הנה נושא לדיון: מי תנצח בקרב לחיים ולמוות, היט-גירל מ"קיק-אס" או האנה? שתיהן נערות שגדלו עם דמות אב שהפך את כל חייהן למשטר אימונים אחד ארוך, ולשתיהן יש יכולות על-אנושיות כמעט בלחימה, שימוש בנשק וחיסול חשבונות. ושלא תחשבו שהקרב הוא פשוט. ככל שהיט-גירל היתה מוצלחת, האנה (סירשה רונן) תיתן לה פייט. בנוסף ליכולת מוכחת לחסל כל מספר של גברים בוגרים בידיים חשופות, האנה גם יודעת לדבר גרמנית, איטלקית, צרפתית וערבית, ולהישמע כאילו היא מבינה מה היא אומרת בכל שפה.
סירשה רונן ממשיכה כאן לעבוד עם הבמאי ג'ו רייט, שעל "כפרה" בבימויו קיבלה מועמדות לאוסקר בגיל 13. רייט הוא סטייליסט: הוא מתעניין יותר בצורה מאשר בתוכן. גם כשהוא עושה סרט אקשן טהור, כל סצינה שלו מעוצבת באופן מדוקדק, מצולמת מרהיב וערוכה כמו קליפ (של ה-Chemical Brothers, שכתבו את הפסקול) וכמו ב"כפרה", גם כאן יש סצינה ארוכה ומורכבת מאוד שמצולמת כולה בשוט אחד. רייט מתעניין יותר בהפיכת כל סצינת אקשן לייחודית ואמנותית, ופחות בכך שהסצינות האלה יהיו מובנות או קלות למעקב. עדיין, זה הרבה יותר מעניין מעוד קרב יריות או אגרופים כמו באקשנון ההוליוודי המצוי.
הבעיה היא שהעדפת הסטייל על התוכן באה גם על חשבון העלילה. הסרט מתחיל באופן מאוד מסקרן: יש לכם אבא ובת שחיים אי שם בצפון הרחוק מאוד, ומתג שהילדה צריכה להפעיל בשלב כלשהו. ומאותו רגע ינסו להרוג אותה. אבל מהר מאוד אחרי שהמתג מופעל מתברר שהמסתורין לא כזה מסתורי, והעלילה היא סתם עוד ג'ייסון בורן. זה לא רע, אבל זה לא חדשני וכבר לא כל כך מעניין.
כמו הגיבורה, הסרט הוא תכליתי ולא מתעניין בהרבה מלבד אקשן וחיסול, והגעה מנקודה א' לנקודה ב' כשהדרך רצופה אנשים מתים. אחרי שהיא יוצאת אל העולם, האנה, מכונת ההריגה בגוף של ילדה, נפגשת עם משפחה "נורמלית" – באופן יחסי מאוד – עם ילדה מעצבנת באופן מופלא. המפגש הזה מביא כמה מהרגעים הכי משעשעים בסרט, אבל בסופו של דבר לא משנה הרבה – סתם עוד מישהו שעבר בדרך. קייט בלאנשט היא סוכנת ה-CIA הטורפנית שבעקבות האנה, והיא משחקת אותה קפואה. קפואה מדי. בשביל התפקיד הזה היה אפשר לקחת ארטיק בטעם דובדבן, קייט בלאנשט לגמרי מתבזבזת עליו.
קשה להתלונן על הסרט: אם אתם רוצים אקשן נטו – קיבלתם. אם אתם רוצים תרגיל בקולנוע וירטואוזי ומתוחכם – גם יש. אבל הסיפור חסר הייחוד הופך את הסרט בסופו של דבר למגניב, שווה צפיה, ובלתי זכיר. הלוואי שהאנה תקבל סרטי המשך: חבל לבזבז את הדמות הזאת על סרט אחד בלבד, ומגיעות לה עלילות מעניינות יותר.
(פורסם בגירסה מקוצרת ב-Time Out תל אביב)
אכן כך. הסרט מגניב מאד. מ-א-ד מגניב!
הוא לא משעמם לרגע (וכיון שראיתי אותו ימים ספורים אחרי שראיתי את פצצת השיעמום שנקראת "עץ החיים" זה היה יתרון עצום), יש בו שחקנים נהדרים (קיייט בלנשט עושה פלאים עם תפקיד רזה למדי), אבל אין בו הרבה מעבר לכך. הוא סרט מהנה מאד, אבל גם כזה שלא ישאר אתך לאחר הצפייה. יומית מוצלחת, לא יותר.
