נכון, יש לו שם עברי אידיוטי. נכון, הוא מבוסס על קלישאה כל כך עתיקה שהילדים שלה כבר יכולים להוציא רישיון נהיגה. נכון, סנדרה בולוק אשמה בכמה פשעים קולנועיים, והנוכחות הקולנועית של מליסה מקארתי בזמן האחרון גרועה אפילו יותר. ולמרות הכל, ככל שזה לא יאומן, שווה לתת צ'אנס ל"עצבניות אש" (הזהרתי לכם שהשם אידיוטי. כואב להקליד אותו). אתם עשויים לגלות שפספסתם את אחד מהסרטים היותר מהנים של הקיץ הזה.
בשנות השמונים אלה היו "נשק קטלני" ו"48 שעות", אחר כך הגיעו "בחורים רעים" ו"שעת שיא". תמיד יש שני שוטרים שנאלצים לעבוד יחד, תמיד אחד מהם בתפקיד ה"מרובע" והשני בתפקיד ה"מופרע", הם תמיד לא סובלים זה את זה בהתחלה, מתחילים להסתדר יחד בדקה ה-34 בערך, ועד המרדף הסופי הם כבר מוכנים להקריב את חייהם זה עבור זה. הנוסחה הזאת כל כך דינוזאורית שבשנים האחרונות היא קיימת רק כפארודיה ("שוטרים לוהטים", "החבר'ה האחרים"). ופתאום מגיע סרט שמשתמש באותה הנוסחה ברצינות. אחד לאחד. השוטר המרובע והלחוץ, השוטר המופרע והלא צפוי, חקירה של רשת הברחת סמים וכל זה. עוד מעט הם יספרו לנו שהם זקנים מדי לחרא הזה.
הגימיק הגדול והחדשני שאמור להצדיק את החייאת הקלישאה היא "מה יקרה אם השוטרים יהיו נשים?". מכיוון שאנחנו במאה העשרים ופאקינג אחת, התשובה הנכונה אמורה להיות "שום דבר, למה?". אישה היא לא קונספט כזה מהפכני, אפילו אישה שהיא שוטרת או סוכנת FBI. אבל משום מה, כנראה שזה באמת משנה, כי איכשהו יצא – שוב, המאה העשרים ואחת, כן? – שמבין כל סרטי הקיץ הנוכחי, "עצבניות אש" הוא כמעט היחיד שבמרכזו נשים. נראה שאנחנו לא מתקדמים כמו שחשבנו.
הסיבה הראשונה לכך שהסרט עובד למרות הקלישאתיות הקיצונית היא מליסה מקארתי. אם אתם משוכנעים שאתם שונאים אותה, יש לכם כמה סיבות טובות: בשנתיים האחרונות היא היתה בכל מקום, ובעיקר מעצבנת. ב"מסיבת רווקות", "חשבון משותף" ו"הכל יחסים" היא נראתה כמו מישהי שהקטע שלה זה להיות שמנה, לקלל ולהפליץ בקול רם, ובעתידה הקרוב סרטים משותפים עם אדם סנדלר. אז, מבזק: מליסה מקארתי היא שחקנית מצוינת. ב"The Heat" היא עושה את מה שלא עבד ב"חשבון משותף": דמות מצחיקה עם סיפור עצוב. היא שולפת מעולה – מילים וגם אקדחים, לפי הצורך – אבל מאחורי הבדיחות יש דמות אמיתית מעוררת סימפטיה ונוגעת ללב. זה היה צריך לקרות כדי שאזכר כמה נדיר שזה קורה בסרטי קיץ: אני חיבבתי את הדמות הזאת. לא סתם חשבתי שהיא מגניבה או קולית או שנהניתי לצטט אותה: חיבבתי את הבנאדם. סנדרה בולוק שלצידה עושה דמות סנדרה-בולוקית טיפוסית: לחוצה, קפוצה ועצבנית. גם לגביה, אנשים מופתעים בכל פעם מחדש מהעובדה שהיא שחקנית שיודעת מה היא עושה. מכיוון שסרט-קלישאות הוא איכותי לא פחות ולא יותר מאופן הביצוע שלו, שתי השחקניות והכימיה המוצלחת בינהן הן הסיבה שהוא עובד.
