ובכן, הקרב ישראל מול פלסטין לא יקרה על בימת האוסקר. לא ישירות, בכל מקרה.
האקדמיה (האמריקאית. לאמנות ולמדעי התמונות הנעות. רק במקרה שטעיתם וחשבתם שמדובר באקדמיה האוסטרלית לחקר הזוחלים) פרסמה היום את רשימת תשעת הסרטים המועמדים הלא-סופיים-אבל-כמעט לפרס הסרט הזר (כלומר, הסרט דובר השפה הזרה הטוב ביותר, אבל בשביל הקיצור) של השנה. מבין התשעה האלה, חמישה יהיו המועמדים הסופיים, שיוכרזו יחד עם המועמדים ביתר הקטגוריות ב-16 בינואר.
תשעת הסרטים הם:
"קריסת המעגל השבור", בלגיה
"פרק בחייו של אספן מתכות", בוסניה הרצגובינה
"התמונה החסרה", קמבודיה
"ניצוד", דנמרק
"חיים כפולים", גרמניה
"גראנד מאסטר", הונג קונג
"המחברת הגדולה", הונגריה
"יפה לנצח", איטליה
"עומאר", פלסטין
אז, דבר ראשון: "בית לחם" הישראלי לא ברשימה. באסה. כנראה הגיע לו להיות שם. לעומת זאת, "עומאר" הפלסטיני (שעל פניו, נראה כמו סרט דומה) כן. התסריט שעל פיו שני הסרטים יגיעו לאוסקר וילכו שם ראש בראש – כבר לא יקרה.
ההיעדרות של "בית לחם" היא לא ממש הפתעה – הסיכויים שלו לא נחשבו לגבוהים ממילא. אבל השמטות אחרות ברשימה הן מפתיעות מאוד. "העבר", סרטו החדש של אסגר פרהאדי (הידוע גם כאשגר, אצ'ער, אצ'גר ופרחאדי) – שזכה לפני שנתיים בפרס על "פרידה" – לא ברשימה. וגם לא "וואג'דה" הסעודי. שניהם נחשבו למתחרים רציניים על הפרס, ומוזר שהם לא הגיעו אפילו למועמדות-למועמדות. תגובת אינסטינקט: האם האקדמיה לא אוהבת ערבים (או פרסים)? תשובה: לא, כי פלסטין דווקא כן נכנסה, וחוץ מזה, שום דבר לא הפריע להם לתת לאיראן את הפרס לפני שנתיים. יש גם סיבות "פוליטיות" אחרות שהיו עשויות להשאיר את הסרטים האלה בחוץ: "העבר" הוא סרט צרפתי, אבל נשלח לייצג את איראן דווקא. זה חוקי על פי התקנון, אבל עדיין נראה קצת כמו תרגיל מסריח, ואולי זה הרגיז את חברי האקדמיה שהצביעו. "וואג'דה" הוא היסטורי בהיותו הסרט הראשון בסעודיה שבוים על ידי אישה – ודווקא משום כך, הרעיון לתת למדינה פרס עליו הוא מגוחך.
מצד שני, נדמה לי שהסרט הבוסני לא היה על הרדאר של אף אחד. נסתרות דרכי האקדמיה.
בהיעדרם של וואג'דה ואסגאר, נראה ש"ניצוד" הדני הפך למועמד המוביל לזכיה. אבל מי יודע. הקטגוריה הזאת מפתיעה. אולי הוא אפילו לא ייכנס לחמישיה.
בטח עם "הזאב" היה נשלח לייצג אותנו הוא היה מועמד
כי הוא היה סרט מאוד מדובר בעולם יחסית, ואם אני לא טועה האקדמיה הכניסה לפני כמה שנים חוק להכניס סרטים מדוברים לקטגוריה לא?
אין "חוק הכנסת סרטים מדוברים"
עובדה ש"העבר" ו"וואג'דה" לא נכנסו. יש מנגנון נוסף שמכניס שני סרטים נוספים לרשימה כדי למנוע פאדיחות. (מה שמעלה את השאלה איך הרשימה הזאת נראתה לפני התוספת הזאת).
וגם אין ממש טעם לשחק בספקולציות. הבחירה העקום בקטגוריה הזאת מוכיחה בכל פעם מחדש שהיא כל כך לא צפויה ולא מובנת שבלתי אפשרי לנחש עד כמה סרט X היה מצליח אם הוא היה נשלח במקום סרט Y.
אם*
(ל"ת)
ממש לא בטוח
הזאב הרע היה מאד מדובר וקיבל הרבה שבחים אבל לא בהכרח במעגלים עליהם מסתכלים חברי הועדה האחראית על מניעת פדיחות. הזאב הרע אמנם השתתף בפסטיבלים גדולים אבל בעיקר כאלו של סרטי ז׳אנר. כשזה נוגע לפסטיבלי הקולנוע הכלליים אליהם ככל הנראה מתייחסת הוועדה דווקא לבית לחם יש יתרון. הוא השתתף בין השאר בונציה, טורונטו וטלורייד מהם הגיחו מועמדים וזוכים רבים בעבר.
תיקון - ״הניצוד״ הדני, לא ״העבר״ הדני (פסקה אחרונה)
(ל"ת)
רייט.
(ל"ת)
מה עם "כחול הוא הצבע החם ביותר"?
שום מילה עליו? לא ראיתי אותו אבל ציפיתי שהוא יהיה מועמד עם כל הפרסים והביקורות המשבחות.
הוא לא הסרט שצרפת שלחה.
(ל"ת)
כלומר הוא 'הזאב הרע' שלהם
(ל"ת)
"כחול" נפל בשלב מוקדם יותר:
הוא פשוט לא נבחר ע"י צרפת לייצג אותם באוסקר. במקומו נשלח סרט שנחשב לזניח לגמרי, ואכן לא הגיע לתשיעיה.
כל העסק הזה רק הופך את הסרטים שכן קפצו על כל המשוכות והגיעו לחמישיה לאוסף כמעט אקראי.
טכנית, הוא יכול לייצג את צרפת בשנה הבאה
כחול הוא הצבע החם ביותר לא כשיר לייצג את צרפת השנה בגלל תאריך ההפצה שלו. הוא יצא להקרנות מסחריות במולדתו רק באוקטובר, אחרי המועד האחרון המותר בחוקת האוסקר. מצד שני, זה אומר שהוא כשיר לשנה הבאה, כמו כל סרט צרפתי שיצא בצרפת בין 1.10.2013 ל-30.9.2014. השאלה היא רק האם יהיה מועמד לאוסקר בקטגוריה אחרת, כמו שחקנית או תסריט מעובד. במקרה כזה, הוא לא יוכל לייצג את צרפת בשנה הבאה, כי אסור למדינה לשלוח סרט שהיה מועמד בקטגוריות אחרות בעבר.
אני חייבת לציין
שניצוד הוא סרט מצוין, אחד הסרטים היותר טובים שראיתי בשנה שעברה, עם הופעה נהדרת של מאדס מיקלסן. אני לא אתנגד אם הוא יזכה.
"ניצוד" היה ההימור שלי גם ככה
לא ראיתי אותו, אבל הסרט זכה לתגובות נלהבות גם מצד מבקרים וגם מצד צופים בארץ ובחו"ל. בנוסף, יש לו פרצוף מוכר בתפקיד הראשי (מאדס מיקלסן) וזה אף פעם לא מזיק. היה לי חשד ש"העבר" אולי יראה לאקדמיה לא מספיק איראני, אבל זה לא הפריע להם בשנה שעברה עם "אהבה" שהוא יותר צרפתי מאוסטרי. יותר מפתיעה אותי ההעדרות של "וואג'דה", גם כי זה סרט טוב וגם בגלל החשיבות ההיסטורית שלו: הסרט העלילתי הראשון באורך מלא שמופק בערב הסעודית ועוד בידי אישה. לא הייתי פוסל אפשרות ש"יפה לנצח" יזכה, לאחר שקטף את פרס הסרט הטוב ביותר בטקס פרסי הקולנוע האירופי. הבחירות שם אמנם לא תואמות לרוב את אלה של האוסקר, אבל הבנתי שיש בסרט הרבה מחוות לפליני שעדיין אהוב ומשפיע גם מהעבר השני של האוקינוס.
אני לא מופתע ש"בית לחם" לא בתשיעיה. כאמור, הסיכויים שלו לא נחשבו גבוהים גם ככה ולא ראיתי את "עומר", אז אין לי איך להשוות עד כמה הם דומים. הייתי רוצה לחשוב ש"מי מפחד מהזאב הרע" היה מצליח יותר, אבל אם הוא לא מספיק מצא חן בעיני האקדמיה הישראלית בכדי להיות מועמד, מי אומר שדווקא ההוליוודית הייתה מתחברת אליו?
