או היי. הנה הפוסטר הראשון של "The Disaster Artist" ("אמן האסון"?), הסרט שמבוסס על ספר שמבוסס על יצירת הסרט "The Room". רגע, מה?
לאלה מכם שלא יצא להם לשמוע על הסרט מעולם, לא מדובר על "חדר" זוכה האוסקר עם ברי לארסון, או "החדר" עם ג'ודי פוסטר. "החדר" הזה הוא משהו אחר לגמרי. דמיינו שאתם מתעוררים בעולם שבו הכל הפוך, כולל מדד האיכות. בקיץ קפוא, בחורף לוהט, דברים שאתמול היו מעולים לפתע נחשבים נוראיים, ולהיפך. בעולם כזה, במעמדו של "האזרח קיין" היה ככל הנראה נמצא "החדר". אפילו בין חובבי סרטים גרועים במיוחד, הסרט הזה נחשב ליוצא דופן. זאת יצירת מופת של כשל. בין אם אתם אוהבים אותו או מתעבים אותו, אי אפשר שלא לחוש סוג של תדהמה במהלך כל הצפייה ממה שמתרחש על המסך.
"החדר" הוא פרי מוחו הספק אנושי, ספק חייזרי של טומי וויסו, שלא רק כתב אותו, אלא גם ביים, הפיק וכיכב בו בתפקיד הראשי. לנסות להסביר את עלילת הסרט יהיה מטופש, לא כי היא מסובכת או מסתורית מדי, אלא כי לא לגמרי ברור מה היא. בגדול מסופר על משולש אהבה בין ג'וני (וויסו), ארוסתו ליסה וחברו הטוב מארק. אבל חלק נכבד מהסרט מורכב מסצינות מיותרות לחלוטין, דמויות חדשות שנעלמות באותה הפתאומיות בה הן מופיעות, וקווי עלילה שמוזכרים באדישות מוחלטת רק כדי לא לקבל עוד שום התייחסות (אף פעם לא ראיתם מישהי שלוקחת בקלות הודעה על כך שהיא חולה בסרטן השד כמו אמא של ליסה). אם תנסו להסביר למישהו מה מתרחש בו הוא יעצור אתכם אחרי כמה משפטים ויגיד "טוב, מצחיק מאוד, אבל מה באמת קורה שם?". כל זה משוחק באופן שהוא מעבר לגרוע; טומי וויסו נראה כמו חייזר ששמע פעם על בני אדם, אבל אף פעם לא פגש אותם, שמנסה לחקות את דרך ההתנהגות שלהם. אי אפשר להסביר את הסרט הזה במילים. צריך לחוות אותו.
הרבה סרטים נוראיים נוצרים בכל שנה, ורובם חולפים מתחת לרדאר נשאבים אל תהום השכחה לנצח. "החדר" היה גם הוא בדרכו לשם. הוא הוקרן במשך שבועיים, בהן הכניס קצת מעל אלפיים דולר, ולאחר שהרבה אנשים יצאו באמצע ודרשו את כספם בחזרה, בתי הקולנוע התחילו להציב שלטים של "אין החזר כספי". אבל היו כאלה שראו את איכותו של הסרט הכל-כך-גרוע-שהוא-מעולה הזה. לאחר שהסרט ירד מהאקרנים הם פנו לוויסו והצליחו לארגן עוד הקרנה, ואז עוד אחת ועוד אחת. עם השנים הוא המשיך להיות מוקרן ברחבי ארה"ב וקיבל מעמד של סרט קאלט. יש בתי קולנוע שמקרינים אותו עד היום, כולל השתתפות פעילה של הקהל סטייל "מופע הקולנוע של רוקי". וויסו רצה להפוך לכוכב, וכנראה עדיין משוכנע שהוא עשה סרט רציני ואיכותי לגמרי. הוא קיבל את מבוקשו, אבל כנראה לא מהסיבות להן קיווה.
