באוסטין שבטקסס נמצא האלאמו דראפטהאוס, שמדורג באופן קבוע כאחד מבתי הקולנוע המגניבים ביותר שקיימים בעולם. ובאלאמו נערך מדי שנה "פנטסטיק פסט", שנחשב לאחד הפסטיבלים המגניבים בעולם לסרטי אימה, פנטזיה, מתח, ביזאריות – בקיצור, החלק המגניב של הקולנוע. או עוד יותר בקיצור, זה מקום שאני ממש רוצה להיות בו. אבל אני לא.
הפסטיבל השנתי ננעל ב-25 בספטבר, והיה מאוד יוצא דופן בגלל דבר אחד: הנוכחות הישראלית. בתור מדינה שעד ממש לא מזמן פשוט לא נעשו בה סרטי ז'אנר, זה די מדהים ששלושה סרטים ישראליים שונים הגיעו לפסטיבל, ולא סתם – אלא יצאו ממנו עם פרסים, כיבודים וכמה יצירות מוזרות.
"כנס העתידנים" הוקרן במסגרת "Fantastic Features" שמכסה את כל מה שלא מסווג כ"אימה", וקיבל שלושה פרסים – הסרט הטוב ביותר, התסריט הטוב ביותר ופרס השחקנית לרובין רייט. "מי מפחד מהזאב הרע", קוטל פסטיבלים סדרתי, אמנם לא קיבל פרסים הפעם, אבל צבר עוד כמה ביקורות נלהבות בבלוגים בינלאומיים. לי, למשל, ממש כיף לפתוח כרגיל את הבלוג המשובח Badass Digest ולהיתקל שם בפרצוף של דובל'ה גליקמן עם המבער. אחת הביקורות הנלהבות היתה של נבות פפושדו. מתברר שלמגה-בלוג Twitch ולפנטסטיק פסט יש מין מסורת, לבחור את אחד מבמאי הסרטים בפסטיבל, להשקות אותו בחמישה שוטים של ג'יימסון ואז לתת לו לבקר את הסרט של עצמו. העובדה שפפושדו עשה את זה בעברית, והטקסט תורגם אחר כך לאנגלית דרך גוגל, הפכה את הביקורת האובייקטיבית והשיכורה לעוד יותר, אה, ייחודית. ובכל זאת, יותר קוהרנטית מ"כנס העתידנים".
אבל פולמן, קשלס ופפושדו כבר רגילים לפרסים בינלאומיים. אולי האירוע הכי משמח בפסטיבל, מבחינתנו הפרובינציאלית, היה שייך ל"גולדברג ואייזנברג", הסרט הראשון של אורן כרמי. הסרט הזה לא הופץ בארץ עדיין רשמית (אם כי הוא הוקרן בפסטיבל אוטופיה) ויחסי הציבור שלו עדיין די בשושו, אבל דעו מראש: מדובר בסרט מגניב מאוד. על הפוסטרים שלו אפשר יהיה לכתוב "אם אהבתם את 'מי מפחד מהזאב הרע', תמותו על זה", וזה יהיה די נכון. הסרט השתתף בפסטיבל במסגרת "Next Wave", המיועדת לבמאים חדשים ועולים, וזיכה את כרמי בפרס הבמאי הטוב ביותר (רשימה מלאה של כל פרסי הפסטיבל, כאן).
בנוסף, כרמי גויס במהלך הפסטיבל לפרויקט סרט-בהמשכים. כמו המשחק הזה, שכותבים סיפור, מסתירים את כולו חוץ מהשורה האחרונה, ומעבירים הלאה למישהו שימשיך אותו. חמישה במאים עשו כל אחד (בתוך כמה שעות) דקה ומשהו של סרט, כשכל אחד מהם יכול לראות רק את עשר השניות האחרונות שביים זה שלפניו לפני שהוא מביים את ההמשך על פי ראות עיניו. כרמי ביים את החלק הראשון של הסרט (עד שניה 1:48). התוצאה, כצפוי, היא מאוד משעשעת אבל לא מצטיינת בקוהרנטיות. אם כי יש לציין שגם זה עדיין קוהרנטי יותר מ"כנס העתידנים".
נשמע חבל על הזמן הפסטיבל הזה!
הייתי ממש שמח לקרוא את הביקורת העצמית השיכורה של פפושדו אבל זה פשוט בלתי אפשרי…
בנאדם שיכור וgoogle translate, לא עובד!
אם אתה מרחיף את הסמן שלך על הטקסט אתה יכול לראות את הטקסט המקורי. וחלק מהדברים הבלתי ניתנים להבנה הם קצת גם באשמתו :P
ל"מי מפחד" יש פוסטרים אדירים
גם זה שבעמוד הביקורת של פפושדו, וגם
" rel="nofollow">זה
הסרט הקצר היה נהדר.
הביקורת הייתה נשמעת, גם מעבר לגוגל טרנסלייט לקצת מתלהבת מעצמה יותר מדי.
התייאשתי מהתרגום של הביקורת של נבות,
זה נוראי!
חבל, ממש בא לי לקרוא את הטקסט המקורי.
למען האמת, אם תמקם את הסמן מעל חלקים שונים בטקסט, יופיע הטקסט המקורי בעברית. לפחות ככה זה אצלי.
אוקיי, אני רואה את הטקסט העברי.
לצערי, זה עדיין כמעט בלתי אפשרי לקרוא…
עוד זוכה ישראלי בפסטיבל...
הבמאי הטוב ביותר לסרט דוקו: שאול שוורץ לסרט 'Narco Cultura'.
ראיתי את גולדברג ואייזנברג - שווה
מותחן אפל בסקלה של "רציחות פשוטות" של האחים כהן. לא פחות.