אתם מודעים לכך שזו אחת השנים המדהימות ביותר שהיו לקולנוע הישראלי אי פעם, כן? לא כל כך הרגשנו את זה בארץ – אבל תקראו קצת אתרים בחו"ל, ותראו אנשים מדברים על "התפוצצות" או "רנסנס" של סרטי ז'אנר מישראל. חוד החנית של העסק הוא כמובן "מי מפחד מהזאב הרע", עם התשבוחות מטרנטינו וחמישיות הכוכבים שהוא מקבל על כל צעד ושעל, אבל לצידו מככב גם "גולדברג ואייזנברג", שגם הוא הוקרן ויוקרן בלא מעט פסטיבלים ברחבי העולם. בינתיים, בארץ אפשר היה לראות אותו בעיקר אם אתם חברי אקדמיה, והפצה מסחרית עוד לא נראית באופק. אז עכשיו, סוף סוף, יש טריילר.
אם תשאלו אותי, הטריילר פחות טוב מהסרט; הוא נראה יותר כמו קומדיה גסה מאשר כמו מותחן קומי שחור כזפת. אבל לפחות אפשר לקבל מושג כלשהו עליו.
מתי הסרט יופץ באופן מסחרי בארץ – עדיין לא ברור, כאמור. מה שאני כן יכול לומר לכם זה שב-26 בדצמבר תהיה הקרנת טרום בכורה של עין הדג בסינמטק חולון, שאחריה אעלה לבמה את הבמאי, אורן כרמי, ואנסה לחלץ ממנו תשובות.
אני רוצה להוסיף,
לדעתי זאת לא הייתה שנה מעולה לקולנוע הישראלי רק בגלל תשומת הלב הבינלואמית שהסרטים שלנו קיבלו, אלא גם בגלל הסרטים עצמם: לא רק הזאב הרע, אלא גם "בית לחם", "לצוד פילים" ו"פלאות". נכון, לא כל הסרטים האלה באמת היו טובים (נחשו איזה), אבל אני לא חושב שאפשר להכחיש שכל אחד מהם הביא לפחות משהו אחד חדש לנוף הקולנוע בארץ. לא תמיד זה עבד וגרם לסרט להיות טוב – אבל רק על עצם הייחודיות צריך לתת איזה קרדיט לסרטים האלה, לדעתי (וזה בלי לדבר על סרטים שלא ראיתי, כמו "הנוער" או "בננות", אבל מתגובות של אנשים אחרים, גם כאלה שלא אהבו אותם, הבנתי שגם הם היו לא שגרתיים יחסית לסרט ישראלי).
אני לא הייתי כזה חובב סרטים ישראלים עד לזמן האחרון אז לא יצא לי לראות הרבה מאוד חומרים מקומיים כמו אחרים פה, כך שאין לראות בזה מדע מדוייק. זאת פשוט תחושה אישית שלי.
וואו. לא הרשים אותי בכלל.
אבל אני בהחלט מקווה שכמו שאמרת הסרט טוב יותר
טריילר מעולה - סרט מצויין
OREN CARMI IS A GENIUS
זה נראה ממש גרוע,
וממש מכוער. אני ממש רוצה לרצות ללכת לסרט, אבל זה לא הולך לי.
גם אותי לא ממש הרשים
אבל אכן נראה שונה מסרטים ישראלים טיפוסיים. ועוד יש הקרנה של עין הדג. אולי אתן לו צ'אנס.
אגב, משעשעת אותי המחשבה שגם ב"כלבת", גם ב"זאב" וגם פה (וכנראה בעוד סרטים שלא עולים לי כרגע) יש סצינות ביער. אולי בעצם כל הסרטים האלה מתרחשים באותו זמן במקומות שונים באותו יער P: יאללה, קרוס-אובר!
נראה טוב. הסצינה ביער הזכירה לי את "צומת מילר".
(ל"ת)
סרט מעולה
ראיתי את הסרט בסינימטק, מאד אהבתי, מומלץ בחום
נראה לי שיש המון סצנות עם יער
ומכונית ביער, ואיש חטוף, ומרדף רגלי, ורחובות תל אביב וכו וכו וכו – בגלל שעוד חסרים כמה דברים כדי שהקולנוע הישראלי יהפוך למרשים באמת. יכול להיות שזה גם קשור ביצירתיות ומקוריות, אבל כנראה זה בעיקר קשור בתקציב. כל הסצנות האלה נראות טוב ויחסית קלות לביצוע.
