תסריט ובימוי: יוסי סידר
שחקנים: אקי אבני, טינקרבל, עידן אלתרמן
רוב יוצרי הסרטים הישראליים
לא שמעו שקיים כזה דבר "ערכי
הפקה", ואלה שכן שמעו על זה,
מתרחקים מזה כמו אש, או מתרצים: "יש לנו ערכי הפקה, רק שהם נמוכים", או "יש לנו ערכי הפקה אבל השארתי אותם בבית של החותנת". ורק אל תעזו חס וחלילה לדבר על "ערכי הפקה הוליוודיים" (מושג גס רוח לכל הדיעות) או שבכלל תיסקלו באבנים.
לסרט "ההסדר" יש ערכי הפקה גבוהים: החל מהתסריט הכתוב היטב, דרך המשחק המצויין (להוציא דמות אחת שדי מקרטעת), וכלה בעריכה. והתוצאה הסופית בהחלט מספקת את הסחורה. מהי הסחורה? שאלה טובה.
לפני שאתחיל לדון בסרט, אחשוף פה את העובדה שאני אדם דתי. זה רלוונטי, מכיוון שלדתיים "ההסדר" הוא קודם כל סרט כיף. כיף לראות את עצמך מיוצג על המסך, כמעט בפעם הראשונה (למרות שמיוצג פלג ספציפי מאד), ונחמד להשוות רשמים ולגלות בעיות באמינות (וכאלו לא חסרות, למרות שהבמאי הוא אדם דתי. ניכר, אגב, שלא למד בישיבת הסדר). "ההסדר" גם מושך לקולנוע אנשים דתיים שמתרחקים ממנו בדרך כלל, ובהקרנה שבה הייתי, במוצאי שבת לאחר שהסרט יצא לאקרנים, ישבתי באחורי האולם וראיתי מתחתי ים של כיפות (לא ים גדול, מכיוון שהסרט נפתח בתל-אביב באולם קטן. לא ברור מדוע, נוכח הפרסום והחשיפה הגדולה שקיבל). הסרט גם מספק לעיתים מעט תובנות לעולם הדתי (כגון סצינה נפלאה שבה מסביר חייל דתי לחייל חילוני את המושג הדתי- "לשמה")
אז מה הוא בעצם "ההסדר"? ההחלטה של יוסף סידר היתה ליצור סרט איכותי, ובזאת הוא הצליח, אבל לא בדיוק היה ברור לו מה הוא רוצה שיהיה שם. רובו של הסרט מתפקד כמין דרמה, והיא מצוינת, ובחלקו האחרון הוא הופך לסרט מתח, ובשלב הזה הסרט קצת חורק. הקצב והצורה שבה הסרט מתנהל עד אז אינם מנבאים את הסוף (וזה לא בא לומר שהסוף אינו צפוי. הסרט לא צופן בחובו הפתעות רבות). זו בחירה לגיטימית, לפתור את הסיפור כסיפור מתח, ולא כדרמה, אם כי בעייתית. סידר בחר בפיתרון הקל.
הסרט מספר את סיפורו של מנחם, תלמיד ישיבה שהולך בעידוד של רבו להיות מ"פ בפלוגה של בני ישיבות הסדר שמקימים. מנחם גם מתאהב בבתו של הרב, שהרב מייעד לחברו הטוב פיני, למדן גדול. ביתו של הרב גם היא, מסתבר, מעונינת במנחם, ופיני המתוסכל נשאר בסופו של דבר בלי כלום. ואז מתפרצת הקיצוניות החזקה שהרב החדיר בתלמידיו טיפין טיפין, ומה שקורה שם אתם צריכים לראות (למרות שברוב הביקורות על הסרט בעיתונות פירטו הרבה יותר מזה, מה שנראה לי כטעות ודי הכעיס אותי).
אקי אבני וטינקרבל משחקים טוב מאד, ברגע שמתרגלים לקונספט של אקי אבני כבחור ישיבה, שזה דבר לא קל בכלל. דמותה של טינקרבל היא דתייה מרדנית, והיא עושה את זה יפה מאד.
אסי דיין, בתור הרב, פשוט מצויין. הדמות מוצלחת, משוחקת היטב ומאד אמינה. דיין פיתח מניירות של רב בצורה מדוייקת ביותר, ורק בשבילו שווה לראות את הסרט. לא ברור תמיד מה הרב רוצה, בעצם: דמותו של הרב תוארה ברוב הביקורות שקראתי כ"איש הרע" של הסרט, אבל לדעתי זה לא נכון.
הדמות הבעייתית ביותר בסרט היא דמותו של פיני (עידן אלתרמן), התלמיד החכם. היא השבלונית ביותר בסרט, והכי פחות אמינה. הניסיון לבנות תלמיד ישיבה גאון וחנון נכשל, גם מכיוון שהוא אינו מתאים לסרט.