עוד נקודה קצת לא שגרתית בסרט היא שהוא לא מנסה להיות לכל המשפחה. הסרט הזה לא מפחד מקללות ומדם. מספר הגופות כאן אמנם קטן בהרבה מאשר ב"RED 2", לדוגמה, אבל כשיורים באנשים הם נורים, וכמה סצינות – בעיקר אחת ספציפית, שמתרחשת בדיינר – יחלקו את הקהל לאלה שישפכו מצחוק ואלה שיתעלפו מגודל הזוועה.
הסרט הזה מצחיק. לא בתור פארודיה על עצמו או משהו הפוך-על-הפוך אחר. הוא מריץ את כל הקלישאות על המסך לפי הספר, אבל הוא מצחיק. יש לו חסרונות: כמו כל כך הרבה מסרטי הקיץ הזה, יהיה נכון לומר על "עצבניות אש" שאפשר היה לקצץ ממנו רבע שעה. נחמד שהוא מתייחס לעלילה שלו ברצינות במקום כפילר בין הבדיחות, אבל אפשר היה להקל קצת. זה לא היה סרט שאמור להביא חידושים גדולים או בשורות, אלא סתם סרט מצחיק לקיץ. אין לו אפילו גימיק. למרבה הצער, העובדה שהוא כזה חסר יומרות, והעובדה שהוא מצליח בכל מה שהוא מנסה לעשות, הופכת בפני עצמה את הסרט ליוצא דופן.
פורסם במקור בוואלה
מליסה מקארתי
בזכות הסרט הזה, היא הפכה להיות אחת השחקניות שאני יותר מצפה לראות בעתיד. אני מקווה שהיא לא תתקע רק על תפקידים קומיים כי למרות שהיא טובה בזה, יש לה יכולות דרמתיות לא מבוטלות ועצבניות אש מוכיח את זה. הסרט היה יכול להסתדר עם שורה של שחקניות במקום סנדרה בולוק, אבל קשה לי לדמיין מישהי חוץ ממליסה מקארתי בתפקיד מאלינס.
בבנות גילמור אפשר לראות ממש טוב גם את היכולות הדרמטיות שלה, חוץ מהעובדה שהיא ממש מצחיקה. אני ממש שמח שרואים אותה יותר על המסך.
והיא אכן הייתה השחקנית החביבה עלי בבנות גילמור
(ל"ת)
נראה יותר כמו "מעצבנות אש"
מליסה מקארת'י הייתה אחת מהצלקות הנפשיות שקיבלתי מ"מסיבת רווקות". אחר כך פורסם שהיא תהיה ב"חשבון משותף", ואמרתי "טוב, אולי הבמאי של 'בוסים נוראיים' האדיר יצליח להוציא ממנה משהו טוב". אבל לא, הצפייה בה עדיין הייתה כואבת ומביכה. אפילו התפקיד הקטן שלה ב"הנגאובר" עצבן אותי. איך הולך המשפט? Fool me once…
ואת סנדרה בולוק אף פעם לא אהבתי בכל מקרה. אז כן, נראה לי שאוותר על הסרט הזה.
לא הייתה לי שום כוונה בהתחלה לראות את הסרט הזה,
בעיקר כי הטריילרים הציגו סרט נוראי במידה שעוד לא הכרתי, אבל עכשיו אחרי שאני קורא את הביקורת אני דווקא חושב אולי לנסות לקפוץ לקולנוע בשבילו. נראה.
קשוחים אתם
היא דווקא הייתה חמודה בחשבון משותף. הסרט עצמו היה לא מצחיק כל כך, אבל היא כן ניסתה לעשות כמיטב יכולתה.
ראיתי מסיבת רווקות גם ואני בכלל לא זוכרת שהיא הייתה שם… מצד שני אני גם די בטוחה שנרדמתי בו.
