אתמול בסינמונדיאל: אף אחד מהבמאים לא מגיע אל 16 הגדולים במקרה, ובכל זאת, ישנם כאלה שנופלים מוקדם. הייאו מיאזאקי הוא אולי הסטיבן ספילברג של האנימציה, אבל סטיבן ספילברג הוא הסטיבן ספילברג של העולם, והוא ניצח את הנבחרת היפנית 74%-26%. קלינט איסטווד עבד כל כך קשה כדי להגיע לכאן – מאבקים קשים ונצחונות דחוקים – אבל ברגע שכף רגלו דרכה בשמינית הגמר, טרנטינו העיף אותו בלי להזיע, 78%-22%. זה אומר שספילברג וטרנטינו ייפגשו ברבע הגמר. טבלת הטורניר המלאה נמצאת כאן.
אבל עוד חזון למועד, בינתיים אנחנו ממשיכים במשחקי השמינית. היום: דרבי יהודי. האחים כהן נגד דארן ארונופסקי. שניהם – כלומר, שלושתם – יוצרים שמצליחים ללכת על הקו הדק מאוד שבין מסחריות לאישיות: הם משיגים גם הצלחות מסחריות, וגם נוכחות באוסקר, וגם סרטים עם סגנון אישי שמגיע לפעמים עד ביזאריות. האחים כהן התחילו קודם, עם "בייבי אריזונה", "צומת מילר", "ברטון פינק", "ביג ליבובסקי", "פארגו", "ארץ קשוחה" וסרטים רבים אחרים; ארונופסקי מביא לשולחן את "פיי", "רקוויאם לחלום", "המעיין", "המתאבק", "ברבור שחור" ו"המבול".
 |
שמינית גמר 3
מס' מצביעים: 680  Loading ... |
 |
המשחק השני מפגיש שוב את הצעירים מול הותיקים. אדגר רייט הוא גאון, הוא במאי ענק, הוא מכניס יותר פרטים לסצינה אחת משבמאים אחרים מכניסים לסרט שלם – אבל הוא חדש. הסרט הראשון שלו – "Shaun of the Dead" – יצא ב-2004. אחריו הוא עשה עוד שלושה: "שוטרים לוהטים", "סקוט פילגרים נגד העולם" ו"סוף העולם". מספר הסרטים של מרטין סקורסזה, לעומתו, קרוב יותר ל-40, והוא פועל כבר מעל ארבעים שנה, כשבדרך עשה סרטים כמו "נהג מונית", "השור הזועם", "כנופיות ניו יורק", "השתולים", "החבר'ה הטובים", "הזאב מוול סטריט" ועד רבים, רבים. האם לבחור החדש יש סיכוי מול אחד מותיקי הענקים?
 |
שמינית גמר 4
מס' מצביעים: 686 Loading ... |
 |
לא ניתן להצביע
או לפחות, אני לא יכול.
צודק. עכשיו אפשר.
(ל"ת)
טוב זה היה אחד הקלים יותר עבורי
סקורזה והאחים לקחו בהליכה…
רקוויאם לחלום היה ועודנו אחד הסרטים האהובים עלי אבל על הברבור השחור לא אסלח לארונופסקי לעולם. ועוד לחשוב שהוא קיבל כאלו כותרות גדולות
למה אנחנו בכלל משחקים בתחרות הזאת?
כאשר זה ברור שכריסטופר נולאן ינצח בסוף?
אופטימיות.
(ל"ת)
זה לא כל כך ברור שהוא ינצח
הרבה אנשים חושבים שהוא במאי אוברייטד בטירוף ויכול להיות שהמחנה הזה יוכל להפיל את נולאן.
ארורים תהיו, חסידי נולאן,
על שגרמתם לי לפתח אנטי כלפי במאי שבסך הכל אני מאוד אוהב.
מנין מגיעה הסגידה הזו לנולאן? אין שום במאי אחר שניתן לשמוע כאן לגביו לא רק הצהרות של כאלה שחושבים שהוא צריך לנצח (שזה מובן בהחלט), אלא גם ביטחון מוחץ שזה מה שיקרה. אני מתקשה להבין מה עושה אותו בעיני מעריציו כזה אליל שעולה בצורה כל כך מוחלטת על כל במאי אחר.
מי אמר שמי שחושב שהוא ינצח גם רוצה שזה יקרה?
ויש את אותן תגובות גם על טרנטינו.
היה לי רושם, שכרגע אני מתקשה לבסס אותו,
שיש כאן תופעה שונה מהערכה שהוא ינצח (שבהחלט הופיעה גם לגבי אחרים – לפחות טרנטינו וספילברג) או מתקווה שהוא ינצח – שמדובר על ביטחון מלא שהוא פשוט סופר-סמאח בליגה אחרת (אם כי אולי מדובר על ביטחון מלא בכך שמשום מה כך חושבים כל היתר).
אולי התרשמתי לא נכון. לא זכורות לי התבטאויות בסגנון הזה על טרנטינו, אבל אולי זה משום שלמרות שגם הוא לא הפייבוריט שלי, הצהרות שהוא יהיה המנצח נראו לי יותר מתבקשות ולא הקפיצו אותי באותו אופן.
זו פרשנות אישית שלך (וכנראה לא נכונה).
אנשים אומרים שהוא יקרע את כל המתחרים כי זה במאי שכל פעם שהוא מוציא סרט זוכה בסרט השנה של עין הדג. כ"כ פשוט. אין פה שום תופעה של תגובות "חוץ מנולאן כולם חרא". למעשה יש תופעה הפוכה (ומביכה מאוד) של תגובות "רק שנולאן לא ינצחחח" שאפילו זוכות להרבה לייקים, והתגובה שלך שייכת אליה חלקית. אני חושב שאם מישהו לוקח פה את הדברים אישית אלה לא חסידי נולאן אלה להיפך.
אני אגב, מתלבט מאוד בין נולאן לספילברג לסקורסזה, אבל חושב שדווקא טרנטינו ייקח. תחושת בטן.
שלושה סרטים של נולאן זכו בתואר סרט השנה של עין הדג,
מתוכם שני סרטי האביר האפל.
גם שלושת סרטי שר"ה של פיטר ג'קסון זכו באותו תואר, ואף אחד פה לא חושב שזה הופך אותו למועמד המוביל לזכייה בסינמונדיאל.
לא נראה לי שיש כאן תופעה של שנאת נולאן. יש כאן הסתייגות מהחריגה מפרופורציות ביחס לבמאי שבסופו של דבר בעיקר הנפיק כמה בלוקבאסטרים אינטליגנטיים מהממוצע (אני לא שוכח את ממנטו, אבל לא ממנטו הביא אותו למעמד ממנו הוא נהנה כיום) והופעה אחת נצחית של הית' לדג'ר.
ההבדל הוא שג'קסון עשה מאז את קינג קונג,
מבט מגן עדן וההוביטים-סרטים שנחשבים בעין הדג לבינוניים במקרה הטוב. עברו עשר שנים מאז שג'קסון זכה פה בסקר, ובאמת נראה לי שאם היה נערך סינמונדיאל ב-2004 פיטר ג'קסון היה מועמד מוביל. נולאן, על פי סקרי "סרט השנה", נמצא באותו מעמד שג'קסון היה בו אחרי שיבת המלך-שלוש זכיות רצופות בעין הדג.
התופעה של שנאת נולאן היא התופעה הרגילה של נסיון ללכת נגד הזרם-ככל שמשהו (זה יכול להיות באמת כל דבר) זוכה ליותר הערצה, ככה יותר אנשים שלא שותפים להערצה הזו מרגישים יותר "בחוץ", וזה מוביל בדר"כ לשנראה עיוורת לכל מה שקשור לאותו הדבר שהם-לא-מעריצים. זה בדיוק מה שקורה עם תופעות כמו ג'סטין ביבר או דמדומים שאנשים מתעבים בלי להכיר בכלל, ושאלוהים יסלח לי שהשוויתי בינם לבין נולאן.
שלום, אני לא אוהב את נולאן
ויש לי סיבות לגיטימיות לחלוטין. נא לא לבטל את המחשבה שלי כתור ניסיון לצעוד נגד הזרם , תודה.
"התופעה של שנאת נולאן"-הכוונה לתופעה של שנאה עיוורת שמרווין טען שלא קיימת.
מן הסתם לא התכוונתי למי שסתם לא אוהב אותו, כמו שאני מאמין שמרווין בתגובה הראשונה שלו לא דיבר על מי שסתם אוהב את נולאן, אלה על המעריצים הפנאטים. אני חושב שהניסוח שלי בתגובה היה מסוייג מספיק כדי להבהיר את זה.
אם הצלחת להיעלב בכל זאת-אני לא יודע מה לומר.
לא בטוח איפה היה סיוג
ואיפה עובר הקו בין "לא אוהב" ל"שונא" לשיטתך.
לא נעלבתי.
הסיוג היה ב"שנאה עיוורת" ובמילה "בדר"כ".
כלומר-לא התכוונתי שמי ששונא את הסרטים של נולאן (נגיד: אתה) עושה את זה ממניעים מעבר לטעם שלו בסרטים. התכוונתי פשוט ש*יש* אנשים ששונאים את נולאן ממניעים שלא קשורים (רק) לטעם שלהם בסרטים, וגם נימקתי.
אני מבין
זה לא היה סיוג משהו, כי הוא מופיע באמצע הפסקה אחרי שקבעת בתחילתה ש"התופעה של שנאת נולאן היא התופעה הרגילה של נסיון ללכת נגד הזרם". אני חושב שסיוג טוב יותר היה צריך להופיע בתחילת הפסקה.
בכל מקרה, הכל סבבה בואו כולנו נקווה שבהפתעת המאה בכלל רוחו של קובריק תנצח או משהו.
ואני לא חושב שהיה צורך בסיוג כלשהו בכלל.
הרי מובן מאליו ש-TheBlink לא טיפש מספיק בכדי לטעון ש*כל* מי שלא אוהב את נולאן עושה זאת רק כדי לצעוד נגד הזרם.
הוא דיבר על תופעה מסוימת, ותופעה קיימת (בלי קשר לנולאן) ודי ברור (גם בלי שהוא יכתוב זאת באופן מפורש) שהוא לא התכוון לומר שכל מי ששונא את נולאן שייך לתופעה זו.
אתה מניח שיש משהו שאני לא טיפש מספיק כדי לעשות.
הרבה אנשים שילמו על הטעות הזו.
(וחוץ מזה-כן, מה שאמרת. תודה).
אתה מפספס את העיקר
אם המצמוץ אומר " יש אנשים ששונאים את נולאן בגלל X" זה סבבה. זה אומר שיש ויש.
אם המצמוץ אומר " כל מי ששונא את נולאן זה בגלל X, פרט ליחיד סגולה" זה לא סבבה כי זה אומר שהרוב המוחץ שלה אנשים שמחזיקים בדעה הזאת, לטענתו, לא חשבו עליה או נימקו אותה אלא רק מגיבים בצורה אינסטנקטיבית ובכך הוא מבטל את הדעות והמחשבות שלהם בגלל שהם לא הגיעו אליהן בצורה לוגית טהורה לכאורה אלא בהשפעת התניות חברתיות כאלה ואחרות.
לכן הסייג שאני מחפש הוא לא " לא כולם " אלא " לא הרוב, אלא חלק מסויים מהאוכולוסיה שגודלו לא ידוע"
ברגע שאתם (לא אתה ספציפית, אלא רוב לא-אוהבי נולאן שנתקלתי בהם, גם פה)
תפסיקו לבטל את המחשבה של אוהבי נולאן בתור תסמין של היותם צעירים/מתלהבים/לא מבינים מספיק.
מסכים.
בכלליות, כל שיח שלא מבטל מראש בן אדם אלא מתייחס להערות שלו בכובד ראש עתיד להיות מוצלח יותר מאשר אחד שכן.
מה שכן – יש שונאי נולאן שכנראה שונאים אותו כתגובת נגד ויש אוהבי נולאן שבאמת אוהבים אותו כי הם צעירים ומתלהבים. ואגב – שני התגובות הללו לגיטימיות לחלוטין. לאהבה ושנאה לא צריך סיבות מיוחדות. אתה שונא את נולאן כי אתה שונא את נולאן וזהו. אבל אם אנחנו פותחים את הדיון "האם נולאן הוא במאי טוב?" אז שני הצדדים הללו לא יכולים להביא הוכחות טובות או לספק דיון מעמיק מכיוון ששניהם שקועים מדי בעמדתם מסיבות כאלה ואחרות.
על מה אנחנו מדברים?
לי אישית ברור
שנולאן על בטוח מנצח.
ושספילברג על בטוח מנצח.
ושטרנטינו על בטוח מנצח.
ושהאחים כהן על בטוח מנצחים.
מה?!אדגר רייט מפסיד?!בעין הדג!?איך?!
(ל"ת)
בוא נתחיל מזה שהוא משחק נגד סקורסזה.
(ל"ת)
נכון, ובכל זאת אני מצטרף לקריאות ה-?????
(ל"ת)
זו בדיוק הקריאה שיש לי בסיום צפייה בסרטיו.
אם הוא גאון, זו כנראה גאונות שמובנת ע"י אנשים יותר גאונים ממני. מבין שלושת סרטיו, סקוט פילגרים היה היחיד שנהניתי ממנו, וגם זה רק ב-2/3 מהסרט (בסוף הוא ייגע אותי). כשניסיתי לצפות בו עם חברים כולם סירבו, כולל כאלה שכבר צפו בו (בקיצור, מחוץ ל"עין הדג" אני לא מכירה אנשים שאהבו אותו). ובכל זאת, מכיוון שכבר קניתי את מארז הבלו ריי המשולש (בעקבות כל ההמלצות והתשבחות כאן), צפיתי גם בשני האחרים (הזומבים והשוטרים) עם חברים, וכולנו סיימנו אותם ב"אה?!".
אפילו סיימון פג, שחקן שבאמת הצליח להתחבב עליי, היה בעיניי הרבה יותר מוצלח (ומצחיק!) ב"משימה בלתי אפשרית". כן כן, באמת. שם זו הייתה דמות קומית שיכולתי להבין.
אני לא מעריצה של סקורסזה ולא צפיתי במרבית סרטיו, אבל הייתי מצביעה לכל במאי שהיה מתמודד מול אדגר רייט, וכך עשיתי גם הפעם.
פישלייק משולש,
אחד לכל פסקה.
למה אנשים ממשיכים לקרוא לו סקרוסזה כשהשם שלו הוא "סקורסזי"?
לדעתי צריך לשמור על הגייה מדויקת. לא היית רוצה הרי שיקראו לך פישלרה במקום פישלר נכון?
טעות נגררת.
הצורה הנכונה לבטא את שמו היא "סקורסזי", אבל האיות "סקורסזה" הרבה יותר נפוץ בעברית, במידה כזאת שכל איות אחר נראה מוזר. היום כבר אפשר לומר שבעברית כותבים סקורסזה.
זה כמו שכתבו פעם שפילברג במקום ספילברג
או סטולנה במקום סטאלון (הדוגמא הזו אפילו יותר מתאימה לכאן) אבל יותר ויותר אנשים התרגלו לכתוב את זה בצורה הנכונה ועכשיו הרוב רושמים "ספילברג" ו"סטלון" כמו שאמורים לרשום אותם. זה תהליך אבל לדעתי צריך להתחיל אותו כאן.
זה לא משנה למה התרגלנו עד עכשיו כי זו טעות. זה כמו שחברים יכתבו את השם שלך במשך הרבה זמן בצורה שגויה אחת, לא היית רוצה לתקן אותם?
אני יודע שסקרוסזי עצמו לא יכתוב לנו פה שהוא רוצה שנתקן את השגיאה אבל בכל זאת.
או כמו שהבינו שבאינטרנט כותבים ולא רושמים
(ל"ת)
סקרוסזה זה תעתיק של שם משפחה משפה אחרת
לכן לתרגום של השם בעברית מותר להיות קצת יותר חופשי מבחינת כתיבה והגייה.
בעברית רושמים לפי איך שמבטאים
בעיקר שמות זרים.
בגלל זה הגיוני לכתוב את זה בעברית סקורסזי ולא סקורסזה.
דה סוסיר יושב ובוכה.
(רוץ דה סוסיר! רוץ ודהר!
רוץ במסמן!
טוס במסומן!)
[אני מצטער]
בעברית לא מבטאים את כל השמות כפי שהם בשפת המקור
לפעמים מעברתים את השם או מתאימים את ההגייה לשפה. זה עובד גם לכיוון ההפוך, שמות בעברית שיש בהם ח' או ר' ישראלית משנים בתרגום לאנגלית. לכן זה הגיוני שתרגמו לעברית את השם Scorsese בדרך מסוימת שישראלים מבטאים עד היום. אם זאת זה לא סותר את זה שישנה דרך נוספת לבטות את השם שישראלים רבים משתמשים בה, כפי שהשם נהגה בשפת המקור. שתי הדרכים נכונות כפי שספילברג ושפילברג זה נכון, השאלה היא מהי הדרך היותר פופולרית ונפוצה בשפה להגות את השם שלפיה יידעו המפיצים איזה שם לכתוב על הפוסטר.
לדעתי דוקא מבטאים את זה
כמו 'סקורסזה' עם סגול ב-ז', כמו שאפשר לשמוע כאן, או שזה משהו בין חיריק לסגול, מה שבהחלט גורם ל'סקורסזה' להיות קביל ויותר.
לא, מבטאים את זה "סקורסזי", כמו שהוא עצמו אישר לא פעם
נכון שזה יכול להישמע כמו "סקורסזה" אבל לא ככה מבטאים את השם שלו.
מאחר וממילא יש הבדל בין עברית לאנגלית
באיך מבטאים הברות מסוימות – למשל, חיריק בעברית, למרות מה שלימדו אותנו, לא שקול ל-i בעברית, אלא הרבה יותר קרוב ל-ee/ea – אז הדברים הרבה פחות מוגדרים ממה שאתה אומר. יש מצב שההיגוי האמיתי של השם שלו הוא הברה שבעצם לא קיימת בעברית, ובתור שכזו יכול להיות ששתי הצורות מספיק קרובות אליה.
אני חוזר בי,
שמעתי זה עתה ראיון שלם עם דייויד לטרמן והוא ומרואייניו אכן חוזרים ואומרים סקורסזי.
המוזר הוא שאני משוכנע שעד לדיון כאן אף פעם לא ראיתי את השם שלו נכתב ככה בעברית, אז ייתכן שלשם הרציפות פשוט משתמשים בכתיב הקודם.
פתאום זה מעלה לי נקודה אחרת. נראה לי שחלק מהעניין כאן זה שבעברית – בניגוד לאנגלית וצרפתית למשל – אין כמעט הבדל בין מה שנכתב למה שנקרא. המקרים שבהם מי שיודע לקרוא עברית ייתקל במילה חדשה ולא ידע איך לבטא אותה מהכתב (מנוקד) הם מועטים אם בכלל.
לעומת זאת בשפות אחרות, עד כמה שידיעתי מגעת, היחס בים הכיתוב להגייה הוא פחות חד-ערכי.
כמו השם של הסרט רטטוי
בעברית קל להגות אותו, אך באנגלית הוא נכתב Ratatouille (איך לכל הרוחות נכנסה לפה L?).
לכן, בטריילר, כשהופיע שם הסרט, מייד לאחר מכן הופיעה חלוקת הברות של שם הסרט.
https://www.youtube.com/watch?v=c3sBBRxDAqk
(ב-2:19)
אבל זה בגלל שזאת צרפתית.
השפה שבזמן שהיא התפתחה קריאה וכתיבה היו התמחויות של אנשי מקצוע, שקיבלו שכר לפי מספר האותיות, ולכן ניפחו את השפה באותיות מיותרות.
my point exactly
(ל"ת)
נסעת לפארי, או ללאנדאן, בזמן האחרון?
(ל"ת)
ואם מדברים על ספילברג - ראית את לינקן?
(ל"ת)
מה זה ראיתי? הייתי איתו באוניברסיטה!
(ל"ת)
היזהר, אני מזהה בדיחת דרויאנוב כשאני נתקל באחת.
דא.
כמו 99% מכותבי הבדיחות בישראל, גם אני מעתיק ממנו בלי הרף.
אתה צריך לעשות הפרדה בין ביטוי שם של בנאדם לביטוי של מדינה שהוחלט שככה יהגו את שמה בעברית.
זה לא משנה את העובדה פה והיא עדיין שצריכים לכתוב את זה "סקורסזי".
אגב, מי באמת החליט שצריך לכתוב לינקן כ"לינקולן". עוד טעות הגייה היסטורית?
אני מניח שהם קרובים רחוקים של אותם אנשים שהחליטו שאבן גבירול בא ממקום ששמו ספרד.
(ל"ת)
מי אמר, חוץ ממך?
ולמה לינקן ולא לינקון, כמו שכמה מכרים אמריקאים שלי אומרים? ולמה "הוחלט" שפאריז ולא פארי? והאם אמריקאים מקפידים על הגיה זרה של שמות זרים (רמז: רובם לא).
בקיצור, לדון קישוט לפחות הייתה סיבה למאבק בתחנות רוח. במקרה הזה אני מתקשה למצוא.
כמה אנשים למען האמת. יאיר רוה למשל.
תראה, צריך לעשות הבדלה גם בין ביטויים שנחקקו בלקסיקון שלנו מימים עברו וביטויים "עדכניים", כאלה שאנחנו אלה שמתרגמים אותם ועוד לא לגמרי נתפסו בלשון העם באופן שהוא מוחלט. האם אמריקאים לא מקפידים על הגיה של שמות זרים? ברור, אבל למה זה אמור לשנות לי, שרק רוצה לשמור על הגייה נכונה?
ובעניין דון קישוט ותחנות הרוח, לדעתי ההתנגדות הגורפת שלכם היא גם לא פחות מגוחכת. השם של הבחור הוא "סקורסזי", אתם רוצים להמשיך לקרוא לו סקורסזה. שיהיה. אני לעומת זאת מקווה שצורת ההגייה היותר נכונה של השם שלו כן תתפוס מתישהו. למה? ככה. זה סתם עניין שלי, ואני אמשיך להילחם עליו, בין אם זה נראה לכם מיותר או לא.
דון קיחוטה.
(ל"ת)
נסיך החלומות
(ל"ת)
*טחנות רוח.
(ל"ת)
סקורסזי
(ל"ת)
כי ההגייה ה"נכונה" שלך היא דמיונית.
בארה"ב אין הגייה נכונה *אחת*. כל שכן מחוץ לארה"ב. בעברית בישראל מקובל – כמו בהרבה שפות אחרות – ללכת לפי הכתיב בשפות אנגליות (ואם כבר לשון העם, "שפילברג" מסתובב איתנו כארבעים שנה". מספיק זמן).
ויותר מזה: מילא שפה מדוברת. אבל פה זו שפה כתובה. ולמיטב זכרוני טרם נתקלתי באמריקאי אחד שכותב Lincan, או Landan, ורובם אפילו לא כותבים Scorsesee. כנ"ל לגבי ארצות אחרות: רוברט ברנס אמנם כתב במבטא סקוטי, אבל זו לא הנורמה. זה בכלל מסתבך כשמגיעים למילים נפוצות, כאשר אתה צריך להחליט האם אומרים ניל יאון (מבטא שיקגו), או ניל יאהן (מבטא וולסי), שלא לדבר על כך שבמבטא קנדי אני לא יכול להחליט אם זה יאנג או יאונג.
הויכוח קצת תמוה בעיני
כי הרי השם Scorsese הוא לא שם אנגלו-סקסי ואני די בטוחה שאופן ההגייה של השם בארה"ב מאונגלז. או, במילים אחרות – אני בספק אם בסיציליה ביטאו את השם כמו שמבטאים אותו בארה"ב.
וזה מעלה שאלה אחרת
האם מתעתקים את השם כפי שהוא במקור, או כפי שבעל השם הוגה אותו במדינתו? בתקשורת הישראלית אין אחידות בעניין – ג'רי הוא סיינפלד אבל מארק הוא צוקרברג, למשל.
נכון, אבל...
ההגיון שלי אומר שצריך לקרוא (ולכתוב) את השם כמו שהאדם קורא לעצמו ולכן צריך להיות סקורסזי ולא סקורסזה. אבל, יש צורות מסויימות שהתקבעו (ואן גוך) ונראה לי שאפשר להשאיר אותן כמו שהן.
ויש לי גם דוגמא הפוכה, שלא קשורה בתעתיק: אני עובדת הרבה מול אמריקאים שמבטאים את השם שלי במילעיל ולא כמו שמקובל בעברית…
אכן, אז סקורסזי.
(ל"ת)
בפרסום הרשמי של פסטיבל הקולנוע בירושלים
ששוכן על שולחני אחר כבוד, עדיין מתעקשים לכתוב סקורסזה.
מסתבר שלא סקורסזה ולא סקורסזי :)
סקורסזה עצמו מבטא את זה סקורססי, ומסתבר שגם הוא טועה, והמקור באיטלקית הוא סקורססה. (שתי ההבהרות האחרונות זהות, ונשמעות כמו משהו בין צירה לחיריק). ובא לציון גואל.
נזכרתי בסרט SHOWGIRLS
http://www.youtube.com/watch?v=SJedSBAtNtg
למרבה הצער, הוא לא נפוץ כפי שעלולים לחשוב.
מלבד "סקוט פילגרים", אף אחד מסרטיו לא הוקרן מסחרית בארץ,
ולא מספיק אנשים באמת ראו את "סוף העולם" כפי שניתן היה לקוות שיהיה…
כמו כן, רייט אמנם מגוון – אבל בכל סרטיו יש דגש לחובבי קולנוע, עם המון המון מחוות שמהוות חלק משמעותי מהסרטים. המשחק בין הז'אנרים בטרילוגיית הקורנטו ממש לא יירד חלק בגרון לכל אחד, גם לא אם הוא בין יושבי "עין הדג".
סקורסזי, חרף אהבתו העצומה לעולם הפשע, נגע בכל מיני ז'אנרים שגם נוגעים לקהלים שונים: ביוגרפיות ("הטייס"), דרמות ספורט ("השור הזועם"), סאטירה ("מלך הקומדיה") ואפילו עשה סרט ילדים!!!! כך שמלבד ניסיון של 40 שנים והיותו סמאח עצום, האיש גם נגע לקהל הרבה יותר מגוון…
ושכחת
דרמות תקופתיות, סרי דוקו ביוגרפים, סרטי הופעות, מחזות זמר, דרמות לא תקופתיות, קומדיות.
רייט במאי עצום, אבל בשביל שאני אצביע לו ולא לסקורסזה הוא צריך לצאת מנישת הז'אנרים ולעשות סרט שהוא לא מגניבות מטורפת עם רגש קל. אישית? הייתי שמח לראות אותו מתנסה בז'אנר הביוגרפיות הקולנועיות – נראה לי שזה יכול להיות מדהים.
נכון
עם כמה שאני מעריץ את רייט, המאבק שלו מול סקורסזה הוא… קשה. ברייט נגד איסטווד, הצבעתי בעד רייט בלי שום היסוסים. איסטווד עשה סרטים טובים פעם. רייט עושה סרטים טובים עכשיו. ישן מפני חדש תוציאו. אבל סקורסזה הוא בשום אופן לא "במאי עבר". הוא במאי הווה, שההווה שלו נמשך כבר שלושים שנה. לא רק שיש לו פילמוגרפיה ענקית – לא צריך לעשות לו שום הנחות לקשיש; אפילו אם היינו מסתכלים על הסרטים שלו מהעשור האחרון בלבד, הוא עדיין היה מתחרה ראוי וחזק.
סליחה, אבל...
עם כל הכבוד לסרטים הטובים של רייט, "מיסטיק ריבר" אחד של קלינט קשישא שווה כל מה שרייט עשה עד עכשיו ביחד ועוד נשאר עודף. וכמובן שגם סקורסזה לוקח אותו עם יד אחת קשורה לאוזן, ואני שמח שהרוב חושבים כמוני. אז קצת כבוד לזקנים!
הרוב לא חושבים כמוך.
איסטווד ורייט סיימו בתיקו.
ומה שאני מנסה להסביר פה זה שלא "מגיע" לאיסטווד לנצח בגלל כבוד לזקנים. וגם לסקורסזה לא. אם מגיע לו לנצח, זה בגלל שהוא היה פעם במאי מעולה, ומעולם לא הפסיק. הסרטים מדברים בעד עצמם, לא הגיל. התחרות היא לא על הבמאי המבוגר ביותר.
וכל סרט שאדגר רייט עשה עד היום שווה לפחות 2.4 מיסטיק ריברים.
קשיים בהבנת הנקרא
המשפט "ואני שמח שהרוב חושבים כמוני" מתייחס ישירות לסקורסזה, לא לאיסטווד, כפי שניתן להבין מהתגובה שלי. ועד עכשיו אני שמח לראות שהרוב אכן חושבים כמוני.
ומעולם לא כתבתי ש"מגיע" למישהו לנצח בגלל הגיל או הוותק שלו. די ברור מהתגובה שלי שלדעתי גם איסטווד וגם סקורסזה הם פשוט במאים יותר טובים מרייט.
הכבוד לזקנים מגיע להם בגלל הסרטים המעולים שהם עשו, לא בגלל הגיל שלהם. אז כבוד לזקנים!
ולגבי מיסטיק ריבר, ניאלץ להיפרד כידידים.
חבל
שלא ייצא להפגיש את אדגר רייט עם פול תומס אנדרסון, כדי שהתמונות יהיו גלידה נגד מילקשייק.
כן, דברים מפגרים כאלה משעשעים אותי.
רד פיש, לבקשתך:
מילקשייק VS קורנטו
הכהנים הם כ"כ אובררייטד בעיניי
וזה למרות שראיתי 4-5 סרטים שלהם שרובם הם לא ה-קלאסיקות שלהם. חבל לי שארונופסקי מפסיד להם. הו וול, גם ככה הוא לא היה מגיע רחוק מדי.
דארן ארונופסקי
אני לא בהכרח מת על סרטיו של ארונופסקי. אבל אני לא יכול להתכחש לכך שיש לו כישרון גדול. הוא יוצר קולנוע יפה ויזואלית וחזק רגשית ויכול להעביר סיפורים קטנים ופשוטים בצורה הכי גדולה מהחיים שרק אפשר. הסגנון המאוד לא ריאליסטי שלו נותן לו הרבה הזדמנויות להתפרע עם המדיום וליצור רגעים גדולים, מבריקים ומאוד זכירים.
את "פיי", סרטו הראשון של דארן, לא ממש אהבתי אבל גם שם ישנן לא מעט הברקות. את "רקוואים לחלום" ראיתי לפני הרבה מאוד שנים והוא בעיקר אכזב הודות לציפיות הגבוהות שהביקורת פה באתר העניקה. אבל הוא כן היה מצוין והעבודה של ארונופסקי בו הייתה שונה מכל דבר שראיתי אי פעם. הוא מעז לעשות דברים שמעטים היו מעזים לעשות, והוא עושה זאת מצוין. "המעיין" הוא אולי עבודת הבימוי הטובה ביותר שלו (או השנייה הכי טובה אחרי 'רקוואיים', שאני צריך לראות שוב) וסרט מצוין באופן כללי. יש כל כך הרבה שוטים מרהיבים וסצינות חזקות בסרט הזה. מ-"המתאבק" לא התלהבתי. פה ארונופסקי נוטש את סגנונו ויוצר סרט פשוט וריאליסטי יותר. סרט טוב, אבל לא מרגש באמת. גם לא ממש הבנתי למה כולם עפים מההופעה של רורק. שני סרטיו הבאים היו "הברבור השחור" שהחזיר את ארונופסקי למסלול הנכון ו-"המבול" שהבימוי בו היה כל כך טוב שאחת הסצינות הטובות ביותר שלו השיגה לעצמה כתבה שלמה בעין הדג.
ראיתי : 6 מתוך 6.
הכי אהבתי : "נוח".
הכי פחות אהבתי : "פיי".
האחים כהן (זהירות, ספוילר ל-"לקרוא ולשרוף" לקראת סוף הסרטון)
אין מה להרחיב פה. האחים כהן יצרו כמה וכמה מהסרטים האהובים עליי. הם נועזים, מוזרים (שזה תמיד טוב), עם בחירות מוזיקליות מצוינות, צילום פנטסטי (הרי הם עובדים עם רוג'ר דיקנס הגדול) ובימוי שחקנים נהדר.
ראיתי : 10 מ-16.
הכי אהבתי : "ארץ קשוחה".
הכי פחות אהבתי : "פארגו" (שהיה, נדמה לי, הסרט הראשון שלהם שראיתי. אני חושב שמגיע לו לקבל הזדמנות נוספת).
הבחירה שלי : האחים כהן יצרו סרטים טובים הרבה יותר מאלו של ארונופסקי. וכל ה-10 שלהם שראיתי היו טובים יותר מ-"פיי" (ומלבד "פארגו" כולם גם היו טובים יותר מ-"המתאבק"). אבל כשאני נזכר בסרטיהם של שלושת היוצרים הנ"ל אני עדיין רואה את ארונופסקי בתור הבמאי המוכשר יותר. האחים כהן הם במאים מצוינים אבל הכישרון האמיתי בסרטיהם בא מתסריטים מקוריים, ביזאריים ופשוט כתובים טוב. כשהם מקבלים (או כותבים) תסריט חלש הם, סביר להניח, יוציאו ממנו סרט חלש. ארונופסקי עובד בעיקר עם תסריטים חלשים הרבה יותר והבימוי שלו הוא הדבר הזכיר והטוב באמת באותם סרטים. כשאני נזכר בסרטיו אני לא נזכר בפרטי עלילה כלשהם מ-"רקוויאם לחלום", לא בדמויות מ-"המעיין" ולא בדיאלוגים מ-"הברבור השחור". אבל אני כן נזכר בויזואליה המרהיבה, בעריכה ובתחושות החזקות שאותן סצינות משרות. אז למרות שהאחים כהן הם ה-filmmakers הטובים יותר, דארן ארונופסקי הוא הבמאי שמקבל את הקול שלי.
משחק 2
אדגר רייט (כולל ספוילר ל"שוטאים לוהטים")
הסרטו הזה כבר הסביר טוב מאוד למה אדגר רייט הוא אחד הבמאים הכי טובים של כל הזמנים. הלוואי והיו יוצרים עוד כמה סרטונים כאלה לבמאים אחרים (היה לפחות הופך את ההודעות שלי להרבה יותר קצרות).
ראיתי : 4 מתוך 6 (בנוסף, סיימתי אתמול לראות את העונה הראשונה של "Spaced").
הכי אהבתי : "שוטרים לוהטים" (הראשון שראיתי מטרילוגיית הקורנטו והסרט בו התאהבתי בבמאי).
הכי פחות אהבתי : 'סקוט פלגרים' (הגימיק עם כל הרפרנסים המגניבים לעולם משחקי המחשב היה ממש מגניב בהתחלה אבל התחיל להימאס לקראת הסוף. דוגמה טובה לסרט עם תסריט גרוע שניצל [והוא סרט די טוב, בסופו של דבר] בגלל בימוי מעולה).
מרטין סקורסזה (ספוילר ל-"השתולים")
בדומה לספילבג, עדיין לא השלמתי לראות את כל סרטיו הגדולים והמשפיעים יותר של סקורסזה. ראיתי קומץ קטן מהפילמוגרפיה שלו והוא כבר הראה לי שהוא יודע ליצור קולנוע טוב. החל מהקצב המופרע של "הזאב מוול סטריט", הפן הויזואלי המרהיב של "הוגו", השוטים הארוכים ב-"החבר'ה הטובים" ועד סצינות הקרב ב-"השור הזועם". זה עדיין לא מספיק בשביל שאני אתחיל להעריץ אותו (במיוחד מאחר ואת התסריטים של סרטיו לא הוא כותב. וסרטיו בעיקר מתבססים על תסריטים טובים) אבל אני יכול להבין את מקור כל השבחים שהוא מקבל.
ראיתי : 6 מתוך 34 (במקרה ולא טעיתי בספירה).
הכי אהבתי : "הזאב מוול סטריט" (או "השור הזועם").
הכי פחות אהבתי : "נהג מונית" (או שלא. ראיתי אותו לפני כל כך הרבה זמן שאני לא זוכר ממנו כלום עכשיו. במקרה ובצפייה נוספת הוא יתגלה לי כיצירת מופת אז "השתולים" תופס את מקומו).
הבחירה שלי : אדגר רייט. בלי להסס.
"סרט עם תסריט גרוע שניצל"...
נשמע לי כמו ביטוי עינדגי חדש ומדויק שיכול להחליף את הביטוי "תסריט חצי אפוי".
עכשיו רק צריך למצוא סרט שמתאים להגדרה הזו באמת, ולא אחד מושלם כמו סקוט פילגרים.
זה מעלה רעיון טוב,
לעשות סינמונדיאל בין תסריטאים.
גם לדעתי צריכים לעשות אחד כזה בין תסריטאים
רעיון מעולה!
מצחיק אותי ההבדל בין הקרב האכזרי אתמול במרקנה לעומת הסקר הקליל של היום.
לו סקורסזה והאחים כהן היו מתחרים אחד מול השני זה היה באמת קשה, אבל דארן "אני לא יודע לכתוב/לבחור תסריט ששווה משהו אז תראו את כל הקאטים שאני יודע לעשות" ארונופסקי מול תותחי הכתיבה והבימוי שמתעקשים להוציא יצירות מופת אחת אחרי השנייה. אולי קצת יותר קשה לי עם אדגר רייט, כי "סקוט פילגרים" בכל זאת היה חוויה סמי-דתית בשבילי, אבל כשהוא עומד מול הבמאי הקלאסי הכי כיפי שפועל היום זו לא באמת בחירה כל כך קשה.
הידעתם?
שמו האמצעי של ארנופסקי -"אני לא יודע לכתוב/לבחור תסריט ששווה משהו אז תראו את כל הקאטים שאני יודע לעשות" זה על שם סבא שלו, "אני לא יודע לכתוב/לבחור תסריט ששווה משהו אז תראו את כל הקאטים שאני יודע לעשות" ארנופסקיהו שלצערו היה במאי תיאטרון כך שהוא נחל פחות הצלחה.
הבחירות שלי:
1. האחים כהן. בגלל "צומת מילר", "הקפיצה הגדולה", "אחי איפה אתה", "האיש שלא היה שם" (שבר לי את הלב, ואיזה משחק!), "אומץ אמיתי" – אלה סרטים מושלמים שאף במאי אחר מוכשר ככל שיהיה לא יוכל לעשות.
2. אדגר רייט. בגלל שכמו שאמרתי בעבר:
תמיד אעדיף במאי שרוצה לעשות לי טוב בנשמה על פני כזה שנהנה לבאס אותי.
עם כל האהבה הגדולה שלי לאדגר רייט סקרוסזה מנצח.
שני במאים ענקיים, אחד בתחילת דרכו (יחסית) ואחד בסוף (יחסית, הוא לא מראה שום סימנים שהוא הולך לעצור). באמת שני קולנוענים שאני אוהב אבל סקרוסזה עם הרקורד הענק והמדהים שלו פשוט לוקח. אבל אני לא דואג, עוד 10-15 שנים וגם רייט ייחשב כמאסטר.
וואי ממש אוהבים את האחים כהן
אני אישית בכלל לא מתחבר אליהם אבל נראה שיש להם קהל מעריצים די גדול פה.
פעם ראשונה שאני באופן נחוש בדעת מיעוט
למרות שגם הנחישות היא יחסית, כי מתוך 40 הסרטים של סקורסזה ראיתי אחד, וגם מאדגר רייט ראיתי אחד, כך שזה סקוט פילגרים נגד החבר'ה הטובים, וסקוט פילגרים לוקח בקלות מבחינתי, נתתי לחבר'ה שתי הזדמנויות ואני עדיין לא מבין מה כולם מוצאים בו. סקוט פילגרים לעומת זאת הוא מהסרטים שראיתי שוב ושוב ואני לא מפסיק לאהוב.
בזירה השנייה ראיתי יותר סרטים, מהכוהנים ראיתי את פרגו, לא ארץ לזקנים, הו אח איכה, ואומץ אמיתי. מארונופובסקי ראיתי את רקוויאם לחלום, המתאבק, ברבור שחור, ונוח. מאד אהבתי את הוא אחי איכה וגם פרגו היה טוב, אבל את רקוויאם ברבור שחור ונוח מאד מאד אהבתי וגם אם לא ראיתי את הליבובסקי (מעבר לקטעים קצרים) אבל הסרטים של ארונוף' פותחים כזה הפרש שלא נראה לי שהוא יכול לסגור אותו.
דארן ארונופסקי NO DIRECTOR FOR OLD MEN
אני מבין למה אנשים צעירים מתלהבים ממנו, אבל בעיני שועל סרטים זקן כמוני הוא נראה מגוחך.
הסרטים שלו כולם מנגנים את אותם השטיקים של "הו, ראו כמה עלוב הוא הקיום האנושי!"
בקיצור הוא פתטי.
חוצמזה, בגללו נטלי פורטמן העלובה גנבה לג'ניפר לורנס המדהימה אוסקר אחד.
זה באמת בלתי נסלח.
טוב ניצחת אתה מבוגר
ולא מושפע מזה שלבמאי יש תפיסה דיי מיזנטרופית ולכן כל הסרטים שלו אותו דבר בדיוק כי הגישה של כולם לבני האדם היא "חבל".
האחים רייט
היום היה מה שנקרא no-brainer.
שמינית 3 – חוץ מ"רקוויאם", הסרטים של ארנופסקי לא ממש עניינו אותי, ו"נח" בכלל היה גרוע. גם הסרט הכי מעפן של האחים עדיף על האחרונים שלו.
שמינית 4 – אאוץ'. חששתי שזה יקרה. אולי אין מילקשייק מול הטילון הזה, אבל יש מולו זוג לימונים גדולים מאוד. "הזאב מוול סטריט" הוא אחד הסרטים הכי מופרעים שנראו פה בשנים האחרונות, וגם לפניו סקורסזה הראה שהוא אחד הבמאים המעניינים והמקצועיים ביותר שעובדים היום. ובכל זאת, אני ממשיך עם רייט, אך נראה שכאן דרכינו ייפרדו. לא נורא, אדגר, נתת אחלה פייט. ואני עדיין אצפה לסרט הבא שלך יותר משל כל נולאן או טרנטינו. ואם לשפוט על פי שלטי החוצות, גם כל עיריית תל-אביב בעדך.
אני חושב שסקורסזה קצת אוברייטד
אבל עדיין מתעלה בהרבה על במאי הקומדיות הבינוניות שנקרא אדגר רייט.
האחים כהן מול ארונופסקי זה קצת יותר קשה. אבל ארונופסקי לא עשה את "אומץ אמיתי", אז הקול שלי הולך אליו.
איך אפשר לבחור ברייט על פני סקורסזה?
איך אפשר לבחור בבמאי שעושה סרטים בסדר על פני במאי שבמשך 30 שנה משחרר יצירות מופת?
האחים מול ארנופסקי היה קצת קשה, אבל בסוף בחרתי באחים כי הסרטים ארנופסקי טובים אבל רק רקוויאם לחלום הוא משהו שבאמת נחשב בשבילי כיצירת מופת בעוד שלאחים כהן יש כמה כאלה.
מה שאני אוהב בבמאים שנותרו במשחק
הוא שלרובם יש סגנון אישי מובחן שגורם לקהל לזהות אותם ולהתייחס ליצירות שלהם כמכלול.
יש הרבה במאים טובים שעושים יצירות גנריות (וטובות), אבל מי שנשארים בסוף הם אלה שאפשר לזהות את הייחודיות שלהם, כמו האחים כהן או קוונטין טרנטינו. זה לא אומר שיש להם שטיקים חוזרים (כי דווקא אלה נמאסים באיזה שלב, כמו טים ברטון), אבל בכל זאת אפשר לזהות ייחוד אופייני ביצירה שלהם.
רק להזכיר למי ששכח: סקורסזה זה לא *רק* יד מדממת
יש לו גם "הוגו" אחד תמים וקסום, שהיה מועמד ל-11 אוסקרים וזכה בחמישה, כולל אוסקר על הבימוי לסקורסזה עצמו.
עכשיו, כדי שאיש לא יתעצבן, הנה הגרסה השניה של ההודעה הזאת:
רק להזכיר למי ששכח: סקורסזי זה לא *רק* יד מדממת.
יש לו גם "הוגו" אחד תמים וקסום, שהיה מועמד ל-11 אוסקרים וזכה בחמישה, כולל אוסקר על הבימוי לסקורסזי עצמו.
אמ... להוגו אין אוסקר על הבימוי :)
באותה שנה הייתה חלוקה שווה של חמישה פרסים ל"הארטיסט" וחמישה ל"הוגו". את הפרסים "הרציניים" (סרט, בימוי ושחקן ראשי) גרף "הארטיסט", ואת פרסי המלאכה גרף "הוגו" (צילום, עיצוב הפקה, עריכת סאונד, מיקס סאונד ואפקטים מיוחדים); אבל אני איתך לגמרי. "הוגו" הוא אחד הסרטים היותר קסומים של השנים האחרונות, והוא עומד בשורה אחת עם שאר הקלאסיקות של סקורסזה (אני אישית גם מעדיף אותו על פני "נהג מונית".
אוך! פאדיחה!
אבל הוא זכה בגלובוס הזהב כבמאי הטוב ביותר על הוגו.
ואגב, אם אינני טועה, באותה שנה הוגו גרף הכי הרבה מועמדויות לאוסקר (אפילו יותר מהארטיסט)
אגב, סליחה על הבורות, אבל למה את אדגר רייט מסמלת גלידה?
מה, הוא הוציא סרט שעוסק בגלידה? (נשמע קצת מוזר….)
יש לו את טרילוגיית הקרונטו
מת על המתים (וואו זה נשמע רע), שוטרים לוהטים (כנ"ל) וסוף העולם
סורי, אבל עוד לא הבנתי
מה זה קרונטו?
למה שלושה מהסרטים שלו נקראו טרילוגיית הקרונטו?
ואיך זה מתקשר לגלידה?
קרונטו = טילון.
בין שלושת הסרטים בטרילוגיה שלו אין שום קשר עלילתי (השחקנים חוזרים על עצמם אבל זה לא קשור), חוץ מהעובדה שבכל סרט יש סצינה שבה מעורב טילון קרונטו.
אוקי, הבנתי
זה פחות או יותר כמו שאם בועז דווידזון היה מתמודד – היתה תמונה של בורקס, ואם סרג'ו לאונה היה מתמודד היתה תמונה של ספגטי.
מה שכן, זה עשוי להשפיע בתת מודע על הבחירה: אתה רואה גלידה מגרה בצד אחד ויד מדממת בצד השני – במי תבחר?
עכשיו שאני חושב על זה
השם המלא הוא "טרילוגיית הדם והגלידה", כך שבאופן תת-מודעי, שתי התמונות אמורות לגרום לך להצביע לרייט. עכשיו זה עוד יותר מפתיע שהוא מפסיד…
קרונטו זה מה שאנחנו מכירים כטילון.
אין לי מושג אם הסרטים האלה נוצרו במחשבה תחילה כטרילוגיה, או שרק אחר כך 'חוברו', ולמה בכלל קוראים לטרילוגיה הזאת ככה.
בזה מישהו שמבין ואוהב את רייט יותר ממני יוכל לעזור לך
*תיקון לכל השרשור - קורנטו, לא קרונטו.
אני יודע, אני יודע, זה גראמר נאצי בטירוף, אבל זה הציק לי (כמו Angel ו Angel![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
). זהו.
Like על סרג'נט אנג'ל
(ל"ת)
לפי רייט באחד הראיונות, קורנטו משמשת כאחלה תרופה להאנגובר, וזה למה הדמות של פרוסט מבקשת קורנטו בבוקר אחרי שהם שתו. אחרי שהם עשו את שון אוף דה דד החברה של קורנטו שלחו לפרמיירה מלא גלידות בחינם כג'סטה חמודה כזו, אז פג ורייט אמרו "אולי אם נשים קורנטו גם בהוט פאז הם ישלחו לנו שוב גלידות בחינם". אחרי השני התחילו להשוות כבדיחה את הסרטים לטרילוגית שלושת הצבעים של קישלובסקי, והם אימצו את זה בתור השם של הטרילוגיה.
אבל האם שלחו להם קורנטו בחינם לפרמיירה של 'הוט פאז'?
(ל"ת)
קורנטו הוא סוג של גלידה
"טילון" בעברית.
"שוטרים לוהטים" "מת על המתים" ו "סוף העולם" נחשבים לטרילוגיה (למרות שאין בניהם קשר עלילתי) בגלל שיש להם כמה אלמנטים משותפים ,לדוגמה: הם כולם פרודיה על ז'אנר פופולרי אחר ו…בכולם מופיעה גלידת טילון בטעם שקשור איכשהו לסרט (גלידת תות ב "מת על המתים" כי זה סרט עם זומבים והרבה דם, גלידת ווניל בעטיפה כחולה ב "שוטרים לוהטים" בגלל שזה סרט על שוטרים וגלידת מנטה ושוקולד ציפס ב "סוף העולם" כי זה סרט על חייזרים)
מנטוה ושוקולד צ'יפס קשורים איכשהו לחייזרים?
(ל"ת)
זה ירוק, חייזרים מקושרים עם הצבע ירוק
(ל"ת)
שוקלד צ'יפס לא ירוק, רק המנטה
וזה באמת מעניין שנוצר איזשהו דימוי מקובל לחייזרים (הצבע הירוק, הראש המתרחב כלפי מעלה, העיניים הגדולות וכו') על אף שאיש מעולם לא ראה חייזר.
זאת אומרת, זה בטח התחיל מאיפשהו, השאלה היא מאיפה.
כן, אבל לא מוכרים טילונים בטעם רק מנטה
אלא מנטה-שוקולד-צ'יפס. אם הם היו משתמשים בטילונים שהם המציאו, הם פשוט היו עושים את זה של "שוטרים לוהטים" אוכמניות או משהו
מנטה ושוקולד-צ'יפס זה אחד הטעמים הפופולריים ביותר בארה"ב
(לא יודעת לגבי בריטניה) – בגלידות, ממתקים, משקאות וכו'. וזה תמיד מאד ירוק – לא חלילה בגלל תמצית המנטה שמוסיפים למוצר, אלא באדיבות צבעי מאכל ירוקים זרחניים.
מאד מתאים כסמל לחייזרים.
אומרים שקריסטל מנטה נוצר על ידי חייזרים על מנת לחסל את המין האנושי.
זה, ופלים בטעם לימון ובמבה לולו. אבל אני לא בטוח שרייט עשה את זה במודע.
בצבי הנינג'ה הראשון (או השני?) היה חומר
זרחני מיסתורי בדיוק באותו צבע. קריסטל מנטה, סופרדרינק. אותו דבר.
יאמי.
אמרת יאמי על קריסטל?
אתה יודע שזה עשוי ממנקי אסלות…
ריצפז
(ל"ת)