סאלי מנקה מתה בספטמבר 2010, בגיל 56 בלבד. זה עצוב מאוד בכל מובן, כמובן, אבל את החסר אנחנו מתחילים להרגיש רק עכשיו. סאלי מנקה היתה העורכת הקבועה של סרטיו של קוונטין טרנטינו. היא ערכה את כולם, מ"כלבי אשמורת" ועד "ממזרים חסרי כבוד" – וכשאתה עושה סרטים שבאופן קבוע קופצים קדימה ואחורה בזמן או מחליפים סגנון כל חמש דקות, עורכת טובה היא דבר מאוד חשוב. "ג'אנגו ללא מעצורים" הוא הסרט הראשון של טרנטינו שנעשה בלעדיה. החדשות הטובות: עם או בלי מנקה, טרנטינו לא הפסיק להיות מוכשר בטירוף. "ג'אנגו" הוא כל מה שציפיתם ממערבון מתוצרת טרנטינו. ובכל זאת, נדמה לי שאני מתגעגע לסאלי.
ב"ג'אנגו" טרנטינו הגיע סוף סוף לעשות מחווה מסודרת באורך סרט שלם למערבוני הספגטי, דבר כל כך טרנטינואי לעשות שלא ברור איך זה לא קרה קודם. הסיפור הוא פשוט. ג'אנגו (ג'יימי פוקס), עבד, פוגש את קינג שולץ (כריסטוף וואלץ), רופא שיניים שעבר הסבת מקצוע לתחום ציד הראשים. שולץ מלמד את ג'אנגו את רזי המקצוע, ויחד הם יוצאים לחלץ את אשתו של ג'אנגו, שנקנתה על ידי בעל קרקעות עשיר ואכזרי (לאונרדו דיקפריו). זה הכל. אבל כמובן, העיקר הוא לא הסיפור, אלא איך טרנטינו יספר אותו, כמה ציטוטים מתוך סרטי עבר הוא יכניס, איזה בחירות מוזיקליות מפתיעות הוא יעשה בפסקול, וכמה שורות דיאלוג ייכנסו לפנתיאון הציטוטים הנצחי ע"ש רויאל עם גבינה.
אז, בעניין ציטוטים אני לא לגמרי בטוח (אם כי הטריילרים הספיקו כדי שאנשים יתחילו להעיר זה לזה שה-D היא דוממת), אבל כן, יש פה מכל טוב. אם תחכו בסבלנות, תקבלו גם קרב יריות שהוא המקביל לקרב של הכלה מול 88 המטורפים ב"להרוג את ביל", רק עם אקדחים במקום חרבות סמוראים. כלומר: ארוך, משובח ומוגזם לחלוטין, בלי התחשבות מיוחדת בחוקי הטבע או בכמות הדם שמכיל הגוף האנושי. יש פה מספיק דם כדי למלא בריכה אולימפית. ועד שם, יש לכם את כריסטוף וואלץ.
טרנטינו הוא הסיבה שיש לכריסטוף וואלץ קריירה: הוא ליהק אותו לתפקיד האנס לאנדה ב"ממזרים חסרי כבוד", שזיכה אות מיד באוסקר מוצדק. עכשיו, ב"ג'אנגו", הוא מלהק אותו שוב בתור גרמני משכיל שהורג אנשים בשביל כסף ואוהב מאוד לדבר על זה בהתנשאות קלה שמבהירה שהוא מודע היטב לכך שהוא האדם החכם ביותר בחדר. אז נכון, קינג שולץ הוא פחות או יותר האנס לנדה, רק בלי הקטע של הרשע הטהור – אבל מבחינתי הוא יכול להמשיך לעשות את אותו הדבר עוד חמישה-שישה סרטים לפני שאתחיל להתעייף. וואלץ הוא ענק, ודוקטור קינג שולץ סגר בתוך שבוע את שאלת הדמות החדשה הטובה ביותר לשנת 2013.
והוא לא הדמות הנפלאה היחידה בסרט. סמואל ל. ג'קסון מקבל כאן תפקיד שונה מהרגיל (מה שלא מפריע לו לשרשר כמה "מאדרפאקרס" לתוך משפט אחד כהרגלו, וטוב שכך), אבל זה שסמואל ל. ג'קסון מגניב זה לא בדיוק חדשות מרעישות; מה שמפתיע הוא שגם לאונרדו דיקפריו הוא כזה. דיקפריו הוא רשע שמח בחלקו שלא רוצה להשתלט על העולם, אלא רק לנצל היטב את זכותו הטבעית וההיסטורית לקנות בני אדם ולגרום להם להילחם זה בזה עד המוות. יפה לראות את דיקפריו מנצל, לשם שינוי, את הפרצוף דורש-האגרוף שבו הטבע חנן אותו, ומוסיף כל כך הרבה עליצות זוועתית שאי אפשר שלא לייחל למפגש קרוב בינו לבין הצד הלא נכון של אקדח.
בקיצור, "ג'אנגו" מבדר נורא, מצחיק מאוד, עשוי היטב, מצולם מצוין והוא בלי ספק אחד הדברים הטובים ביותר שאפשר למצוא עכשיו בבית קולנוע. ואחרי שהבהרנו את זה, בואו רגע נדבר על למה כשמדובר בטרנטינו, "ג'אנגו" הוא סרט חלש יחסית.
קוונטין טרנטינו הגיע כבר מזמן לשלב שבו הוא יכול לעשות מה שבא לו, ואף אחד לא יגיד לו לא – וזה שלב מסוכן מאוד בקריירה של כל במאי. תשאלו את ג'ורג' לוקאס. טרנטינו לא נמצא שם עדיין, אבל ב"ג'אנגו" ישנם כמה סימנים מדאיגים לכך שהוא די קרוב. הסימן הראשון הוא האורך. אורכם של סרטים הוא מדד טוב למדי לגודל האגו של הבמאי, והאגו של טרנטינו נמדד על פי "ג'אנגו" בשעתיים ו-45 דקות. ואין לכך סיבה מספיק טובה. הסרט ארוך יותר מ"ממזרים חסרי כבוד", למרות שהסיפור שהוא מספר הרבה יותר פשוט וקטן. וזה לא שהיה צריך להתאמץ כדי למצוא איפה לקצץ: לסרט יש פתיחה נהדרת וסיום אדיר (ואחריו סיום נוסף, קצת פחות אדיר) אבל באמצע יש בטן רכה, גדולה וקצת מתמרחת, שאפשר היה בהחלט לקצץ ממנה איזו ליטרת בשר או שתיים, ולהפוך את הסרט לקצר יותר וטוב יותר. בדיוק כמו ב"ממזרים", אתם יכולים להיות בטוחים שזה ייגמר בדם, והרבה, אבל לפני זה יהיו דיבורים, והמון. כמובן, סצינת דיאלוג טרנטינואית "משעממת" היא לעתים קרובות מלהיבה יותר מסצינת אקשן בסרט של כל במאי אחר, ובכל זאת, לכל דבר יש מידה. מישהו היה צריך להסביר לטרנטינו מתי כדאי לחתוך, והמישהו הזה היה כנראה סאלי מנקה. שלצערנו, כאמור, כבר לא נמצאת איתנו.
הבעיה האחרת של "ג'אנגו" היא ג'אנגו. כאמור, הסרט הוא אוסף של דמויות משנה משובחות: כריסטוף וואלץ אדיר. לאונרדו דיקפריו מצוין. סמואל ל. ג'קסון הוא באד-אס מאדרפאקר. אבל הסרט נקרא על שם ג'אנגו, ובניגוד מוחלט לכל הדמויות שסביבו, ג'אנגו פשוט לא מעניין. הוא מאוד צודק וחדור נקמה, וג'יימי פוקס לגמרי בסדר, אבל אין בדמות שלו ושל אשתו (קרי וושינגטון) הרבה יותר מבדמויות ידועות אחרות של גבר שיוצא להציל את הבחורה שלו, כמו למשל, מריו ודייזי.
טרנטינו הוא אשף ברמת הסצינה הבודדת. אפשר ליצור בקלות רשימה של חמש או שש סצינות בסרט ששוות כל אחת את מחיר הכרטיס. אבל כסרט שלם, "ג'אנגו" הוא לא "ספרות זולה" וגם לא "ממזרים". זה לא אומר שלא כדאי לכם לראות אותו. פעמיים.
הכל קם ונופל על העריכה
השעה הראשונה מבריקה. תחילת הסרט הסצינת ההיכרות שלנו עם רופא השיניים הגרמני וכרכרת השן היא מצחיקה וגאונית. אחרי שעה מגיעה נפילה שהביא אותי ממש לנקר…ואז שוב ההתעלות ומרחץ הדמים הידוע של טרנטינו
לגמרי!
לא סתם ניקרתי, ממש נרדמתי בכמעט כל השעה השניה של הסרט, וכשהתעוררתי לא הרגשתי שפיספסתי יותר מדי והמשכתי להנות. אין הוכחה יותר חותכת מזה לכך שהסרט ארוך מדי =]
גם כלבי אשמורת נכנס
סצנת העינויים שם מקבלת איזכור בסרט.
באיזה חלק?
ראיתי את כלבי אשמורת מעל 10 פעמים ולא שמתי לב לשום אזכור.
אהה לא בידיוק
אז נכון שיש בסרט הרבה דיבורים והמון דיאלוגים שלא היה בהם מי יודע מה צורך, אבל עדיין הסרט לא שיעמם לשניה. אקשן כיפי ברמות, מוזיקה מעולה, סצינות שמעוצבות היטב מכל בחינה וסרט פשוט מהוקצע. חוץ מהמשחק של טרנטינו, אני לא חושב שיש בסרט הזה חסרונות. סרט לא חייב להיות מושלם. הוא לא צריך עריכה שבכח תנסה לרתק (מה שיראה מגוחך לעיתים), הוא לא צריך את הדמוית הכיייי מעניינות בעולם, הוא לא צריך את סאלי. הוא צריך להיות טרנטינואי והסרט הזה עשה זאת כמו שצריך עם פלוס גדול. הפעם, שהוא עושה את מה שהוא רוצה, יש לו את האפשרות להרחיב את הסרטים שלו גם לסרטים עם דרמה ולא רק אקשן והומור מלאי גיאונות קולנועית. משום מה- יש לי תחושה שהסיבה היחידה שהתאכזבת מהסרט היא בגלל שם הבמאי.
רד פיש, אין עליך.
למה? כי:
"יפה לראות את דיקפריו מנצל, לשם שינוי, את הפרצוף דורש-האגרוף שבו הטבע חנן אותו".
משפט לדורות, ללא ספק.
ראיתי אתמול
לכריסטוף וולץ הייתה קריירה במולדתו בתור שחקן בטלוויזיה, הרבה לפני שטרנטינו נתן לו הזדמנות להתרחב.
אנחנו חיים בעידן פוסט מודרני, עידן מהיר. אין כמעט במאי כמו טרנטינו שממשיך לעשות אפוסים בני 3 שעות ועדיין להביא קהל רב מהרגיל והצלחה כבירה. כי הוא יכול.
אלמלא קיומה של דמותו של וולץ, לא היה סרט. לכן תמוה שג'אנגו הוא הכוכב הראשי.
טרנטינו מפזר המון אינפורמציה של תרבות פופ לצד תרבות גבוהה. למשל, אבנר שביט ציין איזכור מגניב ל'חלף עם הרוח' – התנוססות ארוכה של הכותרת "מיסיסיפי"…
אממ.. מה??
"קוונטין טרנטינו הגיע כבר מזמן לשלב שבו הוא יכול לעשות מה שבא לו, ואף אחד לא יגיד לו לא – וזה שלב מסוכן מאוד בקריירה של כל במאי. תשאלו את ג'ורג' לוקאס. טרנטינו לא נמצא שם עדיין, אבל ב"ג'אנגו" ישנם כמה סימנים מדאיגים לכך שהוא די קרוב."
מה קרה בשתי השורות האלו??
אכן מוזר.
אני בטוח שהשורות הללו אומרות משהו קוהרנטי. אבל נדמה לי שלא.
רד פיש הגיע כבר מזמן לשלב שבו הוא יכול לעשות מה שבא לו
אבל הוא עדיין לא בדיוק שם.
(ואני מופתע שאף אחד לא אמר את זה קודם)
אני גם מופתע, ואפילו צפיתי את זה.
אני מופתע שאני באמת כותב את זה
אבל הכוונה של "עדיין לא שם" היא שטרנטינו עדיין לא ניצל את כוחו לעשות משהו מחפיר בלי שאף אחד יעצור אותו, דבר שג'ורג לוקאס כבר עשה. כמה פעמים.
ברור שזו הכוונה. אבל נראה שמשפט קישור כלשהו הושמט.
לי זה דווקא נראה בסדר כמו שזה...
נשמע קצת מוזר בקריאה ראשונה ואז בקריאה שניה זה מובן.
וגם אם לא – נראה לי שנשרוד.
קוהרנטי לחלוטין
ה"שם" מתייחס למקום שבו נמצא ג׳ורג׳ לוקאס, שזה שלב ההתדרדרות אחרי הנקודה שבא יש לך תקציב לא מוגבל וחופש לא מוגבל בתור במאי.
-האשף הדגול
אבל..אבל...
אבל סצנת המון הלינץ' עם השקים על הראש הייתה לבדה שווה את מחיר הכרטיס.