"ההסדר" הוא סרט טוב, והוא גם סרט שכיף לראות. מעניין לראות שהסרט הראשון שנעשה על ועל-ידי דתיים הוא סרט מתח, שעוסק בקיצוניות. אמנם כיוונו הפוליטי אינו ברור, אבל זה מעולם לא עצר אותנו בעבר.
טינקר מה?
מה השם המלא של טינקרבל?
רוית רוזן
לא גיליתי את אמריקה,זה היה כמעט בכל עיתון אפשרי.
אלטרנטיבה
זה די עצוב שסרט ישראלי טוב הוא בקושי סרט גרוזי בינוני (חכו ש"27 הנשיקות של סיבילה" יצא בוידאו – באמת אין מה למהר).
'ההסדר' הוא סרט נחמד, עם כמה מעלות וכמה חסרונות. המעלות הן שהייצוג של הצבא לא רע (אם כי לוקה, כרגיל, בפתוס והערצה מעצבנים), אסי דיין משחק נהדר, ואקי אבני משחק מצוין (כן, כן, גם אני לא האמנתי).
החסרון הוא שאין ממש עלילה, אין ממש מסרים, אין ממש דמויות משנה, אין ממש דיון.
בקיצור, רב החסר על הקיים.
לעומת זאת, אם בא לכם לראות סרט ישראלי _באמת_ טוב (אם לא אכפת לכם להיות קצת מדוכאים), לכו – לא, רוצו – ל'כיפור'. הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי זה… המממ, כמעט מאז ומעולם. פשוט סרט נהדר.
ואגב, שימו לב להופעה המצוינת של אורי רן קלאוזנר כרופא ב'כיפור' – היאוש השקט שלו פשוט מפעים (הוא גם מופיע בתפקיד סיון, חוקר השב"כ, ב'ההסדר', וגם אותו הוא מבצע לעילא).
אלטרנטיבה
ואם אנחנו כבר בעניין קולנוע ישראלי טוב ואקי אבני:
לכו לראות את "הבולשת חוקרת".
אלטרנטיבה
גם שם הוא משחק? יש איזה סרט שאקי אבני לא הטביע עליו את חותמו? אין שחקנים מוכשרים בארץ?
אלטרנטיבה
כן!
יש כמה סרטים בהם משחק משה איבגי!
וסרטים אחרים בהם משחקת גילה אלמגור!
ואני? אני לא אלך לראות אף לא אחד מהם. סרט בו מופיעה גילה אלמגור הוא פשוט מוקצה בעיני, ומשה איבגי הוא סתם מיותר.
אלטרנטיבה
אין לי אלא להסכים בנפש חפצה – אם מישהו יצליח להסביר לי למה גילה אלמגור נחשבת לשחקנית טובה, אני ישר שולח אותו לנהל משא ומתן עם ש"ס. הבן-אדם סופיסט גאון, אין בזה ספק.
אלטרנטיבה
מה רע באיבגי? (שלדעתי, אגב, משחק גם הוא בבולשת חוקרת).
אני מסכימה לכל מילה בעניין גילה אלמגור – המשחק שלה מלא פאתוס; שחקנית לא מוצלחת בלשון המעטה.
אלטרנטיבה
אורי רן קלאוזנר אולי יודע לשחק טיפוסים שקטים ומופנמים כדמותו של הרופא ב"כיפור" אבל הוא היה ממש גרוע ב"ההסדר".
אני פשוט גיחכתי לשמע הטקסטים שיוצאים לו מהפה והצרחות המגוחכות שלו, זאת תאונה שהוא שם בכלל
הביקורת
קודם כל אני חייב לתת מספר התיחסויות לכמה תגובות שנאמרו פה.
א- יש קולנוע איכותי בישראל, וזה עובדה, ואני מקווה שאנשים כבר לא יפחדו להודות בזה.
ב- דג יקר, אני מצטער אבל אקי אבני הוא שחקן טוב. אפילו אם קשה לך לקבל את זה, אקי אבני הוכיח את עצמו (ולאו דווקא בסרט הזה) ואת יכולתו כבר ב"טירונות" שמי שעוד לא שם לב, היא לא רמת אביב ג, אלא זו סידרה מושקעת ואקי אבני פשוט משחק מצויין בתור המ"פ.
ועכשיו ל"הסדר":
ה"הסדר" הוא אחד הסרטים הישראליים הטובים שנעשו פה בשנים האחרונות.
אמנם יגידו הציניקנים שתחרות גדולה לא היתה לו, אבל ה"הסדר" מהווה הפתעה מסויימת לקולנוע הישראלי.
הקולנוע הישראלי אשר היה משופע בדרמות קולנועיות או קומדיות, סוף סוף מייצר סרט מתח מצויין.
עד לכמחצית הסרט הצופה עדיין לא בדיוק מבין על מה הסרט אמור לספר.
כמחצית הסרט הוא עוסק במשולש האהבה בין מנחם (שמשחק שוב מ"פ ) לבין מיכל (בת הרב ) שחושקת בו אך אביה (אסי דיין) רוצה להשיא אותה לפיני (עידן אלתרמן ) אשר רוצה אותה מאוד.
עד למחצית הסרט עדיין לא כובש את הצופה. משולש האהבה הזה לא מספיק לרתק, ומרגישים שמשהו חסר.
אך כל האכזבות עד למחצית נשכחות מיד כאשר ממחצית הסרט הוא נהפך לסרט מתח נפלא, שמרתק את הצופה עד לשנייה האחרונה.
רק דבר אחד כן הפריע והוא המשחק של כמה מהשחקנים. טינקרבל קיבלה אוסקר די בגלל שלא היו הרבה מתחרות, למרות ששיחקה לא רע.
אבני משכנע מאוד בתור מ"פ זה כבר ידענו.
אלתרמן די מאכזב ולא מצליח מספיק לשכנע, אבל מילה טובה לאסי דיין שעושה את הרב בצורה מצויינת.
בשורה התחתונה- יש קולנוע ישראלי איכותי, וה"הסדר" הוא הנציג הכי מוצלח שלו כיום.
כדאי לראות.
מצטער, אתה טועה
ידידי אדם, מצטער להגיד לך אבל אתה טועה.
קודם כל לדעתי יש לבדוק שוב, למה אנו קוראים קולנוע ישראלי.
סרטים כמו "טיפת מזל" ודומים להם אינם מייצגים את הקולנוע הישראלי.
אלו סרטים שנעשו ללא השקעה כספית גדולה, ללא הרבה מחשבה בתסריט ועם איכות צילום ירודה. אף אחד לא מצפה מהסרטים האלו למשהו.
הקולנוע הישראלי שאני מדבר עליו הוא הקולנוע שהביא סרטים כמו ה"ההסדר" או "כיפור" הנפלא או סרטים ישנים יותר אך טובים לא פחות כמו "החיים על פי אגפא" ו.
אלו סרטים שנעשו עם השקעה כספית לא קטנה בכלל (מה לעשות שלא לכולם יש את חשבון הבנק של שפילברג ) הראו משחק נפלא, ואולי הכי חשוב, צולמו באיכויות צילום טובות.
בנוגע לתגובה שלך על "ההסדר" ולסוף הכביכול רדוד ולא מקורי- יש לי בשבילך שאלה.
כמה סרטי מתח ישראליים אתה מכיר?
עזוב, אל תנסה לענות כי אין הרבה.
להראות מצוקות של אנשים ודרמות אנושיות זהו דבר נפלא בעינו, אבל לעשות פעם אחת סרט מתח (והיה הרבה מאוד מתח בחצי השני של ההסדר, ועזוב לרגע את סצינת הסיום ) זהו דבר שלא קורה הרבה.
אז לדעתי צריך להוריד את הכובע בפני יוסף סידר, שניסה לעשות משהו שונה בקולנוע הישראלי, ולדעתי הצליח בגדול.
מצטער, עין חדה, אתה טועה
האסון הכי גדול של השנים האחרונות בעיני הוא סרטי המתח והפעולה הרדודים שמגיעים מאי שם בהוליווד.
אין טעם לדון בנושא יותר מידי, סידר ניסה לעשות שעטנז בין הדרמה ובין הפעולה כמו האמריקאיים. אבל למה לעזאזל? למה לחקות משהו רע? כי הוא מצליח בקופות? איזו הצלחה קופתית יכול להביא סרט ישראלי בארצנו?
לכל האנשים התלושים שבטוחים שהסרט יזכה להצלחה בחוץ לארץ, הוא לא יצליח מהסיבה שאף אחד לא רוצה לראות דרמת מתח בסטייל של הוליווד, וכמובן שהיא דוברת עיברית ונראית יותר רע מהסרטים ההוליוודיים.
חוץ מזה, האקטואליה הפנים ישראלית מוצגת באופן שטחי ונבוב וזה שאסי דיין יודע לעשות שטיקים של רב ישיבה לא ירשים אף אחד ולא יביא מועמדות לאוסקר.
אהבה בהסדר -הספר
החברה הדתיים האלה כשרוניים, התחילו לעשות סרטים ותראו, ישר אוסקר. עכשיו קניתי בסטימצקי ספר של סיפורים קצרים על השידוכים שלהם :"הדרך לחופה רצופה כוונות טובות" והוא פשוט גדול! למחבר קוראים אהוד מקסימוב ותאמינו לי יש לו את זה. ספר מצחיק לאללה שגם חילונים כמוני יכולים להזדהות איתו.
כמה משעשע
וכמה משעשע לגלות שגם מקסימוב וגם סידר מלמדים שניהם תסריטאות בבית הספר שלי.
