זה נגמר. אחרי שלוש שנים, המסע הארוך בא אל קיצו. תשאלו כל צופה מצוי במה עוסקת טרילוגית "ההוביט" והוא יגיד לכם: זה סיפור על ההוביט וקבוצת הגמדים, שיצאו אל ההר הבודד כדי להביס דרקון ולמצוא אוצר. ובכן, הסיפור הזה אכן מגיע אל סיומו, סיום הולם ומספק ומרשים מאוד. הוא מתרחש בעשר הדקות הראשונות של "ההוביט: קרב חמשת הצבאות", לפני כותרות הפתיחה.
אם הייתי מספר לי את זה לא הייתי מאמין, אז אני חוזר בשנית: סוף הסיפור – הרגע שהיה מהווה את שיא הסרט כולו, בעולם המקביל והיפה יותר שבו "ההוביט" הוא סרט אחד בלבד – מגיע כאן לפני שם הסרט. מבחינת עריכת תסריט זה אולי הדבר הכי מופרך, הכי שגוי, שראיתי אי פעם בסרט רציני. אתה לא סוגר את הקונפליקט הראשי של הטרילוגיה שלך לפני שאנשים הספיקו לכבות את הטלפונים שלהם! פשוט לא!
אבל זה קרה. ונשאלת השאלה, מה בעצם עושים עכשיו, ואיך מושכים על פני שעתיים וחצי סרט שנגמר לפני שהתחיל. ובכן, לעולם אל תזלזלו בכוחו של פיטר ג'קסון למשוך זמן. זוכרים את "שר הטבעות: שיבת המלך"? זוכרים את האופן שבו הסרט היה מצוין, הגיע לסיום מספק מאוד, ואז נמשך עוד איזה חצי שעה או משהו, כשכל רגע כבר חשבנו שאנחנו יכולים לצאת לשרותים, כי כמה זמן אפשר להתאפק, ובכל פעם מחדש הגיעה עוד סצינה, עוד תוספת, עוד סיום, שוב ושוב, כמו המשפט הזה, עד שככל שאהבנו את הסרט נאלצנו להודות שזה כבר היה לגמרי מוגזם ואפשר היה לחתוך הרבה קודם? אז "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" הוא פחות או יותר זה, לאורך סרט שלם. מה נשאר בסרט שנגמר לפני שהתחיל? פילר. ספין-אוף. סגירת קצוות שלא היו צריכים להיפרם מלכתחילה. ג'קסון מביא כמה דמויות שלא היו בסרט המקורי, ודוחף אותן לסרט רק כדי לעשות נעים לחובבי "שר הטבעות". וכשגם זה משאיר עוד שעתיים להרוג, הוא מתחיל את הקרב.
את הפגם הגדול ביותר ב"ההוביט" אתם כבר מכירים: לא היינו צריכים לראות את הסרט השלישי כדי לדעת את זה, וגם לא את הראשון. מהרגע שפיטר ג'קסון הודיע שספר הילדים הדק הזה יחולק לשלושה סרטים היה ברור שמשהו רקוב פה. זה היה רעיון גרוע לפני הסרט הראשון וזה נשאר רעיון גרוע.
ג'קסון הראה כבר, והראה היטב, שבכל הקשור לעיבוד למסך של יצירתו האפית של טולקין – אין כמוהו. אבל כשטולקין לא מספק מספיק חומר, ג'קסון נאלץ לאלתר ולהוסיף חומר משלו, והחומרים המקוריים שלו גנריים במקרה הטוב ומגוחכים במקרה הרע. הוא ממלא את הסרטים בדמויות לא מעניינות, שקיבלו כמה משפטים של איפיון שטחי. אם בסרטים הקודמים נורא התרגשתם מסיפור האהבה בין האלפית לגמד, או שהדבר שהחזיק אתכם על קצה הכסא הוא היריבות ארוכת השנים בין גמד מס' 11 לבין האורק בלאאארג או איך שקוראים לו – אתם הולכים ליהנות פה. כל עוד עלילות הפילר האלה, הכתובות באופן רשלני, מילאו את הפינות בין אבני העלילה הראשיות, אפשר היה לגחך קצת, לפהק קצת ולהמשיך הלאה לעיקר. אבל כאן הן העיקר. הן תופסות את כל הבמה, כי אין משהו אחר. הן והאקשן. המון המון אקשן גדול, גרנדיוזי, פומפוזי, בומבסטי, ספקטקולרי ודי משעמם.
בתור סרט בסדרה ששמה הוא "ההוביט", ההוביט שבסרט לא עושה כמעט כלום. הוא שחקן משנה שתפקידו בסרט כמעט חסר חשיבות. אבל החלק השני של שם הסרט – "קרב חמשת הצבאות" – דווקא מדויק לגמרי. רובו הגדול של הסרט הוא סצינת קרב אחת, בנויה שיא אחרי שיא אחרי שיא כמעט ללא הפסקה. פיטר ג'קסון, את זה אף אחד לא ייקח ממנו, יודע לביים קרבות. כל אחת מעשרות המיני-סצינות אקשן המרכיבות את קרב הענק עשויה היטב בפני עצמה, והרעיונות המעניינים והיצירתיות הכוריאוגרפית שנראים כאן היו יכולים להספיק לשנה שלמה של סטוריבורדים לסרטי אקשן הוליוודיים. הוא מנסה בכל פעם מחדש להתעלות על עצמו, להביא רגע עוד יותר גדול ועוד יותר מגניב. לגולאס (שלא הופיע בספר "ההוביט" בכלל, אבל זה לא מפריע לו לקבל כאן יותר זמן מסך מבילבו) עובד קשה מאוד כדי לנסות להתעלות על סצינת הממותה ב"שיבת המלך", הסצינות בכיכובו הופכות ליותר ויותר מוגזמות, עד הרגע שבו הופך להיות ברור שמקומן הנכון הוא בסרט מצויר של באגס באני.
