את מטורפת… אתה חתיך

מאת
נונין
– פורסם ב 8 בספטמבר 2001Posted in: ביקורות

במקור: Crazy/Beautiful
במאי: ג'ון סטוקוול
תסריט: פיל היי, מאט מנפרדי
שחקנים: קירסטן דאנסט, ג'יי
הרננדז, לוסינדה ג'ני, ברוס
דוידסון

לכל חובב קולנוע שמכבד את עצמו יש את האובססיה שלו, איזו משיכה בלתי מוסברת לסוג כלשהו של במאים או שחקנים, הגורמת לו ללכת לסרטים שלהם גם כשהסרטים עצמם נעים בין 'לא משהו' ל'גרועים בתכלית'. אני, באופן אישי, סובל מאובססיה מטורפת למדי לשחקניות צעירות, שובבות, אאוטסיידריות ופסיכיות במידה, המשחקות דמויות מאותו סוג. המודל הראשי של הזן הזה הוא כמובן הגברת כריסטינה ריצ'י, אבל הפיקסציה שלי לא נעצרת שם ומובילה אותי גם להינעל על ריס ווית'רספון, ת'ורה בירץ' ('אמריקן ביוטי'), קייט הדסון ('כמעט מפורסמים') והסיבה לכתבה הזו – קירסטן דאנסט.

כל זה בא להסביר שידעתי מראש שסרטה החדש של הדאנסט, 'Crazy/Beautiful' (אני מתכחש לשם העברי של הסרט) הוא סרט נעורים אמריקאי מיינסטרימי, על כל המשתמע מכך. ציפיתי מראש לאוטובוסים צהובים, לוקרים, משחקי פוטבול בלתי מובנים, קטעי אהבה ורדרדים-נמרחים, תסריט אובר-דרמטי וקטעי סקס חסרי סקס (כי צריך לשמור על הדירוג). "באתי בשביל דאנסט" אמרתי לעצמי כשנכנסתי לקולנוע והבחנתי שאני הגבר היחיד מבין עשרת הצופים באולם שלא נגרר לשם בכוח ע"י החברה/הדייט שלו. ליתר בטחון החזקתי חזק במשענת של הכיסא.

למזלי האורות כבו די מהר, ואחרי הרבה יותר מדי פרסומות, הסרט התחיל. מייד בתחילת הסרט קירסטן הופיעה על המסך, כשהיא אוספת אשפה משפת הים. אשפה?? שאלתי את עצמי, אבל די מהר גיליתי שניקול (דאנסט) היא בתו העשירה, המפונקת והזורקת-זין של חבר קונגרס עשיר, שגרה בבית הכי יפה בעיר אתו ועם האימא החורגת המכשפה, והקטע עם האשפה היה פשוט דרכה לתרום חזרה לקהילה אחרי שמישהו (מניאק!) תפס אותה נוהגת שיכורה.

את כל הסיפור הזה היא מספרת לקרלוס (ג'יי הרננדז, בסרטו השני), היספאני עני וחסר-אב שנוסע כל יום שעתיים באוטובוס לביה"ס, וחורש בטירוף כדי להתקבל לקולג' של הצי ולהיות שם טייס (רק שיזהר לא להצליח יותר מידי. בסוף הוא עוד יגיעל'פרל הרבור'). הפגישה של הצמד הבלתי-סביר הזה היא מופרכת למדי, וסיפור האהבה הצפוי ביניהם מתפתח לפי כל חוקי סרטי הנעורים, אבל עדיין, אולי בזכות הפסקול (אלטרנטיבי-לייט ורענן) והחברה הפסיכית-מסטולה של ניקול, מאדי (טארין מאנינג) אפשר לעבור את החצי הראשון של הסרט בקלילות ובחיוך נעים. כמה חבל שהפסיכית החביבה נעלמת בשלבים המאוחרים יותר: סרט עליה היה יכול להיות הרבה יותר מעניין.

הזוג, שנראה רוב הזמן כלקוח מקליפ אם. טי. וי. ממוצע, נתקל כצפוי בהתנגדות חיצונית, אלא שזו מגיעה דווקא מצד משפחתו הענייה של קרלוס, בעוד חבר הקונגרס מתגלה כליברלי למדי. לרוע המזל, המסר החברתי המעניין שיכול היה להתפתח כאן נשאר פשטני, ולא מתחייב (בניגוד, למשל, לסרטים כמו 'אמריקן ביוטי'). גם הדמויות מתקבעות מהר מאוד ונעשות שטוחות – קרלוס הוא תמיד "ילד טוב" עד כדי בוקיות בעוד ניקול היא המבריזנית, השתיינית, המשתוללת והסקסית להחריד. בקיצור, שום דבר שעוד לא ראינו.

ולמרות הכל, זו קירסטן דאנסט. הערפדית-לשעבר מכניסה לדמות שלה יותר חיים משיש לכל כוכבי 'דוסון קריק' יחד, ומזכירה בשובבות שלה, המהולה בחוסר ביטחון קיצוני, את הדמות ששיחקה אותה דאנסט ב'חמש ילדות יפות' (סרט שנקטל ע"י הביקורת, הקהל ו'עין הדג', אבל אהוב מאוד עלי ועל עוד כמה פריקים שכמותי). כל חיוך שלה, והיו הרבה כאלה, שולח זבנג לאונה הימנית ומוריד מהצופה את מעטפת הציניות לכמה שניות (עד שהחיוך נמחק או שדאנסט נעלמת מהמסך, מה שקורה קודם). גם ג'יי הרננדז, שמשחק באמינות ובפשטות את קרלוס הישר והטוב, (המיתוס האמריקאי האולטימטיבי, שגם משחק פוטבול), בולט לטובה. החברים של קרלוס, לעומת זאת, משעממים כמו שיכולים להיות רק היספאנים שמנסים לשחק אותה כושים. אפילו דודי התותח עושה את זה יותר טוב.

אתם חייבים להאמין לי שניסיתי להתחבר שוב ושוב לסיפור האהבה המר-מתוק שעל המסך, עם הפילטרים העמומים והפסקול המצוין. אבל רוב הזמן מצב-הרוח הרומנטי-עצוב-נוסטלגי הזה נשאר על המסך ופשוט לא עובר לקהל. אותם עשרה אנשים שהיו באולם (כזכור) שתקו רוב הזמן כמו דגים שנפל עליהם דן מברזל. אפשר להבין אותם: הדיאלוגים בסרט, בעיקר ברגעים שאמורים להיות השיאים הדרמטיים, הם נבובים, תלושים, ואפילו פחות מעניינים מהניתוחים האינסופיים בסדרות נעורים אמריקאיות (דוסון, כבר אמרנו?). מחפיר במיוחד ברוס דוויסון (סנטור קלי ב'אקס-מן') בתפקיד אביה של ניקול, שאינו מצליח לייצר שניה אחת של רגש אמיתי ורוב הזמן נראה כמו תואם-לזלי-נילסן שנפל בטעות לדרמת הנעורים הזו.

להוציא שלושים שקל ומעלה על הסרט הזה? אם אתה רומנטיקן חסר תקנה, חובב נלהב של קירסטן דאנסט או מחובר רגשית לפער החברתי באמריקה, לא תתאכזב. אני, למשל, שייך לשתי הקטגוריות הראשונות, ולכן יצאתי עם חיוך על הפנים. כל השאר (וזה כולל, אני מניח, את מרבית גולשי 'עין הדג') יכולים לחכות לוידאו, או לא לצפות בכלל, במיוחד אם יש לכם מעטפת ציניות עבה במיוחד. אני, בינתיים, מחכה לסרט הבא של קירסטן, בתקווה שהיא תבחר הפעם להופיע במשהו שהולם יותר את כישוריה.

תגיות: