במקור: Happy Feet
במאי: ג'ורג' מילר
תסריט: ג'ורג' מילר, ג'ודי מוריס, ג'ון קולי, וורן קולמן
קולות: אלייז'ה ווד, רובין וויליאמס, בריטני מרפי, ניקול קידמן, יו ג'קמן
לאורך כל השנה שאו-טו-טו נגמרת לנו, לא יצא לי לראות סרטי אנימציה ממוחשבת מארה"ב. בכלל. נאדה. גורנישט. ועל פי הביקורות למרבית הסרטים האלה, לא הפסדתי הרבה. כל הגימיק של "דמויות תלת-מימדיות עם דאחקות על התנהגות אנושית" הצליח לצאת מהאף של כולם (מלבד, כמובן, כל אלה שהאף שלהם פחות רגיש. מדובר כנראה ברוב האוכלוסיה, אחרת קשה להסביר את נתוני הקופות). ואז הגיע 'תזיזו ת'רגליים', והמבקרים נפלו מהרגליים. הנה, הם אמרו, סוף-סוף קרחון מרענן בשממה הצחיחה של הסרטים מסוגו. נו, חשבתי, אם אני הולך לראות סרט אנימציה ממוחשבת השנה, כדאי שזה יהיה הסרט הזה.
מאז שראיתי את הסרט עבר כבר זמן מה, ואני עדיין מנסה להבין מה הפיל את המבקרים. שלא תבינו לא נכון: 'תזיזו ת'רגליים' הוא סרט לא רע, יש בו רגעים חביבים, אבל את הבשורה הגדולה של עולם התלת-מימד שכולם ראו בו, אני עדיין לא מצאתי.
העלילה בקצרה: באנטארקטיקה הקפואה מתאספת אוכלוסיית הפינגווינים לטקס החיזור השנתי שלה, שעיקרו שירה ממבחר הפלייליסט של גלגל"צ. מאחד החיזורים האלה נולד מאמבל, פינגווין קטן ומאושר, עם בעיה גדולה ומעיקה: הוא לא יכול לשיר. כמובן שהעניין הזה לבדו מספיק כדי להפוך אותו למצורע בסביבתו הקרובה, אבל כדי להחמיר את המצב, מתברר שמאמבל כן יכול לרקוד. או ליתר דיוק, הוא לא יכול להפסיק לרקוע ברגליו, במקצב סוחף. זקני העדה בקהילת הפינגווינים לא מוכנים לעבור בשקט על הכפירה הזאת. וכך יוצא לו מאמבל, בליווי להקת קוקואים טיפוסית שמתחברת אתו, למצוא את מקומו בעולם.
אני יכול לראות את עיקומי האף הצפויים למקרא התקציר הזה, שנשמע דומה מאוד למיליון הסרטים האחרים מסוגו. אבל ל'תזיזו ת'רגליים' יש איזה טוויסט או שניים על הנוסחה המוכרת. בעיקר, יש בו פינגווינים. כאלה שבאמת מתנהגים כמו פינגווינים. מישהו בצוות ההפקה עשה את שיעורי הבית שלו (צפה ב'משפחת הקיסרים', אולי?) בכל הנוגע להתנהגות פינגווינית בקוטב, ולמרות שאני די בספק אם באמת אפשר לשמוע את הפינגווינים שם שרים שירים של פרינס וקווין, את כל היתר – חיפושי מזון, חיפושי מגורים, חיפושי פנויים/פנויות – יוצרי הסרט הצליחו לשחזר על המסך בצורה מרשימה. ממש ערוץ אנימל פלאנט.
אבל אנימל פלאנט, מתברר, הוא בסיס לא-משהו לסרט שאמור להיות קומדיה. יש ב'תזיזו ת'רגליים' בדיוק שתי בדיחות הורסות מצחוק. יש עוד כמה מוצלחות. הרוב הן מאוד פרווה, ורבות מהן (במיוחד המוסיקליות) חוזרות על עצמן יותר מדי. הניסיון להמחשה אותנטית של החיים בטבע גם לא ממש מועיל לסרט במישור העלילתי: בערך שלושת-רבעי מהתסריט הוא רצף סתמי של "משהו קורה. עוד משהו קורה. ועוד משהו קורה. ואז מגיע טוויסט לא צפוי, ועוד משהו קורה." מה זה פה – ניאו-ריאליזם, גרסת האנימציה הממוחשבת?