כפי שניתן להבין,בקרב בסרט משתתפים לא צבא אחד ולא שניים. לא פשוט ליצור קרב ענק כזה ושנבין מה קורה, וג'קסון משתדל. הסרט מנסה לתת לנו להבין את מיקומם של כל הצבאות השונים, המורכבים כולם מיצורי אנימציה ממוחשבת, זה ביחס לזה, ומי בדיוק מוביל בכל רגע ובכמה נקודות. זה בעיקר גורם לסרט להיראות יותר מאי פעם כמו משחק "וורקראפט".
יש פה דברים טובים, באמת. כל המלחמות האלה של אלפים בגמדים באורקים בדרקונים הם באמת יפים. יש פה יצורי פנטזיה מצוינים שמונפשים טוב ומנסים להרוג זה את זה באנימציה מוצלחת. אבל ככל שהקרב יפה, הוא לא מעניין. ככה זה: סצינה ובה גמד אחד נלחם באורק אחד יכולה להיות הדבר הכי מלהיב בעולם, אם אנחנו יודעים מיהו הגמד ומיהו האורק ויש לנו קשר רגשי אליהם. 700 גמדים ו-3500 אלפים נלחמים בשש דיוויזיות של אורקים ושבעים טרולי הרים, בקרב באורך של שעתיים שמורכב מעשרות מיני-סצינות אקשן, קרבות אחד על אחד, זעקות מלחמה, הקרבה עצמית ואקרובטיקה – כל זה יכול, עובדה, להיות סתמי לחלוטין. יש פה בעיקר הרבה פיקסלים נלחמים זה בזה. אפקטים ופאתוס בלי שום דבר מאחוריהם.
"ההוביט: מסע בלתי צפוי" היה סרט בעייתי וארוך מדי, אבל היתה בו סצינת "חידות באפלה" הנפלאה, שכל מעריץ של "שר הטבעות" היה חייב לעצמו. "ההוביט: מפלתו של סמאוג" היה מרוח עוד יותר, אבל היה בו הדרקון, יצירה אדירה שחבל לפספס. "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" הוא המרוח מכולם, והפעם, למרות מאמציו העילאיים של ג'קסון וצוותו, אין אפילו רגע גדול אחד כזה שיצדיק את מריחת הזמן הזאת. אם אתם רק רוצים לראות יצורים ממוחשבים נלחמים ביצורים ממוחשבים אחרים במשך שעתיים וחצי, בלי להטריד את מחכם העמוס בדברים כמו דמויות מעניינות או הגיון פנימי, "ההוביט: קרב חמשת הצבאות" הוא הסרט בשבילכם. מצד שני, אתם יכולים באותה המידה לצפות ב"רובוטריקים".
פורסם במקור בוואלה
עם המשפט האחרון בביקורת גרמת לי לדמיין את מייקל ביי מעבד את טולקין למסך
זו ללא ספק תהיה תאונת-דרכים.
מהסוג שאי-אפשר לא להסתכל עליה.
שיאה לבאף הוא בילבו באגינס
מארק וולברג הוא גאנדלף, מייגן פוקס היא לגולאס.
אם הצלחת להשוות בין רובוטריקים להוביט כנראה שהסרט ממש גרוע...
שזה אישית מאכזב לסרט שציפיתי לן כל כך הרבה זמן…
לא טורח אפילו
טולקין היה איש של מילים, בלשן, ממציא שפות, חובב ומחייה מיתולגיה. אני לא מהמעריצים הגדולים שלו וגם לא צריך להיות כזה מעריץ בכדי להעריך אותו. ההוביט, כך אומרים, היה סיפור שטולקין סיפר לילדיו בהמשכים בזמן שהגה את שר הטבעות. הסיפורים שלו מונחים בעלילה, לא באקשן, שאותו הותיר לדמיון הקורא.
אני מנסה להבין למה צריך חמישה תסריטאים בכדי לכתוב סצנות אקשן מופרכות שבינן לבין הכתיבה של טולקין אין כלום, מעבר לפומפוזיות חסרת הכיסוי. אני בטוח שבעולם של טולקין הקרבות מכילים רגעים משעשעים ומעשי גבורה, אבל הם לא מעשי ראווה, לא כריאוגרפיה של משחקי מחשב, והם לא קרבות קוליסאום של "בוא נזרוק גזעים שונים להילחם זה בזה ונראה מה יקרה.
עודף תסריטאים זה אף פעם לא סימן טוב.
קרדיט לחמישה תסריטאים מקביל למודעה למכירת רכב שעבר ארבעה שיפוצים במנוע. זה לא גורם לך לחשוב שהמנוע במצב מצויין.
