ועכשיו: שיעור כימיה. "כימיה" היא דבר שקיים בין שני שחקנים בסרט, או שלא. לדוגמה: "בין טום הנקס לג'וליה רוברטס אין שום כימיה". או: "וואו, בין ריאן ריינולדס וסנדרה בולוק יש כל כך הרבה כימיה שפחדתי שבסוף יבחנו אותי על הטבלה המחזורית". זה אחד הדברים הלא מוגדרים האלה שכולם יודעים אם הם שם או לא. כשהסרט שלך הוא קומדיה רומנטית, כימיה היא הדבר הכי חשוב בעולם. הסרט שלך תלוי בה. צריך לעבוד קשה כדי למצוא שני שחקנים שיש בינהם כימיה טובה, ואף פעם לא לקחת את זה כמובן מאליו.
או שאפשר ללכת על האפשרות הקלה יותר: להגיד לשני השחקנים לדבר מהר מאוד ולהגיב אחד לדברי השניה במהירות בלתי אפשרית. כשמסתכלים מרחוק, זה נראה כמעט כמו כימיה. זה מה שקורה ב"ידידים פלוס", וזה די בסדר: מילה קוניס וג'סטין טימברלייק לגמרי בסדר בנפרד, והם סבבה לגמרי גם ביחד, ושניהם נראים טוב ומדברים מהר. אבל כל הדיבורים האלה על הכימיה המופלאה בינהם? אני לא רואה את זה. לא נורא; שנינויות בקצב מהיר זה מספיק בשביל סיטקום טוב.
וזה פחות או יותר מה שזה. "ידידים פלוס" הוא סיטקום חביב מאוד. בהחלט יש בדיחות מצחיקות מדי פעם, אם כי כשהסרט עולה על בדיחה טובה הוא לא יורד ממנה: הקטע שבו ג'סטין טימברלייק שר את "Closing Time" היה משעשע בטריילר, אבל הסרט חוזר על הבדיחה הזאת שוב ושוב ושוב עד שהשיר הזה יוצא מהאף.
בדיוק כמו "קשר לא מחייב" לפניו – זה היה הסרט עם אשטון קוצ'ר ונטלי פורטמן – הסרט עוסק בזוג לא-חברים, שמחליטים לפצוח במערכת יחסים מינית בלבד ולא לתת לרגשות להפריע בשום אופן. כמוהו הוא עוסק בסקס באופן די מפורש, לפחות ברמת הדיבורים על זה, גם אם מילה קוניס מקפידה להתכסות בשמיכה עד גובה החזה בכל פעם שהם עושים את זה. ובשני הסרטים יש דמות של מחזר מתחרה, שבשניהם הוא רופא. רופאים נחשבים אוניברסלית לדושבאגס השנה, ואף אחד לא סיפר לי? עכשיו אני אמור לשנוא את המעצבנים האלה, שעובדים קשה ומצילים אנשים ממוות וחושבים שהם מי יודע מה? נו טוב.
העניין הוא ש"קשר לא מחייב", גם אם לא היה סרט מבריק, עשה מאמץ מינימלי לצאת מהנוסחה העלילתית הכי בסיסית של קומדיה רומנטית, זאת שמאפשרת לכם לדעת מהדקה הראשונה של הסרט בדיוק מה יקרה בכל נקודה בהמשך. היו בו דמויות אמיתיות, בניגוד ל"ידידים פלוס", שבו יש אנשים יפים ומגניבים. בשביל להיראות כמו אנשים אמיתיים, דמויות צריכות חסרונות, אבל ב"ידידים פלוס" שוב הלכו על הפתרון הקל – פשוט להגיד שיש לדמויות חסרונות, במקום להמחיש אותם. למשל, קוניס וטיברלייק מסכימים שניהם, וחוזרים על זה שוב ושוב, שקוניס "נורא מתוסבכת רגשית", אבל בשום נקודה לא באמת רואים את זה עליה. אם היא היתה אמיתית היא היתה אחד האנשים הכי שפויים ומאורגנים שיצא לי לא לפגוש. הדמויות המשניות עלובות: וודי הארלסון בתפקיד החבר-ההומו-החרמן מתאמץ נורא, אבל מצליח רק לעצבן; ריצ'ארד ג'נקינס, בתפקיד האבא הסובל מאלצהיימר של טימברלייק, בולט לרעה בעיקר על רקע ההשוואה לתפקיד הדומה שעשה ג'ון ליתגו ב"כוכב הקופים: המרד", שהיה מרגש ואמין הרבה, הרבה יותר.
