לא יהיה נכון לומר שב"לצוד פילים" אין שום דבר טוב. יש שלושה דברים מצוינים בסרט: מוני מושונוב, ששון גבאי, פטריק סטיוארט. שלושתם שחקנים מצוינים, שנחמד לראות, ועוד יותר נחמד לציין את שמותיהם בקבוצה אחת, כאילו אחד מהשלושה לא יוצא דופן. וזה בכלל לא מעט. שלושה שחקנים משובחים, שמגלמים דמויות חביבות (גם אם לא מקוריות או עמוקות במיוחד), ונהנים ממה שהם עושים, זה הרבה. כמעט כל רגע שבו מושונוב, גבאי וסטיוארט נמצאים על המסך ב"לצוד פילים" הוא רגע טוב, ויש רבים מאוד כאלה. הם מגלמים זקנים מהסוג הקולנועי המשעשע – זקנים חרמנים, זקנים שלא יודעים להיות פוליטיקלי קורקט, זקנים שעושים דברים שזקנים בדרך כלל לא עושים, כמו לשדוד בנק. הם יודעים את העבודה. גם המהום בלתי מתחייב מצד אחד מהם יכול להיות מצחיק, בהקשר הנכון. מושונוב, גבאי וסטיוארט הם יופי של דבר.
מלבד שלושת אלה, כמעט שום דבר אחר לא עובד בסרט. אלמלא היו בו מושונוב, גבאי וסטיוארט, זה היה אסון מוחלט: בליל קלישאתי, מופרך, מחושב, כתוב באופן עצלני ולא תפור. אבל הם כן שם. וזה מספיק כדי שהרבה אנשים יצפו בסרט, יצחקו ויהנו, והכל סבבה.
כמו שבוודאי שמעתם, הסרט עוסק בשלושה זקנים ששודדים בנק. כמו שאולי לא שמעתם, הסרט בעצם עוסק בילד אחד, שאביו המאבטח מת לנגד עיניו, ומחוסר ברירה אמא שלו שולחת אותו לשהות עם סבא בבית האבות, בעוד היא משתובבת עם מנהל הבנק. הוא פוגש שם סבא שהוא לא מכיר, חבר מתקופת המחתרות, ושחקן בריטי שחי בהצגה. ויחד הם יוצאים לשדוד בנק ירושלמי. נשמע כמו סרט שיש בו הכל – צחוק, דמע, מתח, הומור וירושלים. וזאת בדיוק נמרץ היתה הכוונה. כמו "איים אבודים", סרטו הקודם של רשף לוי, גם "לצוד פילים" מנסה באופן מאוד מודע וציני להיות "סרט שיש בו הכל". הוא מנסה לפנות לכולם ולא מוותר על כלום. זקנים הם הקהל הקולנועי החזק ביותר בארץ כיום, לכן זה סרט על זקנים חסרי מנוח. אבל צריך לפנות גם לנוער, אז יש בו גם ילד. שחקנים ישראלים ותיקים שכולם אוהבים, ושחקן בריטי מכובד אחד בשביל הפרסטיז'. כמה בדיחות גיקים בשביל המבקרים החננות ובדיחות בורקס בשביל כל השאר. ונאמבר מוזיקלי.
השילוב בין כל מה שהסרט מנסה להיות נעשה בשיטת זיג-זג: סצינה אחת מרגשת, אחת מצחיקה, אחת מותחת, אחת מוקומנטרית, ושוב. הסצינות המוקומונטריות הן הדבר המוזר ביותר בסלט הזה: פעם בעשר דקות בערך הסרט מחליט ללא כל סימוכין שהוא בעצם תיעודי, ומציג "ראיון" עם אחת מהדמויות על ההתרחשות בסרט. שום חלק אחר בסרט לא מצולם באופן שמנסה להזכיר סרט תיעודי; הסצינות האלה לא מוסיפות לסרט שום מידע חדש; הן לא מוסיפות מימד לדמויות; הן לא נסגרות בסיום, כך שאפילו "סיפור מסגרת" אי אפשר לקרוא להן. הסיבה האחת והיחידה שהצלחתי למצוא לקיומן של הסצינות האלה היא "אבל ב'המשרד' עשו את זה גם".
חלקי הסרט שמנסים להיות דרמטיים עשויים באופן די דומה – חיקוי לא מנומק ולא מחובר של דברים שעבדו במקומות אחרים. חלק סתם לא עובד, חלק – מביך ממש. הפיסות הדרמטיות של הסרט הן גם אלה שנשענות במידה הרבה ביותר על השחקן הראשי. מושונוב, גבאי וסטיוארט, אחרי הכל, הם בסך הכל דמויות משנה. הדמות הראשית ב"לצוד פילים" היא הילד המחונן, המגמגם והבודד יונתן, בגילומו של גיל בלנק. לבקר בחריפות ילדים ישראליים זה לא לעניין, כי קיים סיכוי ממשי שאותו ילד יקרא את הדברים האלה ויפגע מהם. לכן, באופן חריג, אני גוזר על עצמי שתיקה בנוגע לגיל בלנק. אני לא עומד להביע כאן בשום רמה שהיא את מידת הערכתי ליכולת המשחק שלו, אפילו ברמז. מילה אחת עליו לא תשמעו ממני. אפילו את הבדיחה המתבקשת על השם שלו אני לא אכתוב. אבל על מבוגרים מותר לכתוב מה שרוצים, אז אני רק אכתוב שמי שליהק אותו טמבל.
בעניין עלילת השוד, ה"אקשן" של הסרט: שלבי תכנון השוד חביבים, אבל סרט מתח צריך להביא גם כמה הפתעות. ואכן, הדקות האחרונות של הסרט מעלות כמה שאלות: איך בעצם הם הצליחו – למה – מה בעצם היה – רגע, אבל זה לא יכול להיות – מה?! שאלה טובה, אומר הסרט, והתשובה היא אופס, מצטער, זמננו תם טוב ביי.
בסך הכל, בתור "סרט שיש בו הכל", ב"לצוד פילים" אין הרבה. הוא לא עובד בתור סרט מתח, הוא מביך כדרמה מרגשת, אני אפילו לא מבין מה הוא אמור להיות בתור מוקומנטרי. נשארה הקומדיה. והקומדיה, כאמור, לא רעה. חלק מהבדיחות עובדות, חלק לא כל כך, אבל במקרה הכי גרוע לא תצחקו. בזכות הביצוע של שלישית הזקנים, יש מספיק בסרט כדי להשתעשע. זה לא הופך את "לצוד פילים" לסרט טוב. זה הופך אותו לסרט גרוע עם שלושה שחקנים מצוינים.
באמת יש נאמבר מוזיקלי?
(ל"ת)
כן.
(ל"ת)
פטריק סטיוארט
מרים הופעה בבית אבות ומבצע את ״סבא פיקולינו״ ואת ״Funiculi funicula״
(זה לא ספוילר)
זה אולי לא ספוילר לעלילה,
אבל זה ספוילר לאחד הקטעים הכי טובים בסרט. חבל.
לוי מספר קצת על סטיוארט בסצינה הזו.
פה. עדיף לצפות בוידאו ולא להסתפק במלל שבכתבה.
ספוילר לסצינה הנ"ל כמובן.
הזכרת לי שני דברים שבאמת לא הבנתי למה היו שם
1. הקטעים המוקומנטריים
2. הגמגום של הילד.
על שניהם – בין שאר דברים – חשבתי כשיצאתי מהסרט כ"רגע, למה בכלל היה צריך את זה?" התשובה – אם קיימת – טרם נמצאה.
ממש ככה
אני דווקא ממש נהנתי מהסרט, רק שני הדברים האלו מאד הפריעו לי, כי באמת לא מצאתי להם שום צידוק עלילתי
זה לא מפתיע
לפני כמה שבועות ראיתי הצגה שכתב רשף לוי "החולה ההודי". הצגה שהיו לה שחקנים ממש טובים, תפאורה נחמדה, מוזיקה נחמדה, אבל הטקסט היה כתוב איום. הסיבה היחידה לכך שיצאתי מההצגה מבלי שפסלתי אותה לחלוטין היא כנראה בזכות הבימוי, שאיני זוכר של מי אך לפחות לא של רשף לוי…
האמת שיש לי מנהג מגונה, להתבלבל בין רשף לוי לרפי רשף. אולי זה היה לטובת לוי אם זה היה נכון…
יש הרבה אמת בביקורת.
הסרט באמת מאוד מפוזר וסוריאליסטי, אפילו יומרני.
נוגע בנקודת תורפה מאוד מרכזית של החברה הישראלית(היחס לקשישים) ומציג יפה את הבעיה.
בסה"כ נחמד ולא יותר מזה.
גיל בלנק
כמה הערות.
לפעמים השנינות שלך גאונית, לפעמים השנינות שלך לא מובנת ואפילו חורה לי.
אי אפשר להגיד דברים כאלה, ובמיוחד על ילד, בלי לנמק אותם. גם אם המשחק שלו היה זוועה שאתה לא יכול לתאר במילים, אתה צריך לכבד את המבוקר שלך לעניות דעתי.
הפגם בדמות שלו מתחיל בחוסר הבשר שנתן לו לוי, ברגע מאוד מוקדם בסרט הדמות הזו איבדה חשיבות והפכה חלק מחבורת הקשישים והרפתקאותיהם, העלילה שלו נדחקה לצד, ונדמה כאילו לא הזיז לו שאמו הולכת עם גבר אחר.
אני גם לא מבין את תיאור התמהיל שלך במילים "סרט שיש בו הכל". אני מסכים איתך שזה סרט שיש בו הכל מהכל, אבל לתאר את השילוב של זקנים ונוער כמשהו מיוחד כל כך??
"שחקנים ישראלים ותיקים שכולם אוהבים" – שושיק שני, צבי שיסל וכו' (אמנם בתפקידונים) הם הרבה יותר מזה, וראוי מאוד לציינם.
אי אפשר להגיד דברים כאלה על ילד
וזאת בדיוק הסיבה שלא אמרתי עליו כלום. ומצטער, אני מסרב לנמק את מה שלא אמרתי.
אבל כן אמרת.
מרוב שלא אמרת, אמרת כ"כ הרבה שזה יצא הרבה יותר חד. וחבל.
לדעתי.
אבל איזו ברירה יש לי?