דווקא אני חשבתי שזה הסרט הכי סביר בסדרה.
הוא ללא ספק הכי קצר- שעתיים ו-25 דקות לעומת האחרים שהיו באורך של שעתיים -45 דקות. מדהים כמה עשרים דקות יכולות לשנות. בכל מקרה, לא הרגשתי ביותר מדי מריחת זמן. זה היה הרבה יותר טוב מהסרט השני וטיפה טוב יותר מהראשון.
בסך הכל נהנתי. לפחות כאן לא היו הרבה סצינות של פרידות, ואלה שכן היו נעשו בטוב טעם.
לי פייס בתור ת'רנדואיל אדיר. וכמובן שתאוריאל היא הנקודה החלשה של הסרט. אלוהים אדירים, למה…
הקומדיה הטובה של השנה
אני לא זוכרת מתי בפעם האחרונה צחקתי בסרט כ"כ הרבה.
לא היתה שום סיבה אמיתי להפוך את זה לשלושה סרטים, השני והשלישי היו צריכים להיות סרט אחד. בגלל המריחה המוגזמת (שאגב, דווקא הפריעה לי בסרט השני יותר מבשלישי), כל סצנה שהיתה דרמטית או בslow-mo או כאילו מרגשת – פשוט נראתה מגוחכת להפליא. אז ישבנו שעתיים וחצי בקולנוע, וצחקנו ממש.
אם לסכם את הסרט הזה במשפט אחד – זה הפאנפיקשן של פיטר ג'קסון. ובכנות, זה פאנפיקשן שכיף לראות, אם לא לוקחים אותו ברצינות. וגם סצינת הסיום מצוינת.
דווקא אהבתי
את הסרט וגם את הקודמים לו בסדרה ..
מזל שהם לא למדו את הטריק המסריח בשר הטבעות
כי אז הם היו מורחים את הטרילוגיה לתשעה (!) סרטים…
היה יכול להיות יותר גרוע
לפחות הם לא פיצלו את הסרט הזה לשניים בסוף!
תארו לכם מה היה קורה אם ג'קסון היה מעבד את משחקי הכס לקולנוע
הספר הראשון היה הופך לטרילוגיה, ומשם ג'קסון היה מתחיל להרחיב את העלילה
הסוף של הסרט הזה הוא טרילוגיית שר הטבעות.
(ל"ת)
את נכנסת לתגובה שמסומנת בספוילר-
ומביעה רוגז והפתעה כשאת קוראת שם ספוילר?
אני באמת צריכה להסביר?
הבוקר הוא לא היה מסומן כספוילר. הוא סומן כך אחרי שכתבתי את ההודעה הזו, אולי אפילו בזכותה. ג'יז.
אבל זה כתוב במפורש בספר..
אלוהים ישמור.
אוקיי, ניסיתי שלוש פעמים לנסח תגובה קוהרנטית, אבל אני פשוט המום.
תגיד לי שזו בדיחה.
טעיתי.
העיזים שמגיעים זה קטע מהסרט המורחב. לא נראה שהם מגיעים קודם בסרט הנוכחי. פיטר באמת יצא מצחיק בעריכה.
מאי באד.
אהה..... הקטע עם הדרקון זה בדיוק כמו בספר.
אז אני לא מבין מה הבעיה פה. למעשה, זאת עריכת תסריט נאמנה למדי למקור.
לא, היא לא. עלבון למקור. זו דעתי אחרי קריאת הספר בפעם המאה.
(ל"ת)
ואם אפשר, ולא קשה מדי, דברים שיהיו יותר מוצלחים מ-The Lovely Bones הנורא.
(ל"ת)
בניגוד לדעה של רבים, אני דווקא חיבבתי אותו.
(ל"ת)
מצטער על האיחור, אבל אני חייב לכתוב משהו
התולעים לא היו אמורים להלחם. הצבאות של האורקים, לא יכלו להגיע מהצד ההוא, ואזוג השתמש בתולעים כדי לחפור מנהרות עבורם (רואים בבירור את הגדודים יוצאים מתוך המנהרות שיצרו התולעים). אני גם חושב שיש לסרט הרבה בעיות, אבל ג'קסון במאי טוב מדי מכדי ליצור כזה חור בהגיון הפנימי של הסרט.
ורד פיש, פליז, אפילו שזאת כתבה ישנה (יחסית) תרשה לי, בסדר?
אני חושב שיש פה פספוס של המבקרים
או פספוס של פיטר ג׳קסון…
אני הייתי די פעור פה בסרט בגלל שהוא היה בנוי שונה ומוזר משאר הסרטים… אז רבים מדברים על מריחה ושיעמום אבל לא מדברים על חלק משמעותי וזה שלראשונה בסרטי שר הטבעות אז ג׳קסון בחר להעלים לחלוטין את כל המיסטיקה והקסם ולעשות עולם ריאליסטי לחלוטין עם צילום ומראה שנראה כמו כתבת חדשות… וזאת כדיי להעביר אמירה והקבלה למצב בעולם כיום… לדעתי הסרט ניסה להיות חתרני יותר ולהבהיר את חוסר משמעותו של הקרב וההתלקחות הקלה שלו… והמבקרים מדברים רק על השטחי ומה שעל פניו, אני חושב שזה סרט מטלטל בגלל שהוא מוציא אותך מחוקיות הסדרה , ואנשים מפרשים את זה כאכזבה ולהיפך זה היה עשוי מרענן ופתאום נקודת המבט של בילבו חיברה את הצופה עם נקודת המבט שלו… חבל שביקןרות חייבות להיות שבלוניות הרי לכל סרט בטרילוגיה כבר חיכו בפינה רק כדיי לקטול אותו… ובסרט השלישי זה בא לידי ביטוי עד כדיי עיוורות … יש הרבה מה להסתכל פנימה…
לא ג'קסון הוא בעל המסר המתוחכם-
אלא טולקין. ג'קסון פשוט פרש את המסר לאורך הרבה זמן. אני די חיבבתי את הסרט, אגב.
