כמו הרבה סרטים ידועים לפניו, כמו "שייקספיר מאוהב" או "מאחורי הקלעים של 'שר הטבעות: שיבת המלך, חלק שלישי מתוך שמונה'", "היצ'קוק" הוא סרט על תהליך היצירה. הוא מספר איך קרה שהיצירה המוכרת לנו – במקרה הזה, הסרט "פסיכו" – הפכה להיות כפי שהיא, ועל המכשולים שיוצריה היו צריכים לעבור בדרך. לכן לסרט יש בעיה קשה כשמתברר ששום דבר מאוד מעניין לא קרה במהלך צילומי "פסיכו".
כן, זהו אחד הסרטים הידועים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של הקולנוע, ויש כמה אנקדוטות קולנועיות ידועות יותר על עשייתו – שהסרט מציג כאילו מדובר בעיבוד של עמוד הטריוויה על הסרט ב-IMDb. האולפנים לא רצו לעשות את הסרט, שנחשב לבוטה ודוחה מדי לזמנו, והיצ'קוק התעקש לעשות אותו בכל זאת. והיו כמה עניינים ידועים עם סצינת המקלחת. אבל המון דרמה לא היתה שם – או, אם היתה, הסרט לא מצליח להציג אותה היטב. למעשה, הסרט כמעט שלא מראה את צילומי הסרט עצמו, כנראה משום שלא קרה שם הרבה, מלבד במאי מנוסה ומקצועי מביים את הסרט הארבעים או החמישים-ומשהו שלו.
מכיוון שעשיית הסרט לא מספקת את הדרמה הדרושה, הסרט פונה אל חיו הפרטיים של היצ'קוק, ומארגן לו משבר בנישואין. אשתו ושותפתו ליצירה, אלמה (הלן מירן) שהיא, על פי הסרט לפחות, אחראית לרוב יצירתו – פוצחת ברומן עם תסריטאי צעיר. או לפחות, שוקלת את זה. היץ', מצידו, שוקל ברצינות לעשות משהו בעניינה של ג'נט לי (סקרלט ג'והנסן). אבל הרומנים והריבים נשארים ברובם ברמה התאורטית, כך שגם כאן לא קורה שום דבר מזעזע. בניסיון נואש להזריק לסרט חיים כלשהם, הוכנסו גם סצינות שבהן היץ' מדמיין שיחות עם הרוצח הסדרתי אד גין, ש"פסיכו" נכתב בהשראתו. הן לא קשורות לשום דבר, מיותרות לחלוטין ולא מוסיפות דבר לסרט.
היץ' הוא הבמאי בעל החיצוניות הכי מוכרת ואייקונית בתולדות הוליווד. הקרחת, צורת העמידה ואופן הדיבור הם תדמית שהיץ' פיתח לעצמו ונהנה ממנה, ומוכרות היטב לציבור בזכות ההופעה השבועית של היצ'קוק בתכנית הטלויזיה שלו. דמות כל כך מוחצנת ומוכרת היא קלה מאוד לחיקוי, ולא מפתיע ששחקן טוב כמו אנתוני הופקינס עושה זאת בקלות. הוא עושה חיקוי טוב, אבל עם התסריט החלש, אפילו הוא לא מצליח לתת לדמותו של היצ'קוק עומק כלשהו מתחת לתדמית המוכרת. הלן מירן, בתפקיד האישה שלצידו, מצוינת כהרגלה. ג'יימס דארסי עושה את החיקוי הטוב ביותר בסרט, כשהוא מגלם את אנתוני פרקינס באופן נאמן למקור. סקרלט ג'והנסן, לעומת זאת, אפילו לא מזכירה את ג'נט לי, אבל למי אכפת? היא סקרלט ג'והנסן.
