פגשתי לפני כמה חודשים אבי נשר – כנראה הבמאי הישראלי המצליח ביותר אי פעם, יוצר "הלהקה", "דיזנגוף 99", "סוף העולם שמאלה", ועוד רבים – במסגרת אירוע שבו שנינו השתתפנו, ושתיעוד שלו אולי עוד יגיע לכאן בהמשך. מכיוון שמדובר באדם נחמד במידה קיצונית, השיחה התגלגלה לשלל נושאים אחרים. בין השאר, סיפרתי לו על פודקאסטים. נשר נדלק על הרעיון, וסיכמנו שניפגש לשיחה מוקלטת מתישהו בעתיד – אבל במשך זמן רב לא ראינו את אותם סרטים, או שלא היה לנו על מה לדבר. בסופו של דבר, מצאנו זמן להיפגש ונושא לשיחה, ולא סתם נושא, אלא אחד הנושאים הפופולריים בעולם: סקס.
ספציפית, נפגשנו כדי לדבר על שני סרטים שיצאו לאחרונה וכוללים התייחסות נרחבת לסקס – "כחול הוא הצבע החם ביותר" שעלה לאקרנים אצלנו בשבוע שעבר, ו"דון ג'ון", שכבר הספיק לרדת מהם (בזריזות מעציבה). נשר תוהה ומצר על כך שהסקס כמעט ונעלם מהקולנוע בימינו, ומכריז שבניגוד לכל מה שלמדתם אי פעם – סקס לא מוכר. בנוסף דיברנו גם על פסטיבל קאן ופילים הפוכים. אתם מוזמנים להאזין.
זהירות, ספוילרים: השיחה כוללת ספוילרים לסרטים "דון ג'ון", "כחול הוא הצבע החם ביותר" (וגם ל"פסיכו" של היצ'קוק, אבל נו, בחייכם).
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדת הקובץ (63 MB) – קליק ימני ו"שמירה בשם" יעשו את העבודה.
0:00 מה זה פודקאסט, מי זה אבי נשר ועל מה אנחנו מדברים
2:00 "דון ג'ון", ולמה הוא לא הצליח מסחרית
6:45 "כחול הוא הצבע החם ביותר", טעמם של השופטים בפסטיבל קאן, "רק אלוהים סולח" ומזיגת מים בשידור
8:30 כחול הוא ארוך מדי. גם סצינות הסקס בו. גם שם המשפחה של הכוכבת שלו.
11:15 על סצינה אבודה מ"הסודות", ולמה סקס הוא דבר מצחיק
14:00 אבי נשר מנפץ את המיתוס: סקס לא מוכר. וגם: מה לעזאזל קשיש רוצה
19:10 מה קשיש יודע על לסביות ומה שייקספיר יודע על ונציה (ורד פיש בוידוי חושפני: אני לסבי)
21:55 סרטים שקוצרו וטוב שכך: סינמה פרדיסו, אפוקליפסה עכשיו והקשר בין אורך הסרט לאגו של הבמאי
25:00 האם ל"דון ג'ון" יש אמירה חדשנית? והאם ג'וליאן מור היא סוג של נטלי פורטמן?
31:00 האם הסקס בקולנוע נעלם? ואיזכורים של כמה סרטים קיצוניים: "אימפרית החושים", "שורטבאס", "זרים על שפת האגם"
34:45 יש פיל קטן בחדר: אבי נשר עונה לשאלה – האם הוא מכניס סקס לסרטים בשביל המסחריות? על סצינות המין ב"דיזנגוף 99" ו"סוף העולם שמאלה", ואלה שאינן ב"פעם הייתי".
39:35 פיל הפוך, לא מבין איך זה קרה לו
41:30 אין סקס בסרטים, אבל יש בפרומו.
