתתר לא רק כזר מנומס אלא גם בקרב האנשים הקרובים לך ביותר היא בדיוק מה שמשרת את התכנים הסמויים של הסיפור והופך אותו לכזה ארכיטיפ חזק.
4. לא הבנתי כיצד גרסאות פארודיות הופכות את הקריאה של תכנים מיניים לפחות סבירה. גרסאות פארודיות יש לכל מוצר תרבות ניתן לזיהוי ולא משנה כמה קשים התכנים הסמויים שהוא אולי נושא (בטח אם הם מוצגים כמשל שכל חרדה שיכולה להתלוות אליו נעטפה בשכבות של צמר גפן). אם כבר, יכול להניח בפניך אינספור גרסאות מודרניות שבהן התכנים המיניים הם לגמרי הטקסט.
5. "מדוע ההורים לא האכילו את הילדים בעירוי?" זו אולי הטענה המופרכת מכל. מעבר לכך שהטקסט של שארל פדו הוכיח לך זה עתה שבהחלט דיברו על הנמשל של הסיפור במידה רבה של ישירות, עצם הטענה מעידה שאתה באמת לא מבין מדוע בני אדם זקוקים למשלים מלכתחילה. זה די ברור שרוב ההורים, כיום ובטח בחברות עבר שמרניות יותר, יבחרו להמנע מלגשת לידיהם בגיל שבו הם נחשפים לראשונה לכיפה אדומה ולספר להם בפרטי פרטים מה היא פגיעה מינית, מה זה פדופיל, ומדוע צריך לשמור על עצמך אפילו אם אדם קרוב מציע לך להכנס איתו למיטה. הסיבה לכך מובנת מאליה. תכנים כאלה בגיל צעיר הם עניין מעורר חרדה שראוי להיות מתווך בהמון זהירות. לכן בעבודה עם ילדים פונים הרבה פעמים לתת המודע ולא למודע. למימד המשחקי, הסמלי, הרגשי והחווייתי. סיפורים מעצם טיבם יכולים לנטרל חרדות, לעקוף התנגדויות ולבצע סובלימציה לרגשות שליליים. הם מאפשרים התמודדות עם תכנים קשים מבלי לתקוף אותם ישירות. זה באמת עניין די ברור ומאוד מפתיע אותי שאני צריך לתמלל את זה בכלל.
6. ולסיום סיומת – הטענה המוזרה שהורים מודרניים לא יספרו משלים על איך לחצות כביש אלא יבחרו לומר זאת בצורה ישירה, ששומטת את הקרקע גם מהטענה שהורים בחברות עבר כן יבחרו לספרו משלים על סכנה קונקרטית כמו זאבים. וכמובן מתעלמת שוב מההבדלים הברורים בין שיחה על רמזור אדום לשיחה על אונס.
קיי...?
אמרת פה הרבה דברים שמתוכם בולט וצורם לי אחד במיוחד – שהפרשנות הכי נפוצה לסיפור כיפה אדומה היא התבגרות מינית. אולי היא נפוצה במגדלי השן של האקדמיה, אבל מכיוון שזה סיפור שמספרים לילדים קטנים מאוד שעוד לא יודעים לקרוא, לא סביר שהמשמעות העיקרית שלו היא התבגרות מינית, שבכלל לא מתרחשת בסיפור, ואף אחד מהגיבורים בו לא משנה את גילו. גם סרטי דיסני, יש לציין, לא הכניסו מסרים שרלוונטיים לתקופה בה הם יצאו כי אלה סרטים אוניברסליים שמבוססים על אגדות אוניברסליות ולא מתרחשים בתקופה שבה הן יצאו, וזה כמובן בכוונה – אין בבת הים הקטנה משהו שצועק אייטיז כמו שאין ביפה והחיה ערכים שרלוונטיים במיוחד לניינטיז (רק המחשבה על גרסה בה בל והחיה מתחילים לשמוע ביחד נירוונה…) אלה סרטים מסחריים שנועדו לבדר ילדים ומשפחות ועושים את זה מצוין. אם אראה כתבה על מישהי שהתפתתה להיכנס למערכת יחסים הרסנית ומתעללת רק כי היא נורא אהבה את היפה והחיה בילדותה, אפשר יהיה לדבר, לא לפני שאני אבדוק שזאת לא מתיחה ולא קליקבייט.
קרא יותר בזהירות
לא סיפור על התבגרות מינית, אלא סיפור על הסכנות בתוך מצב ביניים של בין ילדות לבגרות. זו הקריאה שאיתה אתה אמור להתעמת אם בא לך להפריך משהו שמישהו אשכרה אמר, ולא רק לציין שהזאב הוא לא פדופיל כי לרוב הפדופילים אין זנב.
ושוב (ושוב. ושוב) עצם זה שפרשנות מסויימת נראית *לך* לא סבירה, לא הופך אותה לאיזו פלצנות אליטיסטית שמישהו תפר להנאתו הסטייתית. הצמדות עקשנית לפשט אינה קריאה מתבקשת יותר מזיהוי תכנים סמויים. מציע לך להכיר בזה, בטח מול שפע ראיות שמגבות את קריאת העומק ואף לא אחת שמגבה את הפרשנות ש*כן* נראית לך סבירה.
ושוב – מדובר בדוגמא קלאסית סתם כי במקרה היו לנו ראיות. כאשר אתה משתמש באותם כלים ניתוחיים (או חוסר בכלים כאלה) כדי לרדד ולסתום דיון על כל סרט לא מפתיע שזה הופך כל פעם למלחמת התשה. אם לא תכיר באופן בסיסי שהפרשנות השטחית ביותר נמצאת באותו מישור של כל פרשנות אחרת מבחינת הסבירות שלה, אפילו שאצלך בראש זו ברירת המחדל, הדיונים ימשיכו להתקע.
אה, ולגבי הטענה שדיסני לא מכניסים תכנים בני תקופתם לסרטים שלהם – סלח לי, אבל פחח. כאילו שהמוזיקה של היפה והחיה לא קשורה בעבותות למוסכמות מוזיקליות וקולנעיות בני תקופתה, כאילו שהשינויים שנעשו מהגרסא של אנדרסון בבת הים הקטנה לא היו בחירה ערכית מושכלת לחלוטין. כאילו שסרט כמו פרוזן יכול היה לצאת אפילו בתחילת שנות האלפיים. כאילו שזה שסרט הוא מוצר בידורי הופכת איזה בחירה בתוכו לפחות נטעה בזמנה או את השפעתו התרבותית לנייטראלית.
לא רוצה לראות את זה? החלטה שלך. זה כאמור לא הופך את הקריאה שלך לסבירה יותר, אלא להיפך. אתה מציג את עצמך שוב ושוב כאדם שמבצע הכחשה מאוד חזקה של כל מימדי העומק שיש בקולנוע, כולל כאלה שדורשים אפילו סנטימטר אחד של גישוש מתחת לפני השטח, וזה הופך את הפרשנות שלך למאוד מאוד מנותקת מהמציאות.
בעניין פיסקתך האחרונה
נא להוכיח. אתה לא יכול גם לקרוא לי טרול שמתווכח עם אנשי קש ומיד אחרי זה כשאתה לא מסכים איתי לענות ב״הרי ברור שזה ככה, ואם אתה לא רואה את זה, אני בטח לא אעשה את העבודה בשבילך״. אין סיבה הגיונית או ערכית, למשל, למה לשבור את הקרח לא יכול היה לצאת כבר ב-1999. יש סיבות טכניות (קברניטי דיסני לא ידעו מה בדיוק לעשות עם חומר המקור) או יצירתיות (היה איזה יובש אמנותי בדיסני שגרם להם להוציא בשנות האלפיים שיעמומונים כמו דינוזאור ואחי הדוב או מבוכות כמו תרנגול קטן) אבל את המסרים שהרוב לוקחים מ-Frozen תמיד טוב להנחיל (הנה למשל, דוגמה מצוינת לדרך יותר ישירה להעביר מסר של ״על איזה זרים כדאי לסמוך ואיזה לא״ בצורה יותר אמינה ומקורקעת במציאות.) אם אתה באמת חושב שהסרטים האלה נטועים מאוד-מאוד בתקופתם, אשמח לשמוע למה, מעבר ל״ידוע שזה ככה״.
