תרמו לעין הדג: פרויקט מכונת הזמן

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 24 בדצמבר 2012Posted in: הגיגים
קמפיין גיוס התרומות של עין הדג הגיע ל-50,000 ש"ח. השלב הבא: לשלוח את רד פיש לסרט אחד בשנה, מ-1896 ועד היום

ובכן, קמפיין התרומות של עין הדג עבר את ה-50,000.‏

וואו.‏

הרבה עבודה הושקעה בקמפיין הזה, והתכוננו כמעט לכל אפשרות. אבל האפשרות הזאת בכל זאת תפסה אותנו קצת לא מוכנים. מה ‏עושים אחרי 50?‏

מעבר לסכום הכספי שנתרם, שהוא מדהים כשלעצמו, שווה לשים לב למספר הכביכול צנוע ‏יותר ‏שמעליו: מספר התורמים, שעומד, נכון לכרגע, על 467. לא בדקתי את כולם, אבל ככל הידוע ‏לי, לא ‏היה עדיין קמפיין מימון-המון ישראלי שהגיע למספר כזה. היו אמנם קמפיינים שהשיגו יותר ‏כסף, אבל ‏לא דייויד ברוזה, לא "חורים ברשת" ולא מירב מיכאלי הגיעו למספר כזה של תורמים. ‏כבר אמרתי ‏שזה אדיר? כבר אמרתי כמה שזה מרגש? כבר אמרתי לכולכם תודה? יופי. אז אני ‏אגיד שוב.‏

תקציר הפרקים הקודמים, למי שלא היה בסביבה: ב-2 בדצמבר פתחנו קמפיין ב"מימונה" לסיוע ‏במימון עין הדג. המטרה המוצהרת היתה להגיע ל-15,000 ₪. שש שעות לאחר מכן, עברנו את ‏הסכום הזה. בהלם קל, העליתי פוסט חדש למחרת, ובו הבטחה חדשה: אם נגיע ל-37,000 ₪, ‏הפרסומות של גוגל יוסרו מהאתר. זה לקח עוד יומיים, והגענו לזה. הפרסומות הלכו. אז הבטחתי ‏דבר נוסף: אם נגיע ל-50,000 ₪, יהיו לאתר גם תכני וידאו. וביום חמישי האחרון, הגענו גם לזה.‏

אז יש וידאו! לציון הדרך הזה חיכיתי בשילוב של ציפיה וחרדה. מצד אחד, תכני וידאו הם דבר ‏שאשמח מאוד לעשות; מצד שני, אני יודע כמה אנרגיה זה דורש, וזאת הסיבה שזה לא נעשה עד ‏היום. אבל עכשיו לא תהיה לי ברירה – הבטחתי ולכן אקיים. ‏

כל הדבר הכל כך משמח הזה קרה בזמן שהאתר עצמו עובר תקופה קשה מכמה ‏בחינות, ‏מה ‏שגרם ‏לשמחה להיות לא שלמה. חלק מזה הרגשתם: לאתר יש בעיות בשרת, הוא לא ‏פועל כמו ‏שצריך ‏בימים ‏האחרונים. וכן, זה מסוג הבעיות שקצת כסף אמור לפתור (אבל זה לוקח ‏זמן). ‏

פרויקט ג'לי טרזן

בכתבה "ג'אנקנימציה" ציינתי מפורשות את חוסר הכוונה שלי לראות סרטי אנימציה גרועים ‏לילדים, ‏וספציפית – את "העולם על פי דינו" או "ג'לי טרזן", סרט שאין לי באמת מושג אם הוא טוב או רע, אבל יש לי ניחוש ‏מלומד וטריילר מכוער להדהים. עידן זיירמן ("‏BS‏"), דווקא איש ‏נחמד בדרך כלל, החליט ליזום ‏מיני-פרויקט: לגייס 750 ₪ משלל תורמים כדי לרכוש במשותף את ‏מדרגת התרומה "‏As You ‎Wish‏", ולאלץ אותי לראות את הסרט הזה. עד הסוף. ולכתוב עליו.‏

מסקנה: אל תבטחו בזיירמן. ‏

עידן, יחד עם ‏The Schwarz‏, ‏Gizel‏, שי קילים ונוראל זאבי, קיבצו כמה תרומות חדשות למען ‏המטרה המפוקפקת ‏הזאת, וזה קצת הדאיג אותי למשך זמן מה, אבל נכון לעכשיו סך התרומות ‏שלהם עומד על 380 ₪ ‏בלבד, מה שאומר שאני חופשי ומאושר לחיות את שארית חיי מבלי לצפות ‏בסרטי אנימציה דניים ‏שנראים כמו פרסומת לקורנפלקס מהגיהנום. אבל אם בכל זאת אתם רוצים להתעלל בי, אתם מוזמנים לתרום (בין אם כבר תרמתם או לא) סכום כלשהו במימונה ללא בחירת תגמול, ולציין בתגובות שהסכום מיועד לפרויקט ג'לי טרזן. אולי זה המקום לציין שזיירמן הבטיח שהוא יתלווה אלי לסרט. הוא לא יודע למה הוא נכנס: אני, אחרי הכל, כבר רגיל לראות סרטי זוועה. אני אשרוד. אני חושב. אבל אני לא מבטיח שום דבר בקשר אליו.

