אני לא יודע איך "God Bless America" יעבוד בתור סרט. ההפקה נראית די דלה, והטריילר נראה כמו אחד הטריילרים המזויפים האלה שהם בעצם הסרט בפני עצמו. לא יודע אם זה יחזיק סרט שלם. אבל בתור טריילר, סחתיין.
העלילה: מישהו מוצא את האנשים שעליהם אתם אומרים "אנשים כאלה צריך להרוג". והורג אותם. תשואות.
סוף סוף מישהו עושה את זה...
לגמרי נראה מופרך ומהנה כאחד. סרט שארצה לראות. נראה שיספק לפחות על המסך הגדול את הנקמה הפנטזית הזו ב"אנשים שצריך להרוג". I'm in :)
רק לי זה הזכיר את super ?
(ל"ת)
מש"א
וזה לא בדיוק גורם לי לרצות לראות את הסרט הזה. את Super לא שרדתי מעבר לעשר הדקות הראשונות (וגם זה היה יותר מדי).
יש הרבה מגרעות לסופר
אבל שווה לשרוד את כולו רק בשביל אחד הסופים המקוריים והנוגעים שראיתי בקולנוע בשנים האחרונות…
לא ידוע לי בקשר לסוף
אבל ניסיתי לשרוד אותו מספר פעמים בגלל אלן פייג'. זה לא עבד לי משום מה, אבל אם אתה אומר – אני אנסה מתישהו בקרוב לעבור אותו שוב.
לא רק לך
אבל בשונה מסופר, הטריילר הזה לא ממש עושה חשק לראות את הסרט.
יואב
וואלה גם לי זה הזכיר את סופר…
האם אני היחיד שחושב שזה סרט מעולה(סופר)?
גם לי
ואני רואה שאני לא היחיד שאהב אותו – טוב לשמוע. מכל סרטי "איך זה להיות גיבור על בעולם האמיתי" זה היחיד שבאמת סיפק את מה שהבטיח, עד הסוף.
נראה כמו שילוב של
"הדרך למטה" עם "אידיוקרטיה". מצפה לזה בקוצר רוח!
ואני בדיוק חשבתי על שילוב של "הדרך למטה" עם רשימת האנשים שממש מעצבנים את קלייב אוון ב"shoot'em'up".
איפה ג'סטין ביבר?
משעשע, אבל זה אכן נראה יותר כמו סרטון של College Humor או משהו, ולא סרט שלם. לא נראה לי שאראה את זה בקולנוע (אם זה יגיע בכלל) אבל אולי אצפה בזה מתישהו.
אה, ובאמת נתקלתי פעם בפרק הזה של Sweet Sixteen שאיזו ילדה התעצבנה כי ה'למבורגיני' שהיא קיבלה היה בצבע הלא נכון. הגיע הזמן שמישהו יהרוג אותה, גם אם זה בסרט.
רק בפרק אחד?
נסה את כולם
Postal
כשרוצחים מלידה פגש את פוסטל העלוב של יו בול, ככה נראה הולד הרך שלהם
אני לא באמת יודע איך הסרט הזה יעבוד בתור סרט שלם
אבל הייתי מציע לכל המקפקים לצפות בסרט הקודם של אותו במאי, world's greatest dad. מומלץ מאוד, ורובין וויליאמס נותן שם את אחת מהופעות חייו.
ועובדה מעניינת: אחד המפיקים של הסרט הזה (וגם של הסרט הקודם שהזכרתי קודם) הוא ריצ'ארד "דוני דארקו" קלי.
בובקאט גולדת'וואית [איותים אלטרנטיבים יתקבלו בברכה]
אכן, "האבא הטוב בעולם" היה אחד הסרטים המדויקים והרגישים שראיתי שנה שעברה. הסרט כל כך מלא באהבת אדם, שאני לא מודאג מהחששות המובעים בתגובות למטה שהסרט נראה וולגרי.
טריויה – בובקאט ידוע בעיקר בתור זד, הפאנקיסט האידיוט שמתנהג כמו אנימל מהחבובות בסרטי "שוטרים מתחילים".
http://www.youtube.com/watch?v=LsBugR9dpdU
שכחתי לציין שאני מדבר על הבמאי
(ל"ת)
וואו
לא ידעתי שזה אותו הבמאי, עכשיו באמת למה לצפות.
world's greatest dad היה כל כך מפתיע, מקורי, מצחיק ומרגש. סרט שמתקל נושא שגבר חרשו אותו הרבה, אבל בצורה מאוד ייחודית ונכונה.
אם 'אלוהים יברך את אמריקה' יעבור טיפול דומה, אני מרוצה.
מה שכן, הסיכויים של זה להגיע למסכים בארץ נראים לי קלושים…
עכשיו גם שמתי לב שלחברת ההפקות של קלי קוראים Darko Entertainment ועל הלוגו שלה מוטבע ארנב. כמו כן, באופן לא מקרי לדמות הראשית פה קוראים פרנק.
נראה דווקא די אדיר.
כאילו מישהו לוקח את המסר של "מועדון קרב" (הספר), ומקצין אותו.
אני יכול רק לדמיין את כל האנשים שהיו נרצחים באכזריות על לא עוול בפכם אילולא זה היה סרט ישראלי.
אילו, אילולא משמעו אילו לא.
וזה לא סרט ישראלי, אז "אילו זה לא היה סרט ישראלי" זה לא המשפט הנכון.
לו רק היה זה סרט תיעודי.
(ל"ת)
מש"א
הו, כל כך מש"א.
כמה יפה התגובה הזו הולכת עם שם הבלוג שלך...
והטריילר הזה מזכיר לי קטע בסיטקום החביב עלי, בו מוצעת תוכנית אפקטיבית "לעשות משהו לגבי מגבלות הנשק בארץ הזו":
http://www.youtube.com/watch?v=85FhIHCQp_A
אני לא יודע מה אתכם
אבל זה מזכיר לי את ההקצנה הסאטירית של משחקי Garnd Theft Auto (ושל שאר משחק Rockstar בכללי) בשילוב האלימות ב…Garnd Theft Auto.
ובדיקה מהירה ב-imbd מראה שהסרט יצא בשנה שעברה, אם אתם רוצים לבדוק את זה בעצמכם- http://www.imdb.com/title/tt1912398/
בוני וקלייד גירסת הפופ
אפילו הכובעים שהם חבשו בסצנת הקולנוע זהים.
נראה כיף לחלוטין (ובינתיים הסכמתי איתם לגבי כל הקורבנות שלהם. קריפי)
זה הסרט הכי נפלא שאי פעם נוצר.
פשוט נהדר!
יצא כבר ב-2011 והציון בIMDB לא להיט
http://www.imdb.com/title/tt1912398/
יצא בפסטיבל טורונטו 2011
לאקרנים זה יוצא באביב הקרוב
http://en.wikipedia.org/wiki/God_Bless_America_(film)
אני הולך לצפות בו ללא ספק.
נראה כמו משהו בין פוסטל לSUPER. פוסטל סרט איום וSUPER סרט חביב מינוס, אך בשניהם הייתי צופה שוב.
כפי שכבר אמרתי במקום אחר, מזכיר את נבלות.
כנראה נבלות יותר מוצלח.
הרעיון הבסיסי לסרט ממש מוצלח
נקווה שהוא יחזיק סרט שלם.
אכן, טריילר לא רע לסרט שלא אלך כנראה לראות.
(ל"ת)
זאת פנטזיה של כל כך הרבה אנשם (אני ביניהם)
וסופסוף עושים מזה סרט? אני מקווה שהם יודעים מה הם עושים… זתומרת, לא כל סרט על יהודים שרוצחים נאצים עושה את זה בצורה טובה, אבל היה את ממזרים חסרי כבוד. אני לא מצפה כמובן שזה יהיה משהו ברמה הזאת, אבל שיהיה קצת יותר מסרט קטן ומעפן על מישהו שנמאס לו ורוצח אנשים.
זה היה מצחיק אם זה לא היה עצוב
ופחות בגלל זה שהגענו למצב שיש כל כך הרבה מה להתמרמר עליו, אלא יותר בגלל המסר של "נמאס לי מהעולם אז אני הולך לירות בכל מי שמעצבן אותי". אני מבין שכל זה מודע לעצמו, וביקורת חברתית ומלא בבדיחות פנימיות וכל הג'אז הזה אבל זה נראה וולגרי ואלים מדי מכדי להיות ראוי ליחס מכבד.
מה שראיתי בטריילר זה הייאוש של הליברליים-בפני-עצמם שהופכים לאנרכיסטים אימפלוסיביים רצחניים מרוב ליברליות-בפני-עצמה. מזכיר לי את 'נבלות' הישראלי ובמיוחד את השיר הבא של שי גבסו (שיר מעולה, אגב):
http://youtu.be/qE82H_hqxsk
לעצלנים:
"הייתי רוצה שיהיה לי נשק
שאוכל לירות בכל מה שלא מתאים לי
ויש הרבה שלא מתאים לי…"
כן, גם לי, כמו לכל אחד, יש את האנשים שמעצבנים אותי בעולם. ובכל זאת, גם הטריילר וגם השיר גורמים לי לחשוב שאסור להגיע למצב כזה. הסרט לא נראה כאילו הוא מנסה לשנות את החברה אלא סתם הגשמת פנטזיה חולנית (שזה גם בסדר, אבל לא בצורה הזאת). אז יש הרבה אנשים שאתה לא אוהב בעולם, boo hoo… הסרט עושה רושם שהוא לא רק מסיבת רחמים עצמיים ופריקת תסכולים אלא אולי גם ציון דרך בעייתי ליוצר הסרט ולמי שמזדהה עמוקות עם הסרט.
התגובה שלך רצינית בצורה תמוהה למדי
לקחת את זה יותר מידי רחוק גיסנו. זה סתם סרט של כיף, לא כל סרט חייב שיהיה לו עמקות וקהל מעריצים שמזדהה כמו מועדון קרב.
כל אחד הגיע למצב בחיים שמישהו כ"כ עצבן אותו בטיפשוטו שהיה בא לו להרוג אותו או לטלטל אותו כדי שיבין דבר אחד או 2 שכנראה בהסבר זה לא יילך. אז מישהו החליט לעשות מזה קומדיה.
אתה מכיר את המשפט "זה מצחיק כי זה נכון"? אז על זה עובד הסרט.
הסרט הזה הוא הרבה דברים אבל "הייאוש של הליברליים-בפני-עצמם שהופכים לאנרכיסטים אימפלוסיביים רצחניים מרוב ליברליות-בפני-עצמה" הוא ממש לו. זה מחמאה אפילו לקרוא לו ככה.
גם אני צחקתי כשראיתי את הטריילר כי חשבתי על הרעיון, כמה פעמים זה קרה לי לפגוש טמטום כזה ורצות לבעוט בו, זה לא אומר שחשבתי לעשות את זה ברצינות.
לסרט כזה באים בגישה של צחוקים וכיף, ולא "פריקת עול" או "הזדהות עמוקה". לא כל סרט חייב להסתיים בקטרזיס, ולא כל סרט צריך להיות עמוק כ"כ. לפעמים כיף סתם לקחת רעיון ולהשתעשע קצת.
זאת לפחות דעתי. :-)
יכול להיות שאתה צודק
אבל על פי הטריילר, נראה כאילו הם חצו הרבה גבולות, קצת יותר מדי, מכדי להיות "קומדיה" או סאטירה או משהו דומה. כמו שהגדירו פה יפה למטה, לי זה נראה כמו "הגשמת פנטזיות פטישיסטית" ותו לא. אני חושב שהשילוב בין "צחוקים וכיף" ל"הריגת כל האנשים שמעצבנים אותך" הוא מוזר, לכל הפחות. מבחינתי, או שהסרט מנסה להגיד משהו או שהוא סתם חולני.
זכותך המלאה
כל אחד והגבולות שלו, וזה בסדר גמור אם נראה לך שהסרט הזה אובר אלים ופשיסטי או חולני. אך קח בחשבון שיש כאלו שרואים בו אך ורק כיף, וזה שהם ראו אותו לא הופך אותם לרעים או שהם חושבים שזה פנטזיה שהם רצו לעשות, אלא סתם לשבת 90 דקות ולצחוק קצת.
האם הקונטקסט שהבמאי נותן מכשיר בהכרח את התוכן?
אני טוען שלא. לא משנה אם זה סרט רציני, מצחיק או מרגש – אני בהחלט שופט אותו על פי התוכן ללא קשר להנאה של הצופים, יהיו בריאים בנפשם או חולניים בהדחקה.
