"מפוצלים" הוא עוד אחד מאותם סרטי מדע בדיוני פוסט-אפוקליפטיים רומנטיים לנוער טיפוסיים. ונורא מוזר שאפשר לומר משפט כזה, אבל העולם הוא מקום מוזר "משחקי הרעב" הוא שובר קופות עצום, ולכן מגיעים גם החיקויים, המוצלחים יותר או פחות. כמו "משחקי הרעב", גם "מפוצלים" גם הוא סרט המבוסס על הספר הראשון מתוך טרילוגיה של ספרי נוער, המתרחש בעולם עתידני שאחרי מלחמה הרסנית, שתושביו נשלטים ביד ברזל ומפוצלים למספר פלגים מנותקים זה מזה, והדמות הראשית בו היא נערה שמאיימת על הסדר הקיים.
אבל הבעיה של "מפוצלים" היא לא שמדובר במוצר לוואי של "משחקי הרעב". זה חיקוי, אין שום ספק, אבל בתור חיקוי, הוא בסדר. שיקגו ההרוסה למחצה מעוצבת יפה. שיילין וודלי, בתפקיד הראשי, היא שחקנית טובה מאוד, והשינוי שהדמות שלה עוברת לאורך הסרט משמעותי ומוחשי. בקיצור, זה היה סרט פוסט-אפוקליפטי לנוער סביר לגמרי, אלמלא בעיה אחת: העולם שבו מתרחש הסרט הוא מטומטם. מטומטם באופן כל כך יסודי ועמוק ששום רמה של תסריט, משחק או עיצוב לא יוכלו לתקן אותו.
זה המצב: לפני מאה שנה היתה מלחמה, ורוב העולם נהרס (זהו, אגב. שום פרטים נוספים על אותה מלחמה או אותו הרס לא תקבלו במהלך הסרט הזה). אחרי המלחמה, הוקם הסדר החדש, שהוא הדרך היחידה שבה האנושות תוכל להמשיך להתקיים. בני האדם מחולקים עכשיו לחמישה פלגים: כנות, אוריינות, אומץ לב, ידידות והקרבה עצמית. אלה אינם סתם שמות: אלה הם הפלגים ואלה הם האנשים החברים בהם. אנשי פלג האמיצים, למשל, מבלים את כל חייהם בלהיות אמיצים, מגדירים את ערכם על פי אומץ הלב שלהם בלבד, חולמים בלילה חלומות אמיצים וקמים בבוקר אמיצים כדי לצחצח שיניים באומץ. אנשי פלג הידידות – הם ידידותיים, הם מתאפיינים בידידותיות, והם גם (וזה רק ניחוש, כי לא רואים הרבה מהם בסרט) חברותיים למדי. ומה לגבי אנשים שמתאפיינים ביותר מתכונה אחת? כאלה שהם, נאמר, גם אמיצים וגם ידידותיים? אין דבר כזה! זה לא קיים! לא יכול להיות דבר כזה לעולם! זו תועבה! על השמעת דברי כפירה כאלה תושלכו לכלא!
מה…? אוקיי, נמשיך: בגיל 18, כל נער ונערה עוברים מבחן פסיכולוגי שתוצאותיו יספרו להם לאיזה מהפלגים הם משתייכים. לאחר מכן עליהם לבחור בפלג שלהם, כשמשמעות הדבר היא, כמובן, ניתוק מיידי ומוחלט של כל מגע עם הוריהם, משפחתם וחבריהם שנותרו בפלג שאותו עזבו. מעכשיו הם ילמדו להיות רק… כנים, או חכמים, או… ידידותיים? הבעיה האחת והיחידה היא אותם אנשים אבסורדיים שהם גם חכמים וגם כנים, נאמר. ה"מפוצלים" האלה לא קיימים בכלל, כאמור – הרי זה לא ייתכן! – אבל אילו היו קיימים, הם היו מהווים "איום על המערכת" (מה?) ולכן אם מאתרים אנשים כאלה צריך לתפוס אותם ולחסל אותם מיד, לטובת כולם (מה? כלומר, מה?!? זאת אומרת, היה יצור אנושי שכתב את הבולשיט הזה? ברצינות?).
אני די בטוח שאני לא צריך להסביר לאף אחד למה הרעיון הזה כל כך אידיוטי. ילדים בגיל הגן כבר יודעים שכל אחד יכול להיות כמה דברים שונים, שלא לדבר על כך שתכונות כמו "אומץ" ו"ידידותיות" אינן ממש סותרות. נראה כאילו עולם הסרט כולו נוצר בהשראת מצנפת המיון של הארי פוטר, אבל אפילו הספר הראשון של הארי – זה שמיועד לילדים בני 11 – מכיר בכך שאדם יכול להתאים ליותר מקבוצה אחת.
