ברוכים הבאים לסיבוב הראשון של הסינמונדיאל. אם לא ברור לכם מה קורה פה בכלל – כאן תמצאו את כל ההסברים.
אנחנו מתחילים הפעם רגוע, נינוח ולאט. מפגש אחד, בבית אחד של שלושה במאים, שניים נגד השלישי. אבל אל תדאגו – בימי הקרובים, הקצב יתגבר, הלחץ יעלה ותצטרכו לעשות כמה בחירות לא פשוטות.
בשלב הזה הפסד הוא לא סוף הדרך למפסיד: גם מי שמגיע למקום השני בכל בית מתקדם הלאה, כך שהפסד במשחק אחד בשלב זה לא בהכרח מונע מבמאי כלשהו להתקדם לשלב הבא, ואפילו לא מלזכות בגביע. בכל מקרה, בוא נתחיל.
ראשונים על המגרש, במשחק הפתיחה: אחרוני הג'דיי וחייל החורף של בית א'.
מצד אחד: ריאן ג'ונסון. הבמאי המוכשר מאחורי "בריק", "הנוכלים בלום", "לופר" ו"מלחמת הכוכבים: אחרוני הג'דיי", כאשר השניים האחרונים הגיעו לעשיריות הסרטים של עין הדג ב-2012 ו-2017. מנגד: האחים רוסו. האחראיים למה שרבים מחשיבים לסרט הטוב ביותר של יקום מארבל (קפטן אמריקה: חייל החורף), לסרט ששבר את שיא ההכנסות בסוף שבוע (הנוקמים: מלחמת האינסוף) וגם לעוד סרט קטן בשם "קפטן אמריקה: מלחמת האזרחים", שהגיע לעשיריית הסרטים של עין הדג ב-2016. ועכשיו הם מתמודדים אחד נגד השני. אז יאללה, תבחרו.
 |
בית א', משחק 1
מס' מצביעים: 534  Loading ... |
 |
האחים רוסו
אני חושבת שהאחים רוסו מקבלים הרבה פחות קרדיט ממה שמגיע להם.
לבנות סרטים טובים כשכל האפשרויות פתוחות בפניך זה קשה.
אבל לבנות סרטים טובים כשיש כל מיני אילוצים שחוסמים לא מעט מהאפשרויות שעומדות בפניך – זה לא פחות קשה, וברמה מסויימת לדעתי אפילו יותר קשה.
מבחינתי שובר השיוויון הוא "בריק".
אני לא יכול שלא לתת את הקול שלי ליוצר של אחד הסרטים הכי מקוריים ומגניבים של המילניום הנוכחי, שמהווה לי השראה גדולה לאיך אני רוצה שהסרטים-שאני-בחיים-לא-אצליח-לעשות-למה-עדיין-לא-וויתרתי-על-החלום-המטופש הזה ירגישו, שלא נדבר על שזה שהוא נעשה בתקציב של תפוח אדמה ואז זה כבר בכלל מודל לחיקוי.
ג'ונסון לוקח בהליכה
בואו נהיה כנים
מלחמת האינסוף הוא סרט גרוע.
דברים כמו עלילה קוהרנטית, גיבור שלא עושה מואה מאוה מואה בלי הסבר מנומק ( ולהשמיד חצי מהיקום בשביל יותר אוכל זה לא באמת נימוק – אם אכן יש לך כוח בלתי מוגבל תייצר יותר אוכל)
החורים בעלילה כל כך גדולים שטיריון לאניסור מכוכב הענקים היה נופל בינהם בקלות
הבחירה לקפץ מדמות לדמות לדמות לדמות לדמות הפכה את הסרט לחוויה מפרכת
לא תמיד משהו רווחי שווה משהו טוב.
לעומת זאת הדבר הכי רע שאפשר להגיד על לופר זה שברוס ויליס לא דומה בשיט לגורדן לוויט וכל כמות הסנטרים המזוייפים שבעולם לא יהפכו אותם לדומים… מבחינת בימוי הסרט גאוני
מה זה בוא נהיה כנים?
