*****כ-ל הספוילרים לפרק*****
לעזאזל, איך לא סיימתי את הסקירה הקודמת בלדבר על מיליארד דולר? או על כרטיסים לחופשה בקאריביים? או על פרק לא מאכזב?
לא עוברות עשר דקות בפרק שכל הסדרה הובילה אליו והמכשפה האדומה שבה אל חיינו כדי לעזור לחיילים להגן על ווסטרוס. הרי זהו ה-לילה, אותו לילה שתמיד דיברה עליו שיהיה אפל ומלא באימה. "אין טעם להוציא אותי להורג, סר דאבוס, אני אמות לפני עלות השחר". וואלה יופי, בן-אדם אקטיבית נמנע מספוילרים במשך יום שלם ובסוף אלו הדמויות עצמן שמפילות פתאום ספוילר משום מקום. נוט קול.
הפרק מתחיל עם עוד קצת מתח לקראת הקרב (חיכינו שמונה עונות, מה זה עוד עשר דקות) ואז סופסוף החיילים מסתערים. נראה לי. העניין הוא שקצת חשוך מדי בשביל שנבין לחלוטין מה קורה שם. נראה שהחבר'ה בווינטרפל לא פירשו נכון או המעיטו בערכה של המילה "אפל" ולא הצטיידו כראוי ועכשיו קצת קשה לראות משהו, גם להם וגם לצופים. אז אחרי שהם משחקים קצת עם הגדרות הבהירות של המסך, מליסנדרה מדליקה את הנשקים של כולם עם כישוף, שיכול לחסוך הרבה זמן בל"ג בעומר או חנוכה. ואז כולם צועקים, הנשקים הבוערים מונפים, כדורי אש מהקטפולטות עפים מעל מעל הראשים, ו……קורה שם משהו.
בהחלטה ויזואלית ובימאית יצירתית ולא צפויה ראשונה בפרק, הבמאי מיגל ספוצ'ניק (שגם ביים את הפרק של "קרב הממזרים") מחליט לא להכנס אל תוך הקרב הראשוני. כנראה שהוא צודק – בכל זאת, הלילה עוד ארוך, צריך קצת משחק מקדים. זה אולי פרק של מלחמה, אבל לפעמים הוא הופך לסרט אימה, כמו ברגע הזה. החיילים שרק לפני רגע צהלו והסתערו בנשקים מונפים משתתקים בזה אחר זה, כשהלהבות שלהם מתות ביחד עם קולם. מה גרם לכך? יש לנו ניחוש מושכל למדי, אבל העובדה שטרם רואים את צבא האויב הופכת את ההתחלה הזאת למלחיצה ביותר.
ואז צבא הזומבים מסתער בשיא עוצמתו, מילולית מתרסק לתוך החיילים, והעריכה מעבירה זאת בהתאם. ספוצ'ניק משחזר בהצלחה את התחושות שהעביר בקרב הגדול האחרון שביים: כאוס, בלאגן, קלסטרופוביה. קשה להבין מי דוקר את מי, והחושך בטח שלא עוזר, אבל זאת בדיוק המטרה. היו שניים-שלושה רגעים שממש העברתי אחורה מתוך חשש שאולי הרגו דמות מוכרת ברגע של מצמצת-פספסת.
הדמות האכזרית ביותר בפרק היא כנראה הענק-זומבי שפורץ לווינטרפל ומרסק את עצמותיה של ליאנה מורמונט כאילו הייתה בקבוק דם לחיץ. אבל כמו הבאד-אס שהיא, היא מוודאת שהענק ימות ביחד איתה, והוא נופל באותו מקום שבו מת ענק אחר בעונה הקודמת, אחרי "קרב הממזרים". הו, ליאנה, את הגיבורה שהסדרה הזאת ראויה לה, וכנראה זאת הסיבה שהלכת מאיתנו בטרם עת.
בשביל הרבה אנשים, רגע השיא של השבוע כנראה היה קשור לסצינה של אריה ומלך הלילה לקראת הסוף. אבל מבחינתי, זאת הייתה סצינה נוספת שבה הפרק הופך פתאום לסרט אימה: זאת שבה אריה מתגנבת ומנסה לחמוק ממהלכים לבנים. הקטע הזה מוצלח כי היה כל כך קל להכניס לשם איזו הבהלה זולה שהייתי בטוח שתגיע בעוד רגע או שניים. אבל לא. ככל הנראה כל במאי אחר כנראה היה עושה את זה, אבל ספוצ'ניק לא מזלזל כך בצופים ועכשיו אני רוצה שיתנו לו לביים את כל סרטי האימה. טוב, כאלה טובים, לא את “פעילות על טבעית 12”.
בינתיים, בתוכנית הלא ברורה של "בוא נעשה פתיון למלך הלילה עם בראן" ת'יאון והאנשים שלו מגנים על בראן עם..חץ וקשת? בחירה קצת תמוהה כשהם בשטח קטן למדי, אבל אוקיי. הם גם לא מאוד מוצלחים והרבה מהם מתים עוד לפני שמגיע מלך הלילה בכבודו ובעצמו, כמו שבראן ניבא, כדי להרוג את בראן כי…אה… סיבות. ומכיוון שגרייג'וי הצעיר סיים את המסע של הדמות שלו פרק קודם לכן, ברור שגם הוא בדרכו החוצה. אבל רגע לפני שת'יאון עושה את ההקרבה האולטימטיבית בשביל בראן, האחרון מחליט לא להיות קריפ לשם שינוי ונפרד ממנו עם האימרה ש“אתה איש טוב”. ראיתי בעיקר תגובות חיוביות לקטע הזה, אבל ממני הוא הוציא גלגול עיניים. ליווינו את ת'יאון במשך כל הדרך הזאת, אנחנו יודעים מה הוא עבר ומה הוא עשה. כל כך הרבה בסדרה הזאת – ספציפית בפרקים האחרונים – הועבר דרך מבטים, דברים שלא נאמרים בקול אבל אנשים מצליחים לומר אחד לשני עם הבעה בלבד. האישור הורבלי הזה לטיבו של ת'יאון הרגיש קצת מאולץ.
כמה תחזיות ציפו למספר הרוגים גבוה בפרק הזה. כולם חשבו שאולי רגע לפני הישורת האחרונה בהחלט, “משחקי הכס” הישנה תצוץ לפתע ותחסל חצי מהקאסט הראשי שלה, ואם לא חצי אז לפחות שליש. ואם לא שליש אז לפחות מישהו שלצופים באמת אכפת ממנו. אבל מסדרה שהרגה שניים ממשפחת סטארק באמצע חתונה משום מקום, הסדרה הפכה להיות רצף של דאוס אקס מכינות מעצבנות. מתישהו בפרק הפסקתי לספור את מצבי ה“אוי לא, זה לגמרי הסוף שלנו” רק כדי שהדמויות ינצלו באורח פלא. ההפתעה הגדולה של הפרק הייתה כמה בטוח הוא היה. עברנו קרב בסקאלה ענקית ואפשר לספור על יד וקצת את הקורבנות שאנחנו יודעים את השמות שלהם. פרט לליאנה, קורבנות נוספים היו ת'יאון וג'ורה, כל אחד מהם מלווה אותנו עוד מתחילתה של הסדרה, כששניהם מתים כשהם מגנים על אנשים שחשובים להם. כצפוי, נראה שהמוות של ג'ורה בהחלט השפיע על דאני. לעומתה, בראן…היה בראן.
ועכשיו בואו נדבר על מלך הלילה ז"ל, זה שבמשך שמונה עונות בנו לנו כאיום סופר-דופר גדול ומסוכן. יש לי הרבה שאלות: מה הוא בכלל רצה? אפשר להניח שלהפוך את כולם למהלכים לבנים, אבל אנחנו לא יודעים את זה. מה היה קורה אם היה מצליח להרוג את בראן? סאם אמר איזה משהו על זכרונות בפרק הקודם אבל זה נשמע כמו איזה תירוץ עצלני של התסריטאים. בנוסף, זה שאריה הורגת אותו זה אולי 'רגע' מגניב, אבל גם אנטי-קליימטי ולא ממש קשור. אין לאריה היסטוריה מיוחדת מול מלך הלילה. כל עניין המתים המהלכים הוא בכלל לא הסיפור שלה, אלא של ג'ון. אז כן, כל הכבוד לה שהיא עזרה לנצח את המלחמה, וזה ממש מגניב אבל זה גם קצת אקראי. אה, וזוכרים שלהרוג אותו אוטומטית הורג גם את כל הצבא שלו? איזה מזל, הא? ממש כאילו הם כתבו את עצמם למבוי סתום עם צבא המתים הזה אז בואו ניתן להם לוגיקה של רעים במשחקי וידאו. אולי זה הגיוני, בהתחשב בכך שמלך הלילה נראה פה כאילו יצא מתוך משחק בעצמו. מלך הלילה – אל-מת ברמה 88 – התקפות: הפיכה לזומבי, מבטים סתומים, לדקור עם חרב. חסין לאש דרקונית. חולשה: ילדות בנות 15 עם סכינים.
זה היה פרק מאוד אפל, במובן הכי מילולי של המילה. הוא היה מרשים בטירוף מבחינת עשייה – לא תראו הפקה כזאת בשום סדרה אחרת כרגע בטלוויזיה וגם בסדרה עצמה כנראה שלא תראו, בגלל ההחלטה למקם את הכל בלילה, אבל מילא – כשכבר ראו משהו, זה היה הרבה יותר ממרשים. אבל התוכן שלו, איך לומר, היה הרבה פחות מספק. אנשים שמוקפים זומבים מכל עבר ואמורים בשלב הזה לגמרי להיות זומבים למהדרין ניצלים רק בגלל שריון עלילה כי יש ליוצרי הסדרה סוף יותר מגניב מ"סתם נהרגו על ידי זומבים". בנוסף, כל שורה שלישית בערך הייתה רפרנס למשהו מהעונה הראשונה, וזה היה נחמד בהתחלה אבל בהחלט נראה לי שמיצינו את העניין ואפשר לחזור לדיאלוג רגיל.
כעת כש(ככל הנראה) נפטרנו מהמהלכים, נראה שסרסיי היא הנבלית האחרונה שנותרה. כמו שקיוותה, הצבא בצפון טיפל בשבילה בבעיית הזומבים וספג הרבה אבידות (אבל לא של דמויות ראשיות). ואולי לסרסיי יש צבא, אבל להם יש דרקונים.
פשוט לא מספק
הקרב היה מרהיב, אין ספק – אפילו שגם פה הקרב בהארדום וקרב הממזרים היו מרשימים פי כמה, לפחות ברמה הכירוגראפיה של הקרב עצמו. הבעיה העיקרית היא שסגירת המעגל מול המהלכים הלבנים פשוט הזויה. בלי הסברים, בלי פיתרון עלילתי מעניין, בלי שומדבר, דקירה אחת ונגמר. ומה נסגר עם כל הגנרלים של מלך הלילה של מסוגלים לראות ילדה קופצת בניהם?
שמח מאוד שנתנו לאריה את אור הזרקורים, מגיע לה לחלוטין ואני מאוד שמח שהיא זו שעשתה את המהלך ולא ג'ון, פשוט הפייאוף ל8 שנים של מעקב לא קיים.
וזה צורם בעיקר בגלל שלפני שבוע יצא סרט לאקרנים שהיה תחת אתגר דומה: להצליח להיות לא רק מוצלח, אלא לתת הצדקה לעשר שנים של מעקב הדוק, לסגור את הקצוות בצורה שתרצה את מי שהקדיש חלק לא מבוטל מזמנו במעקב אחרי הדבר הזה. בעיניי לפחות אנדגיים עושה את זה בגדול – הוא נותן פייאוף מדהים לכל מי שהיה חלק מיקום שלהם וגם עם בסרט יש חורים, הוא נותן תחושה מדהימה של סיפוק. הקרב הנוכחי היה בדיוק ההפך, הוא היה מרשים כאמור אבל זו העלילה הראשית מתחילת של הסדרה, זו היתה הסצנה הראשונה בה (אם אני לא טועה), כל העונה הקודמת התבססה על זה שהאיום האמיתי זה הם ולא הקרב על הכס, ואז… זה נגמר בעשירית שנייה ובלי לתת הסברים או הצדקה לצפייה של 8 עונות.
Make Westeros great again
(ל"ת)
להפך
סרסי של העונות האחרונות היא ניגוד גמור לרוח הישנה של הסדרה. היא הייתה צריכה למות בעונה הקודמת.
מביך
זה היה הפרק הכי גרוע של 'משחקי הכס'. חשבתי את זה ברגע שהוא נגמר ואני עדיין חושב ככה יומיים לאחר מכן. גרוע יותר, מדובר, לטעמי, בפרק הכי גרוע שראיתי אי פעם מסדרה כלשהי! זה לא היה פרק סביר אבל חלש יחסית לסדרה, זה אפילו לא היה פרק 'מאכזב'. לא. זה היה פרק רע.
באתי לפרק עם ציפיות נמוכות מאוד, למען האמת. הפרק הקודם (השני, פרק ההכנה לקרב) של העונה גרם לי להבין דבר חשוב מאוד שלא שמתי לב אליו עד אותו רגע והוא שלא באמת אכפת לי מאף אחת מהדמויות. אין לי דמות שאכפת לי משלומה ושאהיה עצוב אם תמות. להיפך, קיימות כרגע בסדרה רק דמויות שאני *רוצה* שימותו (דאני ואריה בראשם) ומכל השאר פחות אכפת לי. ולמרות זאת, חשבתי שכשדמויות ימותו אולי כן אתרגש מעט אם סצינות המוות יהיו עשויות טוב (ואני תמיד חשבתי שבימוי הרבה יותר חשוב מתסריט בכל הקשור להשפעה הרגשית שיש לסרט/פרק על הצופה) וגם אם לא אז לפחות יהיו לנו סצינות אפיות ויהיה כיף לנסות לנחש מי ימות ומי ישרוד. ההצלה בדקה ה-90 שהסדרה אוהבת לעשות באופן מביך שוב ושוב מאז העונה החמישית חוגגת פה כל כך הרבה פעמים שכבר הפסיק להיות אכפת לי ממנה כל פעם שזה קורה ורק קיוויתי שאותה הצלה לפחות תשמור על היגיון מינמילי. זה כן היה הגיוני לעיתים (כל פעם שסאם כמעט מת היה מישהו לידו לעזור לו) אבל זה היה חסר כל היגיון באופן מרהיב לעיתים אחרים (ג'ון סנואו מוקף בעשורת מתים במרחק סנטימטרים ממנו ואיכשהו הדרקון מצליח לשרוף אותם בלי לפגוע בו. או הסצינה עם ליאנה מורמונט והענק. ברצינות? דרסת עכשיו עשרות אנשים למוות ודווקא על ליאנה אתה מחליט להתמהמה ולשים אותה, משום מה, מטר מהעין שלך?).
הפרק גם מתהדר בלא מעט רגעים הוליוודיים טיפוסיים בהם המתים פשוט לא תוקפים את הדמויות שלנו כי הם *מחכים* לרגע שיצוץ משהו להציל אותם. וזה כבר היה מביך לצפייה.
על הכתיבה אני לא ארחיב יותר מדי כי נראה כאילו היא נקטלה לא מעט ברחבי האינטרנט מאז שהפרק יצא. לא מספיק לטעמי אבל עדיין אין לי הרבה מה להוסיף. זה היה מתסכל, זה היה זול וזה פשוט לא היה מעניין.
הבימוי של מיגאל ספוטניק (?), מנגד, מקבל שבחים שאני לא שותף אליהם. האקשן היה מבולגן ולא ברור. ולא! לא בגלל התאורה (שלי אישית לא הפריעה יותר מדי) אלא בגלל העריכה הנוראית. קצב חיתוכים שלא היה מבייש את מייקל ביי ברגעי השפל שלו, חוסר המשכיות מרהיב (רואים דמות רצה ממקום א' למקום ב' ואז בשוט שלאחר מכן היא איכשהו עדיין במקום א'). נגיד, בסצינה עם אריה, הכלב והזה שהוחיה 19 פעם ("אל האור החיה אותך למטרה, ועכשיו שמילאת אותה אתה יכול למות". מה? רגע! איזו מטרה? הוא לא עשה כלום!) לא הבנתי מה מתרחש בכלל והתאורה הייתה סבבה לגמרי. לרגע אחד אריה וההאונד עוזבים את סר באריסטן למות ובורחים בזמן שדוקרים אותו איזה עשרים מתים ואז בשוט שלאחריו אנחנו רואים אותם מרימים את גופתו מהרצפה כשבקושי יש שני מתים סביבו. רגערגערגע..! למה מרגיש לי שרק לי זה הפריע וזה קרה לפחות איזה ארבע פעמים בפרק? טוב, נו, אתנחם בזה שלפחות השותף שלי לצפייה הסכים איתי.
הדרקונים היו מבוזבזים לגמרי ומבלים את רוב הפרק בללכת לאיבוד וכשהם כן מופיעים הם לא עושים שום דבר מעניין. הסצינה היחידה שבה מלך הלילה מתקיף אותם עם הדרקון שלו הייתה לא מובנת בכלל ונורא קצרה.
היו רגעים בודדים יפים (בעיקר כשאש היה מעורב). מעטים מאוד ולא מפצים בכלל על עוגמת הנפש שמיכאל, בניון ווייס יצרו בשאריתו. אבל כל הזמן קיוויתי שלמרות היות הפרק גרוע אולי הסוף יפצה על כך. אולי אף דמות עדיין לא מתה כי הם רוצים להרוג את כל מי שהם רוצים להרוג בסצינה אחת משותפת וגדולה בסוף. ואז הסוף הגיע והחמיר את המצב העגום גם ככה.
אני לא מאמין שדורון, המבקר האהוב עליי, כתב את המשפט "זה היה מפתיע ובלתי צפוי ואנחת הרווחה נשמעה מסביב לעולם" לגבי הסוף עם אריה. לא רק שזה אנטי-קליימטי ולא סוגר שום מעגל עלילתי, זה גם דאוס-אקס-מאכינה חסר כל היגיון עלילתי ועוד שימוש נוראי של הסדרה הזאת בטכניקת "ההצלה בדקה ה-90" הנוראית (משחק שתיה חדש – תשתו שוט כל פעם שמישהו ניצל רגע לפני המוות בפרק הזה!).
אנחת רווחה לא נשמעה בחדר בו צפיתי עם עוד חבר בפרק. במקום זה נשמע קול כיבוי המחשב בטריקה שבעקבותיו באו כמה דקות של גיחוך וצחוק שהפכו במהרה לכעס ואכזבה. היינו צריכים הפסקה בשביל להירגע לפני שיכולנו להמשיך את הפרק הזוועתי הזה עד הסוף.
מה שכן – אני מסכים שזה היה בלתי צפוי. אבל בלתי צפוי בדיוק באותה מידה כמו אם פתאום סרסיי הייתה מופיעה עם צבא הפילים שלה ועוזרת להם לנצח. כלומר, בלתי צפוי במובן הכי רע של המילה.
הרגעים הטובים בפרק היו בודדים ומעטים – הייתי מציין את המוות של הדות'ראקי (עם החרבות הבוערים) ככזה אם הוא לא היה חסר היגיון (וזה שג'ורה חזר משם בחיים היה עוד יותר מפגר). אבל כן אהבתי את הכימיה המחודשת של סנסה וטיריון. בקלות החלק הכי טוב בפרק ומפצה על הדיאלוג הסתמי והרע שהיה להם בפרקים הקודמים. ורגע נוסף שאהבתי היה כשמלך הלילה הגיע עד לבראן כשהמוזיקה של ראמין התנגנה ברקע (ולא, היא לא מופתית ובהשוואה ל-Light of the seven היא נשמעת לי כמו חיכוי זול אבל היא עדיין יפה ועצם הבחירה לתת למוזיקה תפקיד כזה חשוב הוא תמיד מבורך. זה עבד מצוין גם בפרק השני עם השיר של פוד).
אם התוכנית הייתה ליצור פרק בלתי נשכח שישאר עם הצופים לשארית חייהם אז היוצרים הצליחו ובגדול. הפרק הזה ישאר איתי לתמיד כאחד הזכרונות הכי רעים שחוויתי בצפיה במשהו.
איזה כיף שכתבת
בדיוק את מה שעבר לי בראש כשקראתי את התגובה המקורית.
מסכימה עם כל מילה.![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
זה לא בדיוק האישיו לדעתי
העניין הוא אחר.
מה שמפריע לי זה בדיוק מה שכתבת – גם אם אריה נבנתה כבר הרבה עונות לרגע הזה, וגם אם יש סמליות בכל עניין הסכין, סימן ההיכר של משחקי הכס בעבר היה שהיא בונה לך ציפיות רק כדי לנפץ לך אותן בפנים, להכין אותך לסוף טוב ואז לשבור לך את הלב או להמם אותך עם תפנית מפתיעה שלא מתאימה לתבנית הרגילה. החזק והמוכשר לא בהכרח מנצח כי הוא חזק ומוכשר. התוכניות לא תמיד יוצאות לפועל כמתוכנן. שכל חריף ותחכום חשובים לא פחות מכישרון לחימה.
הדברים האלו לא באו לידי ביטוי.
הטובים ניצחו בקרב חסר סיכוי, עם אבידות מינימליות של דמויות ראשיות, והאיום שנבנה במשך 7 עונות כדבר המרכזי של הסדרה – הלך באנטי קליימקס ויזכר כחדגוני ובלי טיפת עומק (בעונה 5 כבר הראו שפלדה ולריאנית הורגת אותם. איך זה נגמר? עם פלדה ולריאנית וסלאמת. קצת Uninspiring. לא משהו שאי אפשר לנחש).
בסרט הוליוודי שלא מתיימר להיות משהו אחר הסיום הזה היה מתקבל. ממשחקי הכס ציפיתי למשהו אחר. אבל מה אני אגיד, זה המצב כבר מעונה 6, אז אולי אני אשם שבניתי ציפיות לא ריאליות.
אם הקטע הוא שבירת ציפיות
אז בהפוך על הפוך יוצא שהפרק הזה עשה את העבודה מצוין.
לא קונה את זה
הציפיות הם תמיד שהטוב ינצח את הרע. ככה הורגלנו. הנוסחה של הינצלות ברגע האחרון, כשהדברים בדיוק נמצאים במצב הכי גרוע – זו הנוסחה הכי בסיסית בספר.
כל ההייפ של השבוע האחרון של ״תהיו מוכנים כי כווולם הולכים למות״, או הציטוט ההוא של רמזי על סוף טוב היה נחמד, אבל עד שזה לא קורה בפועל זה חסר משמעות, בטח כשמאז עונה 6 הדמויות הראשיות מוגנות בטירוף והרעים מתים בערימות (ג׳ון חוזר לחיים, קרב הממזרים, חיסןל בית פריי, הדות׳ראקים נגד צבא לניסטאר עם ההסתערות של ג׳יימי על דאינריז שהסתיימה באפס הרוגים, המשימה מעבר לחומה, המזימה של ליטלפינגר שהסתיימה בסוף במותו, אפילו התמוטטות החומה בזמן שטורמונד נמצא שם, ועכשיו הקרב על ווינטרפל).
אני רואה הרבה תגובות נגד מבקרי הפרק בסגנון – טוב מה ציפיתם, היה ברור שהסיפור לא יכול להיגמר אחרת ועכשיו זה הסיפור המרכזי שהוא תכלס הקרב בין בני האדם. וזה האישיו. זו התבנית, אלו הציפיות שלא באמת נשברו.
הנה מה שאני לא מבינה
מישהו באמת חשב שמלך הלילה הולך לנצח בפרק הזה?
כי, כלומר, אם הוא היה מנצח בווינטרפל, המשמעות הייתה שיש לנו עוד שלושה פרקים שבהם זה תכלס מלך הלילה נגד סרסיי ויורון.
