הסופרקאט, מונטאז' של עשרות קטעים קצרים לפי נושא, הפך לאופנה מוזרה. מוזרה כי לא ידעתי שיש כל כך הרבה אנשים בעולם עם כל כך הרבה זמן פנוי, ויצירת כל סרטון כזה היא עבודה מתישה. מילא, לקבץ את כל אמירות ה-"Dude" ב"ביג ליבובסקי" לסרטון של דקה וחצי – זה קל יחסית. אבל לנבור באלפי סרטים שונים כדי לקבץ מתוכם את המילה "!Silence", או "בלה בלה בלה", או את כל הסטירות, זה מצריך מסירות ברמה… מוזרה.
ובכל זאת יש יצירה אחת שמתעלה על כולן ברמת האובססיביות והעבודה שהיא דרשה: זה סופרקאט כל כך מקיף שהוא נמשך 24 שעות, והוא מוקרן במוזיאון ישראל במקום ביוטיוב הקרוב למקום מגוריכם. קוראים לזה "השעון", של אמן בשם כריסטיאן מרקלי, וזה אפילו זכה בפרס אריה הזהב בביאנלה לאמנות בונציה. שזה כנראה בערך כמו לזכות באריה הזהב בפסטיבל הקולנוע של ונציה, רק ליצירות אמנות מוזרות במקום לסרטים.
אלה 24 שעות של קטעי סרטים שהם גם שעון מתפקד. כל דקה כוללת קטעי סרטים שבהם מוזכרת השעה המדויקת, או שהיא נראית בשעון כלשהו בפריים. לפעמים זה ברור מאליו – קלוז-אפ על שעון, או שחקן שמכריז על שעה שהיא קריטית לעלילה; לפעמים רק נראה ברקע של הסצינה שעון חסר משמעות. אי אפשר לראות כאן את כל היצירה, אבל הנה קטע קטן ממנה. חמש דקות, למען הדיוק: מ-4:07 ועד 4:12. הקטע שהעליתי במקור נעלם מיוטיוב משום מה, אז במקום זה, הנה כתבה על הפרוייקט, שבה תוכלו לראות אנשים מצולמים כשהם מסתכלים במסך קולנוע מצולמים מתוך טלויזיה בקטע יוטיוב. זאת בטח איזו הערה רפלקסיבית על המצב או משהו.
"השעון" יוקרן במלואו, כל 24 השעות שלו, מיום שלישי ה-13.9 בשעה 16:00 ועד למחרת באותה שעה, במוזיאון ישראל. הכניסה מ-21:00 ועד 10:00 בבוקר חינם.
והשעה, שעה טובה.
(ל"ת)
בשעה טובה?
(אוח, נדוש)
אה, נזכרתי
זה גם ממש חולני.
מטריד
כנראה שהוא קיבל את הפרס מתוך רחמים של חבר השופטים. חבל שהם מעודדים את התופעה הזו.
במקרה ה 13/9
זה היום הולדת שלי, ועם כל הכבוד לסופר-קאטים, יש לי דברים יותר טובים לעשות. (לדעתי מי שיושב ורואה את הכל צריך לקבל פרס או משהו)
אני לא חושב שמצפים ממישהו לשבת ולראות את הכל.
אם כי כשמדובר ביצירות וידאו-ארט, זה רחוק מלהיות הדבר הכי משעמם שתוכל לעשות.
איך מישהו מברר באיזה סרט יש שעון עם השעה 4:07?
איך עושים כזה דבר?
אני מניח
שפשוט צופים בכל הסרטים שנעשו אי פעם, ורושמים כל סצינה שבה מופיע שעון, ואיזו שעה הוא מראה.
פשוט.
אפשר להסתכל על חצי הכוס המלאה
לומדים קולנוע
זה קצת יותר פשוט אפילו
מהתבוננות בקטע הזה, נדמה לי כי ניתן לזהות טעם אישי, כלומר שיש שעונים בכל כך הרבה סרטים, אז שמספיק לראות סרטים שהוא אוהב (בהנחה שהוא חובב קולנוע). בחמש דקות יש 2 סרטים לפחות של פריץ לאנג ועוד שני סרטים עם השחקן אדוארד ג'י רובינסון שהרבה לעבוד עם לאנג (אולי אחד מהם הוא סרט נוסף של לאנג).