לא בדיוק
אני מסכימה שהרבה היו יכולים לעשות את התפקיד ולא היה הרבה להוציא ממנו- קייט בלאנשט הוציאה את המקסימום, זה לא הספיק.
לא לזלזל ביומית משובחת
בימים טרופים אלה סרט שעושה את העבודה לשעה וחצי שעתיים ומתפוגג מיד אחר כך הוא מצרך די נדיר.
די אהבתי
רציתי אקשן נטו וקולנוע וירטואוזי ומתוחכם. היה.
"אקשן נטו וקולנוע וירטואוזי ומתוחכם"
אז בעצם זה סוג של "Kill Bil"?
איתי הוא נשאר
אני מסכים שהסיפור לא מקורי או מתוחכם במיוחד. יש רגעים בהם ההגיון של הדמויות לא עקבי וכאלה שנדמה שחלק מהאנשים אכזריים בלי הצדקה. עדיין, מאוד מאוד נהנתי מהסרט, כי את הצדדים שאינם הסיפור עצמו, ג'ו רייט מבצע נפלא. סירשה רונאן מצויינת ומצליחה לעורר אמפתיה. למרות שהאנה נראית מרוחקת וקרת רוח, יש לה רגעים של רגש אמיתי שמתפרץ אצלה כפיצוי על השנים שאומנה להדחיק אותו. יש רגעים תמוהים ומשחקים קצת יותר מדי עם המוטיב של עולם האגדות (למרות שזה מסביר את השטחיות של הדמות של קייט בלאנשט, היא נבל קלאסי מהאגדות), אבל יש בסרט הזה יותר מסטייל ואקשן טוב. האנה היא דמות הרבה יותר רגישה מרוב גיבורי האקשן וזה שהיא לא תופסת את העולם כמו שאר בני האדם, רק מוסיף לה לדעתי.
חוץ מזה, תהיה: בסצנות שבהן סירשה רונאן רצה בסרבל כתום, עוד מישהו חשב שככה צריך להראות עיבוד קולנועי לפורטל?
דווקא אני כן מצאתי בו ייחודיות
קודם כל אתוודה שאני שומע את הפסקול המרהיב של הסרט בעודי מקליד תגובה זו. אז יכול להיות שאני אהיה מושפע ממנו ולא לגמרי אובייקטיבי. הפסקול מבחינתי הוא הנקודה החזקה ביותר של הסרט – אבל לא היחידה.
ראיתי את הסרט בסינמה סיטי, מקום נורא, עם כל הדברים שאני שונא בקולנוע בארץ כיום, נקודת פתיחה לא טובה. אך לא הייתה לי ברירה כיוון שזו נקודת האמצע ביני לבין חבר שגר בצפון (יחסית). אותה נקודת פתיחה רעה היתה גם באוכלוסייה אשר בחרה לצפות בסרט (אך הדבר ידוע מראש, אנשים בסינמה סיטי לא הולכים לראות סרט מסויים, אלא לראות סרט, איזה סרט שיש אליו כרטיסים).
אבל. נהניתי. הסרט סקרן – על אף היותו ברור מאליו בעלילתו המוכרת – משום שדרך הסיפור שלו הייתה חדשנית. וכאן נכנסת הייחודיות שבו, שהתחילה עוד מהטריילר. מדובר באגדה מודרנית של האחים גרים, לא אחת ספציפית אלא בליל של כמה. עם הנוול, הטוב, הלקח, המוסיקה, הסטינג (בקתות, זאב, צבעים). הכל כמו באגדות רק לאחר ערבוב בבלנדר יחד עם ספידים וכמה קליפים תוצרת MTV. התוצאה בעיניי לא אחידה, אך בהחלט מרעננת.
