מימין: אלפרד היצ'קוק. משמאל: אנתוני הופקינס. מלבד העובדה שאמנות התאורה הנכונה אבדה במהלך ארבעים השנה האחרונות (אלא אם כן צלמי התמונה החדשה יותר הרגישו שהעורף של הופקינס הוא החלק החשוב ביותר בתמונה) – זה חיקוי לא רע, ועדיין, הופקינס לא נראה כמו היצ'קוק. רק היצ'קוק נראה כמו היצ'קוק.
הופקינס לא סתם התחפש להיצ'קוק, הוא עשה את זה לרגל הסרט "היצ'קוק" שבו הלן מירן מגלמת את אשתו וסקרלט ג'והנסן מגלמת את ג'נט לי (ושוב, היא לא ממש דומה לה, אבל אני לא עומד להתלונן). זהירות, ספוילרים ל"פסיכו"!
היה נדמה שסרט פנים-הוליוודי כזה, שיוצא בזמן לקראת עונת האוסקרים, היה אמור לעורר יותר רעש. כוכבי הווה שמגלמים כוכבי עבר הם אחד המתכונים הבטוחים ביותר למועמדות לאוסקר (תשאלו את מישל וויליאמס). אבל "היצ'קוק" מגיע די בשקט. אולי זה אומר שהוא פשוט לא כל כך טוב. אולי הוא עוד יפתיע.
הלן גונבת את הטריילר וסקרלט נראת יותר מידי כמו סקרלט
(ל"ת)
אין לי שום בעיה עם זה שסקרלט נראית כמו סקרלט.
(ל"ת)
אולי לא נראה ממש כמו היצ'קוק,
אבל הוא לא נראה גם כמו אנתוני הופקינס.
כמו שבלופר ג'וזף גורדון לויט לא נראה ממש כמו ברוס ויליס אבל גם לא ממש כמו עצמו…
זה גם משהו.
Make-up can be tricky.
מעניין.
הגיע הזמן לראות פסיכו.
כמו-כן, הלן מירן. לגמרי גונבת את ההצגה, כמו תמיד.
מרשים
מודה שהתרשמתי במיוחד ממעט המשחק של הופקינס ושל מירן שהופגן בטריילר.
מצד אחד, נראה סבבה
מצד שני, אין בטריילר שום דבר שלא נמצא בכל סרט "ארוע חשוב בחייה של אישיות היסטורית" רגיל. הסרט הזה הוצנח לתוך עונת האוסקרים כמעט ברגע האחרון. בדרך כלל זה סימן חיובי, אבל אני לא רואה כאן שום דבר מעבר לסרט נחמד עם עבודת איפור טובה.
אלפרד היצ'קוק הוא ללא ספק אחד הבמאים שהכי הייתי רוצה לראות סרט המלווה את תהליך העבודה שלהם. עם זאת, אני לא בטוח שהייתי רוצה לראות אותו כדמות ראשית. "פסיכו" הוא אחד מסרטי האימה המשפיעים בכל הזמנים והוא עדיין אפקטיבי, אחרי מאות חיקויים ומחוות. בטיול לאולפני יוניברסל באורלנדו, הסבירו לנו על כמה מהטריקים שהיצ'קוק השתמש בהם בסרטיו, כולל פסיכו. היה לו ראש בהחלט יוצא דופן ויש שאף יגידו שהיה אכזרי מדי כלפי השחקניות איתן עבד. אני מרגיש שסרט שיעסוק בצד האנושי של היצ'קוק צריך להיות מאוד שקט ומעודן, כמו היצ'קוק עצמו. הוא היה אמן בניצול הדממה והפסטורליות ליצירת מתח ואימה. אני בספק גדול אם הסרט הזה יצליח לחקות את הגישה הזו, אז נקווה שלפחות יהיה מבדר.
אני חושב שזה קצת מיותר
לדרוש מהוליווד למצוא דווקא שחקנים שייראו כמו הדמויות שהם מגלמים רק בגלל שהם חיו בתקופה שבה היו מצלמות ולכן אנו יודעים איך הם נראו באמת. אלה לא סרטים דוקומנטריים. עדיף שיבחרו שחקן טוב שמתאים לתפקיד מאשר מישהו שרק דומה לו מאוד (כפילים לא חסר).