זו הייתה הסצנה המצחיקה ביותר בה נתקלתי השנה!
You had my curiosity
Now you have my attention.
I like the why you beg, boy
I like the why you die, boy
לי דווקא הסרט הרגיש קצת קצר מדי
יצאתי בתחושה שדמויות רבות (ובעיקר אשתו של ג'אנגו) לא מיצו את הפוטנציאל שלהם ולא קיבלו את הבמה שהם ראויות לה.
טרנטינו עדיין נמצא בליגה משל עצמו, אבל זה אולי הסרט החלש ביותר שלו (חוץ מחסין מוות). במפתיע, הבעיה היא בעיקר בתסריט. הוא פשוט צפוי והוליוודי מדי יחסית לסרט של טרנטינו.
לגבי חסין מוות
זה לדעתי הסרט ה כ י ט ו ב של טרנטינו.
יש בו בדיוק שתי סצנות אקשן, אבל שתיהן מושלמות, אפיות, וקולעות בדיוק למטרה ולמה שהן מנסות להעביר.
ובין לבין זה הכל פילרים, דיאלוגים שלא באמת מקדמים את העלילה (כי אין לה באמת לאן להתקדם) ובתכלס לא צריך אותם, אבל בגלל שזה טרנטינו הפילרים האלה כל כך מהודקים שאין מילה אחת לא במקום, ואין שנייה אחת שאפשר לוותר עליה, ובארבעים דקות של פילר אי אפשר להוריד את העיניים מהמסך.
בג'אנגו לעומת זאת לא התחברתי לאף דמות חוץ מדיקפריו, לא היה לי ממש אכפת מה יקרה להם וכשהם דיברו זה היה אולי נחוץ אבל משעמם.
כמה שזה אבסורד אני חושב שהדמויות בחסין מוות היו הרבה יותר אמינות ולכן עמוקות מאשר בג'אנגו.
כמעט בכל ביקורת שקראתי זו היתה הטענה המרכזית
"היה יכול אולי להיות סרטו הטוב ביותר של טרנטינו, אם רק היה קצר יותר"..
אני לא יודע, מבחינתי ומבחינת האנשים שראו איתי את הסרט, היינו רואים בכיף גירסת במאי (שבטח תגיע בשלב הבלו-ריי) שתהיה ארוכה בעוד חצי שעה.. לעינות דעתי זה באמת הסרט הכי טוב שהוא עשה מאז שלושת הראשונים, לא חף מבעיות כמובן, אבל לא מפסיק להיות מעניין לרגע. המבנה היותר מסורתי וכרונולוגי עושה לו רק טוב ויש בו אשכרה משהו מרגש.. יש פה יותר מ"מגניבות", יש פה ממש אבולוציה של במאי גדול שקרוב מאוד לליצור את היצירת מופת שלו.
דמיון מוזר
הסרט הזכיר לי בצורה מחשידה את סאות פארק,בייחוד סצינת ההמון עם השקים על הראש.. בנוסף לכך שהמילה "ניגר" מוזכרת אין ספור פעמים בשני המוזכרים למעלה..
זה מזכיר בצורה יותר מחשידה פרק מאוד מאוד ספציפי ב-"The Boondocks", בה סם ג'קסון נתן את קולו בכמה מפרקי הסדרה ושבפרק ממוצע שלה יש יותר "ניגר" מבכל הפילמוגרפיה של טרנטינו. פאק, אפילו הסטיבן של ג'קסון ב"ג'אנגו" נראה יותר כמו קופי-פייסט של אנקל רוקוס של הסדרה מאשר "הדוד תום" או כל דבר אחר.
מוזר שלא הזכירו זאת ולו במרומז באף אחת מכל הכתבות/רשימות של היצירות ש"ג'אנגו" מתכתב איתן או עושה להן מחווה.
זה בגלל
שהבונדוקס יותר טובה מכל דבר שטרנטינו יעשה אי פעם.
סצנת השקים על הראש
לפי דעתי סצינת ההמון עם השקים עלה ראש היא מחווה של טרנטינו לסצנת הKKK מFLETCH LIVES של צ'בי צ'ייס. נקרא בעברית "עף עם הרוח"
http://www.youtube.com/watch?v=k1z5PejkIyY
אפשר להשוות את הזוג
לווסטלי ובטארקאפ, שגם הם לא מתקרבים להיות מעניינים כמו דמויות המשנה שסביב הניסיון שלהם להתאחד.
אני מקווה שנכנסת לבונקר ואטמת אותו
לפני שקראת לשודד הים האכזר רוברטס שלעולם אינו לוקח שבויים "לא מעניין".
באופן כללי, גם ווסלי בעצמו היה די גבר.
כל דמות שמחמיאה לאישה על הציצים שלה כשהיא על סף התאבדות אוטומטית נחשבת מעניינת. רק באטרקאפ בתכלס יוצאת קרצייהה בסרט הזה.
הלו הלו, עד ווסלי!!!
ווסלי הוא הדמות הכי מעניינת ומגניבה שיש (חוץ מאיניגו אולי), ואני מוכנה לצאת לדו קרב עם יד שמאל נגד כל מי שחושב אחרת.
באטרקאפ לעומת זאת…פחות מעניינת. אבל לפחות רובין רייט עשתה אותה נסבלת יותר מבספר.
אני לא בטוח שהאשמה היא בסאלי מנקה
אני לא בטוח שהאשמה היא בסאלי מנקה. גם "קיל ביל" ו"ממזרים" סבלו מבעיות עריכה, ושם היא כן היתה נוכחת. האשמה היא בטרנטינו, שבעשור האחרון האגו שלו תפח למימדים מפלצתיים והוא פיתח סביב עצמו פולחן אישיות כבד. זה בא לידי ביטוי לא רק באורך של הסרטים האחרונים שלו – כולל הפיצול המיותר של "קיל ביל" – אלא גם בטון הזחוח שלהם ובראיונות שלו לתקשורת. הבנאדם כל כך מרוצה מעצמו שהוא בטוח שכל שורת דיאלוג שלו היא שיא השנינות ושכל רפרנס שלו לסרט ישן היא גאונות מוחלטת שעוד תלמד בחוגים לקולנוע, והוא לא מעלה אפילו על דעתו שאולי זה לא המצב, ושאולי יש פה מקום לליטוש או קיצוץ קל. חבל, כי הוא עדיין יוצר מוכשר מאוד שמסוגל להבריק כשהוא רוצה, אבל התוצאה הסופית מאוד לא אחידה ונעה בין סצינות אדירות לרגעים משמימים.
הסרט ארוך בסך הכל ב-10 דקות מספרות זולה
כל ביקורת שלילית שקראתי על הסרט נוגעת ב"אגו החמדני המפלצתי הרשעי של טרנטינו וההוכחה לכך היא האורך של הסרט, ושל הסרטים האחרונים שלו"…נו באמת, הסרטים שלו תמיד היו ארוכים, ואני לא חושב שהיו קטעים בסרט שהיה נכון למחוק, הרי הוא כבר קיצץ חצי שעה מהסרט המקורי.
אבל זה לא ספרות זולה
ג'אנגו בנוי אחרת, עם קו עלילה אחד (במקום חמישה בספרות זולה) שמחולק למערכות.. אולי הסרטים האחרונים שלו היו ארוכים, אבל פה לא היה שום צורך שהוא יהיה כל כך ארוך
i count huge spoiler, dude
סרט מגניב
אבל בהחלט ארוך מדי.
ואני די בטוחה שלקווין קוסטנר לא היה שום קשר לסרט :/
אה כן, כריסטוף וואלץ אדיר.
אני דווקא לא חושב שארוך מידי
את כל הסרטים של טרנטינו (כולל את ג'אנגו) ראיתי בבית ולדעתי זה הפורמט המתאים לראות את זה כי לא מרגישים את האורך.
ודבר נוסף: כולם מדברים על החדשנות שטרנטינו הביא בלהתעסק עם העבדות אבל מל ברוקס עשה את זה כבר בשנת 85 עם " אוכפים לוהטים" (סרט הסנדקות שלי באתר). אז אם כמה שאני מעריך את טרנטינו הבחירה להתעסק עם זה היא לא כל כך נועזת כמו שחושבים
סרט הסנדקות שלך?
טעית ב 11 שנה.
סרט גרוע
עלילה דלה, דיאלוגים משעממים ונטולי שנינות טרנטינואית, פסקול מאכזב וכמו שרד כתב ארוך שלא לצורך; בשעה וחצי היה אפשר לסגור את הסיפור. החיסרון של סאלי מורגש בסיקוונס מסויים שממש מרגישים שמנסה לשחזר את המתח המדהים במרתף הבירה ב'ממזרים חסרי כבוד' אך מרוב התמרחויות ובלבולי שכל הופך מייגע וגורר איתו את כל הסרט לתחתית ומשם כבר אי אפשר להציל כלום.
אני רק תיקון: *בגיהינום.
(ל"ת)
מעניין מה היה קורה
אם כל יוצר שעושה מחוות לאגדות עם יקבל יחס כמו טרנטינו כשהוא עושה את זה…
ביקורת הביקורת
ביקורת יפה (ונראה שהדעה שלנו מאוד דומה), אבל כשאתה מפרסם ביקורת שכתבת על הסרט בתגובות, עדיף שלא תעשה קופי-ופייסט לביקורת מלאה, אלא תערוך אותה כך שתתאים יותר להיות חלק בדיון. אפשר להניח שכל מי שקורא את התגובה, בפרט כשהיא מסומנת כספוילר, כבר מודע לעלילת הסרט, ואין סיבה לחזור עליה שוב.
צודק
בד"כ אני עושה את זה אבל רציתי לתת את שני הסנט שלי והיו לי לחצים סביבתיים אז פשוט העתקתי הכל. מובן שזה לא *כזה* משנה כי מי שראה יכול פשוט לדלג על העובדות לחלק של הדעה, אבל אני אערוך בהתאם בעתיד.
הטיעון של "זה נכון היסטורית" מביס את עצמו
בסרט שהוא כולו פנטזיה שלא הייתה יכולה לקרות.
כי אז זה אומר שהיית חייב דיוקים היסטורים בסרט שבעצם לא מדייק בהיסטורית בכלל… אז למה היית צריך דיוקים היסטורים?
( שישתמש בניגר כמה שהוא רוצה, אבל בבקשה שלא יגיד כי זה "למען הדיוק ההיסטורי" אלא אם כן הדראפט הראשון של הסרט היה ג'אנגו נמכר לעבדות ואז עובד עד שהוא מת)
ברור שהוא לא חייב לדייק
אבל נראה לי שזה ספציפית מדויק (אני לא היסטוריון, אבל אני מניח). אנשים קראו לשחורים "ניגר" באותה תקופה ככינוי גנאי, אז למה כולם מתפלצים כשזה קורה בסרט? זה גם לא כאילו זה הסרט הראשון שלו שאומרים בו את המילה.
אנשים מתפלצים כי הם לא נהנים לשמוע את המילה הזאת. זאת מילה טעונה מדי ומספיק קשה לתרבות עם ראפרים שאומרים אותה, הם לא צריכים שגם כל בן אדם שני יתחיל להגיד אותה ( כלומר, הם כן, ואז המילה תפסיק להיות טעונה, אבל מה שלא יהיה). אני לא באמת שמעתי על אנשים שמתפלצים על השימוש במילה "ניגר", יש אנשים שזה לא נעים להם ( עוד פעם, גם אם בסרט בגרמניה יגידו המון פעמים את המילה יהודון, זה יהיה אמין היסטורי ומה שלא יהיה אבל זה עדיין יהיה לא נעים לצופים) אבל ההתקוממות היחידה שאני זוכר הייתה של ספייק לי שהייתה בעיקר על העובדה שלדעתו, קוונטין מבזה את אבותיו העבדים בכל שהוא הופך אותם ל"מערבון של סרג'יו ליאונה".
יש הבדל בין "לא יהיה נעים לצופה" שישמע
הרבה פעמים את המילה "יהודון", לבין התקוממות נגד הסרט והבמאי. והיתה כזו. או לפחות ככה זה הוצג בתקשורת וזה הרושם שנוצר בבועת האינטרנט שאנחנו חיים בה. יכול להיות ש"בשטח" בארצות הברית לא היה כלום, אין לי מושג.
ולענייננו – מן הסתם לא יהיה לי נוח לשמוע את המילה "יהודון", כמו שלא יהיה לי נוח לשמוע כל עלבון אחר כלפי קבוצה שאני משתייך אליה. אבל אין לי פה שום "קייס" נגד סרט שיעשה בה שימוש בהקשר הנכון, אם זה סרט על תקופת מלה"ע השניה או על ניאו נאצים בשנת 2013.
לגבי הטענה של ספייק לי – היא לא ברורה לי לגמרי, אבל יש לי עוד בערך 100 תגובות לקרוא, אז אמתין לסוף.
אני זורקת רעיון, אולי חצי אפוי
בקשר לדיון על המילה ניגר. איכשהו גיבשתי איזושהי תיאוריה לגבי התנהגות פוגענית כלפי אוכלוסיות מדוכאות במדיה. זה הולך משהו כזה- אם ההתנהגות הזאת מגיעה מדמות שאנחנו אוהבים- שאנחנו בעדה- אז היא מאשררת את ההתנהגות הפוגענית. כשזה מגיע מהדמויות ה"רעות" שאני שונאים- זה ההפיך- זה כאילו- נו אתם לא רואים כמה הוא חרא- הוא קורא להם "ניגרים". זו יכולה להיות אפילו סוג של ביקורת על הדיכוי שהקבוצה הזאת עוברת.
בנתיים כשבחנתי את התיאוריה הזאת בדברים שראיתי, לרוב היא עבדה (כלומר, גרמה לי אישית לא להרגיש אישרור של התנהגות פוגענית, אלא ביקורת כלפיה).
ככל הזכור לי (ואני אמורה לזכור את זה דיי טוב, כי סיימתי את הסרט לפני 2 דקות) הדמות של וולץ לא משתמשת במילת ה-נ. רק הדמויות הרעות משתמשות בה, וגם ג'נגו למעשה. אבל זה אאל"ט רק כשהוא בתפקיד ה"רע" שלו. וזה גם שונה כשזה בא מדמות/אדם שחור מאשר מדמות לבנה.
זה כמו שבממזרים לא הרגשתי עלבון כשהדמות של נאצי משווה יהודים לעכברים ושלל תיאורים שכאלה, בגלל שהיה ברור לי שאם זה בא מהדמות הרעה של הסרט- זאת שאני אמורה לשנוא, אז הדברים אמורים להיתפס בצורה ביקורתית ולא בצורה שנותן לגיטימציה לביטויים שכאלה (וגם ממזרים לא בדיוק נאמן למציאות, אבל הוא עדיין מציג דמויות של נאצים שהגיוני שידברו בצורה הזאת, ולכן גם כשאני יודעת שג'אנגו לא נאמן למציאות- הוא מציג אנשים שברשותם עבדים ומרגישים עצמם נעלים מעל הגזע הזה, לכן נשמע לי הגיוני שישתמשו בביטוי הזה, כמו שהגיוני שבכלל בעולם הזה *יש* עבדים).
אם זאת, מאחר ואני לא שייכת לקבוצה שיכולה להיפגע מאמירות כאלה, אני לא מבטלת כל פגיעה שאנשים שכן שייכים אלה חוו כתוצאה מהסרט הזה.
לגבי הספירה,
זה ספירה של גרמנים. הגיוני ששתי דמויות גרמניות יספרו ככה. אני לא חושבת שזה אומר משהו נסתר. בממזרים זה אומץ לטובת התסריט, בג'אנגו למען האמינות.
אגב, זה לא רק בגרמניה אלא במדינות נוספות באירופה.
אוקיי, my bad.
בכל מקרה, עכשיו אני עוד יותר לא חושבת שיש לזה משמעות נסתרת.
כנראה אילתור של הרגע
או שליאו מפתח פרקניסון. בכל מקרה, לא רלוונטי.
האקדח
לפי דעתי פשוט היה לו כדור אחד באקדח הקטן ההוא.
הבעיה של טרנטינו היא
הוא במאי של גאות ושפל.
בכל הסרטים שלו יש סצינות נהדרות וסצינות רעות ולפעמים מביכות.
עדיין מעדיף סרטים שלו על פני 99 אחוז משאר ההיצע כיום, אבל הוא לא ברמה של נולאן והאחים כהן בתור יוצר סרטים.
אנא, תרשה לי ללקות לרגע ברגרסיה מנטלית קשה לסביבות הגיל 15 בערך ולענות לך, עם הרבה כבוד:
פחחחחחחח! הקולנוע של טרנטינו לא רואה את נולאן ממטר!!!@#!%@@
לגבי האחים כהן, עוד אפשר להתווכח.
יום טוב.
לא ראיתי עדיין ת'סרט
אבל אני חייב לציין שאין סרט אחד של טרנטינו שבאמת אהבתי.
לא אוהב את הטון ההומוריסטי שהוא דוחף לכל סרט. אפילו הקטעים המזעזעים ביותר שלו, אלה עם הדם והאיברים הקטועים, בנויים בצורה משעשעת כזאת שמוציאה לי את כל החשק מהסצנה. שלא לדבר על הקשקשת הנוראית והדיבורים הלכאורה חכמים ועמוקים, שבסופו של דבר הם לא יותר מגיבובי שטויות מרוחים ומעייפים(ע"ע קיל ביל 2).
אז בהחלט ניתן להתווכח על מקומו של טרנטינו בראשות הפסגה הקולנועית של ימינו.
אבל באותה מידה אני יכול לומר
שאני לא אוהב את הטון הבומבסטי הסיבוכים המיותרים בסרטים של נולאן, ושכל הדרמטיות המוגזמת אצלו די מעיקה באיזשהו שלב, ובגלל זה אפשר להתווכח על מקומו של נולאן בפסגת הקולנוע של ימינו.
תקשיב, אני לא מזלזל בדעה שלך על טרנטינו, אתה לא הראשון או האחרון שחושבים שהוא לא הבמאי הגדול של דורנו (ובינינו? אין הרבה דברים שכתבת בהודעה שלך שאני לא יכול לחתום עליהם בלב שלם), אבל אי אפשר להכחיש שהוא אחד מהקולנוענים הכי חשובים שצמחו לנו בשנים האחרונות. כן, אני אומר את זה בתור השפוט הנצחי שלו מכיתה ה', אבל עדיין – עם ארבע מועמדויות לאוסקר, זכייה אחת, כמה וכמה סרטים בטופ 250 של IMDb, זכייה בסרט השנה של עין הדג לשנת 2009 ובדג הזהב לחצי-סרט הטוב ביותר של 2003 – הדעה שלך או שלי עליו כבר לא משנה. מקומו של הטמבל הזה בדבר ימי תולדות הקולנוע כאחד הבמאים המשפיעים ביותר של שני העשורים האחרונים די מובטח כבר מ-94.
אין ספק
לא באתי לערער על יכולתו כבמאי, כי סביר להניח שהוא פשוט לא קולע לטעם האישי שלי(ובאמת שרציתי לאהוב ממזרים חסרי כבוד, ואחריי שנהנתי בחצי השעה הראשונה, מצאתי את עצמי משתעמם לאחר מכן ובסוף ויתרתי והפסקתי את הסרט), ואם כ"כ הרבה אנשים אוהבים אותו אז כנראה שיש סיבה לכך.
המטרה שלי גם לא היתה לדון בשאלה האם נולאן הוא הקולנוען הגדול של ימינו(לדעתי הוא כן אגב), אלא פשוט להביע תמיהה איך ניתן לקבוע כעובדה את הטענה ש"טרנטינו לא רואה את נולאן ממטר".
את הקריירה של טרנטינו ניתן לחלק לשניים
מכלבי אשמורת ועד ג'קי בראון, כשבאמצע כמובן ספרות זולה – טרילוגיה בעולם המודרני שמתעסקת בעיקר בפושעים ובעולם התחתון
.
טרילוגיית נקמה – להרוג את ביל, ממזרים חסרי כבוד וג'אנגו ללא מעצורים. שלושת הסרטים מתעסקים בנקמה, של הכלה, של היהודים, ושל העבדים השחורים באמריקה. כמו כן שני האחרונים מתעסקים בתקופות היסטוריות וקו עלילה שצוחק עליה והופך אותה לגמרי, בביל זה מתבטא בקרב מודרני של חרבות סמוראים.
התנצלות התקבלה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
ראיתי את הסרט במצב לא הכי טוב (בלשון המעטה)
ולכן אני אסייג את הביקורת שלי.
לפני כמה שבועות, כששמעתי שאנשים התעלפו במהלך הסרט "הבלתי אפשרי", זה מאוד סקרן אותי. אף פעם לא הגעתי לאיזשהי מצוקה גופנית או משהו שקרוב לזה באולם קולנוע ולכן לא הבנתי איך אנשים מתעלפים במהלך סרט. לצערי קיבלתי תזכורת לאיך זה מרגיש שאתה לא במיטבך (עדיין לא התעלפתי או משהו כזה טנקס גוד) באמצע סרט. זה התחיל בזה שהיה לי וירוס של 24, שהתחיל בערך חצי שעה אחרי שהזמנתי את הכרטיסים, והמשיך בזה שהוירוס הגיע לשיאו במהלך הסרט.
הזמנתי כרטיסים לגלובוס מקס בקריון. כיאה ליום שישי של הבכורה של הסרט, האולם היה חצי מלא (הזמנתי כרטיסים ב10:00 בבוקר, להצגה של 22:00 בלילה), ולכן בחרתי בשורה 5 מתוך 11 מתוך מחשבה שזה יוצא באמצע בערך. מה שלא לקחתי בחשבון (לא יודע אם המידע הזה לא מופיע באתר או שפשוט לא שמתי לב) זה שמדובר באולם גלבוס מקס עם המסך הענק. באולם כזה, לטעמי לפחות, קשה מאוד לקלוט את הסרט במלואו אם אתה יושב יותר קרוב משורה 8, בגלל המסך הענק. ובכל מקרה, זאת ממש לא חווית הצפייה הרגילה שיש באולם רגיל. בכניסה לסרט שאלתי במפורש את הסדרן אם תהיה הפסקה (בגלל המצב הגופני הירוד שלי באותו ערב, והעובדה שהסרט קרוב לשלוש שעות). הוא ענה לי "וואלה לא יודע אחי, לא נראה לי..". טוב. הסרט מתחיל, ולקראת אמצע הסרט אני מתחיל להרגיש חולשה ואי נוחות, ומחליט ללכת לשירותים. אני מפריע כמו שפחות לאנשים באולם, הולך מהר לשירותים, יוצא, חוזר לאולם, ממהר ומנסה להפסיד כמה שפחות מהסרט, מנסה להפריע כמה שפחות לאנשים בחזרה לכיסא, סוף סוף מתיישב בכיסא ו… הפסקה. @#$%@$% איתכם גלובוס.
בקיצור, אם אתם מרגישים לא טוב, אל תלכו לסרט, ואם בכל זאת את הולכים, אז אל תלכו לסרט של טרנטינו באורך כמעט שלוש שעות, ואם אתם עדיין מחליטים כן ללכת, אל תלכו לראות אותו בגלובוס. בעצם עזבו את כל המשפט האחרון, ההערה האחרונה תקפה גם אם המצב הגופני שלכם הוא טיפ טופ וזה סרט כלשהו: עדיף לא לראות סרט ברשת הזו!
ואחרי הוצאת המרמור הזו – אולי בצפייה שניה דעתי קצת תשתנה אבל בגדול… התאכזבתי. גם אם מורידים את המותג טרנטינו, מדובר בסרט מבולגן, ארוך מדי, עם סוף מיותר אחרי הסוף הרגיל. ברגעים מסוימים תהיתי אם טרנטינו עשה את הסרט הזה, בתקופה הזו בהיסטוריה, רק כדי שתיהיה לו לגיטמציה לדחוף את המילה 'ניגר' כל שנייה. בקשר לאלימות בסרט, ההשוואה לקיל ביל בביקורת מדוייקת. אם אתם חושבים על משהו כמו הקרב בבר בממזרים חסרי כבוד או סצינת המחבט תשכחו מזה. האלימות פה היא בסגנון המופרז וחסר הפרופרציה של קיל ביל, הוצאת עיניים ואיברים אחרים ושאר איברים. האמת, עד כמה שאין לי בעיה עם אלימות בקולנוע, קצת נמאס לי כשטרטינו מרשה לעצמו ללכת לכוון חברו אלי רות', בסגנון ה"גור". במיוחד כשאתה מקבל את זה לפנים באמצע משהו שאמור להיות מערבון אינטלגנטי, וסיפור נקמה של עבד שחור בתקופה של לפני מלחמת האזרחים. וזה עוד בלי לדבר על המחזור של טרניטינו (הכתובויות הענקיות, כרסיטופר וולץ, סיפור נקמה, אלימות חסרת פרופרציות).
אבל כל זה כמובן בערבון מוגבל. קשה לי להיות נחרץ בגלל הנסיבות בהן ראיתי את הסרט. אני מקווה לתפוס אותו בצפייה שנייה ואולי דעתי תשתנה (גם אם כנראה שלא מהקצה לקצה).
לפני קיל ביל אמרו לי שיש שם אלימות, אבל היא לא ריאליסטית, אז זה צריך להיות בסדר. מאז קיל ביל לא ראיתי יותר סרטי אקשן כי אני חוששת שהאלימות תהיה יותר מדי בשבילי.
בקיל ביל זה מוקצן בצורה פסיכית
רוב הסרטים האלימים, וביניהם ג'אנג'ו, מציגים אלימות קשה הרבה יותר אבל בלי להראות כמעט שום דבר, וגם מה שרואים הוא רק לחלקיקי שניות ובצורה שבה קשה להבין מה קורה.
בקיל ביל דוחפים את זה לך לפרצוף בכל הכוח, וכדי לפצות על זה הופכים את הכל ל"לא ריאליסטי".
ידעתם שדיקפריו היה אמור לשחק את האנס לנדה בהתחלה
הפך את האינטרקציה בינו לבין דמות של וולץ ליותר משעשעת בעיני.
כל החבילה הייתה שם
(ל"ת)
אני חושב שבמאי צריך בגרות מסוימת כדי להגשים את מושא הפנטזיה הכי גדול שלו, ולכן אותי אישית זה לא ממש מפתיע.
לגבי האורך, אני מסכים בהחלט : היו כמה קטעים שעסקו בעלילת משנה די משעממת, גם אם מרשימה.
מבחינת דיאלוגים, הסרט הזכיר לי את כלבי אשמורת, רק שאשמורת היה בטווח הסביר מבחינת האורך.
