נזמר נא את שיר פרדיננדו,
ונשירה כולנו בקול:
כאשר רק היה עגל קט הוא
כבר היה אז ביש גדא גדול
אם נוגחים לו ישר בקרקפת
הוא מריח פרחים ומחייך
במקום כמו כל שור עם קצת אומץ
לנגוח בלי לשאול מה ואיך.
וכך חולפים הימים על פרדיננד העגל, החי לו ב'קאסה דל טורו', חווה שנועדה להכשיר שוורים למלחמות שוורים בזירה הספרדית. אבל פרדיננד, כאמור, הוא בן דמותו השורי של 'אליפלט' של אלתרמן: שלומיאל בלתי מזיק ושוחר שלום שאיש (או שור) לא מצפה ממנו להרבה. אך בלילה אחד פרדיננד מוצא את עצמו מחוץ לחווה, ואחרי בריחה מבולבלת הוא נופל לידיה של ילדה שמתגוררת עם אביה בחווה שונה: חוות גידול פרחים, או במילים אחרות – גן עדן לפרדיננד, השור הבהחלט-לא-לוחמני. וביום אחד, אחרי שפרדיננד כבר גדל להיות פר מאיים במשקל טון וחצי או משהו שרק רוצה להריח פרחים, הוא זורע בטעות הרס ביריד הפרחים המקומי, נתפס בידי המשטרה – ומוצא את עצמו אחר כבוד שוב ב'קאסה דל טורו', בדרך הבטוחה אל זירת לחימת השוורים או המשחטה.
האם יצליח לברוח משם? האם הילדה תישאר שבורת לב? האם כל עמיתיו העגלים, שגדלו להיות שוורים אך נותרו אהבלים כמו בילדותם, יכירו בטעות? האם פרדיננד ימצא את עצמו נלחם לחיים ולמוות מול סניור למיאכפתאיכקוראימלוס, גדול לוחמי השוורים בספרד? האם אולפני "בלו סקיי" יצליחו לעשות עוד "עידן הקרח"?
לא מיותר להזכיר את הסרט הנ"ל דווקא בביקורת על "פרדיננד". אם בלוגו של פיקסאר נמצאת המנורה המהוללת – מסר של "תראו מה אנחנו יכולים לעשות עם אנימציה" (מודל 1990 ומשהו), אז בלוגו של "בלו סקיי" מופיע הסנאי הקדמון סקראט, כדי שכולנו לא נשכח ש"בלו סקיי' יודעים לעשות דמויות קומיות שגונבות את ההצגה, גם אם בתחום פיתוח העלילה חסר להם קצת.
ואכן, "פרדיננד" הוא יישום נוסף של הנוסחה הקלאסית. הסיפור המקורי הוא פשוט. הספר שעליו מבוסס הסרט היה במקור משל קצרצר על פציפיזם, ואם מתאמצים אפשר למצוא את הרעיון הזה גם בסרט. (פחות צריך להתאמץ כדי למצוא בו מסר נגד אכילת בשר, אבל גם זה משמש כשיטה להוספת עוד כמה בדיחות, ולא כמניפסט טבעוני), את כל הסיפור הצליחו כבר דיסני לסכם בשמונה דקות, ועוד להוסיף בדיחות, בגירסה הקצרה שלהם ל"פרדיננד" מ-1938. אז מה עושים כדי למלא עם הסיפור הזה סרט שלם? מוסיפים קטעי ביניים לא קשורים, ודמויות משנה קומיות. אז הסרט מוסיף לפרדיננד חמישה-שישה שוורים אחרים, שלושה סוסים גרמניים, משפחה של קיפודים גנבים, עז נודניקית, כלב, ועוד כהנה וכהנה דמויות שהן לא סקראט.
כל זה היה יכול היה לעבוד אם באמת דמויות המשנה היו מוצלחות מאוד, אבל הן לא. יש הברקות (שלושת הסוסים הגרמניים, שהם בבירור תוצר של נישואי קרובים; הם אמנם לא משנים כלום לעלילה, אבל הם מצחיקים מאוד), אבל רוב הזמן הסרט פשוט זורק עלינו עוד פאנץ' ועוד פאנץ', עוד דמות ועוד אחת, בתקווה שמשהו יידבק. העלילה היא הקו המקשר בין הסצנות, והיא קו מטושטש מאוד; ופרדיננד עצמו לא עובר בדיוק תהליך התפתחות, אלא משנה את התנהגותו בהתאם לצרכי הסצנה, משלומיאל ועד קרוב משפחתו השוורי של מק'גייבר.