גם בחלק החזותי, הסרט נופל לתוך הבור שהוא חופר לעצמו. ב'תזיזו ת'רגליים' יש בעיקר פינגווינים. פינגווינים הם לא חיה שמעניין מדי להסתכל עליה כשהיא מסתובבת בלהקה של כמה אלפים כמוה. הסרט אמנם מצליח לאפיין בצורה לא רעה את הגיבור והחברים הקרובים שלו, אבל לא תמיד זה מספיק. ראית פינגווין אחד, ראית את רובם. וזה נכון גם לגבי רוב הקרחונים שמקיפים אותם, שמעוצבים בצורה מוחשית להבהיל, אבל גם להסתכל עליהם זה לא העיסוק הכי ממריץ עבור העיניים. בכלל, יכול להיות שאני פשוט רגיל לצבעוניות של סרטי תלת-מימד אחרים, אבל השילוב של שחור-לבן-כחול-אפור ששולט ביד רמה על העיצוב של הסרט הזה נראה לי בעיקר מדכא.
יש עוד כמה בעיות עם הסרט, במיוחד כאלה שרצוי לחשוב פעמיים בגללן אם רוצים לקחת אליו את הילדים – במיוחד הסצנות בהם הגיבור ניצב בפני סכנת הפיכה לארוחת-ערב של מישהו, וסצינה מטרידה במיוחד, לקראת הסוף, שמזכירה את שמונה-עשרה הסופים של 'אינטליגנציה מלאכותית'. והמסמר האחרון – גם המסר בעייתי. ללמד את כולם לרקוד לפי הקצב זה חינוך לאינדיבידואליזם?
אז גרמתי ל'תזיזו ת'רגליים' להשמע כמו סרט רע? הוא לא. כאמור, עם כל ההסתייגויות, מדובר במשהו כמו שעתיים חביבות מינוס. אבל אם הסרט הזה אמור להיות התקווה הגדולה של האנימציה הממוחשבת השנה, כנראה שמצבה של האנימציה הנ"ל הוא באמת על-הפנים.
הו-הו-הו
נורא ואיום (הסרט). אני מבינה שסרטי אנימציה אמורים להיות לילדים קטנים וללא עלילה עמוקה. ואם זאת כל מטרתם- אז הסרט הצליח. מצוין. אבל קיוויתי ליותר, ולא היה כלום :( באמת היה חבל לי על השעתיים המבוזבזות…
אבל זאת דעתי :) מעניין אם מישהו מצא שם עוד משהו.
לא נכון ולא נכון!
העובדה שיש אנשים (כמו רז) שלא התלהבו מ'תזיזו ת'רגליים' לא מפתיעה אותי; אבל מה שאני לגמרי לא יכול להבין זה את הטענה כאילו הוא משעמם חזותית. הייתי אומר ש"מי שלא מתרשם חזותית מהסרט הוא עיוור" אלמלא הייתי מכיר את רז ואת יכולת הראייה שלו אישית. מה קרה לכם? הסרט הזה הוא כל כך, אבל כל כך, מרהיב. נכון, באנטארקטיקה יש בעיקר קרח, סלעים ועוד קרח. ועדיין, זה מרהיב, מדהים, ענק וריאליסטי. יש כמה תמונות בסרט שהן עוצרות נשימה במובן הכי מילולי. וגם אם הפינגווינים הם די דומים זה לזה, כשהם מגיעים במאות אלפים, מה לעשות, זה מדהים.
גם משאר הבחינות, הסרט הזה נמצא הרבה הרבה מעל לשאר סרטי ה"חיות המדברות". ממש לא באותה ליגה. נכון ש'חיים בזרם' מצחיק יותר, והדמויות ב'מעבר ליער' חמודות יותר, אבל ב'תזיזו ת'רגליים', למרות שהסיפור בחלקו הוא נוסחתי לגמרי, יש משהו שגורם גם לאלמנטים הנדושים להיראות חדשים. היי, גם 'הנסיכה הקסומה' הוא סיפור נדוש, ואני לא זוכר ששמעתי תלונות. והמפגשים עם החייזרים מופלאים. ההשוואה ל'AI' באמת במקום, ואני מאוד אהבתי את 'AI'.
מה הכוונה בשמונה עשר הסופים של 'אינטלגנציה מלאכותית?'
