הקשר בין מדפי ספרי הנוער לבין אולמות הקולנוע מעולם לא היה ישיר יותר. "הארי פוטר" הוביל, אחריו הגיע "דמדומים", והוליווד גילתה שכשבני ובנות נוער אוהבים ספרים, הם באמת באמת אוהבים אותם, ומוכנים ללכת אחריהם באש ובמים, אפילו לקולנוע אם צריך. לכן זכויות הסרטה לכל סדרה נחטפות מיד, טריטמנטים נכתבים עוד לפני שהספרים מתפרסמים, וסרטים וספרים המכוונים לאותו קהל יוצאים לקולנוע בתדירות גבוהה למדי. מיעוטם ("משחקי הרעב") הופכים ללהיטים בזכות עצמם. רובם ("יצורים יפהפיים", "גוף מארח", "אני מספר ארבע", "עלילות ספיידרוויק") נעלמים לפני שיזכו לסרט ההמשך המיוחל. ובכולם, כמעט ללא יוצא מהכלל, אפשר לראות את העקבות הברורות של אלה שבאו לפניהם. במיוחד בולט הצורך הכפייתי להכניס לכל סרט שהגיבורה שלו היא נערה משולש אהבה נוסח "דמדומים" – הגיבורה המופלאה צריכה לבחור בין שני אוהבים, שניהם מוצלחים בדרכם, ושניהם מאוהבים בה עד כלות.
ובכן, בפרס חיקוי "דמדומים/פוטר" הטוב של השנה זוכה "עיר של עצמות". גם הפעם, עצם ההשוואה לסדרה הידועה לשמצה ההיא יכולה להיראות כעלבון, אבל מה לעשות? יש פה נערה בת עשרה שמגלה עולם שלם של יצורי מיתולוגיה הנלחמים זה בזה, מתלבטת בין שני אוהבים פוטנציאליים, וערפדים הנלחמים באנשי זאב. אתם יכולים לסתום אוזניים, לעצום עיניים ולצעוק "לה לה לה לה זה בכלל לא דומה לדמדומים". לא יעזור.
למרבה המזל, הדמיון ל"דמדומים" לא ממשיך הרבה מעבר לכאן. "בני הנפילים" (שהוא כמובן החלק הראשון מתוך מה שאמור להיות טרילוגיה) מלא במה שאין ב"דמדומים" – כלומר, דמויות מעניינות, אקשן, שחקנים עם כריזמה והומור. לילי קולינס המקסימה למדי (שלגיה ב"מראה מראה") היא בת האנוש הרגילה לכאורה שמגלה את העולם הנסתר שמתחת ומסביב לניו יורק, שעיקרו, מתברר, מאבק בין צאצאי המלאכים לבין שדים – ובין לבין גם, כאמור, ערפדים, אנשי זאב, קוסמים ובעלי אוב ועוד שלל יצורי פנטזיה. במהרה מתגלה שבעצם יש לה קשר דם אל אותו עולם – אמא שלה היתה אחת מאותם לוחמים ברשע, וזו רק תחילתה של סאגה אופרת-סבונית של קשרי משפחה והיסטוריה.
המעבר מהעולם היומיומי אל בני אור נגד בני חושך קצת פתאומי: מפילים עלינו בתוך זמן קצר מאוד את כל המיתולוגיה, הטובים, הרעים, כוחות הקסם והיצורים הקיימים (שנאמר: "כל הסיפורים נכונים"). יש פה גם אנשים שחלק מהעולם לא יכול לראות, וגם ענייני זכרונות מחוקים ומושתלים – בקיצור, כל כך הרבה דברים להעמיס על סרט אחד, שכל העסק נשאר מבולגן. בספר זה אולי עובד, אבל כשהעלילה כולה נדחסת לתוך שעתיים, אין לנו מספיק זמן כדי ללמוד את חוקי העולם הזה, מה יכול ומה לא יכול לקרות בו. אולי בגלל זה, הסרט לא מצליח לגמרי להעניק הרגשה של עולם חדש שלם ומנומק, אלא יותר כמו אוסף של אלמנטים מגניבים שחוברו יחד. יותר משהוא עולם חדש ומקורי הוא נראה כמו פאנפיק של הכל.
בתור סרט המיועד מפורשות לבני הנעורים, "עיר של עצמות" די בוטה, ביחס לקודמיו הסטריליים: כמה מהשדים בו הם יצורי זוועה שנראים כאילו זחלו ישר מתוך סרט של דייויד קרוננברג. בנוסף, אף אחד לא שומר את עצמו לחתונה – הסרט מאזכר סקס באופן די מפורש. לכן זה אולי לא הסרט הנכון לשלוח אליו ילדים בני עשר, אבל מרענן לראות סרט שמתייחס לצד ה-Adult של ה-Young Adult.
למרבה הצער, כשהסרט מנסה להיות רומנטי, נפלט לו כל הדמדומים. הוא הופך למגוחך לא בכוונה, או אולי הוא פשוט מנסה למכור את אלבום הפסקול באופן מאוד בוטה: בכל אופן, לכמה דקות הוא הופך לקליפ מעפן לשיר פופ בזמן שאפילו השחקנים נראים כאילו הם עומדים ותוהים איך הם אמורים להעביר את הזמן בינתיים. על הרגעים המביכים מפצה ההומור של הסרט: נראה שגם הדמויות קראו את כל ספרי הנוער האלה, והערה מתחכמת פה ושם על חשבון הז'אנר עוזרת לשנות את הרושם מ"דיקלום של מוסכמות הז'אנר" ל"קריצה מודעת למוסכמות הז'אנר".
יש מעט מאוד שהוא מקורי ב"בני הנפילים": הוא בעיקר אוסף של רעיונות מתוך סרטים וספרים אחרים. אבל זה לא הופך אותו לרע. הרעיונות השאולים מאורגנים ומבוצעים היטב, הסרט מהנה למדי ונותן מספיק בשר כדי שתהיה סיבה לחכות גם להמשכים.