האמת שהרבה סרטים לאחרונה נראים לי מאוד דומים. כלבת והזאב ועכשיו זה, ובטח עוד כמה שאני לא זוכר, שמנסים לעשות סוג של מתח עם קריצה קומית. וזה מאוד נחמד וזה היה חדש ומעניין לפני כמה סרטים. אבל עכשיו זה קצת נמאס, והגיע הזמן לעבור הלאה. אין צורך בטרנטינו הישראלי או האחים כוהן הישראלי. יש צורך בבמאי ישראלי שיפתח סגנון משלו, וזה דבר שלדעתי עוד לא הגענו אליו. ביום שיגידו על סרט לא ישראלי שהבמאי שלו מזכיר את הבמאי X הישראלי, אז נדע שחלה פה התקדמות אמיתית.
יש במאי ישראלי שפיתח סגנון משלו,
קוראים לו ארי פולמן.
הסרט יותר טוב מהטריילר
(ל"ת)
זה באמת נראה אותו יער מכלבת
קשה להגיד שישראל לא ברוכה ביערות ובטבע מקסים שמצטלם נהדר, אולי שיסעו קצת לצפון/ירושלים וישנו אווירה במקום שיופיע אותו יער שוב ושוב? שלא לדבר על זה שכמעט כל הסרטים והסדרות מתרחשים בת"א… רק זה הוציא לי את החשק מללכת לראות את הסרט.
אני כול כך מזדהה
בתור תושבת מדבר יהודה אני תמיד חושבת שאם אני אכתוב או יצלם משהו זה יהיה בסביבה שאני חייה בה. זה ממש מעצבן אותי לראות שהרבה אנשים שכותבים פנטזיה לדוגמה מכחישים את הישראליות שלהם, ובוחרים לסיפור שלהם שמות אנגלוסקסיים, ואווירה מאונגלזת. זה ישר מעביר ליצירה שלהם משהו מעט מלאכותי. אני חושבת שבבחירה לצלם תמיד אותו יער, יש מעין רצון לנתק את הסיפור מישראל ולכוון אותו ליקום בינלאומי לא מוגדר. כאילו יש לישראליות רק מאגר מוגבל של סיפורים על משפחה במשבר, שכול, ומלחמות, ואם רוצים לספר סיפור אחר צריכים להתנתק מהישראליות.
אני מבינה מאיפה הצורך הזה בא. אבל אני רוצה שיהיו סיפורים אסקפיסטיים שלא יתחייבו ללוק בינלאומי. אני רוצה שאנשים יכנסו לאסקפיזם שלהם את התפאורה שבה הם באמת הולכים ומתנהלים. אני חושבת שיצירה צריכה לשאוב מהעולם הממשי של היוצר שלה כדי שהיא תהיה לא מלאכותית.
העניין הוא שאפילו העולם הפנימי שלי קשור בעיקר לתרבות האנגלית למשל. וכשאני מדמיינת (אפילו סתם לעצמי) הדברים שאני ידמיין תמיד יתקשרו לעולם התרבותי הרחב שלי שהוא באמת בינלאומי. אני חושבת שזה ככה אצל הרבה אנשים, וזו לא באמת בעיה. יוצר יכול לקשור את המולדת התרבותית שלו לכול מקום. הבעיה מתחילה לפי דעתי, שאיכשהו אני רואה שיוצרים בארץ מתקשים לגשר בין העולם התרבותי הרחב שמהם הם מושפעים, לבין חוויות החיים בארץ. אנשים כבר הזכירו שסגנון הדיבור במי מפחד מהזאב הרע נשמע להם מלאכותי, קשה לנו לדמיין את הפנטזיות שלנו קורות בישראל.
אני חושבת שאני בחיים לא ארצה לתאר נוף שלא באמת חוותי והכרתי בצורה מעמיקה כלומר נוף שלא חייתי בו. אבל זה דווקא משמח אותי, אני יודעת שהעיר הקטנה שאני גרה בה (ערד) לא תוארה כמעט באומנות מכול סוג. (למרות שעד לא מזמן חיי בה עמוס עוז) ואני יודעת שאם אי פעם אני באמת יגיע להיות יוצרת, אני אשמח לתאר את האווירה והתפאורה שאני באמת חייה בה. אני אשתדל לא להרגיש מבוכה או להתכחש למציאות שלי. ואני יחליט: "כן למרות שכול ספרי הפנטזיה שלי מתרחשים באקלים ממוזג אירופי, כשאני אכתוב לגיבורים שלי יהיו שמות ישראליים, והם יחיו בסביבות מגורי". וזה דווקא יתרון מי ידוע איזה יצורי פנטזיה חיים במדבר? זה אזור שלא מספיק חקרו.