בניגוד מוחלט לשיקול דעתי בכל מקרה אחר, נמנעתי בכוונה מלומר שום דבר מפורש בנושא הזה, על פי הכלל הידוע לפיו אם אין לך שום דבר טוב לומר, עדיף לא להגיד כלום. שתיקה היא האופן הכי חיובי שבו אני יכול להגיב על הופעתו של השחקן הזה (אגב, ההופעה ולאו דווקא השחקן). אם לומר דברים לא טובים – אסור, ולשתוק – גם אסור, מה נשאר לי לעשות, לשקר בשם הנימוס? מצטער, לא.
אני חייב לציין שזו הייתה שיחה נפלאה על הרצון לא לשוחח
(ל"ת)
בחייאת, אתה לא מאמין בזה.
כתבת עליו חצי פסקה. שתיקה? לא ממש.
לא צריך לשקר, אבל יכולת לכתוב אלף דברים אחרים שלא היו חריפים כמו מה שבחרת בסוף. החל ממשהו בסגנון של "שאר השחקנים לא היו משהו" ועד "גיל בלנק בהופעה לא טובה" ולגמור עם זה. כל שורה שהוספת על כמה שאתה מעדיף להימנע מלדבר על גיל בלנק רק המחישה את דעתך האמיתית.
וכאילו, מותר לך והכל. אבל נראה לי שאתה קצת מיתמם כשאתה מתיימר לחוס על הילד.
חוץ מזה אחלה ביקורת והשורה על "זקנים הם הקהל הקולנועי החזק ביותר בארץ כיום" דורשת כתבת המשך P=
אבל הדעה שלי בנושא הזה כן חריפה.
להביע דעה מרוככת משמעו לשקר.
וכן, אני מודע לזה שהפיסקה שלא-עוסקת בו היא מיתממת – That's the joke – אבל שוב, איזו ברירה יש לי? בשיא הרצינות, תאמין לי שכל מילה נוספת שלי בנושא לא היתה משפרת את המצב.
אבל הברירה היתה די פשוטה.
לא מדובר על "מילה נוספת בנושא", אלא להיפך. יכולת להסתפק במשפט הראשון, "לכן, באופן חריג, אני גוזר על עצמי שתיקה בנוגע לגיל בלנק", להשמע לו ולעצור.
וזהו.
זה היה מעביר את המסר שאתה מתכוון אליו. או כמו שכתבת קודם, "עדיף לא להגיד כלום. שתיקה". אבל אחרי המשפט הנ"ל זה המשכת עם שלושה משפטים, אחד מהם הוא בדיחה מחוכמת שנמנעת מעצמה אבל בעצם מהווה בדיחה בפני עצמה ומעבירה את המסר, ועוד מילה "חמה" על המלהקים.
ככה שברירה היתה, מן הסתם.
מה שכתבת זה אולי לא נעים אבל זה לגיטימי כביקורת, וזה עוד יותר לגיטימי כבדיחה. סבבה. רק שאי אפשר לירות ולהשבע בו זמנית שאתה לא יורה כי באמת-באמת-באמת שאתה בכלל לא רוצה לירות.
דורון,
קראתי את הביקורת שלך והחלטתי לכתוב ביקורת על הביקורת שלך.
לצערי, איני מוכשר כמוך או כשאר מבקרי הקולנוע, לכן הרשתי לעצמי לקחת להעתיק חלק מהביקורת שלך ולהתאימה.
וכמאמרך, הרי לבקר בחריפות "מבקרי קולנוע" זה לא לעניין, כי קיים סיכוי ממשי שאותו "מבקר קולנוע" יקרא את הדברים האלה ויפגע מהם. לכן, באופן חריג, אני גוזר על עצמי שתיקה בנוגע לדורון פישלר. אני לא עומד להביע כאן בשום רמה שהיא את מידת הערכתי ליכולת הביקורת שלו, אפילו ברמז. מילה אחת עליו לא תשמעו ממני. אפילו את הבדיחה המתבקשת על השם שלו אני לא אכתוב. אבל על מבוגרים מותר לכתוב מה שרוצים, אז אני רק אכתוב שמי שממשיך לקרוא אותו טמבל.
בברכה,
איל
"הכל חוזר עליך וקקה בידיך"- מקסים.
(ל"ת)
ממש לא!
אני עוקב בהדיקות אחר הביקורת המושחזות של דורון, לדעתי הפעם הוא הגזים בצורה שבה הוא בחר להתנסח.
אין דרך מצויינת להראות זאת, זולת העמדת מראה מולו.
הוא לא צריך להתנצל (וכפי שכולנו יודעים, הוא לא יעשה כן) אבל לפעמים צריך לקרוא משהו בקול לפני "שמפריצים" אותו דרך המקלדת.
מצד אחד הוא אומר שהוא לא מעוניין לפגוע בילד, ומצד שני מוציא תחת מקלדתו את אחת הביקורת הארסניות שנתקלתי בהם מעולם.
לפעמים צריך גם לדעת ולהכיר בטעויות, או אולי זו לא היתה בכלל טעות.
איל
ארסניות זה שיבוש של ארסיות או של הרסניות?
(ל"ת)
ארסניות מארסן, שמזכיר את הריח הרע שעולה מהתגובה שלך!
You know, some guys just can't hold their arsenic
(ל"ת)
חשבתי שזה היה משעשע ביותר.
טוב נו, אז נעבור לתגובה הרצינית (אתה ביקשת).
בתור מי שמעיד על עצמו שהוא "עוקב בהדיקות" (אוף נו, שוב נפלתי בזה… אני איש רע, אין מה לעשות) אחרי הביקורות של דורון, בוודאי נתקלת בביקורות הרבה יותר ארסיות מזאת.
עכשיו, אני מודה שגם אני לא מת על ביקורות משתלחות. זה אמנם משעשע ונחמד לפעמים, אבל לדעתי הנזק שהם גורמות עולה בהרבה על התועלת. אבל מה לעשות, חופש ביטוי וכאלה, ונראה גם שאני די במיעוט בדעה הזאת ורוב גולשי האתר נהנים במיוחד מהקטילות של דורון, וגם אותך לא שמענו עד היום נחלץ להגנתם של מייקל ביי או יוצרי ג'לי טרזן המסכנים.
עד שהגענו לבחור החביב גיל. אותו אסור להעליב. למה? כי הוא יכול לקרוא את זה? צודק, להשתלח באנשים שלא מבינים מה אתה אומר זה הרבה יותר מנומס…
אז לסיכום, צחקת ונהנית כשאחרים חטפו, אבל כשמישהו שניכר שאיכפת לך ממנו מסיבה כלשהי חוטף, נזעקת והשתלחת בדורון ובכל גולשי האתר שממשיכים לקרוא אותו. ולזה קוראים צביעות.
מי שאמר שאסור להעליב את בלנק זה דורון.
אישית, אגב, אני חושב שאם מישהו מופיע בסרט קולנוע, בהחלט מותר להעביר עליו ביקורת.
לגמרי.
לא הבנתי למה צריך לחוס עליו. מרגע שבנאדם מחליט לשחק בסרט, הוא חושף את עצמו לביקורת. זו עסקת חבילה.
הויכוח אינו, אם מותר או אסור… ברור שמותר לבקר ולא לעשות הנחות לאיש, אבל…. אסור לחצות את הגבול ולהעליב!
הביקורת של דורון, חצתה באופן גס מאוד את הגבול וגלשה לפסים אישים של עלבון..
לא נחצה שום גבול.
דורון אמר שגיל בלנק הוא שחקן גרוע, ושמי שליהק אותו לסרט מטומטם. הביטוי השני אכן קיצוני קצת, אבל הוא לא נוגע לבלנק, והוא שם בשביל האפקט הקומי.
הבעיה שרוב האנשים כאן העירו עליה היא לא הביקורת על בלנק, אלא שאחר-כך, בתגובות, דורון אמר שהוא לא אמר שום דבר על בלנק, וזה כבר לא מדויק.
אבל אז מה? מה כבר קרה? כתיבת כתבה דורשת המון עבודה, וכתיבת כתבה טובה זה כבר עניין שכמעט אי-אפשר ללמוד. זה שדורון, מדי פעם, עושה טעות קטנה פה ושם זה זניח. הוא כותב נפלא, בצורה הוגנת וחכמה, תוך בדיקת עובדות וחשיבה, וחוץ מזה, גם מצחיק מאוד. כל הדיון הזה על ראוי-לא-ראוי-כן-ראוי נראה לי חסר פרופורציות.
אלא אם הוא ילד.
כלומר, קטין. קטינים, על פי החוק, אינם לגמרי אחראיים להחלטות של עצמם. זאת הסיבה שאם קטין מבצע פשע הוא לא נשלח לכלא, ולהופיע בסרט זה לא פשע.
כל אדם מבוגר שמופיע בסרט חושף עצמו, מבחינתי, לכל ביקורת. ילד – לא.
אז באיזה צד אתה?
אתה נגד או בעד דורן(מי שכתב את הכתבה) או אולי אתה מחליף צדדים?
עזבו אותי.אני הולך לראות "מרד עין הדן:הנקמה"
או שאולי בעצם..
..הוא מי שכתב את הכתבה!
(הוא מי שכתב את הכתבה.)
אני יודע
הייתי ציני (או שהרגע נפלתי למלכודת)
דראט, היה צ"ל שם טם טם טם באמצע.
(ל"ת)
אז באמת נפלתי למלכודת!
טם טם טם
ניטפוק קטן
אם קטין מבצע פשע הוא בהחלט עלול להיכנס לכלא (אפילו קיים בארץ כלא אופק המיועד רק לקטינים), אם כי אינטרס השיקום בהחלט מקבל משקל גדול יותר שמדובר בקטינים.
אד הומינם
נסה לטעון לגופו של עניין, ולא לגופו של טוען. אין טעם להאשימו בצביעות (האשמה חריפה לטעמי) ולחפש אותו "בקטנות", בעיקר כשאינך מכיר אותו ואת ההיסטוריה האינטרנטית שלו. ולמען הסר ספק – גם אני לא מכיר אותה.
כפי שכתב המגיב שמעלי: דורון, כאדם שמפעיל אתר אינטרנט, צריך להיות מוכן לקחת אחריות על מה שכתב ולקבל על כך ביקורת. אין פסול בכך שמישהו חושב שדורון עשה משהו פסול, וזכותו להעיר לו על כך, ולהדגים את טענתו באופנים שונים.