זה מטורף!
זה פאזל של 1440 חלקים (בהנחה שהוא מתייחס רק לדקות ולא מדייק כל כך עם השניות) שכל חלק זה למצוא מחט בערימת שחת. אני לא מצליחה לחשוב על שום דרך שבנאדם יביא את עצמו לעשות דבר כזה, אלא אם יש לו OCD לשעונים וזיכרון צילומי.
פסיכי לגמרי.
זה הרבה יותר מ-1440 חלקים
כמו שאפשר לראות בקליפ למעלה, היצירה לא מורכבת מ-1440 קטעים באורך של דקה שלמה כל אחד, אלא כל דקה מורכבת מכמה קטעים שונים מכמה סרטים שונים.
אז בכלל!
(ל"ת)
אפילו יותר מזה
הוא אפילו מצליח לקשר בין חלקים, כמו שיחות הטלפון בקטע.
אני לתומי חשבתי שאוסף הSILENCE מרשים, הוא נראה עכשיו כמו מגדל לגו לעומת מנהטן.
לינק
הלינק ל"בלה בלה בלה" מוביל לאותו סרטון כמו הלינק ל"סטירות"
תודה, תיקנתי את הלינק
והנה ה"בלה בלה בלה" שוב. זה באמת אחד המונטאז'ים המשעשעים בז'אנר.
מישהו יכול להסביר מה לעזאזל ההקשר של הקטע האחרון?
רק לי המשפט "בלה בלה בלה" נשמע ישראלי לחלוטין?
(ל"ת)
אני מת על הבלה בלה ב-high fidelity
(ל"ת)
אני אומר לך, הגוגל הזה זה מדהים:
Star Trek S01E09 (Miri): The Enterprise discovers a planet exactly like Earth; but the only inhabitants are children who contract a fatal disease upon entering puberty.
Capt. Kirk: Listen to me! you've got our communicators. The boxes we talk into. We need them to talk to the ship.
Jahn's Friend: Blah, blah, blah!
[the other children join in]
Capt. Kirk: No blah, blah, blah!
יש שם דקות שהוא מראה כמה פעמים, או שזה רק אני?
(ל"ת)
רעיון מוזר שכמעט גרם לי לרצות לראות את היצירה בשלמותה
אבל בקושי שרדתי את החמש דקות המוצגות בכתבה (חלק מזה נובע גם מהאיכות הנוראית אך לא רק) אז אין לי מושג איך אפשר להחזיק מעמד יום שלם או אולי אפילו שעה אחת, אם כי, אני חושב שאם עם כל סצינה היו מציינים את שמות הסרטים היה יכול להיות מעניין טיפה יותר. אגב, למישהו יש מושג אם זה יוקרן עם כתוביות בעברית? סתם מסקרן אותי לדעת אם השקיעו בו עד כדי כך :)
וואוו
הדבר היחיד שהסרטון הזה מעורר בי זה רצון עז ליסד על שמו מעין פרס דרווין לאנשים שהורגים זמן בדרך המטופשת ביותר האפשרית ובתור התחלה להכתיר אותו כזוכה השנתי, ביחד עם כל צופה וצופה שהמשיך מעבר לכמה דקות, ואני אומר את זה בתור אחד שכילה עשרות שעות מחייו בלערוך *שמית* סרטון בז'אנר רק בשביל האתגר.
הרי אין שום סיכוי שבעולם שאדם נורמלי (ואם כן אז הוא כנראה לא נורמלי) יקדיש זמן ויחזה ביצירה בשלמות (קשה לי לדמיין אפילו מישהו מושך מעבר לשעה) אז איזה ערך יש לזה בדיוק כיצירה שלמה? איזה משמעות יש לדבר הזה חוץ מהצהרת "אין לי חיים"?
אפרופו פרסי דרווין,
http://m24digital.com/en/2011/08/26/unusual-boy-dies-after-masturbating-42-times/
יש לנו זוכה?
