במאים ישראלים ואקדמיה ישראלית יקרה, שימו לב. כידוע, ישראל מחזיקה בשיא עולמי של מספר המועמדויות ללא זכיה לפרס הסרט הזר הטוב ביותר באוסקר. אבל אסור לנוח על זרי הדפנה; אם אנחנו רוצים להמשיך להחזיק בשיא הזה, ולא לקלקל אותו בטעות עם איזו זכיה או משהו, צריך לשים לב טוב לחוקים. והחוקים השתנו.
Deadline מודיע על שינוי מהותי בחוקי ההצבעה לקטגורית הסרט דובר השפה הזרה (וגם לקטגורית הסרט התיעודי הקצר). עד היום, אלה היו הקטגוריות הבודדות שההצבעה בהן היתה מותרת רק לחברי אקדמיה שהגיעו להקרנות מיוחדות של כל הסרטים המועמדים. החל מהשנה, ההצבעה תהיה פתוחה לכל חברי האקדמיה.
זה משנה הרבה; לא כל כך ברור אם לטוב או לרע או לגם וגם. המשמעות של שינוי החוק הזה הוא שמעכשיו, חברי האקדמיה יוכלו להצביע בקטגוריה הזאת גם אם לא ראו את כל הסרטים המועמדים – ובקטגורית הסרט הזר, שבה חלק מהמועמדים הם כמעט תמיד "מילה שאני לא מצליח לבטא" בבימויו של ג. בחייםלאשמעתיעליו, המייצג את מדינת פינה-רחוקה-בגלובוס, אפשר להניח שרבים מהמצביעים גם לא יטרחו לצפות בכולם. זה אומר שלבאזז סביב הסרטים לפני המועמדות תהיה עכשיו משמעות מכרעת. לסרטים שאנשים שמעו עליהם, שכתבו עליהם ושדיברו עליהם, יהיה סיכוי טוב לזכות. לאלה שלא – לא.
בתאוריה, החוק הזה נשמע גרוע הרבה יותר מהמצב הקודם, שחייב את המצביעים לראות את כל הסרטים לפני שיצביעו. הגיון פשוט: כדי לבחור את הטוב מבין חמישה סרטים צריך קודם לראות אותם. כן – אבל החוק הקודם הגביל למעשה את מספר המצביעים לציבור קטן מאוד של אנשים שיש להם פנאי ללכת לראות חמישה סרטים זרים בהקרנות אקדמיה ספציפיות. למי יש כל כך הרבה זמן פנוי? בעיקר לפנסיונרים. ולכן החוק הזה הואשם בכך שהבחירה בקטגוריה הזאת היתה לעתים קרובות "פנסיונרית": סרטים ידידותיים ושמרניים זכו על חשבון סרטים חדשניים, מוזרים או פשוט אלימים יותר. ב-2008, המועמד המדובר ביותר היה "ואלס עם באשיר", שקיבל תשבוחות רבות בפסטיבלים וממבקרים בארצות הברית ובכל העולם; אבל הוא הפסיד את הפרס ל"פרידות" היפני, סרט בסדר-כזה שאף אחד לא שמע עליו, אבל הרבה יותר סטנדרטי וקל לעיכול ולא כולל טראומות מלחמתיות באנימציה. תחת החוק החדש, ל"ואלס" היה סיכוי הרבה יותר טוב לזכות.
כמובן, יכול בהחלט להיות צירוף נסיבות שונה שבו החוק הזה לא יהיה "לטובתנו". אבל הוא משנה במידה רבה את מערך השיקולים בבחירת נציגים לאוסקר. לדוגמה, אם, באופן היפותטי לחלוטין, "מי מפחד מהזאב הרע" – הסרט הישראלי שמקבל בימים אלה תשבוחות בחו"ל – היה זוכה באופיר, תחת החוק הישן זה היה נחשב ל"בזבוז": לסרט אפל ואלים כזה אין סיכוי באוסקר. אבל תחת החוקים החדשים – העובדה שהוא כבר קיבל ביקורות שמשוות אותו לאחים כהן כבר הופכת אותו למדובר, ולכן מעלה את הסיכוי של המצביעים לצפות בו – וגם להצביע עבורו.
ממש מוזר
אין למצביעים תשוקה לראות סרטים? אז מנפיצים חוקים עבורם? אבסורד.
נקווה שזה לא יפגום בסיכויים שלנו בעתיד הקרוב לראות עוד סרטים משתחלים לחמישייה הזרה.
שבוע טוב שיהיה!
לא לכל מי שיש תשוקה לראות סרטים
יש זמן ויכולת להגיע להקרנות ספציפיות מאוד במועדים ספציפיים של סרטים ספציפיים מאוד בלוס אנג'לס. חלקם עסוקים. חלקם גרים בכלל בחיפה.
הצעה לשדרוג מערכת האתר - לעשות פישלייק למשפט או מילה
כי הקול שלי לגמרי הולך ל"חלקם גרים בכלל בחיפה"
אני רוצה לעשות לייק לפסקה הראשונה
והשלישית בכתבה!
ההודעות של רדפיש ייראו ממש מוזר אם זה יקרה.
" יש זמן 3 פישלייק ויכולת להגיע להקרנות 10 פישלייק ספציפיות מאוד במועדים 1 פישלייק ספציפיים 3 פישלייק של סרטים ספציפיים מאוד בלוס אנג'לס 19 פישלייק. חלקם עסוקים. חלקם גרים בכלל בחיפה. 209 פישלייק."
אז שלא יעסקו בזה…
נו, זה בדיוק מה שהיה בחוק הישן.
מי שלא ראה לא עסק בזה.
אז צריך להגדיל את מספר ההקרנות, או להנגיש אותן. ויתור מראש על צפייה בסרטים ממי שאמור להצביע עבורם, הוא אבסורדי.
אבל זה מה שקורה בכל שאר הקטגוריות!
(ל"ת)
רד, אתה חבר באקדמיה?
(ל"ת)
הוא לא גר בחיפה...
(ל"ת)
הוא כבר לא גר בחיפה, ליתר דיוק.
(ל"ת)
אפילו לא בישראלית.
(ל"ת)
אבל אתה חבר ב-האלמקטעד"א
(האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים). וזה הרבה יותר שווה!!1 (ה-1 הוקלד בכוונה)
לאחרונה אני שוקל לפרוש מהאלמקטעד"א ולהקים תא עצמאי
הם התמסחרו.
לגמרי... שמעתי שחלק מהם
בכלל לא רואים את הסרטים שהם מצביעים אליהם, רק הולכים לפי הייפ. איזה חוסר מקצועיות.
יותר גרוע.
יש מקרה אחד שבו תועד שהם הלכו לסרט שלא היתה להם כוונה לראות רק כי שילמו להם!.
אפשר לעשות פישלייק לפתיל שלם?
(ל"ת)
אל תפרוש, הם כלום בלעדייך!
(סטגדש)
אני בטוח
שאיפשהו מירי רגב ולימור לבנת קראו את האפשרות התאורטית שנזכה באוסקר הבא והתחילו בהכנות לחגיגות (שכוללות, כמובן, הרבה מאוד דגלי ישראל).
מעניין
אלה שצופים במועמדים לסרט הזר באמת צריכים ללכת להקרנות ספציפיות? למה לא לשלוח להם עותקים הביתה? מפחדים שהם יגידו "ראיתי" בלי לראות? נראה לי שלפנסיונרים – ועוד כאלה שצריכים לקבוע על פרס באוסקר – יש קצת כבוד עצמי.
בדיוק כך!
(ל"ת)
אתם שוכחים משהו.
באקדמיה יש אומנם חברים לא אמריקאים (יוסף סידר), אבל באופן כללי, מדובר בארגון קולנוע מערבי שפועל באופן כמעט מוחלט לדירוג סרטים דוברי אנגלית. נכון שיש סרטים דוברי שפות זרות שהיו מועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר, אבל בד"כ מדובר בסרטים שחברה מערבית כלשהי הייתה מעורבת בהפקה שלהן.
אז בכנות? אני חושב שהסיבה לכך פשוטה – זה פשוט לא מעניין כ"כ את חברי האקדמיה. כל הקטגוריה של סרט זר נשמע ממילא מאוד מודבק כזה, עובדה שהוא נכנס לאוסקר בערך 35 שנה אחרי שהוא התחיל. צריך להודות, שיש משהו מאוד קר וציני בעובדה שהאקדמיה אומרת, "היי, אנחנו נותנים 19 פרסים רק לסרטים דוברי אנגלית… אוי אוי אוי, סרט מטג'קיסטן, מסכן שכמוך, אתה לא יכול להשתתף בזה, יאללה, קבל פרס לסרט הזר, אנחנו גם נביא לך כסף לגלידה".