יותר טוב.
זאת אומרת, פחות גרוע.
כל הבלאגן העלילתי וחוסר האחידות באופי של הדמויות פחות או יותר עדיין כאן, אבל זה שהכל קורה במקום אחד – או כמעט רק במקום אחד – מושך את כל החוטים הפרומים הללו לפקעת אחת.
זה נמשך זמן קצוב וברור, זה קורה במרחב גיאוגרפי תחום, ובהתאם, זה מרגיש הרבה פחות מרוח. אם רק היו מורידים את כמות הפאתוס ומעלים את כמות הזמן שבה גאנדאלף מנקה את מקטרתו, אפילו הייתי מוכן להודות שהיה כאן איזה קתרזיס קטן. קתרזיסון בדרך להוביטון.
קתרזיסון זה נחמד
Just don't make it a Hobbit.
פיטר ג'קסון ומייקל ביי?
זו ההשוואה הראשונה שעלתה לכם בראש? כי ג'זס, זה כל כך לא לעניין. ההוביט החדש לא סרט מדהים: אני מסכים עם רוב הבעיות, הוא דל בעלילה, הדמויות שטוחות וחוץ מקרבות אין בו כלום, אבל רבאק, כשפיטר ג'קסון מביים קטע קרב מייקל ביי יכול רק להסתכל מלמטה (ממש למטה) ולראות איך באמת עושים את זה. פיטר ג'קסון הוא אדם שיודע איך לעשות קולנוע, והסרט הזה עם כל המגרעות שבו פשוט מרתק. הקרבות הממוחשבות כאן מרהיבות, מושקעות ויודעות איך להחזיק את הצופים במתח אין – סופי ועם חזות פנטסטית משגעת, הג'אנק של מייקל ביי פשוט משעמם, מבולגן ודוחה להחריד. מה גם, שלג'קסון עדיין יש את הנשמה והניצוץ הנוסטלגי של הגעגועים לארץ התיכונה, לפלך, לנופי הדשא והמקטרת של גנדלף, ואת זה אף קרב פיקסלים לא יהרוס. למייקל ביי יש בחורות עם מכנסונים ודגלי אמריקה. איזה השוואה מיותרת, בלשון עדינה.
ראיתי את הסרט רק אתמול אבל עצם זה שאני רוצה לראות אותו שוב זו סיבה טובה לחשוב שלמרות שהתאכזבתי קשות כן נהניתי. ואני גם חושב שלמרות שפיטר ג'קסון וחבר מרעיו קצת בגדו בטולקין ומעריציו, מכאן ועד להשוות אותו למייקל ביי זה כבר ממש מוגזם
בתום 144 הדקות האלו, עלתה אצלי בעיקר שאלה אחת - "למה?"
הנה ביקורת שכתבתי על "ההוביט: קרב חמשת הצבאות", או בשמו המקוצר "ההוביט 3", אך לפני כן הערה קטנה: השורות הבאות נכתבו על-ידי מעריץ מושבע, "פאנבוי" בלשון עגה. משמע, יש בהן מן ההתרעמות על הרחבת ספר קצרצר לכדי שלושה סרטים, לשם סחיטת כסף ממעריצים תמימים וניכר בהן הכעס על השמטת קטעים חשובים (ההארכת וגם החסרת?!) וחוסר נסיון אמיתי לקשור את כל המסופר לטרילוגיה המקורית – היא שר הטבעות. כמו כן, לאלו מביניכם החוששים מספוילרים: למרות שפרץ בקרבי רצון עז לשלבם בשורות אלו, לטובת הקוראים זה לא קרה (יש ספוילרים כלליים לסרט הקודם). לכן, אל לכם לחשוש. לא תדעו מה יעלה בגורל הגמדים וידידם בן המחצית עד אשר תצפו בסרט. סוף הערה.
245 עמודים.
שוב, 245 עמודים. זה אורכו של "ההוביט". ספר פנטזיה לילדים, מאת ג.ר.ר טולקין, שראה אור לראשונה בשנת 1937. שנתיים לפני שגנדאלף נולד. את מאתיים ארבעים וחמישה העמודים האלו, לקח בחור מגניב בשם פיטר ג'קסון וחילק לשלושה סרטים, באורך כולל של 8 שעות. שוב, שלושה סרטים. רק כדי לסבר את האוזן, "שר הטבעות", שאורכו 1184 עמודים (כמעט פי 5 משל "ההוביט"), עובד לקולנוע בצורה שהמילה "פנמולית" מורידה מערכה, לשלושה סרטים באורך כולל של 9 שעות. הפרש של 939 עמודים בין שני הספרים, שווה ערך לשעה הבדל באורכם הקולנועי. חשוד. לפי ההגיון החדש הזה של הבמאי, אם העיבוד הקולנועי ל"שר הטבעות" היה נעשה עכשיו, בימינו, היינו מקבלים כנראה 14 סרטים שונים. "שר הטבעות: עלייתו של הפרודו", "שר הטבעות: הצריח", "שר הטבעות הצריח השני", "שר הטבעות: גולום מתאחד עם הפריישס" וכיוצא באלו.
אמנם, סרטי "ההוביט" לא מבוססים רק הספר. כך לפחות גרס הבמאי, שבראיונות עמו, אמר כי סרטי הסדרה יתבססו גם על יצירות אחרות של טולקין, בהם: "הסילמריליון" ו"סיפורים שלא נשלמו". זהו, שזה לא בדיוק נכון. נלך שנתיים אחורה ונמצא רותם שמאמין ואוכל בתיאבון רב את הלוקש שהאכילו אותו חבורת פיטר ג'קסון וחבורותו ומגן על כל הסקפטיים ביחס לעתיד סדרת הסרטים הזו. היום, לעומת זאת, המצב שונה. לאחר צפייה בסרט האחרון בסדרה, מתחוור לא רק שכל קשר בינו לבין שתי היצירות המוזכרות למעלה תלוש עד לא קיים בהחלט, אלא שברוב חוצפתם בחרו תסריטאי הסרט האובר-גרנדיוזי הזה, לשנות את העלילה המקורית, להוסיף דמויות פרי מוחם ולקשר אותו ל"שר הטבעות" בצורה רופפת וחסרת מעוף.
"קרב חמשת הצבאות" מתחיל בדיוק היכן ש"מפלתו של סמאוג" נגמר. סמאוג עט אל עבר עיר האגם, כשבחזהו אש יוקדת המאיימת לשרוף את כל הנקרה בדרכו. הוא עדיין אדיר ומרשים להפליא לצפייה ויש לו את הקול של שרלוק עם דיסטורשן כבד עליו, אז בכלל מדובר במחזה מרהיב. אבל לא בסמאוג לבדו עסקינן, מה הוא סמאוג לעומת קרב עצום של עשרות-אלפי דמויות ממוחשבות, שאין להן שום קשר רגשי אל הצופים בהן? כאין וכאפס, הוא כלום. אם "מסע בלתי צפוי", עסק בין השאר, בדינמיקה קבוצתית והיווה אקספוזיציה, היכרות ויצירת חיבור עם הדמויות שהולכות ללוות אותנו במסע הזה ו"מפלתו של סמאוג" העמיק את הקשרים ועשה תמרונים מוצלחים בין זה לבין אקשן, רומנטיקה בשקל ולגולס – הסרט השלישי, כשמו כן הוא – קרב. בין חמישה צבאות. והוא לוקח את כל מה שבנו הסרטים הקודמים ודי זורק אותו לפח.
חבורת הגמדים לא מקבלת שום יחס, רובם מקבלים בערך דקת זמן מסך ולעומת הסרטים הקודמים, הפעם הם לא מצחיקים או מבדרים. חלקם אפילו לא מוציאים הגה מפיהם כל הסרט. בילבו, סטטי באופן בלתי נסלח וגנדאלף הוא פשוט גנדאלף, רק שבאופן תמוה הוא נראה הרבה יותר תשוש ומסכן מכפי שהוא נראה בסרטי "שר הטבעות". הדמויות בסרט לא זוכות לעומק וליחס לו הן ראויות. הקרב, הוא האירוע המרכזי כאן. מדובר בסרט שהאפקטים בו הם העיקר. אין לב, אין נשמה. הרגעים המרגשים, כנראה לא יצליחו לרגש באמת את אלו שלא קראו את הספר.
וכן, אומר את זה פאנבוי, שמודה בלב שלם ש"הארץ התיכונה" היא כמו בית שני עבורו. יש ב"הוביט 3", אקשן מצוין. לגולס הוא הפרימה בלרינה של העולם הבלט הגדוש באורקים, גמדים ואלפים, של פיטר ג'קסון. יש רגעים אפים, מלהיבים במיוחד, שגורמים להשמעות ציוצי "ווווווואו" אוטומטיים. יש כיף. הסרט הזה מהנה לצפייה והוא ללא ספק טוב. מי שראה את סרטי "ההוביט" הקודמים בוודאי ייהנה ממנו.
אך לצד כל אלו, יש גם לא מעט שטויות וניצול לא נכון של הזמן. לאחת מהן קוראים "אלפריד", שעצם כתיבת השם שלו עם י' אחרי ה-ר' זו שטות בפני עצמה. הסרט הזה לא נמרח, הוא עובר מהר בסך הכל. וכפי שהוא עובר, כך הוא גם נשכח. הדמויות הן לא דמויות, אלא כלים במלחמה. והמלחמה היא לא מלחמה, אלא תצוגת אפקטים מהמעלה הראשונה וקרב בין דמויות מפוקסלות שנלחמות זו בזו, לעולם לא ילהיב כמו הקרב על "נקרת הלם" או "מינאס טירית". זה פשוט לא זה.