ואם הקטע הזה של "התעללו ברד פיש להנאתכם" מוצא חן בעיניכם, אתם מוזמנים לגייס 750 ש"ח נוספים כדי לשלוח אותי לעוד מכשירי עינויים. אני אעמוד בזה, כנראה, ואתם תוכלו לקרוא את חוויותי מהתופת ובחזרה.

פרויקט סרט אחד בשנה

כביכול, נראה שכבר הגענו לשיא. הקמפיין נסגר ב-1.1.2013, בעוד שבוע. אבל שבוע זה עוד הרבה זמן, והרבה יכול להשתנות. אז המטרה הבאה היא שאפתנית: 70 אלף. כן, זה עוד די הרבה – אבל כבר עשינו כמעט חמש שביעיות מהדרך. וגם ההבטחה צריכה להיות שאפתנית באותה המידה, אז הנה זה: אם נגיע ל-70 אלף, אתחיל סוף סוף בפרויקט גרנדיוזי שעליו אני מפנטז כבר שנים, אבל אף פעם לא היה לי האומץ להתחיל אותו ברצינות: סרט אחד בשנה.

מה זה "סרט אחד בשנה"?

פעם היה נהוג לכתוב על פוסטרים "אם תראו רק סרט אחד השנה… תראו את הסרט הזה!". מה אם באמת הייתי רואה רק סרט אחד בשנה?

כל הסרטים שאנחנו רואים היום הם תוצאה של 116 שנים של התפתחות הקולנוע. זה התחיל בסרטים באורך של חצי דקה שמתעדים רכבת נכנסת לתחנה, והגיע עד לשעתיים וארבעים דקות של הוביטים וגמדים מזמרים בתלת-מימד ו-48 פריימים לשניה. כמו כולם, גם אני צולל מדי פעם לעבר וצופה בסרטים ישנים, אבל אף פעם לא לפי סדר כלשהו – "מטרופוליס", "קזבלנקה" ו"הטוב, הרע והמכוער" נכנסים כולם לאותה המשבצת, של "קלאסיקה", למרות שהופקו בשלושה עידנים שונים לחלוטין, וצופי כל אחד מהם ראו את האחרים כהיסטוריה עתיקה. כל מה שרחוק יותר משנים ספורות נראה "ישן" באותה המידה.

אבל מה אם הייתי לוקח דלוריאן לשנת 1896, עם המצאת הקולנוע, ומטייל קדימה בזמן כשאני צופה בסרט אחד בדיוק מכל שנה? איך הייתי חווה אז את התפתחות הקולנוע, המוסכמות של אופן סיפור הסיפור, ההתקדמויות הטכניות שבאו לאורך השנים? האם הייתי יודע להעריך דברים כמו צבע, קול ודיאלוגים אמינים? האם הצורה שבה אני רואה את הסרטים של היום היתה משתנה?

אני לא יודע. אבל הייתי רוצה לגלות. פרויקט "סרט אחד בשנה", בהנחה שבאמת יושלם, יכלול (לפחות) 116 ביקורות. אחת על סרט מכל שנה, משנת 1896 ועד 2012 (וייתכן בהחלט שיותר – כי ייקח הרבה זמן לסיים את הסאגה הזאת). אני רוצה לצפות בהם לפי הסדר, בזה אחר זה, כדי לשפוט כל אחד בהשוואה לאלה שבאו לפניו, ולא בהשוואה למה שמוכר לנו היום. אבל זה לא אומר שאני אהיה רחמן או פלצן. סרט מגוחך מ-1915 יקבל בדיוק את אותו היחס כמו "דמדומים".

זה הרבה. זה פרויקט גדול ומפחיד. אני לא יודע כמה זמן ייקח לי לצלוח אותו. אבל אני מעוניין לנסות. ואם נגיע ל-70 אלף, לא תהיה לי ברירה.

(בתמונה למעלה: מיליון דולר זה לא מגניב. אתם יודעים מה מגניב? מיליארד דולר).

תגיות: