1. עשר שנים
"דוני דארקו" יצא לאקרנים בארה"ב לפני עשר שנים, ב-26 באוקטובר 2001. זה בסדר אם אתם לא זוכרים שזה קרה. גם אז אף אחד לא שם לב.
2. על מה הסרט הזה
דוני דארקו הוא תלמיד תיכון בעיירה אמריקאית בשנת 1988. לילה אחד מנוע של מטוס סילון, שאיש אינו יודע מאיפה הגיע, נופל אל תוך החדר שלו. דוני ניצל משום שהוא באותו זמן הלך מתוך שינה בעקבות ארנב ענק בשם פרנק שסיפר לו שהעולם עומד להגיע לקיצו בעוד 28 יום. אחר כך, הסרט נהיה קצת מוזר.
3. קאלט
"דוני דארקו" היה כשלון. כשלון חרוץ ומוחלט. הוא הופץ באופן מצומצם, לא הביא לבתי הקולנוע כלב, ונעלם מהם בתוך פחות חודש. זה היה זמן קצר אחרי ההתקפה על מגדלי התאומים, וסרטים על חלקים ממטוסים שמתרסקים לתוך בניינים לא היו שיא האופנה. אבל גם בכל מועד אחר, סרט ביזארי כל כך הוא לגמרי לא החומר שממנו עשויים שוברי קופות. בארץ, אף מפיץ אפילו לא הסתכל לכיוון של הסרט: לא רק שהסרט לא הוקרן בבתי הקולנוע – הוא מעולם אפילו לא יצא ב-DVD מקומי.
בארה"ב ה-DVD דווקא יצא, ובהדרגה, אנשים התחילו לשים לב אליו. השמועה על הסרט המוזר הזה עברה מפה לאוזן, ומשם לאוזן השלישית: זה הפך לאחד הסרטים המבוקשים ביותר בספריות המתמחות גם בארץ. הוא גם הוקרן באחד הכנסים הראשונים של עין הדג. זאת היתה תופעת קאלט אמיתית, שצומחת מלמטה, ללא שום שיווק.
4. לא, ברצינות, על מה הסרט הזה
חלק משמעותי מהסיבה להצלחה המאוחרת המפתיעה של "דוני דארקו" היא שאף אחד לא מבין אותו. בתקופה מוקדמת למדי בתולדות האינטרנט, הדיונים, הויכוחים והפרשנויות סביב הסרט איימו למוטט את הבלוגים. אפילו המעריצים המושבעים ביותר של הסרט מתקשים לתת הסבר חד משמעי להתרחשויות בו: הוא נראה טעון במשמעויות שנמצאות רק טיפה מחוץ להישג יד, ומסרב בעקשנות להסביר את עצמו. הוא עוסק בין השאר בגורל, בפוליטיקה אמריקאית, במסע בזמן, בדת ובחיי המין של דרדסים. הוא נראה מזויות מסוימות כמו סאגת מדע בדיוני, ומזויות אחרות כמו דרמת התבגרות כנה ואמיתית כל כך שזה כואב.
5. הג'ילנהולים
את דוני דארקו, הצעיר הרדוף בעל השם של גיבור-העל, מגלם ג'ייק ג'ילנהול באחד מתפקידיו הראשונים בקולנוע. את אחותו הגדולה בסרט משחקת אחותו בחיים של ג'ילנהול, מגי. שני הג'ילנהולים מעולם לא חזרו להופיע יחד באותו סרט מאז, אבל הקריירה של שניהם זינקה בעקבות הסרט: בתוך עשור, שניהם כבר הספיקו להופיע בשוברי קופות ענקיים ולהיות מועמדים לאוסקר (על "הר ברוקבק" ו"Crazy Heart", בהתאמה). יש כבר אפילו אנשים שיודעים לאיית "ג'ילנהאל" בניסיון ראשון.
6. עולם מטורף
הפסקול של "דוני דארקו" מלא בשירי פופ המתאימים לתקופה שבה הוא מתרחש, סוף שנות השמונים: שירים של אינקסס, אקו והבאנימן ודוראן דוראן, שהמילים שלהן פתאום קיבלו משמעות מטרידה בהקשרים שבהם הופיעו. לסצינת הסיום של הסרט, הבמאי ריצ'רד קלי רצה להשתמש בשיר "MLK" של U2, אבל לא הצליח להשיג את הזכויות. כתחליף, הפסקולן מייקל אנדרוז הקליט עם ידידו, גארי ג'ולס האלמוני דאז, קאבר שקט בליווי פסנתר ל"Mad World" של Tears for Fears.
אחרי שאלבום הפסקול המקורי נמכר היטב במידה מפתיעה – למעשה, יותר עותקים של האלבום נמכרו מאשר כרטיסים לסרט בארה"ב – הוחלט להוציא את השיר כסינגל. יותר משנה אחרי יציאת הסרט, "עולם מטורף" בביצוע גארי ג'ולס הפך ללהיט הכריסטמס של בריטניה, והתברג למצעדים ברחבי העולם. הקאבר הזה הוליד שורה ארוכה של קאברים משלו. בין השאר, הוא בוצע ב"אמריקן איידול", שימש בשורה ארוכה של פרסומות, ונגנב בלי בושה, כולל התפקיד שהוא ממלא בסרט, ל"איים אבודים" הישראלי. במצעד העשור של גלגל"צ – שכמעט ולא כלל שירים שאינם של קולדפליי – הוא דורג במקום ה-23.