עוד נקודה לזכותו של הסרט : הוא ריאליסטי יחסית , יחסית לסולם טרנטינו כמובן… רק הכתוביות שמופיעות על המסך באמצע, מזכירות את הזיקה שיש לו לקומיקס…
ענתה*
(ל"ת)
ענתה
(ל"ת)
אני מופתע שאף אחד לא דיבר על זה
אני מאוד אהבתי את הסרט, מאוד טרנטינואי, מי שאוהב יאהב ומי ששונא ישנא. סרט כיפי עם דיאלוגים שנונים ואקשן טוב.
עוד דבר שאוהבים לשבח את טרנטינו עליו, הוא הפסקולים. הפסקולים של כל אחד ואחד מהסרטים שלו היו פשוט מעולים בצורה שהם משתלבים בסרט ובצורה שהם עומדים בפני אלבום נפרד. אבל ממש התכווצתי בכיסא שטרנטינו דחף כמה שירי היפ הופ שממש לא קשורים לאותו תקופה. גם בסצנה שבה מצליפים בברומהילדה יש שיר מודרני מדי, קיטשי מדי. שאר המוזיקה הייתה בסדר, אבל השירים הלא קשורים היו נפילה.
באמת?
אני אהבתי אותם. ממש. טרנטינו תמיד היה די אנכרוניסטי בטעם המוזיקלי שלו (ע"ע דיוויד בואי בסרט שמתרחש ב-1944), והשילוב עם שירי ההיפ הופ והרקע המערבוני היה ענק. בלי קשר לסצנות הפלאשבק הראשונות עם ברומהילדה (שהיו יפהפיות בעיני, במיוחד כשהשיר Freedom התנגן ברקע – מאוד "האנטומיה של גריי" מצידו) – Who did that to you של ג'ון לג'נד ו-One hundred black coffins רק הוסיפו בעיני לסרט. הרגיש כאילו טרנטינו מנסה לחבר בין המאבק של השחורים אז (או של השחור הספציפי הזה, זה לא כאילו שהתקוממויות בקרב עבדים היו דבר שכיח בתקופת מלחמת האזרחים) אל הקהל האפרו-אמריקאי של ג'אנגו.
יכול להיות שלא תיהיה לי בעיה עם השירים
אבל בסצנות הספציפיות ובסרט שבו הן הוכנסו, זה חוצה את הקו בין מגניב לילדותי. בין אפי לנדוש. ככה זה הרגיש לי בכל אופן.
מסכים. זה גם היה צורם לי.
במיוחד בשיר ראפ שמתחיל בקרב היריות של ג'אנגו באחוזה. זה קצת הרגיש כמו פרסומת ל"יס אקשן" (ואגב, זה לא פעם ראשונה שטרינטינו שם שירי פרסומות שמופיעים בערוץ 2 בסרטים שלו). מה שהכי הפריע לי בקטע הזה, שבסיום הסצינה כשג'אנגו מתחבא מתחת לארון באחוזה, המוסיקה נפסקת ו2PAC (או מישהו אחר) מדקלם איזו שורה מגוכחת של ראפ (ללא מוסיקה, כנראה להגברת האפיות בסוף השיר), שהתחננה, אבל ממש התחננה, שמישהו בעריכה יעיף אותה ויחתוך את המוזיקה שנייה לפני. וזה לא קרה. למרות זה, עדיין יש קטעים בפסקול שהם ממש מצויינים.
אתה מדבר כמובן על הקטע הזה:
http://www.youtube.com/watch?v=kCWY60hWJec
החלק שהרגיש לי הכי חובבני הוא השילוב של המשפט "i like the way you die", מתוך הסרט, בשיר עצמו. שזה לגיטימי בקטע בונוס שיש בדיסק פס קול, אבל מוזר ממש בסרט עצמו.
זה היה חלק ממש מרטיח, במיוחד בהתחשב בעריכה המוזיקלת המושלמת בכל שאר הסרט.
אני דווקא אהבתי אותם
לא הכרתי את Freedom לפני הסרט, אבל הורדתי אותו כשחזרתי הביתה. שיר ממש קצבי ויפה, והוא ממש התאים לסצינה. גם השילוב של טופאק וג'יימס בראון בסוף. אולי כשיר בתור עצמו זה היה נשמע לי מוזר, אבל זה הלך כל-כך טוב עם הסצינה ההזויה הזאת שזה היה פאקינג מגניב. הפסקול באמת היה אחד הדברים שעשו לי את הסרט.
אי אפשר לדבר על הפסקול
בלי להזכיר את שיר הנושא האדיר, שנכתב בשביל ג'נגו המקורי, מ-66.
אפשר בקשה להבא?
אהבתי את התגובה שלך ואני גם מסכים איתה, אבל לדעתי אם אתה נותן בתגובה ספויילר משמעותי לסרט אחר מזה שבדף שלו הגבת, עדיף מאוד לציין את זה גם בכותרת ולא רק בתגית של סימון ספויילרים-היא מאוד לא בולטת ואני לפחות, כשאני קורא תגובות בביקורת על סרט שכבר ראיתי פותח תגובות שמסומנות בספויילר די בבליינד.
למה?
קודם כל, אני לא חושב שיש דמות אחת מסרטיו של טרנטינו שזכתה להסבר רקע, אולי מלבד אומה תורמן בלהרוג את ביל.
לאחת מהחליפות בכלבי אשמורת, יש איזשהו סיפור מאחורי השוד עצמו? בספרות זולה, בממזרים חסרי כבוד, מי היו הוריו של הנס לנדה ואיך נראית החברה של ג'ולס ווינפלד, אף פעם לא היה סיפור רקע נוסף בסרטים של טרנטינו מעבר לעלילות המדוברות. ובעצם, למה שיהיה? אם, למשל, היה מסופר ששולץ הוא למעשה יתום והוא מעולם לא פגש את הוריו, זה היה מוסיף לאיכות של הסרט, לדעתך?
אולי בגלל זה טרנטינו כל כך פופולארי, בגלל שהוא לא משקיע זמן מיותר בדברים לא רלוונטים במה שנקרא "פיתוח דמות", אלא אם כמובן זה סרט שמתבסס על דמות מסוימת.
אפילו הכלה לא זכתה לעבר משלה ב"להרוג את ביל".
אז אנחנו יודעים מה היא עשתה למשך כמה חודשים בגיל 18, אבל חוץ מזה היא די תעלומה. מי היא? מתי היא נכנסה לחיי הפשע, ולמה? עזבו את זה – מדובר בסרט שמשהו כמו שעתיים וחצי אחרי שהוא מתחיל אנחנו מגלים את השם של הדמות הראשית!
אני חושב שהגישה המיוחדת הזאת לדמויות שלו מעידה על גאונותו התסריטאית של טרנטינו – למרות שאנחנו לא יודעים מי הן הדמויות שלו, מאיפה הן באו ולאן הן הולכות, אנחנו עדיין מתחברים אליהן, אוהבים אותן, מזדהים איתן. הכלה הייתה תעלומה לאורך כל ארבע השעות של קיל ביל, ובכל זאת מיליוני אנשים הזדהו איתה והבינו אותה והעריצו אותה. כנ"ל לגבי ג'אנגו – מי הוא? איך הוא הגיע לאחוזת קארוקן? איך הוא פגש את ברומהילדה ולמה הוא התאהב בה? מתי קינג שולץ הגיע לארצות הברית, למה הוא הפסיק להיות רופא שיניים, איך הוא יודע אנגלית כל כך טוב? טרנטינו כותב דמויות בשיטת הנסתר>גלוי, ובינתיים הוא לא מפשל יותר מדי.
איזה סרט מאכזב...
כאילו, אל תבינו לא נכון, זה סרט טרנטינואי קלאסי על פי הנוסחה המוכרת של הרבה אקשן, הרבה דם והרבה שורות מחץ, ועל פי הנוסחה הזו הייתי אמורה לרקוד מאושר בסוף הסרט…(אני בחורה מוזרה, אל תשאלו).
אבל לא – כבר אחרי קצת יותר מחצי שעה (!) התחלתי להביט בשעון בעצבנות והתפלאתי שעברה רק חצי שעה, כי זה הרגיש כמו נצח. ותבינו, הסרט האהוב עליי השנה זה "ענן אטלס" ו"ההוביט", ובאופן כללי הסרט "מגנוליה", כלומר, אין לי בעיה של אורך/מריחות/איטיות בסרטים (נדמה לי שכולם 3 שעות ובכולם הייתי שמחה שתהיה עוד שעה, עם הפסקה כמובן). אבל פה זה פשוט היה מוגזם. התסריט לא עבד עם האורך.
חלק נכבד מהסרט כריסטוף וולץ היקר (והמדהים, יש לומר) מחזיק את הסרט לגמרי על גבו. יש איזה דמות שקוראים לה ג'אנגו? חבל, לא שמתי לב. ואז מגיע ליאונרדו דיקפריו שנתן הופעה נפלאה אפילו לסטנדרטים שלו, שלא נדבר על סמואל לי ג'קסון. אז השחקנים נפלאים, באמת. אפילו יותר מנפלאים. ויש כמה סצינות גאוניות שאת רובן הזכירו פה (ואני רק אוסיף את Bye Laura ואת כל הרפרנסים לשחורים שהיה אפשר להכניס בסרט אחד – חלף עם הרוח, השיר של sometimes I feel like a mother-less child, אלכסנדר דיומא ועוד כמה). אבל זהו, סרט נחמד ותו לא שלא היה צריך לקבל מועמדות לשום דבר חוץ מהשחקנים.
ובלי קשר לסרט – אני מבקשת לקראת הבחירות הקרובות שאיזו מפלגה תיקח על עצמה לחוקק חוק של הפסקה חובה בסרטים מעל שעתיים ורבע. נראה לי לא פחות חשוב מחוק שמאפשר להכניס ג'חנון ומפרום לאולם. למה אנשים צריכים לסבול לחץ בשלפוחית, ולא פחות חשוב – טיילת של אנשים שבצדק לא יכולים להתאפק ומפריעים שלא באשמתם לכל האיזור שלהם כשהם קמים וחוזרים…
ג'קי בראון? שיעממון?!
הסרט הכי חכם של טרנטינו (ובכל זאת לא האהוב עליי). חבל שאנשים מכריזים על טרנטינו בתור אחד שלא יודע לספר סיפור או לפתח דמויות ובכללם לא מודעים לג'קי בראון. חבל שאם בסרט שלו אין הרבה אקשן אז הוא נחשב משעמם.
מצטער, כזה אני.
אם בסרט אין לפחות שלושה פיצוצים, שתי סצנות של קרב יריות ולפחות מרדף אחד, אני ישר מתחיל לנחור ואותיות Z קטנות מרחפות לי מעל הראש. חבל שטרנטינו העדיף לפתח דמויות ולספר סיפור ולא ביים עוד סרט אקשן מגניב וכיפי, כמו "ספרות זולה" (הפיצוץ הזה שם לקראת הסוף קנה אותי). עכשיו תסלח לי, הלכתי לראות את רובוטריקים 2. ככה עושים קולנוע.
אני רק שאלה.... כמה גרמנית יש בסרט?!
שלום – צריך עזרה!!! אני מתכוון לראות את הסרט בגרמניה מכיוון שהם למרבה הפלא מקרינים כאן גם את הגרסא הלא-מודבבת… ואז פתאום שמעתי כאן שיש גרמנית בסרט – ואני מניח שלא יהיו כתוביות באנגלית מכיוון ואני בגרמניה… האם כך הדבר, ואם כן – כמה גרמנית?!?!?
ביטה – הילפה!!!!!
מעט מאוד.
בגרסה שהוקרנה בארץ נשארו הכתוביות באנגלית מהסצנות בגרמנית – וכשאני אומר סצנות אני מתכוון לסצנה של לא יותר מחמש דקות, אותה אפשר להבין גם בלי להבין מה נאמר בפועל. אתה תסתדר :)
כמה מעט?!...
תודה להעט המרקד,
5 דקות זה לא מעט – האם ניתן להסתדר בלי זה… זה לא יפגום יותר מידי בהבנת העלילה?!…
תודה!!!!!!
לא יותר מדי.
לא נאמר שם מידע מספיק חשוב שאי אפשר להבין ממה שנראה ממילא. בנוסף, אני דווקא לא בטוח שהכתוביות באנגלית יושמטו – אם אצלנו הוקרנה גרסה דוברת אנגלית עם כתוביות בעברית ובנוסף היו שם את הכתוביות באנגלית בדיאלוגים שבהם הן היו נחוצות. "ג'אנגו" זה לא כמו "ממזרים חסרי כבוד" – הסרט, ברוב רובו, דובר אנגלית. לא צריך לחשוש מהסצנה הקצרצרה בגרמנית.
Vielen Dank!!! :-)
(ל"ת)
לא מסכים כל כך עם מה שלא אהבת
לדעתי, טרנטינו לא מבזה את זכר העבדות יותר מראפר פושט שבכל שיר שלו מחצית מהמילים הם "ניגר".
אני חושב גם שהוא לא ביזה את זכר השואה יותר מאשר פוליטיקאים שמשתמשים בה לצרכיהם.
עצם זה שהוא משתמש בשיר עם המילה הזאת בסרט עבדות
אומר שזהו סוג של ביזיון והעלבת האפרו אמריקאים. ולגבי הסצנה המדוברת, הוא גרם לסצנה להיראות כמו קליפ מ-MTV.
