אסור להרביץ לזרים ברחוב, ורק מפלצת מרביץ לאשתו או לילדים שלו, ואיזה מין בן סורר ומורה יכול לחשוב בכלל על להרביץ להורים שלו, אבל יש קרובי משפחה מסוג אחד שלגיטימי לחלוטין לפרק במכות, לפחות עד גיל מסוים: האחים שלך. מספר המשחקים האלימים והמטורפים שראיתי אחים ממציאים כדי לתרץ ללכת מכות אחד עם השני מגיע, בקירוב, לאינסוף. בתקופה שבה כולם עדיין ילדים ולא יודעים לבטא את עצמם, החיים עם עוד אנשים שגדלים ויש להם בעיות משלהם במרחב מחייה קטן מעבירים לא פעם אנשים על דעתם ועל כן, מדי פעם, הם פשוט קופצים על האחים שלהם ומרביצים להם. זה לא אידיאלי, אבל המשפט "החטפתי מכות לאח שלי" לא יגרום לאף אחד, ככל הנראה, להתקשר למשטרה.
אם הפסקה הקודמת גרמה לכם להגיד "מה, לא, על מה אתה מדבר, איזה מין פרא אדם מטורף אתה" – יש סיכוי ש"הצלילה" הוא לא בשבילכם, כי מה ש"הצלילה" עוסק בו הוא בדיוק זה – שלושה אחים, על רקע גיוסם המתקרב ללחימה במלחמת לבנון השנייה. אחד מהם, שעזב את הקיבוץ הצפוני בו הם גרו לטובת תל אביב, חוזר לרגל הקבורה של האב והמתחים הלא פתורים ביניהם יצוצו ביומיים הקרובים. במילים אחרות – יאללה מכות.
אם "סרט שמתרחש בקיבוץ על שלושה אחים שקוברים קרוב משפחה" נשמע לכם איכשהו מוכר מאוד אז כן, בהחלט אפשר להתייחס ל"הצלילה" כאיזו התפתחות מוטנטית של "מבצע סבתא" – משהו קצת יותר אמנותי, דרמטי, אלים ורציני, אבל בליבו עדיין יש אח גדול שמתעלל בשני האחים הקטנים שלו, אח אמצעי שבעוד שליבו עם העבר, גופו במרכז ואח קטן שרק מנסה למצוא את מקומו. חוץ מההבדלים הברורים בין הסרטים (אף אחד לא מתחיל הכי מהר ואז מגביר, גומר כמו מוטי בננה בציריך או מציע פאק אוף קופי) אולי הנקודה הכי קריטית היא נקודת המבט של הסרט – "מבצע סבתא" מראה את השתלשלות האירועים מנקודת המבט של הילד הקטן ואילו "הצלילה", למרות שהגיבור הוא לכאורה הילד האמצעי, מתחיל ומסתיים עם הבכור שהוא גם, במקרה או שלא, במאי הסרט. ההבדל בנקודת המבט הזאת, בין בן הזקונים והבן הבכור הוא משמעותי מאוד ומה שנראה כדאחקה לאחד, הוא מאוד רציני לאחר. אבל מכיוון שלכל סרט מגיעה תשומת לב משלו, נעזוב את שלל נקודות ההשוואה בין שני הסרטים (למרות שזה די מרתק מבחינתי), ונדבר על "הצלילה" בפני עצמו.
אז "הצלילה" הוא… טוב. הנקודות בין המילה "הוא" ו"טוב" הן כאן כי אני חושב שאולי הוא היה יותר טוב אם הוא לא היה מגיע אחרי חודש מאוד מוצלח לקולנוע הישראלי (שהתחיל עם "תל אביב על האש" ונגמר עם "המוסד"), או אולי הוא היה יותר טוב סתם אם הוא היה יותר טוב. קשה לדעת.
נקודת החוזק שלו – הדינמיקה של האחים, שמגולמים כאן על ידי הבמאי ושני אחיו, שבזכות הליהוק היא בלתי ניתנת לחיקוי – מובילה גם לחלק מהנקודות היותר חלשות שלו – רגעי משחק לא משופשפים וחלשים ששחקנים מקצועיים יותר היו כנראה יכולים לחלץ. עוד בעיה שהיא בעצם פתרון היא האווירה של הסרט, שאחראית לכמה מסצנות השנה לא רק בקולנוע הישראלי אלא בקולנוע בכלל. אבל האווירה הזאת, המהפנטת, גורמת לחוסר מיקוד בסרט ולסיפור שכמו מרבית הקולנוע הישראלי, חסר לו סיום מספק. האם הרגעים החלשים של המשחק מתגמדים לעומת דינמיקה שאי אפשר היה ליצור אחרת? האם הסצנות האלה, שהן באמת זהב, שוות מספיק בשביל סיפור קצת רעוע? כן. אבל כאמור, זה גורם לכך שההמלצה על הסרט (והוא בהחלט מומלץ) היא קצת מסוייגת – ההחלטות שבו ראויות להערכה, אבל הן גם מונעות ממנו להיות בליגת העל של הסרטים.
עוד בעיה היא ש"הצלילה" הוא סרט על גברים, טראומות של גברים, מכות של גברים, גברים שהם אחים ואיך אומרים הצעירים? גבריות רעילה. ולא שזו בעיה בפני עצמה, אבל כאן הצופה הישראלי הותיק אמור להגיד "אה, עוד אחד?". וטוב, כן, עוד אחד. ברצף כל סרטי הצבא והישראלים המיוסרים מטראומות צבא, "הצלילה" הוא בהחלט "עוד אחד" – אבל, יש להגיד, הוא אחד טוב: גם אם המכלול שלו מצטרף למשהו שכבר ראיתם, הפרטים הקטנים הופכים אותו לשווה צפייה. סצנה של נפילת קטיושות בלילה, סצנת ריקודים לצלילי להקת אבבא, סצנת הפיינטבול שמעטרת את הפוסטר – כולן משהו שצריך לראות ועדיף על מסך גדול.
אז כמכלול, "הצלילה" הוא מומלץ. יש לו חולשות ויש אנשים שלחלוטין לא יתחברו אליו – אם בגלל שהוא לא נוגע אליהם, ואם בגלל שהם יחשבו שהם כבר ראו משהו דומה מדי – אבל הדברים הטובים שיש בו (ויש לו הרבה מאלה), הופכים אותו לפנינה קצת מוזרה ששווה להכיר.
הצלילה סרט נדיר
תקשיב הלכתי לראות הצלילה שבוע שעבר בלב דיזנגוף בהמלצה של חבר. סרט מדהים. לא צוחק, אחד הסרטים הישראליים הכי טובים שראיתי ב-15 שנים האחרונות… מאז ואלס עם באשיר משהו כזה. משחק מצויין, צילומים אדירים, סצנות חזקות. צחקתי, בכיתי, התרגשתי. כיף כיף כיף קולנוע ישראלי במיטבו! והאמת, הרגיש לי שכל הקהל (היה אולם כמעט מלא) התחבר מאוד, מכל מיני גילאים צבעים ומינים. אז האמירה של "יש אנשים שלחלוטין לא יתחברו אליו" לא נכונה בעיניי… חוץ מזה הביקורת סבירה. ביקרתי את הביקורת שלך הרגע. שא ברכה. וכל מי שקורא את השטויות שלי – לכו לראות את הצלילה. סרט פשוט חזק ומקסים.
אה כן זה בכלל לא נשמע כמו הודעה של יח"צ אוקיי מגניב
(ל"ת)
תראה מה כתבו מבקרים אחרים... מה יח"צ?? פשוט סרט טוב!
תפרגנו
לא אמרת כלום
"נדיר", "מדהים", "הכי טובים שראיתי", "צחקתי, בכיתי, התרגשתי", "כיף"x3…
אתה כותב על הרבה מאוד תחושות, אבל שום דבר קונקרטי. מה הופך את הסרט לנדיר ומדהים? מה גרם לך לצחוק לבכות ולהתרגש? מה הופך אותו לכיף? לא התיחסת לתוכן של הסרט, לא התיחסת למשחק, לא התיחסת לכלום רלוונטי ואת התאור שלך אפשר לקחת ולהדביק כהודעת יח"צ ללונה פארק וגם למסיבת קריוקי במועדון לא מוכר. אפילו כהודעת יח"צ אתה לא עושה שירות טוב לסרט שקיבל ביקורת מאוד חיובית.
יותר מזה, יש פה אי אילו כותבים שהם קבועים מספיק כדי שאוכל לנחש שאם ממש אהבו משהו כניראה שהוא כן או לא בשבילי. אבל מי אתה? לא זוכרת שקראתי איזושהי ביקורת שלך, אז למה שדעתך הלא מנומקת על סרט תגרום למישהו לצאת לקולנוע?
מה הופך את הסרט לנדיר ומדהים
זה שהוא מקבל כסף בשביל לומר את זה.
אבל אתה חושב שבימינו עוד משלמים על עבודה כזו?
יש הרבה דרכים ליחצן בהצלחה סרט דרך מנגנוני פייק, אבל הוא עשה חצי עבודה וזה לא משנה לפי איזה סטנדרט מודדים את העבודה שלו.