7. קלי
ריצ'רד קלי היה בן 25, בוגר טרי של בית ספר לקולנוע, כשכתב וביים את "דוני דארקו". מטבע הדברים, הסרט הפך אותו לאחת ההבטחות הגדולות של הקולנוע. בכורת הסרט השני שלו, "Southland Tales", נערכה בפסטיבל קאן. גם זה היה סרט סבוך, מוזר, טעון במשמעויות וסמלים. אלא ש"סאות'לנד טיילס" – קומדית מד"ב פוסט-אפוקליפטית עתידנית עם נאמברים מוזיקליים – היה גם לא קוהרנטי, משעמם וכמעט בלתי אפשרי לצפיה. גם הסרט השלישי – ועד היום, האחרון – של קלי היה מורכב באופן דומה: "הקופסה" היה מבוסס על פרק ב"אזור הדמדומים" – סיפור מוסר פשוט – ואיכשהו ניסה להפוך אותו ל"בדלתיים סגורות" של סארטר, כשבדרך הוא מכניס גם קונספירציות, חייזרים, וסצינות הזויות ובלתי מוסברות שגורמות לו להיראות כמו דייויד לינץ' לעניים ורעבים. בשלב זה הסמאטוכה של הז'אנרים, הקצוות הפתוחים והמשמעויות המרומזות כבר הפכה לסגנון מוכר ובלתי חביב.
למעשה, חשד מוצק שמא קלי לא באמת יודע מה הוא עושה עלה כבר עם גירסת הבמאי של "דוני דארקו", שיצאה ב-2004: הגירסה הזאת, שמשלבת סצינות שצולמו ולא נכנסו לקאט המקורי של הסרט ודפים מתוך ספר בדיוני שמופיע בו, ארוכה יותר ב-20 דקות, ומבהירה דברים שנשארו סתומים בגירסה המקורית – וחבל. הגירסה הזאת – שאמורה להיות נאמנה לחזון המקורי של הבמאי – הורסת את החידתיות של חלקים מהסרט, ומחליפה אותם בבליל מד"בי-ניו אייג'י מטופש.
8. יצירת מופת או תאונה
אי אפשר להסתכל על מכלול היצירה של ריצ'רד קלי בלי שתעלה השאלה: האם אפשר לעשות יצירת מופת בטעות? יכול להיות שקלי מאז ומתמיד היה קשקשן? האם שהסיבה ש"דוני דארקו" כל כך מסתורי ופתוח לפרשנות היא שקלי פשוט לא מסוגל לספר סיפור הגיוני מההתחלה ועד הסוף? ואיך ייתכן שגם אחרי שאנחנו יודעים שאין מה לדעת, "דוני דארקו" נשאר סרט נפלא? האם גם קלי לא פעל בשם עצמו, אלא קיבל הוראות מארנבים ענקיים? גם עשר שנים מאוחר יותר, תופעת דארקו נשארה בלתי מוסברת. אף אחד לא מבין את דוני דארקו, בעיקר לא הבמאי שלו.
הטקסט פורסם במקור במוסף "ז'ורנל" של מעריב.
זוהי הביקורת של לונג ג'ון על "דוני דארקו", שהתפרסמה ב-2002, ו-763 (נכון לרגע זה) התגובות שהתפרסמו בעקבותיה; זה אחד הסרטים בעלי מספר התגובות הגדול ביותר בתולדות עין הדג.
בעיניי זה לא משנה
לא משנה אם הסרט תאונה או לא, זה עדיין אחד משלושת הסרטים הטובים ביותר שראיתי עד היום ואני חובב סרטים למעלה מעשרים שנה. לצערי קלי לא הצליח לשחזר את ההצלחה שלו,וגם לא מאמין שיצליח.
לא ראיתי אותו שנים
כמתבגר מאוד התרשמתי ממנו.
מעניין מה אחשוב עליו היום אם אראה אותו שוב.
אני קורא את הדיון בעקבות הביקורת מ-2002 ולא יכול שלא לתהות מה זה סנס"ל.
אני מניח שאתה מתכוון ל-סנל"ל
ספוילר נוראי לא לקרוא.
סנל''ל (לא סנס"ל)
הם ראשי תיבות של "ספוילר נוראי לא לקרוא".
נהגה לראשונה ע"י ג'יי האמיתית בביקורת של ממנטו:
http://www.fisheye.co.il/?p=10506&comNum=25707#li-comment-25707
והגיע למילון האתר (הישן) לאחר שאנשים החלו להשתמש בו בקביעות:
http://www.fisheye.co.il/static/diction.htm#sanlal
סרט מדהים, אחד הטובים ביותר שראיתי
הוא משלב כול כך הרבה דברים, כול כך הרבה צדדים שונים של החיים וארנב פסיכופט-אלוהי אחד.
בהחלט סרט גדול.
תודה על הספוילר לאינספשן
(ל"ת)
גם אם זאת טעות,
זאת אחת הטעויות הטובות ביותר שאי פעם נעשו. זה אחד הסרטים האהובים עליי, כי הוא משלב בצורה כל כך מושלמת בין דרמת התבגרות לבין מדע בדיוני/אימה/מתח. ניסיתי לשבת ולנתח אותו המון פעמים, קיימתי עליו דיונים עם חברים, אבל בסופו של דבר התייאשתי. לא צריך לצאת מהסרט הזה עם מסר ברור ותשובות לשאלות- צריך לצאת מהסרט הזה עם אווירה, עם מחנק כזה בגרון, עם תחושה …קשה לנסח איזה תחושה, מעין בדידות וחוסר הבנה של הקיום, אבל ביחד עם זה, אופטימיות. אין הרבה סרטים שעושים את זה, לא בדרך הכל כך מיוחדת ומוזרה של דוני דארקו.
ואני מודה שחיכיתי כל הזמן שייצא עוד סרט של ריצ'ארד קלי שישאיר אותי נפעמת, אבל אני אסלח לו גם אם זה לא יקרה. יצירת מופת? כן. טעות? למי אכפת.
זו בדיוק הבעיה שלי עם הסרט
"ניסיתי לשבת ולנתח אותו המון פעמים, קיימתי עליו דיונים עם חברים, אבל בסופו של דבר התייאשתי".
סרטים שגורמים לך לנסות לנתח אותם מתוך מחשבה שיש משהו עמוק מאחוריהם, למרות שאין כזה, הם שרלטנות נטו. זו לא חוכמה סתם לזרוק לאוויר חלקי רעיונות פסאודו-פילוסופיים, לשתול רמזים ורפרנסים לכלמיני דברים, ולטעת באנשים את התחושה שאם הם רק יחשבו על זה עוד קצת הם יבינו את הדבר הגדול שמסתתר שם.
דוני דארקו אמנם עשוי יפה ומהנה לצפייה, אבל יש בו יותר מדי רעיונות שלא מתחברים אחד לשני, יותר מדי סתירות פנימיות, יותר מדי קצוות פתוחים וחידות ללא פתרון, ולכן הוא בסופו של דבר נותר מתסכל.
זאת כן חוכמה
בלי להתייחס לשאלה האם יש ל"דוני דארקו" משמעויות או שאין לו: ליצור יצירה מחלקי רעיונות, רמזים וסמלים שתגרום לאנשים לחשוב ולדבר עליה – אפילו אם אין לה שום משמעות אמיתית – זה יותר קשה ממה שזה נראה. נראה כאילו אפשר רק לזרוק לאויר כמה מילים באקראי, אבל זה לא ככה. לראיה, תשווה את מספר המילים שנכתבו על "דוני דארקו" לעומת כמה שדובר על, לצורך העניין, "תא קטלני". גם "תא" מלא בסמלים ותמונות מוזרות שאפשר היה לפרש באלף דרכים שונות, רק שהוא לא מעניין אף אחד.
זה בעיקר כי דוני דארקו הוא סרט טוב בכל אספקט אחר
בניגוד לתא קטלני, דוני דארקו הוא סרט מצויין (אפילו ממש מצויין) בכל אספקט, למעט התסריט המחורר.
לכן הוא מצליח לבלבל אנשים וליצור אצלם את האשליה שיש בו משהו מעבר. למרבה הצער, גם גרסת הבמאי, גם התוספות ב-DVD המקורי וגם כל מה שקלי עשה מאז, מוכיחים שהרבה אין שם.
אפשר לעשות השוואה אפילו יותר טובה - "אבודים"
גם אבודים גרמה בזמנו להתעניינות עצומה סביבה ולמיליוני מילים להיכתב עליה, וגררה אינספור פרשנויות וניתוחים שונים על משמעויותיה (הלא קיימות). וזה עדיין לא הופך אותה ליצירה טובה. ההבדל הוא שאבודים חשפה את הבלוף שלה בסיום – ובכך איבדה מיד כל שמץ של התעניינות שהיה סביבה עד אז – ודוני דארקו השאיר את הצופים בלי פתרון ממשי ולכן צבר מעמד של קאלט.
ואגב, השוואה אפילו יותר מעניינת תהיה עם "מלהולנד דרייב", אבל אין לי כוח להיכנס למלכודת הזאת.
למה, דייויד לינץ' הוא דוגמה מצוינת.
הסרטים שלו לא-מובנים, אבל גם מטרידים, מרתקים ומפחידים. עזוב את "מולהולנד דרייב" – נהניתי אפילו מ"אינלנד אמפייר", למרות שאין לי שום מושג מה לעזאזל הלך שם. אתה חושב שכל אחד יכול פשוט לזרוק ג'אנק אקראי על המסך ולהגיע לאותה תוצאה? לא. המוזרות שלו היא מוזרות מחושבת ומבוצעת היטב. גם ציירים סוריאליסטיים צריכים לדעת לצייר.
תגיד מה שאתה רוצה על אבודים
אי אפשר להגיד, לפחות בעונות הראשונות, שהיא לא הייתה עשויה בצורה מעולה.
אני גם מאוד התאכזבתי מהסוף של הסדרה. זה לא אומר שהם לא ידעו ליצור מתח, לבנות דמויות, לספר סיפור. בעונה הראשונה יש כ"כ הרבה פרקים גדולים. הפיילוט ברמת העשייה שלו, בניית הסיפור והאפקטים, עולה לדעתי על הרבה מאוד סרטי אקשן הוליוודים. גם לדעת לשאוב צופים למשהו צריך יכולת וחכמה.
האמת, הפיילוט היה כל כך טוב,
שהסתפקתי בו ולא טרחתי להמשיך לאף פרק אחר.
באבחה אחת חסכת לי לכתוב תגובה ארוכה ואוף-טופיקית. תודה.
עשית בשכל
הפיילוט הוא by far הדבר הכי טוב בסדרה.
לא, הפרק השני הוא הכי טוב
Walkabout, הפרק הראשון על לוק. ככל שהיא מנסה הסדרה אף פעם לא מצליחה לשחזר את התמהיל של סיפור מעניין, דמויות טובות (שעדיין לא נשחקו והפכו לאנשים נוראיים) וסוף מדהים.
נכנס למלכודת
לא ראיתי סרטים אחרים של לינץ', אבל דווקא מלהולנד דרייב נראה לי דוגמה לא טובה. הוא אמנם לא ברור בהתחלה (ולמרות זאת הוא ממגנט את הצופה ועשוי היטב), אבל בצפיות חוזרות הוא מתגלה כסרט בעל עלילה ברורה וחד-משמעית, מה שמאפשר (בשלב הבא) לחשוב על המשמעויות שלו.
כי "מלהולנד דרייב" מעלה שתי שאלות נפרדות. יש את החידה הבסיסית, של "מה לעזאזל קרה כאן", כלומר מה הסיפור שמתואר בסרט. אחריה יש את השאלה המעניינת יותר, של "מה המשמעות" או "מה המסר" שמאחורי הסיפור הזה (או מאחורי פרטים שונים בו) – שזו, אגב, שאלה שקיימת גם בסרטים עם עלילה ברורה.
הנקודה היא, שאחרי קצת התעמקות, יש פתרון די ברור וחד-משמעי ל"חידה" הראשונה. בכך "מלהולנד דרייב" שונה מסרטים שבהם אין באמת עלילה קוהרנטית.
אני לא חושב שיש פתרון ברור וחד משמעי לסיפור שמוצג שם (יש מספר תיאוריות אפשריות), ובאותה מידה אני גם לא חושב שיש לסיפור הזה משמעות או מסר. אבל זה פחות מפריע לי. כבר ראינו סרטים טובים בלי פתרון עלילתי חד משמעי או מסר ברור (רוב סרטי האחים כהן, למשל). הבעיה, מבחינתי, היא ביומרה. היומרה להציג בפני הצופים מעין פאזל סבוך, שאם רק יצליחו להרכיב אותו הם יבינו את התמונה הגדולה שלכאורה מסתתרת שם. היומרה לגרום לצופים לדסקס שעות ע"ג שעות על משמעות הסרט מתוך מחשבה שהיתה שם כזאת, בשעה שהיוצר עצמו לא הבין מה הוא רצה לומר.
אבל זו בדיוק היומרה שיש לה כיסוי ב"מלהולנד דרייב"
יש סרטים שבהם היומרה הזו היא באמת חסרת כיסוי. לפי מה ששמעתי, יש גם סרטים של דיוויד לינץ' שהם חסרי פתרון קוהרנטי, כמו אירייזרהד (אני לא יודע את זה ממקור ראשון. מבין סרטיו של דיוויד לינץ' ראיתי רק את "סיפור פשוט" ואת "מלהולנד דרייב").
יחד עם זאת, דווקא למלהולנד דרייב יש פתרון פשוט, חד-משמעי וקוהרנטי. דווקא שם היומרה מכוסה. אינני יודע מדוע אתה סבור אחרת. אכן יש כמה "תיאוריות" בעניין, אולם מתוכן יש גישה אחת שמקובלת על הרוב המכריע, וגם מתיישבת לחלוטין עם כל מה שקורה בסרט. ל"תיאוריות" אחרות יש תומכים מועטים, וברובן יש חורים עצומים ובלתי מוסברים.
אין לי בעיה לדון איתך בנושא זה (בדיון חסוי תחת סימון ספוילרים קפדני), אבל להערכתי הדיון על כך מוצה בדף הסרט של "מלהולנד דרייב", ומכל מקום נראה לי ששם המקום המתאים לקיים את הדיון הזה.
אם תחשוב על סרטים של לינץ' בתור חידות, כנראה תתאכזב
ז"א, הן חידות כמו חידות חמיצר, שאפשר להציג להן הרבה פתרונות וכולם ישמעו לך הגיוניים במידה שווה. "מלהולנד דרייב" יוצא דופן מהבחינה הזו. יש פרשנות "מקובלת" לאירייזרהד, כמו שיש לכל יצירה של כל אדם בלי קשר לכמה היא הזויה, אבל לטעון שזה "הפתרון" ממש לא מחויב המציאות. יש שם תמות מרכזיות שכן די ברור מה הן, אבל נניח לא תמצא תמימות דעים לגבי למה לבחורה יש לחיים של סנאי*
* לא בדיחה.
אין בינינו שום מחלוקת
שנינו טוענים שאין כנראה "פתרונות" לחלק מהסרטים של לינץ', ושנינו גם טוענים ש"מלהולנד דרייב" יוצא דופן מהבחינה הזו.
אני מסכים
גם אם לא באמת יש מסר עמוק מאחורי הסרט (ואגב מסר עמוק, אחרי שהוא מתגלה הוא בד"כ מאכזב ולא מספק) מספיק שהסרט מצליח ליצור בנו תחושות ולעורר בנו רגשות כלשהן בשביל להשלים את המטרה שלו.
זה כמו ששיר שיש לו קצב נחמד ומילים חמודות אנחנו יכולים לאהוב אבל את השירים שגורמים לנו להרגיש ולחשוב עליהם אנחנו לא יכולים לשכוח.
לגרום לבני אדם להרגיש משהו ולהמשיך לחשוב עליו אחר כך ולדבר עליו בפורומים זה אתגר ודוני דארקו בהחלט עושה את זה.
בעיני זה אחד מהסרטים הכי אובר רייטד שיש
כפי שהסקירה הראתה,נראה היה שדוני דארקו היה לא יותר מ"תאונה" של ריצ'ארד קלי,והקהל בבית,כמו שהוא אוהב לעשות כמעט בכל דבר,הוא לחפור מכל עבר ולתת פרשנויות שהבמאי כלל לא התכוון אליהם.
הוא היה מיוחד,אבל לצערי אני לא יכול להגיד שחיבבתי אותו אפילו מעט.
(ל"ת)
בדיוק כך
סרט סתמי, שלא ראוי אפילו למעט הרהור, שלא לדבר על הבאזז שאוהבים לעשות סביבו.
לפני כמה שנים, מישהו תיאר לי את דוני דארקו
כסרט על "החיפוש הנואש אחר משמעות בגיל הנעורים." זה נראה לי כמו תיאור מושלם, ועוזר להסביר למה חוסר הנהירות של הסרט תורם לאיכותו (ולמה גרסת הבמאי הלכאורה ברורה יותר היא כשלון כה חרוץ). הסרט ממש קולט את היאוש שבו בני הגיל הזה תרים אחר משמעות עמוקה יותר לקיום, ועל אף שהוא מציע שמשמעות כזו קיימת, העובדה שהוא משאיר אותה לא ממומשת (ולכן חוסך מקלי את הצורך להגדיר אותה) נוסכת בו בגרות ועצבות.