רק לשם ההמחשה – אם גיבור הסרט היה שונא ילדים ויוצא למסע הרג של ילדים במקום מבוגרים, והכל היה באותו קונטקסט של ייאוש מהעולם או משהו "מוצדק" אחר עם אווירה הומוריסטית – האם גם אז היית אומר שזה בסדר כל עוד האנשים הצופים צוחקים קצת? אני מרגיש שאלו שני מקרים על אותה קשת עם אותם צידוקים ומה שתגיד נגד הסרט על הילדים ייתכן שצריך להגיד גם על הסרט הזה.
לא נכון
אני לא רואה שום סיבה להרוג ילדים, זה פשוט לא מצחיק.
אם ימצאו סיבה ממש ממש מצחיקה להרוג ילדים, אז אולי אפשר יהיה להשוות בין הסרטים. אתה פשוט ממש הקצנת כדי להוכיח טענה שגויה. אתה מצליח למצוא משהו קומי בהרג ילדים?
הרג אנשים טמבלים שחושבים שהעולם שייך לאבא שלהם ובוכים כי הבצע של המכונית לא נראה להם, בסיטואציות מסויימות, אם תרצה או לא מה לעשות- פשוט מצחיק. שוב, לא צריך למצוא עמקות בכל דבר.
יש קומדיות שלא אמורות להעביר תוכן ממשי, אלא סתם לצחוק. לא כל קומדיה היא סאטירה.
אם מישהו עושה סרט דבילי עם בדיחות פלוצים אני יגיד לו שהוא מעביר מסר על עולם שטחי, שבו כולם רדודים וטיפשים? אפשר, אבל לדעתי זו דרך שגויה להסתכל על זה.
אתה מכניס קונטקסט משלך של ייאוש ואנרכיזם וקומוניזם לפי טריילר באורך חצי שניה, ואז מחליט שזה שגוי. שוב- מי אמר שזה הקונטקסט? לי זה סתם היה נראה כמו בידור נטו, שום מסר, שום ביקורת, שום קומוניזם ושום סאטירה.
אתה מסתכל על הסרט באופן ביקורתי *מידי*.
לצורך הבהרה, עיין ויקיפדיה ערל עין הדג, ביקורת נחמן שניצקליין: "כינוי בוז לביקורת אשר נתפסת לדידם כיומרנית, מתעלמת מערכו של הסרט כבידור, ושופטת אותו בקריטריונים צרים של "אמנות הקולנוע האירופאית"."
יש דברים שהם בידור, ולא משהו חתרני-מהפכני-ביקורתי.
"ערל"=ערך*
(ל"ת)
אין שום דבר מצחיק אינהרנטית בלהרוג טמבלים
הכל תלוי באופן שבו מציגים את ההרג הזה. מכך ניתן להסיק שיש גם דרך להציג הרג של ילדים בתור משהו מצחיק.
ודרך אגב, הרצח הראשון שמוצג בטריילר הזה הוא של ילדה. ילדה יחסית מבוגרת, אבל עדיין ילדה.
מסכים לחלוטין
בגלל זה כתבתי "בסיטואציות מסויימות.
ושוב, כמו שכתבתי, אני לא מצאתי דרך קומית להרוג ילדים, אבל אם יהיה כזה סרט והוא יהיה לגמרי קומי, וגם שנון ומצחיק, כנראה שלא אשלול אותו.
ובקשר לרצח הראשון- היא ממש לא ילדה, גיל 16-17 כבר לא ילדים. אבל מה שמצחיק בכל העניין זה שהיא ילדותית, וממש מתנהגת כמו ילדה בת שלוש בשלב ה"mine", וזה מה שמצחיק. שהנוער של היום כ"כ ילדותי שהוא מתנהג כך בגילאים כ"כ גדולים, שבמציאות אנשים כבר צריכים לעבוד בגיל כזה או לפחות להיות עצמאיים כמעט לגמרי.
אולי לא תשלול אותו,
אבל השאלה היא אם ממש תהנה ממנו, ברגע שאשכרה יוצגו ילדים נהרגים על המסך…
שוב- ממש תלוי בסיטואציה
מאוד אפשרי שיבנו סרט בצורה קומית לחלוטין שבה ילדים נטווחים על המסך זה יהיה מצחיק. זה אולי נשמע נורא כי באמת קשה לתאר את זה, אבל אולי יקום גאון שיצליח לעשות את זה. כמו שאמרתי אני עצמי לא יכול לתאר סיטואציה שבה זה מצחיק, אבל אני לא במאי ולא תסריטאי ולא מספיק אמיץ כדי לקום ולעשות כזה דבר, אבל זה לא אומר שזה לא בלתי אפשרי.
ואני באמת לא בנאדם רע, שלא יחשבו עכשיו שאני בעד להיכנס לגן לרסס את כולם, אבל אני אוהב הומור שחור. פעם כמעט הרגו אותי על בדיחת שואה, אבל כזה אני… מאלה שצוחקים מבדיחות "כמה תינוקות אפשר להכניס למערבל מזון"…
ד"א עכשיו אני נזכר
יש פרק בfamily guy שסטואי מתעצבן על ילדים מהגן שלו והורג אותם, וכולם בורחים בפאניקה כשהוא יורה בהם. פרק אחר בו הוא מעלה בית מקרטון באש כש2 ילדים, "כאילו אישתו" ו"כאילו מי שהיא בוגדת בו איתו", עדיין שם. זה הצחיק אותי.
גם ראיתי מערכון שבאטמן שיכור ונכנס לגן ילדים והופך שם את כל הגן, וכל הילדים החמודים מתרוצצים במעגלים בזמן שהוא קורע אותם. הצחיק אותי.
ומי שלא צחק לפחות פעם אחת ב"ho my god, you killed kenny- Bastard" לדעתי הוא לא בנאדם. וד"א גם שם (סאוט' פארק) לא חסר ילדים מתים בצורה מצחיקה.
ואם עוד לא השתכנעתם, רק בשבילכם טרחתי וחיפשתי:
http://www.youtube.com/watch?v=s23tSFi_smw
http://www.youtube.com/watch?v=2Sz8qEfSQQw
http://www.youtube.com/watch?v=UBoTEZxWkec
http://www.youtube.com/watch?v=6XwsBqlwj84&feature=related
ותגידו לי שזה לא מצחיק….:-)
אי אפשר לדבר על מוות של יצורים תמימים
בלי להזכיר את Happy Tree Friends ^^ ואם זה מצחיק אותי (מאוד), אז בטח לא תהיה לי בעיה עם הרג של כמה ילדים מעצבנים.
ואם כבר Family Guy, הרשה לי להוסיף את זה
http://www.youtube.com/watch?v=n69fZhqVnFU
קבל ח"ח על הסרטון, יותר טוב מכל מה שהבאתי
(ל"ת)
טוב, יש דברים שיכולים "לרכך"
סצינות הרג של ילדים (בחיים לא הייתי חושב שאכתוב משפט כזה), אחת מהן זו אנימציה, דרך אחרת היא אם מדובר בסצינה קומית מובהקת (נגיד, עם צחוקים מודבקים, שנותנים אווירה מוחלטת של קומדיה).
(וזה רק לפי הדוגמאות הכתובות שהבאת, לא צפיתי בסרטונים)
מה לגבי צ'רלי בממלכת השוקולד?
שם הכל היה הומוריסטי שכזה, אבל בסוף לא באמת הרגו את הילדים. סרט שבו בעל המפעל היה אוסף את כל הילדים שעושים דברים סופר מעצבנים ורוצח אותם בצורה הומוריסטית כזו, זה היה מקובל עליך?
סלח לי,
אך קשה לי להכניס הרג המוני של חפים מפשע תחת הקטגוריה של harmless fun. אני חושב שזה מעבר לעניין של טעם אישי אלא גם מקום לדיון על מה לגיטימי ומה לא. אני לא חושב שכל דבר צריך להיות נושא לבידור וייתכן מאוד שהסרט הזה ייכנס לקטגוריה. גם ככה נראה כאילו יש שילוב מוזר בין "פאן טהור" ומסר חברתי רציני מהטריילר, לא ממש 'טיפשים בלי הפסקה'.
ושוב, אני אומר את כל זה על סמך הטריילר בלבד שעדיין מראה מספיק בשביל להטיל ספק בסרט המלא.
בוא נסכים לא להסכים
כי הוויכוח הזה נראה כבר חסר תכלית.
ושכל אחד יחליט לעצמו עד כמה הסרט לגיטימי או לא. יש כאלה שפשוט לא אוהבים הומור שחור, וזה בסדר לחלוטין. לדעתי זה עדיין נשאר בגדר "עניין של טעם אישי".
אני לא מסכים.
אתה בעצם אומר שמי שלא אוהב הומור שחור לא יאהב את הסרט, וזה לא נכון. אני מת על הומור שחור. במצבים מסויימים זה ההומור הכי כנה ואמיתי שיכול לצאת מבנאדם.
הסרט הזה הוא לא על הומור שחור. הסרט מדבר על אדם שעומד למות ומרשה לעצמו *להרוג* אנשים וילדה מנודה חברתית (כן, בטח) שמצטרפת אליו כי לא נוח לה עם המקום שלה בעולם.
"…אנשים טמבלים שחושבים שהעולם שייך לאבא שלהם…" היא בדיוק ההגדרה של אנשים שמרשים לעצמם להרוג/לפגוע במישהו רק כי הוא או ההתנהגות שלו מעצבנת אותם. לפי הטריילר האדם לא ממש מחפש הצדקה למעשיו מלבד אותה פעולה יחידה שמציקה לו, ובכך הופך את עצמו למעין משליט סדר (לפי טעמו) בעולם. מה היה פשעו של מי שצילם אותו בקולנוע? או של משפחת קרדשיאן? או מי שמשתתף באמריקן איידול? הסרט (ושוב, הכל לפי הטריילר, ועדיין לא נראה כאילו הולך להיות טוויסט לקראת הסוף בגישה) חוטא בכך שהוא *מצדיק* את הרוצח. היי, הומואים מעצבנים ערסים, הייתי רוצה לראות כמה היית צוחק בסרט כזה.
אני עם 528491 (שמעכשיו ייקרא "מספר") בדיון הזה. יש הרבה אנשים שהייתי רוצה להרוג בעולם הזה, והגיבור נכנס לקבוצה הזו בניגוד לאנשים שהוא הורג.
אתה לא חייב להסכים
שוב אמרתי לא כל סרט בנוי לכל בנאדם. יש סרטי אקשן או דרמה רציניים שאנשים לא מוכנים לראות כי יש שם יותר מידי אלימות ודם ומציג את העולם באור שלילי מידי, וזה הגבול שלהם לאומנות. אני אישית למשל לא מוכן סרטים שמבוססים יותר מידי על עירום וסקס כי זה הגבול שאני מציב לעצמי באומנות, ולא הכל אני מוכן לראות (ד"א אני מוכן להעיד שיצאתי *באמצע הסרט* "חיים בהחלפה" בקולנוע בדיוק בגלל זה).
ויש הרבה סוגים של הומור שחור, ולא לכולם כל אחד יכול להתחבר. כמו שכתבתי למעלה, פעם הרגו אותי על בדיחת שואה כי אמרו לי "יש גבול על מה מותר לצחוק" ואותם אנשים בדיוק צחקו לפני 2 דקות על טווח ניגרים באפריקה באחת הבדיחות. ואם מה שראינו עכשיו בטריילר לא הומור שחור, אז אני לא יודע מה כן.
אני גם מסכים עם האמרה שלך שהוא נהפך להיות אחד האנשים הטיפשים שצריך להרוג, ואולי זה חלק מהסרט, שזה גם מצחיק. גם ברור לי שהסרט הולך ומקצין עם הזמן ובסוף הוא הורג אנשים שלא בדיוק הכי מגיע להם למות, אבל גם זה חלק ממה שמצחיק. בתור בוגר מגמת תיאטרון אגלה לכם שיש כמה סוגים של קומדיה, וגם בכל קומדיה יש כמה מאפיינים לקומדיה. אחד המאפיינים הוא הקצנה של מעשה מסויים יותר ויותר. מישהו עושה איזה מעשה, ואז שוב, ואז שוב, וכל פעם מגזים איתו עוד ועוד ועוד- וזה מצחיק.
ואומר זאת בפעם האלף- לא לכל קומדיה יש תת מסר וביקורת על העולם. לזה קוראים סאטירה. יש דברים שהם בידור לשם הבידור.