השאלה היא האם האקדמיה הישראלית לא שמה את "הזאב" כמועמד בגלל שהם לא אהבו אותו
או כי הם חשבו שלא יהיה לו סיכוי באוסקר האמריקאי…
הכינו את עצמכם,
אינספור מקרים של בלבול בין "הזאב מוול סטריט" ו"[מי מפחד מ-]הזאב הרע" are coming. כדאי שנמציא גם לאחד שעוד לא יצא בארץ כינוי מעבר ל"הזאב", כי אני ואחרים שאני מכיר כבר התבלבלנו לא פעם בין שני הסרטים האלה וזה הביא לטעויות די מביכות לא פעם.
לא יודע מה עם אחרים, אני מקפיד לקרוא למי מפחד מהזאב הרע
"מי מפחד".
אני מקווה שהם בחרו בבית לחם כיוון שהם חשבו שהוא סרט טוב יותר
ובית לחם הוא סרט סוחף, רענן ועשוי נהדר, כך שהבחירה הזאת לחלוטין הגיונית. לדעתי הזאב קצת קיצוני וקר עבור הטעם של האקדמיה האמריקאית. וגם אם אני טועה – אני מאוד מקווה שחברי האקדמיה הישראלית לא יעשו שיקולים כאלו כשהם בוחרים את סרט השנה.
ואגב, אם "בופור", שהוא סרט עוד יותר "ישראלי" ועם פחות שיק בינלאומי מ"בית לחם" זכה למועמדות, אז גם לבית לחם היה סיכוי…
כל השמות האלה
רק מזכירים לי שוב עד כמה מעט סרטים אני רואה.
במקרה הזה, אין לך סיבה להרגיש רע.
מבין תשעת הסרטים המועמדים, רק אחד הוקרן בארץ (כמה מהאחרים יוקרנו במהלך השנה הבאה, כנראה).
או ב-yes
(ל"ת)
וזה בכלל צריך להיות אסע'ר ולא אף אחד מהשמות שהזכרת.
מאוד חבל לי ש"העבר" לא יהיה מועמד. ראיתי אותו כבר פעמיים והוא אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה. והוא בהחלט יותר טוב מ"עומר" (לא שיש לי בעיה עם זה ש"עומר" יהיה מועמד. סרט מצוין).
בכל מקרה "ניצוד" יהיה זה שייקח את הפרס. הייתי גם נותן לו את האוסקר בפרס הסרט הטוב ביותר אילו יכולתי.
יש למישהו הסבר למה הסיכויים של בית לחם נחשבו נמוכים ושל עומר לא?
לפי הטריילרים זה כמעט אותו סרט.
אני לא חושב שזה נכון
שהסיכויים של אחד נחשבו לנמוכים ושל האחר לא. הסיכויים של שניהם לזכות בפרס היו ונשארו נמוכים למדי. סקוט פיינברג ב"הוליווד ריפורטר", שמפרסם תחזית לאוסקר כל שבוע, באופן קבוע הימר על "בית לחם" כאחד מחמשת הסופיים, ועל "עומר" לא (בסופו של דבר, רק שניים מתוך החמישיה האחרונה שלו נכנסו לתשיעיה, אז מה הוא כבר יודע).
לא ראיתי את "עומר", אבל בית לחם מרגיש כמו סרט מאוד "ישראלי"
שלמרות שהוא לא צולל עמוק מאוד לתוך הסכסוך, מי שלא מבין את ההבדל בין פת"ח לחמאס למשל, יתקשה להבין אותו במלואו.
מוזר שחבל לי על בית לחם ושמח לי שהוא לא מועמד בו זמנית.
כי הרגשתי שבמהלך הסרט הזה צפיתי בשני סרטים שונים: אחד סרט גנסטרים לכל דבר, בו הבולשת הפדרלית היא השב"כ, והפמיליות האיטלקיות/קרטל מקסיקני הם החבר'ה מגדודי אל אקצה. הסרט הזה היה מדהים. חבל שבאמצע גם תקעו סרט שני על אחוות אחים בלתי אפשרית בין משת"פ צעיר לשב"כניק – והכוונה ב"בלתי אפשרית" היא לא למערכת יחסים קשה, אלא לאחת לא ריאליסטית, קלישאתית ברמות, מאולצת באופן די מגעיל, חסרת כל היגיון ואחיזה במציאות. לעזאזל, כמה סרט אחד יכול לקלקל כ"כ הרבה לעצמו.