יתר על כן, ביקורת על במאי הוליוודי מצליח באתר זניח הינה משמעותית פחות מאשר ביקורת על שחקן ישראלי צעיר באתר שמאגד תחתיו חובבי קולנוע ישראלים צעירים. דורון בחר להעביר ביקורת בצורה לא עניינית, לטעמי ולטעמם של גולשים אחרים באתר, ולכן טבעי שהדבר ימשוך תגובות שלא מסכימות עם דרך פעולתו. כפי שהוא מצפה מגיל בלנק להתמודד עם הביקורת שלו, כך עליו (ועל גולשי האתר שמתפקדים כסנגוריו) להתמודד עם הביקורת שמופנית כלפיו.
ליאור היקר,
שאלת, מה שונה דין עלבונו של גיל בלנק מדינם של אחרים.
התשובה היא ברורה ומוחלטת, "לא שונה!"
אסור להעליב נקודה.
לתפיסתי,
*לכנות אדם "טמבל"
*לומר דבר אחד ולהתכוון להיפך
*לפגוע ולהעליב על נושא שאינו רלוונטי
כל אילו ועוד, אינם ביקורת "מושחזת" ואפילו לא "בני-דוד של…"
להסתתר תחת תירוץ של "חופש הביטוי" במקרה דנן, מעליב ועלוב כאחד, בחזקת "הפטריוטיות היא מפלטו של הנבל" או במקרה שלנו "חופש הביטוי הוא מפלטו של המעליב".
באשר לקביעתך הנחרצת בדבר צביעותי, כדאי שתדפדף קצת באתר… אולי תופתע.
ומילה אחרונה על חוסר היכולת שלך להתאפק מלתקן את שגיאותיי – גם זו לא בדיוק מידה ראויה…
אייל
כל הכבוד.
אין לך מה לענות לו כתגובה, אז אתה מתקן לו שגיאות מקלדת.
אז בעצם
אתה מנסה לרדת על דורון פישלר בתור מבקר קולנוע, אבל בפועל יורד על כל האנשים שאוהבים לקרוא את ביקורות הקולנוע שלו?
למינג שלום,
"הביקורת שלי" היתה סוג של מניפולציה על "הביקורת" המקורית של דורון.
ניסיתי "לשים מראה" בפני דורון והקוראים.
זו לבטח אינה עמדתי.
בכל מקרה, באם אתה או מי מהקוראים נפגע, אבקש את סליחתכם.
בברכה,
איל
נמנעתי מלהגיב עד עכשיו,
אבל אני מרגיש שאני חייב להגיב לפחות על ההודעה הזו. לאף אחד לא באמת אכפת אם הביקורת לטעמך, או לא. זה לא בלוג ביקורת מבקרים, אלא אתר פרטי שאחד מהרעיונות המקובלים בו הוא שהביקורות והכתבות מבטאות את דעתו של דורון בלבד. אם אתה לא מסכים עם הביקורת, אתה יכול פשוט לכתוב תגובה שמסבירה את דעתך. זה מה שעושים, לא צריך להתחיל להיטפל למבקר שמביע דעה אישית ו"לשים מראה", כי היחיד שמשתקף בה הוא זה שנכנס עם מראה גדולה לחדר.
אם היית פשוט מפרסם תגובה עם דעתך על הסרט עצמו, לא היית נכנס לדיון הזה. ברגע שאתה מתייחס לביקורת כאילו היא לא טובה כי היא לא מבטאת את הדעה שלך, אתה לא רק מפספס את המטרה של ביקורת ושל האפשרות להגיב לה, אלא גם יוצר אנטי כלפיך מצד אנשים שדווקא היו שמחים לנהל דיון רציני ומעמיק על הסרט.
וזה מה שהוא עשה, אביעד.
היה לו משהו שהפריע לו בביקורת, והוא ניסה להצביע עליו. שיטת ה"הכל חוזר עליך וקקה בידיך" אולי לא הייתה יותר מדי מנומסת או נעימה, אבל לדעתי היא הבהירה את הנקודה, והיא שההימנעות של דורון מלכתוב את דעתו על יכולותיו של גיל בלנק לא מנעה מאף אחד להבין זאת.
ולשאלתך – כן, לי אכפת מה דעתו של אייל על הביקורת. כמו שמהרגע שגיל בלנק החליט לשחק בסרט "לצוד פילים" הוא חשף את עצמו לביקורת מצד כל מי שרואה את הסרט, דורון חשף את עצמו לביקורת מהשנייה שהוא החליט לפרסם את הביקורת שלו. לי, למשל, מפריעה העובדה שמרבית הביקורת של דורון על "מלחמת העולם Z" מדברת על כמה שהוא מופתע מהעובדה שמדובר מסרט טוב ושרוב הסיכויים שהוא היה סרט גרוע, ולא על זה שמדובר באמת בסרט טוב, ומאז שהיא פורסמה אני שואל את עצמי אם ואיך לנסח תגובה שמסבירה את דעתי על הביקורת הזו. כשאתה אומר "לאף אחד לא באמת אכפת אם הביקורת לטעמך, או לא", זה ישר סותם את פיו של מי ששוקל לומר את מה שעל ליבו אחרי שהוא קרא ביקורת שמשהו בה מפריע לו – בין אם זה פסקה מטא-עוקצנית על יכולת משחק של נער צעיר, לקרוא לג'ניפר לורנס "כוסית" או להקדיש למעלה מ-6 פסקאות בביקורת של פחות מעשר פסקאות לכך שסרט מסוים היה אמור להיות ממש ממש גרוע אבל הוא בעצם טוב.
כמו בעניין הכוסית
יש להעיר על משהו שלא מסכימים איתו בביקורת ולהמשיך הלאה ויש לפתוח על זה דיון שלם שלא קשור ישירות לסרט ונמשך במעגליות לאורך ימים. מה שאייל עושה, בעיני, הוא מהסוג השני. במקום פשוט לכתוב את דעתו כמו כולם, הוא מנסה לחנך על ידי תקיפה של המבקר עצמו. זה מסיט את הדיון מהסרט למי שכותב עליו ואני לא רואה את התועלת בכך.
אני חושב שברור לכולם מה דורון חושב על ההופעה של גיל בלנק. זה ברור מהביקורת ויש לו את הסיבות שלו לא לפרט על כך.
אל תכנס לספירלת Duck season-rabbit season אינסופית.
הדיון התפתח כתוצאה מהתגובה של אייל, ולא מאייל עצמו. אתה מדבר כאן על שני דברים שונים – ה"דיון" שהתפתח כתוצאה מההודעה שלו (שלא היה מפלצתי עד כדי כך) ודרך ההתבטאות של אייל. דיונים מפלצתיים על צורות ניסוח והתבטאות בביקורת הם מיותרים, והדיון הנ"ל לא נגרם בגלל אייל. ביקורת על כתבה של דורון תמיד הייתה ותמיד תהיה לגיטימית.
עוד מילה על גיל בלנק
דורון,
גם אם משחקו של גיל אינו מצא חן בעינך, הוא עדיין שחקן ראשי בסרט.
אשר על כן, שמו צריך להיות מצוין בתיבת הפרטים של הסרט.
כמו כן הוא נבחר ציבור, וצריך לכבד אותו גם אם זה לא נעים
(ל"ת)
גיל בלנק שיחק טוב
דווקא המשחק הלא מהוקצע
זה הכי אמיתי שיש
והיה אפשר להתחבר לילד הזה
בכנות, אני חושב שהגזמת.
אני מסכים שהוא מבולגן מאוד, מאולץ ומודבק, מביך ומגוחך ברמות אסטורנומיות לעיתים, ובתסריט יש המון פאקים. והילד… כן, גם אני אשתדל שלא לפרט. בואו נגיד שלפחות רואים שהוא התאמץ והשקיע. האם זה הצליח? Eh…..
אבל אם מפרקים אותו לחלקים, גם אם לא כולם מתחברים אחד לשני בצורה הכי טובה, כל חלק לדעתי מספיק טוב בפני עצמו.
בתור קומדיה, הוא היה פשוט ענק – מזמן לא יצא לי לצחוק ככה בקולנוע, ברצינות. הקצביות, הדיאלוגים המושחזים, הכימיה, התזמון – הכל היה מושלם. עם מוני מושונוב זה עוד היה איכשהו ברור כי הרי מדובר באחד מגדולי הקומיקאים בישראל, אבל הייתי צריך לנער את עצמי חזק כדי להזכיר לעצמי שששון גבאי אינו בדרן ושפטריק סטיוארט לא היה החבר השביעי במונטי פייתון.
בתור דרמה הוא דווקא היה בסדר גמור. לא הייתה לי בעיה גדולה עם העלילה של רודה ואליהו, וסצינת הריקוד, למרות שהרגישה טיפונת לא קשורה, הצליחה לגעת בי במידה כזאת או אחרת.
בתור מותחן הוא גם היה אחלה בחלה דוד של גבר. באמת לא משהו מפתיע או יוצא דופן, אבל מספיק אפקטיבי ומעניין.
בקיצור, אני אומר שגם אם הוא יותר פגום מהתוכניות והתקוות של ג'ראלד בול, הוא עדיין סיפק לי שעה וחמישים של המון בידור והנאה, ולכן אני, תכלס, יכול להמליץ עליו.
ואגב, אני רוצה לציין משהו במאמר מוסגר – אבל רק להשאיר פה את המשפט וללכת הזה בלי שיתפתח דיון. נכון כל הדיונים על יחס לנשים בקולנוע שהיו בזמן האחרון? בואו נגיד שברגעים מסויימים הסרט הזה די גרם לי להבין את כל התלונות הללו במאת האחוזים. אני מתכוון לומר שאולי כל העניינים האלה כן הובילו לאנשהו, בסופו של דבר. אבל יותר מזה אני לא אגיד.
אני דווקא אשמח אם תוכל להרחיב על הפסקה
האחרונה שלך.
אין שום סיבה שזה יתפתח לדיון של מיליון הודעות, ואני דווקא מעוניינת לשמוע את דעתך בנושא (בעיקר אחרי ההודעות שכתבת בזמנו בשרשור על סת' מקפרלן).
בכל מקרה הדיונים על פמיניזם באתר בזמן האחרון ממש יאשו ותסכלו אותי, וזה די מטריד אותי שהגענו למצב שאנשים – כולל אותי – חוששים לכתוב פה משהו שקשור לנשים, כל דבר, גם אם זה מאד קשור לסרט. נחמד לדעת שלפחות יצא מהם גם משהו טוב.