אמנם מקסימוב לא מלמד השנה וגם סידר ברח כדי לקדם את סרטו אבל הכוונה היא שקובעת.
אגב תפסתי את סידר לשיחה קצרה אחרי הצפייה בסרט ושאלתי אותו כמה שאלות לגבי הכוונות שלו בסרט.
לא מפתיע לגלות שהוא לא רצה לענות לי על זה מתוך כוונה שכל אחד יבין מה שהוא רוצה וכך למצוא חן בעיני כל הקהל.
(למי שלא יודע ניתן ללמוד שני דברים מהסרט: המתנחלים הם קיצוניים מסוכנים שצריך לרסן אותם,המתנחלים הם חפים מפשע שמואשמים על לא עוול בכפם. לא מבלבל בכלל נכון?).
אבל מסתבר שאולי לסידר יהיה סיכוי דווקא טוב להגיע לאוסקר (האמריקאי, האמריקאי)
מסתבר שהבחור עובד בשביל יוניטד ארטיסט
בתור לקטור תסריטים בעמדה די בכירה .
וכמו שאנחנו יודעים מי שזוכה באוסקר הוא בדרך כלל מי שמכיר יותר אנשים ויש לו יותר קשרים.
אז מי יודע. אולי יהיה פה נס?
דרגות
בראשית דברי אני רוצה לומר שהסרט טוב מאד.
והוא מתאר סיטואציה שיכולה לקרות.
אך מאידך הציק לי מאד בעין חוסר הידע של מפיקי ויוצרי הסרט והשחקנים בדרגות צה"ל .
זה ניראה אפילו מאד משעשע שבסצינה אחת אקי אבני בדרגת סגן
לאחר מכן בדרגת סרן ולאחר מכן שוב בדרגת סגן.וחוזר חלילה
האם פיספתי את הקטע של בית הדין הצבאי?
או שישנתי במהלך הסרט או שאין לכם מושג ואתם משדרים חוסר אמינות
ממני קובי
באמת יש לנו מה להגיד???
נכון, יש לנו קולנוע ישראלי.
נכון, ההסדר הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר שראיתי עד עכשיו.
ונכון, לא ממש נהנתי.
הסיפור של הסרט הוא דווקא לא כ"כ רע, אבל השחקנים (חוץ מאסי דיין שנותן הופעה מעולה בסרט) לא יודעים לשחק (במיוחד טינקרבל). אבל הדבר שהכי עצבן הוא דווקא מה שהבמאי אמר כשהוא הרצה על הסרט בפני המגמה שלי (מגמת קולנוע כמובן) לאחר ההקרנה של הסרט. הוא אמר שהוא ויתר על הרבה הצהרות אומנותיות שלו בסרט כדי שהסרט יהיה נגיש לקהל רחב יותר. אז נכון, הסרט הרוויח והצליח אבל מה המסר???
אם אנחנו רוצים קולנוע אומנותי ואיכותי בארץ, אנחנו בתור קולנועיסטים צריכים להעדיף איכות על כמות!
טעות. עדיפה הכמות על האיכות
שכן ככה אתה יכול לנהל דו- שיח בינך ובין הקהל, ולא לעשות סרט אומנותי/פלצני, שרק אתה ועוד מספר מבקרים מסוגלים לדבר עליו.
זה גם מאד מתסכל לא להרוויח גרוש מסרט שעשית.
ואכן היתרון הגדול של הוליווד היא שהיא תעשייה עצמאית, ולא נתמכת ע"י הממשלה.
תלוי.
בארץ עוד לא מודעים ממש לעניין האיכות, כך שרוב הסרטים שנעשים, נעשים בשיטת "עדיפה כמות על איכות". הדוגמה הבולטת ביותר לכך הן הפקות המקור של הכבלים, שצילמו כמעט בבת אחת 36 סרטים, ואט אט משחררים אותם לקולנוע. רוב הסרטים האלה מחפירים. למה? כי הם מנסים לפנות למכנה משותף נמוך, מנסים להתחבב בכוח על הקהל. מספר שמות: 'חצוצרה בואדי', 'השיבה מהודו', 'חכמת הבייגלה' (סרט שהופק ללא קשר לכבלים. ייחודו הוא בכך שיש שחושבים שהוא נחמד), יצירת המופת 'פיתוי', והאחרון – 'פגישה עיוורת' (גם הוא לא קשור להפקות הכבלים, ובניגוד לשאר חבריו לרשימה – הוא אינו מבוסס על ספר, אלא על זכרונותיו של הבמאי).
לעומת זאת, עומדים סרטים ששמו מול עיניהם את האיכות, ולא את הנסיון להתחבב על הקהל. התוצאה: לא יצירות מופת, אבל בהחלט סרטים שאומרים עליהם שהם טובים: 'יוסי וג'אגר', 'כנפיים שבורות', ואולי גם 'הכוכבים של שלומי'.
