במקור: Catch Me If You Can
במאי: סטיבן שפילברג
תסריט: ג'ף נתנזון
על פי ספרם של סטאן רדינג
ופרנק אבגנייל
שחקנים: לאונרדו דיקפריו, טום
הנקס, כריסטופר ווקן, מרטין שין,
נטלי ביי, ג'ניפר גארנר
החיים הם לא סרט של שפילברג.
לא ממש צריך להסביר את המשפט הזה, נכון? הרי רובנו לא בורחים מדינוזאורים, לא רודפים אחרי כרישים ולא מתנסים במפגשים מהסוג השלישי. ולמרות שסטיבן שפילברג ביים סרט או שניים שעסקו בדמויות אמיתיות, אפשר בהחלט לומר שהסרטים האלו היו היוצאים מן הכלל. הסרטים של שפילברג, ברובם, שוכנים להם בבטחה בממלכת הפנטסיה.
לכן היה הגיוני לגמרי ששפילברג יגיע, בסופו של דבר, לעשות סרט על פרנק אבגנייל הבן, אדם שהשם שלו אולי נשמע כמו פיקציה אבל הוא אמיתי לחלוטין, וחייו האמיתיים נראים כאילו הם יצאו ישר מתוך סרט של שפילברג. הבחור היה ממש אינדיאנה ג'ונס בשר ודם, בלי הקטע של הנאצים. הוא לא שתה מהגביע הקדוש או משהו כזה, אבל הוא כן היה קול במידה שנראית בלתי-אפשרית לבן תמותה.
אבגנייל (בגילומו של ליאונרדו דיקפריו) היה בסוף שנות העשרה שלו, אי-אז בשנות ה-60 של המאה הקודמת, כשהמשפחה שלו התחילה להתפרק. אבא שלו הסתבך עם מס הכנסה, החנות שבבעלות המשפחה
פשטה רגל, ואמא שלו עזבה את הבית. אבגנייל, שלא היה מסוגל לראות את המשפחה שלו מתפוררת מול עיניו, ברח מהבית, ובטרם הגיעו לגיל 18 פצח בקריירת פשע משגשגת. בזכות חוכמת החיים אותה הוא למד מאבא שלו – לפיה אנשים לא ישימו לב שאתה עובד עליהם בעיניים, אם אתה מצליח לעשות עליהם מספיק רושם, הוא התחזה בהצלחה לטייס, לרופא ולעורך דין, מבלי שהוא עבר אי-פעם קורס טיס, לימודי רפואה, או לימודי משפטים. אפילו בית-ספר תיכון הוא לא גמר. ובכל אחת מהזהויות המפוברקות שלו, אבגנייל הצליח לשדוד מיליוני דולרים בעזרת צ'קים והוראות בנק מזויפות.
קצת קשה לעבור לסדר היום על התנהגות כזו, ואכן, בשלב די מוקדם, אבגנייל משך את תשומת לבם של אנשי המחלקה להונאות פיננסיות של ה-FBI בהנהגתו של קארל הנראטי (טום הנקס). למזלו הגדול של אבגנייל, מחלקת ההונאות הפיננסיות היא לא בדיוק המחלקה הכי זוהרת של הבולשת הפדרלית, ולמעשה ניתן לומר כי היא פח-אשפה שאליה משליכים את כל הסוכנים הלא-יוצלחים של הארגון – מה שאפשר לו לחמוק מבין האצבעות של הנראטי ושותפיו חדלי האישים, בדרך כלל בדקה התשעים. אבל הנראטי, שקצת כמו אבגנייל מנסה להתאושש מהתפרקות המשפחה שלו, לא היה מוכן לוותר, ופתח במרדף אובססיבי אחר אבגנייל.
'תפוס אותי אם תוכל' הוא לא ממש סרט מתח, ולו בשל העובדה שהסצינה הפותחת אותו מבשרת לצופים פחות או יותר איך הוא הולך להסתיים. אפשר בהחלט להגדיר אותו כסרט פשע – עיקר ההנאה מהסרט בא מהסצינות בהן אבגנייל מצליח להיחלץ מסבך הבלופים הקודמים שלו, על ידי שליפה מהשרוול של בלוף גדול יותר – אבל ככל שהסרט מתקדם, מבינים שאבגנייל לא היה אל-קאפונה וגם לא דון קורליאונה. הוא היה בסך הכול ילד די מסכן, שלא ממש ידע מה לעשות עם החיים שלו, והתרגל כל-כך לשקר ברפלקס מותנה, עד שבשלב מסויים נהיה לו קשה פיסית לדבר אמת. ואולי זה בכלל סרט בלשי, והגיבור האמיתי הוא הנראטי – הבלש שחיי החברה שלו לא-קיימים, והוא מקדיש את עצמו למטרה אחת? יכול להיות. לא ברור. אבל בלי קשר לשאלה על מי ועל מה הסרט הזה, שפילברג הצליח לטוות בסרט סיפור מרתק של משחק חתול ועכבר בין אבגנייל והנראטי, שמצליח לשמור על עניין כמעט עד הסוף (האפילוג של הסרט נמתח קצת יותר מדי).
גם יתר האנשים שעבדו על הסרט הופכים את הצפיה בו לחוויה מהנה. דיקפריו מוכיח שהוא בהחלט יודע לשחק כשהוא מוצא תפקידים שמתאימים לו, והתפקיד שלו בסרט – פרחח עם חיוך של מיליון דולר – יושב עליו בול. הנקס נכנס באלגנטיות לתפקיד הבירוקרט השרלוק-הולמסי. אבל הבונבונים האמיתיים מסתתרים בתפקידים הקטנים: כריסטופר ווקן נותן הופעה אדירה בתפקיד אביו האוהב והפתאטי של אבגנייל; מרטין שין קופץ להופעה סמכותית (שכבר הפכה אותו לנשיא ארה"ב במחוזות אחרים) בתור אביה של בחורה שאבגנייל הציע לה נישואין, ואשר מנסה לתהות על קנקנו של החתן המיועד; ג'ניפר גארנר, שם שאתם תתחילו להתרגל אליו בקרוב, נותנת הופעה קצרצרה של כמה דקות בתפקיד עצוב מאוד, עם פאנץ'-ליין מצחיק מאוד.
גם הצילומים של יאנוש קאמינסקי (הקבוע של שפילברג בשנים האחרונות) והפסקול של ג'ון וויליאמס (הקבוע של שפילברג מאז ומעולם) עושים עבודה יפה בשחזור התקופתי של שנות ה-60, כשהם מדלגים בין המציאות של אותה תקופה ל"פנטזיות" שלה (סרטים, מחזות וכו') – שחזור שמתחיל כבר עם כותרות הפתיחה באנימציית צלליות עם נעימת ג'אז קטועה, בהשראת סדרות המתח הטלוויזיוניות של אותו עשור (ושימו לב גם לסצינת ההומאז' האדירה לסרטי ג'יימס בונד).
'תפוס אותי אם תוכל' הוא עבורי הסרט הכי טוב של שפילברג בשנים האחרונות, פשוט כי בניגוד ליתר הסרטים האחרונים שלו, שפילברג לא מנסה כאן לחנך את הקהל ולדחוף לו מסרים במורד הגרון – הוא פשוט בא לספר סיפור, ונותן לצופים להסיק את המסקנות לבד (שוב – עד הרגעים האחרונים של הסרט, שבהם נראה שהוא בכל זאת מנסה לנסח איזה מוסר-השכל, וחבל). בקיצור, מדובר בסרט שכדאי מאוד לתפוס אותו, אם אתם יכולים, והייתי שמח מאוד אם הוא היה מביא לבמאי שלו אוסקר. אבל לא נראה לי שזה יקרה. החיים, כידוע, הם לא סרט של שפילברג.