וזאת, בעצם, הבעיה: כנראה שלא יהיו המשכים. בסוף השבוע התברר שהסרט הוא כשלון קופתי מוחלט, והסיכוי שיהיו לו סרטי המשך נראה זעיר. הבעיה הגדולה של הסרט היא שזה משנה. ממתי דיווחי קופות אמורים להיות חלק מביקורת על סרט? ההחלטה שלכם, האם ללכת לראות סרט או לא, לא אמורה להיות קשורה לשאלה האם כמה מיליוני אמריקאים ראו אותו או לא. אבל במקרה הזה, היא קשורה גם קשורה. הסרט בבירור נעשה כפרק א' בלבד, הוא פותח הרבה דברים וסוגר מעט. בידיעה שככל הנראה לעולם לא תקבלו את סוף הסיפור – לפחות לא בפורמט קולנועי – קשה יותר להמליץ על הסרט. כשסרטים נעשים מראש כפרנצ'ייז, ולא כסרט, הצפיה בהם הופכת להשקעה: אם המניה שבחרתם להשקיע בה את זמנכם לא תהיה פופולרית מספיק, אתם תצאו בהפסד. מוסר השכל: בפעם הבאה, עדיף שלסרט יהיה גם סוף.
פורסם במקור בוואלה
בדיוק היום ראיתי אותו בקולנוע,
ציפיתי ל so bad it's good, ולהפתעתי קיבלתי סרט סביר פלוס. אין בו שום דבר מקורי, אבל הוא כיפי והדמויות מעוררות חיבה ומשעשעות. היה ייצוג מסויים של קהל היעד (טינאייג'ריות) והיה אפשר לראות שהן מאוד נהנות.
למה תמיד כשיש אנשי זאב וערפדים, אנשי הזאב חמודים והערפדים מניאקים?
תשובה רצינית?
כי ערפדים, על פי המסורת, הם משכילים ומתוחכמים (=עשירים) ואנשי הזאב הם פראיים ויצריים (=עניים). וכידוע, להיות עשיר ומשכיל זה בהכרח רע.
יש גם אלמנט של בחירה
ערפדים חייבים דם אנושי כדי לשרוד – כבר בעיה. זאבונים לא.
ערפדים מנהלים את חייהם (?) כרצונם ובוחרים את מי לאכול וכו' אבל זאבונים הם יותר מסכנים כי כשהירח מלא – אין להם שליטה ולרוב גם לא זיכרון של מה שזה לא יהיה כשהם מזדאבים. ערפדים "נהנים" מהמצב שלהם וזאבונים ממש לא (שלא לדבר על זה שהתהליך של הפיכה לזאב תמיד מתוארת כמשהו מאוד כואב ומזעזע).
בסיפור הזה לעומת זאת, הזאבונים נראים די בשליטה רוב הזמן.
נראה לי שזה די תלוי בהאם אתה איש של כלבים או של חתולים ;)
להגיד שהערפדים נהנים מהמצב שלהם
לפחות בסרטים בשנים האחרונות, בהן דגם הערפד המיוסר השתלט על חיינו, היא ממש לא נכונה והפוכה מהמציאות במדיה הספרותית, הטלויזיונית והקולנועית. אגב, יש ניגוד בין ״מנהלים את חייהם ובוחרים את מי לאכול״ לבין ״אוכלים רק דם (כלומר בעלי מבחר מצומצם של מזון שיכולים להיזון ממנו)״: הרי כשאין לך מה לאכול, המעשים שתעשה כדי להשיג מזון הם לא מתוך בחירה מושכלת (למרות שאני חייבת להסכים עם זה שערפדים מוצאים דרכים מתוחכמות ועדינות יחסית להשיג מזון גם כשהם רעבים רצח).
בעיות תדמית,אני מניח.
(ל"ת)
קראתי פעם מאמר אלגורי על אשכנזים/מזרחים
כפי שהם מיוצגים בסרטי ערפדים/אנשי זאב. מעבר לעובדה שהוא היה פארודי לחלוטין זה היה די מעניין.
לא יודע לגבי אשכנזים/מזרחיים,
אבל יש כמה רעיונות רציניים או פחות, ומאוד יפים, לגבי הקשר בין ערפדים/זומבים לרפובליקנים/דמוקרטים בארצות הברית – למשל המחקר הזה, שמצא קשר ישיר בין מספר הזומבים והערפדים בקולנוע לבין המפלגה שבשלטון:
http://www.mrscienceshow.com/2009/05/correlation-of-week-zombies-vampires.html
ההסבר, במשפט אחד, הוא שערפדים הם מה ששמרנים מפחדים ממנו – אליטיסט וסנוב שמתמרן אותך ושותה את דמך – בעוד שזומבים הוא מה שליברלים מפחדים ממנו: המונים נבערים וחסרי תבונה שפשוט אי אפשר לדבר איתם.
ספציפית לדמדומים הזאבים והערפדים מאוד racialized
(מגוזענים?! מה זה בעברית?)
הלובן, העושר וה"עליונות" של הערפדים מאוד מודגשים (בספר גם ערפדים ממוצא דרום אמריקאי משנים את עורם ל"צבע שיש"), והזאבים הם בפירוש אינדיאנים קסומים…
שזה משעשע כי הערפדים המסורתיים הם די סטריאוטיפ יהודי. :)
יכול להיות שלא הבנתי בדיוק את המאמר.
הכוונה היא שכאשר מפלגה מסויימת נמצאת בשלטון היא משפיעה איכשהו על תוכן הסרטים שמופקים, או שכאשר מפלגה מסויימת נמצאת בשלטון הנטייה ההוליוודית היא להתנגד לאותה מפלגה? כי אני לא מבין איך זה מסתדר עם העובדה שהם ציינו את נחיל סרטי הזומבים שיצאו בתקופת כהונתו של בוש (ואומנם המאמר נכתב ב-2009, אבל היום אנחנו יודעים ש-4 מתוך 5 סרטי דמדומים, כנראה פסגת ההצלחה המסחרית של ז'אנר הערפדים, יצאו בתקופת אובמה).
אני לא מומחה במיתולוגיית הערפדים ואנשי הזאב, אך כמדומני היא שההיסטוריה שלהם נמשכת עד למאות שנים אחורה.
הרפובליקנים, במקור, היו ליברליים יותר מהדמוקרטים. לאחר מלחמת האזרחים הם אלו שתמכו בביטול העבדות. מה שקרה בעשרות השנים לאחר מכן הוא, שהרפובליקנים נהיו לממשלת שלטון כמעט נצחית, ולכן באופן טבעי התחברו לאליטות שרצו לשמור על עצמם ועל החוקים שמבטיחים זאת, ולכן נהיו לשמרנים. בעוד שהליברליים, נאלצו לפנות לאזרחים הפשוטים והעניים.
כך, אלא אם כן המאמר, שאותו לא קראתי ואיני מעוניין לקרוא, מתייחס דווקא רק לתרבות הפופולארית שהתפתחה בעשרים השנים האחרונות בנוגע למאבק הטראגי אך הבלתי נמנע בין אנשי הזאב לערפדים; מדובר בתאוריה שגויה, פואטית ככל שתיהיה.
ברור שהוא מתייחס רק לעשרות השנים האחרונות.
הוא מדבר על סרטים.
וואו איזה קטע
שאני וידיד שלי ראינו את דמדומים צחקנו ואמרנו שזה מזכיר לנו סרט בורקס שבו הגיבורה צריכה לבחור בין האשכנזי למזרחי.
יש סיבה מיוחדת למה הוא כישלון מוחלט?
כלומר,אם הוא סרט לא רע,שמבוסס על פרנצ'ייז מבטיח,למה רק 9 מיליון בקופות?זה כלום.
שלא לדבר על מבוסס אחת מסדרות הספרים הפופולריות
ביותר של השנים האחרונות. באמת מוזר.
יכול להיות שזה קשור לסופרת
היא הייתה internet famous בפאנדום הארי פוטר בתחילת שנות האלפיים, ובאיזשהו שלב התגלה שהיא כללה בפאנפיק שלה פסקאות שלמות שהיא גנבה מיצירות אחרות (גם פאנפיקים וגם אשכרה ספרים… ונראה לי גם באפי), רק השמות שונים. והיא אף פעם לא התנצלה ואף אחד בתעשייה לא אומר כלום.
… עכשיו שאני חושבת על זה היא קצת כמו E. L. James בריברס.
אניוואי, אני די רואה תגובות שמזכירות את זה בכל כתבה על הפרנצ'ייז.
יש עוד סיבות שאנשים שונאים אותה אבל זאת העיקרית.
אני חושבת שרוב האנשים שרוצים ללכת לסרט מוותרים אם הם שומעים על כל זה? כי זה לא שהסרט ממש מעניין בפני עצמו.
אפשר להתדיין על זה המון,
אני באופן אישי מאמין שחיקוי תמיד נחות מהמקור, אבל באדפטציה הרבה יכול להשתנות,וחומר מקור בינוני יכול להשתפר פלאים – ולהפך.
כל זה לא עונה על השאלה, האם מבחינה מוסרית ראוי לצרוך חיקויים בידיעה שהם כאלה – ואני מודה שאין לי תשובה. מצד אחד צריך להחרים ולהילחם בתופעה ומצד שני – אם החיקוי מוצלח ההפסד הוא ברובו שלי,לא? אז באמת שאני לא יודע.
ברמה המעשית,אני מאמין שרוב האנשים לא נותנים לדברים כאלה להפריע להם ולא זו הסיבה לכישלון, אבל זו רק תחושת בטן.
קשה להאמין שזו הסיבה לכישלון
או שמישהו מלבד קומץ קטן של אנשים בכלל יודע על זה, או שזה בכלל מעניין אותם. לא נראה לי שזה מה שימנע מהם ללכת לסרט.
לגמרי.
אני מוכנה להמר שהמשחק של אנדר יצליח בקופות הרבה הרבה יותר, למרות שהסופר מעורר מחלוקת הרבה הרבה יותר.
חוץ מזה שגם אם זה היה משנה משהו
יש המון הומופובים בעולם אז דווקא במקרה של "אנדר" זה היה יכול לעבוד לטובת הסרט, עם כל כמה שזה נשמע נורא.
אני לא חושב שרוב ההומופובים מודעים בכלל לקיומו של הסופר
(ל"ת)
כי הוא יצא בסוף אוגוסט
בסוף הקיץ, מתי שקהל היעד של הסרט חוזר ללימודים ואין לו כול כך זמן וכוח ללכת לסרטים. כנראה שגם כשהסרט מבוסס על סדרת ספרים פופולרית הוא לא יכול להתגבר על היובש של סוף הקיץ.
הערה על "עלילות ספיידרוויק"
סביר להניח שגם אם "עלילות ספיידרוויק" (שהוא דווקא לא רע) היה ההצלחה הקופתית הגדולה ביותר בכל הזמנים, לא היה לו המשך.
הסיבה: התסריט משלב את כל ספרי הסדרה (למעט הספר הלפני-אחרון בסדרה), ככה שעל מנת לעשות סרט המשך לסרט הזה צריך כבר לכתוב תסריט שלא מבוסס על הספרים.
עוד הערה על "עלילות ספיידרוויק"
זה סרט מאוד נחמד וחבל שהוא לא הצליח יותר.
ובכן, יש גם סדרת ספרי המשך
שלושה ספרים שמתרחשים ב-Setting שונה ועם דמויות שונות, אבל הדברים בהם קורים גם בגלל הדברים שקרו בסדרה המקורית. ואגב, הולי בלק היא אחת הסופרות האהובות עלי וממש חבל לי שלא מתרגמים את הספרים שלה לקוראים יותר מבוגרים לעברית.
על סדרת ההמשך לא ידעתי
אבל אני עדיין חושב שלא היו עושים סרט המשך גם אם היה מדובר בסיפור הצלחה מהסיבות הבאות:
1. אני בספק שמישהו בהוליווד החליט לדחוס את כל הסדרה לסרט אחד בגלל שהוא צפה שהסרט לא יהיה הצלחה גדולה (למיטב ידיעתי סרטים שחושבים שייגמרו בכישלון כלכלי והם לא סרטי פסטיבלים פשוט לא מצולמים מלכתחילה), אלא שבאמת מישהו (התסריטאי, הסופרת, לא יודע מי) החליט שזה הדבר הנכון לעשות. אם היו רוצים לעשות מזה סדרת סרטים, כנראה (דגש על כנראה, אני לא מבין בהלך הרוח ההוליוודי יותר מדי) שהיו עושים מכל ספר סרט בפני עצמו (וזה היה יכול להיות מעולה, אפשר להכניס ספר שלם מהסדרה בסרט באורך שמתאים גם לילדים מבלי לחתוך את העלילה יותר מדי).
2. אני יודע שיש כמה כאלה (למרות שנכון לכתיבת שורות אלה אני לא מצליח להעלות אף אחד מהם), אבל סרטי המשך שבהם הדבר היחידי שממשיך הוא המציאות בלי שיש איזו דמות מוכרת שמופיעה בו הם לא דבר נפוץ במיוחד (עלה לי הרגע "המסכה 2", רגע שאני רוצה למחוק מחיי).