קשה לחשוב על משהו שיכול להיות ביזארי וחובבני יותר מהסרט הזה, אבל נראה שדבר אחד הצליח להיות – המציאות. לפחות זאת שמתוארת בספר "אמן האסון", אותו כתב גרג ססטרו, המגלם בסרט את מארק (או היי מארק), יחד עם העיתונאי טום ביסל. ססטרו מתאר בספר את הרקע שלו בתור שחקן צעיר, המפגש עם וויסו, תחילתה של הידידות המוזרה שלהם ותהליך היצירה ההזוי והמשעשע ביותר של "החדר". ועכשיו, הספר על עשיית הסרט מעובד לסרט, והיום עלה לרשת טיזר:
זו היא סצינת הצילום של מה שהיא כנראה ה-סצינה של "החדר", זאת שהוכרזה כ"שורה הגרועה ביותר שנאמרה בסרט כלשהו אי פעם". והיא מעובדת כאן בדיוק כפי שהיא מתוארת בספר: בשביל השוט של השורה האחת הזאת שוויסו היה אמור להגיד נדרשו עשרות טייקים. לפעמים הוא לא שמע את ה"אקשן", לפעמים הדלת לא נפתחה, ובהרבה מאוד מהטייקים הוא פשוט שכח את קומץ המילים הקטן שהוא כתב לעצמו.
כמו שאולי שמתם לב, לנעליו של וויסו נכנס ג'יימס פרנקו, שגם מביים וגם מפיק את הסרט. רגע לפני שאתם מרגישים דז'ה-וו, את התסריט לא הוא כתב אלא הבחירה הטבעית לעיבוד של ספר ביזארי שכזה – סקוט נוסטדטר ומייקל ה. וובר, התסריטאים של "500 ימים עם סאמר" ו"אשמת הכוכבים". טוב, זה כבר בהחלט מתחיל להשמע מוזר כמעט כמו הסרט המקורי. לצידו של פרנקו מככבים אחיו הקטן דייב, סת' רוגן, זאק אפרון ועוד שורה של כוכבים מוכרים, חלקם בתפקיד עצמם. הסרט הוקרן במרץ האחרון בפסטיבל SXSW וזכה להרבה שבחים. אנחנו נאלץ לחכות עד דצמבר. !YOU'RE TEARING ME APART, FRANCO
לפעמים חלומות מתגשמים :)
(ל"ת)
זה נראה רע
שמעתי על החדר הרבה אך לא ראיתי אותו אבל אמן האסון נראה רע
שאלה
האם יש פה עוד מישהו שמכיר את הסצנה הזאת בעל פה בזכות ביקורות ה- Hilariocity של כריס סטאקמן?
ME ME ME
אני!!!!
איזה כיף לשמוע מישהו אחר פה מזכיר את כריס סטקמן – אני ממש מחבש את הערוץ שלו.
הוא אחד היוטיוברים האהובים אליי
(ל"ת)
כבר לא יכול לחכות עד דצמבר
ולא (רק) בשביל סטאר וורס.
בכל אופן, איך חיי הסקס שלך?
אפרופו סטאר וורס והחדר
הלכתי ליוטיוב לחפש קטעים מ"החדר" ולראות על מה מדובר (אכן מדהים) ופגשתי את הדבר המשובח הזה: https://www.youtube.com/watch?v=dXlao2KNYjQ
ה-27 שניות הראשונות של זה הן דבר ענק ועצום.
(ל"ת)
זה שיפר משמעותית את היום שלי, תודה!
(ל"ת)
"החדר" הוא פשוט מתנה שלא מפסיקה לתת!
(ל"ת)
לא חסרים מש-אפים של החדר וסטאר וורס
אבל אני חייב להודות שהאהוב עלי זה האחד הזה(או יותר נכון, שלושת אלו, בערך 10-15 דק' כל אחד):
הפרק הרביעי:
https://www.youtube.com/watch?v=pW_xdftOspA
החמישי – The Empire's Back Room:
https://www.youtube.com/watch?v=sTJxfArsrms
והשישי – Oh Hi Jedi!:
https://www.youtube.com/watch?v=v0yomhG9v2w
אפרופו החדר ומאשאפ
האחד האהוב עליי הוא עדיין האחד של "החדר" ו"המילטון".
הוא אומנם מיועד לקהל מאוד ספציפי שמכיר את שניהם בצורה טובה, אבל הוא, לטעמי, פשוט נהדר.
אהבתי
אם לשפוט לפי הסצנה הזאת, נראה שהסרט מצליח להעביר את ה"מורכבות" שיש בסיפור האמיתי. זאת אומרת, התחום האפור שבין לצחוק על ולצחוק עם, מה שתמיד הרגשתי(בהיכרות שטחית) כלפי הסיפור של טומי וויסו והסרט שלו.
השניות האחרונות של הטיזר קנו אותי. השמחה הכנה של הדמויות מצליחה לשלב ברגע המגוחך הזה משהו נוגע ללב, ואם זאת תהיה רוח הסרט אני בפנים.