סורי, אני באמת חושש שזה יתפתח למקומות לא נעימים.
(לאו דווקא איתך)![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אני מניח שלהגיד שהבנתי את המסר – במובן מסויים – אמור להיות מספיק מעודד, לא?
אני רוצה לחזור על הפסקה האחרונה שלך, פחות או יותר באותן המילים:
הדיונים על פמיניזם באתר בזמן האחרון ממש יאשו ותסכלו אותי,
אני חוששת לכתוב פה משהו שקשור לנשים, כל דבר, גם אם זה מאד קשור לסרט.
אני חוששת לכתוב את התגובה שאני כותבת עכשיו מפחד ל-backlash עצבני מטעם חברי קהילה ומנהל האתר.
זה באמת מאוד חבל.
כי זה בדיוק מה שחזיתי שיקרה, ובדיוק מה שניסיתי למנוע.
"ניסיתי למנוע" כמו "אני לא אגיד שום דבר על גיל בלנק"?
(ל"ת)
כמובן!
זאת הרי היתה המטרה שלי כל הזמן – להמאיס את הדיונים הפמיניסטיים על ציבור הקוראים! הכל היה חלק מתכניתי הזדונית.
הרבה אנשים טובים עבדו על הסרט הזה
הוא מצולם נפלא, הסאונד ברמה גבוהה, שלושת הזקנים עושים את עבודתם נאמנה ואפילו יש כמה הברקות בימוי. רק שכל אלה לא יכולים לתסריט פשוט גרוע. אם רשף לוי רצה לכתוב קומדיה, חבל שלא התמקד בלכתוב קומדיה. אם רצה לכתוב דרמה, חבל שלא התמקד בדרמה ואם רצה לכתוב סרט שודים… אתם יודעים את ההמשך. במקום משהו ממוקד, יצא בלגן שנשען על קלישאות ודמויות שמקבלות החלטות מטופשות. הילדים בבית ספר כאילו נלקחו מסרט אמריקאי משנות השמונים. הדיבורים הגסים של ניק הם כמו העתקה של משהו שנכתב בתקופת המנדט, כשעוד היה שמץ של מקוריות בלכתוב דמות של זקן שהשטיק שלו זה שהוא חרמן. מנהל הבנק מוצג כנבל שאמורים לשנוא, אבל הסיבה היחידה לשנוא אותו היא שמשה איבגי לא מתאים לתפקיד. כן, הוא קריפ ואופורטוניסט, אבל הוא לא מאסטרמיינד מרושע כמו שהסרט רוצה שנתייחס אליו. הוא בסך הכל פקיד עם כח מאוד מוגבל ומתייחסים אליו כאילו הוא איזה נבל ג'יימס בונד.
הכי צרמה לי הדמות של רותם זיסמן-כהן. אני יכול להבין מה הייתה הכוונה בלשלב אותה בעלילה, אבל מעבר לכך שמדובר בדמות שנמאסה עוד כשגיל בלנק היה בחיתוליו, הסצנות איתה לא באמת משתלבות בעלילה. היא מעבירה איזה מסר, אבל המסר הזה לא משפיע על הדמויות בשום צורה, אז מה הטעם? סתם להכניס דמות של פרחה עם מחשוף שהזקנים יוכלו לרייר עליה? גם ככה הנשים בסרט לא יוצאות מי יודע מה.
אומר לזכות הסרט שיש בו כמה בדיחות מוצלחות, שתיים מהן גיקיות במידה משמחת (הזקנים באולם לא הבינו). בעוד אני חושב שרשף לוי הוא במאי לא רע בכלל, הוא צריך שמישהו אחר יכתוב לו את התסריטים, או שלפחות יתמקד בז'אנר אחד וינסה ללכת איתו עד הסוף. ככה, גם אם לא הולך, הוא נכשל רק בז'אנר אחד ולא בארבעה.
לגבי הפסקה האחרונה,
לדעתי היה טוב יותר אם היה נשאר מאחורי הקלעים ומשאיר את מלאכת הבימוי לאחרים. ובאחרים אני מתכוון לשי כנות, שותפו לדרך, שעשה עבודה לא רעה ב"אהבה קולומביאנית" ו"תיק סגור" שבמקרה הם גם שני הפרויקטים המוצלחים יותר של לוי ככותב (אני אתעלם במופגן מ"הבורר" כדי לא להרוס לעצמי את התיאוריה). כשהוא עבר לכס הבימוי זה החל לחרוק והפער ניכר מאוד בין היתר מהזווית של הליהוק/בימוי שחקנים. נכון, גם ב"אהבה קולומביאנית" היו הרבה שמות, אבל שם רובם גם באו לידי ביטוי ומיצו הרבה מהפוטנציאל. "איים אבודים" ו"לצוד פילים" עמוסים בליהוקים תמוהים של שחקנים מהשורה הראשונה והשנייה (איבגי, הדר, זילברשץ-כבר-לא-בנאי, בן ארי ועוד) שלוי לא יודע מה לעשות איתם, או כוכבים שקשה להדביק להם את התואר שחקן והם בכל זאת בסרט ("איים"). למען השם, הוא אפילו הצליח להעלים את אסי כהן הגדול בתוך "איים אבודים".
עוד דבר תמוהה שיכול להסביר את הפער בין "אהבה קולומביאנית" ל"איים אבודים" ו"לצוד פילים" הוא שלראשון היה גם עורך תסריט (נפתלי אלטר, שמבין דבר או שניים בקומדיה בקולנוע) ולאחרים לא. אני מניח שזה השלב שהשתן עלה לראש והוחלט להסתפק בעורך סרט בלבד? חבל, כי ב"לצוד פילים" דווקא היה אפשר להציל ולנצל עוד דברים בעריכה נכונה.
וכן, "אהבה קולומביאנית" מוצלח יותר גם כי זה סרט קומדיה נטו.
כן, על מה שהוא עשה לאסי כהן ב"איים אבודים" אין מחילה.
(ל"ת)
אסי כהן היה באיים אבודים?! O_O
(ל"ת)
על פי אתרי חדשות, כן.
http://www.fisheye.co.il/assi_cohen_lost_islands/
אז ככה
הסרט בהחלט לא ראוי לשום פרס אופיר (אולי למעט בתחום המשחק לשלושת ה"זקנים") ויש בו הרבה מאוד בעיות, אבל בסך הכל נהניתי ממנו מאוד, ונראה לי שזה מה שמשנה בסופו של דבר, לא?
יהיה מגניב אם
פטריק סטיוארט יזכה בפרס אופיר.
זה לא יקרה
רק אזרחי מדינת ישראל כשירים להתמודד על פרס אופיר.
אבל איזה מגניב זה היה אם זה כן היה קורה
(ל"ת)
מדוייק עד כאב
לא חושב שמעולם הסכמתי עם ביקורת באופן כל כך גורף. אפילו הייתי מצמצם את תהילת שלושת השחקנים למוני מושונוב בלבד. הילד הביך אותי. אבל אם כבר להוסיף שחקנים טובים, אז נהניתי גם מתיקי דיין![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
דווקא די סבבה.
בואו נשים את זה על השולחן מההתחלה. ברור שאני משוחד, כי 99% מהסיבות שלי לראות את הסרט, היה האביר שבו. כל השאר היה "על הדרך". וסטיוארט אכן נותן בו הופעה כיפית לגמרי, ובהחלט שווה לחובביו ללכת לראות את הסרט רק בשבילו.
אבל גם סביבו, הסרט "די סבבה", כאמור. מושונוב וגבאי כיפיים לגמרי. הרבה קטעים משעשעים. סיפור השוד זורם די בסדר ואפילו יש סוגשל טוויסט בסוף, כשהשוד שמכרו לנו בטריילר בכלל לא מצליח והוא מתבצע אחרת לגמרי בסוף. גם העלילה המשפחתית היתה די בסדר. ירושלים היא אחלה סביבה לסרט. והיה מגניב לראות ששחקנים מהעבר הרחוק עדיין פעילים (שושיק שני וצבי שיסל, אני מסתכל עליכם, אם כי היו אחרים שנחבאו אל הכלים).
סצינה גיקית מגניבה ועוד חצי סצנה-עם-רפרנס-גיקי משעשע, שתי סצינות אלמותיות בעל פוטנציאל ויראליות גבוה ביוטיוב בחו"ל (שלא ברור לי איך עדיין לא התפרץ, אבל שיהיה; אם כי שתיהן סצינות שדי נהרסו לקהל הרלוונטי הישראלי ע"י היח"צ של הסרט שהחליט לכוון יותר מדי למעריצי סטיוארט ופחות לקהל הרחב ולפרסם אותן עוד לפני הסרט, במקום לתת לאנשים לחוות אותן בהפתעה גמורה ולהנות יותר), ועוד פעמיים ספק-רפרנס-קטן-וטרקי, ספק-דמיוני-הקודח (יותר סביר).
וכן, יש שם נגיעות נוגות ועצובות בזקנה, אהבה על פני עשורים, יחס המדינה ונקמה בבנקים. כל זה בסדר לגמרי.
אבל אני לא באמת משוחד. ברור שיש שם בעיות. הקטעים המוקומנטרים מתחילים מעניין וגורמים לך לתהות לקראת מה זה נבנה (ולהתאכזב). סצינת הפתיחה לא ממש משתלבת בעלילה. סיפור המשנה של אבקסיס-איבגי מרגיש כאילו חצי ממנו נשאר על רצפת חדר העריכה, כי ההתנהגות שלהם לא מוסברת מספיק בכלל.
לדעתי רוב הסרט היה סבבה ו"לא מביך ברובו". מה שכן היה מביך וראוי להתייחסות היה הקטעים הסקסיסטיים-וולגריים שבו. רשף לוי אמר לפני הסרט ואחריו שהפעם הוא עשה סרט לכל המשפחה. בהתחשב בעובדה שהשיח שם הדרדר לאזכור מידות(!) בנקודה מסוימת, אני בספק אם יצא לו הסרט שהוא תכנן.
זקנים משוגעים זה אולי נחמד (מושונוב נותן ללשונו להתפרע), בחורה שנראית טוב זה אולי נחמד (רותם זיסמן-כהן רוקדת ומתנענעת). אבל אני חושב שהדברים האלה באים עם כמה עוצמות שאפשר לבחור מביניהן, ועדיף היה עוצמה נמוכה יותר. אני לא חושב שהקטעים האלה תרמו למשהו בעלילה או לסרט כמוצר או לכבודו. לעולם לא אבין מה קטעים כאלה תורמים בסרטים. אבל כנראה שהבעיה אצלי.