אבל לדעתי התכונתו הללו – בגרות ועצבות – הן מה שקלי הכניס לדוני דארקו בטעות. הסרטים הבאים שלו מבהירים שהוא לוקח את הבלגן הניו אייג'י שלו לגמרי ברצינות – הקופסה אפילו מכיל כמה אלמנטים מדוני דארקו ומשלב אותם בטקסט דתי. קלי אולי יצר סרט בוגר בטעות, אבל הוא עצמו לא יוצר בוגר, ועד שלא יתבגר הסיכויים שישחזר את ההישג של דוני דארקו קלושים.
סרט אוברייטד למדי, אבל זה לא הופך אותו לגרוע
בואו נשווה אותו שנייה לINCEPTION, זה סרט שהסביר את עצמו למוות. באמת.
זה לא שלא אהבתי אותו, אבל הוא ממש התעקש להסביר את עצמו ודי לשווא, כי בסוף אתה לא בטוח מה באמת קרה כל הסרט.
אז דוני דארקו לא מסביר את עצמו, הוא פשוט זורק את עצמו לפנים שלך ואתה זה שצריך להתמודד. הוא גם קצת מזכיר לי את 2001 אודיסיאה בחלל במובן הזה (להבדיל אלפי הבדלים כמובן).
אבל דוני דארקו זה סרט שלא הייתי רואה יותר מפעמיים. פעם אחת בלי להבין, פעם שנייה להבין טיפה יותר, וזהו. ראיתי אותו בדיוק פעמיים ואין לי חשק לראות אותו שוב.
אין לי מושג למה
אבל הסצנה היחידה שבאמת זכורה לטובה בעיניי היא אחת מהסצנות הראשונות בסרט כשדוני ואחותו מקללים אחד את השני בארוחת הערב. אחרי הסצנה הזאת לא הבנתי כלום. הייתי צריכה לראות את הסרט משהו כמו שלוש פעמים אחרי זה כדי להבין מה הם אומרים ומה נסגר עם הסבתא הזאת.
את האמת? לא בטוחה שהבנתי על מה הסרט הזה מדבר, אבל הוא בלי ספק אחד מהסרטים המשובחים שיצא לי לראות. לגבי מרגשים אני לא יודעת.
יזרקו עלי כאן עגבניות,
אם אני אגיד ש"סאות'לנד טיילס" הוא אחד הסרטים האהובים עליי? כן, הוא איטי ופסיכוטי ולא ברור ומכיל את ג'סטין טימברלייק, אבל אני פשוט נהניתי מהאווירה האפוקליפטית ומאיך שהוא נראה ומאיך שהסיפור מסופר.
וגם את דוני דארקו אני מאוד אוהב. אפילו גירסת הבמאי טובה בעיני, אם כי הרבה פחות מהמקורית. הוא אחד מהסרטים הבודדים שהצליחו ממש להפחיד אותי בצפייה ראשונה ("הניצוץ" הוא השני שהצליח), במיוחד בקטעים הראשונים שרואים את הארנב, ובסצנה מול הראי.
וגם – טים מינצ'ין מספר על דוני דארקו, בשיר:
http://www.youtube.com/watch?v=QKTwFoZnaj4
גם אני אהבתי את "סיפורי סאות'לנד"
לא ברמה שהוא האהוב עלי ביותר, אבל הוא לא רע בכלל לדעתי.
סאות'לנד טיילס מצוין.
מה שגורם לי לחשוב שדוני דארקו הוא ממש לא תאונה, אבל הוא כן, כרגע, נקודת השיא של הבמאי. ולא יפתיע אותי אם זה יישאר כך, לא חסרים מוסיקאים (אינפקציה/ככה מפנקים, קלאש/לונדון קולינג), סופרים (ג'וזף הלר/מלכוד 22, ג'ק לונדון/עקב הברזל, לוק ריינהארט/איש הקובייה) או קולנוענים (הוושובסקיס/מטריקס, פול תומאס אנדרסון/יהיה דם, ארונופסקי/רקוויאם לחלום, קופולה/אפוקליפסה עכשיו, יוסי דיין/החיים על פי אגפא, שיצרו יצירת ביכורים שמיימית (למרות שלפעמים זו לא בהכרח תהיה דווקא יצירת הביכורים) ואחר כך נעו בין הטוב מהוד לבינוני.
ארונופסקי התחיל עם PI
(ל"ת)
דורי גיל אמר שחלקן לא באמת יצירות ביכורים.
(ל"ת)
גם פול תומאס אנדרסון לא התחיל עם זה יגמר בדם
(ל"ת)
די. אני חושב שהבנו.
(ל"ת)
ולדעת אנשים מסוימים, עדיין לא עשה סרט שמשתווה אליו.
(ל"ת)
היי, לא היכרתי את זה.
וצריך להזהיר: השיר כולל ספוילרים קשים מאוד ל"דוני דארקו".
גרסת במאי או לא?
בתור מישהו שעוד לא ראה את הסרט, איזה גרסא עדיף לראות בצפייה הראשונה?
תודה!
הגרסה המקורית
ואף פעם לא את גרסת הבמאי
כן, חשבתי שהכתבה עצמה אומרת את זה בבירור
גירסת הבמאי של "דוני דארקו" מיותרת, ולא צריך לצפות בה ראשונה או בכלל.
מצחיק, חשבתי על "הקופסא" כשראיתי את "דוני דארקו"
…ובלי לדעת שאותו אדם עומד מאחורי שניהם. למה נזכרתי בקופסא? כי גם הוא היה מלא חורים ומוזר, מתיש ומתסכל. דארקו טוב בהרבה מקשקשת הקופסא, אבל קשה לומר שהצלחתי להבין את מעמד הקאלט שלו ואת ההתלהבות ממנו. נדמה לי שקצת עייפתי מתסריטאים שפוערים חורים שמטוס ג'מבו שלם יכול להיכנס אליהם, באמתלה של "תנו לסרט פרשנות אישית משלכם".