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- הספר – ב'אמאזון'
- סטיבן שפילברג
- לאונרדו דיקפריו
- טום הנקס
- כריסטופר ווקן
- ג'ניפר גארנר
- פרנק אבגנייל ג'וניור היום
- פרנק/לאו – אתר מעריצים
- שקרנות כפייתית
- זיוף
- מוזיאון הזיוף
סתם ניטפוק אהרו''כי
ספילברג, לא שפילברג.
) ואז מן הסתם היינו קוראים לסיינפלד, שיינפלד.
שפילברג זה שריד לימים שבהם היינו פרובנציאלים (לא שהיום אנחנו לא, אבל הרבה פחות
ועוד ניטפוק לשעת לילה מאוחרת
בירוקרט שרלוק-הולמסי זה לא אוקסימורון?
אוקסימורון, אבל בסרט זה בהחלט עובד.
ובנושא ס/שפילברג – כבר נערכו על זה כמה דיונים פילוסופיים ארוכים בנבכי האתר. העורכים החליטו שפילברג, ולכן כך מאייתים את שמו כאן.
אוקסימורון, אבל בסרט זה בהחלט עובד.
על שיינפלד אני מקווה שעוד לא דנו. לכן אני קובע שדינו כדין שפילברג וסוגר את הדיון על שיינפלד. (אם לא אכפת לעורכים כמובן)
ולחזק את דבריי
יאיר רוה כותב היום בביקורת על הדויד של דו"ח מיוחד: "חבל שעדיין קוראים לספילברג בארץ "שפילברג" ".
והוא סמכות לשונית כי...?
למה הוא לא יוצא להגנת אפלטון?
בשום אופן לא שיינפלד.
בגרמנית, כאשר S מופיעה לפני p או t, קוראים אותה 'ש' (שפילברג, שטרן, שטוקהאוזן) לעומת זאת, בשם Seinfeld, אם תקרא אותו בגרמנית, יש לקרוא את ה- S כ'ז', כלומר: 'זיינפלט'.
זה היה רגע של גרמנית.
האפילוג של הסרט נמתח קצת יותר מדי?
המם… כמו גם בשני הסרטים האחרונים של ספילברג, לא?
שמישהו יסביר לי סוף-סוף
מה יש לש/ספילברג בזמן האחרון עם אפילוגים מוגזמים? זה נראה כאילו כל סרט שהוא עושה בשנים האחרונות נמשך יותר מדי ולא יודע מתי להגמר.
(לא, לא ראיתי את הסרט, אני מסיק מסקנות מהביקורת).
אכן, נטיה מצערת של הרב-סמאח בשנים האחרונות
היא למשוך את האפילוגים של סרטיו מעבר לזמן הרצוי (אני חושד שהוא כל כך נהנה לביים את הסרטים, שהוא פשוט לא רוצה לסיים לעבוד עליהם). אם כי, לטעמי, בסרט הנדון כאן, המצב הרבה פחות גרוע מבשני סרטיו האחרונים של הסמאח.
שמישהו יסביר לי סוף-סוף
אפילוגים זה דבר אחד. מדובר בקטע שבו אומרים "ומה קרה אחרי הסוף?". לדוג' – מלחמת העולמות – הרצועה האחרונה – זה אפילוג.
מדובר בקטע קצר שמוסיף נופך נוסף למה שהיה עד כה. ובדר"כ גורם לך לצאת מהסרט קצת מבולבל, כשלא לחלוטין ברור מי נגד מי…
מה שס\שפילברג עושה (ואני לוקחת את הדוגמא הבלתי נסבלת של AI) זה להוסיף את סרט ההמשך כבר בסרט הראשון.
היה שם אפילוג באורך של חצי סרט (ונעזוב את זה שהוא היה מופרך ומשעמם…), שאפילו אם הצלחתי להתרגש קצת מהסיפור על פינוקיו, הוא גורם לך להתפלל שזה כבר ייגמר.
אני באופן אישי במשך כל החצי השני כבר הכנתי את עצמי לצאת מהקולנוע -לבדוק שיש לי מעיל, ושכל האשפה שלי אסופה – כי הרי נגמרה העלילה, אז זה אומר שאוטוטו יש כתוביות.
אבל כאן ס'\ש' הפתיע אותי – זה שנגמרה העלילה, לא אומר שנגמר הסרט, חס וחלילה.
כולי תקווה שבסרט הזה באמת מדובר באפילוג, במשמעות הרגילה והלא ש\ספילברגית של המילה.
אחלה ביקורת
מעניין ומצחיק וגרם לי לרצות לראות את הסרט.
עד כדי כמה קטעים כמו ההמלצה המבודחת הצפויה לתפוס את הסרט אם נוכל (ולא הבנתי למה השם שלו נשמע כמו פיקציה).
נלך לראות בקרוב…
אה, ובקשר לסרט עצמו
הוא היה נחמאאאאאאאד. אבל מה-זה זניח. ומה הקשר לאוסקר? לכל סרט אסקפיזם מגיע אחד בימינו?
מסוג הסרטים שנראה כאילו שהאנשים שעשו אותו נהנו יותר מהצופה המסכן. הוא נראה כאילו שהוא אמור להיות כיפי, כאילו ששפילברג חושב שהוא כיפי, אבל הוא (רוב הזמן) לא כיפי בפועל. לא מספיק קליל כדי להיות קומדיה, לא מספיק משכנע כדי להיות דרמה. והמבטא של הנקס קצת, אתם יודעים, מתחיל לעצבן אחרי דקה. ומה העניין עם השיניים הבולטות של מרטין שין?
ועוד שעתיים ועשרים דקות של השטויות האלה. משעמם זה לא, אבל גם לעניין אותי באופן יוצא מהכלל הסרט הזה לא הצליח חוץ מכמה סצנות בודדות. א לוט עוף נאת'ינג.
ועוד כמה דברים
יחסית לשעתיים ועשרים יש מעט מאוד מאוד פרטים מעשיים על התרמיות של אבגנייל. לאן הזמן הלך? מן הסתם זה לא יעניין *כל* צופה וצופה, אבל לא הייתם חושבים שזה חלק מהפואנטה של סרט על רמאי?
ומה הקטע עם כל ההשאלות מ"החבר'ה הטובים"? לא הפסקתי לחשוב עליו במשך כל הסרט, במיוחד בזמן החצי השני.
אני לא בטוח מה זה ''סרט אסקפיזם''
אני יכול לחשוב על לפחות שלושה סרטים כאלה מהעשר שנים האחרונות-"גלאדיאטור", "טיטאניק" ו-"פורסט גאמפ", שיכולים להתאים להגדרה (מה שאינו אומר דבר על רמתם, אגב) והם זכו באוסקר כמו כלום. במה "תפוס אותי אם תוכל" נופל מהם?
לגבי תחושותיך על הסרט – איש איש וטעמו הוא. אציין רק כי בי הסרט בהחלט הצליח לעורר מחשבה, דווקא בשל האמירה הלא מתחייבת שלו בנוע ל-"על מה הסרט הזה בעצם" (כפי שפורט בכתבה).
מה מי?
הסרט אכן גרם לי לחשוב, למשך מספר שניות בלתי מבוטל. עד סוף הסרט ההרגשה הזאת חלפה כאילו לא הייתה בכלל.
בקשר לסרטים האחרים:
"טיטניק" הוא אסקפיזם משובך (לדעתי, אני מודע לזה שהרוב טוענים שהוא בלתי נסבל) דווקא בגלל שהוא לא מנסה להיות שום דבר חוץ מזה. שפילברג לא הגיע לרמה כזאת של חוסר יומרנות מאז שהפסיק לעשות סרטי אינדיאנה ג'ונס (שאותם אני אישית לא סובל).