אני לא חושב שממש שוכרים מישהו שיגיב בכל מקום שהסרט מוזכר
אבל אפשרי (לא מחייב) שמקורב להפקה/מישהו מהיח"צ לקח על עצמו לקדם את הסרט במסגרת הזמן שלו במשרד.
כמו כן, בעוד שאני מסכים שזאת ביקורת חיובית, היא מאוד מאוד מסויגת לעומת ביקורות אחרות, אז אולי מכאן הצורך "לאזן".
וואי מה תגובה מפרגנת יוצרת פה... אשכרה?
פשוט לא נכנס לפרטים כדי לא לשחרר פה ספויילרים… תרגיעו. סה"כ רוצה לפרגן לאחלה סרט… מה יש לכם? יכול רק להגיד שיש שלוש סצינות בסרט הזה שהופכות אותו לנדיר ומיוחד במינו בעיניי – סצינת הפיינטבול, אמא + יואב, אבא של טוראי + יואב. וגולת הכותרת – קסדת האבטיח. יאללה שחררו איזה כבדים! ולכו לראות את הצלילה כבר. כל מבקר שכותב שהסרט מזכיר את מבצע סבתא – מאוד ברור שלא ממש ראה את הסרט. בהצלחה
יוצא דופן בנוף המקומי. שאפו ליוצרים
עבודת מצלמה מופלאה של עודד אשכנזי. פסקול כמעט מושלם של ישראל ברייט. שלושת האחים כל כך משכנעים במשחק שלהם שאתה פשוט נשאב וחושב שהם משחקים את עצמם (?) אבל בעיניי למרות שלא הרבה חושבים כמוני, האמא גונבת את ההצגה. קלאודיה דוליצ'י היא שחקנית תיאטרון פרינג' אם אינני טועה והיא פשוט נותנת פה הופעה מדהימה אז יש גם מקום לפרגן לבמאי שליהק אותה. מבריק. יופי של סרט מאוד נהנתי וממליץ בשמחה
מה פתאום יח"צ
סתם תגובה שלפתע צצה עם פירוט מדויק להפליא של כל איש מאחורי ההפקה אחרי שמישי אמרה שהתגובה הקודמת הייתה גנרית להפליא. איזה צירוף מקרים!
ברצינות – די. אתם עושים שירות דוב עצום לסרט. כן, גם אני התבאסתי שלא היו דיונים על הסרט בביקורת, אבל עדיף לחכות שמישהו יראה אותו ויגיב עליו מאשר שהתגובות היחידיות החיוביות עליו יהיו של מי שברור קשור להפקה בצורה כזאת או אחרת, כי זה גורם לסרט להיראות הרבה יותר רע ממה שהוא – כאילו הוא כל כך חסר בטחון שהוא חייב מגיבים בתשלום כי אין סיכוי שקהל אורגני יאהב אותו.
אז למענכם – די. זה סרט טוב, אנשים יראו אותו, וגם אם לא (כי מה לעשות, השוק קשה בארץ), אני מאמין שכל האנשים מאחורי המצלמה ילמדו ויצליחו לעשות סרט אפילו יותר טוב בפעם הבאה, אבל לא בגלל מה שהוא בבירור תגובות פרסומיות לא כנות. כרגע תגובות שכאלה רק פוגמות בסרט, לא מועילות לאתר, והתגובה הבאה בסגנון הזה תמחק כי יש גבול. זה חבל כי אנאערף, אולי אני באמת אמחק תגובה של מישהו שפשוט ממש אהב את הסרט, אבל כאמור, יש גבול.
יום טוב ובהצלחה עם הסרט.
אני אשכרה פרנואיד, ואני נבוך בשבילך.
תפסיק.
למה נבוך?
(ל"ת)
מכיוון שהדברים נרגעו, רק רוצה להבהיר משהו:
לגבי השאלה "האם שתי התגובות שהגבתי אליהן (ועוד שנמחקו) הן אותו משתמש", זו אינה פארנויה – הטכנולוגיה בהוד גדולתה מאפשרת לי לדעת שזה לחלוטין אותו האדם. הספק היחיד שיש זה לגבי האם זה יח"צ/איש מקורב להפקה, טרול, או מגיב מהרחוב. השלישי זה בוודאות לא, ואפשר ללמוד את זה מהתגובות שלו. בעשרות שנות האתר, אף מגיב לא כל כך התאהב בסרט שהמסקנה היחידה שלו מכל תגובה שלו הייתה "תראו את הסרט תראו את הסרט תראו את הסרט". כי ככה בני אדם לא עובדים.
לגבי השני, זה לא בוודאות לא, אבל זה נראה לי פחות סביר.
מה שמשאיר אותנו עם הראשון – לא דבר נדיר (כבר היו ועוד יהיו באתר מקרים של אנשי יח"צ מנסים את מזלם להגניב תגובות), ובהתאם לאופי התגובות – אפילו הכי מתבקש.