כאילו יש איזושהיא אמת קבועה שהסרט הוא גרוע. למרות שהאמת היא, שאין כזו אמת.
לגמרי
תגובה פשוט מגוחכת, כאילו מישהו משקר שהוא לא חושב שהסרט גרוע , אגב אני הצבעתי ראיין ג'ונסון
לופר הכריע נגד
אני מאוד לא אהבתי את לופר ועם הזמן ההרגשה רק נעשתה גרועה יותר
ריאן ג'ונסון
כי בריק הוא פילם נואר מודרני מופתי, הנוכלים בלום מקסים, לופר סרט מסע בזמן מוצלח ממש (גם אם תיאוריית הזמן שלו בעייתית) ואחרוני הג'דיי כיפי וסבבה לגמרי.
לעומת זאת, האחים רוסו עושים סרטים שנעים בין כיפי וסבבה לגמרי במיטבם (בצורה מרשימה מאוד, כי להגיע לכיפי וסבבה לגמרי בסרטים עם עשרות דמויות ראשיות זה לא משהו שחשבתי שאפשרי עד לא מזמן, ועדיין) לבינוניים ומטה (סרטי קפטן אמריקה פשוט לא עושים לי את זה). איפה המופתי? איפה המקסים? איפה המסע בזמן (טוב, בסדר, הוא בדרך. אני בספק שהוא יהיה ברמה של לופר, אבל)?
בקיצור (ובניגוד לעדויות בסקר) – אין תחרות, עדיין, בטח לא לעומת כמה מהבתים האחרים.
בהחלט ריאן ג'ונסון
לא התחברתי ל'בריק' ו'הנוכלים בלום' שעמם אותי אחרי 20 דקות. אבל 'לופר' אחד מסרטי המד"ב האהובים עלי – לפחות בעשור הנוכחי – ו'אחרוני הג'דיי' נהדר וסרט ה'סטאר וורס' הכי טוב ומהנה מאז המקורי. על שניהם חשבתי לא מעט אחרי הצפייה ורציתי לקרוא דעות של אחרים, לשמוע תאוריות, לחפש ניתוחים.
האחים רוסו אולי עשו את הסרטים היותר בולטים של מארוול, אבל…הם עדיין סרטי מארוול. הולכים, נהנהים אבל שוכחים מהם די במהרה. 'חייל החורף' הוא מהסרטים הבודדים ביקום הזה שהצליחו לקחת כיוון מיוחד ולבלוט בתוך השאר. אהבתי את שני סרטי ה'מלחמות' אבל גם הם לא נשארו לי בראש יותר מדי זמן.
מעניין שאחרי 300 מצביעים הקולות חלוקים באופן כמעט שווה
אבל על ההחלטה אין עוררין.
האחים רוסו הם בימאים נהדרים שהיו אחראים לקומדיות האהובות עליי אי פעם (קומיוניטי, arrested development), ויש להם יכולת להביא ביטוי עצמי ליצירות המאוד ממוסחרות שלהם, לפחות ביקום הקולנועי של מארוול.
עם זאת, אפילו עם התעלמות מוחלטת מהשורשים האינדיים של שני היוצרים, והתמקדות במה הם עשו מבחינת סרטי הפרנצ'ייז נטו, אין ספק שג'ונסון לוקח בהליכה.
ג'ונסון יכל לקחת את סטאר וורס ולתת לו המשכיות נחמדה ל"כוח מתעורר", אבל במקום זה בחר להציג את הסרט כערבוב של מוסריות אפורה ופריימים שיכנסו לפנתאון של סרטי סטאר וורס בכללותם (10 שניות של שקט באמצע הבלוקבאסטר הגדול של השנה זה לא דבר מובן מאליו).
בהמשכיות לעבודה שלו ב"שובר שורות", ג'ונסון נצמד לרעיון הכללי אבל נותן כ"כ הרבה מהטעם האישי שלו שלפעמים הוא גם מצליח לפלג דעות.
רק בגלל זה מגיע לו להתמודד מול במאים קצת יותר נועזים.
מילים כדורבנות
השיקול המלא קלי בבחירה בגונסון בניסוח מדוייק
לא יודע למה אבל
אף פעם לא אהבתי את הסרטים של ריאן ג'ונסון. לאחים בלום הייתי אדיש, ב"בריק" נרדמתי (למרות שהייתי צעיר ועייף, אז לא זוקף את זה נגדו) ולגבי הסרטים "לופר" ו"אחרוני הג'די" – הם סרטים שחווית הצפייה הראשונית הייתה סבבה (עם ליווי של אכזבה בעקבות ההייפ שהיה לשניהם) אבל ככל שחשבתי עליהם יותר אהבתי אותם פחות.
ניסיתי לחשוב עכשיו על המשותף ואני קצת מרגיש כאילו בשני הסרטים האלה יש מין עירבוב של אלמנטים שונים שלא לגמרי מתחברים ויוצרים מבחינתי שלם שקטן מסכום חלקיו.
ואו, אם המונדיאל יהיה כזה צמוד אשקול להתחיל לצפות.
(ל"ת)
כרגע לא נראית לי חפיפה כלשהי
(ל"ת)
רוסיה-ערב הסעודית
ממש כמו משחק הפתיחה של המונדיאל, גם המשחק הראשון של הסימונדיאל פחות מעניין בפני עצמו, אלא רק מעורר תאבון לקראת המשחקים הגדולים המתקרבים.
בכל אופן, היה לי קשה מאוד לבחור. עם שניהם אני בסדר ושניהם עוד לא הוכיחו את עצמם יותר מידי.
אמנם ראיין ג'ונסון מורכב יותר והעבודה שלו מעט יותר רחבה, אבל האחים רוסו אכן עשו את מארוול האהוב עליי ביותר ('חייל החורף') ולכן הצבעתי בסופו של דבר להם. הפסגות של הדבר הכי חם בקולנוע בשנים האחרונות, תאהבו את זה או לא, יצאו מהידיים המוכשרות שלהם.
בחירה קשה
במדד ה-"מי עשה יותר סרטים טובים" הרוסואים לוקחים. כל אחד מסרטי מרוול שלהם מספק חוויית צפייה מהנה באופן כמעט מושלם. הרקורד של ג'ונסון פחות אחיד לטעמי. מ-"האחים בלום" לא התרשמתי (התחכמות אחת ארוכה וחסרת פואנטה) ו-"אחרוני הג'דיי" נפל אצלי ביותר מדי מקומות למרות שהערכתי את הניסיון לקחת את סרטי מלחמת הכוכבים לכיוון אחר.
אבל בשאלה מי עשה סרטים משמעותיים יותר, ג'ונסון לוקח. "בריק" שלו הוא מבריק ו-"לופר" נשאר עבורי סרט המד"ב הכי טוב של העשור הנוכחי. אולי הלקח הוא שג'ונסון צריך לעשות יותר סרטים עם גג"ל. בכל מקרה, הוא קיבל את הקול שלי.
אוי שיט
הצבעתי לרוסואים ואז רק אז נזכרתי שראיין ג'ונסון עשה את אוזימנדיאס, שהיה לא מהעולם הזה. השאלה היא כמה הוא השפיע על הפרק וכמה האיכות של הפרק הייתה יורדת, אם במאי אחר היה מביים אותו (אם בכלל).
לא מערבים טלויזיה
בעיניי לא מערבים סדרות כי זה סינמונדיאל
בדגש על הסינמה,
אם היינו מערבים סדרות האחים היו לוקחים מבחינתי בגלל קומיונטי, אבל אם מדברים רק על סרטים אז שניהם הוכיחו יכולת להביא משהו יצירתי וחדשני בתוך פרנצייזים מוכרים
אבל גונסון לוקח בגלל בריק ולופר.
כל אחד בסוף מצביע לפי מה שהוא חושב
(ל"ת)
ברור
אמרתי שמבחינתי לא מערבים טלויזיה ברור שכל אחד יכול לשקול איזה שיקולים שבא לו
זה גם היה מה שהסית את הכף מבחינתי
אנחנו לא מדברים על סרטים, אנחנו מדברים על במאים. כרגע המצב הוא שטלוויזיה היא יותר התחום של התסריטאי והמפיק מאשר הבמאי, לכן רוב הבמאים המוכרים מגיעים מעולם הקולנוע ולכן הקריטויונים של מי יכול להיחשב לסינמונדיאל קשורים בכמות הסרטים שהאדם עשה.
אני לא חושב שצריך לבטל הישג של במאי מסויים רק בגלל שהוא נעשה בטלוויזיה.
זה באמת שאלה, ויש לי תחושה שההבדל לא היה גדול
בכל שובר שורות אני לא זוכר פרקים שנעשו בסגנון שונה מהרגיל, לא היה באמת הבדל בין הבימוי של וינס גיליגן לבימוי של בריאן קרנסטון, מישל מקלארן, ראיין ג'ונסון או כל השאר. כולם שימרו את הסגנון שוינס גיליגן רצה (והסגנון הזה המשיך גם ברמה מסוימת ב"סמוך על סול" שגם עליה הוא אחראי). אותו דבר אני יכול להגיד על לא מעט סדרות אחרות שראיתי- בית הקלפים, דברים מוזרים, פארגו וכו'. הסדרה היחידה שזכור לי שהסגנון בה משתנה עם הבמאי זה משחקי הכס. בסופו של דבר נראה שסגנון הבימוי די מתקבע בהתחלה ע"י יוצרי הסדרה או הבמאי שביים את הפרקים הראשונים.
לגבי אוזמנדיאס, לדעתי הפרק הזה היה טוב כל כך בגלל התסריט שלו. ברור שהבימוי עוזר אבל לפרק הייתה נקודת פתיחה כל כך טובה ברמת התסריט, שאני לא חושב שאם וינס גיליגן היה מביים אותו הוא היה משיג תוצאות פחותות בהרבה.
את הפרק "זבוב" גם ביים ג'ונסון
והוא די שונה משאר הפרקים. יש המון קלוזאפים ותנועות מצלמה מוזרות ומיוחדות שנותנות תחושה של משהו שונה, אם כי האווירה של הפרק היא כן שובר שורותית, אבל יש תחושה של משהו חריג. באוזימנדיאס יש גם תחושה של משהו חריג, בעיקר ברמה של הפרק, שבו אתה כוסס ציפורניים מההתחלה ועד הסוף. דבר שאין פרק אחר שהצליח לעשות. השאלה היא אם זה בעזרת התסריט, או הבימוי.
זבוב היה אחד הפרקים הכי גרועים בסידרה
אוזימנדיאס היה הפרק הלפני אחרון ולכן קרו בו דברים מרחיקי לכת. אני נותנת את הקרדיט לתסריט, לא זכורה לי נראות מיוחדת או משהו חריג מבחינת בימוי בפרק הספציפי.
"הזבוב" הוא אחד מהפרקים האהובים עליי
אכן פרק יוצא דופן. נראה לי הוא מהווה את הפרק היחיד שהוא ממש bottle episode בסדרה. ובעיניי הוא פרק ה'בקבוק' הכי יצירתי, יפה, מרובד, מרגש, וגם מבדר שישנו (למרות שלא ממש ראיתי הרבה כאלה, למען האמת). יש לרובו הרגשה ואיכויות של מחזה לשניים. אם כי הוא באמת פרק שגרר תגובה מאוד חצויה כלפיו, כשהוא כמעט עם אפס התקדמות עלילתית בסדרה שמונעת מאוד מהעלילה.