"גלדיאטור" ו"פורסט גאמפ" הם אנטי-אסקפיזם. "גלדיאטור" בגלל האווירה הדכאונית, "פורסט גאמפ" בגלל אלף ואחד דברים, כאשר אפשר להתעלם מרובם ולהתחיל מהסקופ (scope, לא scoop). בקשר לכל השאר, כמו שאמר דן ברזל, זה לא הזמן והמקום לדון בהם. קודם תכתוב ביקורת על "גאמפ", אותו אני ד"א לא סובל.
אבל בוא נודה בזה
את רוב הסרטים שמוזכרים באתר אתה לא סובל, נכון?
לא, אני מת על רוב הסרטים באתר
ועוד יותר על הכללות ביזאריות שלא מזכירות אף סרט ספציפי.
זו לא הייתה הכללה ביזארית
זו הכללה ביזארית: כל הברווזים שומעים משינה.
אז בניגוד להכללה הביזארית הקודמת
אני מסכים עם ההכללה הביזארית הזאת.
לגבי שפילברג וחוסר יומרנות
מה לגבי פארקי היורה השונים?
סבבה
רק שחוסר יומרנות היא לא הקריטריון היחיד. קריטריון נוסף יכול להיות למשל… חוסר הנאה. את "פארק היורה" הראשון מאוד אהבתי, כשראיתי אותו בקולנוע בגיל 13. מאז ראיתי אותו שוב והוא ממש לא התיישן טוב (או, מה שנקרא, שעמם אותי עד מוות). את השני לא ראיתי, אבל אם ראית ואהבת, אשריך.
אה, אבל כדי שתהיה משמעות
ל"על מה הסרט הזה בעצם", צריך שיקרה בו משהו. והיו דברים שקרו פה ושם. מעט מדי מהם. מעבר לבדיחה טובה פה ושם, הסרט לא סיפק לי את האסקפיזם המובטח.
דווקא רצינו לראות ''שיקאגו''
כבר הרבה זמן אני מחכה לו, ואחרי חמישי מוצלח במיוחד חשבנו שיהיה נחמד לצאת לסרט. התקשרנו להזמין כרטיסים (בכורה והכל) אבל מה, אחרי כל הפמפומים – עיתונות, ערוץ 2, גיא פינס ומה לא – הסרט פשוט לא מציג בחיפה! לא ברור איך. מחדל!
. אז חצינו את הכביש לקניון חיפה, וראינו את "תפוס אותי עם תוכל" שהיה אלטרנטיבה משובחת ומהנה ביותר.
למרות זאת הגענו למרכז הקונגרסים, רק ליתר בטחון… ובאמת לא היה
לא ארוך מדי, לא קצר מדי, מרתק ומשעשע במידה הרצויה, ולא הבנתי את התלונות על האפילוג – לא מצאתי אותו בעייתי מאף בחינה שהיא. אני מבחינתי הייתי מוכנה להמשיך אותו גם עוד 10 דקות… ממש נהננו מכל דקה בסרט
אני מצטרפת לתשבחות על הצילום המקסים (או שמא יש לזקוף את הקרדיט לבימוי? אני לא מבינה בזה מספיק) והקרדיטים המיוחדים – לא רואים הרבה כאלה, כ"כ מקסימים ומושקעים (וטוב לדעת שלא רק אני חשבתי שיש שם קריצה לג'יימס בונד!).
אפילו ליאונרדו דקפריו, שאני לא נמנית על מעריצותיו (ומוצאת את הפרצוף שלו מעצבן במקצת) נתן הופעה טובה וגרם לי לחבב אותו למשך הסרט.
לסיכום: יופי של סרט, כיף לצפיה, לכו לראות! (לא חייבים בקולנוע, אבל ללא ספק יותר נחמד).
אכן סרט לא רע.
רציתי להעיר שלי הקרדיטים הזכירו דווקא את המפקח קלוזו, הלא הוא הפנתר הורוד.
פרט לכך, הגעתי לסרט בציפיה ליותר משחקי חתול ועכבר כמו גם ליותר התחזויות, והופתעתי לגלות שיש בסרט הזה הרבה יותר.
אבל בניגוד לאנשים אחרים פה, דווקא עלי המשחק של כריסטופר ווקן לא עשה רושם מיוחד. הוא היה אחת הדמויות הפחות מוצלחות בסרט, לדעתי.
בשורה התחתונה – סרט שווה, אם כי לא חובה ללכת לקולנוע בשבילו. אפשר לחכות לדויד.
יש לי שאלה
מה הקשר של השעשועון בהתחלה לסרט? לא הבנתי.
חוץ מזה, אחלה סרט, שווה גיחה לקולנוע.
וחבל מאד שכך...
היתה חסרה לי הסגירה הזו – פתחו עם סצינה מסויימת, אז איפה הפואנטה? אם צולמה כזו סצינה, זו היתה טעות לחתוך אותה החוצה (ואם לא צולמה היתה צריכה להיות מצולמת) – זה יותר ממתבקש, ואפשר היה לסגור את זה יפה עם תוספת של דקה-שתיים לסרט בסה"כ.
אגב, איפה בדיוק הספויילר ההיסטרי לסרט מפניו הזהרת? קראתי את הודעתך פעמיים, אבל כתבת רק על סצינה שלא הוכנסה לסרט – מה בדיוק ספוילר בזה?
הזכרתי את העובדה שפרנק, בסופו של דבר
-
(ושוב, ראו הוזהרתם וכו')
.
.
.
.
– השתחרר מהכלא (בניגוד ל-"ברח ממנו"). לא פירטתי מעבר לזה, אבל זה בהחלט מרמז איך הסרט מסתיים (מעבר למה שסצנות הפתיחה מספרות לנו).
זה באמת קצת קרצייתי, אני מודה, אבל יש אנשים פדאנטים פה באתר.
יש לי שאלה
לדעתי ספילברג בחר לפתוח את הסרט בשעשעון או חידון כדי לרמוז שגם הסרט הוא שעשעון שמטרתו לפצח את התעלומה מאחורי דמותו של פרנק.
לפי דעתי הוא הימר על זה
וידע שמלא אנשים ייפרשו את זה בדרך אומנותית. אם אני אקח מצלמה ואצלם חיפושית הולכת במשך שתי שניות ואז מכונית נוסעת במהירות במשך חצי שעה גם ייפרשו את זה כאומנות.
או שקית מתגלגלת ברוח
או שקית מתגלגלת ברוח
באמת בסרט "American Beauty" יש שקית שמתגלגלת ברוח ולא במקרה
פססט... זו הייתה בדיחה
וכל פוסטמודרניסט יאמר לך
שזה פשוט לא משנה.
אה!!
אז *זה* היה הקטע של מאנוס! אומנות!
איך, איך, איך לא חשבנו על זה קודם?
למעשה, המסר הוא (המשך ה-
)
.
.
.
.
.
.
.
.
שהפשע משתלם ועוד איך, אבל רק אם אחרי שעשית סטאז' בעולם הפשע אתה עובר לצד השני ועוזר לדפוק את הקולגות לשעבר שלך.
אמרתי את זה כבר לא אחת, אבל
באתר כמו שלנו, אין שום צורך ב"ספוילר ספייס". זה רק מפריע.
למעשה, המסר הוא (המשך ה-
)
איזה קולגות?
הקולגות למקצוע הזייפנות הלא-מוסיקלית, כמובן.
לא ''זייפנות'', בבקשה.
אני מעדיף את המונח "הלחנה מחדש".
סרט חזק אבל...
יש בו הרבה יותר אמוציונליות מאשר "גרוב" החתול-עכבר שיחסי הציבור ניסו ליצור. לדעתי דווקא המרדף יבש מאוד. אין פה ממש רדיפה סטייל טומי לי ג'ונס ב"הנמלט". לדעתי כוחו של הסרט דווקא בבנייה איטית של המרדף. יש פה הרבה הומאז'ים והומור אבל חלקלקות אמיתית קצת חסרה לי. טוב, זה בכל זאת שפילברג. בכל אופן סרט מהנה מאוד.
עודף הקיטשיות
שלא קיים בסרטים אחרים של ס/ש?
המממ…
אני באמת צריך לכתוב על זה תגובה?
אכן, היה כייף לצפות!
סצנת החידון, וגם סצנת הכלא הצרפתי, נמצאות שם כדי לגלות לך את כל העלילה כבר בתחילת הסרט. זה נעשה כדי שלא תתרכז בעצם התפתחות העלילה (וואי, הוא טייס! וואי, הוא עורך דין! וואי, הוא בכלא צרפתי עם שיער פנים מגוחך!) אלא בפרטים הקטנים.
סצנת המכבסה זה כדי להראות לך שהאנרטי הוא שלומיאל שאין לו בעיה להשפיל את עצמו גם כשלאבגנייל אין שום יד בעניין.
קטונתי מלחלוק על שפילברג.
אבל אני לא ראיתי טעם בקפיצת הזמנים הזאת, מהחידון לצרפת, משם לעבר, עוד פעם להווה וכו'. חוץ מהעניין של הנקס בבחינות לשכת עורכי העו"דים, אני לא חושב שזה הוסיף לסרט שום דבר. ומה כל כך רע בלגרום לקהל להגיד "וואי! הוא טייס!" וכו'?
לא אמרתי שיש
כי הפרטים הקטנים לא מספיק מעניינים, מה שהיה מצדיק את השיטה אם הם כן היו. זה כאילו שהתסריטאי ג'ף נתנסון לא שם לב שהוא התסריטאי גם של "ספיד 2" *וגם* של "שעת השיא 2" ובתור כזה לא אמור להשתמש בגימיקים שאמורים להיות שייכים לתסריטים יותר מורכבים.
כביסה צבעונית וכתמי יין אדום על השטיח
2 הסצנות: "הכביסה הצבעונית" ו"כתמי יין אדום על השטיח הלבן" מוסיפות ממימד פרשני סמלי לסרט, בדומה לילדה בשמלה האדומה בסרט "רשימת שינדלר".
קרל הנראטי הוא אדם חסר צבע (כמו כביסתו הלבנה). אין אף סצנה בה הוא מצולם בביתו. כל חייו מוקדשים לעבודה, והוא תמיד נמצא במקומות ציבוריים: בעבודה, במסעדה, או בנסיעות. אפילו את כביסתו הוא עושה במכבסה ציבורית. הצבע היחידי בחייו מקורו ב"כביסה הצבעונית" של אנשים אחרים, כמו פרנק.
גם אביו של פרנק הוא אדם אפור, שנאלץ להתחרות עם עוד 200 חיילים אמריקנים על תשומת ליבה של בחורה צרפתיה. הוא "שטיח" לרגליה, מוכן שתדרוך עליו, ורק שתוסיף מעט צבע לחייו.
טיפות היין האדום, שאימו של פרנק מלכלכת בהן את השטיח הלבן, יכולות גם לרמוז על המעשים הרעים שהיא הולכת לעשות בקרוב, "להכתים" את משפחתה.
לא רע
אפשר לדעת
למה בדיוק זה ספוילר?
שהדמות שטום האנקס מגלם מספרת בדיחות?
שהוא היה טוב?
שג'יימס גנדולפיני הוא טוני סופרנו?
לספר בדיחה מתוך הסרט, זה ספוילר.
לא גדול – אבל ספוילר.
אז זה
ספוילר לknock knock joke?
זה דבר שלא חשבתי שאני אעשה אי פעם.
כן, ספוילרים כוללים גם בדיחות נוק-נוק.
מה הבעיה עם זה? שזה לא פרט קריטי בעלילה? זה לא. אבל הצורה שבה טום הנקס "מספר את הבדיחה" היא מאוד מצחיקה, רק שהיא לא תצחיק מי שכבר קרא את הבדיחה כאן. אי לכך, "מקלקל את ההנאה מהסרט למי שטרם צפה בו". פשוט.
מישהו מקודם
ציין שבעלילה זה לא שפילברג ובבימוי יש הרבה שפילברג.
אין לי כוח לחפש אותך מעלה ברשימה אבל ראית בעבר בכלל סרטים של שפילברג.?
בדיוק ההיפך:
המסר, לא שונה מהמסר של הוק או איטי והרבה מאוד מאוד אחרים. ,
העלילה מאוד שונה אבל לא רחוקה בכלל מזאת של שוגרלנד אקספרס.
העלילה תפורה על שפילברג..
אבל במקרה הזה
התוספות של ספילברג הוסיפו לסיפור, שלא לדבר על זה שהן יצרו סיפור במקום שלא היה, ולכן זו זכותו כקולנוען. רון האוורד *מחק* אלמנטים מהביוגרפיה של נאש, ועוד אלמנטים מעניינים. זו כמובן גם זכותו, אבל היא הופכת את הסרט למשמים.
אה?
עצם זה שבמקום דמות אחת יש שתיים, עם קשר מופרך ביניהן, לא יוצר סיפור איפה שלא היה. הסיפור כפי שהוא מוצג הוא מטומטם לדעתי, אם שפילברג היה מתרכז באבגנייל עצמו זה רק היה משפר את הסרט. כל מה שחשבתי שהוא מעניין בסיפורו נדחף עמוק לתוך הרקע בתוצר הסופי. שלא לדבר על זה ששפילברג מנסה, בחינניות הרגילה שלו, לייפות את דמותו של אבגנייל במקום להציג אותו כבן-זונה לא קטן.
גם רון האוורד הוסיף דברים משפרי-טעם ל"נפלאות התבונה". אתה לא חושב שכל ה"מימוש" של הפרנויה של נאש לא הוסיף לסרט? נאש עצמו הרי לא זכר שום פרט ספציפי על ההזיות שלו.
נכון, היה מעניין יותר
לו הוא היה מתרכז באבגנייל. מה לעשות שהוא לא. קל מאוד לבוא ולהגיד על סרט שהוא מטומטם ושאפשר היה לעשות אותו טוב יותר. כל סרט כמעט אפשר היה לעשות טוב יותר.
אבל עצם זה ששפילברג כתב – כפי שציינת מוקדם יותר – שהסרט נעשה בהשראת סיפור אמיתי, נותן לו מבחינתי כמה נקודות זכות (בהשוואה לבמאים שכותבים שהסרט שלהם מבוסס על סיפור אמיתי, ובכך למעשה, מצהירים כי כל מה שקורה על המסך הוא האמת לאמיתה ואין בלתה).
ברור שכל סרט אפשר לעשות יותר טוב
אבל מעטים הם הפעמים בהם נלקח סיפור מרתק מיסודו שהבמאי והתסריטאי בוחרים להידבק דווקא לאלמנט הכי פחות מעניין בו, ואז ממציאים דמויות ואירועים חדשים כדי להדגיש את האלמנט הזה עוד יותר. יש הבדל בין לא לעשות צדק לסיפור אמיתי לבין להרוס אותו לגמרי לטובת סיפור דמיוני נחות ממנו. אם הקשר עם המקור כל כך רופף, למה עדיין להשתמש בפרטים מזהים של אבגנייל ולקרוא לסרט על שם הספר?
דמותו של הנראטי
עוזרת להבין את הדמות של אבנגייל, זהוא (עדיין) מרכז הסרט. אולי זה לא הפתרון הכי מקורי, אבל זה מעניין, ומאפשר לנו להבין טוב יותר את המניעים של אבנגייל.
ב'נפלאות התבונה' דמותו של נאש הפכה להיות פוסטר משעמם בגלל העניין הזה של 'המלחמה מול המחלה' וההתעלמות מנקודות מעניינות אחרות.
(זה בקצרה כי אין לי זמן)
אבל המניעים של אבגנייל
הם לא המניעים של אבגנייל האמיתי, אלא של אבגנייל הדמות. האנרטי הוא לא התוספת היחידה לסרט, כל העניין של אבות-בנים, הוא ב-90% המצאה של התסריטאי. חוץ מזה, עצם זה שאבגנייל בורח מצד אחד ומשחק במשחקי חתול ועכבר עם האנרטי מצד שני משנה דראסטית את הדמות שלו והצורה שבה הוא נתפס בעיני הצופה.
המניעים של אבגנייל
המניעים של האמיתי לא מעניינים אותי; המניעים של הדמות כן. לא איכפת לי עד כמה הסרט נצמד או לא נצמד למציאות; איכפת לי שנוצר סיפור מעניין ודינמי. ב'נפלאות' הורידו דברים אמיתיים והשאירו סיפור אנמי. חבל. ב'תפוס אותי' הוסיפו חומר ויצרו סיפור מהנה. יופי.
יופי לך אולי
כאמור הסיפור הוא לדעתי חסר עניין כמעט לגמרי. קשה לי להגיד מה הייתי חושב אם לא הייתי מודע לסיפור האמיתי, אבל לא נראה לי שהדעה שלי הייתה שונה. הלכו שעתיים וחצי מחיי, והמקסימום שקיבלתי מכל העניין הוא שלא השתעממתי יותר מדי. וואלה, שווה.
כבר טוב
יש כאלה שהולכים לקולנוע לשלוש שעות, משתעממים כל הזמן ובפול ווליום.
אתה מתכוון לשרה, נכון?
למה, מה רע בכנופיות ניו-יורק?
רק זה שהוא פחות משעמם משרה
איבדת אותי
ככה
שרה BIG משעמם, כנופיות little משעמם.
ממש לא
אהבתי את שר"ה ולא דיברתי על עצמי אני לא משתעמם בקלות.
המניעים של אבגנייל
אני מוחה.
לאביגנייל האמיתי וודאי היו מניעים מעניינים לא פחות מלאביגנייל הדמות של שפילברג. לדעתי הם יותר מעניינים, כי הם *באמת* הביאו אדם להיות שקרן ורמאי בחסד עליון במשך שנים.
עכשיו, כיוון שכבר נעשה סרט טוב שהוא לכאורה על אביגנייל, יעבור רבה זמן עד שייעשה עוד אחד, ואנחנו לא נזכה לראות את הסיפור האמיתי.
מזל שיש ספר.
אם כבר הורסים את הסיפור האמיתי של ג'ון נאש
כן, הם קצת מחקו את העובדה שהבחור הי מניאק וגנב הרבה כסף להרבה אנשים.
אפילו ב'בנים אינם בוכים' ההתחזות מוצגת כשלילית יותר.
בפעם הבאה – סרט של שפילברג על מוטיבים פרוידיאנים בחייה של אתי אלון.
ה FBI
בחומר המצורף ל DVD יש ראיון עם אבגנייל המקורי. הוא מספר שם, שלא פגש את הנראטי עד שנתפס, ולא היו בינהם שיחות טלפון. אבל הם בקשר עד היום, (הנראטי הוא היום בן 82).
בחומר זה יש גם קטע על עבודת ה FBI. סוכן בדימוס נשכר כדי לתת יעוץ מקצועי על עבודת ה FBI בשנות ה 60, ולדייק בכל הפרטים הטכניים. לדעתי זה מוסיף פן נוסף להסתכלות על הסרט: השינוי שחל ב FBI בהתיחסות לנושא זיופי צ'קים. בתחילת הסרט אחד מן העובדים אומר בסרקאסם להנראטי להתיעץ עם אישתו, כי היא מאזנת את פנקסי הצ'קים במשפחה. בסוף הסרט ה FBI מגייס מומחה לזיופים כדי להלחם בתופעה.
אני לא חושבת.
יכול להיות שזה קצת נאיבי מצדי אבל זה היה נראה בהחלט כאילו הוא מאוהב בה, ואני חושבת שזה גם מה שספילברג ניסה להראות.
לא יודעת, לי מהרגע שהוא התלהב מהחוסר טבעות היה נראה שהוא מאוהב בה, ולא סתם עוד אחת מהאחרות.
מסכים ולא מסכים.
תזכרו שאביגנייל אמור בשלב זה להיות עדיין ילד בן 17, והנה נוחתת לרגליו בלונדינית מתוקה שמציעה לו את עצמה עם הרבה אמון ובלי הרבה מעצורים… למה שלא יתאהב בה?
קראתי היום את הביקורת ב''רייטינג''
של דבורית שרגל, מבקרת שנדירות הפעמים בהן דעותינו מתלכדות (בדר"כ זה 180 מעלות – היא קוטלת סרטים שאהבתי, ומשבחת סרטים בהם סבלתי). כמו כן אני משתדלת מאד שלא לקרוא את ביקורותיה טרם הצפיה בסרט, שכן יש לה נטיה מקוממת לספיילר חופשי
.
ובכן, להפתעתי הרבה, הפעם היתה ביקורת לא רעה בכלל – חיובית, עניינית, לא מספיילרת ואפילו מהנה לקריאה (לא נעים להודות, אבל אני חושבת שנהניתי לקרוא אותה יותר משנהניתי לקרוא את הביקורת כאן, וזה בכלל מוזר… או לפחות היא היתה קרובה יותר לדעות שלי על הסרט).
האמנם הגיעו ימות המשיח?
היהפוך כושי עורו וגו?
האם ירון יצור סוף סוף קשר עם ליה (באופן פרטי) ויצא כבר מחיי?
נו, איך היא היתה יכולה לספיילר כבר?
תחשבי על הספוילר החריף ביותר שאת יכולה לסרט הזה, ותראי שגם הוא ממש לא נורא. לא קורה בסרט שום דבר שאינו צפוי מהרגע הראשון.
הכל יחסי
יש את האנשים שלהם הכל נראה צפוי, ויש אנשים כמוני, שנדיר שהם מנחשים מה הולך לקרות (אלא אם זה צפוי ברמה גסה במיוחד, וגם אז לא תמיד…). אני אנצל את ההודעה ואומר שיש למשל סדרות מסויימות (4 אותיות מתחיל ב-א/ב) שאני מקפידה להמנע מצפיה בהן עם אנשים מסויימים, שיש להם חושים חדים במיוחד ונטיה לחזות טוב מדי את המתרחש…
אני אוהבת להיות מופתעת.
אשרי וטוב לי שאני משיגה את מבוקשי בכזו קלות (על פי רוב).
בסרט הזה, אגב, עדיין יש כנראה מה לספיילר, ויעידו על כך ההודעות המסומנות באזהרה בעמוד זה.
אה, הסימונים האלו?
אמצעי בטחון בסה"כ.
חוזרת ואומרת: הכל יחסי.
נו, איך היא היתה יכולה לספיילר כבר?
להציג לעולם את ג'ניפר גארנר
הרי סרטים, במיוחד כאלה של שפילברג, מופצים הרבה יותר מהר מסדרות טלוויזיה. עד ש"אליאס" יגיע לארץ כולם כבר יכירו אותה.
ג'ניפר גארנר היא לא אלמונית,
היו מספיק סדרות מטופשות בארץ בהם היא השתתפה או התארחה (הסדרה של ג'ניפר לאב יואיט, פליסיטי) וחוץ מ-'Dude…' היה גם סרט בשם 'רעידת אדמה בניו יורק' ששודר בהולמארק וסרט טלוויזיה בשם 'זויה' בהם היא השתתפה. אתה רוצה להגיד שהקהל הישראלי לא מעריך אותה, נכון, הוא לא, עוד לא נתנו לו סיבה.
אז היא אלמונית בשבילי
אני לא זוכר אותה מ-Dude ולא ראיתי אותה באף אחד מהאחרים. ואני מקווה שהיא תשאר כזאת, אין לי מקום פנוי בחיי לברונטיות טיפשות. אני מעדיף ג'ינג'יות.
אני לא הבנתי
למה התפקיד שלה עצוב מאוד ואיפה הפאנץ' ליין המצחיק מאוד שהבטיחו בביקורת.
ג'ניפר גארדנר זו הדוגמנית, נכון?
לא הבנתי?
אני לא בטוח אבל יש משהו מוזר בקלוז אפים של האקדחים בסרט הם נורא מובלטים. אני מעלה את זה אחרי ששספילברג העלים את הנשקים באיטי וזה ניראה שהוא צועק בכול הכוח יש לי אקדחים בסרט, וזה לא מפריע לי (בסצינה שהם ניכנסים לבית של לאונרדו)
ET הוא בכל זאת סרט ילדים
(לא רק, אבל גם/בעיקר) כך שחוקי המשחק אחרים.
זה רק אני או ש....
זה רק אני שליאונרדו די קפריו הוא אחד מהשחקנים היותר חתיכים ויותר מוכשרים בדורו?!?!?
אני לא מבינה איך הוא לא קיבל מועמדות על טיטאניק וכנופיות…
דרך אגב מישהו ראה את הסרט "מה עובר על גילברט?" שהוא משחק שם ילד בן 17 שהוא דיסלקט…פשוט קסום…
די….אני מאוהבת..
זו רק את.
כל השאר כבר מזמן עברו לג'וש הארטנט (חוץ מניקי, שתפסה את בן אפלק).
הייתי עונה ברצינות
אבל חבל לי לנפץ לך את הבועה. לא כל יום רואים מאובנים חיים כמו מישהי שעוד מעריצה את ליאו.
להכחיש אני לא יכול.
כשראיתי את ליאונרדו בתחילה בטיטאניק שנאתי אותו! שנאתי שנאתי שנאתי. הוא היה יפה, שחיף מגעיל וכושר המשחק שלו לא התבטא בכלום. לעומת זאת לאחר מכן ראיתי את יומן נעורים שם הבנתי שהוא אכן שחקן מוכשר, ולאחר מכן גם את מה עובר על גילברט (הוא בן 15 לא 17) ששם ממש אהבתי אותו. היום אני ממש מעריך את ליאונרדו אך עדיין שונא אותו בגלל יופיו, גופו הרזה והאנגלי מדי והצעקות ששמעתי מהבנות כשראיתי את טיטאניק…
פה, פה, פה.
בתחילת 'מה עובר על גילברט' הדמות שלו היא לקראת יום-ההולדת ה-18. אומרים את זה שם מפורשות (וראיתי את הסרט לא מזמן).
כנראה שטעיתי.
ראיתי אותו לפני שנתיים ביס ושם היה כתוב בתקציר שהוא בן 15. את הסרט ראיתי ממש לקראת הסוף אבל הוא בכל זאת התיר עליי רושם חזק.
והוא לא דיסלקט שם!
הוא מפגר, יש הבדל ענק בין מישהו עם בעיות למידה (דיסלקט) לבין מפגר.
הסרט נחמד,אבל מה שפילברג רוצה להגיד בו? הוא לא מתמקד בכלום,לא ברמאויות של אבגנייל, לא במרדף,לא ביחסי המשפחה שלו. אז מה הוא רוצה???.
לספר סיפור מהנה?
פרנק אבגנייל - הסיפור האמיתי
כשסיימתי לראות את הסרט היתה לי הרגשה שהוא היה יכול להיות הרבה יותר טוב ממה שהוא היה.
אני לא יודעת מה עיצבן אותי יותר: הזלזול העצבני של שפילברג בתור במאי בעריכת הסרט, בצילום או אולי בעובדה שהבום (המיקרופון) ניצב מעל ראשי הדמויות בחצי מהסרט או בכללי בייצוג הלא מחמיא, לא אמיתי, לא מדוייק ופשוט מבייש של סיפור חייו של אחד מהאנשים הכי מעניינים וחכמים שהדור הזה נתקל בו.
הסרט היה בינוני במיוחד, לא הכי מעניין, הליהוק של טום הנקס היה תמוה ולא קשור (עיצה לשפילברג, תפסיק ללהק חברים שלך לסרטים), ליאונרדו דיקפריו היה משב רוח רעננה אבל עדיין לא פיצה על מה שבירור היה יכול להיות סרט טוב יותר. בין פיהוק אחד לשני ידעתי שהסיפור האמיתי של פרנק אבגנייל פשוט יותר טוב מזה.
קפצתי לחנות הספרים הקרובה לביתי ולא מצאתי את הביוגרפיה שלו, אבל לא נכנעתי ולאחר חיפושים רבים מצאתי את הספר ועכשיו אני בטוחה ללא כל צל של ספק שמה שנעשה למורשת של פרנק היה עוול רציני ואילו אני הייתי במקומו הייתי בועטת בשפילברג.
בסרט הוא מוצג כנער סורר שניסה לעשות רמאויות שכל פרחח עם קצת שכל היה מצליח לבצע ואילו בספר מספרים על כל הקשיים, התיחכום והעובדה הקשה שפרנק השקיעה בכל רמאות ורמאות.
כל אופיו ומה שבאמת מניע אותו שונה לגמרי וכך גם הרקע המשפחתי שלו.
כרגיל, הקשר בין המציאות לסרט (שהיה אמור להיות אוטוביוגרפי) הוא מקרי לחלוטין.
פשוט ביזיון!
אגב, הבום - זו לא אשמת הבמאי.
זו אשמת המקרין. לכי ותדרשי הכסף חזרה.
פרנק אבגנייל - הסיפור האמיתי
קודם תקרא(י) את ההודעה שלי אי שם למעלה, אח"כ תקרא(י) רטרואקטיבית את הדיסקליימר של הסרט. אין שום כוונה לעשות סרט אוטוביוגרפי (מה?) או ביוגרפי, אלא סתם סרט "בהשראת" חייו של אבגנייל.
פרנק אבגנייל - הסיפור האמיתי
כשסטיבן שפילברג החליט להביא למסך את catch me if you can ל-א-ח-ר שהוא קרא את הספר של פרנק הוא יידע שהוא הולך לעשות משהו שמאוד מאוד יהיה נאמן למקור, עד כדי כך שהוא הבטיח (!!) לפרנק עצמו שהוא יהיה על הסט של הצילומים ויהיה אחראי שסיפור חייו יוצג בצורה נאמנה. מה שקרה בפועל היה שפרנק לא היה מרוצה מהתסריט, מהמשחק, מהצילום וכן, גם מהבימוי, אך אבוי, זה היה מאוחר מידי הרבה אחרי שכבר התחילו לצלם את הסרט ואחרי שפרנק חתם על החוזה, אז הוא נאלץ לאשר (כאילו שמישהו באמת שאל אותו) את הגרסה הסופית וכדי ליישר את ההדורים הוא קיבל בונוס מאוד שמן מרווחי הסרט.
אין מה לעשות.
יש במאים שהם כאלה – מביימים ע"פי רצונם (תוך כדי הריסת הסיפור שבמקור הוא הרבה יותר טוב) ויוצאים מזה מכיוון שסיגנונם מספיק פופולרי בעיני ההמונים. (כבר אמרתי כאן פעם שסגנון הבימוי של פ"ג' מזכיר לי את ספילברג.)
לגבי התוויות:
שתי סיבות:
1. כל אחד וההפרעה שלו;
2. אולי הוא חושב שהוא יוכל להעזר בזה בעתיד לזיופים של כל מיני דברים (להדביק מחדש את התווית על משהו ולתת לו מראה אמין).
לגבי התוויות:
זה אחד הפרטים בסרט שקשה לשים לב אליהם בצפייה הראשונה. רק אחרי שקראתי כאן וצפיתי שוב בסרט, שמתי לב שפרנק מקלף את התוויות מן הבקבוקים. בהמשך, כאשר הנראטי מבקש ממנו תעודה מזהה, הוא מוסר לו את הארנק, ובו אוסף תוויות שקילף מן הבקבוקים.
ניתן ליחס לקילוף התוויות שני הסברים:
1. ניתן למצוא הקבלה בין מצבו של פרנק לבין הבקבוק. בקבוק ללא תווית הוא חסר ייחוד, ורק התווית או העטיפה מעניקים לו זהות. כמו אצל פרנק, שמדי הטייס או הרופא איפשרו לו "לעבוד על האנשים" .
2. "על תסתכל בקנקן אלא מה שיש בו" שיכול להיות גם המסר של הסרט. תעודה מזהה ניתן לזייף, מה שבאמת חשוב זה מי הבן-אדם. אנחנו מתרשים מן המדים או חיצוניות.
תפוס אותי עם תוכל
אני מסכים עם רז עם דעתו שהסרט קצת יותר מדי ארוך אבל בזמן האחרון הסרטים של ם/שפילברג יותר מדי ארוכים ובעיקר דו"ח מיוחד. אני בעיקר אהבתי הדמות הקשוחה של הנראטי.
בי
מורה מחליף
כמה אירוני, שבפעם הראשונה שפרנק ניסה את יכולתו להתחזות, זה היה למורה מחליף. זה רק מוכיח, שאם אתה מצליח כמורה מחליף, אתה יכול להתמודד עם כל דבר בחיים.
קראתי את הספר לפני איזה חודש-חודשיים
והקשר בין הספר לסרט אכן מקרי לחלוטין. הייתי כותב כל מיני דברים, אבל אין לי כוח, ובמקום אני אביא כתבה מצוינת שמסכמת את הדומה והשונה בין הספר לסרט ובין הסרט לחייו של שפילברג עצמו:
http://www.brightlightsfilm.com/41/spiel.htm
ספילברג- במאי של סרטים עם מסר ועומק
או במאי קפיטסליסט שמספק בידור פשוט וקליל?
התשובה בגוף השאלה…
כן, אבל איזו מהן?
יש רק שאלה אחת
התשובה היא: כן, הוא במאי.
יש רק שאלה אחת
השנינות שלך פורצת גבולות…
תודיע לי מתי אתה מחליט לענות ברצינות…
29 לאוקטובר 2015
או שבעצם, נתחיל עכשיו. כשטענת שהתשובה בגוף השאלה, לא באמת ענית עליה. האם התשובה היא שהוא במאי של סרטים עם מסר ועומק, או שהוא במאי קפיטליסט שמספק בידור קל ופשוט?
זה בערך כמו לשאול "האם תנין הוא יותר ארוך או יותר ירוק?" ואז לומר שהתשובה בגוף השאלה. במקרה כזה, הדבר היחיד שאפשר להסיק בודאות מהשאלה הוא שיש תנין.
אפילו לא זה.
אפשר להסיק, אולי, שבמידה וקיים תנין, אפשר להחיל עליו את התארים ארוך וירוק ואף לכמת אותם. אבל אי אפשר להניח שהתנים ישנו מלכתחילה.
ברור שאי אפשר להניח שהתנים ישנו
כי בכלל לא הזכירו תנים בשאלה. מאיפה לנו לדעת מה התנים עשו באותו רגע? אולי הם בדיוק אכלו?
ובקשר לשאלה שלה, נראה לי שהיא התכוונה להגיד שעצם זה שהיא שואלת, מוכיח שהוא לא שם בשביל האיכות, שכן אחרת, לא היה כלל צורך לשאול.
מה שמראה, ללא כל ספק,
שאין לה מושג בפילוסופיה של מנטליות פורומי רשת, כי אחרת היא הייתה יודעת שתמיד אפשר לשאול, אפילו כשהתשובה נראית טריוויאלית.
באותה מידה
אתה יכול להגיד שברור מהשאלה שלה ששפילברג כן נמצא שם בשביל האיכות – כדי להביא להמונים משהו טוב יותר מסרטי הזבל שמציפים אותנו לאחרונה.
לא בדיוק באותה מידה
תקראו לי תמים, אבל אני לא חושב שניתן להגיד על במאי שהוא 'במאי של סרטים עם מסר ועומק', ולהתכוון לכך בצורה שלילית. זוהי אם כן נקודת הפתיחה של השאלה. השאלה טוענת להביע ספק בנכונות הדבר, ומביאה אפשרות נוספת, 'במאי קפיטליסט שמספק בידור פשוט וקליל', אפשרות חיובית פחות.
אין ספק אם כך, שאם נתכוונתי לרדת לסוף דעתה של השואלת, הרי האפשרות השניה היא זו שהיא מאמינה בה. וכאמור, מבחינתה, עצם הפקפוק {שלה} בשפילברג, כבר מוכיח שטענתה נכונה.
אבל זו רק דעתה האישית. לתומה היא הסיקה שיסכימו עימה, או לחילופין, יוכיחוה אחרת.
עוד יש לציין, שאף על פי ששאלתה נראתה לה נהירה עד מאוד, לא כך היא נתקבלה בקרב קוראיה. ולפיכך, צודק שלמקו בסברתו כי אינה מצוייה ברזי הדיון ברשת.
ולגבי סברת לונג ג'ון, אף על פי שהיא אכן אפשרית, לפי הקישור בקונטקסט [כשמתואר שאין קשר רב בין המקור הספרותי לגרסא הקולנועית, וכי תחכום הגרסא הקולנועית לוטה בחסר], ניתן לראות שהיא אינה מתאימה למקרה האמור.
למה שיהיה קשר למקור הספרותי,
אם גם בסרט נאמר בפירוש שהוא "בהשראת" ולא "מבוסס"?
אני ממש, אבל ממש, לא מסכימה איתך. אפשר גם לפקפק ביכולת של במאי להיות כזה שעושה סרטים קלילים. אחרי הכל, שפילברג עשה גם את 'A.I' (ואל תקשקשו לי על קובריק. אני מאמינה שאם לשפילברג היה מתחשק, הוא היה יכול להפוך את כל הסיפור הזה למשהו הרבה יותר שמח ופחות מאיים). הרי בעקבות 'שודדי הקאריביים' אפשר גם לשאול אם ברוקהיימר הוא במאי של זבל או של סרטי איכות. מה זה אומר בתכל'ס? לא הרבה.
בקיצור, אם נעמה רוצה – היא יכולה להסביר את עצמה (שאגב, יהיה רעיון הרבה יותר טוב מלהפריח סתם שאלה לחלל האוויר ולצפות שנדע מה לעשות עם זה. ואני מצטערת אם אני נשמעת פה תוקפנית מדי כלפי נעמה. זו לא כוונתי), כי כל אחד יכול למצוא טיעונים משכנעים לכל אחת מהאפשרויות שהיא העלתה.
אבל ברוקהיימר הוא לא במאי
ומעצם הטענה שלך, אני מניח שאת רואה את "שודדי הקאריביים" כסרט איכותי. הכצעקתה?
האם אתה מגביל עשיית סרטים לבמאים בלבד?
למה, מפיק לא יכול להתמחות בסגנון סרטים מסוים?
ומהטענה שלי אתה יכול רק להסיק שאני מתייחסת ל'שודדי הקאריביים' כאל סרט טוב יותר משאר סרטיו של ברוקהיימר. ובימינו, גם זה הישג.
אני? חס וחלילה
את פשוט רשמת "…ברוקהיימר הוא במאי של זבל או של סרטי איכות.".
ואם את אומרת "סרט-איכות", אני מבין שמדובר בסרט שהוא איכותי מבחינה אמפירית, לא רק "ביחס לסרטים המוקדמים מבית אותו יוצר (במאי/מפיק/תסריטאי/נער מים)".
האם אמא סדרתית נחשב לסרט איכותי, רק כי סרטיו המוקדמים של ג'ון ווטרס היו גועליים?
יאללה ניטפוקיישן!
יש דבר כזה שנקרא "לצורך הדיון (או הדוגמה)", ולצורך הדיון (או הדוגמה), 'שודדי הקאריביים' הוא סרט איכותי, פשוט כי לא היה לי כוח לחשוב על אפשרות אחרת, מתאימה יותר.
ובמילים אחרות, אפקט ה
רק כדי להשאיר את תגובתי...
ראיתי אותו עכשיו בDVD, והמפ. וואי נהניתי.
חיחי
מה לעשות שמחתי שהיה סוף טוב (ולא במובן המוסרי של המילה \:)
ולא ממש מצאתי בו דברים גרועים, הכל היה באמת שווה וחביב.
ולא הבנתי למה אומרים שהסוף נמתח יותר מדי :0
אני לא הרגשתי שעמום או משהו כזה…
מה שכן שאחרי זה ראיתי 5-10-20 דקות ראשונות של "כנופיות ניו יורק" ואיכס.
וליאונרדו די קפריו באמת שחקן נהדר, אני תומכת בו.
אחלה של סרט
סרט פצצה שמלמד הרבה על המציאות בה אנו חיים כיום
משחק מעולה של דיקפריו וטום הנקס
יש לומר שהסרט מבוסס על סיפור אמיתי
סרט פסיכולוגי ומתוחכם
אמנם הסרט אינו סרט פעולה ואין סצנות מרדף או פיצוצים,אהבתי את הסרט היות והוא היה סרט שמפעיל את המחשבה ומותח כמו סיפור בלשים טוב,בקיצור…איפה רפי גינת בכל העסק הזה? הוא היה בטח תופס אותו יותר מהר,אבל זה בסדר,עדיף לתפוס אותו לאט וזה מה שמוסיף למתח !
סרט שכזה שנעשה היום לא היה כולל שום סצנות סקס בכלל
כי סצנות מין הוצאו מהקולנוע האמריקאי באופן כמעט מוחלט. סצנות עירום אולי, אבל אני גם בספק. לגבי ליאו בלי חולצה ואקשן ופיצוצים – מאוד, מאוד, תלוי במי היה מאחורי פרוייקט שכזה.
ודרך אגב, בשנים שעברו מאז שהסרט יצא אנשים התחילו לבדוק את הסיפור של אביגנייל
וגילו שהאיש, איך נגיד, קצת הפריז בהישגיו המפוקפקים. בבית החולים שבו לטענתו הוא התחזה לרופא ובאוניברסיטה שבה הוא מספר שהוא התחזה למרצה אומרים שלא היה ולא נברא, וברשויות החוק מספרים שהאיש אכן הצליח לחמוק מהם תקופה ארוכה, אבל זה לא בגלל שהוא היה טיפוס כזה מתוחכם אלא בגלל חוסר עניין לציבור. אביגנייל היה פושע, אבל בפירוש לא פושע מסוכן – אדם שפודה צ'ק מזוייף באיזו עיירה נידחת ואז מתחפף לעיירה הנידחת הבאה לא ימצא גבוה מדי בסדר העדיפויות של אנשי החוק שצריכים להתמודד עם רוצחים וסוחרי סמים. אביגנייל טוען שסך כל ההונאות שהוא ביצע הסתכם בשני מיליון דולר, וגם אם מאמינים לו, זה אמנם סכום כסף רציני במונחי אותה תקופה אבל עדיין לא יותר מעקיצת יתוש עבור מי שהיתה הקרבן העיקרי שלו באותה תקופה (פאן-אם).
אה, והוא מעולם לא ישב בכלא עם אבטחה מירבית (המצאה של הסרט – אנשים שיושבים בכלא כזה נוטים לא לצאת ממנו) ובוודאי שלא ייעץ לרשויות החוק בזמן שהוא ישב בכלא, או הוזמן לפענח מקרי פשע ביחד עם אנשי החוק אף-פעם (למרות שהוא מדי פעם מספר בראיונות שכן – בניגוד מוחלט למה שכתוב בספרים שלו). הוא כן נותן הרצאות מצליחות, גם לאנשי חוק, על שיטות הונאה שונות, אבל לא יותר מזה.
מעניין מאוד
תמיד עניין אותי מה מידת ההשפעה שיש ל "based on true events" או "inspired by true events" בתחילת הסרט על הרושם האישי שלי ממנו.
נניח, "נעלמת". אם זה היה מבוסס על מקרה אמיתי – האם הייתי אוהב אותו פחות או יותר? "פסיכו"? "שאטר איילנד"?
כי "תפוס אותי אם תוכל" באמת נראה פנטסטי שכזה. איזה בני אדם עושים כל כך הרבה דברים מגוונים ושונים וניצלים בדקה ה-90 כל כך הרבה פעמים וכו'?
האם "דנקרק" היה סרט טוב (והוא היה סרט טוב) גם אם האירוע ההיסטורי לא היה מתרחש?
יש לי עוד המון שאלות לעצמי
פשוט חולק :-)
אני חושב שהרבה פעמים זה תלוי בגישה של הסרט לסיפור האמיתי
כלומר האם הסרט מתיימר לתסרט את מה שקרה במציאות(או להציג לנו משהו שיחסית דומה) או לקחת את מה שקרה רק כבסיס לסיפור המסופר בסרט.
במקרה של "תפוס אותי אם תוכל" אני גם חושב שחריגה מגבולות המציאות היא לא בעיה(למרות שאני לא חולה על הסרט בגלל סיבות אחרות)בגלל שהסרט מספר סיפור בעל אופן פנטסטי שלא עוסק במישהו או משהו בעל חשיבות היסטורית ושיותר קל לחשוב שמדובר בסיפור בדיוני לחלוטין(כלומר לא מבוסס על סיפור אמיתי) מאשר בסרט שעוקב בקפידה אחרי הסיפור של אביגנייל .
מאיפה מגיע הרעיון שהקולנוע האמריקאי היום מלא בסצנות סקס/עירום?
או אפילו יותר מאשר מלפני חמש עשרה עשרים שנה.
הסרט באמת יותר סנטימנטלי ממה שנפוץ כיום אבל זה לא שסרטים כאלה לא יוצאים כיום(נניח הספר הירוק)
נדמה לי שמה שמלא בסקס/עירום זה הטלויזיה
הקולנוע לא השתנה הרבה