אז אלא התכוונת למשהו אחר שלא הבנתי – אין לך מה להיות נבוך, זה לא פארנויה, זה אשכרה מה שקרה. חוץ מהאחוז הקטנטן שלא מדובר ביח"צ אלא בטרול, אבל משני מדי בשביל שזה יהיה בעל הבדל ובכל מקרה שניהם לא רצויים פה.
מסקנה: שלדי לא פרנואיד מספיק..
(ל"ת)
אז מסתבר שאמא כן ניסתה להרעיל אותי בסירופ נגד שיעול כשהייתי בן 9...
(ל"ת)
צדקת, טעיתי.
(ל"ת)
סרט מטורף. כנראה סרט העשור.
הרבה מאוד זמן שלא אהבתי סרט כמו שאהבתי את הסרט הזה. פשוט מדהים ונדיר – נודר! כל פעם מפתיע מחדש ותמיד מוצא דרך מרעננת להפתיע מחדש, בקיצור – נפלא. מהבימוי המדוייק של הבמאי יונה רוזנקיאר, עיצוב תלבושות מדהים של מיכאל ארנונסקי וכמובן, המשחק המשובח צוות השחקנים שמעל כולם בלטו שלושת האחים, שממש גרמו לסרט להרגיש אמיתי! הסרט באמת גורם לך להרגיש כאילו שאתה צולל (מה שהיה לי חשוב בתור צוללן חובב שיהיה בסרט ובסוף לא התאכזבתי!).
הסרט הכי טוב במאה הזו עד עכשיו, לא רק בישראל, גם ביפן, שבדיה ושאר העולם. פשוט מקסים ונפלא. תלכו לראות את הצלילה סרט מדהים. באמת, תלכו. שמעתם? תלכו לסרט הצלילה רק תלכו כבר תלכוווווווו!!!!!!!!!11111
סרט מדהים
אוקיי, זה כבר הגיע לשלב של חוק פו
(ל"ת)
להגנתו של שמעון משה
יש מצב שהתגובה הזאת היתה פרודיה(ואז היא עבדה,התפוצצתי מצחוק)
בעצם,אין ספק שזו פארודיה
תודה לך,עשית לי את הבוקר
אז סוף סוף יצא לי לראות את הסרט. מקווה שעבר מספיק זמן כדי שהתגובה שלי לא תיראה כמו הודעת יח"צ.
אהבתי את הסרט בעיקר כי הרגשתי שהוא עוצמתי אבל מבלי ליפול למלכודת הפומפוזיות והמלודרמטיות היתרה שקל ליפול אליה בסרט כזה (חוץ אולי מהסצנה הלפני אחרונה, שם המוזיקה הרסה קצת והעניקה לסצנה וייב של סרט תיכון) ולמרות "הכבדות" התמטית הוא הצליח ברובו להיות מהנה וסוחף, בעיקר בזכות הכימיה בין שלושת האחים. ממש נהניתי מהסצנות שלהם ביחד, גם מהסצנות היותר טעונות, בזכות הדינמיקה האותנטית שגרמה לי להרגיש שאני מסתכל על מריבה משפחתית אמיתית ובכך סיפקה לי את יצר החטטנות.
אז כן, אחלה סרט בגדול.
ולגבי העניין של "אה נו טוב אז עוד סרט יורים ובוכים", אני חושב שזאת פשוט הפכה להיות קלישאה לא מוצדקת על הקולנוע הישראלי, במיוחד של העשור האחרון (שעבר?) שהוא די מגוון ולא מתעסק רק בנושא הזה כמו שהרבה אנשים טוענים וכתוצאה מכך מחליטים להתעלם ממנו. יוצאים סרטים ישראלים על כל מיני דברים, ומדי פעם יוצא גם איזה סרט צבא/יורים ובוכים/טראומות של גברים, ואם מדובר בסרט טוב אז אין על מה להתלונן.
גם אני חיבבתי למדי
מצד אחד, בתחילתו קצת היה לי קשה לחבר בראש חלק מהמידע אודות רקע הדמויות והטראומות שלהן, אבל בדיעבד אני מעריך את זה שהסרט לא מאכיל בכפית את הצופה וסומך לא מעט על האינטליגנציה שלו. וגם הצילום והנופים היו לי יפים, ונתנו לי הרגשה של סרט פסטיבלים איכותי שקל לחבב. וכמובן איך אפשר שלא להחמיא לעורך המיקס-סאונד יונתן שרינצברג. סתם, האחרון המצאתי. השרשור פה של היח״צ היה נהדר וביזארי, הייתי חייב לקנח בעצמי באיזכור הפקתי נוסף. עמכם הסליחה 😄