עם זאת, כאמור. הפלוסים עולים על המינוסים לדעתי.
משעשע ושווה צפיה.
וסטיוארט.
התשובה לשאלתך פשוטה: הוא עושה סרט לכל המשפחה,
אבל לא בבת-אחת. לכל אחד במשפחה – קטע שיתאים לו, כולל הטינאייג'ר החרמן. אבל לא שחלילה *כולם* ביחד ייהנו מהכל.
האנכרוניזם הפריע גם לי
מעבר למוזרות של מכונית שחונה ליד מסילת הרכבת הקלה ברחוב יפו, יש את עניין נגן ה-MP3 של יונתן. למיטב הבנתי, מדובר בנגן בן כמה שנים, לפני שנעשה מקובל להשתמש בטלפון בתור נגן ולפני שהרכבת הקלה החלה לפעול. הרבה תסריטאים בוחרים להתעלם מקיומם של טלפונים סלולריים כדי לבנות מתח, אבל כאן זה בולט במיוחד. יש גם את העניין שעופר שלח מוצג במסגרת המוקומנטרי כ"עיתונאי לשעבר". נראה שהוא עוד היה על תקן עיתונאי כשהסצנה איתו צולמה והפיכתו לחבר כנסת קצת דפקה את השימוש בו.
עוד משהו שהפריע לי, איפה המשטרה? יש כמה סצנות בסרט שהייתי מצפה להתערבות משטרתית בעקבותיהן וזה לא קרה. כמו כן, לא ברור לי איך מישהו יכול לזייף קומה מבלי שאף רופא ישים לב.
כבר הייתי בטוח שמצאתי טקסט שאני מסכים איתה בכל מילה, מהראשונה ועד האחרונה, ואז הגעתי לפיסקה על גיל בלנק.
אני לא חושב שהמשחק שלו היה הגרוע בסרט. יחס הסצינות המביכות שלו מול סצינות סבירות עד טובות היה גבוה משל הרבה משתתפים אחרים בסרט. צביקה הדר ויעל אבקסיס למשל. ואלו המביכות היו חלקן בגלל התסריט הלקויץ
ובכל אופן, חוסר הרצון הכה גורף להביע דעה בעניינו היא אמירה נחרצת וקשה בהרבה, וזה קצת סר טעם לדעתי. אם לדעתך המשחק שלו גרוע, עדיף היה לכתוב זאת.
אני לא מבין את הביקורת.
הסרט הצחיק אותי, ריגש אותי, מתח אותי ועניין אותי. הסרט מהנה. הוא לא חף מבעיות (כמו כל יצירה אומנותית אי פעם), אבל להגדיר את הסרט ככישלון, דווקא מהסיבות שציינת, זאת קטנוניות.
הקטעים המוקומנטריים הם פחות מדקה אחת סך הכל, ובנוגע לגיל בלנק – למה ציפית, שחקן ילד שיצליח להתעלות על פטריק סטיוארט?
המילה היא "מסכים".
אתה לא מסכים עם הביקורת.
מקבל את התיקון.
(ל"ת)
אני אהבתי את הסרט
יחסית לסרט ישראלי הסרט נחמד, מצחיק וזורם.
כבר מזמן לא צחקתי כך בקולנוע
אז נכון שהחלק הדרמטי של העלילה היה, אם לומר בנימוס, חלש.
עם זאת, כל פנינה שיצאה מפיו של מושונוב וכל הופעה של פטריק סטיוארט על המסך פשוט הורידו אותי לרצפה. לששון גבאי גם הופעה מצויינת ובכלל, שלושת דמויות המשנה הללו הן לטעמי סיבה מספיק טובה ללכת ולראות את הסרט.
מוזר
למרות שאני מסכים לגמרי עם הרבה ממה שנאמר בביקורת (ההופעה של הדמות הראשית הייתה דווקא נסבלת), אני זוכר את הסרט דווקא לטובה. כנראה שהחלק הקומי היה ממש מעולה בשביל להעלים עין מחלקים אחרים שלא תמיד עבדו בו וליהנות מהסרט, ולא שהחלק הדרמטי היה כזה לא כמו שעשו ממנו.
לא חושב
שהילד צריך לקחת קשה מידי ביקורות על המשחק שלו בסך הכל הוא צריך להרגיש יותר טוב ממיליוני ילדים שגם לא יודעים לשחק וגם לא משחקים בשוברי קופות עם פטריק סטיוארט. (אני לא יודע אם הוא משחק טוב, לא ראיתי את הסרט) קשה לי לדמיין איך ילד בכיתה צוחק עליו: אההה…. הופעה חסרת רגש לחלוטין….
בעקבות ההודעה הזאת
אני מכריז- הגיע הזמן להוסיף פרצוף צוחק לסמיילים, זה בערך הסמיילי השימושי ביותר (אולי אחרי המוציא לשון) ומוזר שאין אותו.
אני רק שאלה
זה מתאים לילדים קטנים ?
לא.
(ל"ת)
אני נהנתי.
הסרט היה מאוד מצחיק, והוא יכול להישאר קאלט באיזשהי רמה. הקטעים הדרמטיים לא היו מדהימים אבל לא מביכים, וקטעי הפשע היו מבוימים טוב וכתובים בסדר. כל זה מספיק מאוד כדי שאני אהנה מהסרט מאוד, והוא היה כיפי.
שמעתי, הפנמתי
אחרי קצת מחשבה אני הלך לסרט בכול זאת. אם כולם אומרים שלישיית סטיוארט-מושונב-גבאי שווה את זה מי אני שהתווכח. ובכול זאת הציפיות שלי הרבה מתחת לאפס (אז יש סיכוי שאני האנה)
הפסקה על הליהוק הרגה אותי
(ל"ת)
לא צפיתי בסרט
וכנראה גם לא אצפה, אבל רציתי להגיד כל הכבוד על הביקורת.
לא נהניתי בכלל
כנראה שצריך לקנות ככרטיס ולצפות בסרט כדי לחוות הנאה.
מהנה
פטריק סטיוארט גדול, פשוט ענק. כל שורה שלו, כל קטע שלו פשוט קורע מצחוק, ההופעה שלו לבד שווה את מחיר הכרטיס. מושונוב וגבאי היו גם טובים מאוד והיו להם הופעות מצויינות. גיל בלנק…ובכן…ראו שהוא מתאמץ, אולי בעתיד יהיו לו הופעות טובות יותר. הסרט מהנה מאוד ומצחיק, אני נהנתי.
דרך אגב, איך זה קיבל את הדירוג "מותר לכל הגילאים"?
יש שם כמה קטעים שרואים בהם דם, הרבה רמיזות מיניות והמילה "פאק" נאמרת כמה פעמים בסרט.
לצוד פילים
נכון, לא יצירת מופת אך צחקתי המון וגם התרגשתי מהסרט. מומלץ לקייץ. סרט נחמד וגם ביקורתי על איך אנו
לא מכבדים את הזיקנה.
בארץ מולדתי מתייחסים לזקנים בכבוד מופלג!
רשף לוי תסריטאי טוב אבל במאי גרוע
הסרט חביב מאוד אבל לדעתי רשף לוי צריך להפסיק לביים את מה שהוא כותב.
הוא תסריטאי ומחזאי (וסטנדאפיסט) טוב מאוד ולדעתי הוא צריך להתמקד בתחומי הכתיבה בלבד…
אבל דווקא פה הבעיה היא יותר
התסריט מאשר הביום
גם זה בגלל הכפילות
מסכים איתך אבל בטוח שבמאי אחר (טוב) היה עושה את הסרט קצת יותר טוב.
כנראה שהיה מכניס גם כמה שינויים בתסריט, שזו גם בעיה בעובדה שרשף מביים את מה שהוא כותב, אין מי שיתקן אותו כשצריך
סרט מוצלח עם הופעת בכורה
אני מאוד נהניתי מהחוויה שהסרט העניק לי. 104 דקות של הנאה, צחוק ומשפטים שיהפכו לקאלט בקהל הישראלי.
קראתי הרבה ביקורות על הסרט וחלקן ארסיות אך מי שכן פרגן עשה זאת כצפוי רק לברור מאליו מושונוב-גבאי- סטיוארט הצפויים. למבקרים בארץ קשה לפרוץ את סט התגובות הצפוי .
הסרט לא בוים ע"י פרדריקו פליני אך חושבני שלא זאת היתה הכוונה. רשף מוכשר ויעידו על כך הצלחותיו הרבות והמגוונות.
אני נהניתי מהמשחק של כולם ובייחוד מהילד, גיל בלנק, שהצליח לרגש אותי כבר בהתחלה עם סצינת הפתיחה ועד הסוף באיחוד של הסבא וסבתא.
נראה שהעריכה של הסרט השאירה הרבה סצינות עומק על העלילה מחוץ לתוצר הסופי.
גיל בלנק עדיין בוסר אך נראה שצפוי שעוד נשמע עליו!.
זקנים חרמנים?יותר מדוייק להגיד הערות שוביניסטיות נמוכות
ראיתי את הסרט אתמול, מטופש, ההערות על נשים הם מהסוג הנמוך והשובינסטי הבהמי, לא הומור, פשוט תת-רמה.
רשף לוי לא כל כך מרוצה מהביקורת של אורי קליין
https://www.facebook.com/reshef.levi/posts/510679912337353
נו, באמת
הוא ממש מלודרמטי. קראתי עכשיו את הביקורת של אורי קליין. היא אכן שלילית, אבל ראיתי לא מעט ביקורות הרבה יותר אכזריות ושוחטות. ונראה לי קצת מוגזם לבטל מנוי לעיתון בגלל שהמבקר שלו לא אהב את הסרט שלך. אם ביל גייטס היה אומר משהו רע על "לצוד פילים" הוא היה מחרים את "ווינדוס"?
"זכותו של מבקר קולנוע לשנוא את רוב הסרטים שהוא רואה. אחרי המון סרטים זה אולי היה קורה גם לי. אבל אני חושב שסרט ישראלי זה משהו יקר ערך. זה משהו שהחברה שלנו צריכה להגן עליו כי הוא המוזיקה של התרבות שלנו. ועדיף שהילדים שלנו יגדלו על קומדיה בעברית ולא על בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס."