יש הרבה דרכים שבהן סרט יכול להיות אידיוטי, ואפילו להתבסס על רעיון שגוי לחלוטין, ועדיין לחיות עם זה טוב. אפשר לתת לצופים בתחילת הסרט את הנתון הבסיסי, להגיד להם להתמודד עם זה ולהמשיך הלאה. אין באמת קסמים בעולם, אבל זה לא מפריע לספרי הארי פוטר – כי הם בונים עולם שלם עם חוקיות ברורה והגיון פנימי. אבל השיטה החברתית הבלתי אפשרית ב"מפוצלים" היא לא רק הרעיון הבסיסי, היא כל הסרט. השיטה היא הנושא המרכזי, זה שחוזרים לדבר עליו כל הזמן ("אני לא רוצה להיות רק דבר אחד… אני רוצה להיות הכל!"). השיטה היא המאפיין הראשי של הגיבורה, כי הרי גיבורתנו היא אחת מאותם אנשים כה מיוחדים, נדירים ומסוכנים, אלה שמתאפיינים ביותר מתכונה אחת – אותה קבוצת אנשים הידועה בעולם שלנו כ"כל אדם שנולד אי פעם". והשיטה היא גם הסיבה לכך שהעולם מסביבה חסר אמינות, אפילו כשהיא נמצאת בפלג אחד בלבד.
לאורך רובו של הסרט ההרבה יותר מדי ארוך הזה, הגיבורה, טריס – שגדלה בפלג ההקרבה העצמית – עוברת טירונות בפלג אמיצי הלב. כבר כאן מתברר, כמה מפתיע, שלבסס חברה שלמה על תכונה אחת זה לא רעיון חכם. אמצעי התחבורה היחיד שבו משתמשים אמיצי הלב הוא רכבת שאינה עוצרת לעולם, ולכן יש לקפוץ עליה וממנה; הם קופצים מעל תהומות ומבניינים רק כי אם הם לא יעשו את זה הם יהיו פחדנים, והם הרי לא פחדנים. הערך "מה אתה, צ'יקן?" גובר על כל דבר אחר, כולל שימור עצמי והגיון בסיסי: אפשר לגרום ל"אמיץ לב" לעשות כל דבר בעולם אם רק אומרים לו "מה, אתה מפחד?". ההתנגדות העקרונית לשימור עצמי היתה אמורה לגרום לפלג כולו להיכחד בתוך משהו כמו חודשיים.
אותה טירונות נמשכת ונמשכת לאורך רוב הסרט. שעה וחצי עוברת, והעלילה עדיין לא נראית כאילו היא מתקרבת לשיא כלשהו. בחצי השעה האחרונה שלו מתחילה סוף סוף העלילה האמיתית, שבמרכזה מזימה מרושעת של פלג החכמים (שהם גם נאצים. כי אנשים חכמים הם נאצים) להשתלט על העולם ולצחוק צחוק מרושע – אם היה נימוק משכנע יותר לניסיון ההשתלטות של משהו על משהו, הסרט לא נתן מספיק פרטים על העולם שבו הוא מתרחש כדי נבין אותו. העלילה הזאת לא ממש נגמרת: ניכר היטב שהסרט הזה הוא רק פרק-פתיחה של סדרה מתוכננת, ואת העלילה האמיתית נקבל בסרט השני או השלישי.
כמו בני אדם, גם סרטים הם הרבה דברים שונים. סרט יכול להיות בו-זמנית מטופש ומהנה, יפה ומתועב, משוחק היטב וכתוב גרוע. אבל אם אנחנו בקטע של חלוקה לקטגוריות קשיחות ובלתי מתפשרות, המקום של "מפוצלים" הוא ללא ספק בפלג הסרטים האידיוטיים.
פורסם במקור בוואלה
כדאי לקרוא את הספרים
שם יש התייחסות לשאלות שלך.
אני יכול לחשוב על הרבה דברים שהייתי עושה עם הספרים הללו.
לקרוא הוא לא אחד מהם.
חחחחח
הרעיון של העלילה כל כך מטומטם שזה מצחיק. את כל הביקורת קראתי מתוך התקשות להאמין שמישהו אשכרה מזלזל עד כדי כך בשכל של הצופים, רק מתוך "היי, יש לך חיקוי לעולם של מותג נוער מצליח? קיבלת תקציב, במאי, שחקנים, יחסי ציבור בשביל לעשות ממנו כמה שיותר כסף!". רק שהעובדות הן שזה באמת קרה, ושאנשים באמת עשו את זה (בשלב זה אני מושך בכתפיים בפרצוף מבולבל וממשיך הלאה).
לא רק שהרעיון הבסיסי מטומטם, הוא גם מבוסס סטאריוטיפים.
בתוך אחת שקראה את הספר אני יכולה לאשר שבספר המצב לא יותר טוב.
ואם יש משהו שמאוד בולט בחלוקה שלהם ל'פלגים' זה הסטאריוטיפ שבמרכז כל פלג.
למשל אומץ לב: 'גותים' לובשים שחור, קעקועים, פירסינג ו'חיים על הקצה'.
או כדוגמה שניה אוריינות: 'חנונים' משקפיים, לובש מחויט..
ואני יכולה להמשיך, אבל הנקודה היא שהעניין של הסטאריוטיפים נותן מסר מסוים. אם לא יהיה לך קעוקוע אתה לא אמיץ לדוגמא . וכספר נוער זה לא מסר טוב בכלל ..