ודבר אחרון- אף פעם לא ראיתם ביו-טיוב אנשים נופלים מגגות, מחליקים על בננה, מקבלים מכה באיזורים רגישים, מחליקים מהמקפצה בבריכה?? מה לעשות, זה מצחיק, גם אם זה ילדים!
אוקיי, אני ארים את הכפפה.
אם זה לא harmless fun, איפה יושב ה-harm?
כמו יהודי טוב, אני אענה בשאלה:
אז איפה נמתח הגבול?
האם אתה חושב שכל הרג קולנועי הוא מוצדק וצריך לצאת לאוויר העולם ולחושך אולמות הקולנוע?
אני חושב שלמרות זה שסרטים הם לא אמיתיים והם יכולים לשמש לפריקת אגרסיות או דברים דומים – בהחלט יש להם, ולשאר המדיומים האומנותיים, השפעה עלינו. ואחרי שאמרתי את זה, אני מאמין שסרט כזה מהלך על קו דק בין הומור מסובב לא מזיק לבין זילות הרצח ולגיטימציה לאלימות ככלי לפריקת זעם ותסכול. הסיבה הקלושה לרציחות היא המניע העיקרי שלי להגיב ולהטיל ספק ופחות הרציחות עצמן, גם אם אני לא תומך נלהב של צפייה באלימות גרפית באופן כללי. התוצאה המוגמרת תקבע אבל בינתיים הסרט נראה כאילו הוא בדרך הבטוחה לחצות את גבול הטעם הטוב.
לא צריך לדאוג
הסרט הזה נראה זניח מדי בשביל לנהל עליו דיון כזה עמוק, בייחוד כשכולנו נמצאים אחרי התפוז המכני ואחרי ספרות זולה והדבר היחידי שהסרטים האלה גרמו בצורה גורפת זה תחפושות מגניבות בפורים/ליל כל הקדושים.
אני חושב שיכול להיות שאתה לא תהנה מהסרט בגלל המסר שלו כמו שאני לא אתקשה להנות מסרט שפוגע בעקרונות שלי. אבל אני בהחלט לא חושב שיש בעיה עם סרט כזה שקיים.
או לשאלתך , תשובתי היא אין. אין גבול שנמתח. כל רעיון זכותו להיות קיים. ועכשיו אתה מוזמן לבדוק עד כמה רחוק אני אקח את זה.
אני מאמין שהכל ראוי לדיון
ובהחלט צריך להיות גבול. והנה, אני בודק: http://rozbud.co.il/wordpress/?p=8202
עם המשפט הזה למשל אני לגמרי מסכים
ובהחלט ראוי שיהיה גבולות. אולי לא ליוצרים, אבל בהחלט לעצמנו בתור צופים. השאלה היכן הגבול עובר.
כמו שכתבתי למעלה באחת התגובות ליגואר (מקווה שקראת), אני מציב את הגבול באובר אלימות, ומין בוטה מידי. וגם ברור לי שיש איפשהו גבול בקומדיה, פשוט עוד לא מצאתי אותו, כי בקומדיה הגבול אצלי יותר גמיש, בהבנה שבסופו של דבר הכל נעשה בהומור ולא ברצינות. פעם אני חושב שראיתי קומדיה שמאלנית נורא נורא שהציגה את ישראל באור זוועתי ולא הוגן, אז הפסקתי. זה הגבול שלי.
וכל אחד והגבול שהוא מציב לעצמו.
מעולה.
כל מטרתי בדיון הזה היא להציע לאנשים לבחון מחדש את הגבולות שלהם. זהו.
האמת, קצת הסכמה זה נחמד מדי פעם![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אז מעבר לפגיעה בגבול הטעם הטוב,
איזו פגיעה אתה רואה כאן? מה ה-harm המדובר? כי הטעם הטוב, כבודו במקומו מונח, ורק שם. הטעם הטוב שלך לא רלוונטי לגבי, והטעם הטוב שלי לא רלוונטי לגביך.
ובאשר ל"איפה נמתח הגבול", אני מסרב לענות על השאלה. היא לא מעניינת. ותמיד ניתן יהיה למצוא מקרים אפורים נוספים. לא מעניין, ולא מועיל. אישית, חשבתי על השאלה לא מעט (אק"א העלה אותה כאן לפני כך וכך) – וסרט כמו 'שיקגו' מטריד בעיני הרבה יותר מסרט כמו 'רמבו 3'. כי ברמבו, מאחורי כל הגוויות והאיברים המתעופפים, נמצא מוסר ורצון טוב. בשיקגו? רק רצח אחד, אולי, אבל כל הדמויות רקובות מוסרית. וזה מפריע לי הרבה יותר מהאלימות, באשר לדברים שהדור הבא שלי עשוי להחשף אליהם.
ורמבו 3 גם הרבה יותר מצחיק!
אם כי אני אישית אשמח לגלות איך ישפיעו ערכי המוסר הנעלים של לוחמי הטאליבן האמיצים על דור העתיד שלך.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
שאלת טריוויה,
(וכמו שנהגה לומר מורתי לחשבון בבית הספר היסודי – "מי שיודע שלא יצביע!")
כמה אנשים מתו בסרט רמבו 1 (כלומר, משחק הדמים)?
רמבו 1, מתים 2.
(ל"ת)
כמה דברים:
א. לשאלת ה-harm: קרא את התגובה שלי שלוש תגובות למטה, עם הכותרת "ובכן, אם היית בעמדה השנייה".
ב. אני כבר לא זוכר איפה בדיון הזה, אבל כתבתי שאני מתייחס לקיצוניות של שני הצדדים באותה חומרה כמעט. לא ראיתי את 'שיקגו', אבל אני בהחלט מכיר בכך שסרטים רדודים כמו סרטי פלוצים למיניהם, ודווקא פחות דמויות רדודות ומושחתות (תלוי גם באור בהן הן מוצגות), גם הם מטרידים וייתכן שעושים נזק כלשהו לאדם הצופה (פגיעה במוסריות, השטחה של אנשים, חיזוק סטראוטיפים וכדומה). הכל ראוי למחשבה ולשאלה האם להכניס לסרט או לוותר כתסריטאי, במאי ועורך והאם לצפות בתוצר המוגמר כצופה.
ג. מה שאני אומר מתייחס לכל אדם בוגר באשר הוא. ילדים הם דיון אחר מבחינתי.
ד. הרשה לי להשתמש בדוגמה דמגוגית משהו, לשם ההמחשה – הרבה אמהות שרצחו את ילדיהם טענו שהן עשו זאת כדי לגונן על הילדים שלהן מעולם אכזר או משהו דומה. גם לא תמיד מדובר באי-שפיות אלא במחשבה צלולה. בוא נניח שאנחנו עושים סרט שמשחזר אחד לאחד את התגלגלות המקרים. האמא היא אישה קשת יום. בעלה לא תומך והם רבים הרבה. הילדים הם כל עולמה. לאמא יש הרבה רצון טוב והיא רוצה לדאוג לילדים שלה ולשמור עליהם מאבא שלהם מהעולם הרצחני שבחוץ. היא מכינה את האמבטיה ומטביעה את שני התאומים שלה כדי להגן עליהם וקוברת אותם ביער בסצינה נרחבת ומפורטת. האם תכניס גופת דמה לפריים כשהיא קוברת את הילדים? האם תצלם בעיקר אותה או את הקבר שהיא חופרת?
מה שאני מנסה להגיד הוא שהכוונות של הדמויות לא תמיד מצדיק גראפיות ודברים מזעזעים כמו שחוסר-גראפיות ועדינות טכנית לא מצדיקים כוונות ודמויות מזעזעות. כל מה שיש לי להגיד זה שראוי לשאול לפעמים – האם נחצה כאן קו? האם היוצר הגזים הפעם או שהוא נמצא בגבול השיח? זה מה שאני מנסה להגיד בשורה התחתונה.
א. מה שחסר לי בתגובה שלך שם הוא בערך מה שאק"א ציין. במילים שאינן שלו – "אז מה?". אז מה ההשלכה, בחוץ, בעולם האמיתי של "אז התחספס בו משהו והוא איבד משהו באנושיות שלו"? איזה הבדל תראה בחברה בה לאנשים יש פחות אנושיות, לפי ההגדרות שלך?
(אני לא יכול להציע תשובה לכך, אפילו, כי אין לי מושג מה זאת אנושיות. כל אחד משתמש במילה לצרכים אחרים. בין השאר בגלל זה אני מתעקש על תשובה אופרטיבית, ועדיף מדידה – באילו אופנים העולם\החברה יהיו שונים?
ב. שיקגו אינו סרט רדוד, הוא אינו סרט פשטני, והוא רחוק מלהיות סרט גרוע. הוא סרט נהדר, ואחד הסרטים האהובים עלי. ובכל זאת, אני חרד מהיום שהדור הבא תפסיק להתלהב מהמוזיקה והצבעים, ותתחיל לשאול שאלות קשות.
(טוב, לא באמת 'חרד'. לא צריך להסחף. רק סרט, גם אם בעייתי מאוד, לשיטתי.)
ד. אין לי מושג. אני לא במאי. אתה שואל שאלה ספציפית על מקרה היפותטי ביותר.אבל כן, יכול להיות שתהיה גופה בפריים, ויכול להיות שיראו אותה חופרת את הקבר. לא ברור לי איך הבחירות האסתטיות שאני עשוי לעשות או לא לעשות קשורות לדיון על הנאה אפשרית שלי מבחירות אסתטיות של אחרים.
האם נחצה כאן קו? לא נראה לי. היו דברים גרועים בהרבה בעבר. האם הוא בגבול השיח? לא, לא נראה לי שהוא חלק מהשיח. בסך הכל מוצר בידורי. ונראה שמוצר בידורי מוצלח, על סמך המידע החלקי שבידינו.
בחברה כזאת, אני מאמין שהיחס לאלימות הוא זול יותר וסף האגרסיביות הוא נמוך יותר. ייתכן שתדאג לחלש ולשונה, כי זה מה שסרטים מוסריים מחנכים אותך בין השאר, וייתכן שתשנא את התאגידים ואת הקפטיליזם החזירי הידועים לשמצה, אבל כשאדם שהוא לא החלש הטיפוסי ולא השונה מהסרטים יעצבן אותך מאוד, והסיטואציה תתאים, ייתכן שיהיה קל לך יותר להגרר לאלימות מעשית כלשהי או אלימות פסיבית, עצורה בפנים, לכל הפחות. ייתכן שתיהפך לציני יותר ויהיה לך קשה יותר להרגיש אמפתיה לחרדי או למתנחל שקשה לו, גם אם חווית החיים שלו ראויה לאמפתיה אנושית. ואם חס וחלילה יתרבו הפיגועים, וכל בוקר תראה על השער תמונות מדממות – זה לא יעשה עליך רושם כמו פעם וזה יעבור מעליך. אגב, אני חושב ש'ידיעות אחרונות' גם חוטא בפורנוגרפיה וזילות של הרבה דברים. בקיצור, בשורה התחתונה, מדובר בסף רגישות שכשאתה פוגע בו היחס שלך לכל מה שאתה נפגש איתו משתנה.
ולגבי האמירה שלך, "זה רק סרט": לדעתי היום, עם הריאליזציה המשמעותית של הסרטים ועם ה"ריאליטיזציה" של התקשורת שמתבטאת בכל גופי החדשות ותוכניות הטלוויזיה בין השאר והוירטאוליזציה של הקשרים החברתיים – הגבולות מיטשטשים והיום סרטים יכולים להיות חלק ממרקם החיים כאילו הם קרו ממש ויכולים להשפיע כמו אירוע אמיתי הרבה יותר מפעם (אם הבמאי מוכשר מספיק והכלים יעילים מספיק).
ולסיום, שוב אומר שלדעתי המטרה לא מקדשת את האמצעים. לא כל מה שמבדר אנשים מסוימים, או אפילו הרבה אנשים, ראוי להתקיים. זה נכון לאלימות גרפית מאוד ולדברים רדודים באותה מידה מסיבות דומות.
ובלי קשר ישיר לדיון המרכזי,
בינגו – הגישה הקולנועית העדיפה עליי. "מכסה טפח – ומגלה טפחיים". לטעמי, זו דרך מרכזית לעשות קולנוע איכותי. כמובן שאפשר להשתמש בכלים יותר גסים ויעילים אבל זו החכמה – לנצל את הכלים הקולנועיים בלי לרדת רמה.
להרוג ילדים?
ובכן, *זה* סרט שהייתי רוצה לראות!
הריגת ילדים דווקא?
אם הייתי בצד שלך בדיון, הייתי נותנת דוגמא של אונס ילדים, למשל.
אבל אני לא בצד שלך, וגם לא בצד השני, כי עדיין לא גיבשתי דעה בנושא. (הרבה יותר קל לא לגבש עמדה, מסיר הרבה אחריות![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
)
אם הייתי בעמדה השנייה הייתי אומרת בערך מה שטרנטינו אמר בראיון הזה: (רק שהייתי מבטאת את זה בצורה פחות דבילית ממנו, והייתי נותנת למראיינת שלי גם להשחיל מילה מדי פעם)
http://www.youtube.com/watch?v=7L2ukSJFgCM
ובכן, אם היית בעמדה השנייה
והיית אומרת משהו דומה לדברים של טרנטינו, כנראה הייתי עונה לך שחייבים לשים גבול על מה אפשר להראות ומה אי אפשר להראות, עניין של מינון. האלימות אצל טרנטינו היא בהחלט מוקצנת לעומת רוב הסרטים האלימים הקיימים. טרנטינו לא דוגל במינון, הוא דוגל בכיף. הוא אומר שהמטרה (כיף) מקדשת את האמצעים ואני לא. אני אפילו לא מדבר על ילדים שצופים באלימות שפה זה נהיה עוד יותר שנוי במחלוקת, מספיק שנדון על מבוגרים שצופים באלימות.
אני מאמין שאם אדם צופה בכריתת ראש ובמעיים נשפכים וזה לא עושה לו כלום אז התחספס בו משהו והוא איבד משהו באנושיות שלו. ואם מפריע לו והוא ממשיך לצפות – הוא יתרגל. אפשר לקחת את הגישה שאומרת – "אם מגישים לי את זה בסרט מסוגנן, אני צריך להתרגל ולהנות ולא לחשוב יותר מדי" ואפשר להגיד – "עד כאן, זה מוגזם. אני לא צופה בזה". אמנם ראיתי את 'קיל ביל' (שאהבתי), והזדזעתי מכמה סצינות בו, אך על 'ממזרים חסרי כבוד' כבר ויתרתי על פי תיאורי האלימות המוגזמים, אחרי שהגעתי לשלב בחיים בו החלטתי לסנן את הסרטים הרבים שאני רואה. יש הבדל בין ירייה בבן אדם לבין חריטה על מצח של בן אדם ואני מרגיש את ההבדל הזה, לשמחתי.
אז לכל אחד יש את הגבולות שלו, ברור. אבל אני מרשה לעצמי להגיד שאם הגבולות שלך רחבים עד לא קיימים, אז יש כאן בעיה. אם מצד הסרט עצמו והמדיום הקולנועי ואם מצד הצופה שפוגש את הסרט.
את מוזמנת לקרוא את הפוסט הבא על הסרט 'סרט סרבי' שמציף את מה שאני מדבר עליו ביתר שאת ומסביר את ההצדקה לזוועות שנצפות על המסך. לדעתי, בסרט כזה ברור לי שצריך לא לצפות לא משנה ההסבר מאחורי הסצנות. הנה – קיבלת אונס ילדים, גילוי עריות ונקרופיליה בסרט אחד: http://rozbud.co.il/wordpress/?p=8202
ממזרים חסרי כבוד לא יותר אלים מקיל ביל.
ירייה? בערך חצי מהסרט הוא רק אנשים שנהרגים או מאבדים איברים באדיבותה של חרב סמוראי ענקית, והדם זורם כמו וודקה רד בול במסיבה של ערסים. ממזרים הרבה פחות אלים, אם כי האלימות בו הרבה יותר ריאליסטית. ובלי קשר הוא סרט יותר טוב וכדאי לך לראות אותו.
My point exactly
ככל שהאלימות יותר ריאליסטית ופחות מופרכת, לפחות מהפן הטכני והאמינות, ככה זה יותר בעייתי בעיניי. דווקא הדם המשפריץ של 'קיל ביל' נשאר בתוך הגבולות שלי ואני אהיה מוכן לצפות בסרט כזה פעם בהרבה זמן אם הוא שווה את זה על פי התגובות.
זאת לא שאלה אמפירית?
יש הרבה אקסיומות בטיעון שלך: שאנשים לא מסוגלים להבדיל, לפחות לפעמים, בין מה שקורה בסרט בדיוני לבין המציאות; שלהנות מאלימות זה לא אנושי; שחשיפה ארוכת טווח לאלימות בסרטים גורמת לקהות חושים.
אתה מציג את זה כדיון ערכי בעיקרו, אבל לי נדמה שמדובר בעיקר בשאלה של המצב בפועל: אם חשיפה לאלימות בדיונית גורמת לעלייה בהתנהגות אלימה של אחוז ניכר מהצופים (באופן אקטיבי: להפוך לאלים יותר; או באופן פאסיבי: לא להתרגש מאלימות), צריך להגביל את החשיפה לאלימות בדיונית. אם לא – ויתרה מכך, אם חשיפה לאלימות בדיונית משמשת כפורקן תחליפי ודווקא *מורידה* את רמת ההתנהגות האלימות בפועל – הרי שהמצב שונה מאוד.
אני בטוח לחלוטין שיש הרבה מחקרים בתחום. זכור לי שפעם אפילו בדקתי את המצב המחקרי בהקשר של ילדים, ומצאתי שהקונצנזוס המחקרי הוא שאחרי גיל 5 (פחות או יותר) לחשיפה לאלימות בדיונית אין השפעה על התנהגות בעולם האמיתי כלל. אבל זה היה מזמן ואני לא בקי בתחום.
יש אלימות ויש אלימות.
אני חושב שיש סוגי אלימות שצריך להתייחס אליהם אחרת מאלימות "פשוטה" ונפוצה בסרטים שייתכן שלא משפיעה לרעה ואולי אפילו משפיעה לטובה. אני מניח שהמחקרים שבוצעו, הן על מבוגרים ובטח שעל ילדים, התייחסו לאלימות מתונה יחסית לאלימות אליה אני מתייחס. אני חושב שהדיון מתנהל בכמה מישורים, ביניהם הערכי והפרקטי, שמזינים אחד את השני.
כשאלימות בדיונית כבר נראית כמו אלימות אמיתית אחד לאחד, וכשהגבול בין פנטזיה למציאות מטשטש, האם עדיין נוכל לנפנף בדגל הבדיון כדי להגן על הצגת אלימות גראפית?
בכל מקרה, אני לא יודע איפה נמתח הגבול, אינטואטיבית או אמפירית, אבל אני אישית מרגיש צורך להציע שייתכן שכאן נחצה גבול.
למה אתה מניח? תבדוק.
אני באמת חושב שבמקום לדבר על הנושא באוויר – לציין שיתכן שנחצה גבול, או לערער על הגבול הזה, או לנסות לטעון שיש כאן טשטוש בין פנטזיה למציאות – פשוט צריך לבדוק מה המצב המחקרי בפועל. זה לא דורש הרבה יותר אנרגיה, ונראה לי דרך מועילה יותר לגבש השקפת עולם בנושא הספציפי הזה.
אוקיי.
עזור לי לחפש, אני לא ממש יודע איך לברר את המצב המחקרי והקנוצנזוס המדעי מלבד קריאת הערך 'אלימות' בויקיפדיה. זה באמת מעניין אותי.
יחד עם זאת, אני מכיר בכך שמחקרים בתחום הפסיכולוגיה הם מוגבלים מטבעם והרבה פעמים הם רק נותנים לך כיוון מסוים ולא מוכיחים משהו בצורה חד-משמעית או קרובה לכך, גם אם המחקר מגיע למסקנות נחרצות.
אני מציע את דבריי כנקודה למחשבה, לא בהכרח כטיעון משכנע ומוחץ. ועדיין, יהיה מעניין לבסס את הנקודה שלי.
זה בסדר, אף מחקר לא יגיע למסקנות נחרצות.
אם החוקר ממש בטוח בדבריו, הוא יכתוב משהו כמו – "ראוי שיערך מחקר המשך לביסוס הידע בתחום…".
נכון,
אבל המחקרים בתחום הפסיכולוגיה והתחומים הפחות אמפיריים לעולם יהיו פחות מבוססים מתחומים אמפיריים יותר כמו פרמקולוגיה וביולוגיה. בהתנהגות של אדם וההשפעות פסיכולוגיות עליו יש הרבה גורמים משתנים שלא מאפשרים קו התחלה שווה וסביבה מבוקרת לעומת תרופות ודברים אמפיריים דומים שמאפשרים זאת.
נכון, אז?
יש לך כלי טוב יותר לקביעה רציונלית של עמדות?
לא.
אבל אני עדיין מכיר בערכו של השיח כדי לעבד נושאים וללבן דברים שהם לא בהכרח נוראים-לגמרי-אוי-ואבוי או יופי-טופי-בסדר-גמור. זה גם לא סותר אחד את השני, עדיין אפשר לדון ברמה הרעיונית.
In the year of our Lord 1432, there arose a grievous quarrel among the brethren over the number of teeth in the mouth of a horse. For thirteen days the disputation raged without ceasing. All the ancient books and chronicles were fetched out, and wonderful and ponderous erudition such as was never before heard of in this region was made manifest. At the beginning of the fourteenth day, a youthful friar of goodly bearing asked his learned superiors for permission to add a word, and straightway, to the wonderment of the disputants, whose deep wisdom he sore vexed, he beseeched them to unbend in a manner coarse and unheard-of and to look in the open mouth of a horse and find answer to their questionings. At this, their dignity being grievously hurt, they waxed exceeding wroth; and, joining in a mighty uproar, they flew upon him and smote him, hip and thigh, and cast him out forthwith. For, said they, surely Satan hath tempted this bold neophyte to declare unholy and unheard-of ways of finding truth, contrary to all the teachings of the fathers. After many days more of grievous strife, the dove of peace sat on the assembly, and they as one man declaring the problem to be an everlasting mystery because of a grievous dearth of historical and theological evidence thereof, so ordered the same writ down.
או-קיייי...
לא ראיתי את זה מגיע, וגם לא הכרתי. מקורי מצידך. אני לא משהו באנגלית ימי הביניים אז נעזרתי בגוגל.
אני לא מתנפל על מי שמציע לבדוק את העובדות בשטח אלא אני מציע בחינה רעיונית מקבילה. ושוב, לא מדובר במשהו אמפירי כמו מספר שיני סוס או יעילותה של תרופה.
מיוחס לפרנסיס בייקון, אגב.
ומין הסתם מזוייף.
קצת דת בנושא, אם חיפשתם מקורות
לבדוק את הנושא, ולא חייבים לקרוא, אבל לדעתי ממש מתקשר לנושא.. בד"כ אני לא אוהב להכניס דיוני דת, אבל פה זה ממש קולע, וזה לאו דווקא דעת התורה בלבד, הרבה יסכימו איתה.
הייתי פעם הרצאה של הרב אבינר (למי שלא מכיר, רב ציוני מפורסם, מתלמידי הרב קוק הבן) שדיבר קצת על חלומות. הוא אמר שיש 2 סוגים- חלומות שאמורים להגיד לך משהו, וחלומות של סתם דברים שהטריגו אותנו במהלך היום, דברים שקרו וכו'.
קיצור הוא הסביר שפעם חלומות היו יכולים ממש לנבא דברים או לפחות להכיל מסרים חשובים שכדאי לנסות לחולם לפרש ולהבין, מהתת מודע שלו. היום המצב שונה לחלוטין, וקשה לפרש חלומות בצורה נכונה. למה?
כי פעם אנשים היו רואים מעט מאוד עולם- אדם היה קם בבוקר, מתפלל, לומד, קוצר חיטה חולב פרה, משחק קצת אם הילדים.. מה הוא כבר ראה. אז אם הוא היה רואה בחלום איזה נחש שבא להורגו, מפל יפהפה, מלאך, סנה בוער ולא מתכלה (חחחח נגמר לי הדוגמאות) אז זה היה כ"כ יוצא דופן ומיוחד שבטוח זה אמר משהו, כי המציאות שלו לא מכירה משהו כזה מיוחד, וכמעט לא היה לו סיכוי לדמיין כזה דמיון מפואר מעצמו, משמע שזה כנראה בא ממקום אחר, ולא ממנו עצמו, בטוח לא משהו שהטריד אותו במהלך היום.
היום לעומת זאץ, אדם יכול לראות בחלומו דרקון צבעוני מעופף, זומבים רצחניים רודפים אחריו, מישהו שרוצח את כל משפחתו, חלום מין עם תאורים מפורטים (מידי), וזה לא יגיד כלום! למה?
כי הנפש שלו מושחטת ממליון ואחד סרטים שראה, וכבר לא נשאר מקום לדמיון שלו- הוא ראה הכל! הכל יכול להיות דבר שהטריד אותו במהלך היום- איזה תוכנית או סרט שגרמו לו לפחד טיפה או שהדהים אותו, והמחשבה הזאת באה לידי ביטוי בחלום.
המסקנה שלו הייתה שאנחנו משחיטים את הנפש במין, אלימות ודם בסרטים שאנו רואים, וזה משפיע על יותר מחלום. כך למשל אם נראה מישהו יירצח ברחוב לא נהיה כ"כ מופתעים, לפחות לא כמו שאנו אמורים להיות, כי ראינו את זה אלפי פעמים בסרטים. במקרים רבים זה גורר אדישות מצד אנשים. הוא סיפר שבמקומות שמלמדים בנות עזרה והתגוננות מאנסים, מלמדים אותם ישר לזעוק "שרפה, שרפה", כי הרבה אנשים לא מגיבים לקריאה "הצילו" (ד"א אמרו את זה גם בסרט שבעה חטאים).
והוא המשיך לעוד נושאים שאולי פחות יעניינו אותכם, על ההתרים ההלכתיים שהמצב הזה גרר, לדוגמה שאלה שמציל שאל רב:"האם בגלל שאני רואה הרבה בנות חשופות בים אז זה כבר לא משנה לי אז אני יכול לראות סרטים עם טיפה נשים חשופות כי כבר פגשתי כאלה במציאות?" והרב אמר לו שזה שהנפש שלו הושחטה כ"כ הרבה זה לא אומר שזה בסדר אז מותר להזיז את הגדר רחוק יותר, אלא לנסות לתקן כמה שיותר, ובגלל זה שירת נשים למשל כבר לא מפריעה לנו יותר כי ראינו כ" הרבה מין שקול נשי כבר כמעט לא מעורר קונוטציה מינית כמו שהיה פעם, אבל זה לא אומר שזה בסדר וצריך להתיר את זה. וכו' וכו'…
קיצור גלשתי טיפה למקומות שאולי יכעיסו טיפה אנשים אז אני מצטער. אבל המסקנה הכללית זה שהשחתנו את הנפש בהמון ברטים, בעיקר אריות (מין) ושפיכות דמים וזה גרם להרבה בעיות בדור שלנו, ובמקום לתקן את זה אנחנו מרחיקים עוד ועוד את הגדר, כדי לחפש את הריגוש הבא, את הסרט הבא שיזעזע אותנו, את האפקט המדהים הבא, את התסריט החולני הבא, כי כבר יותר מידי קשה לזעזע אותנו, ראינו הכל.
אז לשאלתך528491….. מקווה שנהנת.
אז?
אלימות קיימת מאז ומעולם, בלי קשר לקולנוע, יחד איתה גם הרצון לראות דם. זה חלק מהחיים, למה לא לעשות על זה סרט?
(ופעם אחרונה שבדקתי סקס היה חוקי ואפילו בריא).
לדעתי זו דעה ממש לא בריאה
אלימות קיימת לצערנו, והרצון לראות דם *ממש* לא אמיתי, זה משהו עקום שהחברה שלנו פיתחה. ולקרוא לזה בכזאת פשטות "חלק מהחיים" גורם לי להבין יותר טוב על מה528491 דיבר.
וברור שיחסי מין זה בריא וחוקי, אבל גם שם צריך גבולות, ולא הכל מותר.
בגלל סרטים שיש בהם יותר מידי דם ומין, נבראת תגובה כמו שלך. אדם שראה הכל בסרטים פתאום זה נהיה לו ברור ש"הרצון לראות דם" הוא לגיטימי וחלק אינטגרלי מהנפש שלנו, וגם ברור שמין זה אחלה וכיף תמיד ובכל מצב.
על זה בדיוק אני מדבר, תראה כמה הושחטנו בעקבות סרטים עקובים מדם ומין.
הסרט, גם זה שבטיילר, הוא רק סוג מסויים של אומנות, ולא צריך להרחיק לכת ולהגיד שככה בנויים החיים, כי ברוב המקרים הסרטים רק מביאים נקודות קיצון בחברה ובחיים, כדי שנראה דברים שלא רואים ביומיום, שיהיה עניין לראות את הסרט. והבעיה מתחילה שאנשים רואים סרטים יותר מאשר את המציאות, והסרט נהפך למציאות.
אם אף פעם לא היה בך חשק עז
לשרוף מישהו בחיים כנראה שמעולם לא עבדת בשירות לקוחות.
וקצת יותר ברצינות:
הרצון לראות דם הוא אמיתי ביותר. זה למה אנשים עוצרים להסתכל על תאונות. וזה למה אנשים הולכים לקולנוע לראות את "המסור 789" – אם לא היה לסרטים האלו קהל תאמין לי שאף אחד לא היה מוציא שקל להפיק אותם.
כן, אני קוראת לזה בפשטות "חלק מהחיים". כי רצחו אנשים וכרתו להם את הראש גם לפני מאות שנים. ואנשים היו מתאספים לצפות בהוצאות להורג הרבה לפני שהיו מצלמות. וגם נהנו מזה. וזה לא הופך אותם לסוטים.
אם זה לא הופך אותם לסוטים אז מה כן?
זה בהחלט הופך אותם לחולים, או סוטים, או עם ראש מעוות…
בהחלט לא נראה לי שאדם שפוי הולך לראות להנאתו הוצאה להורג, או גלדיאטורים או דברים מסוג זה.
ושוב, זה שאנשים היום אוהבים דם, זה עיוות מציאות ובטח לא משהו נורמאלי לדעתי, והסרטים הם גורם מרכזי בעניין, אז לא נראה לי הוגן להביא את הסרטים כדוגמה לכך שאנשים הולכים לראות דם. הם מקור הבעיה תחילה.
אבל שוב, בוא נסכים לא להסכים, כי הדיון הזה הרבה יותר עמוק ומורכב, שכולל האם האדם טוב בבסיס, יצר האדם רע מנעוריו, האם יש נשמה והאם מקורה טוב מוחלט, בלה בלה בלה דברים דתיים, תאולוגים, זה שטיפת שכל, לא זה לא, מכות מכות מכות, פיצוצים כעסים ודם, אחד מאיתנו לוקח את הטריילר ברצינות והורג את הטיפש שמעצבן אותו.
ראית, קיצרתי לנו את הדרך :-)
רק שרוב האנשים אכן עשו את זה
הם צפו בהוצאות להורג, מלחמות שוורים, גלדיאטורים, קרבות איגרוף ושאר אלימות קשה, מרצונם החופשי. שום דבר לא השתנה מאז מלבד הטכנולוגיה והזמינות, אבל שוב – הביקוש לאלימות היה כאן מאז ומעולם.
(כן, זה פחות או יותר הכיוון של הדיון הזה, אולי חוץ מהסוף המר![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
)
אעזור, אבל לא עדיף לבדוק מראש?
במילים אחרות, נדמה כאילו אתה די נחרץ בדעותיך בתחום הזה – שאני עדיין חושב שהוא לא תחום תיאורטי-מוסרי, אלא תחום אמפירי-מוסרי. במלים אחרות, אם יהיה קונצנזוס מחקרי מוחלט שאלימות בסרטים *מורידה* אלימות בפועל בחברה, אני מניח שלא תהיה לך התנגדות לאלימות בסרטים – כי מה שבאמת אכפת לך ממנו הוא אלימות בפועל בחברה.
אם זה אכן המצב, עדיף לבדוק קודם ולגבש דעות אחר-כך, ולא להפך.
ויקח לי כמה ימים להגיע לחיפוש מושכל. אחזור אליך בנושא. בכל מקרה, רוב המחקרים בתחום הם לא פסיכולוגים, אלא מתחום התקשורת והסוציולוגיה.
זה מדהים אותי כמה אני מסכים איתך
חוץ מזה שלדעתי אתה מפנה את האמרות לסרט הלא נכון.
אולי בגלל שזה קומדיה, ויש לי משהו נגד סרטים שהם יותר רציניים, והם עם פורנוגרפיה, שפיכות דמים, אונס וכו. שזה בהחלט משחית את הנשמה שלנו.
ייתכן.
יותר עקרוני מבחינתי לקיים את הדיון ולהעלות את השאלות ופחות להתרכז ספציפית בסרט הזה או אחר למרות שעדיין הסרט הזה עושה רושם שלילי עליי למרות הקומדיה שבו שלא בהכרח תכשיר את התוכן. למען האמת, אני סקרן לקרוא את הביקורות עליו כדי לשמוע איזה כיוון הסרט לוקח.
קצת סדר
כשאני חושבת על הדיון הזה, הקונפליקט שלי נובע משתי טענות.
הטענה שתומכת בצד שלך אומרת משהו יותר כמו "אני מאמין שאם אדם צופה בכריתת ראש ובמעיים נשפכים וזה לא עושה לו כלום אז התחספס בו משהו והוא איבד משהו באנושיות שלו", ולא כמו "אם מגישים לי את זה בסרט מסוגנן, אני צריך להתרגל ולהנות ולא לחשוב יותר מדי".
אני אנסה לחדד יותר. אני לא מודאגת מסרט אחד, אלים ככל שיהיה. הדאגה קשורה לתופעה, ולשאלה האם באמת אלימות בסרטים הופכת אותנו לפחות רגישים, ליותר אלימים? האם היא גורמת לנו להרגיש לגיטימציה לנהוג באלימות בחיי היומיום? האם הם הופכים אותנו אדישים למעשי אלימות בחיים האמיתיים? כל אלה שאלות שמעסיקות אותי, אבל הראייה היא כללית על התופעה, לא על סרט כזה או אחר.
אם כבר הדוגמאות הקיצוניות שאתה מביא, ושעלו פה בדיון הרבה פחות מדאיגות אותי. בדיוק בגלל שאותם דוגמאות לא הופכות את האלימות למשהו נחמד, ממריץ, כיפי ונוח לעיכול. יותר מדאיגים אותי הסרטים שבהם האלימות כבר לא מורגשת, הופכת לשקופה. אתה יכול למצוא את זה כמעט בכל סרט אקשן ממוצע. את האלימות הזאת כבר קיבלנו כמובן מאליו. אנחנו לא שמים לב אליה. מבחינתי ג'יימס בונד, הרבה יותר מסוכן מטרנטינו. כל הסרטים שאתה מביא לדיון, שאתה טוען שהם עברו את הגבול, דווקא עושים ברמה מסוימת חסד לנושא. הם מביאים לך את האלימות באופן שיציק לך, באופן שתצטרך לחשוב עליו, באופן שהוא לא יעשה לך כייף. את סרט סרבי לא ראיתי, התחלתי לקרוא את המאמר ששקישרת אליו בבוקר, שאיזכרת את "סרט סרבי" בדיון והסתקרנתי לראות על מה מדובר. דוגמאות מהסוג הזה הכי פחות מדאיגות אותי בנושא. סרט פסטיבלים זניח שעושה רעש *רק* בגלל שהוא אלים? מה הסיכוי שילד בן 12 יראה את הסרט הזה ויחשוב כמה שהוא מגניב? אפילו לא עשירית מהסיכוי שהוא ילך לסרט של שוורצנגר ויחשוב כמה הוא מגניב, ולא ישמע חצי מהביקורת ש"סרט סרבי" קיבל, רק כי סוג האלימות הזה כבר כ"כ שקוף לנו שאנחנו לא מתרגשים ממנו כבר.
אבל מאידך, גם הצד השני של המטבע מציק לי, והוא הרבה יותר עמוק מ-"זה כיף לראות אלימות". ואני ממש לא אומרת שהמטרה מקדשת את האמצעים.
אני שואלת האם אומנות מחייבת אותנו להיות פוליטקלי קורקט? יותר מזה, האם אומנות היא לא אחד המקומות היחידים שבהם מותר לנו, כקהל וכיוצרים, לא להיות פוליטקלי קורקט. האם זה לא המקום שמותר לנו לעשות מה שאנחנו רוצים, ואם לא, אז למה לא בעצם, ובאיזה מקום אחר אפשר לעשות את זה? אם יש לי ייצר אלים, לא עדיף שאני אקבל את הבז מסרט אלים, במקום מאלימות עצמה, אמיתית? האם המטרה של סרטים לחנך אותי? אני לא חושבת, בשביל זה יש לי בית ספר, הורים, סביבה, חברה. נכון, סרטים משפיעים עלי, אבל אין להם את האחריות על החינוך שלי, על להגיד לי מה מותר ומה אסור.
איך הייתה נראית אומנות אם היא הייתה מציגה לנו רק דמויות חיוביות, רק במצבים חיוביים? בשביל מה היינו צריכים אותה בכלל אם כך?
לאו דווקא להציג הכל חיובי, אבל לא להגזים
מותר להראות גם צדדים שליליים, אבל שיהיה מסר או עניין, ולא צריך לעבור גבולות.
לדעתי למי שיש ייצר אלים והולך לפרוק אותו בסרטים, זה התחמקות מהבעיה במקום לפתור אותה מהשורש. צריך ללמוד להתמודד איתה, לנתב אותה אולי לכיוונים טובים. הבעיה בדור שלנו שהכל צריך להיות "כאן ועכשיו", מותר הכל, אין גבולות כמעט, אם יש לי ייצר- למה שלא אזרום איתו? בא לי לראות דם, אלך לראות עכשיו סרט עם מכות ודם וזה יפרוק לי קצת מתח! בא לי קצת מחשבות כחולות, אלך לראות איזה סרט חם וסקסי. הפיתרון הזה, לא רק שהוא זמני, הוא גם בד"כ מחריף את הבעיה, כי לא לומדים להתמודד ומחריפים את הייצר עם כל סרט כזה, ואז בפעם הראשונה שאין זמינות מיידית לפורקן הכל מתפוצץ על מישהו שנראה לך לא טוב בעין ופוצצת אותו מכות, או אישה מסכנה שנאנסת חו"ח.
וגם אם אפשר להראות צדדים שליליים, ואפילו כדאי, בעיקר באומנות, צריך לשים גבולות ולראות לאן היצירה מובילה אותי. לפעמים זה מוביל להרס עצמי או הרס אחרים, וזה לא טוב, ולפעמים גורם לך לחשוב ולרצות לתקן וזה טוב, ואלו רק 2 נקודות קיצון בסרגל ארוך מאוד. לפעמים זה סתם הומור שחור כמו בסרט הזה.
ולדעתי, בכל מקרה ולא משנה כמה הכוונה טובה, יש דברים שלא צריך להראות בשום מחיר. כמו שכתבתי למעלה, אני אישית יצאתי באמצע סרט שהיה בוטה מיד במיניותו. אני לא אראה לילדים שלי לפחות עד שהיו בוגרים סרטים מפחידים על זומבים ורוחות רפאים כי זה לא בונה כלום, רק הורס להם את הנפש. בטוח לא אראה להם גם עלילות דם, אפילו אם לא רואים דם בפועל, אלא רק הסיפור מחריד.
קיצור, יש הרבה קוים אדומים. לכל גיל הקו שלו, לכל ז'אנר הקו שלו, לאל סוג אומנות הקו שלו, ויש קוים שלא חוצים בשום מחיר לדעתי.
וכמובן שאני מסכים לגמרי אם מה שכתבת בחלק הראשון.
גם אתה מניח המון הנחות לא מבוססות.
למשל אתה מניח שהחברה שלנו אלימה יותר ומינית יותר מחברות אחרות – למשל מהחברה שלנו בעבר. זה פשוט לא המצב בפועל. בחברה שלנו יש הרבה *פחות* אלימות והרבה *פחות* מין שכרוך באלימות מאשר בחברות בעבר. זה נובע מכך שבחברה שלנו אלימות *אינה* לגיטימית: אין אצלנו הוצאות להורג פומביות, רצח נחשב הפשע המתועב ביותר (ואונס במקום השני), אין בידור פומבי שמבוסס על פגיעה ממשית באנשים או אפילו בחיות.
אם יש "השחתה" כלשהי בתרבות שלנו (וגם זה לא המקרה, נדמה לי – סיפורים עממים בעבר נטו להיות בוטים מאוד) אין לה השלכה על החברה בפועל. בהחלט אפשר לטעון שמדובר כאן בתחליף שלא מעודד אלימות, אלא הוא ממש תחליף: הוא בא במקום אלימות בעולם האמיתי. זה לא מחריף את הבעיה, אלא ההפך המוחלט.
סתם הערה:
אני חושב שציבורית, או לכל הפחות ציבורית-תקשורתית, אונס נחשב חמור יותר מרצח. לרצח מוצאים לפעמים נסיבות מקילות, ויש ראיונות עם רוצחים. טרם שמעתי על ראיון מלא אמפתיה עם אנס או על הסברים מקילים* מצד בעלי-דעה.
*ולא, 'היא ביקשה את זה' איננו הסבר מקל.
אולי לא הבהרתי את עצמי טוב
אני בהחלט חושב שהחברה של פעם הייתה הרבה יותר בעייתית מהיום. מישהו היה יכול לרצות את הקרקע של מישהו או את אישתו ולהרוג אותו על זה וזה היה לגיטימי, ועם אימפרייליסט היה יכול להשמיד עם שלם כדי לקבל את הרכוש או הקרקע שלו וזה היה לגיטימי (ראי ערך "אינדיאנים" למשל).
מצד שני, קשה להוכיח שהסרטים נתנו מפלט, בטח שלא מחקרית ולא פסיכולוגית, בדיוק כפי שאי אפשר להוכיח את הטענה ההפוכה. יש מליון מחקרים לכאן ולכאן. אותו הסיפור למשל עם מוזיקת מטאל- האם היא מעודדת דיכאון והתאבדות או שמראש האנשים הדכאוניים והמתאבדים שומעים את המוזיקה הזאת כי היא כזאת? האם סרטי דם ומין מעודדים לחשוב עשייה כזאת, או שמראש רק אנשים שאוהבים את זה הולכים לראות כאלה סרטים, וזה נותן להם פורקן. זה משהו שאי אפשר להוכיח לשום כיוון.
מה שכן, אני אומר שלכלל הציבור זה לא בריא לראות כ"כ הרבה סקס ואלימות, כי זה מציג מציאות מעוותת כאילו העולם הוא באמת כזה, כאילו כולם רק רוצים דם ומחפשים סקס, וזה לדעתי לא בהכרח נכון, או אפילו (וזו רק דעתי) בהכרח לא נכון.
ובלי קשר, אני עדיין חושב שזה לא נותן פיתרון, לפחות לא פיתרון אמיתי, אלא רק תחליף זמני ביותר, במקום לפתור את הבעיה מהשורש.
ודווקא בגלל שהחברה שלנו התפתחה, אני חושב שיש דברים שצריך להפסיק ולשים קו אדום ולהגיד-"בואו נשים את זה על השולחן, זה לא בסדר, זה שייך לעבר, וגם אם זה מוצג 'רק' כאומנות לא הופך את זה ליותר בסדר" כי יש דברים שפשוט לא עושים, גם לא באומנות.
מציאות מעוותת כאילו העולם הוא כזה?
זה סרט. אנשים לא חושבים שבמציאות אנשים יכולים לעוף, או שאם הורגים את משפחתך אז כל אדם סביר יקח רובה וילך להשיג צדק בעצמו. כל הנקודה של הטיעון שלי היא שצריך להוכיח *קשר* בין הדרך בה אנשים רואים סרטים לבין הדרך בה הם תופסים את המציאות. אם קשר כזה היה מובן מאליו, לא היה בינינו ויכוח.
ואני לא חושב שיש מליון מחקרים לכאן או לכאן. כאמור, אני לא ממש מעודכן, אבל ממה שאני זוכר רוב המחקרים מראים שרוב האנשים לא מתבלבלים בין מציאות לבין בידור בדיוני. זו, כאמור, שאלה אמפירית – ולא כל-כך קשה לבנות מערכי מחקר שיבדקו אותה.
ולא אמרתי מעולם שהחברה שלנו התפתחה. אמרתי שהיא פחות אלימה. אם לסרטים יש קשר לזה או לא זו שאלה טובה, אבל להניח שאפשר פשוט להתעלם מקיומם של דחפים אלימים במין האנושי, ולהפוך כל אלימות לטאבו, נראה לי מסוכן.
ואגב, עוד הערה בהקשר של הדיון הזה כולו: צריך להבדיל בין בידור לבין אמנות. יש להם תפקידים חברתיים שונים מאוד, לפחות באופן אידאי – אמנות מותחת ובוחנת גבולות, בעוד שבידור בדרך כלל משמר אותם.
אני יכול להעיד על עצמי
שתפיסת מציאות אצלי השתנתה הרבה בעקבות סרטים, לטוב ולרע.
כך למשל הפעם הראשונה שפגשתי עצבות זה היה במלך האריות, וזה השאיר בי רושם עמוק מאוד. ועם כל האהבה שיש לי לסרט הזה, אני לא בטוח שזה היה מהלך נכון לראות אותו כילד. משהו השתנה בי אז. כך גם כשראיתי את רקוויאר לחלום נכנסתי לסוג של דיכאון.
אני לא אומר שאנשים טיפשים ולא יכולים להבין שהסרט הוא לא מציאות, אבל לא קרה לך שסרט שינה לך את המציאות טיפה? או שפגשת תרבות מסויימת רק דרך סרט והיית בטוח שזו באמת המציאות בתרבות הזאת, למרות שלא פגשת אותה במציאות? ומי אמר שזה לא טעות.
כך למשל הנאצים שכנעו את רוב העם הגרמני שהיהודים מושחטים ורעים, כשהציגו להם מציאות כזאת בתקשורת, וכן- גם בסרטים, בהצגות וכדומה, כשבפועל רובם לא פגשו יהודי בחיים. זאת כמובן מציאות קיצון, אבל בהחלט אפשר להבין איך אנשים תופסים מציאות בעזרת סרטים.
כמובן שעוד לא התחלתי לדבר על משוגעים שריססו את בני כיתתם בעקבות סרטים, או מוזרים שלובשים תחפושות גיבורי על ומסתובבים ברחובות ומתנהגים כמו גיבורי על, אבל זה בהחלט יוצאי-כלל.
וכן, יש המון מחקרים לכאן ולכאן. אני אישית ראיתי לפחות 4 סרטי דוקו על הנושא, וקראתי המון מחקרים על השפעת הסרטים והטלויזיה על עיצוב המציאות שלנו, עיצוב החברה, עיצוב הדור וכדומה. תתפלא כמה אנשים תופסים מציאות בעזרת סרטים, ולפעמים בצורה מאוד שגוייה. אני חושב שיש קשר הדוק בין סרטים לתפיסת מציאות כמעט לכל אדם. לאו דווקא בצורה שלילית, אבל בהחלט יש קשר.
ואם לא אתה אמרת, אז אני אומר- החברה שלנו בהחלט התפתחה.
ובקשר להבדל בין אומנות לבידור, בהחלט מסכים איתך, הבדל עצום. סרטים לפעמים מהלכים על החבל הדק בין האומנות והבידור.
והדיון הזה בהחלט מעניין, למרות שאני לא זוכר כבר את ההתחלה, אבל נראה לי שהייתי בעד הסרט הנ"ל. הוא בהחלט בידור נטו לטעמי.
מכאן ועד לצנזורה הדרך רחוקה.
אין לי הרבה ספק שיש קשר בין תפיסת מציאות, בעיקר בדברים שאנחנו לא מכירים אישית, לבין צריכת תרבות (או סטריאוטיפים בכלל, אגב). אבל אנחנו לא מדברים כאן על תפיסת מציאות – אנחנו מדברים על התנהגות. יתרה מזאת, אנחנו מתנהגים על התנהגות סוטה, כזו שחורגת מנורמה *מוכרת*.
וכאן העסק נהיה הרבה יותר מסובך – אתה צריך להוכיח שהתנהגות סוטה מושפעת מהדרך בה התנהגות כזו מוצגת בקולנוע; אתה צריך להוכיח שגם אם ההתנהגות הזו מוצגת כסוטה בקולנוע, עצם העובדה שיש יותר ממנה בקולנוע (יותר אלימות, יותר מין) גורמת להקהיית התפיסה של התנהגות כזו כסוטה במציאות; וזה בלי להיכנס לכל מיני שאלות כלליות יותר בנוגע לקשר בין ערכים שאנשים מפתחים, או בין ערכים מקובלים בחברה, לבין צריכת בידור – או לקשר בין ערכים לבין התנהגות, לצורך העניין.
