ביקורת: קליאופטרה

צמד אזהרות – הביקורת הבאה כוללת תוכן מיני, כך שאתם צריכים ללחוץ כאן בשביל לאשר שאתם מעל גיל 18 (או, נו, סתם לא להיבהל מתיאורים מיניים מאוד מעורפלים). בנוסף, היא מספיילרת מאורעות היסטוריים שאתם כבר אמורים להכיר לסרט שלעלילה שלו אין שום משמעות כי היא ג'יבריש מוחלט. 

מעטים הסרטים שמפתיעים אותי. זה לא שאני טוען שראיתי מספיק קולנוע מוזר קיצוני וששום דבר לא מפתיע אותי יותר, אבל אחרי צפייה די כפייתית בלא מעט סרטים מכל מיני מקומות, לרוב כשאומרים על סרט כלשהו שהוא "משוגע על כל הראש, לא ראית דברים כאלה" – ראיתי.

סטיות מיניות הזויות, אלימות, משחקי זמן ומקום – הייתי שם. זה לא שאין לקולנוע עוד מה להציע או לחדש לי אבל להפתיע, להשאיר עם הפה פעור למשך צפייה שלמה – זאת חוויה שככל שאתה צופה ביותר סרטים נהיית יותר ויותר נדירה. אפילו סרטים יפנים, שיא הביזאריות הקולנועית לכאורה, חוזרים על עצמם בשלב כלשהו. גם לטירוף היפני יש קוד.

אבל לשמחתי הרבה מצאתי את עצמי שוב עם הלסת ברצפה לנוכח "קליאופטרה", סרט שקשה לתאר במשפט אחד. אני יכול להגיד מה הוא לא – פורנו, למרות שהוא דווקא שווק ככזה. לכן, כשהסרט הגיע לאקרנים והצופים החרמנים התבאסו לגלות שכמות המין מסתכמת בכמה שדיים חשופים ותו לא (אם כי יש לציין שהם מופיעים בתכיפות רבה) כולם כעסו ורטנו עליו. באמת. אוקיי, אז זה לא פורנו. אז מה הוא כן?

ובכן, זאת שאלה קשה. כי "קליאופטרה" הוא הרבה דברים. בכל פעם שאתה חושב שאתה מבין מה הולך להתרחש על המסך, זה לא קורה. הסרט מחליף סגנונות סיפור ואנימציה בהינף יד. הוא בו זמנית פארודיה שצוחקת על עצמה וסרט רציני לחלוטין מבלי שהוא מבין למה שני החלקים האלה סותרים אחד את השני.

סיפור המסגרת הוא כזה – בעתיד הרחוק, גזע של חייזרים שנקראים פסטלים (או שם אחר, נראה לכם שאני אלך ואבדוק מה השם שלהם? הם אפילו לא מופיעים בסרט, החייזרים המרושעים האלה) מאיימים להשמיד את האנושות. בני האדם מגלים שיש לפסט-משהוים תוכנית שנקראת "תוכנית קליאופטרה" וכדי להבין מה היא הם ישתמשו במכונת הזמן שלהם.

לא,  לא בשביל לחזור ולראות מה החייזרים עשו כשהם כתבו את התוכנית, מה יש לכם? הם ישתמשו במכונת הזמן כדי לחזור לתקופה של קליאופטרה. כן, זה הגיוני משום מה. לא, אני לא יודע למה הם לא יכלו פשוט לפתוח ספר היסטוריה וללמוד את כל המידע משם. שקט, אנחנו רק מתחילים.

אם כל החלק למעלה לא היה מספיק גרוע, מכונת הזמן לא עובדת ככה שאתה נכנס לתוכה ופשוט מגיע לצד השני. מה פתאום? זה לא מדעי בכלל. במקום זה, המכונה משגרת את הנשמה שלך לתוך גוף של מישהו מאותה התקופה. שלושה אנשים נבחרו למשימה. שניים מהם נשלחים להיות עבדים באותה התקופה, והשלישי נשלח להיות נמר. למה? אני לא יודע. כדי שהסרט יוכל להכניס בדיחות של הנמר מתחיל עם קליאופטרה בקטע זואופילי גבולי ממש.

אגב, כל המידע הזה מועבר פלוס-מינוס כמו שכתבתי אותו. אל תתפסו אותי על המילה, אבל מדובר במשהו כמו חמש הדקות הראשונות של הסרט. מהרגע הזה הם עוברים לתקופת קליאופטרה ולסיפור חייה (בערך. ממש ממש בערך) והסרט חוזר לעלילה הזאת של החייזרים רק בדקה האחרונה שלו (לתוצאות לא מספקות בעליל). למה היה צריך את סיפור המסגרת הזה? אין. לי. מושג. פשוט אין לי. שום דבר בו לא הגיוני, הדמויות שנשלחות אחורה בזמן לא משחקות תפקיד משמעותי בחייה של קליאופטרה ואין שום פייאוף משמעותי בסוף. האם היה בשנות השבעים פלח קהל כלשהו שלא היה מוכן לראות סרטים אם לא הייתה מעורבת  בהם עלילת חייזרים מסורבלת? אנא ערף.