לסרט הראשון הגיע להיות לפחות בשורטליסט, השני לא היה ראוי אפילו למועמדות לפרס אופיר.
הסרט נכתב ע"י יובל אדלר
ביחד עם עלי וואקד, שהיה בעברו כתב השטחים של טמקא. תסכים איתי שהבנאדם, בין אם הייתה לו אג'נדה לקדם דרך הסרט או לא, מבין ובקיא בנושא קצת יותר מהצופה הישראלי הממוצע בשביל להחליט מה ריאליסטי באותה מציאות ומה לא, מה חסר כל הגיון ואחיזה במציאות ומה לא?
זה לא במובן של
"ככה שב"כניק לא היה מתנהג עם ילד ערבי" כי את זה, אני מודה, אני לא יכול לשפוט. אני מדבר על חוסר ריאליזם במובן של "ככה לא היו מתנהגים בני אדם בכללי".
ובקצת יותר פירוט?
אני מניח שאתה מדבר על מפנה כלשהו בעלילה אבל לא מצליח לחשוב על משהו שלדעתי עשוי להיכנס להגדרה של "ככה לא היו מתנהגים בני אדם בכללי".
הרגשתי
שהאירועים שקורים בעלילה הזאת של הסרט מאולצים מדי ונראים כאילו הם נכתבו נטו רק כדי לקדם את העלילה ולא נובעים מהתפתחויות כלשהן בגזרה הרגשית של הדמויות (למרות שהסרט עדיין מתנהג כאילו הם כן).
האם אני יכול לתת לך דוגמאות ספציפיות? לא. כי בנוסף להיותו של החלק הזה לא טוב תסריטאית, יש גם תחלואה שכל הסרט סובל ממנה וזה בימוי מאוד יבש ולא זכיר. מצד שני, את עלילות באדווי וחברים אני זוכר מצויין ועדיין הבימוי היה שם כזה, אז אולי העניין הוא באמת התסריט.
זה שהוא אמור להבין בנושא לא אומר כלום.
את הסרט לא ראיתי, אבל אם הבנתי את שנאוצר המערכת יחסים בין השב"כניק לסוכן לא נראתה לו. בשביל לכתוב מערכת יחסים כזאת בצורה טובה צריך הרבה רגישות לאינטראקציות בין בני אדם-אפשר להיות אחלה כתב שטחים שמתמצא בעובדות ועדיין שלא יהיה לך מושג את לדמיין דבר כזה.
פשוט, לא לכל בנאדם יש "עין" לכל דבר, ולא תמיד יוצר בכלל רוצה להציג דברים כמו שהם באמת. סצינות המלחמה בטוראי ראיין למשל, הרבה יותר ריאליסטיות מאלה של פלאטון, למרות שאוליבר סטון הוא לוחם מעוטר וספילברג לא עשה צבא. תחשוב על זה שלפי הגישה הזו, קומדיה רומנטית אמור להיות הז'אנר הכי ריאליסטי בעולם, כי כולנו היינו שם, ומן הסתם זה לא ככה. הרקע של היוצר הוא לא ערובה לכלום.
לטעון שהסרט יותר ריאליסטי, בגלל שאחד הכותבים היה כתב עיתונות שעסק בנושא הזה גם כן, שוות ערך לטענה שכל סרט, כלשהו, הוא ריאליסטי מכיוון שהכותב שלו חי את החיים.
בשביל שאפשר יהיה להתקדם עוד שלב אחד בדיון הזה
צריך היה בסך הכל דוגמה אחת ספציפית למה לא ריאליסטי או לא הגיוני בסרט. עם הטענה החוזרת (והמובנת מאליה) ש"זה שאיקס בא מהתחום לא בהכרח הופך אותו לכשיר יותר מאחרים" מאנשים עם אפס עניין בסרט מבלי שהם מעלים טענות ספציפיות, אין לי הרבה מה לעשות.
על מה אתה מתלונן פה?
אמרת שבגלל שהיוצר של הסרט מעורב בנושא הוא יודע יותר טוב מה ריאליסטי. זה לא נכון בלי קשר לסרט הספציפי, בגלל זה אף אחד לא הגיב לך לגבי הסרט הספציפי.
פעם הבאה אל תעלה טענות ש"מובן מאליו" שהן לא נכונות. גם עם תגובות כמו שלך אין הרבה מה לעשות.