זה פשוט מגוחך. כלומר, מותר לי לקטול סרט אמריקאי דבילי, אבל אם יוצא סרט ישראלי שלא אהבתי אני צריך לייפות את הביקורת כדי "להגן על התרבות שלנו"? תעשו לי טובה.
כמו שאמרו פה במקום אחר, מי שיוצר משהו או משתתף ביצירה צריך לדעת לקבל ביקורת. אי אפשר לצפות שכולם ישתפכו ויהללו את היצירה שלך. אם אנשים לא יהיו כנים ויחמיאו ליוצר על משהו שהם לא אהבו, כנראה שהוא ימשיך לעשות דברים דומים, בהנחה שאנשים אוהבים את זה. לכן תמיד עדיף להגיד מה באמת חושבים, גם אם זה לא נעים. כמובן שלא חייבים להיות נבזיים, אבל אפשר להגיד "תשמע, אין מה לעשות, זה לא עבד". דעתי לא קיצונית כמו של מר קליין, אבל גם אני לא התלהבתי מ"לצוד פילים", ובמקרה (ההיפותטי) שרשף לוי ישאל לדעתי, אני אגיד לו מה לדעתי לא עבד, בתקווה שזה יעזור לו לשפר את היצירה הבאה שלו. זה לדעתי מה שיוצר צריך לעשות עם ביקורות שליליות – להפנים אותן ולהפיק לקחים. לבטל מנוי לעיתון ולצעוק "בריונות" נראה לי טיפה מוגזם.
במידה וביתו הקטנה הייתה פותחת את המחשב,
ובמקום "Welcome" היה כתוב "'לצוד פילים' שווה צפייה רק בשביל מושונוב, גבאי וסטיוארט – חוץ מזה, סרט גרוע", זה עשוי להיות מובן. לא בוגר יותר מדי, אבל מובן. חוסר הבגרות האמיתי במקרה הנ"ל לא בא לידי ביטוי בהחרמת "הארץ", אלא בעובדה שרשף לוי בחר לשתף 17 אלף אנשים בכך.
אף אחד לא אוהב לקרוא ביקורת גרועה על משהו שהוא עשה, בין אם זה סרט קולנוע או תגובה בעין הדג, והבאסה של לוי לגיטימית לגמרי (אני רואה את עצמי מגיב ככה), אבל ההתמרמרות הפומבית הזו, הניסיון של לוי לצייר את הכעס שלו בתור דאגה כנה לעתיד הקולנוע הישראלי פשוט ילדותי.
העיקר שהוא מאשים את אורי קליין בבריונות.
כי מה שהוא עושה בכלל לא אלים, כמובן. בכלל בכלל לא. אפילו לא קצת.
אני יותר אהבתי את הקטע שהוא מאשים את קליין בבגידה.
(ל"ת)
אותי הוא איבד
כשהוא נשפך על מחוברים לחיים.
אותי הוא איבד
כשהוא אמר שמבקרים לא רוצים להתרגש או לצחוק, או כשהוא אמר שצריך לשבת בבידוד של אסד (מה? WTF?) כדי להנות מסרטי חמישה כוכבים (זאת אומרת, סרטי איכות). וגם הבדיחות שלו על התנתקות מחברת סלולר כבר עבשות, צחקו על זה בכל מקום אפשרי, אבל פה אני כבר סתם יורד עליו.
מבחינתי, כל דבר בטקסט הזה שהוא כתב פסול, ואני נהנתי מאוד מהסרט. אני אמשיך להנות מהסרט, אבל עכשיו איבדתי את הכבוד לבמאי שלו.
אויש.
חיבבתי מאוד את "לצוד פילים", ועכשיו אני צריך להזכיר לעצמי כמה חשוב לעשות הפרדה בין היצירה ליוצר. תודה לך, רשף לוי, שטרחת להעביר לי עוד שיעור חשוב בנושא הזה.
הוא פשוט לקח את זה באופן אישי, והגיב בצורה כזו.
אני לא אומר שהוא לא יצא מפרופורציות. להכניס את הבת הקטנה שלך, שחיה נהרסו בגלל הביקורת הנוראה, ולציין את עברך הקרבי בצבא, ולהשתמש בכל קלף אפשרי כולל הציונות (חבל שאת השואה אי אפשר לדחוף לשם) זה מוגזם לגמרי. אבל הבנאדם נפגע. היה אפשר לראות עד כמה הסרט חשוב לו עוד כשהוא ניסה לגייס את ג'ון קליז, ובמעקב אחריו דף הפייסבוק שלו בו הוא ציין את החשש שהקהל יעשה לו "הקיץ של אביה" ולא יבוא לאולמות.
אז יצאה לו תגובה קצת קיצונית. וחבל שהוא לא חיכה כמה ימים להרגע לפני שפירסם את הסטטוס. ואני בטוח שהארץ יסתדר בלי המינוי שלו. וכל הסיפור הזה רק הוסיף לו יחסי ציבור לסרט שלו, אז אולי הוא הרוויח. ואני שוקל להמליץ להורים שלי על הסרט אבל אני, באופן אישי, חושב שאשאיר אותו לטלויזיה. זהו.
תגובה קצת קיצונית?
הוא למעשה דרש לפטר את אורי קליין, או למנוע ממנו לפרסם בעיתון ביקורות על סרטים ישראלים, כתנאי לכך שיחדש את המנוי. זה יכול ליצור תקדים מסוכן בו עיתונים ואתרים נמנעים מלכתוב על סרטים ישראלים מתוך פחד שהיוצר ינסה להביא לפיטוריהם בעקבות זאת. טוב, אולי לבמאי אחד אין כח, אבל מה אם המפיצים יאמצו את השיטה ויאיימו לא לפרסם בעיתון אם תופיע ביקורת שאינה לטעמם?
מעבר לכך, התגובה של רשף לוי מוגזמת משתי סיבות:
1. הסרט זוכה לביקורות מעורבות. זה לא שקליין הוא היחיד שלא אהב את הסרט, או אפילו מצביע על משהו שלא אובייקטיבי להתרשמות מהסרט עצמו. אי אפשר להאשים אותו שהביקורת שלו מבטאת משהו אישי נגד רשף לוי, או נגד קולנוע ישראלי בכלל. אם כבר, משתמע ההפך, שלוי הופך ביקורת סטנדרטית לחלוטין לעניין אישי.
2. לצוד פילים מצליח יפה מאוד למרות הביקורות שקוטלות אותו. כמדומני, הוא אחד הסרטים המצליחים של השנה בישראל ויש לו עוד כמה שבועות לסחוב. זה לא שאורי קליין פגע לרשף לוי בפרנסה בצורה כלשהי, שזה בדיוק מה שלוי מנסה לעשות לקליין.
תתפלא, אבל אנשים מבטלים את המינוי לעיתון מכל מיני סיבות
אנשים החרימו בזמנו את החדשות שהגישה יונית לוי בגלל שהם חשו שהיא נותנת פרשנות אישית לחדשות. אנשים מחרימים את הארץ כי הוא מתעסק בנושאים יותר גלובלים במקום הטחנת הביטחונית כל היום. רשף החרים את "הארץ" כי כתבו עליו משהו מעליב ופוגע (לפחות בראיה שלו). אני לא אומר שהוא צודק, או שהביקורת של קליין לא ראויה – כי הוא לא צודק והביקורת כן ראויה. אבל מותר לו לא לרצות לקרוא את העיתון שכתב עליו את זה, כל עוד הכתב שכתב את זה עובד שם. אל תדאג, אף אחד לא יפטר את קליין, ואף אחד לא יפרש את המחאה של רשף יותר ממה שהיא באמת – העלבות, ילדותית אומנם, אבל גם די אנושית.
אני אפילו לא מבין בשביל לשלם על עיתון
קראתי את הביקורת המדוברת באתר הארץ ואפילו לא נדרש ממני תשלום עבור הקריאה (בניגוד לחלק מהכתבות באתר). כמובן, לא הייתי מגיע בכלל לביקורת אם רשף לוי לא היה מעורר את סקרנותי לקרוא אותה ולראות מה אורי קליין כתב שיצר תגובה כה קשה בבית משפחת לוי ולהפסקת המנוי עד שהמבקר הסורר יתן את הדין. קראתי את הביקורת ואין בה שום דבר מיוחד. אורי קליין לא אהב את הסרט וחשב שהוא לא מצחיק. אוקיי, כל סרט מקבל גם ביקורות שליליות וכמו שלוי עצמו מציין, אורי קליין הוא לא מבקר שקל לרצות. מזה כל הדרמה, שמישהו כתב בעיתון שהוא לא אוהב את שובר הקופות החדש של רשף לוי?
שניצר לא אהב את האביר האפל, אני לא זוכר שכריסטופר נולאן הפסיק את המנוי שלו למעריב בגלל זה.
אויש נו
קראתי את הפוסט שלו ומרוב סלידה הפסקתי באמצע, אבל זו לא תופעה חדשה שאמנים הם אנשים רגישים מאד שכל ביקורת נכנסת להם עמוק בלב, וכשהם נפגעים יוצאת להם תגובה עקומה.
כן, הפוסט לא במקום, אבל אין מה להתקומם כנגדו יותר מדי, אלא לעבור הלאה. כמו שהוא הסביר לבת שלו על העיתון והדגים, ככה גם תגובתו תישכח מחר, אורי קליין ימשיך לעבוד ב"הארץ", ועולם כמנהגו ינהג. נכון שהפוסט שלו דפוק, וכתסריטאי הייתי מצפה לקצת יותר הגהה עצמית, אבל בואו ניטה לו מידה של חסד, כי הוא סה"כ בנאדם שנפגע, והטעות היחידה שלו הייתה שהוא "רץ לספר לחבר'ה". אבל זה קורה לאמנים בכל תחום, מציור ועד סיפורת…
נעלבתי בתור אומן.
תכלס, מה שאותי יותר מטריד הוא הצד הפוליטי של התגובה שלו, אבל אני לא רוצה לעצבן את המחק.
סליחה!
לא באתי להכליל. פשוט נתקלתי בהרבה תגובות דומות לשלו כשמעבירים ביקורת על אמנים. כמובן שיש גם כאלה שיודעים לקחת ביקורת ברוח טובה, להפיק ממנה לקחים (או לא), או לפחות להתעלם. אבל לא מעט מגיבים באופן מריר וזה מובן.
