יכול מאוד להיות שאתם לא זוכרים, אבל לפני כמה שנים יצא סרט בשם "היטמן", המבוסס, בערך, על סדרת משחקי המחשב באותו שם. הוא היה גרוע מאוד. ולכן, על פי הגיון בריא, היה צריך לא לעשות סרטים כאלה יותר. ועל פי ההגיון ההוליוודי, זה רק אומר שהסרט הבא בסדרה צריך להיות לא המשך, אלא ריבוט. אז עכשיו יש עוד סרט שקוראים לו "היטמן", שהוא לא המשך של הסרט קודם אלא סיפור חדש לחלוטין. "היטמן: סוכן 47" החדש יכול להתגאות בהישג מרשים אחד: הוא מצליח לגרום ל"היטמן" הקודם להיראות, בהשווואה, כמו סרט טוב. לא פשוט.
סיכום עלילה של סרטי אקשן, לעתים קרובות, הוא עניין חסר תוחלת, כי מה זה כבר משנה. אפילו אם לסרט יש עלילה סוחפת ומרתקת, בקריאה זה תמיד יהיה "א' מנסה לחסל את ב' כי הוא הרג את ש' ואז כולם יורים זה בזה". זה בהחלט נכון גם כאן; יש פה אנשים שיורים באנשים אחרים. מעבר לזה, קצת קשה להבין, ולמי יש כח להתאמץ בכלל. ליוצרי הסרט כנראה שלא. 47 הוא סוכן, אדם ששופר גנטית, והוא עובד ברשות… משהו, ומנסה לעצור ארגון מרושע בשם הסינדיקט (ישר מ"משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים") שרוצה לייצר עוד סוכנים כמוהו. עד כאן זה די מובן. אבל מהרגע הראשון נמצאת בתמונה גם אישה, קטיה (האנה וור). היא מתחבאת ממישהו ומחפשת איזה איש. ואז מתברר לה שהאיש היא מחפשת הוא בעצם אבא שלה. כל אותו זמן הסינדיקט מחפש את קטיה כדי למצוא את אבא שלה: הם חושבים שהיא יודעת איפה הוא, למרות שהיא לא. אבל אז פתאום היא כן יודעת איפה הוא. למה היא חיפשה אותו לפני שהיא ידעה שהוא אבא שלה? ממה היא התחבאה כשהיא לא ידעה שמישהו רודף אחריה? הסרט לא טורח לענות על השאלות האלה. התשובה כנראה נמצאת איפשהו בין השכתוב התשיעי והעשירי של התסריט. יכול להיות שפעם כל העסק הזה היה הגיוני. בסרט הזה, העלילה היא לא יותר ולא פחות מבולשיט לא קוהרנטי.
אחרי קטיה רודף גם 47 (רופרט פרנד), שאותו הסרט מנסה להציג בהתחלה כנבל, כאילו שלא ידענו שהסרט הוא עליו – הרי זה לא שהסרט נקרא על שמו והוא הדמות היחידה בכל הפוסטרים או משהו. 47, בכל הגירסאות שלו, תמיד היה אדם חסר-רגש, אבל הדרך שבה פרנד בוחר לגלם אותו היא הבעה קבועה (ומוצדקת) של שיעמום.
ושוב אותו פזמון חוזר שנמאס לי כבר לכתוב ועוד יותר נמאס לי לראות: למרות כל זה, הסרט היה יכול להצדיק את הצפיה בו אילו רק היה בו אקשן טוב, ושוב עולה המנגינה: האקשן פשוט רע. זה פשוט ממשיך לקרות: סרטי אקשן מופקדים בידי במאים שאין להם מושג איך לצלם, לביים ולערוך אקשן. לראות פיצוצים ואנשים יורים באקדח זה משעמם. כדי להפוך את זה למעניין צריך להבין מי יורה במי ואיפה הם עומדים זה ביחס לזה. זה נשמע כל כך בסיסי ומובן מאליו, אבל כל כך הרבה סרטים פשוט לא מבינים את הקטע הזה. אנחנו רואים איש אחד יורה, אנחנו רואים איש אחר יורה, אנחנו רואים איש אחד נופל, ואין שום דרך לדעת מי ירה במי ובאיזה הקשר. למרבה הצער כנראה שיש גרעין קשה של צופים שלהם באמת לא אכפת מה בדיוק קורה כל עוד יש על המסך אנשים שיורים, אחרת הבעיה הזאת היתה כבר נפתרת. "היטמן: סוכן 47" לא יוצא דופן מהבחינה הזאת: יש פה סצינות אקשן שהיו כנראה יכולות להיות יפות אילו הן היו ערוכות כך שהיה אפשר להבין מה קורה בהן. בכל זאת, הוא מציע כמה שיאים של עריכה כושלת: למשל, כשבאמצע סצינת אקשן מרובת משתתפים אנחנו רואים את 47 פורש ידיו ויורה בעת ובעונה אחת לימין ולשמאל – וזהו. הסרט לא טורח להראות לנו במי הוא ירה או האם הוא פגע. אפשר להניח שהיו שם אנשים רעים כלשהם, ושעכשיו הם מתים, אבל ככל הידוע לי, ייתכן שהוא פשוט לא אהב את עיצוב הפנים של החדר והחליט לחסל את הקירות. ולא, אם מראים את זה בהילוך איטי זה לא הופך את העסק למגניב יותר. זה רק הופך אותו לאיטי יותר.