אני מודה שכמעט לא שמתי לב למילים של השירים במהלך הסרט
ולמען האמת גם לא בסצינה הספציפית הזאת, אבל השילוב המוסיקלי/קליפי, כמו שהגדרת אותו, על רקע מה שמתרחש שם, מאוד-מאוד הפריע לי.
הסצנה הזו אכן מטרידה
אבל הטיעון שלי הוא שמסביב לטרנטינו יש הרבה אחרים שמבזים את העבדות ומעליבים אפרו -אמריקאים. זו תהיה טעות לדעתי להיטפל אליו בנושא הזה ולא להנות פשוט מהסרט.
שלא תבין אותי לא נכון
נהנתי מאוד מהסרט, אבל כמו שאמרתי בתגובה למעלה, העניין המוזיקלי הוא שהפריע לי (יותר מאשר העניין של בזיון העבדות).
לא המילים בשיר Freedom הפריעו לי
אלא המילים בשיר הראפ. בשיר Freedom הפריע לי שבסצנה הכי קשה, לכל צופה שהוא, יש שיר פופ בסגנון קולדפליי, שגורם לסצנה להיראות קיטשית, ומנסה בכוח להיות קשה. ויש גם את העניין שכבר הזכרתי, ששיר כל כך מודרני בסצנת הצלפה בעבד שחור בקונטקונקסט כזה – פשוט לא עובד.
חולק עליך
אני מתתי על הפסקול של הסרט – הראפ, Freedom, הכל. אין הרבה סרטים שאני שם לב בהם במיוחד לפסקול, אבל זה בהחלט היה אחד מהם.
בכל מקרה, יש גם קטע מעניין של ג'יימי פוקס אצל ג'יי לנו, והוא מדבר על איך בסצינה הזאת הם השמיעו שיר אחר על הסט שריגש את כולם (כולל טרנטינו)
http://www.youtube.com/watch?v=JFyW24rMBX4
כמה דברים:
זה שזה אמנים אפרו אמריקאים בחרו להשתמש במילה הזאת על דעת עצמם, וזה שהם ממש מפורסמים וממש חשובים, לא משנה את זה שזה לא בסדר. ספייק לי למשל, נגד אומנים כאלה. עצם זה שזה שיר מודרני עם המילה 'ניגר' בסרט על עבדות, לדעתי, פשוט לא עובד.
השיר מקסים, נכון, וזה בדיוק מה שאני מדבר עליו. זה נראה כאילו זה לקוח מסצנה גרועה של האנטומיה של גריי, לא סרט של טרנטינו. לא אמרתי שזה הופך את זה ליותר קשה או פחות קשה, אמרתי (או ניסיתי להגיד) זה שהוא לקח סצנה קשה והפך אותה לסצנה גרועה וקיטשית (סליחה שאני משתמש במילה הזאת שוב ושוב, פשוט אין לי מילה אחרת לתאר את מה שקרה שם).
יכול להיות שאתה צודק, אבל הניגוד הזה פשוט לא עבד בשבילי פה, וגם אצל מי שראיתי איתו את הסרט. אני לא במעמד של להציע עצות לטרנטינו, אבל אני הייתי משאיר את הסצנה הזאת בלי מוזיקה, ולא פסנתר או צ'לו. אבל זה רק אני. שוב, אני חושב שהשילוב הספציפי של מה שרואים על המסך והמוזיקה שמתנגת פשוט הייתה טעות. אני חושב שכשמכניסים בסצנה כל כך קשה מוזיקה צריך להיזהר מאוד.
אני חש צורך להגיד את זה שוב: מאוד מאוד נהנתי מהסרט! האחוז הזה בסרט פשוט לא היה מוצלח בעיניי.
ספייק לי, למשל, אידיוט.
במאי מצוין (השעה ה-25? כאילו, בוא, קח את הלב שלי, תעשה ממנו שניצלים, ותקבל פחות או יותר את אותה תוצאה), אבל איש די מעצבן. מהרגע שגיליתי שהוא אפילו לא ראה את "ג'אנגו", אותו הוא מכנה "בושה לאבות אבותיו", הפסקתי לקחת ברצינות את ההצהרות שלו. שיהיה יפה ויביים.
השיר מקסים, וזה הופך את הסצנה להרבה יותר מיוחדת ממה שהיא הייתה יכולה להיות אם היו נותנים אותה ללא-קוונטין-טרנטינו. טרנטינו לא נזהר. ואסור, בתכלית האיסור, לתת לבמאים להיזהר בסרטים של עצמם. שהצופים ייזהרו! כשבמאים נזהרים יוצאים סרטים בלי טעם ובלי ריח, בלי אנרגיה מיוחדת או חוצפה כלשהי. כשבמאים לא נזהרים יוצאות יצירות מופת.
התכוונתי
להיזהר שמא השילוב לא בין השיר לתמונה לא יצא טוב וכל הסצנה תכשל. שלא יזהר מתגובות הקהל או המבקרים, לחשוב על זה בזמן שיוצרים משהו (ציור, שיר, סרט או כל דבר אחר) רק יהרוס את היצירה.
כפתור replay זה לחלשים
http://www.tubereplay.com/
תכניס בפנים את הלינק של freedom או כל קישור אחר שבא לך וזה יעשה replay אוטומטית עד אינסוף, בלי צורך באונס של אף כפתור…
הסרט היה נהדר, נהניתי מכל רגע מגניב ושנון וקשה שהיה שם. כן, הוא היה ארוך מדי, לא, זה לא היה נורא מבחינתי.
אבל מה שכן שוב הדליק לי איזה נורה אדומה מעצבנת בצד היתה היחסים המורכבים של טרנטינו עם הנשים בסרטים שלו. הוא שוב כשל לכתוב אישה אחת אמיתית. הנשים בסרטים שלו הן תמיד בשתי שבלונות: או פלקט בשביל שלגברים יהיה על מה לדבר, או סקיובוס רצחני, זועם, פגוע ומלא נקמה. היחידה שהתקרבה קצת לאישה אמיתית היא ג'קי בראון, ולא – לדעתי הכלה לא היתה אנושית בשום צורה – היא היתה אישה כפי שטרנטינו רואה אותה, מפרש אותה וחושש ממנה.
זה ממש לא מפחית את ההנאה שלי מסרטיו ואת הערכה של אליו, אבל ככל שהוא מתקדם בקריירה הקולנועית שלו ומתחיל לעסוק, עם המון רגישות, בנושאים שמעוררים קצת יותר מחלוקת ושהם יותר חברתיים וגלובליים, אז ככה יותר בולט כמה שאולי הוא הצליח לחדור לנבכי הרוע האנושי – אבל אישה הוא לא מבין ולא יודע לכתוב. אז או שטרנטינו מפחד מנשים, ולכן מציג אותן כמאיימות, או שרק מבין את תפקידן בחברה, מנקודת מבטו, כסיבה להנעת הגבר.
בסרט הזה לא היה מוסבר שום דבר על אהבתם של ג'אנגו וברומהילדה. היא דיברה גרמנית והיתה יפה. זה הכל. זאת הסיבה היחידה שג'אנגו היה מוכן לעבור גיהנום כדי להציל אותה. מצטערת, אבל אלו סיבות מטומטמות ולא אמינות מבחינתי. הוא לא מספר כלום על היחסים בינהם ולמה בכלל היה מאוהב בה. השטיחות הזאת של ברומהילדה מטרתה רק לחזק את אופי הנאמנות של ג'אנגו, אבל מונעת כל התייחסות אל ברומהילדה כדמות אנושית. בשביל טרנטינו, רק צריך שיהיה לך איבר מין נשי ופרצוף חביב בשביל שגברים יסכימו לסכן את חייהם בשבילך.
חברויות בין גברים – הוא מעולה בזה. מבין את עמקי הנפש הגברית, את הקשיחות, הרגישות, הגמלוניות והחיבור בינהם, אבל הנשים אצל טרנטינו הם מה שבאמת מונע ממנו להתפתח לתסריטאי ובמאי רציני ומשאיר אותו במקום מאוד ילדותי מבחינת יחסים אנושיים. אז עם כל האומנות שמסביב – טרנטינו נשאר ילד טיפש-עשרה שעדין חושב שנשים בעולם האמיתי מתנהגות כמו נשים בחוברות קומיקס.
מה זה סקיובוס?
(ל"ת)
succubus=המקבילה הנשית של incubus
כלומר, שד/שטן/שליח של השטן (אבל בנקבה) וגם להקה לא רעה בכלל.
תודה!
(ל"ת)
"Succubus trying to take my baby!"
http://cart.mn/Succubus
איזו נוסטלגיה! אחד הפרקים הקלאסיים...
(ל"ת)
לא הבנתי
אין ספק שהדמויות שלו שטחיות וחסרות רקע, אבל האם זה בהכרח אומר שהן אינן אנושיות? איך אתה מגדיר "דמות אנושית"?
אני מבינה למה אתה מתכוון, וטרנטינו באמת לא מנסה לקלוע למקום הזה של כניסה לנבכי הנפש האנושית, אבל גברים הוא יודע לכתוב מכל מיני זנים, סוגים, בשלל צבעוניות. נשים הוא יודע רק 2.
ראיתי את "חסין מוות", באמת סרט מעולה, שעשה לי פוביה מרגליים, אבל גם שם, הוא לא משתמש במגוון, הוא משתמש בייצוגים מאוד שבלוניים של נשים. המעודדת התמימה, הפאם פאטאל המפתה, האמיצה שלוקחת סיכונים ולא מפחדת מכלום, והנערה מהבית השכן. אין דמות אחת גברית של טרנטינו שהייתי יכולה לסכם בתכונת אופי אחת כפי שאפשר לעשות עם הנשים בסרטיו.
הדמות של ווינסנט ווגה היא כל כך מרהיבה וססגונית, אין לי מושג איפה להתחיל להגדיר אותה, הדמיות של לנדה/שולץ מדהימות, הדמות של הארווי קייטל בכלבי אשמורת – הן כל כך וירטואוזיות וממש לא מייצגות רק תכונת אופי אחת או שתיים מרכזיות.
לצורך הענין את הדמות השל ג'אנגו אפשר לסכם ב"אמיץ ונקמני". הוא באמת היה דמות שטוחה גם כן, אבל כל הדמויות שסבבו אותו היו הרבה יותר מורכבות, וכולם – גברים.
בנוגע לסצינת הבכי של אומה תורמן בקיל ביל – שוב – זה אומר לי יותר על הרגישות של קוונטין טרנטינו מאשר על הדמות של הכלה, וזו לא הברקה גדולה, לדעתי. אמא היא רגישה, ומתוך הכאב שלה מובן הצורך העצום שלה לנקום. זהו – זה לדעתי סיכום הדמות של הכלה.
בנוגע לשושנה ב"ממזרים" – אין לה בתור אדם שום תכונת אופי מאפיינת מלבד תכונות שנכפו עליה מכורך הסיטואציה שהיא נמצאת בה. אני לא אומרת שלא אהבתי את הדמות שלה, ואת האיפוק שלה ברוב הסרט, אבל היא היתה פחות מורכבת. כן – היא אולי אמיצה יותר משאר האנשים שהיו נמצאים בסיטואציה שלה, וכועסת יותר, אבל מבחינת אופי של דמות – אין לה שום מאפיין ייחודי.
אולי פשוט מפריע לי שהוא לא נותן יותר מורכבות לדמויות הנשיות כמו שהוא עושה עם הדמויות הגבריות. הוא לוקח כמה תכונות אופי שהוא חושב שיש לנשים ועושה מהם מיש-מש לדמויות שלו בכל סרט.
סקיובוס:
In folklore traced back to medieval legend, a succubus (plural succubi) is a female demon or supernatural entity that appears in dreams, who takes the form of a human woman in order to seduce men, usually through sexual intercourse.
חסין מוות
את הדמות הגברית ב'חסין מוות' בהחלט היית יכולה לסכם בשורה אחת, אבל זו לא תהיה אותה השורה בשני החצאים של הסרט. אותו הדבר נכון גם לגבי הדמויות הנשיות בסרט הזה.
אבל, כמובן, 'חסין מוות' הוא כולו סטריאוטיפים, ולמרות שאני חושב שטרנטינו אומר שם משהו די מעניין על מגדר, באמת אין בו דמויות שלמות ומלאות. כך שעם המסקנה הכללית שלך אני דווקא מסכים – בערך.
למה "בערך"? קודם כל, בגלל 'ג'קי בראון', שאי-אפשר פשוט לנפנף אותו הצידה. טרנטינו עשה שם משהו אמיץ ומעניין, וחטף על זה סטירה מהקהל. שנית, בגלל דמויות המשנה הנשיות ב'קיל ביל', שכל אחת – כל אחת! – מהן היא דמות אחרת. נכון שהן לא מורכבות במיוחד, אבל הן ממלאות שלל תפקידים חברתיים בשלל סוגי אופי. אגב, זוגיות טרנטינו לא כותב הרבה, אבל כותב לא רע: תחשבי על מערכות היחסים ב'ספרות זולה', בין מיה וואלאס לבעלה, ובין ברוס וויליס לחברה הצרפתייה שלו, שבשתיהן מערכת יחסי הכוח מאוזנת בצורה מפתיעה (בהתחשב בדמויות הגבריות).
