מעמדה של פיקסאר דעך בשנים האחרונות; אולפני אארדמן התגלו כפחות ממושלמים; ג'יבלי, האולפן היפני המופלא של הייאו מיאזאקי, עומד בפני סגירה. נדמה לי שכיום נשאר רק אולפן אנימציה אחד שאפשר עדיין לקרוא לו קסום וייחודי, אולפן שעוד לא נכשל: לייקה. הם עשו עד היום שלושה סרטים בלבד: "קורליין" ו"פארנורמן" היו הראשונים, והיו שניהם מצוינים. עכשיו כשמגיע השלישי – "הבוקסטרולס" במקור, "הקופסונים" אם אתם רואים אותו בארץ – וגם הוא לא נופל מההישגים הקודמים של האולפן, אפשר כבר להכריז: זה לא מקרי. אנשי לייקה פשוט ממש טובים במה שהם עושים.
מה שהם עושים הוא דבר שכמעט אף אחד אחר כבר לא עושה: סרטים באנימצית עצירת-תנועה. בניית בובות והזזתן מילימטרים ספורים בכל פעם. אבל בתחום עצירת התנועה, לייקה נמצאים כמה ליגות מעל כל אחד אחר אי פעם (כן, כולל אארדמן). הדמויות ב"הקופסונים", הסרט החדש שלהם, נעות וקופצות, חיות ונושמות, בכזאת חופשיות שאם לא הייתי יודע את זה מראש, לא הייתי חושד שזה לא סרט אנימציה ממוחשבת – וסרט מושקע ומפורט הרבה יותר מרובם.
הדבר האחר שמאפיין את לייקה הוא חיבה לצד האפל. "קורליין" ו"פארנורמן" היו תלויים על הגבול שבין סרטי ילדים לסרטי אימה: שניהם היו מעשיות מקסימות אבל גם מפחידות, עם רגעים קריפיים באמת. "הקופסונים" הוא סרט קליל יותר: אין פה רוחות רעות ולא מכשפות, הסרט לא מנסה מפורשות להפחיד – אבל הוא עדיין לא מתנחמד כמו סרט הילדים הממוצע. הוא כולל רגעי מתח, סכנות מאיימות ומראות גרוטסקיים (זה מזעזע, מה שאלרגיה לחלב עושה לגוף). הקופסונים עצמם הם יצורים חמודים ונהדרים, וילדים מתמוגגים מכל רגע איתם – אבל למעשה, הסרט מבלה פחות זמן בחברתם מאשר עם האיש הרע, סאנצ'ר, מעין מפלץ עם שיניים שנראות כמו בית קברות אחרי רעידת אדמה. בקיצור, צאצאים בגיל הרך עדיף להשאיר עם דיסני, ולקחת לסרט ילדים טיפה יותר גדולים.
טרולי הקופסאות הנ"ל הם יצורים חביבים מאוד שחיים במנהרות ומחילות, מדברים בג'יבריש נעים ומבלים את כל חייהם בתוך הקופסה שאותה הם לובשים ולוקחים לכל מקום, כמו שיריון של צב. מעליהם נמצאת עירם של בני האדם, צ'יזברידג' ("גבינתיים" בתרגום לעברית). בני האדם שבעיר מפחדים, אלא מה, מהיצורים שמתחת לרצפה, ומספרים עליהם סיפורי זוועה. סנאצ'ר, חובש הכובע האדום, מנסה לנצל את הפחד הזה לטובתו, והופך עצמו למדביר הקופסונים העירוני. בקרב הקופסונים יש גם ילד אחד שהגיע מעולם בני האדם, לבוש בקופסת ביצים ומאמין שהוא עצמו קופסון. מפגש עם ילדה מהעולם שמעל – בתו של ראש העיר – גורם לילד להתעמת עם האמת על עצמו, ולהילחם על חייהם של הקופסונים הנותרים.