מה גם שהקעקוע הוא חשמלי כזה
או משהו בסגנון, ואפילו לא נראה קצת כואב (התהליך לוקח שניה וחצי, ואין שום עווית בפנים של הגיבורה), אז מה בדיוק דורש אומץ בלעשות כזה?
אני חושד שהרעיון לא הגיע מהמצנפת של הארי פוטר
ככל ששמעתי יותר על הסרט הזה (ואין לי שום כוונה לראות אותו) הקונספט נשמע לי יותר ויותר מוכר, ואז כשקראתי את הביקורת הבנתי מה הוא מזכיר לי – את הסיפור "מקצוע" של אסימוב מתוך הספר "מחר כפול תשע".
למי שלא קרא – הסיפור מתאר חברה עתידנית שבה כאשר אדם מגיע לגיל מסוים, נקבע לאיזה מקצוע הוא מתאים לפי בדיקה שנעשית במוח שלו. לאחר מכן, מספקים לו את כל המידע הדרוש כדי לעבוד במקצוע הזה ישר לתוך המוח בעזרת מכונה.
הגיבור מגלה – אבוי – שהבדיקה שלו העלתה שהוא לא מתאים לשום מקצוע. כמובן שיש בו הרבה יותר ממה שנראה לעין, וכו'.
"מפוצלים" הוא "מקצוע" למטומטמים.
קראתי את הסיפור הזה, ואני מנחש שגם מחברת הספרים קראה אותו. יש שם מבחן שקובע את הדרך שלך – אבל שום דבר אחר לא: אתה לא צריך לעזוב את הוריך המתכנתים כדי לעבור לשבט הוטרינטרים, והמקצועות לא חיים בנפרד זה מזה, והאנשים בהם לא מאופיינים אך ורק באמצעות המקצוע שלהם.
סיפור נהדר, דרך אגב,
וכלל לא דוגמטי כמו העלילה המתוארת כאן.
מהטובים ביותר של אסימוב.
(ל"ת)
אז אם אני לא ידידותי, אני חייב להיות מנייאק?
כי אם אני גם אמיץ לב וגם נחמד, משמע ידידותי, אז אני בשני פלגים.
הממ ניטפוק קל
אומנם לא צפיתי בסרט- בעיקר כי בחור שאני נמצאת בו הוא מוקרן רק בהונגרית, אבל לפחות בספרים (השנים שהצלחתי לצלוח :/) מדובר על חלוקה בגיל 16….
לא שזה מאד קריטי, אבל הציק לי טיפה בעין.
אלא אם שינו את זה בסרט… (אם כי לא ברור לי למה לשנות את זה,…)
מילא פלג האמיצים
אבל איך למען השם פלג ה"הקרבה עצמית" לא ביצע התאבדות המונית תוך ארבע דקות מרגע הקמתו?
היא מסבירה את זה בספר שלהתאבד זה בעצם מעשה אנוכי, ולכן לא הולך עם האג׳נדה של הפלג
ומה בעצם ההבדל בינו לבין ידידות?
כאילו, כמובן שיש הבדלים, אבל האם בידידות אין שום אלמנט אי פעם של הקרבה עצמית? האם הקרבה עצמית אינה סוג של אלטרואיזם שמציגים כחלק ממה שעושים בידידות (חיים בקומונה וכיוצא בזה)?
אולי זה מן סוג של משל קרילובי
שהסיפור הוא בסיסי ומטופש, אבל הוא בעצם ביקורת על… משהו. אני מניח שגזענות.
או שאולי זו פרשנות על גישת התרבות והאישיות של רות בנדיקט.
או שזה פשוט חיקוי גרוע. גם אופציה.
זה נשמע יותר מטומטם מרכבת הקרח
כששמעתי על הקונספט של רכבת הקרח חשבתי שאין דבר יותר מטומטם ממנו, שרידי האנושות נוסעים כל הזמן ברכבת אחרי שהעולם קפא.
והנה מסתבר שיש סרט עם קונספט יותר טפשי ממנו.
ברכבת לפחות היה צילום טוב ואקשן טוב, פה אני מניח שגם את זה אין.
דווקא הארי פוטר זאת דוגמא רעה לעולם עם חוקיות ברורה והגיון פנימי...
(ל"ת)
וזאת כי?
(ל"ת)
זה זה עולם בלי חוקיות ברורה ובלי הגיון פנימי.
(ל"ת)
בגלל מחוללי הזמן?
ייתכן, אבל לצאת בכזו קביעה זה לא לגמרי נכון
בגלל המוווון סבות
הרחבה מעבר למחוללי הזמן. אבל זה לא עקרוני. גם אם כשאתה חושב על זה יותר לעומק יש לו מלא בעיות, בקריאה ראשונית הסיפור "מחזיק". העולם נראה הגיוני וסביר. אתה צריך להתחיל לחשוב טיפה מעבר למה שמוצג בסרטים (סתם אוסף של דוגמאות – לא בהכרח של חוסר קונסיסטנטיות, אבל בהחלט בעייתיות עם העולם: http://www.cracked.com/article_19667_6-horrifying-implications-harry-potter-universe.html ) בשביל להתחיל להגיע לבעיות שלו. נראה שב"מפוצלים" הבעייתיות היא על פני השטח. אין משהו אחד בקונספט הזה שלא נשמע לי מטומטם.