אני חושב שאם תבדוק דיונים אחרים שלי שאינם על יצירות שמיועדות קודם כל לילדים, תמצא שאין לי בעיה למצוא רבדים סמליים ואלגוריים, לקרוא בין השורות או לחפור מתחת לפני השטח כשצריך. גם בהרבה מקרים בדיונים על סרטי ילדים עשיתי את זה המון, אבל במקרה של סרטי ילדים תמימים זה פשוט לפעמים מביא אותי לאיזה תסכול פנימי של ״מה דה פאק קורא לחברה שלנו שבה קלאסיקות שגדלנו עליהן פתאום כבר נראות לא תמימות ומנחילות לבנותינו מסרים מסוכנים ושוביניסטיים״. האם סביר בעיניך שילדה שמעריצה את אריאל ורואה בה דמות ומופת לחיקוי תתפתה לחתום על חוזה עם מכשפה או עם מלווה בריבית של העולם התחתון? או שאולי היא סתם תהיה ״פסיבית״ ותחכה שסרטן מוזיקלי יראה לה את הדרך? זה יותר ממציאת מסרים אקדמאיים לשם הנאה פרוורטית, זה מציאת דברים שפשוט לא קיימים שם. פרשנות נראטיבית מעודדת קריאות שונות ולא מצמצמת הכול לכדי מילה במילה מה שכתוב בטקסט וגם אני בדרך כלל נוהג כך, אבל גם למנחם פרי יהיו את הגבולות שלו אם תנסה לטעון שדוד המלך נהג כפי שנהג עם בת-שבע בעקבות השפעה חיצונית של חייזרים, וה״פדופיל״ בסיפור כיפה אדומה הוא בדיוק חייזר שכזה – חיצוני לסיפור. אם יש גרסה אזוטרית שקבורה איפשהו במשרדיהם של חוקרי פולקלור ובה הזאב באמת מנסה לפתות את כיפה אדומה להיכנס איתו למיטה כשהוא מחופש לסבתא, רוב הילדים והמבוגרים והאנשים השפויים לא מכירים אותה, והיא לא באמת משפיעה היום – לא במציאת המיניות בסיפור ולא באזהרת ילדים מפני סכנות מהתחום המיני.
די מדהים בעיני שאתה לא יורד מהעץ
הפרשנות הזו, בין אם הגית אותה ממוחך הקודח ובין אם שמעת אותה ממרצה מדופלמת לספרות, היא שגויה. עובדתית. כפי שעולה פשוט מהשוואה לגרסאות קודמות יותר. אם נקבל את טענתך/טענתה היינו מצפים לראות גרסאות עתיקות שעוסקות בזאבים יותר ויותר חייתיים, בהשוואה בינהם לבין כלבים שאינם מזיקים, ובאופנים האמיתיים שניתן להתגונן מפניהם. במקום זה אנחנו רואים שככל שהגרסא עתיקה יותר כך המפלצת המתוארת בה היא דוקא יותר אנושית, והתיאורים המיניים בה הופכים למפורשים יותר (כמו ההצעה של "הסבתא" שהילדה תתפשט ותכנס איתה למיטה כדי לחמם אותה).
אז אם אתן לך מליון הנחות, אני יכול לקרוא את הסבריך לגבי זאבים כפירוש מדוע זאב כסמל תרבותי הפך לכל כך מזוהה עם האגדה הזו. מדוע דוקא הוא נבחר לסמל את הזר, שמצד אחד מסוגל להראות ידידותי ומנומס ומצד שני מתגלה כמפלצת לא אנושית. אבל צר לי, אי אפשר לטעון שזה היה התוכן המרכזי בסיפור כשכל ראיה שיש לנו מצביעה על ההיפך.
הערת צד: מחיפוש קצר לגבי עתרה בילר אני לא מוצא אף אדם כזה בסגל ההוראה של אוניברסיטת תל אביב או בשום אוניברסיטה אחרת. אני בספק רב שאתה מדבר על מישהי שאשכרה חקרה את מיתוס כיפה אדומה. יתכן שאתה מדבר על הרצאה חיצונית של פרסומאית ואשת תקשורת לגבי תיאוריות בספרות? כי זה מעבר לקלוש. אם זה לא היה ברור: האזכור שלי להרצאות של דורון היה אנקדוטלי. הטענה שמופיעה בהן היא עובדתית וניתנת לבדיקה עצמאית בלי קשר למי שטוען אותה. לא כך טענתך.
היוהרה של לומר "לא 'המצאתי' את מה שכתוב בסיפור מפורשות" או "זה לא הסאבטקסט, אלא הטקסט עצמו" אחרי זה היא מדהימה. אבל יותר מדהים שנראה לך שמה שאמרת הוא באמת לא פרשנות. שזה באמת הרובד המובן מאיליו של הסיפור בעינך.
קצת בא לי שיבוא אליך איזה טרול גדול עוד יותר ויספר לך שמה שאתה עושה הוא ניתוח יתר, כי מה פתאום הזאב בכלל מייצג את כל הזאבים? ומי בכלל דיבר על זאבים שצדים בטבע? הרי מדובר על זאב יחיד שיודע לדבר, לרמות את קורבנותיו וללבוש את בגדיהם, והסיפור מזהיר מפורשות רק מפניו. זה משל שנועד להזהיר ילדות ספציפיות עם כיפות אדומות מפני זאבים שמתחפשים ספציפית לסבתות שלהן. כל טענה שהוא מיצג איזה זאב הולך על ארבע שלא מדבר נוספה רק לצורך הנאותיהם ומחקריהם של חוקרים סוטים כמו עטרה בלייר שלא מסוגלים להתמודד עם מה שהסיפור *באמת* אומר. לא ככה? או שאולי גם אתה מבין שמדובר בטענה מגוחכת לחלוטין?
למעשה אתה אפילו מודה בזה בעצמך בחצי פה. אתה אמנם ממשיך את הקו המתבצר שבז לפרשנות אלגורית ומלעיג כל מי שמציע פרשנות שאינה מואכלת בזונדה, אבל מנסה להגניב פנימה גם את הטענה ההפוכה כאילו היא לא סותרת לחלוטין את עמדתך המקורית. כי כרגע טענת שהורים בכל זאת רצו ללמד ילדים באמצעות הסיפור את המסר "אל תדברו עם זרים ואל תסמכו אוטומטית על אנשים שאתם לא מכירים, כי הם עלולים להיות בעלי כוונות רעות". שזה מסר שלא קשור כלל לזאבים וקשור במאה אחוז לפגיעה מינית. או שמא לא ברור לך איזה חששות עומדים בלבם של הורים כאלה, מי אנשים זרים הם אלה שכדאי להזהיר ילדים מפניהם ומה "כוונותיהם הרעות"?
שים לב שעל הטענות המרכזיות שלי אתה ואחרים עדיין לא עניתם.
אם הורים רוצים להגן על ילדיהם מפני מסרים מיניים ביצירות תרבותיות, אז למה הסיפור הראשון שכל ילד מכיר כולו לשיטתך רק משל לפדופיליה? אם הזאב הוא פדופיל אז בשביל מה צריך שם דמות מרכזית של סבתא? ממתי פדופילים תוקפים סבתות שהן ההפך המוחלט מילדות קטנות? אם זאת המשמעות היחידה מהסיפור אז למה הורים בכל זאת יבחרו להעביר את המסר הזה במילים יותר מפורשות ובהתייחסות לדבר עצמו ולא לאלגוריה מופשטת? למה הורים גם מקריאים סיפורים דומים עם מסרים של נטישה הורית כמו הנזל וגרטל/עמי ותמי? איזה מסר ניתן לקחת מסיפור כזה? שאנשים זרים שמציעים לכם ממתקים עלולים להיות רעים ומסוכנים, אבל, אפעס, לא הייתם מגיעים לפגוש אותם בכלל אילולא ההורים שלם נטשו אתכם ורצו לגרום למותכם? שאלות רבות כאן עדיין נשארות פתוחות ולא מתיישבות עם הקריאה הפשטנית והקלישאית שלפיה הזאב הוא פדופיל.
תשובה אפשרית:
א) כיפה אדומה היא עבודת crowdsourcing מאת מאות ואלפי אנשים שהבינו את הסיפור בדרכים שונות ומשכו כל אחד בכיוונו עד שהתהוו הגרסאות שאתה מכיר; מה שלא אומר שאין בסיפור זרע של אזהרה נגד פדופילים, במיוחד מאחר ש…
ב) הפסיכולוגיה האנושית, ובטח (אני משער, מקריאת דברים שטולסטוי כתב על האיכרים הרוסים) פסיכולוגיה של סבתות ואימהות איכרות פשוטות שמספרות סיפורים לצאצאיהן היחפנים, לא עומדת בסטנדרט הקוהרנטיות הבלתי נתפש שאתה אומר לכפות עליה. זה סיפור לא מאוד מבריק אך אפקטיבי שחובר על ידי אנשים לא מאומנים בלוגיקה ובניתוח ספרותי ועדיין מסופר בימינו מכיוון שהוא נכס צאן ברזל שאהוב על ילדים ומעורר נוסטלגיה אצל הורים, ולאף אחד כבר לא אכפת מכור מחצבתו או מה שלא יהיה הביטוי המתאים בעברית. מקווה שהבנת.
ענית על כל שאלותיך בשרשור מעל
האם אני אקבל מתישהו תשובה ישירה לטענות שלי בלי לברוח לעשרים טענות נוספות נגד אנשי קש?
לפחות לתשובה הראשונה
כי הסכנה היא הרבה פעמים דווקא באנשים הקרובים לילדים, ולכן היה צריך משל שימחיש את העובדה שלפעמים גם אנשים שקרובים אלינו ואנחנו סומכים עליהם ("סבתא") עלולים להתנהג בצורה שלא אופיינית לסבתות ולפגוע בנו, אז אנחנו צריכים לשים לב לסימנים חשודים (נניח שיניים ארוכות…).
אמן שזו הייתה התגובה שסוגרת את הדיון (ל"ת)
(ל"ת)
...אמר זאת חצי יום אחרי שהדיון המשיך.
(ל"ת)
היא רשמה "הייתה", לא "תהיה"
גם אני קראתי כמה פעמים עד שקראתי נכון
אההה.
(ל"ת)
כן. סליחה על המשפט המעט מסורבל
אבל בואו נגיד שקצת נמאס לי לראות את הדיונים האלה וזה מה שהמוח שלי הצליח לכתוב על הבוקר
דווקא חשבתי שהתגובות שבהן אסתטיקה הרחיב על עמדתו היו מעניינות, הגם שקצת מבלבלות.
(ל"ת)
עדיין מחכה לשמוע מה עושה את אריאל לסתומה
או לחסרת אכפתיות מוחלטת כלפי מי שלא משרת אותה. בתחילת הסרט, אנחנו רואים שהיחסים בינה לבין פלאונדר ידידותיים וקרובים, קצת כמו אחות גדולה ואח קטן או בייביסיטר וילד; אחר-כך הוא פשוט נדחק לטובת סבסטיאן. זה שהיא לא מגיעה להופעת הבכורה שלה זאת לא התנהגות אחראית, אבל גם לא רוע לב, וטריטון מוצג כהרבה יותר אטום ממנה; וזה שהיא מסרקת את השיער במזלג זה כי סקאטל השחף סתום ולא היא. בנושא "פסיבית", קשה מאוד ליזום דברים כשאתה אילם, וצריך גם לזכור שאריאל היא עדיין נסיכת דיסני משנות השמונים ולא התשעים. כן אפשר להתווכח על הציר שבין "נערה אמיצה שהולכת בעקבות הלב שלה" לבין "מסכנת את עצמה ואת כל הממלכה שלה בגלל התאהבות מרחוק ועל סמך מראה חיצוני בלבד", אבל כוונות אנוכיות או רעות בטח שאין לה. גם לא נראה לי שהייתי מתפוצץ ככה אילולא קראתי את זה בעוד מקומות – משום מה, בחמש וחצי שנים האחרונות לפחות התקבעה באופנה איזו תפיסה שאריאל "אנוכית", שזה מוזר קצת כשכל האנשים שחושבים ככה עדיין מחזיקים מאריאל את מי שהובילה סרט שהתחיל "רנסנס", לא פחות. אני בטוח שהנשים שאחראיות לתשדירי ה"תחלמי בגדול, נסיכה" מטעם דיסני יכולות להסביר הרבה יותר טוב ממני איזה מסרים חיוביים אפשר לקחת מאריאל, אבל להפוך סקרנות לתרבות אחרת וסנטימנטליות כלפי חפצים ל"אגרנות כפייתית" זה כבר ממש מוגזם (אם זה לא היה מספיק ברור, בת הים הקטנה הוא אחד מסרטי הדיסני האהובים עליי שחזרתי לצפות בו הרבה יותר בשנים האחרונות מאשר בילדות – הוא אפל ומגרה ומצחיק וחמוד ויש בו סצנות שקשה שלא לפרוץ בהן בבכי, והכול ביחד עטוף בסרט קצר יחסית ומאוד לינארי, נוסחאתי ולפי הספר.)
אני חושבת שזה חלק מהעליהום נגד נסיכות דיסני
אין כל כך הפרדה, וכל הבנות שהיוו מודל לחיקוי לפני שלושים שנה, והיו חלק מהשינוי במעמד האישה הובילו לזה שהדברים שהן עושות נראים היום מיושנים.
אריאל, שנתפסה כפורצת דרך, שלא נותנת לאבא שלה להכתיב לה מה לעשות, הופכת להיות ילדונת חסרת אופי שהולכת אחרי הנסיך, והיא לא היחידה. גם בת', למשל, שבמקור נתפסה כמישהי אמיצה, שלא דופקת חשבון, אקטיבית בהצלת אביה, ומסוגלת לראות את הטוב בכל אדם – הפכה להיות מישהי שנכנסת למערכת יחסים נצלנית ובעלת תסמונת סטוקהולם. יסמין היתה נסיכה בעלת דעה שלא נותנת לאבא שלה להכתיב לה עם מי להתחתן ויוצרת את הגורל של עצמה, והפכה להיות מישהי שהקריבה את עצמה ובחרה במישהו ששיקר לה לאורך כל הדרך והעמיד אותה ואת המשפחה שלה בסכנה (למרות שזה בכלל לא הוא, זה ג'אפר). אני לא אוהבת את ההשטחה הזו של המסרים, את הבחירה להסתכל על פן אחד מאוד ספציפי של הסיפור וללכת איתו לקיצון. את כיפה אדומה אני שמה רגע בצד, כי אני בהחלט חושבת שיש לסיפור הזה סאבטקטס של "צריך להזהר מזרים" (לא זאבים. אמיתיים, אנשים זרים שעלולים לפגוע בך בכל מיני אופנים), אבל לאו דווקא פדופיליה. יכול להיות פדופיליה, אבל יכול להיות סתם מישהו שמנסה לגנוב לך משהו…
חוץ מזה, מעבר לעובדה שגם אני לא אוהבת סאבטקסט מוגזם, זה גם לא נכון בעיני לשפוט את הסרטים בעיניים של היום. הסביבה השתנתה, הערכים השתנו. הבנות שלי תחשפנה לסרטים הישנים רק בגילאים יותר מבוגרים בהם אני אוכל להסביר להם על השינוי בתפיסה שנעשה מאז, ונוכל להבין ביחד על מה אנחנו מסכימות ומה היום כבר לא נהוג. ומצד שני לשים דגש על הדברים המשחררים – היכולת של אותן נשים לבחור בגורל שלהן, וזה לצערנו עד היום לא תמיד טריוויאלי בכל התרבויות.