אישית, לצד הפוליטי לא הגעתי, כל הכבוד שהצלחת לשרוד עד שם. ושוב אני מתפלאת על כך שתסריטאי כותב כ"כ גרוע (סורי, מר לוי).
אתה לא מעצבן.
מה שכתבת בפייסבוק היה מאוד מעניין (ונכון, לדעתי) ואשמח אם תפרסם את זה גם כאן.
תודה, מפאת חוסר הזמן אאלץ לעשות קופי פייסט.
אז יצא סרט ישראלי חדש בשם "לצוד פילים". לא ראיתי. יש ביקורות טובות עליו ויש כמה ביקורות רעות. אחת מהביקורות הרעות היו של אורי קליין, מבקר הסרטים של 'הארץ'. הנה לינק:
http://www.haaretz.co.il/gallery/cinema/movie-reviews/.premium-1.2061343
רשף לוי, הבמאי של הסרט, קרא את הביקורת. יותר נכון, לטענתו בתו הקטנה קראה את הביקורת. אז הוא רושם סטטוס בפייסבוק נגד הביקורת. הנה הסטטוס:
https://www.facebook.com/reshef.levi/posts/510679912337353
ופה מתחילה הבעיה. רשף לוי נעלב בצורה ילדותית ממבקר שלא אהב את הביקורת שלו. ובאילו תירוצים הוא משתמש כדי לסחוף אחריו את אהדת הציבור הישראלי? מכניס את הבת הקטנה שלו לסיפור, פורט על מיתרי הציונות של מתלהמי הפייסבוק ומקנח באיזכור שירותו הצבאי במגלן. אני בטוח שאם הסטטוס לא היה ארוך גם ככה הוא היה מכניס איכשהו את השואה, בעיית הסודאנים, צדק חברתי, ובכלל מזלו של קליין שהוא לא חרדי.
אבל הבעיה שאני רואה פה היא לא ביוצר זניח וילדותי כמו רשף לוי שמחליט להגיב לביקורת לא מחמיאה בביטול מנוי לעיתון ודרישה לפטר את מבקר הסרטים (אחחחמממ טמבל אחחחמממ), הבעיה היא בצורה ובסיבות שהוא מביא לכך שזה לא בסדר לתת ביקורת לא טובה על סרטו. "…אני חושב שסרט ישראלי זה משהו יקר ערך. זה משהו שהחברה שלנו צריכה להגן עליו כי הוא המוזיקה של התרבות שלנו. ועדיף שהילדים שלנו יגדלו על קומדיה בעברית ולא על בדרך לחתונה עוצרים בלאס וגאס." באמת!? האם אין גבול לאן אפשר לדחוף ציונות ופטריוטיות כדי להימנע בכל דרך מדיון נורמלי? כמו שאי אפשר לבקר את הממשלה על החלטות מדיניות, כמו שזה טאבו לבקר לפעמים פעולות של צה"ל, כי כולנו אוהבי ישראל ובכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו (אופס… נדחפתי סתם), פתאום גם נהיה אסור לבקר את יצירתו של יוצר סרטים בגלל שירותו הצבאי, בגלל אהבת המולדת.
מה שרשף לוי אומר בעצם זה; 'אם אתה ציוני אמיתי, אתה תכתוב משהו טוב על הסרט', והבעיה שככה ציבור נסחפי האח הגדול נסחף אחריו בקלות. זו נקראת לאומנות, וזה מפחיד!
בכל מקרה, את סרטו של רשף לוי לא אראה. לא בגלל הסטטוס הטיפשי והלא מכובד הזה, כי אני למדתי לעשות הפרדה בין יוצר ויצירה, אלא בגלל שהביקורות שאני קראתי לא החמיאו לסרט. אבל בינינו, גם הוא הוריד לי את החשק.
הבעיה שאני רואה פה היא שרשף לוי איננו זניח
טכניקות הדיון שלו אינן זניחות, הסיבות שהוא פופולרי אינן זניחות, המדיום שבו הוא בחר להגיב איננו זניח, וזעקת הקוזק הנגזל שלו איננה זניחה. הוא אחד היוצרים החשובים והמשפיעים ביותר בישראל בימינו, וסגנון החשיבה שלו הוא לב המיינסטרים.
זה שהוא מצליח לכתוב סטטוס מתלהם, רצוף כשלים לוגיים, בכייני ואלים זה חבל. אבל זה שהמון אנשים קראו את הסטטוס הזה והנהנו בראשם במרץ זה כבר מבהיל.
לא מזמן היה פה דיון על כך שיצירה צריכה (או לא) להיות נטועה בתרבות הישראלית כדי שתהיה לה הצדקה. את הסרט טרם ראיתי, אבל אין ספק שהסטטוס הזה נטוע עמוק בתוך התרבות הישראלית בת ימינו.
אני חושב שזה משקף בעיה יותר עמוקה
רשף לוי בסופו של דבר ביטל את המנוי לעיתון כי כתבו שם דברים שלא נעמו לאזניו. אבל תפקידו של עיתון, ובטח תפקידו של מבקר, הוא לא לעשות נעים למי שקורא אותו. בוודאי כאשר מדובר במושאי הביקורת.
כבר מזמן הרי ברור שההיררכיות של קביעת הטעם פורקו לגמרי. כולנו יודעים כבר להגיד שזה שהמבקרים האליטיסטיים לא אהבו משהו לאו דווקא אומר שזה לא טוב. שיש מגוון של טעמים, ושגם פופ ואמנות "נמוכה" יכולים להיות אינטליגנטים ואיכותיים.
אז מה שנשאר למבקר, ומה שתפקידו בתקופה הזו, הוא להעמיד דברים בקונטקסט רחב, להעניק פרשנות שנבנית על הידע וההבנה העדיפים שלו. כלומר – זה שאורי קליין (או רד פיש) – רואים הרבה יותר סרטים מהצופה הממוצע, וקוראים יותר על קולנוע מהצופה הממוצע, ומתמקצעים בזה – נותן להם נקודת מבט עדיפה. זה לא רק כשרון הכתיבה, אלא בעיקר היכולת להבחין בדברים שאנחנו לא נבחין בהם, ולהעמיד את היצירה בתוך הקשר תרבותי רחב יותר. זה לא תמיד נעים לשמוע. אבל זה חשוב. וחושב שזה יעשה ללא משוא פנים. וללא רצון להתחנף.
במובנים רבים זה גם חלק מתפקידה של יצירת אמנות – להצליח להציב מראה כלשהי, או להאיר תופעה, או לספק רגעים של יצירה שאחר כך נוכל לפרש אותם בתוך ההקשר של החיים שלנו, ונעניק להם משמעות כך. יצירת אמנות לא אמורה תמיד לספק לנו רק הנאה.
אבל רשף לוי לא אהב את מה שהוא קרא בעיתון, ולא אהב את זה שהעיתון גרם לו להרגיש "לא נעים". אז הוא ביטל את המנוי. אטם את אזניו. אני חושב שאפשר ללמוד מהפעולה הזו גם על היצירה של רשף לוי עצמו. על הסטנדרטים שהוא מציב לעצמו, ועל מה שהוא חושב שהתפקיד של היצירות שלו בעולם.
התכוונתי לזניח במשמעות של דל ערך, לא לא מוכר.
מלבד זאת, אני מסכים איתך לחלוטין.
קצת מגזימים
רשף לוי עושה את השימוש הכי קיצוני ולא רלוונטי שנעשה אי פעם בלאומנות. באותה מידה שהטענות שלו בקשר להתעללות לילדים (?) לא משקפים שום דבר על מגמה גזענית להעמדת הילדים בראש סולם העדיפויות, כך הטענות הלאומניות שלו הם בסך הכל ברוטאליות וחוסר מחשבה. הייתי מעמיד את זה בשורה יחד עם עוד כמה התבטאויות פרובוקטיביות של סלבס. (אנחנו יותר גדולים מישו. אם יורשה לי לצטט הוזה קצת יותר מוכשר)
אני לא מסכים.
לא רק רשף לוי חוטא בהצגת הפטריוטיות שלו והעממיות שלו בנושאים שבינם לבין הכתוב אין כלל קשר. כל סטטוס בפייסבוק של סטטוסים מצייצים מתחיל בתיאור הקורבן במילים 'בעל עבר קרבי, עושה שירות מילואים, משלם מיסים' וכיו"ב. זה נועד כדי לחדור אל ליבם של הקוראים ולעשות מיידית הפרדה של טוב ורע, כשבמקרה שלנו היום להיות בעל עבר קרבי ביחידה מיוחדת הופך אותך לטוב, ו'הארץ' השמאלנים הם הרעים.
במידה ותקרא את התגובות תראה שבין מה שרשף לוי טוען נגד הביקורת לבין איך שהמגיבים מסכימים איתו, קיים פער רציני. רשף לוי מבטל את המנוי מפני שאורי קליין בריון לטענתו, ואילו המגיבים משבחים אותו כי 'הארץ' הוא עיתון שמאלני, בעל אג'נדה פוליטית, שמפרסם כתבות מעוותות ונטויות. האם התגובות האלו היו מופיעות בלי המשפט על התמיכה בסרטים ישראלים? האם היו כל כך הרבה מתלהמים אם הוא לא היה מזכיר כבדרך אגב את שירותו במגל"ן?
אולי כן, אבל כאן היית יכול להאשים את חוסר הבנת הנקרא של המגיבים ולא את הפופוליסטיות של לוי.
נ.ב:
ג'ון לנון מעולם לא טען שהם יותר גדולים מישו, והאמירה שלו הוצאה לחלוטין מהקשרה.
ג'ון לנון אמר שהם משפיעים על הנוער יותר מישו.
הוא לא אמר אם זה טוב או רע, הוא רק ציין את זה כדעתו לגבי הפופולריות הנוכחית של הביטלס בקרב ילדים ובני נוער באנגליה.
ובכל זאת, זו אמירה די חריפה.
ברור שהביטלס היו יותר גדולים מישו.
ישו היה אחד והם היו ארבעה. זאת מתמטיקה פשוטה.
ישו היה שלושה.
אבל הטיעון שלך עדיין תקף.
ישו הוא שליש.
השילוש הקדוש מורכב מהאב, הבן (שהוא ישו) ורוח הקודש. ישו הוא חלק אחד מתוך השילוש הקדוש.
ישו היה שניים שהם אחד.