אכן, ועוד ועוד.
העולם של הארי פוטר אמנם לא מטומטם בבסיסו כמו מפוצלים (אם כי כבר אז הקונספט של מצנפת המיון והבתים הוא אחד מהקונספטים המפגרים ביותר שיצא לי להתקל בהם, בטח בכתיבה של רולינג שהיא תמיד נורא שטחית ופשוט לא הצליחה להתעלות מעל הרעיון שהיא עצמה המציאה ולהראות כמה הוא אידיוטי וממסגר) – אבל מדובר בעולם חסר כל היגיון שבנוי מקרעים קרעים.
למה קוסמים חוגגים חגים נוצריים? למה הם לא משתמשים בעטים (חוץ מזה שזה מגניב)? איך זה שיש להם אחד מכל דבר בעולם – בנק, להקה, ספורט, חנות בגדים, פאב, כלא, אוטובוס, גילדריה, בית חולים? באיזה עבודות הם עובדים אם מכל דבר בעולם הזה יש רק אחד? איך זה שעל כל פשע בעולם הזה העונש הוא להיכנס לכלא שבו מאבדים את השפיות תוך חודשיים? מה הם עושים עם הילדים שלהם עד גיל 11? למה הם לא לומדים מקצועות בסיסיים כמו מתמטיקה?
אלה לא ניטופקים, אלה דברים בבסיס של העולם שפשוט לא הגיוניים. זה עולם שלא באמת חשבו עליו, ורואים את זה.
היה על זה שרשור באתר פעם:
http://www.fisheye.co.il/harry_potter_deathly_hallows_2//#target-comment-434119
(הלינק להודעה שהיא ספוילר בספר החמישי, והיא להודעה באמצע השרשור אבל כל השרשור עוסק במה העולם של הארי פוטר דבילי).
לגבי הבתים, רק אציין
החלוקה לבתים זה משהו מאוד מקובל בפנימיות בריטיות. גם הספר "אלופי ווילובי" מתעסק בין היתר במאבקים בין הבתים השונים בפנימיה (ולאחד הדמויות קוראים רידל!).
רוצה לומר – לא "אחד מהקונספטים המפגרים ביותר שיצא לי להתקל בהם", אלא אולי להצטרף לרשימה בפסקה השניה, של דברים שמקבילים לעולם שלנו שלא חשבו עליהם עד הסוף (טענה שאני מוכנה לקבל, אם כי אישית לי זה לא הפריע).
הבעיה היא לא בחלוקה לבתים,
הבעיה היא בחלוקה לפי תכונות אופי (!!) שרירותיות ולא סותרות בגיל 11, כולל התכונה "אומץ" שהיא נשמעת נחמד ספרותית, אבל בתכלס היא אחת התכונות הלא שימושיות וההכי לא מאפיינות אופי שיש, ואז אפס ביקורת על החלוקה במשך 7 ספרים, למרות שזאת חלוקה הרסנית וממסגרת.
הספרים החזיקו לי
כי מצאתי לעצמי הסברים שסיפקו אותי. אני מאמין גם שמעריצי מפוצלים יתנו הסברים אי אילו אחרים לעצם.
במסגרת הקישור שצירפת יש שם כמה דברים נחמדים, אבל הרוב מכוסה. הדבר דומה לקלישאה שבה דמות מצוירת מנסה לעצור עם היד שטף מים ובכל פעם הם יוצאים מכיוון אחר – קשה לכסות את כל החורים בעלילת פנטזיה אם אתה לא טולקין (שגם אותו אפשר להפיל).
מה ששיגע אותי היה הפליקס פליציס.
אני יכול לקבל עולם שבו קסמים הם "תחליף למדע" ויכולים ליצור שינויים בחומר.
אבל רבאק, שיקוי שגורם לך לצירופי מקרים מעולים???
הקונספט של "מזל נוזלי" הוא תחתית החבית שרולינג היגיעה אליה. אפילו מחוללי זמן יותר הגיוניים (במיוחד שהזמן הוא לא ליניארי בעולם הקוסמים, ודברים לא ניתנים לשינוי אם הם כבר קרו.)
אבל כל כך נהניתי מהפרק ההוא...
(ל"ת)
הארי פוטר לא בדיוק חסר הגיון פנימי
הוא פשוט נורא שטחי רולינג לא טרחה לעשות הרבה. כל העולם של הארי פוטר הוא פנימייה אנגלית עם קסמים, דרקונים ולטינית. היא אפילו לא טורחת להראות שיש משהו מחוץ לעולם המוגבל של הוגוורטס וסביבתו הקרובה, ולומר "יש קוסמים מחוץ ללונדון" זה לא להראות שיש קוסמים מחוץ ללונדון.