בחסין מוות אני מסכימה איתך שהכל סטריאוטיפים, כן, יש איזשהו שינוי, אבל אני לא מרגישה שיש שם איזשהו שינוי משמעותי שעוזר לנו לגלות משהו על האופי של הדמויות, אולי רק על דרכי ההתמודדות שלהן במצב מסוים.
מסכימה איתך לגמרי בנוגע לג'קי בראון, ובגלל זה גם הזכרתי אותה מקודם. האמת שבג'קי בראון הוא אפילו עוסק בדיוק בנושא הזה – לוקח דמות שבלונית נשית מסרטים בשנות ה-70 והופך אותה לדמות אנושית ומורכבת. אבל כמו שאמרת, נראה לי שפשוט הפחידו אותו לא לעשות את זה יותר אי פעם, ושכוכבת עם כמה ק"ג נוספים ואופי = כשלון מסחרי לסרט, ובזה אני מאשימה את הקהל ולא את טרנטינו, כי ג'קי בראון הוא סרט נהדר.
לא מסכימה איתך בנוגע לדמויות המשניות הנשיות בקיל ביל, בכלל! אני לא מרגישה שיש הרבה להגיד על או-רן-אישיייייייי, או על אל דרייבר, או על ורניטה גרין מעבר לתפקיד שלהן ביחס לכלה.
אני לא חושבת שיש שום אפיון זוגיות בין מיה וואלאס לבעלה, אבל בין ברוס וויליס לחברה הצרפתיה המעצבנת שלו (ששכחתי ממנה! הנה – לה דווקא יש קצת עומק! אמנם היא מעצבנת בטירוף – אבל עדין – דמות שלמה יחסית!) באמת יש זוגיות מעניינת.
ורק כדי להבהיר – אני ממש לא חושבת שטרנטינו הוא שוביניסט או לא מעריך נשים, או מנמיך אותך, ההפך – אם כבר הוא מהלל אותן ומפחד מהן, אבל אני חושבת שהוא לא יודע איך לכתוב אותן באופן שיוויוני לדרך בה הוא כותב גברים. BUT THEN AGAIN – הוא גבר, זה מה שהוא מכיר טוב יותר, אז יכולה להבין מאיפה זה מגיע.
אין הרבה מה להגיד, אבל יש כמה וכמה דמויות.
טענת שטרנטינו יודע לכתוב רק שני סוגים של נשים, ושלנשים בסרטים שלו אין עומק. עם הטענה השניה אני מסכים, עם הראשונה לא. קן הנחשים הנשי ב'קיל ביל' הכיל מגוון רחב של זנים, זה הכל.
שוביניזם - חס וחלילה, פשוט פחות התעמקות
ולאור העובדה שהסרט עוסק בשבירת המוסכמות שהיו בתקופה, הוא (שוב) נמנע מלגעת בענייני נשים. אני לאו דווקא אומרת שזה דבר רע, גם אני חושבת שזה חכם יותר להימנע מלהתעסק בנושאים שאתה לא בקיא בהם, זה פשוט מאוד בולט בהשוואה ליחסיו עם עניינים "רגישים" אחרים.
בא לך לפרט טיפה
על האמירה בנושא המגדר ב"חסין מוות" ועל המעשה האמיץ והסטירה שמנגד ב"ג'קי בראון"?
טיפה
על חסין מוות כתבתי – בעיקר בהקשר של מגדר, אבל לא רק – כאן.
לגבי ג'קי בראון: קודם כל, זה סרט נטול קפיצות בזמן, אין בו אלימות קיצונית, והוא לא ממש מנסה להיות מגניב (רוב הזמן). בקיצור, טרנטינו ניסה לעשות סרט שונה ממה שעשה עד אז (כלבי אשמורת, ספרות זולה, ארבעה חדרים, רומן על אמת, רוצחים מלידה). זה די אמיץ.
חוץ מזה, זה סרט שובר מוסכמות בשביל סרט פעולה/מתח: שני הגיבורים הראשיים הם אנשים מבוגרים ודי אפורים, הקו המוסרי בין הטובים לרעים די מטושטש, והגיבורה לא חתיכה (במיוחד), לא פתיינית (במיוחד), ולא גיבורת אקשן (כמעט בכלל).
התגובות הפושרות, בקופות ואפילו בקרב מבקרים, שלחו את טרנטינו חזרה לטריטוריה המוכרת – ואחרי זה הוא עשה את Kill Bill, אוסף של סצינות אקשן ורפרנסים תרבותיים.
גם לי חוסר הפיתוח של הדמות של ברומהילדה מאד הפריע, בייחוד העובדה שהיא לא מצטרפת בסופו של דבר בנקמה באלה שפגעו בה. אבל זה דווקא נראה לי כמו ייצוג נשי מאד לא אופייני לטרנטינו, ולכן זה הפריע לי.
איפה בשתי הקטגוריות שהגדרת את מציבה את שושנה מממזרים? אני חושבת שהיא אחת הדמויות הנשיות הכי מוצלחות שנתקלתי בהן בקולנוע אי פעם דווקא בגלל המורכבות שלה.
סך הכול סרט טוב
בעיקרון הוא פשטני מדי, רפטטיבי (הופה, מישהו שולף אקדח באמצע השיחה, איזה הפתעה!) והקונספט של "יאללה נוקמים בכל המניאקים!" מוצה כבר ב"ממזרים". אבל אם מפרקים אותו לסצנות בודדות הוא פשוט מבריק. מצטיינת במיוחד סצינת החצי שעה שבתוך האחוזה. טרנטינו יודע לבנות מתח.
כשכריסטוף וולץ אמר בסרט שהוא התעסק פעם עם קרקס נודד. הוא התכוון שהוא עשה את זה בסרט הקודם שלו? (מים לפילים)
הכוונה היא ל"ממזרים חסרי כבוד",
שם הוא התעסק עם הקרקס הנודד של אלדו ריין.
בשלב מסויים בשיחה עם קנדי
הוא מדבר על היצירה הספרותית של "שלושת המוסקטרים", וזה מצחיק כי הוא שיחק בסרט שמבוסס על הסיפור לפני שנה או שנתיים נדמה לי.
זה עוד יותר מצחיק כי גם ליאו שיחק בסרט עם המוסקטרים
(האיש במסכת הברזל)
אני לא זוכר בדיוק את הדיאלוג
על זה בדיוק השיחה של שולץ וג'אנגו במסעדה (?) לפני שהם הולכים לפגוש את קנדי. שולץ נותן שם את המשל על האיכר שלא יסכים למכור את הפרה שלו, כי עסקאות כאלה קטנות לא נחשבות בעיניו, בגלל זה מציעים לקנות ממנו את החווה וקונים את הפרה תוך כדי (או משהו כזה).
קנדי לא היה מתייחס אליהם בכלל אם הם היו מנסים לקנות ממנו רק את ברומהילדה. אפשר אולי לטעון שזה לא המהלך התסריטאי הכי מבריק כדי להכניס אותם לקנדילנד, אבל לפחות הסרט עושה מאמץ כדי להסביר את העניין הזה הגיונית.
חותם על כל מילה, אנד ת'ן סאם
טרנטינו תמיד ידוע בסרטים שלו באלימות, בהחצנה, בקיצוניות, אבל ידע תמיד ללכת על חבל דק בין המגניבות לבין המופרכות.
ובסרט הזה טרנטינו קצת נופל מהחבל הדק ונכנס לגבולות המופרכות. הדיאלוגים, התלבושות, התנהגות הדמויות… מרגישים לעיתים מלאכותיים מדי. ג'יימי פוקס רוכב על סוס עשה לי כל הזמן אסוציאציה לפרסומת של אולד ספייס, והתלבושות, המבטא הלא אמין של דיקפריו…
יותר מכריסטוף וואלץ שמשחק נהדר, הופתעתי מאוד מסמואל אל ג'קסון. קרי וושינגטון אכזבה קצת האמת וההופעה שלה לא כ"כ מרשימה.
כמה הסרט נוראי מבחינת gore?
אין לי בעיה עם סרטים אלימים בקטנה, וגם קיל ביל שאומרים שהסרט דומה לו, לא הזיז לי כמעט.
אבל המסור/הוסטל(שלא לדבר על יותר גרועים) אני לא כל כך אוהב….
כמה הסרט הזה אלים מהבחינה הזאת? אני רוצה מאוד לראות אותו אבל טיפה חושש.
כנראה לא תהיה לך בעיה.
אם קיל ביל לא הפריע לך, ג'נגו לא אמור להוות בעיה.
אין מה לחשוש
האלימות נחגגת בדרך הטרנטינואית המקובלת. אין סצינות המסור בשום שלב. אני מניחה שיש סצינה אחת או שתיים שהן "מזעזעות" אבל יותר במחשבה מאשר מה שרואים על המסך. זה לא סרט אימה ואין דברים יותר מדי מחרידים.
אם ראית את קיל ביל ולא הזיז לך אז יהיה בסדר. זה הרבה פחות אלים ממנו.
אין שם שום ילדותיות.
סטיבן מעמיד פנים שהוא זקן טרחן בפני שולץ וג'נגו, שבשלב הזה מבחינתתם הם סוחרי עבדים. כמובן שקנדי משתף פעולה ומדבר בחביבות כלפי סטיבן שרוטט כולו כזקן ערירי, מה שמבסס את היותו של קנדי עבד וותיק שטיפל בקנדי מילדות וכן באבי ומסייה קנדי מלביש אותו יפה כחסד (ולא בגלל שסטיבן שחקן מרכזי). זה עבד גם עליי כשצפיתי בסצנה.
וכן, כשהוא כבר מוריד את המסכה אז סטיבן נגלה כמי שהוא ומסביר היטב מדוע הוא זוכה להטבות ולסמכויות שברשותו.
בנוגע לעד כמה הוא מגניב וכו', זה בסך-הכל סובייקטיבי. הסצנה שאנו פוגשים בו לראשונה היא אחת מהאהובות עליי בסרט והפליאה המרירה שסטיבן משחק פשוט מענגת.
סרט אדיר
סרטיו של טרנטינו תמיד היוו עבורי את תמצית הקוליות והכפיות של הקולנוע, וגם ב'ג'נגו' הוא ממשיך לספק מנה גדושה (אם כי מעט גדושה מדי) של הכישרון המופלא שלו. המשחק מעולה, האקשן אדיר (הטרנטינו הזה יודע לעשות אקשן, מסתבר), ההומור משעשע והכול זורם ונהדר. רק האורך המוגזם מפריע לסרט. אבל למרות זאת, הסרט הוא חגיגה שאסור להפסיד.
זו רק אני או ש
סצינת הוויכוח על החורים בעיניים של השקים בהתחלה היתה מונטי-פייתונית להחריד? (לא שזה רע כמובן)
מהמעט שראיתי מונטי פייתון,
כן, בהחלט. וזה דווקא כן היה רע לטעמי.
לא יודע לגבי מונט פיית'ון
לדעתי הסצינה הזאת התחילה נחמד ואכן הייתה מצחיקה, אבל היא נמרחה *קצת* יותר מדי.
אני דווקא חושב שזה מה שהפך אותה למצחיקה
בהתחלה זה היה נחמד בלבד, כשהתחילו לדבר על זה במשך כמה דקות זה רק גרם לי לצחוק יותר, בעיקר על האומץ להכניס סצנה הזויה כזאת.
לגמרי
היא הייתה מונטי פייתונית להחריד. עכשיו זה לא רע להיות "מונטי פייתון" כשזה בזמן ובמקום המתאים. זה לא סוג ההומור שמתאים לטרנטינו, ובמיוחד לא לסרט הזה לדעתי. לכן ממש לא אהבתי אותה.
איך אמר צדי צרפתי? זה ליד.
באמת, זה סרט ענק. כמעט כל אספקט בו עשוי כמו שמעט סרטים עשויים – הצילום ענק, העריכה בקנה המידה של הסצינה הבודדת מעולה גם ללא סאלי המנוחה, הפסקול ענק (ובכל זאת, אני מניח שטרנטינו אינו חובב מטאל, אבל אם אתה כבר עושה מערבון עם פסקול אנכרוניסטי, לא יכלת לעשות ג'סטה ולכלול בו את זה? או זה אם אתה מכוון למשהו יותר דרמטי?), העיצוב של התפאורה והתלבושות פיטץ' פרפקט, והבימוי מסוגנן ופרוע כמו שאני אוהב, במיוחד בסצינות האקשן והמתח.
אני פריק של הדיאלוגים של טרנטינו, של רפרנסים אינטלקטואליים, של אנשים בעלי סיפורים לספר, ושל משפטי מחץ. כל אלה מופיעים בג'אנגו במלוא הדרן, ואני מת על זה. בנוסף, אני גם חובב של סרטים בעלי מבנה אפיזודי, ולכן גם לא הייתה לי יותר מדי בעיה עם האמצע שכולם מתלוננים עליו, מכיוון שהוא היה מלא באירועים שהם אומנם קטנים וחסרי משמעות, אבל מעניינים בפני עצמם, וכולם טובלו בדיוק באותם דברים שכתבתי עליהם בתחילת הפסקה.
סצינות אגדיות מגיעות אחת אחרי השנייה החיסול של האחים בריטל, ה-KKK והמסכות המטומטמות שלהם, המסע בהרים, הכלבים, ארוחת הערב הארוכה, לחיצת היד, סצינת הסיום ונכנסות לפנתיאון של קוונטין.