ואגב, יצא שאפילו צפיתי בו לראשונה בדיוק בתאריך האמור, 26 באוקטובר לשנה זו, בשידורו ביס.
סרט גדול
אז לא כ"כ הבנתי את הסוף, ביג דיל.
אני נהניתי =)
טוב שפרסת את זה גם כאן
כפי שאמרת לי שתעשה :)
שמחתי נורא לראות התייחסות לציון העשור לסרט. אמרתי את זה לאנשים השנה ופרסמתי קצת דברים בנושא בפייסבוק ולא מצאתי אף מקום פה שציין את האירוע.
"דוני" היה ונשאר אחד הסרטים הכי אהובים עלי בכל הזמנים. בטופ 5 שלי. מאלו שמזמן הפסקת לספור כמה פעמים ראית אותם ואלו שתמיד חוזרים אליהם ויש חשק לראות שוב, כי עבר קצת זמן מאז הפעם האחרונה…
אני זוכר היטב את הימים לפני 8-9 שנים מיד אחרי שהוא יצא ב-DVD, נתקלתי במשהו עליו באיטרנט, ראיתי את הטריילר והסתקרנתי נורא. איך הרגשתי אחרי הצפיה הראשונה. איך קראתי עליו ללא הפסקה ואיך התאהבתי בו לחלוטין בצפיה השניה. הוא היה אגב אחד הסרטים היותר ראשונים שרכשתי ב-DVD.
אני מאוד אוהב את ההקדמה של ג'ק ג'ילנהאל ב-Donnie Darko Book. כי זה מהסרטים שקשה להגדיר אותם ועל מה הם בדיוק. הסרטים שעונים עליהם לאנשים ב"פשוט תראו". מהסרטים שעד היום אני נהנה להגיד את זה לאנשים ואז לדבר איתם עליו לאחר מכן.
פרסמת*
(ל"ת)
אתמול ראיתי בפעם העשירית החשוד המיידי
ניסיתי למלא עוד פעם כמה חורים .( ויש הרבה…) עד שאמרתי לעצמי: למה ? זה הסרט ,אפילו הבמאי והתסריטאי אומרים לכולם לעזוב כל מיני פרשנויות ופשוט להנות, אז אותו הדבר עם דוני דארקו…
אין תרומה אמיתית לדיון, רק...
רציתי לציין שהסרט הוא אחד האהובים עליי במיוחד.
סיקוול?! איזה סיקוול?!
אחד הסצנות האהובות עליי בסרט זאת הסצנה עם הכמעט נשיקה של דוני וגרטשן, והבחור השמן והמוזר שמסתכל עליהם.
"ס(מנתה) דארקו"
http://www.imdb.com/title/tt1231277/
ואו. זה חתיכת דירוג נמוך
(ל"ת)
ואם מישהו עדיין לא משוכנע...
http://www.fisheye.co.il/?p=14457&comNum=378580#li-comment-378580
אין סיקוול.
יש ניסיון פתטי לרכב על הפופולריות של הסרט באמצעות מעין ספין-אוף שאין לו שום קשר של ממש למקור, וכמובן, נעשה בלי שום קשר של היוצרים המקוריים. אה, כן: ויש לו 3.8 בימד"ב.
שגם יצא ישר ל-DVD (אם כבר אז כבר).
(ל"ת)
בצירוף מקרים, יס שידרו עכשיו את "הקופסה"
למרות שאני חושב שראיתי אותו בעבר, ניסיתי לראות אותו עכשיו (תפסתי אותו קצת לקראת האמצע) ופשוט היה לי קשה לראות אותו. סרט מבולגן, לא משוחק טוב, לא מאורגן טוב רעיונית, לא מעניין, ובאופן כללי לא טוב.
אני לא חושב ש'דוני דארקו' הוא בלאגן שבאופן בלתי מוסבר יצא טוב. אני חושב שהוא משלב הרבה דברים בצורה מדויקת: שנות השמונים, מדע בדיוני, סרט תיכון נעורים, מוות, תעלומה מסתורית ברקע, וכו'.. השילוב מדויק, כי אם ריצ'רד קלי היה מוסיף עוד טיפה ממרכיב כלשהו (נגיד הופך את הסרט לסרט נעורים עם דגש על הדינימיקה של מתבגרים בתיכון, או לחילופין לסרט מדע בדיוני עם עודף קשקושים על חורי תולעת ופיזיקה כמו שהוא ניסה לעשות בגירסת הבמאי) הוא היה רק הורס את הסרט. הקטע עם הדרדרסים למשל, הוא מצוין, כי הוא לקוח מהז'אנר הסיינפלדי, וגם ההיבט הפסיכולוגי עם כל ההיפנוזה הוא עוד מרכיב בסרט שלכאורה לא קשור לכלום (הסרט יכל להסתדר גם בלי הקטעים האלה) אבל הוא היה הופך לפחות טוב.
יש גם את הנושא של סימני שאלה שהסרט מספק, אלה שגרמו לפתילים מפלצתיים של הודעות באינטרנט. ראיתי לא מזמן במהלך הרצאה באוני' ת"א, וידאו של הרצאה של ג'י ג'י אברהמס (מטה הרצאה?) מהאתר TED, שבה הוא מסביר למה הוא חושב שמסתורין הוא דבר חשוב. בהרצאה (מTED) הוא הראה קופסה עם סימן שאלה, שקנה כשהיה ילד, והוא סיפר שהוא לא פותח את הקופסה עד היום כי המסתורין חשוב לו יותר ממה שיש בתוך הקופסה. לדעתי, מבחינת ההקבלה לקולנוע, זה נכון חלקית. מצד אחד, ג'י ג'י אברהמס שחק את הטריק הזה כי בעבודה שלו גם כשפותחים את הקופסה עם סימן השאלה יש בתוכה קופסא קטנה יותר עם סימן שאלה אחר, והצופים נותרים מתוסכלים. מצד שני, בדוני דארקו הטריק הזה, של לתת לצופים לפרש את העלילה איך שהם רוצים, עבד. יותר מזה, הוא אחת הסיבות העקריות שגרמו לסרט להצליח.