היה לי ברור שמלך הלילה לא ינצח בווינטרפל, אבל לא היה לי ברור איך זה יקרה ומי ישרוד ואיך הוא ינוצח. ו-וואלה, אם זה היה ג'ון זה היה צפוי בטירוף, כי בונים את ג'ון בתור היריב הישיר של מלך הלילה כבר כמה עונות טובות.
אז מצד אחד יש תלונות כשקורים דברים צפויים מדי, ומצד שני יש תלונות שאריה לא הייתה צריכה להיות זאת שהורגת אותו כי זה היה אמור להיות ג'ון… בקיצור אי אפשר לנצח.
בדיעבד, בעיני זה לגמרי הגיוני ומסתדר שאריה תהיה זו שמנצחת את מלך הלילה. אני באופן אישי מעולם לא ראיתי בוויט ווקרס את האויב האמיתי בסדרה הזו, כי תמיד הייתה תחושה שהם מהווים איזה איום קיומי כללי כזה שצריך לנצח, אבל שהאויב האמיתי של הגיבורים שלנו הוא בני אדם, לא כוחות על טבעיים.
ואני שמחה מאוד שהסדרה תסתיים בשלושה פרקים של "משחקי הכס" – בין יריבים אנושיים ולא מול איזה רוע חסר הבעה ותכלס לא מאוד מעניין כמו מלך הלילה.
לי אישית אין שום בעיה
עם זה שדווקא אריה הרגה אותו. יש לי בעיה עם הצורה שבה זה נעשה.
ולגבי הווקרס – הסיבה בעיניי שהארדהום היה פרק כל כך עוצמתי היא לא רק בגלל שהוא היה עשוי טוב, אלא כי הוא הראה לנו שעד עכשיו התעסקנו בדבר הלא נכון, וגרם לנו לעשות חושבים לגבי כל מה שידענו על הסדרה. איך אמר דורון בביקרות? ״למי איכפת מסטארקים ולאניסטרים כשזומבים באים לאכול אותנו!״. כל העלילה של שתי העונות האחרונות סבבה סביב ג׳ון שמנסה לשכנע את כולם שהאיום האמיתי נמצא בצפון, הגרייט וור, דה לונג נייט, המוות, ושאם לא נתאחד זה לא משנה איזה שלד יישב על הכס.
כמו שאלדו הרחיב בתגובה למטה – אם זה הפייאוף של כל הדבר הזה, בהחלט היה עדיף אם היו חותכים החוצה את כל עלילת הזומבים במאבקים של בני האדם. הם בנו הרים של ציפיות לעלילה שתפסה המון תשומת לב במשך 7 עונות, ובפועל לא באמת השפיעה יותר מדי באיזשהי צורה.
אבל... למה זה סותר?
נכון, ג'ון בילה כמה עונות בלשכנע את כולם שחייבים להתמודד עם הוייט ווקרס או שאין משמעות לכל דבר אחר.
ועכשיו – התמודדו איתם. האיום שלהם הוסר.
ועכשיו הגיע הזמן להתמודד עם סרסיי על השליטה בממלכה. כל מה שלא היה דחוף לפני כן כי היה איום יותר מהותי וקיומי? עכשיו הגיע הזמן.
הארדהום הפגין את האיום של הוויט ווקרס, כמו עוד כל מיני גיחות לאורך הסדרה, אבל אני אף פעם לא חשבתי שהסדרה תיגמר במלחמה עצומה מול הוויט ווקרס. תמיד הייתה התחושה שזה איום קיומי שבאיזשהו שלב יהיו חייבים לנצח אותו, או להיות מוכרעים על ידו.
נגיד אם המלחמה בוויט ווקרס לא הייתה בפרק 3 אלא בפרק האחרון בלבד, הייתי אומרת שזה יסתיים בחורבן האנושות וניצחון מלך הלילה. אבל ברגע שהתברר שפרק 3 הוא פרק המלחמה בוויט ווקרס, היה לי ברור שזה יסתיים בניצחון של בני האדם, ואז המשך המלחמות על השליטה בווסטרוז בפרקים שנותרו.
לגביי "היה עדיף לחתוך החוצה"? לא אוהבת את הגישה הזו. וואלה, לפי העקרון הזה כל דבר שלא מוביל ישירות לדו קרב הסופי בסדרה, היא עדיף לחתוך החוצה. ואז יאללה היינו גומרים את הסדרה בארבע שעות ויאללה הלאה. בתור מי שנהנתה מהדרך ועדיין נהנית ממנה (עם כל הבעיות בדרך), לא הייתי חותכת החוצה כלום.
אבל כשסדרה עשויה טוב
גם הדברים שלא קשורים, קשורים באופן מטה נרטיבי . ההרגשה (שלי לפחות) כרגע לגבי מלך הלילה היא שזה סתם היה בוס בדרך שאין לו שום חשיבות, לא מעשית ולא תמתית לסדרה. העובדה שעשו לנו כל כך הרבה טיזינג לגבי המהות שלו ובסוף עשו לנו "אבודים" לא עוזרת ממש
הייתה לו חשיבות
הוא הראה שהדרך היחידה שבה בני האדם יוכלו לשרוד היא אם הם ישימו את המחלוקות בצד ויתאחדו
זה מסר מאוד חלש
שלדעתי אין לו מקום במשחקי הכס. יכול להיות שלשם הם כיוונו, אבל אני בספק אם מרטין גם כיוון לשם
אם הבנתי נכון
(וייתכן שלא היות שלא קראתי את הספרים)
מלך הלילה הוא בכלל לא דמות בספרים, אלא המצאה של הסדרה.
אז לא נראה לי שיש למלך הלילה איזשהו מסר שאליו מרטין כיוון.
ולגביי הוויט ווקרס מעבר למלך הלילה באופן ספציפי, ממה ששמעתי ממי שכן קרא את הספרים, המקום שמרטין נתן לוויט ווקרס הרבה פחות משמעותי ממה שניתן בסדרה.
האמת לא זוכר
קראתי אותם מזמן, אז לא זוכר אם הוא קיים או לא (אני חושב שהוא כן מוזכר, אבל אף פעם לא הופיע אבל יכול להיות שאני טועה). מה שאני כן בטוח ואת צודקת זה שהתפקיד של ההלכים הלבנים הרבה פחות משמעותית. וזו הנקודה שלי.
לא שאני חושב שהספרים חפים מבעיות או משהו, אבל בסוף המנגה הייתה יותר טובה
אני חשבתי שמלך הלילה ינצח
זה לא אומר שחשבתי שכל הדמויות שבווינטרפל ימותו. היו יכולים לשרוד ולברוח כמה. זה, למשל, תסריט אפשרי אחד שעדיף בהרבה על האופציה השניה שאחד מקווי העלילה הכי מרכזיים אם לא הכי מרכזי של הסדרה ייגמר תוך פרק אחד ובאמצע העונה. כי עם כל הכבוד לכס הברזל באמת עדיין אכפת למישהו מי ישב עליו בסוף? משחקי הכס כבר מזמן הפסיקו לעניין לאחר שגם סרסיי הפכה לדמות נבל טיפוסית שקל לשנוא. פעם זה היה מעניין כשליד סרסיי עמדו דמויות מעוררות הזדהות כמו טיריון וג'יימי ואפילו טייווין. אבל עכשיו? הם השניים ההם הצטרפו לצבא "הטובים" ולסרסיי הצטרפו פיראט ערס ובחור מגודל. מה יותר קלישאתי מזה? הסיכוי שסרסיי תנצח הוא אפסי הרבה יותר מהאופציה שמלך הלילה יישב על הכסא ולכן המלחמה הזאת פחות מעניינת.
לא חשבתי שמלך הלילה יכבוש את כל ווסטרוז עד סוף הסדרה אבל כן קיוויתי שקו העלילה שלו וקו העלילה הראשי של סרסיי יתנגשו לכדי קליימאקס גדול אחד בסוף הסדרה שיכלול את רוב האלמנטים שהסדרה בנתה במשך כל עונותיה.
ומה שהופך את המוות של מלך הלילה לבאמת אנטי-קליימטי זה לא העובדה שאריה הרגה אותו. לא ציינתי בשום שלב שיש לי בעיה עם זהות מי שעשה את זה. מצידי זה יכל להיות חייל חסר שם. אבל זה היה לא הגיוני מבחינה מעשית (ממתי אריה מצטיינת בקפיצות כאלה? איך אף אחד לא שם לב אליה?) אבל בעיקר סתמי וקל מדי. זה מתחיל ונגמר תוך כמה שניות ושוב עם כל הקטע הזה של "ממש ברגע האחרון!!!".
וכמובן אנטי קליימטי כי שום דבר מהבנייה העלילתית שנעשתה עד כה לא באה לכדי מימוש. אריה לא השתמשה ביכולת שלה להחלפת פנים. בראן לא עשה כלום ולא היה ברור. מלך הלילה המשיך להיות חסר אישיות עד הסוף (כל הפרק קיוויתי שהפעם הוא אשכרה יפתיע את כולם *וידבר* ושאיכשהו יעורר אצלנו הזדהות. זה כזה קל לעשות את זה כי הסיפור שלו באמת טראגי בתיאוריה!). ומה עם הנבוא של אזורה האי? שכחו ממנה לגמרי? ומלך האור יצא בתור בדיחה מהפרק אחרי שבנו אותו למשך כל הזמן הזה. הוא הדליק כמה חרבות באש לתכלית חסרת משמעות. הוא החיה את סר ברינטון מספר פעמים מסיבה שעדיין לא הבנתי. ולמה הוא החזיר את ג'ון סנואו לחיים אם הוא היה חסר משמעות בקרב הזה? כל זה הופך את כל קו העלילה של האישה האדומה למיותר לחלוטין.
דווקא רואים
שהוויט ווקר שם לב לאריה ורגע לפני שהיא קופצת הוא מסתכל הצידה.
ג'ון היה צריך לחזור לחיים כי הוא היחיד כנראה שהיה מסוגל לאחד את כולם וכי רק עליו כולם סמכו. בריק חזר לחיים כדי להציל את אריה שהרגה את מלך הלילה. והאישה האדומה הציתה את האש מסביב לווינטרפל, כיוונה את אריה, והחייתה את ג'ון ובכך עזרה מאוד לניצחון במלחמה.
הוויט ווקרס עצמם היו יכולים להיות בנויים יותר טוב וגם מלך הלילה כדמות יכל להיות מעניין יותר. זה נכון אבל הקרב איתם וההתנהגות של כל הדמויות החיות הייתה הגיונית מאוד.
בריק חזר לחיים להציל את אריה?
באמת? אל האור לא יכל לשלוח מישהו שכבר בחיים בשביל לעשות את זה? הוא באמת היה חייב *להחזיר מישהו מהמתים* כל כך הרבה פעמים בשביל שיציל אותה מסתם סכנה אקראית. לא היה עדיף לעשות שדמות אחרת הצילה אותה באותו רגע ולוותר לגמרי על כל הקו עלילה המיותר שלו?
האש שהאישה האדומה הציתה מסביב לווינטרפל עזר במשהו? כיוונה את אריה? באמת היה צריך אותה בשביל זה? זה היה פחות אמין אם אריה הייתה קופצת על מלך הלילה בלי השיחה הקצרה שלה עם מליסנדרה? והחייתה את ג'ון לא מצריך שהיא תבוא למלחמה ותבזבז בו כל כך הרבה זמן. הייתי מצפה שהיא תעשה עוד מעבר. אם כל המהו שלה הייתה להחיות את ג'ון ולהרוג את שירין אז סבבה אבל היא יכלה להיעלם לתמיד או למות ישר אחרי.
לגבי ג'ון אני יכול להסכים. הוא בהחלט היחיד שיכל לאחד את הצוואות בשביל להילחם במהלכים. אבל הנבואה גרמה לי לצפות שיעשה משהו גם ברגעים המכריעים עצמם, אם כי על זה ניתן להבליג.
אז עזבתי את האתר לכמה שעות
וכבר התפתח כאן דיון מרתק. אבל לגבי התגובה שלי ספציפית, אז רק אומר שהייתי צריך להוסיף סמיילי. לגמרי לא התכוונתי ברצינות.
רק אומר
שההסבר היחיד להרגשה שלך שזה הפרק הכי גרוע בתולדות הטלוויזיה הוא שלא ראית הרבה סדרות.. יש הרבה סדרות טלוויזיה זוועתיות עם פרקים הרבה יותר גרועים. אני יכול לחשוב על סדרות טובות עם פרקים יותר גרועים.
אתה בטח צודק
מה גם שאם אשווה את הפרק הזה לפרקים גרועים אחרים שראיתי אז בוודאי אמצא כאלה שהם כתובים ומבוימים רע יותר. אבל באף אחד מאלה שראיתי זה לא היה בפרק שאמור להיות אחד מהשיאים של הסדרה וה-payoff שלה. ובאף אחת מהסדרות ההן כנראה שלא הייתי שקוע כל כך כמו שאני שקוע ב-'משחקי הכס' ולכן צפייה בפרק גרוע שם סתם שעממה אותי בעיקר יותר מאשר הפגיעה שהרגישה נורא אישית שקיבלתי מ-'משחקי הכס'. ואולי הגיע הזמן שאני אראה את 'דקסטר' פשוט.
למזלי, הסדרות שאני *באמת* ממש אוהב באותה מידה כמו 'משחקי הכס' ואף יותר עדיין לא הציגו פרקים שלא אהבתי (מקווה שלא עשיתי ג'ינקס לעונה הבאה של 'בוג'אק').
זו הייתה תגובה בחצי הלצה
האמת שאני די מזדהה עם התחושה שלך והנימוק
אוף אחד גדול, עם הערה חיובית אחת
אני אחלק את זה לשניים: האקשן והעלילה.
מיגואל ספוצ'ניק במאי אדיר, אין ספק בכך. אבל לא בגלל הפרק הזה. קרב הממזרים ו'הארדהום' היו מופתיים לחלוטין, ואגב, גם הפרק האחרון בעונה השישית היה עשוי ממש טוב, ובקושי היה בו אקשן, אז ספוצ'ניק טוב גם בדרמה. אבל לפרק הזה באנו כמובן בשביל 'הקרב הגדול ביותר שנראה על המסך הקטן', וחלק אף הגדילו (תרתי משמע) את הסופרלטיב והוסיפו את ההיסטוריה של הקולנוע.
אז התיישבתי מרוגש לראות את הקרב הגדול, ולפחות חמישים אחוזים ממנו פאקינג לא ר-א-י-ת-י-! קשה לי לתאר כמה זה מעצבן אותי. למה לעזאזל החושך הזה? למה??????????????? אני אוהב קרבות ימי-בינימיים. אני אוהב בימוי טוב של כאוס, מלחמה ומוות משמשים בערבוביה. ואני יודע שספוצ'ניק יודע לעשות את זה. אז מה לכל העזאזלים כולם עבר לו בראש? הוא לא קולט שלא רואים כלום?
לא רק על הקרקע. אני לא הבנתי איזה דרקון עף לאיזה כיוון, מי זה מי ומה בכלל קרה לדרקון שג'ון רכב עליו. אני לא בא לראות סרט או סדרה רק בשביל שוטים יפים של דרקונים בערפל. אני רוצה להבין מה אני רואה. הדבר שהכי הכי מרגיז אותי בצפיה בתוכן וידאו הוא אם אני לא מצליח לעקוב אחרי ההתרחשויות.
אוף.
עוד אוף – העלילה. אני התלוננתי כאן על הפרק המרוח של שבוע שעבר, אבל הרבה מהתשבחות שראיתי עליו באינטרנט אמרו שהוא היה הכרחי בשביל הפרידה הרגשית וכן הלאה והלאה. פחחחחחחחחחח. הגיע הפרק הגדול, ועכשיו אני מרגיש מרומה בכפליים. כמעט כווווולם שרדו, וזה היה מאכזב ברמות לא הגיוניות, וכמו שאדון האופל (אפשר לקרוא לך וולדמורט?) כתב מעליי, גם נורא נורא מוזר על גבול הבלתי אפשרי.
למרות כל זאת, אני חייב להודות שהסיום הוציא ממני חתיכת אומייגאד. משהו בבימוי ובמוזיקה בחלק האחרון תפס אותי מאד מבחינת התחושות של החרדה, האין אונים והיאוש. לשתי דקות בערך חשבתי שהם הולכים לעשות לנו 'מלחמת האינסוף'. עד כדי כך זה עבד לי.
ואז הוא מת. מלך הלילה פשוט התפורר לרסיסי קרח. ההצלה הפתאומית הזו אשכרה תפסה אותי לא מוכן. עוד לא הצלחתי לשים את האצבע על למה זה היה כך, אבל וואו כמה שנהניתי. הניטפוק של איך אריה הגיעה לשם לא הפריע לי כל כך, כי הייתי ממש שקוע באווירה.
אבל אחרי שעברו כמה שעות גם התחושה הטובה הזו שקעה בתוך האוף הגדול.
וכמו כולם, אני ימשיך לעקוב.
העניין הוא
שאני לפחות לא תפסתי בשום שלב את הנבל הראשי של משחקי הכס בתור מלך הלילה.
בעיני זו הייתה סרסיי, מהתחלה ועד היום.
בתור נבל ראשי, מלך הלילה הוא נבל איום ונורא – הוא חסר הבעה, לא מורכב, בלי איזה תכנית ברורה ואפילו לא מדבר. הוא נבל מאוד מאוד משעמם.
אני באופן אישי מאוד שמחה שלא גררו את הסאגה מולו עד הפרק האחרון, ושעכשיו אנחנו מתפנים למלחמה בנבלית הראשית והבאמת מעניינת של הסדרה.
חצי מסכים
הפריע לי שלא אמרו מי הם הוויט ווקרס ומה הם רוצים וכו', אבל להגיד שהם לא קידמו את העלילה זה לא נכון. כל המטרה שלהם (מבחינה רעיונית) הייתה לראות האם בני האדם ישימו בצד את המחלוקות ביניהם כדי להילחם באויב שיהרוג את כולם והם אכן נלחמו בו (כמעט) כולם יחד וניצחו אותו.
חוץ מזה הוא הראה את הפגיעות של הדרקונים של דאינריז והשווה את הסיכויים שלה בקרב מול סרסיי (שכרגע הקרב בניהם באמת מותח, מה שלא קרה כשהיא הייתה אם 3 דרקונים, צבא של שכירי חרב, דות'ראקים, וכו').
מעבר לזה עצם זה שהקרב לא היה בפרק האחרון, הוא כבר משהו שלא היה מעולם, ומראה שהם לא הנבל האחרון שבו אמורים להילחם, אלא עוד אויב שכמו שלאורך כל הסדרה הוא מופיע, אבל עדיין רוב הסדרה עסוקה במשחקי הכס, ככה גם עכשיו הסדרה מראה שבסוף, הכל חוזר למשחקי הכס ושם גם הסיפור ייגמר.
ספויילר מעליי
לא הצלחתי לסמן
לא צריך לסמן
בביקורות ספוילרים קודמות הובהר שגם התגובות יכולות לכלול ספוילרים.
כי כשהפוסט כולו הוא ספוילר אחד גדול, אין לאף אחד סיבה להיכנס אם הוא לא רוצה לראות ספוילרים.
כן רק צריך לשים לב לכותרות
כי הכותרות מופיעות בצד. וכותרות כמו "אני חשבתי שמלך הלילה ינצח" מובילות לזה שדי ברור שהוא לא ניצח, ואת זה כן רואים בדיונים האחרונים…
אז אם יש ספק, אין ספק…
צודקת במאה אחוז
(ל"ת)
מתנצל לגבי זה. לא עלה בדעתי.
(ל"ת)
בימוי נהדר, תסריט נורא.
על עניין התסריט דיברו כבר מספיק, ואני מסכים עם הכל. אבל בעניין הבימוי יש גם המון ביקורת, וכאן אני לגמרי במחנה השני: הבימוי בפרק הזה היה מופתי.
הפרק בחר להציג את הקרב בצורה שמזכירה יותר סרט אימה מאשר סרט פעולה; הוא בחר לעשות אותו אפל מאוד; והוא בחר להציג אותו, ויזואלית, כאוסף של ניגודים (ערפל לעומת לילה בהיר עם ירח; אור כחול לעומת אור צהוב; חושך לעומת אש; חללים חיצוניים שטופי זומבים לעומת חללים פנימיים ריקים). בכל אחת מהבחירות הללו הוא מקורי מאוד, ולדעתי, מבוצע נפלא.
אז כן, קשה לראות מה קורה. כן, אין כוריאוגרפיית קרבות יפה. אז מה? יש אלפי סצנות שכאלה באלפי סרטים וסדרות טלוויזיה (כולל במשחקי הכס עצמה). מה שיש כאן יוצא דופן ומיוחד, ולא סתם – אלא בצורה הגיונית שמתאימה לעלילה. וכאן, בניגוד מוחלט לתסריט, יוצרי הסדרה הפגינו הרבה אומץ.
מצטער, לא מסכים
וכן הייתי מסכים איתך אם היה לי דרך לוודא. אבל סלח לי, אם אני לא רואה מה קורה על המסך, אז שכל החלטות הבימוי החכמות והמדהימות בעולם תלכנה לעזאזל.
חוץ מה, כתבתי בתגובה שלי בעצמי שהפרק כלל רגעים נהדרים ממש, ושהסוף תפס אותי בצורה לא רגילה, ואלו מחמאות שמגיעות לבמאי ולא לאף אחד אחר. אבל לראות מה קורה זה המינימום שבמינימום. אם ההחלטה לקצץ באגף התאורנים בהפקה לא היתה של ספוצ'ניק, אז שיסלח לי; בינתיים, אני לא חושב שכל מה שכתבת על הניגודים וההתאמה לעלילה סותרת את פאקינג לראות מה אתם עושים שם. זה לא שחסרות סצינות ליליות שמוארות היטב ועדיין נראות כמו לילה (זה מזכיר לי את הקרב בנקרת הלם, זה שספוצ'ניק התיימר להרשים יותר ממנו. גם שם לילה, אבל ברוך השם, הבנתי כל העת מי נגד מי ולמה).
זה לא צריך להראות כמו לילה בקולנוע, אלא כמו לילה בחיים
בזמן סופת שלגים. המטרה הייתה שלא תראה טוב, ועדיין, מה קורה בגדול בהחלט היה אפשר להבין (מתי נפל כל שלב בהגנה, מתי הדרקונים נמצאים איפה וכדומה).
אפשר לא לאהוב את זה, ברור. אבל זה לא היה בטעות, וזה היה מיוחד.
ואני בטוח שאם אוציא פרק של מסך שחור
באורך שעה הוא גם יהיה מיוחד מאד, אבל זאת לא טלויזיה. אם אי אפשר לצלם חושך, אל תצלם אותו, לא מעניין אותי כמה זה מוצדק מבחינה עלילתית וכמה זה דומה למציאות. במציאות באמת לא רואים, תודה לכם. לכן מדליקים פנסים במכונית.
ברצינות: מה זאת אומרת "המטרה היתה שלא תראה טוב?" אתם רוצים שאני אהנה מההשקעה שלכם או לא? השטיק הזה יכול לעבוד לזמן קצר מאד אולי – ככה מן הסתם מביימים קלסטרופוביה – אבל לא למשך כל כך הרבה זמן.
בכלל, עכשיו כשההאשמה הביזארית של צלם הפרק התפרסמה, אז בכלל כל העסק נהיה מוזר.
זה לא ממש הוגן.
זה לא שהפרק הוא ה-4′33″ של הטלוויזיה. זה לא היה קרב שכולו חשוך, זה היה קרב שכולו היה בתנאי תאורה גרועים, וחלקו היה חשוך. החלק הזה נעשה מתוך בחירה, והייתה לו השפעה דרמטית (זאת אומרת, מייצרת דרמה). זה לא עבד עליך? בסדר גמור. עלי זה עבד נהדר.
ננסה אחרת
זה עבד עליך, מצוין. אתה יכול לספר לי מה ראית? אני מניח שלא (זה שכל עשר דקות אנחנו מבינים שהמתים עברו עוד מכשול לא נחשב ל'סיפור').