בשביל להפוך את כל העסק לאפילו יותר נורא, כל החלק הזה העלה בי פלאשבקים לסרטון הכי מפחיד שנוצר אי פעם – SMILE. מסתבר שסרטים שבהם יש גוף אנושי וראש מצוייר הם פשוט מבעיתים. מעבר לזה שזאת גישת אנימציה מחורבנת להפליא שלא משתלמת בשיט, היא פשוט מפחידה בבסיסה. לכן, כמובן שחמש הדקות הראשונות היו כולן בסגנון הזה, רק כדי להחליף את סגנון האנימציה מאוחר יותר בלי שום הסבר.

לסיכום: חמש הדקות הראשונות של הסרט הפחידו אותי באנימציה הזוועתית שלהן, זרקו עלי כמויות מידע בלתי סבירות, קיצרו לי את המוח מחמת חוסר הסבירות שלהן והיו מיותרות לחלוטין. ועדיין לא התחלנו. הצילו.

מכאן הסרט מספר את סיפורה של קליאופטרה, אם הדבר הכי פחות מוזר בסיפורה של קליאופטרה היה שיוליוס קיסר הוא בחור ירוק. לאחר קטע לא ברור של מסע בזמן שבו רואים גרסאות מצוירות של אירועים היסטוריים, הסיפור ממשיך במונטאז' של הרומאים שוחטים דמויות אנימה קלאסיות ומתעללים בהן. כל זה מבוצע בסגנון אנימציה שמשתנה שלוש דקות לאחר מכן כשיוליוס קיסר מגיע, חוטף נערה, מפשיט אותה, מאיים להפוך אותה לשפחת המין שלו והולך. (זה בסדר, אחר כך הוא אומר שהוא רק צריך שהיא תהיה המתורגמנית שלו ואין לו כוונה לאנוס אותה. צחוקים איתו, היוליוס קיסר הזה, הוא ובדיחת ה"אני הולך לאנוס אותך". קלאסי).

בגלל כל מה שקרה בפסקה הקודמת, המצרים מחפשים דרכים להרוג את יוליוס קיסר. ובעוד שמלך מצרים הנוכחי משתחווה לו ונופל בקסמיו, אחותו, קליאופטרה, מצטרפת למורדים ומתכוונת לפתות ולהרוג אותו. למה דווקא היא? ובכן, הסרט רומז לרגע שיש לה רעל/שיניים/אלמנט פוגעני אחר בתוך הנרתיק שלה כי מישהו מכניס לשם אצבע ואז היא חוזרת אדומה וכואבת אבל הסרט לא חוזר לנקודה הזאת אף פעם כי הוא מורד בעקרון האקדח של צ'כוב, או, אני מניח, בעקרון הנרתיק המורעל של צ'כוב. די, תעזבו אותי.

בכל מקרה, הבעיה היא שקליאופטרה כרגע מכוערת ולא סקסית או משהו (כך אומרות הדמויות בסרט), אז לוקחים אותה לכוהן שאמור להפוך אותה ליפה. הוא משקה אותה שיקוי שגורם לה לירות עשן מהפטמות והפופיק שלה, ואז.. משאיר את עיצוב הגוף שלה בדיוק כמו שהיה אבל מחליף את הפנים שלה ל"יפות" יותר. תוך כדי הוא גם מעצב את אחד השדיים שלה כפנים. זה מוזר. אם לא הבנתם עד עכשיו, הסרט הזה מוזר.

אם תהיתם לאן נעלמו כל חברינו מהעתיד, טוב, אז הם צצים. ההוא שהפך לנמר מנסה לשכב עם קליאופטרה והשניים האחרים מתעוררים כעבדים ונחטפים על ידי הרומאים. בתגובה, הבחור (זה שהוא לא נמר) מאלתר רימונים ומפוצץ לרומאים את הצורה, והבחורה שנשלחה מהעתיד עומדת בצד עם השדיים בחוץ. בחורות עם שדיים בחוץ זה מוטיב חוזר בסרט הזה, שאני מניח שאפשר לפרש אותו כאמירה פוליטית נוקבת כנגד המשטר של פרנקו או שסתם הסרט חרמן אחול-בלוע. הבחירה הזאת מכתיבה כמה בחירות אופנתיות הזויות לחלוטין – בגדים שהיו יכולים להיות סבירים לחלוטין עד שמישהו החליט לגזור שני חורים בהם סתם כי הוא נכנס לפאניקה שאין מספיק שדיים בפריים.