43:30 למה אין מין, אבל יש אלימות; הבר-רפאליזציה של העולם
47:25 שתי מילים (בדיוק) על הסרט הבא של אבי נשר
פישקאסטים קודמים:
פישקאסט #1: משחקי הרעב
פישקאסט #2: חתולים על סירת פדלים, בקתת הפחד
פישקאסט #3: תחזית לסרטי הקיץ
פישקאסט #4: הנוקמים
פישקאסט #5: פרומתיאוס
פישקאסט #6: המאסטר (וקצת לופר)
פישקאסט #007: סקייפול
פישקאסט #8: 30 הסרטים הגדולים של 2012
פישקאסט #9: המשחק של אנדר
אז רגע
ההשתקפות של שתי הבחורות בביקיני שמורחות אחת את השנייה בקרם ב"פלאות" זו לא תשובתו של נשר ל"איך נכניס לסביות הפעם"?
פודקאסט מעולה! מאוד מעניין, וממש מגניב שאבי נשר התארח פה. היה מעניין.
עזוב הוא נשמע לי סתם צבוע. כמו ההימנעות שלו לבקר את קשיש כי הוא מכבד אותו.
(ל"ת)
אבי נשר טועה - יש סקס בקולנוע, במיוחד עכשיו
נראה שסקס, או שיחות עליו, פוגע בדבר אחד במיוחד – לא בצופים, למרות מה שנטען, אלא בכמות התגובות, לפחות אם לשפוט על פי הפוסט הזה. זה די מובן. קצת מביך לכתוב ולדבר על סרטים שמתעסקים בסקס. תמיד יש את החשש שמה שתכתוב יכול להציג אותו כאיזה מציצן או קצת סוטה. טוב, ננסה בכל זאת.
יצא שהתעסקתי לא מעט בסרטים על סקס בשנים האחרונות (והנה זה קורה…).
משנת 2010 אני עורך בערוץ yes3 בכל חודש דצמבר, כולל בימים אלה, ספיישל חודשי תחת הכותרת (הצ'יזית, מודה) "בין הסדינים", במסגרתו מוקרנים בכל לילה סרטים על ועם מין ומיניות. החודש הזה נולד מכמה סיבות – גם יצא שדצמבר 2010 היה חודש חלש בערוץ מבחינת בכורות טלוויזיות ורצינו להעשיר אותו וגם, אין להכחיש, בטלוויזיה סקס עדיין מוכר; אבל מבחינתי הסיבה העיקרית הייתה שסקס הוא נושא מעניין עבור קולנוע טוב ואמיץ, ויש הרבה סרטים טובים שנעשו עליו.
בספיישל הראשון בשנת 2010 כמעט ולא היו סרטים חדשים. התפריט הורכב בחלקו הגדול מסרטים שנעשו בין שנות השבעים לשנות התשעים, למשל "ירח מר", "עמנואל", "הקלות הבלתי נסבלת של הקיום", "קראש", "הטנגו האחרון בפריז", "כתוב בעור", "סקס, שקרים ווידאוטייפ", "סחלב פראי", "קאובוי של חצות" ועוד.
התקשיתי להאמין אז שנצליח לערוך ספיישלים נוספים כאלו בלי לחזור על עצמנו, כי בכל זאת יש גבול לכמות הסרטים שנעשו על הנושא. אבל מאז עשינו זאת עוד שלוש פעמים. הסיבה לכך היא שבשנים האלו פתאום נוצרו לא מעט סרטים שמין היה מרכיב בולט בהם, אם כנושא מרכזי או כחלק ממכלול. וכך, חודשי בין הסדינים הפכו בכל שנה ליותר ויותר עדכניים.
