בטקס פרסי האנני שהתקיים בסוף השבוע קיבל בראד בירד, הבמאי הגאון של "ענק הברזל", "משפחת סופר-על" ו"רטטוי", פרס הוקרה על מפעל חיים, אולי בניסיון להשיג מראית עין של איזון בפרס שמוטה באופן מובהק לטובת דרימוורקס.
מבירד, שבימים אלה מצלם את הסרט הלא-מונפש הראשון שלו – "משימה בלתי אפשרית 4" – נבצר להגיע לאולם לקבל את הפרס באופן אישי, אבל הוא פרסם נאום תודה מצולם, שבו הוא מביע שמחה על התקדמותו בחיים וזלזול במדיום האנימציה הנחות. זה נהיה קצת מוזר בהמשך, ובהחלט שווה צפיה.
תודה לדניאל שפרסם את הסרטון אצלנו.
אוי, זה נפלא
(ל"ת)
הוא מוזר S:
(ל"ת)
גדול!!!
(ל"ת)
מעולה !
(ל"ת)
הוא מדהים!
(ל"ת)
מעולה!
(ל"ת)
אוי, נהדר!
(ל"ת)
סופרלטיב כלשהו!
מגניב
(ל"ת)
מזכיר את נאום התודה של גולום בטקס פרסי ה-MTV (נדמה לי)
(ל"ת)
מש"א
(ל"ת)
לקחתי מהנאום הזה דבר אחד בלבד
טום קרוז אוהב לקשור גברים!
ספוילר בתגובה שמעלי.
(ל"ת)
אוקיי, אז רק בעיני זה היה צפוי להחריד.
אולי זה בגלל שהיתה לנו בדיחה דומה בסרט הבר מצווה שלי.
אני איתך דווקא
אבל אני עובד על לא לרדת על דברים שאחרים נהנים מהם.
אני הופתעתי
אני חושב שזה בגלל שבבר מיצווה אני מצפה למשהו כזה ולא ממש בטקס גדול ומכובד
ובטח שאני לא מצפה שמשתפי הפעולה יהיו טום קרוז וסיימון פג…
ספויילר מעלי! אני דביל!
(ל"ת)
השאלה היא גם איפה ראיתם את זה.
כי אם ראיתם את זה כאן, ראיתם את זה במסגור של "חכו לטוויסט", שלא לדבר על בראד-בירד-מודיע-שהוא-פורש-מאנימציה-ורד-פיש-לא-התחרפן-לא-יכול-להיות. זה הופך דברים כאלה להרבה יותר צפויים (Hindsight Bias).
חוץ מזה, הם ממש לא ניסו להפתיע אף אחד – זה היה עשוי רע במכוון, עם הקולות הברורים של דפים מתחלפים ברקע והמבט הנעוץ לצד המצלמה. זו היתה אמורה להיות בדיחה צפויה, והיא הצליחה להפוך את זה ליתרון והיתה מתוקה ומשעשעת להפליא, כמו שבראד בירד יודע. יאי!
אהבתי.
בהזדמנות זו אציין שמבין שלושת סרטיו אהבתי מאוד את "משפחת סופר על" אבל עד היום לא ברורה לי ההתלהבות הגדולה מ"ענק הברזל" ומ"רטטוי" (חמודים מאוד, לא יותר מזה), כך שמבחינתי ב"ב הוא עדיין במאי מוכשר במיוחד של סרט אחד בלבד.
תני צ'אנס לענק המנומס!
היי היי היי
אני לא אומר שאוטומטית תאהבי את זה על בטוח, אבל מתי בפעם האחרונה ראית את ענק הברזל? אם לפני זמן רב – אני מזמין אותך לראות אותו שוב… הוא ממש יפה!!!
אין לי כוח להסביר למה, אבל הרגשתי שהוא ממש מיוחד. סרט על להיות ילד בעולם שבו אף אחד לא מבין אותך. חוצמזה שהאנימציה מאוד מושקעת ולא עוד 3D.
בהצלחה…
ג.
הפעם הראשונה (והאחרונה) הייתה לפני חודשים ספורים.
זה סרט ילדים חמוד מאוד, בהחלט משהו שהייתי מראה לילדיי (לו היו לי), וכמו הרבה מצוירים הוא נחמד גם למבוגרים, אבל לא יותר מזה. לא מצאתי בו משהו שמצדיק את ההתלהבות הגדולה מהרגיל שהייתה סביבו. הוא ממש לא עשה לי WOW כמו ש"משפחת סופר על" עשה לי.
"ענק הברזל" ענק.
בפעם האחרונה ראיתי אותו במטוס, על מסך של בערך 2 אינץ', ועדיין התרגשתי. מבחינה עלילתית הוא לא "מיוחד" – הוא די נוסחתי, בעצם – אבל את מה שהוא עושה הוא עושה מושלם.
דיאלוגים מעולים ובימוי מבריק.
זה כל מה שצריך להגיד על הסרט הזה.
בעצם לא, יש גם דמויות מקסימות.
אני אוהב איך שהוא – כמו "רטטוי" – מצליח להיות מתוחכם מבלי להתחכם יותר מדי.
למשל, שיחה תמימה כביכול בין הרובוט והוגארת' (או איך שלא כותבים את השם של הילד) מתפתחת לדיון מעניין על המוות:
I know you feel bad about the deer, but it's not your fault. Things die. That's part of life. It's bad to kill, but it's not bad to die.
You die?
Well, yes, someday.
I die?
I don't know. You're made of metal, but you have feelings, and you think about things, and that means you have a soul. And souls don't die.
Soul?
Mom says it's something inside of all good things, and that it goes on forever and ever.
ואני מצד שני
לא הבנתי עד היום מה הקטע של "משפחת סופר על". אמנם ראיתי אותו רק פעם אחת, בזמנו בקולנוע, אבל זה נראה בזמנו כ"כ לא וואו, כ"כ משפחה משעממת של גיבורי על לא מלהיבים, כ"כ מחזור של כל הז'אנר, וזה הרושם שנשאר לי מאז.
אבל אולי פספסתי משהו.
גאון
ומה שהוא אמר על אנימציה- נכון, אין שום ספק… הפוך.