אבל זה לא מה שאתה מציע. מה שאתה מציע הוא לבחון מה נורמטיבי בחברה שלנו, ולדרוש שכל מה שאינו נורמטיבי לא יופיע באלמנטים בידוריים. לא ברור לך עדיין מה תהיה ההשפעה של צנזורה שכזו על התנהגות (כי מדובר, כאמור, בשאלות מסובכות) – אבל אתה מציע לצנזר בכל זאת. לי זה נראה בעייתי.
ואשמח להפניות לחלק מהמחקרים שקראת. על סרטי דוקו אני סומך פחות.
האמת קצת איבדתי אותך
אז קשה לי להגיב בצורה ישירה. לפעמים כותבים לי יותר מידי מילים גבוהות ואני מאבד ריכוז, חחחח.
מה שבטוח, מהמעט הבנתי ואני יכול להגיב, אני לא חושב שצריך לצנזר הכל, ולא הכל יפה וטוב בעולם, ולפעמים צריך גם להראות רע, השאלה אם לפעמים זה לא פוגע יותר מידי וגורם להרס, ויש מצבים שכן צריך לשים צנזורה, וצריך לעבור גבול, קו אדום, ולא הכל מותר, גם לא בבידור, אומנות וכדומה.
אשמח להביא לך מחקרים, אבל אלו כנראה לא יהיו אותם מחקרים שקראתי כי הרוב היה מספרים, עיתונים או ממש מאמרים בהרצאות שהייתי בהם. יש כאלה ששמורים אצלי עוד מהמכינה בדפים. אבל בכל מקרה, אני מניח שגם מה שאשתדל להביא לך ממצא.
רק אציין שוב, שיש גם מאמרים לצד השני של המטבע.
http://www.hidabroot.org/ARDetail.asp?BlogID=7479
http://www.media-awareness.ca/english/parents/television/tv_impact_kids.cfm
http://tora.us.fm/tm/px/toqpnut_bsrtim.html
http://www.starmed.co.il/news/3139178 (זה פחות טוב)
ויש עוד המון.
חבל לי שאני לא יכול להראות לך אנסין שיש לי שמדבר על השפעת האנימנגה על הנוער- תופעת הנפילה על הברכיים והריסתם, החפצת נשים והתיוג שלהן (קטע מדהים על ברוק מפוקימון ואיך כל הבנות שם רופאות סקסיות, אחיות סקסיות וכדומה), וכמובן הרבה אלימות וקרבות ספונטאנים, שכשאין פוכדורים מתבעצים באגרופים.
אלו לא ממש מקורות שאני סומך עליהם.
שני הראשונים אינטרסנטים במובהק – הם מגופים בעלי מטען ערכי ברור ומוצהר – והשלישי קצת נקודתי מדי (אם כי מעניין). אותי מעניין מה מראים רוב המחקרים.
זה שיש מצבים שבהם צריך לשים צנזורה זו שאלה פתוחה באופן כללי. בהקשר הנוכחי, כאמור, היא בעיני בעיקר שאלה עובדתית: אם זה מזיק, צריך להגביל צפייה לציבורים מסוימים, ואם זה מזיק מאוד, אולי אפילו לצנזר. אבל קודם צריך להוכיח נזק.
הוכחה מוחלטת לעולם לא תהיה.
אנחנו לא הראשונים ולא האחרונים שדנים בזה, ותמיד יהיו עוד מחקרים ועוד הוכחות לשני הצדדים, וכמובן שלהרבה יש אינטרסים, אבל זה לא אומר שהם לא מקורות אמינים.
אבל אני מסכים לגמרי עם הפסקה האחרונה שלך.
מוחלטת לא, אבל השאלה לאן נוטות הראיות.
אני לא חושב שזו שאלה פתוחה עד כדי כך, אבל פשוט צריך לבדוק.
1. גם אני חשבתי על 'נבלות'
שדי איבדה אותי ברגע שזה הפך לטבח ללא הבדלה, על כל שטות קטנה. הקטע מהטריילר בחניון הזכיר לי סצינה דומה מהסדרה.
2. מעטים הם האנשים בעולם שבראשם לא עברה מחשבה דומה. העניין הוא שמרביתנו, או לפחות כך אני מקווה, לא מספיק מטורפים כדי ליישם את המחשבות האיומות האלו במציאות. כבר לפני שנם רבות הגעתי למסקנה שאני אוהב את הבידור שלי מאוד אלים, מסרטים דרך משחקי מחשב וכלה בקומיקס, מפני שאני מודע לכך שהם לא יוצאים מגבולות הפנטזיה ומספקים כל "תאוות דם" שעלולה להתעורר בי. הייתי מאושר אם כולם היו מקבלים את הסיפוק ופריקת היצרים שלהם מסרטים שהאלימות בהם מסתכמת בדם מלאכותי, אבל לצערי זו לא האמת והעולם האמיתי אלים בדיוק ולעתים אף יותר מהעולם הבידיוני.
לא, זה עדיין מצחיק. לדעתי.
כי הייאוש הזה, חוסר האונים הזה, הוא משבר אמיתי -אקטואלי מאי פעם- ומתבקש להתייחס אליו. ולמה, בעצם, לא בצורה הזאת? אולי יתברר שהסרט הזה הוא סתם הגשמת פנטזיות פטישיסטית. אולי יש בו ראיה יותר רחבה, ביקורתית, של חולשה אנושית. לא יודע. לא ראיתי. אבל פוטנציאל יש.
וליברל-בפני-עצמו זה כאילו, בניגוד לליברל מוכר בחוק עם רישיון תקף של משרד הליברליזם?
אתה יודע מה? אני מקווה שאתה צודק.
ובכל זאת, מפריעה לי ההרגשה כאילו מדובר פה בדמות ראשית שלא אוהבת את מה שהיא רואה בעולם ובמקום לצאת ולשנות אותו היא פשוט הורגת אותו. חתיכת פתרון, הפתרון הסופי… קרא לי רציני מדי, אבל קשה לי להקל ראש ברצח על בסיס חוסר הסכמה ומרמור. כן, גם אם הכל מודע לעצמו ויש בחירת שירים הומוריסטית לפסקול.
ליברל-בפני-עצמו מבחינתי משמעותו מישהו שכביכול מאמין בכל ערכי החופש ובזכויות אדם ואזרח וברגע שלא נוח לו – הוא זורק את העקרונות האלה מעבר לכתף ופשוט עושה מה שבא לו, ובלי התלבטות, עם זעם קדוש כמנוע.
באמת לא אהבתי את הקטע של הליברלים
כאילו כל מי שלא תומך בליברלים הוא טיפש ומגיע לו למות.
אבל זו האמת.
אני תומך בזכותך למות בגלל דעותיך המטומטמות.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
.
(אני באמת מוכרח לסייג ולומר שזו בדיחה, אה?)
זה סרט
אם יש צורה להגשים פנטזיות חולניות – זה ביצירת\ צפיה ב סרט.
אין גבול לאומנות?
יש גישות אומנותיות שמהותן שחרור מוחלט של האדם ממגבלותיו כדי ליצור, גם אם המשמעות היא וולגריות מעוררת בחילה ויצריות חייתית גרידא. אני מאמין שאומנות כזו מאבדת מהעוקץ שלה והופכת כלי עוצמתי ועדין לעצם של כלב ותו לא.
כמו שסרטים זולים שמזלזלים באינטלגנציה לא ממש תורמים לעולם ולאומנות אלא בעיקר מוזילים את המדיום ככה גם סרטים שמאבדים אמת מידה קולנועית בחזות שכלתנית או מתחכמת עושים זאת (שמונה דקות של שוט סטטי של שבשבת). אם מישהו יעשה סרט שכולו בדיחות פלוצים ויתייחס לזה ברצינות תהומית ויקרא לזה קולנוע איכותי עם מסר סמוי – חוץ מהבוז שהוא יקבל – זה יפגע בכוחו של הקולנוע.
ובכל זאת, אני מכיר בכך שתעשיית הקולנוע זקוקה לנקודות קיצון מזוקקות כדי לטפח את המיינסטרים ועדיין הסרט הזה עושה רושם שלילי מדי עליי.
דווקא הסרט הזה?
כמעט בכל סרט אקשן יש המון אנשים שנופלים כמו זבובים במהלך הסרט וזה לא מפריע לאף אחד.
יש סידרה שלמה על בחור שרוצח אנשים (הם אמנם פושעים לא מוסריים אבל הם עדיין אנשים) והוא אחת הדמויות האהודות על המסך בזמן האחרון ("דקסטר").
אני באמת מתקשה להבין למה האלימות הסרט הזה מעוררת תגובות כאלו לעומת האלימות בסרטים של טרנטינו למשל, שם אנשים הורגים בגלל נקמה או כסף ולאף אחד זה לא מזיז.
חוץ מזה, אתה ממהר לשפוט את הסרט לפי הטריילר. הטריילר מן הסתם מציג את הקטעים המגניבים בסרט. אולי הסרט מבקר את הבנאדם הזה? אולי הוא לומד איזה לקח בסוף הסרט? קשה לי להאמין שמישהו יעשה סרט שהוא רצף של הריגת אנשים שמדברים בקולנוע ובזה זה מסתכם.
כי לדוגמאות שהבאת
אנחנו רגילים ומורגלים, ומבינים במידה מסוימת רציחות אקשניות. רצח ""סתם"" (כפולות ומכופלות) כמו שמוצג לכאורה בטריילר הזה, אנחנו לא מכירים. אני מניח שלכן העניין שנוצר פה, בסרט הזה.
אבל זה לא סתם.
זה בגלל סיבות ממש פעוטות אבל מובנות. עוד לא ראיתי את הסרט / סדרה שבאמת חצה את הקו וניסה לגרום לנו להזדהות ברצינות* עם דמות שרוצחת בשביל הכיף נטו. זו תהיה חציית קו אמיתית וזה גם יהיה מטריד ביותר.
*כלומר, באמת לחוש אמפתיה ולהבין את הדמות. לא סתם להתלהב מהמאגניבות והכריזמה של הדמות.
ראית 'דקסטר'?
(ל"ת)
כן.
את הכמה עונות הראשונות בכל אופן. הוא רוצח *רוצחים*. הוא רוצח אותם כי זה המוסר המוקצן והמעוות שלו. זה בדיוק ההיפך ממה שדיברתי עליו.
כתבת 'רוצחת בשביל הכיף'
בסדרה זה גם סוג של 'כיף'. זו לא העבודה שלו או משהו, אלא פשוט איזשהו דחף חולני שיש לו, אבל הוא גם *נהנה* מזה. לפעמים הוא גם לוקח את הזמן או לועג לקורבנות, ונהנה מכל רגע, ועדיין הצופה חש אמפתיה כלפיו.
אבל מההודעה הזאת אני מבין שהתכוונת לסוג הקורבנות. כלומר, עוד לא היה סרט על מישהו שסתם מתחיל להרוג אנשים תמימים והוא גם אמפתי. את מדברת על סוג של אנטי-גיבור שרוצח בלי סיבה והקהל בעדו? אני בטוח שיש דמויות כאלה, אבל כרגע לא עולה לי משהו לראש. לרוב לדמות יש תמריץ להרוג אנשים (לרוב כי הם פושעים), אבל סתם לעשות זאת זה באמת סוג של גבול.
אבל גם בטריילר הזה הרצח לא ממש 'סתם', כי הם הורגים douchebags. אם יהיה טריילר על מישהו שקם יום אחד ומתחיל להרוג ילדים קטנים עם מסור חשמלי (כן, יש לי מוח קצת מעוות), אז אני אהיה בהלם.
אני מבינה את הנקודה שלך לגבי דקסטר.
הוא רוצח כי הוא פסיכופת. אם הארי לא היה "מחנך" אותו הוא היה רוצח חפים מפשע. אבל יש סיבה שהוא נכתב ככה. היינו מתקשים לאהוב אותו אם הוא לא היה רוצח רק חלאות.
ולא אמרתי שאין סרט על רוצח סדרתי רגיל. רק אמרתי שעוד לא נתקלתי בו. כשתחשוב על דוגמה, תגיד.
והנקודה שלי לגבי הטריילר היא בדיוק זו. הם עדיין לא חצו את הגבול להרג אקראי לגמרי. הם הורגים עם סיבה, מגוחכת אמנם, אבל קיימת. הדמות ההיפותטית הזו שאנחנו אוהבים למרות שהיא רוצחת 100% סתם, היא העניין המזעזע שהדיון הזה צריך להיות סביבו.
בעיקרון הטריילר הזה לא שונה מדקסטר. הוא לוקח עוד צעד אחד לעבר החולני והלא הגון, אבל הוא לא חוצה את הגבול.