גם עליי זה עבד ברמת הבלגן ו"א-לוהים ישמור מה הולך כאן כולנו עומדים למות", אבל שוב, זה שטיק לזמן קצר. אני רוצה לראות מה קורה. אם אתה מסתדר בלי לראות מה מתרחש, ונהנה יותר מהתחושות שהבימוי והצילום מעבירים גם אם הן באות על חשבון התאורה – אז זאת דרך מאד מסויימת לצרוך תוכן. לגיטימית לא פחות מזאת של המוני הצופים שהתלוננו על החושך המרגיז ורק רצו להבין על מה הם מסתכלים בעצם, עד שחברות הטלויזיה נאלצו להוסיף הערה בתיאור הפרק המבהירה כי החושך איננו תקלה.
(וזהו, אני מניח שמכאן נסתובב במעגלים).
כן, אני יכול.
אם לא הייתי יכול לספר מה קרה בקרב (ברמה הרחבה, לא איזה זומבי הרג איזה חייל) לא הייתי כותב ש"מה קורה בגדול בהחלט היה אפשר להבין".
מה הפלא?
מהרגע שגררמ עזב כדי "לכתוב" את הספר השישי והשאיר את הסדרה בידי כותבים טלוויזיוניים, משחקי הכס הפכה לאחרונת הסדרות עם כל הקווי העלילה הצפויים והעצלנות התסריטאית המחוייבת.
ולחשוב שבעונות הראשונות הייתי מתרגש רק מלשמוע את מוזיקת הפתיחה בתחילת כל פרק.. ואת העונה הזאת אישתי צריכה להכריח אותי לצפות.
אני מניח שגילינו את הנבלים האמיתיים פה – בניאוף ו-ווייס.
העונות החמישית והשישית היו מעולות גם בלעדיו
(ל"ת)
כן אבל
העונות האלו עדין רכבו על הגל של 5 עונות מרטין, ככל שהתרחק זה נהיה יותר ויותר רגיל ושגרתי עם ים כסף וזה עדיין סבבה אבל זה בהחלט דבר אחר
העונה החמישית עדיין עקבה אחר הספרים?
כי זכור לי שהיא לא אבל לא לגמרי בטוח (לא קראתי את הספרים).
לא
(ל"ת)
לא נראה לכם מוזר כמה קל להרוג את המתים הלבנים?
מסתובב לו מר ג'ון סנואו מניף את החרב שלו באקראיות תוך כדי ענטוזים קלים והופ הורג כל מה שנקרא בדרכו וזה כמובן כי הוא מגניב לחלוטין..
בהמשך לג'ון מסתובים להם ג'יימי בעל היד האחת שכבר כמה עונות מספרים לנו שהוא לא מצליח כל כך עם כל עניין החרבות וסאם טארלי שגם עליו נאמר (בעדינות) שהוא לא רב אמן בחרבות ובקלות בלתי הגיונית מצליחים לפצלח כל מת חי שנקרא בדרכם.
מבחינתי, פלא בכלל שליאנה מורמונט מתה בקרב עם הענק כל מה שהיא הייתה צריכה לעשות זה לסגור את העיניים ולנפנף בעט נוצה מקושט עם שאריות "זכוכית דרקונים" וככה להרוג כל מת חי שנקרא בדרכה כולל הענק.
לא הבנתי..
מה היה הטעם ב white walkers (ברבים).
אם רק מלך הלילה מחייה מתים, אם הריגתו הורגת את כל המהלכים אז מה הטעם בהם?
הוא יצר את כולם, לא נראה שיש להם מודעות או קבלת החלטות וכמו המתים, הם בובות שלו שתלויות בו. באותה מידה הקרב יכל להיות בין מלך הלילה וצבא המתים שלו.
אני כבר יודעת שבדרך כלל
התגובות כאן נוטות לצד השלילי של הסקאלה, אז לא ממש מופתעת, אבל חייבת להודות שבעיני יש בשרשור הזה הליכה לקיצון שאני לא בטוחה שהפרק הצדיק אותה.
האם זה היה פרק מושלם? בוודאי שלא. בעיני הביקורת עצמה, לצד זו של דורון בוואינט והביקורת מוואלה, תפסו די יפה את זה שהיו לפרק הזה נקודות חלשות, אך לצידן היו גם רגעי שיא מבוצעים לעילא. לקרוא לזה "הפרק הכי גרוע אי פעם מסדרה כלשהי" למשל, זה בעיני אבסורד מוחלט. אפשר להכיר בכך שיש לסדרה הזו פגמים בכתיבה, למשל, בלי לזרוק את כל הפרק, או את כל השלוש עונות האחרונות (מאז שהסדרה נפרדה מהספרים) לפח.
אני ישבתי לאורך כל הפרק במתח מוחלט, והרגע שבו אריה הרגה את מלך הלילה היה רגע טהור ומענג של קתרזיס בעיני (בעיקר בליווי הפסקול הנהדר של ראמין ג'אוואדי). הוויט ווקרס ומלך הלילה מלווים את הסדרה הזו מראשיתה, אבל זה תמיד היה משהו שנמצא קצת ברקע, איזה איום קיומי קצת אמורפי כזה, בלי כוונה ברורה (חוץ מלהרוג את כולם), בלי מניעים ברורים, בלי ביטוי מילולי. זה היה יותר גורם מניע לפעולות של אחרים מאשר אויב מעניין בפני עצמו. זה היה משהו שצריך להתאחד ולהכריע אותו או שהאנושות תיחרב. עכשיו האיום הקיומי הזה הוכרע, ובעיני להקדיש לכך פרק של 82 דקות היה בהחלט מספק. אני מצפה למה שנקבל בפרקים הבאים, כי אני לא חשבתי שמלך הלילה הוא האויב הסופי והנורא מכל. יש עוד די חורבן לפנינו, והוא יגיע כתוצאה מפעולות של בני אדם, שהם בעיני דמויות מעניינות בהרבה ממלך הלילה.
אני הצטערתי על מותו של ת'יאון, ועל מותו של ג'ורה, והמוות של ליאנה היה מצמרר ועוצמתי ברמות בעיני. האם מתו פחות אנשים ממה שחשבתי שימותו? כן. עדיין מתו בפרק הזה 7 דמויות מרכזיות יותר או פחות. אולי יכלו להרוג גם את פודריק וגריי וורם וסאם… אבל עבורי זה לא ההבדל בין פרק טוב לפרק רע. זה לא שלא מתו בפרק הזה דמויות משמעותיות כמו ב-Beyond the Wall בעונה 7 (עם כל הכבוד לת'ורוס). לא מתו מספיק דמויות? ניחא.
ולעומת זאת, היו בפרק הזה כמה רגעים מצמררים ועוצמתיים מאוד – ההסתערות של הדות'רקים עם המגלים המוארים שכבו כמעט בבת אחת הייתה רגע כזה עבורי. כל הסיקוונס של אריה בנבכי ווינטרפל וההתחמקות מהמתים סביבה הייתה מותחת ברמות ונהדרת, הרגע שבו המתים עלו כמו נחיל על דרוגון והיה נראה כאילו הם עשויים פשוט לקרוע אותו לגזרים ויותר מכל ה-standoff של בראן מול מלך הלילה והכניסה המפתיעה של אריה, לא מעט בזכות הפסקול כאמור. היו בפרק הזה המון קטעים מצוינים בעיני, ולמרות שאני יכולה לנטפק אותו עד היסוד ולהתמקד בכל מה שפחות אהבתי, אני מעדיפה להתמקד בהנאה שלי מהפרק ובמה שעשו בו טוב.
והיה הרבה ממה להנות בעיני.
לא חושב שזה בעיה בכלל
מותר לך להינות ולאהוב מה איכפת לך שאנשים לא אוהבים. וזה שאנשים כל הזמן מגזימים וכל דבר הוא או יצירת מופת אלמוותית או אסון מהלך זה לא חדש (לא מדבר על כאן ספציפית, לדעתי עין הדג עדיין בסך הכל מעוז של דעות שקולות ברוב המקרים).
לא אמרתי שזו בעיה
אלא ביטאתי את הדעה שלי על למה בעיני הפרק לא הצדיק תגובות עד כדי כך שליליות.
כמו שכשנכתבת ביקורת חיובית על סרט שנקטל, המבקר יכול להתייחס לקונצנזוס ולמה הוא לא מסכים איתו? ככה.
אין ספק שהפרק מבוים בצורה מורטת עצבים
התלונה העיקרית היא שהחל מעונה 6 ובולטת בעונה 7 ו 8 הסדרה הפכה מ סדרה אולטרה ריאלסטית שאף גיבור לא בטוח, לסדרה שמספקת רגעי אקשן הוליוודים שראינו כבר מיליון פעם.
אני מסכימה עם הביקורת הזו
וגם אני ציפיתי שימותו יותר דמויות בפרק הזה (אפילו שהדמויות שציפיתי שימותו ושרדו הן לא הדמויות המרכזיות, אלא אנשים כמו סאם, גריי וורם, גנדרי וכו׳). זה פשוט לא מספיק בשביל להרוס לי את ההנאה מהפרק.
ותכלס, אני מוכנה לחכות עוד שלושה פרקים ולראות איך הם סוגרים את הסדרה. לדעתי הסיבה ששרדו את הפרק הזה יחסית הרבה דמויות היא בשביל שיהיו Stakes גבוהים יותר בקרב מול סרסיי. אני לא חושבת שרוב הדמויות ישרדו עד סוף הסדרה. אני גם לא חושבת שהסוף יהיה משהו שאפשר לקרוא לו happy ending.
אני די מסכימה
כלומר – מסכימה שמלך הלילה הוא די חרא של נבל. הוא לא מנומק, הוא לא מעניין בפני עצמו. הוא איום קיומי אבל כדמות הוא כמעט דף חלק, נטול רגש ותכונות.
עדיין, חששתי ברגע ההוא לבראן, והרגשתי את האימה של המפגש הזה, כי לא הייתי בטוחה שבראן מוגן, וכי בכל זאת עוד יש בי חיבה לדמות הזו ממתי שהיא הייתה קצת יותר אנושית.
מלך הלילה, בעיני, לא היה הופך בשלב הזה לנבל מוצלח ומורכב. הוא לא היה פותח את הפה ופוצח במונולוג ומסביר לנו למה הוא עושה את מה שהוא עושה. הוא היה ונשאר נבל מסרט אימה של ה-80s. כזה שלא מדבר ופשוט הורג את כל מה שנקרה בדרכו בלי סיבה ממשית. וזו חלק מהסיבה ששמחתי שהפרק הזה חתם את סאגת הוויט ווקרס ומאפשר לסדרה להמשיך הלאה לנבלים מעניינים יותר.
זה שמלך הלילה חרא נבל בפני עצמו, לא מנע מהפרק הזה להיות אפקטיבי למדי מבחינתי. האיום של הוויט ווקרס היה איום אמיתי, שגבה קורבנות לאורך הסדרה ובפרק האחרון. זה איום שאנחנו נערכים אליו כבר די הרבה זמן. מצד שני זה לא איום שהיה איזשהו צורך לגרור אותו מעבר לשואו-אוף אחד סופי. וזה די מה שקיבלנו בפרק הזה.
או במילים אחרות – מסכימה לגביי מלך הלילה, וזו חלק מהסיבה שאין לי שום בעיה עם זה שהפרק הזה חיסל את קו העלילה שלו.
מלך הלילה אמור להיות נבל גנרי
ג'ורג' מרטין סיפר שהוויט ווקרס הם מטאפורה להתחממות הגלובלית.
בעיה ענקית שכל העולם מתמודד איתה ועשויה להחריב את הכל, אבל אף אחד לא שם עליה וכולם ממשיכים להתנהל בפוליטיקות הפנימיות שלהם, ומתעלמים מההשלכות.
קו העלילה של הוויט ווקרס אמור היה להדגיש את זה.
כיוון מעניין האמת
כמובן שבסדרה זה לא עובד בכלל בגלל הקלות הקיצונית שבה האיום הזה מטופל בסופו של דבר.