כל מה שיש לי להגיד זה "אמרתי לכם"
כבר אז טענתי שדוני דארקו זה סרט מבולגן, ושהחידות שהוא מציג הן לא יותר מפאזל ריקני:
http://www.fisheye.co.il/?p=11161&comNum=81768#li-comment-81768
לאור מה שריצ'רד קלי עשה מאז, אפשר להניח די בוודאות שהוא בסה"כ הצליח לבלבל אתכם מספיק, כדי שתחשבו שיש לו משהו לומר. בפועל, קלי הוא אולי במאי מצויין, אבל כתסריטאי הוא הוכיח, מאז ועד היום, שהוא לא באמת יודע מה הוא עושה.
רגע, אמרת מה? ולמי? דוני דארקו הפך לקאלט
ונבחר לא פעם לאחד הסרטים הכי טובים ברשימות אינדי למיניהן (ואפילו באוסטרליה, לפי ימד"ב).
הדיבורים על סוף הסרט הלא-ברור, על החורים בעלילה ועל אי הבנות כאלה ואחרות – מפספסות לחלוטין את הסרט.
זה לא סרט מדע בדיוני. זה סרט דרמה-רגיש-בטירוף עם נגיעות של מד"ב. הסופה המתקרבת והמנועים המתרסקים הם רק לאווירה. הם הרקע. הם המגאפין שמאפשר את הצגת העולם המופרע של דוני בדרך המעולה ביותר.
זה סרט מוזר.
וזאת מחמאה.
אז בהנחה שד. דארקו פשוט התפלק לקלי, עולה השאלה:
אם סופת הוריקן עוברת דרך מגרש גרוטאות, האם ייתכן שבמקרה ייוצר עותק פילם של דוני דארקו?
מש"א
(ל"ת)
אני זוכר שראיתי אותו באולם קולנוע
ולא הייתי בכנס עין הדג. אז איפה זה היה? כנס מד"ב אולי?
דוני דארקו הוקרן בפנטזי.קון 2003, ב"מופת" ר"ג.
(ל"ת)
בניהול אחד, ר. גרינברג.
אוי, הנוסטלגיה.
וב-"2003" התכוונתי, כמובן, ל-"2002".
(ל"ת)
לא, זה בהחלט היה 2003
http://fantasy.sf-f.org.il/whatwas2003/FCon2003_programme.html
מעניין. בזכרון שלי הם השתלבו לכדי כנס יחיד.
(ל"ת)
דוני דארקו - בלוף קולנועי
ריצ'רד קלי עירבב שלל נושאים וסוגות קולנועיות בצורה שטחית ולא טובה במיוחד,
וכך יצא לו סרט בלי אמירה ברורה. סרט בסדר, לא יותר.
וגרגמל טוב הלב צודק
שימו לב מה קלי עשה אח"כ – סיפורי סאות'לנד והקופסה, יותר קשקוש מקשקוש.
במאי די נוראי.
ובזה הוא מצטרף לבמאים כמו שאמאלאמאלאן:
היה להם סרט מאוד מוערך בזכות משהו מיוחד שעשו (טוויסט/חוסר קוהרנטיות), ובסרטים הבאים שלהם הם המשיכו עם אותו שטיק, ויצא זבל שהולך ומדרדר.
בטח יש עוד במאים ברשימה הזו, אבל כרגע לא עולה לי בראש אף אחד.
ולזכותי יאמר שגם את החוש השישי לא אהבתי
ושכבר אז טענתי שכל הסרט יושב על הטוויסט (הצפוי), ושבלעדיו הוא לא שווה הרבה.
אז כן, קלי ושאמאלן הם במאים מוכשרים, שיודעים ליצור אווירה, לבנות מתח, להעביר רגש, לבנות עולם וכו', אבל שניהם ממחזרים שטיק לא מוצלח.
אחד הסרטים האהובים עליי
אין לי משהו אינטליגנטי לומר על איכות הבימוי, אני רק יודעת שזה הסרט היחיד שגרם לי לבכות, אח"כ לצחוק ואז שוב לבכות בפרק זמן של 90 דקות, ועל זה אני אוהבת אותו.
(גרסת הבמאי היא אכן נוראית).
חצי
למישהו יש פרטים על הסרט הבא של ריצ'רד קלי – "Corpus Christi" שלפי ויקיפדיה אמור לצאת ב2012 ויש עליו בקושי פרטים בIMDB?
http://www.imdb.com/title/tt1845217/
http://en.wikipedia.org/wiki/Richard_Kelly_(director)
מצאתי את זה ברחבי האינטרנט
http://collider.com/richard-kelly-corpus-christi/76568/
Yet, the resilient Kelly is busy setting up his next film, a Texas-set thriller titled Corpus Christi. The story revolves around the strange friendship between a mentally unstable Iraq war veteran and his boss, the wealthy owner of a supermarket chain with political ambitions. Variety suggests a more traditional narrative, but the publication seems to be responding to the lack of overt sci-fi.