"ידידים פלוס" הוא קומדיה רומנטית סבירה, אבל במלחמה בין סרטי היזיזים, אני נשאר במחנה של אשטון קוצ'ר ונטלי פורטמן. וזה לא שהסרט ההוא היה מי יודע מה.
חביב ותו לא
אני מת על וויל גלאק. "מעודדים צמודים" ו"באה בקלות" הן שתי קומדיות שאני מאוד אוהב מהשנים האחרונות, והעלייה ההדרגתית בפרופיל שלו הביאה אותו עכשיו לסרט עם צדקיהו אגם-עץ ומילה קוניס, אבל גם כנראה לא עשתה לו טוב. אותה רעננות שכה אהבתי בסרטים הקודמים נעדרה כאן כמעט לחלוטין, מצער. חוץ מזה, טימברלייק לא מחזיק סרט.
צדקיהו אגם-עץ
חזק.
זה מאוד מדאיג, מה שאתה אומר.
מה יהא על האנדרו ניקול החדש?![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
רק למה בתקציר מוזכר
אשטון קוצ'ר פעמיים?
מעבר לזה, ביקורת מדויקת להפליא. מסוג הסרטים שאם נתקעתם מולם בבית הם סבבה, אבל ממש לא יותר מזה.
בדיוק חזרתי מהסרט
רשמים:
– ג'סטין טימברלייק רשמית נהיה שחקן?
– לא פייר להשוות שחקנים לג'ון לית'גו. צריך להשלים עם העובדה שאף אחד לא יצליח לשחק דמויות שלית'גו משחק יותר טוב מג'ון לית'גו. כמו שלא נזכה לראות רוצח סדרתי יותר קריפי ממנו בטלוויזיה, לכו תמצאו חולה אלצהיימר יותר מעורר סימפתיה ממנו.
– אני אוהב את מילה קוניס, אבל אני מהסרט הזה זוכר יותר את הופעת האורח של אמה סטון. זה אומר משהו על מילה קוניס, אמה סטון או ג'ים קארי?
– אנדי סמברג וג'סי אייזנברג ממש דומים.
– מחד – סרט טוב… לטלוויזיה. מאידך, הזדמנות חד פעמית לראות את ישבנה של מילה קוניס על מסך גדול.
– ובאותו נושא: מה הגבלת הגיל של הסרט בארץ? יותר מדי בנים ובנות בגילאי 12-13 שהו באולם. זה לא מהסרטים הכי מיניים שראיתי, ובכל זאת יש בו מידה מסויימת של בוטות אותה הייתי מגביל לצפייה.
– ברצינות, הוא עכשיו גם שחקן? רק שחקן? זו תקופה שהוא עובר? מה?
הסרט מוגבל מגיל 16
ובאופן די קפדני, כמו שחברים שלי ואני למדנו אתמול על בשרינו כשיצאנו לראות אותו ולא נתנו לנו להיכנס כי לא היו עלינו תעודות זהות (אנחנו בני 18.)
נשמע די הגיוני
כלומר, אם שמים בצד את הטיעונים הרגילים, וההגיוניים, על כך שאין שום טעם בהגבלת גיל לסרטים כי דברים גרועים יותר ממילא אפשר תמיד לראות בטלויזיה (שלא להזכיר את האינטרנט) – הגבלה לגיל 16 ומעלה נראית לי סבירה, לסרט עם תוכן מיני כזה. אבל אני עדיין מתפלא שאוכפים את זה באופן קפדני כל כך.