זה מובן מאליו אם אתה מדבר באופן כללי בלי שום קשר לסרט הספציפי
וגם לא טענתי אחרת בשום שלב. הטענה שלי הייתה שלדעתי במקרה הספציפי הנ"ל העובדה שהוא בא מהתחום משחקת לטובת הכל ולכן ביקשתי דוגמאות ספציפיות ללקויות כאלה ואחרות מבחינת הריאליזם והאמינות של הסרט (על ההעברה לקווים כללים והטענה ש"זה שאיקס בא מהתחום לא בהכרח הופך אותו לכשיר יותר מאחרים", כאמור, אין לי מה להגיד, בעיקר כי אני לא חלקתי עליה גם קודם).
אוקיי, עכשיו הבנתי.
(ל"ת)
לא ראליסטית? מה לך ולתחום?
גם מתנשא, גם לא קורא מה שלמעלה.
(ל"ת)
הדבר הכי טוב שיכול לקרות מהרשימה הזאת:
וונג קאר וואי מקבל אוסקר. .( הסיכוי לא גדול, אבל היי, זה יכול לקרות וגם אם ספציפית הגרנד-מאסטר הוא חתיכת פאשלה, מגיע לקאר וואי את כל האוסקרים בגלל סרטיו הקודמים)
מי בעצם מקבל את פרס הסרט הזר?
אם הבנתי נכון, פרס האוסקר בקטגורית הסרט הזר אינו מוענק לבמאי של הסרט אלא למדינה (או משהו). אז נכון שהבמאי הוא זה שקם לקבל את הפרס ולנאום את נאום התודה אבל הוא לא לוקח את הפרס אתו הביתה והוא לא מקבל את תואר "זוכה פרס האוסקר". אז לאן כן הולך הפסלון? ולמה לעזאזל לא נותנים אותו לבמאי?
הוא כן מוענק לבמאי.
דוגמה טובה – הסרט שזכה בקטגוריה ב-77' או 78' היה "כל החיים לפניו", אומנם סרט צרפתי דובר צרפתית, אבל משום מה ביים אותו במאי ישראלי – משה מזרחי. ולפי מה שהוא אמר בראיון לפני מספר מסויים של שנים, הפרס עוד שמור אצלו איפשהו בדירה שלו בישראל.
הפרס מוענק רשמית למדינה,
אבל לפי תקנון האוסקר, הבמאי הוא זה שמקבל אותו בשם כל הצוות היוצר של הסרט.
אבל זה נראה לי לא פייר, אתה לא חושב?
הוא שומר על הפסלון אבל הוא אינו "במאי זוכה אוסקר". ולמה דווקא בקטגריה הזאת? למה לא להגיד שגם בקטגוריית האנימציה הסרט מייצג את האולפן או משהו, למה להיטפל דווקא לקטגוריית הסרט הזר ולמנוע מהיוצר של הסרט, שההישג הוא (בערך) כולו שלו (מה קשורה המדינה?), את התהילה?
לא פייר, ומעצבן מאוד באופן כללי.
"שמונה וחצי" לא שייך לאיטליה, אלא לפליני, אבל בכל זאת לא כתוב בשום מקום שפליני הוא במאי זוכה אוסקר. לומר שמדינה מסוימת זכתה באוסקר זו פרובינציאליות לשמה.
פרובינציאלי בדיוק באותה מידה כמו להעניק פרס ל"סרט הזר".
(ל"ת)
טוב, אמרתם פרובינציאלי פעמיים.
אז זה תירוץ טוב לקשר למערכון של החמישיה הקאמרית על נהנתנות עובדי ציבור.
לנושא: מעריך ומקווה ש"Jagten" יזכה, סרט מעולה.
לא בטוח אם הבנתי את הקשר
אבל מבחינתי את המערכון הזה אפשר לשבץ גם כסצינה בגרסאת הבמאי של "שר הטבעות". אחד מהטובים.
כי המדינה היא זו שבוחרת איזה סרט לשלוח
יש פרס נפרד לבמאים וכבר קרה שבמאי של מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בשפה זרה, היה מועמד גם לאוסקר על בימוי. הגישה היא שסרטים מייצגים את המדינות ששלחו אותן ולכן, המדינות הן אלה שזוכות. זה כמו באירוויזיון: כל מדינה שולחת שיר אחד מטעמה, לפי שיטת הבחירה המקומית וההצבעה היא לא לפי זמרים, אלא לפי מדינות.