מסקנה אישית שלי, בהחלט יכול להיות שאם היה מדובר בהצלחה היה נעשה גם המשך.
בכל אופן, כמו שדורון ציין, "עלילות ספיידרוויק" זה סרט שלא קיבל את ההכרה הציבורית שהוא ראוי לה ושחבל שאנחנו צריכים לתאר מה היה קורה לו הוא היה מצליח.
השילוב של כל הספרים הוא נכון
בגלל שחמשתם ספרים מאוד קצרים. זה השאיר רק את הקטעים הענייניים של הספרים ונתן לסרט קצב טוב, במקום להוציא סרט על כל ספר שיהיה איטי יותר מ"ההוביט". גם לחתוך את הספר הרביעי מהעלילה היה צעד חכם, כי הוא הספר החלש מבין החמישה ולא קורים בו דברים חשובים.
תהיות בנוגע ל"המעון של מיס פרגרין לילדים משונים"
קריאת הביקורת הזאת עוררה בי את הזיכרון של הספר הנהדר הזה שהוא כנראה ספר פנטזיה לנוער יחיד מסוגו בשנים האחרונות, משום שהוא לא מתיישב באף תבנית. הוא מעין שילוב של הארי פוטר, אקס-מן וסיפוריו של לאבקרפט, הוא מאד בוגר ורציני ואין בו משולש אהבה (אם כי סיפור אהבה יש ויש, אבל אי אפשר בלי זה).
בנוסף, טים ברטון מוצמד לפרויקט כבמאי. תגידו מה שתגידו על ברטון של השנים האחרונות, אבל הוא במאי בקליבר הרבה יותר גדול משאר החבר'ה שעובדים על עיבודי הנוער האלה. מאד מעניין איך הסרט הזה יתקבל בעיקר כי אם הוא ישבור קופות אולי נזכה לראות נוסחה חדשה ושונה מזאת של דמדומים.
טים ברטון נוראי בעיבודים
אז לא הייתי מפתח יותר מידי תקווה.
אני לא הייתי ממהר לקבוע את זה.
נכון שהיה לו את "כוכב הקופים" ו"אליס", אבל גם היה לו את העיבודים הנאמנים והאיכותיים של "סיפורי דגים", "סוויני טוד" ו"צ'ארלי בממלכת השוקולד". "סליפי הולו" היה טוויסט שונה לחלוטין לסיפור המקורי אבל הוא עדיין היה סרט מעולה.
גם ביג פיש, כמו סליפי הולו
היה שונה מאד מהספר, אבל מצוין.
לא זכורים לי שינויים מרכזיים.
גם אם היו שינויים פה ושם, לדעתי ברטון תפס את הוייב של הספר בצורה מוצלחת.
לגבי "סליפי הולו", זה באמת היה שונה לחלוטין מסיפור המקור וכמעט לחלוטין תלוש ממנו.
אני חושבת שגם אם הנראטיב לא נורא שונה הוייב דווקא כן, הנושא שלהם שונה לגמרי. מאידך, אם אתה מעוניין להמשיך לדון בהם אשמח לעבור לדף הסרט.
סוויני טוד וצ'ארלי היו סרטים נוראיים
אז זה דיי מחזק את הטיעון שלי. סליפי הולו גם היה לא משהו.
את ביג פיש לא ראיתי.
אז הטענה שלי עומדת. גם אם ביג פיש סרט טוב, עיבוד אחד טוב לא מוחק היסטוריה של עיבודים מחפירים.
זה קצת תקיף מדי, לא?
הקונצנזוס הוא שהסרטים שמניתי כטובים באמת סרטים טובים. אז סביר להניח שאתה לא תקנה כרטיס למעון של מיס פרגרין, אבל מכאן ועד להכריז שברטון נוראי בעיבודים ולומר שהטענה שלך עומדת רק כי אתה חושב שסרטים שנחשבים לטובים בעצם רעים בעיניך? זה קצת לא הוגן.
לפי מה שהבנתי
התמונות בספר הן תמונות "וינטג' אמיתיות". כלומר לא משהו שנוצר במיוחד לעיצוב הספר אלא תמונות שנמצאו ומתאימות לקונטקסט. לכן הן נראות לא אמינות במיוחד. משהו בסגנון הפיות מקוטינגלי.
כן, אבל בתוך הספר הן היו אמיתיות.
אנחנו יודעים שאלה באמת תמונות שהסופר אסף והן זיופים לא מאד מתוחכמים, אבל בתוך העלילה אלה תמונות אמיתיות… שנראות כמו זיוף ברור לגמרי? למה?
בהחלט "לא אצפה".
לרוע מזלי ברוב הפעמים שהייתי בקולנוע בחודשים האחרונים, נפלתי על הטריילר של הסרט הזה. 3 או 4 פעמים. טריילר משעמם, ילדותי וקלישאתי ("אם אני לא בת אנוש, אז מה אני?"). גם אם ישלמו לי, "לא אצפה".
כשהסרט מנסה להיות רומנטי, נפלט לו כל הדמדומים
המשפט הזה קרע אותי מצחוק. ביקורת מעולה נוספת. אין לי עניין בסרט ואני בספק שאראה את הסרט הנ"ל.
הספרים היו נחמדים סה"כ.
ורק בגללם אני הולכת לראות את הסרט.
ראיתי הרבה ביקורות גרועות אבל זה משהו שהייתי הולכת לראות בקולנוע ולו רק בגלל המסך הגדול.
נקווה שבאמת אפשר להעביר את הזמן בסרט הזה בלי להרגיש מגוחכים.
גם בספרים עצמם היו כמה ירידות משעשעות על "דמדומים" והז'אנר.
מה שכן, אולי המפיקים של הסרטים האלה צריכים להתחיל לאחד טרילוגיית ספרים לסרט אחד, אחרת 'נזכה' לעוד הרבה טרילוגיות-שיצא-רק-הסרט-הראשון-בסדרה-והפך-לכישלון-בקופות.
