"המשחק של אנדר" הוא סרט שיש הרבה מה לדבר עליו – על הסרט, על הספר, על המחבר, על העלילה, על המסרים שהיו ועל אלה שהתפספסו. רגע לפני שכולם שוכחים מקיומו של הסרט הזה ועוברים לדבר על "כח משיכה", נפגשתי עם אדוה לנציאנו, מבקרת ב"סריטה" וב"עכבר העיר", כדי לברר אחת ולתמיד למה הסרט לא עבד כפי שהוא היה צריך לעבוד, ולמה הוא בכל זאת שווה צפיה – אם בכלל. כרגיל בפישקאסטים, השיחה גלשה לאוף טופיק.
זהירות, ספוילרים: ההקלטה כולה כוללת ספוילרים חמורים ל"המשחק של אנדר", הספר והסרט.
Audio clip: Adobe Flash Player (version 9 or above) is required to play this audio clip. Download the latest version here. You also need to have JavaScript enabled in your browser.
להורדת הקובץ (63 MB) – קליק ימני ו"שמירה בשם" יעשו את העבודה.
הוראות שימוש: אפשר לשבת מול המחשב ולהקשיב. אבל יותר טוב להוריד את הקובץ אל הנגן שלכם ולהאזין לו בזמן נסיעה, ריצה, שטיפת כלים, האכלת התרנגולות או כל דבר אחר שאתם עושים בזמן שאתם מאזינים.
מדריך מקוצר לפודקאסט:
0:00 החיפוש אחר מישהו שלא ייתן ל"המשחק של אנדר" שלושה כוכבים
1:30 מי זאת בכלל אדוה, וכמה הערות על עטיפת הספר
העטיפות העבריות של "המשחק של אנדר": גירסת האנדרפרייז (מימין) וגירסת רד פיש (משמאל)
5:00 ההיסטוריה של העיבוד הקולנועי לאנדר: מוולפגנג פיטרסן עד גאווין הוד (עם הפסקה כדי לדון בזיקנתם של היילי ג'ואל אוסמנט ומקאולי קולקין – הקליקו לתמונות המדוברות).
10:15 אסא באטרפילד: הילד טוב. התפקיד לא (וגם: למה קלארק קנט מעריץ את סופרמן)
16:30 אזהרת ספוילר! הטוויסט, הטאגליין (זה לא טוויסט!) ולמה הפתעה היא דבר חשוב (זו לא הפתעה!)
הפוסטר של אנדר. אם זה לא משחק, מה זה?
28:20 בואו נדבר על בין למשך שלוש שניות. כלומר, בדיוק כמו הסרט. כמו כן על הארי פוטר וכח משיכה
33:00 שער האויב נמצא שמאלה. למה סצינות חדר הקרבות בסרט היו איומות, ולמה זה היה צריך להיות בתלת-מימד
40:00 אדוה בהצהרה נחרצת: הסרט לא סתם מיותר – אלא הורס את הספר. וזה קשור לפוליטיקה
49:50 אורסון סקוט קארד ומלחמתו בלהט"בים: למה (לא) להחרים את הסרט
1:02:00 איך עושים המשך ל"המשחק של אנדר", והאם עתיד העיבודים הספרותיים נמצא בכלל בטלויזיה
1:07:10 לסיכום: הסרט לא משהו ואנחנו זקנים
לקריאה נוספת:
הביקורת של דורון על "המשחק של אנדר"
הביקורת של אדוה על "המשחק של אנדר" ב"סריטה"
פישקאסטים קודמים:
פישקאסט #1: משחקי הרעב
פישקאסט #2: חתולים על סירת פדלים, בקתת הפחד
פישקאסט #3: תחזית לסרטי הקיץ
פישקאסט #4: הנוקמים
פישקאסט #5: פרומתיאוס
פישקאסט #6: המאסטר (וקצת לופר)
פישקאסט #007: סקייפול
פישקאסט #8: 30 הסרטים הגדולים של 2012
שברתם את לבי עם התמונה של היילי ג'ואל אוסמנט.
(ל"ת)
I see grown-up people
And it's terrifying
זה פוטושופ!
נו זה כל כך ברור שעשו קאט-פייסט לפרצוף שלו והדביקו על איזה אדון. או משהו. זה לא הגיוני. בכלל.
הלינק לפישקאסט 007 לא טוב
צריך להיות:
http://www.fisheye.co.il/fishcast007_skyfall/
תודה
(ל"ת)
מאוד מהנה להאזנה, כרגיל.