הסיפור והתפתחויותיו לא חורגים בהרבה מהשגרה, אבל הם מבוצעים בכמויות גדולות של חן. העולם של הסרט, מלשכת ראש העיר האובססיבי לגבי גבינות ועד מרתפי הביוב, עשיר בפרטים וחי; עושי-דברו של הנבל, אלה שבדרך כלל קיימים רק כדי שיהיה למי להגיד "אני מוקף בחובבנים!", הם כאן דמויות מעוצבות ומשעשעות אחת אחת; והמצוינים מכולם, כצפוי, הם הקופסונים עצמם. יש להם את כל התכונות של המיניונים – יצורים קטנים, קופצניים ופעלתנים המקשקשים ג'יבריש בחמידות עילאית – רק בלי התחושה כאילו הם נוצרו במעבדה גנטית לייצור צעצועים במקדונלד'ס.
עכשיו, החדשות הרעות: הסרט מוצג בהקרנות סדירות בארץ בעברית בלבד. עבודת הדיבוב מוצלחת בדרך כלל, אבל כרגיל, היא לא יכולה לתפוס את כל הדקויות שבשפת המקור. המשמעות של שמותיהם של הקופסונים תחלוף לגמרי מעל לראש של הצופים הצעירים: כל קופסון נקרא על שם התווית והציור שעל הקופסה שלו – לכן קוראים להם בשמות כמו דגים ונעל, ושמו של הנער גיבור הסרט הוא ביצים. אבל המילים האלה לא תורגמו לעברית (מאילוצי דיבוב, מן הסתם), והקופסונים נשארו עם שמות כמו "פיש" ו"שו".
כמו כל סרט חינוכי טוב, הסרט כולל מסרים חיוביים של קבלת השונה ("האחר הוא אני"?) – אבל בתוך זה, נראה שיש מסר אחר שהסרט פספס. בגבינתיים יש חלוקה מעמדית מאוד ברורה: בעלי הכובעים הלבנים הם העשירים, החשובים, המשפיעים והמחליטים; כל יתר האנשים, בני המעמדות הנמוכים – חשובים פחות. אנשי הכובע הלבן, כמו בחיים, מנותקים לחלוטין מהעם, וחוסר האכפתיות שלהם – העובדה שהם זוללים וסובאים בגבינותיהם בזמן שהעיר מתפוררת – מוצגת באופן מוקצן עד גיחוך. אלא שהסרט לא מגיע אף פעם לנקודה שבה הוא אומר שיש משהו פגום במצב הזה. למעשה, האדם היחיד בסרט שלא מרוצה מהחלוקה המעמדית ומנסה להתקדם בסולם הוא סנאצ'ר, האיש הרע. מבחינת הסרט, אם הוא יובס והאנשים ילמדו לחיות בשלום עם הקופסונים, הכל יבוא על מקומו בשלום – גם אם זה אותו השלום שבו ראש העיר וחבריו ימשיכו לקנות גבינות בכספי הציבור שנועדו לבניית בתי חולים.
כמובן, קשקושים על מסרים חינוכיים מטרידים בדרך כלל רק מבוגרים, והמסרים החיוביים ב"הקופסונים" הם טובים ורבים מכדי שהחור הזה במוסריות של הסרט יעיב על ההנאה. "הקופסונים" הוא לא סרט גדול באמת, אבל הוא חמוד, ייחודי, הישג מדהים של אנימציה, ונכון לכרגע הוא גם סרט האנימציה הטוב ביותר שהוצג בארץ השנה.
פורסם במקור בוואלה
וגם לעברית יש פתרון:
הקרנת עין הדג של הסרט, באנגלית, תיערך בסינמטק הרצליה בנובמבר. פרטים יגיעו בקרוב.
הידד! זה הופך לסוג של מסורת, שהסרט החדש של "לייקה" מוצג לגולשי האתר
(ל"ת)
זה לא מדויק שלייקה עושים הכל בסטופ מושן
יש להם טכנולוגיה שמשלבת לא מעט CG בכל מיני מקומות. למשל, ההבעות של הדמויות? כל ראש, כולל כל ההבעות שלו, מעוצב במחשב… ואז מודפס במדפסת תלת מימד, בעשרות גרסאות של הבעות שונות. אז כן, זה סטופ מושן אבל בלי מחשבים זה היה בלתי אפשרי לבצע את זה בכזו צורה.
עוד משהו לטובת לייקה, המנהל שלהם רוצה לעשות קאמבק לאנימציה הדו-מימדית!
מה שאפילו דיסני לא הצליחו וויתרו עליו.
עכשיו רק נחכה ונראה אם יצליח להם.