אבל למי אכפת…
בעניין "נראה כמו פאנפיק של הכל"
קסנדרה קלייר התחילה ככותבת פאנפיקים. למעשה, היא כתבה את אחת מסדרת הפאנפיקים הידועות (ובין הראשונות) על ספרי הארי פוטר. הם נקראים Draco Dormiens, Draco Sinister ו-Draco Veritas והם אלו שעזרו לקבע את התדמית של דראקו מאלפוי כאדון "אמפג תעשה לי ילדים בלונדיניים ומרושעים". אני חושבת שהם התחילו להתפרסם בסביבות שנת 2000 או קצת לפני. העלילה של הפיק הראשון פחות-או-יותר מעתיקה את הרעיון של "עימות חזיתי", רק עם שיקוי פולימיצי, הארי ודראקו.
הפאנפיקים ירדו מהרשת, בדומה לאלו של שרה ריס ברנן מ"לקסיקון השדים", ברגע שקלייר התחילה להוציא ספרים "של אנשים רגילים". ואגב, היא חברה טובה של הולי בלק (ההיא מספיידרוויק).
את כמות הסרטים ההוליוודיים שלא מתרחש
בהם אירוע כמו מתקפת חייזרים/קרבות רובוטים/עולם של ערפדים או הזירה העיקרית לקרבות בין גיבורי על אפשר לספור על יד אחת…
שכחתי להוסיף: בעיר ניו-יורק
(ל"ת)
דווקא לפי מה שאני הבנתי יהיה סרט המשך
בויקיפדיה כתוב שב8 במאי הודיעו שהולכים להוציא סרט המשך שיצא ב2014, אני לא יודע כמה אפשר להסתמך על ויקיפדיה אבל זה נשמע לי דיי אמין
גם אם זה קרה, זה היה לפני שהוא הרוויח בוטן וחצי בקופות.
(ל"ת)
"פוטר/דמדומים" נשמע לי כמו סלאש מאוד לא מוצלח.
(ל"ת)
בין רמת ההצלחה של הספר
לבין רמת ההצלחה של האדפטציה הקולנועית שלו יש בדרכ יחס ישיר. כמובן שיש יוצאי דופן – כמו דמדומים, שהיה ספר לא מוכר כלכך כשיצא הסרט הראשון, ורק משם התגלגל והפך למפלצת. אבל למשל הארי פוטר ומשחקי הרעב, הם שניהם ספרים שהצליחו גם אצל נוער וגם אצל ילדים בצורה מדהימה. מן הסתם שהקוראים הרבים של הספרים האלו ינהרו לקולנוע, ואם העיבוד לא מזעזע (כמו פרסי גקסון) הם גם ימשיכו לנהור. מצד שני, יש ספרים שהצליחו בצורה שתספיק להפוך אותם לסרטים, אבל אף פעם לא היה סביבם באז גדול, או באז בכלל – יצורים יפייפים, גוף מארח (ספר שחוץ מלהגיד עליו שנכתב בידי כותבת דמדומים אין מה לציין). מהבחינה הזו, עיר של עצמות עורר עניין, אל לא רב ולא מספק. מספר חברות שלי קראו אותו, אבל אף אחת מהן לא רצה אליי בצווחות ואמרה ״מאיה, את חייבת לקרוא את זה״, ותאמינו לי, כשהחברות שלך הן מתבגרות צווחנית ממש כמוך, זה שהן לא עושות את זה זה סימן מדאיג. אז זהו, הספר היה בעצמו לא מספיק מעורר עניין, ואולי חלק מהאשמה לכישלון הסרט הזה היא זו. אני אגב, תרמתי את חלקי לרווחי הסרט והלכתי לסרט פעמיים. אולם לא מרתוני הלגמרי חופשי.
כמה עותקים הספר מכר,
לעומת "משחקי הרעב" למשל? איפה בכלל אפשר למצוא נתונים כאלה?
את האמת שדי התבססתי על רושם אינטרנטי ואישי,
אבל בגיגול פשוט, הבנתי שבעוד הטרילוגיה של משחקי הרעב (בארה"ב) מכרה 27.7 מיליון עותקים בשנה אחת בלבד (2012), בעוד סדרת בני הנפילים, שנכון לעכשיו מכילה בערך 7 ספרים אם אני לא טועה (חלקם פריקוולים), מכרה *מאז ששוחרה* בארה"ב כ6 מיליון עותקים. זה חתיכת הבדל רציני.
אבל כמובן, מאחר ולפעמים לא כדאי להסתמך רק על האינטרנט, אני יכולה פשוט להגיד שמבחינת הבאזז שאני הרגשתי, גם ברשת וגם בחיים – מועדון המעריצים של הסדרה קטן *בהרבה* מזה של משחקי הרעב טרום-הסרט. ואפילו בארץ הוא זוכה להצלחה יחסית, מאחר שתורגם לעברית… אבל כפי שאמרו לפניי, בארהב הוא בוודאי טובע ונעלם בין אלפי ספרים אחרים ודומים.
דווקא היה די הרבה באזז סביב הספרים האלה
ואנשים שהמליצו לי עליהם וממש השתגעו עליהם, והאמת, בצדק. העלילה של הספרים אומנם לא מדהימה אבל הם כתובים מאוד טוב עם דיאלוגים שנונים ותפניות שאולי הן לא מדהימות אבל יוצרות עניין להמשיך לקרוא מה יקרה הלאה.
עד כמה שידוע לי, הבאזז הזה באמת התקיים *בארץ* כאשר הספרים האלו תורגמו, אבל בארצות הברית ובאירופה יצאו במקביל המון ספרים אחרים מאותו ז'אנר בדיוק – ושם ההתלהבות שסביב Mortal Instruments לא גדולה יותר מההתלהבות שסביב יצורים יפיפיים\בית הלילה\בת העשן והעצם\כל ספר אחר שלא היינו שומעים עליו אם הוא לא היה מתורגם.
לראיה: http://chezapocalypse.com/episodes/ep-8-stiff-competition/
דווקא יכול להיות המשך
התקציב המדווח הינו 60 מיליון, הכנסות בארצות הברית בסוף השבוע כמעט רבע מזה. אם, לאחר הכנסות בעולם הסרט יגיע ל200 מליון (וזה ממש לא מופרך) אז סביר שדווקא נראה המשך.
ההכנסות בסוף השבוע בארה"ב
היו 9.3 מיליון, וזה לא ממש קרוב לרבע מ-60. ושסרט שפתח עם פחות מ-10 מיליון יגיע להכנסות של 200 מיליון בעולם? כן, זה לגמרי נשמע מופרך. יהיה לו הרבה מאוד מזל אם הוא יגיע ל-100.