אנחנו נמצאים עכשיו בתנועת מטוטלת.
זה ברור וידוע שהסטנדרטים השתנו, ומה שהיה מקובל בעבר ואפילו נחשב מסר חיובי היום הוא לא מספיק ואפילו מסר שלילי. אבל בהרבה מקרים המטוטלת נעה רחוק מדי, ויצירות ישנות נשפטות אך ורק על סמך הסטנדרטים החדשים.
(דרך אגב, זה לא רק יצירות – ישנה שכבת גיל שעבורה הסטנדרט המוסרי והחברתי התקבע כאשר הסטנדרטים היו שונים, ולכן הם לא יכולים להבין למה מה שבעבר היה מקובל הוא היום פסול ופלילי. וד"ל)
המצב הנכון, כאשר המטוטלת תחזור לאמצע, הוא משהו שכבר ראיתי בעבר בדיוידים של לוני טונס – הבנה שהיצירות הישנות הן תוצר של תקופתן, ושלא צריך לשנות או לפסול אותן רטרואקטיבית כי המסרים שלהן פסולים היום, אבל כן צריך להבין שהמסר עצמו פסול.
במובן מסוים, זה מצב עדיף – כי הרבה יותר נכון להפנים נורמה חברתית כאשר מוצג בפניך לא רק מה מתאים לה, אלא גם מה לא.
מה?! לא.
אני מקווה שלא באמת כרגע אמרת שלא תרשי לבנותייך הקטנות לצפות בסרטי נסיכות תמימים של דיסני מתקופות ״קדומות״ יותר (שנות השמונים והתשעים היוו רנסנס טכנולוגי ותרבותי כמעט בכל תחום, לא רק בדיסני, למעשה בעיקר מחוץ לדיסני) כי הן מייצגות ערכים פסולים. בעוד שלושים שנים יבוא דור חדש של אימהות ויגיד ש-״Let It Go” מעביר מסר מסוכן לבנות, כי איזו מין נסיכה/מלכה זאת שנוטשת ככה את בת משפחתה היחידה שעוד נותרה בחיים וכמעט דנה את כל ממלכתה למוות? אגדות עם ופולקלור מציגות מצבי קיצון ופנטזיות. במציאות, נדירים המצבים בהם דוד רוצח את אחיו ואז מבריח את בנו היחיד ושולח אחרים להרוג אותו. במלך האריות, זה נעשה לשם דרמה ועניין. נסיכות הדיסני אינן ״פמיניסטיות״ או ״שוביניסטיות״, הן פשוט שם, והמחשבה שזאת באמת דעתך שצפייה בבת הים הקטנה או ביפה והחיה עלולה להזיק לילדות קטנות כאשר המצבים המתוארים בהם קיצוניים בכוונה לשם יצירת אפקט דרמטי די מחרידה אותי (לו רק נסיכים אמיתיים היו מחזרים אחרי בנות בישראל או בארה״ב…)
לא, לא אמרתי שום דבר בסגנון הזה.
אתה בטוח שרצית להגיב אלי?
התגובה הייתה למיפ.
(ל"ת)
אפילו אם אתה מתנגד נחרצות לכל קריאת עומק ביצירת ילדים
עצם זה שיש אנשים שכן רואים ביצירות הללו שיקוף של ערכים הבעייתיים בעיניהם (אפילו לא בהכרח "מסרים", מילה שמרמזת על כוונה) הוא נקודה בזכות סינון של התוכן שנצרך ע"י ילדים. כי אולי הילדים ניחנו גם הם בדמיון יצירתי, ואולי הוא אפילו פועל עליהם בדרכים שאין להם כל מודעות אליהן.
בכלל, אני לא מבין אותך. נדמה לי שכל הוויכוח נשען על אי-מוכנותך לקבל אפילו כאפשרות שבסיפורי ילדים יש מסרים, או אלמנטים שהיוצרים הוסיפו שלא במודע, המשקפים את ערכי היוצרים. בחייך, אתה לא באמת כל כך עקשן, נכון? שגיתי בהבנת הנקרא? מה ה"זווית" שלך – שאם יש רעיונות סמויים ו"בעייתיים" ביצירות לילדים אתה כבוגר לא מסוגל להביא את עצמך ליהנות מהן, או שיצירות תמימות ייגזלו מילדים בתואנת שווא, ביוזמתם של מבוגרים צדקנים?
ובכן, כן, זה מה שליברליזם קיצוני מנסה לעשות.
בנושא הזאב, ברור שבגרסאות המוכרות והישירות (לא הפרודיות) הוא האנטגוניסט ואמור להיות רע ומפחיד (אבל לא יותר מדי, בכל זאת זה סיפור שמספרים לילדים ממש קטנים) אבל למה דווקא פדופיל? באותה המידה היה ניתן לשים שם כל מילה אחרת למי שמזיק ורשע, למשל ״בריון״ או ״שודד״ או ״רוצח״. והרי בסוף הסיפור הצייד הטוב מציל גם את כיפה אדומה וגם את הסבתא, ובחלק מהגרסאות גם כדי להעניש את הזאב שם לו בבטן אבנים, ואז הזאב נהיה צמא, מתכופף לשתות בבאר וטובע. איך כל זה מסתדר עם ״הזאב הוא פדופיל״? שאם עברתן תקיפה מינית, נקמה בתוקף ורציחתו בעינויים תמחק לכן את הטראומה וסוף טוב הכול טוב? או שאולי האבנים בבטנו של הזאב הן רק רמז מטרים בכמה מאות שנים לסירוס כימי לפדופילים, שלא היה אפשרי כשהסיפור הומצא? באמת שזה מגוחך. ישנם מקרים בהם הסמליות באגדות הילדים באמת כל-כך מובהקת, למשל כשפינוקיו ושאר הילדים בארץ הצעצועים הופכים לחמורים, כי חמור הוא סמל לטיפשות ברוב השפות והתרבויות; לא נדיר לשמוע אנשים אומרים ״החמור הזה״ במקום ״הטיפש הזה״, לעומת זאת אף אחד לא יגיד ״הזאב הזה״ במקום ״הסוטה הזה״ או ״הפדופיל הזה״. בכלל, עצם זה שמשתמשים בכיפה אדומה כסמל לפדופיליה כאילו זאת ה-דוגמה ה-מובהקת (איש היערות, סוכריה קשה, מי מפחד מהזאב הרע, תשדירי ״אנחנו יותר חכמים מהאינטרנט״ עם ויקה מהישרדות) מראה על עצלנות מחשבתית וחוסר מקוריות של היוצרים. (הצלחתי בסוף להיזכר לבד בגרסה שיותר מתאימה לבנים – הזאב ושבעת הגדיים, אבל גם שם ״פדופיל״ זה לא שם התואר הראשון שניתן לתת לזאב, ״חומס״ או ״נוכל״ או פשוט ״רוצח״ מכסים את האפשרויות באותה המידה.)
אני לא יודע אם אני לא מבין אותך, או שאתה לא מבין אותי, או שאתה מתעלם במופגן ממה שכבר נכתב.
