במדינת וואדיה שבצפון אפריקה, הרודן הטוטאליטרי האכזר האהוב והאהוד, האדמירל גנרל אלאדין (ייחקק שמו בליבנו לעד) שינה לכבוד עצמו עשרות מילים בשפה המקומית ל"אלאדין". בין השאר, הפכו ל"אלאדין" מספר שמות עצם, שמות תואר והמילים "חיובי" ו"שלילי". כך למשל, אם תשאלו האם הסרט החדש של סשה ברון כהן מוצלח, התשובה היא בלי ספק אלאדין, אם כי יש לציין שהוא אינו אלאדין באותה המידה כמו "בוראט", שהיה אחד הסרטים האלאדינים ביותר אי פעם, אם לא ה-.
הגנרל אלאדין הוא דיקטטור מאושר, שיודע להעריך את ההנאות הפשוטות שבחיים, כמו האמר מצופה זהב או טיל גרעיני בעל ראש מחודד. אלאדין גם יזם את המשחקים האולימפיים של וואדיה וזכה בהם, ולא הולך לישון בלי שיקבל אלאדין משומרות הראש שלו. הוא מוציא אנשים להורג בעליצות ומדכא את עמו בחדווה. הוא מגוחך לגמרי ומצחיק מאוד (אם כי הוא לא מגוחך כמו מועמר קדאפי. ישנם דברים שאפילו סשה ברון כהן לא יצליח להתעלות עליהם). לאחר שהחזירים האימפריאליסטים מאמריקה מאיימים בפעולה צבאית נגד וואדיה, אלאדין יוצא לארה"ב כדי לנאום באו"ם, בראש משלחת צנועה הכוללת גמל ו-66 מכוניות פרארי כחולות. שם הוא נחטף, מגולח ומושלך אל הרחוב, אבוד וחסר אלאדין.
כל הסיפור הזה נמשך כעשר דקות, אבל כולל יותר בדיחות, קריצות וגגים ויזואליים משקומדיות אחרות היו מכניסות לשני אורכים מלאים. וגם בהמשך הסרט לא מאט את הקצב. נראה לי שלסרט הזה צולמו בערך שש עשרה שעות של חומרים, שמותכם נבררו בקפידה הסצינות שהשיגו הכי הרבה צחוקים, בלי שניה אחת מיותרת, והשאר הושלך אל ה"סצינות שנחתכו" ב-DVD (ובתאוריה הזאת תומכת העובדה שהטריילרים לסרט מלאים בסצינות שלא מופיעות בו). כשיש כזאת שרשרת של בדיחות, ברור שחלק יהיו מוצלחות יותר, חלק מוצלחות פחות, ומכיוון שבסשה ברון כהן מדובר, חלק יגרמו לכם לתהות האם בכלל מותר להראות דברים כאלה במקום ציבורי. בסצינה שומטת-לסתות אחת, אלאדין שם את האלאדין שלו באלאדין של אלאדין. מה ששמעתם. ואתם חשבתם ש"ברונו" היה קיצוני.
אז, זה מאוד מאוד מצחיק, וביקורות על סרטים של יוצרים אחרים היו יכולות להסתיים כאן. לרוע מזלם, סשה ברון כהן והבמאי לארי צ'ארלס הם היוצרים של "בוראט". וכמו שיודע כל אמן שהתפלקה לו יצירת מופת בשלב מוקדם בקריירה, זה יכול להיות קוץ באלאדין. כולם מצפים ממך לגאונות, ומתאכזבים אם אתה מספק להם רק מצוינות. אחרי "בוראט", כולם מצפים מסשה להיות לא רק מצחיק, אלא גם חכם, מרגש, סאטירי ובועט יותר מגמל שמרטו לו את השערות באף. ואם הם התכוונו להתחמק מההשוואה, הם בחרו בדמות גרועה מאוד בשביל זה: בדיוק כמו בוראט, אלאדין הוא בן אומה זרה, חסר רגישות ומתעב יהודים, גם הוא יוצא למסע אל אמריקה הגדולה והולך לאיבוד שם, וכשהוא אמור לדבר בשפת אימו, גם הוא מדבר למעשה עברית שוטפת, ומעניק משמעות חדשה ומרעננת למילים כמו "מלוואח" ו"ג'חנון". ולמרות הכל, "הדיקטטור" הוא לא "בוראט".
ברון כהן וצ'ארלס מנסים לעשות כאן רק דבר אחד: להצחיק. כל השאר שולי. לסרט יש עלילה, אבל כל הפרטים הקשורים למעבר מפרק א' לפרק ב' והלאה מסופרים באופן מינימלי וזריז ככל האפשר, וכל פיתוח דמות נזרק הצידה כדי לפנות מקום לבדיחה הבאה. במילים אחרות, זה יותר העונות המאוחרת של "הסימפסונס" מהעונות המוקדמות, או במלים אחרות אחרות, יותר "פאמילי גאי" מ"סאות' פארק".
אלאדין הוא שילוב של הרבה דיקטטורים אמיתיים אחרים מהעולם, אבל אם היה ניסיון כלשהו להפיק אמירה כלשהי מהדמיון הזה, הוא נוצל בראיונות לקראת הסרט ולא בסרט עצמו. בוראט, עם כל הגסות והחיבה המוגזמת שלו לאחותו, היה איש אבוד ועצוב ואני באמת רציתי שהוא יגשים את שאיפתו ויתחתן עם פמלה אנדרסון. אלאדין, לעומתו, סתם אגואיסט שחצן, עם איזה רצון ייצוגי לאהבה שהודבק עליו כי נהוג שלדמויות בסרט יש התפתחות כלשהי. בוראט הכריח את האמריקאים להסתכל על עצמם, וגם ברונו הצליח למצוא אנשים אמיתיים שנראים קיצוניים ומופרכים יותר מכל דמות מומצאת. "הדיקטטור", בניגוד לשני קודמיו, הוא סרט מתוסרט לגמרי, אין בו קטעי מתיחות, וכמעט שאין בו סאטירה. יש איזה נאום לקראת הסוף שנשמע קצת כאילו הוא יצא מהפה של ג'ון סטיוארט. נחמד, אבל מעט מדי ואלאדין מדי.