אומרים שחייו של אלפרד היצ'קוק דווקא לא היו משעממים. אם הייתם שואלים את טיפי הדרן, כוכבת "הציפורים", למשל, היא היתה אומרת ש"פסיכו" הוא לא רק שמו של הסרט המפורסם אלא גם תיאור מדויק של הבמאי. בסרט, לעומת זאת, להיץ' יש כמה מוזרויות, אבל הסרט לא מסביר אותן אלא רק מציג אותן – כאילו הכל היה חלק מאותה הצגה שהיצ'קוק אהב לעשות, כשלמעשה מתחת לפני השטח הוא היה סתם דוד חביב שאהב לעשות "בו!". מי יודע, ייתכן שדווקא התיאור הזה נאמן יותר למציאות, אבל אם זה המצב, למה היה צריך לעשות על זה סרט? אולי יוצרי הסרט מפחדים מתביעות דיבה, או סתם לא מרגישים נעים לעצבן אף אחד, אבל הסרט לא מצייר תמונה שלילית של אף אחת מהדמויות שהוא מציג. לכן כולו נשאר חביב ובסדר כזה. לא בלתי נעים לצפיה, אבל גם רחוק מלהיות מרתק -ובוודאי שהוא לא יספר לחובבי היצ'קוק שום דבר שהם לא ידעו כבר.
אזהרה חשובה: "היצ'קוק" יוצא מנקודת הנחה שאתם, הצופים, מכירים כבר את "פסיכו". הוא מספיילר את הסרט הקלאסי בלי בושה. לכן, אם עוד לא ראיתם אותו, כדאי לראות את "פסיכו" לפני "היצ'קוק". או יותר טוב: במקום.
פורסם במקור בוואלה
למה רחוק מלהיות מרתק?
נכון, הוא לא הסרט הכי טוב בעולם, אבל אני לא מצאתי בו קטעים משעממים או חסרי פואנטה, אני חייב לומר שרובו היה מרתק…
יש גם את הסרט של HBO שנקרא The Girl. הסרט מספר על יחסיו של היצ'קוק (טובי ג'ונס) וטיפי הדרן (סיינה מילר). האמת, אחלה של סרט. והוא, בניגוד לסרט המדובר, מציג את היצ'קוק בצורה מאד קיצונית ולא מחמיאה.
אני לא זוכרת מי זה היה שטען שורטיגו היא סמי-אוטוביוגרפי
מבחינת היחס האובססיבי והמוקפד של הגיבור לבלונדה, והיחס של היצ'קוק לשחקניות שלו… אבל בחיי שמאז לא הצלחתי לראות את הסרט באותו האופן.
כמו כן – עניין ההיץ'? לא. בעיקר בעיקר זה מערבב לי בין היצ'קוק לבין הקומדיה הרומנטית ההיא, ובחיי, זה שילוב רע.
ולמי שתהה למטה – אני מאוד אוהבת את היצ'קוק, אבל לא מרגישה שום צורך לראות סרט על חייו. בטח לא סרט שנראה בינוני. זה שאוהבים את הסרטים שמישהו מביים, לא אומר שאוהבים את הסרטים שמישהו אחר לגמרי מביים ושעוסקים באדם הראשון – זה נראה לי הגיוני לחלוטין.
אני לא יודע מה יותר עצוב.
זה שסרט על אלפרד היצ'קוק(!) יצא לא משהו (לפי הביקורת) או זה שהסרט לא ממש עניין אף אחד (פה באתר).
העובדה השנייה באמת כל כך מפתיעה?
לא שמתי לב אי פעם שיש פה באתר אהדה רבה להיצ'קוק.
לא יודע לשפוט אם יש או אין אהדה,
לא חשבתי על זה ולא שמתי לב לזה. אבל ציפיתי לקצת יותר עניין בנוגע לבמאי משפיע/מפורסם/מה שלא יהיה. אולי ציפיתי לזה בגלל שלא שמתי לב לחוסר האהדה שאת מזכירה.
לא חוסר אהדה מהמובן שאנשים באופן אקטיבי לא אוהבים אותו
אבל בהחלט חוסר אהדה מהמובן שאנשים כאן פשוט לא מדברים עליו – שזה יותר כמו לשים לב למחסור.