בשלב הזה, אני מודה, המוח שלי נשבר, אבל אני אנסה לתקצר. זה בערך אותו הסיפור של קליאופטרה, רק לא, מה פתאום, יש גלדיאטור שיורה באנשים עם אקדח וליוליוס קיסר יש נינג'ה פרטית שמופיעה באקראי ולא תורמת בכלום לעלילה. הסרט טוען שהרומאים מפסידים בקרב כי כל הנשים המצריות זיינו להם את הצורה (מילולית, למקרה שתהיתם) והם היו עייפים מדי. יש סצנה שבה קליאופטרה מדגימה את היתרון באיבר מין קטן באמצעות בננות. בכל פעם שאמורה להיות סצנת מין הסרט הופך לסרט סטודנטים קצר ואבסטרקטי שלא כולל שום דבר מיני. יש הופעת אורח של אסטרו בוי לשתי שניות. הרצח של יוליוס קיסר מוצג באמצעות תאטרון קבוקי ובאמצע הסרט, בלי קשר לכלום, יש מונטאז' של תולדות האומנות מרנה ועד דאלי ודי, תעזבו אותי, בבקשה, די.

אם זה נשמע לכם כמו סתם טריפ פסיכוטי ללא שום הגיון, אתם טועים. למרות שבירות הסגנון התכופות של הסרט, הוא מתייחס לדמותה של קליאופטרה ברצינות. הבדיחות והפארודיות קורות סביבה וסיפורה הוא תמיד רציני. כל זה רק מוסיף לאפקט התדהמה שהסרט מעורר והנה לקח לאנשים שרוצים ליצור סרטי "WTF" לעתיד: ככל שיש ניגוד גדול יותר בין הרצינות שבה הדמות הראשית לוקחת את הסרט שבו היא נמצאת לסרט עצמו וכמה שהוא מטורלל, ככה אפקט ה"מה לעזאזל" יתעצם. מה שהיה נכון ב"באטמן נינג'ה" נכון שבעתיים ב"קליאופטרה", שלפעמים מרגיש כמו סרט פארודיה דרג ז', לפעמים כמו קומדיה מבריקה ולפעמים כמו מלודרמה רצינית.

כל זה ראוי להערצה. לפני שקראתי על ההפקה של הסרט נשבעתי שקטעי האנימציה המשתנים תדיר היו תוצאה של הפקה זולה שגנבה סרטי סטודנטים ושילבה אותם בסרט בכוח. מעין שבירה מכוונת של התסריט כדי לא להשקיע אגורה יותר ממה שצריך, קצת כמו סרטי אד ווד. זאת אולי מחשבה מצחיקה, אבל היא לא נכונה – בכל פעם ופעם שהסרט משנה לפתע סגנון זו החלטה מודעת לחלוטין של היוצרים והיא ראויה להערכה. הרבה אנשים מנופפים בתארים כמו "שובר מוסכמות" על סרטים שעושים החלטה אמיצה אחת ואז נצמדים לכל שאר המוסכמות כאילו חייהם תלויים בכך, אבל "קליאופטרה" באמת לא מפחד להיות לא מובן ואבסטרקטי. הוא נע בין הלוני טונס, לדרמה היסטורית, לקומדית סיטקום ותאטרון פאקינג קבוקי. וכל זה מכוון. מישהו חשב על התסריט הזה. עם המוח שלו. בעזרת נוירונים. של איש שיודע לעשות פעולות פשוטות.

כשחשבתי שהסרט הוא בעצם אסופת סרטים קצרים שלוכדה לכדי סרט אחד היתה סיבה לעובדה ששום דבר לא הגיוני. כשגיליתי שזה לא כך (או שאם זה כך, אף אחד מההפקה לא פתח את הפה בנוגע לזה ואף אחד לא מצא את הסרטים האחרים ועשה השוואה) נאלצתי להבין שמישהו רצה לספר את הסיפור שלו ככה. המישהו הזה הוא גיבור מבחינתי. כי יודע מי שניסה ליצור סרטים גרועים והזויים בכוונה – אין קשה מזה. והנה, לפני שהיה בכלל ביקוש לנושא, קם יוצר יפני ויצר את אחד הסרטים הכל כך הזויים שהם גרועים שהם טובים שהם אההההה מה קורה פה הכי טובים שהיו אי פעם.

אז אם אתם מסוגלים לחרוש על "החדר" או סרטים גרועים אחרים בשביל רגעי "מה לעזאזל" – צפו ב"קליאופטרה". סרט משולל הגיון או קצב פנימי, שבכוונה שומט את השטיח מתחת לציפיות של הצופים שלו בכל פעם מחדש, גם אחרי שהם חושבים שאין עוד שטיחים מתחת לרגליים שלהם. הנאה זאת מילה קצת חזקה בשביל לתאר את החוויה, אבל בהחלט מדובר בחוויה חד פעמית.