אם באמת גורג מרטין יצר את הקו העלילה הזה בשביל אלגוריה פשטנית שאם מנסים לקחת ברצינות היא לא מחזיקה מים , אני מרגיש רע בשבילו.
בתכלס גם בלי להדביק למתים המהלכים את קלישאת ״הם מסמלים את משבר האקלים״ אני תמיד לא חיבבת יאת החלק הזה של הסדרה (כמובן שכולל הספרים) ובשבילי הוא היה הסחת דעת מההתרחשויות המעניינות ביותר בין בני אדם (ודרקונים, איתם אין לי בעיה). תכלס זה סיפור זומבים שהושתל באופן לא אלגנטי על סיפור שעיקרו העלילתי הוא בכלל מאבק על כוח, והוא אפילו לא סיפור זומבים עניין במיוחד.
סיפור הזומבים
הוא גורם עלילתי חשוב בכל קו העלילה של ג'ון סנואו, וגם בזה של היריבות בין משמר הלילה לפראים. בספרים עד כה, המקום שהמהלכים הלבנים תופסים לכשעצמם הוא לא מספיק משמעותי כדי להתבאס אם בסוף העניין הזה יסתיים באנטי-קליימקס, וזה בלי להזכיר את העובדה ש(אם אינני טועה )מלך הלילה מוזכר פעם אחת בדיוק בכל הספרים, כמעט באגביות.
כאילו, אם הזומבים ממש היו הורגים את כולם בסוף
זה היה הופך את כל הסדרה בדיעבד לסדרה על משבר האקלים או משהו בסגנון באופן כמעט בלעדי וזה היה מסית מכל שאר הדברים שהסדרה עוסקת בהם. זה היה שם את הנקודה הסופית של הסדרה על "תראו איך בני האדם מתעסקים בקרה בזמן שבסוף העולם דופק להם על הדלת. מצד אחד, ביחס לכל מה שהיה בסדרה עד אז, זה מאוד פשטני וקצת לא קשור לכלום (שזה חלק מהפואנטה כנראה), מצד שני זה סיום הרבה יותר מעניין ומתבקש לקו עלילת הזומבים לעומת מה שקרה בסדרה בסופו של דבר.
בעיקרון, נפתחו כבר כל כך הרבה קווי עלילה
שאין שום דרך לסגור אותם טוב. אין לי צל של מושג מה בער למרטין לפתוח בספר החמישי עוד כמה קווי עלילה ולהציג דמויות חדשות, כשבבירור אין לו כבר דרך לארוז הכול ליצירה קוהרנטית שיהיה לה סיום מספק.
למה לא מחזיקה מים?
מילא פשטנית, אבל הדימוי ממש טוב. איום גדול שהעולם מעדיף להתעלם ממנו כדי להמשיך להתעסק בענייניו הוא, ונוטה לבטל אותו בגלל שהוא נשמע אפוקליפטי ומוגזם (שזה די מקביל לביטול של המהלכים הלבנים שנתפסים כאגדה מיתולוגית), ובעיקר בגלל שהאיום לא מספיק מיידי.
קודם כל, אני התייחסתי רק לספרים
וגם בהם, יש שתי בעיות שונות. יש את הבעייתיות של לפתור את קו העלילה הזה בצורה מספקת, שאכן קיימת בספרים – אבל ברמה פחותה בהרבה מהסדרה. כמו שציינתי, בספרים הקו הזה הוא בעיקר גורם מניע לכל פיתולי העלילה שג'ון סנואו מעורב בהם, ולא משמעותי ודרמטי כמו בסדרה. מרטין מעוניין במיוחד להתעסק בשאלה איך פותרים סכסוך עתיק וסבוך ששורשיו ונימוקיו כבר אבדו בסבך ההיסטוריה (פראים – משמר הלילה), כאשר איומים אמיתיים מגיעים מהצד. עדיין, גם כלפי הספרים, אני מקבל את הטענה.
אבל אתה טענת שהאלגוריה לא מחזיקה מים, ואת הטענה הזו לא הבנתי. האלגוריה לכשעצמה עובדת מעולה. סדרה שלמה שמתעסקת במאבקי כוח אינסופיים, מציגה במקביל גם איום אחד משמעותי באמת – זו אלגוריה מושלמת לעולם שעסוק במריבותיו הטפשיות ומתעלם מאיום אחד אמיתי שמאיים על כולם יחד.
פרק טוב
הקטע הכי מרגש בפרק מבחינתי היה הרגע בו בראן אמר לתיאון רגע לפני מותו שהוא אדם טוב מכיוון שזאת סגירת מעגל מושלמת ומרגשת מאוד בכך שהיא מחזירה ומכירה באופן סופי באנושיות שיש לתיאון למרות כל ההשפלות שהוא עבר על ידי רמזי ועל הניסון להפוך אותו לדמות לא אנושית ומסורסת בשם סרחן כך שרגע לפני מותו מוחזר לתיאון הצלם האנושי.
רק אני פה חושב שתיאון בנאדם חרא?
כאילו באמת, הוא בגד ואכזב את הקרובים לו ביותר כל כך הרבה פעמים. כולל אותי
אם לחזק את מה שכתבה לה לה:
אביחי: לא, אתה לא היחיד שחושב שתיאון בנאדם חרא. גם תיאון חושב כך.
אבל הוא מאוד, מאוד רוצה לשנות את מה שהוא חושב על עצמו. בגלל זה הוא חזר לוינטרפל, בגלל זה הוא התנדב להגן על בראן – וזה מה שבראן מנסה לתת לו לפני מותו.
ובדיוק מהסיבה הזו
לא הסכמתי עם הנקודה הזו בביקורת, כאילו האמירה של בראן לת'יאון לא הייתה חייבת להיעשות בצורה מילולית והייתה יכולה לעבור באמצעים אחרים.
לא, במקרה הזה, יש חשיבות לזה שהמסר הזה מועבר מילולית, ישירות לת'יאון, מאחד האנשים שהושפעו ישירות מהפעולות הכי נוראיות שלו.
ותכלס, בסדרה שבה כמעט כל הדמויות המעניינות עשו דברים נוראיים, ת'יאון לפחות עבר מסע די מכובד בנסיון לכפר על הדברים שעשה. בעיני זה נחשב למשהו, אפילו שחרטה בדיעבד בוודאי לא יכולה באמת לתקן את המעשים האלה.
כולם מדברים על הפרק הזה (שלטעמי מאכזב)
ואני חושב על הפרק הבא, מה יהיה בדיוק בפרק הבא, הוא יתחיל מיד אחרי הפרק הנוכחי? יום אחרי? חודש אחרי?
הרי וינטרפל היא כרגע בית קברות ענקי, יש בה פי כמה וכמה אנשים מתים מחיים, מה עושים איתם? שורפים זו התשובה ההגיונית היחידה, כי מי יחפור עכשיו קברי ענק באדמה הקפואה של הצפון בחורף, אבל זה אומר מדורות לא נגמרות, עשן שחור וריח מתמיד של גופות נשרפות ואולי בכלל בשביל זה הביאו את הדרקונים?
(יכול להיות שכל התהייה הזאת מיותרת כי צבא המתים התפורר כשמלך הלילה מת אבל אני די בטוח שלא)
ויותר חשוב מזה, נניח אני חייל פשוט בצבא הצפון, נלחמתי כבר בקרב הממזרים ואיכשהו יצאתי בחיים ועכשיו נלחמתי באינסוף מתים ועוד פעם ניצלתי, מישהו באמת מצפה ממני ללכת עכשיו ברגל עד מעלה מלך בשביל להילחם בפלוגות המוזהבות מאסוס? מישהו באמת חושב שאני אסכים? אז לדינאריז יש שני דרקונים ואולי עוד כמה unsolid אבל מי עוד ילחם איתה? למי יש עוד בכלל כח למלחמות? ואולי בשביל זה הביאו את הדרקונים?
אני יודע שכנראה לא יתייחסו לשתי התהיות שהעליתי, כי משחקי הכס כבר לא עושה את זה כבר כמה עונות, כי זה כבר לא מעניין להתעסק בפרטים הקטנים שמשנים הכל, אבל זה חור בעלילה כמעט בגודל הדות'ארקים ויש בי תקווה שאולי לזה עוד יתייחסו
אני חייב לשבח את הביקורות לפרק ב-IMDB
המעריצים מביעים באופן מדויק את התחושות מהפרק.
ועדיין, איכשהו הציון של הפרק הוא 8.8, בדיוק כמו הקודם, שהתקבל באופן חיובי בהרבה. הוא גם קיבל מספר גדול בהרבה של מדרגים. מה הולך שם?
הסדרה נהייתה תופעה מטורפת עם המון מעריצים שרואים בגלל האקשן וערכי ההפקה המטורפים ופחות בגלל מה שמשחקי הכס הייתה פעם
אני יכול להגיד לך שבמעגל הקרוב אליי יש לא מעט אנשים שקוראים לפרק הזה הטוב בסדרה,ושאני מדבר איתם על הבעיות הרבות שיש בו הם פשוט מתעלמים ומדברים על איזה מדהים היה הקרב.
אני מניח שאותם סוג של מעריצים נתנו לו ציון 10 שמעלה לו את הממוצע,ועדיין הציון שלו נמוך בהרבה משאר הפרקים הגדולים של הסדרה שזה אומר שיש לא מעט מאוכזבים והם מראים את זה.
בכללי, ציונים לפרקים בסדרה כלשהי יקבלו ציונים גבוהים יותר
כי מי שמצביע לפרקים האלה, ראה כבר את כל הפרקים שלפני הפרק הזה. זה אומר שהוא כנראה אהב את הסדרה ולכן נשאר לראות אותה. וככה יוצא שהרוב המוחלט של המצביעים לפרק הזה אוהבים את הסדרה, או אהבו ופעם, ולכן הם יותר סלחנים לגבי הציונים שהם נותנים לפרקים.
בדרך כלל שקורה משהו גדול
כמו מלחמה הפרק מקבל ציון של 9.5 פלוס. הפעם ״רק״ 8.8 וזה מעביר את התחושה הכללית על הפרק.
מוזר לקרוא את הביקורות של הפרק הקודם שכולנו היינו בטוחים שניפרד מחצי הדמויות הראשיות לפחות.
מה שקצת מוזר שהם שמו תמונה של NK בפרק 5 וכתוב שהתקציר עוד לא ידוע.
בכוח לעצבן את המעריצים…
התחושה היא של תרמית פונזי
בונים אינסוף ציפיות על גבי ציפיות, ואין באמת סוף שתוכנן לתת מענה לכל הציפיות. ואז בסוף נותנים רבע סוף או שנותנים איזה פיתרון קלוש בסגנון שהכל היה חלום או שבאים נשרים ומצילים את הכל.
זה בדיוק הסיבה שלא ראיתי את אבודים, שהוא מבחינתי זה שמייצג את הזאנר.
להגנת הסדרה: זה לא הסוף שלה
אפשרי, בסיכוי הולך וקוטן אך קיים, שסוף הסדרה יהיה "משחקי הכס הישנה"™ שבו לא הטובים מנצחים ולא הרשעים מנצחים – אלא החכמים, רוקמי המזימות, המוכשרים במשחקי הכס, וברי המזל.
אין לאן לברוח
אין לאן לברוח כי למלך הלילה יש דרקון… אי אפשר לברוח לאף יבשת אחרת, או לאף אי אחר. מלך הלילה יעוף לשם יהרוג כמה מאות לבדו/עם הדרקון ויקים אותם לכדי צבא חדש. שיילך ויתפח.
קץ האנושות.
מי שמחפש סוף מורבידי טוטאלי השמדת העולם – שיילך לראות ארמגדון עם ברוס וויליס ויעצור את ההקלטה רבע שעה לפני הסוף. ושיהיה לו בהצלחה בחיים.
הסיפור על המתים המהלכים היה בלון מטומטם, מנוגד לרוח הסדרה. שהיתה טעות להתחיל איתו ולנפח אותו במשך 7 עונות.
והוא נגמר בדרך היחידה שיכל להגמר… זה סופו של כל בלון.