כן ירבו.
אני חושב שאם היו הרבה מאוד סצינות של אנדר יושב לבד ובוכה
זה פשוט לא היה סרט מעניין. לפחות סרט שאני לא הייתי מעוניין לראות.
האיכות הטכנית של הפודקאסט טובה הרבה יותר מבעבר.
(ל"ת)
סליחה, רק שעה.
הזמן עובר מהר כשנהנים…? לא, ההיפך.
לא ראיתי את הסרט.
ובינתיים אני גם לא מתכוונת לצפות בו. זה קשה מדי.
זה לא קשה בכלל, זה דווקא קל
ברצינות, הסרט לא גרם לי למפח נפש ולא קלקל לי את הספר במאום, הדבר היחיד שאני יכולה להגיד עליו שהוא היה יכול להיות טוב יותר וחבל על הפוטנציאל המבוזבז. אבל הוא לא רע.
אני יודעת שגם את מאד אוהבת את הספר,
אבל אני חושבת שיש לו משמעות שונה בשבילנו. גם ככה נחמץ לי הלב מלראות את הפוסטר שלו בסינמה סיטי כאילו מדובר בעוד סרט מד"ב טיפשי כמו אבדון, אני לא חושבת שאני אשרוד את הסרט עצמו.
הפוסטר אווילי, אבל הוא נעשה ע"י מעצבים ואנשי שיווק
שהספר לא בהכרח יקר ללבם. אני חושבת שהבמאי ואנשי הצוות שעבדו על הסרט כן אהבו את הספר והייתה להם כוונה טובה וכבוד אליו.
חסרה שם למעלה התרעת "זהירות תמונות קשות!"
היילי ג'ואל אוסמנט נראה כמו גרסת המרשמלו של עצמו (הוא השתתף בחלק השני של WALL-E?);![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
טעות בקישור לתמונה של מקאולי קולקין, זו בכלל מיילי סיירוס…
אז מי לדעתכם היה צריך לביים את "אנדר", ולמה?
הרמתי פה כפפה, ואני אשמח לקבל תגובות!
רדפיש ואדווה, התכוונתי גם אליכם.
(ל"ת)
אלפונסו קוארון, Duh.
הרוח ההרפתקנית של "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן" + הדיסטופיה של "הילדים של מחר" + האפקטים והטיפול באפס כבידה של "כח משיכה" = הגירסה הקולנועית הטובה ביותר האפשרית ל"המשחק של אנדר".
אתה מעלה טיעונים חזקים, אבל אני דווקא חשבתי על ג'יימס קמרון.
יכולות צילום ואפקטים מעולים – צ'ק.
בימוי שחקנים (גם ילדים) משובח – צ'ק.
היכולת לרגש אותנו הצופים – צ'ק.
ואל תשכח הרבה מאוד וואן-שוטים מדהימים
מצד שני אני עדיין מעדיף את ספילברג, כל מה שאמרת תקף גם לגביו.
אין לי בעיה עם הבמאי הנוכחי
העיבוד המקוצרר הוא הבעיה. לו רק היו מוסיפים לסרט עוד חצי שעה בביה"ס ללחימה ולוקחים ת'זמן יותר באיזי במקום לשעוט קדימה, היו נפתרות מרבית הבעיות בסרט.
המשחק האמיתי של אנדר
אני מגיב על הפישקאס הנ"ל…
לא קראתי את הספר אבל חקרתי את הנושא דרך כמה מקורות (: רוצה לומר לכול שהסרט הזה מדהים.