ואני אתעכב על המוסיקה, שנשמעת ממש כאילו לקחו מלודיות של סרטי ילדים לדיסטורשן. וכך גם שריקה חביבה יכולה להפוך למשהו מפחיד באמת (שאני מוצא את עצמי שורק במשרד שבוע לאחר הצפייה). הסאונדטרק בסרט חשוב ממש כמו התסריט (יש ללמוסיקה גם מרכיב חשוב בהתבגרותה של האנה), ובלעדיו, לא היה ממש סרט. הסיקוונסים שבהם יש רק מוזיקה וצילומים מרהיבים (שאתה חושב: כמה טייקים מיגעים לקחו להם עד שהשיגו את התוצאה הזו), רק הם מספיקים כדי להפוך את הסרט לייחודי.
מה שחסר לסרט, מרכיב חשוב ללא ספק, זה שיהיה לי אכפת. מהאנה די היה לי אכפת, אבל גם ידעתי שהיא תסתדר. מכל השאר, לא ממש. וכאן הסרט נפל קצת לטעמי. דמות הרשע/מכשפה אומנם הוצגה היטב, אך לא הרגשתי סיבה לרשעותה, כל הזמן חיכיתי, ולא, היא רעה כי היא רעה. אותו הדבר חוזר גם בשאר הדמויות. הסיבה היחידה שהאנה התחבבה עלי כל כך, היא משום שהיא על המסך עם הפרצוף המהפנט שלה רוב הסרט. ואתם יודעים, שימו מישהו עם בחורה יפה בחדר למספיק זמן – הוא יתאהב בה.
ממליץ בחום על הסרט, ואם אתם מוותרים לפחות האזינו לפסקול – הוא עובד גם לבד די באפקטיביות.
היא רעה כי היא רעה - מכיוון שזו אגדה
הדמות של מריסה היא של המכשפה הרעה, או הזאב הגדול והרע, לפי המסורת של האחים גרים. אריק מספר להאנה שביום שתלחץ על המתג, מריסה תבוא לתפוס אותה, ממש כמו שהורים היו מספרים פעם לילדיהם על מכשפות רעות שיקחו אותם אם יעשו משהו רע. במקרה הזה, לא מדובר בעונש, אבל האנה יודעת שזה חלק מהגורל שלה והבחירה מתי להתעמת עם המכשפה היא לחלוטין שלה.
יוצרי הסרט לא מנסים להסתיר את זה שמדובר באגדה וזה חלק ממה שעושה את הסרט למיוחד בעיני. הסיפור שטחי ואין נסיון לגרום לדמות הרעה להראות יותר אנושית. רק האובססיה של מריסה להיגיינת שיניים נותנת לה מימד מעבר לנבלים הקלאסיים, אבל מנקודת המבט של האנה, זו המכשפה הרעה ששלחה קופים מעופפים לחטוף אותה מביתה שביער.
מסכים איתך...אבל
כן, זו אגדה. אבל לדעתי הסרט מנסה להיות אגדה מודרנית, אגדה עם טוויסט – על כן הייתי מצפה ממנו להוסיף לרשע הקלאסי משהו מעבר. זה ממש מעניין לחשוב על זה שהזאב רוצה לאכול את סבתא כי היא דרסה את הגור שלו עם כסא הגלגלים שלה לפני שנים. זה מוסיף משהו שלדעתי היה חסר כאן. ודווקא היגיינת השיניים כאן היא מה שמשאיר את הדמות מקורקעת ברמה השטחית שלה, זה מאפיין ותיק בדמויות מרשעות האבססיביות לניקיון ולסדר.
מסכים בעניין הפסקול
לא ראיתי את הסרט עדיין, אבל רק לראות את הפנים של של סירשה רונאן ולשמוע את הפסקול עושה לי ממש טוב.
לא ממש ידעתי איך לעכל את הסרט הזה בזמן הצפייה
וגם עכשיו קצת קשה לי לומר מה אני חושב עליו. הזמינו אותי אליו מבלי שידעתי עליו כלום, אז זה הסתכלתי קצת על הרזומה של ג'ו רייט הבמאי וראיתי שהוא אחראי ל'גאווה ודעה קדומה', שדי רחוק מאוד מסרט אקשן, וחשבתי שזה דווקא טוב כי אולי זה יביא קצת עלילה על חשבון הפיצוצים. לצערי העלילה היא לא ממש הצד החזק של הסרט. ההשוואה לג'ייסון בורן לא הכי מדוייקת כי פה אין קצוות שהצופה מנסה לסגור או פאזל שהוא לאט לאט מרכיב. הכל די גלוי מההתחלה והסרט לא ממש מנסה לגרום לצופה איזשהו אתגר מחשבתי.
מה שכן, באמת יש בו שוטים שנראים מצוין, אם זה ההתחלה בשלג או אחרי זה במדבר ובאירופה. המוסיקה שלו מצויינת (אם אני הייתי מביים סרט אקשן הכימיכל ברודרס היו הבחירה הראשונה שלי) אבל איכשהו העריכה של קטעי האקשן עם המוסיקה שלהם הייתה יותר מדי בנאלית (במובן של לראות קליעים של רובה עפים עם מוסיקת דאנס של מועדון ברקע). דווקא הקטע האגדתי היה החלק שיותר אהבתי. זה קצת הזכיר לי את 'ברוז' במובן של סרט אקשן שמתרחש בעיר באירופה עם התייחסות מכוונת להיסטוריה "האגדתית" של העיר, ומגוון טיפוסי אירווזיון צבעוניים כמו שרק אירופה יודעת לספק. לקראת סוף הסרט הוא משתפר ולכן אני לא יכול להגיד שלא נהניתי, אבל אני לא יכול לומר שהוא שהיה לו איזה אפקט משמעותי עליי.
מסכים
מסכים עם הנזיר-העצל. זה גם מה שאני הבנתי. ואכן היה חסר משהו בפיתוח הדמות שלה, מרגיש כמו משהו שהאולפנים הורידו כי המסר היה לא מסחרי מספיק או הזוי מדי.
אחלה של סרט עם בעיה אחת עיקרית, זה הרגיש יותר מדי כמו אקספוזיציה, הציגו לנו את הדמות של האנה ו….זהו.. כשהגענו לסוף הסרט, זה פשוט הרגיש כמו אמצע.
ציפיתי לעוד איזה 30 דקות, זה *הרגיש* כאילו מגיע לנו עוד 30 דקות.
אבל כן, הפסקול מצויין וסירשה רונן יפיפיה בסרט הזה בצורה מאוד…מוזרה…
מסכים לחלוטין עם תום
גם אני הרגשתי בסוף הסרט כאילו קטעו סרט באמצע העלילה.
חבל, סרט שהתחיל טוב שוחק טוב לוהק טוב, אבל עלילה בעייתית.
נשמע כמו River Tam Beats Up Everyone
וזה בהחלט סרט שצריך לראות.
(http://xkcd.com/311/)
למעשה זה די קרוב...
להאנה יש הרבה מהמשותף עם ריבר.
אני חשבתי שהסרט די דבילי
ייתכנו ספוילרים קלילים למקפידים. הדבר הכי טוב בו היה הפתיחה. כלומר, עד הלחיצה על המתג הכל היה בסדר ואחרי זה נהיה משעמם. לא התחברתי לעלילה שהייתה בנאלית מאוד עם כל הגיוונים וגם בכלל לא הגיונית. לא ברורים לי המניעים של האב וקטעי האקשן מאוד לא אחידים (רגע אחד האנה מכסחת בקלות חדר מלא בסוכנים מאומנים ואחרי זה היא מסתבכת עם איזה ילד בן 16. כנ"ל אבא שלה).
מה שכן, הדמות של האנה מקסימה ומשוחקת יפה וגם הצילום מרשים מאוד.
לא שמתי לב – מה היא הסצינה שמצולמת בשוט אחד?
אני די בטוח שלא
אם אני זוכר נכון הקרב הזה היה דווקא קצוץ דק דק מהרבה שוטים קצרים.
המרדף היה בשוט אחד
אני לא בטוח לגבי הקרב עצמו, אבל התנועה בין המכולות נראתה כמו שוט רציף.
משהו באמצע
הסצינה בין המכולות לחלוטין לא שוט אחד, אבל היא ממש לא קצוצה עד דק. השוטים שם ארוכים יחסית (יחסית לסצינת פעולה 'רגילה' בימינו).
זו לא בעיה לדעתי
אתה יוצא ואתה יודע שראית משהו שעובד ויזואלית, אבל לא יודע מה הוא היה.
הרבה יותר טוב כשאי אפשר להצביע בדיוק על האפקטים. ככה הקולנוע נשאר קסום.
והשוט המדובר.
http://www.youtube.com/watch?v=cVGnf2_q_Gg
אם אני לא טועה, זה לא כל השוט, רק חלק ממנו.