בעצם, גם אמירה והצהרה אומנותית
היא לא ערובה לאיכות. ראה מקרה 'טהארה' ו'אינג'יל' (למען ההגינות אציין כי לא ראיתי את הסרטים הנ"ל. מתיאור העלילה שלהם אני מניחה שהם ניסו להגיד משהו. ואם לא – אז עוד יותר גרוע).
הבעייה בכבלים היא לא המסחריות שלהם
אלא דווקא חוסר המסחריות שלהם. הסיבה להפקת הסרטים לא הייתה תקווה לרווחים, שלהם המפיקים ציפו, אלא החלטה של המדינה לתמוך ביצירה עברית. בעצם אלו לא סרטים מסחריים אלא סרטים ממשלתיים שבמקום לגבות את הכסף ולתת אותו ל'אמנים', היא נתנה את האמנים לכבלים כדי שיעשו סרטים. במצב הזה מה פלא, שהסרטים יוצאים זבל?
המסחריות שאני דיברתי עליה היא של סרטים שנעשים למטרת רווח ונמכרים לקהל הרחב. השיטה הטובה ביותר היא השיטה התעשייתית, אשר הוליווד היא המיישמת העיקרית שלה (על תחילתה של הוליווד נכתב ספר "כוכבים משל עצמם" ושם השיטה מוסברת). במסחריות שכזו יש אינטראקציה בין הקהל לבין היוצרים, וכתוצאה מכך, הסרטים רק הולכים ומתחדשים (ולכל אלה ששואלים על האיכות, רק להזכירכם את ההבדל בין בזק הממשלתית לבזק המופרטת).
בארץ מפאת הגודל המצומצם של השוק, באמת לא שייכת תעשייה גדולה אך בכל זאת יש מקום לכמה יוצרים מוצלחים- ברגמן, גיתאי, וסידר, שיכולים וכבר הרימו קופה.
אני לא בטוחה שהבנתי את הטענה שלך.
נכון, המדינה תומכת באמנים, אבל התמיכה הכספית שהיא נותנת מוגבלת מאוד ותלויה בהמון קריטריונים שעל האמן לעמוד בהם. אז באו הכבלים, שיש להם הרבה הרבה יותר כסף, ואמרו שהם מוכנים לקחת על עצמם את התמיכה בהרבה אמנים שהמדינה דחתה, ועזרו להם להפיק סרט בתקציב גדול הרבה יותר. מה רע בזה?
לאחר הפקת הסרטים, סברו הכבלים שיש פוטנציאל מסחרי לכמה מהסרטים והם הקרינו אותם גם בקולנוע, כדי שהיצירות תגענה ליותר אנשים. אני בספק אם המדינה מחזירה להם חלק מההשקעה (כי הם לא אמן פרטי שהוציא כסף על הסרט, אלא גוף מסודר – הקרן לעידוד יצירות מקור, או משהו בדומה – שקם בדיוק עבור המטרה הזו).
אז אתה בא ואומר שהתעשייה ההוליוודית עדיפה כי היא נותנת מבחר רב יותר של סרטים, אלא שהם לא איכותיים. זה טוב אולי לתעשייה, לא לצרכן. אני לא בטוחה שהבנתי את עניין האינטראקציה שאתה מדבר עליו. הוליווד עושה סרטים שהיא חושבת שיביאו קהל. היא לא מקשיבה לסקרים שאומרים מה הקהל אוהב ובהתאם לזה מפיקה סרטים, אלא מנסה לקבוע בשביל הקהל מה הוא יאהב ובהתאם לזה עושה סרטים. הוליווד גם שבויה במוסכמות של איך צריך להיראות כל דבר, כך שיש מעט מאוד סרטים שמחדשים במשהו, או שעושים משהו מוכר בצורה חדשנית.
ניסיון להסביר
עד כמה שאני זוכר, הכבלים יותר נודבו מאשר התנדבו. ואם היו יכולים להתפטר מהעול, הם היו מתפטרים. המדינה לא חושבת להחזיר להם את ההשקעה, הרי היא באה כאחוזים מהרווחים שלהם (שהם די טובים). מה שכן, ייתכן הוא שהמדינה לא ממסה את הכבלים על ההשקעה הזאת.
את הרע בשיטה אני מוצא בחוסר קישור שלה למציאות. כאשר הממשלה תומכת באמנים אין שום קריטריון אומנותי לבדוק את שייכות עבודת האומן אל ההממן (במקרה זה משלם המיסים). יש כאן סתם פלצן שמקבל כסף בלי שום תמורה עניינית. אמן אמיתי אומר לאנשים משהו, ובתמורה משלמים לו. כאשר הממשלה משלמת הוא אולי יגיד אך אולי גם לא. במצב שכזה אולי עדיף להוריד את המיסים, וכך אנשים יקנו אומנות כפי שמתחשק להם, או שלא מתחשק להם.