אפרט..הספר נכתב ב 1985 , כלומר רוב האנשים שקראו אותו בתקופתו או אפילו עשור אחרי נתקלו ברעיון מהפכני וחדש לאותה התקופה. מאז הרבה מים עברו בנהר ( כולל השוואות מיותרות להארי פוטר וכו ) והרעיון עצמו גולגל בוורסיות שונות במדיומים משתנים. בתקופה של ימינו רבים יגידו "ראינו את זה…" ואלו שקראו את הספר לפני כמה שנים זוכרים את החדשנות והפליאה…
ועכשיו לסרט, הסרט מעולה(נקודה). הוא לרגע אינו משעמם ולא נותן תחושה של ריקנות מסויימת, השחקנים מעולים ועושים את העבודה מצורה מדוייקת ונקיה – אנחנו לא בסרט דרמה שטוף דמעות – אז המבקרת הנכבדה שיורדת ללא סוף על השחקנים יכולה לשים את עצמה על המדף…(אדוה) בשביל סרט מדע בדיוני השחקנים כולם נותנים הופעה מדהימה . יכול להיות שאפשר היה לעשות את הסרט ארוך יותר אבל זה היה מפספס את העיקר..כשאנחנו ילדים הזמן טס, אנחנו לא מתעכבים על חוויות , אנחנו מסתגלים וממשיכים הלאה , לומדים מהר..זאת הסיבה שהם בחרו ילדים למפקדים, אני חושב שזאת גם הסיבה שהסרט מאוד מהיר( אני בטוח שאפשר היה לעשות לסרט מעשה " ההוביט ") . הסרט מאד אינטלגנטי, יש בו המון מסרים חבויים והרבה פסיכולוגיה, הוא מרתק בהתפתחות שלו ומציג דילמות חשובות וטרגיות, הוא מעלה שאלות רבות על הפוליטיקה ועל המין האנושי … ויותר מהכל על יחסי אנוש. אני חושב שהנקודה החלשה של הסרט הם האפקטים.. בעוד שהעיצוב הוא נפלא ומדהים, חדר המשחקים לא נראה משכנע וה"משחק" לא בדיוק שואב אותך פנימה , לאומת זאת המשחק הפסיכולוגי שאנדר משחק על הטאבלט הוא הברקה יוצאת דופן.
אם אני משווה את הסרטים לסרטים של הקייץ (סופרמן,רידיק,תור,הפרש הבודד,אליסיום…)…אז הוא לוקח את כולם בסיבוב, אל תפספסו !
מכיוון שלא קראת את הספר
אני מרגישה בנח להגיב אפילו שלא ראיתי את הסרט.
סרטים וספרים הם מדיות כמעט הפוכות בחושים שהם מעוררים בדרך להעביר סיפור ולכן קיים איזה עיוות כשלוקחים סיפור ממדיום אחד ומעבירים למדיום השני (היו גם תקדימים ספורים של סרט שהפך לספר). בדרך כלל סיפור הוא פשוט סיפור, בספר יהיה לדוגמה דגש על תאור נופים, בסרט הדגש יהפוך לזויות צילום מרהיבות, תחושה שבספר תקבל דגש מיוחד, בסרט תלויה לחלוטין בכתיבה וכושר משחק, כי אף אחד לא רוצה לשמוע את השחקן מספר שהוא חש בחילה בגלל החדשות הנוראות שהוא הרגע קיבל או וואטאבר. ההבדלים האלו בשורה התחתונה יוצרים בחירות שהבמאי והתסריטאי צריכים לעשות, שאמורות להעלים קטעים שאי אפשר להעביר בסרט ולהוסיף במקומם את הערך המוסף של סרט. וכאן מתחילות הבעיות.
יש ספרים שלעולם לעולם אסור לעשות מהם סרטים כי זה נדון להכשל, כך אני מדחיקה את הקיום של גרסה קולנועית ל"אהבה בימי כולירה", משתדלת לשכוח שראיתי את "מלכוד 22" ומקווה שאף אחד לא ינסה להסריט כמה דברים שלא אזכיר מחמת הג'ינקס. מצד שני מעולם לא הצלחתי לקרוא את once and future king והסרט של דיסני (החרב באבן) הוא אחד המוצלחים, בדומה הפתעתי את עצמי כשאמרתי לכל מי שאני מכירה שיוותרו על הקריאה של חיי פיי ופשוט ילכו לסרט כי הוא מהמם כל כך שחבל לא לראות אותו בתלת מימד והסרט הראשון שבן אפלק ביים עם הילדה שנעלמת ממש חמוד ומבוסס על אחד הספרים הגרועים שקראתי בחיי.
אני לא מסכימה עם הגישה של רד שזה לא הוגן לשפוט סרט בהשוואה לסרט. אתה מצאת בסרט עומק, אבל ע"פ הביקורות מדובר בשאריות שלא הצליחו לרדד מהספר. לגבי המהירות, שוב מתקבל הרושם מהביקורות שמדובר באילוץ פשרה בין השארת כל העלילה מהספר להתעמקות יותר מאשר בחירה אומנותית. אני חושבת שלאור ההשוואות הרבות בין הספר לסרט קשה לתת לדברים פרשנויות אחרות. אני גם ממש מוחה על המשפט שלך "בשביל סרט מדע בדיוני השחקנים כולם נותנים הופעה מדהימה"- מד"ב לא עוסק ברובוטים חסרי רגשות, אלא בסיפור שפשוט מתקיים בסביבה טכנולוגית שלא קיימת במציאות היומיומית שלנו. סטו. שום הצדקה לטיעוני "משחק טוב יחסית למד"ב" ויש אחלה דוגמאות (גטאקה!) לסרטי מד"ב עם משחק מצויין, עלילה טובה וביצוע קולנועי מוצלח.
ועוד טיפה על הספר- הוא לא עד כדי כך חדשני ברעיונות שלו. אני חושבת שהוא כל כך פופולרי פשוט כי הוא קל לעיכול, הוא ספר נעורים וספר התבגרות סוחף בסביבה מד"בית ויחד עם כל זה הוא מאוד חכם ומעניין. קראתי אותו כמעט בטעות, לא ידעתי שיש סביבו המון באזז ונתתי לו ביקורת אישית של "ממש אחלה ספר, רעיון טוב, סיפור סוחף" אבל הוא מעולם לא נכנס לפנתיאון הספרים שאני חייבת שיהיו לי בבית- ויש הרבה כאלה. אפילו מעולם לא טרחתי לחפש אותו גם באנגלית- מה שאני עושה עם ספרים שאני מאוד אוהבת כולל ספרי ילדים.
נראה לי שה"לא" בכותרת שלך מיותר...
ובקצרה רק אציין שהפספוס בסרט הוא לא כי התפשרו, אלא כי לא היה צריך להתפשר. היו לא מעט קטעים בספר שאפשר היה להוסיף בכיף, לא היה שום אילוץ לרוץ, ובכל זאת לא עשו זאת.
בעולם שבו הארי פוטר או שר הטבעות זכים לסרטים מאתגרי שלפוחית ומדגדגי שלוש שעות, אין שום סיבה להילחץ ולדחוס הכול בפחות משעתיים. אפשר היה ליצוק כ"כ הרבה תוכן ועומק והרחבת דמויות בעוד 30–40 דקות של סרט, הוא הרי לא סרט פעולה שטחי ומטופש (אבל נהדר לסוגו) כמו ארמגדון (שארוך ממנו ב-37 דקות!). יש בספר עוד הרבה תוכן להעביר, ואפשר היה, ופשוט לא עשו זאת.
כמובן, מעבר לעומק ולאורך יש פספוסים שנאמרו בפודקאסט כמו אי ניצול תלת ממד או החמצות ויזואליות של חדר הקרבות (במילים אחרות, במקום לתת לדמויות להסביר, לנצל כהלכה את המדיום החזותי כדי להראות).
העטיפה והכרזה
חשוב לציין שמלבד שינוי בעטיפת הספר חל גם שינוי במהדורה.
" rel="nofollow">עטיפה האמריקנית, כמדומני.
העטיפה המקורית (ה"אנדרפרייז") היא בתרגום המקורי של בועז וייס, והיא הוחלפה בהמשך לפרק זמן קצר בעטיפה שהייתה דומה ל
העטיפה שעיצב רד פיש (הילד עם השחמט) היא כבר לתרגום מחודש (לא זוכרת של מי, לא קראתי).
באשר לכרזה, הייתי מנסה ססמה בסגנון "מלחמה היא לא משחק ילדים" או משהו מתחכם דומה (אבל שלא מקלקל את העלילה, כמובן).
וואו, העטיפה הזאת כל כך דוחה
שעדיפה כבר האנדרפרייז.
במציאות היא הייתה כעורה עוד יותר בשל איכות התמונה
קישרתי לסריקה ברזולוציה גבוהה, אבל בארה"ב הספר מודפס כפוקט בכריכה רכה, ובארץ הפורמט גדול יותר ואני זוכרת משהו מטושטש יותר ובאמת לא ברור. לא פלא שהיא נעלמה מהמדפים במהירות.
אגב, להבנתי התרגום הוחלף כי אופוס לא היו מרוצים מהתרגום של וייס, שמעתי שהוא לא היה נאמן מספיק לטקסט המקורי או משהו כזה (אם כי לא שמתי לב להבדלים כשקראתי את הספר באנגלית).
עלעלתי מעט בתרגום החדש כשהוא יצא, אני זוכרת שה"מוניטור" שמופיע בתרגום הישן הוחלף בתחדיש "משגוח".