למיטב הבנתי, ההמשך אכן בדרך
לפי ידיעה שראיתי באיזשהו פורום, ההפקה שלו אמורה להתחיל כבר ב23.9 בטורונטו.
עם מיקום ותאריך התחלה של עוד חודש, נשמע לי די בטוח שזה אכן יצא לפועל.
געגועי לקונסטנטין...
כשראיתי את הטריילר רק על זה יכולתי לחשוב, ולא יכולתי להפסיק לחשוב על העובדה שחבל שאין עוד סרט של 'קונסטנטין'…
פתחנו תחרות הימורים למה הסרט נכשל?
אני מהמרת על השם שלו…
בתור מישהי שלא שמעה על הסדרה, השם של הסרט ארוך ולא מלהיב במיוחד.
ראיתי היום
הביקורת של רד פיש מדוייקת. סרט כיפי ולא מקורי, עם אקשן טוב ורומנטיקה קלישאתית מאוד.
דברים שאני וחברה שלי אמרנו בזמן הצפייה (האולם היה די ריק): דוקטור הו, הוגוורטס, "אבל למה הגאייליינר?", Castlevania, ג'ייקוב [בלאק], קראב וגויל, סטאר וורז, "וואו הגעלתם".
אבל כן, בכל זאת היה כיף! הופתעתי שהאדוארד היה די חמוד — לא שהוא היה מאוד מיוחד אבל אהבתי את הבדיחות שלו.
הג'ייקוב גם היה ממש סבבה, יחסית לזה שהוא Nice Guy™ מעפן כזה.
שניהם בעיקר מתבדלים מאדוארד וג'ייקוב המקוריים בכך שהם לא דושבאגי-על, שזה תמיד נחמד ברומנטיקה.
ממליצה לחכות ל-DVD.
רגע,
אז מישהי ששם משפחתה קלייר כתבה סדרת ספרי נוער שהגיבורה שלהם היא נערה צעירה בשם קליירי, שהיא יפה, מחוכמת וייחודית וזוכה בבחור החתיך?
למה היא לא קראה לה פשוט מרי-סו וסגרה עניין?
נו באמת
קליירי היא ממש לא סוג של מרי סו. היא ממש לא הדמות המושלמת ויש לה את המרגעות שלה כמו שיש לכל הדמויות בסדרת הספרים (וגם היא לא מתוארת כמישהי יפה. בניגוד גמור ללילי קולינס שהיא בחורה ממש יפה). וזה לא רק סיפור שמסתכם ב"נערה מושלמת בעלת כוחות שזוכה בבחור חתיך". יש עוד הרבה סביב זה.
אני משער שאולי לא קראת את הספר (תקן אם אני טועה). אני מבין שאולי זה נראה ככה אם רואים את הסרט. אבל אם קוראים את הספר, מבינים שהקשר היחיד בין דמדומים לבני הנפילים זו העובדה שיש שם ערפדים ואנשים זאב. דברים שהיו בעוד אלפי ספרים שקדמו לדמדומים.
אתה צודק, לא קראתי את הספר.
וגם לא ראיתי את הסרט. כל ההתרשמות שלי מהדמות נובעת מהביקורת הזאת ומההיכרות שלי את לילי קולינס. ומזה שהיא נקראת על-שם הסופרת.
אז בהחלט יכול להיות שהסדרה הזאת היא יותר מאיזה Glorified fanfic, אבל היא עושה הרבה מאמצים בשביל לשכנע אותי שההיפך הוא הנכון.
שמע
לשפוט ספר לפי סרט זה מטופש. מפני שהסרט עצמו נועד להיות הוליוודי והוא זורק את כל הדברים הטובים שבספר לטובת קיטשיות מפגרת בשביל הפאנריגלס.
לשפוט ספר, לפי ביקורת על הסרט זה מטופש בריבוע!
אני ראיתי אותו, הוא מטופש וזה הרגיש לי זלזול מוחלט מאוד בספרים.
הספרים מדהימים. כל אחד ואחד מהם. אבל הסרט עצמו גורם להם להראות כמו "דמדומים + אקשן".
וגם לילי קולינס בכלל לא נראית כמו שקליירי מתוארת כך שאתה לא יכול לשפוט דמות לפי השחקנית.
ואני לא זוכר למה, אבל יש סיבה מסויימת שהיא קראה לגיבורה שלה קליירי.
אבל תודה שזה מביך שקסנדרה קלייר קראה לגיבורה שלה קלרי.
(ל"ת)
זה לא השם שלה
זה הפסאודונים שלה. קוראים לה ג'ודית רומלט. אני מודה שבחירת פסאודונים זהה לשם העט לא מעיד על יצירתיות יתרה, אבל גם לא על מרי-סו-יות.
ספציפית לקרוא לעצמך קסנדרה קלייר
לא מעיד על יצירתיות, אלא יותר על נטייה להתקע בגיל 14. ואני הייתי פחות מבת 14 כשלראשונה חשבתי את זה.
על זה כולם נתקעו עכשיו?
רק בגלל שלגיבורה שלה קוראים קליירי כששמה הוא קלייר?
זה אולי נשמע די מוזר, אבל זה ממש לא מוריד מהערך של הספר.
רוצים להעביר ביקורת על הספר?
קודם כל ת-ק-ר-א-ו אותו!
ראיתם את הסרט אבל בחרתם שלא לקרוא?
על תעבירו ביקורת על הספר.
הסרט עלוב, אני מודה. ואני תמיד ידעתי שהוא עלוב עוד לפני שראיתי. עוד מהיום שבו הודיעו על הליהוקים ידעתי שזה יהיה אכזבה. והסרט רק אכזב עוד יותר ואשכרה האמנתי שאני צופה ב"דמדומים 6" רק עם קאסט אחר בתוספת אקשן.
הספרים הם מדהימים. הם בכלל לא מתקרבים לזה
מספיק לשפוט על פיפס ופיפס שיש שם עוד לפני שקראתם את הספר (ומהמעט שידוע לכם על הסרט העלוב)
רגע, רגע
את: "ואני תמיד ידעתי שה[סרט] עלוב עוד לפני שראיתי [אותו]".
אבל את כועסת שאנשים אחרים שופטים את הספר בלי לקרוא אותו?
דבר ראשון אני בן
דבר שני זה מעצבן שאתם שופטים את הספר רק בגלל ביקורת על הסרט של הספר.