"היטמן: סוכן 47" הוא קישקוש שיש לו צורה כללית של סרט אקשן. העובדה שיש לזה שם של משחק מחשב ושיש בזה אנשים עם אקדחים היא לא סיבה לראות את זה.
פורסם במקור בוואלה
כחובב של המשחקים,
מה שהכי מבאס אותי בסרט הזה (כלומר, בטריילר – אין מצב שאני אשחית עליו את זמני) זה העובדה שהוא מפספס לגמרי ולחלוטין את רוח המשחק. היטמן זה משחק שעוסק בהתגנבות, בחיסולים שקטים, במבצעים שנחשבים לטובים יותר ככל שהם עברו חלק יותר. השחקן מקבל ציון גבוה יותר ותמריצים להיות שקט, לתפוס כמה שפחות תשומת לב, להשאיר מינימום חותם על הסביבה. זאת הגדולה של המשחק, זה הייחוד שלו, זאת הסיבה שהוא זכור לטובה ומחזיק כבר עשור וחצי מול משחקים עם אקשן הרבה יותר מרשים.
הסרט הזה… פיו פיו פיו בום בום בום. דיכאון.
אולי בגלל זה יותר מתאים לעשות סדרת כבלים סטייל דקסטר כעיבוד למשחק
זה יעבוד יותר טוב בפורמט הזה, בטלוויזיה יש פחות עקשנות על ללכת על גרנדיוזיות ולכן יהיה אפשר יותר לשמור על רוח המשחקים.
אבל אז הוא לא יהיה מתאים לילדים קטנים והיפראקטיבים
ואז לא יהיה מי שידרוש מההורים שלו לבזבז שוב ושוב את הכסף על עוד ריפ-אוף מחורבן!
לא נראה לי שכדאי להפוך את היטמן לסדרת קבלים
העלילה לא כזאת טובה. נראה לי שסרט שוד-התנקשות יתאים יותר למותג.
לגבי המשחק של רופרט פרנד, לפי הטריילרים והביקורות האחרות הוא מתאים בדיוק להיטמן. אגב, שמעתי איפשהו שפאול ווקר ממהיר ועצבני היה אמור לשחק את היטמן בהתחלה.
וקיבלתי כרטיסים בחינם מ-IGN IL (הם עשו תחרות שה-15 תגובות שכותבות את התגובה עם הדרך הכי מצחיקהו יצירתית להרוג מטרה יקבלו זוג כרטיסים לסרט), אז אני מניח שאני חייב ללכת אליו…
לא רק זה
כך גם ניתן יהיה לכסות מספר רב יותר של התנקשויות ומבצעים,ולהציג את הסיפור מאחורי המשחק לעומק.
רעיון טוב,נקווה שמפיק סדרות אמריקני גולש בעין הדג
נשמע כמו רעיון מצויין
אם היו יוצרים סדרה הייתי רואה אותה, בסה"כ כמה ריבוטים אפשר לעשות. אם יעשו אותה נכון סדרה באמת יכולה לתפוס
זה גם מתאים למבנה המשחק
כל שלב הוא פעולת איסוף מודיעין ואז התנקשות במטרה או מטרות ספציפיות. זה יושב בדיוק על פורמט של סדרה עם Assassination of the week.
צריך להיות כלל כזה, שכל מי שרוצה לעשות אקשן אקדחים צופה קודם בלירות כדי להרוג.
פשוט כדי להבין מה אפשר לעשות ואיך.