האזנתי אתמול לפודקאסט בהנאה רבה
(בנגן המוזיקה שלי תוך הדחת כלים, מצחיק שציינת זאת… אני נוהגת להוריד פודקאסטים ולהאזין להם בעת ביצוע מטלות הבית [כלים, כביסה, הכנת אוכל…] הייאוש נעשה יותר נוח) ונגעתם בנקודות טובות, שגרמו לי להצטער עוד יותר על פוטנציאל מבוזבז, ובכל זאת הסרט היה נחמד בעיניי ועצם קיומו לא מצער אותי, אני לא חושבת שהוא מקלקל לספר.
הערה טכנית: איכות הסאונד השתפרה מההקלטות הקודמות, אבל חבל שאדווה הצניעה לא מעט משפטים… היא מדברת בקול חמוד ושקט ואינטימי, אבל בפודקאסט כמו ברדיו, צריך לדבר בקול ברור ויציב כדי שהמאזינים יוכלו להבין בקלות את הנאמר. היה לי קשה להבין חלק מדבריה שהגיעו כמעט לדרגת מלמול, נאלצתי להחזיר לאחור ולהגביר את הווליום.
הנקודה העיקרית שבה לא הסכמתי אתכם (או אולי בעצם כן, התקשיתי קצת להבין את הנקודה של אדווה) היא לגבי היחס לבאגים. אני מסכימה שהסרט לא עשה עבודה טובה מספיק בנושא, ובעיניי היא הייתה בעיקר לגבי המצב הנואש והחשש שבני האדם היו נתונים בו. בסרט חסרה לי תחושת האיום המרחפת תמידית, האימה של הציבור מהפלישות הקודמות, השנאה לפולש חייזרי חסר רחמים (צריך לחשוב בסגנון "היום השלישי"), תחושת ה"להיות או לחדול" שהייתה ברורה לכול, ומסבירה היטב מה גרם להורים שפויים בכל העולם להיפרד מילדיהם הצעירים ולשלוח אותם לפנימייה צבאית נוקשה (שאין בה ביקורי הורים) בטרם עת.
בהודעה הבאה, ספוילרים לסוף הסרט.
תודה על ההערה
גם כשאני האזנתי הקול שלי נשמע חלש מדי. יתוקן בעתיד :)
לגבי מה שאת כותבת על היחס לבאגים/פורמיקים – אני מסכימה לחלוטין, זה בערך מה שניסיתי להגיד מזווית קצת אחרת.
היה מאוד מעניין.
עד שהאזנתי לזה לא קלטתי שבאמת היתה בעיה בתחושת הזמן בסרט. בחיים לא הייתי מנחש שאמורות לעבור 6 שנים (לפחות לפי הספר). ההתרחשויות הרגישו ממש צמודות זו לזו. חלק מזה התבטא ב"הבשלה" של אנדר שהיתה חסרה, אבל זה היה קיים גם בתחושה הכללית בביה"ס.
לגבי שער האויב שמאלה/למטה – אני לא זוכר מספיק מהסרט, ובדיעבד אחרי הצפיה אני לא מצליח להבין איך זה תורם משהו לאנדר ולעלילה. אם שער האויב הוא למטה והאויב מגיע משם, אז כל הזמן צריך "לצלול"/"לצנוח"? לא נשמע כ"כ נוח.
בסרט אלה לא היו באמת 6 שנים, כמובן
ולו רק מסיבות טכניות של גיל השחקנים… אבל זה הוצהר והיה ידוע מראש. עדיין הבעיה שבסרט זה היה כ"כ דחוס שהתחושה היא שעוברים רק חודשים, בשעה שאפשר וצריך היה להאריך ולעבות את התהליך בביה"ס ללחימה, ואפשר היה למתוח אותו לשנתיים, נגיד, וכך הוא יהיה סביר יותר הן ביחס לעלילה והן ביחס למראה השחקנים.
לא הייתי ממליץ לך לצפות שילד בן 14 יראה בדיוק כמו שהוא היה נראה בגיל 12
(ל"ת)
מי אמר שהוא צריך להיראות *בדיוק* כמו?
בלאו הכי בד"כ מלהקים לסרטים ילדים ובני נוער מעט מבוגרים יותר מגיל הדמויות שהם מגלמים, אבל נראים צעירים יותר, אז יש מרווח מסוים למשחק (לעתים נדירות יש גם דוגמאות הפוכות, למשל ג'נה ון אוי שגילמה את סיקס ב"בלוסום" צעירה ממים ביאליק בשנתיים, וגם ג'ואי לורנס שגילם את את ג'ואי, ילד הסנדוויץ' ואחיה הגדול, למעשה צעיר ממנה בשנה… ).