רגע ,יכול להיות שהקופסונים מבוססים על
הטרולי קופסאות בספר "זהירות מפלצות"???
כן, הסרט מבוסס על הספר הזה
(שלא ידעתי שתורגם).
לייקה עשו גם את חתונת הרפאים.
זה הסרט הראשון שלהם.
זה לא היו דיסני???
נתחיל מזה ש"חתונת הרפאים" הוא בשום צורה לא של דיסני.
הוא הופץ על ידי וורנר. על הפקת הסרט רשומות כמה חברות (בינהן "טים ברטון הפקות"), שלייקה היא אחת מהן; הסרט יצא ב-2005, אותה השנה שבה החברה נוסדה. החברה עצמה לא רואה את "חתונת הרפאים" כסרט שלה. מה שאני מבין מזה הוא שהחברה הצעירה נשכרה כדי לעשות חלק מהעבודה ה"טכנית" על הסרט, אבל ללא שליטה קריאייטיבית – הבימוי והעיצוב לא היו בידיהם אלא הוכתבו להם, ולכן זה לא נחשב ל"סרט של לייקה".
בנושא המעמדות
הסרט הזה הוא מאוד בריטי – כולל המבטאים, כמובן (עוד דבר שאני מניח שמתפספס בדיבוב לעברית), וזאת למרות שהוא סרט אמריקאי. יש לזה משמעות, בין השאר פשוט משום שהחברה הבריטית היא מאוד מעמדית. כתבתי טקסט הרבה יותר מדי ארוך עם ביקורת על הגישה המעמדית הבעייתית של הקופסונים כאן – http://dubikan.tumblr.com/post/100002325214/unboxing-the-boxtrolls
מאוד אהבתי את הסרט, אבל בדיעבד העסק הזה נורא הפריע לי.
ושאלה על הדיבוב – למה, בעצם, לא יכלו לקרוא לדמויות "ביצים", "דג" וכיו"ב?
עניין של תנועות שפתיים, כנראה
אפשר להחליק איזו הברה נוספת פה ושם, אבל כשבאופן קבוע לאורך כל הסרט דמויות אומרות "Eggs", אי אפשר להחליף את זה ב"ביצים" בלי שחוסר ההתאמה לתנועות השפתיים יבלוט.
ובנושא המעמדות – וואלה! דומה להפליא לדעתי בנושא הזה.
וגם כי לקרוא לדמות הראשית "ביצים" היה משמיד את היכולת של ילדים (וגם מבוגרים רבים) להתרכז בעלילה.
את זו של אדם סנדלר, אולי.
(ל"ת)
ביצים
יכול להיות שהטרולים לא נולדים וגדלים? אלא נוצרים מההתחלה בגודל שתמיד יהיה להם? כי אז אפשר להבין למה הם נשארים כל הזמן באותה קופסא שעל שמה הם נקראים.
זה פחות אמין עם הילד, תינוק בין יומו ונער בן 14, לא מתאימים לאותה קופסא.
עם כל סירטי האנימציה הצבעונים היוצאים על ימין ועל שמאל
לא יזיק לנו אולפן אחד המוציא סירטי אנימציה עם טון קצת יותר אפל!
מה עם טים ברטון?
הוא גם עושה סרטי אנימציה אפלים העוסקים בעיקר במוות (כמובן עם לא מעט קומדיה, כיאה לברטון).
הסיוט שלפני חג המולד, חתונת הרפאים ופרנקנוויני.
ייתכן שמברטון לייקה קיבלו את ההשראה לאופי של הסרטים שלהם, שכן הם עבדו קצת על הסרט חתונת רפאים של ברטון בראשית דרכם.
ברטון מוציא סרט אנימציה לעיתים די רחוקות
ועם כל הכבוד לסגנונו הייחודי, לא יזיק קצת גיוון!
ויש גם את "ספר החיים" שיוצא גם הוא במקביל לקופסונים לקראת "ליל כל הקדושים" שנחשב לזמן בו יוצאים סרטים אפלים בעלי מוטיבים של מוות
http://www.fisheye.co.il/movies/book_of_life/#prettyPhoto
זה קצת מצחיק לכתוב "נדמה לי שכיום נשאר רק אולפן אנימציה אחד שאפשר עדיין לקרוא לו קסום וייחודי, אולפן שעוד לא נכשל: לייקה"
הם הוציאו עד היום בסך הכל שני סרטים, אז זה לא כזה מיוחד שהם עוד לא נכשלו. נראה מה יקרה בסרט החמישי או השישי.
ואגב, למה אתה מתכוון ב"לא נכשלו"? מבחינה ביקורתית זה נכון, אך מבחינה קופתית זה לא לגמרי מדוייק. אז אמנם בשני הסרטים הקודמים הם עקפו את התקציב, אבל זה לא מי יודע מה הישג בהתחשב בכך שהתקציב עמד בשני הסרטים על 60 מיליון דולר. אבל עדיין רווחים של בסביבות 100 מיליון זה לא מי יודע מה הצלחה.
כן, אני יודע שברשימת סרטי הסטופ מאוושן המרוויחים ביותר הסרטים של לייקה מככבים במקומות מאוד גבוהים. אבל קודם כל, עד כמה שאני יודע, לא יצאו עד היום כל כך הרבה סרטי סטופ מאוושן. ושנית, אמנם טכנית מדובר בסרטי סטופ מאוושן, אבל בתכל'ס סרטי לייקה נראים להרבה אנשים כמו אנימציה ממוחשבת.
בקיצור, הם אולי לא נכשלו ממש, אבל גם לא הצליחו ממש. באולפנים אחרים היו מתייחסים לרווחים כאלה ככישלון חרוץ.
ודרך אגב, "קסום"? זה מה שאתה רואה בסרטים שלהם? איכשהו זה נראה לי בדיוק ההפך מ"קסום". הם מנסים ככל יכולתם להיות הכי אפלים, הכי מחוספסים, הכי בוטים והכי לא קסומים (לפחות לא במשמעות הקלאסית של סרטים "קסומים" שהעניקו דיסני). אז אתה בטוח שזאת המילה הנכונה לתאר אותם?
חייב לאמר שהדמויות בסרט מעוצבות רע
זה די הפריע לי שלכל מיני דמויות בסרט יש בפנים כל מיני קפלים בצבעים, למשל לראש העיר בפרצוף היו קפלים בצבע אדום, אותו דבר גם בפארנורמן, בפארנורמן היו לכולם ציפורניים אפורות ואוזנים מרובעות. קורליין לעומת זאת היה סרט עם בובות נורא יפות ומעוצבות מעולה.
אחלה סרט
הייתי אתמול בהקרנה (ותודה לעין הדג על האפשרות לראות את הסרט בשפת המקור), ואני חייב לציין שזה הסרט של לייקה שהכי נהניתי ממנו. נכון שהוא פחות שאפתני מבחינת הקונספט בהשוואה ל-"קורליין" או "פאראנורמן", אבל התסריט שלו הרבה יותר מהודק וקצבי, עם הרבה סצינות מקסימות (נשף הריקודים היה הפייבוריט שלי) וגם כשהוא נופל לקלישאות הוא מבצע אותן בחינניות יתרה. תהייה שעלתה בי בזמן כותרות הסיום: אריק איידל כתב את שיר הנושא – זה רק נדמה לי, או שאת השיר הזה שומעים *רק* בכותרות הסיום? זה לא קצת בזבוז של אריק איידל ושל השיר (כי הוא באמת מקסים וכו')?
בקיצור, זה בהחלט אחד מסרטי האנימציה הטובים ביותר שראיתי השנה, אם כי לא הכי טוב – התואר הזה שייך לסרט אחר שדיברתי עליו בהודעה אחרת (יכול להיות ש-"6 גיבורים" יתעלה עליו. אני בספק, אבל יכול להיות).
אגב, למי שמתעניין במקורות ההשראה של הסרט הזה: סצינות השיא לקראת הסוף מתייחסות – באופן מאוד-מאוד בולט – ל-"המלך והציפור" של פול גרימו, אחת מיצירות המופת הגדולות של האנימציה הצרפתית והאנימציה בכלל. זה סרט נפלא (גם מיאזאקי, ודור האנימטורים שהוא השתייך אליו, מאוד הושפעו ממנו) ואפשר להשיג אותו בארץ על DVD עם תרגום של האוזן השלישית. מומלץ בחום.
השיר של אריק איידל מופיע בסרט במופע הרחוב שמשחזר את החטיפה כביכול
(ל"ת)
תיארת איש רע.
שום דבר מכל מה שכתבת לא גורם לי לחשוב שזה תיאור של יהודי.
הקשר היחיד שהזכרת הוא האף. וכן, לאיש יש אף. זה לא אף גדול במיוחד ולא דומה בכלל לקריקורות האנטישמית, שסימן ההיכר של היהודי בהן היה אף *גדול*, כזה שיורד ומכסה על הפה.
לא ספויילר למעלה. רק שאלות... :-)
בקריאה שנייה נראה לי שטעיתי וסתם שמתי אזהרת ספויילר מתוך הרגל…
ושמתי לב שכאשר יש אזהרה – לא רואים גם את הנושא. ואז בעצם כשאני מסתכל מלמעלה אי אפשר לדעת בעצם אם זה מעניין או לא – פשוט עוד"תגובה עם ספויילר". יתכן ואין מה לעשות – לעתים כנראה גם הכותרת היא כבר ספויילר. בכל מקרה זה המצב.
ובאמת אני בעיקר אשמח אם יעזרו לי לעשות סדר בסרט….
הסצינה הראשונה
לא ספוילר, כי, נו, זאת הסצינה הראשונה. היא קצת עמוסה בדיבורים, ולכן אפשר בהחלט לפספס את מה שנאמר בה. בסצינה הזאת סנאצ'ר (כובע אדום) מספר ללורד פורטלירינד (כובע לבן) על חטיפתם של טרפשאו והבן שלו על ידי הקופסונים, ומציע לרדוף ולהשמיד אותם. פורטלירינד מבטיח לסנאצ'ר כובע לבן אם יצליח לחסל את כל הקופסונים.
בקשר למכונה והיתר – אני לא חושב שזה מוסבר בסרט במפורש.
שאלה לסטיפאנקים רציניים - בעקבות השפן...
פתאום נפל לי אסימון – הייתי בשתי הרצאות על סטיםפאנק באייקון.
אז בקיצור האם חוץ מהמכונה יש כאן עוד מאפיינים של הסטים פאנק – והאם זה מספיק כדי לקרוא לסרט יצירה ששייכת לזרם הזה?
נא לפרט – זה מעניין אותי מאד…
נ.ב. האם יש לזה השפעה על הבנת הסרט או שזה רק מגניביישן (שזה גם בסדר גמור)
אני לא מבינה ב-steampunk
(ולמעשה תמיד שוכחת בכל פעם מחדש איך קוראים לזה…) אבל כן חשבתי במהלך הסרט על כך שיש שם שילוב של ישן (יותר) וחדש (יחסית). שים לב למשל לגרמופון ול
" rel="nofollow">קסדה עם המשקפיים שהילד מרכיב יחסית בתחילת הסרט. כמו כן כל ממלכת הקופסונים והמכונות שלהם נראית לי מאוד בסגנון.
העלילה גולמית, אבל למי אכפת מול קסם קולנועי טהור כול כך, אני לא מדברת על ההשקעה שבליצור כזה עולם שלם ומפורט, אלה על הכוח הסוחף של התסריט והמבע שגורמים לכול רגש יש להיות חזק ומוטבע. יש בסרט עושר, והרפתקנות ילדית. קל להתבלבל בכוונות האידאולוגיות של הסרט בגלל הגולמיות שבו, אבל גם במישור הזה אני חושבת שהכוונות היו טובות, ולא צריך לנטפק כול דבר יותר מידי. אוצר אמיתי.
מקסים מקסים,
ותודה על האנגלית, על הדו מימד ועל ההסבר שלפני, מעניין וקצת מבהיל האמת :-)
הסרט אגב הזכיר לי מאוד את צ'יטי צ'יטי בנג בנג.
במה זה יכול להזכיר?
לא ראיתי את הקופסונים, כן ראיתי את צ'יטי צ'יטי בנג בנג.
מעניין אותי לדעת איך יש קשר בין הסרטים? כי על פניו הקשר היחיד שאני מסוגל למצוא בין שני הסרטים זה ששניהם מה שמוגדר "סרטי ילדים", חוץ מזה אני לא רואה שום דבר דומה בעלילה בעיצוב או בסגנון. מעניין אותי לדעת איך הגעת לדמיון.
אני שואל מסקרנות, לא מתווכח או משהו כזה (מחמת שלא ראיתי את הקופסונים אני מנוע מלהביע דעה מבוססת)
ומי "גונב את ההצגה"?
בשנים האחרונות מקובל להשתיל בסרטים כאלה דמויות משנה, שבעצם מקפלות בתוכן עומק ועניין וצריך רק לשים לב. בסרט הזה מדובר באחד משלושת העוזרים של סנאצ'רק, השמן הגדול, שאמור להיות גם דביל וגם אלים, אף הוא ההפך המוחלט: גם רגיש וגם בעל תובנות עמוקות ועדינות על החיים ועל תפקידו בעלילה. רק מה – לא זוכר את שמו…
מר טראוט.
ואכן הוא, יחד עם מר פיקלס, מהווים צמד נהדר. וגם הסצנה הסוגרת את הסרט יחד איתם מלבבת.
"אך" ולא "אף"
מה זה?
עלילה מושקעת ומוקפדת, דמויות אמינות, כל סצנה בול במקום, הרבה סימבוליזם עשוי היטב. איזה יופי של סרט, ממש הופתעתי לטובה. אנדרייטד. שתי החסרונות היחידים- הקופסונים לא חמודים בכלל בעיניי, והיה חסר לי עוד קצת הומור.
סרט סוחף
בכל מובניו. נשאבתי לעלילה שסופרה בקצב מדויק ומעניין, עם טוויסטים מרעננים אם כי לפעמים צפויים, אך עדיין – כל דבר היה במקומו. אני בכללי חסידה של סרטי סטופ-מושן, ותמיד הצד האפל של לייקה משך אותי לסרטיהם המופלאים, אך בסרט זה אפילו יותר, היה משהו חד, מחוספס ולא מתייפייף. אפילו עיצוב הדמויות עצמן שלא תמיד נעשה בדרך המחמיאה להן (בלשון המעטה), ואי הדילוג על הפיכתם למכוערים עד רמת גועל – זה משהו מיוחד בעיניי בסרט.
הם לא מתיימרים לתת לקהל דמות להתחפש אליה בפורים (למרות שהקופסונים נשמע כמו תחפושת לא רעה בכלל),
הם לא עושים את זה בהחצנה אמנם, אבל בהחלט אפשר להתחבר לדמות הראשית, לסיפור, לחוש את הרגשות שהם מציפים בסרט, ולהתרגש יחד עם הדמויות.
לגבי עניין המעמדות, הרגשתי שזה פן שמאוד הוחצן והודגש בסרט ואף זה הרגיש לי כמו המסר העיקרי שניסו להעביר, אם כי אני מסכימה עם זה שהעברת המסר עצמו לא נעשתה כמו שצריך.
אני לא יודעת עם לזקוף את זה לזכותם או דווקא לראות את זה כנקודה רעה, אבל לאורך הסרט הרגשתי צורך כל הזמן להסביר לאחי בן ה-11 את משמעות הדברים והאמרות הסאטיריות, את האירוניה בדרך ההסתכלות השגויה של אנשי העיר והסיבות המעצבנות שנובעות ממי ש"מנהל" כביכול את הכל.
אבל שוב, אולי הסברים במקומות האלו היו דווקא גורעים מהעברת העקיצות השנונות, ומונעים מאיתנו כקהל לחוש זאת בעצמינו.
בסופו של דבר, סרט נפלא, אפל במידה, ויזואלית מיוחד ומעניין, ובהחלט כזה שמפעיל את הגלגלים לא מעט גם לאחר סיום הצפייה בו.
ממליצה בחום :)
אולי
יש לסרט רמה שבה הוא מתבונן בחברה מעמדית שבה לשני ילדים, לא משנה כמה הם טובים, אין איך להגיע לפרק את המבנה החברתי שמקיף אותם, ואולי הוא נדמה רקוב, או סתם מנוול, אבל זה לא אומר שהוא עומד להפסיד?… מעין הסתכלות פסימית על מה שמקיף את העלילה. שם קיומם של נבלים ברבריים משרת את המעמד השליט שמנכס לעצמו את השלטת הסדר ואת הדאגה לשלום האזרחים (בכל זאת הילדה היא הבת של ראש העיר).