אם התסריט של "הדיקטטור" לא היה מגיע אל סשה ברון כהן (שערך ושיפצר אותו), הוא בוודאי היה נוחת אצל אדם סנדלר. והאמת שקל מאוד לדמיין את הסרט הזה כסרט של אדם סנדלר. כמובן, סשה ברון כהן ביום רע מצחיק בערך פי אלאדין ושש מאדם סנדלר. נכון שבוראט זה לא, אבל הסיכויים למפגש קרוב עם רצפת הקולנוע טובים מאוד.
בקשה קטנה
יש מצב להעביר את הביקורת שלי מדף הסרט לפה? אני פשוט לא רוצה להישמע כמו תקליט שבור. מאוד אעריך זאת.
אה, וביקורת אלאדינית ביותר. במהלך כל הקריאה חשבתי "איזה אלאדין הפישלר הזה".
עוד לא ראיתי את הסרט
אבל יש לי שאלה שמסקרנת אותי: כול השימוש במילה 'אלאדין', דיסני לא זועמים על זה?
א. כותבים ומבטאים את זה אחרת;
ב. לדיסני אין זכויות יוצרים על סיפורי אלף לילה ולילה.
בעברית מבטאים את זה בצורה אחרת,
אבל אני חושב שבאנגלית מבטאים את השם של אלאדין בסרט המצויר כמו שביטאו אותו בסרט הזה.
לא.
(ל"ת)
יכול מאד להיות... אבל אין להם בעלות עליו.
המקור של אלאדין הרבה יותר וותיק מדיסני.
לראשונה אני תוהה כמה אנשים מסתובבים שם בחוץ עם המחשבה שדיסני המציאו את הסיפורים שהוצגו בסרטים שלהם.
זה יותר על-עדין מאשר אללא-דין
(ל"ת)
ניטפוק ערבית.
בהגהה בערבית שני השמות הם לא נכונים. השם בערבית אמור להיכתב עלאא-אל-דין. עלאא- להתרומם, להיות גבוה. אל-דין- דת. כלומר משמעות השם היא להיות בכיר בדת.
ובנוסף לכך
למי שלא יודע ערבית, את ה"אל" באמצע המילה לא שומעים עקב כללי השפה (אל הידיעה באמצע משפט+אותיות שמש), ולכן המילה פשוט נקראת אלאדין עם דגש על הא' השנייה (Alaaadin), בעוד שאצל אלדין מאלף לילה ולילה הדגש הוא דגש קל על הא' הראשונה (Aaladin) ואצל גנרל אלאדין ישנו דגש קל על הל' (Alladin).
שלום יקירי זה שם אמיתי ולא של דיסני
שלום יקירי לגמרי צריך להיות שם של דיסני.
(ל"ת)
(עדיין) לא ראיתי את הסרט
אבל סתם רציתי לומר שזאת הביקורת הכי טובה של רד בזמן האחרון, ובמיוחד לייק ענק על המשפט:
'כל הפרטים הקשורים למעבר מפרק א' לפרק ב' והלאה מסופרים באופן מינימלי וזריז ככל האפשר, וכל פיתוח דמות נזרק הצידה כדי לפנות מקום לבדיחה הבאה. במילים אחרות אחרות, יותר "פאמילי גאי" מ"סאות' פארק".'
התכוונת לכתוב
"הביקורת הכי אלאדין של רד".
(זה ממש קליט, ואחרי ביקורת כזו ששוטפת את המוח עם המילה הזו, קשה להשתחרר מזה)
ג'חנון עליך, רד!
ביקורת אדירה, למרות שחלק גדול ממנה מדבר על ההשואה ל"בוראט" שלא ראיתי – מאוד נהניתי לקרוא.
המילה אלאדין מסכמת הכול.
לחיילים שביניכם, בפעם הבאה שאתם משתמשים באקדח – תדאגו שזה נמצא במצב אלאדין ולא במצב אלאדין.
יחסוך דברים מביכים.
תיקון קטן
"וגם בהמשך הסרט לא מוריד את הקצב גם בהמשך" בתחילת הפסקה השלישית.
ובפסקה השנייה- "אלאדין גם גם יזם "
מחקו את התגובה וזה לעולם לא קרה ;)
לא הצחיק אותי.
סשה ברון כהן קומיקאי מצחיק ויחודי אבל ההומור שלו עובד בקטעים מאולתרים כמו בוראט או ברונו. הקטעים בראיונות שהוא העניק לקראת הסרט לדוגמה, היו מצחיקים הרבה יותר מהסרט. הייתי יכול לחשוב שכשהוא צריך לשחק דמות ולא להיות דמות, משהו נהיה פחות טוב, אבל זה גם לא שהוא שחקן רע. הוא היה מצוין ב'הוגו'.
כנראה שהאשמה היא בתסריט הרע מאוד (הבדיחות על פמינסטית שלא מגלחת את בית השחי החזירו אותי להצגת סיום של י"ב שלי) שפשוט נראה חובבני ולא בצורה הקאמפית המצחיקה. בכל מקרה, חבל שסשה ברון כהן בוחר לנצל את הכשרון שלו על סרטים שנראה כאילו הם נעשו עם צוות חובבים ועם תסריט שנכתב בשעתיים על כוס בירה בפאב כלשהו. הוא שווה יותר מזה.
אלאדין אלאדין!
אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין, אלאדין אלאדין אלאדין.
אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין. אלאדין… אלאדין!
אלאדין אלאדין אלאדין (אלאדין אלאדין אלאדין אלאדין)- אלאדין?
אלאדין אלאדין, אלאדין.