מעניין גם שב-20 באוקטובר ישודר ב-HBO סרט טלוויזיה חדש שעוסק באותו האיש, אבל דווקא סביב "הציפורים". כמו במקרים רבים, שני סרטים שעוסקים בנושא מאוד דומה יוצאים ממש במקביל:
https://www.youtube.com/watch?v=vo2Rxzc2j3Q
היצקוק צייד הערפדים?
(ל"ת)
Over-acting?
הסיפור מאחורי פסיכו באמת מעניין – אבל אז למה לקרוא לסרט "היצ'קוק" ולא "הסיפור מאחורי פסיכו"? אם כבר, הייתי מצפה לראות ביוגרפיה מלאה מאחורי שם כזה מפוצץ לסרט, אז כבר פה יש אכזבה.
חוצמזה, האם הופקינס (שחקן נהדר, ללא ספק) עושה יותר מדי היצ'קוק, או שהוא באמת התנהג ככה? אני לא יודע, אבל זה נראה כאילו הוא משחק את היצ'קוק כפי שאנחנו מכירים אותו (נגיד מהטריילר הארוך והידוע של הציפורים: http://www.fisheye.co.il/top_trailers_5).
מצד שני, לא הכרתי אותו אישית, אז מה אני יודע? אולי הוא באמת דיבר והתנהג כאילו הוא חי בטריילר..
איזה נוסטלגיה
אני מדבר כמובן על המנגינה הישנה ברקע מ"סיכום עולמי" בחדשות 2
תהנה :)
http://www.youtube.com/watch?v=m-YLEBO-vi8
וואי, הרסת לי את השיר
מה זה האורך הזה?
מוזיקה.
(ל"ת)
נכון!! איך אהבתי אותה, הייתי רואה את הסיכום רק בגלל
המוזיקה הזאת!!! חחחחח
ד"א מישהו יודע אם צריך לראות את פסיכו כדי להנות מהסרט הזה?![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
לא ראיתי, וגם לא נראה לי שאני מתכוון…
מן הסתם אף אחד לא יודע
כי הסרט עוד לא יצא. אבל בלי קשר לסרט הזה – כדאי לך, מאוד מאוד, לראות את פסיכו.
וואו, אני ממש אהבתי.
לעשות סרט מתח (או לפחות ככה הוא נראה) על האומן של סרטי מתח זה רעיון מעולה, ואותי זה בהחלט הצליח לסקרן. אנתוני הופקינס והלן מירן הם שניים מהשחקנים הטובים בעולם ולכן אני סומך עליהם בעיניים עצומות, ונכון, מעולם לא ראיתי את פסיכו במלואו, אבל לפי המראה ולפי *ה*סצינה המפורסמת שכן ראיתי, סקרלט יכולה להיות בחירה מעולה לתפקיד (ואני מת עליה בכללי, בלי קשר). אבל Hell, קרטווד סמית', הבחור ששיחק את הדמות הכי טובה בכל סיטקום שאי פעם נוצר (רד מ"מופע שנות ה-70") נמצא פה, אני מקווה שיהיה לו תפקיד משמעותי.
אה, ודבר אחרון – אם מישהו רוצה לדעת איך קוראים לשיר המגניב שמתנגן מ-1:50, קוראים לו "Iron" של להקת וודקיד. אין לי מושג בכלל מי הלהקה הזאת, אבל השיר הזה כן קיבל חשיפה בטריילר למשחק ווידאו כלשהו שאני לא זוכר, והוא ממש מוצלח:
http://www.youtube.com/watch?v=vSkb0kDacjs
Assassin's Creed Revelations
http://www.youtube.com/watch?v=4K39UWxdm0U
נראה נהדר!