לעובדה שאריה היא זו שחיסלה את מלך הלילה וצבאו – בדרך שבה עשתה זאת, ללא קסמים ודרקונים: יש משמעות עצומה.
העובדה שהבלון המטופש הזה פוצץ על ידי התסריטאים בדרך שבה הוא אכן פוצץ: שאדם רגיל עם סכין מעשה ידי אדם רגיל – הורג את מלך הלילה וצבא המתים (דהיינו הורג את העל-טבעי/ הקסם המופלא ביותר שיש) – ללא שום קסמים ושום דרקונים ושום ענקים, וללא שאר בלבולי ביצים: מסמנת יותר מכל את חזרתה של משחקי הכס למקורות השפויים שלה.
לדעתי, באופן מטאפורי מכוון – או 'תת מודע' אולי אפילו – זה גם מסמל את חרטת התסריטאים על הדרך המטופשת והבלון המטופש הזה שבחרו בו ושניפחו אותו מלכתחילה.
מישהו יכול להסביר כמה דברים לא ברורים בפרק ?
1. מצד אחד אריה מחסלת איזה 20 מתים בלי בעיה ומצד שני כשהיא נמצאית איתם בחדר היא נורא מפחדת מהם. למה היא לא חיסלה אותם ?
2. למה חלק מהמתים מתפוררים כשהורגים אותם וחלק מתים כמו אדם רגיל (כולל התזות דם לא הגיוניות) ?
3. למה צריך לרכב על הדרקונים, הם לא יכולים לשרוף את המתים בלי שירכבו עליהם ?
4. רוב הזמן הדרקונים פשוט לא עושים כלום, בזמן שיכלו לשרוף את רוב המתים.
5. אם מלך הלילה יכול להחיות את כל המתים שמתו כבר לפני שנים למה הוא לא עשה את זה לפני הקרב ?
ובכן...
1. היא קיבלה מכה בראש ויצאה מפוקוס.
2. רק מלך הלילה והסגנים שלו מתפוררים. השאר לא.
3. כדי לשלוט עליהם. אחרת הם כמו סוס ללא רוכב.
4. התפקיד האסטרטגי בקרב של הדרקונים היה להילחם ראש בראש עם מלך הלילה.
5. ממה שראינו עד עכשיו הוא לא ממהר לשום מקום. גם בלי לעשות את זה לפני הקרב הוא כתש את החיים.
אני חושב שזה די פשוט
חייבים להפריד את כל העונות שהיו עם הספרים כמשהו אחד ואת מה שהצמד בניוס וההוא השני המשיכו על עיוור כי אי אפשר לצפות מהם לחשוב באותו ראש של גאון אמיתי כמו מרטין והעונות האחרונות הם עוד סדרת טלוויזיה רגילה די טובה עם ים כסף והדמויות שעברו את כל העונות עוד תחת השפעת מרטין אבל לצפות עכשיו לתחושה של הספרים ומרטין יוביל רק לאכזבה
זה די פשוט
מהרגע שהסדרה עברה את הספרים הסדרה הזאת היא סדרה אחרת עם אותו שם, היא עדיין אחלה ונראית מדהים אבל לצפות לאותו דבר שהיה עדיין בהשפעת מרטין זה מתכון לאכזבה כל פעם מחדש, זאת אחלה של סדרה עכשיו, אבל היא עשדיין רגילה ופועלת לפי החוקים הרגילים שמרטין אהב כל כך לשבור
מרטין לא גאון
הפרק לדעתי גם היה אכזבה, לא היה בו רגש ולא היה מתח אמיתי אחרי שהבנו שאף אחד חשוב לא ימות.
אני לא מסכים עם הדעה שמרטין גאון ואיתו זה היה יותר טוב, אמרו למעלה שיש סיכוי שהוא מתעכב כל כך בגלל שגם הוא לא יודע כבר איך לפתור את כל הקווי עלילה שהוא טווה, וצריך לזכור שלכתוב לספרים זה הרבה יותר קל לכתוב בלי חורים ועם להרוג דמויות חשובות, מי ידע בספר שנד צריך להיות הכוכב?
הוא לא גאון- כי גאון כבר היה משחרר את הספרים ממזמן ולא נותן להייפ של הסדרה לדעוך או לראות איך צמד יוצרים הורסים את כל מה שהוא בנה.
לדעתי הוא האמת מטומטם שפוחד מלהוציא את הספרים החדשים ושייקטלו אותם.
נ.ב. קראתי הרבה ספרים בסגנון ואת הספרים שלו התחלתי לקרוא הרבה לפני שהסדרה יצאה ולא עברתי את הספר השני מרוב שהיה משעמם.
בטח שהוא גאון
עשו לו די או אי ויצא שהוא הבן אדם השביעי החכם בתבל
כותרת משנה
אני יכולה רק להפריע לשנייה כדי להגיד שכותרת המשנה בעמוד הראשי ממש מוצלחת בעיני?
תודה!
(ל"ת)
אז GOT לא תהיה GOAT
לפי כיוון העונה הזו.
אולי ההייפ בעוכריה. בשבוע בו הבטיחו לנו את "הקרב הכי אדיר על המסך" בשני מדיומים שונים, סוף המשחק לוקח את כל הקופה
לא בקרב עצמו
בכל שאר הפרמטרים, בהחלט
אני מאד נהניתי מהקרב,
מהכיפיים מסוגו לטעמי. מבחינתי מתעלה על כל אחד אחר בחמש השנים האחרונות של מארוול.
הפרק של "בארי" לוקח בקלות כקרב הכי טוב של השבוע.
כמו שנאמר בין השאר פה:
https://www.youtube.com/watch?v=-xZFQjeZwaw
מחזק
בארי, בתור סדרה שאני רואה רק כדי להעביר את הזמן, בשבוע שגם היה הקרב הגדול וגם ראיתי את סוף המשחק, והתאכזבתי משניהם במידה כזאת או אחרת (למרות שאני כנראה נהנתי מהפרק של משחקי הכס יותר מרוב המגיבים פה) בארי פשוט הפתיע אותי לטובה והפרק הזה מעבר לקרב עצמו היה מדהים.
מה שהכי אכזב אותי זה מה שלא היה בפרק
בצפייה הראשונה לא באמת שמתי לב לשטויות האסטרטגיות שבוצעו (שליחת הדותראקים אל מותם, אי שימוש בקטפולקות וכל נשק ארוך טווח מול אויב בעל יכולת קרב קרוב בלבד וכו'). פשוט נדהמתי מהוויזואליות והבימוי המוצלח ברובו.
מה שבאמת הפריע לי זה כל התפניות והפתעות שדמיינתי בראש לפני הפרק.
דמיינתי קרב כבד בו מתים יותר מניצבים שמסתיים בנצחון פירי ואז ההבנה הנוראית שגם מלך הלילה יודע לתכנן מראש והוא בכלל כבר בדרך לסרסיי..
דמיינתי רגע בו אחת מהדמויות הראשיות מגלה באימה דמות ראשית אחרת שכולנו אוהבים עם עיני קרח כחולות.. (אני הימרתי על ג'יימי ובריאן ועל אריה והאונד).
דמיינתי שלבראן יש איזו תוכנית סודית שהוא לא טרח לשתף שכוללת יותר מלשבת ולחכות ליד עץ.
דמיינתי שלהסתיר את כל הלא לוחמים במערת קבורה עם יציאה אחת יתנקם בהם בצורה הרבה יותר קשה מ 2-3 ניצבים מתים.
דמיינתי שאם אריה מבקשת חנית בהזמנה מיוחדת היא מתכננת לקטול דרקון..
לא דמיינתי שבפרק אחד, כל האלמנטים העל טבעיים בסדרה יסתיימו בדקירה אחת בלב (ואישה אדומה אחת שנפתרה מתכשיט)
הניקוד ב IMDB
הניקוד ירד כבר ל 8.7 וממשיך לרדת.
זה לא צחוק חברים.
כחובב אנימה וותיק
אני לא יכול שלא להשוות את המצב של משחקי הכס למה שקורה עם חלק גדול מסדרות האנייה שיצאו במהלך השנים. סדרות אנימה לרוב מבוססות על מנגה ובמקרים רבים מבוססות על מנגה שעדיין רצה ולא הסתיימה. מסיבה לא מאוד ברורה בתעשיית האנייה זה מאוד מקובל להוציא סדרה מבוססת מנגה ובגלל שהסיכויים להמשיך לעוד עונה לרוב מאוד נמוכים נוצר היוצרים מחליטים אם להמציא סוף משלהם או פשוט לסיים את הסדרה בלי סוף.
מה שאני מנסה להגיד זה שמצד אחד אולי כדאי להגיד תודה שאנחנו מקבלים איזשהו סיום מלכתחילה אבל מצד שני אולי ההפסקה הזאת שהייתה הייתה צריכה להיות מוקדם יותר כדי לתת למרטין לסיים
אז מה שאתה אומר זה שפשוט צריך לחכות ל"משחקי הכס: Brotherhood""?
(ל"ת)
בול
וגם חשבתי על זה בקונטקסט של brotherhood כי לא מזמן השלמתי את שתי הסדרות. למרות שאני חושב (אל תרצחו אותי) שהמקורית יותר טובה(?!)
טוב, יש כאן מן הסתם שני הבדלים:
הראשונה היא שמרטין לעולם לא הולך לסיים את הספרים האלה. התרחיש האופטימי זה שיש לו איזשהו מסמך עם הערות שסופר כלשהו יעבד מתישהו לספר, אבל מרטין, כפי שאני מריח ממנו מתעכב בכתיבה שלהם לא כי זה כזה מסובך לכתוב, אלא כי הוא פשוט לא אוהב את הכיוון שהוא החליט עליו. גם הוא, בעצם, אהב את "משחקי הכס" הישנה – זאת שמתה כאשר החליטו להחיות את ג'ון צנון.
השנייה היא שרימייק ברמה שכזאת הוא הרבה יותר בעייתי ומסובך. העיצובים של אד הם די אותו דבר, ולכן קל לצופים להתמודד עם שתי הגרסאות. לעומת זאת, כל רימייק ל"משחקי הכס" (או דוגמא אחרת שיותר נחוץ לה רימייק לטעמי – סדרת סרטי "הארי פוטר"), יצטרך להתמודד מול זה שדניאל רדקליף הוא הארי פוטר, קיט הרינגטון הוא ג'ון צנון ואל תקבלו תחליף אחר ילדים. אז מה אם מדובר בהופעות עציות במקרה הטוב? בשלב הזה, הרצון להחטיף כאפה לדמויות האלה נהיה כמעט מזוהה איתן. וזאת בעיה שלאנימה אין, וללייב אקשן יש.
מה שכן, הייתי שמח לרימייק של "סקוט פילגרים" עם הסוף של הקומיקס.
כן זה לחלוטין היפוטתי
אפילו בעולם האנימה רימייקים כאלה נדירים מאוד מאוד. וכמו שאמרת, ג'ורג' מרטין (שבתעשיית המנגה כבר מזמן היה מובטל) כנראה נמצא באותו בור ששהכותבים מצאו את עצמם בו, רק שלהם לא היה את האופציה לברוח מהבור הזה, ואם על שום דבר אחר, על זה מגיעה להם סוג של הערכה.
ג'ורג' מרטין בתעשיית המנגה
היה חי נהדר
(ע"ע יוצרי ברזרק והאנטר X האנטר שעובדים חודש בשנה, לעתים שנתיים).
האמת זה מסביר המון
בכל הקשור לברזרק. אבל זה ממש מוזר כשאתה חושב על היפנים ועל איך שהם תמיד מדייקים בזמנים וכל זה
משחקי הפאןסרביס
(ל"ת)
חבר'ה אתם מריחים את זה? מריחים את הגשם?
rain is coming.
https://www.youtube.com/watch?v=T5al0HmR4to
rains of castamere
באמת?
