מה? למה? מתי? מה קרה? אבל הם היו זוג כל כך יפה! כל כך מתאימים!
דארן ארונופסקי נראה כל כך מאושר לביים את "The Wolverine" – הפריסיקוול, כלומר המשך של פריקוול – שהחדשות האלה מאוד מפתיעות. הבמאי עזב במפתיע את הפקת הסרט, בטענה שהצילומים ייאלצו אותו לעזוב את המדינה ואת משפחתו למשך יותר משנה (לארונופסקי יש ילד משותף עם זוגתו לשעבר, רייצ'ל וייז).
פוקס ויו ג'קמן עדיין מעוניינים לעשות את "וולברין" ויצטרכו לעבוד קשה כדי למצוא בדחיפות במאי אחר ולשמור על תאריך ההפצה המיועד של הסרט, 2012. [ THR ]
(תודה לגלעד)
אוי
דווקא די ציפיתי למה שארונופסקי יכול לעשות עם הסרט הזה… חבל.
היה טוב מכדי להיות אמיתי, בכל מקרה.
(ל"ת)
כנראה...
איזו באסה.
נו טוב, לפחות עדיין יש לנו את "עליית האביר האפל" של הנולנים ו"אוונג'רס" של ווידון.
ואולי זו תהיה הזדמנות בשביל בראין סינגר לחזור לביים את יו ג'קמן כפי שהצהיר שרצה לעשות כבר הרבה זמן.
ווינדון לא ממש בליגה של נולאן
(ל"ת)
אתה צודק, ווידון יותר טוב מנולן
נולן הוא אחד הבמאים האהובים עלי, אבל לא משנה כמה אהבתי את "ממנטו", "יוקרה", "האביר האפל" ואת הסרט הקצר הראשון שהוא עשה, אף אחד מהם לא באמת מתקרב לפרקים שג'וס ווידון ביים ל"באפי"…
The Body ו-Hush.
אני צריך לעבוד יותר טוב על הציניות שלי...
משום מה זה נשמע יותר טוב בראש לי.
בכל מקרה, הנקודה ברורה.
לא ממש
לא הבנתי אם אתה בוחר בווידון או בנולאן. הפרקים שציינת נחשבים לשניים מהמעולים בסדרה.
בכל מקרה, גם ווידון וגם נולאן מעניינים אותי הרבה יותר כתסריטאים מאשר כבמאים (סרניטי והאביר האפל הראו ששניהם יודעים לביים אקשן, וזה כל מה שדרוש כאן). מהבחינה הזו, לשניהם רזומה מרשים וכשלים מעצבנים. נולאן פחות עקבי, וווידון לא כתב משהו מוצלח מאז סרניטי (למסך, אני מתכוונת – העבודה שלו על הקומיקס של אקס מן התקבלה בתשואות). היתרון היחיד של ווידון הוא שהוא מודע לקיומם של שני מינים ומסוגל לכתוב דמויות מעניינות עבור שניהם.
ב"ציניות" התייחסתי לכותרת
אילו האשף הדגול היה אומר "ווידון ונולן הם לא באותה רמה" אז זה היה מתקבל.
אבל לפי איך שהוא אמר את זה ברור למה הוא התכוון.
בכל מקרה, אני צריך לקבל את זה שלהצחיק אני לא יודע.
לדעתי נולן הוא במאי טוב (מינוס קטעי האקשן), אבל הוא יותר טוב כתסריטאי.
ווידון מהפרקים שהוא ביים ב"באפי" מתגלה לדעתי הן כבמאי טוב יותר והן כתסריטאי טוב יותר.
אהבתי את באפי וגם הסדרות האחרות של ווידון
אבל להגיד שהוא תסריטאי יותר טוב מנולאן תהיה הגזמה פרועה. הוא כותב דיאלוגים שנונים, לפעמים שנונים מאוד, אבל הדמויות שלו והעלילה שלו לא ברמה של סדרות כמו Deadwood, Sopranos, וכו. למרבה הצער מד"ב ופנטזיה זוכים לעיבודים סוג ב בדרך כלל (נקווה שמשחקי הכס ישנה את כללי המשחק פה, כמו ששר הטבעות שינה אותם לסרטי קולנוע) דבר שאולי גורם ליצירותיו של ווינדון לבלוט ככיפיות במיוחד ביחד לרוב הסדרות תוצאת ה science fiction channel וכו, אבל עדיין מגביל כל יצירה בתחום לתסרטים דיי פשוטים ושחקנים בינוניים. כל סרט שנולאן עשה, אפילו הבינוניים שבהם (insomnia) הראו בימויי טוב יותר. זאת לא השווה לגמרי הוגנת כי ברוב המקרים לנולאן היה יותר תקציב, אבל עדיין. אני אחכה שיהיה לווינדון סרט קולנוע proper , ז"א גם עם שחקני קולנוע, ולא המשך של סדרה לפני שאני שופט אותו.
מבחינת כתיבת קומיקסים – אני לא קורא קומיקסים כמו x-men, יכול להיות שפשוט התחלתי מאוחר מדי, אבל קשה לי להאמין שיצירת xmen כלשהו יכולה להיות ברמה של משהו כמו trans-metropolitan או אפילו wanted ולו משום שזאת סדרה שמכוונת לבני נוער דבר שמגביל אותה מאוד אינהרנטית.
-האשף הדגול
לא קראת את הסדרות הנכונות
יש הרבה סדרות קומיקס של X-Men שהן ברמה של מה שתיארת. אפילו יותר.
ווידון הוא תסריטאי יותר טוב מנולן מכיוון שמלבד עלילות מורכבות, בניית עולם עשיר וכל מה שנולן יודע לעשות, ווידון יודע לבנות ולפתח דמויות יותר טוב, ליצור אקשן יותר טוב אבל הכי חשוב – הוא יודע לכתוב דמויות נשיות טובות.
תחפש ותראה את The Body ו-Hush ותיווכח.
דמויות נשיות טובות
אני לא חושב שהדמויות הנשיות של ווינדון טובות. גם לא הגבריות. הסדרה היחידה שלו שהיו בא דמויות טובות היא firefly לדעתי, וגם שם רק חלק מהדמויות היו טובות.( שנאתי את הבחורה עם כוחות הלחימה שאינני זוכר כבר מה היה הקטע שלה כי ראיתי את זה ממש מזמן).
one liners שנונים זה לא הגדרה של תסריט מעולה. זה טוב ומבדר, אבל זה לא עושה דמויות לעמוקות. מזכיר לי קצת סדרת פנטזיה שאהבתי מאוד בנעורי – הבלגריאד. כל הדמויות של היו אולטרה שנונות ומשעשעות, אבל לאחר הקריאה, ובמיוחד אחרי שקראתי עוד ספרים והתבגרתי שנתי לב לכך שהדמויות שם, מרוב שהן שנונות וציניות הן מאוד מאוד דומות אחת לשניה, ואין להן ממש אופי ברור. לדעתי אותה הבעיה קיימת אצל הרבה מהדמיות של ווינדון – במיוחד אם יוצאים ממזגרת הסדרות ומשווים דמויות מכמה סדרות שלו במקביל.
לגבי הקומיקסים שהצאת – אני אבדוק אותם.
-האשף הדגול
נראה לי קצת לא הוגן
להשוות את וודון ליוצרים של דדווד והסופרנוס אבל לא את נולאן. גם הוא, לדעתי, לא משתווה אליהם. ההשוואה צריכה להיות בין שני היוצרים, ובה אני רואה נקודות זכות וחובה לשניהם – זה שמעולם לא יצרו דרמה ברמה של הסופרנוס לא אומר שהם אינם תסריטאים טובים. ההבדל המשמעותי, כפי שכבר נאמר בפתיל, הוא יכולתו של וודון לכתוב דמויות נשיות.
האמת - את צודקת
אני אומנם חושב שדרמטית האביר האפל וinsomnia היו דיי טובים, אבל באמת הם לא ברמה של שתי הסדרות שהזכרתי, אז זה אכן לא מאוד הוגן. מה שכן כפי שכבתי, אני לא חושב שהדמויות של וונדון טובות. אני אוהב את הסדרות שלו כי הן משעשעות למדי, אבל אני חושב שהדמיות שלו בינוניות למדי. הוא אומנם שם דמויות שמינן – נקבה כמרכזיות בסיפורים שלו, אבל אין להן לדעתי מספיק עומק כדי להגדירן כדמויות נשיות טובות.
-האשף הדגול
ב"ווידון" יש נו"ן אחת.
(ל"ת)
נראה לי שנוכל לפתח שיחה שלמה
על הדמויות של ווידון, בעד או נגד, וכנראה גם לא נסכים. אבל לפחות תסכים איתי שהוא כותב באותה הרמה לגברים ולנשים, בעוד שנולאן מגביל את התפקידים והעומק של הדמויות הנשיות שלו באופן שהוא לא עושה לגברים בסרטיו.
אביגייל, אני חושב שווידון טוב יותר מהיוצר של "דדווד"
ופחות או יותר באותה רמה כמו דיוויד צ'ייס (היוצר של "הסופרנוס").
באופן אישי העדפתי את "באפי" על "הסופרנוס". נכון שמבחינת איכות הפרקים היא יותר עקבית ברמה אבל ל"באפי" יש את הפרקים האהובים עלי מכל סדרה.
The Body הוא לדעתי (ולדעת עוד הרבה אנשים) הפרק הטוב ביותר ששודר בטלוויזיה.
ובאמת, כל מי שחושב שווידון לא ברמה של האנשים האלה – שיראה! את! הפרק!
מדובר פה ביוצרים ובסדרות שניסו לעשות דברים מאוד שונים
ולכן להשוות ביניהם זה מהלך קצת בעייתי לטעמי. כמו במקרה נולאן, יש נקודות זכות משני הצדדים, אבל אני חייבת להודות שאם מתעלמים מחשיבותה של באפי (ברמה האישית שלי כמו גם השפעתה העצומה על כל עולם הטלויזיה המד"בית והפנטסטית) הרי שלדעתי דדווד והסופרנוס סדרות יותר טובות. אפשר להתחכם, כמובן – הסופרנוס ממש נמתחה לקראת הסוף והעונה השלישית של דדווד היתה נפילה, אבל מצד שני באפי היתה די נוראית בעונתה הראשונה ועל אף שאני לא שונאת אותן, שתי העונות האחרונות שלה נפלו ברמתן משיאה של התכנית. אבל אם משווים את ווידון במיטבו לדייויד צ'ייס ודייויד מילץ' במיטבם, אני חושבת שהדייוידים לוקחים. היצירות שלהם עמוקות יותר, הדמויות שלהם עגולות יותר, ובמקרה של דדווד, יצירת העולם והשפה, שניים מההישגים החשובים ביותר של וודון עם באפי, משתווים ואף מוצלחים יותר.
הסדרות עצמן מבחינת הסגנון הן שונות
The Body הוא פרק בסגנון די שונה משאר הסדרה והוא מאוד דרמתי והיחיד בסדרה שכמעט ואין בו שום אלמנט על-טבעי.
בגלל זה לא השוואתי בין הסדרות עצמן, אמרתי שכדי לראות למה ווידון באמת מסוגל צריכים לראות את הפרק ההוא.
וגם השוואתי מבחינת הכתיבה, מי מהם לדעתי עושה עבודה טובה יותר.
אני מסכים ש"דדווד" ו"הסופרנוס" יותר עקביים מבחינת הרמה, וגם אמרתי את זה.
אבל האם הן סדרות טובות יותר Over All… לדעתי לא.
לדעתי הפרקים הגדולים של "באפי" ובעיקר The Body ו-Hush מתעלים על כל פרק משתי הסדרות הנ"ל.
ולאשף, גם עלי "באפי" לא השאירה רושם בהתחלה. ככה לפחות זה נחרט אצלי בזיכון, אבל אז צפיתי בה שוב וגיליתי את כל הפרקים האלה ואת הגדולה שלהם.
תראה את The Body. אני בטוח שזו לא מטלה קשה במיוחד.
בעצם, יודעת מה
אולי "הסופרנוס" ו"דדווד" כן סדרות טובות יותר Over All אבל ל"באפי" יש פרקים שאני אוהב יותר כיחידים מאשר את הסדרות הללו As a whole.
אני אוהב את זה שישנם פרקים ספציפים ומיוחדים שאני אוהב לחזור אליהם פה ושם ולראות אותם שוב.
היו כמה קטעים סוריאליסטים ב"סופרנוס" ו"דדווד" וניסיונות אבל אין בהם את הפרקים המיוחדים האלה שלכל אחד נושא מהם משלו שהיו ב"באפי" ועומדים בזכות עצמם.
תודה על ההמלצות
יכול להיות שאתה צודק. אני אראה את שתי הפרקים האלו. ראיתי את כל הסדרה דיי בזמן אמת וזה היה ממש מזמן. זאת לא עבודה קשה בכלל :)
-האשף הדגול
ואחרון חביב
אחרי שאתה מסיים עם Hush ו-The Body תראה גם את The Gift, פרק הסיום של העונה החמישית ואת Once More, with Feeling מהעונה השישית.
ארבעת הפרקים האלה מצד אחד עומדים בזכות עצמם אבל מצד שני הם גם משלימים זה את זה.
ולסיכום בעניין ווידון וכדי שלא יהיה לגמרי אוף-טופיק: אני מאמין שהוא יעשה עבודה מעולה על "אוונג'רס" כל עוד מארוול לא יתערבו לו יותר מדי.
ואני חושב שתסכים איתי אחרי שתשלים את הפרקים האלה.
מקווה לשמוע מה חשבת עליהם ועל ווידון לאחר שתסיים לראות אותם…
ושתסכים איתי גם ש...
הוא תסריטאי לא פחות טוב מהנולנים.
וואו, אילו הגזמות.
יש לי הרגשה שהדבר שווידן הכי טוב בו – זה לגרום לאחרים לחשוב שהוא הרבה יותר טוב ממה שהוא באמת.
גם Hush וגם Once more הם שני פרקים חמודים, משעשעים לפרקים, נטולי כל עידון שדוחפים לך עם כפית את המסר שלהם. שלא לדבר על זה שאף אחד מהם לא מעוצב טוב כמו האביר האפל (למרות שזאת השוואה לא הוגנת בהתחשב בהפרשי התקציב).
נכון שמבחינת דמויות סדרת באטמן החדשה לוקה בחסר, אבל מומנטו תפס אותי והפתיע אותי יותר מרוב הפרקים של באפי שראיתי, ו-ווידון באופן כללי כתסריטאי חופר לעצמו קברים שהוא לא מצליח לצאת מהם (הסוף של ד"ר הוריבל למשל היה איום ונורא ולא התאים לסרט בשום אופן, וכל כולו זעק מרצון של ווידון להיות מחתרתי וייחודי).
אמממממ... כל מה שיש לי להגיד הוא
אתה בדעת מיעוט בעניין הזה.
ויש לך מזל שאמרת את זה כאן, כי יש מעריצים פאנטים שהיו הורגים אותך על העלבת הסוף של "ד"ר הוריבול"…
בינתיים יש שניים מאיתנו ואחד ממך
כך שלא ברור לי על מה אתה מבסס את הערכת המיעוט שלך. אין לי ספק שיש לא מעט פאנבויס של ווידון בעולם, אבל אין לי ספק שיש יותר אנשים שהם לא פאנבויס. באפי זה סבבה, אבל אף פרק שם הוא לא יצירת מופת.
זה מצחיק,
כי יש לי תחושה לפעמים שאני משוחדת נגד ווידון, דווקא בגלל המעריצים המעצבנים שלו, שרמת ההערצה שלהם נעה בין סתם מוגזמת לפאטתית ממש ("ווידון הוא אלוהים").
אגב, יש לי תיאוריה שאחת הסיבות שווידון עצמו לא כזה מוצלח היא שסגידת הפאן-בויז עלתה לו לראש, ובגלל זה היצירות שלו נגועות בניסיונות מתישים להיות מגניבות/ייחודיות/אפלות.
אצלי זה גרם לחוסר סבלנות לדיונים שקשורים אליו.
רמז רמז.
LOL
כמה כבר היו בשנים האחרונות?
אתה לא באמת יכול לצפות שעכשיו, כשהוא מביים את סרט גיבורי העל האולטימטיבי לא יתחילו שוב לדון עליו ולהתווכח על הכישרון שיש לו (או אין לו, תלוי את מי שואלים).
אבל זה באמת נגרר כבר יותר מדי.
הגענו לנקודה שאין לאיפה להמשיך. כל אחד ימשיך לצודד במה שהוא מאמין.
אני רק אסיים ואגיד, מארוול לא בחרו בו סתם.
כמובן.
כתבתי בחיפזות.
בהסתכלות לאחור אני מבין לחלוטין את מה שאתה אומר.
על ויכוחים כאלה וגם ויכוחים על דעות שברור שהן מנוגדות ושאי אפשר לשנות אותן עדיף לוותר מראש. אזכור זאת לפעם הבאה.
אבל אני עדיין חושב שאנשים צריכים להחשף יותר ליצירות שלו, ושכל אחד יחשוב עליו אחרי זה מה שהוא רוצה.
אגב, אילו "יצירות מופת" שלו נכשלו?
"הנוסע השמיני 4"? אני חושב ששאר הדברים שהוא עשה אחרי זה פיצו על כך.
אלא אם אתה לא מעריץ של "באפי" או "פיירפליי" ואז אני מוותר מראש על עוד ויכוח מיותר.
אני לא מעריץ של שום דבר.
אולי של רעייתי, לצורך העניין, אם היא במקרה קוראת את זה. בטח ובטח לא של יצירות תרבות פופולרית. אני נהנה מחלקן, כמובן. אבל להעריץ?! כן ראיתי את שמונה העונות של באפי, ואת מה שהיה מפיירפליי ודולהאוס.
בנוגע ליצירותיו של ווידון, השלם את המשפטים הבאים. יש לי תחושה שאתה מסוגל לזה מתוך שינה –
א. באפי, הסרט המקורי, היה מחורבן כי ____ _____ _____ _____.
ב. פיירפלי, הסדרה, נכשלה כי ___ _____ __ ____ __ _____.
ג. דולהאוס, הסדרה, נכשלה כי ___ ___.
ד. סרניטי, הסרט, נכשל בקופות כי ___ ___ __ ____ ___.
רגע, ממתי כישלון ברייטינג\בקופות קשור לאיכות?
"פיירפליי" נכשלה ברייטינג, זה לא משנה לי כל כך למה (למרות שכן, אני יכול להשלים לך את המשפט). הסדרה עדיין כתובה טוב והרבה אנשים רואים בה כקאלט.
"דולהאוס", כנ"ל. למרות שמבחינת האיכות שלה, אני חשבתי שהעונה הראשונה היתה מאכזבת. השנייה כבר היתה הרבה יותר טובה.
מה אכפת לי למה "סרניטי" נכשל בקופות? אחלה סרט.
נותן סוף מספק (כמה שאפשר) לסדרה ולמעריצים.
"באפי", הסרט המקורי היה מחורבן כי… ג'וס לא ביים אותו, והתעסקו לו עם התסריט עד שכמעט ולא נותר ממנו כלום.
הסדרה היא, היא הדבר האמיתי!
מה ניסית להגיד פה? שבגלל שזה ג'וס ואין לו הצלחה עם דברים אז "אוונג'רס" הולך להיכשל?
אני לא חושב שהסרט יצליח בגלל שג'וס כתב וביים אותו אלא בגלל שהרבה ירצו לראות סרו מהסוג הזה.
אבל זו הכתיבה והבימוי של ג'וס שיביאו אנשים לראות אותו שוב ושוב, אלא אם מארוול יתערבו לו יותר מדי כמו שהם עשו עם "הענק הירוק" ו"איירון מן 2" ואז זה בטח יהיה כישלון מכל הכיוונים.
"אבל זו הכתיבה והבימוי של ג'וס שיביאו אנשים לראות אותו שוב ושוב, אלא אם מארוול יתערבו לו יותר מדי כמו שהם עשו עם "הענק הירוק" ו"איירון מן 2" ואז זה בטח יהיה כישלון מכל הכיוונים."
בדיוק. התירוצים כבר מוכנים מראש.
יש לך כאן במאי שחתום באופן סדרתי על כשלונות. אתה אוהב אותו, יופי. עוד כמה אנשים אוהבים אותו? גם יופי. לא מספיק אנשים אוהבים את מה שהוא עושה, כדי שלא יהיה יצרן כשלונות סדרתי. מה שמחזיר אותנו למשפט המקורי שלך – "אתה בדעת מיעוט בעניין הזה". הוא לא נכון. אם הוא היה בדעת מיעוט, ואני הייתי בדעת מיעוט, הפרוייקטים של ווידון היו מצליחים. כלומר רווחיים. אבל במקום הצלחות, יש לנו סדרה ארוכה של תירוצים, והכנת תירוצים כבר לעתיד הקרוב.
האמת, זה לא נשמע שונה מכל אמונה דתית אחרת. לא משנה מה יקרה, ימצאו התירוצים להתאים את המציאות לאמונות. אני תוהה אם יש במקרה בקהל הקוראים איזה דוקטורנט לסוציולוגיה (המתמחה בניו-אייג') שיוכל לשפוך אור על התופעה. א'?
אבל אמרתי שאני מצטער על המשפט הזה
לא הייתי צריך להגיד (לכתוב) אותו בכלל.
הוא לא בדעת מיעוט כי כמו שאני מכיר אנשים מ"הקהל הרחב" רובם חושבים ש"באפי" זה זבל מזוקק. טראש.
אבל מצד שני, שוב, איכות והצלחה ברייטינג\בקופות לא תמיד הולכים יד ביד (ראה "רובוטריקים 2" כדוגמה עדכנית לכך).
אז הסדרות והסרטים שהוא היה מעורב בהם לא הצליחו, אז מה? חוץ מהסרט של "באפי" ו"הנוסע השמיני 4" רובם די טובים. יש עליהם קונצנזוס ביקורתי.
הבחור התבגר הן כבמאי והן ככותב. "באפי" נתנה לו במה לנסות ולמתוח את הכתיבה שלו לכל מיני סוגים, לביים אקשן, לביים דמויות.
הקומיקסים שהוא כתב נתנו לו אפשרויות לעשות דברים במדיום ויזואלי בו הוא יכול לעשות ככל העולה על דעתו מבלי שיהיה איזשהו תקציב שיפריע לו.
כל אלה בעצם הכינו אותו לביים משהו גדול כמו "אוונג'רס".
אבל האמת המרה, וזה לא קשור לתירוצים או לא תירוצים, היא שמארוול כבר הוכיחו שהם אוהבים להתערב בסרטים שלהם.
הם כבר הרסו את ה-continuity שהובטח לנו כשפיטרו והחליפו את טרנס הווארד ואדוארד נורטון.
הם יותר מדי התערבו בעריכה של "הענק הירוק", שבמקור היה דווקא סרט טוב מאוד עם יותר פיתו דמויות ואקשן אבל הגירסה שהם ערכו (אחרי שרבו על זה עם הבמאי ונורטון) היתה, לטעמי, סבירה פלוס ולא יותר. אפילו פחות.
ב"איירון מן 2" הם יותר מדי התערבו בתוכן והכניסו עלילת משנה מיותר כהכנה ל"אוונג'רס" שהפכה את הסרט ללא יותר מטיזר.
האדם שמפקד על מארוול סטודיוס, קווין פייג' שמו, הוא מישהו צעיר ונלהב, אפילו יותר מדי. לפי איך שהוא מדבר זה ברור שהוא רוצה שהכל יהיה איך שהוא רואה את הדברים, איך שהוא רוצה שהם יהיו. הוא רוצה שהכל יהיה לפי החזון שלו.
והוא ושאר מארוול לא מצליחים לשלוט על הניסוי הזה שלהם בהצלחה, הם יצרו עולם שיש בו הרבה אלמנטים שלא משתלבים והם לא לגמרי יודעים מה לעשות איתו (גם ג'ון פאברו אמר את זה בראיון רגע לפני שפרש, שאין להם מושג מה הם עושים ומה זה בעצם העולם הזה שהם יצרו פה).
אני חושב שהבחירה בווידון היתה כי הם קיוו שהוא יוכל לעזור להם לחבר את כל הגורמים האלה בהצלחה.
הבעיה היא שאם הם (או יותר נכון קווין פייג' שמאוד רוצה לזרוק לסרט הזה כמה שיותר אויבים וחייזרים) יתערבו לו יותר מדי אני חושש שהתוצאה תהיה כישלון נוראי וכל העולם הכבר די מבולגן הזה שהם יצרו יהרס טוטאלית והכל ירד לטמיון.
כבר עכשיו שום דבר עוד לא בטוח. במידה ו"ת'ור" ו"קפטן אמריקה" יכשלו בקופות ובביקורות (או מספיק רק באחד מהם) וכבר זה יוריד את הציפיות של אנשים מ"אוונג'רס".
בקיצור, אני מאוד מקווה שהכל יצא לטובה לטובת ווידון כדי שהוא יוכל לפתח קריירה מעבר למארוול שבהם הוא יוכל לעשות כל מה שהוא רוצה עם איזה תקציב שהוא רוצה כמו כריסטופר נולן וג'יי ג'יי אברהמס. מגיע לו.
אבל זה לא יקרה עם מארוול יהרסו הכל.
אז הסדרות והסרטים שהוא היה מעורב בהם לא הצליחו, אז מה?
סוף ציטוט.
ה'אז מה' פשוט מאוד:
אז הסיכויים שסטודיו כלשהו יחשוב שכדאי לתת לו לביים סרט גדול והסיכויים שהמשקיעים יחשבו שייצא להם כסף מזה, הולכים וקטנים.
אבל רגע... מה לי אכפת?
אני רק רוצה משהו איכותי.
משהו שווידון יכול לספק אם לא יתערבו לו יותר מדי.
אבל אני לא מסכים איתך. למה שאולפן יתן לו לביים אחרי שהסדרות והסרטים האחרונים שלו נכשלו?
כי הם יודעים שאנשים מעריצים אותו והוא יכול לעזור להם לחבר את ה-Mass הזה שהם יצרו עם העולם הזה.
וגם כי הם בטח מודעים לזה שזה שווידון מקושר לסרט לא אומר אוטומטית שהוא יכשל. לווידון לא תהיה כל השלכה על הפתיחה בשבוע הראשון של הסרט ואולי אפילו השני (ל"תור" ו"קפטן אמריקה" ולהצלחה שלהם תהיה).
לווידון תהיה השפעה רק בשבועות שיבואו אחרי זה, ואז זה יהיה קשור רק לאיכות של הסרט שהוא סיפק.
ומעבר לחיבתך ליצירתו,
על מה בעצם אתה מבסס את הטענות הללו? בוטות בעיקר הקביעות שלך על התנהגות קהל הצופים כפי שיתבטאו בנתוני מכירת הכרטיסים. על סמך מה אתה קובע מה האולפנים מאמינים שיקרה?
(כלומר, גם "משהו שווידון יכול לספק אם לא יתערבו לו יותר מדי" נראית לי טענה לא מבוססת כלל. אבל כאן לפחות ניתן לטעון לטעם אישי. אבל הטעם האישי שלך (ולצערי, גם שלי לא) לא יכתיב את התנהגות הקהל בארה"ב.
זה לא כל כך מסובך.
בלוקבסטרים לא מצליחים על סמך מי מביים אותם (אולי חוץ ממקרים בודדים) אלא על סמך כמה הטריילר היה טוב, וכמה הסרט הקודם (אם מדובר בהמשך) היה טוב.
זה כבר הוכח כמה וכמה פעמים בעבר.
"שודדי הקאריבים 2"? "ספיידרמן 3"? למשל.
בגלל ש"איירון מן 2" לא התקבל בכזו התלהבות, אילו "אוונג'רס" היה יוצא מיד אחריו אני בטוח שבשבוע הראשון שלו הסרט לא היה מכניס כל כך הרבה יותר מ"איירון מן 2".
אבל בגלל ש"ת'ור" ו"קפטן אמריקה" יוצאים שנה לפני "אוונג'רס" והם יהיו הדבר האחרון שהקהל זוכר לפני שילכו לראות את "אוונג'רס" אז האיכות של שני הסרטים האלה וההצלחה שלהם בקופות כנראה יהיו הגורמים שהכי ישפיעו על ההצלחה של "אוונג'רס" בקופות בשבועות הראשונים שלו.
ועוד משהו שהעבר הוכיח לנו הוא שהאיכות קובעת לשבועות שיבואו אחרי הפתיחה ("ספיידרמן 3"? "איירון מן 2"?) ופה נכנס ווידון.
וזה לא מה שהאולפנים בטוחים שיקרה, זה מה ש*אני* חושב שיקרה.
אבל אני בטוח שהם לא לקחו את ווידון אילו הם היו מאמינים שהוא יביא כישלון אוטומטי לסרט.
"משהו שווידון יכול לספק אם לא יתערבו לו יותר מדי" – כבר כתבתי הסבר לזה.
רק תסתכל על "איירון מן 2" ו"הענק הירוק". בשניהם היתה התערבות גדולה של מארוול, זה נגמר בהצלחה ביקורתית פושרת לסרטים הן מהקהל והן מהמבקרים ובפרישתו של ג'ון פאברו מהסרט השלישי בסדרה ובפיטוריו של אדוארד נורטון לאחר שרב עם האולפן.
...
"ועוד משהו שהעבר הוכיח לנו הוא שהאיכות קובעת לשבועות שיבואו אחרי הפתיחה ("ספיידרמן 3"? "איירון מן 2"?) ופה נכנס ווידון."
ומנגד, "התחלה", "האביר האפל" וסרטי אוסקר שונים.
זה די נפוץ, האמת
אנשים ממשיכים להאמין בדמוקרטיה אפילו כשהיא לא מוכיחה את עצמה; ברציונליות אפילו שהיא די נדירה; ביכולת שלהם לשלוט בחיים שלהם כנגד כל העובדות. יש כאלו שקוראים לזה דיסוננס קוגניטיבי – מצב בו המציאות והאמונות מתנגשים, ובתגובה, אנשים מחזקים את האמונות וזונחים את המציאות; אחרים טוענים שכל מערכת תרבותית מכילה בתוכה מנגנונים לפרשנות של המציאות שלא מאפשרים התנגשות כזו כלל.
לא נראה לי שבקרב מעריצי ווידון בכלל, או דניאל בפרט, זה חזק יותר או פחות מאשר אצל כולנו.
אוף טופיק, אבל ממש בקצרה
א) הבחירה בדמוקרטיה היא לרוב פרגמטית ולא אידיאליסטית.
ב) דיסוננס קוגניטיבי זה בדיוק ההפך, מצב שבו אנשים משנים את העקרונות שהם מאמינים בהם כדי שיתיישבו עם מעשים שנקטו בהם בעבר.
לגבי דיסוננס קוגנטיבי, זה עניין סמנטי
המושג המקורי קשור בשאלה מה קורה כשנבואה נכשלת: כשמישהו חוזה שהעולם יגיע לסופו, אבל הוא לא. החוקרים ציפו שאנשים יפסיקו להאמין, אבל בפועל, הם האמינו ביתר להט – כדי שכל המעשים שלהם מקודם לא יהיו חסרי הגיון, כן; אבל בכל אופן, הם התעלמו מהמציאות וחיזקו את האמונה.
בכל מקרה, אני חושב שההסבר של החוקרים כאן הוא מצומצם מדי – הם מניחים שניתן לתפוס את המציאות ללא פרשנות, דהינו, שבאמת נוצרת סתירה עם המציאות: הרי העולם לא הגיע לסופו, *ברור* שאנשים יבינו שהנבואה נכשלה. אבל זה לא נראה לי מדויק – אנשים תמיד מפרשים את המציאות דרך מערכות האמונה שלהם בכל מקרה, ולכן שום דבר לא ברור מעצמו. ווידון מעולם לא הצליח בקופות? ברור שהאולפנים התערבו לו בסרטים; בעצם, אם סופרים נכון, הוא דווקא כן הצליח בקופות; אם היו נותנים לסדרה שלו עוד עונה היא הייתה הופכת להצלחה מסחררת; שבמקרה באותו סוף השבוע היה צונאמי / בלוקבאסטר אחר / סופרבול ולכן הסרט נכשל.
ורק להבהיר: אני סתם משתמש בווידון כדוגמה. אנשים עושים את זה כל הזמן, על כל דבר שהם מאמינים בו. אנחנו לא באמת נותנים למציאות לבלבל אותנו, כי בכל מקרה, אנחנו רואים אותה רק דרך פילטרים שמטרתם להעניק משמעות לעולם ולמנוע בלבול. אם הפילטרים הללו לא היו מצליחים להתמודד עם כמה גליצ'ים פה ושם, הם לא היו יעילים בעבודה שהם נועדו להתמודד איתה מראש.
לגבי הטענות שלך ושל מאץ' על הסיבות הרציונליות/פרקטיות שגורמות לאנשים להאמין בדמוקרטיה וביכולת בחירה אישית, אני חושב שאתם טועים, אבל זה כבר יותר מדי![!אוף!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_off.gif" alt="" width="" height="" />)
, אז נשאיר את זה פתוח לעת עתה.
אני לא הולכת לטעון כאן שאנשים הם רציונליים, כמובן.
קראתי יותר מדי מחקרים שמראים שלא. אבל אני חושבת שאתה מפריז במידת האי-רציונליות שלהם. בדרך כלל יש איזשהו סדר בדברים. אנשים ממשיכים להאמין בדמוקרטיה, אבל צריך לזכור שנכון לעכשיו שאר צורות השלטון שניסו היו קטסטרופות גדולות יותר. ולא כולם מאמינים בדמוקרטיה – אנשים ממשיכים לפתח תיאוריות, לחלום על קומוניזם, להקים קומונות אנרכיסטיות ומה לא. השוליים החברתיים ממשיכים לדחוף את הגבולות, ואם הצורך בשינוי יגיע למצב קריטי, זה יגיע גם למיינסטרים. אנשים מאמינים ביכולת לשלוט בחיים שלהם על מנת לעודד אותם לעשות את הפעולות שכן משפיעות על החיים שלהם במצבים בהם כן יש להם השפעה (ראה שכונות מסוימות בירושלים בהן זה פחד אלוהים לנהוג כי אנשים קופצים-לכביש-בלי-להתסכל-והקב"ה-ישגיח).
ולגבי דיסוננס קוגניטיבי – כמו שכבר העירו, זה לא המצב שתיארת. ואני ארחיב שהוא בכלל לא עוסק במציאות אלא בתפיסת העצמי. זהו ניסיון ליישב את איך שאני מתנהגת עם מה שאני מאמינה בו, שנפתר באמצעות שינוי האמונה שלי באופן שיאפשר לי לתרץ את ההתנהגות.
נראה לי מאוד בעייתי להגיד שכדי לראות את מה שוודון מסוגל לו צריך לראות את The Body. נכון, זה פרק שבכוונה נפטר מכל הרעש והצלצולים של הסדרה כדי להעצים את האפקט הרגשי שלו (וכדי להדגיש שעם כל כוחותיה, יש דברים שבאפי לא יכולה להלחם בהם), ולכן אפשר לומר שוודון מסתמך אך ורק על בימוי ודיאלוגים (ומשחק, כמובן), וכך מראה את יכולתיו במישורים הללו. אבל מה שאתה אומר כאן הוא שכדי לראות מה יוצר ז'אנר מסוגל לו צריך להסתכל על היצירה הכי לא-ז'אנרית שלו – כאילו שהערפדים והמכשפות וכוחות העל בבאפי הם קישוט, ולא לב לבו של הסיפור.
מה גם שאם היית מראה את The Body למישהו שלא מכיר את עולם הסדרה (וחותך את הדקות האחרונות) הוא לא היה מבין את ההתרגשות שלך ממנו. זה פרק חזק ועשוי טוב, אבל הרבה סדרות דרמה משפחתיות סיפרו סיפורים דומים. הרבה מכוחו של הפרק נובע מהמודעות שלנו לז'אנר של הסדרה ולעובדה שהפרק מתנתק מהז'אנר הזה. לכן להגיד ש- The Body, במנותק משאר באפי, מייצג את פאר יצירתו של וודון נראה לי לא מדויק – הפרק עובד בגלל שאר היצירה של וודון, ואם מנתקים אותו ממנה הוא מאבד הרבה מכוחו.
זה... לא מה שאמרתי.
"מי שרוצה לראות למה ווידון באמת מסוגל לעשות שיראה את הפרק".
אני אומר את זה במישור הדרמטי, מי שרוצה לראות מה המיטב שווידון יכול להוציא מהדיאלוגים שלו, הבימוי שלו והשחקנים שלו, זה בפרק הזה – הטוב בסדרה מבחינתי.
והוא גם הכי מתקרב בסגנון שלו לסדרות יותר דרמטיות כמו "הסופרנוס" ו"דדווד". שאיתם עשית את ההשוואה לווידון ולנולן.
אני לא אומר שהוא *דווקא* טוב בגלל ההיפטרות מכל הדברים העל-טבעיים.
אני גם לא לגמרי מסכים איתך. אני לא חושב שאי פעם ראיתי מוות מוצג בצורה כואבת וריאלסטית כל כך.
המשחק של שרה מישל גלר והבימוי, כולם לדעתי הופכים את הפרק הזה ליצירת מופת בפני עצמו, במנותק משאר הסדרה.
וכשמחברים אותו לשאר הסדרה? מקבלים משהו אפילו טוב יותר. אז זה Win Win בכל מצב![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
עדיין
מה שאתה אומר כאן זה שניתן לראות את יכולתו הטהורה של וודון דוקא בפרק שבו הוא מנתק אותה מההקשר הפנטסטי של יצירתו. זה לדעתי פשוט לא נכון. הרבה ממה שמייחד את וודון קשור לז'אנריות של היצירה שלו, החל מההיפוך של התפקידים המסורתיים של גברים ונשים בסיפורי ערפדים, וכלה ביצירת העולם הפנטסטי של סדרותיו – תכונות שהן חלק ניכר מהסיבה שבסופו של דבר, אני מעדיפה את באפי על הסופרנוס ודדווד. זה שחוץ מזה הוא גם כותב דיאלוגים מושחזים ומביים יפה עדיין לא הופך את The Body למייצג טוב במיוחד של יכולתיו, שכן הוא מוצא אותו בכוונה משתק רבות מהן.
נצטרך, לדעתי, להסכים לא להסכים על ייחודו של The Body. זה פרק טוב מאוד, בלי שום ספק, אבל אני עדיין מאמינה שהוא דולה הרבה מכוחו מההקשר הפנטסטי שלו, ושבהקשר של דרמה משפחתית הוא היה מתקבל בפחות השתאות.
כיוון שראיתי את כל הסדרות שלו
אני מניח שראיתי את הפרק כיוון שראיתי את כל הסדרות שלו (חוץ מאנג'ל שבא נשרתי איפשהו בעונה השניה). העובדה היא שהוא לא הותיר עלי מספיק רושם כדי שאזכור אותו.
-האשף הדגול
פה אני חייב לעצור
Wanted (הן הסרט והן הקומיקס) הוא "ואחד" מכוון לבני נוער – האלימות, הציניות הנוטפת, השמות ה…משעשעים של הדמויות (בחור שעשוי מחרא וקוראים לו Shit Face, ברצינות) וההתלהבות של הדמויות מעצמן.
אני לא חושב שwanted מכוון לבני נוער
אומנם אין לקומיקסים רייטינג כמו לסרטים (לפחות אני לא מודע לקיומו של אחד) אבל מבחינת תוכן – הוא מכיל ערום אלימות מאוד גרפית וקשה וסמים. וגם הגיבור שלו הוא בשנות ה20 לחייו כנראה. בקיצור אני דיי בטוח שקהל היעד שלו הוא young adults.
-האשף הדגול
ובני נוער לא אוהבים אלימות, ערום וסמים...
(ל"ת)
תכנים שמכוונים לבני נוער לא מכילים אלמנטים אלו
ראה את כל תעשיית הבידור אשר rated T או PG-13…
-האשף הדגול
זה לא משנה איך זה מדורג או לא.
הם גם מדרגים כל סרט שאומרים בו מילים כמו פאק ושיט. בני נוער לא אוהבים להשתמש במילים האלו? הם משתמשים במילים האלו מספיק.
גם סרטי פורנו אמורים להיות מוגבלים לבני 18 ומעלה, ולרוב ההורים לא תופסים את ילדם בן ה-22 מביא ביד מול המחשב, אלא את הילד בן ה-14…
רשמית היצירות שמכילות אלמנטים אלו לא מכוונים לבני נוער, אבל הם בהחלט מסתמכים עליהם שיהיו הצרכנים העיקריים.
כמו בדוגמאות שהבאת, פורנו וסרטים שמוגבלים ל18 ומעלה – בני נוער הם לא קהל היעד וגם לא ההכנסה העיקרית של התכנים הלו. הם אולי צופים בזה אבל מן הסתם קהל היעד הם אנשים שיש להם כרטיס אשראי משלהם, כי רוב ההורים לא משלמים לילדיהם על פורנו.
אני מניח שבקומיקסים ההורים פחות מקפידים על מה ילידיהם קוראים, אבל אני תחת הרושם שרוב בני הנוער קוראים סדרות ידועות ולא את הקומיקסים הקצרים והפחות ידועים.
-האשף הדגול
צודק,
משום מה הבנתי מההודעה שלך שבני נוער לא *מתעניינים* בדברים האלה.
לעומת זאת אני כן חושב שבני נוער הם צרכן משמעותי בדוגמאות שציינתי.
אתה מודע לזה שמארק מילר (הכותב של Wanted)
הוא מושפע מאוד מג'וס ווידון והסגנון שלו.
לדעתי אבל הבחור הוא לא יותר מווידון-לייט. הוא לוקח את הסגנון של ווידון והופך אותו ליותר מדי Over-the-top עם כמה שיותר אלימות, אקשן וצחוקים.
הוא אף פעם לא באמת מתעמק כמו שצריך להתעמק בחומר שהוא מקבל, בטח לא כמו ווידון.
בקיצור, תקרא את Astonishing X-Men של ווידון, בעיקר את הארק השני.
על מה מבוססת הטענה שהוא מושפע מwhedon?
מארק מילר כתב קומיקסים וספציפית את wanted לפני שווידון התחיל לכתוב קומיקסים, או לפחות הרבה לפני ההצלחות הגדולות שלו שלא קשורות לbuffy. לפחות לפי הביבלויוגרפיה שלהם שמצאתי בכמה חיפושי גוגל זריזים. אני גם לא חושב שהסגנון שלהם דומה בכלל. קראתי את runaways, של Whedon ואהבתי מאוד, אבל זה לא הזכיר לי כלל שום דבר של Millar.
אני אנסה את Astonishing x-men כי נראה שכולם אוהבים את זה.
-האשף הדגול
זה שהוא אמר את זה בעצמו
והעובדה שהוא העביר את זה דרך דמותו של הגיבור מ"קיק-אס" שלו (בקומיקס, לא בסרט).
והוא מעריץ של העבודה והסגנון של ווידון מהסדרות שלו, אבל הוא גם העריץ את Astonishing X-Men.
רגע, מה ההבדל בין "נוער" ל-YA?
(ל"ת)
באמת חבל..
יכל להיות שילוב מוצלח ביותר.. נקווה שימצאו מישהו אחר באותה רמה.
מה עם ג'ואל שומאכר?
(ל"ת)
רק בתנאי שעקיבא גולדסמן על התסריט.
אוף.
זה בעצם נורא קלישאתי לומר את זה.
אבל האמת היא שדארן ארונופסקי יכל להיות באמת שינוי תדמית נפלא לסרטי הסופר-הירוז.
אם כי "וולברין 2" בבימוי ארונופסקי גם יכל להיות פשוט שעתיים של טפרים שיוצאים באיטיות מייסרת מאצבעות, תוך כדי שפיסות עור קטנטנות יוצאות בכל פעם ויוצרות קילופים חדשים.
סתם, מחשבה שעלתה בראש.
יופי, עכשיו התפנו לו שנה וחצי שבהן הוא יוכל לעשות סרט.
אמיתי.
(מישהו צריך להגיד גם את זה).
עד לא מזמן, זה גם מה שאני הייתי אומר
אין לי שום דבר נגד סרטי גיבורי על, אבל לא חסרים כאלה, ואין לי בעיה להשאיר לזאק סניידרים של העולם לביים אותם. זה לא משמח אותי כשבמאי טוב וייחודי מתבזבז על סרט כזה במקום לעשות משהו מקורי ומעניין יותר.
אבל האמת היא – ואני כנראה בדעת מיעוט כאן – ש"ברבור שחור" דווקא עשה לי חשק לראות את ארונופסקי מביים את וולברין. הוא הוכיח שהוא במאי מעולה, אבל התסריט לא היה טוב והרעיון לא היה כזה מעניין. אם הפרוייקט האישי והאיכותי של ארונופסקי הוא בסך הכל סרט אימה מלא קלישאות, אז אני מעדיף כבר לראות אותו משקיע את הכשרון שלו בסרט גיבורי-על מגניב.
...
"זה לא משמח אותי כשבמאי טוב וייחודי מתבזבז על סרט כזה במקום לעשות משהו מקורי ומעניין יותר."
ולמה לא עולה בדעתך שזה שהוא מביים את הסרט הזה יהפוך אותו לייחודי ומעניין? מאשר The other way around?
וסרטי גיבורי על יכולים להיות מכל הסוגים, לא רק אקשן או קומדיה.
והם יכולים להיות מעולים לא פחות ויחודיים לא פחות מסרטים קטנים יותר.
"האביר האפל" הוכיח לנו את זה.
אם כולם יתבזבזו על זאק סניידרים אז כל מה שנקבל יהיו סרטים סטייל "300", הרבה תפאורה יפה וכמעט שום דבר מתחת.
ובגלל שסרטי גיבורי על הם לרוב בלוקבסטרים שמושקעים בהם הרבה מאוד כסף זה נותן לבמאי המובחר הזדמנות לשפוך את היצירתיות שלו וללכת למרחקים ארוכים. אז… כן, אני לא מבין מה הבעיה.
אני מסכים מאוד עם הפסקה השנייה!
זה ב-ד-י-ו-ק מה שאני חושב.
אני דווקא מרגישה הפוך לגמרי
גם אם הסרטים של ארונופסקי לא מושלמים, עדיין היה לי ממש חבל לראות אותו עושה סרט שהוא באופן ישיר לא אחראי לעלילה שלו. העיסוק שלו בשיגעון, באובססיביות, במשמעויות החיים ובחיים עצמם פשוט מרתק, ואף יוצר לא מביא את הדברים האלה כמו שהוא מביא אותם. אני מעדיפה את הוויתור שלו על עלילה נורמאלית או פיתוח דמויות בשביל לקבל עוד סרט שמכניס אותנו לתוך עוד חוויה של דמויות נגועות בשיגעון ואובססיביות.
בלי התמות האלה שהוא מביא לסרטים שלו, השטיקים הקולנועיים שלו, כמו הג'אפ-קטים ועוד טריקים למינהם, יהיו שיגרתיים ודיי מיותרים. להביא אותם לסרט אקשן/סופר הירו כמו וולברין יהיה ביזבוז משווע. כי זה דווקא השילוב בין הטריקים האלה לבין המוטיבים החוזרים בסרטים שלו הם אלו שהופכים את הסרטים שלו לחוויה כ"כ עוצמתית.
זה לא שהוא לא מפשל בכלל. המתאבק (בניגוד לדעת רבים) היה מיותר לחלוטין מבחנתי, והמעיין הייתה אמנם הברקה עם פוטנציאל מטורף, אבל נפל מבחינתי בגלל הליהוק, כנראה. ובכל זאת, כשזה מצליח לו, זה מדהים. לא הייתי רוצה לראות אותו מפסיק לנסות, והולך אוטומטית על סרט אקשן עם עלילה נורמאלית וטריקים קולנועיים. בשביל זה יש את גאי ריצ'י. יכול להיות שהייתי טועה, והוא היה הופך את הסיפור בכל זאת למשהו מיוחד וקסום. אבל עד עכשיו לא היה סרט גיבור על שממש עשה לי משהו יותר מחוויות צפייה מהנה. אפילו הבאטמנים של נולאן, שהם למיטב ידיעתי סרטי גיבורי העל היחידים שנחשבים ממש איכותיים, מבחינתי לפחות, הם החלשים שבסרטי נולאן.
ארונופסקי וקומיקס.
האמת היא שארונופסקי ניסה בעבר להתניע פרויקטים קולנועיים מבוססי קומיקס שירדו לטימיון (כמו Lone Wolf and Cub או העובדה שהוא זה שבמקור אמור היה להחזיר את באטמן לחיים ולא נולאן).
לכן כששמעתי שהוא עומד לביים את וולברין, זה הרגיש לי בסדר. כלומר, גם סרט של גיבורי על יהיה "סרט שלו", כי זה די ברור שהבנאדם חובב קומיקס לא קטן ומההיסטוריה אפשר להסיק שהוא כבר מזמן רוצה לביים סרט בסגנון.
אני דיי התאכזבתי מהבאטמנים של נולאן
וזה במאי שאהבתי את כל הסרטים האחרים שלו מאוד (כולל את "מעקבים" הסרט דל התקציב הראשון שלו באורך מלא), וגם אצלו אפשר לראות שהוא מביא משהו מאוד יחודי לתסריט בכל הסרטים המקוריים שלו. בבאטמנים הוא איבד התרומה האישית שלו לעלילה, מה שהפריע לי בהם מאוד. אולי זה היה גם בייל שאני פשוט לא אוהבת אותו, אבל דווקא ביוקרה אהבתי את הדמות שלו. אז לא יודעת. אני מאוד סקפטית לגבי סרטים של גיבורי על בבימוי במאים שאני מאוד אוהבת. תמיד יש את הסיכוי שהם יפתיעו אותי, ואם ארונופסקי יעשה סרט גיבורי על- אני אראה אותו, אבל אני מעדיפה שהוא לא יעשה.
המעיין היה קטסטרופה
אם יש סיבה טובה לשמוח שהפרויקט הזה נפל, זה שההיסטוריה מעידה שלשלב בין ארונופסקי לג'קמן זה רעיון רע, רע, רע.
המעיין בהרבה עדיף על המתאבק
הוא מעניין, מאתגר, לא קונבנציונלי, הצילום שלו מהמם. אני תולה את החסרונות שלו באמת בעיקר על ג'קמן ורייצ'ל וייז (וויס? איך שלא קוראים לה), הם לא הביאו דמויות מספיקות עמוקות ומעניינות..
זה מעניין, בלי קשר, ג'קמן וכריסטיאן בייל הם שני שחקנים שלא אהבתי בשום מקום, אבל דווקא ביוקרה מאוד אהבתי את שניהם. אני לא יודעת למה.
כי נולאן
הצליח להכניס אותם בצורה אובססיבית של ממש אל הדמויות.
אני ממש לא מסכים בקשר למעיין, אני חושב שרייצ'ל וויס הייתה מצויינת. ג'קמן קצת פחות, אבל זה לא ממש הפריע לבמאי להעביר את העוצמה שהוא רצה להעביר, גם דרך הדמויות.
בקשר לסרטי באטמן- אין ספק שבאטמן מתחיל הוא החוליה החלשה של גוף הסרטים של נולאן. אונם לאומתו האביר האפל הוא יצירה מדהימה, מלאה בדמויות בעלות מסר חזק, ושטופה ברעיונות פילוסופים, ובתרחישים מפותלים שנתפסים במוח כמציאות בה אתה חיי ממש עכשיו.
אולי את צריכה ליראות אותו שוב, בתנאים טובים, כי ההרגשה שהוא מעביר על הצופה (או עליי לפחות) היא מעל ומעבר למה שבכלל אפשר לבקש.
חבל, ממש חבל
(ל"ת)
בהחלט חבל
הייתי שמח לראות מה ארונופסקי היה עושה מזה. מעניין מה הוא ילך לעשות עכשיו.
שנתחיל בתאורית קונספירציה?
מה לדעתכם באמת קרה שם?
שלא תטעו, לא לרצות להתרחק מהבן שלך למשך שנה שלמה זאת סיבה טובה מאוד לוותר על עבודה. יכול להיות שבאמת זאת ורק זאת הסיבה, אבל זה לא נשמע כל כך סביר. מה נשתנה מהרגע שבו ארונופסקי קיבל את התפקיד ועד היום? הוא ידע מראש שהסרט יצולם בחלקו הגדול ביפן, והוא בטח ידע שזה ייקח זמן. הוא מאוד רצה את זה, ובראיונות הוא מאוד שמח על כך שלראשונה בקריירה שלו "כולם בחדר רוצים לעשות את הסרט" והוא לא יצטרך להילחם בשביל לעשות אותו. אז מה קרה?
אם כבר חדשות מאכזבות בקשר לסרט הזה, היה יותר צפוי אילו בעקבות רעידת האדמה היו מכריזים שהסרט בוטל לגמרי או שוכתב כך שהוא לא יתרחש או יצולם ביפן. לטענת דווין ב-Badass Digest הוא קיבל דיווחים (שהוכחשו בזמנו) על כך שארונופסקי עומד לעזוב כבר לפני שבועיים, ואם זה נכון זה מוציא מכלל אפשרות שלאסון ביפן היה קשר לזה.
נטלי פורטמן זכתה באוסקר...
שחקנים פתאום מחזרים אחריו ורוצים לעבוד איתו -> עם שמות גדולים מגיע מימון -> הוא קיבל הצעה כלשהי שתאפשר לו לבחור את פרויקט חלומותיו?
לדעתי פוקוס כמו תמיד פשוט עשו משהו
שגרם לו לרצות לעזוב.
הם ידועים בהתעללות שלהם בחזון של הבמאים שלהם ושקשה מאוד לעבוד בשבילם.
זו לפחות התאוריה שאני הכי הרבה רואה אנשים מעלים.
Yup, כמו שחשבתי
מקור מאוד אמין של Cinema Blend (הוא למשל היה זה שהדליף כבר כמה שבועות לפני שזה נודע רשמית שג'ון פאברו עוזב את "איירון מן 3") טוען שכל עניין המשפחה לא היתה הסיבה האמיתית לעזיבתו של ארונופסקי אלא אולפני פוקס:
http://www.cinemablend.com/new/The-Real-Reason-Darren-Aronofsky-Isn-t-Directing-Wolverine-2-23723.html
זה, למרבה הצער, באמת נשמע מאוד הגיוני.
(ל"ת)
אולי נשמע הגיוני שזה מה שקרה,
אבל האם הדרישה של כל במאי שחושב את עצמו (גם אם הוא באמת מוערך) לקבל שליטה מלאה בסרט היא באמת הגיונית? אני לא חושב. בסך הכל הגיוני שמי שמשקיע כסף ירצה בקרה במה נעשה איתו, ויכול לבוא במאי ולדרוס לגמרי את התסריטאי. בסופו של דבר, ואני מודע לדיונים ארוכים שהיו בנושא, תפקידו של במאי הוא לקחת תסריט (בין אם הוא שלו ובין אם לא) ולהפוך אותו לסרט. למה צריך שליטה מלאה בשביל זה?
כי אחרת מקבלים את "אקס-מן 3" ו"אקס-מן המקור: וולברין".
(ל"ת)
אפשר לחשוב שגייוין הוד (הבמאי של וולברין)
עשה דברים ללא הגבלות האולפנים שיצאו יצירות מופת (הוא לא עשה שום דבר מוכר עד וולברין).
יש גם את מקרה טרי גיליאם שמוציא סרטים טובים יותר כשמגבילים אותו.
כנראה שזה יכול לעבוד לשני הכיוונים ובסופו של דבר כשאתה המשקיע, אתה בוחר איך לנהל את זה.
גאווין הוד ביים את הסרט זוכה האוסקר "צוצי"
אמנם לא שובר-קופות, ולא מעט גבות התרוממו בגלל הזכיה הזאת, אבל להגיד שהוא "לא עשה שום דבר מוכר עד וולברין" זה לא הכי מדויק בעולם.
מה שרז אמר, וחוץ מזה. גם הוד התלונן שהיו בעיות עם פוקס
שהם "התעסקו לו עם החזון" ושהסרט היה אמור להיות הרבה יותר אפל ורציני בהתחלה.
גם רוב המוטנטים שהיו בו לא היו אמורים להיות שם מלכתחילה.
פוקס פשוט רצו שהוא ישים אותם כדי שהסרט ירגיש כמו עוד "אקס מן".
בסדר, הגזמתי קצת עם כלום,
אבל עדיין לא מדובר פה באיזה רב אומן (סמאח). זה שאולפן מתערב בצד היצירתי של הסרט יכול להיות בעייתי, הכל שאלה של איזה סוג התערבות. אם הם אומרים "אנחנו רוצים סרט שיפנה לגילאים 13-18 ושיהיה פיל גוד" והבמאי רוצה לעשות סרט אפל ורציני, זאת הבעיה שלו. זה לא הסרט שהמפיק מחפש. הבמאי הוא בסופו של דבר שכיר בדיוק כמו כל אחד אחר בהפקה והוא צריך למלא את המשימה באיזה אופן שהוא רוצה, כל עוד זה נאמן לרוח שלה. לעשות סרט ארטהאוס מהורהר מסרט קומיקס זה דבר לא לגיטימי, אם זו לא הייתה המטרה של הסרט, למשל.
לעומת זאת, אם הם אומרים – "נכון שיש פה סרט נחמד על וולברין אבל אני רוצה יותר סצינות עם פיצוצים ושהכל יהיה בתלת מימד ותעשה שהוא יגיד I'll be back", זה ממש מיקרו ניהול שיכול לפגוע בתוצאה.
ככה אני רואה את עבודת הבמאי. ישנם מקרים יוצאי דופן שיש במאי שנחשב כוכב (ע"ע נולאן) והוא מקבל תקציב (או אפילו צ'ק פתוח) ועושה ככל העולה על רוחו כי סומכים עליו שבסוף זה ייצא טוב. כאמור, סרטי אקס מן לא היו כאלה, גם לא הסרטים הראשונים שיצאו טוב (אני מניח).
מסכים.
אני די בטוח שגם סינגר הגיע כשכיר לשני סרטי אקס-מן הראשונים, אבל הוא ידע ליצור את האיזון המושלם בין אווירת סרטי קיץ עם אקשן ואפקטים לצד יצירת דמויות שהן גם נאמנות למקור וגם מתפתחות במהלך הסרטים ומרגישות אמינות.
אקס-מן 3 היה אחלה סרט מבחינת האקשן והאפקטים אבל הוא ממש אנס את הרוח והנשמה שהיתה בשני הסרטים הראשונים ואפילו כשדמויות ראשיות מתו, זה לא הזיז לי.
וולברין של גאווין הוד היה שיפור לטובה אבל עדיין די זבל לעומת מה שסינגר עשה עם המותג.
תודה רבה על המידע!
אני חשבתי שזו אשמת הבמאי ש"וולברין" גרוע ברמות מטורפות, ואף מגוחך לעיתים. אבל עפ"י מה שכתבת, מסתבר שזו דווקא אשמתם הבלעדית של האולפנים (פוקס המאה ה-20).
לא באמת
אני חושב שלבמאי עדיין חלק לא מבוטל באופן שבו הסרט יצא.
ולחילופין, נמנע מאיתנו ניקולס קייג' כסופרמן.
(ל"ת)
שזה אמור להיות רע...?
* טיפ קטן – כשאתה כותב משהו שיכול להתפרש לשני כיוונים (כי הרי יש לא מעט מעריצים לניקולס קייג', חלקם אפילו גולשים באתר הזה) נסה לנסח את המשפט בצורה שתבהיר יותר את המשמעות שלו.
לדוגמה, במקרה שאתה חושב שניקולס קייג' בתור סופרמן הוא חסרון נסה להשתמש בציניות על מנת להבהיר את הכוונה שלך (לדוגמא "נמנע מאיתנו הדבר לו חיכיתי כך חיי הבוגרים – ניקולס קייג' בתור סופרמן").
אם דווקא היית בעד קייג', נסה להבא לכתוב משפט שיבהיר את זה בצורה טובה יותר ("נמנע מאיתנו ניקולס קייג' בתור סופרמן, כאשר אני אחד מאלו שחושבים שהוא דווקא יכל להועיל לסרט").
קצת מפתיע.
שיש מעריצים לניקולאס קייג', אני מתכוון.
(ושוב, אתה מדבר על סרקזם, לא ציניות. סרקזם. אנשים, ציניות זאת השקפת עולם, לא אמצעי רטורי. אירוניה יכולה להיות אמצעי רטורי, סרקזם\סרדוניות גם. לא ציניות.)
תודה על ההבהרה למרות שלא היה ממש צורך בה
אני יודע מה הבדל בין ציניות לבין אירוניה לבין סרקזם לבין טרוליזם. אולם, בעברית השתרש השימוש במילה "ציניות" כמילה נרדפת לסרקזם. למעשה זה הפך לכל כך נפוץ (סתם בתור דוגמה –![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
) עד שאני מרגיש חופשי להשתמש במושג מבלי שאצטרך לכתוב הסתייגות כל פעם. מצד שני, אם גרמתי לך בלבול או אי נחת כתוצאה מזה, הרי אני מתנצל.
הוא אמר "ולחלופין" בתגובה למשהו רע.
מכאן משתמע שההימנעות מניקולס קייג' היא, לדעת קיפוד לפחות, דבר טוב. לא תמיד צריך להסביר הכל.
מצד שני
כשלבמאים יש שליטה מוחלטת אנחנו מקבלים דברים כמו רובין הוד של רידלי סקטו
צו 8 דחוף לסינגר
הוא עדיין חייב לנו טרילוגיה, גם אם זה לא יהיה באופן רציף זו תהיה שלישית סרטי אקס מן
הבמאים המועמדים לביים את הסרט
http://www.comingsoon.net/news/movienews.php?id=78082
נמצאים ברשימה: ג'סטין לין (המהירים והעצבניים האחרונים), דאג ליימן (מר וגברת סמית), אנתוני פאקווה (יום אימונים מסוכן) ועוד כמה.
לא נמצאים ברשימה: בריאן סינגר.
וואו, איזו רשימה נוראית
ארונופסקי לא יכול, אז לוקחים את ג'סטין לין? כן, זה ממש התחליף הטבעי.
דאג לימן זה דווקא רעיון לא רע
עם תסריט טוב, הבחור מצוין – ובעיקר, יודע לביים אקשן בצורה יוצאת מהכלל ומגניבה מאוד. אני עדיין חושב שה-Bourne Identity שלו הוא הטוב בסדרה; ו'מר וגברת סמית', למרות היותו סרט גרוע, הוא מהנה מאוד בזכות הבימוי שלו (והכימיה בין השחקנים); ואפילו ב-Jumper הנורא יש כמה סצנות טובות ועיצובים נהדרים.
הבעיה, כמובן, היא שאין סיבה להניח שהתסריט יהיה טוב.
בכלל, הרשימה הזאת מראה כי רוצים ש'וולברין 2' יהיה סרט אקשן מטופש וכיפי. אם כי מארונופסקי היינו יכולים לקבל משהו קצת יותר עמוק (או משהו שלא יוכיח את כישרונו).
אחרי שיצא הx-men של ווהאן, כולם ישכחו את סינגר.
אני מאמין שהוא יעשה לזה מה שעשה נולאן לבאטמן (ולטים ברטון).
יכול להיות שאני מגזים (כרגיל), אבל יש לי ציפיות מטורפות מווהאן.
בעודי בודק את דף הימד"ב של ווהאן, פתאום גיליתי שהוא אחד התסריטאים של The Debt, שמככבים בו לא פחות מהלן מירן, סאם וורת'ינגטון וטום וילקינסון! הסרט כבר עשה את סבבי הפסטיבלים בשנה שעברה, ואמור להיות מופץ לקראת ספטמבר-אוקטובר ברחבי העולם.
הנה הטריילר, שבפתיחתו מופיעה רומי אבולעפיה: http://www.youtube.com/watch?v=RFp28r9sqUw
אבל יש להזכיר
שמי שמביים את הסרט הוא לא ווהן, אלא ג'ון מאדן ('שייקספיר מאוהב', 'הוד מעלתה הגברת בראון' ועוד סרטים בריטיים-עד-מאוד). משום מה לא נראה לי שהוא הבחירה הנכונה כשאתה רוצה לעשות מותחן תקופתי עם נאצים, כמו גם סרט עם אקשן, אבל זה רק אני.
מה שכן, ראיתי לפני כמה חודשים את הגרסה הישראלית ולא כל כך נהניתי. חוסר התקציב מורגש בהחלט, ושני חלקי הסרט (זה שמתרחש בעבר, וזה שמתרחש בהווה) לא אחידים באיכותם וערוכים באופן גס מדי. נראה שלפי הטריילר, לגבי איכות הפקה של הרימייק אין למה לחשוש, אבל מעניין אותי אם הם הצליחו להתעלות על החסרונות שהיו בסרט המקורי (ומה שגם – ותסלחי לי גילה אלמגור – רשימת השחקנים של הגרסה האמריאית אוכלת בלי מלח את רשימת השחקנים הישראלים).
מאדן, בימיו ב-BBC, ביים גם אפיזודה לא רעה של
"החשוד העיקרי", כך שמושג כלשהו על בימוי מותחנים יש לו.
החשוד העיקרי? כמו זה שסינגר ביים?
איזה יופי של סגירת פתיל![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
בהנחה שלא שאלת את השאלה הזאת ב
אין לך מושג כמה זקן היא גרמה לי להרגיש (וואלה, אנשים לא יודעים היום מה זה "החשוד העיקרי". אני מניח שהם גם לא יודעים שהאגריד היה פעם "המפצח". אוי, הגב, האלצהיימר).
חכה שתצא הגרסה האמריקאית
עם מריה בלו…
http://www.imdb.com/title/tt1582456/
לא, זה 'החשוד המיידי'
רז דיבר על סדרת הטלוויזיה המפורסמת 'החשוד העיקרי', הסדרה שפחות או יותר עשתה את הלן מירן:
http://www.imdb.com/title/tt0098898/
וזה הפרק של ג'ון מאדן:
http://www.imdb.com/title/tt0114182/
קישרתי לידיעה אחרת בנושא
בעמוד של X-Men: First Class אבל אז רד פיש יידע אותי על קיום העמוד הרשמי של הסרט ועל דיון בנושא בידיעה הישנה הנ"ל.
http://www.fisheye.co.il/movies/x_men_first_class/?comNum=425068#li-comment-425068
על כל פנים, הנה סרטון של גארי שור, אחד המועמדים לתפקיד הבמאי וחסר הניסיון הקולנועי (כפי הנראה) אך בעל חזון ויוזאלי שספק שיתקבל בברכה ע"י פוקס.
http://robot6.comicbookresources.com/2011/02/gary-shores-awesome-wolverine-trailer/
הטריילר של גארי שור פשוט מדהים.
הייתי שמח לראות סרט של הבחור, ומקווה שיתברר כזאק סניידר עם כישרון.
זה לא ארונופסקי, אבל... זה גם לא רע.
דדליין מדווח שג'יימס מנגולד (3:10 ליומה, הולך על הקווים, כמו יום ולילה) נמצא במשא ומתן מתקדם לביים את הסרט:
http://www.deadline.com/2011/06/james-mangold-foxs-choice-for-the-wolverine/
לפחות אנחנו יודעים שהוא יודע לביים אחלה אקשן…