הסרט לא מתקרב לרמה של הספר.
הסיבה שידעתי שהסרט עלוב הוא מפני שאני ידעתי עליו מספיק. הסיבה הראשונה שידעתי שהוא עלוב זה שלפי כל הטריילרים וההצצות הבנתי שהם פשוט לוקחים את הספר והורסים כל דבר טוב שם.
אבל בכל זאת נתתי לו צ'אנס
באתי להידחף.
אני רוצה לציין שאני אוהבת את הספרים ואני רוצה גם להסביר למה.
העלילה בסדר. העולם חצי אפוי ולדמויות יש רק חצי אופי, והן לא תמיד מצייתות לו.
הקיטשיות דוחה, כל הטוויסטים צפויים וכןם, זה מאוד נחמד שמזכירים סקס ובדיחות גסות וחי-חי, אבל הרוב מגוחך.
וזה מה שאני אוהבת בספר הזה. שהוא טיפשי למדי, שהטוויסט עלילה מקצין את זה לנהדר.
תום, אני מבינה שזה ספר שאתה אוהב וגם אני לוקה בהגנת יתר על ספרים שאני אוהבת, אבל אני חושבת שלקחת קצת ביותר מדי רצינות את מה שאנשים אמרו די בנחמדות, גם אם בקצת לגלוג. אין להם כוונה לקרוא את הספר, אני משערת, וככל שתגן עליו ביותר חירוף נפש- כך זה ירחיק אותם מהם עוד יותר. להגיד 'אני חולק על דעתכם' ואז לפרט למה היה עובד טוב יותר, לדעתי.
אתה יורד על הסרט ומהלל את הספר, וזה לא עושה שירות טוב לא לסדרה וגם לא לתדמית האישית שלך.
בכל מקרה, אני מקווה שלא יצאתי מתנשאת או שפגעתי בך.
אגב,
הסיבה העיקרית שלא קראתי את הספרים אף פעם זה כמה שהטוויסטים שלהם צפויים. אם אפשר לנחש רק מהתקציר של הספר לפחות שני טוויסטים משמעותיים, סימן שהם או לא צריכים להיות טוויסטים, או שהסופרת צריכה להתחיל לחשוב על רעיונות קצת יותר מקוריים.
אני לא מכריח אף אחד לקרוא את הספרים
אבל מה שהם עושים הם שופטים את הספר על פי ביקורת לסרט. מכיוון שהסרט טיפשי זה גורם לכך שגם הספר יראה טיפשי למי שלא קרא אותו. נכון שיש שם דברים די טיפשיים אבל עדיין הכול כתוב בצורה ממש חמודה ושנונה וחלק מהמשפטים שם נחרטים בזיכרון (בעיר האלה של מגנוס).
נכון שאני יורד על הסרט. אבל אני ראיתי אותו לפני. נתתי צ'אנס. אם הייתי אוהב אותו הייתי מפסיק לרדת. אבל הרגשתי אישית זלזול.
אז מה הבעיה?
אתה מסכים שיש דרכים לאדם "לדעת" (או לפחות להניח במידה רבה של וודאות) שמשהו יהיה גרוע (בשבילו לפחות) בהתבסס על כמות מוגבלת של נתונים. במקרה שלך: טריילרים ופריוויוז שיכנעו אותך שאתה הולך לראות סרט גרוע (והצפיה שלך אישרה את החששות).
עכשיו – אני מניח שברוב המקרים שאתה רואה טריילר / שומע תיאור עלילה / קורא פרק מ… של משהו שנראה לך גרוע אתה לא תטרח לראות אותו (כי מספר הימים בחייו של אדם מוגבל ולכן הוא ייעדיף לבזבז אותם על דברים מהנים). כל פעם שאתה לא מרים ספר / מוותר על הסרט / מזפזפ באמצע תוכנית אתה בעצם עושה את השיפוט המוקדם הזה של היצירה.
יכול בהחלט להיות שאתה מן האנשים הסבלניים להפליא (והנדירים להפליא) שמסרבים לדבר על משהו שהם לא חוו – אבל מרבית האנשים מרגישים די בנוח להגיד על משהו "היי, זה נראה גרוע" בהתבסס על השיפוט המוקדם שלהם בלבד. בתקווה הם לא יישקרו ויטענו שהם "יודעים" שהדבר הזה גרוע אבל הם בהחלט יכולים לטעון שיש להם מספיק מידע בעניין.
יכול להיות שדניאל סטיל סופרת מעולה – אני אף פעם לא אגלה.
יכול להיות שהסרטים של אנדי וורהול מעולים – אבל אין לי 18 שעות לבזבז בבהיה בבניין בצילום סטטי.
יכול להיות… – וכו'
אבל יש הבדל
עוד מהרגע שהחריזו על שעומד להיות סרט אני עקבתי אחרי הכול. החל מהליהוקים (הכושלים לדעתי) עד התתוצר הסופי. הם שחררו איזה 8 טריילרים שכל אחד מהף חשף הרבה. בנוסף זה כולל גם הצצות, שחרורי סצנות מלאות של עשר דקות ועוד הרבה. כשבאתי לסרט כבר ידעתי הרבה מאוד כדי שאדע שהוא לא טוב. אבל בכל זאת נתתי לו צ'אנס. ואני שפטתי את הסרט עקב היותו סרט.
אבל אתם שופטים את הספרים בגלל ביקורת מסכנה על הסרט שאין לו שום קשר לספר חוץ מהשם והשמות של הדמויות. כל השאר פשוט הריסה דרסטית של הסרט. אני אישית, כמעריץ של הסדרה (שאגב משתפרת באופן דרסטי בטרילוגיה השנייה) הרגשתי זלזול עמוק.
תום- תראה, תשמע..
אתה לא צריך לקחת את התגובות קשה כל כך, זה בסך הכל ספר/סרט ולא ספר כזה שתעריץ גם עוד 5 שנים.
נתחיל דווקא מהאלמנט שמקבל הכי הרבה קיטונות ביקורת וזה משולש האוהבים הקיטשי וסליזי להחריד: דווקא זה אלמנט קבוע בז'אנר שמוקדש לבני נוער. בתקופתי הסביבה הטלויזיונית/קולנועית/ספרותית הפופולרית היתה שונה, אבל משולשי אהבה תמיד היו שם גם במועדון ארוחת הבוקר, בברלי הילס, בדוסון קריק ובבנות גילמור וסליחה שאני לא זוכרת סרטים וספרים כרגע, אני בהדחקה. זה השטיק הכי קל בשביל להניע עלילה ולהשאיר אותה רלוונטית לאוכלוסיית היעד, זה פונה למכנה משותף נמוך יחסית.