נתקלתי בלא מעט אנשים שחושבים שטייווין הוא השליט האולטימטיבי, ואף פעם לא הבנתי אותם. אני חושבת שהספרים הראו שטייווין דאג לחזק את בית לאניסטר באמצעים חיצוניים – כסף, נראות, לחסל את האויבים ולהרתיע אותם – אבל הניח לו להרקב מבפנים. גילויי העריות בין סרסיי לג'יימי, שדי ברור שהוא היה מודע אליהם אבל בחר להעמיד פנים שזה לא קיים ולהשתיק את כל מי שטוען אחרת, הם בין היתר סמל לרקבון הזה.
השימוש בכוח מופרז שלא לצורך, העובדה שהחזיק אנשים כמו גרגור קלגן כאביר, כל אמות המידה המוסריות שהוא הפר ועודד להפר, בנוסף לשימוש בילדיו כחיילים בשחמט מבלי שטובתם האישית תהווה שיקול מבחינתו – כל אלה פירקו את הבית מבפנים. בית לאניסטר התפרק ככה אחרי שהוא מת (נרצח, למעשה) לא מפני שהוא היה שליט כל כך מוצלח שבהעדרו הכל קרס, אלא מפני שהוא הניח לריקבון לפשות ואף תרם לו עד שבסוף הכל פשוט התמוטט.
באשר לטיריון – הוא ניסה בספר השני לשנות את האופן שבו דברים מתנהלים, כמו בזבוז מיותר של כספים של הממלכה (מה שבין היתר גרם למצב כלכלי קשה מאוד אצל פשוטי העם) ולתקן דברים מסוימים מן היסוד; אבל דברים כאלו לוקחים זמן וטייווין דאג מיד עם הגיעו לקחת את המושכות לידיים ולהחזיר את הדברים שטיריון שינה חזרה לקדמותם, אז שום דבר מזה (או כמעט שום דבר, לא זוכרת) לא נשא פרי. טיווין גרם לזה להראות כאילו העיסוק בזונות הוא הדבר היחיד שטיריון עשה בכל תקופת הכהונה שלו כימין המלך, אבל זה פשוט לא נכון.
טייוין לאניסטר. נו. מאיפה להתחיל?
ראשית, לא קראתי את הספרים. אני מעדיף את המדיום הטלביזיוני חרף מגרעותיו ונטייתו המולדת לרדידות, בגלל כל המסביב וכל התוספות הויזואליות והאודיואליות שאתה מקבל בטלביזיה – שבספר, מטבע הדברים, אתה לא מקבל.
המשחק של צ'ארלס דאנס שמגלם את טייוין הוא דוג' מובהקת לכך.
כפי שמדגים הסרטון הבא:
https://www.youtube.com/watch?v=z_Nn2qMZXjA
ולמה אני כל כל כך מעריך אותו? -קצרה היריעה מלהכיל ולא אלאה אותך באין סוף משפטים.
אפנה אותך לסרטון הבא (בהתאם לנטייתי להעדיף סרטונים על מילים כתובות). הסרטון הזה ממילא די מתמצת את מחשבותיי בנושא.
https://www.youtube.com/watch?v=AuF-0odiAC8
אם צפית בשני הסרטונים ברצף ולא הפכת למעריצה אז אני מניח שכלום כבר לא ישכנע :)
הערה קטנה:
שימוש "מופרז" בכוח – זה ממש לא התווית שראויי להצמיד לטייווין… כפי שהוכיחה החתונה האדומה. והעימות של טייוין על טיריון לאחריה, דרך אגב.
"שימוש בוטה בכוח" יהיה תיאור יותר הולם.
באשר לטיריון: ציינתי בהודעה שלי שהוא גם עשה דברים אחרים, גדולים, בתפקידו כימין של ג'ופרי. אבל הבאת הזונה איתו לקינגס לאנדינג, והעובדה שהוא המרה את פי אביו בעניין הזה שידע שהוא רגיש אליו עוד מהעבר: פשוט הטילה צל הטילה כתם על הכל.
כמו למשל – קצין מצטיין בצבא שדוחף את הלשון שלו בכוח ובכפייה לפה של חיילת.
מכתים את כל הקריירה המקצועית שלו. את כל הדברים הטובים והמוצלחים שעשה.
אם אתה יודע שלא מחפשים אותך על זה ושאתה לא במסגרת שוראה את זה בחומרה – אז מילא.
(משה דיין למשל – זיין חצי צבא)
אבל אם אתה יודע שכן מחפשים אותך על דברים כאלה – ועדיין דוחף את הלשון לפה של איזה חיילת בכפייה – אז אתה טמבל… ומגיע לך כל מה שיגיע אליך.
שוב אני מדגיש: טיריון ידע שזה נושא רגיש אצל אבא שלו שדרש שלא יביא זונות איתו לקינגס לאנדינג… ושלא יביא את שאיי ספציפית. הורה לו בפירוש. היתה להם כבר היסטוריה בנושא. הוא ידע שאבא שלו מודע ו-"מחפש אותו" על הדברים האלה.
היה צריך להערך ולהתנהג בהתאם. לא עשה כן? -הטיל כתם על הכל.
העימות בין טייווין וטיריון
העימות בין טייווין וטיריון אחרי החתונה האדומה, דרך אגב, שהזכרתי בהודעתי הקודמת על כך שטיריון מטיח בפניו של אביו את דעתו על החתונה האדומה – וטייווין מסביר לו שהוא בעצם הבין את זה בדיוק הפוך. ושלמעשה לא היה פה שום שימוש מופרז בכוח – אלא להפך:
הסצינה הזו של ישיבת המועצה הקטנה אחרי החתונה האדומה: היא הסצינה הכי טובה סדרה מתחילתה ועד עצם היום הזה.
והיו הרבה סצינות טובות.
https://www.youtube.com/watch?v=ZQZ_37wOebI
אוי, חבל שראיתי את הסצנה הזאת
אני כל הזמן טוען שאני נהנה מהסדרה גם כיום אבל הזכרת לי עד כמה מדהימה היא הייתה פעם. בעונה 3 כל דיאלוג היה חד ומושחז יותר מכל דבר שראיתי אי פעם בטלוויזיה.
לא יכול לראות כרגע את הסרטונים
ומעדיף שאנשים יסבירו את עצמם בעצמם בכל אופן, ובכל מקרה אני חושב שאולי תסכים איתי בלי קשר שכמעט ואין שום מצב שטייווין היה מעריך את מה שטיריון עשה. טייווין חרץ את דינו של טיריון מהרגע שטיריון נולד ושום דבר שטיריון היה יכול לעשות לא היה משנה את זה. בכלל השנאה של טייווין לזונות היא רק שלוחה של השנאה שלו לטיריון מלכתחילה.
ממתי לטייווין יש בעיה עם זונות?
הסדרה לגמרי מציגה את זה כמשהו נגד טיריון ולא בעיה כללית עם זונות. הוא בעצמו שוכב עם שאי בחדר של ימין המלך ככה שזה לא נראה שיש לו בעיה מהותית עם הזנות באופן כללי או עם הזנות בחדר ימין המלך באופן פרטי. זו פשוט שנאה לטיריון.
זה לא נכון זה פשוט לא נכון
דברי מופנים כאן גם ל the big brow וגם לראשון מהסוף.
טייויין הוא לא דמות חמקמקה. הוא לא דמות מעורפלת. הוא דמות ברורה והחלטית מאוד.
צופים מעורפלים הם אלו שקשה להם לעמוד על טיבה כי הם מתנגדים לטיבה.
טייווין הוא פשוט אדם קשוח. מובהק.
הוא לא מעריך שנינות… או כישורים וורבלים חסרי פואנטה.
הוא נוקשה וקשוח כאב וכמנהיג.
הוא נוקשה עם כל בניו. לא רק עם טיריון.
הוא נוקשה עם חייליו ומפקדיו הזוטרים.
הוא אדם נוקשה שמלא ברצינות תהומית.
אומנם, עם טיריון הוא קשוח ונוקשה יותר מכולם – כי יש לו היסטוריה איתו שהרי בהולדתו (והוא בסתר ליבו מאמין שהוא גם לא בנו שלו) הוא הרג את אשתו.
התגובה של טיריון לריחוק ולניכור מאביו – היתה לפנות לזונות ולשתיה – וטייויין בתגובה רק התרחק ממנו יותר בשל כך.
טייווין לא אוהב שאנשים שותים על שולחן של מקבלי החלטות, או שותים בכלל יותר מדי. הוא לא אוהב שאנשים משתכרים ומתנהגים כשוטים.
אמר בפירוש: "לאניסטרים לא מתנהגים כשוטים".
יש לו קטע עם שתייה.
כמה פעמים ראינו אותו נועץ מבטים מלאי זעם באנשים ששותים על שולחנו, ואף לעיתים נוזף במפקדיו ובקרובי משפחתו – ואומר להם "הערב לא תשתו יין אלא מים" (במיוחד בסצינות שאריה משרתת אותו)?
צריך להרוויח את הכבוד של לשתות יין על שולחנו של טייווין.
בטח על שולחנו המשרדי.
לחינם נראה לכם הקשר שלו עם רוס בולטון שמתנזר ולא שותה? -למה דווקא אליו הוא פנה?
-כי הוא מעריך את הקטע ההתנזרותי הזה של רוס בולטון. זה עושה אותו אמין בעיניו.
למה בפעם הראשונה שהוא מתייחס לטיריון כאל אדם שיש להקשיב לדבריו (ואף ממנה אותו לימין המלך) זה לאחר שטיריון משליך את כוס היין לרצפה בהפגנתיות..?
שמת לב איך זה עושה על טייווין רושם? להבדיל מאלו שיושבים על שולחנו ולוגמים ומבלבלים את המוח?
יש פה סימבוליות מסויימת. היא חמקמקה אבל קוהרנטית.
היא עקבית לאורך כל הפרקים של טייויין היחס הזה שלו לאלכוהול.
באשר לזונות:
אני מבטיח לך שלפחות חצי מהשופטים והמנכ"לים שמנהלים כיום בכל העולם – בעבר זיינו את המזכירות ואת הסטאז'ריסטיות שלהם.
בשנות ה 70-80-90 זו היתה נורמה לנהל רומן ולזיין את המזכירה או הסטאז'ריסטית או הסטודנטית שלך.
על בסיס קבוע וכתנאי לקידום.
נו אז?
אם מובא לפניהם אדם אחר נאשם שזיין את המזכירה שלו – לדעתך הם לא ישפטו ואף יחמירו איתו?
זו תכונה/חולשה אנושית ידועה להחמיר עם אחרים במעשים קלוקלים, שאנחנו עושים בעצמנו.
טייוין לא שונה בכל מאף אחד אחר.
אכן. הוא זיין זונות בעצמו. ברור. אבל הוא אף פעם לא הפך את זה "לסמל" שלו – כמו שטיריון עשה…
לבוא ולהגיד שטייווין חרץ את דינו של טיריון מהרג שנולד – זה לא נכון!, חד משמעית.
להגיד "שנא את טיריון ולא משנה מה" – זה פשוט לא נכון.
זה עיוות של המציאות. זה סילוף. זה תלישת דפים מההיסטוריה של הסדרה.
אני מפנה אותך לשתי הסצינות הבאות של טייווין וטיריון: הראשונה כשהוא ממנה אותו לימין המלך ובפעם הראשונה נותן לו סמכות. ואומר לו בפירוש לא לקחת איתו את הזונה הזו.
ובפעם השניה לסצינת הפגישה שלהם לאחר מכן, לאחר הקרב במפרץ בלאקווטר – כשהוא נוזף בטיריון ומנשל אותו ומתעמת איתו.
שים לב להכל בבקשה… שים לב לניואנסים. אל תתלוש דפים מספר ההיסטוריה. ואני מקווה שלא תפגע מדבריי: אל תנסה לשכתב אותה מחדש.
שים לב לשחור. אין בעיה… אבל במקביל שים לב גם ללבן.
סצינה ראשונה: המינויי לימין המלך:
https://www.youtube.com/watch?v=f3ZhQeC0DNU
סצינה שנייה: לאחר הקרב בבלאק ווטר:
https://www.youtube.com/watch?v=7who4CaKl14
אני לא שם לב
לשום דבר שאני לא מסכים איתו, חוץ מהעניין עם הזונות, שעוד פעם, נראה שהבעיה שלו היא יותר טיריון ופחות הזונות.