ראיתי את הסרט לפני כמה שנים טובות, אבל הרושם המטריד שלו לא נמחה מזכרוני. סרט מעניין, פילוסופי למדי, עם הופעה נפלאה של ג'וד לאו, שההשפעה העיקרית שלו הוא היותו מטריד ועוכר שלווה. למיטב הבנתי היה לו סוף אחד, אבל זה לא אומר כלום…
אינטליגנציה זה כאן:
כתבה מספר 600
מסכים מאוד.
הנה מה שכתבתי על הסרט באחד מהדו"חקואים (איך נותנים לינק ישיר לתגובה, לעזאזל?):
"הסרט לא מציע כמעט שום דבר שלא ראינו (ובכן, אני לפחות לקחתי את אחי הקטן לחלק נכבד מהם, ככה שאני יודע על מה אני מדבר) בשאר 20 הסרטים שיצאו השנה.
למעשה, כל מה שהוא מציע זה סרט אנימציה ממוחשבת (המקוריות!) על פינגווינים (המקוריות!) ששרים ורוקדים. האנימציה מכוערת – חוץ מאולי הסצינות בהן ממבל הוא עדיין תינוק (שנמשכות עשר דקות לכל היותר), כל הפינגווינים נראים כמו מוטציות; בקושי יש שירים, ואלה שיש גם ככה מעצבנים, והפינגווינים שרוקדים מגיעים רק בדקות הסיום של הסרט. ממבל מופיע בריקודים מספר פעמים בסרט, ואם אתם קוראים לפינגווין מכוער שקופץ קדימה ואחורה ריקוד מהנה למראה, אז הסרט כנראה מצליח."
אני מתקן את עצמי פה – אני מסכים עם רד, האנימציה מדהימה. אבל בין הקוטב הדרומי, אריה הים, וכל שאר החיות, המים, והלוקיישנים – מה שחשוב זה הפינגווינים. והם מכוערים.
הם פינגווינים.
הם נראים כמו שפינגווינים נראים. לא כמו גושי פלסטלינה עם עיניים או בני אדם שהדביקו להם אף עגול. נכון, הם חיות לא אקספרסיביות במיוחד, וזאת קצת בעיה. אבל זה עדיין היה עדיף מאשר להראות עדר ענק של יעני-פינגווינים דוגמנים.
אני דווקא מעדיף יעני-פינגווינים
מהדברים המוזרים האלה שראיתי. אבל אחרי הכל, זה עניין של טעם.
הדברים המוזרים שראית הם פינגווינים.
אבל זה היה בהומור.
עד כמה שנשמע נחמד שנראה חיות שאשכרה נראים אמיתיים בסרט אנימציה ממוחשבת, יש בשביל זה אנימל פלאנט. אולי תינוקות הפינגווינים היו חמודים, אבל חוץ מזה, הפינגווינים הטרידו אותי ברמה נוראית, כי בשפת הגוף שלהם ניסו להשתיל בהם איזשהו שבב של הזדהות. וזה מה שלא הצליח.
אבל, כל אחד לטעמו. אתה הסתפקת עם הפינגווינים הללו; אני לא.
יצירת מופת אדירה.
"תזיזו ת'רגליים" הוא הסרט הטוב ביותר שראיתי כבר שנים.
לא נכון ולא נכון (2)
האפי פיט הוא אחד הדברים הכי טובים שקרו לאנימציה בעשור האחרון, ומי שמפספס את זה ראוי בעיניי ללעג. עד כדי כך.
הוא שובר את כל החוקים שהכרנו מפיקסאר, דרימוורקס ודומיהם, ומצליח להיות יוצא דופן אפילו ביחס ליצירות של מיאזאקי ואנימה-טורים אחרים. ועם כל זה, הוא מצליח להיות להיט שובר קופות.
אני מאוד רוצה לפרט, אבל עוד יותר מזה רוצה לישון, אז תתייחסו לזה כטיזר. המשך יבוא…
אני ראוי בעיניך ללעג?
הסרטים של דרימוורקס הרבה פחות טובים מ"האפי פיט". "האפי פיט" הוא זה שיוצר חוקים ואינו זקוק לחוקים כלשהם של דרימוורקס.
המוגבלות של הסרט בצבעוניותו נפלאה, וטוב שאין בסרט צבעוניות מתישה וחסרת חן כמו ב"מדגסקר".