אין כל כך מסגרת לדבר על היצ'קוק באתר,
ממש כמו שאין מסגרת לדבר על התסריטים הגדולים בילי ויילדר, הקריירה של ג'יימס סטיוארט, או עד כמה יפה יכלה להיות הבת המשותפת של אודרי הפבורן וגרייס קלי. כאתר קולנוע שהוקם בשנת 2000 הוא עוסק בעיקר בסרטים שהופקו בעשור הזה ומעלה, עם חריגות ברורות לקלאסיקות מודרניות כמו מלחמת הכוכבים או בחזרה לעתיד שהופקו קודם.
מה גם שאם באופן טבעי יווצר דיון און טופיק שדומה לאחד מאלו שנתתי כדוגמא, כמות המשתתפים בו תהיה קטנה הרבה יותר, וזה לגמרי בסדר. מה שאני מנסה להגיד בעצם שזה הגיוני לגמרי שבעין הדג אין הרבה התייחסות לסרטים שמקורם מסוף שנות השלושים עד סוף אמצע-סוף שנות השישים. קצת חבל, אבל לגמרי הגיוני.
גילוי נאות: כותב שורות אלה הוא מעריץ היצ'קוק, תסריטי בילי ויילדר, ג'ימי סטיוארט ובתם המשותפת התאורטית של העלמות קלי והפבורן. זו גם הפעם הראשונה שהוא מתוודא על אהבות האלה מעל דפי האתר, מה שמוכיח את התאוריה שלו עצמו לגבי חוסר המסגרת.
היה דיון על הי'צקוק באתר
בבקורת על להציל את טוראי ראיין היה וויכוח על ההבדלים בין היצ' לבין קיובריק בתגובות
הביקורת על טוראי ראיין עלתה ב-2002.
תפסת אותי, דיון אחד ב-11 שנים.
בקטנה
בהחלט יש משהו בדברך, אבל באתר הזה היו לא מעט התייחסיות להיצ'קוק (הן בפוסטים והן בתגובות). לחיצה על התג היצ'קוק תיתן לך יותר מ-10 תוצאות (קצת חלשים בתגים, בפרט בפוסטים ישנים); אם תבצע חיפוש פשוט של המחרוזת היצ'קוק תקבל כ-6 דפי תוצאות; בתגובות הגולשים המחרוזת הזו מופיעה כ-500 פעמים (וזה לא כולל אנשים שקיצרו את שמו ל-היצ').
בקיצור, במהלך שנות קייום האתר היה יותר מדיון אחד… אז הפסקה הראשונה שלך לא מדוייקת, אבל השנייה הגיונית בהחלט.
ול-subatoi, וזה שאין הרבה תגובות, או "דבר הגולש", לא אומר "שהסרט לא ממש עניין אף אחד (פה באתר)", רק שהוא גרר פחות תגובות מגולשים שמגיבים.
לזה היתה הכוונה, מן הסתם.
(ל"ת)
אז למה זה עצוב (שהביקורת הזו גררה פחות תגובות)?
אתה ראית את הסרט? [אני לא]
אם ראית, מדוע אתה לא פרסמת תגובה כאן על הסרט?
אם לא ראית, הגיוני שלא תפרסם כאן תגובה על סרט שלא ראית וכך גם אחרים כמוך. אז האם אתה עצוב לגביך?
מעבר למה שפנטלימון כתב, אני מנחש שזה מסוג הסרטים שפחות "בוער" לרוב המגיבים באתר הזה לראות אותם מייד כשהם יוצאים. אני אפילו מנחש, שבעקבות ביקרות לא מתלהבות מידי כמו זו של רד פיש, המגיבים ששקלו לראות את הסרט בקולנוע יצטרפו לאלו שמעדיפים לראות סרטים אחרים על המסך הגדול, ואת הסרט הזה יראו כבר מאוחר יותר במסך הביתי שלהם. כך שתגובות בביקורת הזו עשויות להתפרסם בעתיד.
אם זה כך, זה עצוב? הרי זה לא אומר שאנשים באתר הזה לא מערכים את היצ'קוק ופעלו, רק שהדמות שלו פחות מרתקת אותם (בפרט בסרט הזה) מאשר סרטים לא ביוגרפיים (בפרט כאלו עם רעיונות מגניבים![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
).
