ואנחנו ממשיכים, אחרי שהכרנו את המתמודדים בבתים א' עד ד', בוא נכיר את המתמודדים משאר הבתים.
ווס אנדרסון
האחד שחייבים לראות: מלון גרנד בודפסט
והאחד שאפשר לוותר עליו: פשיעות קטנות
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: אי הכלבים, שאחרי זיגזוגי כן-לא, ייצא בארץ באוגוסט.
סימן היכר: סימטריה מוחלטת, שחקנים שמדברים ללא רגש, חיות שמתות ושוטים שהולכים הצידה.
בקצרה: הבמאי המוקפד ביותר בקולנוע בימינו הוא גם הבמאי עם כוח העל לזמן כל שחקן איכות בהוליווד לבוא ולהופיע אצלו לשלוש שניות בסרט להופעת אורח כעציץ עם שפם וכובע. אולי זה בגלל שהוא נראה כל כך מאוהב במה שהוא עושה, אפילו אם הוא יודע שזה קצת טיפשי. אולי בגלל שמדובר באחד הבמאים האלו שמצליחים, גם אחרי שהגיע ללא מעט שיאים קולנועיים, להשתפר מסרט לסרט. אולי זה בגלל הדמויות הייחודיות והאיקוניות שהוא מצליח לכתוב פעם אחר פעם. ואולי זה פשוט בגלל הסגנון הייחודי שלו, שאפשר בקלות להגדיר כז'אנר בפני עצמו.
דני בויל
האחד שחייבים לראות: טריינספוטינג
והאחד שאפשר לוותר עליו: טראנס
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: סטיב ג'ובס וטריינספוטינג 2
סימן היכר: עריכה קינטית ואנרגטית.
ובקצרה: דני בויל נותן בראש. בזכות הסגנון שלו, בעיקר בכל הנוגע לעריכה, כל סרט שלו מרגיש כמו נגיחה מפתיעה באמצע קטטה – אפילו אם זה סרט ילדים מתוק מאין כמוהו ("מיליונים"). הוא במאי שיכול להטעין באנרגיה וברעננות גם את התסריטים הכי דביליים שניתנים לו, ומסוגל להפוך גם 127 שעות בחברתו של ג'יימס פרנקו לחוויה קולנועית מענגת (לפחות עד הרגע שהוא מוציא את האולר. חלקנו לא מצליחים להתאושש עד היום).
פיטר ג'קסון
האחד שחייבים לראות: שר הטבעות: אחוות הטבעת
והאחד שאפשר לוותר עליו: מבט מגן עדן
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: ההוביט: קרב חמשת הצבאות
סימן היכר: הוביטים.
בקצרה: כמו לא מעט במאים, הקריירה של פיטר גקסון נחלקת ל"לפני" ו"אחרי". לפני "שר הטבעות", מדובר באחד מהבמאים חובבי הדם המוצלחים והממזריים ביותר, שהצליח לגרום לסרט דרג-ז' להיראות כמו סרט דרג ב' עם אפקטים ממש טובים ("טעם רע") ולמכסחת דשא להפוך לכלי הנשק הקטלני ביותר שניתן לדמיין. אחרי "שר הטבעות" – מדובר בבמאי ששינה את פני הקולנוע והפך את ז'אנר הפנטזיה לנחלת הכלל. ג'קסון לא רק עמד באתגר עיבוד טרילוגיית "שר הטבעות" בגאון – הוא הצליח לעשות את הבלתי אפשרי: לקחת יצירת מופת ספרותית ולהפוך אותה ליצירת מופת קולנועית. כל השאר זה בונוס.
מרטין מקדונה
האחד שחייבים לראות: ברוז'
והאחד שאפשר לוותר עליו: שבעה פסיכופטים
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי
סימן היכר: קללות, אקדחים, והגיגים על החיים.
בקצרה: מרטין מקדונה נראה מרחוק כמו חיקוי של סרטי פשע משנות התשעים, אבל הוא הדבר האמיתי. במקום ברברת מגניבה ושנונה לשם עצמה, מקדונה לוקח את הז'אנר למקומות פילוסופיים ועמוקים שעוסקים בדברים כמו גן עדן, גיהנום ומה שביניהם, הצדק והיצירה. ואת כל זה הוא עושה בצורה שנראית קלילה וחסרת מאמץ, בזמן שהוא מחלץ הופעות אגדיות משחקנים נהדרים (כולל שתי הופעות זוכות אוסקר ב"שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי") ומשחרר משפטי מחץ קורעים מצחוק בצרורות.
דארן ארונופסקי
האחד שחייבים לראות: המתאבק
והאחד שאפשר לוותר עליו: המבול
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: אמא!
סימן היכר: אקסטרים קלוז אפ לפנים (או ליתר דיוק, לעיניים).
ובקצרה: יותר משדארן ארונופסקי הוא אדם, הוא פסקול. קבוצת כינורות שחורקים יחדיו ליצור צלילים שמפחידים כמו שהם מזמינים כמו שהם מרתקים. וכמו שהפסקול של "רקוויאם לחלום" הוא קשוח, כך גם הסרטים של ארונופסקי. הם לא ממצמצים, לא מתחנפים ולא מנסים לייפות את המכוער. הם מבוימים לעילא; מוקפדים עד הפרט הקטן ביותר; והם חוויה שאף במאי אחר לא יכול להציע לכם.
אלחנדרו גונזלס איניאריטו
האחד שחייבים לראות: בירדמן
והאחד שאפשר לוותר עליו: בבל
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: בירדמן והאיש שנולד מחדש
סימן היכר: שוטים ארוכים ויפהפיים באופן בלתי אפשרי.
ובקצרה: אלחנדרו ג. איניאריטו ממקם את עצמו בשנים האחרונות ככוח טבע שאי אפשר לעצור. לא רק שהוא הבמאי השלישי אי פעם שקיבל שני אוסקרים ברצף על בימוי, הוא גם שבר בצורת של עשרים שנה כשהסרט הקצר שלו זכה באוסקר מיוחד על הישגים טכנולוגים. הוא לא זכה בפרסים האלו סתם – שני הסרטים האחרונים שלו, "בירדמן" ו"האיש שנולד מחדש" הם חגיגה של קולנוע וירטואוזי ומלא תעוזה, בגיבוי מה שהוא הנשק הסודי של כל במאי – הליאונל מסי של צלמי הקולנוע, עמנואל לובצקי.
סטיבן סודרברג
האחד שחייבים לראות: אושן 11
והאחד שאפשר לוותר עליו: אושן 12
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: לוגאן לאקי, Unsane
סימן היכר: זגזוג בין סרטי ג'ורג' קלוני לסרטי מיקרו-אינדי וחזרה בלי להניד עפעף.
ובקצרה: סטיבן סודרברג הוא במאי צנוע. גם כשהסרטים שלו הם להיטים זוכי אוסקר, וגם כשהוא עובד עם גדולי השחקנים, הסרטים תמיד נראים קטנים יותר ממה שהם היו יכולים להיות. אבל כמה שהקולנוע שלו קטן, ככה הוא יותר גדול. לסודרברג יש פילמוגרפיה מעוררת קנאה – החל מהסרט העצמאי פורץ הדרך שלו, "סקס, שקרים ווידאוטייפ", דרך סרטי הפשע בכיכובו של ג'ורג' קלוני או סרטיו זוכי האוסקר ("טראפיק", "ארין ברוקוביץ'") וכלה בסרט החשפנים שלו, "מג'יק מייק", ששם את מתיו מקונוהי על הראדר של האוסקרים וקיבע סופית את מעמדו של צ'נינג טייטום כסמל מין.
אדגר רייט
האחד שחייבים לראות: סקוט פילגרים נגד העולם
והאחד שאפשר לוותר עליו: בעבור חופן אצבעות.
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: בייבי דרייבר
סימן היכר: רמזים מתרימים ומעברים מהיריםם.
ובקצרה: אין הרבה במאים שיכולים לביים בדיחה כמו אדגר רייט. הקצב שבו הוא מביים סצנה הוא פלא בפני עצמו. יש לו מספיק אומץ כדי להפריח לבבות ברקע כשדמות מתנשקת, או לביים מרדפי מכוניות שלמים לפי המקצב של שירי פופ משנות ה-70. היופי הוא שמבחינתו אף אחת מההגנבות האלה היא לא גימיק ריק מתוכן, אלא חלק מהותי מהסיפור שהוא מספר – ואין ספק שהסיפורים שאדגר רייט מספר הם מהמהנים (ולפעמים גם החכמים) ביותר שאפשר למצוא.
בראד בירד
האחד שחייבים לראות: משפחת סופר-על
והאחד שאפשר לוותר עליו: בחזרה למחר
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: בחזרה למחר
סימן היכר: אנשים מאוד מוכשרים צריכים להתמודד עם הבינוניות מסביבם.
ובקצרה: אם זה היה "סינמונדיאל – ליגת האנימציה", לא הייתה תחרות לבירד. בין "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי", אין במאי עדכני שיכול להשתוות להישגים שלו (למרות שפיט דוקטר היה מפסיד בגמר בכבוד רב). הוא מביים סצנות מלאות באנרגיה ויצירתיות עם קצב ותזמון מושלם, ומגבה אותן בסיפורים ייחודיים שכתובים לעילא עם דמויות שכיף לחזור אליהם, וחוץ מזה – הוא קולה של מה שהיא בספק הדמות הטובה ביותר ביקום של פיקסאר: עדנה מוד.
בונג ג'ון הו
האחד שחייבים לראות: המארח
והאחד שאפשר לוותר עליו: כלבים נובחים לא נושכים
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: אוקג'ה
סימן היכר: קנג-הו סונג, השחקן הקוריאני המוכשר וקמע המזל של הבמאי.
ובקצרה: בונג ג'ון הו הוא התרופה שהקולנוע האמריקאי צריך. קצת מטורף, חובב קולנוע ז'אנרי – אבל הוא לא הוציא אף פעם סרט שתגיד עליו "ראיתי את זה כבר". אם הוא יעשה סרט בסגנון "אי.טי" אז הוא יהפוך אותו לסרט אי.טי פוליטי, אלים ומטורלל על כל הראש. אם הוא יעשה סרט מפלצות, הוא ישבור את הנוסחא של סרטי מפלצות מהרגע הראשון. ואם הוא יעשה סרט אקשן, הוא יתקע אותו בתוך רכבת, יעצור אותו באמצע בשביל חגיגות תחילת השנה וגם יוסיף דיון בנוגע לטעמו של בשר תינוקות. ובלב כל הטרלול, הוא ידחוף כמה מהסצנות הכי מרגשות וכנות שיש, כי מבחינתו הוא לא צריך לבחור בין רגש לטירוף – בעולם שלו, כמו בעולם האמיתי – הם אותו הדבר.
האחים כהן
האחד שחייבים לראות: ביג ליבובסקי
והאחד שאפשר לוותר עליו: לחסל את הליידי
מאז הסינמונדיאל הקודם עשו את: יחי הקיסר!
סימן היכר: אנשים קטנים עם תוכניות קטנות שמשתבשות בצורה הנוראית ביותר.
ובקצרה: הם יודעים לעשות הכל: מונולוגים, דיאלוגים, מתח, קומדיה, אימה – אפילו מחזמר. אבל יותר מכל אלה הם יודעים לספר סיפור וליצור דמויות בלתי נשכחות. ב לא סתם הדמויות שלהם הפכו לסימן ההיכר שלהם – אף אחד לא יכול לכתוב או להציג דמויות כמו האחים כהן. גם בדמויות שמופיעות לסצנה אחת, נראה שיש היסטוריה שלמה ומאפיינים שלמים כאילו הכרתם אותם מסרטים אחרים. ומעל הכל, ניגוד לבמאים שהולכים לאיבוד ביומרנות או באגו, היתרון של האחים כהן זה שהם זוכרים תמיד מה הם באו לכאן לעשות: לספר סיפור שיש בו דמויות. ואת זה הם עושים נפלא.
דמיאן שאזל
האחד שחייבים לראות: לה לה לנד
והאחד שאפשר לוותר עליו: גאי ומדלן על ספסל בפארק
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: וויפלאש ולה לה לנד
סימן היכר: ג'אזזזזזז
ובקצרה: תוך שנתיים דמיאן שאזאל עבר מילד אלמוני לבמאי שעצם מעורבתו בפרויקט כבר הופכת אותו לשווה צפייה. הראשון ("וויפלאש") היה מותחן מוזיקלי וברוטאלי על תלמיד שאפתן באקדמיה יוקרתית למוזיקה, והשני ("לה לה לנד") הוא סיפור אהבה מוזיקלי ומרגש על שחקנית שאפתנית ומוזיקאי שאפתני. בראשון הוא גרם לכל העולם לפחד מג'יי קיי סימונס, ובשני – להתאהב באמה סטון. ובשני המקרים הם יצאו עם אוסקר ביד. ועם זה לא מספיק, דמיאן שאזאל הוא גם האדם הצעיר ביותר שזכה בפרס האוסקר לבמאי הטוב ביותר, החוצפן, על סרטו "אור ירח" – סליחה, "לה לה לנד".
ג'יי ג'יי אבראמס
האחד שחייבים לראות: מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר
והאחד שאפשר לוותר עליו: האויב בתוכנו – סטארטרק
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: מלחמת הכוכבים: הכח מתעורר
סימן היכר: הפאנבוי הגדול בכל הגלקסיות, שלא יוצא מהבית בלי קופסת המסתורין שלו.
ובקצרה: בעידן שבו כל מעריץ מפרסם באינטרנט את הטיוטה שלו לאיך הוא היה עושה את סרט על הפרנצ'ייז האהוב עליו, יש מישהו שמגשים את הפנטזיות של כולם ועושה בדיוק מה שהוא היה עושה. ולא סתם, אלא בשניים מהפרנצ'ייזים הגדולים והמכובדים בתולות המד"ב – "מלחמת הכוכבים" ו"מסע בין כוכבים". והוא מנצל את ההזדמנות כדי לחבר מעריצים חדשים לשתי הסדרות, תוך כדי שהוא מוציא סרטי בלוקבאסטר מהנים ומלהיבים ברמה גבוהה ביותר. וזה רק הסרטים שהוא מביים, כן? אם אנחנו מסתכלים על הקרדיט שלו כמפיק, מדובר בגאון שיווקי שיודע להזניק סרטים קטנים ונפלאים בעזרת כמה גימיקים קטנים ופשוטים.
קתרין ביגלו
האחד שחייבים לראות: נקודת פריצה
והאחד שאפשר לוותר עליו: גלים מן העבר
מאז הסינמונדיאל הקודם עשתה את: דטרויט
סימן היכר: במאית האקשן הגדולה, וגם האישה היחידה עם אוסקר על בימוי, נכון להיום.
ובקצרה: קתרין ביגלו ביימה את מה שהוא אולי סרט האקשן האמריקאי האולטימטיבי של שנות ה-90, "נקודת פריצה". הוא הזניק את הקריירה של קיאנו ריבס, העלה את הרף בשביל הבאים אחריו, הוליד שלל מחוות, חיקויים ואפילו רימייק מיותר והוא גם מתפקד סבבה כדרמה הומו-אירוטית. וזה אפילו לא הסרט שעליו היא זכתה באוסקר – היא זכתה על "מטען הכאב", מותחן המלחמה שסימן דרך חדשה עבור הבמאית, שמצליחה לקחת נושאים פוליטיים בוערים ולהפוך אותם למותחנים מעולים מהשורה הראשונה. בין אם זה המלחמה בעיראק, המצוד אחר בין לאדן או המהומות בדטרויט בשנות השישים, ביגלו מביאה סגנון כמעט תיעודי לסצנות אקשן ומתח, מביימת את השחקנים שלה כמו בוסית (כן, גם את קיאנו ריבס) ומורטת את העצבים של כל מי שצופה בסרטיה.
רידלי סקוט
האחד שחייבים לראות: הנוסע השמיני
והאחד שאפשר לוותר עליו: הנוסע השמיני: קובננט
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: אקסודוס: אלים ומלכים, להציל את מארק ווטני, הנוסע השמיני: קובננט וכל הכסף שבעולם
סימן היכר: האבא של "גרסת הבמאי"
ובקצרה: כשחשבנו שכבר אפשר לדבר על סקוט בלשון עבר, הוא הביא לנו את “להציל את מארק ווטני” – אחד הקאמבקים המרשימים ביותר מצד במאי בשנים האחרונות. שנתיים לאחר מכן, לאחר שנחשפנו לצדדים הפחות נעימים של קווין ספייסי, הוא נקט צעד חסר תקדים והחליט לצלם מחדש את כל הסצנות בהשתתפות ספייסי עם השחקן כריסטופר פלאמר במקום, תוך כדי שהוא שומר על תאריך היציאה המקורי של הסרט. שני ההישגים האלה הזכירו לנו שוב שלא משנה כמה פאדיחות עשה סקוט בעבר – עדיין מדובר באחד הבמאים הכי מיומנים בתולדות הקולנוע, וזה בלי שנכנסים לכל הקלאסיקות הרבות שהוא ביים.
דייוויד פינצ'ר
האחד שחייבים לראות: הרשת החברתית
והאחד שאפשר לוותר עליו: הסיפור המופלא של בנג'מין באטן
מאז הסינמונדיאל הקודם עשה את: נעלמת
סימן היכר: צילום קר וחלק לסיפור קר וחזק.
ובקצרה: אחראי לחלק מהסרטים הנערצים ביותר של היובל האחרון (“מועדון קרב”, "הרשת החברתית", "שבעה חטאים", "נעלמת”, "זודיאק"). במאי של סיפורים פסיכופטיים שמביים בעצמו בקור רוח של סוציופת. אהבה גדולה ורגש אין בסרטים שלו, אבל עם התסריט הנכון, שעתיים (וחצי) בחברתו יכולות להיות כיף חיים שאין שני לו.
תודה רבה לזוהר ונעמה על עזרה בכתבה, לקסם לגרפיקה בבאנרים ובתמונות הראשיות ולמישי על זה שהיא ישראלית ומגיע לה קרדיט על זה.
הסינמונדיאל, כמו שכבר אמרנו – יתחיל שבוע הבא.
כדי להקדים תרופה למכה
צבא האמת של דמיאן שאזל שלום,
למרות פניות חוזרות ונשנות שטוענות את ההפך, " גאי ומדלן על ספסל בפארק" הוא סרט.
הוא סרט באורך מלא (80 ומשהו דקות), ששאזל פרש מהאוניברסיטה כדי לצלם (ולא היה פרוייקט גמר, בניגוד לטענה ששמעתי איפשהו), בתקציב נמוך אבל היו נמוכים ממנו (אף אחד לא טעון ש"מוכרים בלבד" או "פריימר" הם לא סרטים) שיצא להפצה מצומצמת בארה"ב ואז בדי.וי.די בכל מקום. הוא עונה על כל תנאי ותנאי של סרט, וזה שכמעט אף אחד לא ראה אותו זה מצער, אבל לא מונע ממנו את התואר "סרט".
אני לא מבין את הדחף למנוע מהסרט את סרט-יותו, בייחוד שאם אנחנו רוצים להתחיל למחוק סרטים מפילמוגרפיה של במאים, יש מקומות הרבה יותר טובים וחשובים להתחיל מהם.
תודה מראש ושיהיה יום טוב.
לאאאאאאאא!
למה שמתם לי את ווס אנדרסון ומרטין מקדוניה באותו בית?! זה לא מנומס לשים את שני הבמאים האהובים עלי אחד נגד השני!
קיוויתי שאני אצטרך להכריע ביניהם רק בגמר (כי ברור ששניהם יגיעו לגמר) :-(
*מקדונה
שני פישלייקים ואף תיקון? מה קורה לאתר הזה?
מדכא מאוד שלפחות אחד מבין ארונופסקי ואיניאריטו יודח שלב הבתים.
מעריך שזה יהיה איניאריטו.לארונופסקי עדיין נשאר לפחות סרט אחד ש(כמעט)כולם אוהבים
הכתוביות של התמונות קורעות :-D
(ל"ת)
ושאלה להדיוטות
איך רואים אותן בטאבלט/מסך מגע כלשהו?
לא נוח אבל אולי זה יעבוד (אומרים שזה עובד ל-xkcd)?
Hold down/long-press the image as if you were going to save it
The Title text will appear on your phone above the Save button
עד רגע זה ממש
לא היה לי מושג שיש כתוביות מתחת לתמונה, אני תמיד משתמש בפלאפון. עולם חדש נפתח בפני!
זה בכל התמונות באתר? אני עכשיו צריך להסתכל על כל הכתבות בחמש השנים האחרונות מהמחשב שלי?
לא.
(ל"ת)
לא עובד, רק לידיעה
וממחשב ממש, אחלה כותרות.
חייב לומר
שהייתי בטוח שהסימונדיאל הוא על פי ה4 שנים האחרונות, אחרת למה זה לא שפוט סקר במאי כל הזמנים? אני בכל אופן אצביע על פי ה4 שנים האחרונת אני חושב שזה יותר מעניין
אני מסכים אבל הצעתי בפוסט הקודם 8 שנים ולא 4 כי רוב הבמאים לא עשו סרט התקופה זו, זה שונה לקולנוע וכדורגל בסופו של דבר.
אם אני צריך לבחור עכשיו
אם לראות את מלון רנד בודפשט או משפחת טננבאום, ולא ראיתי אף סרט של ווס אנדרסון קודם, איזה סרט לבחור?
שניהם מאוד טובים. אני אוהב יותר מלון גרנד בודפסט. אבל אתה לא יכול לטעות בבחירה הזאת.
ממלכת אור הירח
(ל"ת)
חד משמעית משפחת טטנבאום.
הוא הסרט הכי אנדרסוני שקיים. אבל אם אתה שואל מה הסרט הכי טוב שלו זה בכלל מקס פישר.
מוזר...
ראיתי את שניהם, והתחלתי ב"גרנד בודפשט" שמאוד אהבתי, וזה נראה לי היה טעות. כי "גרנד בודפשט" שונה כל כך מכל שאר הסרטים, והסגנון של הבמאי כל כך מובהק, וכל כך ייחודי שישר חשבתי שזה הסגנון של ווס אנדרסון, ושזה ככה בכל הסרטים שלו. וזה באמת ככה, לפי מה שראיתי מעבר ל"גרנד בודפשט" עד עכשיו (משפחת טננבאום וזהו…). אבל הרבה פחות מוקצן, וקצת יותר דומה לסרטים רגילים. בגלל זה אני חושב שזה היה טעות להתחיל נ"גרנד בודפשט", כי התחלתי מהשיא, וציפיתי לעוד ממנו. אמנם קיבלתי עוד ממנו, אבל הרבה בצורה שונה משציפיתי, שהשאירה אותי עם סרט שאהבתי סך הכל, אבל לא עם הסרט שרציתי, עד הסוף. לכן זה מוזר לי. כי, מבין הסרטים, האחד שהסגנון של הבמאי (הרבה) יותר מובהק, זה "מלון גרנד בודפשט".
האחים רוסו כן אבל מקווין ופרהאדי לא?
אני רוצה להתנתק ולעבור לסינמונדיאל של המתחרים.
אני חושב שמקווין היה נכנס
אם הוא היה מוציא סרט בארבע השנים האחרונות.
לגבי פרהאדי – "הסוכן" התקבל פה די בדממה, למרות הזכייה באוסקר ולמרות הכל. סרט אחד שאנשים חיבבו קלות זה בעיקר חומר ל"במאי שיקרעו אותו לגזרים כל המתחרים".
יש בזה הגיון
נאלץ להסכים לגבי פרהאדי והיחס פה לשני הסרטים שבו אחרי "פרידה" אבל קצת עצוב שאחד הבמאים הכי משמעותיים בסצינת הפסטיבלים נשאר בחוץ.
נאלץ להסכים גם לגבי מקווין (אלה החוקים למרות שכשכתבתי את התגובה זכרתי בטעות שהוא יציר 2014 כי הוא יצא בארץ באותה שנה) אבל באסה בשבילו שהוא נופל בין הכסאות ולא נכלל באפחד משני הסינמודיאלים, בראשון כי היו קאליברים ותיקים יותר עם רקורד מוכח ובשני בגלל חוקי הפורמט.
טוב, תמיד אפשר להתחיל את קמפיין #מקווין2022 מוקדם מהנצרך
(ל"ת)
לא רק שהם כן
הם נכנסו לשמינית.
מציע לעבור לסינמונדיאל של המתחרים למתחרים.
ונבחרת רוסיה העפילה לשמינית הגמר של המונדיאל
(ואם ההודעה הראשונה נשמעת כמו תלונה לשם תלונה, אז זה לא. בשם האיזון אני רק אוסיף שהופתעתי גם מזה שהפייבוריט שלי בטורניר, האנקה, בכלל נכלל בסינמונדיאל. נכון שיש לא מעט מבקרי קולנוע שמכתירים אותו כבמאי הגדול ביותר שפועל כיום אבל הוא לא בדיוק פופולארי בקרב הקהל הרחב, בלשון המעטה. סחתיין על שהכנסתם אותו).
בהקשר של פינצ'ר, אני מוכרח לומר בקול גדול:
הסרט Panic room הוא סרט נפלא, מהודק, מותח, מצולם וערוך באופן מדהים יותר מרוב הסרטים שראיתי, וראיתי הרבה.
זהו. היה חשוב לי לומר.
סהכ אחלה בחירות ומגוון של במאים
הייתי שמח לראות את גיא ריצי בתחרות ואני חושב שיש לו פה כמה מעריצים, אבל לא נורא יהיה מעניין בכל מקרה
הימור לא נועז - נולאן ייקח
תודה על ההשקעה, הייתי שמח אם היה גם תת-כותרת "סרט אחרון" או "סרט בולט ב4 שנים האחרונות" לאלו כמוני שרואים הרבה סרטים אך לא זוכרים בעל פה מי ביים מה ו/או שמעדיפים לבחור רק לפי השנים האחרונות.
אני חושב שנולאן יחסית נחלש מאז הפעם הקודמת.
בסינמודיאל הקודם הוא נהנה באתר מתדמית הבמאי שהכי קרוב לדרגת אל. מאז הוא נראה לי פגיע קצת יותר בעקבות ההתקפלות שלו ביחס לאופן שהוא עושה סרטים. לאורך השנים היו ביקורות די קבועות על הקולנוע שלו כגון חוסר ההומור שלו, הרצינות חמורת הסבר בסרטיו או אורכם. בסרטים האחרונים שלו נראה שהוא נכנע לביקורות ומיישר קו. טרנטינו לעומת זאת עדיין עושה סרטים בצורה, בדרך, בפורמט ובאורך שהוא רוצה למרות ביקורות עקביות גם לגביו והוא עדיין זוכה לאהדה די גדולה באתר. אני שם עליו את כל הז'טונים.
אבל, אחרי הכל, נולאן כן יזכה.
אפשר לראות את זה בהסתכלות קצרה על סקרי סרט השנה האחרונים, ובמיוחד האחרון, שם רואים שלנולאן יש קהל מעריצים די גדול פה באתר. שלא נאמר ענק. אפילו עם דנקרק, סרט שדי שונה מהסרטים שהמעריצים של נולאן העריצו עד עכשיו, הסרט זכה עדיין במקום הראשון. אולי בין כוכבים היה יכול קצת להוריד מהערך של נולאן מהסקר הקודם (למרות שהסרט הוא סך הכל סבבה, האכזבה ממעו הייתה גדולה), אבל נולאן הביא ממש בשנייה האחרונה את דנקרק ודי מיקם אותו כמועמד הראשי לזכייה. היחידים שבאמת יכולים לתת לו פייט הם טרנטינו, שייתכן שירד במקצת מאז הסימונדיאל הקודם עם שמונת השנואים (למרות שהוא טוב מאוד, אבל הביקורות לא עפו), וסטיבן ספילברג, שאחרי ההדחה המביכה בחצי הגמר לפני ארבע שנים, כנראה שהפעם ייקבל יותר הצבעות. אבל עדיין, ספילברג נגד נולאן, אני חושב שנולאן ייקח. האחים כהן, שהדיחו את כריס פעם קודמת, הוציאו רק סרט אחד מאז, שנחשב אחד מהחלשים שלהם, מה שמשאיר אותנו עם במאי אחד שייקח את הגביע- כריסטופר נולאן.
מסכים ביותר.
לגבי זה שטרנטינו יזכה, לא נולאן.
אכן התווסף כבר, למקרה שפספסת.
(ל"ת)
מעולה, תודה.
(ל"ת)
אם מישהו טרם אמר זאת,
רמזים מטרימים, רייט?
במונדיאל אין את איטליה, ובסינמונדיאל אין את מת'יו ווהן.
(ל"ת)
במאי תזיזיתי ואטרקטיבי שלא באמת יכול לאיים על הטופ 5 התיאורטיים זה יותר כמו המקבילה של הולנד
(ל"ת)
ארסנל של הבמאים.
זה צריך להיות שם של אירוע בפסטיבל קאן, אגב.
השוואה של ווהן לארסנל הייתה הגיונית אם ווהן היה יוצר בעברו את אחד הסרטים הטובים *בהיסטוריה*. סליחה, שלושה מהסרטים הטובים בהיסטוריה.
(ל"ת)
אם במאי קוריאני, הייתי מכניס דווקא את פארק צ'אן ווק
את האמת שניהם ראויים לדעתי אבל handmaiden סרט מדהים ועדיף על אוקג'ה.
תגובה רצינית רגע, האחד שחייבים לראות של סודרברג הוא התפשטות
ולא סרטי אושן. אושן מייצג את הפן הבלתי רציני שלו: חינני, מלוטש, מפוצץ בכוכבים ועם סיפור סתמי שכל אחד היה יכול לעשות.
התפשטות הוא הצד הכובש (חנוניות, לא אכפת לי). סרט פשוט, חכם ומדוייק מכל כך הרבה בחינות, וגם חינוכי מאוד משום שהוא מצליח להנגיש נושא כל כך קריטי לאנשים רגילים (מה שנקרא "הדיוטות") חלק חשוב מ-מה מפחיד בשפעת ואיך מערכת הבריאות עובדת (לטוב ולרע). בעיני זו צריכה להיות צפיית חובה לכל אדם במאה העשרים ואחת. בגלל הסרט הזה הוא מדורג אצלי מאוד גבוה מבחינת במאים מוערכים. חוץ מהסרט הזה, הוא במאי אחלה ולא יותר.
אהבתי את הכביסה שעשיתם לפיטר ג'קסון
בכך שהתעלמתם מהפאשלה האדירה שלו ברזומה, ה-פאשלה בה' הידיעה.
אם איכות סרט הייתה נמדדת ביחס של ציפיות VS מציאות, שלושת סרטי 'ההוביט' הם הסרטים הגרועים ביותר בהם צפיתי. ג'קסון טעה שם כמעט בכל דבר אפשרי, וגם את ההצלחות המעטות שלו הסתיר בכישרון רב (תדמיינו עכשיו את המימ של bad luck brian- "מלהקים את השחקן המושלם לתפקיד בילבו" – "לא נותנים לו זמן מסך ומתמקדים בסיפור אהבה בין עלפית לגמד חתיך").
מילא, סרטים גרועים זה לא נעים, אבל לא נורא- אתה יוצא מהקולנוע, מתנער מהזיעה הקרה ומשאריות הפופקורן וממשיך בחייך. פה מגיע מה שחמור באמת בטרילוגיית 'ההוביט'-היא איכשהו פגמה לי באופן קל אך קבוע בחוויית הצפייה בשרה"ט, וזה כבר בלתי נסלח.
לא יודע, סינמונדיאל הוא על חגיגת הקולנוע
להתחיל לסגור חשבון עם במאים בעת ההצגה שלהם מרגיש לי לא ברוח הספורטיבית שעליה ממוסד האירוע הזה שנים רבות.
(אלא אם באמת אהבת ולא בסרקסטיות ואז תודה, אני מניח)
התכוונתי ל'אחד שאפשר לוותר עליו'
אם עדיף לוותר על 'מבט מגן עדן' ולא על ההוביטים, המצב רע משחשבתי. אולי בעצם לא בחרתם את ההוביטרילוגיה לקטגוריה הזאת כי אלו שלושה סרטים ולא אחד, ולא הצלחתם להחליט מי הגרוע ביותר? אם כן, זה כנראה הסיבה שכולם חיפשו להחלטה לעבד את 'ההוביט' לשלושה סרטים.
נו באמת
ההבויט סרט חביב וסביר לא מבין מה יש כל כך הרבה אנרגיה לכעס עליו
ועכשיו דמיאן שאזל בבית עם האחים כהן?
אתם באמת לא הוגנים! תנו לבחור הזדמנות! (וברצינות, יהיה סינמונדיאל מעניין השנה)
ואלו הפייבוריטים מכל בית
ה' אנדרסון
ו' רייט
ז' כהן
ח' פינצ'ר
ומביניהם
אחרי קרב קשוח בין פינצ'ר לכהן האחים זוכים
לדעתי הסרט של קתרין ביגלו שחייבים לראות הוא "ימים משונים"
ולא "נקודת פריצה". זה סרט על שוטר לשעבר (שחברה שלו זרקה אותו לטובת מייקל וינקוט*) שמוכר לאנשים מכשירי מציאות מדומה בשוק השחור, שמנסה לפענח שורת רציחות מסתוריות. סרט מצוין, שהגיבור שלו הוא ההפך מגיבורי האקשן בסרטי הניינטיז – הוא פתטי, בכיין, אלכוהוליסט וחוטף מכות כל הזמן, ולמרות זאת מעורר הזדהות וחמלה. בגילומו הנפלא של רייף פיינס, שרק שנתיים קודם לכן גילם קצין נאצי חלאתי. כמו כן, ג'ולייט לואיס שרה פ. ג'יי. הארווי. (I can hardly waitׂׂ)
* אתם בטח מכירים אותו בתור הנבל ב"מטרו", הסגן הנבל של החשמן רישלייה מ"שלושת המוסקטרים" (זה עם צ'רלי שין), והנבל ב"שעת העכביש".
לא זוכרת כמעט כלום מהסרט הזה
חוץ מכמה שהוא מגניב וסקאנק אנאנסי! אני ממש זוכרת את ההופעה שלהם בסרט ושקרה משהו (רע? לא זוכרת). חייבת לראות אותו שוב, אומרת את זה לעצמי כבר למעלה משנה.
התרומה המוזיקלית הכי משמעותית של הסרט הזה מגיעה מכיוון מפתיע
פאטבוי סלים דגם מתוך הסרט את השורה Right Here, Right Now לטראק המפורסם שלו, אפשר לראות את זה פה:
https://www.youtube.com/watch?v=JmL5uWrvUUM
אנחנו מכירים אותו בתור הנבל ב'העורב' וב'רובין הוד'.
(ל"ת)
אניר רק רוצה לציין שאני לחלוטין מעודד את תגובות "הסרט שחייבים לראות הוא בעצם זה"
למרות שכולכם בלי יוצא מן הכלל טועים לחלוטין.
טוב ל רציתי לצאת קודם נודניק אבל אם אתה לגמרי בעד תגובות כאלה אז למה לא.
אני חייב למחות על ה,סרטים שחייבים לראות" שבחרתם עבור שלושת הנבחרות המועדפות עליי בתחרות-פינצ'ר,ארונופסקי ואיניאריטו(האהבה שלי לאיניאריטו גם גדלה אתמול כשלגמרי במקרה קיבלתי החלטה גורלית שבמונדיאל אני אוהד את מקסיקו.היידה גונזלס!)
במקרה של שלושתם בחרתם סרט שהוא הכי חלש שלהם שראיתי.הרשת החברתית ארוך ומעייף ולא קולנועי.המתאבק עושה את מה שהוא עושה לא רע,אבל זה עדיין סרט גנרי ונשכח.את בירדמן די חיבבתי ויש בו רגעים יפים,אבל הוא נורא עמוס ומבולגן ויש בו גם המון רגעים פחות יפים.
בנוסף,הסרטים הללו לא מאפיינים את הבמאים באופן יחסי.אם מישהו יתחיל את הפילמוגרפיה שלהם מהסרטים הנל,הוא יקבל מושג שגוי על הסגנון שלהם.הרשת אמנם פינצ'רי בנושאים,אבל הוא בקלות הסרט שבו פינצ'ר הבמאי הכי פחות מתבלט ומורגש.גם המתאבק הוא ארונופסקיי בנושאים,אבל למרות שיש בו כמה סצינות לא קלות,הוא רחוק מאוד מהטירוף ההיפראקטיבי והבימוי מלא התנופה של ארונופסקי,והוא ודאי לא "חוויה שאף במאי לא יוכל להציע לכם".בירדמן מזכיר את האיש שנולד בשוטים הארוכים,אבל זהו.אין בו כמעט זכר לרצינות התהומית וכאב העמוק שיש בשאר הסרטים של אלחנדרו.
ועוד-אם בחרתם כבר בספרות זולה ונהג מונית,למה מועדון קרב ורקוויאם לחלום לא?
מצטער,אני מניח שבכל זאת יצאתי נודניק.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
מש"א לגבי רקוואים לחלום.
(ל"ת)
דווקא המתאבק
בהיותו נטול טריקים מעייפים של עריכה ומוזיקה אובר דרמטית כמו ביותר מדי סרטים של אורפנסקי מבליט כמה טוב הוא יכול להיות כשהוא מביים סיפור פשוט כביכול.
עניין של רגשות אישיים כמובן
אבל באופן אישי,אני האמנתי הרבה יותר לסרטים המופרעים של ארונופסקי(כולם חוץ מהמתאבק).שם באמת הרגשתי שזה משהו שבא מתוך מעמקי הנפש של היוצר ולא סתם מופע להטוטנות בעלמא.דווקא המתאבק,עם העדינות היחסית והאנושיות וכל זה,הרגיש לי די מאולץ
איך זה שמתוך 32 במאים יש רק במאית אחת?
(ל"ת)
כי נכון לכרגע זה המצב בהוליווד, באופן כללי אין יותר מדי נשים במאיות, לפחות לא בקאליבר שמכניסים לתחרות הזאת.
ולפני שמישהו צועק פאטי ג'נקינס או טליה לביא, הן לא כשירות פשוט כי אין להן לפחות 3 סרטים ברזומה.
סופיה קופולה? לין רמזי?
(ל"ת)
סופיה קופולה עשתה סרט אחד שנחשב לטוב
אבל השאר לא נחשבים למי יודע מה מוצלחים, ואהבה גדולה באתר הזה אין להם. ללין ראמזי יש אומנם יותר משני סרטים אבל היא כן מוכרת לקהל הרחב בזכות שניים בלבד, וגם הם יחסית לא מאוד קומניקטיביים ובטח שלא פופולאריים עד לכדי הצדקה של כניסה לרשימה הזאת (אגב, כדי לא לצאת צבוע, בדיוק מאותה סיבה אין לי מושג מה מיכאל האנקה עושה פה).
סרט אחד שנחשב טוב? אני מניח שאתה מתכוון לאבודים בטוקיו
הסרט החדש שלה The Beguiled קיבל דווקא ביקורות נורא חיוביות. סרט הבכורה שלה חמש ילדות יפות אהוב מאד גם הוא. אני באופן אישי מאד אוהב את "מארי אנטואנט" ובשנים האחרונות גיליתי שהרבה אנשים גם מאד מחבבים אותו. את "אי שם" לא ראיתי ואבין למה עדיף לא להזכיר את "בלינג רינג".
לא יודע לפי מה אתה מחליט איזה סרטים לין רמזי מוכרת אבל אני לא רואה איך זה קשור לכללי התחרות. בכל מקרה ללין ראמזי יצא סרט חדש "יום נפלא" שאפילו עבר סיבובון בארץ ("דטרויט של ביגלו אפילו את זה לא קיבל). אני מניח שהסרט השני המוכר שלה שהתכוונת אליו הוא "״מורברן קאלאר" . וכן, אולי אתה לא מחשיב אותו למוכר אבל אני מאד אוהב את "מלכודת עכברים".
בכל מקרה נראה כי קצת בכוח מנסים לא להכניס נשים. קופולה וראמזי ממש לא צריכות הנחות והן שם דבר בתעשיית הקולנוע וחבל לחפש תירוצים לא להכניס אותן.
נ.ב התלונה לא מופנית אליך אלא אל מי שבחר את הבמאים שישתתפו.
אף אחד לא מחפש תירוצים
לא שמנו אותן כי לא חשבנו שיש להן סיכוי רציני או אפילו כמעט-רציני. אני מאוד אוהב את רמזי, אבל היא עשתה סרט אחד שאנשים ראו והתלהבו ממנו, וזה הכל.* קופולה במאית פעילה כבר כמעט שני עשורים ובכל זאת רק סרט אחד שלה נכנס אי פעם ל30 הסרטים האהובים בעין הדג ("הפיתוי" לא היה אפילו ב-100 הסרטים האהובים)**. להשוואה, האנקה במאי פעיל עם לפחות 4 סרטים מוכרים ואהודים (אהבה, סרט לבן, מחבואים, משחקי שעשוע)***, ש2 מהם היו ב-30 הסרטים האהובים בעין הדג. וזה לפני שמדברים שמבחינת פרסים והערכה הוא מגמד לחלוטין את שניהן יחדיו.
אז מי עוד יש? האחיות וואשובסקי לא עשו סרט ב-4 השנים האחרונות, לאווה דוברני אפילו את "סלמה" לא ממש אהבו פה באתר, אנייס ורדה היה גורר את ה"מי?" הכי גדול בתולדות ההיסטוריה, ואני לא מזהה איזה בסיס מעריצים חזק פה גם לשרה פולי, מירה נאיר, אנג'לינה ג'ולי, די ריס, ננסי מאיירס, ניקי קארו, סם טיילור-ג'ונסון, ג'ודי פוסטר, אנדרה ארנולד או ג'יין קמפיון.
גם במאים ישראלים לא שמנו, וגם לא שחורים, אם אתה כבר מתחיל לחפש אותנו. השיקול אותו שיקול – אין לנו מה לשים במאי/ת בשביל היופי כדי שהמתחרים יעשו ממנו צחוק. אני מאמין בלב שלם שב-2022 יוכלו להיות יותר במאיות (בין אם זה בזכות במאיות עולות כמו קנט, לביא ועוד ובין אם זה בזכות הערכה מחדש לבמאיות ותיקות יותר), ואולי גם ישראלים ושחורים בלי להרגיש שויתרנו למישהו או הכנסנו "רק כי צריך שיהיה אחד/ יותר מאחד".
אז לכן, בעוד שאני מעריך את העירנות והרצון הטוב שלך, "בכוח מנסים לא להכניס נשים" זה תיאור מעניין של משהו שלא קשור למה שהולך כאן, ושיהיה שבוע טוב לכולנו.
* – אם זה נשמע מזלזל, חבל. אני מאוד אוהב את רמזי כבמאית ומאוד שמח שהיא קיימת. זה לא אומר שאני חושב שיש לה סיכוי בסינמונדיאל. גם ג'רמי סאולנייר או האח מקדונה השני לא פה, למרות אהבתי אליהם.
** – ו"דטרויט" למרות זה שלא הופץ, כן הגיע ל-30 מקומות הראשונים.
*** – אולי גם "המורה לפסנתר" צריך להיות ברשימה הזאת.
תגובה יפה ונכונה
אני בטוח שלא נעשה שום דבר "בכח".
בחירת הבמאים טובה מאוד.
אגב, השאלה שלי לא הייתה מכוונת אליכם בטענה שאתם שוביניסטים
אלא תהייה כללית על איך זה שמי שתופס 50% מהעולם, תופס מרשימה של 32 במאים מוצלחים 3.5%. וזה לא שזה כדורסל, שבו גברים נולדים עם עליונות על נשים. רציתי לדעת אם יש איזה אפליה על רקע מגדרי בנתינת תקציבים לנשים, כך שנוצר מצב שנשים יוצרות פחות סרטים מגברים. או שאולי פשוט קולנוע פשוט לא מעניין מספיק נשים.
התשובה הקצרה
במאים גברים עם סרט עצמאי אחד מקבלים לעתים קרובות תקציבים לסרט הבא; נשים עם הרבה נסיון עדיין מתקשות לסגור עם אולפנים, או מתבקשות לעבור במסלולי הכשרה אחרי שכבר יש להן נסיון.
הגארדיאן והניו יורק טיימס כיסו את זה, כולל חקירות של הממשלה הפדרלים בארה"ב לגבי אפליה מגדרית אסורה בתחום; בעיני הכתבה של באזפיד מ2017 קצרה ומסכמת את הנושא.
עולים 2 מכל בית נכון?
?
נכון
(ל"ת)
וואי זה כל כך קשה
אבל אם הייתי צריך להחליט זה היה פינצ'ר. רק בגלל העובדה שהוא אחד הבמאים היחידים (בנוסף לנולאן , טרנטינו ווילנאב שאינם כאן) שלא עשה אף סרט שלא אהבתי (וכן, דווקא אהבתי מאוד את בנג'מין באטן)
מסכים לגמרי עם ההימור הקודם
ה' אנדרסון
ו' רייט
ז' כהן
ח' פינצ'ר
לדעתי דווקא רייט ייקח, לאור החיבה הגדולה שיש אליו באתר הזה (שאני מודה שלמרות שראיתי כמעט את כל הסרטים שלו, אני פחות מזדהה אתה…)
אני מבולבל
מה זה "כאן"? ברשימת הבתים ה'-ח'? בסינמונדיאל? כי וילנב וחבריו כן בסינמונדיאל, פשוט בבתים הקודמים.
אכן כאן הכוונה בבתים ה'-ח'
אוף טופיק: הקולנוע נהיה גרוע?
(מקווה שסה בסדר לפרסם את זה כאן).
טוב, אז הגעתי למסקנה שבעשור האחרון, קולנוע המיינסטרים האמריקאי נהרס. אני משתף פה את דעתי כדי לראות אם עוד אנשים מסכימים, או שסתם הזדקנתי ואני רוטן על הנוער שהדרדר ובימים שלי היו ערכים אמיתיים וכו'.
נפתח עם רשימה של סרטי הקיץ האמריקאים הטובים והבולטים ביותר לפי עשור, החל משנות ה-70. שימו לב שמדובר רק בבולקבאסטרים, ורק בסרטים שלטעמי הקונצנזוס הוא שהשאירו חותם אמיתי, הפכו למין קלאסיקה או קרוב לזה, סרטים שעד היום משפיעים ורואים אותם-ושהם *בלוקבאסטרים*. לא טוען שאני הולך לכסות הכל אלה רק מנסה להעביר נקודה. אז:
שנות ה-70: הסנדק, מלתעות, מלחמת הכוכבים, הנוסע השמיני, אפוקליפסה עכשיו.
80: מלחמת הכוכבים, טרילוגית אינדיאנה ג'ונס, אי.טי., הנוסע השמיני 2, שליחות קטלנית, גרמלינס, מת לחיות ובטח עוד מלא. עשור ענק.
90: פארק היורה, שליחות 2, רשימת שינדלר, להציל את טוראי ראיין, המטריקס, כל תור הזהב של דיסני. לטעמי גם היום השלישי: הצלחת ענק והיה פורץ דרך לזמנו.
2000: טרילוגית שר הטבעות, טרילוגית שה"ק, האביר האפל. הייתי מוסיף גם גלאדיאטור. לא מתחבר לסרטי פיקסאר אבל גם להם יש מקום פה.
2010-2018: ?
*כאמור רק בלוקסאטרים. בגלל זה ענקים כמו פינצ'ר וסקורסזה לא נכנסו, לטעמי הם לא באותה קטגוריה.
טוב, נהיה הוגנים כלפי העשור האחרון-אינספשן לגמרי תופס, אבל הוא ממש בשנה הראשונה של העשור ונולאן הוא אנומליה. מה עוד? לא, ברצינות. יש למישהו עוד סרט מהעשור הזה שהוא ברמה של אחד מהסרטים שציינתי למעלה? שישאיר את אותו חותם? האמת שאם הייתי חייב להכניס עוד סרט מהעשור האחרון זה כנראה היה הנוקמים-לא התלהבתי ממנו, אבל הוא בהחלט היה ראשון בתחומו.
ועכשיו למה לדעתי זה קורה: בדיעבד אפשר להתחיל לראות את השינוי כבר בסוף העשור הקודם-אחרי ההזנקה של יקום מארבל, התחיל לקרות התהליך שספילברג ולקאס הזהירו מפניו, שהקולנוע המיינסטרימי הופך לזירה של סרטי ענק במאות מליוני דולרים, סרטי אינדי קטנים וכמעט כלום באמצע.
סרטים הפכו יותר ויותר לעסק, ופחות ופחות לאומנות. השמות שאנחנו מכירים מאחורי הסרטים שלנו הפכו למפיקים-קווין פייגי, קייטלין קנדי-ופחות לבמאים.
אתם זוכרים שפעם מה שהיה קורה כשבמאי נהיה מצליח, זה שהוא היה מקבל תקציבים גדולים יותר ויותר לעשות איזה סרטים שבא לו? מישהו הבין לאן זה נעלם? בשנות ה2000 כריסטופר נולאן השתמש בטרילוגית סרטי קימיקס כמקפצה לעשיית הסרטים שהוא תמיד רצה. למה אנחנו לא רואים את זה אצל ג'וס ווידון אחרי הנוקמים? האחים רוסו? אברמס? ג'ון פאברו? כולם ממשיכים להיות במאים להשכרה אצל חברות ענק.
בקיצור, אני טוען שהבעיה היא צמצום מעמד הבמאי. האנשים היצירתיים שפעם היו המנוע מאחורי סרט הם היום עוד כלי, כמו צלם או מעצב, ששוכרים לסרט ומחליפים בסרט הבא. אין להם שום כוח. תאגידים גדולים השתלטו לגמרי על הקולנוע עם פרנצ'ייזי ענק בני מספר דו ספרתי של סרטים, עד שההצלחה בשביל במאי בימינו היא אשכרה לעשות סרט אינדי בולט מסםיק ואז לקבל תפקיד חסר סמכות באחת הסדרות של דיסני. אין משהו אחר. כמו לעבוד בקיוביקל בגוגל.
זהו, תגידו אם גם אתם רואים את זה. ורדו לי מהדשא.
אני מאוד לא מסכים עם הרבה ממה שרשמת פה
אבל לצערי אני מעט עמוס.
במשפט אחד: לא הייתי ממהר לשפוט או להספיד את הקולנוע הנוכחי, והראייה לגבי מפיקים/במאים לדעתי שבורה לחלוטין. מפיקים היו כוכבי-על בשנות ה-40, ובמאים היו לחלוטין להשכרה, וזה לא מנע מהקולנוע של אותם שנים לייצר להיטים על גבי להיטים.
לא מכיר את המצב בשנות ה-40.
אשמח אם תפרט יותר כשתוכל.
בגדול, קצת כמו היום: המפיקים ובעלי החברות היו כוכבי העל, הבמאים היו כלים
הדוגמא הכי פשוטה הכי וולט דיסני: אף אחד מהסרטים הקלאסיים של וולט דיסני הבחור לא ביים, ובכל זאת הוא זה שנחשב המוח והכוח מאחוריהם, ולא מי שזה לא יהיה שביים אותם, ובמידה מסוימת הדבר נכון לגבי כל סרטי דיסני עד היום.
בקצרה, הרעיון שהבמאי הוא הכלי המשמעותי שמניע את הסרט לא היה מתחילת הקולנוע והוא משהו שהתחיל בשנות ה-50 בצרפת וצבר תאוצה רק לאחר מכן.
זה לא אומר שלא היו במאים שהם שם דבר, אבל לא סתם התקופה הזאת נקראה "שיטת האולפנים".
אבל מה שכתבתי כאן הוא באמת על רגל אחת, ואפשרי שמלא בחוסר דיוקים כאלה ואחרים. מעודד אותך פשוט לקרוא על התקופה הזאת (אפשר להתחיל באמת מהערך "Studio System" בויקיפדיה)
אין עדיין פרספקטיבה היסטורית לעשור הנוכחי
אתה מחפשי סרטים מהשנים האחרונות "שהשאירו חותם אמיתי, הפכו למין קלאסיקה או קרוב לזה". את זה נוכל לדעת רק בעוד עשור או שניים לפחות.
אם תסתכל על הבלוקבאסטרים הגדולים של השנים האחרונות, זה בעיקר מארוול ומלחמת הכוכבים. ייתכן שעוד כמה שנים לא נזכור אותם כל כך, וייתכן שיהיו "קלאסיקה" של העשור, שממשיכים להשפיע וממשיכים לראות אותם.
מבין אלו, הייתי נותן את הפוטנציאל ל: הכח מתעורר, אחרוני הג'דיי, הנוקמים, הנוקמים: מלחמת האינסוף, הפנתר השחור (לא הייתי מזלזל ברמת החשיבות החברתית והתרבותית שהוא מקבל בארה"ב, אפילו אם פחות ברחבי העולם), לשבור את הקרח.
וב-2019 צפויים גם מלחמת הכוכבים 9, והנוקמים 4.
עוד בעלי פוטנציאל:
בלייד ראנר 2049, תברח, שלושה שלטים…, לה לה לנד, מקס הזועם, המפגש (ותכלס כל שאר הסרטים של דני וילנב, שלדעתי הוא הדוגמא הטובה ביותר לבמאי סופר סטאר מודרני שהוא לא כריסטופר לנואן), לוגאן (למרות שאני לא כזה אהבתי) אני יכול לחשוב על עוד כמה, אבל יש עוד עניין שלדעתי קצת אבד פה.
בגלל התפתחות הטכנולוגיה, סרטים בימינו הם מאד זולים להפקה. הצורך בסרטים שממומנים בטווח שבין "סרט אינדי" לבין "שובר קופות" ירד בגלל שסרט כמו "צורת המים" שבעבר היה יכול להיות מופק ב-60-80 מיליון דולר היםו יכולים להיות מופקים ב-19 מיליון דולר. בערך חצי מהתקציב של סרטי מארוול הולכים על משכורות לכוכבי הענק, זה לא כאילו יש משהו שקורה בסרטים האלה (מבחינת הדברים שאנחנו רואים ושומעים בסרטים עצמם) שאי אפשר לשחזר בתקציב הרבה יותר נמוך אם מוכנים ללכת על שחקנים הרבה פחות מוכרים.
ספוילר סומן בטעות.
(ל"ת)
אני נוטה להסכים ומעלה
עייני ברשימות שירי השנה של גלגלצ על פני העשורים, ולדעתי חוץ מעידן רייכל אולי (ואולי יש עוד כמה מעטים), אין משהו שיחזיק מעמד על פני שנים. אני לא אפרט כי אין לי כח וזה לא האתר המתאים.
ולגבי מה שכתבו אחרים, אז כן, אין ספק שהנוקמים זה סרט משמעותי מאוד, אבל נראה לי קצת רמאות לספור אותו פעמיים. והפנתר השחור גם אם יחזיק מעמד זה גם קצת רמאות כי זה נכנס תחת הכותרת מארוול. לוגאן כנל. מלחמה"כ גם עובר קצת בקושי כי זה עוד מאותו דבר. לשבור את הקרח גם מועמד חזק תכלס.
לבלייד ראנר תברח וג' שלטים וכו' לא הייתי ממהר לקרוא בלוקבסטרים.
אני מניח שההיסטוריה תשפוט ואולי נבואות הזעם יתבררו כטעות, אבל איכשהו נראה לי שהסרטים שהוא מנה הרגישו משהו מיוחד ברגע שהם יצאו, בלי צורך לשפוט ממרחק
סרטי בלוקבאסטרים שהן לדעתי ברמת קלאסיקה. אין בעיה
"מקס הזועם" , "הקול בראש" ,"בלייד ראנר 2", "בייבי דרייבר", סרטי נולאן שהזכרת וממשיכים להיות טובים גם בעשור הזה, סרטי לייקה, "אחרוני בג'די" (רק הזמן יגיד), "כוח משיכה" , "רכבת בקרח", "לה לה לנד" ,"דרך קלוברפיל 10" ,סרטי טרנטינו (אפשר לדעתי בהחלט להחשיב, הוא מקבל תקציבי בלוקבאסטר ומרוויח כמו בלוקבאסטר), "לוגאן", "תברח", טרילוגיית כוכב הקופים(האחרון מדהים, דרך אגב) וכלזה רק בשליפה מהראש.
דעות כאלה הם בדרך כלל מאד קשורות להלך הרוח שהכותב נמצא בו אבל אין להם בסיס במציאות. תמיד היו ותמיד יהיו סרטים טובים וגם..סרטים חרא. למעשה רוב הסרטים הם סרטים חרא. יש אפילו חוק Sturgeon's law שנקרא שלפיו "ninety percent of everything is crap". פשוט מפאת הזמן אנחנו זוכרים רק את הקלאסיקות ולא מודעים לחלק רב מסרטי הזבל שהיו בניגוד לעכשיו שאנחנו נחשפים לכל הסוגים.
בסרטי נולאן שהזכרת התכוונתי לזה שהזכרת את נולאן ולא את הסרטים
או במילים אחרות :"ההתחלה", "עלייתו של האביר האפל", "בין כוכבים" ו"דנקרק" לגמרי ראויים להיכנס לרשימה הזאת.
בחירות נוספות
"זה", "קיק אס", "קצה המחר", "סקוט פילגרים" ,"סרט לגו", "משחקי הרעב 2" , "להציל את מרק ווטני","משימה בלתי אפשרית: אומת הנוכלים", "בלשים בע"מ", " קולוסאל", "אוקג'ה" , "אקס מכינה" ," ג'אמפ סטריט" , "ענן אטלס", "הפשיטה" (אם אתה מכניס הפקות לא אמריקאיות), "סקייפול" , "לופר", "פסיפיק רים" ,"שחקן מספר אחת" ועוד…
שמע לא הבנת את הראש בכלל.
כמעט כל הסרטים שכתבת הם או לא מאוד מוכרים ומצליחים, או לא מאוד טובים. אשמח אם תקרא שוב את הפוסטים המקוריים שלי, כי ממש לא הבנת למה אני מתכוון אם אתה כותב אוקג'האו קולוסאל או ענן אטלס.
קודם כל אל תגיד לי מה הבנתי ומה לא, זה מאד מתנשא מצידך ולגמרי לא לעניין.
דבר שני הרגשתי חופשיות להמר על כמה סרטים קצת יותר קיצוניים בתור הימור לעתיד. בכל מקרה לא יודע מה המדדים הבלתי אפשריים שסרט צריך לעמוד בהם בשביל להיחשב לסרט אמריקאי מיינסטרימי מוצלח אז שיהיה. וכנראה המושגים "מוכר" ו"מוצלח" אצלי ואצלך שוני לגמרי. אני לא מבין אתה מתלונן שכל הסרטים שיוצאים היום הם רק בלוקבאסטרים במאות מילוני דולרים של מארוול וסטאר וורס, אני מוכיח אחרת ואז אתה טוען שהם לא נופלים תחת הקטגוריה שאתה מתכוון אליה. אני חושב שלקרוא לכל אחד מהסרטים האלה בלוקבאסטר זה הרבה יותר מובן מהגיוני מלקרוא ל"רשימת שינדלר" ככה, סרט שואה באורך של למעלה בשעתיים בשחור לבן! אבל בסדר שיהיה.
בכל מקרה בנוסף לתגובה הזאת שבה הצגתי מגוון רחב של סרטים מצליחים ביקורתית ושחלקם הגדול הניב רווחים יפים בקולנוע שיש להם סיכוי גדול להיכלל באותם הרשימות של סרטים שאתה כתבת. אז נכון שחלקם טיפה שונים מהסטנדרט אבל גם "שליחות קטלנית" הראשון היה כזה בזמנו, מותחן אקשן אפל ואלים.
ואם אתה צריך ציטוט מדויק לחוסר הבנה שלי מהדברים שכתבת הנה:
"הקולנוע המיינסטרימי הופך לזירה של סרטי ענק במאות מליוני דולרים, סרטי אינדי קטנים וכמעט כלום באמצע." כל הסרטים שתיארתי הם בדיוק הסרטים שטענת שלא עושים יותר, סרטים אמריקאים בידוריים (או בלוקבאסטרים,מילה חסרת משמעות מבחינתי) בתקציב בינוני.
אבל לא הבנת, מה אני אעשה
זה לא בשביל להעליב אלה אשכרה במטרה שתקרא שוב ותחזור להשתתף בדיון.
מצטער, אני ממש לא מתכוון לעבור על כל דוגמה שלך אחת אחת. תחשוב לבד למה כמעט אף אחת מהן לא מתאימה לנושא שאני מדבר עליהם.
קראתי את הטקסט ואני לא צריך שתניח הנחות שגויות לגבי.
לא צריך תגובות ילדותיות וגם אם לדעתך מישהו לא הבין את כוונתך יש דרך ראויה יותר להביע את זה. בכל מקרה אני מניח שכל דוגמה אפשר למצוא תירוץ מטופש כדי לפסול אותה. אבל כתבתי את כולם מסיבה שאני מאמין שהם פחות או יותר נמצאות במעמד. אולי כמו שכבר ציינו מכיוון שרובם עכשווים קשה לך לראות זאת. בכל מקרה תוכן התגובה שקול ל"אף אחד מהסרטים האלה הוא לא סרט קיץ שראוי לייצג את העשור שלנו כי ככה".
ואתה לגמרי לא ענית לטענה שי בנוגע לציטוט שהבאתי מהתגובה המקורית שלך
(ל"ת)
כן?
חלק גדול מהסרטים שציינת הם לא הסוג שאני מדבר עליהם (דרך קלוברפילד, תברח). השאר סתם לא נכונים: כוכב הקופים היא טרילוגיה שהקהל איבד בה עניין עוד במהלכה עד שבסרט האחרון כבר לא ברור שהאולפן הרוויח. אף אחד לא מכיר את רכבת הקרח. בייבי דרייבר התקבל בצורה פושרת. אחרוני הגדיי הולך ומפתח כלפיו שנאה אמיתית, וכבר יש דיבור שהוא הרג, או פצע קשה, את הטרילוגיה.
האם עוד עשר שנים אנשים יסתכלו על זה אחרת, ורכבת הקרח או כוכב הקופים: מלחמה יהיו שם שגור בכל פה שיצמיח עוד ועוד סרטים וסדרות ומשחקי מחשב, כמו שליחות קטלנית או פארק היורה? לא נראה לי, אבל נגיד. כרגע לא.
לגבי טרנטינו:
התלבטתי לגביו אבל החלטתי שלא. מבחינת תקציב ורווחים הוא לא משחק בליגה של רוב הסרטים שציינתי, והוא גם אלים מאוד כך שהוא לא מיינסטרים לחלוטין (ברשימה שלי היו כמה סרטים אלימים מאוד שאיכשהו הצליחו להתעלות ולהיות בלוקבאסטרים).
גם אם נסכים שהוא גבולי ונכניס אותו, בעשור הוכחי היה לו את ג'אנגו ושמונת השנואים. את ג'אנגו לא אהבתי אבל בהחלט נראה שהוא עשה את האפקט שלו על תרבות הפופ. שמונת השנואים סרט זניח שאף אחד לא שם עליו.
"אף אחד לא מכיר את רכבת הקרח". אממ אני מכיר.
ויותר ברצינות, אתה נותן קביעות סתמיות וחסרות פשר לסרטים ככה שהדיון הוא על זה שאין סרטי קיץ מהשנים האחרונות שאהבת ולא על סרטיםשניתן להניח באופן יחסית אובייקטיבי כסרטי בלוקבאסטר מוצלחים מהעשור האחרון. לא יודע למה "דרך קלוברפילד" ו"תברח" הם לא מהסוג שאתה מדבר עליהם. הם בדיוק מסוג הסרטים עם התקציב הבינוני שאתה טוען שהוליווד לא מפיקה יותר. הנה הם לנגד עיניך, שניהם מצליחים כלכלית וביקורתית. בייבי דרייבר התקבל בצורה פושרת? מאיפה הנתון הזה?הסרט הניב רווחים יפים יחסית לסרט שלא שייך לשום פרנצ'ייז, הביקורות אהבו אותו והתגובה הפושרת היחידה שהוא קיבל זה שלעומת סרטי אדגר רייט האחרים הוא פחות טוב (והאמת שבהרבה מקומות טענו אחרת). וגם זה רק בגלל שזה הפעם הראשונה שאדגר רייט עושה סרט יותר מיינסטרימי. סרט פושר הוא לא. אחרוני הג'די כנראה סרט שלא עשה לך טוב במיוחד אבל נמאס לי להתווכח על זה (ואחרים באתר שכל הזמן טוענים את זה) הסרט הכניס סכומים מאד לא מאכזבים ואף אחד לא ציפה ממנו להשוות לכוח מתעורר. הקהל הרחב שלא כולל קבוצות קנאיות של מעריצים שחלקם גזעני אותו אהב אותו וחלקו אפילו עף עליו. כולל בעין הדג שבביקורת שלונכתב לשובר הקופות הטוב ביותר מאז "מקס הזועם: כביש הזעם" ולאחד מהסרטים הטובים ביותר שיצאו השנה".
לא יודע לגבי הקהל שאיבד בה עניין אבל הסדרה מההתחלה לא ניסתה להיות מגה בלוקבאסטר סטייל סטאר וורס או מארוול. היא הייתה פרנצ'ייז יחסית צנוע שלעל אורכה הייתה לה יציבות כלכלית והערכה ביקורתית גבוהה. כל פעם שאחד מהסרטים יצא היה דיבור די חזק עליו באינרטנט כולל הסרט השני ב2014 שבארץ קיבל הרבה השוואות לסכסוך הישראלי-פליסטיני (תמיד סימן לסרט קיץ אינטליגנטי, כמו אקס מן ההתחלה) .בהרבה מקומות ראיתי שדירגו את הסרט השלישי כאחד מהטובים של 2017.
אני לא מודד את ההצלחה של הסרטים בכמה משחקי מחשב יעשו עליהם או כמה חיקויים בפמילי גאי הם יקבלו. אני מודד אותם בכך שהאם לדעתי הסרטים האלו יוכלו להיות שמות שיעמדו בכבוד לצד השמות של הסרטים שהזכרת משנים קודמות. התשובה היא חד משמעית כן.
כתבתי יחסית במהירות אז יש כמה טעויות
בפסקה האחרונה הסדרה שהתייחסתי אליה היא "כוכב הקופים"
שוב, אני מחפש סרטים שהם:
א. סרטי קיץ ענקיים.
ב. הצליחו מאוד כלכלית.
ג. יהפכו לקלאסיקה, ציון דרך בקולנוע, או לפחות סרטים אהובים עם אורך חיים של עשרות שנים.
רכבת הקרח, דרך קלובפילד ותברח לא מקיימים את התנאי הראשון וחלקם לא את השני, תרצה או לא. רובם גם לא את השלישי אגב, אבל זה כבר יותר סובייקטיבי.
אתה טוען שאחרוני הגדיי או הכוח מתעורר יקיימו את ג? סבבה, לא מסכים איתך. ימים יגידו, אבל כרגע, על פי ההתרשמות שלי מדעת הקהל עליהם, אתה יכול לשכוח מזה. וכן, ברור שזה סובייקטיבי, לא עשיתי סקר כללי באוכלוסיה מופלח לפי שכבות.
מודה שקיוויתי שהדיון הזה יתפתח לכיוונים קצת יותר עמוקים, כמו למה המצב ככה ומה הוביל לזה, מאשר ויכוחים אינסופיים על סרטים ספציפיים.
לדעתך אין שינוי משמעותי בתעשייה ההוליוודית, בז'אנר המדובר?
אה עכשיו הכל מובן.
אתה מחפש סרטי קיץ ענקיים. קריטריון מאד נזיל שקל מאד לפסול סרטים לפיו. אז אגיד לך, אני לא מכיר מושג את המושג סרטי קיץ ענקיים אלא רק סרטי קיץ. לא יודע מה המדד שלך לענקיים (תקציב, באזז באמצעי התקשור או וואטאבר) והאמת שלא כל כך אכפת לי. חשוב לי לדעת שהוליווד עדיין מייצרים סרטים בידוריים מעניינים. נתתי דוגמאות לכמה כאלה שהיה חשוב לך לפסול. אז חוץ מזה שלרבים מהם בכלל לא טרחת להתייחס (מה הבעיה בכוח משיכה ?) את רוב הסרטים פסלת מסיבות הזויות. אותי לא כל כך מעניין איזה סרטים ייחשבו קלאסיקות נוסח סטאר וורס, כמה מיליונים הושקעו בו או כמה כסף הוא הוציא. אותי מעניין שיש סרטים בידוריים של אולפנים שהם אשכרה טובים. יכול להיות שחלקם יהפכו לקלאסיקות ויכול להיות שלא. שאר המדדים שלך לא מעניינים ולא ניתן ללמוד מהם שום דבר.
אגב למידה אני לא יודע איזה דיון פילוספי חשבת שיתפתח מהתגובה שלך אבל התלונה שהצגת בטח לא מהווה פתיח לדיון כזה. מצבו העגוםשל הקולנוע וההשתלטות של מארוול על התעשייה נחרשה באתר וברחבי האינטרנט מכל הכיוונים. לא מזמן מישהו באתר קישר לכתבה של גלובס שדי ממצה את הנושא. בכל מקרה עומק רב בדיון לא תמצא. אז הדבר היחיד שיכול להתפתח מכך הי אלהוכיח לך שאתה טועה ולמרות שהמצב הנוכחי עגום בתמונה הגדולה הקולנוע האמריקאי הבידורי לא במצב כל כך נורא. אתה השטחת כל עשור לכמה סרטים מייצגים ואמרת תראו אילו עשורים מוצלחים ואני הראתי שבאותה דרך ניתן לטעון שגם העשור הנוכחי מוצלח. אגב דיון יותר מעניין היה לבחון כמה באמת אנחנו יודעים על אותו עשור ומה אנשים חשבו באותה תקופה על מצב הקולנוע? אבל אתה ממש לא לקחת את הדיון למקום הזהז שבתגובה המקוריתשלך הבהרת שכל העשורים הקודמים היו נפלאים חוץ מהנוכחי.אז הנה באותה דרך אראה לך שהעשור הנוכחי הוא גם מופלא.
שנות ה10: "כוח משיכה", "מקס הזועם", "הקול בראש", "בין כוכבים", "דנקרק","לוגאן","זה", "ההתחלה".
רוב הסרטים פה לטעמי לוקחים בקלילות סרטים אחרים של עשורים אחרים (מעולם לא הבנתי למה אנשים התלהבו מ"שליחות קטלנית" חוץ ממספר קטן של קטעי אקשן מגניבים ואפקטים פורצי דרך). ולגבי הטענה שאסור להכניס את נולאן כי הוא אנומליה אז אטען טענה הפוכה שאסור להכניס כל דבר שקשור לספילברג/לוקאס בעשורים שציינת כי הם גם נחשבו אנומליה בזמנם.
ולגבי השאלה האחרונה שלך
קצת קשה לי להבין על איזה ז'אנר דיברת אבל בכל מקרה לא כתבתי שאין שינוי. כל הזמן הוליווד משתנה ואני כמוך לא מת על תקופת התאגידים ומותגים שהוליווד עוברת עכשיו. רק רציתי להראות שאפילו בזמנים שנחשבים יחסית מעפנים (כמובן הכל מתייחס רק להוליווד של סרטי הקיץ) תמצא סרטים ראויים וטובים שאין סיבה שעוד כמה שנים לא ייחשבו לקלסיקות. כל שאר המדדים של כמה כסף הם עשו וכמה הם "ענקיים" לדעתך לא משנים. אפילו אם הם לא ייהפכו לקלסיקות זה בסדר מצידי מה שחשוב שהם טובים. אני לא צריך קלסיקות, רובם מאכזבות ממילא. אני פשוט רוצה סרטים טובים כמו אחרון חובבי הקולנוע, זה הכל.
סרטי קיץ?
בפוסט המקורי שלך הזכרת "בלוקבאסטרים", לא סרטי קיץ. אז לא ברורה לי לגמרי הקטגוריה אליה אתה מכוון.
גם ברשימת ה"קלאסיקות" שלך יש סרטים שאינם סרטי קיץ. הסנדק, לדוגמה, יצא במרץ. אפוקליפסה עכשיו יצא באוקטובר.
שים לב לעוד כמה סרטים (שהוזכרו כאן בשיחה) שאינם סרטי קיץ:
טיטאניק – אחד מהבלוקבאסטרים הגדולים בהיסטוריה – יצא בינואר.
דדפול יצא בפברואר.
אוואטר ושלושה מארבעת סרטי מלחמת הכוכבים האחרונים יצאו בדצמבר.
האם כל אלו לא מספקים את הקריטריון הראשון שלך (בהתעלמות לרגע מהקריטריונים האחרים)?
נכון, לא כל הסרטים שהתכוונתי אליהם יצאו בקיץ
ולמעשה כל ההגדרה של "סרטי קיץ" רלוונטית רק לעשורים מסויים, שלא כוללים בתוכם את העשור הנוכחי וגם לא את שנות ה70 עד מלתעות.
בכל זאת, אם עד עכשיו לא הבנת לאיזה סרטים אני מתכוון אני לא מתכוון להסביר שוב. דיברתי על זה כבר כמה פעמים, כולל על טיטאניק, אוואטר והסנדק, זה כבר נהיה מתיש.
בסה"כ מנסים להבין למה אתה התכוונת, כפותח הדיון
אני מבין שזה מתיש. אבל ציפית לדיון על בסיס שלא הוסכם. גם אם לך ברור למה אתה מתכוון, כל הדוגמאות האחרות שהוזכרו כאן מראות שאין הסכמה על בסיס משותף שממנו להמשיך לדיון בו אתה רצית ("בהינתן הבעייה המובנת מאליה, בואו נדבר על המצב הזה").
תיארת מספר שוברי קופות מהעשורים הקודמים ואנשים ציינו שוברי קופות מהעשור הנוכחי. נתת הגדרה שאתה מחפש "סרטי קיץ ענקיים" והראיתי לך שגם הדוגמאות שלך (וגם דוגמאות אחרות) לשוברי קופות לא עונים על הגדרה של סרט קיץ.
כאמור, אם זה מתיש, אין בעיה ולא חייבים להמשיך. אבל אם אין הסכמה על הבסיס לא נוכל לדון על ההשלכות של אותו בסיס.
יאללה, אז עוד נסיון:
משנות ה70 ועד העשור הנוכחי הייתה תאימות טובה בין סרטים שנשתמרו בדעת הקהל כקלאסיקה ונשארו אהובים לשנים רבות, ובדרך כלל גם נראו כחזון אישי של יוצר ספציפי (הרבה פעמים אפילו רעיון מקורי), לסרטים הכי מצליחים של השנה.
בעשור האחרון זה כבר לא נראה לי המצב. כל הסרטים המצליחים ביותר הם מוצר תעשייתי, פרק מספר 500 בפרנצייז מסויים וכו'. אני חושב שהם גם הרבה פחות טובים מתואמיהם מעשורים עברו, ואתן עוד דוגמא:
ברשימת 30 הסרטים הטובים אי פעם של ימד"ב, יש 2 בלוקבאסטרים מהעשור הנוכחי: מלחמת האינסוף במקום 20, ותן לי להמר בזהירות שלהייפ יש חלק גדול בזה ושזה עוד ישתנה (כי זה מה שקרה לכל הנוקמים האחרים), ו"התחלה".
לשנות ה90 יש ארבעה. ל2000 גם (אגב, אם אתה מסתכל על סרטים בכלל טלא רק בלוקבאסטרים, המצב עוד מקצין).
עכשיו, ימדב זה לא מראית הכל. והאתר לא היה קיים בשנות ה90, אז לך תדע איך היו מגיבים שם למטריקס בזמן אמת. אבל אני כן יכול להגיד לך שכל הסרטים הרלוונטיים משנות האלפיים שמופיעים ברשימה עכשיו, הופיעו שם זמן מאוד לא ארוך אחרי שיצאו.
כלומר, על פי הנתון הזה, ואם יורשה לי להתעלם כרגע ממלחמת האינסוף מסיבה שציינתי, הסרט האחרון שקיבלנו שנכנס לרשימת ה30 היה לפני 8 שנים. בעשורים קודמים זה היה בקצב של סרט כל שנתיים בממוצע. ובוא נגיד שלא נראה מושיע באופק.
נקסט, וזה משהו שכבר אמרתי: במאים. כמה במאי בלוקבאסטרים גדולים פרצו במהלך העשור הזה? כי בעשור הקודם היה לנו את גקסון, ורבינסקי, נולאן וסם ריימי (שהתפוגג מאז). אפשר לומר גם בראיין סינגר. איפה הpassion project של גוס ווידון? האחים רוסו? ההוא שעשה את עולם היורה ומאז עשה סרט דרמה עצמאי ונעלם? במאים שהיו עושים סרט מצליח בסדר גודל של עולם היורה היו מקבלים לפני 15 שנה 200 מליון דולר וקחו תעשו מה בא לכם. ככה התעשייה עבדה-וכך קיבלנו סרטים כמו הרבה הסרטים שאני מונה פה.
היום? בנתיים עוד לא הגיע הבמאי שהצליח להתחרר מכבלי האולפנים, ולקבל מאות מליונים לפרוייקט אישי שלו ולא לעוד סרט של איזה פרנצייז. במאים היום הם כבר לא יוצרים, הם פועלים.
כמה תיקונים, שלא עונים על הנקודה העיקרית ואני מקווה שאתייחס אליה אחר כך:
1. ימד"ב היה קיים בשנות ה-90, ורשימת 250 השלו קיימת מ-96.
2. אין סיכוי בעולם שריימי שייך לשנות ה-00. ג'קסון נגיד, למרות שגם הוא תכלס תוצר של שנות התשעים אבל ריימי?! הבחור מביים סרטים עוד משנות ה-80 למען השם.
3. יש לך הנחה מובלעת שפרוייקט התשוקה של הבמאים האלה הוא לא הסרטים האלה, וזה לא ברור לי. ג'יימס גאן לא יצר את "שומרי הגלקסיה" ממחויבות כלשהי, ובטח לא נשאר לסרט השני מכזאת. "שומרי הגלקסיה" הוא לחלוטין פרויקט תשוקה, שנעשה בלב המכונה הקרה ההוליוודית, בערך כמו כל פרויקט תשוקה בלוקבאסטרי אחר.
4. על פי ספירת ה"טופ 30", אז מצבנו טוב יותר בימינו משנות ה-80, להם אין אף נציג ב-30 המקומות הראשונים.
תיקון לתיקון:
4. אני תמיד שוכח שאנשים סופרים עשורים מ0 ועד 9, ולא כמו הספרים האלה של Taschen שיש אצלי בבית שסופרים מ1 ועד 0. יש סרט אחד של שנות ה-80 ברשימה.
1. אומייגאד.
2.מכיר ואוהב את ריימי של שנות ה80-90. אבל הכוונה שלי הייתה שבשנות ה2000 הוא פרץ למיינסטרים, לזאנר הבלוקבאסטרים. גם גקסון ואפילו נולאן התחילו לפני העשור הזה. בכל מקרה לא קריטי.
4. כמו שתיקנת, האימפריה מכה שנית מקום 13. אבל כן, צריך לרדת עד מקום 45 בשביל כמה מלהיטי שנות ה80. עד המקום הזה אגב (ואם נניח שמלחמת האינסוף יתנהג כמו הנוקמים האחרים ויעוף מהרשימה בקרןב) יש לך בדיוק 2 סרטים מ2010 והלאה. שניהם של נולאן. לדעתי זה מחזק את הטיעון.
עכשיו ל-3. אני מדבר על מגמות ולא על אנקדוטות. תמיד יכול לקרות מצב שדיסני רוצים להפיק את צ'יקן-מן 4, ובא במאי צעיר שגדל על הקומיקס וזה פרויקט החלומות שלו מגיל 12.אני מסכים שנראה ששומרי הגלקסיה היה מקרה כזה. אגיד יותר מזה: גפ ראיין גונסון לכל הפחות עשה רושם שהוא אשכרה מתאמץ באחרוני הגדיי (ונכשל, אבל זה קורה), וגם גיי גיי אברמס זכור לי כמעריץ סטאר וורס.
אבל איפה הם עכשיו? איפה הסרט של גיימס גאן ב200 מליון דולר שמבוסס על סיפור שהוא המציא? איפה משהו סטייל לופר של גונסון, רק שהוא הסרט הגדול של השנה? לפני עשר שנים היית רואה את הסרט הזה-הרי זה בדיוק, אבל בדיוק המסלול שנולאן עבר.
אני לא טוען שכל הסרטים הענקיים שנעשיפ היום גרועים, או שבכולם הבמאח עושה טובה. אני טוען שברגע שאתה יוזם הפקה של סרט לא כי זה נשמע רעיון מעולה, או סיפור מגניב, שאתה סתם מאמין שאתה יכול לעשות את זה בצורב סוחפת, אלה נטו כי זה מבוסס על מותג מצליח אז אנשים חייבים לראות את זה-ורק אז אתה שוכר במאי בכלל ואומר לו "תויצא לי מזה משהו"-הסיכוי שלך לקבל יצירות מופת קטן מאוד מאוד. ואני חושב שהנתונים (עד כמה שיש נתונים על כזה דבר סובייקטיבי) מראים את זה.
סרטים שנוצרו מאינטרסים כלכליים קרים תמיד היו ותמיד יהיו. פעם היו גם סרטים אחרים. היום כבר הרבה פחות (בזאנר המדובר).
טאיקה וואיטיטי ביים את תור ראגנארוק
ועכשיו נתנו לו תקציב לסרט על ילד שהחבר הדימיוני שלו זה היטלר.
שזה לא קרוב לבלוקבאסטר ולכן לא רלוונטי לדיון בשום צורה.
(ל"ת)
לא קרוב לבלוקבאסטר?
תור ראגנארוק הכניס 854 מיליון דולר.
מה ההגדרה שלך לבלוקבאסטר?
הכוונה היא שסרט על היטלר הוא לא בלוקבאסטר טיפוסי.
נכון, אבל הוא כן סרט על היטלר, וזה שאישרו לבמאי ניוזילנדי שלא נקרא ספילברג לעשות סרט הוליוודי על היטלר זה בגלל שרגנארוק היה הצלחה.
לא קשור לטיעון שלי
(ל"ת)
התכוונתי לסרט על היטלר.
(ל"ת)
2. ריימי הוא טיעון מאוד חלש כי הוא בדיוק לא מה שאתה מתאר. הוא במאי שנלקח לעשות סרט גיבורי על, עשה אותו, ואז חזר לעשות סרטים בפחות ממאה מיליון דולר חוץ משקוראים לו לביים תוצרים לא מלהיבים עבור דיסני. אגב, גם ורבינסקי לא טיעון משהו בנושא הזה.
3. אה…. מה? את המסלול הזה שאתה מתאר עשו, מעט מאוד במאים. ג'קסון ניסה קצת קינג קונג, ניסה קצת מבט מגן עדן ואז חזר מהר מהר למאורת ההוביט שלו. ורבינסקי עשה 3 סרטי דיסני מבוססים על פארק שעשועים, ריבוט של סדרה ישנה ובאמצע סרט אנימציה יחסית אינדי. גם הוא לא עושה את מה שמתאר. ורבינסקי וריימי לחלוטין ברמה של גאן או אבראמס או האחים רוסו, שנהנים ממה שהם עושים, מכניסים את הרוח שלהם על הסרטים – גם אם זה לא פרוייקטים מקוריים.
בגדול, נשמע לי שאתה שואל איפה הנולאן של 2010, כשנולאן, כמו ספילברג, או קמרון, יש אחד/ת לעשור-שניים, ובהחלט אפשרי שב-2010 יצא כך שעוד לא ראינו אותו.
בנוגע לשיטת העבודה: גם את פארק היורה קודם קנו, ואח"כ אמרו לספילברג שאם הוא רוצה לעשות "רשימת שינדלר" אז טוב ויפה אבל קודם תן לנו דינוזאורים. "מת לחיות" היה אמור להיות פרויקט עבור פרנק סינטרה. חלק מהסרטים האהובים עלינו נוצרו בדיוק ממפיקים שציוותו במאים טובים לתסריטים טובים ויצרו יצירות מופת.
2. כתבתי שריימי התפוגג. אבל גם את dth הוא כנראה לא היה עושה בלי ספיידרמן. לא בתקציב הזה לפחות. ורבינסקי דוגמה מעולה: הוא בחיים, *בחיים* לא היה מקבל 135 מליון דולר לסרט כמו רנגו. כנ"ל גקסון עם קינג קונג ומבט מגן עדן. המבאים חזרו לעשות סרטי אולפנים כי הם נכשלו, לא כי לא נתנו להם עצמאות מלכתחילה.
האמת שאנחנו עולים פה על נקודה מעניינת: חוץ מנולאן, אף אחד מהבמאים שפרצו בעשור הקודם לא הפך ךבמאי כל שמרים איזה פרוייקט שבא לו, כמו ספילברג או קמרון בזמנם. אולי אלה חלק מהגורמים שהביאו אותנו למצב שאנחנו מדברים עליו? צריך לחשוב על זה.
שורה תחתונה: לגאן או ווידון או טרברו לא נתנו את הקינג קונג או רנגו או אינספשן שלהם.
ספילברג לא תסריטאי בדרך כלל, אז כמעט תמיד לא הוא כותב את התסריט לסרטים שלו. אבל הוא פיתח כמעט את כולם (טוראי ראיין יוצא דופן נדמה). בפארק היורה הוא השתתף בקניית הזכויות לספר, אז התיאור שלך כאילו הוא היה איזה בובה של האולפן פשוט שגוי.
סתם שאני אבין מה המחלוקת: אתה טוען שהשינוי שהתעשייה עברה לא משפיע לרעה על איכות הסרטים, או שאתה טוען שאין שינוי כזה בכלל?
קצת מזה וקצת מזה
שינוי מסוים ודאי יש, כי עברו 40 שנה בדרך שבה עושים סרטים. אבל הוא לא שינוי מהותי עקרוני שאתה מזהה.
פרוייקט תשוקה
נקודה טובה לגבי ג'יימס גאן ושומרי הגלקסיה.
הייתי מציין באותה מידה את ג'וס ווידון והנוקמים (הראשון).
דרך אגב בכל עשור כתבת נורא בהרחבה שמות של 3-4 סרטים.
לא מדד לכלום. ואל תשכח שממה שידוע לי יש עוד שנה וחצי עד סוף העשור. בנוסף מלחמת הכוכבים התחיל ב77 והקרדיט אמור להגיע גם אל עשור זה. כל ההגדרה שלך לבלוקבאסטר התערערה ברגע שהכנסת את "הסנדק".בדיוק מסיבה זו אפשר בחופשיות להכניס סרטי טרנטינו, פינצ'ר וסקורסזה שחלקם מאד בידוריים ונעשו בתקציב גבוה ("נעלמת", "נערה עם קעקוע של דרקון", הזאב מוול סטריט", "הוגו", וסרטי טרנטינו ובראשם "ג'אנגו" שלדעתי הוא סרט אקשן לכל דבר).
כתבתי מלחמת הכוכבים בשנות ה70. הסנדק היה אולי הסרט הכי מצליח אי פעם לזמנו. וכתבתי בבירור שאני נותן דוגמאות ולא מתיימר לכסות כל סרט שעומד בקריטריונים שיצא אי פעם. אתה לא איתנו.
מוזר שבשנות ה-90 אין את טיטאניק ובשנות האלפיים אין את אווטאר.
טיטאניק הוא ה-סרט שאתה מתכוון אליו כשאתה מדבר ל בלוקבאסטרים שהפכו לקלאסיקות ו"אווטאר" בהחלט הפך לתופעה וגם כיום הוא זכור אצל רבים (אם כי בגלל שעדיין לא נעשו לו המשכים אז קל למארוול וסטאר וורס להשתלט על השיח הגיקי).
נתתי דוגמאות אחי.
טיטאניק בהחלט שייך לרשימה. אווטאר לא יודע. הוא הצלחת ענק וציון דרך טכנולוגי, אבל אני לא בטוח כמה הוא מחזיק כסרט. יאללה, נגיד שנכנס.
באופן כללי אני מאוד מסכים וכבר קיטרתי בלי סוף שרוב שוברי הקופות של ימינו לא מספקים את הסחורה
ובנוסף לכל הצרות גם לא נפלתי מ-"התחלה".
אבל חוץ ממנו – ואני נשאר כאן בגזרת שוברי הקופות, כן? – בעשור הנוכחי היו לנו גם "לופר" הנהדר, "קוד מקור" ו-"קצה המחר" שעשו כל אחד בדרכו דברים מעניינים עם הקונספט של לקום אתמול בבוקר, "כרוניקה בזמן אמת" שערבל ושקשק את ז'אנר גיבורי העל הקולנועי, לפחות יצירת מופת אחת של פיקסאר – "הקול בראש", סרטים מצוינים של דיסני – "ראלף ההורס", "לשבור את הקרח" ו-"זוטרופוליס", "סופר 8" שבישר על הנוסטלגיה לשנות השמונים לפני "דברים מוזרים" ו-"שחקן מספר אחת" ועשה את זה טוב יותר משניהם, ויש מספיק אנשים שיכולים להסביר לך למה מצבו של ז'אנר האימה מעולם לא היה טוב יותר – הפייבוריטים שלי הם "בקתת הפחד" ו-"דרך קלוברפילד 10".
אני מסכים שהמצב בכללי מחורבן, אבל דוגמאות ספציפיות לשוברי קופות טובים יש.
אין ספק שיצאו הרבה סרטים טובים,
פשוט אף אחד מהם הוא לא בקטגוריה שהתכוונתי אליה.
אני רוצה לחדד את הטיעון שלי, כי יש לי תחושה שהוא לא עבר.
הנה רשימה של 4 הסרטים הכי מצליחים, לפי עשור:
שנות ה70: מלחמת הכוכבים, מלתעות, מגרש השדים, גריז.
שנות ה80: איטי, שני סרטי מלחמת הכוכבים, אינדיאנה גונס.
90: פארק היורה, טיטאניק, מלך האריות, אימת הפאנטום (…).
2000: אווטאר, שרה"ט, שודדי הקאריביים-תיבה של איש מת, האביר האפל.
תאימות גבוהה מאוד לרשימה שנתתי קודם, ויש פה כמה סרטים שבדיעבד הייתי צריך להכניס (טיטאניק). ונשבע שלא תכננתי את זה.
וזו הנקודה שלי. פעם הסרטים הכי גדולים ומצליחים היו, ברמת התאמה לא רעה, סרטים מעולים, ששיקפו איזשהו חזון של היוצר שלהם, והרבה פעמים גם הביאו משהו חדש.
רוב הסרטים שציינת הם לא בלוקבאסטריפ במובן שהתכוונתי. אלה שכן-קצה המחר נגיד-נכשלו לגמרי. בוא נראה את ארבעת הסרטים הכי מצליחים של העשור עד כה:
מלחמת האינסוף, הכוח מתעורר, אחרוני הגדיי, הפנתר השחור. בהמשך יש לך רימייק של היפה והחיה ומהיר ועצבני.
סרטים מהסגנון שציינת שלטו פעם בתעשייה. היום הם זן נכחד.
כמה סרטים עם תקציב של מעל 100 מליון דולר יצאו בשלוש השנים האחרונות כשהם מבוססים על רעיון מקורי, או לפחות על סיפור קיים אבל לא כזה ששייך למותג ענק, יצאו בשלוש השנים האחרונות והצליחו ממש? כי הרשימות שלי מלאים בכאלה.
שיט, זו אמורה להיות תגובה לרז
(ל"ת)
הבעיה שלך היא בהגדרה שלך של "ממש"
לא, ברצינות, למה כזה אכפת לנו האם הסרט הוא הסרט שהכי-הכי הצליח בקופות, או לא יודע רק עשה פי עשר את התקציב המקורי שלו, הלך לזכות באוסקר ונהיה דיבור היום למשך כמה חודשים טובים ("תברח")?
הרי מה שאתה מסתכל עליו לא אומר דבר על המצב של הקולנוע – אתה לוקח תמונה מצומצמת מראש (4 סרטים הכי מצליחים מכל עשור) ואז שופט תעשייה שלמה על פיה, כאשר אתה בכלל לא לוקח בחשבון שמה שאתה מסתכל עליו לא משקף האם סרטים טובים נעשים או לא, אלא האם הקהל הלך עליו בהמוניו בכמות בלתי נעצרת. מה, "מקום שקט" לא היה תופעה כי הוא עשה רק 300 מיליון דולר ולא מיליארד?
"כמה סרטים עם תקציב של מעל 100 מליון דולר יצאו בשלוש השנים האחרונות כשהם מבוססים על רעיון מקורי, או לפחות על סיפור קיים אבל לא כזה ששייך למותג ענק, יצאו בשלוש השנים האחרונות והצליחו ממש? "
אתה מניח כאן כמה הנחות משונות לגבי.. הכל. למה בשביל לשפוט את מצב הקולנוע צריך תקציב מעל 100 מילון דולר? מה זה הצליחו ממש, ולמה לא להצליח בצורה סבירה מתקבל על הדעת? כן, במדד הספציפי והדק מאוד הזה בהחלט יש מעט סרטים שנעשו. פחות בגלל איבוד הכח של הבמאי ויותר (לטעמי) בגלל השתלטות הזיכיונות והנוסטלגיה על הוליווד. אבל זה שלא נעשים סרטים מעל תקציב X שהרוויחו בחזרה כסף Y לא אומר שלא ממשיכים להיעשות סרטים נהדרים שאנשים ידברו עליהם בעתיד לבוא.
כי תברח עשה בכל הריצה שלו,
בכל העולם, קצת יותר ממה שהנוקמים עשה בסופש בארה"ב.
זה לא אומר שהוא לא מצליח או טוב-זה אומר שהסרטים הכי גדולים, הכי מצליחים (או הכי מכניסים ליתר דיוק) של העשור הם לא הכי טובים.
ואני אחדד שוב-לא מדבר על כל הקולנוע אלה על זאנר הבלוקבאסטרים. הסרטים הכי גדולים של השנה (שכרגע כולם של דיסני בתכלס). אם יוצאיפ מהגטו הזה, על זאנר האימה למשל עובר עשור נהדר.
זו גם הסיבה שהדוגמה שחיפשתי היא סרט מעל 100 מליון דולר-אני מדבר על תחום ספציפי בקולנוע, שהוא למעשה התחום הכי גדול ובולט, שלטעמי נמצא בתקופה הכי גרועה שלו כבר ארבעה עשורים לפחות.
פעם הסרטים האלה, שהם סרטים שמשקפים חזון של יוצר כלשהו-היו הסרטים הכי מצליחים של השנה-פארק היורה, טיטאניק, שודדי הקארביים, אי.טי,, מלחמת הכוכבים. היום הם לא. זו כל הנקודה. זה לא אומר שעוד אין סרטים שנעשים ככה שהם טובים ואפילו מרוויחים כסף.
אם ההשוואה היא זאת
אז אני חושב שהנוקמים 1+3 והכוח מתעורר הם לחלוטין ברמה של פארק היורה, טיטאניק, שודדי הקאריביים וכו' ושנדבר עליהם עוד זמן רב.
וואלה?
לדעתך עוד 20 שנה לנקומים יהיה אותו מעמד שלפארק היורה יש היום? של סרט הרפתקאות ענק, ציון דרך, קלאסיקה? או הכוח מתעורר?
הנוקמים חד משמעי.
הכח מתעורר… צריך לראות. כמו שאתה אומר, כל ההתייחסות למלחמת הכוכבים נכתבת בזמן אמת, ומה ש"סולו" עושה משפיע בדיעבד גם על "הכח מתעורר", אז הייתי מחכה.
אבל "הנוקמים"? חד משמעי.
אפשר לדעת על מה אתה מבסס את זה שזה כל כך "חד משמעי"?
ברוטן טומטוז הוא מקום רביעי מסרטי מארבל; מקום 13 ברשימה של metacritic (למרות שהם עשו רשימה על סרטים מבוססי מארוול, כלומר כללו את אקס מן וכל הספיידר מנים); ועל פי ימדב הנוקמים הוא אפילו לא סרט הקיץ הטוב של 2012, שלא לדבר על סרט מארבל הכי טוב.
אז?
כי החוויה השלמה של מארוול היא משהו ייחודי
כל מושג העולם הקולנועי זה משהו שמארוול פיתחו (אולי הם לא היו הראשונים אבל הם בהחלט לקחו את הקונספט לקיצון) והוא לא הולך להעלם בקרוב, ובעוד X שנים כשישאלו איפה הוא התחיל – התשובה תהיה הנוקמים 1.
וכשאנשים יזכרו בתור הזהב של מארוול ולא יוכלו לעשות מרתונים של 40 סרטים הנוסטלגיה תמוקד למספר מאוד מצומצם של סרטים שהם יהוו את המהות של הדבר הזה שמארוול בנו – והמוקד הוא הנוקמים הראשון. זה הסרט שהפך את כל הפרוייקט השאפתני הזה לאפשרי, וזה גם סרט אקשן די טוב, הוא בנוי בצורה כזו שיש עליו הרבה שכבות אבל אפשר לראות אותו ולהבין אותו גם אם לא ראית אף סרט אחר של מארוול מעולם.
אם צריך סרט אחד שיתמצת את התופעה הזו שנראית MCU – זה הנוקמים הראשון. ולכן, לדעתי זה הסרט שישאר, למרות שאני מסכימה שהוא לא הסרט הכי טוב שמארוול הוציאו.
עם כל זה אני מסכים,
ולכן גם כתבתי למעלה שגם לדעתי זה סרט שיזכר כי הוא ציון דרך.
אבל להגיד שהוא "חד משמעית" יהיה במעמד של פארק היורה, או שהוא יחשב לקלאסירה על זמנית, זה מגוחך בעיני ולא נתמך בנתונים כרגע. גם את מודה שהחותם שהוא השאיר לאו דווקא קשור לאיכות הסרט (הלא רע בכלל).
אבל אתה מסתכל על זה בצורה נורא ספציפית
אתה מסתכל על מה המבקרים (עגבניות ומטאקריטיק) או הקהל הרגעי יחשוב על הסרט. אני מסתכל לטווח הרחוק. "הנוקמים" היה רגע מהותי ששינה משהו, משהו שהגדיל ושינה את הקולנוע, ואחלה דרך להיכנס ליקום קולנועי שאנשים יחפשו אליו נקודות כניסה.
כשידברו על הסרטים הגדולים של שנות ה-10, של המאה החדשה או על הפרוייקטים הבלוקבאסטרים הגדולים והמרהיבים – "הנוקמים" יהיה יותר "טיטאניק" מאשר "אוואטאר". אולי עוד עשור אני אגלה אחרת? אולי. כרגע אני לא רואה סיכוי שעשור מעכשיו מישהו שוכח ש"הנוקמים" היה דבר, או לא רואה אותו כרגע מהותי בתולדות הוליווד.
אבל אתה כתבת גם שהוא יהיה קלאסיקה.
זה לא מגובה על ידי כלום.
מעניין אותי לדעת
איך בדיוק אפשר לדעתך לגבות אמירה שמשהו יהיה קלאסיקה.
אלא אם כן יש למישהו כאן מכונת זמן במרתף, כמובן.
אין שום דרך בעולם לעמוד בקריטריון כזה.
זה מחדד תחושה שהייתה לי לאורך כל הדיון הזה, של הזזת ה-goalpost ככל שהדיון התקדם. העלית איזשהי תיאוריה וככל שעלו עוד ועוד דוגמאות מנוגדות, הקריטריונים להפרכה הפכו לבלתי מציאותיים. לא מספיק שזה יהיה הסרט הכי גדול של אותה שנה/עשור, זה גם צריך להיות קלאסיקה מוכחת ועל זמנית, בלוקבסטר ענק שלא מבוסס על אף מותג קיים וסרט שאין שום חשד להתערבות אולפן בהפקתו. אה, וסרט שאין שום עוררין על האיכות שלו. כי זה לא עניין סובייקטיבי או משהו.
בסופו של דבר התחושה שלי היא שבשלב הזה הטיעון שלך נשען על בסיס די קלוש שמצריך המון כוכביות ודיסקליימרים.
הממ... האמת שאני נוטה להסכים עם DBS כאן
אין לי מושג לגבי שאר הדיון, אבל אם אנחנו מדברים על מה אנו משערים שיתפס כקלאסיקה או יצירת מופת, או למה יש מאפיינים שמהם עשויים יצירות מופת/יצירות משפיעות/קלאסיקות/סרטי קאלט, התחושה האישית שלי היא שאף סרט ב- MCU ואפילו לא כל ה- MCU בכללותו מכיל מרכיבים כאלו ו/או יהפוך להיות סרט מהסוגים הנ"ל.
אם נתייחס לכל אחד מהסרטים כיצירה בפני עצמה, או, אם תרצו, אפשר גם להתייחס לטרילוגיה של סרטים של דמות מסוימת כיצירה שלמה אחת, אף אחד מהם לא חדשני, מקורי, פורץ דרך או עשוי למופת, לא מבחינה עלילתית, לא מבחינת הדמויות, לא מבחינת אפקטים או כל בחינה טכנית אחרת, לא מבחינת הבימוי, לא משום בחינה אחרת שאני יכולה לחשוב עליה. הסרט היחיד שהייתי אומרת עליו שיש בו איזושהי פריצת דרך הוא הנוקמים הראשון – האופן שבו הצליח לחבר בין הסרטים והדמויות השונים ולהפוך את זה לסרט יחיד שבסה"כ יכול לעמוד בפני עצמו. ועדיין, עדיין מדובר בחוליה אחת מתוך שרשרת, ואפילו לא החוליה הראשונה אלא חוליה אמצעית. מי שרוצה להבין את הסרט הזה לאשורו צריך לצפות בסרטים הקודמים (או לקרוא עליהם מן הסתם). למעשה, באופן פראדוקסלי, הייחוד/פריצת הדרך שלו לא יתקיימו אם נוציא את הסרטים האחרים מהמשוואה.
יותר מזה – ואולי החלק הזה הוא יותר משמעותי – בת'כלס, זו פשוט גרסה נוספת, עיבוד נוסף לדמויות וסיפורים שכבר זכו לשלל גרסאות, עיבודים, רימייקים וריבוטים בתוך ובין המדיומים השונים [רגע לא קשור של לשון, הרבים של מדיום זה מדיה ולא מדיומים, אבל בעברית זה פשוט לא עובד]. כמו אגדות האחים גרים או סיפורי מיתולוגיה, הסיפורים של הדמויות הללו מסופרים שוב ושוב עם שינויי גרסאות אבל השלד נותר פחות או יותר זהה. המקור הוא הקומיקס. הגרסה שמופיעה שם (או אחת הגרסאות שמופיעות שם) היא הסיפור המקורי. ב- MCU מארוול בגדול נצמדו לסיפורים המקוריים והמוכרים. לא היה ניסיון לשנות את הסיפורים או ניסיון לפרשנות שונה של הסיפורים שהופכת אותם למקוריים בפני עצמם. אז למה הגרסה הזו דווקא, שהיא לא מקורית ולא חדשנית, תחשב לקלאסיקה/יצירת מופת/סרט קאלט/יצירה משפיעה?
הדבר החדשני ופורץ דרך היחיד הוא העולם הקולנועי שהם יצרו. אבל דווקא הייחוד הזה של ה- MCU גורם לכך שאי אפשר לקחת סרט אחד או מספר סרטים ולהגיד, זו תהיה קלאסיקה. אני לא חושבת שבעוד 20 שנה יתייחסו לאחד מהסרטים הללו כסרט פורץ דרך, סרט "חובה" או סרט שהשפיע על סרטים אחרים באופן כלשהו. אני משערת שבניית העולם הקולנועי של מארוול תיתפס כתופעה מיוחדת וככזו שהשפיעה על עולם הקולנוע. אבל אחד מהסרטים? אני משערת שלא.
הקריטריון של "חדשנות" הוא מאד בעייתי בהגדרה של קלאסיקה.
מלחמת הכוכבים תקווה חדשה הוא רימייק של המבצר הנסתר – זה עושה אותו פחות קלאסיקה? סרטי באטמן – גם של ברטון וגם של נולאן – מבוססים על קומיקס בדיוק כמו הMCU – זה עושה אותם פחות קלאסיקה? הסנדק מבוסס על ספר.
רגע של עברית
זה נכון שהרבים של מדיום זה מדיה, וזה באמת עובד פחות טוב בעברית, אבל אם כבר לעברת אני חושבת ש"מדיות" נשמע טוב יותר מאשר "מדיומים" (למרות שזה נקרא פחות טוב).
האם יכול להיות שתהיה מילה נכונה, מילה שנשמעת יותר טוב, ומילה שנקראית יותר טוב וישתמשו בכולן לפי הצורך?
ובכל זאת קצת לגבי התוכן – יש כאן הרבה דברים שאני לא ממש מסכימה איתן אבל אין טעם להכנס אליהם בעיני כי הכל נובע מחוסר הסכמה מאוד מהותית שמובילה לכל השאר – אני לחלוטין חושבת שהסרט הראשון של הנוקמים עומד בפני עצמו גם בלי לראות סרטים קודמים ובלי לקרוא עליהם בכלל, והסיבה שאני חושבת את זה היא שאני ראיתי את הסרט הראשון בלי לראות סרטים קודמים ובלי לקרוא עליהם בכלל… רק אחרי שראיתי אותו השלמתי אחורה. הסרט הזה בנוי בצורה די מדוייקת כך שהוא גם עומד בפני עצמו ונותן את כל הפרטים הדרושים כדי להבין את הסרט, וגם מחביא בתוכו המון שכבות נוספות של פרטים שמובנות רק למי שראה סרטים קודמים.
מאחר והסרט הזה כן עומד בפני עצמו, אני חושבת שהוא יכול להיות בדיוק כמו תקווה חדשה – הסרט העיקרי שמייצג מותג משמעותי, אפילו שהוא לא הסרט הכי טוב של אותו המותג.
לא נורא, נסכים שלא להסכים.
(ל"ת)
ואתה כתבת שהוא לא
זה גם לא מגובה בכלום.
לך יש את התחושות שלך ולי יש את שלי. אני בהחלט חושב שיש לא מעט מקומות אמפירים שאפשר לדבר על השינויים בתעשיית הקולנוע והתוצאות שלהם, אבל "האם סרט כלשהו יהיה קלאסיקה" הוא פשוט לא אחד מהם.
לא הבנתי.
לא קראת את התגובה שבה הראיתי שבכל סקר או דירוג של כל אתר משמעותי, מרוטן ועד ימדב ומטה קריטיק ואפילו עין הדג האמת, מבקרים וצופים גם יחד, יש קונצנזוס שבסרט הזה הוא *לא* הכי טוב של מארוול, ואפילו לא השני?
האם סרט כלשהו הוא הכי טוב מסדרה כלשהו בזמננו
לא אומר אם הוא כן או לא יהפוך לקלאסיקה.
כי:
א. דעות משתנות.
ב. לא תמיד הסרט הטוב ביותר הוא הסרט שאנשים זוכרים ואוהבים.
בקיצור, קראתי, והסברתי לך למה זאת לא הוכחה לשום דבר ולא גיבוי לשום טענה.
זה שזה לא הוכחה זה ברור,
אבל אתה אמרת שהוא "חד משמעי" יהפוך לקלאסיקה-ואני שואל על מה אתה מבסס את החד משמעיות הזו, כשעל פי כל סקר קהל או מבקרים שמצאתי הנוקמים לא מוביל אפילו בקטגוריה הלא מאוד זוהרת של סרטי מארוול.
אתה שאלת אם לדעתי הוא יהפוך לקלאסיקה
אני אמרתי שחד משמעית אני חושב הוא כן. לא טענתי אמפירית – שאלת את דעתי, ועניתי אותה.
הסברנו לך למה למעלה, כולל הסבר למה לא צריך להיות הכי טוב בין כל הסרטים בסדרה שלך כדי להיות הבולט שבהם.
אבל זה נכון גם לגבי שאר הסרטים
גם אוואטר היה סרט בינוני פלוס ברוב הפרמטרים שהדבר העיקרי שהיה חזק בו הוא החוויה הויזואלית, וגם פארק היורה הוא לא בדיוק יצירת מופת.
אלו לא הסרטים הכי טובים, אלו הסרטים שהכי השפיעו על התקדמות הקולנוע, ואני חושבת שהנוקמים הוא אחד מהם, והוא ימשיך להיות כזה גם לאורך זמן.
אם קראת את שאר הדיון,
אז ראית שאני אכן לא הכנסתי את אווטאר לרשימה שלי ובדיוק מהסיבה שכתבת. הוא ציון דרך כמו שהנוקמים ציון דרך-לא בגלל האיכות שלהם, אלה בגלל דברים אחרים.
זה ממש לא נכון למלך האריות, פארק היורה, מטריקס, שליחות קטלנית, טוראי ראיין, מלחמת הכוכבים וכו' וכו'. הרבה מהסרטים האלה היו פריצת דרך טכנית או הפצתית (מלתעות) או משהו אחר. אבל כל אחד מהם גם היה סרט אדיר, יצירת מופת או קרוב לזה בתחומו, שימש מודל לחיקוי לסרטים אחריו או סתם סטנדרט שאליו משווים כל דבר דומה שיוצא. על כל הסרטים האלה אנשים גדלים עשורים אחר כך, וגם אחרי דור או שניים ממשיכים להצטרף אליהם מעריצים חדשים.
הנוקמים ואווטאר? לא נראה לי.
ערבבת כאן מלא סרטים שונים
מלך האריות הוא מלך האריות – הוא סרט ילדים מוצלח. באיזה פרמטר הוא היווה פריצת דרך? לא רואה הבדל משמעותי בין ההצלחה של מלך האריות להצלחה של פרוזן (לשבור את הקרח, אם ממש מתעקשים).
טוראי ראיין? מי מהדור החדש מכיר בכלל את טוראי ראיין? הסרט הזה די נשכח.
שליחות קטלנית – זה קצת מצחיק לדבר על סרט שהוא רעיון חדש ועומד בפני עצמו כשבעצם הסרט המצליח בסדרה הוא הסרט השני…
לגבי מלחמת הכוכבים אנחנו מסכימים – רק שבראייתי מלחמת הכוכבים זה בדיוק סוג התופעה שאנו חוזים בה שנית כרגע עם ה MCU. והנוקמים הוא בדיוק תקווה חדשה. סרט עם סיפור שלם, והרבה דברים לא מוסברים בתוכו, שכדי להבין אותם צריך לראות את שאר הסדרה אבל הוא בהחלט עובד כסרט מוצלח בפני עצמו.
בקיצור, אני לא בטוחה מה ההגדרה שלך להצלחה או לקלאסיקה, אבל אני די בטוחה שצריך ממש ממש להתאמץ כדי שהנוקמים הראשון לא יהיה שייך לאותה ההגדרה.
ההגדרה שלי ל"קלאסיקה",
ובאמת שכתבתי אותה כאן כבר המון פעמים, אבל אני בהחלט מבין איך יכולת לפספס את זה בתוך מליון תגובות:
אורך חיים-סרט שנשאר אהוב, מוכר, מוערך, נצפה-שנים ואולי עשורים אחרי שנוצר. בכמעט כולם הייתה חדשנות מסויימת. לא בכולם.
אין לי מושג אם מלך האריות היה חדשני כשיצא. אני יודע שזה אחד הסרטים האהובים והמצליחים ביותר אי פעם, ותעיד על זה ההפצה המחודשת שבה ראינו סרט אנימציה קלאסית בן 20 שנה עושה 100 מליון דולר בקולנוע. ונכון, אם מלך האריות תופס, אז גם "פרוזן". גם את זה כבר כתבתי, וכמו שאמרתי אני באמת לא מאשים אותך שפספסת אבל זה קצת מתסכל לחזור על אותם טיעונים שוב ושוב.
טוראי ראיין-תמיד היה ותמיד יהיה הסטנדרט לסצנות קרב מודרניות. אחד מסרטי המלחמה המוכרים ביותר לטעמי, אם לא ה-. הוא סרט נשכח לדעתך? ברצינות? בימד"ב החתך גילאים שדירג אותו הכי *גבוה* הוא טינאייג'רים שלא נולדו בכלל כשהוא יצא. אני חושב שאת ממש טועה.
שליחות קטלנית-נכון, הסרט השני יותר נחשב ומצליח. בגלל זה גם הוא כלול ברשימה שלי. לא הבנתי את הנקודה.
הנוקמים דומה ל"תקווה חדשה" מבחינת זה שהוא היה משהו שלא נראה קודם. האם הוא יחזיק כמוהו בעוד 30 וארבעים שנה, יהיה חלק עצום מתרבות הפופ (שוב-הנקומים. לא ה-MCU בכללי) וימשיך לצבור עוד ועוד מעריצים, כולל כאלה שנולדו שלושים שנה אחרי שיצא? לטעמי אין סיכוי, והבאתי נתונים שמגבים את זה. אבל מה אני אגיד, אולי עוד 20 שנה נגלה שטעיתי.
איפה הודית על פרוזן?
(ל"ת)
אין לי מושג.
מישהו העלה את הסרט כדוגמא אחת מיני רבות, זכרתי שהתייחסתי לזה, אולי רק רציתי להתייחס ושכחתי. תאמין לי שגם אני כבר הלכתי לאיבוד.
עברתי, קראתי שוב
והבנתי שהיה קצת בלאגן מבחינת מי טען מה ולמה.
כך שאם ההגדרה לקלאסיקה היא אורך חיים-סרט שנשאר אהוב, מוכר, מוערך, נצפה-שנים ואולי עשורים אחרי שנוצר – אז זו הגדרה מצויינת שאין לנו שום דרך אמיתית לדעת כרגע מי מהסרטים באמת יהיה שם, זה רק משחק ניחושים.
אז כן. אי אפשר להגיד באופן חד משמעי שהנוקמים יהיה קלאסיקה כי את זה אנחנו נדע רק עוד 20-30 שנה.
אני לא חושבת שבשנות השלושים-ארבעים-חמישים ידעו שדווקא שיר אשיר בגשם וד"'ר סטריינגלב יהיו הסרטים שעדיין יהיו מוכרים ויזכרו אותם כל כך הרבה שנים אחר כך. ואני לא יודעת אם כשתקווה חדשה כבר הרגישו את רמת השגעון שהולכת להיות סביב הסרט הזה.
משום מה יש לי תחושה שתמיד התחושה תהיה שפעם היה יותר טוב. בני האדם הם נוסטלגיים מטבעם. ולכן הבעיה שלי היא עם הנחת המוצא המקורית של הדיון הזה.
לא, לא קונה את זה שהגענו לתקופה שהכל אותו הדבר וכבר אין קלאסיקות. יהיו סרטים שישארו איתנו. חלקם צפויים יותר (פרוזן, מכל הסיבות שכבר דנו ופירטו עליהם), חלקם צפויים פחות (משחקי הרעב לדעתי הולך להזדקן לא רע בכלל). אבל משהו ישאר. מכאן זה כבר משחק ניחושים, ואני בהחלט מנחשת שהנוקמים הראשון הולך להשאר איתנו הרבה זמן. הרבה יותר משאר הסרטים של מארוול. הוא סרט שעומד מספיק טוב בפני עצמו גם בלי כל המסביב, וכל המסביב נותן לו את הבעיטה שצריך כדי להשאר כאן לעוד הרבה זמן.
אבל מה אני אגיד לך, מקווה שנפגש פה בעין הדג עוד 20 שנה ונוכל לראות מה הזמן באמת אמר.
סטאר וורס הוא יצירת מופת?
הוא סרט נחמד והכל ואני מניח שבזמנו האפקטים היו ממש טובים, אבל העלילה שבלונית, המשחק לא בדיוק מפעים, הוא מבוסס על יצירה אחרת (הפסקול אכן מופתי), זה סרט שרואים היום בגלל ההשפעה שלו על עולם הקלונוע, המדיה והתרבות.
באותה מידה, אני מאמין שבעוד שני עשורים אנשים יצפו בנוקמים הראשון- הסרט שגרם כמעט לכל אולפן לנסות להרים פרוייקט שאפתני מאוד בהשקעות כספיות עצומות ועד 2018 לפחות כולם חוץ ממארוול נכשלו.
בנוסף, כפי שנאמר מעליי, הוא נק' כניסה מעולה לMCU ולדעתי, אתה תראה fandom ורפרנסים אליו ולשומרי הגלקסיה עוד 20-30 שנים, כרגע הם עדיין טריים מדי ולא סיימו את הריצה שלהם.
הנוקמים הראשון לא עומד בפני עצמו
וחלק ניכר מהקסם שלו נובע מהיכרות ארוכה עם הדמויות לפניו. בניגוד למלחמת הכוכבים.
זה שהיו לו השלכות כלכליות משמעותיות זה נכון, אבל זאת לא סיבה מספקת בשביל שחובבי קולנוע ידברו עליו עוד עשרים שנה.
ושוב, לא מסכימה כי...
אני ראיתי את הנוקמים הראשון לפני שראיתי את כל השאר, והוא לגמרי עמד בפני עצמו, וגרם לי לרצות לראות את הסרטים שלפניו.
במחשבה שנייה,
גם מלחמת הכוכבים (תקווה חדשה) גרם לי לרצות לראות את הסרטים שלפניו.
Big mistake.
Huge.
כמעט כל מי שאני מכיר שאוהב/ת את סרטי הMCU (גם אם לא את כולם) ולא התחילו עם איירון מן
הגיעו אליו דרך הנוקמים הראשון. לפחות 8 ממכריי סיפרו לי על הסרט הממש מגניב שראו, די הופתעו לגלות שיש סרטי סולו וחזרו אליהם, גם אם לא צפו בכולם.
אישית, ראיתי כל סרט לפניו, אבל אם אנשים שמעולם לא שמעו על הדמויות או על מארוול בכלל הסתדרו, מסתבר שהוא אכן עומד בפני עצמו. אם צפית בקודמים אתה בהחלט מקבל שכבות נוספות, אבל העלילה לא מבוססת או מסתמכת עליהן.
אגב, לנוקמים לא היו רק השלכות כספיות, הוא הכניס כמעט כל אולפן לטירוף של יקומים קולנועיים והוא הוכחת ההיתכנות של הפרוייקט הקולנועי השאפתני ביותר של העשורים האחרונים, לדעתי.
אחד מהקריטריונים שבהם אפשר לשפוט סרט בודד של הMCU
הוא לפי השאלות "עד כמה נדרש לראות את כל הסרטים הקודמים בשביל להבין אותו" ו"עד כמה היכרות עם סרטים קודמים מוסיפה להנאה ממנו". הנוקמים הראשון מוצלח בשני האלמנטים. הנוקמים השני (ובעצם כל סרט מספר 2 ביקום) נופל באלמנט הראשון. מלחמת הנצח לדעתי מצליח לשרוד את הבעיה באלמנט הראשון.
מספר דברים
ואחרי קריאת כל התגובות…
קודם כל, בוודאי שהיו סרטים שהם "ראשונים בתחומם", כי כמו שבמוסיקה קלאסית אחרי מאות שנים אפשר לחדש ובספרות אחרי אלפי שנים אפשר לחדש, גם בקולנוע אחרי מאה שנה אפשר לחדש…
דבר שני, העשור האחרון בעולם שלנו, לא רק באמנות אלא בכל תחומי החיים, מושפע באופן מידי מריבוי הדעות ומיעוט הקונצנזוסים. לצורך התרגיל נסה לחשוב על מנהיגים גדולים מהעשור האחרון ומנהיגים גדולים משנות ה-40 ומשנות ה-80 של המאה הקודמת.
דבר שלישי, – אם תעיף מבט ברשימה שלך תראה שבמשך שלושה עשורים היא בעיקר שפילברג+ קצת קמרון/לוקאס, אז לא יודע אם הייתי מדבר על "מעמד הבמאי", אולי שפשוט הבמאי וחצי הגדולים בהיסטוריה קצת התבגרו, זה הכל. יש מחליפים, אל חשש.
דבר רביעי, יש עליה של סרטי טלויזיה שתפסו קצת את נישת המיינסטרים + איכות (ובפרט : משחקי הכס).
דבר חמישי, לפי דבריך, אני מבין שאתה מחפש סרטים גדולים שהם גם קצת אמנותים ואולי "זכירים".
ועכשיו נתחיל בשמות: אין ספק שנולאן נכנס לפה עם "התחלה", "בין כוכבים" ו"דנקירק".
האירוע הקולנועי של העשור הוא ללא ספק כל הMCU, שעם כל חוסר חיבתי אליו, הוא משהו מהפכני בתולדות הקולנוע ויזכר לעוד שנים רבות קדימה.אולי כבודדים הם נופלים מכל הרשימה שמנית מעלה, אבל כקונספט אחד – זה משהו ענק.
מקס הזועם.
כח משיכה.
הכח מתעורר (יותר מאחרוני הג'די לטעמי)
הקול שבראש.
אלו דוגמאות מבחינתי שישארו עוד הרבה שנים כסרטים בעלי פרופיל גבוה וגם מידת יצירתיות (לפעמים יותר ולפעמים פחות).
באופן כללי התעלמת מהאנימציה
רבים קוראים לעשור הזה הרנסנס השני של דיסני: הנסיכה והצפרדע (2009), פלונטר, ראלף ההורס, שישה גיבורים, לשבור את הקרח, זוטרופוליס ומואנה. כולם זכו להצלחה קופתית ואהדת הקהל והמבקרים. כאמור יכול להיות שהוא יגמר בקרוב
פיקסאר הצליחו עם צעצוע של סיפור 3 (2010), הקול בראש (2015) וקוקו (2017). אך שאר הסרטים שלהם בעשור הזה, על אף שלא היו כשלון נחשבו לפחות טובים מאשר העשור הקודם.
כשמסתכלים על זה רואים גם למה: רוב הסרטים שהם הפיקו היו סרטי המשכים, למעשה 7 מתוך 11 סרטים שהם מפיקים בעשור הזה הם המשכים. נקווה שיחזרו לסרטים מקוריים בקרוב.
מנהיגים גדולים:
בשנות ה40 היו מנהיגים גדולים יותר כי זו הייתה תקופה "גדולה" יותר. השוואה לא טובה לטעמי.
לגבי המבאים, הרמת לי להנחתה. כמה במאים גדולים צמחו בשנים האחרונות בזאנר הבלוקבאסטרים? וילנב לא בקטגוריה כרגע (עשה סרט באמת גדול אחד וכשל). באמת, מי? ווידון? האחים רוסו?
בעשור שעבר הכרנו את נולאן, גקסון וורבינסקי, למשל.
וכן, ספילברג וקמרון במאים סופר בולטים. אמרת שיש מחליפים. מי?
נראה לי שצריך לשאול כאן אנשים שחוו קלאסיקה בזמן אמת
למשל המטריקס או החוש השישי או כל קלאסיקה אחרת.
האם כשיצאו כבר אז הייתה איזושהיא תחושה שהסרט ייחרט בזכרון של הקולנוע וייחשב לקלאסיקה, או שבאמת אי אפשקץר היה לדעת מלכתחילה מה יהפוך בדיעבד לקלאסיקה. למשל, האם כשהקלאסיקות של היום יצאו אי אז, האם בזמן אמת, הייתה תחושה שקורה כאן משהו גדול, כמו למשל הMCU ובפרט מלחמת האינסוף? או שזה היה הרבה מעבר לזה? פשוט כשאני עכשיו חווה את זה, אני לא יכול להיות בטוח שה-MCU לא יישכח עוד עשור. אולי הוא סתם ייזכר כמשהו טוב שקרה בעולם הקולנוע, אבל לא כקלאסיקה. זאת אומרת- אנשים ייזכרו את מלחמת האינסוף כסרט גדול בזמנו, אבל לא כסרט גדול שנחרט כקלאסיקה. האם מלחמת האינסוף יהיה בעוד עשור חלק מהתרבות הפופולרית? האם אנשים יצטטו סתם ככה בשיחות על, נגיד, סוסים? האם תאנוס יהפוך לנבל על- זמני, כמו הג'וקר?או אולי הסרט פשוט יישכח, ואמנם יהיה זכור כסרט טוב וגדול, אך לא ייחרט כקלאסיקה. האם באמת אפשר לדעת דבר כזה? אני רוצה לשמוע, אם אפשר, את אלו שחוו קלאסיקות בזמן אמת, אם הקלאסיקות הללו, בזמן אמת, היו דומות למה שקורה עכשיו עם מלחמת האינסוף.
כמו שכתבתי, אני מספיק זקן (26)
בשביל לחוות את הגדולים של העשור הקודם בזמן אמת.
שר הטבעות היה עצום. מי שלא חווה בזמן אמת לא יכול להבין. ההרגשה הייתה שכולם כולל כולם מתעסקים בזה, בחדשות, ברדיו, בעיתונות. ידעות אחרונות הוציאו מוסף שלם על "שר הטבעות" לכבוד שיבת המלך. ואני עד היום זוכר איך אבא שלי הסיע אותי לבית ספר, הדליק רדיו, ופשוט שמענו הקלטה של סצנה מהסרט (זה היה נאום מלך רוהאן) ששידרו בגלגלצ.
אחרי האביר האפל היה לי ברור שראיתי הרגע את סרט גיבורי העל הטוב ביותר שנוצר, ודי בטוח שהטוב ביותר שאי פעם יווצר.
דוגמה נגדית: את שודדי הקאריביים אהבתי בזמן אמת, אבל לקח כמה שנים עד שהערכתי באמת. ונדמה לי שזה גם המצב עם דעת הקהל-הציון שלו בימדב נגיד, עלה ועלה במשך שנים.
אז לפעמים מרגישים ישר ולפעמים לא. אבל זה לא עובר מקיצוניות לקיצוניות: לא נראה לי שיש אפילו סרט אחד ברשימה המקורית שלי שהיה ממש שנוא כשיצא. לכן אחרוני הגדיי, נניח, לא יגיע למעמד הזה בחיים. הנוקמים? לדעתי גם לא, אבל פה אני כבר לא בטוח.
ואגב,
אין שום סיכוי שהmcu ישכח תוך עשור-גם כי יש סיכוי טוב שהוא עדיין יהיה קיים עוד עשור, וגם כי ההשפעה של היקום הקולנועי הראשון אי פעם על תעשיית הקולנוע פשוט ענקית. זה לגמרי ציון דרך.
הבעיה היא שא. ציון הדרך הזה לא קשור בשום צורה לאיכות הסרטים וב. כרגע ההשפעה שלא נראית בעיקר רעה, ע"ע הסיבה לכל הדיון הזה.
העובדה שהוא יהיה קיים עוד עשור מחזקת את זה שהוא יישכח
אולי.
הם עושים שלוש סרטים כל שנה, עד עכשיו הוציאו 20, עוד עשור של פעילות יהיה להם 50 סרטים. 50 סרטים זה המון. זה כבר יהפוך להיות יותר השגרה של עוד עשור, מאשר הקלאסיקה של לפני עשור (עוד עשור…). לא התכוונתי נשכח בקטע של אף אחד לא ייזכר, אלא נשכח בקטע של- לא תסומן נקודת ההתחלה שלו בציר הזמן של היסטוריית הקולנוע.
זה נכון כבר עכשיו לדעתי.
שהmcu הוא אמנם דבר ענק שאין כמעט מישהו שלא מכיר, וכולם שצעו על איירון מן וקפטן אמריקה, אבל השיבור על סרטים ספציפיים הרבה, הרבה יותר חלש.
"לא הרבה זמן למען האמת"
זה המשפט הכי חשוב.
אז, אני כן כאן מספיק זמן
והדיבור סביב הסרט הוא יוצא דופן. אנשים (ברבים) שואלים אותי אם כבר ראיתי את "הסרט", כאילו אין סרטים אחרים, כל הסביבה שלי ראתה אותו ו/או דיברה עליו, הוא עורר דיונים מעניינים לגבי היקום הקולנועי ומה הוא יכול להיות ואת כל זה הוא עשה אחרי שהיה נראה שהשנה הזאת מבחינת מארבל נפתחה ונסתיימה ב"הפנתר השחור".
כן, הנוקמים: אינסוף הוא תופעה לכל דבר וייזכר לעוד הרבה זמן (..בהנחה שהרביעי לא ידפוק אותו).
ביחס לשר הטבעות או האביר האפל הוא לא.
אבל הזמן יגיד.
גם ביחס אליהם, כן.
אבל פה כבר מתחילים האנקדטות, הניטפוקים ועוד כל מיני דברים, אז אפשר לעצור.
כמו שפירטתי שתי תגובות למעלה:
אמפירית, הטירוף מסביב לשר הטבעות התבטא בצורות הרבה, הרבה יותר קיצוניות מאשר מלחמת האינסוף. מזמין אותך לקרוא אותה שוב.
נו, ולא ראית איך המוספים (והאנשים) התחרפנו לקראת הנוקמים 3?
או לקראת הנוקמים? זה לא אמפירי, זה אנקדוטלי.
האמת? ממש לא.
(ל"ת)
Thanos releases Despacito 2.
(ל"ת)
זה כבר פעם שנייה שאתה מאזכר את השילוב המעניין הזה
אבל אני לא מבין את ההקשר (אם יש כזה).
אפשר הסבר?
דאנק מימז.
התחיל ב"ת'אנוס משחרר את דספסיטו 2", נמשך דרך "איש הים מכריז רשמית על 'בשבילה גיבורים עפים 2'" ונגמר ב"השבכ מודיע: בשנה הבאה יתקיים רצח רבין 2".
ובתור זקן קצת יותר
(לכתוב כמה יהיה מביך אחרי בן 26):
כשהמטריקס יצא היה ברור שהוא סרט אדיר. תוך כדי צפייה יכולת לומר שזה משהו שונה ממה שראינו עד אליו. מבחינתי הרבה יותר ממלחמת האינסוף, שהוא אכן מהמהנים יותר של מארוול, אבל לטעמי הוא לא הביא שום דבר חדש למסך, בעיקר הרבה מאותו דבר של כל הקודמים לו.
כנ"ל מלחמת הכוכבים הראשון (תקווה חדשה בשביל הצעירים). לא היה שום ספק שזו תופעה אדירת ממדים ושונה מכל מה שנראה לפניה על המסך.
מוסיפה על מה שכתבת, שאת הלהיטים האדירים קל לזהות
מה שמפתיע לפעמים, זה לגלות מה פחות נשאר כשאתה חי את התופעה בזמן אמת. היו המון להיטי ניינטיז שמאוד מאוד הצליחו אפילו לאורך איזשהו זמן, אבל לאט לאט הלכו ודעכו ונתקעו עם הדור שלנו וזהו. לפעמים נורא מוזר לי שלהיטים כמעט שטותיים הופכי לקלאסיקה ולהיטים שבזמן אמת היו עד כדי כך פופולריים גם, פשוט נעלמו.
שר הטבעות זו קטגוריה בפני עצמה
חומר המקור כל כך מוכר, כל כך אהוב, עם פאנדום כל כך גדול, עוד הרבה לפני שהסרטים יצאו, כך שברגע שיצא הסרט הראשון וראו שהבמאי טוב במה שהוא עושה היה ברור באופן מיידי שהוא הולך להיות קלאסיקה.
המקום היחיד שבו אני זוכרת כל כך הרבה אהבה לחומר המקור זה סרטי הארי פוטר, והם היו קצת פחות טובים, בעיקר כי לקח להם הרבה זמן להחליט אם הם רוצים להיות סרטים לילדים או למבוגרים.
אבל הרבה מההתלהבות נבעה מהאהבה המוקדמת לסיפור. אני אשחק עכשיו ב"נדמה לי" די קיצוני, אבל אני לא חושבת שיש סיכוי שאפוס קולנועי כזה היה מצליח בלי קהל יעד מוכוון מטרה שמחשק את העשייה שלו. אחת הסיבות שהסרט הצליח זה כי חלק גדול מקהל היעד שלו היה כבר מובטח. כמובן שהסרט (בעיקר הראשון) היה צריך לקיים את ההבטחה, אבל הרבה מהדיבור היה עוד לפני שהסרט בכלל יצא ובכלל לא ידענו אם הוא יהיה טוב או לא. (נורא רוצה להוסיף כאן משפט על ההבדל בהקשר הזה בין MCU לבין DCEU אבל אני אתאפק…)
שנתיים אחר כך (חלק ב')
ווס אנדרסון
עשה מאז: כלום בקרואסון מאוד סימטרי
עוד בתכנון: להוציא את איך-שלא-יקרא-בסוף-ל"המברק הצרפתי"
דני בויל
עשה מאז: אה, נכון, הוא עשה את יסטרדיי, איזה קטע
עוד בתכנון: "מתושלח" בכיכוב מייקל בי ג'ורדן על הזקן המופלג המקראי
פיטר ג'קסון
עשה מאז: דוקומנטרי על מלחמת העולם הראשונה
עוד בתכנון: דוקומנטרי על הביטלס. שני הדברים האלה, אגב, שלא ממש הופצו ולא ממש תפסו, כנראה ימנעו ממנו להשתתף בסינמונדיאל הבא (אלא אם האחד על הביטלס ממש ייצא בארץ)
מרטין מקדונה
עשה מאז: כלום בפאנצ'ליין
עוד בתכנון: סרט על זוג חברים שתקועים על אי ונקלעים למצב מביך כאשר אחד מהם לא רוצה להיות חבר יותר של השני.
דארן ארונופסקי
עשה מאז: כלום בקלוזאפ
עוד בתכנון: עוד כלום בזמן שהוא משווה את עצמו לאלוהים ומחליף חברות או משהו.
אלחנדרו איניריטו
עשה מאז: כלום בשוט ארוך
עוד בתכנון: רגע, אנחנו עדיין בשוט הארוך עם הכלום, חכו שנייה.
אדגר רייט
עשה מאז: כלום בשוט שמסנוכרן עם מוזיקה
עוד בתכנון: "אמש בסוהו", שנדחה לאחרונה עקב המצב.
סטיבן סודרברג
עשה מאז: "המכבסה" ו"ציפור בשחקים" שדי מתו להם בנטפליקס
עוד בתכנון: שיתוף פעולה נוסף עם מריל סטריפ ("תנו להם לדבר"), סרט שוד בשם "Kill Switch" שצילומיו הופסקו שבועיים לפני שהתחילו בגלל, ובכן, המצב.
בראד בירד
עשה מאז: "משפחת סופר על 2" שיצא ממש אחרי/בזמן הסינמונדיאל, קיבל ביקורות די טובות לזמנו, ואז התפוגג
עוד בתכנון: שום דבר רציני. היה דיבור על עיבוד לספר "1906", אבל לא קרה עם זה משהו מאז.
בונג ג'ון הו
עשה מאז: רצח את האוסקרים, שחת את הגופה,ואה, כן "פרזיטים"
עוד בתכנון: להיות חמוד ביותר
האחים כהן
עשו מאז: הבלדה על באסטר סקראגס החביב מאוד למדי
עוד בתכנון: להתפצל ושרק אחד מהם יעשה את "הטרגדיה של מקבת" עם דנזל וושינגטון ופרנסס מקדורמנד מה שעוד יקשה עלינו בסינמונדיאל הבא!
דמיאן שאזל
עשה מאז: את סיפורו של ניל ארמסטרונג ב"האדם הראשון"
עוד בתכנון: סיפור של כוכבי הוליווד בשנות העשרים עם בראד פיט ואמה סטון ב"בבילון".
דייוויד פינצ'ר
עשה מאז: כלום בקופסה
עוד בתכנון: "מאנק", הסיפור על התסריטאי האחר של "האזרח קיין".
קתרין ביגלו
עשתה מאז: כלום במלחמת עיראק
עוד בתכנון: כלום? נו בחייאת, ביגלו, פנקי אותנו בעוד סרט, מה יש לך
ג'יי.ג'יי. אבראמס
עשה מאז: כלום ב-אה, אוי, נכון, "עלייתו של סקייווקר" קרה.
עוד בתכנון: לבכות על כל הפוטנציאל המבוזבז של פרק 9.
רידלי סקוט
עשה מאז: כלום בפריקוול לא נחוץ של הנוסע השמיני
עוד בתכנון: "הדו קרב האחרון", שמחזיר את אפלק ודיימון למסך ומאחוריו וגם איומים על "גלידאטור 2".
אז מה המצב:
מתוך 32 במאים, נכון לעכשיו 6 במאים (7 עם ג'קסון) מהחברה שפה לא יכולים לחזור, אלא אם הם יוציאו סרט ממש במהרה. מהסינמונדיאל הקודם יש 13 במאים שלא חזרו בזמנו: ברטון (לא רואה סיבה מיוחדת), מיאזאקי (רק אם יוציא סרט), אלמאדובר (יש מצב), או. ראסל (צריך להוציא סרט בשביל זה, ועדיף טוב), מישל גונדרי (כנ"ל), ספייק ג'ונז (כנ"ל), קמרון (אם אי פעם יהיו המשכים לאווטאר), וודי אלן (לא, כנראה שכבר לא), קוארון (לכאורה אין סיבה שלא), סידר (אם הוא יטרח להוציא סרט), ווהן (אם הוא יפסיק לעשות קינגסמן-ים אולי?), ווידון (אה וואו נכו, וידון היה פעם דבר), פון טרייר (לא צריך, תרמנו במשרד), פארק צ'אן ווק (אם יוציא סרט וכאלה), ופול גרינגראס (שדווקא כן צפויה לו איזה עליה במניות עם סרטו החדש עם טום הנקס, אז אולי).
מי חוץ מאלה?
ראשון ונראה לי בולט מכולם: צ'ארלי קאופמן, שעם צאת סרטו השלישי (בלי נדר) יוכל להיכנס למועדון בקלות.
עוד אופציה לא-בלתי-מתבקשת על תקן "האירופאי", אחרי שהאנקה ופון טרייר כבר לא, היא יורגוס לנטימוס. במאי נוסף שלא ניתן להתעלם ממנו הוא "טאיקה ואטיטי", שאומנם היה כשיר גם בסינמונדיאל הקודם, אבל אין מה להשוות בין מעמדו אז ועכשיו. ולמרות שמדובר רק בסרט אחד – האם טוד פיליפס ראוי למקום אחרי הסערה שהיא "ג'וקר"? והאם נואה באומבאך גם יכול למצוא מקום?
מי פרט להם? ג'ורדן פיל נשמע מתבקש, לו יצליח לסיים סרט נוסף עד 2022 (לא בלתי אפשרי), וגרטה גרוויג, בהנחה שהאהבה ל"נשים קטנות" לא נעצרת באתר, גם מתבקשת כבמאית במסלול עולה.
עוד במאים שקרנם עלתה לאחרונה בצורה משמעותית: האם ספייק לי בתקופה הכי טובה שלו ביקורתית? האם "1917" מספיק כדי להרים את סם מנדז למעמד מתמודד ראוי? האם בארי ג'נקינס שם? אדם מקקיי? עוד רעיונות לבמאים ובמאיות שפספסתי ועונים על הקריטריונים?
על בירד מדברים כבר כמה שנים בהקשר של איזה מיוזיקל מצויר/מצולם
אבל אין לי מושג אם זה התקדם לאנשהו.
לנת'ימוס לגמרי
וגם האחים ספדי, רוברט אגרס (המכשפה, המגדלור, עוד כמה דברים בתכנון עם ויקינגים וכיו"ב), ארי אסטר, גרטה גרוויג (אם דמיאן שזאל נכנס על שני סרטים אז למה לא?). בקטגוריית ה"אירופאי האדג'י" יש לך את גספר נואה ואולי את פבלו לריין; בקטגוריית ה"אירופאי האומנותיסטי" יש לך את פאבל פווליקובסקי או אפילו את נדב לפיד, לוקה גוואדניניו, סלין שאמה, וכו'.
יש גם המון במאים שהיו קיימים גם לפני שנתיים אבל אולי עכשיו כן אפשר יהיה להכליל אותם כי יש להם פרוייקטים חדשים יותר: טרנס מאליק, קלייר דני, פול שרדר, אלפונסו קוראון, ובטח עוד כמה.
האחים ספדי, כאמור, אולי*
גרטה גרוויג בעלת שלושה סרטים, וכן דמיאן שאזל כשנעשתה הרשימה (יש לו סרט מ-2009). אסטר צריך עוד סרט בשביל שאני אשקול את זה, אבל בגדול, כל האנשים שהבאת (פרט לגרוויג, קוארון וספדי) הן אנשים שאני אפילו לא יכול לדמיין שיש להם מספיק קהל באתר שיצביע להם. זה יכול להשתנות עם פרויקטים עתידיים, אבל כרגע הם פשוט יחטפו כאפות הלוך ושוב בידי אנשים שגדולים מהם בכמה רמות. זה כמובן לא אומר שום דבר על הרמה שלהם או האם מגיע להם להיות ברשימה שכזאת.
* – קצת מחכה לראות איך "יהלום לא מלוטש" יבצע בסקר השנה 2020.
מה לגבי תום מור?
יהיו לו עד אז שלושה סרטים כולל אחד שבאופן פסיכי לגמרי אפילו הצליח להכנס לסקר סוף השנה באתר.
בהנחה שהשלישי לא יהיה נפילה על הפנים - אופציה לחלוטין
(ל"ת)
גם סטיב מקווין
וכן, כל במאי שעובד בעיקר בשפות שאינן אנגלית יכופכף. הצצה בטבלת הבתים מ-2018 מראה שמיכאל האנקה ובונג זכו ל-0 נקודות (אני לא חושב שהיה בסיס לחשוב שיש להם קהל מעריצים באתר, בטח ב-2018), וגיירמו ואיניריטו ל-3 ו4 (אני די בטוח שאותן נקודות הגיעו אליהם מהפרוייקטים שלהם שהיו באנגלית + המבוך של פאן). וילנב זכה ל-6, אבל בוא, די ברור שזה לא בזכות האישה ששרה.
אני חושב שיהיה מגניב אם יהיו קצת במאים שהם wild cards, גם אם כולנו יודעים שיכופכפו.
ואני אגב חושב שתלוי בבתים, לחלק מהם יהיה סיכוי גם אם קטן: היו מספיק אנשים באתר שאהבו את "קרא לי בשמך" ואת "המגדלור"/"מידסומאר", ולדעתי גספר נואה היה עובר גם ב-2018 אם הוא היה בבית שלא כולל יותר מידי סמאחים. אני מבין שהחלוקה לבתים היא רנדומלית וזה כל הכיף – אבל חלק מיופי זה שזה נותן אופציה לפעמים לאיזה wild card להתקדם מעבר ממה שציפו ממנו.
בונג, במידה מפתיעה, התחזק מאוד דווקא בגלל הסרט שלו שלא באנגלית
ואני מאמין שבפעם הבאה שיתחרה הוא לא רק יישאר, אלא עם סיכוי טוב לסיים עם יותר מ-3 נקודות (אבל לאו דווקא להיכנס לשמינית הגמר).
וכן, ג'וקרים זה כיף, אבל לא כשזה בא על חשבון במאים רציניים ומכובדים. לכן, כאמור, זה מאוד תלוי מי ומה יקרה. אם יהיו מספר מקומות "פנויים" – בהחלט יכול להיות שאיזה אחד מהם ימצא את מקומו, אבל הם מאוד רחוקים בתור, בסך הכל.
הצעה
אני מבין שהמטרה היא לקבוע מי הבמאי העכשווי הטוב ביותר, אבל לקבוע מי הבמאי הטוב ביותר בכל הזמנים נשמע לי יותר מעניין.
אז אולי אפשר בסינמונדיאל לכלול גם במאים כמו קובריק, היצ'קוק, צ'פלין, סרג'יו ליאונה, קופולה, רוב ריינר וכו'.
אני מבין שיש פחות אנשים שראו את הסרטים שלהם ולכן יש פחות סיכוי שיצביעו להם, אבל עדיין נראה לי שהם ועוד במאים פחות עכשוויים יכולים להגיע רחוק.
אני, בגדול, נגד
פשוט כי באמת רוב הבמאים המתים הם במאים שרבים מהאתר פחות מכירים ומתעניינים בהם, ולכן יש יתרון מובהק לחברה שפועלים כיום, ולא ממש בא לי לראות דברים כמו אדגר רייט מכסח את בילי ויילדר. היה אפשר לעשות מקצה רק לבמאים מתים, אבל כאמור – אני חושב שזה יעניין מעט מדי אנשים.
מה עם שמוליק מעוז?יש איזה משהו באופק?
(ל"ת)
לא שאני מכיר, אבל גם לא היו לו סיכוי באמת לו היה לו
שני במאים ישראלים שדווקא יש להם סיכוי, וגם סוף סוף סרט שלישי עוד מעט הם הצמד פפשודו וקשלס שכבר לא צמד. כלומר, בהנחה ששני הסרטים שהם עובדים עליהם ייצאו בזמן ויהיו להיט – בהחלט יכול להיות שיהיה שווה להכניס את שניהם בין אם יחדיו או אחד נגד השני.
חוץ מהם, הבמאים הישראלים היחיד האחר שיכול להיכנס לזה בטווח הקרוב הוא אלון גור אריה ו/או טליה לביא.
מה עם ארי פולמן?
הוא הכניס שני סרטים לטופ 10 סרטים ישראליים של האתר(כולל המנצח) וגם אמור לצאת לו עוד סרט השנה(אנימציה על אנה פרנק)
ארי פולמן הוא... אופציה לא רעה בכלל.
כלומר, כנראה יפסיד, אבל בכבוד רב.
מעניין אם עד אז יצא הסרט שלו על אנה פרנק
(ל"ת)
דווקא ארונופסקי כן עובד על משהו
לפי ימדב, הוא עובד על Untitled artificial intelligence courtroom project, שזה נשמע די מעניין, בטח עם כזה במאי.
לגבי עוד במאים:
גאי ריצ'י לגמרי היה בשיאו מבחינתי עם הג'נטלמנים.
פיט דוקטר אף פעם לא מפספס ואם נשמה ייצא מתישהו יש לי תחושה שהוא יהיה ממש טוב.
ג'יימס מנגולד הוכיח את עצמו כבמאי מצוין עם לוגאן ופורד נגד פרארי.
כנל האחים ספדי עם גוד טיים ויהלום לא מלוטש.
דוקטר בהחלט
ריצ'י, מנגולד וספדי גם עולים אבל אני לא בטוח שעוד שם. לגבי ארונופסקי – פעם אחרונה ששמענו מהסרט הזה היה ב-2017. אם הוא קורה,ואני בספק רב, ייקח לו זמן. (ימד"ב… לא משהו בסרטים עתידיים. הם נוטים להכניס כל סרט שמדווח בשלב כלשהו שמישהו יעשה, אבל מאוד איטיים בהוצאה של הפרוייקטים האלה).