חוץ מהעובדה שזה לא היצ'קוק, זה אנתוני הופקינס בחליפת שמנים עם עוד סנטר…
צפוני לצפון
אני קיוותי שיעשו טריילר לסרט הזה כמו טריילר של היצקוק ישן- שאנטוני מחופש להיצקוק ידבר אל הצופים על סרטו החדש…
אבל גם ככה זה מרשים ואפקטיבי- שנה שעברה ראיתי את הלילה שלי עם מישל ולא התרשמתי כל כך,
הוא היה סביר ונחמד במקרה הטוב ונוסחתי וחסר טעם במקרה הרע בעיני.
חבל שהיצקוק לא מאיית את שמו כמו עמיתו לטריילר של התסריטאי של להרוג את זואי
נראה מעניין
הזדמנות טובה בשבילי לראות, סוף סוף, את "פסיכו" *אמר הסטודנט לקולנוע שעשה 2 עבודות גדולות על הסרט בלי לראות אותו בשלמותו*
איך עושים עבודה על סרט
ועוד עבודה גדולה, על סרט שלא ראיתי בשלמותו?
בתור מישהו שכרגע עושה עבודת גמר בקולנוע
אסור לכתוב שום דבר שלא מגובה מ-100 אחוז ע"י מקורות (זאת הסיבה שלא מרבים לנתח בבתי-ספר לקולנוע סרטים חדשים יחסית – עוד לא נכתבו עליהם ספרים אקדמאיים). כלומר, בסופו של יום מדובר בעבודת סיכום רגילה, שלא מרשה או דורשת ממך לנתח בעצמך.
זו אחת הסיבות שלא הלכתי ללמוד קולנוע
אני רוצה קודם לראות סרט ואז לנתח אותו, לא להפך. אני חושב שאלפרד היצ'קוק היה במאי מבריק בזכות דברים שאי אפשר להבין מבלי לצפות בסרטים שלו. פסיכו הוא במיוחד סרט שצריך לחוות, עדיף בלי לדעת על ההפתעות שבו (לצערי, הדבר כמעט בלתי אפשרי כיום). זה לא שאני נגד עיון במחקרים ומאמרים לשם הרחבה וסיגול ראיה ביקורתית, אבל זו בוודאי אינה דרך טובה יותר ללמוד על סרט מאשר לצפות בו ללא דעה קדומה.
וזו הנקודה שאליה התכוונתי להתייחס
ברור לי איך ניתן לכתוב עבודה על סרט שלא ראית. על אותו המשקל אני מבין איך אנשים יכולים ללמוד על ארץ שטרם טיילו בה. אני מבין איך פסיכולוג יכול לייעץ בנושאים שמעולם לא חווה בעצמו. אבל לצפות בסרט זו לא טרחה גדולה. זה גם לא דורש יותר מדי מאמצים. אם אדם כותב עבודה נרחבת על סרט, ועוד עושה זאת פעמיים, הייתי מניח שהוא ירצה לראות את הסרט. לא יצטרך, אבל ירצה, למען העשרת החוויה וההבנה.
אל דאגה, בהחלט קיים בי את החשק לראות
את הסרטים האלה במלואם, עוד הרבה לפני שהתחלתי את הלימודים וזה בהחלט יקרה מתישהו.
אני מסכים איתך מאוד
אבל במקרה של כמה עבודות כאלה היו לי עיסוקים גדולים יותר מאשר לצפות בסרט כזה או אחר ואז להתחיל לנתח אותו אז החלטתי בכוונה ללכת "על בטוח" ולקרוא מהספרים.
כמובן שהיו גם סרטים שניתחתי מאפס לחלוטין בעצמי (למשל את "שתיקת הכבשים" שעשיתי עליו עבודה גדולה או את הסדרה "מסכים" שעליה כתבתי את הפרו"ס שלי). בסופו של דבר זה עניין של זמן וגודל המטלה, ולצערי לא היה לי זמן לצפות ב"פסיכו" וב"האזרח קיין" לעומק.
מה ש-mizel102 מדויק מאוד
זה כנ"ל לגביי גם על "האזרח קיין". במקרים של סרטים קלאסיים כאלה יש כל כך הרבה חומר עליהם שאתה לא צריך לראות פריים אחד מהסרט כדי להוציא עבודה עם ציון טוב מאוד.