הסרט מבוים בצורה וירטואוזית, וכמו שכתב יהודה סתיו ב"ידיעות", אצל הבמאי ג'ורג' מילר הרעיון המסוים שבסרט כבר אינו קלישאה.
לא נכון ולא נכון (2)
אתה כותב שהסרט שובר חוקים… ומצליח להיות יוצא דופן… ועם כל זאת מצליח להיות שובר קופות.
אז אתה מתכוון להגיד שזה טוב שסרט שובר חוקים ויוצא דופן, או שזה רע? פשוט אולי לא הבנתי אותך בהודעה שכתבתי למעלה.
אכן לא הבנת
למקרה שזה לא היה ברור, אני חושב שמדובר בסרט ענק.
סליחה, אתה צודק.
גם לאכול בשר וגם לא לאכול בשר זו החלטה,
אבל ההחלטה כן לאכול בשר יותר קלה לרובנו, כי היא לא דורשת שינוי באורח החיים. זה כמו שלאדם חילוני יותר קל להחליט להישאר חילוני מאשר לחזור בתשובה, עוד לפני שהשיקולים האידיאולוגיים נכנסים לתמונה.
ועכשיו לפירוט
מה שאתה כותב על "סרט של יוצר בהשוואה לסרט של אולפן" נכון מאוד. לכן מבאס אותי שסרטו הבא של בראד בירד לא יהיה פרויקט יזום שלו, כמו שני הראשונים שלו, אלא כפי הנראה פרויקט קיים שהוא הצטרף אליו.
ועכשיו לפירוט תגובה
אין ספק האנימציה מרהיבה וזוויות הצילום משובחות אלא שאין שום עלילה אין דמויות אין מתח אין קונפליקט ואין קומיות במינון מינמאלי שמצדיק סרט. נותרנו עם יומרה ושיעמומון המבוצע באורח מזהיר מבחינה טכנית שמערכת אדירה של יחסי ציבור שלחה אותי לצפות בו בעלות לא מעטה.
מומלץ רק לילדים עד גיל 9 או עשר ען כושר שיפוט ידידותי לסביבה. אני מתפלא על כך שאולפן שבידיו בוודאי תסריטים רבים בחר דווקא בגלם כה חלש והשקיע כה הרבה.
אני חייב לציין
הקלישאות בעולמנו התרבו כל כך שאפילו לומר על משהו שלומר שהוא קלישאה נהיה קלישאה כבר נהיה קלישאה.
לפחות אתה יכול להתנחם בזה
שלומר שלומר על משהו שלומר שהוא קלישאה נהיה קלישאה, כבר נהיה קלישאה,- עדיין לא נהיה קלישאה.
(זה רק נהיה כמעט בלתי ניתן להבנה).
אני מחרים סרטי אנימציה ממוחשבת
אחרי שהלכתי ל-The Incerdibles (אחד התרגומים המטופשים, "משפחת סופר-על") כי המבקרים הבטיחו שזה סרט ממש מוצלח שממש פורץ את גבולות הז'אנר של "תראו יש פה גרפיקה יפה והוספנו גם כמה בדיחות שתהיו מרוצים", והוא ממש לא. כמה אפשר להתלהב מ"תראו איזה דברים יפים אפשר לצייר במחשב"?…
סרט מדהים.
בתקופה קשה כזו, עם המון סרטי אנימציה מבזבזי זמן (חילול הקודש בהתחשב בשנים הקודמות שכללו סרטי אנימציה מעולים, והמבקרים מסכימים), 'האפי פיט' הוא סוג של מתנה.
הוא יפה ויזואלית, הסיפור מעניין תמיד, המוזיקה מדהימה, ולראליזם של תנועות החיות בסיפור אי אפשר להישאר אדיש.
הסרט הזה הוא חתיכת תענוג לעיניים, עם האנימציה הכי טובה שראיתי.
ועוד משהו לזכות הסרט- סצנות האקשן שבו עוצרות הנשימה, בין הטובות שראיתי, אם לא הכי טובות.
הסצנה בה כלב הים שועט במהירות אחרי מאמבל היא סצינה שלא רוצים שתיגמר. היא פשוט סצנה יפהפייה.
בקיצור, אחד מהסרטים הטובים של התקופה. בפרט בז'אנר האנימציה.