הוליווד לעומת זאת דווקא כן מקבלת משוב מהצרכנים. כאשר יוצא סרט טוב שהצרכנים אוהבים, היא יודעת את זה (הוליווד לא צריכה סקרים כדי לדעת מה הקהל אוהב, מספיק להסתכל ברווחים), ומאותו רגע, המוטיבים החדשים ייכנסו לשאר הסרטים. שינויים שכאלה קרו בעקבות ספיידרמן, מטריקס והחוש השישי אשר כל אחד מהם היווה פריצת דרך. נכון שהיא מוציאה הרבה סרטים לא איכותיים אך זאת כדי שיהיה לה יותר מרחב אופציות שאולי יקלעו לטעמו של הקהל הרחב, וכבר אמרו חז"ל "אלף נכנסים לתלמוד תורה אחד יוצא בעל הוראה". מתוך הריבוי יוצאים כמה מעולים.
בקשר לנוסחאות, מה אפשר לעשות, אנחנו אנושיים, ויש כמה דברים שמפעילים אותנו. כבר אריסטו כתב כמה נוסחאות על הטרגדיות של זמנו ולא הרבה השתנה, כך שאין ברירה אלא לציית, וכל כמה זמן לשפר.
נו, אבל בארץ כן בודקים את שייכות
האומן אל המממן. כדי שאומן יקבל כסף, עליו להציג את עבודתו בפני הוועדה. אם הועדה חושבת שהסרט לא ידבר לקהל – היא לא מתקצבת אותו. מכאן נובע שהבעיה היא רק האם הועדה יודעת לקבוע שייכות כזו, או שהיא מנותקת מהעם.
ישנו מענק נוסף, לסרטים שכבר מוקרנים בקולנוע. הוא ניתן בהתאם למספר השבועות בהם מציג הסרט הישראלי בקולנוע ובלי קשר לכמה אנשים ראו אותו (פעם המענק היה תלוי במספר האנשים שצפו בסרט. כתוצאה מכך הוציאו הרבה סרטי בורקס שאמנם מילאו אולמות, אבל היו ירודים באיכותם. כדי למנוע כזה מצב, המדינה שינתה את החוק). אז מצב כזה, בו סרט מקבל כסף רק משום שהוא מציג בקולנוע, אמנם יוצר ניתוק מסוים, אבל מצד שני, אתה צריך לקחת בחשבון שלקולנוע מגיעים מראש הסרטים שחושבים שיהיה להם קהל. ואם מתברר שלסרט אין קהל, הוא מן הסתם יירד מהר מאוד מהמסכים כי בעלי הקולנוע יעדיפו להקרין במקומו סרט אחר, שכן מביא קהל (וכסף. בניגוד ליוצרים, בעלי הקולנועים הרי לא מרוויחים מהמדינה כסף על הסרטים שהם מקרינים).
מה שאתה מציע, למיטב הבנתי, הוא להפסיק את התמיכה הזו ולזרוק את האומנים למים ולתת להם להסתדר לבד (מתוך הנחה שהקהל בארץ יקנה אותם, אם הם קומוניקטיביים). אבל שיטה כזו אינה ישימה בארץ, כיוון שבהעדר מימון, הסרטים לא יופקו כלל, או שהם יופקו, אבל במחיר של פרסום "סמוי" מאסיבי, כמו למשל 'שירת הסירנה' וסצינת השמפואים, או קלטות הוידאו שהוציא אריק איינשטיין לילדים קטנים, בהן מדי כמה שניות יש זום-אין לשלט-רחוב של "פרפר נחמד" או מוצרים אחרים.
מה גם ששיטה כזו אינה יוצרת איכות, אלא כמות של דברים מסחריים יותר שהקהל יקנה, כדוגמת אותם סרטי בורקס שכבר הזכרתי.
הוליווד לא מקבלת משוב מהצרכנים. יש סרטי המשך שהיא מצלמת עוד לפני שהסרט הראשון יצא למסכים, פשוט כי היא מניחה שזה יהיה מסחרי, ויש סרטי המשך שהיא מצלמת בעקבות הצלחת הסרט הראשון, ואין איש שמע עליהם. 'מעודדות צמודות 2', למשל. כן, יש דבר כזה.
בדיקה שלא עוזרת
אפילו 10 אנשים הכי חכמים ומנוסים שתמצאי, לא ישתוו לבדיקה של 6.5 מיליון אנשים.
ועובדה היא שאנשים בכל זאת לא רואים הרבה סרטים ישראלים למרות הוועדה הנחמדה ש'קולעת לטעמם'.
וסרטי הבורקס נגמרו, גם בגלל שהקהל הישראלי התקדם משם.
ואינני מבין איך אפשר לומר שהוליווד לא מקבלת משוב, הרי לרוקי הם הוציאו 6 סרטי המשך ולנוסע השמיני 3 המשכים, את דרדויל בכלל לא היו מוציאים אלמלא ספיידרמן ול"גברים בשחור" בכלל לא היה המשך בהתחלה עד שהוא הפך לשובר קופות. ובקשר למעודדות צמודות (אני לא מכיר את הסרט אך יכול לנחש על מה העלילה), גם כך היו מוציאים סרט נוסף באותו קטע תוך כמה זמן ואין כאן הוכחה.
אני לא מבין את הקשר לפרסום סמוי, אבל להבנתי למס' יוצרים תמיד יהיו השקעות בשביל היצירות שלהם ותמיד יהיה גם קהל (ובקשר ל'סכנת' סרטי הבורקס, עובדה שהיא חלפה והלכה).
כל השאר ימצאו את מקומם בטלוויזיה, ומידי פעם אולי ישתתפו בהפקת סרט.
__________________________
דרך אגב, חגיגה בסנוקר נחשב סרט בורקס?
זו היתה טענה דמגוגית, אתה יודע.
בטח שאנשים לא רואים הרבה סרטים ישראליים. אבל כדאי גם לציין שבארץ, אנשים לא רואים הרבה סרטים באופן כללי.
חברות ההפצה אמנם שומרות את נתוני הקופות שלהן בסוד, אבל מהמעט שדולף אפשר להבין שלמעט כמה סרטים בפרופיל גבוה *מאוד* ('שרה"ט', 'הארי פוטר' הראשון), שאר הסרטים האמריקאים ('דו"ח מיוחד', 'החתונה היוונית', וכל שוברי הקופות האחרים) מרוויחים לא הרבה יותר מסרטים ישראליים שנחשבים למצליחים (רמז: בשני המקרים לא מדובר על הרבה כסף).
אם ל'רוקי' הוציאו 6 סרטי המשך ו'לנוסע השמיני' רק 3, זה רומז ש'רוקי' הוא בהכרח סרט מוצלח יותר? לדעתי זה רק אומר שיוצריו של 'רוקי' לא השכילו לעצור בזמן את דרדורו של המותג, או שלא היה אכפת להם שכל סרט משחזר בדיוק את הסרט שלפניו.
פרסום סמוי – בסרטים הוליוודיים הוא זניח, כי הם לא ממש צריכים את הכסף הזה (למעט כמה סרטים בעלי תקציב נמוך, כשגם התקציב הנמוך שלהם יכול לפרנס עשרה סרטים ישראליים), אבל בארץ המצב שונה. הדוגמה הטובה ביותר היא איזה סרט של דייויד מאמט שלא ראיתי, ולכן איני יכולה לומר לך את שמו (שכחתי, ואין לי כרגע את מי לשאול). בכל מקרה, הסרט הוא על מפיקים שמצלמים סרט על ימי הביניים. אלא שהחברה שמממנת אותם היא חברת היי-טק שדורשת שבמהלך הסרט תופיע "במקרה" (באופן שישתלב עם העלילה, כמובן) כתובת אתר הבית שלה. אין צורך שאפרט עבורך כמה מלאכותי יכול להיראות דבר כזה. וכך גם בארץ: ליוצר יש רעיון כלשהו, אמירה כלשהי, והוא צריך להתפשר ולשנות ולשכתב, כדי שהדבר יתאים לדעת הפטרון שלו, דעת בעל-המאה.
או למשל (שוב דוגמה מארה"ב) 'דוני דארקו'. מהסרט נחתכו מספר לא מבוטל של סצינות, שהיו יכולות להרחיב כמה נושאים ובכך להבהיר אותם (בדרכו הלא ברורה של הסרט, כמובן). אבל זה שהציגו בפניו את הסרט וקבע אם הוא יפיץ את הסרט, הודיע שהוא לא מוכן לצפות בסרט מעל אורך מסוים. וכך נאלץ הבמאי לערוך את הסרט שלו ולהשמיט ממנו מספר סצינות חשובות, רק כדי שניתן יהיה להקרינו בפני בעל המאה, וכדי שהסרט יוכל להיות מוקרן בסופו של דבר מול קהל. זאת אומרת, שיקולים מסחריים משפיעים על האומנות ומונעים ממנה להיות אומנות.
_____
'חגיגה בסנוקר' – אין לי מושג. לא ראיתי את הסרט. אני מניחה שכן.
זו היתה טענה דמגוגית, אתה יודע.
וואלה! 'סטייט פינת מיין'. תודה!
יכול להיות
אך אפילו כך, יש בארץ בוז מסוים לסרטים ישראלים.
(ותודה על הרמז)
לא השוויתי בין רוקי לנוסע השמיני, השוויתי בין שניהם למועדדות צמודות. למועדדות צמודות יצא סרט המשך/מקביל אחד שגם כן לא היה הצלחה, ולהם יצאו כמה וכמה שבהחלט היו הצלחה.
שיקולים מסחריים מונעים מאמנות להיות מושלמת, אך אמנות בלי קהל אינה כלום (ולא משנה כמה המבקרים מתלהבים).