רד פיש אני שאלה(קצת מאוחר אבל עדיף מבכלל לא
מה ההבדל באנימציה בין נגיד פארנורמן והקופסונים לבין נגיד…ג׳לי טרזן? האם התסריט עושה את האנימציה? או שזה משהו אחר? או שלמרות העיצוב ה"מעניין" של קופ׳ ופאר׳ העיצוב של ג׳לי יותר גרוע?
הבהרה: מעולם לא ראיתי את ג׳לי טרזן
בפארנורמן והקופסונים
זאת אנימציית סטופ מושן, שזה בעצם לקחת בובות להזיז ולצלם כל תנועה בנפרד. מטבע הדברים, זאת טכניקה מוגבלת יחסית ומה שלייקה מצליחים לעשות איתה זה לא פחות ממופלא.
בג'לי טרזן ודומיו זאת פשוט אנימציית מחשב דלת תקציב, עצלנית ומחורבנת.
אני מניח שאתה מתכוון
לזה שגם הסרטים האלה הם "עקומים" במכוון – אין קווים ישרים, הכל מעוקם ולעתים קרובות נראה מלוכלך – וזה נכון גם לגבי "ג'לי טרזן". ובכל זאת, "הקופסונים" מעוצב מצוין, ו"ג'לי טרזן" הוא מכוער. כי לעצב צריך לדעת. "ג'לי טרזן" נראה כאילו מישהו ראה סרטים בסגנון הזה, וחשב שכל מה שצריך כדי לעשות עיצוב מעניין זה לעקם את כל הקווים. וזה לא, זה ממש לא.
זה קשור גם לעוד דברים, כמו ההבעות של הדמויות: הקופסונים הם יצורים "מכוערים" עם המון טווח הבעה, וזה הופך אותם לחביבים למרות שהם לא יזכו בתחרות יופי; הדמויות ב"ג'לי טרזן" מעוצבות מכוער ובקושי מזיזות את הפנים, ולכן הן פשוט מכוערות. וכמובן, יש גם את העניין שהתסריט של "הקופסונים" מעולה וזה של "ג'לי טרזן" הוא זוועה שלא מהעולם הזה.
ביקורת על הקופסונים
וואו, הסרט הזה הוא לגמרי אחד הדברים האהובים עליי מ2014, כל כך אנדרייטד שזה פשוט בלתי נסבל.
לדעתי הסרט הזה ו"הדרך לגיהינום" עם ליאם ניסן הם הרבה יותר טובים מסרטים מפורסמים ומוערכים בהרבה כמו וויפלאש ונעלמת – אוף כמה שאני שונא שדברים אוברייטד ומעצבנים מקבלים יותר יחס מיצירות כאלה.
ועכשיו לביקורת – הסיפור כאן מאוד יפה, האנימציה מהממת וייחודית וכמובן שהדמויות גם מושכות מאוד והדיבוב יצא פשוט מדהים (בארץ בקולנוע היה רק בעברית אבל אני ראיתי את זה באנגלית בטלוויזיה).
אני חושב שהתפקיד של אל פנינג כאן הוא הכי טוב בכל הקריירה שלה והסרט הזה הוא הכי טוב שלה (כן, הרבה יותר מסופר 8) חבל מאוד שלא מחשיבים דיבוב באוסקרים כי לדעתי אל נתנה את ההופעה של השנה הזו והייתה הרבה יותר טובה מפטרישיה ארקט ואמה סטון ורק בגלל שהיא צעירה ובגלל שזה דיבוב היא לא קיבלה מועמדות. גם שאר השחקנים היו מצוינים – אייזק המפסטד רייט מראה שהוא הרבה מעבר לבראן סטארק ותמיד כיף לראות שחקנים ממשחקי הכס מצליחים וגם בן קינגסלי כרגיל הצטיין והפעם בתור הנבל.
כמו כן הרגשתי שלסרט יש מסר חברתי מעבר לכל הסיפור ושמתי לב לעיסוק באפליה וזה הזכיר את עלילות הדם נגד היהודים באירופה.
הציון שהייתי נותן לזה: 8.6, לגמרי סרט מדהים ולא מספיק מוערך, הלוואי שבעתיד יזכרו אותו.