כשאתה מציג את זה ככה,
אתה לא נשמע כ"כ מהוסס…
הסרט ממש מצחיק, אבל מסיבה אחת פשוטה:
עפו בסרט הזה בדיחות בקצב של כמעט 24 בדיחות לשנייה. בדיחות מכמעט כל סוג – בדיחות דביליות, בדיחות פיפי-קקי, בדיחות קצת יותר מתוחכמות ובדיחות שכנראה קשורות לעובדה שהסרט נכתב על ידי כותבי סיינפלד – בדיחות על כלום שלא קשורות לכלום (ראו ערך בדיחת הקרוקס ובדיחת הבננות).
מכיוון שיש כל כך הרבה בדיחות מכל כך הרבה סוגים יש מספיק בדיחות שתופסות בשביל שזה ייחשב סרט מאוד מצחיק, רק חבל שזה מגיע ביחד עם תחושת מועקה קשה.
אז למה המועקה?
המון בדיחות מהמון סוגים לא נשמעות לי כמו סיבה למועקה…
בשתי מילים:
זה מתיש.
יותר מהסימפסונס ופיוצ'ורמה?
(ל"ת)
יותר מהר מסקוט פילגרים?
קשה לי להאמין… אם כן ,זה שיא חדש…
אבל סקוטי'לה עושה את זה בסטייל.
(ל"ת)
לא אהבתי.
זה נכון שבין כל הבדיחות שנורו שם היו כמה שהצליחו כמעט להפיל אותי לרצפה, אבל בהתחשב בכמות הבדיחות הבינוניות, ויותר גרוע – המביכות ממש – זו היתה קומדיה נחמדה, בממוצע.
כמו שרד כתב, האויב הכי גדול של גנרל אלאדין הוא קזחי כפרי עם חיבה לפמלה אנדרסון. לא כל סרט של סב"כ צריך להיות מבריק ברמה של "בוראט" בשביל שאוהב אותו, אבל ההפרש בין מה שראיתי ב"בוראט" לבין מה שראיתי ב"דיקטטור" היה כמעט כואב פיזית.
כרגע, ברון כהן מזכיר לי יותר מדי את שיאמאלאן. שניהם פרצו בסרטים מבריקים (אם נתעלם לרגע מ"עלי ג'י") שהראו הבנה אמיתית של המדיום והז'אנר שלהם, ושניהם נמצאים מאז בנפילה חופשית.
את האמון ששיאמאלאן יחזור לעצמו כבר איבדתי. אני עוד מחזיק אצבעות שהגורל של ברון כהן לא דומה.
אה, עוד משהו – מה לעזאזל היה הקטע עם הסצינה במסוק? היא היתה כל-כך מנותקת מההגיון והאווירה של הסרט, אף אחד לא היה שם בדמות ולא היתה להם סיבה להתנהג כמו שהתנהגו.
זה מרגיש כאילו זה יותר מסתם תסריט רע. משהו היה צריך להתקלקל קשות בדרך למסך בשביל שהיא תכנס לסרט.
סתם דחפו
בשביל הצחוקים ובשביל לקדם את העלילה, ככה אני ראיתי את זה. אני גם ממש הופתעתי מהסצינה התקועה. זה היה כל כך דפוק שזה היה חייב להצחיק. חבלשצחוקים מהסוג הזה לא ממש טובים כי הם די מאולצים, ואתה רק רוצה שהסצינה תיגמר כבר.
זאת הסצינה הכי מוצלחת בסרט.
כל הקהל, ללא שום יוצא דופן, וגם אני, נקרענו בסצינה הזאת מצחוק. אני וחברה שלי ביצענו שיחזור מביך שלה אחרי זה. אם יש משהו שהרגיש תקוע בסרט הזה זה המשחק המביך של השחקנית (אנה פאריס או משהו) הראשית שגרם לי לקוות שהיא תמות במהלך הסרט.
זו בעיקר דוגמה לסצינה שהייתה הרבה הרבה יותר מצחיקה
אם היא לא הייתה מבוימת אלא עם זוג אנשים אמיתיים על המסוק.
חייב להסכים איתך : ברור שהיו בסרט לא מעט רגעים מצחיקים, אבל לצידם היו גם כל כך הרבה קטעים שפשוט מביש להסתכל בהם , מזל שהיו באולם רק עוד שישה אנשים…
לדעתי, הקריצה לסרט של צ'פלין והרזומה של בוראט ועלי ג'י, היו בכל זאת צריכים לגרום לברון כהן לפחות לנסות ולשייף את התסריט מבחינה סאטירית, אבל במקום זה, הוא בזבז את רוב תקציב ההפקה על בדיחות זולות ומשחקי מילים.
לא ברור לי לאיזה קהל יעד הוא מנסה לפנות, אבל אין ספק שהוא מצליח לפספס בעיקר את כל האנשים שעברו את גיל 20, ולאלו שלא עברו אותו יש מספיק סרטים מטופשים אחרים שלא מנסים להשוות את עצמם כסרטים עם מודעות פוליטית, יש אפילו כמה סרטים יותר מצחיקים שהם לא מטופשים ,במיוחד אלו של סת רוג'ן.
בקיצור, קצת יותר דיאלוגים משויפים והרבה פחות בדיחות קקי-פיפי ומילים אני לא אזכיר פה, היו עושים לסרט הזה רק טוב…
להשוות צריך להיות להסוות
תשעה עד חאמסה
מסתבר שלא רק הסרט מבדר, אלא גם הפסקול שלו. חפשו את הטרקים ביו-טיוב, הכוללים את The Next Episode (או "אלאדין, מאדרפאקר!"), גרסה ערבית של השיר nine to five, ואת השיר ההזוי הבא (ידעתם שאלאדין המציא את המגבת?):
http://www.youtube.com/watch?v=UXFAsuvAm0o
רשימת השירים המלאה – http://www.squidoo.com/dictator-ost
שווה להזכיר גם את הגרסה שלהם
ל-Everybody Hurts של R.E.M:
http://www.youtube.com/watch?v=nuE8almemzw
זו לא באמת ערבית, נכון?
(ל"ת)
לא בטוח
זה לא ממש נשמע כמו ערבית שאני מכיר. מצד שני, בכל פעם שהשיר המקורי אומר "hang on", בגרסה הזו שרים "סתנא", שזה "עצור, חכה" בערבית. אז אולי בכל זאת.