"תשובות" לשתיים מהשאלות
1. http://www.youtube.com/watch?v=uAusmM0fhkc
4. מה? לא ידעת שאנדי סמברג, ג'סי אייזנברג ומייקל סרה הגיעו מעולם מקביל שבו אנדי ומייקל הם ההורים של ג'סי?
הוא גם חשף זאת לציבור
http://www.youtube.com/watch?v=HhSoMaAHf10&feature=related
וואי, שחכתי מהראיון הזה לגמרי בזמן שכתבתי את התגובה
(ל"ת)
לא חושב שישבן כלשהו על המסך נחשב בהכרח ליתרון
אבל בין כה וכה זאת לא היתה מילה קוניס אלא כפילת גוף.
לך תמצא...
לך תמצא חולה אלצהיימר יותר מעורר סימפתיה מג'ון לית'גו בבית חולים…![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל באמת האלצהיימר של האבא בסרט הזה היה מגוחך ודבילי. יש לי נגיעה קרובה להרבה חולי אלצהיימר – והוא לא היה דומה לשום דבר מהם בכלום. לעומתו ג'ון לית'גו סימן V כמעט על כל מאפיין "קלאסי" של המחלה.
אמנם בכל יום נתון הכתיבה והמשחק של הדמות היו נוראיים, אבל רד צודק שהרקע של דמות "דומה" שעשויה בכשרון רב גורם לדמות פה להיראות עוד יותר גרועה.
רד? את הביקורות האחרונות שלך אני לא מצליח לקרוא...
כלומר, אני כן מצליח לקרוא, אבל לא את הסאב-טקסט, את מה אתה באמת רוצה לומר.
אז ממש לא הבנתי – אהבת או שממש לא? כל שורה בביקורת משדרת משהו אחר…
אני אישית מצפה למשהו יותר טוב מ"קשר לא מחייב", שלא אהבתי בכלל (הוא היה אובר דרמטי ולקח את עצמו ברצינות יתר, פלוס אי אהבתי לאשטון קוצ'ר [למרות שדווקא ב"שני גברים וחצי" אני חושב שהוא יהיה נחמד]). "ידידים פלוס" נראה לי הרבה יותר קליל וזורם.
כך שרק אם אני אגיע מחר לסרט שכולו פלוצים מבית השחי אני אהיה במחנה אשטמן.
מה הלאה?
"רק יזיזים" עם אוון ווילסון וסקרלט ג'והנסון? "בין הסדינים" עם ריאן ריינולדס ורייצ'ל מקאדמס?
באמת שלא מובן לי למה עשו שני סרטים עם אותו רעיון בדיוק בהפרש של כמה חודשים.
לגבי הסרט, חבל על וודי הארלסון, אני אוהב אותו. ו"בקול רם" צודק לגבי לית'גו. עם כל הכבוד לקוניס וטימברלייק, נראה לי שאמנע מהסרט הזה.
נ.ב מה זה העברות הזה? זה סרט או בקבוק של נביעות?
ראיין ריינולדס ורייצ'ל מקאדמס!
איפה אני חותמת על עצומה שיתנו להם סרט (כלשהו, לא משנה מאיזה ז'אנר) יחד?
עם איכות הבחירות של ריינולדס, הבמאי יהיה פול אנדרסון.
(ל"ת)
רשע אחד.
ריאן ריינולדס! קתי בייטס מ"אודות שמידט"!
The Possibilities are Endless!
בינתיים תסתפקי בזה
אם כל חיבתי לשחקנים...
הרבה זמן לא סבלתי ככה בסרט.
אטי עמוס קלישאות ומלא יוצרות בלי כיסוי (כל הלעג כלפי קומדיות רומנטיות שהדמויות מפגינות, רק כדי לשחזר אותה בצורה הרבה יותר קיטשית…)
פשוט סרט רע.
