במקור: Brick
תסריט ובימוי: ריאן ג'ונסון
שחקנים: ג'וזף גורדון-לויט, לוקאס האס, נח פלייס, מאט או'לירי, נורה זטנר
בפעם הראשונה ששמעתי על סרט שנקרא 'בריק' זה היה בליל חמסין מחניק, במדינה בה קוראים לסרטים בשמות כמו 'רובוטס' ו-'היי ריסק'. לא ייחסתי לזה חשיבות כלשהי. גם כשהחלו להילחש שמועות על סרט מתח קטן, חכם וממזרי שכבש את המבקרים בארה"ב כמו השער שהצרפתי ההוא לא הספיק להבקיע במונדיאל, גם אז נשארתי אדיש. טעות קשה, אני אומר לכם.
גיבור הסרט הוא תלמיד התיכון ברנדן (ג'וזף-גורדון לוויט מסדרת הטלוויזיה 'מפגשים מהסוג האישי'), טיפוס דוני-דרקואי ששונא את העולם והעולם שונא אותו בחזרה. רק פינה אחת של אושר היתה לו בחייו, חברתו אמילי (אמילי דה-ראווין מ-'אבודים'), אך גם זו עזבה אותו לאנחות כדי להסתובב עם החבר'ה המקובלים יותר, וזמן קצר לאחר מכן, היא אף נמנעה מחברתו ונעלמה לגמרי.
יום אחד מקבל ברנדן שיחת טלפון היסטרית מאמילי. אי אפשר להבין ממנה הרבה – מלמולים חסרי פשר על "לבנה" ו"מסמר" – אבל מה שברור זה שהבחורה שקועה עמוק בחרא. אחרי כמה ניסיונות לברר מה הולך בעזרת ידידו, "המוח" (מאט או'לירי), הוא סוף-סוף פוגש את אמילי פנים אל פנים, והיא דורשת ממנו בתקיפות להיעלם מהחיים שלה. זמן קצר לאחר מכן, הוא פוגש אותה בפעם השלישית והאחרונה. או ליתר דיוק, את הגופה שלה. ברנדן מחליט לגלות מי רצח את אמילי ולמה, ולסגור אתו את החשבון. כדי לעשות את זה, הוא נאלץ להיכנס עמוק לתוך קן הצרעות של חבורת ברנשים מסוכנים למראה (ולא רק למראה), המנהלת את קרטל הסמים הבית-ספרי. בין הערה שנונה אחת לזאת שבאה אחריה, ברנדן מרחרח פה ושם, חוטף מכות, מעצבן כמה מהבריונים הגדולים של בית הספר, חוטף מכות, מחוזר על ידי החתיכה של השכבה, חוטף מכות, מסתבך עם הנהלת בית הספר וחוטף מכות, כל הדרך למטה.
'בריק' הוא סיפור אודות חבר'ה קשוחים וחתיכות ערמומיות, במקום מושחת עד היסוד שגורם לגיהינום להיראות כמו דיסנילנד. מזכיר לכם את 'עיר החטאים'? לא במקרה. לכל דבר, מדובר בסרט בסגנון שהיה נהוג לכנות פעם "סרט אפל". רק תחליפו את רחובותיה האפלים והגשומים של העיר בחצרות שטופות שמש, ואת כל הטיפוסים המצולקים ולבושי מעילי הגשם בחבר'ה שברובם הגדול עוד לא עברו את גיל 18 – ויש לכם מושג איך נראה הסרט. כך הוא גם נשמע: חבורת תלמידי תיכון שמחליפים ביניהם שורות מחץ, בסלנג ציורי מהסוג שאפשר היה למצוא בספרים ובסרטים מהתקופה שבה הסבים והסבתות שלהם היו בגילם. בהתחלה זה נשמע קצת מוזר (שלא לומר מגוחך), אבל מהר מאוד מתרגלים, וזה הופך להיות מאוד משעשע, והופך את מה שנסיבות אחרות היה קודר ומדכא לסרט קליל (יחסית) ומהנה.
צריך לציין את העבודה המצוינת של השחקנים, שמצליחים להיות מספיק מודעים לעצמם מצד אחד, אבל גם לא להפוך לפרודיה על עצמם מהצד השני. אפילו אם מורידים ממנו את כל ההתחכמויות, גם בתור תעלומת רצח נטו הסרט עובד טוב. יש בו הרבה דמויות ועלילה סבוכה, אבל לא סבוכה עד כדי כך שאי אפשר לעקוב אחריה. הוא רץ מהר בלי לבזבז יותר מדי זמן על קשקושים פסיכולוגיים מיותרים, אם כי שניים-שלושה טוויסטים מרכזיים בסיפור (ובמיוחד את הפואנטה) אפשר לראות ממרחק של כמה קילומטרים טובים.
על אף שברור שהסרט נעשה עבור צרור לא גדול של מזומנים, והתפאורות דלות משהו, המראה הכללי טוב. במקומות הנכונים יש אווירה מאיימת, בסיוע המוסיקה והצילום. הצלם אמנם קצת מתלהב מעצמו יתר על המידה (בפעם הראשונה שהמצלמה נדבקת לרצפה זה מגניב. בפעם השמונים ומשהו, קשה שלא לתהות אם לצלם נפל משהו מהכיס והוא מחפש אותו), אבל בהחלט עושה את מלאכתו נאמנה.
רק הרבה אחרי הצפיה עשויה להתחיל להטריד השאלה: למה בעצם לא להשאיר את הפילם-נואר ברחובות האפלים של שנות השלושים? בשביל מה היה צריך להעביר אותו לבית ספר תיכון? על זה אפשר לומר שאמנם כל העסק הזה הוא לא יותר מגימיק, אבל זה גימיק שעובד. 'בריק' הוא אחלה סרט, אחד הטובים של השנה, ובלי ספק המותחן הטוב ביותר הקיץ הזה, שמרבית שוברי הקופות בו נפלו חלל בקול דממה דקה. צריך לשים עין על הבמאי הזה, ריאן ג'ונסון. הוא עושה רושם של טיפוס מסוכן.
נשמע ממש טוב.
ו-
עצבני על הפסקה הלפני אחרונה, הערת המצלמה. אהבתי.
נשמע באמת מוצלח
רז גרינברג נראה לי לימד אותי ב"אופק" קורס של מדע בדיוני… בחור צדיק!!
עוף
אם אני לא טועה, רז של "אופק" עזב לפני כמה שנים טובות לארה"ב, לא כך?
לא זה היה ארן של ''אופק''
רז ממלא (עדיין) את מקומו…
המממ
"בהתחלה זה נשמע קצת מוזר (שלא לומר מגוחך), אבל מהר מאוד מתרגלים, וזה הופך להיות מאוד משעשע, והופך את מה שנסיבות אחרות היה קודר ומדכא לסרט קליל (יחסית) ומהנה."
יחסית למה הסרט קליל? סמיטריילר?
לדעתי התפאורה של תיכון נועדה לא למתן את noir-יות של הסרט, אלא דווקא בשביל לחזק אותה על ידי סוריאליזם מסויים.
גם ההשוואה לדוני דארקו צורמת לי. דוני הוא נער, ומוצג ככזה; הוא לא באמת שונא את העולם, זה פשוט שלב מיזנטרופי של גיל ההתבגרות שלו. ברנדון מ'בריק', לעומת זאת, הוא גבר מבוגר ומצולק בגוף של נער. את הדמות שלו יכול היה לשחק האמפרי בוגרט וזה לא היה נראה מוזר\\\\לא במקום.
מה שכן, השחקנים אכן טובים להפליא. ג'וזף גורדון-לויט ולוקאס האס במיוחד, אבל גם נורה זטנר (הפנים שלה מוזרות!). ובכלל, סרט טוב אם באים אליו עם מצב רוח נכון.