דווקא בסצינת כלב הים
(או איזה חיה שזו) יכול להיות שרז רואה נכון את הדברים. רז, אגב, בכלל רואה נכון את הדברים, כי מדובר בהערכה אישית ובטעם אישי ולכתוב יפה רז יודע.
בכל מקרה, גם אני מת על סצינת הכלב-ים.
מדובר באריה-ים
שזו חיה קצת יותר אכזרית שזה מגיע לפינגווינים.
אמנם לא עשיתי מחקר, אך נראה לי שכלבי ים אוכלים רק דגים.
הסצינה הזו הזכירה לי מאוד את גליון נשיונל ג'יאוגרפיק שיצא לפני מספר חודשים ובו הייתה כתבה על אריות ים ושם היו תמונות של חתיכות פינגווינים אחרי שביקרו באיזור של אריות ים. אכן תמונות קשות.
קשה לי לחשוב שאחד מהם יכל היה להיות מאמבל הקטן והחמוד…
הו, אריה הים
לחיה קוראים הידרורגה נמרית
ואיך שהיא הופיעה על המסך התחלתי להתלהב מזה שיש לנו אותה בנשיונל ג'אוגרפיק בבית ושאני יודעת במה מדובר.
נהניתי מאוד.
פירוט בזמן אחר.
רק שאלה לי.
נא לא לקרוא אם לא ראיתם.
איך לעזאזל מאמבל מצליח להגיע מהכלוב שהוא בניו יורק [או כל עיר חוף אחרת] לאנטרטיקה? מה, פשוט משחררים אותו לחופשי כי הוא רוקד?
לא נעים לי להגיד את זה, אבל זה שלא הראו את הקטע או לפחות הסבירו מעט איכזב אותי. כן, פיתלתם את העלילה באופן מעולה, אבל נכנסתם ללופ שאתם עצלנים מכדי לצאת ממנו? מאמבל רוקד באקווריום, ומשם, תוך פריים אחד, לאנטרטיקה?
[מה גם שנאיבי מי שמאמין שגן חיות עם פינגוווין מרקד פשוט יעדיף לשחרר אותו ולא לעשות ממנו בוחטות של כסף.]
אז בקיצור, יש לזה הסבר בסרט שפיספסתי? קטע שגלובוס החליטו ברוב טובם לא לשדר?
אנטארקטיקה, לא אלסקה.
אלסקה לא משנה הרבה לפינגווינים. זה נחשב ניטפוק?
אנטארקטיקה, לא אלסקה.
נו, אלסקה, יש שם שלג, היא חולקת את ההתחלה והסוף שלה עם "אנטארקטיקה", והן מתחרזות, אז זה חייב להיות נכון.
אנטארקטיקה, לא אלסקה.
ובשתיהן אין סוסים שמדברים עברית. אבל רק באחת יש פיגווינים שמדברים אנגלית.
הא?
הטענה שלך לגמרי לא ברורה לי. לאבלייס הוא לא שחור: הוא שחור-לבן, בדיוק כמו כל שאר הפינגווינים. אז לדעתך הוא מתנהג כמו שחור. סבבה. איך מכאן הגעת לגזענות?
ונגיד שהפינגווינים הקיסריים הם "אמריקאים" והפינגווינים הקטנים הם "מקסיקנים" (שמדברים במבטא ג'מייקני, אבל לא משנה). נו? גם בחיים יש אמריקאים, מקסיקנים וג'מייקנים. הסרט לא טוען שסוג אחד של פינגווינים הוא יותר טוב מהסוג האחר.
אני מסכים איתך
הסרט גם לא מראה ביטוי קונקרטי שמבטא גזענות, אלא מציג שתי עדות. אם מישהו היה תומך בדעה שהסרט הגזעני, אז הוא גם היה חושב בטח שכל האוסטרלים* הם פילי ים מלוכלכים.
__________________________________
* – זה נכון שסטיב ארווין דובב שם איזה פיל ים?
אם אתה מחפש סטריאוטיפיות
נכון, יש כאן שתי עדות. יש שמדברים במבטא אמריקני ויש במבטא מכסיקני.
אבל: האמריקנים הם חמורי-סבר, האמהות והאבות מוצגים כעובדים ממושמעים שגם רואים את הילדים כדבר הראשון במעלה, מקפידים על חינוך איכותי לילדים.
המכסיקנים אוהבים לשיר ולרקוד כל היום.
הם גם שמרנים, צרי אופק
ומקיאים מתוכם את השונה. נו?
אה.
הטענה שלי היא שהפרדת הגזעים היא נושא מאוד-מאוד ברור ומובנה בתוך הסרט. ככזה, הוא מפריע לראות את הפינגוינים כחיות (תכונה שגם הביקורת וגם התגובות שיבחו בסרט), וגורם להם להיראות הרבה יותר כמו בני אדם במסווה של פינגוינים. אם, נניח, היו מתרכזים יותר במערכת היחסים בין מאמבל וגלוריה, במקום להדגיש את העובדה שהיא מלמדת בלוז ואומרת פעמיים בדקה את המשפט "it don't work", זה היה יכול להיות קצת יותר פינגויני.
ואז?
הפינגווינים בסרט לא באמת מתנהגים כמו פינגווינים, כי פינגווינים אמיתיים לא מדברים אנגלית ולא שרים פרינס. אבל בקרב חיות אמיתיות באמת יש הפרדה בין גזעים. כל זן של פינגווינים חי רק בקרב בני אותו זן. גלוריה לא מלמדת בלוז (מאיפה הבאת את זה?) אלא שרה בעיקר דיסקו, והמשפט It don't work הוא מתוך "שיר הלב" שלה, שהוא Boogie WOnderland. אני עדיין לא מצליח לראות איפה פה הבעיה, או לאיפה בכל העניין הזה מתאימה המילה "גזענות".
אה. אוקיי.
טוב.
עושה רושם שאני בעיקר מצליחה לעצבן אותך, במקום להסביר את דעתי. אני קצת מתחילה להתעייף, אבל אעשה נסיון (בתקווה) אחרון:
התייחסת לצירוף "הפרדת גזעים" במשמעות גיאוגרפית, כאילו התלוננתי על כך שלא כל גזעי הפינגוינים חיים יחד. אני התכוונתי לצירוף במשמעות תרבותית – שפינגוינים רבים בסרט מייצגים דמות אנושית מאוד ברורה עם מאפיין גזעי ברור.
בסך הכל, הסרט היה מעניין אותי הרבה יותר אם לפינגוינים הייתה אישיות משלהם, כלומר אם היו בונים להם דמות מקורית, ולא מלבישים עליהם כומר שחור, זמרת נשמה שחורה או מקסיקני. זה הכל.
אני לא מתעצבן
אני רק מנסה להבין. ואת הטענה האחרונה שלך אני בהחלט יכול להבין. אבל מה, לכאן הגענו מהודעה שלך שהתחילה ב"הו, הגזענות". גזענות זאת האשמה די חמורה, ובסופו של דבר מסתבר שגם את בעצם לא טוענת שיש גזענות כלשהי בסרט. אז לפחות מההאשמה הזאת הוא זוכה.
טוב לדעת.
אתה צודק, לא התכוונתי לכך שיש בסרט מסרים גזעניים. כנראה שזה מה שבחני אמצע עושים למוח…
אם כבר בעניין גזענות
אני סיפרתי לזוגתי היפייפיה את הסיפור של הסרט על-פי דעה מקצועית שלי בעניין פינגווינים.
מדובר על משפחה של פינגווינים מבני ברק שבנם נולד טיפה שונה. ובמקום לשיר גמרא בישיבה הוא מעדיף לרקוד הורה בחצר. הוריו שהתביישו בו לא עשו כלום כשהרב הראשי גירש אותו מהקהילה. אז הפינגווין לקח את עצמו אל קו 70 (או כל קו אחר שעובר בבני ברק) ונסע אל מחוזות העיר הגדולה, תל-אביב. שם כולם במועדונים וכולם רוקדים על השולחנות ויש שמחה והילולה וחילול הקודש לרוב. ומי שולט על הפינגווינים הכופרים בתל-אביב? DJ לאבלייס.
(אם מישהו מוצא עצמו נעלב מהודעה זו או נפגע מבחינה עדתית ו/או אידאולוגית, יש לציין כי כותב הכתבה דביל. אז קחו את זה בקלות, בבקשה).
אה, נדמה לי שהתבלבלת עם סרט אחר בשם
"זמר הג'אז".