אתה לא *צריך*
אבל היי, אתה *לומד קולנוע*. למה אתה עושה את זה אם אתה לא אוהב לראות סרטים?
הלכתי עם חבר לסרט יום לפני שהתחיל ללמוד קולנוע
אמרתי לו לפני הצפיה "תתכונן, זו הולכת להיות הפעם האחרונה בשלוש השנים הקרובות בה תהנה מסרט".![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
ובאותו עניין - מחקר שהתפרסם לאחרונה על קריאה
מחקר הבוחן הבדלים בפעילות מוחית בעת קריאה אקדמית לעומת קריאה לשם הנאה.
הפסקה האחרונה:
"ממצאי הניסוי דורשים עדיין עיבוד נרחב יותר, אבל בראיון ל"סלון" חלקה פיליפס תגלית מעניינת נוספת: בשלב מוקדם יותר של הניסוי היו המשתתפים מרצים לספרות, אולם אלו התגלו כלא יעילים למחקר כיוון שהתברר כי שכחו איך לקרוא לשם הנאה."
http://www.haaretz.co.il/news/world/1.1828978
אמנם תואר בתקשורת...
אבל זכור לי שמאוד נהניתי מחלק מהסרטים שבהם צפיתי בקורסים בקולנוע. ובעיקר מהסמינר שבניתי סביב להיות ג'ון מלקוביץ, מלהולנד דרייב, עימות חזיתי, רצח מן העבר וסרט-איטלקי-משמים-כלשהו-שהמנחה-התעקשה-עליו. היי, אפילו עכשיו שאני מתייגת סרטים למחייתי אני יוצאת מהעבודה, חוצה את הכביש לסינמטק ונהנית מחלק ניכר מהסרטים שאני רואה בזמני החופשי (אם כי אני מודה שפתאום דברים שאני אמורה לתייג, כמו מכוניות, ממש קופצים לי לעין). הטריק הוא שילוב של עקרונות, זיכרון דפוק ויכולות הדחקה עילאיות.
אז בגלל שלא ראיתי סרט כזה או אחר, קלאסי ככל שיהיה
זה אומר שצריך להגיב לי בהודעה צינית?
כמו שכבר כתבתי כאן, בזמנו היו לי דברים חשובים יותר מאשר לראות את "פסיכו" ואת "האזרח קיין" והעדפתי לעשות את העבודות עליהם by the book. אני אפתיע אותך: הרבה סטודנטים, ולא רק במקום שבו למדתי, עושים את זה (בעיקר בשנה א' כשיש עליך עומס גדול במיוחד).
רק לפני יומיים יצא לי לעשות משהו בסגנון.
כאילו, לא בעבודה על סרט כלשהו, אלא דווקא בשיעור אנגלית. המורה ביקשה מאיתנו לקרוא בחופש סיפור, ובשיעור היינו אמורים לנתח אותו. אחרי שהיא פיזרה כמה מילים אסטרטגיות על הלוח, הצלחתי לפרש את התפקיד המטאפורי של שתי הדמויות הראשיות, את המסר של הסיפור ואת הרובד הסימבולי של הסוף שלו – כל זה, בלי לקרוא ממנו מילה אחת. אני די גאה בעצמי על זה, אני חייב לומר.
בסה"כ, אני יכול להבין למה אתה מתכוון – בתקופת מבחנים בקושי יש זמן לנשום, אז לשבת ולראות סרט שתוכל לנתח טוב מאוד גם בלי לראות אותו זה לגמרי הגיוני: יחד עם זאת, לשבת ולראות את הסרט יכול רק לעזור – לא בהכרח לשיפור העבודה, יותר לשלווה הנפשית שלך. אני לא יכול להעיד לגמרי (גם כשיש לך 17 שעות מגמה בשבוע, לימודי קולנוע בתיכון הם בכלל לא כמו לימודי קולנוע באוניברסיטה), אבל בשביל הבגרות שלי שנה שעברה הייתי צריך לנתח כל שוט ושוט מסצנה שבחרתי (אני בחרתי את סצנת המכתב מ"אומץ אמיתי"), ועכשיו כשאני רואה אותה שוב, אני מרגיש כאילו הרווחתי את הזכות לצפות בה.