קניתי
שם הסרט דווקא חינני בעיניי ומשעשע אותי, אבל הוא אכן משדר "הנה עוד קומדיה קיצית מטופשת שלא אראה" אז לא חשבתי אפילו לקרוא את הביקורת עד שמבט שני בתמונה גרם לי לתהות "הי, זו לא סנדרה בולוק"? ואני, מה לעשות, דווקא חובבת מאוד את בולוק ונהניתי (במידה כזו או אחרת) מכל הסרטים שראיתי והיא השתתפה בהם. כמו צ'נדלר, אני יכולה לצפות אין ספור פעמים ב"איזו מין שוטרת" (זה שם שבאמת כואב לי להקליד) ולא נמאס לי. את מקרת'י אני מחבבת מ"גילמור" (ולא ממש ראיתי אותה בתפקידים אחרים למעט הפצפון שהיה לה באחד מסרטי הצ'רלילות) ואם הסרט גם מצחיק, זה נשמע כמו שילוב מנצח. אני רק מקווה שזה מצחיק סנדרה בולוק סטייל ולא כמו הסרטים של סיימון פג (זה עם השוטרים וזה עם הזומבים) או "ג'אמפ 21" שעליהם קראתי כאן טענות שהם מצחיקים ומוצלחים להפליא, אך מה לעשות, לא ממש הצחיקו אותי…
לא מצחיק
בסה"כ חביב, לא סבלתי ואני מחבבת את שתי השחקניות, אבל קומדיה? אה.
יותר הומור סלפסטיק וסרט שלא לוקח את עצמו ברצינות מבדיחות ממש. צחקתי אולי פעם אחת.
לא מצטערת שצפיתי, שמחה שלא שילמתי עליו כסף בקולנוע.
עם 2 נשים בתפקידים הראשיים האם הוא עובר את המבחן
נו, שכחתי את השם של המבחן של דיאלוג כמה דקות רק של 2 נשים…
בכדל
ו99 אחוזים שכן . אין מצב שסרט פעולה יורכב רק מדיאלוגים של נשים על גברים.
זאת שאלה ששאלתי בזמנו,
נניח שבסרט שתי נשים מנהלות שיחה על הנבל של הסרט שהוא במקרה גבר (אבל לא בקטע רומנטי, פשוט מדברות עליו ועל המזימות שלו או שקר כלשהו). האם זה נחשב לעובר את מבחן בכדל או לא?
לא נראה לי
כתוב באתר:
it has to have at least two women in it, who who talk to each other, about something besides a man.
אני לא חושב שזה משנה אם זה בקטע רומנטי או לא. אם הם הן מדברות על גבר, זה לא עובר.
לא
אם הן לא מדברות על משהו מלבד גבר, אז זה לא עובר. גם אם הנבל בעצבניות אש הוא גבר, מן הסתם אני בטוח שהן מדברות בסרט גם על דברים אחרים, ככה שבטוח הוא עובר את בכדל.
אני יודע...
התכוונתי שזה לא משנה אם זה בקטע רומנטי או לא, זה עדיין נחשב כלדבר על גבר.
עדיין נחשב
בכדל לא בא לבדוק אם הנשים בסרט הן בהכרח מושאים רומנטיים של הגבר, הוא נועד לבדוק אם יש לדמויות הנשיות איזו הגדרה מעבר להקשר שלהן כלפי הגבר. לצורך העניין – ב"לצוד פילים" הפעם היחידה שנשים מדברות זו לזו היא כאשר המורה של הילד מדברת עם האמא שלו. שניהם אינם מושא רומנטי, ועדיין ברור שהן מוגדרות רק על ידי יחסן לגבר.
אבל אם אני זוכר נכון
זה לא היה דיאלוג כי האמא רק הקשיבה ולא ענתה למורה. וגם אם זה היה דיאלוג, הנושא של השיחה היה הילד . וזה גם מעלה עוד שאלה – אם נושא השיחה הוא על זכר שהוא לא גבר עדיין אלא ילד, זה עדיין לא עובר את המבחן ?
נקודת המבט הגברית
היא לאו דווקא נקודת המבט של הגבר הבוגר. אם כל הדמויות בסרט מוגדרות על ידי יחסן לגבר, זה לא ממש משנה אם הוא ילד או גבר. וכן – הדיאלוג סבב סביב הילד למרות שהוא לא היה מושא רומנטי, זו הייתה הנקודה שלי.
לא יודע לגבי הסרט הזה
אבל גנוב על המיניונים מצליח לעבור את המבחן בקושי. אחת הילדות גונבת את המטבעות מבאר המשאלות. והאחות שלה נוזפת בה. והיא עונה זה בסדר אם המשאלה שלי היתה שיהיו לי הרבה מטבעות.
שוב זה דוגמא לאיך אפשר לעבור המבחן מילולית ולהכשל רעיונית.
קנית אותי, אלך לראות..
אה, והקישור לוואלה שבור…
היו 2 חבר'ה שהופיעו ב'המשרד' :)
(ל"ת)
הביקורת הזאת גרמה לי להחליף מ"לא אראה" ל"רוצה לראות",
ומשם ל"אהבתי".
אין לי מה לפרט שלא נאמר כבר. רק רציתי להודות על זה.
הלכתי ואהבתי
באתי עם ציפיות נמוכות (הקומדיה האחרונה של מליסה הייתה בינונית מאוד וז'אנר סרטי צמד-שוטרים-מצחיק-אחד-מופרע-שני-בוק קצת מאוס) אך להפתעתי מאוד נהנתי. צחקתי כמה וכמה פעמים. רוב הקהל צחק רוב הסרט, שזה די מרענן היום.
לא מצחיק
יש בקושי שלוש בדיחות שעובדות בסרט והסצינה בדיינר המוזכרת בביקורת של רד היא היחידה שיש בה משהו מקורי ורענן. במקום להשתכלל ולהתקדם לאחר 'מסיבת רווקות' המצוין פול פייג ומליסה מקארתי חזרו אחורה לאייטיז והתוצאה על הפנים.
לא מצחיק, נדוש, טיפשי!
למה, למה עושים סרטים כאלה?! לא אקשן, לא צחוקים, לא girl power. המון בדיחות נדושות על נשים שמנות… מספיק, בחייאת, הרגשתי כאילו אני בשנות ה-80, ולא בחלק הטוב שלהן, במידה והיה כזה בכלל.
"המון בדיחות נדושות על נשים שמנות"
וואלה? איזה בדיחות על נשים שמנות היו בסרט?
דווקא הטריילר היה זה שגרם לי לרצות לראות
באמת סרט מצחיק שמצליח להיות גם אינטימי. דמויות טובות ותסריט הגיוני (למרות שגם פה כאמור
הרעים לא יורים מייד לאחר שתופסים את שתיהן, מה נסגר עם זה?…)
הרבה יותר טוב מ'רחוב ג'אמפ 21' למשל, נהניתי מאוד. סנדרה בולוק מפתיעה ממש לטובה ומליסה מקארת'י
כפי שציין פישלר באמת יוצאת מהכלל.
הפתיע אותי לטובה
כששמעתי על הסרט לראשונה הוא עורר בי בעיקר נחרת בוז בגלל שזה מהבמאי של 'מסיבת רווקות' שמאוד לא אהבתי (למרות כמה בדיחות מצחיקות). אבל הביקורת מעליי שיכנעה אותי לראות את הסרט והיא צודקת. סרט די מצחיק שאומנם משתמש בהרבה קלישאות אבל לא בצורה מעצבנת או משעממת. סך הכול לא יצירת מופת או משהו, אבל סרט סבבה לגמרי.
נהניתי מהסרט. כיף להעביר איתו ערב בבית עם ערימת פופקורן ואפילו אפשר לצחוק לבד.
יש סרטים שאתה רוצה לחלוק את ההנאה או לדבר עם מישהו.
במקרה הזה הוא כל כך דבילי אבל במובן החיובי שלגמרי אפשר להנות לבד ולצחוק בקול