הכול נכון
אבל החוזקה של הארי פוטר היא לא בניית העולם, אלא הדמויות, האינטרקציה ביניהן, ובעיקר ביצוע מאוד מוצלח של עלילה קלישאתית (אם כבר סיפור על "הנבחר" ורשע אולטימטיבי וכו', אז הארי פוטר).
לא יודעת
זו לגמרי דעתי האישית, וקראתי את הספרים כשהם יצאו לפני מיליון שנה, אבל אני זוכרת שממש לא נהניתי מהם בשום צורה שהיא. הדמויות היו די מעצבנות, והרגשתי שהעלילה פשוט חוזרת על עצמה שש פעמים (בשביעי נשברתי). אבל שוב, קראתי אותם מזמן.
וכדי לא להרגיש אשמה על האוף טופיק, אוסיף שהלכתי עם אחי למפוצלים בשבוע שעבר, וזה אכן סרט דבילי עם יותר חורים מעלילה. אחי, לעומת זאת, נהנה מאוד, ונפגע קשות כשאמרתי שזה נראה כמו חיקוי לא משהו למשחקי הרעב.
העולם של הקוסמים אמור להיות מטורף ועקום
זה חלק מההומור של הסדרה. בית הספר מסוכן באופן בלתי מתקבל על הדעת (בעיקר בשיעורים של האגריד אבל לא רק), יחידות המטבע בנויות מכפולות של מספרים ראשוניים רנדומליים כמו 17 ו-29, הספורט הכי פופולרי כולל שלושה כדורים שונים וחוקים חסרי היגיון מינימלי ומזכיר את האולטרא-קריטקט ממדריך הטרמפיסט. הכל מכוון להיות פרודיה על העולם שלנו… העולם של מפוצלים לעומת זאת אמור להיות משכנע.
כל זה נכון
עד שהסדרה הפסיקה להיות הומוריסטית.
ואז זה נהיה מגוחך.
(כמו שנאמר מעליי, אגב)
הארי פוטר - ניטפוק
ההתלבטות של המצנפת בקשר להארי היא עלה התאנה של שיטת הבתים. בתכל'ס, הסליתרין, כמעט ללא יוצא מן הכלל, מתוארים כבריונים, רעי לב, גזענים וטיפשים (ושימו לב איפה למד האנטגוניסט של הספר). טובי הלב מוגדרים אוטומטיים כ"אטיים" והכוכב שלהם, סדריק דיגורי, כמישהו עם "שכל בגודל של אצבעון". הסיבה שהארי פוטר בכל זאת עובד, בשבילי לפחות, היא שחלוקת הבתים היא עניין לא חשוב בספרים. מה שמשנה הן החוויות של הארי רון והרמיוני.
בעניין של "חוקיות ברורה והגיון פנימי", אפשר לומר שג'יי קיי רולינג עושה לעצמה עבודה די קלה. העולם של הארי פוטר הוא אחד לאחד העולם שלנו עם החלפה של כדורגל בקווידיץ', היסטוריה בתולדות הקסם וראש הממשלה בשר הקסמים. מסוגיות סבוכות יותר כמו עוני, דמוקרטיה ודת היא פשוט מתעלמת. אולי דוגמה טובה לספר שבונה עולם חילופי והולך עליו עד הסוף היא "שיר של אש ושל קרח" שבו ביזה, אונס ורמיסת זכויות אדם הם דבר של מה בכך. הספר כל כך מסור לעולם האלטרנטיבי שלו, שהוא נפתח עם הפרוטגוניסט עורף את ראשו של עריק לפני ילד בן שמונה.
מדויק להחריד
קראתי את הספר, וכל מילה ומילה בביקורת הזו יצאה מפי, כולל ההשוואה להארי פוטר והמשפט החביב עליי- "אין דבר כזה! זה לא קיים! לא יכול להיות דבר כזה לעולם! זו תועבה! על השמעת דברי כפירה כאלה תושלכו לכלא!"
מה שהכי הפריע לי בספר היא הפרשנות של הסופרת לאותן תכונות. מה, אם אני מקריבה את עצמי לאחרים אסור לי ללבוש אף צבע שהוא לא אפור כי בכך אני אקריב את האופציה של אדם אחר ללבוש את הצבע הזה?! ואם אני אמיצה אז האומץ הזה מתבטא בלקפוץ מגגות של בתים? בטוח שזה לא פלג הטמטום?
רציתי לצפות בסרט כדי לגחך על העיבוד הקולנועי, ואכן נשמע שיהיו לי סיבות טובות לגחך. אני מתנחמת בדיווח על שיילין וודלי כשחקנית טובה כי טרם יצא לי לראות אותה משחקת ואומרים שיש לה פוטנציאל. ג'ניפר לורנס היא לא תהיה, אבל אולי לפחות היא תהיה שווה את הסרט…
שאלה דבילית - כמה הסרט הזה אלים?