מה שאני רואה הוא אנשי קש ועקשנות, עקשנות ואנשי קש. אני מתפתה מאוד לרדת לפסים אישיים בשלב הזה. תגיד לי, אתה לא מבין שחשיבה קיימת מחוץ לקופסת הגולגולת שלך? לא כולם מסכימים איתך, לא כולם מפרשים כמוך. מה כל כך מגוחך בעיניך בקיומו של המסר שהריגת עבריינים מיניים הדבר הראוי, ואפילו קתרטית? אני לא מדבר על נכונותו של המסר, אלא על עצם קיומו. מה הבלבול? מה, אתה רציני? לשטות בנוגע לסירוס כימי לא אתייחס. כאילו, באמת. אתה לא מתדיין עם אנשים מפגרים, למה שלא תצא מנקודת ההנחה הזאת. ושוב, אני חוזר על נקודה שהתעלמת ממנה לחלוטין ולדעתי רק חיזקת בתגובתך: עצם זה שאנשים מוצאים רמז לפדופיליה בסיפור מוכיח שניתן למצוא אותו בו, ובכל הנוגע לאינטרקציה של ילדים עם אמנות זה מה שחשוב. מהמימד ההיסטורי ודאי שלא אכפת להם.
אתה מסוגל להפריד בין החששות שלך לגבי ההשלכות של דעות לבין הערכתך אותן עצמן?
הזאב יכול לייצג פדופיל. הוא יכול גם לייצג דברים אחרים. והוא יכול לייצג כל מיני דברים הן מנקודת מבט היוצר(ים הרבים מני ספור, כפי שכתבתי לך בתגובה שכנראה… לא קראת?) והן מנקודת מבט הקורא, שבכל הנוגע להשפעת היצירה על צורכיה חשובה אולי אפילו יותר מנקודת המבט של היוצר. אגב, שפן הלוח כתב דברים מעניינים בתשובה לשאלותיך (החוזרות על עצמן) שבכלל לא התייחסת אליהם, ואני מתחיל לחשוב שאתה מה שנקרא מסתלבט, או שיש לך לקות למידה, או שאתה מפרסם תעמולה פוליטית במקום לדון בכנות. אני לא תופש את הסירוב העיקש שלך לחפור עמוק יותר מאצבע וחצי.
ברור שאני יודע שלא כולם יסכימו איתי, אחרת לא היו בכלל דיונים בעין הדג.
אני אנסה לחדד את כוונתי, מה מפריע לי באמירה ״הזאב הוא פדופיל״ (אגב, כתבת ״החששות שלי״ – איזה חששות? לי אין ילדים). קודם כל, האמירה הזאת חולפת מעל ראשם של הילדים, ולהם מיועד הסיפור. אנשי אקדמיה שחוקרים ספרות אולי מכירים את אותן גרסאות ישנות, בהן הזאב הוא חד-משמעית פדופיל, ואפילו אינו זאב אלא אדם או מפלצת. ההורים שמקריאים את הסיפור גם לא בטוח שיחשבו ישר על זה, אם כי סביר להניח שהם יראו את הזאב כמייצג של רשע באופן בכללי. אבל הסיפור מיועד לילדים, והם לא יראו שם פדופיל, הם פשוט יראו שם זאב רע. אם יספרו להם גרסה ובה הזאב כבר יודע לבד איפה גרה הסבתא, ו/או גרסה ובה הזאב מדבר עם כיפה אדומה והיא לא מספרת לו איפה גרה סבתא, הרי שגם המסר הפחות טריגרי והיותר רגוע ״אסור בשום אופן לדבר עם זרים״ פחות תקף פה. (שגם זה מסר בעייתי – לפעמים ילדים קטנים יצטרכו לבקש עזרה מאנשים זרים, כמו למשל אם הוריהם הולכים לאיבוד במקום ציבורי.) הייתי מבליג על זה אם זה היה מקרה בודד – נו, אז יש אנשים שרואים בזאב ייצוג של פדופיליה באופן ספציפי ולא סתם אנשים רעים באופן כללי, מה הבעיה? אבל כבר קרוב לחמש עשרה שנה שהמגמה הכוללת הזאת של הרס התמימות הילדית בשם האקדמיה שוברת שיאים של טריגריזם – פעם הזאב פדופיל, פעם הנסיך אונס במקום לנשק, פעם העכברוש המדבר שנורא אוהב לבשל הוא בכלל סוכן סמוי של איין ראנד, אחר כך מגייסים את נסיכות הדיסני לקמפיין נגד אלימות נגד נשים ואת החיות מזוטרופוליס לקמפיינים למען הקהילה הטראנסית ואחר כך עוד מתפלאים למה הילדים ממהרים לגדול ולא נשארים תמימים. כגבר אל-הורי, אולי אין זה ממקומי ללמד הורים מוסר, אבל אנא מכם – תשאירו לילדים את התמימות. אל תמנעו מבנותיכם לשחק בנסיכות ולהתחפש לאלסה כי איזה איש אקדמיה או דיון בעין הדג או ליצן ממים בפייסבוק החליט שהיא אוטיסטית או לסבית או מייצגת ערכים פסולים שזמנם עבר או לא יודע מה עוד. להגן מפני סכנות מבחוץ זה חשוב גם אם ישנן דרכים יותר ישירות לעשות זאת מלספר לילדים את כיפה אדומה, אבל מה עם הנזק שייגרם לילדים בבגרותם כשיגלו שסיפורי הילדות האידיליים והיפים עליהם גדלו היו רק מסווה לאלימות ומיניות טריגרית?
כגבר אל-הורי, אל תפתח את הפה שלך (או המקלדת שלך) כדי לתת עצות להורים
כי כהורה, תן לי לבשר חגיגית, עם פונפונים וכאלה, שאין לך מושג על מה אתה מדבר.
טיעון בעייתי
כי אתה בעצם אומר שאנשים לא צריכים לדבר על מה שהם לא חוו אישית – אפילו אם הם למדו את הנושא (אני לא אומר שזה המקרה כאן, אני מדבר באופן כללי).
זה אמנם טיעון מאוד נפוץ בימינו, אבל הוא לא ממש מקדם שיחה.
המטרה לא הייתה לקדם שיחה
וכן, בהחלט יש סייגים כללים לנושא הספציפי של הורות. אם מישהו רואה הורה מרביץ או מתעלל בילד שלו, ואני אפילו מוכן לספוג "מכניס אינדוקטרינציה שאתה תופס כשלילית לחברה" – אני אשמח שהוא יתערב.
ועוד סייג שהייתי אומר הוא שגם להורים אחרים אין יותר מדי מה לחפש בחינוך של הורים מסוימים. לא דין ילד אחד כילד אחר, ומה שעבד למישהו לא יעבוד למישהו אחר וכו' וכו'.
לכן בכלליות עצות להורים מקפיצות לי את הפיוז, ויותר ספציפי מישהו שבאמת אין לו מושג על מה הוא מדבר מכל כיוון – גם כי הוא לא נצרך לגדל ילדים, גם כי הוא לא למד או חקר בנושא וגם כי הטענה שלו לגבי תמימות הילדים והסיפורים שלהם היא בבירור לא קשורה ל"טובת הילדים", שגם אז וגם כיום נתפס בעיני כטיעון חלש וצנזורי.
ואני בהחלט חושב שיש הבדל בין לנהל דיון
ובין לתת "עצות כיצד ומה לעשות".
אני לא חושב שהחוויות שלי כגבר מונעות ממני להצטרף בדיון על פמיניזם כי אני לעולם לא אבין ואפילו לא מונע ממני לדון על פתרונות מעשיים, אבל המקום שלי לתת עצות שאף אחד לא ביקש ממני לגבי מה נשים צריכות לעשות הוא מצומצם בהרבה.