אבל זה תלוי גם בסוג הסרט.
למשל, 'ספיי קידס' ישאר 'קידס' רק עד שהילדים יגדלו, ולכן מראש הוגבל לשני סרטי המשך.
ל'אמריקן פאי' ייגמרו הנושאים, כך שגם הוא לא יגיע (אני מקווה) למצב של 'אמריקן פאי 6'. 'ספיידרמן' לעומת זאת, הוא כן כזה, כי אף פעם לא ייגמרו לו ההזדמנויות להציל את העולם, וכמוהו גם 'הארי פוטר'.
הבוז נוצר בעקבות מה שהקהל התרגל לראות. זה כמו שהקהל הצרפתי (ואולי גם שאר אירופה, לא יודעת) בז לסרטים אמריקאים הוליוודיים, כי הם כל כך רדודים וקיטשיים. יותר סרטים ישראליים מקוריים שכיף לראות ולא מביישים את הצופה יגרמו אולי לקהל לשנות את הדעה הקדומה שלו נגד סרטים ישראליים. וחוצמזה, דברים שרואים מכאן לא רואים משם (כלומר, בארה"ב, עם שיווק נכון, יכולים להתלהב מסרטים ישראליים שלנו אין מושג מה מוצאים בהם, בעוד שאנו נתלהב מסרטים הוליוודיים שהאמריקאים לא יבינו מה אנו מוצאים בהם. אני כבר לא אדבר על הצרפתים המוזרים שסוגדים לסרטים של גיתאי).
מסכים אבל זה גם תלוי בתגובת הקהל
תמיד אומרים את זה על הצרפתים, אך עדיין מסקרן לבדוק את הנתונים של סרטים שם, האם באמת סרטים צרפתיים תופסים שם מקום מרכזי יותר מההוליוודים?
נתוני הקופות של השבוע שעבר בצרפת (עוד לא התעדכנו הנתונים לגבי השבוע):
http://www.boxofficemojo.com/intl/france/2003/16.htm
נתוני הקופות של שבועות קודמים בצרפת: http://www.boxofficemojo.com/intl/france/
ממבט מהיר – המון סרטים צרפתיים נכנסים לעשירייה הפותחת. בהתחשב בזה שתעשיית הסרטים הצרפתית מפיקה, בהערכה גסה מאוד, אותה כמות סרטים כמו הוליווד (הכוונה היא באופן יחסי לכמות האוכלוסיה), הרי שיש להם העדפה כלשהי ליצירות מקור. נקודת המוצא שלי (כמו שלך) היא שאם בארץ היו מפיקים סרטים בכמות הוליוודית, עדיין אנשים לא היו ממלאים אולמות והיו מעדיפים ללכת לסרטים הוליודיים, כך שנתוני הקופות הצרפתיים ראויים להערכה.
וואלה, תודה רבה.
מעניין שהרווחים הגדולים שלהם היו מהסרטים טקסי 3 (26 מיליון דולר) ותפוס אותי אם תוכל (27 מיליון דולר), בתוך אוכלוסיה של 60 מיליון נפש. לנו יש אכלוסיה הקטנה פי 10 כך שכנראה הרווחים אצלנו לא מגיעים ל2 מיליון דולר.
מצחיק לקרוא את התגובה הזאת ממרחק של 15 שנה
כי מאז יצאו 3 המשכים רשמיים לעוד 4 סרטי ספין אוף לאמריקן פאי, (ושלא אתחיל לדבר על ספיידרמן)
יש פער
אבל הוא מתבטא בעיקר בכך שבבופור הוא לא עשה טעויות של טירונים. כלומר, הוא מתבטא בהעדר הרוע, אבל ממש לא בעשיית טוב, כי בופור – הוא אולי סרט מקצועי יחסית, אבל הוא לא ממש סרט טוב.
לבופור 'אין מה להגיד על הנסיגה מלבנון'?
חשבתי שבביקורת על 'בופור' הסכמנו שיש לו מה לומר, רק לא בהכרח מעניין.
הסכמנו אז, ואני מאמין שאנחנו עדיין מסכימים.
מבחינה טכנית, הבופור הוא סרט מעולה. מבחינת ערך מוסף, אני חושב שהוא מתאמץ מאד לא לומר שומדבר חדש או מעניין. זה מונע ממנו, מבחינתי, להיות קולנוע טוב באמת.
מה זה מבחינה טכנית?
האפקטים אמינים? המוזיקה משתלבת?
כי בדברים בסיסיים כמו הזדהות עם דמויות וסיפור מרתק, בופור לא עומד.
זה כבר נתון לוויכוח.
אני כן חשתי הזדהות עם הדמויות ורותקתי על ידי הסיפור. אבל אני רואה שלא הגבת בדף של "בופור" עצמו, אז אולי כדאי שנעביר את הדיון לשם.