ערבית לגמרי.
לפי ויקיפדיה המבצע של Everybody Hurts בסרט הוא Mc Rai, שהוא, לפי גוגל, זמר ערבי.
האם זה תרגום נטו של השיר המקורי או סתם קשקושים בערבית… על זה אני חושב שאני לא אוכל לענות.
Mc Rai הוא זמר תוניסאי.
מה שמסביר למה הערבית שלו נשמעת שונה/מוזר. שאר השירים הם של זמרים מרוקאים.
ממה שאני מבין, זה תרגום די מילולי
(ל"ת)
מצטער אם אני נשמע כמו תקליט שבור (no pun intended)
אבל מישהו יודע אולי איך לאתר את הנעימת פתיחה של הסרט, שאת שמתחילה בלוגו של הסטודיו עם המעוואל הערבי?
אני כנראה אראה את הסרט ביום שישי.
אבל מהביקורת (המצוינת) נראה ששוב פעם ברון כהן לא הצליח ליצור דמות שאפשר להזדהות איתה, וזו הייתה גם הבעיה העיקרית של ברונו. ואם רוב הסאטירה באמת נשארה מחוץ לסרט, אז הוא באמת הצליח להוליך שולל את כל אלו שחשבו שהם יקבלו יורש רוחני לסרט של צ'רלי צ'פלין.
משום מה בא לי לראות עכשיו שוב פעם את Team America :-).
מסכים עם הביקורת.
הסרט, ברמה העקרונית לא תפור טוב. היוצרים פשוט לא החליטו מה הם רוצים באופן כללי, אז הם זרקו את הכל לתסריט. זה קומדיה וולגארית? סאטירה? קומדיה רומנטית? זה מנסה להיות הכל, ולדעתי לא ממש מצליח בגלל שכצופה אתה כל הזמן משנה את האופי שאתה חווה את הסרט בגלל האופי המשתנה של הסצנות בסרט.
מה שכן, כשהוא מצחיק, הוא *מאוד* מצחיק.
טוב, אז אני מסכים שוב עם הקונצנזוס הכללי
זה סרט קורע מצחוק, אבל העלילה היא רק תירוץ לבדיחות ואין שום ערך מוסף מבחינה סאטירית או רגשית או ווטאבר. אממה, יש נקודה אחת שבה אני ממש לא מסכים עם הביקורת:
אני הרגשת הרבה מאוד סימפטיה לאדמירל גנרל אלאדין. משום מה, מדובר באחת הדמויות הכי דוחות שיצא לי לראות בזמן האחרון – הוא נרקסיסט, שוביניסט, גזען, מניאק ורוצח המונים אבל עדיין קל להתחבר אליו, משום שהוא מוצג בסופו של דבר כדמות שבסך הכל רוצה להיות מאושרת, ובמקרה מה שמביא לה אושר הוא השמדה ודיכוי. בתכלס, הוא מתגלה כאנושי במהלך הסרט וב'אנושיות' אני לאו דווקא מתכוון שהוא נחשף כבן אדם נחמד בפנים, אלא אני מתכוון לזה שמתברר שגם הוא אדם עם רצונות ושאיפות שנלקחו ממנו, והוא לא רוצה שום דבר מלבד להחזיר אותם אליו. סשה ברון כהן מגלם אותו בכל-כך הרבה פירוט – המבטא, השפה, ההיסטוריה שלו, התחביבים שלו, שפת הגוף שלו וכהנא וכהנא – והשקיע בה כל-כך הרבה אהבה, שאני לא יכלתי לעצור את עצמי מלאהוב אותה חזרה. אומנן הדמות לא מתפתחת כל במהלך הסרט וההתאהבות שהיא חווה באמת מאולצת, אבל ככלל, התחברתי מאוד לאופי שלה ולמעשים שלה, ושוב, זה דבר מאוד קשה בהתחשב עובדה שמדובר בדיקטטור אכזר שאני מתנגד לכל הדעות שלו. מוזר מאוד.
דורון פישלר - איכזבת
זה סרט מצחיק? נו באמת. אני יכול לספור על כף היד כמה פעמים באמת הצלחתי לגחך קלות.
סרט כל כך גרוע וקומדיה כלך כך לא מצחיקה לא זכור לי שאי פעם נתקלתי.
לקחו לי שעה וחצי מהחיים ואני רוצה אותם בחזרה!
הביקורת שלי לסרט
דבר ראשון, ממש הופתעתי מהסרט לאלאדין. אני אלאדין את סשה ברון כהן אבל לא חשבתי שהסרט יהיה כלכך אלאדין.
גם מי שהלך איתי אלאדין את הסרט ואחד אמר שזו הקומדיה הראשונה שאלאדין אותו.
אני חושב שההשוואה לבוראט לא נכונה כי שני הסרטים מאוד אלאדין אבל כל אחד אלאדין בדרך שלו.
דרך אגב- רעיון לסקר:
מהו הסרט האהוב ביותר מבין בוראט, ברונו והדיקטטור?
אני חושב שהקרב יהיה צמוד בין בוראט והדיקטטור.
אן הדיקטטור היה אילתורים הוא היה יכול להיות אפילו יותר אלאדין.
אני אלאדין את התגובה שלך.
אני מאוד אלאדין אם אלאדין עם אלאדין האלאדין הזה.
שמח שהצלחנו להגיע להסכם :>
(ל"ת)
מצחיק, אבל איום ונורא.
יצאתי מהקולנוע בתחושה די מוזרה – מצד אחד יצא לי לצחוק לא מעט לאורך הסרט, אבל מצד שני היה לי ברור שהוא היה עשוי נורא. זה קצת הגיוני בהתחשב בזה שהוא יורה בדיחות בקצב מתיש של מאה בדיחות לדקה, בערך, אבל הרוב המוחלט שלהן הוא בדיחות פיפי-קקי, כזה שמצחיק אותך לרגע ולא הרבה מעבר. בבוראט עוד היה איכשהו ערך מוסף לוולגריות הזו – כאן זה הרגיש לי הרבה יותר מידי.
מבחינת סאטירה הוא חלש – שוב, כנראה כתוצאה של העיסוק בבדיחות הנמוכות, הרגע הסאטירי והביקורתי באמת הוא הנאום על אמריקה כדיקטטורה. היה יותר מוצלח אם היו מנסים קצת לתת לזה ביטוי במהלך העלילתי של הסרט במקום בנאום חפוז.
אבל המגרעה העיקרית שלו היא הכתיבה, ובעיקר הניסיונות לקדם את העלילה ולחבר בין החלקים השונים. זה היה אפילו קצת מביך מרוב שזה היה מרושל: הסצנה במטוס (שהייתה מצחיקה, אבל גם מנותקת לגמריי), הסצנה בבית הלוויות וכו'. נראה כאילו המהלך העלילתי נתפר ברגע האחרון בהתאם לדאחקות שהתחשק להם לצלם במקום ההפך, וחבל. בתור הסרט הראשון שלו (אאל"ט) שמצולם ומנוהל כמו סרט עלילתי לכל דבר היה אפשר לצפות שכן יידעו לנצל קצת את הדבר הזה ולספר סיפור מוצלח יותר באופן מוצלח יותר.
נראה לי שאורון שמיר מסכים איתך
כתבת דבר דומה למה שהוא פרסם ב"סריטה" – "למה שנאתי את הדיקטטור למרות שמאוד צחקתי בו"
אני אהבתי את הסרט
זה רחוק מלהיות סרט מופת, ובהחלט יש כמה בדיחות קקי-פיפי שהייתי מוותרת עליהן. אבל בסך הכל יש בסרט גם איזו תמימות שמצאה חן בעיני (וזה יפה בהתחשב בזה שהוא מדבר על דיקטטור שמוציא אנשים להורג מתוך גחמה). גם אהבתי את הסוף, שהוא די עוקצני בכמה רבדים, הרבה יותר ממה שנראה בהתחלה.
מה שכן, לגבי אותו נאום שהוא כמעט המקום היחיד בסרט שיש בו גם אמירה כלשהי, זה באמת היה מאכזב ותקוע. היה עדיף בהרבה אילו היתה איזושהי הכנה לקראתו, ואילו המסר שלו היה מובא בסבטקסט ולא נדחף לגרון של הצופים עם מתקן בלתי חוקי לפיטום אווזים.
אלאדין מאוד
סרט מצחיק מאוד ושנון, אך לקראת הסוף ובקטעים מסויימים הוא נמרח קצת. סשה ברון כהן הוא ללא ספק קומיקאי ענק. מומלץ מאוד.
ויותר מפעם אחת… הזכיר לי לא מעט את ה"זוהן" לפרקים. רק שלסנדלר יש ברזומה גם סרטים מטופשים ולא גסים אלא חמודים ולא מזיקים כמו "זמר החתונות" או "ביג דדי" (שזכור לי במעומעם שחיבבתי בקולנוע). לא צפיתי בסרטיו הקודמים של ברון כהן מהסיבה הזו, וגם בסרט הזה צפיתי (לא בריכוז של מאה אחוז) רק כי הייתי בסלון בזמן שבנזוגי צפה בו; הוא צפה בסרטיו הקודמים ובניגוד אליי הוא אוהב בדיחות הפרשות… וגם סרטים של מייק מאיירס (ככל שעובר הזמן אני פחות ופחות מתחברת אליו) אבל לא של סנדלר. בקיצור, "הדיקטטור" הצליח להצחיק אותי פה ושם, אבל התסריט כ"כ אווילי וכמות בדיחות ההפרשות הבלתי נגמרת (זה הומור שמצחיק בעיקר גברים, אני חושבת) גרמו לי בעיקר לזוע באי נוחות רוב הזמן.
אוי ואבוי
אני בן 12 ולא ידעתי שמה שראיתי הייתה הגרסה הלא מצונזרת… תמימותי אבדה מאז….
ראיתי את הגרסא המצונזרת וגם את הלא מצונזרת
ומשום מה הדברים שהוסיפו זה רק עוד כמה בדיחות לא מזיקות לכמעט כל סצנה.
אין בגרסא הלא מצונזרת שום דברים יותר גסים ממה שהיו במצונזרת.
לא ראיתי את המצונזרת
אבל אם מה שאני ראיתי היה גם בגרסא המצונזרת אני לא יודע סשה עשה בסרטים הקודמים שלו (לא ראיתי אותם.. אני רק בן 12!), אם זה נראה לכם פחות מדי… הסרט מאוד מצחיק מבחינת כל ההומור על המתח במזרח התיכון וההומור הכללי אבל הקטעים הגסים קצת איבדו פרופורציות והיו קטעים שנאלצתי מטעם עצמי לעצום את העיניים או להעביר את הקטעים האלה…
אני חושב שזה היה הסרט הכי צנוע שלו
אז אולי כדאי שתחכה לפני שאר הסרטים
אוי, הילדים של היום
זאת ממש תופעה פה, ילדים שמצנזרים את מה שהם רואים (התגובה הזאת, בנוסף לתגובות בליל הטריילרים ועוד כל מיני באתר).
מוזר.
תופעה?
לא יודע, לא ראיתי כל-כך הרבה תגובות בנושא הזה. טוב, אולי כן, אבל התגובות האלה מגיעות בעיקר מילדים שאו שאין להם בעיה לראות אבל חוששים מתגובת ההורים שלהם, או מכאלה שקצת קשה להם להתרגל לעובדה שהם כבר הגיעו לשלב בחיים שבו הם יכולים לצפות בסרטים "למבוגרים" (אני, למשל). רוב התגובות, אגב, מגיעות רוב הזמן מאותם מגיבים בדיוק, אז זאת לא בדיוק "תופעה".
אבל כמו שדניאל אמרה, דברים שונים מפריעים לאנשים שונים. יש ילדים בני 11 שרואים סרטים כמו המסור ואמריקן פאי בלי בעיות מחד ומבוגרים בני 30 שלא נהנים מלצפות בסקס מאיד.
ממה כבר עצמת עיניים? מבדיחות או מעירום?
כי עירום היה פעמיים בסרט, כל אחד מהם לפחות משניה. וכשהיה עירום נשי, אפילו לא ראו פטמות.
אם עצמת עיניים גם מבדיחות אז אני חייב לומר לך שאתה חייב להתבגר!
אתמול אחותי בת ה-13 הצטרפה אלי ואל אמא שלי כשראינו "ברונו" (אל תשאלו) והיא עצמה עיניים המון פעמים, וזה היה מוצדק.
הוא בן 12 ואתה מצפה ממנו להתנהג כמו נער מבוגר יותר.
ברור שהוא יתבגר, אבל כרגע הוא בן 12 ומה שמפריע לו לא מפריע לך, מישהו שמבוגר ממנו בכמה שנים.
אתה צריך גם לזכור שלאנשים שונים מפריעים דברים שונים, לא משנה מה הגיל שלהם.
אני לא מבינה את הציפיה הזו מילדים להתנהג כמו מבוגרים.
אם הדברים האלו מפריעים לו
אז למה שהוא יראה סרט שמדורג R מיוזמתו?
הוא ראה את הסרט וכעס עליו שהוא גס מדי, במקום לכעוס על עצמו שהוא בכלל ראה אותו, כי הסרט לא מתאים לגיל 12.
הייתי ממליץ לך, bugoshi533, לפני שאתה רואה סרטים שאתה חושש לגביהם כנס ל-IMDB ותראה איזה דירוג הם קיבלו ואפילו תקרא את הסיבות.
מה זאת אומרת למה?
סליחה שאני נכנס לדיון באיחור, הייתי עסוק בכתיבת מגילה על "עלייתו". אבל – חסרות סיבות לזה שמישהו יראה סרט שמדורג R ביוזמתו?
כי הוא לא יודע מה הדירוג של סרט?
כי הוא לא יודע שיש דירוג לסרט?
כי הוא לא יודע איפה בודקים דירוג של סרט?
כי לא מעניין אותו מה הדירוג של סרט?
כי הסרט עניין אותו?
כי הסרט סיקרן אותו?
כי הוא לא שמע על הסרט כלום מלבד הרעיון הכללי שלו?
כי הוא שמע על הסרט, אבל לא מה הוא מכיל?
כי הוא לא מכיר את סב"כ?
כי הסרט עניין אותו וסיקרן אותו בלי שהוא שמע מספיק תוכן על הסרט, לא מכיר את ההיסטוריה הקולנועית הפרובוקטיבית של סב"כ, לא ידע שיש ממה להזהר, בלי לדעת שיש דירוג, בלי לדעת מה הוא אומר ובלי לדעת איפה בודקים אותו? פשוט… בא לו לראות סרט.
חסרות סיבות שמישהו ירצה לראות סרט, בלי לדעת עליו המוווון מידע, או קצת מידע? מסתבר שיש גם אנשים שרואים סרטים בלי לראות את הטריילרים שלהם. לא כל האנשים באולם עשויים מאותה שבלונה (שונא את המילה שטאנץ), יש שבעה מיליארד אנשים על כדה"א וכל אחד שונה מהשני. לא כל מה שנראה לי או לך ברור, ברור גם ל-X ובטח לא ל-Y.
אה, והוא בן 12, כשאתה בן 12, החיים שלך הם אחרים לגמרי. ואני אומר את זה לגמרי בקטע חיובי ומקנא.
קודם כל, אין שום צורך להתעצבן.
הדבר היחיד שעצבן אותי קצת בגישה של bugoshi533 זה שהיא "הסרט גס מדי בשבילי, אז הוא לא היה צריך להיות כזה."
קודם כל,
אני מתנצל אם רצף השאלות הרטורטיות נשמע מתעצבן ותוקפני, הוא לא תוכנן להיות כזה. הוא תוכנן לתומו להיות רצף של שאלות רטוריות.
שנית, חיפשתי פעמיים ולא מצאתי את הגישה הזו שאתה רואה שם.
ושוב, בגיל 12 החיים נראים אחרת, הדאגות אחרות והשיקולים אחרים. ונראה לי לא כ"כ הוגן לשפוט אותם ממרומי גיל 16-17-18. נראה לי שההבדלים בדרך בה רואים את החיים משתנה מהותית ובמהירות בתקופות האלה, גם בין גיל 12 ל-14, נגיד.
אני יודע...
יש לי בעיה שהרבה דברים מלחיצים אותי בנוגע לקטע הזה… אני עדיין רוצה לראות את הסרטים, אז אני אעצום עיניים בקטעים מעטים, זה אומר שאני לא יכול לראות את הסרטים? יש כמה בדיחות שמבחינתי קצת עוברות את הגבול וזאת זכותי לחשוב כך, גם אם אני מצנזר לעצמי משהו, לרוב זה בדיחה או משהו כזה אז בעיקר בסרט הזה, זה לא ישפיע לי על המשך העלילה ועל חווית הצפייה בסרט
צודק לגמרי, וזו בטח לא "בעיה".
(ל"ת)
למה להשוות?
הדיקטטור הוא סרט גס, וולגרי, גזעני ודוחה בדיוק כמו בוראט וברונו, וכן, הוא גם קורע מצחוק בדיוק כמוהם. זה שכל הסרטים האלה באו מאותו בית יוצר (סשה ברון-כהן וכותבים נבחרים מסיינפלד) לא אומר שצריך להשוות ביניהם. אלאדין בהחלט לא שונה מאוד מבוראט, אבל הוא בפירוש כן דמות שמצליחה לעוררה אהדה והזדהות בזכות המשחק המצוין של ברון-כהן. אנה פריס, אולי השחקנית הקומית האוברייטד ביותר במאה ה-21, עושה כאן עבודה נפלאה, ונכנסת לדמות שלה לגמרי. בתחילת הסרט אפילו לא הצלחתי לזהות אותה פיזית. חששתי מאוד מצפייה בסרט כי חשבתי שהוא לא יצליח להתעלות על בוראט וברונו והוא באמת לא התעלה עליהם, לא כי הוא פחות טוב מהם אלא כי הוא פשוט אחר. כל שלושת הסרטים עשויים לפי אותה הנוסחה כך שאיכשהו העובדה שהדיקטטור אינו סרט מתיחות ממש לא הפריעה לי. ולכל החוששים מהומור גס ללא סאטירה, תנו לי להרגיע אתכם – הסרט סאטירי למהדרין מן המהדרין הרבה לפני אותה סצנה בסוף שאני לא אעז לספיילר. התלונה היחידה שלי ליוצרי הסרט היא שהם לא לקחו את ג'יליאן ג'ייקובס במקום את אנה פריס לתפקיד זואי (ג'ייקובס הייתה בין המועמדות לתפקיד), אבל חוץ מזה, באמת שאין תלונות, סרט מצחיק באופן אלאדיני ביותר.