נכון, הם חברי אקדמיה, אבל אני חושב שהיסודות האמריקניים-דוברי אנגלית שעליו נוסד הארגון, גורמים לסרטים זרים להיראות בעיני *חלק* מחבריו כפחות משמעותיים, ולכן היו כאלה שבאופן אישי לא שמו על הקטגוריה. שינוי החוק, אני מניח, נועד להנגיש יותר את הקטגוריה לקהל הרחב.
ולא, זה לא "איבוד תשוקה" כלשהי לראות סרטים, זה עניין של עבודה וחיים. יכול להיות שמישהו נכנס לאקדמיה צעיר, שמח וטוב לב שכל חייו הם קולנוע, אבל סביר להניח שיש לו אישה וילדים וכעיקרון תנאי חיים אחרים. אתה לא יכול לדעת מה יקרה בעוד 7 שנים, אתה לא יכול לדעת מתי יהיה לך זמן לראות דרמת משפטים בולגרית ומתי לא. להגיד "אז שלא יעסקו בזה" זה קצת ילדותי בהקשר הזה.
בסדר, אבל
לדעתי יותר הגיוני לשלוח להם עותקים של הסרטים, ולתת להם דד-ליין שבו צריך להצביע. מה שיספיקו לראות עד אז, יספיקו. זה נשמע יותר טוב מלהגיד להם "היי, בתאריך X נעשה הקרנה של 'גם היפופוטמים בוכים', אם אתם יכולים תגיעו, אם לא זב"שכם." כמו שאמרת, יש להם גם חיים ומשפחה. אם בדיוק יש להם משהו בתאריך של ההקרנה הזאת שמונע מהם להגיע אליה, אבל הם רוצים לראות את הסרט ולהצביע לגביו?
גבי
וזו בדיוק הסיבה שאמריקאים מפחדים מקולנוע זר ובוכים על כתוביות.
ואני בתמימותי חשבתי שהחוק החדש
ידרוש מהמצביעים לראות את *כל* הסרטים הנשלחים להתחרות בקטגוריה ולא רק את תשעת הפיינאליסטים.
אני לא יודע לגבי שאר האנשים אבל אם ממני היו מבקשים להצביע לזוכים, לא הייתי מצביע בקטגוריות בהן לא ראיתי את כל הסרטים המועמדים. אולי גם ככה ינהגו רוב המצביעים וכך לא יהיה שינוי גדול במיוחד בתוצאות.
כמו שציינו קודם
זה לפחות יאפשר לאנשים לצפות בסרט בבית בזמנם הפנוי ולא יתחום אותם להקרנות ספציפיות.
יש גם את המסכנים בוועדה שבוחרת את המועמדים
שצריכים לצפות בכל הסרטים של כל המדינות. נראה מתיש להפליא בהתחשב בעובדה שיש שם בוודאי המון הפקות סוג ז.
אם משלמים להם על זה אז קשה לי לרחם על אנשים
שמקבלים כסף תמורת צפייה בסרטים.
ואני לא חושב שחברי האקדמיה שבוחרים את המועמדים
רואים את כל הסרטים. האקדמיה לא אחראית על ארגון הקרנות לסרטים האלה (אני מניח שמפיקי הסרטים מנסים לארגן משהו. לא בטוח). אני זוכר שכש"עג'מי" נשלח לייצג את המדינה המפיק של הסרט דיבר על התלבטותו אם כדאי לו לנסוע לארה"ב כדי לקדם את הסרט ולשכנע את חברי האקדמיה לראות אותו.
חוק מטומטם
כל הסבר להיגיון מאחוריו, לא משכנע אותי, אפילו לא קצת. איך אפשר להחליט שסרט אחד טוב יותר מהשני בלי לראות את שניהם? "פרידות" זכה ביושר, כי חבר האקדמיה שבחר בו ראה גם את "וואלס עם באשיר" והחליט שהוא יותר טוב, גם אם התוצאות לא מוצאות חן בעינינו (אני חושב ש"וואלס עם באשיר" מעולה, אבל לא ראיתי את "פרידות", אז אני לא יכול לחליט שהזכייה לא הייתה מוצדקת).
