אני עסקתי הרבה בסיכומי שנה פרטיים וכלליים בזמן האחרון, ופחות בעונת הפרסים האמריקאית או הגלובלית. עכשיו כשאני חוזר לראות מה השתנה, התשובה היא שלא כל כך הרבה.
לפני שהעונה התחילה ברצינות, נראה שהיו שני מועמדים רציניים שהתבלטו מעל כל היתר: "12 שנים של עבדות" ו"כח משיכה". נכון לעכשיו, זה עדיין המצב. הסרטים האחרים שנחשבו למתחרים רציניים עוד לפני שמישהו ראה אותם הגיעו, ולגבי רובם התברר שהם באמת טובים, אבל. "חלום אמריקאי" נחשב לטוב, אבל לא טוב מספיק; "הזאב מוול סטריט" הוא מעולה, אבל בחיים לא יקבל אוסקר פשוט בגלל התפרעות יתר. "להציל את מיסטר בנקס" נראה כמו סרט שעלול לעשות את תרגיל "נאום המלך" – לקחת את האוסקר פשוט משום שהוא חביב וידידותי לבריות ולזקנים – אבל, למרבה המזל, נראה שזה לא קורה הפעם כי הוא פשוט לא מספיק טוב. אז נשארנו עם אותם חשודים מקודם.
איגוד המפיקים פרסם את רשימת המועמדים לפרסים שלו בשבוע שעבר. הפרס הזה מנבא את האוסקר באופן די אמין, אבל מכיוון שלפרס מועמדים עשרה סרטים, זה לא עזר הרבה בצימצום רשימת המתחרים. "12 שנות עבדות", "כח משיכה", "חלום אמריקאי", "יסמין הכחולה", "קפטן פיליפס", "מועדון הלקוחות של דאלאס", "היא", "נברסקה", "להציל את מיסטר בנקס" ו"הזאב מוול סטריט" – כן, אלה בערך המתמודדים השנה על האוסקר, תודה ששאלתם. היחידים שנחשבו למתחרים ובכל זאת נשמטו מרשימת המפיקים הם "בתוך לואין דייויס" של האחים כהן, ו"המשרת" – שאמנם יצא בשלב מוקדם השנה, אבל היו שחזו לו נוכחות בטקס בנוסח "העזרה". אם ממש מתאמצים, אפשר להוסיף לרשימת המתחרים הפוטנציאליים את "פילומנה" ו"אוגוסט: מחוז אוסייג'", אבל לגבי שניהם, נראה שהם צפויים להיות נוכחים באוסקר, אם בכלל, רק בקטגורית השחקנית הטובה ביותר.
אתמול פורסמו המועמדים לפרסי איגוד הבמאים, שמבהירים את התמונה במשהו, פשוט כי כאן יש רק חמישה מועמדים. ובכל זאת, הפתעות גדולות לא היו. המועמדים הם אלפונסו קוארון על "כח משיכה", סטיב מקווין על "12 שנים של עבדות", דייויד או. ראסל על "חלום אמריקאי", מרטין סקורסזה על "הזאב מוול סטריט" ופול גרינגראס על "קפטן פיליפס".
היום פורסמו גם המועמדויות לפרסי BAFTA, פרס האקדמיה הבריטית. המועמדים לפרס הסרט הטוב ביותר הם: "כח משיכה", "12 שנים של עבדות", "חלום אמריקאי", "קפטן פיליפס" ו- הפתעה – "פילומנה". וואלה? טוב, אפשר להסביר את זה בקלות ברצון להכניס יותר בריטיות (ואת ג'ודי דנץ') לרשימה. המועמדים לפרס הבמאי הטוב ביותר בבאפט"א הם אותו הדבר, אבל בלי "פילומנה" אבל עם "הזאב מוול סטריט" – כלומר, רשימה זהה לגמרי לרשימת המועמדים של איגוד הבמאים. מבחינת מספר המועמדויות, "כח משיכה" מוביל, עם מועמדויות ב-11 קטגוריות, ומיד אחריו "12 שנים של עבדות" עם 10.
אז מה למדנו מכל זה? האחים כהן, כמעט בוודאות, מחוץ למירוץ השנה. לא נורא, בשבילם ישנה תמיד השנה הבאה. והשנה שעברה. וכל השנים שמסביב. חוץ מזה, מחלקי הפרסים השונים מסכימים בינהם על ארבעה סרטים – עבדות, גרביטציה, פיליפס, אמריקאי. ומבין שניהם, יש שניים שהבאזז סביבם בבירור חזק יותר: "12 שנים של עבדות" ו"כח משיכה". כלומר, חזרנו שוב לנקודת ההתחלה.
מבין השניים, העבדות והגרביטציה, למי יש יותר סיכוי לקחת את הפרסים? אישית – ובלי לראות את הסרט, עדיין – אני מהמר על "12 שנים של עבדות". מלבד העובדה שזה לכל הדעות סרט מצוין (כלומר, כל הדעות חוץ משל ארמונד ווייט, והוא בהמה), הוא נהנה מיתרון החשיבות. זה סרט על נושא היסטורי חשוב, שקיבל כבר השוואות ל"רשימת שינדלר", וזה קלף מנצח באוסקרים. מצד שני, הוא נחשב לקשה מאוד לצפיה – אם כי אני לא יודע כמה זה באמת משנה בימינו. האקדמיה כבר נתנה את הפרסים יותר מפעם אחת לסרטים עם כמות לא קטנה של דם. את "כח משיכה", מצד שני, כולם אוהבים. הפרסים ה"טכניים" כולם מובטחים לו, ולקמפיין בהחלט יש קייס בקטע של "הסרט ששינה את פני הקולנוע!".
ביום ראשון ייערך טקס גלובוס הזהב, שלא ישנה שום דבר ולא ישפיע על שום דבר, וביום חמישי הבא – המועמדויות לאוסקר.
לא מסכים לגבי כח משיכה
הוא יהיה מועמד להרבה פרסים וישלוט כנראה בקטגוריות הטכניות, אבל אני חושב שחלום אמריקאי מתמודד חזק יותר על פרסי הסרט והבמאי. 12 שנים של עבדות נראה כמו סרט אוסקר, למרות הנושא וצבע העור של השחקן הראשי. הדבר היחיד שפועל לרעתו זה אולי ציפיות מוגזמות. הוא סרט טוב, אבל די שגרתי באופן הצגת הסיפור. זה נותן לו יתרון בקרב חברי האקדמיה שאוהבים דברים מסורתיים יותר, אבל גם עלול לאכזב את אלה שמצפים לסרט שישנה את האופן בו הם רואים קולנוע.
אני פשוט לא רואה את ההתלהבות מסביב ל"חלום אמריקאי".
המון "טוב", לא הרבה "הסרט הכי טוב של השנה!!!".
ובקשר ל"כח משיכה", אני לא צריך לספר לך כמה שהאהדה סביבו אוניברסלית.
אם ללכת לפי תחושה
כח משיכה נמצא כבר על אדי דלק מבחינת ההתלהבות ממנו ויותר קל להצביע לסרט חדש יותר, או לכזה שלא מדברים עליו כבר חצי שנה בתור אחד מהטובים של 2013. למרות שסרטים שיוצאים בסתיו ובקיץ זוכים באוסקר, משהו בכח משיכה כיצירה מאוד טכנית ודלה בעלילה, לצד כמות המילים שכבר נכתבו עליו, פשוט נראה לי שיצור תחושת מיאוס בקרב רבים מחברי האקדמיה. אני בהחלט רואה איך הוא יהיה בין השלושה שיקבלו הכי הרבה קולות, אבל נדמה לי שהחשיבות ההיסטורית והמבנה הידידותי לקהל של 12 שנים של עבדות והדמויות המעולות של חלום אמריקאי, יביאו יותר חברי אקדמיה לסמן אותם במקום הראשון.
מר פישלר סליחה, מה זו 'התפרעות יתר'?