אסא באטרפילד כיום כבר בן 16 וחצי, אז אני מעריכה שהוא הצטלם לסרט כשהיה בן 15 פחות או יותר, ועובדה שהוא נראה פחות. יש לו בייבי פייס, הייתי יכולה להאמין שהוא בן 12–13 ולא דווקא בן 14. יצא לי לפגוש בני 14 שנראים בני 16 ועוד שנייה צריכים להתגלח ומנגד כאלה שנראים כאילו עוד לא חגגו להם בר מצווה. זו בדיוק תקופת הגיל החמקמקה שבה חלק מהבנים כבר מתבגרים וחלק עוד לא ממש. הוא לא צריך להיראות בדיוק אותו הדבר; בשביל זה המציאו מחלקות איפור, תלבושות ואפקטים ש"מחליקות" מה שצריך ומשנות מעט (בגיל הזה אי אפשר הרבה בכל מקרה) כדי להעביר את האשליה הנחוצה.
טריוויה: ב"צלילי המוזיקה" הילדים גבהו תוך כדי צילומי הסרט ולא רואים זאת כי הכינו להם נעליים מיוחדות עם הגבהות למי שצריך, כדי לשמור על הגבהים שלהם באותו דירוג לכל אורכו (וזה היה כבר לפני 50 שנה, היכולות הקולנועיות לא קפאו על שמריהן).
רק שם את זה פה.
זה אסא באטרפילד לפני שנתיים, בגיל 14:
זה אסא באטרפילד לפני 4 שנים, בגיל 12:
אה, אבל זה אתה יודע אחרי שהשווית!
הנה אליסון האניגן בגיל 16, מתוך פרק של "רוזאן":
והנה אליסון האניגן בגיל 22 משחקת נערה בת 16, בפרק הראשון של "באפי":
היא נראית אותו הדבר? לא. זה משנה משהו? גם לא.
אמנות הקולנוע והטלוויזיה היא אמנות האשליה, לא פפרצי או בדיקת תעודות זהות. המומחיות כאן היא לא לבדוק איך שחקן נראה בגיל כזה או אחר אלא לגרום לך להאמין שהדמות שלו היא בגיל שהיא מתיימרת להיות, וכל עוד מסוגלים לעשות בצורה סבירה שתשדר אמינות מספקת, זה בסדר.
זה ממש לא משנה איך אסא ספציפית נראה בגיל 12, שהרי גם בגיל 15 הוא נראה צעיר לגילו, אז מה זה באמת משנה? בפרט, אין טעם להשוות תמונה שלו מתוך סרט לתמונה שלו מתוך פרמיירה כשהוא לבוש בחליפה ועניבה. ביגוד, איפור, צילום, תאורה, הקשר, מסגרת, התנהגות הדמות, היחס של הדמויות האחרות אליה ועוד משפיעים על הגיל שהדמות מקרינה.
בבקשה הסבר לגבי שער האויב נמצא למטה
היי
מקריאת התגובות וגם מההאזנה לא הצלחתי להבין מה היה הקטע שהתפספס עם שער האויב למטה? זו סיסמא של צבא דרקון? זה משהו שקשור לכוח כבידה? תודה!!!!
תשובה בלי ספויילרים
במצב של חוסר כבידה אין כיוון מועדף, כמו שיש על כדור הארץ. מכיון שכל האינסטקטים שלנו דורשים שיהיה כיוון מועדף, או "רצפה" שנעמוד עליה אי-אפשר להתמיד במצב שבו אין כיוון כזה. אם המח שלך גמיש מספיק אתה יכול לקבוע באופן שרירותי איזה כיוון יהיה למטה. ואם אתה מאד גמיש שכלית אתה יכול לשנות את הכיוון המועדף. אנדר הוא לא הראשון שמבין את זה (סצנת המעבורת),
התגלית של אנדר נובעת מחוקי המשחק (כלומר לא חוקי טבע) שיוצרים מצב שכדאי לקבוע באופן שרירותי שהרצפה שלך/ הכיוון המועדף יהיה שער האויב.
בספר התגלית מעניקה לאנדר יתרון טקטי במשחק החל מההתחלה, ומשמשת מנוע עלילה חשוב. (ראה תגובה עם ספויילרים למעלה).
בסרט אין הרבה התייחסות לנושא ומה שיש הוא שטחי למדי. מה שנשאר הוא יותר בגדר ססמא.
זה לא בדיחה?
"שער האויב נמצא למטה" זה לא היה בדיחה שאין ללמלע ולמטה משמעות בחלל?!