אם כבר מישהו שיודע לבצע אקשן זה ג׳קי צ׳אן
https://youtu.be/Z1PCtIaM_GQ
בסרטון הזה מסבירים איך עובד השילוב בין קומדיה לאקשן אצל ג׳קי צ׳אן
אחד הדברים שנאמרו הוא שפעולה ותגובה נמצאים אצלו באותו הפריים ולכן זה נותן תחושה של מישהו יורה ומישהו נפגע ולא כמו פה
עוד דוגמא יש גם בטריילר של דדפול, שהוא יורה כדור אחד שעובר דרך שלושה אנשים ומאחר שהכל באותו פריים זה מצחיק ויש תחושה של אקשן עם נפגעים
אם כבר מישהו שיודע לבצע אקשן זה ג׳קי צ׳אן
https://youtu.be/Z1PCtIaM_GQ
בסרטון הזה מסבירים איך עובד השילוב בין קומדיה לאקשן אצל ג׳קי צ׳אן
אחד הדברים שנאמרו הוא שפעולה ותגובה נמצאים אצלו באותו הפריים ולכן זה נותן תחושה של מישהו יורה ומישהו נפגע ולא כמו פה
עוד דוגמא יש גם בטריילר של דדפול, שהוא יורה כדור אחד שעובר דרך שלושה אנשים ומאחר שהכל באותו פריים זה מצחיק ויש תחושה של אקשן עם נפגעים
דווקא בסדר.
יש לי עליו בערך אותה דעה כמו על סרט "היטמן" הקודם – בסדר. לא משהו מיוחד, אבל גם לא רע. לא משהו שמצדיק בזבוז כסף, אבל לא הייתי מזהיר אנשים מצפייה או משהו. סרט לראות בלילה, כשאין מה לעשות.
רק שני דברים שצרמו לי:
1. סצינת החקירה. לא רק שהיא הייתה ממש דבילית (מי טוען רובה בחדר חקירות?!), גם היה בה ריפ-אוף חסר בושה של שורה מעולה מ"השומרים".
2. באחד הקטעים בו 47 נלחם בזכארי קווינטו, יש שוט אחד שבו בבירור רואים את הפעלולן של זכארי קווינטו. זה פשוט הצחיק אותי.
הסצנה האהובה עליי בסרט:
האדיש עם האקדחים שעושים בום בום והיצור חסר האופי והמטרה אך בעל מלאי הדמעות הבלתי מוגבל עומדים במעלית ומחכים לעוד קרב בו האדיש יוכל לתת לשק הדמעות החידתי שלצידו אקדח, כדי שיוכלו שניהם ביחד להנות מבילוי (המילה הבאה הנה ספוילר למי שאיך שהוא רוצה לראות את הסרט הזה) משפחתי (תם הספוילר. מהפכני.) משותף של יריה באנשים אקראיים תוך כדי יצירת רעשי בום בום וקולות התלהבות מוגזמים מקהל הילדים הנכים רגשית של סינמה סיטי ראשון לציון.
בזמן שהם עומדים במעלית, 47 מסתכל באדישות (אדישות היא שם המשחק) על הצג שמראה באיזו קומה המעלית נמצאת כרגע, והדמות הנשית האקראית שלצידו מסדרת את השיער. אם כבר בום בום אז לפחות שיהיה בסטייל.
זו הייתה הסצנה הכי טובה בסרט. באמת. היא הייתה חביבה. מטופשת, אבל חביבה. וזהו בעצם הבעיה בסרט הזה. הייתה רק סצנה מטופשת וחביבה אחת.
יש סרטים גרועים, שאתה עדיין נהנה לצפות בהם. אמנם גרוע, אבל לפחות בצורה משעשעת.
"היטמן- סוכן 47" הוא מהסוג הגרוע ביותר של סרטים. הוא אפילו לא מספיק גרוע כדי שזה יהיה מצחיק.
נכון,
ומשהו מעניין בזה: הסצינה הזאת הזכירה לי מיד את סצינת המעלית מ"צבי הנינג'ה", שגם היא, בהפרש עצום, הסצינה הטובה ביותר בסרט גרוע מאוד. הרעיון הוא זהה: הדמויות הסופר-קשוחות או משהו נמצאות במעלית, אז במשך כמה רגעים אין להם שום דבר לעשות, אז הם מעסיקים את עצמם באופן "אנושי" יותר. אז זה אומר ש-א. גם את הרגע הטוב הכמעט יחיד בו הסרט הזה גנב מסרט אחר, ו-ב. יותר סרטים גרועים צריכים לכלול סצינות במעליות.
יותר טוב
צריכים לעשות סרט גרוע שכולו במעלית ככה הוא לא יהיה גרוע :)
יש, קוראים לו Devil
והוא בכל זאת גרוע.
על מה הסרט ?
(ל"ת)
מעלית אחת, חמישה אנשים, אחד מהם הוא השטן.
(ל"ת)
כנראה הדבר הכי טוב שייצא מהסרט הזה:
יאצי (Zero Punctuation) מעביר ביקורת על הפוסטר של היטמן – סוכן 47.
לא הייתי מתנגד לראות סרט שלם של היטמן שהיה נראה ככה!