ואם אני כבר כותב בפסקאות קצרות מאוד, אז
מעולם לא חשבתי שפושע הגר עם אמו הכה-נחמדה יכול להיות מפחיד כל כך! 
אין לי כמעט ספקות שהסרט מצוין- זה נשמע כמו פסק הדין הגלובאלי. אבל, אני סקרן, מישהו יודע האם גלגלי ההפקה של הסרט הזה התחילו לנוע לפני או אחרי שחר ורוניקה מארס, סדרה משובחת עד מבריקה עם קונספט זהה?
ג'ונסון טוען שהוא כתב את התסריט כבר ב-1997
והסרט צולם ב-2004.
לא ממש זהה
הקונספט שונה לגמרי. ורוניקה מארס אמנם צינית ובוגרת למדי, אך לא ממש מתנהגת כמו מבוגרת. היא גם מלאת הומור – דבר שב'בריק' כמעט ולא קיים.
לגיבורי הסרט נראה כאילו יש נסיון חיים של 40 שנה לפחות, והדיאלוגים שלהם מלאים לא בשנינויות אלא ברפליקות יבשות וחסרות רגש.
מעניין
נשמע כאילו שעה שורוניקה היא סינתזה של פילם נואר וסדרת תיכון, בריק הוא פשוט פילם נואר שמתרחש בתיכון. נשמע מפוקפק אך מלהיב.
זה מה שכתבתי
אם כי לא בדיוק. הסרט לא מתרחש בתיכון ואין בו אינטראקציה תיכונית בכלל, למרות שכמעט כל הדמויות הן של תיכוניסטים. בית הספר כאן הוא על תקן הממסד, עם סגן המנהל בתפקיד השוטר.
לא לגמרי ברור לי איך זה מה שכתבת, אבל נו, ניחא, למה להעכיר את האווירה.
בריק
ראיתי את הסרט אתמול באולם ה"אימה" בסינמה סיטי ובהחלט נהניתי, בניגוד לדי הרבה אנשים יצאו מהאולם באמצע הסרט ו(כמו שגילינו מאוחר מדי) השאירו את דליי הפופקורן שלהם הפקר.
משהו שהפריע לי – גיבור הסרט, ברנדן, הוא תלמיד תיכון אך המאפיינים של תלמיד תיכון נראים "מודבקים" עליו:
* אין לו ממש חברים. יש לו סיידקיק בשם "מוח" (אין קשר לפינקי) שבתחילת הסרט מזכיר שהוא לא ראה אותו כבר חודשיים.
* ביה"ס הוא רק מקום שבו הדמויות מתאספות. ברנדן לא משלב את לימודיו עם פתירת תעלומת מותה של אמילי – הוא פשוט מוותר לגמרי על בית הספר.
* כמעט שלא רואים בסרט הורים וכשרואים אותם – הם מוצגים כקריקטורות, לצורך הפוגה קומית. בשום שלב,למשל, לא מראים את תגובת הוריו של ברנדן לכך שכל יום הוא חוזר הביתה חבול ומוכה יותר.
לכן, כשברנדן אומר "היא יודעת איפה אני אוכל בהפסקה" (במובן של "היא יודעת איפה למצוא אותי") זה נשמע די מאולץ.
קיטורים נוספים: נורה זטנר הפגינה משחק אנמי מאוד, לטעמי. צילומי הנעליים היו בהחלט מוגזמים. אולי הנעליים היו אמורות לתת לנו רמז למשהו שנפל בעריכה ואולי הצלם באמת הפיל את המפתחות איפשהו. אולי לעולם לא נדע.
כל הכתוב למעלה לא בא לרמוז שהסרט לא טוב. חלילה. למרות שאפשר לצפות לא מעט מהלכי עלילה מראש עדיין מדובר בסרט מותח שהזכיר לי קצת את "קטיפה כחולה" (ופחות או יותר כל פילם נואר שראיתי אי פעם).
מומלץ.
נ.ב
)
בתחילת הסרט חשבתי שזה מצחיק שאמילי דה רבין משחקת דמות העונה לאותו שם אך לא כך! אליבא דימד"ב – Emilie משחקת את Emily כך שאין בעייה להבדיל בינהן.(
אני ממש אהבתי את הסרט
ואני מעוצבנת שזה מופיע רק בשני בתי קולנוע בארץ. זה אחלה סרט ונראה לי שהוא לא יצליח כל-כך בארץ כי אנשים לא יסעו איזה 3 שעות בשביל לראות אותו. אבל זה פשוט סרט מעולה שחובה לראות. ועוד דבר שמעצבן אותי זה שהם הביאו את הסרט לארץ באיחור ענקי! אני ראיתי פרסומת לסרט הזה איפה שהוא לפני שהוא יצא, כמה ימים לפני שהוא יצא בישראל, והחלטתי לבדוק על מה הוא. וראיתי באתר סרט שהוא אמור לצאת ביום חמישי, וכשבדקתי באתר הרשמי היה רשום וזה כבר עומד לצאת לדי.וי.די. בארה"ב ביום שלישי נראה לי. אז הסרט הובא לארץ יומיים אחרי שזה כבר יצא לדי.וי.די בארה"ב. זה ממש מוגזם לדעתי.
אני מאוד נהנתי מהסרט ואני ממליצה לכולם לראות אותו.
תרגום
רציתי לשאול לגבי התרגום בסרט, ראיתי את הסרט בלי תרגום ולמרות שנהנתי אני בטוח שפספסתי הרבה דברים גם בגלל שהדיבור לא תמיד ברור וגם בגלל שהשפה בסרט קצת שונה (לא משנה כרגע אם זה מחווה לסרטים ישנים\דרך להישמע מתוחכם או כל סיבה אחרת) רציתי לדעת אם התרגום ברור? נכון כמה שאפשר?
תודה
אני מסכים לגמרי
בלי התרגום, אני לא בטוח שהייתי מצליח להבין את הסרט בכלל. כמעט ולא נאמר בו משפט אחד בלי איזה ביטוי שלא ברור אם הוא לקוח מהסלנג של שנות השלושים או של שנות האלפיים. התרגום בהחלט עוזר. התרגום לא התבלט לי במהלך הסרט, לא ממש הרגשתי בקיומו, וזה כנראה אומר שהוא היה מוצלח, או לפחות סביר.
אני מסכים לגמרי
תודה – אני חושב שאני אראה את הסרט בקולנוע, זה הופיע היום בוואלה
– "תגיד, קראת את טולקין?"
– "טולקין?"
– "כן, ההוא שכתב את ספרי ההוביט, קראת אותם?"
– "כן"
– "הוא מתאר דברים מאוד יפה"
(דיאלוג בין ברנדן לפין מתוך "בריק")
וככה זה מופיע במקור
במקרה הזה התרגום לא מעביר מספיק טוב את הרעיון לדעתי. אבל זאת רק דוגמא אחת
נכון,
אבל מי אמר שזה התרגום שהופיע בסרט? קרוב לוודאי שהמבקר לא ישב עם פנקס פתוח והעתיק במהירות שיא את המשפט בזמן שהוא נאמר.
הדיאלוגים בסרט
אכן מאוד מסוגננים, אבל שחזור הסלנג של שנות השלושים (או ארבעים, או חמישים) הוא די מינימלי. הרוב שפה מומצאת שהזכירה לי בעיקר את הניב האנגלי-רוסי ב"תפוז מכני".
השפה
לא שנות השלושים ולא שנות האלפיים – הסרט המציא שפה משלו, משהו בין סלנג תיכוני לבין הפילם נואר, אבל לא באמת שייך לאף אחד מהם. אני ראיתי את הסרט בלי כתוביות ולקח לי כמה דקות לקלוט מה קורה, אבל מאותו רגע ההנאה היתה צרופה. אני ממליצה לנסות ולהתרכז בשפה המדוברת ולא בכתוביות – ההנאה מהלהטטנות הלשונית היא חלק גדול מההנאה מהסרט.
נשמע מבטיח.
מפיק הסרט, הישראלי לשעבר אגב, טוען שקהל היעד של "בריק" זהה לזה של "דוני דארקו". אני מחכה לצפות בסרט, ולראות אם הוא אכן עומד בסטנדרטים (הגבוהים מאד לטעמי) שהציב "דוני".
השילוב בין סביבת תיכון לפילם נואר עובד היטב, לדעתי, ולא משמש סתם גימיק מגניב. בניגוד לורוניקה מארס, שם שני העולמות מוצגים כנפרדים, בבריק יש זהות מוחלטת בין השניים. בורוניקה מארס, יש את עולם בית הספר ה"נורמלי" והחייכני שורוניקה מתאווה אליו ויש את עולם הסודות והשחיתות האפל שהיא חושפת מאחוריו, אבל יש תקווה או נחמה שאפשר לחיות בצד המואר של המשוואה. בבריק, הטבע האמיתי של העולם גלוי לנו: ההיררכיה החברתית האכזרית של התיכון, שבה יש מקובלים ודחויים, בריונים ומלחכי פנכה מזוהה עם העולם התחתון נטול החמלה שבו פועלים הבלשים של צ'אנדלר והאמט.
אותם בלשים עומדים מחוץ לסדר החברתי המושחת, וזה מה שנותן להם את העמדה המוסרית לחרוץ לגביו משפט: גישה בלתי-מתפשרת כזו כלפי העולם, שהיא חלק כל-כך אינטגרלי של הבלש בפילם-נואר, היא לא גישת עולם של אדם מבוגר: היא גישה של מתבגר, שרואה את העולם במושגים מוחלטים של צדק ורשע. ראיית עולם כזו מתאימה כמו כפפה לאאוטסיידר כמו בראנדון.
שלא לדבר על הסביבה של בריק, שממה פרברית עקרה ונטולת חמלה או נחמה, ועל התמונה החוזרת שוב ושוב של דמות בודדה מתקרבת או מתרחקת מתוך או לתוך המרחב הריק הזה.
בעולם של ורוניקה מארס נידמה שיש אלטרנטיבה: בעולם של בריק אין שום דבר אחר – יש תחושת מחנק ובדידות שמתאימה לא רק לז'אנר אלא גם לגיבור – אנחנו רואים את העולם כמו שבראנדון רואה אותו.
אגב, מי שרוצה להתעקב על הטקסט ולראות מה התרגום פספס, יש באתר הסרט להורדה את התסריט ואת הגירסה המקורית של הסיפור, עם איורים.
אם זה מעניין מישהו
הפורום של הסרט, מנוהל על ידי הבמאי שלו, וגם לפעמים קופצים לשם חלק מחברי הקאסט של הסרט:
http://www.rcjohnso.com/forum
והנה דיון מהפורום שבו מישהו צייר דמויות שונות מהסרט (מרשים מאוד, לדעתי):
http://www.rcjohnso.com/forum/viewtopic.php?t=363&highlight=
אז אתה טוען שהמשחק הגרוע בסרט הוא מכוון, ומייצג את הכישלון של הנערים/נערות לדקלם את הרפליקות של המבוגרים?
מעניין. בכלל מעניין איך לקחת את כל החולשות הגלויות של הסרט ופירשת אותן כתרגיל מכוון של הפוך-על-הפוך. אולי אפשר לעשות את זה גם עם העמימות הכללית שלו.
בעיניי יש דיסוננס מעצבן בין השליטה המושלמת של הבמאי באמצעים הויזואליים לבין החולשות של התסריט והמשחק. אבל אולי, כדבריך, זה מכוון.
'באגסי מאלון'.
(בהשתתפות ג'ודי פוסטר בגיל צעיר מאוד, אגב).
לי הסרט הזכיר בעיקר את 'צומת מילר'
המקמץ בדברים אומרים לו: הרחב.
ו''צומת מילר'' מבוסס בחלקו הגדול
על אותם הרומנים של דשיאל האמט ששימשו בסיס ל"יוג'ימבו", "עבור חופן דולרים" ו"הגבר שנשאר אחרון".
אני לא מסכים עם הקביעה האחרונה שלך לגבי בריק.
האלימות של הקינגפין וה-Posse שלו יכולה להיות אפקטיבית. מאוד.
אחלה סרט.
אבל מאד כבד, לא מתאים לכולם זה בטוח.
נורא אהבתי את האווירה והעלילה שהייתה די מורכבת למען האמת.
סרט טוב.
אם ''בריק'' מחדש במשהו
זה בוודאי לא בשילוב בין שני סוג הפילם נואר שהגדרת. השילוב הזה קיים בסרטים רבים גם בפילם נואר הקלאסי וגם המודרני.
אפשר דוגמאות לסרטים כאלו?
תודה.
למה ניימדרופינג למה?
אם הטענה של נורטון נשמעה הגיונית לכל מי שקרא אותה, כנראה אף אחד לא ראה את הסרטים האלה. אם אף אחד לא ראה אותם, אין סיבה לדבר עליהם.
אבל אני מעוניין לשמוע.
א) לדבר על סרטים שאנשים לא ראו זה רעיון רע, רע, רע
ולדבר על סרטים בני יותר מעשור זה רעיון רע עוד יותר. כבר הספקת לשכוח את מה שקרה בדיון על פילם נואר ב"עיר החטאים"?
ב) זה עלול לגלוש לאוף טופיק ולא הייתי רוצה שהתגובה שלי תימחק עוד לפני שתספיק לקרוא אותה. אפשר להמשיך את הדיון במייל או מסנג'ר.
שמות, חביבי, שמות.
לא צריך דיון יותר רציני מזה. נורטון אומר 'זה חידוש', אתה אומר 'זה לא', ואני אומר – אם אתה צודק, תן את שמות הסרטים. לא התיימרתי מעולם לראות את כל הסרטים שיצאו אי פעם, ואפילו לא את כל הסרטים החשובים.
תביא כמה שמות, ואם יהיה לי זמן אולי אפילו אראה אותם.
רייבי סיפק לי שני שמות במסנג'ר
"החום הגדול" ו "הקשר האנגלי". טרם ראיתי אותם. אם מישהו ראה, יהיה מעניין לדעת האם באמת טעיתי כל כך.
תודה. אשתדל למצוא. מה השמות באנגלית?
את "החום הגדול" לא מצאתי בתרגומון, ו"הקשר האנגלי" מופיע בתור סרט מ-1999, ואני מניח שלא זו הכוונה.
השמות
עפ"י רייבי, הקשר האנגלי הוא דוקא כן סרט מודרני. אאל"ט שמו באנגלית היה משהו כמו the limey
החום הגדול הוא בדיוק כתרגומו – the big heat אאז"נ
תודה!
סרט חביב
עם טרנס סטמפ. אני לא יכול לתרום לגבי הרלוונטיות שלו לדיון, כיוון שאת 'בריק' לא ראיתי.
כן, יכול להיות
הפלאשבקים לקוחים מתוך סרטו הראשון של קן לואץ' "poor cow"
http://www.imdb.com/title/tt0062141/fullcredits
ציינתי גם את Kiss Me Deadly מ-1955
לא זוכר את השם העברי (נשק אותי למוות?) אבל הוא משודר לעיתים קרובות בערוץ MGM.
תודה רבה!
אעשה מאמץ לבדוק בקרוב.
(חודש חודשיים, עבודה לא חסר).
אגב, פילם נואר מודרני
היום ראיתי את U Turn (סיבוב פרסה?) של אוליבר סטון ומאד הזכיר לי התכתבות עם פילם נואר.
מישהו מסכים איתי?
סרט מצוין, ויש לו בהחלט אלמנטים של פילם נואר. הברורים שבהם – הגיבור, הפאם פטאל (ג'ניפר לופז במפגן משחק ראוי יחיד לאורך כל הקריירה שלה), העלילה, אולי הצילום.
אגב, נקודת האור הבוהקת ביותר שם היא דמותו של המכונאי המזופת (בילי בוב).
זה היה בילי בוב?!
ידעתי שהוא משחק בסרט מהקרדיטים של הפתיחה אבל כשהסרט התקדם זה נשכח ממני ולא זיהיתי אותו בכלל.
אם ככה, אז בהחלט יש לי יותר כבוד אליו עכשיו. הוא ממש דפק הופעה.
אבל הדמות שאני הכי אהבתי היתה דווקא זאת של חואקין פיניקס.
זה היה בילי בוב!
זיהיתי את בילי בוי רק בסצנות האחרונות שלו, וכך הוא התקרב מבחינתי למעמד של אד האריס – כמה הופעות נפלאות שלו חלפו על פניי בלי כל קישור ביניהם!
את חואקין אני לא סובלת, אבל הדמות שלו הייתה חמודה בעיקר בגלל האינטראקציה עם קלייר דיינס (גם אותה אני לא סובלת בדרך כלל, רק שכאן הכל התחבר).
וואלה תודה! עזרת לי.. ואופ טופיק מה זה אאל''ט?
''אאל''ט - אם אני לא טועה (ר''ת)''
– מילון עין הדג השלם –
זה גם נורא מתאים לאיפיון של לורה
כליידי מלפני כמה וכמה עשורים שנתקעה באקראי בגוף של תיכוניסטית אמריקאית. זה לא תמיד עובד, וזה חלק מהסוריאליזם של הסרט — כמו כשהיא מושיטה יד ענוגה לברנדן כדי שיעזור לה לקום (בהתחלה, במסיבה), ובמקום התנועה האלגנטית שהיא ציפתה לה הוא לופת לה את היד ומושך כמו שתיכוניסט ממוצע היה עושה. אז כשהיא מבינה שהיא נוצחה על ידי אחד מחיילי הצעצוע שלה, והיא חייבת לקלל, היא מרשה לעצמה לעשות את זה רק בלחישה.
עדיין מוזר.
עובדה שלא. כי אם כן הוא היה מפסיק להאמין בדברים, ותפיסת העולם שלו הייתה נשברת לחלוטין בתחילת הסרט, אז הוא לא היה יוצא לחפש מה קרה לה.
לכל שאלה - תשובה.
אתה צודק – שכחתי את הרגע עם The Pin והאקדח.
אני כעוס כי הרגשתי שאנחנו מסתובבים במעגלים, אבל האמת היא שנראה לי ששנינו קצת צודקים, אז אפשר להפסיק – ובבניית סוכה ובניין ציון ננוחם.
לכל שאלה - תשובה.
אחלה, שנינו צודקים. מקובל עלי!
מובן שהדבר הראשון שבדקתי היה הלינק לקטלוג הלבנים…אכזרי.
קליל זה לא
לאור העובדה שהסרט לוקח תכנים של סרטי פילם נואר ומעביר אותם לתיכון הוא יוצר אוירה כבדה ולא נעימה. פתאום האלימות שאנחנו רגילים לראות ברחובות אפלים עוברת לתיכון מה שיוצר הרגשה כבדה.
הלו? אני *ממש* מטומטם??
"אחד המותחנים הטובים של השנה" – כותרת שראיתי לא פעם ולא פעמיים בעיתונים.
ובכן.
סיימתי לפני כמה דקות את הסרט. במשך שעה ושלושת-רבעי ישבתי מול המשך כשהמחשבות שלי רודפות אחרי השניה בקצב מטורף, בניסיון נואש לפצח מה לעזאזל קורה פה – מי הטובים? מי הרעים? מה הקשר בין סצנה לסצנה? זה על-אמת או בצחוק?
בחיי, לא פעם התגנבה לי לראש המחשבה שהכל הוא משחק D&D אחד גדול (בעיקר כשהחבר'ה שם מדברים על "הוא מנסה להיכנס לעולם שלי" ועל "לשחק איתם או איתנו") – אבל במשחק D&D לא באמת הורגים אנשים, נכון? לא מרביצים עד זוב דם, לא ככה?
הכל כל כך מעורפל – אפילו אחרי שברנדון מספר ללורה בסוף כל מה שהוא יודע, אפילו אחרי שאני מריץ שוב ושוב אחורה בקטעים המסובכים, אפילו אחרי קריאת כל התגובות כאן – אני לא יודע מי ירה במי, על מה ומתי.
אני פשוט מרים ידיים.
עד היום החשבתי את עצמי אדם אינטליגנטי-פחות-או-יותר מן השורה, איש שראה סרט או שניים בחייו, ובאופן כללי מבין מה קורה. הצלחתי אפילו להסביר פעם למישהו את הסוף של דוני דארקו.
אבל המקרה הזה כנראה גדול עלי.
מישהו, בבקשה, יכול להזדהות איתי? או יותר טוב – יכול להסביר לי מה קרה בסרט?
אלף תודות.
אני גם חשבתי ככה.
אולי ראיתי את הסרט עייף, או משהו. אבל לא הבנתי מה לעזאזל הולך שם, ובניגוד לסרטים אחרים – גם לא הרגשתי בסוף מספיק סקרנות כדי לנסות לברר.
גם לדעתי זה סרט-גימיק,
אם כי הייתי מעדיפה לקרוא לו משחק, או ניסוי, או משהו כזה, כי "גימיק" נשמע זול או קל-משקל והסרט הזה דווקא עשוי בהמון השקעה ותבונה. כלומר, גם אם הוא לא אומר משהו עמוק על תיכוניסטים או על ההיסטוריה של הפילם-נואר, הוא עדיין ראוי לרספקט על הצורה שבה הוא עושה את מה שהוא עושה. לטעמי.
היה פה ויכוח על עניין ההומור/פרודיה עצמית בסרט; בעיניי יש בו באמת הרבה הומור, בצרימות המכוונות בין התפאורה התיכוניסטית לבין הלב הזקן שלו. איך שכל הפושעים הקשוחים גרים עם ההורים, וכדי שיהיה סלולרי או אוטו צריך לגנוב אותו מאמא, והאח הגדול הוא לא המשטרה אלא המנהל.
אבל מה, זה לא הופך את הסרט לפחות כבד או אפל. זה רק יוצר ריחוק אינטלקטואלי — הסרט עצמו טראגי מאוד, אבל הצופה לא בוכה. שזה מרשים, אבל גם מפריע, כי בתכל'ס לעקוב אחרי עלילה כזו זו עבודה לא קלה, וכשלא נותנים לך לצלול בסרט מבחינה רגשית, אתה מאבד מוטיבציה. אני אישית ראיתי אותו בשני חלקים, יום אחרי יום, ואם לא היה לי זמן יש מצב שהייתי מוותרת על החלק השני, כי זה פשוט לא היה מספיק חשוב.
אהה..תודה
לא אהבתי
הסרט לוקה בחוסר אמינות משמעותי,ובתור מותחן הוא ממש לא סחף אותי ברמה הנדרשת.העלילה נפתרה בצורה מאכזבת,והתוצאה חדגונית ומשעממת למדי.אולי אני פשוט לא אוהב פילם נואר.
מרגיש אני בדעת מיעוט
אז אוקיי, פילם נואר בתיכון. אבל חוץ מבדיוק שני מקרים וחצי שהיו משעשעים ומעניינים (אמא שלו, סגן המנהל) לא מספיק משחקים עם זה. הדמות הראשית חדגונית ולא מספיק מעניינת, יש הרבה דמויות לעקוב אחריהן וזה פשוט לא סוחף מספיק כדי שיהיה אכפת מספיק כדי לעקוב אחרי הפיתולים.