אז... אתה מהמיעוט הזה שחושב ש"קשר לא מחייב"
היה טוב יותר מ"ידידים פלוס".
אה, שמעתי עליהם, אבל תהיתי אם האנשים האלה באמת קיימים.
תגובה פלוס
1. כל הסיפור עם זה שמילה היא "פגומה רגשית" זה לא איך שתיארת את זה כתור איפיון דמות. הרעיון הזה מתחיל כאשר אנדי סמברג נפרד ממנה בתירוץ שהיא פגומה רגשית והיא נורא נעלבת מזה ומעבירה את זה הלאה – לא ברור כמה היא מאמינה או חושבת שהיא באמת פגומה רגשית יותר משהיא אומרת "ככה המאהבים הקודמים שלי ראו אותי" בסוג של הומור עצמי. ולגבי אנושיות = חולשות אז…
2. אלה הגיבורים של וויל גלוק. זה לא מצדיק את זה, אבל זה קצת כמו ללכת לסרט של וודי אלן ולהתלונן שהגיבור הראשי הוא נירוטי. הדמויות הראשיות ממעודדים צמודים, אמה סטון בבאה בקלות ועכשיו טימרקוניס – כולם דמויות הרבה יותר אינטליגנטיות מהממוצע ( בייחוד השלושה מהסרטים הקודמים – שאמורים להיות תלמידי כיתות יא'-יב'). ככה הבמאי אוהב את הגיבורים שלו, אני מניח. אני לא בטוח אם זה אומר שאין להם חולשות, אני עדיין מהרהר בנושא ולא בטוח שאני מסכים שמילה קוניס בסרט היא לא אנושית אבל בכלליות הגיבורים שלו הם כאלה.
מה שמעניין זה שהפעם זה עובד הרבה פחות מהסרטים הקודמים – במעודדים צמודים זה עבד כנראה בגלל האווירה היותר קלילה, בבאה בקלות זה עבד כי זה היה רק גיבורה אחת וכי אמה סטון פאקינג מגניבה, פה זה לא עובד – השאלה היא אם זה הז'אנר שלא מתאים לדמויות או השחקנים שלא מספיק מגניבים.
ודבר אחרון – לטימברקוניס לא צריך להיות כימיה ביניהם של זוג. זה לא המטרה של הסרט. הכימיה ביניהם צריכה להיות של חברים טובים. ווואלה? כן, כתור חברים טובים יש להם כימיה ממש טובה. אבל כתור זוג – לא.
לדעתי Love and Other Drugs לוקח את כל הסרטים מהז'אנר הזה שיצאו לאחרונה.
לא משהו בכלל
ראיתי את הסרט הזה שבוע אחרי "קשר לא מחייב". הסרט ההוא לפחות היה מצחיק לפעמים. "ידידים" אפילו את זה לא עושה… חיכיתי כל הזמן לקטע המצחיק וזה לא קרה. הפלוס היחידי שהיה זו מילה קוניס והמינוס שעולה על הפלוס הזה ואפילו רומס אותו זה ג'סטין שעדיף שישיר ויפתור אותנו מהעול של לראות אותו על המסך…
בקשר ל"קשר לא מחייב". כמובן שנטלי פורטמן היא אהבתי האמיתית ולכן לא משנה איפה היא תהיה.. לבי יהיה איתה :)
הסרט הכי טוב שראיתי בחמש שנים האחרונות! NOT
אז ככה, אני מרגיש מרומה. ידעתי שזו קומדיה רומנטית, כולם אמרו לי שלא כדאי לי ללכת, אבל בכל זאת בגלל שם מגניב ושחקנים מדליקים היה בי קמצוץ של תקווה שהסרט הזה יהיה שונה. מסתבר שהקמצוץ הזה היה מוכן לקחת אותי לסרט, אבל לא לשלם עלי 35 שקל.