אנה פאריס מהממת!
התפקיד שלה ב"בית השפנפנות", לדעתי, היה כביר. את שאר הסרטים שלה לא ראיתי, אבל שם היא באמת הביאה אותה במריל סטריפ. ג'יליאן ג'ייקובס מעצבנת.
לכלכת על ג'יליאן ג'ייקובס לידי - הסתבכת.
אמנם אני מכיר אותה רק בתור בריטה פרי ואין לי מושג איך היא על המסך הגדול, אם בכלל, אבל אנה פריס שוגה שגיאות גסות בסרטים שהיא בוחרת (בית השפנפנות? באמת?). היא הייתה מעולה, מתוקה וסקסית להחריד ברק ידידים ובהרוס על אימא, שהיו סרטים גרועים באופן כללי, אבל סרטים גרועים באופן ג'ליטרזני באמת כמו חתיכה בהפתעה או יוגי דב היא כבר לא הצליחה להציל, וגם הופעות האורח שלה בחברים היו די מעצבנות. זה פשוט נראה כאילו היא אומרת "כן" לכל תסריט של קומדיה וולגרית שהיא מקבלת, וחבל. לא כל הקומדיות הוולגריות גאוניות וסאטיריות כמו סרטים של סשה ברון-כהן.
בית השפנפנות - oh yeah.
ההוכחה שכדי לעשות קומדיה מפגרת וכיפית כל המעורבים בדבר צריכים להיות רציניים עד הסוף – תסריט טוב, משחק מצוין (במיוחד, במיוחד מצידה של אנה פאריס) ובאופן כללי, אווירה פופית וקלילה שלא לוקחת את עצמה ביותר מדי רצינות. היה לי חיוך מרוח על הפנים למשך כל היום אחר כך. סרט מעולה.
ג'יליאן ג'ייקובס, לעומת זאת, מעצבנת ממש. בריטה דמות מרגיזה ומפגרת שדי מדרדרת את הסדרה. אם כבר יש שחקנית קומיוניטי אחת שהייתה יכולה להיות טובה בתור מושא אהבתו של אלדין (דרך אגב – הקלוז-אפ בסלואו מושן על אנה פאריס היה הנקודה שבה באמת התגלגלתי על רצפת בית הקולנוע מרוב צחוק) זאת אליסון ברי.
איך אומרים במסך המפוצל? "אני אנשוך".
הטענות על כך שבריטה מרגיזה, מפגרת ומדרדרת את הסדרה מקוממות ולא נכונות, אם כי אתה לא הראשון שמעלה אותן, לצערי. את אליסון ברי אני גם אוהב אבל ג'יליאן ג'ייקובס היא זאת שגרמה לאנשים לצפות בתוכנית מלכתחילה וברי התחילה להתבלט רק אחריה. אני אוהב את שתיהן אבל ממש מקומם אותי שמשתפכים על ברי תוך אי מתן קרדיט מוצדק לג'ייקובס. בעניין פריס, אני עוד לא ראיתי אותה משחקת בשום תפקיד אחר מלבד "הבחורה היפה בקומדיה וולגרית". התמזל מזלה והיא בחרה לשחק בקומדיה וולגרית של ברון-כהן וכותבי סיינפלד, אבל זאת עדיין קומדיה וולגרית. כשהיא תשחק גם בתפקידים אחרים, יותר דרמטיים, יהיה אפשר לדבר על יכולות המשחק שלה. עד אז תישאר היא שחקנית של שטיק אחד מבחינתי.
וברגע זה איבדת את מרבית הקרדיט שלך אצלי.
בעניין טעם בסרטים וסדרות. אני מבין טעם שונה וכאלה, אבל מי שקורא לבית השפנפנות משהו אחר מזבל טיפשי ואדיוטי, ולבריטה כמי שמדרדרת את הסדרה אני לא יכול לסמוך עליו בעיניים עצומות.
מקווה שביום מן הימים הוא יחזור
בית השפנפנות (הייתי מעביר את הדיון עליו לביקורת, או כותב תגובה מפורטת עליו במידה והייתה עליו ביקורת) סרט מצוין לדעתי, ויש בו את אחת המחוות האהובות עלי לפורסט גאמפ (מה גם שהוא היה אחד הסרטים הראשונים שגילו את אמה אהובתי) ובריטה (ואני יודע, יודע שיש לי גיבוי פה באתר) מעצבנת מאוד. אמנם הגזמתי והיא לא מדרדרת את הסדרה, אבל בשבילי היא כמו באטרקאפ ב"הנסיכה הקסומה" – דמות בינונית שמאבדת פוקוס שלא מגיע לה מלכתחילה לטובת דמויות הרבה יותר מעניינות ומגניבות ממנה (יש לציין שאפשר להסתכל על ההופעה של רובין רייט ב"הנסיכה הקסומה" כאחת הגרועות שלה – היא שחקנית טובה מאוד רוב הזמן, והיא באמת מפציצה ב"בית הקלפים" עכשיו). ליתר ביטחון, בכל פעם שאתה מסתכל על ההודעה שלמעלה אתה יכול להיזכר בהודעה שלי על פרק 12 מהעונה האחרונה של "איך פגשתי את אמא"
בחורה שמתחילה ללמוד בקולג' כדי להרשים את רדיוהד
לא יכולה לדרדר סדרה. ולא כל מה שאמה סטון נוגעת בו הופך לזהב. חרמן על הזמן היה סרט פח למהדרין, זוועה וולגרית שכל ילד בן שש שהתחיל ללמוד מילים גסות היה יכול לכתוב. למה הביקורות נשפכו עליו רק כי הוא אוטוביוגרפי אני ממש לא יודע.