אחי בן ה-12 מנדנד לי כבר חודש שאקח אותו לראות את זה, אבל הבנתי שהסרט מסומן 14+. הסרט יצלק את נפשו העדינה לנצח נצחים, או שהוא מתאים גם לצעירים יותר? לשם השוואה, הוא ראה את משחקי הרעב 2 בכיף.
ממש לא רציני.
זה סרט שמיועד במפורש לנוער, אז ברור שאין בו אלימות משמעותית. בוודאי שלא יותר מ"משחקי הרעב 2".
מגניב, תודה
(ל"ת)
אמנם לא ראיתי את הסרט
אבל נשמע שהיה יכול להיות רעיון משעשע לבחון את האומץ שלך בזה שתאמר שאתה ידידותי וכולם ינסו לחסל אותך.
לא קראתי את הספר ולא ראיתי את הסרט וכנראה שזה לא קורה. אבל בכול זאת יכול להיות עולם קולנועי או ספרותי
שהוא מופשט מאוד ולא ראליסטי בכוונה כדי לקדם מסר קיצוני מאוד בצורה בולטת ובעצם להוות סוג של משל או מטאפורה משמעותית, יש הרבה מאוד יצירות מדע בדיוני שככה הן פועלות. עולם לא מציאותי או חסר היגיון שבו אנשים לא מתנהגים כמו בני אדם לא חייב להיות בהכרח רע, תלוי מה הכוונה של היוצר.
כמובן שזה לא אומר שבסרט הזה זה מוצדק. זה פשוט נשמע כאילו הביקורת הזו יוצאת נגד כול עולם שהוא לא לגמרי מציאותי או אנושי
כמובן שיכול להיות קיים
ואפילו בשרשור הזה נתנו דוגמא לספר של אסימוב שמפוצלים הוא כנראה גניבה מוחלטת שלו וכנראה מהווה ספר מעולה.
הסרט הזה הוא ממש לא הדוגמא לכך. מדובר בעלילה שבלונית על כדי בחילה, הכל צפוי, אין שום סדר פנימי וכמות חורי העלילה גדולה מספיק בשביל שכבר בעשרים הדקות הראשונות אמרתי לעצמי – "טוב זה לא הולך להיות"
דווקא הרעיון
לא נשמע מטופש בכלל.
לא ראיתי את הסרט וגם לא קראתי את הספר, אז מתבסס רק על מה שכתבת.
חלוקה של אנשים קיימת גם במציאות שלנו.
למשל מחלקים לגברים או נשים מגיל 0, אלו שמנסים לשבור את החלוקה וטוענים שהם גם וגם או בכלל לא, מערערים את הסדר הקיים וסופגים אלימות מהחברה, גם אלו שטוענים שהם שייכים למגדר האחר מזה ששייכו אותם אליו מערערים את הסדר וסופגים אלימות.
עוד חלוקה למשל היא למי אתה נמשך מינית, ואלו שנמשכים גם וגם זה כביכול לא הגיוני (למרות שזה לא סותר), ומהווים איום על הסדר הקיים.
לא באמת צריך להתחיל דיון אם זה אותו דבר, והאם החלוקה שלנו צודקת או לא, רק מנסה להראות שהרעיון לא מופרך בכלל, ואפילו קיים בגרסאות שונות במציאות.
כמובן יכול להיות שהסרט אידיוטי, (ואכן לא צופה ממה ששמעתי לאיזה הברקה ולא כזה התרשמתי ממשחקי הרעב אז בטח גם החיקוי לא להיט), ואולי מעבירים את הרעיון בצורה גרועה/מגוחכת.
התייחסתי רק לביקורת שלך על הרעיון, וממה שהבנתי זאת גם הביקורת המרכזית שלך על הסרט.
מצטער, זה לא עובד
אנשים הם גברים או נשים. אם יש חלק מסוים של אנשים שטוענים, או מרגישים, שהם לא זה ולא זה או גם זה וגם זה – הם חלק זעיר של האוכלוסיה. זאת בניגוד לאופן שבו הסרט מחלק את האנשים בעולם, שלא נכון לגבי אף אחד ביקום. אם במציאות 1% מהאנשים בעולם שאינם מתאימים לחלוקת המינים, 100% מהאנשים אינם מתאימים לקטגוריות חכם/אמיץ/ידידותי. אם זאת אלגוריה, היא ממש גרועה.
אנשים הם
גברים או נשים כי זאת החלוקה ומחנכים לתפקיד הזה את כולם. להבדיל מהביולגיה של זכר או נקבה, גבר או אישה זה תרבותי, ולמשל בעבר היה ברור שאם מישהי היא אישה היא לא יכולה ללמוד, כי צריך בשביל זה תכונות של גבר.
לכאורה לכמעט כולם זה מתאים אבל זה לא באמת כך, חונכנו לתפקיד הזה ולכך שזה מתאים לנו, וכל מי שיוצא מהתפקיד מגונה על ידי החברה במליון דרכים, כך שלא ברור אם זאת המציאות או שמנתווים אותנו אליה.
אז הרעיון לעשות חלוקה על פי תכונה אחת מרכזית, ולפי זה לקבוע את התפקיד וייעוד בעולם לא נראית לי אוביקטיבית יותר טיפשית ומפורכת מחלוקת תפקידים לפי איברי מין.