הסוד של "שר הטבעות" טמון בכך שסרטיו עשו שילוב בכל מכל כל. יש בהם מתח ואקשן, לב ונשמה, דרמה ורומנטיקה. איכויות שאפילו סרטי ז'אנר מתקשים להביא למסך. הסרטים האלו לפני הכל עוסקים בדמויות, שמתמודדות עם גזר-דין מוות, עם גורל אכזר וידוע מראש. הולכות לקראתו וכנגד כל הסיכויים, בזכות התקווה אותה הם מגלים מחדש בדמם ועמוק בנפשם, מצליחות לנצח. מצליחות לשנות. מצליחות להביא לעתיד טוב יותר ולהילחם ברוע. המסרים של "שר הטבעות" חוצים גבולות, ולא, זה לא רק בגלל שמדובר בספר בעל אופי רציני יותר.
זה בגלל שפעם, לבמאי שהתחיל את הפרויקט העצום הזה בגיל 36 בלבד, הייתה הבנה בסיסית שהדמויות העגולות, הן מרכז הסיפור. הן שהופכות אותו למרגש. היום, צורת החשיבה כנראה השתנתה. כנראה שיש סברה שם בהוליווד שעולם שעסוק כל הזמן ב"שואו" ובהופעה, יהנה יותר מאפקטים ומלחמות בין אלפי יצורים שלא מכירים אלו את אלו והקהל לא מכיר אותן. כאילו שאין לנו בעולם מספיק מאלו גם כך. לפי החשיבה הזו, דמויות עגולות וסימפתיות ניתן לחפש במקרה הטוב, בתוכניות ריאליטי. הן גם תמיד יבואו עם איזה סיפור מרגש ובכלל לא זול מהבית.
"ההוביט: קרב חמשת הצבאות" הוא בסופו של דבר סרט נחמד מאוד. אך, נחמד מאוד זה לא מספיק. אפיות היא לא מילה גסה כאן ואפקטים, כמובן יש. ת'ורין אוקנשילד, המלך, מספק כמה מהרגעים היפים ביצירה ובילבו עדיין סימפתי, על אף היותו סטטי מאוד. הארץ התיכונה עודנה מדהימה ביופיה והכל נראה מאוד מוכר ונעים לביקור. למרות זאת, שאר הדמויות, חוץ מת'ורין ובילבו, משמשות על תקן פלקט בלבד וחיבור אמיתי וקרוב אליהן לא נוצר. דמויות שהוצגו בסרטים הקודמים הן חסרות משמעות בזה וקווי עלילה שהחלו אז, נראים כאן סתמיים. אם רק היו יודעים יוצרי סרטים להעריך את את החמימות והתענוג שבצפייה בדמויות חיות ומלאות רבדים, על פני ההרגשה הזולה (תלוי את מי שואלים) והמוכרת של צפייה באפקטים, יכול היה זה להיות עולם טוב יותר. ובעולם טוב יותר, "ההוביט" זוכה לסרט אחד. מקסימום שניים – שעושים שימוש גם בחומרים מיצירותיו האחרות של טולקין וגם מתקשרים באופן מכובד יותר ל"שר הטבעות".
היה נחמד מאד, אך הצפייה בתלת מימד היתה גרועה!
למה לכל הרוחות ההקרנה כל כך כהה? אולי זה לא המקום להתלונן, אבל רבאק, בסינימה סיטי החדש בירושלים המסך או המשקפיים כל כך כהים – עד שבמקום סרט מלא צבעים ונופים מהממים, אתם מקבלים סרט בגוונים אפלים של טים ברטון. וזה רע.
אותו הסיפור היה גם כשצפינו ב"דרקון הראשון שלי". זה פשוט הורס את הסרט ועושה כאב ראש נוראי.
אבל הסרט היה חביב, ואני מסכימה שלא ראינו מספיק מבילבו. מרטין פרימן כזה מותק – והוא אחד מהליהוקים הכי מבריקים אי פעם.
וציון לשבח לגמד דיין, שהיה באמת מצחיק:)
ממש סרט נורא. חיכיתי לו שנה והתבעסתי
(ל"ת)
ננסה שוב בגרסא מקוצרת כי צונזרתי. (או לחילופין לחצתי על ביטול, לא בטוח)
סרט מתוח כמו מסטיק ומלא בקלישאות עד שבא להקיא. אם מוסיפים על זה את העונש של חצי שעה פרסומות על קולה, שעונים, בנקים ומכוניות, ועוד הפסקה בסצינת השיא, הגענו בקלות לשלוש שעות של סבל. תחכו לדיוידי, שם אפשר לזפזפ באמצע.
מה זה דיוידי?
(ל"ת)
מין דיסק כזה שאנשים שיחקו איתו מסירות לפני שהומצא האינטרנט
(ל"ת)
זה מהתקופה שאנשים
חשבו שמותר ואף רצוי לשלם על התרבות שהם צורכים, ועל העבודה הרבה שהשקיעו אלה שיצרו אותה.