פעם היה נהוג שמפיק הסרט הזר היה מקבל את הפרס בשם המדינה. התקנון העדכני מציין מפורשות שהבמאי הוא זה שמקבל את הפסלון, כי גם באקדמיה חושבים שהבמאי הוא שראוי להחזיק בפרס ולשאת נאום. זה שהשם שלו לא מופיע ברשומות, לא הופך את זה לפחות סרט שלו, אבל משקף את הגישה מאחורי הקטגוריה.
אפשר לומר אותו דבר גם על אנימציה
גם שם החברה בוחרת איזה סרטים לשלוח (או אם לשלוח משהו בכלל) ואפילו שם יש לא מעטים שיגידו שהזכייה נזקפת לזכות החברה ("פיקסאר תמיד באוסקר" וכו') ועדיין הבמאי מקבל את הפרס.
גם במאים של סרטים דוקומנטריים יכולים להיות מועמדים בקטגוריית הבימוי ובכל זאת מקבלים את הפרס של קטגוריית הדוקו (ביחד עם המפיק, נראה לי).
הסיבה היחידה נראה לי שהם מבקשים מכל מדינה לשלוח רק סרט אחד היא בשביל לנסות לצמצם את מספר הסרטים המשתתפים, כי לראות את כל הסרטים שיצאו בכל שנה בכל העולם פשוט בלתי אפשרי.
קטגוריה שיותר הגיוני להעניק בה את הפרס למדינה תהיה "התעשייה הקולנועית עם הסרטים הטובים ביותר של השנה".
וההשוואה לאורוויזיון לא כל כך עוזרת. זה רק אומר שגם שם לא כל כך הוגנים כלפי היוצרים (הם לא מקבלים שם דבר על הזכייה?). מצד שני, באוריוזיון הזמרים מקבלים לא מעט תהילה בעוד באוסקר הבמאי זוכה להופיע בטלויזיה לנאום של פחות מדקה.
א. ההשוואה לאירוויזיון לא הוגנת
בעיקר כי באירוויזיון בשנים האחרונות זכו שירים כאלה, ובשנים האחרונות בפרס הסרט הזר זכו סרטים כמו "פרידה" ו"חיים של אחרים".
ב. זה לא עניין של "לראות את כל הסרטים שיצאו השנה בעולם" – התקנון של האקדמיה מאפשר לסרטים ששוחררו בשנה האחרונה במחוז לוס אנג'לס בקליפורניה לזכות, לא בכל העולם (בגלל זה "כחול הוא הצבע החם ביותר" לא כשיר, כאמור).
מכל השירים שזכו באירוויזיון בעשור האחרון
נתת בתור דוגמה את היחיד שלא נעלם לי לחלוטין מהזכרון אחרי שנה? שירים הם שונים במהותם מסרטים ושיטת הבחירה באירוויזיון שונה, כי היא מערבת גם את הצופים בבית ולא רק חבר שופטים המשתייך לגוף מסוים. עם זאת, ההשוואה היא לכך שכל מדינה מוגבלת לבחור נציג אחד, לפי שיטתה והוא צריך לעמוד באותם תנאים כמו כל שאר הנציגים בכדי להיות כשיר לתחרות.
תקנון קטגוריית הסרט בשפה זרה לא קשור למועד יציאת הסרטים בלוס אנג'לס. זה תקף לגבי סרטים המועמדים בשאר הקטגוריות ולכן, כחול הוא הצבע החם ביותר כשיר להיות מועמד השנה בכל קטגוריה אחרת המיועדת לסרטים עלילתיים לא מונפשים באורך מלא. הוא לא כשיר לייצג את צרפת השנה, כי יצא שם להקרנות מסחריות אחרי ספטמבר 2013.
חל שינוי קטן בקטגוריה השנה.
לראשונה אי פעם, שמו של במאי הסרט הזוכה בפרס הסרט הזר יהיה חרות על פסלון האוסקר *בנוסף* לשם המדינה. האם זה אומר שמעכשיו אפשר לקרוא לכל במאי שזוכה בפרס "במאי זוכה אוסקר"? האם זה גם אומר שכשמכריזים על שם הסרט הזוכה המגיש מקריא מיד אחר כך גם את שם המדינה וגם את שם הבמאי? אני מאוד מקווה שכן.
כמו כן, כל במאי אשר סרטו זכה באוסקר בקטגוריה הזו יכול להחזיר את הפסלון לאקדמיה ולקבל אותו בחזרה עם השם שלו עליו (אבל לא נראה לי שזה יהפוך אותם ליוצרים 'זוכה אוסקר').
מקור.