הדמויות באמת היו אדירות, גם הראשיות (שולץ, שהיה מעין שילוב בין האנס לאנדה לאודרי טוטו באמלי, מכל הדברים; קנדי, שהיה נפלא בתור סוג של נבל אגואיסט ומניאק; וסטיבן, שהוא בקלות התפקיד הכי טוב של ג'קסון… מזמן) וגם הדמויות הקטנות והמוזרות שברקע, עבורי מאפיין חשוב במערבונים היו נפלאות. בשני המקרים, כמובן, המשחק ענק ובאמת שפירטו על זה מספיק, ואין שום דבר חדש שיש לי להוסיף).
יש פה אפילו סאבטקסט, שהוא אולי הסאבטקסט הראשון אי פעם שהצלחתי לאתר בעצמי ולא לקרוא עליו באינטרנט, וזה העובדה ש(סוג של ספוילר?) שכל הדמויות פה בתכלס "משחקות" תפקיד, דמות שונה ממה שהן באמת, ורק בסוף נחשפים צבעיהן האמיתייםוזה לדעתי אחד הדברים היותר עמוקים שטרנטינו שם בסרטים שלו, ממש אבולוציה אחורית של "קדימה וינסנט, בוא ניכנס לדמות" .
אבל יש לו 2 בעיות גדולות מאוד לדעתי, שקיומן מונע מהסרט להיות מאסטרפיס ברמות של שלושת הגדולים של של טרנטינו (כלבים, ממזרים וסופרות):
א. מילא שלג'אנגו אין אופי מיוחד, אני יכול לשלוף לפחות 3 דמויות ראשיות מסרטים אחרים שלאו דווקא מתבלטות באופי אבל עדיין התחברתי והתעניינתי בהן. הבעיה בג'אנגו היא שהבנאדם פאסיבי בצורה מגעילה. לפני 20 הדקות האחרונות/סיקוונס הסיום, מספר הפעמים שבהן הוא ממש תופס יוזמה ניתנות לספירה על יד אחת, או, אם להיות ספציפי, על אצבע אחת. הבחור הוא פשוט קורבן של הנסיבות שהולך על פי הנתיב שהותווה לו באותו רגע על ידי דמויות אחרות וכמעט לא מנסה לעשות משהו בעצמו (שוב, מלבד הסוף וקטע מסויים בהתחלה), ומצטער, דבר כזה גורם לי לזלזל בדמות, ועוד דמות שהוצגה כהירואית. במילים אחרות – זוכרים את למיווינקס, הגרביל שמסתובב במערכת העיכול של מר עבד ב"סאות'פארק" בזמן שאנשים אומרים לו מה לעשות, לאן ללכת ועם מי לדבר? אז תדמיינו גרסה שחורה ובעלת אקדח של הגרביל הזה.
ב. רבע השעה האחרונה. That Fucking רבע שעה האחרונה. או יותר נכון, הרוב המוחלט של הרבע שעה אחרונה – כי הסיקוונס המסיים עצמו דווקא היה מקסים, במיוחד שוט הסיום שלו. 15-20 הדקות בין הלחיצת היד וקרב היריות (רצף סצינות שכבר השיג מושב VIP ברגעי השנה שלי) של הסרט לבין אותו סיקוונס מסיים, הרגישו לי כמו יריקה בפרצוף. זה הרגיש לי שטרנטינו כאילו אומר, "היי, חשבתם שהסרט הולך בכיוון אחד? לא, הוא הולך בכיוון אח… לא, הוא בעצם הולך באותו כיוון שחשבתם שהוא הולך בו קודם!", וזה, מצטער, מעצבן, מעצבן מאוד אפילו. אנשים התלוננו על האמצע של הסרט, ועם התלונה הזאת אני לא מסכים, לפחות לא במאה אחוז, אבל אני חושב שרוב הביקורת דווקא הייתה צריכה להגיע לסמטוחה של אותה רבע שעה. היא בשום אופן לא הייתה משעממת או עשויה בצורה רעה והיה ברור בדיוק מה המטרה של אותה רבע שעה ומה היא ניסתה להגיד – אבל… טרנטינו יכל להגיד את אותו דבר בכ"כ הרבה דרכים יותר טובות, שאני תוהה למה הוא בחר דווקא בזאת. אנשים שדיברתי איתם על זה אמרו לי, "אבל היי, היית רוצה שטרנטינו יקטע את הסרט רבע שעה מוקדם יותר, ואז זה בכלל יהיה מטומטם ולא הגיוני?" – אז לא, זה לא מה שאמרתי. הייתי רוצה שהוא ינסה לכתוב סיום יותר ממוקד, מהודק, יותר עקבי ובעל טיפה יותר פואנטה.
נכון, נורא ירדתי עכשיו על האספקטים הבהחלט גדולים האלה של הסרט, אבל אני מזכיר, אני מת על הסרט הזה. לעזאזל, זה טרנטינו, כמה רע זה כבר יכל להיות? זה בקלות הסרט האהוב עליי מבין המועמדים לאוסקר ואצלי הוא מתחרה על המקום השני של הסרט הטוב ביותר של 2012.
או במילים אחרות, מלבד בתגובה הזאת, הדיבורים שלי על הסרט בעתיד ילכו ככה –
"אז, יש לך תלונות ושבחים על ג'אנגו?"
"יש לי שבחים על ג'אנגו. ה'תלונות' is silent".
צודק, הייתי צריך לסייג.
לא *כל* הדמויות הראשיות "משחקות" תפקיד כלשהו. ברומהילדה בהחלט לא עושה זאת, אבל תכלס, היא בקושי הייתה דמות.
ומה הסאבטקסט אומר?
כי ציינת פשוט קיום עובדות. סאבטקסט, לטעמי, צריך לומר משהו על הדמויות או על החיים או על משהו.
כלומר, כן, כולם משחקים דמות. אז מה? זה בדיוק אותה רמת סאבטקסט שהיו בסצנות מסוימות בג'יימס בונד.
מאמר מעניין וגדוש ספויילרים
מאת השחקן מ"בקתה ביער" על ענייני גזע בג'אנגו.
אזהרה: המון ספויילרים, ותמונה של טרנטינו עם בחורה ערומה בראש העמוד.
http://jessehimself.tumblr.com/post/43450542625/me-tarzan-you-jane-me-django-you-chains
Good God, Ya'll
מסתבר שסרט ההמשך כבר בדרך![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
http://www.youtube.com/watch?v=YWxq3eZ_fj0
שאלה בנוגע לג'יימס רמאר
יש סיבה לכך שהוא מופיע בסרט בשני תפקידים שונים?
זה רשמי.
טרנטינו הוא הבמאי המתסכל ביותר של השנים האחרונות.
שלושת סרטיו האחרונים (חסין מוות, הממזרים ועכשיו זה) כולם בעלי פוטנציאל, עשויים נהדר וכוללים כמה סצינות שהן לא פחות ממופתיות.
אבל אלוהים, כמה אתה יכול למרוח אותנו, קוונטין?
ג'אנגו הוא בדיוק כמו הממזרים, כשחושבים על זה: פתיחה מסקרנת ומבטיחה וסיקוונס סיום מפעים וגאוני אבל האמצע הוא פשוט מריחה משעממת, מרדימה, ברברנית ונטולת תוכן. יש גבול כמה ששחקן מוכשר יכול להחזיק סצינה רק באמצעות דקלום דיאלוגים שנונים ורפרנסים. אי אפשר להחזיק ככה סרט של שעתיים ו-45 דקות, אני מצטער.
מישהו צריך להרגיע את טרנטינו ולערוך לו את הצורה או שהוא צריך להתחיל להיות תסריטאי טוב יותר ממה שהוא עכשיו- כי עובדה שיש סרטים טובים *באמת* באורך הזה.
בקיצור, באמת שניסיתי לאהוב (ואכן התאהבתי בסצינות מסוימות) אבל הרגשת התסכול הורסת.
אולי זה המקום והזמן לציין
ש"יס" מציינים 50 שנים לקוונטין בארבעת הערבים הקרובים (החל מהערב). הזדמנות להשלים חוסרים (ארבעה חדרים? להרוג את זואי? רומן על אמת? מצאת החמה עד צאת הנשמה? שווים משהו?) או לשקם נזקי סניליות של חלקנו (צמד קיל ביל).
אממ.
ארבעה חדרים נהדר (טרנטינו ביים רק רבע סרט, עוד רבע שייך לרודריגז). מצאת החמה עד צאת הנשמה טראשי בטירוף אבל גם מגניב וכייפי בטירוף. הבימוי דווקא של רודריגז אז איתו תמיד יודעים למה לצפות. התסריט של טרנטינו. אה, והוא גם משחק שם.
בקיצור, לך על שני אלה. לא תתחרט.
רומן על אמת נהדר
וביטלג'וס ענה על ארבעה חדרים וצאת החמה עד הנשמה.
לא הצלחתי לצלוח צפייה בלהרוג את זואי.
תודה לשניכם.
בינתיים הכל תלוי במצברוחו של הממיר.
טרנטינו היה מר בראון בכלבי אשמורת לא מר בלו![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
גליליתי עכשיו שישנה סצינה נוספת אחרי הקרדטים של הסרט :
http://www.youtube.com/watch?v=x3KUXdRBIFg
(אבל אין למה להתלהב, אורכה הוא פחות משתי שניות והיא מיותרת לגמרי).
כל התשובות נמצאות בתגובות קודמות
באתר הזה הדיון שאחרי הביקורת הוא חלק מהביקורת, תמיד כדאי לקרוא אותו.
מזל שאתה פה לספר לי על האתר הזה.
אם זה לא היה ברור (ולדעתי זה די ברור) לא חיפשתי את התשובות שהסרט נותן אלא הבהרתי שאין בהן שום היגיון.
זה לא היה ברור לי
אולי כי התשובות שהסרט נותן היו מספקות בשבילי.
אבל הסרט מתייחס היטב לכל השאלות ששאלת
אתה יכול להגיד שהתשובות של הסרט לא מקובלות עלייך, אבל לפחות תנסה להסביר למה ומה לדעתך הבעיה בהן.
כמו-כן,
אם אתה רוצה להבהיר שחשבת על זה, והגעת למסקנה שאין שום הגיון בתשובות שהסרט נותן, אולי כדאי שמשפטי ההבהרה שלך לא יתחילו ב"מישהו יכול להסביר לי…?".
ככה ככה (ולמה טרנטינו הוא אוברייטד מטורף)
הסיבות שהפריעו לדורון הפריעו לי יותר – הסרט ארוך הרבה מעבר לנדרש,קצב ההתרחשויות בו משתנה כל הזמן,אבל ברובו הוא איטי ומשעמם.בניגוד לסרטים אחרים של טרנטינו – ספרות זולה וכלבי אשמורת,בעיקר – אני לא לוקח ממנו כלום אחרי הצפייה,שום חלק בו לא רע במיוחד,אבל אין בו את הכיף של טרנטינו מפעם.וכריסטוף וולץ משחק כאן גרסה רכרוכית של הרוצח המחריד מ'ממזרים חסרי כבוד',שממש לא עבדה עליי בשום צורה.
ועכשיו לחלק המזעזע יותר של הכותרת – איך הפסקתי לאהוב את טרנטינו.
אני חייב לציין – טרנטינו,כשהוא רוצה,מסוגל להתעלם לחלוטין מהכללים הלא כתובים של כתיבה (עלילה ליניארית,התמקדות בדמות ראשית וכולי) וליצור סרטים מצוינים (כלבים וממזרים) ויצירת מופת אחת.כל חמשת סרטיו האחרים – שיהיה ברור,אני מדבר על ג'קי בראון,חסין מוות,קיל ביל וג'נגו – נעים בין המגניב והשטחי לבין המשעשע והארוך מדי.וזה כשלעצמו לא נורא,אבל ממש לא מצדיק מעמד נוכחי של במאי-על.
סליחה אבל
אני שונא אותך.
לא ראיתי עדיין ג'קי בראון, אני מסכים שחסין מוות זה לא הסרט החזק ביותר של טרנטינו, לג'אנגו כבר יש כאן מספיק תשובות שיהיו מענה בשבילך, אבל אתה אומר שפאקינג קיל ביל! הוא ירידה של טרנטינו.
KILL BILL זה הסרט כי טרנטינואי של טרנטינו. הוא משלב בו כל כך הרבה אלמנטים של דברים שלא רואים בסרטים אחרים. בקיל ביל יש את האלימות הכי מגניבה שהייתה בתולדות הקולנוע! יש סיפור טוב, ועוד יותר, הדרך שטרנטינו מספר את הסיפור היא מצוינת! אין בסרט המדהים הזה סצינות מיותרות, ובגלל זה מי שאומר שצריך היה לקצר או שלא באמת צריך היה לפצל את הסרט לשני סרטים – בולשיט! זה מדהים ואני מכריח אותך לאהוב את הסרט הזה ולא אכפת לי שאין לי מושג מי אתה. אתה חייב לאהוב את הסרט! ואתה אמרת שאתה אוהב סרטים אחרים של טרנטינו אז אל תתרץ לי שזה בגלל האלימות.
לא אוהב את קיל ביל… עוד מעט תאמר לי שאתה לא אוהב סיינפלד…
לא אוהב סיינפלד
סתם,לא ראיתי.
לא אמרתי שלא נהניתי מקיל ביל – הראשון היה טוב מאוד,השני טיפה פחות בגלל האורך – אבל הוא בהחלט לא יצירת מופת של גאון הדור,כמו שרבים מתייחסים אליו.