"הזאב מוול סטריט" הוא הסרט שהכי מגיע לו אוסקר! ואני אסביר. כח משיכה לפי מה שהבנתי מהביקורת שלך (גם בלי לראות אותו) הוא רכבת הרים הכי מהירה ומטורפת ויפה שאני אוכל להיות בה ומבחינת עלילה הוא רק בסדר. וכמו כל רכבת הרים זה אנדרנלין רגעי שנעלם אחרי דקות מסיום הסרט. 12 שנות עבדות עדיין לא ראיתי אבל רק מקריאת ביקורות הבנתי שהמלאכת קסם זה הבימוי והסיפור האנושי המרגש (משווים לרשימת שינדלר, רק שחורים במקום יהודים) והפגמים באים לידי ביטוי במשחק ובתסריט לא שנון כל כך. בכל מקרה בלי התייחסות לפגמים אלה, בסרט הזה היינו כבר מרגש כואב שלא יחזור על עצמו וכו'. ממשיכים הלאה.. מה חדש?
ונהפוך הוא בזאב. (שאגב אני מאוד מחכה לביקורת מסודרת שלך) לא רק שהוא בלי פגמים כלל אלא הוא יצר רף אהבה חדשה לקולנוע! והנה: הוא גם 1. הדבר הכי נועז ומטורף, אך עדיין יותר אותנטי מעשרות סרטי דרמה ששיבחו אותם על אמינות, – שום סרט לא עשה את זה לפני. – על זה לבדו אוסקר. הוא גם 2. סרט דרמה שהתאים את קצב העלילה שלו להיום, אך בלי לוותר על עומק (כביכול כבד) בסיפור, (יאמר לזכותו שהוא מבוסס על סיפור כל כך טוב). – על זה לבדו אוסקר. הוא גם 3. סרט דרמה איכותי שגרם לקהל כל כך הרבה פעמים להתגלגל מצחוק, התזמונים הקומיים שלו מעולים ברמות מטורפות, השנינות פשוט משגעת והכול בלי לצאת ממשבצת הדרמה. במילים אחרות יצר ז'אנר חדש שרמת הדרמה ורמת הקומדיה שניהן עצומות ושניהן שוות. – רק על זה לבדו אוסקר (קטגוריית בגלובוס הזהב – תסביך) והגם האחרון הכי חשוב: הוא גם 4. הסרט הדרמתי, האיכותי המורכב, שהדמויות בו כמעט לא מתפתחות, לכל אורך פאקינג של 3 שעות!!! וזה לא מנע ממישהו להיות מרותק למסך. אוסקר על כל שעה.. איזה עוד סרט עשה את זה? ולמה הוא מצליח? – הוא פשוט עוסק בעומק נפש האדם על החיים האמיתיים היום. על תרבות הצריכה (לא מה כאב פעם ומה כואב לאסטרונאוט בחלל) ומעביר את הצופה עצמו התפתחות!
לכל מיעוט השמרנים שהסרט פגע, (נשים, הומואים ושחורים, ועקב כך נמנע מלקבל תמיכה עוד יותר גבוהה משכבר יש לו) המסך בשני עשוריי לא כבש אותי ככה או כל אחד בכל סרט הכי איכותי שראיתי, ולמה? – מכיוון שלראשונה המסך פשוט נהפך למראה שמשקפת את האנושות בלי להתייפייף, בלי פוליטיקלי קורקט ובלי שום מסיכה אחרת.(אותם רגעים ב'האביר האפל' עם ה'מסיכה' של הג'וקר רק פי אלף יותר) הסרט לא היה מוסרי? מוסר השכל רע? מוסר השכל אמיתי הוא לא בא מהטפה אלא מהבנה פנימית ואמיתית. ואת זה הסרט נותן לכל אחד לעשות לבד, שהרי לכל אחד יש אמת שונה.
אז מה פספסתי הסרט אמיתי לכל צופה בזווית אחרת, לא על זה מקבלים פאקינג אוסקר?
האנושות התפרעות יתר?!
איפה שמעת אותי אומר שלא מגיע לו אוסקר?
תסביר את זה לאקדמיה, לא לי. תחשוב טוב טוב על הגיל הממוצע והפרופיל הממוצע של מצביעי האקדמיה, ואז על השוט הראשון של "הזאב מוול סטריט", ואז תחשוב אם יש סיכוי שהוא יקבל אוסקר.
OH REALLY
שלום לך שגיא,
אני מכבד התלהבות אבל ההתנסחות שלך שאני מכבד את זכותך להתבטא בה מעט אנטגוניסטית בשל הריבוי של
1. אף סרט לא עשה את זה לפני בצורות שונות
2 רק על זה אוסקר
יש הרבה דרכים לספר סיפור והזאב מוול סטריט היא רק אחת מהן. יש הרבה דרכים להגיע לאמבר.
שרון
'כח משיכה' לא מתפוגג אחרי הצפיה
לדעתי, לפחות.
אני עדיין חושבת 'וואו, זה היה מדהים',
והסרט הזה הוא לא *רק* חוויה ויזואלית – אמנם היה אפשר לשפר את התהליך הרגשי בתסריט,
אבל סצנת הנביחות הייתה מאוד מרגשת בעיניי.
איכשהו נראה לי שכח משיכה יגמור כמו האביר האפל, ובסוף נישאר רק עם אוסקר על הבימוי במקביל לאוסקר של הית' לדג'ר.
טוב, אשרינו אם זה המצב.
מאז הפריצה של "אווטאר" והרחבת מס' המועמדים, כל שנה נכנס לפחות סרט אחד בתלת מימד. השנה, מסתמן שגרביטי ככל הנראה יועמד על הבימוי והמשחק, ואולי (זאת נקודה קצת יותר שנויה במחלוקת) גם על התסריט. זו כבר התקדמות נפלאה בעיני, בהתחשב בעברה של האקדמיה. סטנלי קובריק, ג'ורג' לוקאס וג'יימס קמרון היו מועמדים על בימוי של סרט בתלת מימד, כריסטופר נולאן וניל בלומקאמפ היו מועמדים על כתיבת סרטי מדע בדיוני (וצ'רלי קאופמן קיבל את האוסקר היחידי שלו על "שמש נצחית בראש צלול"). סיגורני וויבר, איאן מק'קלן וקייט ווינסלט היו מועמדים על הופעה בסרט מד"ב, אבל עד עכשיו אני לא חושב שהיה אף סרט, מאז 1977 לפחות, שהיה מועמד בכל הקטגוריות הללו, עם סיכוי לא רע לזכות בכולן. גרביטי הוא סרט המד"ב/פנטזיה ראשון שאני זוכר מאז סרטי "שר הטבעות" שהיה לו סיכוי ממשי לזכות בפרס הגדול, או לפחות לקטוף את פרס השחקנית או הבמאי. זה חתיכת הישג אדיר.
באשר ל"חלום אמריקאי", אני לגמרי רואה אותו חוטף לגרביטי או "12 שנות עבדות" את הפרס הגדול, יחד עם הבימוי, התסריט ואולי אפילו (אמן כן יהי רצון) שחקנית משנה. הוא קליל, הוא מהנה, הוא מאגד כמה וכמה תצוגות משחק נהדרות – הוא כל מה שהאקדמיה אוהבת. בינתיים "עבדות" מככב בטבלאות ההימורים, וגרביטי אחריו, אבל בינתיים אף אחת מהגילדות או אחד מהפרסים המקדימים לא חשפו את הזוכים שלהם. בשלב הזה לפני שלוש שנים עוד חשבנו של"הרשת החברתית" יש סיכוי לזכות.
גרביטי הוא לא מד"ב ולא פנטזיה.
(ל"ת)
אני חושב שבסופו של דבר אפשר להגדיר אותו כמד"ב-רך.
אחרת רצף צירופי המקרים שבולוק נתקלת בהם במהלך הסרט הזה באמת נהיים מגוחכים.
בסופו של דבר אי אפשר, כי צירופי מקרים וחוסר הגיון לא קשורים למד"ב.
אחרת סדרת מת לחיות היא מד"ב הארד קור.
רצף צירופי המקרים המקריים מדי שבולוק נתקלת בהם
לא הופך את הסרט למד״ב בשום צורה ו/או רמה, הוא הופך אותו לסרט עוצמתי ומרהיב ביופיו אבל עם תסריט מבאס תחת.
רצף צרופי המקרים לא סביר
אבל זה לא הופך את כח משיכה ליותר מד"ב או פנטזיה מארגו או הכל אבוד. יש תפיסה משונה כאילו מדע בדיוני = סרט חלל. אנשים שחושבים ככה, לא צריכים לחלק פרסים לפי ז'אנרים.
הכי מגוחך בהקשר הזה:
אתמול פורסמו רשימות המועמדים לפרסי הארט-דיירקטורים. הם מחלקים פרסים בשלוש קטגוריות: סרט עכשווי, סרט תקופתי וסרט פנטזיה (ההגדרה ל"פנטזיה", למיטב הבנתי, היא כל סרט שמתרחש בעולם או תקופה שלא היתה מעולם, כלומר כולל גם מד"ב). עד כאן הכל בסדר – רק ש"כח משיכה" (שהארט-דירקשן בו הוא בעיקר שחזורים מדוקדקים של מבנים שקיימים במציאות) קיבל מועמדות בקטגורית סרט הפנטזיה, בעוד "היא" (שמתרחש בעתיד, וכולל הרבה טכנולוגיה עתידנית מעוצבת להפליא) קיבל מועמדות לפרס הסרט העכשווי. אקדמית הארט-דיירקטורים, או מי שלא יהיה שקובע את המועמדויות האלה, מאוד לא מחובר למה שקיים במציאות ומה שלא.
http://www.hollywoodreporter.com/behind-screen/2014-art-directors-guild-nominations-669582
אם יש אקשן בחלל זה מד"ב, אם זו דרמה רומנטית אז זה לא.
כי סרטי דרמה רגישים ועמוקים לא יכולים להיות מד"ב, הם לא מתעסקים בשטויות כאלה.
זה סוג התפיסה שאפשר לראות אצל ילדים בחטיבה או זקנים שבחיים לא ביקרו בקולנוע. ויפה שהאנשים האלה הם הסמכות לקבוע לאיזה סרט מגיע פרסים ולאיזה לא.
כל הקקמייקה וההתייחסות הזאת ל"כוח משיכה" כמד"ב
רק מעלות אצלי את התהייה מה היה היחס ל"אפולו 13" בזמנו, האם הוא קיבל יחס דומה מהאקדמיה?
לא יודע לגבי האקדמיה,
אבל לזכות "אפולו 13" עמדה העובדה הבלתי מעורערת שהוא מבוסס על סיפור אמיתי. "כח משיכה" מאתגר את המקטלגים בכך שהוא ריאליסטי ומתרחש בהווה הטכנולוגי של ימינו, אך מצד שני הוא ממריא על מעבורת שלא התקיימה מעולם למשימה STS-1XX (לא זוכר) שלא התקיימה מעולם – וגם לא יתקיימו. אז זה עושה אותו מד"בי, או סתם סרט שמספר סיפור מודרני ואינו מבוסס על סיפור אמיתי – כמו רוב הסרטים בעולם.
ההסבר ההגיוני היחיד שאני יכול לתת לחלוקה הזו
היא שהארט-דירקשן של כוח משיכה, באופיו, דומה לסרטי פנטזיה/מד"ב. כלומר השאלה יכולה להיות לא מתי מתרחשת העלילה, אלא מה הדגש הטכני (דגש על לוקיישנים אמיתיים = עכשווי, דגש על תלבושות/איפור/תסרוקות = תקופתי, דגש על אפקטים ממוחשבים באולפן = פנטזיה). כמובן שהחלוקה הזו תמיד בעייתית. לדוגמא, ארגו או חלום אמריקאי, שמתרחשים ב-1979-1980 הם "סרטים תקופתיים", אבל הזאב מוול סטריט שמתרחש ב-1987, הוא כבר "סרט מודרני". היה אפשר לחלק את זה לאספקטים טכניים (תלבושות/תפאורה/אפקטים ממוחשבים) ולקבל תוצאה יותר הגיונית.
Dallas Buyers סרט ענק אבל 12Years כמה רמות מעל כל סרטי השנה
במאים וסרטים גדולים באמת לא נשפטים רק על סמך מה שעל המסך אלא גם לפי מה שהם בוחרים להסתיר.
קראו למשל את התקציר בראש דף הסרט באתר: "סיפורו האמיתי של סולומון נורתאפ, שגדל כאדם חופשי בארצות הברית של לפני מלחמת האזרחים, נחטף ונמכר לעבדות".
(אני לא מספיילר שום דבר אבל אם אתם לא רוצים לדעת כלום על הסרט דלגו על הפסקה הזאת) זהו, שאין בכלל סצינת חטיפה בסרט! סלומון שותה בחברת מארחיו ומתעורר למחרת כפות. דקות לאחר מכן, כשהוא מבולבל לגבי מה קרה לו, עבד אחר מציע לסולומון שמארחיו מכרו אותו וסולומון מטיל ספק בכך. במאי טוב פחות היה מכניס קטע בו המארחים משלשלים מעטפת כסף לכיסם כדי להסביר לצופים מה קרה פה אבל מקווין, נאמן לסיפור מנקודת מבטו של סולומון ועם בטחון עצמי של שור, משמיט את המידע הזה.
סרט ענק, יצירת מופת, הלוואי שיקח כמה שיותר פרסים.
רשימת סרטי השנה הפרטית שלי, תודה ששאלתם, הייתה נראית בערך כך:
(1) 12Years
(2) Wolf of Wall Street
(3) Dallas Buyers Club
Gravity (4
Lone Survivor (5
Captain Philips (6
Before Midnight (7
American Hustle (8
All is Lost (9
Philomena (10
Blue is the Warmest Color (11
The Hunt (12
האחים כהן? מחוץ למירות לגמרי? לא חושב.
כאילו, בתחום הבימוי, כן, עושה רושם שזה די סגור. אבל אני חושב שבקטגוריית הסרט הוא יועמד למרות הכל, וגם יחטוף מועמדויות ייצוגיות בתחומי התסריט, העיצוב והצילום (ובקטגוריה הזאת, יותר מבהכל, יש לו סיכוי לזכות. חייבים לומר, עמנואל לובצקי כבר היה מועמד פעמיים על דברים שנחשבו בזמנם לעבודות הצילום הטובות בהיסטוריה, והוא הצליח להפסיד בשניהן. השנה אומנם יש לו יותר סיכוי בשל היותו של הסרט שלו פרונט ראנר משני, אבל עדיין, אם מישהו יצליח לקחת לו את הפרס שוב – זה יכול להיות רק ברונו דלבונל על "בתוך לואין דייוויס").
טיעון ששכחתי להוסיף:
"לואין דייוויס" עושה רושם של סרט שהרבה יותר נאהב ע"י מבקרים מאשר אנשי הגילדות וכאלה, נכון. אבל עדיין, מאז הגדלת מספר המועמדים יש הרבה פעמים איזה "סרט מבקרים" אחד שמצליח להגיע לרשימה באופן מפתיע – "עץ החיים" למשל, או אפילו "אהבה" במידה מסויימת.
ארמונד וייט? בהמה?
האיש הוא מופע קומדיה מהלך (כותב?), הוא אנדי קאופמן של עולם הביקורות וככל שהעולם יבין זאת מוקדם יותר כך יוטב.
"אנדי קאופמן של עולם הביקורת"
זו דרך מאוד מחמיאה לומר "טרול מצוי".
אבל כן, ככל שהעולם יבין זאת מוקדם יותר, ויעיף אותו מכל אירגון/אתר שמאגד מבקרים שמכבדים את עצמם, כן ייטב.
ובכן
זה אמנם קרה באיחור של כמה שנים, אבל מתברר שאחרי הגועל נפש האחרון שלו, באיגוד המבקרים של ניו יורק לקחו את עצמם בידיים והעיפו אותו מכל המדרגות.
http://blogs.indiewire.com/theplaylist/armond-white-kicked-out-of-new-york-film-critics-circle-declares-man-of-steel-better-than-gravity-in-annual-list-20140113
ודרך הידיעה הזאת הגעתי גם לרשימת הפליים-בייט השנתית של ווייט, שבה הפעם, בנוסף לכך שהוא טוען ש"איש הפלדה" היה יותר טוב מ"כח משיכה", הוא גם מכריז ש"הסיפור של יוסי" יותר טוב מ"כחול הוא הצבע החם ביותר".
http://www.nyfcc.com/2014/01/armond-whites-better-than-list-for-cityarts/
וגם
"הגנן" שצולם בארץ יותר טוב מ"מעשה בהרג" המדובר. לאיש יש ראייה מקורית, למרות שהקונספט של השוואת באנלי, לא עושה כבוד לאף אחד מן הסרטים ונועד בעיקר לעצבן.
מבין הסרטים הבולטים שכנראה יהיו מועמדים
ראיתי את "חלום אמריקאי", "כח משיכה", "קפטן פיליפס" ו"הזאב מוול סטריט". כרגע אלו הזוכים שהייתי רוצה לראות:
סרט – "חלום אמריקאי" (אני יודע שהקרב העיקרי הוא בין "12 שנות עבדות" ל"כח משיכה" ואין כמעט סיכוי, אבל היי, קרו דברים מעולם).
במאי – דייויד או. ראסל. גם כשיש לך שחקנים ממש מוכשרים, עדיין אפשר לפשל. או שאפשר להוציא מהם הופעות טובות. או. ראסל הוציא מכל אחד ואחת בקאסט שלו הופעות מצויינות.
שחקן – לאונרדו דיקפריו.
שחקנית – איימי אדמס (גם בריי לארסון יהיה טוב).
שחקן משני – בראדלי קופר.
שחקנית משנית – ג'ניפר לורנס.
פסקול – "חלום אמריקאי". כיף!
כל המאמבו ג'אמבו הטכני – "כח משיכה".
עיצוב ואיפור – דילמה. "חלום אמריקאי" בהחלט הציג היטב את האווירה של הסבנטיז, במיוחד בתסרוקות המשעשעות. אבל גם "גטסבי הגדול" היה מאוד יפה מבחינה עיצובית וויזואלית. כל עוד זה ילך לאחד מהם, אני מרוצה.
למה הכוונה במאמבו ג'אמבו הטכני?
הקטגוריות היחידות שלא הזכרת הן האפקטים, צילום והשתיים עם הסאונד. עם זו של האפקטים אני מסכים שהיא טכנית. גם קטגוריית הצילום, היא בהחלט *צריכה* להיות טכנית אך לפי הבחירות של חברי האקדמיה רואים שהם לא מסתכלים עליה כטכנית אלא כאומנותית (ובכך מעניקים את הפרס לאדם הלא נכון) אך בקשר לקטגוריות של הסאונד, אני לא בטוח שאני מסכים. צריך הרבה כישרון בשביל לבנות את העולם הקולי של הסרט אך זה אינו הכישרון שבתפעול המכשירים הדרושים לכך.
והפרס על הפסקול לא מוענק על שירים, אז אני לא בטוח עד כמה ל'חלום' יש סיכוי פה (אלא אם התייחסת למוזיקה בבחירה שלך).
You're over-analyzing it
אבל כן, התכוונתי לצילום / סאונד / אפקטים.
אז שימציאו פרס על שירים ויתנו לו אותו. ועל הדרך שגם ימציאו פרס על אנסמבל וגם אותו יתנו לו. ועל הדרך שגם יפסיקו לצאת לפרסומות אחרי כל פרס.
טוב, ההערה לא הייתה מכוונת רק אליך
פשוט שמעתי יותר מדי את המונח "הוא ייקח את כל הפרסים הטכניים" כשכמעט ואין כאלה (איך שאני רואה את זה, לפחות).
עשית חשק לראות אותו. כבר חודשיים שלא הייתי בקולנוע. הגיע הזמן.
בקרוב: "12 שנים של כח משיכה".
סיפורו של אדם שנולד חופשי, נחטף ושוגר לתחנת החלל הבינלאומית.
והטוויסט - הכל היה חלום אמריקאי.
(ל"ת)
ומסתבר שכול זה היה בתוך לואין דיוויס!
(ל"ת)
(דיוויס? דיוויס! דיוויס דיוויס דיוויס דיוויס, דיוויס).
מלקוביץ'!
הו! הו! הו! והזאב מוול סטריט! ולהציל את מר בנקס!
אוף…
...
בחלום אמריקאי, היא בתוך ליוויאן דיוויס בזמן שהיא עסוקה בלהציל את מר בנקס, יסמין הכחולה ואת קפטן פיליפס מ-12 שנות עבדות ללא כוח משיכה במועדון הלקוחות של דאלאס, נברסקה, שמנוהל ע"י הזאב מוול סטריט.
הזאב הרע מוול סטריט
(ל"ת)
למה הוביט לא מתמודד על כלום ? גם שנה שעברה לא ממש
כי הוא לא סרט כל כך טוב.
(ל"ת)
בתחום העלילה והמשחק - אתה צודק
אבל בקטגוריות הטכניות? הוא מדהים. בכיף הייתי נותן לו אוסקר על עיצוב אומנותי. אולי גם על sound mixing.
עדיין יש לו סיכוי
יכול להיות שהוא יהיה מועמד בקטגוריות הללו. אולי גם תלבושות ושיר.
ובהתאם, הבפט"א העמידו גם את "סמאוג" על האיפור והאפקטים.
(ל"ת)
מצטער על האוף טופיק (בכל זאת זה תחת כותרת חדשות)
היית חייב לפרוק את האיוולת הנוכחית בעסקי החידושים
http://www.hollywoodreporter.com/heat-vision/gerard-butler-talks-point-break-669522
למישהו יש מושג או זוכר למה כש"לילו וסטיץ'" היה מועמד על סרט האנימציה באוסקר 2003 רק אחד משני הבמאים (כריס סאנדרס אבל לא דין דבלויס) זכה למועמדות? גם בויקי, גם בימד'ב וגם בקרדטים בתחילת הסרט שניהם מקבלים יחס דומה של תסריטאי ובמאי הסרט. אז למה רק אחד מהם הועמד (כמה שנים מאוחר יותר הם ביימו ביחד את "הדרקון הראשון שלי", הפעם שניהם קיבלו את המועמדות)?
עד כמה שאני זוכר
באותן שנים איגוד הבמאים האמריקאי התנגד לכך ששני במאים יהיו חתומים על היצירה. לכן, למשל, תמיד רק ג'ואל כהן היה חתום על בימוי סרטי האחים כהן באותה תקופה
גלובוס הזהב - הזוכים
הטקס עצמו היה מהנה ומשעשע (אם כי פספסתי את 40 דקות הראשונות ואת מונולוג (או שמה דיאלוג במקרה הזה?) הפתיחה) אבל בעיקר מאוד לא צפוי. היו בין הזוכים לא מעט הפתעות, כמה מעצבנות (Let It Go הוא לא שיר השנה?) אך רובן משמחות מאוד ("היא" זוכה על התסריט, "היופי הגדול" על הסרט הזר ואלפונסו קוארון על בימוי) ועוד כמה שלא היה לי ממש אכפת מי יזכה בהן ובכל זאת הזוכה היה מפתיע (לורנס על שחקנית משנה, שתי קטגוריות השחקן הראשי ו"הכל אבוד" על הפסקול).
הזוכים הגדולים היו "12 ימים של עבדות" ו"חלום אמריקאי", אם כי הפרסים חולקו בין הסרטים הגדולים של השנה באופן די שווה כשכמעט כל אחד מהם יצא עם לפחות פרס אחד כלשהו ביד.
תזכירו לי שוב למה שונאים את הגלובוס יותר מהאוסקר?
לעזאזל,
לא רוצה להשוויץ, אבל אני חושב שזאת הפעם הראשונה אי פעם שבה כל אחד מההימורים שלי על טקס כלשהו היו נכונים, בלי טעות אחת אפילו.