ועזרו לזקנות לחצות את הכביש ותרמו לעניים
זה לא שאני לא מסכים עם הביקורת הלא כל כך סמויה שאתה מביע, אבל סביר להניח שהסיבה שאנשים רבים שילמו על סרטי DVD היא לא שפעם אנשים היו ערכיים יותר אלא שאופציית ההורדות עדיין לא הייתה זמינה וצריבות הדיסקים היו אולי נפוצות, אך עדיין פחות קלות וזמינות מהורדות כיום.
שים לב לתגובה אליה הגבתי
לי היא לא נשמעה כמו שאלה תמימה וכנה, אלא כמו מן עקיצה כזאת שמשמעותה "מה זה דיוידי ומי אלה הפראיירים שעדיין קונים אותו" . והתשובה שלי היתה בהתאם. הזקנות מהכביש שלך לא קשורות לעניין.
הזקנות מהכביש שלי מקושרות להרבה יותר ממה שאתה חושב
מי אתה חושב באמת אחראי על הפריצה לסוני?![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל קיבלתי, ואני לוקח בחזרה את התגובה שלי ומרסן את הזקנות מהכביש שלי.
רק מילה על המסר
עלול להיחשב כספויילר. אני מצאתי את זה מאוד מצחיק שמטיפים לנו נגד תאוות בצע אחרי מה שהם עשו לספר המסכן הזה בשביל עוד כמה מיליוני דולרים
שווה לומר בהקשר הזה, שהיכלי הזהב של ארבור לא צולמו על סט כלשהו ולא על מסך ירוק.
אלא בבית של פיטר ג'קסון.
לדעתי סרט מיותר אך מהנה וממש לא נאמן למקור
כבר רשמתי ביקורת בדף הסרט
רק כדי להוסיף גם פה הערה- לא לחובבי טולקין.
הסרט מרוח ולא נאמן למקור
ההוביט לא מוצג כדמות חשובה בסרט. הוא היה ממש חשוב בהוצאת הגמדים מהברוך אליו דחפו עצמן.
הגמדים לא מתוארים נכון בכלל
האנשים לא מתוארים נכון בכלל
הקרב לא מתואר נכון
ועלילות המשנה די מיותרות
אבל הסרט מהנה למדי אם לא חושבים על הספר ועל העובדה שחירבנו אותו על ידי חלוקתו ליותר מדי חלקים.
בעייני יותר מדי ביקורות מהללות את הקרב ואיני מבינה מדוע,
הצדקה פסיכולוגית עצמית על קניית הכרטיס+חנייה+קולה+פופקורן?
הקרב היה גרוע ונראה כמו משחק מחשב עם חלקים משעממים.
רק האלפים הין מ-ד-הימים
לא ראית עיזים מטפסות על הרים במציאות, נכון?
(ל"ת)
לא, הוא כנראה לא ראה.
גם אם זה לא היה מציאותי
למה בעולם שיש בו הוביטים ואורקים ו
" rel="nofollow">אחד האיילים של סנטה קלאוס לא יכולה להיות גם ספיידר-עז?
ובן דודו של תורין רכב על יצור כלאים של צב וחזיר בר
כמובן שהעולם לא אמור להיות מציאותי, אך עדיין אמור להיות הגיון בסיסי באנטומיה של היצורים שלו גם אם הם דמיוניים.
האורקים נלחמים כמו שאני מצפה מיצורים דמויי אדם מלאים בבוץ וריר,
האנטים אכן מתפקדים כמו עצים עם מערכת בינה ושרירים,
והטרולים כמו יצורים אדירי מימדים שמשום מה התברכו אבולציונית בגוף אדיר מימדים ובמוח בדיוק הפוך.
אבל תנועת העיזים בסרט הזה הייתה כל כך מופרכת, שהיה נדמה או שיש להם כנפיים קטנות ומזעריות שאף אחד לא מצליח להבחין בהן ולכן הם מצליחים לקפוץ כל כך גבוה ויציב, או שתורין וחבריו מזריקים להם סטרואידים באופן קבוע. כי אני לא רואה איך חיה דמויות עז מסוגלת לעשות את הדברים האלה במציאות.
.
.
אוף טופיק תופעת העזים על הצוקים אכן מרתקת, הייתה לי מוכרת אך לא בקיצון הזה תודה על התמונות דורון
זה לא היה פשוט חזיר עם שריון?
(ל"ת)
עזים הן באג במאטריקס
גם הקטע שלהן עם לצרוח לא ברור
לא, אבל ראיתי פיל שיודע לעוף
(ל"ת)
ואני, ציפור רבת יופי!
(ל"ת)
לא רואים עליך.
אבל אני מכיר רופא שיכול לטפל בזה.
צפיה נוספת בסרט גרמה לי לאהוב אותו עוד פחות. יא איזה מאכזב
הרגשתי צורך עז לעשות פאסט פורוורד לפחות חצי מהזמן.
אאוצ'
כל סרט היה עוד התדרדרות עד הטראח הסופי.
איזה סיום נורא לשר הטבעות המדהים
איזו החרבה של הספר. נורא.
מאוחר מדי להצביע ? לדעתי הסרט המאכזב של השנה
אז סוף סוף ראיתי את הסרט ב-HFR (או סרט כלשהו ב-HFR, אם להיות מדויק), וזה היה
סיוט!
אלוהים אדירים!
זה אמור להיות עתיד הקולנוע?! אם כן זה לא עתיד שאני רוצה לקחת בו חלק.