ישנו גם למשל חלוקה לפי גזע, פעם היה ברור שיש כאלו שנולדו עבדים ואין להם שום אופציה לתכונות אחרות, זאת היתה האמונה, וחינכו גם את העבדים לאותה התפיסה.
מה שכתבת בביקורת, על כך שטיפשי שמי שאומר שלהתאפיין ביותר מתכונה אחת זה תועבה וכפירה, ועל כך שאנשים עם יותר מתכונה אחת צריך להרוג לטובת הכלל, הם דברים שאפילו לא צריך להמציא. גבר שרוצה ללבוש בגדי נשים, או להראות כמו אישה, זה היה ואולי עדיין תועבה להגיד שיש כזה דבר, אנשים כאלו נרדפים ומופעלת אליהם אלימות, גם כן בשם טובת הכלל. נשמע מופרך בעיני באותה מידה אבל זאת לגמרי המציאות, אז ודאי שגם בעולם דמיוני זה יכול לקרות בגרסה אחרת.
כי כל העניין זה המבנה החברתי, הוא לא צריך להיות יעיל, חכם או צודק, הוא יכול לשרת אינטרסים של איזשהי קבוצה, וברגע שזה קיים, החינוך לאנשים יתבסס על המבנה הזה, הסנקציות יהיו לכל מי שיערער עליו, וזה יראה לכולם הגיוני.
אז אין לי בעיה לחשוב על ליצור עולם שבו זה הגיוני לחלק לפי תכונות, ושכולם ירגישו מתאימים לחלוקה, ושלכולם יהיה ברור שאין מה לערער על כך כי זאת פשוט המציאות.
שוב, אני מסכים באופן עקרוני היה *אפשר* לעשות אנלוגיה כזאת,
אבל הסרט הזה *לא* עושה את זה, או עושה את זה גרוע מאוד. הוא לא גורם לצופים לחשוב "היי, זה בעצם די דומה למשהו שקיים בעולם שלנו", אלא "היי, זה מציג חברה שבנויה על עקרונות כל כך מופרכים שאין שום סיכוי שהיא היתה מסוגלת לתפקד, כמה טפשי".
העניין הוא שבסרט זה לא שאנשים לא אמורים להראות יותר מתכונה אחת
אלא שפשוט *אין להם* יותר מתכונה אחת. מישהו הוא רק אמיץ, חכם, ידידותי, מקריב או הדבר האחרון שאני לא באמת זוכרת. רודפים את מי שמכיל יותר מתכונה אחת, גם כשהוא מנסה להסתיר את זה. זה גם לא שיש איזשהו הסבר לזה שאנשים פתאום התחילו להיוולד עם תכונה אחת. פשוט, יום אחד הייתה מלחמה, ואחריה החליטו לחלק אנשים לפי התכונה האחת והיחידה שמסתבר שיש להם. זה הקטע המפגר.
ההשוואה לגברים ונשים הייתה תופסת אם הייתם מדברים על מישהו שנולד עם שתי מערכות המין, לא אם הוא היה מפגין התנהגות שמקושרת חברתית לבני המגדר הנגדי.
אפלטון
החלוקות הללו (כשהן ברמה הפוליטית) תמיד נראות לי שמבוססות על צורת הממשל הפוליטית של אפלטון הכוללת חלוקה לשלוש קבוצות (פילוסופים, שומרים, כל השאר) וכוללת חלוקה בהתאם ל"תכונה" המכתיבה את החינוך והתפקידים בחברה.
לקריאה קצרה בעניין: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%99%D7%A0%D7%94_(%D7%93%D7%99%D7%90%D7%9C%D7%95%D7%92_%D7%90%D7%A4%D7%9C%D7%98%D7%95%D7%A0%D7%99)#.D7.A6.D7.95.D7.A8.D7.95.D7.AA_.D7.94.D7.9E.D7.9E.D7.A9.D7.9C
דווקא כשראיתי את הסרט יכולתי לתרץ לעצמי תוך כדי תשובות
הפלגים לא חייבים להיות על פי איזו תכונה יש לך בלבד, אלא איזו תכונה אתה מוצא אצלך כדומיננטית מספיק שתוכל לעבוד בעבודות המתבקשות ממנה ולמצוא לעצמך חיי חברה. זה לא שהאמיצים בכלל לא ידידותיים או חכמים אלא פשוט אומץ הלב הוא אצלם בראש סדר העדיפויות – כדי להיות שוטרים/חיילים טובים.