תודה :)
(ל"ת)
סרט נפלא
הגדולה שלו בעיני (וכנראה גם הסיבה שאף פעם לא נמאס לי לראות אותו, למרות שגיליתי אותו יחסית מאוחר) הוא שהוא סרט מאוד מאוד מרגש. קשקשת מד"ב או לא (שהיא בעיני עיקר הדיון פה – אם הקשקשת הזו התפלקה בטעות למשהו טוב בסרט הזה ולא עבדה בסרטים אחרים) זה סרט שיודע ללכוד בצורה מאוד עדינה ויפה מה זה אומר להיות מתבגר ומוזר, בצורה שאפשר להזדהות איתה גם במדינה ובתקופת זמן אחרות. הוא מציג סיפור אהבה לא גדול מהחיים אבל מאוד שובה לב, ודמויות אנושיות מאוד: דוני, אחותו,ההורים שלו. אז כן, אפשר להגיד שהאלמנטים המד"ביים מצוצים מהאצבע (לא ראיתי את גרסת הבמאי ולא מאוד התעמקתי בפילוסופיה של המסע בזמן שעומדת מאחורי הסרט) אבל את היופי הריגשי שיש בו אי אפשר לקחת ממנו, וזו הסיבה שאני אוהבת אותו כל כך.
Hear, hear. כמו-כן, יוקם לאלתר "עין החסידה".
(ל"ת)
אולי משתלם לקשקש בלי מטרה כשעושים סרט
דוני דארקו הוא אחד הסרטים האלה שאני לעולם לא אראה שוב, וזה מאוד מצער אותי. זה סרט שאהבתי נורא, למרות שדוני הזכיר לי את האדם הכי מגעיל שאי פעם ידעתי על קיומו, ולמרות שהסרט כל כך הפחיד אותי עד שלא יכולתי לישון כל הלילה.
וזה שכל הרעיון מאחוריו היה קשקוש – את זה גיליתי רק עכשיו, ובעיני זה פשוט מאוד מגניב. זה מגניב כי זה סרט מצוין, שהוא מצוין למרות שאין מאחוריו שום דבר חכם.
גרסת הבמאי?
לא קשור בהכרח לסרט הזה, אבל משהו שתמיד תהיתי לגביו:
גרסת הבמאי?
ומה בדיוק הייתה הגרסה המקורית של הסרט? (או: מה היה התפקיד שלו אז?)
נ.ב.
אני יודע שהפתיל הזה לא כ"כ אקטואלי, אבל רק עכשיו הזדמן לי לצפות בסרט ולעבור על העמוד הזה…
הרבה פעמים לגירסה הקולנועית של הסרט
יש אילוצים שלא מגיעים מהבמאי, כמו למשל להביא את הסרט אל מתחת לאורך מסוים, או לעשות בו שינויים שאמורים להפוך אותו למסחרי יותר. "גירסת הבמאי" היא כביכול הגירסה שהבמאי היה מעדיף לעשות מלכתחילה, בלי אילוצים הפקתיים.
אם יורשה לי להוסיף
לא כל גירסת במאי היא בהכרח משופרת או באמת עמוקה יותר מהסרט המקורי. לפעמים מפיקי הסרט אשכרה יודעים מה הם עושים כשבוחרים לרסן את הבמאי.
קפיש
זה אפילו נשמע פחות או יותר הגיוני.
על אף שזה עדיין מעלה את השאלה: איך הבמאי מצליח לשקף את הלך הרוח שלו אם הוא אפילו לא קובע אלו סצנות ייכנסו לסרט?
יש לציין שבמקרה של דוני דארקו,
גרסת הבמאי נוצרה, על פי ריצ'רד קלי, לא כדי "לשקף את מה שהוא רצה לעשות מלכתחילה" (שתי הגרסאות משקפות את החזון שלו) אלא כי המפיקים רצו לתת לסרט עוד סיבוב בקולנועים בגלל ההצלחה של הסרט בדיוידי, וקלי חשב שאם כבר הסרט יצא מחדש הוא יכניס עוד סצנות שנחתכו וייצור גרסה אלטרנטיבית כדי לתת למעריצים סיבה טובה לראות שוב.
זה... לא נכון, ככל הידוע לי
"דוני דארקו" הוקרן לראשונה בפסטיבל סאנדנס, בגירסה שהיתה ארוכה משמעותית מהגירסה שהוקרנה מאוחר יותר בבתי הקולנוע. האולפן דרש לקצר את הסרט. "גירסת הבמאי" לא זהה לגירסה הארוכה המקורית, אבל אמורה להיות דומה לה.
כל זה לא משנה את דעתי שגירסת הבמאי היא מיותרת והגירסה ה"רגילה" טובה יותר.
לא בטוחה
בדיוידי של דוני דארקו המקורי יש מספר סצינות שנחתכו מהסרט, שמפתחות בעיקר את דמות המורה בגילומה של דרו בארימור. לפי ערוץ הקומנטרי של קלי, אלו הקטעים שהוא חתך לבקשת האולפן על מנת לקצר את הסרט. כזכור לי גרסת הבמאי לא מכילה את רוב הקטעים הללו (שזה חבל כי הם טובים) אלא תוספות שמבהירות את עלילת הסרט, בעיקר טקסטים מתוך הספר שדוני קורא.
האמת שאני מתבסס על זיכרון,
ככה שבאמת יכול להיות שאני לא מדייק, אבל לא טענתי שהגרסה המקורית נוצרה בלי שום אילוצים, רק שריצ'רד קלי טען ששתי הגרסאות משקפות את החזון שלו לגבי הסרט ושגרסת הבמאי היא לא משהו שהוא עשה כי הוא היה "חייב" לעשות כי הרסו לו את הסרט, אלא הרחבה על הסרט שהוא עשה כי הייתה לו את ההזדמנות (שוב, זה הכל מזיכרון, אני אחפש את הראיון הרלוונטי כשיהיה לי טיפה זמן ואראה אם אני הוזה). בכל מקרה, מה שאתה אומר לא סותר את מה שאני אומר, נראה לי