10 דקות הספיקו לי לפני שחטפתי כאב ראש נוראי, אולקוס, כאבים כרונים בעיניים ורצון עז להקיא. אני לא רוצה לראות יותר סרטים בפורמט המסויט הזה. אני בא לקולנוע להנות לא כדי לקבל סחרחורת רק מלראות כמה דמויות יורדות במדרגות.
גם אני סבלתי בסרט הראשון מהHFR
כאב ראש רציני ועיניים יבשות וצורבות. גם מתלת מימד אני לא מאוד נהנית, בעיקר כי אני מרכיבה משקפים, ומה לעשות, משקפי תלת מימד על משקפי ראיה זה לא נוח. אבל הHFR היה ממש לא נעים פיזית.
את הסרטים הבאים ראיתי בדו מימד, מה שבטוח.
הכל יחסי
ובכן, דאם. כתב אחד לקח 54 ספרים שיצאו החל משנת 2000 ושעל פיהם נעשו סרטים, והשווה בין אורך הסרט לאורך הספר (אורך הספרים משתנה בין מהדורות, במקרה זה נבדקו המהדורות הנמכרות ביותר של הספרים ב"אמאזון").
"ההוביט: קרב חמש הצבאות" מבוסס על 72 עמודים מהספר ואורכו 144 דקות. מה זה אומר? שעל כל עמוד בספר יש שתי דקות קולנועיות! גם בסרט הראשון, "מסע בלתי צפוי" יש מספר קרוב – 1.69 דקות לכל עמוד. הסרט השני עומד על 1.33 דקות.
אחריהם, כל הספרים ברשימה הם פחות מדקה לעמוד. "שני הצריחים", למשל, הוא ספר של 352 עמודים שעובד ל 179 דקות קולנועיות – כחצי דקה לכל עמוד. במקום האחרון ברשימה נמצא סרט ה"זהות" השלישי (לא זוכר איזו אחת מהן), שהוא 752 עמודים שעובדו ל 115 דקות – כ 9 שניות של סרט לכל עמוד.
אני חושד שזה רק בגלל
שהוא לא לקח בחשבון סרטים כמו "חתול תעלול", "הלורקס" או "גשם של פלאפל".
וארץ יצורי הפרא, אל תשכח
(ל"ת)
מסכים אם הביקורת
ממש אהבתי את האפקטים והאקשן בסרט הזה…. חבל שלא משהו אחר
זהו סרט השנה שלי
כן כן אפשר לומר שהוא מרוח אבל…
זה האקשן הכי יפהפה הדמויות מוצלחות ורגעים מרגשים אז:
תודה לך פיטר ג'קסון על שישה סרטים יפהפים.
גרמת לכולנו לזכור לעד את ארגורן ופרודו,תורין ובליבו וכמובן גנדלאף.
[ושלא נשכח את גימלי,לגולס ושנים-עשר גמדים(את תורין כבר אמרנו)]
תודה על נופים יפהפיים(אפילו עם רובם מסך כחול)
תודה על סצנות אקשן לא נשכחות.
וזהו זה כל מה שיש לי לומר…
אז מישהו לקח וערך את שלושת הסרטים..
ראיתי את השלישי וחזרתי עם תחושת אכזבה מהמריחה האינסופית והקלישאות ובדיוק ראיתי ברדיט שמישהו ערך את שלושת הסרטים לסרט אחד בן 4.5 שעות והוא פירט בדיוק מה הוא הוריד ולמה פה:
https://tolkieneditor.wordpress.com
את הסרט הערוך ניתן להשיג במקומות הרגילים.
טרם ישבתי לראות אבל אני מלא ציפייה – מצד אחד הסרטים החיו את העולם של טולקין בדיוק כפי שדימיינתי אותו, מצד שני, סרטי ההוביט היו ארוכים מייגעים.
עריכה טובה של מעריץ עשוייה לתת את השילוב המנצח מבחינתי ולתת לי את הגרסא הסופית.
הוא הוריד את כל הפרולוג עם בילבו הזקן,
ולכן הסרט הערוך הזה מתחיל ישר עם הכתובית "60 שנה לפני". בשלב הזה נשברתי.
תיאור של הסרט הזה
דרקון. דרקון מת. שעמום. שעמום. שעמום. סופר שעמום. סופר שעמום. סופרקליפרג'ליסקיאקספיאלידושס שעמום. אקשן חלול. אקשן אדיר וחלול. אפקטים אדירים וחלולים. עוד אקשן ואפקטים חלולים ואדירים. כמה דמויות שמתות שלא אכפת לך מהם. סוף (באמת אפשר לקרוא לזה סוף או שיש עוד המשך? כי זה לא סוגר את העלילה כל כך יפה. לפחות הוא לא נמרח על שמונה סופים שונים .שיעול שיעול שיבת המלך שיעול שיעול.).
בקיצר, שמח שלא ראיתי את הזבל הזה בקולנוע.
Trollin' Thorin
הדבר הזה יותר טוב מהסרט עצמו (אין ספוילרים).
עכשיו צריך למצוא מישהו שיוכל לערוך את כל השלושה לסרט אחד
(ל"ת)
עשו כבר.
https://tolkieneditor.wordpress.com/