אין ספק שאם הייתי רואה את הסרטים האלה
אז העבודה הייתה לי קלה יותר, מעשית או "מנטלית", אבל בגלל שלא היה לי זמן החלטתי לוותר על כך. נראה לי רלוונטי לחלוטין.
ואני מקווה שקיבלת ציון טוב על העבודה ההיא![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
בשיעורי אנגלית זה די נפוץ, נראה לי.
בעיקר בדוחות קריאה. בזמני הקצר כמוכרת בחנות ספרים נתקלתי בדי הרבה ילדים שבאו לחפש ספר באנגלית שהוסרט, כדי שהם יוכלו לכתוב על הסרט, מנהג מטופש למדי שכן ברוב העיבודים יש הרבה פרטים שונים שעשויים להפיל אותך. מנהג אחר שזכור לי מימי לימודי הוא של אנשים שמחליטים לבדות מליבם עלילה לספר עלום שם, וגם אז – כדאי לבחור את הספר שלך היטב. מישהי שלמדה איתי כמעט המציאה מחדש את wuthering heigts, ונראה לי שהיו שמים לב אם לא הייתי מציעה לה בעדינות שאולי, ככה, לא תבחר בספר הספציפי הזה.
זו תמיד נראתה לי ההמון עבודה בשביל לא לעבוד, כל הלבדות סיפור או לפענח את התוכן של ספר/סרט ממה שאנשים אחרים כתבו עליו…
אני המצאתי פעם ספר
כאילו, באמת שכחתי שהייתי אמורה לקרוא ספר באנגלית בחופשת חנוכה עד שטופס הבוחן נחת מול עיני. אז המצאתי שם ספר, המצאתי שם מחבר, והמצאתי עלילה מתקבלת על הדעת בשביל ספר באנגלית לילדים בני 14, משהו עם נסיך ונסיכה שהולכים לאיבוד ביער וזקן אחד מוצא אותם.
המורה סימנה V.
ולפני שנתחיל לספר מה כולנו עשינו בבית ספר
בית ספר הוא מקום שבו מאלצים אותנו "ללמוד" דברים שאנחנו לא רוצים, ולכן הרבה מאוד אנשים עושים קיצורי דרך. אני לא קראתי את "אבא גוריו" במלואו ואני לא חושב שאני מכיר מישהו שכן קרא, וזה לא הפריע לי לקבל ציונים טובים בספרות. למרבה הצער, בית ספר הוא לא מקום שנמצאים בו כדי באמת ללמוד משהו אלא כדי לעבור אותו בשלום.
לעומת זאת, מי שבוחר ללמוד מקצוע כלשהו – בין אם זה קולנוע או תיקון אופניים – אמור לעשות את זה כי הוא באמת רוצה *ללמוד* אותו, לא כדי שהמורה תסמן V. לכן כשאתה עושה קיצורי דרך כדי להגיע אל הציון, אתה מרמה רק את עצמך, ואתה צריך לחשוב מחדש האם אתה באמת נמצא במקום הנכון – למרות שכמו שאדם ניסח הרבה יותר יפה ממני, חיפופים קורים לכולם.
אם אני זוכר נכון
היה פעם שרשור על הסיבות שבגללן אנשים הולכים ללמוד קולנוע.
הרבה מהאנשים דווקא ציינו שהם רוצים ליצור לעצמם קשרים עם אנשים שיעסקו בקולנוע בעתיד וככה לפתח את הקריירה שלהם.
כמו הרבה מקצועות אחרים, אין הרבה אנשים שלומדים את המקצוע בשביל ללמוד את המקצוע. מי שלומד הנדסה, לדוגמה, לא בהכרח אוהב הנדסה.