המצביעים לסרט הזר כאלגוריה לסטטוסים של טיינאג'רים.
יום חמישי, "לעזאזל הסרט הצרפתי שראיתי היום בטוח צריך לזכות. כאילו.. איך כבר אפשר להתעלות עליו?".
למחרת, "טוב, תשכחו מה שאמרתי אתמול. אני מצביע ל'ואלס עם בשיר'. סרט של פעם בשנה".
יומיים אחרי, "פרידות, FTW!!!!!".
(ואולי כדאי באמת שאנשים יחוו דעה על הסרט הטוב ביותר מבין החמישה, אחרי שהם באמת ראו את *החמישה* סרטים).
הבעיה היא אחרת
אני לא אכנס לדיון האם "פרידות" זכה ביושר או לא כי זה מעט מטופש, אבל המצב הקודם גרם לזה שרק אוכלוסיות מסוימות מאוד הצביעו בקטגוריה.
נניח ויש לנו חבר אקדמיה נמרץ ופעיל, שצפה בכל חמשת הסרטים המועמדים. אז מתחילות הקרנות האקדמיה, אבל הן בשעות לא נוחות. וחוץ מזה, לא בטוח שיש לו כח לראות את כל הסרטים שוב. אז הוא לא יוכל להצביע.
אאל"ט, רק 10% מחברי האקדמיה מצביעים בקטגוריה הזאת, וסביר להניח שרובם, כמו שנאמר, הם אנשים מקבוצה מסוימת מאוד (פנסיונרים).
אני לא מבין למה ההנחה היא שהם פנסיונרים
אנשי קולנוע לא יוצאים לפנסיה. אלה שהולכים להקרנות הם כאלה שאוהבים את הסוג הזה של הסרטים, או סתם יש להם זמן ורוצים להצביע. לא נראה לי שמי שיצביע עכשיו עם כניסת החוק החדש יהיו חברי אקדמיה נמרצים ופעילים שיראו את כל הסרטים, אלא כאלה שראו סרט או שניים והחליטו שהוא הכי טוב, וזאת הבעיה הכי גדולה. מה מונע מחברי האקדמיה להצביע בלי שהם ראו אף סרט? יושרה, אני מקווה מאוד, וזה הכל. אין שום חוק שאומר שהם חייבים לראות את כל הסרטים, וזה לא טוב. לדעתי האישית, עדיף שעשרה אחוזים בלבד מהאקדמיה שבאמת ראו את הסרט יצביעו מאשר 40% שלא בטוח שראו את כל הסרטים.
וזה המקום לשאול -
איך אנחנו יודעים שכל חברי האקדמיה ראו את הסרטים בקטגוריות להן הם מצביעים? כל מה שהחוק הזה עושה הוא בעצם לפתוח את ההצבעה לזוכה לכל האקדמיה ולא רק למי שבחר את המועמדים.
לא הבנתי אותך
אתה אומר שעד עכשיו אנשים לא היו חייבים לראות את הסרטים בקטגוריות שבהן הם הצביעו? אבל זה החוק ששינו, לא? סליחה על הבורות, אבל אני לא מבין הרבה בחוקי אוסקר.
פשוט
עניין ההקרנות הסגורות היו עד עכשיו רק בקטגוריית הסרט הזר. בכל שאר הקטגוריות כל חבר אקדמיה היה יכול להצביע, ולכן שולחים להם את סרטים המועמדים בDVD. מעכשיו קטגוריית הסרט הזר לא תהיה שונה, וגם בה ישלחו את הסרטים המועמדים בDVD במקום לארגן הקרנות סגורות.
וואו
זה נראה אידיוטי שאין דרך לדעת שחברי אקדמיה רבים לא מצביעים בלי שהם ראו חלק מהסרטים, שהיא בחירה שנובעת כנראה מלאיזה סרט יש הייפ גבוה יותר (לכן יותר אנשים רבים יותר ראו אותו, ויש לו סיכוי טוב יותר לזכות).
אבל עובדה שזה לא המצב.