לא.
אני לא ראיתי את הסרט, אבל אני מתכנן לעשות זאת, אם שום דבר לא ישתבש.
אני חושב שגם אם לא ראיתי סרט מסוים, אני עדיין יכול לפרסם תגובה אם היא רלוונטית. והתגובה שלי רלוונטית.
הזכרון שלי אמנם לא משהו, אבל אני לא זוכר הרבה ביקורות לאחרונה שהיו בהן שתי תגובות בלבד. אם יוצאים מנקודת הנחה שיש יחס מסוים (אותו איני יודע, כמובן) בין אחוז המתעניינים בנושא מסוים בעולם לבין אחוז המגיבים בפועל על כתבה שעוסקת בו, ניתן להגיע למסקנה סבירה שמספר תגובות מהווה אינדיקציה מסוימת לעניין. אני לא חושב שזה כ"כ תלוש, אף שברור שזה לא מדע מדויק או סטטיסטיקה.
אי לכך, אישית ציפיתי למספר תגובות "מכובד" בקשר לסרט שעוסק באחד מהבמאים המפורסמים בהיסטוריה, שגם אם אנשים לא צפו בסרט, יהיה להם משהו לציין על אישיותו או פועלו כפי שבא לידי ביטוי בסרט (על פי הביקורת, שכן כאמור, לא צפו בו עדיין). לדוגמה, ברור שאם ייצא מחר סרט על טרנטינו, יהיה להרבה אנשים מה לומר עליו (הבמאי והסרט) גם אם לא צפו בסרט, גם אם הם לא מעריכים את טרנטינו בכלל.
אם אנחנו ממש רוצים לנתח את הסוגיה למוות, מובן שזה תלוי במספר האוהדים של היצ'קוק, מספר האוהדים של עבודתו, מספר החושבים שהוא היה מקצועי, מספר החושבים שהוא רלוונטי כיום, מספר האנשים שצפו בסרטיו, מספר האנשים שצפו בסרטיו וחשים בטוחים להתדיין בנידון, מספר האנשים שיודעים שיש סרט, מספר האנשים שראו בכלל את הטריילר, מספר האנשים שלא היה להם השבוע קר מדי מכדי לצאת מהבית ולצפות בסרט ומספר המקרינים שעשו את עבודת נאמנה ולא דפקו את הסרט עם הפוקוס. אלה הם רק חלק מהמשתנים שמשפיעים על הפונקציה רבת המשתנים שנקראת "מספר התגובות לביקורת של רד פיש על הסרט 'היצ'קוק' ".
האדם מכובד, הסרט לא.
ופה כל ההבדל. הסרט הזה נחשב בעיני לסתמי (לא ראיתי כמובן, ממה שאומרים עליו) במקרה הטוב, טריילר ראשון פורסם רק חודשיים לפני יציאתו, ולא שמעתי עליו שום דבר לפני כן (ואני בכוונה שם את עצמי כמדד, לא הרבה סרטים עתידיים נוחתים עלי בהפתעה ככה).
עונת האוסקרים הגיעה, הביקורות פושרות, אין מועמדויות לכלום (חוץ מאיפור) ואין זכיות. במאי לא מוכר. הופקינס בראש שכבר מופיע בלא מעט סרטים "סתם" בשנים האחרונות.
גם כמעריץ היצ'קוק אין לי שום עניין לראות את הסרט. הדבר הראשון שקופץ לי לראש בהקשר לסרט הזה הוא ג'יי אדגר של איסטווד. גם שם מדובר בסרט מעפן במקרה הטוב על אדם מרתק. ובדיוק מאותה סיבה גם אותו אין לי כוונה לראות.
ממש כמו שסרטי ביוגרפיה טובים יכולים לגרום לך להתעניין בחייהם של אנשים שלא מעניינים אותך בכלל, סרטים לא טובים, או סתם ממוצעים ו"פרווה" בכל מובן, יכולים לגרום לך לא להתעניין בהם למרות שהם עוסקים באישיות מרתקת. זה עד כדי כך פשוט.