אני לא יודע אם זה היה רפרנס מכוון,
אבל הנה הקומיקס של הו לא בעניין הזה:
http://www.ho-lo.co.il/archives/909
אבל הוא באמת למד
נכון שהוא לא ראה את הסרט בשלמותו, אבל הוא קרא עליו מאמרים, ובהחלט למד את החומר. גם אם זה פחות מוצלח כשלא רואים את הסרט, זה עדיין לא חסר ערך.
לפעמים כשיש לך 5 מטלות שדורשות 8 שעות במצטבר כדי לעשות את כולן על הצד הטוב ביותר, אבל יש לך רק 6 שעות להקדיש לכל המטלות, אתה תאלץ לוותר על משהו. אולי בזמן שהוא בחר בו לא לראות את פסיכו, הוא ראה סרט אחר, חשוב באותה מידה לצורך עבודה אחרת?
אני לא למדתי במגמת קולנוע, אלא באקדמיה למוסיקה, אבל גם שם לעתים היו פשרות כאלה שהיה צריך לעשות, גם אם זה לא אידאלי.
אני לא מדבר "עליו"
לא באתי לשפוט את ציבוקא, אני לא הקטגור שלו והוא כבר מזמן לא הנושא.
קיצור דרך במקרה שלי הוא אם הייתי מעתיק
את העבודה לחלוטין מחבר לכיתה. אני, כמו שכבר כתבתי, אמנם לא ראיתי את הסרט אך כן קראתי עליו ספרים ומאמרים שונים מהם למדתי לא מעט על הסרטים האלו – כך שלא, אני לא רואה את זה כקיצור דרך אלא כשיטת למידה אחרת.
כשאצפה בסרט בעתיד אז אוכל להגיד "אה, וואלה, אז בקטע הזה התכוון X כשאמר ש-Y קורה.. מגניב".
אבל מי מגדיר מה כולל המקצוע?
בוא נניח שהלכת ללמוד קולנוע כי אתה באמת אוהב קולנוע. אתה רואה סרטים ונהנה מהם עד בלי די, אתה שם לב לדברים כמו מיזנסצנה לפני אפילו ידעת שיש מילה לזה, הכנת סרטי חובבים במצלמה של אבא שלך כבר בכיתה א', ולחבר הדמיוני שלך קוראים פדריקו.
אלא שאז אתה מגיע ללימודים ומגלה שחלק מהמורים מתלהבים נורא מהחידושים הקולנועיים של התקופה האנתרופולוגית של הסרטים האילמים, מכריחים אותך לקרוא סלובוי ז'יז'ק, מציעים ניתוחים פסיכודינמיים ל'2001 אודיסיאה בחלל' ואתה, מה לעשות, לא מסכים עם חלקם, משתעמם משיעורים של אחרים, וחושב שחלק מהידע שמעבירים אליך הוא לא רלוונטי להחריד.
אבל כדי לקבל תואר, אתה צריך להוציא ציונים סבירים בכל המקצועות, לא רק במקצועות שמעניינים אותך. אתה צריך לקרוא ביקורות קולנוע שאתה לא סובל. אתה צריך לכתוב ביקורות קולנוע בסגנון שאתה לא סובל. ואתה צריך לעשות את זה בלחץ זמן.
התפיסה של "מקצוע" שאתה מציג היא תפיסה אידיאלית, שמניחה שיש שם בחוץ שדה של ידע ומיומנות, ושמי שרוצה להיכנס אליו צריך להתמסר לאותו השדה בלי היסוסים. אבל גם מקצוע מורכב מאנשים, חלקם משעממים וחלקם טיפשים; וגם בו יש תיאוריות סותרות וסגנונות שונים ודברים שמדברים יותר ופחות לאנשים שונים.
אז נכון, בהתחלה עדיף לשתוק ולהקשיב. אבל מרגע שאתה מבין קצת מהחיים שלך, זה רעיון לא רע להתחיל לברור בעצמך במה אתה רוצה להשקיע יותר ובמה פחות.