יש בו בחינה יפה של מערכת היחסים המוזרה והמורכבת בין וולט לג'סי, צלילה מטרידה ומרתקת לנפש המיוסרת של וולט, שמתאפשרת ברגע שהוא קצת נפתח. וגם מבט סימבולי על רגשי האשמה וההתחבטויות המוסריות של וולט בשלב זה בסדרה, באמצעות המרדף אחר הכתם, הזבוב, ובראי של ההתמוטטות הפסיכולוגית הזמנית. כשהוא מתחבט בשאלות של משמעות, ושל המקום המוסרי שהוא נמצא בו… לפני שהוא עובר את רוב הגבולות המוסריים שהוא עוד יעבור. את האמת, אולי בגלל הטבע יוצא הדופן של הפרק, נגיעות הבמאי אכן הרבה יותר זכורות לי כמורגשות בפרק הזה, מאשר באוזימנדיאס ובאחר שביים. אבל כרגיל מבחינתי בסדרה, זה השילוב של הבימוי, התסריט, הצילום, והמשחק שמהווה ביחד את התוצאה המופתית. אגב, התסריטאית של אוזימנדיאס (שזכתה באמי על כתיבתו) גם כתבה את הפרק הזה, יחד עם עוד כותב.
ותיקון טעות קטן למה שנכתב – אוזימנדיאס הוא הפרק ה*שני* לפני אחרון של הסדרה, לא הלפני אחרון. הפרק לפני אחרון היה מהפרקים הכי מדכאים, אולי הכי מדכא בסדרה (ובכלל).
אה, זה "זבוב"
נכון.![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
אבל עדיין בחרתי באחים רוסו, לא בגלל דעה מנומקת על איכות הבימוי האיכותית יותר שלהם, שאין לי. אלא מפני שראיתי ואהבתי יותר מהסרטים שלהם. וכי באמת בחווית הצפייה החד-פעמית של "שובר שורות" היה לי קשה להפריד בין הגורמים השונים המרכיבים את השלם, נראה שכולם היו מבריקים בד"כ.
אנחנו בדרך לתיקו במשחק הפתיחה?
נראה שפה בכל מקרה אין 5-0 קל כמו במונדיאל
זה משחק פרווה, וככה גם התוצאות
אף אחד לא מאמין שרוסיה או סעודיה יגיעו רחוק במונדיאל.
אגב, זה לא אמור לעבוד בקצב של שני משחקים ביום?
אחרי היום זה יהיה בערך 3-4 משחקים ביום בשלב הבתים
(ל"ת)
אולי כדאי להוריד קצת את רף התיקו?
10% זה הפרש די מובהק כשמדברים על מאות הצבעות ואין בו ספק את מי יותר אוהבים. נראה לי שמשהו בסגנון ה-5% (52.5-47.5) כהפרש הסף לתיקו יהיה קצת יותר מייצג.
קודם כל, תודה על ההצעה
ההרחבה של התיקו נעשתה בכוונה בכדי להגיע למספר סביר של תיקו במהלך שלב הבתים, כמו שיש בתחרות עצמה. זה כמובן לא מדע מדויק, ואולי בסינמונדיאל הבא נשנה שוב, אבל כרגע על פי מה שאנחנו רואים (ועל פי התוצאות של הסינמונדיאל הקודם), אנחנו דבקים בתוצאות הנ"ל. אפרט יותר מחר בסיבוב השני.
ברור שאף אחת מהן לא תגיע רחוק מידי ולעבור את שלב הבתים אצלו זה הישג אם וכאשר.
ועדיין משחק פתיחה של 5-0 עושה רעש
הרגע הזה שבו אתה לא בטוח אם אתה יכול להצביע
כי עוד לא ראית לא את מלחמת האינסוף ולא את אחרוניי הג'די.
אז זה נחשב תיקו?
(ל"ת)
כן.
כפי שיהונתן הסביר בפוסט של היום – בשלב הבתים, כל הכרעה של פחות מ-55% נחשבת לתיקו.
התבלבלתי
משום מה חשבתי 10 קולות, לא 10 אחוזים.
סליחה ותודה!
אוקיי, הצבעתי לאחים רוסו אבל בטעות
כי לא שמתי לב שג'ונסון אחראי לאחרוני הג'דיי, ולא לכח מתעורר.
אז כן, ג'ונסון.