סרטי רוצח סדרתי:
אמריקן פסיכו
רוצחים מלידה
הנרי: פורטריט של רוצח סדרתי
קשה להגיד שהקהל "בעד" הרוצחים האלה אבל הוא בהחלט לא "נגדם".
( הערה: לא ראיתי את הנרי רק קראתי עליו, אז יכול להיות שהוא לא קשור.)
מרבית הפסיכופתים, אגב, לא רוצחים אף אחד.
רובם אזרחים נורמטיבים למדי. פשוט, חסרי אמפתיה לחלוטין (ועוד כמה מאפיינים).
בקרב מנכ"לי חברות ופוליטיקאים, ההערכה היא שיש כ-4% של פסיכופתים. לעומת כאחוז מהאוכלוסיה הכללית. אז לומר שמישהו רוצח *בגלל* שהוא פסיכופת? אולי זה נכון, אבל זה חלקי מאוד.
אני לא מכירה מילה אחרת לתיאור מה שזה לא יהיה באופי של הבן אדם שהופך אותו לרוצח. אתה יותר ממוזמן לתקן אותי.
גם 'סרט סרבי' חושב ככה.
מעניין מה חשבו אנשים שאשכרה ראו את הזוועה הזאת.
על פי התיאורים -
יש חולני, יש חולני מאוד ויש 'סרט סרבי'.
הו, לא, לא נכון.
ראיתי את הסרט,
הוא אמנם פריקת עול של הבמאי,
אבל הוא ממש לא רק "כיפי".
יש בו הרבה רגעים קשים ומונולוגים מדהימים של הדמות הראשית. הוא סרט אג'נדה, לא מבחינת "לרצוח את כל העולם", אלא "תראו לאן פאקינג הגענו".
לא רק שאני יכולה לראות איך זה יעבוד כסרט שלם,
אני גם לגמרי רוצה לראות את זה.
זה כמו גרסה מוגדלת של heathers.
אני כבר מצפה לגיסרה המשוודת של זה
(ל"ת)
"להשוויד" סרט אמריקאי, זה ההיפך ממה שדיוויד פינצ'ר עשה
ל"נערה עם קעקוע"?
בקשר לסרט הזה:
1. יש לו כבר פוסטרים שנמצאים בIMP: http://www.impawards.com/2011/god_bless_america_ver2.html
2. כתוב בסוף הטריילר שהסרט יוצא ב-6 באפריל ב-VOD האמריקאי (?) וב-11 במאי בקולנוע. אם זה היה סרט מתיחה, ככל הנראה זה היה יוצא בראשון לאפריל, לא?
הם קצת הורגים יותר מדי אנשים...
זה עשוי להפוך את זה לטרחני מהר למדי.
לפחות הם משאירים אחר כך הסברים כדי שאנשים אחרים ידעו מה לא לעשות כדי להישאר בחיים?
אף אחד לא יבעט לי בגב או ידבר כשאני צופה בסרט הזה!
(ל"ת)
אנשים שצריך להרוג #1
אנשים שהורגים סתם אנשים שמעצבנים אותם.
זהירות, אתה נכנס למצב מסוכן
כאשר שני אנשים ששמו לעצמם מטרה להרוג את כל מי שמעצבן אותם מנסים להרוג אחד את השני… זה יכול להיות ממש מצחיק.
רעיון נחמד.
זה מבוסס על סיפור אמיתי?
וברצינות, זה קצת הזכיר לי את 'רוצחים מלידה'.
הו האירוניה
האם מישהו שם לב לזה שהשחקנית הראשית היא תוצר מובהק של אותה תעשייה שהסרט שופט ויורה לה בראש?
לא נראה לי שזה יעבוד כסרט שלם.
אני תוהה אם יש טוויסט בסוף, סטייל "הוא דמיון את הכל בגלל הגידול".
*דמיין
(ל"ת)
אני רק מקווה שאם הסרט יגיע לארץ (כנראה שלא)
שיקראו לו בפשטות "אנשים שצריך להרוג".
יש מישהו שלא יבין בדיוק על מה מדובר?
הרבה יותר טוב מהשם המקורי.
(ל"ת)
חבל שזה גם לא השם האנגלי שלו
היה אפשר לעשות טאג-ליין כמו 'כולנו מכירים אותם' וסדרת פוסטרים עם דברים מעצבנים, כמו מכונית שחונה על 2 מקומות וכו'.
מזכיר לי את סדרת הפרסומות המצחיקה של בירה שפירא.
http://www.youtube.com/user/ShapiroBeer
והיוצר שלה (איך לא) הוא וניה היימן.
טוב, זה עוד בגדר חינני.
כלומר, מעולה! תודה, לא הכרתי.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
בכלל וניה היימן גאון על...
צריך לדעתי לראות את כל הסרטונים שלו, גם אלה עם המשפך וזה ביידיש… הם פשוט מעולים.
מזכיר ממש את נבלות הישראלי...
חבל רק שזה נראה יותר כמו קומדיה לא מציאותית כל-כך…
אפשר ליצור מהסיפור הזה משהו עמוק הרבה יותר לדעתי.
אותי הם איבדו בקטע שהילדה מתלהבת מזה שהוא הרג את קלואי.
באסה, יכול היה להיות מגניב
אפשרות לשם בעברית
"תודה לאל" יכול להיות ממש נחמד.
גם מתאים וגם משאיר את הקטע עם ה-God מהשם המקורי.
איפה לעזאזל ההורים של הילדה הזאת?
הם לא שמים לב שהיא מסתובבת עם גבר בן חמישים ונושאת נשק חם? שמישהו יקרא לשירותי הרווחה!
ההורים הם הראשונים שצריך להרוג.
(ל"ת)
ניחוש לסוף הסרט
הדמות הראשית מתאבדת אחרי שהוא הורג את את רוב האנשים שהוא מכיר and then some ואת הכלב האהוב שלו אחרי שהוא משתין לו בבית. או זה או משהו מופרך באמת (כי אם כבר אתה עושה סרט על הרג המוני של חפים מפשע אז למה שלא תמתח את גבול הטעם הטוב עוד כמה מטרים).
באותו נושא
הטריילר הזכיר לי סרטון שראיתי לפני שנים, שכולל את השורה הגאונית "That's just in – killing is now legal". גורם לחשוב על הקונפליקט בין תפישת הרצח במצפון האנושי (החטא המוסרי הגדול ביותר – גזילת חייו של אדם) לבין היובש שבו הוא מתואר בשפה המשפטית של עבירה הגוררת עונש.
קישור: http://www.newgrounds.com/portal/view/280969
זה נראה מדהים!!!!!
מחכה בקוצר רוח, ללא ספק יהיה אחד הסרטים האהובים עליי!!
לי זה הזכיר את "אמא סדרתית"
בעצמו לא סרט שפוי במיוחד, ולטעמי היה בו הרבה טעם רע.
אני חש שאנחנו נימצאים בשיאה של תקופה נפלאה
בה הטרנד של ילדות תמימות למראה היורות באנשים בצורה נון שלאנטית טרם המאיס את עצמו סופית.
סרט ממש טוב.
מעניין לקרוא אחרי הצפייה בו את כל הדיון הארוך למעלה,
שמתרחש בלי שאף אחד מהמגיבים אשכרה ראה את הסרט.
לא שאני מזלזל בדיון, כן? הוא מעלה שאלות מהותיות ומרתקות שבקושי יצא לי לדבר עליהן בשיעורי תקשורת, אבל נראה לי שיהיה הרבה יותר מעניין לקיים אותו עם אותם המגיבים אחרי שכולם צפו בסרט הנ"ל.
"אלוהים יברך את אמריקה" (בהיעדר שם אחר) הוא סאטירה עם אג'נדה ברורה מאד כלפי התרבות האמריקאית, כשהגיבור המבוגר מתנער ממנה לחלוטין ואילו הגיבורה השנייה נגועה בה הרבה יותר (נקודות שגם "צעקה 4" מישש לכיוונן בחלקיו האחרונים).
גם לי הקונספט מאד הזכיר את "נבלות", אבל הסרט לא מגיע למקומות האפלים בהם יורם קניוק ביקר. הוא כן יותר קליל, והוא גם לא סוחב את עול המנדט הבריטי על כתפיו, אלא רק את התרבות המודרנית – ובה הרבה יותר קל לזפזפ ולשחק, נוכח אופי התקופה.
זה סרט מצחיק אבל גם קשה. מי שמצפה לראות סאטירה מלאת רבדים יתאכזב, ומי שמצפה לסרט צחוקים על רצח של קקות – גם יתאכזב. הסרט מתעקש לאחוז בקצוות של שני הבלונים האלה, ולהתנדנד ביניהם.
מעניין לראות איך בחלק מסצנות ההרג יש משהו נורא קליל ומבדח, ומאידך בשיחות פשוטות של הגיבור עם אנשים הסרט עושה לך עור ברווז.
בעיה רצינית שכן יש לו שכסרט אג'נדה, היא שהוא כנראה יספק בעיקר את מי שמסכים איתו.
הדמויות שהוא מציג באופן סטראוטיפי (ספק כי הן כאלה גם במציאות, ספק כי הבמאי מסרב להביט בהן באופן מורכב) קיימות, והתופעות התרבותיות שנוגעות בהן הן נחלת הרוב. איך אנשים שמכורים לריאליטי ייקחו את הסרט הזה? אני לא בטוח, וכשהוא פשוט רוצח אותם בהינף יד באמת שקשה לתת לו את הקרדיט של "סרט רציני עם אמירה".
בכלל, הסרט יוצא מנקודת פתיחה מיואשת, הוא לא מחפש לייצר אלטרנטיבה תרבותית. הוא מגיע מתסריטאי-במאי שאומר "אין סיכוי, חבר'ה, זה אבוד לנו". ועקב מהלך מסוים שהסרט עושה בפתיחה שלו, אני מאמין שלקהל יהיה מאד קשה פשוט להזדהות עם הגיבור ללא כל עכבות.
מה שכן, כסרט עם אמירה חד-משמעית כלפי התרבות שלנו, מצאתי את רובו עשוי היטב, שנון, כנה להפליא, מצולם מגניב, עם פסקול מצוין ומשחק ממש טוב.
ואחרי "האבא הגדול בעולם" והסרט הזה – אני ממש רוצה לראות עוד עבודות של בובקאט, האיש באמת מוכשר.
גם אני ראיתי, ואני דווקא לא מסכימה.
הבעיה שלי איתו שבניגוד ל"בוני וקלייד", "אמא סדרתית" או "דקסטר" שהזכירו מעליי הוא היחיד שמנסה באמת להטיף מוסר ולגרום לנו להזדהות בכוח עם הגיבור ("אני הורג רק את מי שמגיע לו"). תסלח לי שאני לא קונה את זה מדמות שסצנה לפניי הרגה בחור שדיבר בטלפון בקולנוע או אדם שחנה על שתי חניות.
אגב, הילדה מעצבנת ברמות. מצחיק שהסרט מרשה לעצמו לרדת על ג'ונו כשהוא עושה את אותו דבר בדיוק.
כאילו כן,
אבל זה גם חלק מהעניין – משקפים לנו חלק מסוים וקיצוני באישיות של בני האדם.
קראתי ראיון מעניין עם הבמאי על הנושא הזה, של דמות שבחיים לא היינו מתנהגים כמוה אבל היא אומרת המון דברים שקשה לא להסכים איתם.
דווקא הדבר המפחיד בסרט זה שהקריקטורות סביב הגיבור הן לא באמת כאלה מגוחכות ולא קיימות.
עניין ה"אמריקן איידול" ממש קיים.
מה שניסיתי להגיד למעלה. תודה :)
(ל"ת)
אלוקים ברך את רואי הסרט וגאל אותם מיסורייהם
הגעתי לראות אותו בגלל שהטריילר היה נראה לי ממש חמוד. מישהו שיורה באנשים רק בגלל שהם זבל אנושי. נשמע אחלה?
אז זהו שלא.
הסרט עשוי בצורה זוועתית. השחקן הראשי (ג'ואל מאריי) גרוע ברמות בלתי נסבלות, הטקסט קיטשי ומתחסד באופן מעורר בחילה, העלילה זוועתית (בדיוק מה שאתם רואים בטריילר)
חבל. דווקא יש שם שני שחקנים שהם בסדר גמור (לארי מיילר למשל) ועם קצת רצון הטקסטיים יכלול הראות יותר אמינים.
לסיכום, בזבוז זמן גמור על זבל הוליוודי שמתחפש לסרט ביקורת על הוליווד.