וגם - יש לאקדמיה נטייה
להשמיד ולחרב דברים שנשמעים מאוד מעניינים בהתחלה, גם אם חלמת עליהם מגיל 0. בד"כ מדובר בכורח המציאות, כי מטבע הדברים יורדים לעמקם של דברים ובודקים בציציות ולפעמים להציץ בבורג הקטן שמרכיב את הג'מבו הגדול, זה לא בדיוק הדבר הכי מעניין בעולם, בטח כשזה בא במאמר של 30 עמודים באנגלית, שאפשר לתמצת לשתיים ורבע שורות.
זה יכול להוציא את החשק מהמון דברים.
לא, לא בגלל שלא ראית את הסרט.
בגלל שאתה לומד קולנוע, ועשית עבודה על הסרט בלי לראות אותו, ואחרי כל זה אתה *מתגאה* בזה כאן. ברצינות מוחלטת ובלי טיפת ציניות: לא חובה לאף אחד לראות אף סרט, אבל אם "יש לך דברים חשובים יותר לעשות" מלראות סרטים, אל תבזבז זמן על לימודי קולנוע.
תודה רבה שאתה מורה לי איך ללמוד
ואיך לעשות את עבודות הבית שלי.
חבל לי שלא הבהרתי ברור יותר שב"עיסוקים" הכוונה לדברים שקשורים ללימודים, כמו עבודות גדולות יותר או תרגילים מסוימים בהם לקחתי חלק (למרות שהמשפט "בסופו של דבר זה עניין של זמן וגודל המטלה, ולצערי לא היה לי זמן לצפות ב"פסיכו" וב"האזרח קיין" לעומק" אותו כתבתי מקודם נראה לי מסביר את זה יפה מאוד).
ואסיים בכך שלא התגאיתי או לא התגאיתי בכך שעשיתי עבודה על הסרט בלי לראות אותו אלא ציינתי עובדה בלבד.
על לא דבר.
היי, אולי זו לא אשמתך. אולי תכנית הלימודים איפה שאתה לומד – שמעמיסה עליך במידה כזאת שאתה לא יכול לראות את הסרטים שעליהם אתה כותב עבודות – היא דפוקה. אבל איך שלא יהיה, מצב שבו מישהו שבחר מרצונו ללמוד קולנוע – כלומר, באמת מצפה ללמוד משהו, לא רק לקבל ציון וללכת הביתה – כותב עבודה על סרט בלי שהוא טרח לראות אותו, הוא דפוק.
החיים קורים לכולנו.
גם בדברים שבחרנו לעשות, גם בדברים שאנחנו אוהבים לעשות, קורה שאנחנו מחפפים. אנשים מאבדים ריכוז בזמן שהם משחקים עם הילדים שלהם; כשהם יושבים על כוס בירה עם חברים; כשהם כותבים פוסט בבלוג שלהם.
זה קורה. כולנו מרמים לפעמים, גם את עצמנו, וגם בדברים שבחרנו לעשות מרצוננו החופשי וכי אנחנו נהנים מהם.
למה אני מרגיש נימה של זלזול בטון הכתיבה שלך?
"..מישהו שבחר מרצונו ללמוד קולנוע – כלומר, באמת מצפה ללמוד משהו, לא רק לקבל ציון וללכת הביתה" – אתה לא יכול להכליל 2 עבודות שלא צפיתי בסרטים עליהם הן מבוססות (שומו שמיים! בפסטיבל קולנוע דרום שהמכללה שלי מארגנת אפילו נרדמתי, יחד עם לא מעט סטודנטים וצופים אחרים, בחלק מהסרטים שהייתי צריך לכתוב עליהם כעבודה לפסטיבל) על תואר שלם ולגרום לי להיראות כאילו בכל שיעור ושיעור אליו הגעתי, התיישבתי בכיתה, הוצאתי כרית מהתיק והלכתי לחרופ.
אין לי מושג אם הלכת ללמוד קולנוע או לא, אבל בלימודי קולנוע אתה לא רואה כל דבר שאתה לומד עליו כי אין לך תמיד את הזמן לכך. כמובן שכל סטודנט והבחירה שלו מה לראות ומה לא מהסיבות שנראות לו לנכון, אבל ככה זה עובד (ולא רק במכללה שאני לומד בה אלא בכל בי"ס לקולנוע בארץ פחות או יותר). בקולנוע, שלא כמו במקצועות אחרים כמו מתמטיקה וביולוגיה למשל שבהם אם אתה מפסיד חומר אתה פשוט תישאר מאחור, אתה יכול להרשות לעצמך לוותר על סרט פה וסרט שם (אלא אם הוא כחלק מקורס ספציפי והוא חשוב להמשך שלו).
אני לא חושב שיש סטודנט מודרני
שבאמת עושה כל מה שהוא אמור לעשות, ואני אומר את זה בצער. גם אני הייתי מצפה שמי שכותב עבודה על סרט שנתפס כמכונן אשכרה ישב לצפות בו, אבל גם אני הייתי רוצה לשבת לקרוא כל מאמר או ספר שנתפס כמכונן בתחום שלי ולא רק סיכום עלוב שלו, שלא לדבר על להכין שיעורי בית כמו שצריך. כל אחד מעגל פינות פה או שם, וכן, מצבים כאלה הם דפוקים מהיסוד. אבל ככה המערכת (הרקובה!) עובדת.
אז כן, קולנוע הוא משהו הרבה יותר כיפי מ-, נגיד, הנדסה כימית, ולכן התפיסה היא אולי שאנשים אמורים לצפות בסרטים בכיף מטורף ומרצונם החופשי, אבל בסופו של דבר זה עדיין משהו שכולל ים מטלות ויש סדר עדיפויות. כנראה.
בארה"ב נתקלתי בכך הרבה יותר מאשר בארץ
– בסטודנטים שאכן מכינים את כל (או מרבית) המטלות שלהם. מצד שני, הם בממוצע הרבה יותר צעירים, רובם אינם עובדים למחייתם במהלך הלימודים (ממומנים ע"י ההורים או ע"י הלוואות שמחזירים בתום הלימודים), ומעטים הסטודנטים (גם לתארים מתקדמים) שיש להם ילדים או מחוייבויות דומות. הם באמת משקיעים חלק נכבד מזמנם ללימודים וממלאים בהמוניהם את הספריות בשעות הערב ובסופי השבוע.
בטריילר אלפרד היצ'קוק אומר Try the finger sandwiches, they are real fingers הצחיק אותי נורא משום מה.
הופקינס אכן לא דומה להיצ'קוק (בעיקר העיניים)
אבל עם זה עוד אפשר להסתדר בזמן הצפייה בטריילר. עם המוסיקה של סיכום עולמי, לעומת זאת, היה לי קצת יותר קשה. באמת שניסיתי להקשיב למה שהדמויות אומרות, אבל כל הזמן עלו לי פלאשבקים של תאילנדים נסחפים בשטפונות, מפגינים חמושים בעיראק ומלכת אנגליה בכובע כעור.
לידע כללי:
ליצירה קוראים Memorial של מייקל ניימן, והיא שולבה באופן בולט בסרט "הטבח, הגנב, אשתו והמאהב", שגם בו כיכבה הלן מירן.
http://www.youtube.com/watch?v=m-YLEBO-vi8
אני אישית שונא סרטי ביליוגרפים
אבל זה נראה מעולה באמת נראה מעניין לאללה
זה לא איזה נפלאות התבונה רשימת שינדלר שזה סרטים שכולם מכירים ממש את עלילה
זה נראה מיוחד
מקווה שזה יהיה טוב
טריילר נוסף לסרט
משקף יותר את מה שאמרתי – היצ׳קוק חי בטריילר, והפעם הוא מזהיר אותנו משימוש בניידים באולם הקולנוע.
חביב.
http://www.youtube.com/watch?v=EQQBiCYp6aM
מצוין, מצוין.
איפה הדיון ההוא על הסימוס בסרטים? מתאים בול.
אוקי. שוכנעתי.
(ל"ת)
באיכות יותר טובה
http://www.youtube.com/watch?v=rY-59UgAs8M
כשראיתי את "סקייפול", ברב חן דיזינגוף הראו את הטריילר הזה מתורגם.