אני לא אוהב את הצהרות "אין לו חיים"
האיש השקיע הרבה מאוד זמן ביצירת יצירה מסוימת, שקיבלה הרבה כבוד, זכתה בפרס יוקרתי, מוצגת מסביב לעום ואפילו כתבו עליו בעין הדג. בקיצור, הוא מצליח במה שהוא עושה. סביר שהוא גם נהנה מזה, אחרת הוא לא היה לוקח על עצמו פרוייקט כזה ענק. יש אנשים שנהנים מדברים שאנשים אחרים רואים כמשעממים. זה לא אומר שאין להם חיים, זה רק אומר שהחיים שלהם שונים משלך.
ובקשר לסיפור שקישרת אליו: בולשיט.
אתה יכול להחליף את ה"אין לו חיים"
ב"לאנשים יש יותר מדי זמן פנוי" המקובל במקרים הנ"ל. זה עדיין לא מטעין את היצירה במשמעות (בעיני), גם לא הפרסים שהוא זוכה בהם. יותר מהכל זה הזוי.
דווקא עצם הוויכוח שלך כאן
מוכיח שליצירה יש משמעות. חלק מהעניין ביצירה הוא שאנשים ידברו עליה, שהיא תהיה מעניינת, שתראה אספקטים של אמנות שלא נידונו בעבר.
יכול להיות מעניין לייצר שעון אמיתי כזה – מסך קטן שתלוי על קיר ומראה את הסרט הזה בלופ. מעניין אם כעבור זמן מה אנשים יתרגלו לקרוא שעון לפי הדמויות והסרטים. :)
קיים דבר קצת דומה:
http://www.humanclock.com/clock.php
הסרטון הורד מיו-טיוב. בכל מקרה, מישהו יודע מאיפה הקטע
בדקה ה1:30 בסרטון של הסטירות?
וואלה, מוזר
שהסרטון ירד מיוטיוב בדיוק כשהעליתי את הפוסט הזה, הוא היה שם הרבה זמן. בכל אופן, החלפתי בסרטון אחר.
בקשר לסטירות – הקטע שבו ברוס קמפבל מקבל הרבה סטירות מידיים שלדיות הוא מ-"Army of Darkness". כאן יש רשימה:
http://mobetterblogging.blogspot.com/2011/01/glove-actually-films-revealed.html
הטכנולוגיה כבר כאן
לא יודע אם בזה הוא השתמש, לדעתי אין להם עדיין רשיון לא מסחרי, אבל טכנולוגיה של חילוץ מטהדטה מתוך סרטים כבר כאן. 6000-8000 פרטי מידע מחולצים מכל פיצ'ר, ובכללם באיזו נקודה בסרט מופיע שעון :-)
http://www.anyclip.com
הדיון פה מחמיץ את הנקודה (:
דבר ראשון, כל דבר יכול להחשב לאמנות גבוהה, המשתנות של דושאן בנות כמעט מאה שנה כבר.
דבר שני, האם וידאו ארט צריך להחוות כמו קולנוע, בצפייה רציפה מהתחלה ועד הסוף? הרי האקט המכונן, של סרט וידאו בן עשרים וארבע שעות, מציע צפייה מעגלית לעד בבסיסו.
אני היחיד שחושב שזה מעניין?
הייתי יושב ורואה איזה שעתיים.
נורא מתחשק לי לצטט:
"This is not the time to argue about time, we don't have the time!"
זיהיתי בכתבה את הסצינה מ"אמפייר רקורדס"
והייתי נורא מרוצה מעצמי, וגם מהעובדה שהסרט האווילי (אבל הקאלטי, אין מה לעשות) הזה זכה להיכלל ביצירה…
ראיתי היום שלוש שעות
והייתי נשאר לעוד, או חוזר, אבל זה היה היום האחרון.
היה נהדר. לא רק משחק טריוויה עצום לסינמפילים, אלא גם הדרך הכי מעניינית, מקורית ואפקטיבית שאני מכיר לחוות איך שהזמן חולף דקה אחר דקה.
השעון מכה שנית.
או: שובו של השעון. למוזיאון ישראל, מחר, יום ד', ועוד.
http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000874781