חוץ מזה, הלוגו של A24 בתחילת הטיזר זה כבר סימן מעודד.
אני כל כך הולך לראות את הסרט הזה!
הייתי ממש שמח להקרנת עין-דג. (אולי דאבל-פיצ'ר עם "החדר" עצמו, או "אד ווד").
גם אני הייתי שמחה
עד היום עוד לא צפיתי ב-The Room ונראה לי די אידאלי לצפות בו בפעם הראשונה בהקרנת עין הדג.
מצטרף לבקשה
(ל"ת)
זה
זה:
https://www.youtube.com/watch?v=Tri9i3WtXLc
זה = סרטון מוצלח למדי של הנוסטלגיה קריטיק על "החדר". ובבקשה, פעם הבאה, אל תשים סתם קישור ואת המילה "זה", אלא הסבר למה הקישור מוביל.
אני במקום ססטרו הייתי תובע את ההפקה
אני הרבה פחות נאה ממנו, אבל אם היו לוקחים את השיניים של דייב פרנקו לגלם את דמותי בסרט הייתי רואה בזאת עילה לגיטימית לתביעה.
הסיפור מאחורי הסרט (ע״פ סיפור מקומיקון)
סיפור ששמעתי בפאנל בקומיקון סאן דיאגו לפני כמה שנים הוא שאותו טומי וויסו (שזה אינו שמו האמיתי) היה עבריין מזרח אירופאי קטן שהרוויח קצת כסף וניסה להלבינו על ידי יצירת ״סרט״
במהלך תכנון התרגיל, הוא התאהב בעצמו וביכולות המשחק/בימוי/כתיבה האגדתיים שלו והחליט לתת את כולו לסרט.
לא יודע אם זה נכון אבל כדי ליצור משהו כמו החדר צריך רמת חוסר מודעות עצמית שתגרום לטראמפ לנוע בחוסר נוחות..
אני שמעתי שמועה אחרת אבל דומה
שהוא היה היטמן של המאפיה, מאפיה כלשהי, לא משנה איזו, שהפך לעד מדינה, עשה ניתוח פלסטי (שהלך ככה-ככה, כפי שאפשר לראות) וקיבל סכום יפה מהרשות הפדראלית. לאחר שקנה בית ואוטו והבין שהוא לא יודע מה הוא רוצה לעשות עם עצמו – הוא החליט "אני יודע! סרט!"
There is no spoon
טידביט קטן שירד בעריכה של הפוסט – "אמן האסון" הוא לא הדבר היחיד השנה שקשור ל"חדר". "Room full of Spoons"* הוא סרט דוקומנטרי שמומן דרך קיקסטארטר ונוצר ע"י קבוצת חברים שמאוד אוהבים את סרטו של וויסו. הם תיעדו הקרנות פעילות של הסרט, ראיינו הרבה אנשים שהיו מעורבים בו – כולל וויסו עצמו – וחשפו לא מעט פרטים מעניינים (הם טוענים שגילו שוויסו הוא במקור מפולין ושהוא נולד ב 1955). הרבה אנשים הזמינו את הסרט מראש והוא היה אמור להישלח אליהם בחודש שעבר. אלא שאז ההפקה קיבלה צו מניעה מבית משפט שאוסר עליהם להקרין או להפיץ את הסרט בכל צורה שהיא עד להודעה חדשה. באתר הרשמי שלהם אין ממש מידע על למה זה קרה, אבל כמובן שתיאוריות לא חסר. מהטריילר של הסרט וראיונות עם היוצרים אפשר להבין שהם נכנסו לאיזה שהוא ריב עם וויסו, שבתגובה החליט למנוע את הקרנתו והפצתו של הסרט. יש אנשים שכבר ראו אותו בפסטיבלים כאלה ואחרים, אבל כל התומכים בקיקסטארטאר נמצאים עכשיו במצב מוזר ולא נעים במיוחד, בו האיש שמונע מהם לצפות בסרט הוא אותו אחד שהם אוהבים ומעריכים את עבודתו. אולי בעוד שנתיים-שלוש גם הפרשה הזאת סביב "החדר" תקבל עיבוד קולנועי.
* – באחד הקטעים ב"אמן האסון" מסופר שבצילומים היו זקוקים לקצת דקורציה בשביל הדירה של ג'וני וליסה. טומי שלח את הבחורה שהייתה אחראית על הארט לחנות מסגרות, והיא חזרה עם כמה סוגים של מסגרות שבתוכן תמונות סטוק של כפיות. מכיוון שהוא היה לחוץ להמשיך בצילומים, טומי פשוט החליט למקם את המסגרות בסט כמו שהן, עם התמונות של הכפיות בפנים. ההחלטה הזאת הולידה את המסורת בכל ההקרנות הפעילות של הסרט לזרוק כפיות חד-פעמיות על המסך בכל פעם שתמונה של כפית מופיעה בשוט (אפשר לראות כאן ב 0:36, מאחורי טומי).
שווה לציין גם
שיצא משחק פלאש על הסרט, והוא דווקא מאוד כייפי!
תכננתי להיות פרודקטיבי הערב
ובמקום זאת שיחקתי בזה, ואני מרגיש נהדר. הסוף שווה הכול.
וואו, הקאבר 8bit של המוסיקה מהסרט שווה את כל המשחק הזה לבדה.
(ל"ת)
רגע, דיוני טריילרים חדשים זה פה? כי בקטגוריית ה-"וואו!"
טריילר לסרט החדש של גיירמו דל טורו, "צורת המים". עד לא מזמן, מה שהיה ידוע עליו הוא שהוא "מותחן בתקופת המלחמה הקרה". עכשיו מתברר שהוא… סיפור "היפה והחיה" על רקע תקופתי. דל-טורו כבר הוכיח שהוא מסוגל לחבר בין סיפורי-אגדה לתקופות סוערות במאה ה-20 עם "המבוך של פאן", וזה נראה מעולה (עם הסתייגות – כן, "קרימזון פיק" היה כשלון מביך). בונוס – אם יש משהו שאי-אפשר להאשים את דל-טורו זה אי-לקיחת סיכונים בליהוק. אני לא יכול לחשוב על אף במאי אחר שבבואו לעשות בלוקבאסטר היה לוקח את סאלי הוקינס, גיבורת מעמד הפועלים הבריטי, לתפקיד הראשי.
אה, לינק:
https://www.youtube.com/watch?v=lA4WD92it0k
נראה קצת כמו "אייב מ'הלבוי' - אוריג'ינס".
(ל"ת)
אני לא יודע אם הסרט יהיה טוב
אבל הטריילר הזה מעפן – הוא לא סיפר לי שום דבר על הסרט שלא ידעתי מראש.
הרי אין שום סיכוי שיעשו סרט על "החדר" ולא יכללו את הסצנה הזו.
אני עדיין לא יודע מי הדמויות האחרות בסרט, כמה זמן הוא מכסה, עד כמה הוא רציני או קומי…
מצד שני אני עדיין רוצה לראות את זה, אז כנראה שזה עשה את העבודה.
ובכן, טיזר.
(ל"ת)
ועוד "ובכן":
אתה עכשיו יודע שהסרט קיים (טוב, לא בהכרח אתה, אבל אנשים שלא מסתובבים באתרי קולנוע), אתה יודע שהוא יתמקד בהפקה של "החדר", אתה יודע מה יהיה הטון של הסרט, אתה יודע מי השחקנים ואיך הם נראים בסרט.
כטיזר, הוא עושה את העבודה שלו מצויין לדעתי.
the room VS האוצר מעבר לנהר
ראיתי את the room ואת האוצר מעבר לנהר, ואני לא יכול להחליט איזה מהם הוא הגרוע כל כך שהוא טוב ביותר. מי הוא המנצח לדעתכם?
מעניין שפרנקו בחר שלא לעשות חיקוי של ויסו
אם הוא ניסה לחקות את הקול והמבטא שלו באופן מדוייק, הוא נכשל באופן חרוץ, מה שגורם לי לחשוב שהוא לא ניסה אפילו ושהוא רוצה לגלם אותו כדמות ולא כסתם חיקוי.
אנשים שראו את הסרט מדברים על זה שהחיקוי של פרנקו מושלם...
חוץ מבסצינה הספציפית הזו, ושחבל שדווקא אותה שמו בטריילר.
אנחנו נצטרך לחכות ולראות.
גלובוס יפיצו בארץ
https://www.youtube.com/watch?v=YoqLIlbmzGg
אין עדיין תאריך, אבל השם הוא… "חי בסרט".
לא נכון.
וייי, חשבתי שכבר גמרנו עם שמות כאלה.
טומי וויסו בעצמו לא יכל לחשוב על שם טוב יותר
(ל"ת)