אז מהחלק הראשון של הסרט נהנתי, הוא באמת היה שונה מכל קומדיה רומנטית שראיתי. אבל אז הגיע החלק השני! שוטים רחבים של נוף עם הזוג המאושר מושתל בפנים, משפטים קיטשיים, מפגש עם המשפחה ומה לא?!
כבר המון זמן שלא סבלתי כמו שסבלתי בחלק השני של הסרט הזה.
את הסוף יכולתי לנחש לפני שנכנסתי לסרט, אבל בגלל שלא הייתי בטוח ב-100% שזו קומדיה רומנטית טיפוסית הצלחתי לנחש אותו רק באמצע הסרט. ולא רק לנחש – אם האולם היה ריק לגמרי הייתי עושה מוביאוקי של כל סוף הסרט (וזו הפעם הראשונה שאני רואה אותו!).
אה, ושחכתי לציין
שאני בכל זאת נשאר במחנה טימברלה.
אני דווקא במחנה הטיברקוניס
לא שהסרט היה יצירת מופת, אבל הוא קומדיה רומנטית שנונה בעלת תזמון מדויק ודמויות מאד חביבות עם שורות דיאלוג אינטיליגנטיות. כן, אני יודע שאנשים לא מדברים ככה בחיים האמיתיים (חוץ מהחברים שלי), אבל היי, זו קומדיה רומנטית לא מחייבת וככזו היא לגמרי עושה את העבודה ואפילו מצליחה טיפה לרגש. דמויות משנה נהדרות (במיוחד פטרישיה קלארקסון שכנראה תהיה נהדרת בכל סרט שהיא תבליח בו) וסצינת פתיחה לא פחות ממבריקה. וחוץ מזה כל סרט שעושה שימוש בפלאש מוב לא יכול להיות לגמרי רע.
אוף טופיק
בעודי משוטט בימד״ב אחר הסרט הנ״ל, הגעתי לעמוד הנ״ל:
imdb.com/title/tt1623205
הא? סיפורו של הקוסם מארץ עוץ, בבימוי סם ריימי? עם מילה קוניס, רייצ׳ל וייז וג׳יימס פרנקו?
מסקרן. ציינו את זה כאן בעבר?
כמו הפרק של סיינפלד, אבל ארוך יותר ופחות טוב
זה מה שחשבתי לעצמי אתמול, שאמרו לי שאני הולך לראות את הסרט היום (חינם+ קפה ועוגה! הכל בזכות העבודה שאני עוזב עוד שבוע).
נו, לא הפתיע אף אחד. מילה קוניס מאוד יפה ואני מניח שג'סטין טימברלייק מדבר לקהל יעד שלו. הדיאלוגים המשעשעים משעשעים ברובם והדיאלוגים הרומנטים לא מביכים יותר מדי.
מה שבאמת הפריע זה החוסר בדמויות משנה. מהשותף ההומו והגס כמעט נהניתי, אבל היתר היו אנמיים. אימא-של-מילהקוניס לא תרמה יותר מדי, אחות-של-ג'סטין התנהגה כאילו התפקיד נכתב לדמות אימא-של-ג'סטין אבל היא ירדה בשלב מאוחר של התסריט. לוק (ממשפחה מודרנית) המשיך להתנהג כמו לוק (ממשפחה מודרנית). האבא-של-ג'סטין לא ממש עמד בציפיות, במיוחד שהסאבטקסט של מחצית הסרט תיארה אותו בתור מישהו שג'סטין מתרחק כדי לא לראות את אבא שלו דועך. לא רק שהדמויות היו די רדודות, הם לא באמת השפיעו, כל אחת מהן נשארה בsafe zone שלה, ולא החליפה יותר ממשפט אחד עם הדמות שהיא לא שייכת לה.
דווקא הבחירה בתפקיד של מאתרת תעסוקתית (ציידת ראשים! כמו פאקינס ארון סאמוס!) הייתה מעניינת, ואני בטוח שהייתה כאן רמיזה לגבי האישיות של הדמות, אבל זה לא הגיע למסך. במיוחד שלא ראינו את מילה קוניס עובדת מאז הסצנה הראשונה.
מה שכן קנה אותי בסרט היה העקיצות בין ניו-יורק ללוס אנג'לס. אני זוכר סצנה דומה ברוק שלושים, אבל זה נראה לי כמו מכרה זהב קומדי שלא נוגעים בו מספיק.
מה התפקיד של ג׳סטין בGQ?
מעצב? עורך? קרייטיב? מנהל ניו מדיה? לא הבנתי.
מעצב ראשי, עד כמה שהבנתי.
(ל"ת)
לא ידעתי שמעצב ראשי מחליט מה תהיה הכתבה הפותחת
או מה יהיה הקונספט של הקמפיין הבא.
היו לא מעט קטעים משעשעים אבל הסרט הזה מרושל נורא. בנוסף, קלישאות שחוקות בצירוף מודעות עצמית הן קלישאות שחוקות. הן רק פחות יעילות.
אחראי אייפד ענק
(ל"ת)
לראות ולשכוח
ראיתי את הסרט הזה באחד מערוצי יס לאחורנה, ומצד אחד הוא היה די נחמד וזרם מהר, אני חושב שהייתה בין הכוכבים כימיה מספקת, אבל בסופו של יום נשארנו עם אותה עלילה שחוקה של כל הקומדיות הרומנטיות אי פעם.
נכון שיש המון גאדגטים והמון עור, וקצת בדיחות מצחיקות, והמון רפרנסים פנימיים לקולנוע בסגנון צעקה שהם משעשעים מאוד אבל בסופו של דבר זה מרגיש כאילו משהו חסר. נדמה שהיוצר/במאי לקח רשימת מכולת והכניס את כל החומרים לתבשיל, הוא ערבב וערבב אבל שום דבר לא יצא, וחבל כי אפשר היה להוציא יותר מהסיפור הזה.
אם נצא מנקודת הנחה שבפרוייקט כזה הושקעו 100-200 מיליון דולר ומספר לא קטן של חודשי עבודה, והוא מוקפד כמו כל מוצר הוליוודי על הפרטים הקטנים קצת חבל לי שבסופו של דבר, הוא כמעט מיותר לגמרי. האם זאת דרישה מוגזמת שכל מוצר ינסה לפחות לחדש ולהתאמץ? זה נראה פשוט כמו קופי פייסט לנוסחה קבועה עם כמה שינויים מינוריים נגד תביעת זכויות יוצרים או במקרה של הקולנוע סתם שעמום.
ההורים של שני הגיבורים אמורים להאיר על הבעיות שלהם עצמם, אבל האמא המשוגעת, והאבא הדועך לא מצליחים להכניס יותר מידי רגש, וודי הארלסון מתבזבז על להגיד הרבה מילים עם השורש ז.י.ן ואחותו של ג'סטין משחקת בסדר גמור, ואפילו מצליחה להכניס קצת עומק בדמות שלה אבל זה רק היוצא מהכלל.
אני מנסה להבין מה מטריד אותי כל כך בסרטף ואני חושב שהבעייה היא שהוא לא נורא או רע, הוא בינוני כזה, הייתי רואה אותו בטיסה כשהאופציה האחרת היא לנמנם או לבהות בעננים, וגם ביום יום או בקולנוע אני לא מרגיש רצון שיחזירו לי את הזמן שלי. פשוט חבל לי על כל מי שמעורב בפרוייקט, שהוציא בסופו של דבר כזה מוצר בינוני ובנאלי, ואולי הכי גרוע מתאמץ יתר על המידה.
הסרט לא עלה 100-200 מיליון דולר
אלו תקציבים של בלוקבסטרים עתירי כוכבים ואפקטים.
ידידים פלוס עלה 35 מיליון דולר והכניס 149 מיליון ברחבי העולם (55.8 מתוכם בארה"ב)
http://boxofficemojo.com/movies/?id=friendswithbenefits10.htm