הו, הגזענות
לא הבנתי את הקטע עם גלוריה. "לבנים לא יודעים לשיר"? אתה רוצה לומר שהיא לבנה, שהיא אמורה להיות לבנה, שהיא לא לבנה או שהיא לא אמורה להיות לבנה?
מש''א!
אבל הפינגווינים - במציאות - לא מדברים,
אז לדעתי אין סיבה מיוחדת לחשוב שלפינגווינים הקטנים יש מבטא דרום אמריקאי, בתור ניסיון לעשות אותם אותנטיים. הרבה יותר הגיוני שבגלל שזה סרט אמריקאי, הפינגווינים "המקומיים", מהגזע של מאמבל, מדברים אנגלית "אמריקאית" – הפיגוונים "השכנים" יהיו "מקסיקנים", כמו שבמציאות מקסיקו היא השכנה של ארה"ב.
הרגשתי כמוך לגבי המסר בסרט, וזה מעלה את השאלה המעניינת – אם סרטים "עם מסר" בכלל משיגים תוצאות. כלומר, מעבר לכך שהרגשת רע, האם אתה – ואחוז משמעותי כלשהו מצופי הסרט -יעשו משהו אקטיבי בעניין, אפילו ברמה של להתחיל לתרום לגרינפיס? אני נוטה להאמין שהתשובה היא לא (בנוגע לכלל הצופים, זו לא קביעה אישית כלפיך. אולי אתה, במקרה, כן תצטרף לגרינפיס).
עוף טופיק, אבל
אם מתחשק למישהו לעשות משהו בנדון – אנא, לא לתרום לגרינפיס. קחו עמותה ישראלית קטנה יחסית (ולא חסרות כאלה – אני מוכנה להפנות).
אשמח לקבל מייל על זה
(הייתי כותב לך, אבל האימייל שלך אינו מופיע כאן)
אלוהים, איזה סרט!
אנימציה פשוט מ-ד-ה-י-מ-ה. הסרט מצליח לבלבל לא מעט ואחרי שמבינים זאת אי אפשר כבר לנחש מה יקרה תוך כמה דקות ואיך כל הסיפור הזה יסתיים.
היו חסרות פה ושם כמה בדיחות טובות בשביל לעשות לי good felling בלב אבל זה לא הפריע לי כל-כך אחרי שהבנתי שאני בעצם *לא* רואה עוד סתם סרט אנימציה לילדים, אלא סרט אלגנטי שהוא בהחלט שווה צפייה גם למבוגרים.
המסרים פשוט מצמררים גם אם הם לא כל-כך חדשים לכם, הסרט פשוט מעביר אותם יפה מאוד אל קהל הצופים.
המוסיקה בסדר גמור פלוס-מינוס.
ולסיכום, חגיגה לעיניים!
—————————
מישהו יכול להסביר לי איך לעזאזעל לסרט הזה יש ציון 6.7 בימד"ב?
הציון די הגיוני
סביר להניח שצופים רבים ציפו לסרט אנימציה "סטנדרטי" יותר, עם אווירה שמחה ומקסימום דאחקות, ולא אהבו את מה שהם קיבלו בפועל.
יש מצב שזה בגלל
השירים המעצבנים, הדאוס אקס-מאשינה (שזה כולל בתוכו את הסיום המעצבן), המסר הברור מדי שמשתילים אותו טוב-טוב מעל השטח כדי שתוכל להבין אותו, הסצינות הקלישאתיות, ההומור הטיפשי?
אולי הכל חוץ מזה פשוט מושלם, אבל תכל'ס, אני די חושב שאלו מספיק סיבות לתת לו 6.7 בתנ"ך.
באמת סרט נוראי- וקצת על פינגווינים
זה פשוט העשור של הפינגווינים מבחינת הפופולריות.
הבעיה הייתה העלילה.
כי ביננו, כמה באמת מעניין ביום-יום אצל הפינגווינים?
מחיאות כף הרגל לא יצילו שום דבר.
אולי בעשור הבא נוכל לשטוף את העיניים בחיי הגרבילים:)
חמוד. צמחוני קצת, אבל חמוד.
(נו, לא ממש צמחוני צמחוני, אבל הבנתם את הרעיון)
הבני-אדם, הם היו גם כן אנימציה? (מישהו אמר פה שהם היו מצולמים) כי אם כן, אז זאת האנימציה הכי טובה של בני אדם שיצא לי לראות.
אה, חבל.