כמו שאתה אומר, זה הגיוני.
בגלל זה מאוד אהבתי את הרעיון של סקירת סרטים ישנים שעלה במהלך קמפיין התרומות. הזדמנות נדירה שלא תחזור לדיונים על סרטים ישנים, יוצרים מתים ושחקנים שמזמן אינם כבר עימנו.
האפשרות היחידה האחרת היא לעורר דיונים, בהנחה שיש טריגר מסוים, בקצרצרים או דוחק"ואים וכאלה. לא שיש לי אישית הרבה מה לתרום בתחום הזה, אבל אני מניח שיהיה מי שיש לו. אני אהיה בין המעודדים מהיציע.
מסכים.
אבל לא צריך את הפרויקט בשביל זה. אפילו אם מדי פעם, בתקופות חלשות שאין כמעט סרטים טובים בקולנוע (כמו ספטמבר למשל) תעלה ביקורת על סרט קלאסי כלשהו שתגרור דיונים שונים קצת מהרגיל, זה יהיה מאוד נחמד.
מסכים, וכבר כתבתי את זה בעבר כמה פעמים.
זה יהיה מאוד נחמד ומחכים (פרספקטיבה היסטורית וכזה).
ראיתי את הסרט בהקרנת הבכורה בלונדון בינואר
… יחד עם אנשי התעשייה (חבר שלי הוא המפיץ של פוקס סרצ'לייט באירופה והמזה"ת) בפריירה ב-BFI. מסתבר שגרווזי הנקניק, שעלה לבמה עם הלן ואנטוני, נשוי למישהי עשירה וחזקה – הם נישאו רק ב-2010 ואני בטוח ששמה – ג'סיקה דה רוטשילד – יסביר הכל; היא בכל אופן סדרה לו את הג'וב. הוא היה הבמאי ה-26 ברשימת הבמאים לסרט ולכן קיבלנו סרט מזהיר שכזה. היו מחיאות כפיים מנומסות בסוף אבל ידידי התחפר לו במושבו ואמר "יהיה פברואר קשה. הדבר הזה לא ימריא לשום מקום". שמחתי שהוא גם הכיר בבינוניותו (שזו מחמאה) של הסרט – והאמת שאם הוא לא (שצריך למכור אותו) – מי כן.
אני אגב לא מסכים שהסרט עושה ספויילר ל"פסיכו" – אני חושב שמי שלא ראה את הסרט המקורי או את הגרסה של גאס ואן סנט יהיה משושע ולא יותר ממה שרואים בסרט מ"פסיכו". פספוס של סיפור – אבל בעצם… אני לא חושב שהסיפור ממש מעניין בכדי ליצור סרט מענין. לכן נאלצו היוצרים לתבל את זה עם קטעי הפנטסיה של היצ'קוק שפוגש את הרוצח ההוא, או רומן האהבים של מירן והתסריטאי שאין לו כלל ביסוס במציאות.
הופקינס לא נשאר לקוקטייל; הלן היתה מקסימה וידידותית לכולם – מקצועית כמו שהיא יודעת להיות.
ולגבי סשה ג'רווזי ואשתו – והסיבה שקיבלנו סרט בינוני כ"כ – הנה הכותרת מ-2010:
http://www.dailymail.co.uk/tvshowbiz/article-1340840/Geri-Halliwells-ex-Sacha-Gervasi-weds-banking-heiress-worth-450million-star-studded-ceremony.html
מאוד נהניתי מהסרט!
ראיתי את הסרט בטיסה ממש ארוכה ומיד לאחר מכן- חיפשתי באינטרנט לקרוא עוד על היצ'קוק וסרטיו.
סרט שגורם לי לרצות ולקרוא עוד- זה סרט טוב :-)
הנמכת ציפיות זה כיף.
סרט נחמד וחביב. היה טוב לו היה מעמיק במשהו, אבל זה היה נחמד. אולי בתור סרט טלוויזיה כזה.
אנתוני פרקינס יצא מעולה-אך-קצרצר, עד לרמה שחשדתי לרגע בתעלולים דיגיטליים.