אני יודעת שזו מגמה שכבר התחילה לקרות, ויש יותר ויותר יצירות אסקפסטיות שלא מחויבות לשבלונות של הסיפור הישראלי. (פוליטיקה, סכסוך, משפחה במשבר, בהכללה מאוד גסה.) ומצליחות לשלב בין העולם של היוצר, לבין כאן ועכשיו. אני חושבת שאנחנו פשוט עדיין לא מרגישים כאן מספיק בבית מבחינה פנימית.
אבל עדיין, לפעמים אני רואה את חוסר הנוחות של בני נוער בגילי להשתמש אפילו בשפה העברית כשהם יוצרים. או הדחף של הרבה מהם לבסס את כול עולמם הפנימי על תרבות אמריקאית, ואז הגיבורים שלהם ילכו לפורום, ולמסע מחוף לחוף למרות שהיוצרים לא באמת היו במקומות כאלה. אני עדיין חושבת שבהדרגה נרגיש יותר בנוח אם הסתירות האלה. ואני מניחה שהגיבורה שאני אכתוב תחזיק כמוני בעיקר ספרות אנגלית בספרייה, אבל תיסע לבאר שבע בקו 388. ותשמע אוהד בנאי, בדיוק כמוני.
לא חושבת שזה רצון להתנתק מתרבות ישראל, לפחות בקולנוע
יותר קשור לשיקולי תקציב, כנראה שהיער הזה נמצא ליד האולפנים.
כשיש סרט בתקציב גדול מהרגיל, לפעמים עושים אותו מחוץ למרכז, כמו בטבריה (אביבה אהובתי), חיפה (שכחתי מה שמו, עם אדיר מילר), ירושלים, נגב (סוף העולם שמאלה).
הבעיה מבחינתי שכשיוצר חדש, דל בתקציב, מנסה ליצור, הוא עושה את זה במקומות הרגילים, וחבל, כי זה לא יוצר כבר ריגוש לראות *עוד* סרט בת"א.
לא התכוונתי רק ליער זו בכלל מגמה שאני רואה לפעמים
(ל"ת)
כתבת יפה, אבל משהו טיפה צרם לי
"אני חושבת שבבחירה לצלם תמיד אותו יער, יש מעין רצון לנתק את הסיפור מישראל ולכוון אותו ליקום בינלאומי לא מוגדר. כאילו יש לישראליות רק מאגר מוגבל של סיפורים על משפחה במשבר, שכול, ומלחמות, ואם רוצים לספר סיפור אחר צריכים להתנתק מהישראליות. "
בנוגע ל"ישראליות", אין לי שום כוונה "יאיר-לפידית" לנסות ולהגדירה, אבל אני סבור שלכל הפחות תהיה הסכמה אם אטען שזה לא קשור לקוסמטיקה, כלומר, לתוואי השטח המסוים.
יש לנו עושר טופוגרפי- הדרום שונה מהצפון והמרכז שונה משניהם. יש לנו יערות, מדבריות, שלג, הרים, ערים, מושבים, קיבוצים וכו' ומכך שעלילה של סרט מתרחשת ביער (באופן עקרוני כמובן, אני לא ראיתי את הסרט הספציפי הזה) לא בהכרח יוצא שהיוצרים מתנכרים לסביבה בה הם חיים, אולי מבלי לגלם בתוכו רצון לנתק מישראל את כל העניין- זה סתם חלק מהסיפור.
נראה קודם על מה בדיוק הסיפור, כמה ממנו מבטא רעיונות שניתן להזדהות איתם עקב היותם חלק מהעולם התרבותי, מההווי ומהסביבה בה אנו חיים (וכאמור, גם במדינתנו הקטנטונת, יש הרבה סביבות שונות, עם הווי שונה, כך שגם מהעדר הזדהות עם העולם המוצג בסרט, זה יהיה נמהר, לדעתי, להסיק שהסרט מתנתק מהישראליות. אולי הוא פשוט מציג לנו עולם תרבותי של קבוצה בארץ בה אנו לא חברים).
אולי זו באמת הייתה תגובה קצת נמהרת.
כתבתי אותה רק על סמך הרגשה שהטריילר והתגובה של miz עוררו בי. זה משהו שאני מרגישה בלי קשר רק לסרט הזה, וכתבתי את הדעה שלי פשוט כי נזכרתי בה בעקבות הצילום ביער.
ברור לי שגם היער יכול להיות חלק ממש טבעי מהמקום. סתם כתבתי את מה שחשבתי על הסרטים הישראליים החדשים, על הז'אנרים שהם מכניסים לקולנוע הישראלי, ועל האתגר שזה מעורר לפעמים.
סרט מעולה וחזק מאוד
ראיתי במסגרת פסטיבל אוטופיה בסינמטק,
ייחודי מאוד ועוצמתי
התמונה ממש נראית של ג'ף מזיווגים
(ל"ת)