בואו נסכם את זה שלכל אחד מכם יש טעם שונה.
בסדר?
א. מה הקשר לרדיוהד?
בחורה שמתחילה את הסדרה כרייצ'ל לעניים וממשיכה בתור דפני ליף לעניים אמנם לא יכולה לדרדר סדרה, אבל היא כן יכולה להיות מעמסה בין סצנות מגניבות של עבאד וג'ף.
ב. אמרתי משהו על "סופרבאד"? גם אני מאוד לא מחזיק מהחיקוי ג'ון יוז הזה. ציינתי את ההופעה של אמה סטון בתור אחת (מכמה) מעלותיו של "בית השפנפנות".
רייצ'ל לעניים? ממש לא.
רייצ'ל גרין היא דמות שהאופי שלה נקבע בראש ובראשונה על ידי ג'ניפר אניסטון, על ידי המראה החיצוני שלה ו"מה שהיא מביאה לדמות", לדברי היוצרים של חברים. בטיוטה הראשונית של הפיילוט של חברים, רייצ'ל היא סתם עוד סטריאוטיפ של הבחורה העשירה והמפונקת, ובעונה הראשונה של חברים, אניסטון אפילו לא מגלמת אותה בצורה אהיבה במיוחד. לא הוא הדין לגבי בריטה. מכיוון שאתה זה שהתחלת את טרנד ההתאהבות באמה סטון בעין הדג וששנינו אוהבים את באה בקלות אין לנו מה להתווכח עליה, אבל אנה פריס? תראה לי סרט אחד מוערך שהיא שיחקה בו בשנים האחרונות. כמה זה כבר קשה להביא יופי חיצוני ותזמון קומי לסרטי זבל כמו אלווין והצ'יפמאנקס או יוגי דב?
אבל לא אכפת לי שהיא לא שיחקה בסרט איכות כלשהו.
דבר ראשון – בואו נפוצץ את הבועה של המונח הזה "סרט איכות". כשחושבים על סרט איכות חושבים על סרטי פסטיבלים או על סרטי אוסקר, אבל זה לא אמור להיות המצב. איכות, לפי אדון אברהם בן שושן, היא "טיב, תכונה, ערך", מכאן: סרט איכות=סרט טוב. כלומר – בעיני, "חיות הדרום הפראי" הוא סרט איכות כמו ש"בית השפנפנות" הוא סרט איכות.
עלי להתוודות – לא ראיתי הרבה סרטים של אנה פאריס. לא ראיתי אף אחד מה"מת לצעוק"ים או "רק ידידים" או הרבה מהסרטים שלה, אבל בשיא הרצינות שעל סמך ההופעה שלה ב"בית השפנפנות" הייתי בכיף מלהק אותה לסרט שעשוי להיחשב בעיניים קצת יותר ביקורתיות כ"סרט איכות". אני בהחלט חושב, אחרי הסרט הזה, שמדובר בשחקנית מצוינת, ואני אקח אותה על פני ג'ייקובס המעצבנת בכל יום. ואני חוזר – הסצנה איתה אחרי סצנת המסוק הייתה הקטע הכי מצחיק בסרט.
לכן נמנעתי מהשימוש במונח "סרט איכות" בכוונה.
המבקרים משתפכים על אנה פריס בלי קשר להשתתפותה בסרטי איכות, כי היא לא משתתפת בכאלה. הם פשוט משתפכים עליה כי… ככה? כי היא מצליחה להרים להם סרטים שהם מחויבים לראות מתוקף תפקידם כמבקרים רק היא נראית טוב ויודעת לשחק? שוב, לא בעיניי. גם לי היא הצליחה "להציל", כביכול, את רק ידידים והרוס על אימא, אבל יש גבול. בהרוס על אימא, אגב, היא פשוט משחקת דמות של נערת אינדי שקל להתאהב בה כמו סאמר, זה לא שהיא מצילה את הסרט מעצם היותה אנה פריס. להתווכח על איך הדיקטטור היה נראה עם ג'יליאן ג'ייקובס בתפקיד זואי זה ממש בגדר או דון פיאנו, ובכל זאת צופי קומיוניטי אוהבים את הסדרה גם בזכותה ולא רק בזכות אליסון ברי.
כמה הערות למקום:
1. אנה פאריס הופיעה גם בסרטים "רציניים" ( אבודים בטוקיו והר ברוקבק)
2. ה"קסם" של אנה פאריס לדעתי הוא ההשקעה הניכרת שלה בכל תפקיד ותפקיד. ההשקעה שלה בדמויות ובהומור ניכרת ומשתלמת (גם אם זה הומור נמוך ומפגר, ראו ערן אדם סנדלר כשהוא משקיע וכשהוא לא). אין כיום עוד שחקנית כמו אנה פאריס שהיא מצחיקה ומשקיעה את זמנה אך ורק בקומדיות. זה פחות העובדה שהיא הדבר הכי טוב בקומדיות ויותר העובדה של כמה חריגה היא בנוף הקומדיות הקולנועיות הגסות, שלרוב נשלטות על ידי גברים לחלוטין שהנשים הם תפקידי גיבוי לא מפותחים לרוב, ובלי הקטעים המצחיקים.
3. אנה פאריס שחקנית נהדרת ובפרט שחקנית קומדיה מוצלחת ביותר, עם טעם נוראי בבחירת סרטים. מצד שני, איזה תפקידים נהדרים וקומיים היו לנשים בכלל בתקופה האחרונה?
אין מצב שסרט כזה היה יוצא בימינו
(ל"ת)