כאן הבן שואל, "אבל זה סרט לילדים, מה רלוונטיים הקיטורים שלך? מה חושבים הילדים"? ובכן – הילדים כנראה חושבים (לפחות אלה הפרטיות שלי מגיל 10 ועד 5, ומי שראיתי מסביבן) שהסרט מצחיק רוב הזמן, אבל יש בו כמה סצנות מפחידות הרבה יותר מדי בשבילן. הן נהנו מהקטעים המצחיקים אם כי לא יצאו מגדרן מהבדיחות, ולפחות סצנה אחת הילכה עליהן אימים עד לרמת הסיוט.
ככה שבסיכומו של דבר "פרדיננד" הוא עוד מוצר שלא מצליח להפתיע לטובה. בתור סרט מסע הוא לא מתבלט; בתור סרט ילדים הוא מצחיק אבל לא מאוד, ומפחיד יותר מדי; והוא פשוט לא מספיק כיפי. אם חסר לכם סרט ילדים ויש לכם ילדים קשוחים למדי, הוא כנראה יעשה את העבודה. אבל אין מספיק מה שיעודד את הצופה להגיע מתחילת הסיפור על פרדיננדו אל הסיום הצפוי שבו,
חי הוא חיים בלי שום פחד,
פרנדיננדו, בלי פחד וחיל
ולכולם יש ממנו גם נחת
אף שאין לו אופי במיל.
פה אני צריך להזכיר את העובדה שכולכם חייבים לי תודה גדולה,
על כך שלא כתבתי את הביקורת הזו ב-2017. כי כפי שהקרקר הכפול העיר לי, לא רק שיש לי אחוזים גבוהים במיוחד בכתיבת ביקורות על סרטים שנבחרו ל'סרטי השנה', אלא שב-2017 כתבתי שתי ביקורות בלבד – ואחת מהן הייתה על הסרט שזכה בסרט השנה. המשמעות היא שאם הייתי כותב על 'פרדיננד' הוא עלול היה לזכות בתואר או חלילה באוסקר.
אתה מודע לכך ש2018 היא גם כן שנה.
האם יש כאן תחזית קודרת לגבי הסיכויים של העולם להגיע ל2019?
כיוון שהסרט יצא ב-2017, עבר זמנו לפרסים.
(ל"ת)
מוות של הורה... בשואה!
(ל"ת)
במבי שפירא?
(ל"ת)
סרט כל כך מרגש וחשוב מאוד לצפייה לילדים!!!
אף פר לא רוצה את זוועת המטדורים וההתעללות הכרוכה בכך, ואף בעל חיים לא רוצה לחיות בתעשיות הזוועה והגיהנום שהאדם יצר עבורו, כשהוא נאבק על חייו העלובים עד השנייה האחרונה בבתי המטבחייים ובתא העקידה. שאנשים לא יסתירו את האמת מהילדים שלהם ומעצמם ויגלו חמלה כלפי כל בעלי החיים !!!
כשיצאתי מהאולם היו שתי ילדים קטנים עם אבא, והם צעקו: "אבא אני לא רוצה לאכול יותר פרות". לא היה מאושר ממני לשמוע זאת. מקווה שמשם הם יתקדמו לטבעונות.
אל דאגה,
כשאני יצאתי מ'סופרמן' בגיל 10 רציתי לקפוץ מהחלון ולעוף עם גלימה. עבר לי.
אבל כן, קורידה היא אכן התעללות איומה ובזויה בבעלי חיים. וגם פחדנית, זה אפילו לא אחד על אחד כדי לתת לשור סיכוי סביר.
לעומת זאת, ילדים של משפחה שאני מכיר יצאו מהאולם, היו מרוצים שפרדיננד ניצל,
והלכו להזמין המבורגר.
ואלה אפילו לא ילדים שהמצאתי לצורך הטיעון.
לא בטוח שזה המקום לדיון כזה
אבל אם כבר נפתח… אין ספק שיש דברים שנופלים בתחום האפור של מוסר בחברה המודרנית (חלק יטענו שאכילת בשר היא כזו), ויש כאלו שנמצאים הרחק מחוצה לו, באזור השחור ממש, ברמה של באטמן (מקווה שלא ספויילר).
הריגת גורי כלבים או שוורים מסוממים ופצועים למען בידור עתיק ולא רלוונטי היא בהחלט אחד מהם, וכן אפשר בהחלט להעביר את זה לילדים בצורה עדינה.
במידה וזה קורה ישנו סיכוי שילד, שכידוע הוא אדם קטן, ישתמש באינטיליגנציה בה ניחן ע"י הטבע ויסיק את הלקח גם לגבי דברים עמומים יותר, כמו צלחתו שלו.
יש לציין במאמר מוסגר כי הכותב טבעוני.
טבעוני או לא, אני מקווה שמי שמגדל ילדים מלמד אותם על חשיבה ביקורתית
כשצפיתי במדגסקר עוד הייתי צמחונית, הסרט הדהים אותי במסרים הצמחוניים שלו, עד שהסתיים בתובנה שטורפים יכולים לאכול דגים ואז כולם יהיו סבבה.
ואם אני מרחיבה את הספקטרום אפילו יותר, ברוב הסרטים שמגיעים לקולנוע עוברים מסרים שעשויים להיות מאוד בעייתיים (לפחות אם אתה אני): מסרים אמוניים, מסרים קפיטליסטיים, מסרים אלימים, מסרים מיזוגניים…
לכן לא הייתי ממהרת לשמוח כאשר ילד עושה קישור פשוט בין מסר של סרט להחלטות אידאולוגיות. כן הייתי מעודדת ילדים לחשוב על מסרים שעוברים אליהם בתרבות, לנתח אותם, להשתמש בהם כדי לחקור ולשאול שאלות.
לא חושבת שיש משהו טוב באדם שלומד לגבש החלטה ספונטנית על סמך האינפורמציה הראשונה שהוא מקבל.
בתנאים מסויימים סרטים יכולים גם ללמד
כמובן שצריך כן להיות ביקורתי ולוודא הייטב מה הילד לוקח איתו מהסרט, באלו ערכים מדובר וכמה הם מסתדרים עם מה שקורה מחוץ לאולם.
עם זאת, ישנם סרטים מצויירים שמעבירים יפה מאוד מסרים מורכבים לילדים, היצירות של פיקסאר בראשם.
לגבי מדגסקר עצמה, זאת דוגמא טובה לסרט שממש לא עושה את זה. לדעתי אם היה מגיע מקוריאה או אינדונזיה היו מסווגים אותו כאן כג'נקומציה.
לא הבנת אותי
אני לא חושבת שצריך "להיות ביקורתי ולוודא הייטב מה הילד לוקח איתו" אלא שצריך ללמד את הילדים להיות ביקורתיים, לחשוב מה המסר שהסרט העביר להם ומה דעתם על המסר הזה, וגם איך נכון לגבש דעה (לבדוק לפני שמאמינים למסר הראשון שזורקים עליך).
איך תרגיש אם הילד שלך יצפה בהתפשטות וכתוצאה מכך יודיע לך שהוא מבין למה חשוב לעשות ניסויים בקופים? (בהתחשב בעובדה שהסרט מאוד נאמן לאופן שבו דברים קורים במציאות, הטיעון שלו לגבי קופים די משכנע)
התכוונת "הם שמחו בשמחת פרדיננד שניצל, והלכו לאכול המבורגר"
(ל"ת)
Been there done that!
יש סרט עם (כביכול? לא ראיתי את פרדיננד) מסרים דומים על אי הריגת שוורים. חיפשתי ולא הצלחתי למצוא את השם שלו. על ילד שאמור לגדול להיות מטאדור אבל לא רוצה להרוג שוורים. נראה לי שיש לו ביקורת בעין הדג.
אולי ספר החיים?
זה לא מרכז העלילה שם אבל יש שם מטאדור בעל כורחו.
הסוסים באמת גרמנים?
חשבתי כך בהתחלה אבל אחר כך תהיתי שמא הם סקנדינבים. בדיחת ההאגן דאז (החמודה!) הכריעה לטובת הכיוון הנורדי. אז טעיתי?