אם הסרט עם ההייפ הכי גדול היה זה שלוקח בדרך כלל בכל שנה, "אווטאר", "התחלה"/"צעצוע של סיפור 3", "העזרה", "ג'נגו", "החוש השישי" ועוד המון סרטים היו זוכים במקום "סרטי איכות" שלא הרבה אנשים ראו. אבל עובדה שבשנים האחרונות רוב הסרטים שזכו היו סרטים שהתחילו לשמוע עליהם לקראת סוף השנה, בתור הסרטים שיזכו באוסקר.
לא הכוונה לסרט עם ההייפ הכי גבוה באופן כללי,
אלא הייפ בקרב חובבי הקולנוע. כי בכל זאת, חברי האקדמיה הגיעו להיות חברי אקדמיה כי יש להם טעם טוב בסרטים, אני מקווה. הם לא יושפעו מהייפ של סרט מסחרי נטו, אלא מהייפ כמו שהיה ל"וואלס עם באשיר", שבקרב המבקרים וחובבי הקולנוע היה לו הייפ מסוים.
מסר מרגיע
לפי ההודעה הרשמית של האקדמיה, ישלחו עותקי DVD לחברי האקדמיה (לא מציינים מפורשות, אבל כנראה שלכל החברים הפעילים) של כל חמשת המועמדים. זה שונה מהמצב הקודם כי כעת אין דרך לוודא שהמצביעים צפו בכל החמישה, אבל זה מבטיח שלא צריכים להגיע להקרנה מיוחדת ויותר חברי אקדמיה יחשפו למועמדים הסופיים. הליך בחירת המועמדים לא השתנה, עדיין קיימות ועדות שיבחרו שורטליסט של תשעה סרטים ומתוכם, את חמשת המועמדים הסופיים. ההבדל הוא שכעת, יכולים כל חברי האקדמיה להצביע על הזוכים, מה שכנראה ישפיע על דפוס הבחירה.
מותר להשוות :)
אני לא יודע כמה מגיבים כאן ראו את שני הסרטים, אבל אני בהחלט ראיתי את שניהם ולכן אני יכול לתת את השנקל שלי בנושא.
בעוד "וואלס עם באשיר" הוא אכן "צעיר" ו"מגניב", יצאתי ממנו בסופו של דבר קצת מאוכזב. האנימציה שלו היתה אמנם עשוייה היטב, אפילו מאוד, אבל אם מקלפים אותה מהסרט, נשאר דוקומנטרי שטחי וקצת משעמם. זאת לא כל שכן שכמו סרטים ישראליים רבים אחרים המתעסקים במלחמות הוא מתעלם לחלוטין מהצד השני, ואין בו אף דמויות ערביות שאינן מתות ממש מהר, ברמה של מספר שניות.
אני אינני מסכים עם אבנר שביט ש"פרידות" הוא סרט מופת (כמו נניח "להרגיש בבית"), אבל הוא פשוט עשוי היטב, ובז'אנר שלו הוא סרט ללא חולשות. העלילה פשוטה אך בנויה היטב, הצילום מרהיב, המשחק מאופק ומרגש והרעיון מיושם היטב בסרט.
אני מניח שאם הייתי צריך לבחור, בוודאי הייתי מתלבט, כי בכל זאת בוודאי הייתי רוצה לראות יותר סרטים דוקומנטריים נועזים יותר ויפים ויזואלית, אבל בסופו של דבר מגיע לואלס עם באשיר להפסיד בדיוק מהסיבה הזאת – שהייתי מעדיף לראות סרט דוקומנטרי נועז יותר ויפה פחות ואולי שניהם, למה לא. במבט לאחור ברור לי שהייתי מעדיף לראות שוב את "פרידות" ואת "ואלס עם באשיר", רק ברמה של פוסטרים יפים עד מאודץ
מותר להשוות, אבל
זו לא בדיוק היתה הנקודה. השאלה כאן לא היתה האם "ואלס" הוא סרט טוב יותר מ"פרידות" (לטעמי הוא כן). נתתי את זה כדוגמה לשנה שבה סרט אחד מגיע לתחרות עם הרבה יותר הייפ מהאחרים – ובכל זאת מפסיד לסרט כמעט אלמוני. הייפ לא שווה לאיכות, וזה לא אומר בהכרח שהסרט שיזכה יהיה ה"נכון".