אז הצלחתי להחזיק בתחושה הזאת – שהאדם בוחר איזו תכונה הוא רוצה להבליט ומרגיש שקיימת אצלו. ולא איזו תכונה קיימת אצלו בלבד, ושכל ההתנהגויות שלהם הם תוצאה של עיצוב חברתי, אבל אז הגיעה החצי שעה האחרונה עם החומר המוזר שלא פועל רק על מפוצלים, ולפי זה נראה שהסרט אשכרה אומר שלכל אחד יש תכונה אחת בלבד, אלא אם אתה מפוצל ו"מוזר". ואת זה כבר לא יכולתי לתרץ…
לדעתי,
רואים שאנשים מפלג אחד לא נוטשים כליל את התכונה הדומיננטית שלו כשהם מצטרפים לפלג אחר. אמה של ביאטריס עדיין אמיצה למרות שהיא הצטרפה לפלג הקרבה עצמית. כריסטינה עדיין כנה למרות שהיא הצטרפה לפלג אומץ לב. גם קיימים חסרי הפלג שמעידים על כך שקיימת סלקציה בתוך הפלגים לגבי אנשים שמתאימים את עצמם לאידיאולוגיה הקבוצתית. המפוצלים פשוט הרבה יותר אינדיבידואלסטים מהאחרים – לעדות, החומר עבד על טוביאס למרות שהוא לכאורה מפוצל.
נכון, וזה מה שהתכוונתי
אבל החומר בסוף הסרט פשוט די סותר את הרעיון הזה.
ממש נכון, בול מה שחשבתי!
סרט אסתטי ביותר, אני אתן להם את זה. משחקי הרעב 2- אבל חסר הגיון. רוצים לשחק עם הפסיכולוגיה האנושית- סבבה, אתם יותר ממוזמנים, אבל היי, אל שכחו שזו הפסיכולוגיה ה*אנושית*. אף בנאדם שהשקיע יותר מדקה מחשבה על הקוספט של הספר הזה לא היה יכול לקבל אותו. וזו הסיבה שהוא נכנס בקטגוריה של ספרים לנוער. (רק שבימינו קטגורית הנוער מוגבלת לילדות בנות 12… כי כל מי שטיפה יותר מבוגר קולט שחסר טיפה עומק לעלילה.) סיפור חביב, רעיון דפוק. ההפך המוחלט מסרטים כמו מטריקס- עם רעיון מעולה וכתיבה על הפרצוף. (אל תהרגו אותי בגלל הרפרנס למטריקס… דעתי האישית בלבד.)
דבר אחד טוב יצא מצפייה בסרט הזה
קראתי את הביקורת של פישלר ונקרעתי מצחוק במשך חצי שעה :)
מישהו קרא בכלל את כל הספרים?!
1) בנוגע לזה שאף אחד לא יכול להיות עם יותר מתכונה אחת; יש על זה הסבר מפורט שמסביר הכל בנאמנים!
2: זה דומה למשחקי הרעב רק בגלל שזה עתידני, נערה מספרת את זה [אגב, בשלישי גם פור], וזה מסופר בגוף ראשון בזמן הווה. חוץ מזה זה בכלל לא דומה למשחקי הרעב! איזה שליטים רודנים יש? אוריינות הם לא שליטים של כלום! ואין שום דבר שמזכיר את המשחקים.
המסר לדעתי
אמנם זה נכון שיש קצוות לא סגורים בסרט,
אבל הסרט לדעתי מדבר על קונפורמיות.
על קבוצות של אנשים שעושים אך ורק מה שאומרים להם.
שמוותרים על האישיות שלהם לטובת משהו נעלה יותר, שמתגברים על רצונות ומקדישים את החיים שלהם לטובת משהו אחר. בסרט זה כדי שהעולם לא יחרב שוב,
במציאות.. חסר? דת לא מחלקת אותנו לפלגים?
ואנשים שלא מסכימים עם הזרם?
אני אישית נהניתי, הגיבור של הסרט חתיך הורס ולא מוזכר פה בכלל.
בקיצור, הסרט ממש אבל ממש לא כזה גרוע.
קונפורמיות זה כאשר מוותרים על משהו...
כדי להתאים לקבוצה, אם כולם היו 'מפוצלים' (מה שידוע גם בתור בני אדם) אבל הסרט היה על איך ש'החברה' ו'המוסד' שמים אותנו בפלגים שונים כדי שנתאים לסדר החברתי ולא נערער עליו, אז ניחא, היה אפשר לומר שזה סתם סרט גרוע.
אבל במפוצלים (הסרט, לא קראתי את הספרים) האנשים באמת שייכים לפלג אחד. הם באמת רק אמיצים או רק חכמים או רק טובי לב או רק ווכחנים או רק דוברי אמת. הייחוד של הדמות שלנו זה שהסרט באמת מתייחס לזה שהיא בן אדם (עם חולשות, ומצבי רוח) ולא רק קריקטורה של תכונה אחת. כמובן, גם שאר הדמויות היו בני אדם (עם תכונות מעבר לאומץ או מה שלא תרצו), אבל הסרט התנהג כאילו העובדה שטריס אנושית היא משהו יוצא מן הכלל.
סרט כל כך מטומטם עד שהוא דומה לחיים עצמם
כמו החיים במשטר דתי, במשטר קומוניסטי או תחת רודנות אידאולוגית.
לפי דעתי הספר ״מפוצלים״ הוא ספר לנערים.. מאוד הצטערתי שקניתי אותו, משעמם ונמרח יותר מדי.