(ל"ת)
צודק
http://rutube.ru/tracks/4529994.html?v=95eb06442b8a49306d1f4213b07714e1
פוטנציאל מבוזבז, לדעתי
אולי אני בפאזה כזאת, בה פשוט נמאס לי מסרטים "מגניבים", אבל די סבלתי כשצפיתי בהאנה. אז נכון שחלק מהסבל היה קשור לאולם המחריד ב"סינמה סיטי" בה הוקרן הסרט, אבל לא רק: ההרגשה במשך רוב הזמן היה שזה סרט שמנסה להיות מגניב כדי להיות מגניב, וזהו, בערך. כשמסירים ממנו את המגניבות, לא נשאר ממנו כלום.
אז פה ושם יש שוטים באמת יפים, אבל כשכל התכלית שלהם היא "להיות יפים", והם לא באמת אומרים שום דבר, זה מפסיק לעניין ולרגש די מהר. תצוגת המשחק מרשימה בהתחלה, אבל כשמבינים שהדמויות לא ממש קיימות, ושאין שום קו מקשר בין איך שדמות מתנהגת ברגע א' לבין איך שהיא מתנהגת ברגע ב', עבודת השחקנים מפסיקה להיות רלוונטית.
"האנה" מתרחק מרגש או מורכבות כמו מאש. בכל פעם שנראה שמתחיל קטע שיכול להיות מורכב -הוא נקטע. במקרה הסביר יותר ביריית כדור, במקרה הרע יותר בהפיכת הפוטנציאל הדרמטי להפוגה קומית ותו לא. חבל.
מצד שני, כאמור, יכול להיות שזה רק המיאוס הכללי שלי מסרטים מגניבים. סבלתי לא פחות ב"ממזרים חסרי כבוד" שכולם מהללים, ולא מנסה כמה אני מנסה להכריח את עצמי לראות סרטים קוריאניים אני לא מצליח להחזיק בהם יותר מחצי שעה.
סרט נחמד. לא יותר.אין לו מה לחדש. הילדונת מוצלחת, אריק באנה צריך לגלם מתישהו את ואן גוך, כדי שיוכל להפטר רגע מהאוזניים המצחיקות שלו, וקייט בלאנשט, שפעם הייתה שחקנית, מצליחה בקושי להתעלות על התפקיד, כביכול, המזוויע שלה בזוועתון אינדיאנה ג'ונס והתרח הטרחן 8. חוץ מזה, באמת צריך לראות ילדה רצה 10 שעות, עם הטרקים הכי משעממים של הכמיקאל מזה תמיד? ועדיין, קצת אקשן נחמד, ועוד סרט בלי סוף מושקע עלילתית, כיאה לעלילה כולה. היה אפשר יותר.
כרגיל, ל-TvTropes הפתרונים
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/Chickification
תמים מצידי לחשוב שלא המציאו לזה שם כבר
לפחות באנגלית. אז יש למישהו הצעה לתירגום לעברית. או שכמו סיספונד, נהפוך את זה לצ'יקיפיקציה? זה לא נשמע מוצלח.
אז ככה – באיחור גרמני ראיתי את הסרט סוףסוף אתמול, והוא אכן סרט חביב. לא יותר. כמה רגעים מאוד מעניינים אווירתית, צילומים מפעימים ואחלא מוסיקה.
מה שכן, הצלחתי לסחוב את זוגתי לצפייה בסרט (בכל זאת זה קרה בבית) והיא מאוד מאוד נהנתה. ונתנה פרשנות מעט שונה מ"גרסת האחרים גרים" השכיח – היא קראה לזה "יופי של סרט התבגרות".. ואם באמת מסתכלים על רצף האירועים – יחד עם הסיכום של באנה לקראת הסוף – מקבלים פרספקטיבה מעט שונה לסרט.
ולכולם שלום…..
סרט מהנה ולא רע
יש בו לא מעט הפרעות בדמות חורים ואי אמינות (האנה בוחרת למכולות והילדה השנייה המעצבנת מוצאת אותה תוך
כמה דקות? מה? ונעמדת שם כאילו כלום? דה פאק?)
אהבתי שהסיום נחרץ ובלי אפילוג.
יש מניעים לכל דמות והסיפור המרכזי מעניין, הפסקול לא כזה טוב, בעיקר רועש ומפריע.