צריך להיכנס לפרופורציות,טרנטינו עשה 2 סרטים מצוינים בתחילת הקריירה ואת ממזרים האדיר לפני כמה שנים,ובין לבין כמה סרטים מהנים מאוד.שההנאה מהם קצת נפגמת מכיוון שכולם מהללים אותם כל כך.
תתחיל לראות סיינפלד
אם אהבת את הסצינה בה הק.ק.ק מתלוננים על המסיכות שלהם בג'אנגו או הדיבורים על המבורגרים צרפתיים בספרות זולה או הדיבורים על מדונה בכלבי אשמורת, במילים אחרות העיסוקים בפרטים שנראים פחות משמעותיים.
אם אהבת כל כך את ממזרים (כמובן שגם אני מת על זה) שגם הוא ארוך וגם בו יש דיבורים רבים שהם לא על המבורגרים, אני לא מבין למה לך לא לאהוב את קיל ביל השני. אמנם אין בו את סצינת הקולנוע של ממזרים אבל אם אתה מתלונן על האורך והדיבורים (שכמו שאמרתי בתגובה הקודמת – אין שם באמת סצינות מיותרות לדעתי) אז אתה אמור להתלונן על אותם דברים בממזרים. לדעתי אנשים פחות אוהבים את השני כי הוא עומד לצד קיל ביל רווי האקשן הראשון, אם תעמיד אותו לצד חסרי כבוד, אמנם זה סגנונות שונים לגמרי עם אותו טרנטינו, אבל תראה שאין מה להתלונן עליו. רק אל תתייחס אל קיל ביל כירידה באיכות של טרנטינו או כסרט לא מצוין.
תפסיק להגיד לאנשים מה לראות ומה לאהוב.
אני מכריחה אותך להפסיק לכפות את הדעות שלך על אנשים אחרים ולא אכפת לי שאין לי מושג מי אתה. תפסיק עם זה. אתה חייב להיות סובלני יותר!
סליחה
אני בדרך כלל לא כזה, אבל קיל ביל הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שראיתי בחיי. קשה לי מאוד להבין איך מישהו יכול לראות בסרט הזה ירידה באיכות.
סליחה שפתחתי ככה הודעה אבל I couldn't resist
ואני לא טרול
את יכולה לראות שהתגובה השנייה שלי אליו יותר רגועה.
אני חושב שהיא (גם) צחקה.
(ל"ת)
לכן אנשים רבים כל כך הרבה באינטרנט
אם אנשים היו רבים במציאות באותה תדירות בה הם רבים בפורומים אני מאמין שמלחמת העולם השנייה הייתה נמשכת עד היום.
בכלל לא.
כלומר, הסגנון שבו כתבתי- החיקוי שלי להודעה קודמת- היה מבודח, אבל התוכן של הדברים היה רציני לגמרי. אני מבינה לחלוטין איך זה מרגיש מוזר ובלתי-נתפס שמישהו לא אוהב משהו שאתה משוגע עליו אבל צריך להשתדל לקבל את זה, ובטח לא לכתוב בצורה כל כך אבסולוטית ושתלטנית, כאילו זו עובדה מוגמרת שקיל ביל הוא יצירת המופת הגדולה ביותר של המאה וכולנו צריכים להעלות לו קורבנות [שוב, אני מדברת בהגזמה שקשה לי להימנע ממנה, אבל לרעיון שמאחורי הדברים אני מתכוונת ב-100% אחוז].
צודקת, אני מתנצל לך ולהמפטי
(ל"ת)
אני תמיד צודקת
אוח, זה באמת חזק ממני.
We're cool.
קיל ביל הסרט הגרוע שראיתי בחיים
סרט רע מכל בחינה שהיא,עשוי בשיא החובבנות והעליבות,ואומה ת'ורמן מכוערת.
סתם,תירגע.
הבעיה היא כמובן לא בדיאלוגים ולא באלימות,הראשון היה סרט טוב מאוד,השני פחות בעיקר בגלל הימרחות של העלילה,ולכן הוא ללא ספק סרט לא מצוין וירידה באיכות של טרנטינו,אני באמת מצטער.
לא הבאתי עצות לתיקון
ואני בתור צופה לא אמור לעשות את זה.יש עוד דרכים לעשות סרט ללא משעמם מלבד לקצר אותו.
עדיין לא ראיתי את "הטוב.." אבל אני מאוד מחכה שיהיה לי זמן.
אני באופן כללי מתנגד לשימוש במושג 'מושלם',בין היתר מכיוון שאני לא מבין אותו,כל אחד מתאר אותו בצורה שונה.תוכל לפרט?
אכתוב שוב את דעתי על 'קיל ביל 2' – הוא פחות טוב מהראשון,מכיוון שחלקים בו 'נמרחים' והעלילה מאבדת עניין בשלב מסוים.זאת בניגוד לראשון שהיה כתוב ומבוים מעולה.זה לא אומר שהחלקים החלשים יותר אינם חיוניים לעלילה,זה אומר שהם משעממים והיה צריך לכתוב ולערוך אותם בצורה אחרת.
כן אבל...
(אז עשיתי רפרנס למצב האומה עכשיו, אז מה? זה אסור? אני לא בן אדם?)
אני יודע שאין הגדרה חד-משמעית לסרט מושלם, או סרט שנראה מושלם לכל מי שראה אותו, אבל הכוונה שלי היא שנראה כאילו נהפכנו ליותר ביקורתיים גם כלפי הדברים הטובים ביותר שנראה שאין בהם פגם.
אם אתה אומר לערוך חלק מהסצינות בצורה שונה, זה דבר שטרנטינו יכל לעשות – הוא יכל לעשות את סצינת הפגישה עם ביל לא בשחור-לבן (אני לא יודע אם זה משנה לך), הוא כמובן יכל לשנות סדר הסצינות, שכאן הוא אפילו יותר מעורבב מבספרות זולה. אך טרנטינו רצה לספר את הסיפור בדרך מסוימת ולכן העריכה היא ככה. בקשר לכתיבה אני לא חושב שיש מה לשנות ואת זה כבר פירטטתי. עכשיו ההתייחסות שלי היא לרשימה המקורית שלך שפיצלת בה בין הסרטים של טרנטינו שהם טובים (נפלאים) לבין אלה לדעתך שהם לא טובים. אם כבר אמרת שאתה אוהב מאוד את הראשון ואת השני פחות בגלל מריחה של כמה סצינות (ועד עכשיו לא ממש אמרת אם אתה אוהב אותו או לא), אז אתה לא יכול לפחות לשים אותם ביחד ברשימה של הטובים או לפחות לפחות לשים את הראשון ברשימה של הטובים (כי הם בכל זאת עומדים בפני עצמם). וכתוצאה ממהלך כזה – לטרנטינו יש חצי מהסרטים טובים מאוד, מצוינים והחצי השני פחות. זה מחמאה לומר ליוצר סרטים שחצי מהסרטים שיצר באמת נפלאים. טרנטינו בכל זאת לא יכול להיות אוברייטד מטורף אם חצי מהאוכלוסיה שרואה את סרטיו אומרת שהוא אוברייטד מטורף – think about it
רפרנס למצב האומה?
את זה בוודאות לא אראה.
אני לא מכיר הרבה אנשים שחושבים שטרנטינו הוא אוברייטד…
בקיצור – את הראשון אהבתי,את השני קצת פחות מהסיבות שציינתי קודם.מקווה שכתבתי ברור הפעם.
בקשר למחוות,יתכן וכנראה שהייתי מתלהב מטרנטינו הרבה יותר אילו הייתי מזהה את המחוות שכולם מדברים עליו,לבושתי לא ראיתי הרבה סרטים שנחשבים קלאסיקות,או בכלל סרטים שיצאו לפני 1990,אך אני בתהליכי תיקון כל הזמן.
הכותרת הייתה "כן אבל..." זה היה הרפרנס למצב האומה
(ל"ת)
גם אני לא מזהה את כל המחוות
אני לא ראיתי סרטי קונג-פו שטרנטינו עשה בסגנונם חלקים מקיל ביל. לא ראיתי סרטים אחרים עם פאי מיי, אבל אני יודע שזו דמות שהוא לקח מסרטים אחרים. אבל אפשר לראות שבקיל ביל הסגנון משתנה מספר פעמים בקיצוניות. אני עצמי ראיתי מלא קלאסיקות בשנה האחרונה, כמו סרטים של סטנלי קובריק, שהפך לבמאי השני האהוב עליי ,"רוקי" ו"הטוב, הרע והמכוער" – שאני לא יודע כמה אהבת את הסוף של ג'אנגו אבל אחריי שתראה את הסרט הזה (טוב, רע, מכוער) אתה תאהב אותו (הסוף של ג'אנגו) פי 10.
בסרטים שמבוססים על ספרים,
וגם בסדרות, נטען לא פעם על ידי רדים וטובים שמותר ואף ראוי לשפוט סרט גם אם לא קראת את הספר/הקומיקס/הסיפור הקצר שעליו הוא מתבסס. באנלוגיה לזה, אני חושב שזה תקף גם לסרטים שלא ראית את כל מקורות הריפרור שלהם. אם מישהו לא אהב סצינה מסוימת, אין הצדקה לטיעון שזה בגלל שהוא לא מכיר את הרפרנס.
זו לא הייתה הטענה שלי
אלו פשוט נקודות חיוביות בסרטים.
"רדים וטובים".
טייפו או שבאמת התכוונת לפישלר?
Yep.
(ל"ת)
אז למה טרנטינו כל כך מוערך?
– כי טרנטינו הוא אח.
כי טרנטינו הוא אח.
תבין
אני חייב להבהיר את הנקודה הזו – אחלה שהתלהבת מאוד,באמת.אני לא,פחות נסחפתי לתוך הסרט השני כי ככה זה,הדעה שלי לא הופכת את דעתך לפחות רלוונטית ואת הסרט לפחות נהדר מבחינתך.
מצטער שכתבתי שתי תגובות ברציפות,זו נקודה מאוד חשובה שלא הדגשתי בתגובה הקודמת.
אולי זה יותר מדי תגובות
וזה גם לא צריך כל כך לשנות לי, אבל נסה בפעם הבאה בשאתה רואה את זוג הסרטים האלה (הולכים ביחד) לחשוב בזמן השני על הסאונדטראק, על הסדר שבו טרנטינו שם את האירועים, על כל חור ששיחה בסרט סותמת בעלילה ועל המחוות שטרנטינו שם בסרט לקולנוע שונה ואולי תראה שהוא המשלים המתאים ביותר לראשון ובכך תראה שזוג הסרטים הוא כמו סרט מאסטרפיס אחד ושהוא לא ירידה ברמה, ואני לא יודע למה אכפת לי אבל אשמח ששינתי את דעתך.
שני הסנט שלי
גם אני חושב שקיל ביל בכללותו הוא מהמצוינים של טרנטינו, וגם אם השני קצת פחות אקשני, יש בו עדיין סצינות נפלאות והוא לא פחות טוב מממזרים (שגם בו לדעתי יש קטעים שנמרחים קצת יותר מדי, לצד סצינות משובחות).
אבל זה בסדר שיש שחושבים אחרת.
ניתוח מרתק של הסרט
http://alaxon.co.il/article/%D7%94%D7%A9%D7%95%D7%90%D7%94-%D7%94%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%A1%D7%94-%D7%94%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%A7%D7%90%D7%99%D7%AA/
הוא נמצא בערך בפרק האחרון.
וואו, גרמת לי לאהוב את טרנטינו והסרט הזה אפילו פחות
:(
אני מבין למה טרנטינו,
ואחרי הכל אני גם חושב שמדובר באדם עם תפיסה עצמית לא רציונלית ואגו בשמיים. אבל לא מבין למה זה גרם לך לאהוב את הסרט פחות. תוכל לפרט?
אותה סיבה שקשה לי עם "חופי הכרך"
ופרשנויות מסוימות ל"בקתת הפחד": כתבי הגנה או התקפה של יוצרים נוטים לצאת גרוע ומעצבן.
חופי הכרך, האמא של הז'אנר, סובל מ(זה שהוא סרט משעמם תחת)הפיכת ברנדו לאיזה קדוש מיסיונר כי איליה קאזאן ראה את עצמו כברנדו כקדוש מיוסר כשהוא מסר את שמות חבריו לרשימה השחורה.
בקתת הפחד, בפרשנויות מסוימות, היו התקפה על ז'אנר האימה ועל הצופים שלו כאשר וידון הוא האחרון שיכול להתלונן על זה.
ג'אנגו, בפרשנות שלך, ממשיך את אותו קו – יוצר, שאין לו שום מקום להתלונן או להצדיק את עצמו, יוצר סרט שלם כדי להלל את עצמו. בקריאה הזאת הסרט מעצבן ביותר.
מסכים לגמרי -
אבל כאמור, שים לב שהאלימות ה'אמיתית' כמעט לא קיימת ב'ממזרים' מצד הנאצים.
בעצם
ג׳אנגו הוא בעצם ברק אובמה.
מדהים
בתקופה שהסרט יצא לי הייתי מחובביו של טרנטינו, מאז הספקתי להתאהב בסרטים שלו.
הסרט הזה הוא תענוג צרוף, מצחיק, מרגש וסוחף בו זמנית. אין דברים כאלה.