לכן לא הבנתי מאיפה אבי נשר טוען שכבר אין סקס בקולנוע. השנים האחרונות היו השנים בהן אלמודובר חזר לעיסוק בהארד קור עם "העור בו אני חי"; וינטרבוטום שילב בין סקס ואלימות ב"הרוצח שבתוכי"; הביוגרפיות של סרז' גינסבורג וגראהם צ'פמן הקדישו מקום נרחב להרפתקאות המיניות של הגיבורים שלהם; המותחן הארוטי הדרום קוריאני "המשרתת" זכה להצלחה בקאן; מייקל פאסבינדר הרשים ב"בושה"; יו דנסי ומגי ג'ילנהול כיכבו ב"היסטריה", קומדיה תקופתית על המצאת הויברטור; הלן האנט הייתה מועמדת לאוסקר על תפקידה כסרוגייט ב"מפגשים"; ואפילו הקומדיות הרומנטיות הכי מסחריות שיצאו מהוליווד הראו קודם קשר המבוסס על סקס לפני שחזרו להשקפה השמרנית של אהבה אחת לכל החיים (השלישייה "ידידים פלוס", "קשר לא מחייב" ו"על אהבה וסמים אחרים").
הגל הנוכחי של סקס בקולנוע רק הולך וגובר, ובזמן האחרון הוא הגיע לשיא (נו פאן אינטנדד). חוץ מ"כחול הוא הצבע החם ביותר", "זרים על שפת האגם", "צעירה ויפה" של אוזון ו"דון ג'ון" שהוזכרו בפודקאסט, בחודשים האחרונים יצאו גם "לאבלס", "תודה ששיתפתם", "תשוקה" של דה-פלמה, ועוד מעט גם החדש של פולנסקי מצטרף ו"נימפומנית", ומעבר לפינה מתקרבת מתקפת "50 גוונים של אפור".
יש הרבה סקס בקולנוע עכשיו, למרות מה שנשר אמר (וגם בטלוויזיה אם כבר). אבל למה דווקא עכשיו? שאלה טובה. אולי תהיה תשובה בתגובות הבאות.
זה לא עובד!
למה?
גם לי נתקע אחרי כמה דקות
חשבתי שרק לי…
הורדתי את הקובץ בשלמותו
לא חוויתי בעיות.
(אבל אין לי הרבה מה לומר על התוכן. נראה לי שסקס – כמו אוכל, שינה, מיזוג אוויר והנאות חושיות אחרות – לא מעניין לצפיה, או לפחות לא מהנה לצפות בו כמו לחוות אותו. לכן אם הוא לא מניע או מקדם את העלילה – אין לו המון מקום בקולנוע.)
הקשבתי לרבע מזה [בנסיעה] לפני שזה הפסיק לעבוד לי.
ויש לי כמה דברים להגיד-
אני אישה ואהבתי את דון ג'ון מאד.
אבל אני לגמרי מבינה את מה שאמרתם. בת'כלס, הוא היה יכול לעסוק באותה מידה בנושא אחר לגמרי ועדיין הייתי אוהבת אותו. אהבתי למרות הנושא ולא בגללו. הוא עסק בעולם מאד פנימי של בן אדם שמאד שונה ממני – גם בגלל שהוא גבר, וגם בגלל שהוא חי בחברה שונה לגמרי, פוגש אנשים שונים וכו' – וזה לא ממש דיבר אליי. למרות מה שג'ג"ל ניסה להגיד לפני שהסרט יצא, הוא לא עסק גם בהתמכרות של ג'ון לפורנו וגם בהתמכרות של ברברה לקומדיות רומנטיות. ברברה והחיבה שלה לסרטים היו רק נקודת עלילה, רק תובנה שאומרת "זה בעצם לא כזה שונה". הסרט ניתח ופתר רק את הבעיה של ג'ון, הבעיה המאד פרטית ואינטימית שלו שבכלל לא קשורה לחיים שלי. אבל הבימוי היה מצוין, היו כמה תצוגות משחק מאד מרשימות והומור מבריק, והוא היה עשוי היטב. אז בהחלט ייתכן שנשים דומות לי שלא התרשמו מהאספקטים האלה, לא אהבו את הסרט.