לא, באמת: היה לו גם טבע אלוהי וגם טבע אנושי, אבל שניהם התקיימו בו יחד, לא בנפרד. אם אמרת משהו אחר בסביבות שנת 500 לספירה, מצאת את עצמך די מת.
מאותם צירופי מקרים
לפני שבועיים ראיתי את הסרט "מילים ולחן". תוך כדי הקרדיטים עולה ביוגרפיה דמיונית של להקת pop. כתוב שם:
– סולן הלהקה עורר סערה ציבורית כשהכריז: "אנחנו יותר גדולים מהביטלס".
בכתובית הבאה: – מאוחר יותר הוא התנצל והסביר שהביטלס היו ארבעה והם חמישה.
לשם כיוונתי
(ל"ת)
ישו מת. הביטלס יותר חיים. הביטלס יותר.
(ל"ת)
נכון לעכשיו הם חיים כמו החתול של שרדינגר,
חצי ככה וחצי ככה.
החתול של שרודינגר לא חצי חי וחצי מת.
הוא גם חי וגם מת.
את כמובן צודקת.
והביטלס, כלהקה אגב, מתה מזמן.
וכאן ראוי לציין את דייויד בואי יבדל"א, שכבר ציין מזמן שהיתרון של להקת רוק על זמר רוק הוא שלהקה יכולה להתפרק.
מייקל ג'קסון כבר הוכיח שבואי טעה.
(ל"ת)
כשהגענו מבואי לג'קסון
בשרשור מרובע הזמרים מכיתה ז' של 'דייויד בואי ג'ורג' מייקל ג'קסון' לא פיללנו שימצא הקשר משעשע אפילו יותר.
אני תמיד צודקת.
[פעמיים ב-24 שעות? תודה עין הדג.]
(כמו ישו).
(ל"ת)
כמו ישו!
(ל"ת)
כולכם טועים
פול מקרתני מת מזמן. עכשיו ישו מסתכל על רינגו סטאר ומחכה.
(איך אני הראשון שחשב על זה?)
גם אתה טועה.
לא מזמן מת האפיפיור ג'ון פול. אם כבר, עכשיו מחכים לאפיפיור ג'ורג' רינגו.
ישו הוא לא "שליש"
כל השלושה הם אחד.
(כאילו, לפי התאולוגיה הנוצרית. זה לא שאני מאמין בזה.)
סליחה, זה רק אם אתה מאמין
ששני השמנים מאזנים את הרזה.
אני לא "מאמין" בכלום
זו התאולוגיה הנוצרית. אני בכלל אתאיסט.
לפי הגישה שלהם, אלוהים הוא "אחד", רק שיש לו שלוש פנים. כולם אחד.
אבל ח"ח על המערכון. כבר הספקתי לשכוח אותו.
שרשור משעשע במיוחד...
(ל"ת)
לא, השאלה היא האם הוא גם מחרים את אורסון סקוט קארד.
(ל"ת)
"ציבור נסחפי האח הגדול"?
יש לך את זה ביותר עילאי ומתנשא?
חוץ מזה-![!אחלה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_thup.gif" alt="" width="" height="" />)
עילאי ומתנשא זה העממי החדש.
(ל"ת)
רגע, אז מה זה סביר ובינוני?
(ל"ת)
עמוד בפייסבוק.
(ל"ת)
לא נשמע לי כל כך נורא
הוא פשוט נעלב קצת וסיפר את זה.קצת יצא מפרופורציות אבל לא משהו רציני.
נגד הזרם
גילוי נאות (אם עדיין לא הבנתם…) אני מאד נהנתי לצפות בסרט "לצוד פילים".
למעשה, רק לאחר שיצאתי מהקולנוע, הבנתי מדוע אני מעדיף לראות סרטים בקולנוע ולא לחכות לDVD או לכל מדיום "לא חוקי" אחר.
הסיבה היא חווית הקהל.
אני לא זוכר מתי לאחרונה, ראיתי סרט שסחט כל כך הרבה רגשות (בעיקר צחוק אבל גם דמע בסצינה אחת) מכל כך הרבה אנשים בו זמנית.
מעטים האנשים סביבי שנשארו אדישים, אפילו בקומדיות המופרעות ביותר, לא חשתי בכזו אנרגיה מסביב…. וזו גדולתו של הסרט!
כל אחד מהשחקנים, הביא אל המסך משהו חדש ומפתיע, שלא היה באף אחת מהדמויות שהוא שיחק קודם לכן.
זהו סרט קבוצתי, ולא מופע של שחקן בודד. היה תענוג לצפות בשחקנים, ממש נהנים בסרט.
ונכון, היו גם דברים שהפריעו…אבל אני אבחר להתעלם מהם כרגע מכמה טעמים:
1) הם שוליים ביחס לתוצר הכולל.
2) כל כך הרבה מבקרי קולנוע, כולל דורון, בחרו להעצימם ולהוציא אותם מפורפורציה… אני לא מתכוון להיות חלק מזה.
בשורה התחתונה – חוויה קולנועית!
ובאשר לגיל בלנק הצעיר, אני חולק על דורון בצורה נחרצת!
למרות שזו ההפקה הרצינית הראשונה בה גיל נוטל חלק, הוא מבצע את תפקידו בצורה מעוררת ההערכה. שלא כמו שאר השחקנים, שכל אחד שיחק בתורו דמות צבעונית כזו או אחרת, גיל בלנק שיחק "נער אמיתי" והוא שיחק אותה בצורה המשכנעת ביותר (הביקורת כאילו משחקו של גיל היה גרוע, היא היפכא מסתברא, לא הרגישו שהוא שיחק וזה לכשעצמו הישג). היכולת של גיל, להביא אל המסך דמות שאינה ליצנית או "גונבת הצגה" (והרי ידוע שלילדים קל "לגנוב את ההצגה") בקרב נבחרת מאוד מרשימה של כוכבים, היא ההישג.
בברכה,
אייל
סרט גאוני! מבריק, שנון, חכם, מרגש ומצחיק! מזמן לא נהניתי כך מסרט.
סך הכל סרט טוב ונהנתי
וגם משה איבגי שיחק מצויין !! דמות שונה ממה שהוא רגיל בדרך כלל
קטעי "המשרד" היו קורעים מצחוק
זה סרט דרמה קומי פילוסופי
ואני יצאתי בתחושה שנהנתי
סוף הסרט קצת לא הכי ברור לא הכי משכנע אבל בסדר ..
חבל שלא קראתי את הביקורת הזו קודם
כי אז לא הייתי מטריחה את עצמי לראות את הסרט חסר השחר הזה. מסכימה עם כל מילה. נראה כמו סרט של תיכוניסטים שנכתב בידי בוגר כיתה ח' לכל היותר.
אדיר. 5 כוכבים. סוף סוף תגובה לזבל המיופייף
סוף סוף סרט מצחיק ומשוחרר.
אם אתה פוץ כנאמר בסרט, לא תוכל לצחוק.
זו הביקורת השניה שאני קורא (ואולי זה אותו מבקר) שישב כשסביבו הקהל מתפקע מצחוק, והוא חמוץ כולו.
הקהל יודע למה לצפות פחות או יותר, מקווה לנקמה בכל התופעות האלימות והמעצבנות של דורנו,
ומקבל את זה.
כמו בסרטים המצויירים של פעם, אף אחד לא מת. כל מי שצריך לבוא על ענשו, מקבל מידה כנגד מידה, ובלי גם להרוג או לפגוע באף אחד אחר. בקיצור, חלומם של "הטובים" מתגשם, בתוך כל הרוע.
העובדת הפיליפינית, זוכה להגיד בשפתה היא, שהיא שמחה שמישהו אומר סוף סוף משהו לילד השמן והמפונק שהיא מגדלת. הילד המגמגם רוכב על האופניים וצועק, יחד עם הקהל. הלורד האנגלי, שחייב לדקלם את תפקידו החשוב התומך בציונים, משתמש באנגלית גבוהה יחסית, אך מספיק מובנת לקהל כולו מצעירים ועד זקנים, שנשפך מצחוק כשמדבר על המדינה ה-Overheated שלנו.
כל הוולגריות והעירום ה"אובססיבי" שבסרטים ישראלים רגילים, מוסתר הפעם, במינימליות אמנם, אך הופך את העניין למרומז. האשה בהליכים שמגדלת את הילד כ"ערסית" האם ה"יוצאת" עם הבנקאי שרצח את בעלה, עבור הילד. ה"בכי" על אהבה שאיננה – הכל נעשה מתוך הכרה שמדובר בהצגה. הצגה שאיננה כלל מציגה את הציבור האמיתי ה"מרכזי" בישראל, אלא את שולי החברה –
את העשירים החדשים, את עובדי הנקיון והאבטחה, והמורים, שומר הכניסה והפקידות הפשוטות של הבנק, ומנהלת בית האבות, כולם בעצם בני אותו המעמד, ומנהל הבנק שנמצא בקושי חצי דיוטא מעל אלו.
הסרט לועג באופן חופשי ומשוחרר על וביחד עם: הגברים המאצ'ואיסטים, הישראלים המאצ'ואיסטים, הפרסים המאצ'ואיסטים, המרוקאים המאצ'ואיסטים, האשכנזים המיופיפים, על ועם האצלני"יקים, על ועם דור הזקנים כיום, הדור הצעיר כיום, על ועם דוברי האנגלית כיום, על ועם בתי הספר (אוי! כמה שה"קול של המורה", ו"הקול של המנהלת" אדיר!!), הבריטים, השחקנים, התאטרון, מזג האוויר בארץ, ירושלים עיר הקדש, ויותר מכל, על המיניות החדשה המוקרנת בכל מקום.
האם היוצאת עם הבנקאי ששדד את בעלה, עבור כסף, והמתחבקת לעיני בנה, הנתק הבין-דורי שזוכה לצחוק משוחרר, גם הדמעות עשויות באופן מצחיק. אה, כן! ואי אפשר שלא להנות מהפורד אסקורט קופה תחילת שנות השבעים! מאיפה השיגו אותו.
למומחי קולנוע, יש גם אינספור קריצות קולנועיות וטלוויזיוניות.
בקיצור: סרט חף ממציאות ועומק, אך מכותב עמה דווקא ברבדים העמוקים ביותר.
מומלץ למי שרוצה להנות. מאז "קלרה הקדושה" לא נהניתי כל כך!!
וגם צוחק על מוסיקה אהובה ומרגשת (תודה חוה אלברשטיין)