רבים וטובים ממני הגיבו ויגיבו לך,
אבל אני רוצה בכל זאת להתייחס לשני דברים. ראשית להתנצל על הטון האגרסיבי בשתי התגובות האחרונות שלי. אני לא אדם מזהיר. שנית, לא ממש ברור לי למה אתה חושב שילדים הם עם תמים. אני הייתי ילד בטרם תקופת האינטרנט, באזור די בעייתי, ואני זוכר שבסביבות גיל 8 כבר הכרנו את כל הקללות והנטיות המיניות הנפוצות בביטויי גנאי והתעללנו בבעלי חיים קטנים ובכלל בכל החלש והמסכן. כך שרעיון התמימות הילדותית הוא דבר מאוד זר ומוזר בעיניי, ואני תוהה אם אנשים מאזורים אמידים יותר נוצקו ממתכת אחרת, או אולי הם חייזרים כמו בסרט ההוא של קרפנטר. אגב, אם תקרא את סיפורי האחים גרים לא באיזה פורמט איזוטרי המעלה עובש ופטריות בארכיב של הספריה הלאומית, אלא בתרגום שיצא כאן בשנות השמונים ועמד בספריה העירונית שאני פקדתי, במדור הילדים, תראה שאין שם לא תמימות ולא גורנישט, אלא סבל ואכזריות רצופים, כולל אנטישמיות וכמה סיפורים ללא כל אלמנטים על-טבעיים, אודות ילדים שרוצחים זה את זה במשחקים חולניים.
על מה למען השם אתה מדבר?
1. כפי שכבר הראו לך – "המגמה" של "הרס הילדות בשם האקדמיה", כלומר המחשבה שגם באגדות יש חלילה וחס עולמות תוכן שאינם מצביעים על עצמם בשלטי נאון, הייתה קיימת כבר במאה ה- 16. אם כבר, המגמה ההיסטורית היא של *החבאת* התכנים המיניים מתחת יותר ויותר שכבות אלגוריות ולא חשיפתם. זה אם בא לך לדבר עובדתית, ולא רק להמציא כל מני אנשי קש פסאודו-ליברלים שתוכל להכנס בהם.
2. בתור מי שלמד קצת פסיכולוגיה התפתחותית ועובד כבר שנים עם ילדים די ברור לי שאתה מזדעק להגנה על סוג של תמימות ילדית שמעולם לא הייתה קיימת. האגדה הנוצרית על שבירת התמימות של גיל ההתבגרות היא מיתוס לא פחות מכיפה אדומה. גם ילדים וגם פעוטות עסוקים במיניות, אפילו אם לתקופה של מספר שנים בגיל החביון הדחפים האלה נעשים שקטים יותר. שוב, אלו העובדות. כמובן, אתה תמיד יכול לטעון שגם אריקסון הוא ליברל מנותק עם קרניים שכתב תיאוריות התפתחות להנאתו הסטייתית, ואז תוכל להמשיך במעגל השכנוע העצמי.
3. אתה מבין שהדיון הזה מתנהל בין בוגרים ולא בין ילדים? כי זה באמת העניין שמחרפן אותי פה וגורם לי שוב ושוב להרגיש שאני מאכיל טרול. אתה יכול להסביר למה לעזאזל זיהוי תכנים אלגוריים מיניים באגדת ילדים על ידי *אדם בוגר* אמור למנוע מילדו בן השנתיים לשמוע את הסיפור באופן תמים? האם אתה מבין את הפער ביכולת התפיסה וההבנה של אדם בוגר ושל ילד? אני באמת צריך לספר לך שיש דברים שאדם בוגר יכול להיות מודע להם ועדיין שלא יועברו לילדיו ישירות ללא תיווך?
כי, כפי שאני חוזר שוב ושוב: היכולת להתמודד עם תכנים מורכבים באופן לא ישיר זה *יתרון חינוכי* של סיפורי ילדים ולא חיסרון. אף אחד חוץ ממך לא טען שלהקריא לילד את אגדת כיפה אדומה זהה ללנהל איתו שיחה על פדופיליה. לרוב האנשים ברור שהמעבדה הרגשית ורעיונית שילד חווה בשמיעת סיפור בעל תכני עומק לא דומה אפילו קצת לשמיעת הרצאה. זו הסיבה שמספרים לילדים סיפורים מלכתחילה ולא מרצים להם הרצאות. כי סיפורים מדברים ישירות אל התת מודע, והופכים לסמלים נושאי תוכן גם אם היוצר לא התכוון לזה אפילו קצת.
לזמן חוויה כזו לילדיך זה לא משהו שנראה למישהו בדיון הזה לא ראוי.
כל מה שניתוח תוכן עושה במקרה כזה הוא לאפשר להורה להיות *מודע* לתכנים אפשריים שהילד עשוי להתמודד איתם דרך הסיפור. להפוך את הספר או הסרט לכלי חינוכי מודע, שיכול לבנות מערכת סימלית לשיחה על נושאים מורכבים בתקופות מאוחרות יותר בחיים, ולא רק לבייביסיטר שמניחים מולו את הילד.
אני מבין שזה נראה לך משום מה נורא ואיום. ועדיין לרוב האנשים זה ישמע עדיף מלהתכנס בתוך איזו פנטזיה של תמימות ילדותית שעיוורת לכל מימד עומק, כשאתה פאקין אדם בוגר.
4. יש כאן עוד נושאים לשיחה. מהתפיסות המעוותות שאתה מציג כאן לגבי חינוך ומיניות, ועד היסטוריה, אמנות, השפעות תרבותיות וביקורת חברתית. אבל אין לי דרך להתייחס אל כל אחת מהן מבלי לגלוש לאוף טופיק פראי של עשרות הודעות, והאמת – גסות הרוח של ההודעה האחרונה לא עושה לי הרבה חשק להמשיך את הדיון גם לו הייתי יכול לפלות אחד אחד את כל ההנחות השגויות שאתה מניח. התעלמתי עד כה מהנטייה שלך לאזכר מדי פעם גרסאות פארודיות של טענות שונות שלי (ושל אחרים) שמפוזרות בעשרות דיונים באתר, ולהגחיך אותן ללא שום טיעון. אני חושב שההודעה האחרונה שברה אפילו אותי.
כבר אזכרת בעמוד הזה לספירתי ארבעה דיונים שונים שהשתתפתי בהם, ובכולם הצגת את עמדתי באופן שגוי. זו טקטיקת דיון עלובה ששוב ושוב מנסה להשתיק ביקורת מבלי לאפשר לבני שיחתך להגן על עמדתם. אתה סומך על היכולת שלך להתיש את קוראיך בהרעלת בארות וחזרה על אנשי קש, וסומך על זה שטועני הטענה המקורית לא יוכלו לקפוץ בכל כתבה לא קשורה כדי לנהל מחדש את אותה פטילפלצת עתיקה ולפרוט את כל הדרכים בהם אתה מציג באופן לא הגון את טענותיהם. אומר באופן אישי: אם יש לך טיעונים חדשים בדיונים שניהלתי על רטטוי, זוטרופוליס, או כל סרט אחר אתה מוזמן להציג אותם בכתבות הרלוונטיות. איפה שתהיה לי אפשרות לקרוא את הודעותיך, להבין למה אתה מתייחס ולהגיב להן. אם אין לך טענות חדשות, אתה מתבקש להמנע מלנסות ליצג את עמדתי, אפילו ללא הזכרת שם, ולהמנע מללמוד מעמדותי האישיות על איזו מגמה כלל עולמית שמשחיתה את הילדים התמימים. אתה באופן די ברור לא מדבר עם טיעונים אמיתיים שלי. תודה.
לא אמרתי שילדים הם לא מיניים ולא ציטתתי אותך בכלל
דיברתי על מגמות כוללות שראיתי באינטרנט באופן כללי מבלי להזכיר ספציפית דיונים איתך או עם אחרים בעין הדג (בדיונים בעין הדג על זוטרופוליס בכלל לא השתתפתי). כתבתי תגובה יותר מפורטת למטה שבה שאלתי איך בדיוק הסרטים של דיסני משקפים את השנים שבהן הם יצאו וגם פירטתי את דעותיי יותר בהרחבה אבל היא נמחקה ולא אושרה. אם התגובה הזאת תפורסם ויורשה גם לי להביע את דעתי, אשמח להבהיר שלא תקפתי אף אחד אישית, שלא הטרלתי או הרעלתי בארות או עיוותתי טיעונים של אף אחד וגם להתנצל אם באמת חשבת ככה (כי שוב – הייתה סיבה למה לא הזכרתי אותך או אף אחד אחר בשם המשתמש שלהם) אבל כל עוד הודעותיי מצונזרות לא אוכל להגיב לנושא עצמו.
אתה לא יכול להבהיר שלא עשית את הדברים האלה
אתה יכול להבהיר שלא התכוונת לעשות את הדברים האלה, אבל מה שעשית בפועל זה דבר שונה לחלוטין.
אני אנסה להתחיל מחדש וברגוע
למרות שגם אני כבר לא בטוח על מה אנחנו מתווכחים או האם אנחנו מתווכחים, כי הבנתי שיש הסכמה שאף אחד כאן לא בעד קריאה צרה של ״זאב=פדופיל״, ואני בוודאי שלא אמרתי ״שפן הלוח/מגיב ספציפי אחר בעין הדג עשה כך וכך״, למעשה זוהי מגמה שנתקלתי בה קודם כל באקדמיה ביתר שאת ו(כנראה?) שמשם גם הגיעה לכלל האינטרנט (וכל מי שמכיר מספיק את דעותיי יודע גם שאני מכיר במיניותם של בני אנוש בכל גיל.) את הקמפיין נגד אלימות במשפחה עם נסיכות הדיסני אני בכנות כבר לא זוכר איפה ראיתי, הוא היה בתפוצה רחבה גם בפייסבוק אבל הוא לא התחיל שם. הרבה מהתסכול שלי אבל הופנה כנגד הפשטנות של יוצרים קודם כל, שבסרטים טובים יותר (מי מפחד מהזאב הרע) ופחות (וודסמן) משתמשים בסימבוליזם השחוק של כיפה אדומה והזאב בלי להסביר אותם כי ״ידוע שככה זה״, וזה מביא לעצלנות ולקלישאות בכתיבה. מי כתב מה בכל דיון על סרטי אנימציה בעין הדג שברובם הגדול בכלל לא השתתפתי את זה גם אני לא זוכר וגם לא חיפשתי במיוחד. הנושא (או אחד מהם) שבו אנחנו עדיין חלוקים הוא, שאני לא רואה בסרטי דיסני תוצר מובהק של תקופתם, אלא עיבודים אוניברסליים לאגדות אוניברסליות, ולכן אשמח לשמוע מה, למשל, הופך את בת הים הקטנה לסרט אייטיז מובהק או את היפה החיה לסרט ניינטיז מובהק וזה הכול.
אני מעריך את המחווה, אבל לא.
מבחינתי התגובה שלך היא האחרונה בנושא הזה. אתה אמרת מה שיש לך להגיד, אנשים אמרו מה שיש להם להגיד. זהו.
בין היתר הזכרתי (ויותר מפעם אחת)
שהפרשנות "הזאב הוא פדופיל" היא קריאה שטחית לחלוטין שאינה מדברת עם פרשנויות אמתיות שהוצגו לסיפור הזה. לא שזה מפריע להמשיך לזרוק אפולוגטיקה בסגנון "אבל לפדופילים אין זנב".
אם שנינו בעצם מסכימים שזאת קריאה שטחית אולי בעצם לא הייתה סיבה לוויכוח מלכתחילה?
אבל גם פרשנות שאומרת ״כיפה אדומה זה סיפור על התבגרות מינית כי אדום=דם=וסת״ היא קריאה שטחית, אחרת היו מקריאים את הסיפור הזה לבנות מגיל 12 ולא מגיל שנתיים.
כל נסיון להפוך סיפור למשל
שניתן להמיר כל פרט ופרט בו בנמשל יחיד בלי ליצר שום דיסוננס עם המתואר ברובד הישיר היא קריאה שטחית. פרשנות שמזהה סמלים ארכיטיפיים ומציפה תכנים מסויימים שמרומזים בטקסט דורשת אופן אחר של ניתוח שאתה נכשל בו פעם אחר פעם.
אגב,
למיטב זכרוני הצייד הוא תוספת מאוחרת. הגרסאות המוקדמות יותר נגמרו באופן טראגי ללא הקתרזיס. כמובן שהכנסת דאוס-אקס-מאכינה כזה היא מתבקשת, וקל להסביר אותה בשינויים בערכי התקופה שהכתיבו סף רגישות שונה כלפי תכנים ראויים להצגה בפני ילדים (אותם שינויים שהביאו מראש להחלפת המפלצת האנושית בזאב קריקטורי שניתן לפתוח את בטנו ולמלאה אבנים מבלי שירגיש).
כל עוד זה זאב רגיל ולא זאב נחמה אפשר להיות רגועים.
מנחם פרי אגב מאוד בעד קריאות כאלה – הוא קורא להן עיקרון האימפריאליזם, כלומר כמו שבאימפריה כל הנתינים כפופים למלך כך גם בניתוח פרשני שמניח הנחת יסוד עיקרית אחת – כל או לפחות רוב הנושאים, הרעיונות המרכזיים והסמלים יהיו כפופים לאותו עיקרון. כן, אם מישהו היה מנסה לשכנע אותי שכל תיאור לבוש או מזג אוויר בחטא ועונשו או בגטסבי הגדול חייבים להתאים לגמרי לעיקרון אחד הייתי צוחק בביטול, אבל זה בסך הכול כיפה אדומה, האגדה הראשונה שכל אחד שמע. כמה דמויות וסמלים כבר יש בה? להערכתי פחות מעשר. אבל מכיוון שגם אתה וגם אני לא חוקרי ספרות, אלא רק מסתמכים על חיפושים בגוגל ובוויקיפדיה, הייתי מציע קודם כל להפריד בין ריבוי גרסאות לבין התפתחות אבולוציונית של נרטיב – כלומר, או שבכל מקום ובכל תרבות סיפרו את כיפה אדומה קצת אחרת על פי המוסכמות והערכים החברתיים שרצו לחנך להם ואולי אפילו סיפרו כמה גרסאות שונות של הסיפור באותו מקום ממש לאנשים מחתך גיל או ממעמד חברתי שונה, ואז צריך לבחור גרסה אחת אותה מנתחים; או שהסיפור התחיל בערך מגרסה אחת ואז עבר שינויים מתמידים ככל שסיפרו אותו שוב ושוב – פעמים אחדות הוא צונזר ורוכך, פעמים אחרות הוא הוקצן ונעשה יותר אפל וכדומה, אבל אז אנחנו כבר לא מדברים על אותו סיפור; במקסימום של המקסימום אנחנו מדברים כאן על גרסת האבטיפוס המאוד קדומה של הסיפור המוכר לנו היום, וכמו שסרטים וסדרות אנחנו שופטים לפי המוצר המוגמר ולא לפי הטיוטה או הרעיון הקדמוניים ביותר שהיוצרים הגו, ככה אי אפשר להמשיך את הדיון הזה. יש לך קישור לגרסה שכזאת, ובה מדובר על תקיפה מינית של ילדה קטנה, באופן גלוי ובלי סימבוליזם ליקנתרופי? אשמח לקרוא אותה ולהתייחס אליה בנפרד מהסיפור השגור היום. יש לך קישור לאתר או ספר או מראי מקום בהם ניתן לראות שהסיפור התחיל מנקודה א' (לדוגמה, פדופיליה נטו) ואת כל הדרך שהוא עבר עד 2018 (זאב נלעג ולא מזיק)? אני אשמח להתייחס גם לזה. אבל עד אז אנחנו פשוט מדברים על שתי (בעצם, הרבה יותר משתי) גרסאות שונות לארכיטיפ אחד, ולא על אותו הדבר; אז לפחות פה כדאי לעבור מן המופשט לפסים קצת יותר מעשיים.
אוקיי, טוב, בתגובה הזאת כבר הזדגגו לי העיניים
כל המתדיינים על כיפה אדומה מוכנים בבקשה להתכנס לטיעון המרכזי שלהם, או שנתחיל להעלות תמונות של ג'וני דפ ב"אל תוך היער"?
אל תגידו שלא הזהרתי
הזאב הרע
צחקתי. בכיתי.
(ל"ת)
לא, זה לא מה שאמרתי.
אמרתי שבגלל שיש שם דברים מסויימים שהם בעייתיים בעיני, אני אראה אותם לבנות שלי בגיל קצת יותר מבוגר מהגיל שבו הראו לי סרטים כאלה.
אני לא אראה להן סרט מתורגם בגיל 3-4, אלא אחכה שאראה איזשהי רמה של בשלות נפשית לנהל דיון על מה שאנחנו רואים (לא יודעת מתי זה יהיה כי עוד לא הגענו לשם, מנחשת סביבות גיל שש-שבע?)
גם את פרוזן בת השלוש פלוס שלי טרם ראתה, למרות שחברות שלה מזמזמות את השירים בלי הפסקה.
והסיבה היא כדי שאני אוכל להסביר להן שחלק מהדברים שם לא מתאימים לערכים של ימינו, או הערכים שאני מצפה שהן תנהגנה לפיהן.
איזה דברים יש שם שלא מתאימים לערכים של ימינו?
אבל אנחנו באמת חיים בעידן של שמרנות ליברלית אם סרטי נסיכות תמימים של דיסני כבר לא מתאימים לילדות בנות שלוש ואם כאשר מופיעים מסרים של אהבה ורומנטיקה על המסך צריך להסביר שהנסיך הוא בעצם סמל למשהו אחר, שחס וחלילה לא ייכנסו לילדה רעיונות למצוא בן זוג.
זהו, שפה ההבדל ביננו
עצם זה שאתה רואה חלק מהמסרים שם כמסרים של אהבה ורומנטיקה (לא כולם, אבל חלקם – היפיפיה הנרדמת מתבססת על זה שהנסיך מנשק מישהי שהוא לא מכיר כאשר היא ללא הכרה – האם זה אופי הרומנטיקה שאנחנו רוצים שהילדים יגדלו עליו?), בלי שום בעייתיות הנגזרת מאופי מערכת היחסים – זו הסיבה שבגללה אנחנו נאלץ להסכים שלא להסכים…
למה לא?
בסיפור הוא מנשק אותה כדי להעיר אותה ולהציל את הממלכה, לא בשביל לקבל טובות הנאה מיניות.
בכלל, הנסיך הוא אבירי וטוב מעצם מהותו והאהבה שלו טהורה ואמיתית ולכן הוא לא יכול לפגוע, כי הם נועדו מראש להיות ביחד ולכן מתאהבים ממבט ראשון.
אם כבר אני חושבת שהמסרים בסרטים, במיוחד אלה שקשורים למערכות יחסים יכולים ליצור ציפיות לא ראליות ממערכות יחסים במציאות.
את מסיימת בדבר והיפוכו
את טוענת שלא צריך לשפוט את הסרטים הנ"ל בעיניים של היום, בד בבד את טוענת שתעכבי את החשיפה של הבנות שלך לסרטים האלו, וזה הרי משום שצריך לתווך את המסרים שמופיעים בסרטים האלו, כלומר את כן שופטת אותם בעיניים של היום.
אני חושבת שהנוסטלגיה שקיימת אצלינו מעוררת משהו רגשי בקשר לסרטים האלו ולכן גורמת לנו לאהוב אותם גם כשרציונלית ברור לנו (בשיפוט עדכני) שיש בהם בעיות. אני לא חושבת שצריך למחוק מדפי ההסטוריה את יוצרי הסרטים האלו בגלל האשמות בעברות חברתיות נגד נשים/העולם. אני כן חושבת שאפשר לשפוט יצירה לחומרה בלי לצאת מפרופורציות ועם ההבנה שהיא מעידן אחר.
הא? איך זה דבר והיפוכו?
אני חושבת שאלו סרטים שהם טובים ברובם אך מכילים בתוכם מעט מסרים בעיתיים, ולכן לא אמנע את הסרטים הללו מהבנות שלי לחלוטין, אלא פשוט אחכה עד שהן תהיינה מספיק בוגרות כדי לנהל דיון של מה כן מתאים לערכים שאנחנו מדברים עליהן בבית, מה לא, ומה נתון לפרשנות (לא נראה לי הקטע של לוותר על עצמך בשביך נסיך, כן נראה לי הקטע שהנסיך הוא משל למשהו שהיא ממש רוצה – ובמקרים האלה לפעמים יש מקום להקריב משהו שחשוב לנו בשביל להשיג משהו שאנחנו רוצים, נניח…)
אני מבינה את הפרספקטיבה אבל לא מסכימה איתה
היא מרגישה כלואה ולא שייכת, ובהחלט תולה את כל התקוות שלה במישהו שיציל אותה.
כאן יש התפצלות בין סיפור המקור לסרט:
במקור היא מגיעה לבד אל מכשפת הים (הנייטרלית)
בסרט בהחלט המכשפה פונה אליה, אבל אפשר להסתכל על כך בתור אופורטוניסטיות של נצלן כלשהו שמציע לה פתרון. לקרוא לה פאסיבית, כשהיא מוכנה להקריב כמעט את כל מה שיש לה ולסכן את חייה כדי להפסיק להיות תקועה זו בעיני פרשנות לא נכונה לדעתי. אחרי שגילתה שיש לה אפשרות חדשה, היא חתמה על החוזה והיא קיבלה על עצמה את כל הסיכונים כדי לנסות להגשים את החלום שלה.
אמנם הנרטיב המרכזי הוא הפיכה לבת אנוש למען הנסיך, אבל כאן שוב אפשר להפריד בין הסיפור והסרט: בסיפור היא הולכת על זה בשביל הנסיך, בסרט היא מתאהבת בנסיך, אבל האגרנות גם מראה שהיא רוצה להגיע לקרקע בלי קשר לנסיך והשאיפות להגשמה עצמית היו שם קודם. אנחנו גם מקבלים יומיים (כן, נו, דיסני) של הכרות קצת יותר מעמיקה בינה לבין הנסיך.
יש משהו מאוד נכון ולכן מאוד מעורר הזדהות באופן שבו הסיטואציה שלה מתוארת. הפאסיביות שלה מאוד הגיונית בהתחשב בשינוי שאליו היא שואפת.
לא הייתי מציעה לאף בת לשאוף להיות אף נסיכת דיסני.
כן, נקודת ה"מעורר הזדהות" נראית לי קריטית להבדל בתפיסה בינינו
(ל"ת)
למה הפסיביות שלה הגיונית?
(ל"ת)
כי פאסיביות היא מאפיין הגיוני לאנשים מיואשים (שזו מדרגה או שתיים לפני דיכאון)
(ל"ת)
אגב "האמן הגדול מכולם"
אי-אז בינואר השנה, שילוב משעשע של פרסומת ב-YNET ביחד עם טקסט שמסביר מה הסרטון שבא אחריה הוביל אותי ללכוד את המסך הזה:
https://www.facebook.com/photo.php?fbid=10156924171797785&set=a.10151236961682785&type=3&permPage=1
אני ממש אוהבת את הפוסטרים האלה שלכם.
(ל"ת)