ובכל זאת הופתעתי מהביקורת היחסית חיובית לסרט וגיבשתי עמדה שלילית מאוד על הספר מבלי לקרוא אותו. ראיתי את הסרט עם חברים, היינו היחידים באולם וחבל שלא הבאנו קצת וויסקי מהבית, זה היה מגביר את הצחוקים שלנו מכמה שהעלילה מופרכת. הדבר היחיד שממש מרשים בסרט הם האפקטים, ביחוד בחלק הראשון של הסרט. זה לא מאוד מפתיע כי אחת הסיבות העיקריות שהלכנו מראש (בכל זאת אנחנו מבוגרים מקהל היעד) זו רשימת הסרטים הקודמים של מעצב הבובות/תחפושות שאני לא אינטלקטואלית מספיק כדי לזכור אבל אחד החברים פירט ושכנע.
ידענו שמצפה לנו קיטץ', ובכל זאת זה מדהים בעיני כמה ששום דבר בסיפור לא מקורי. בעבר הרחוק- אני לא מעודכנת בספרות נוער של ימינו- גם כשסופרים השתמשו באלמנטים שלא הם המציאו: ערפדים, מפלצות מיתולוגיות, אנשי זאב וכו' היה משהו מקורי בעלילה. אני מניחה שהארי פוטר סימן את תחילת ההדרדרות, משום שרולינס לא היססה להשתמש ברעיונות מוכרים כדי לבנות סיפור חדש וכניראה שהיא עשתה את זה טוב מספיק כדי שרוב האנשים יעלימו עין. מדהים אותי שאנשים יודעים מי זו מדוזה בגלל הארי פוטר ולא בשל ידע כללי וכאלה.
אז העלילה של עיר של עצמות היא לא מקורית, הרעיונות שמאחורי הדמויות ממש לא מקוריים, אין איזו אמירה חברתית או אפילו התבגרותית מאחורי הסיפור, שום תפנית בעלילה לא הומצאה ע"י הסופרת ובעצם זה סיפור מותח וחווייתי לבני נוער שמתאר משולש אהבה ובילויים עם שדים ומלאכים במקום עם תיכוניסטים ותיכוניסטיות. במקום לדחוף את הסיפור לנשף סוף התיכון דחפו אותו לטירה מכושפת ובמקום שהרע ישלם למופרע כדי שיוציא את המוזרה לדייט, הרע מאיים לגנוב גביע וכך גורם למוזרה להכיר לוחם שדים. בקיצור אין בעלילה של הסיפור והסרט הזה שום ערך מוסף משום סוג, פשוט כלום. כל טוויסט רק מרגיש טיפשי יותר וצפוי יותר וגם אלו שלא ממש נפתרו בסרט היו ברורים להחריד.
למה אני מסיקה גם לגבי הספר? משום שלאור התחזית שלא יהיו סרטי המשך (והעובדה שבכל מקרה לא הייתי צופה בהם) ורוח השטות בה יצאנו מהסרט פנינו לויקיפדיה כדי להבהיר כמה סוגיות מגוחכות מהעלילה והסתבר שכולן חלק מהסיפור. בעצם רוב הביקורת שלי על הסיפור נכונה גם לספר כפי שהוא מתואר ברשת עם ספויילרים והכל.
אאחל לך שתנצל את חיבתך לסיפורי מתח ומיסתורין כדי לגלות ז'אנרים מעניינים יותר כי יש בעולם הספרות הרבה כאלו שמשאירים אותך בלי אויר לנשימה מרוב שהם מדהימים. ובכל מקרה, העיקר שאתה נהנה.
רוצה לשפוט את הספר בגלל הסרט?
אין בעיה
אני בעצמי מודה שהסרט עלוב וקיטשי להחריד. זה אשכרה נותן לספר תדמית שלילית מאוד.
וגם אין בכלל משולשי אהבה בספר.
יש בחורה שיש לה חבר טוב. למרות שהוא מאוהב בה היא לא מאוהבת בו!!!
היא מתאהבת במישהו אחר.
והחבר שלה גם מתאהבת בבחורה אחרת.
אבל הסרט נתן לזה תדמית אחרת
טעות מביכה
צ"ל לבחור שם עט זהה לשם הגיבורה וגו'.
אני די מסכימה אתך,
כלומר הסרט באמת טיפה אכזב.
טוב הספרים באמת היו אחד דברים הטובים שקיימים בעולם
ואני ממש לא מסוגלת להפסיק לעקוב אחריהם
סוף סוף תגובה לעניין
הגיע הזמן
היי
זו כן טרילוגיה, זה שיש לה טרילוגית המשך וטרילוגיה בקושי קשורה שמתרחשת מאה שנים קודם לא הופך את זה ללא טרילוגיה.
אז זהו שלא
זו לא טרילוגיה, יש לה חמישה ספרים, פשוט תורגמו לעברית בינתיים 3 מתוכם.
זה לא
זה התחיל כטרילוגיה
אבל הסופרת החליטה להמשיך לעוד שלושה ספרים נוספים (מתוכם יצאו שניים. סך הכול חמישה מתוך שישה ספרים יצאו)
וה"טרילוגיה בקושי קשורה שמתרחשת מאה שנים קודם" זו לא חלק מסדרת "בני הנפילים". אלא סדרת בת/ספין אוף שנקראת "מכישירי התופת"
השיר במועדון
מישהו יודע איך אני משיג את השיר שמתנגן במועדון שהיא נכנסת ורואה את הרצח
אני ישמח לשם של השיר של הלהקה בכלל וכל מידע תודה חברה
אני מאוד נהניתי מהסרט וגם מהספרים
ונראה לי שאני הרבה יותר מבוגרת מכולם פה, עוד מעט 50, אני מתה על פנטזיה, עוד מ"ההוביט" ו"שר הטבעות", ואני חושבת שזו סדרה חביבה ביותר. מה שהפריע לי הוא התרגום ובעיקר רמת ההגהה המזעזעת, הספר עמוס בטעויות, חסל שככה מזלזלים בקהל. קראתי את השלושה הראשונים ועכשיו גם הבן שלי בן ה15 התחיל.